(1) 
אמָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל.:
אמָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל.If one circumcised but did not uncover the flesh at the area of the circumcision by folding back the thin membrane beneath the foreskin, it is as if he had not circumcised.
אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה3 מהול אינו צריך למול4 ואם לאו צריך למולו5 [במתניתא תאנא ר׳ שמעון בן גמליאל אמר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול6 צריך למולו ואם לאו אין צריך למולו7]8 מאי ביניהו איכא ביניהו נראה ואינו נראה:
מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל: תנו רבנן המל אומר ב[א״י אמ״ה]9 אשר קדשנו במצ׳ וצונו על המילה. אבי הבן אומר [בא״י אמ״ה] אשר קדשנו במצותיו וצונו10 להכניס11 בבריתו של-אברהם אבינו העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו למילה12 כך13 תכניסהו לתורה [ולחופה]14 ולמעשים טובים15: המברך אומר ב[א״י אמ״ה]16 אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת17 אל חי חלקינו18 צורנו צוה 19 להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו 20 ב[א״י אמ״ה]21 כורת הברית22: המל את הגרים אומר בר׳ אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלי דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ׳ {ירמיהו לג:כה} כה אמר ייָ׳23 אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי24: המל את העבדים אומר ברוך25 אש׳ קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ׳ {ירמיהו לג:כה} אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ברוך אתה ה׳ כורת הברית .
אשכחן בהלכות גדולות כתיב38 והיכא דאיתי אוזמיל במעלי39 שבתא [ולשבתא]40 איגניב או איפגים אי41 מקמי מילה שרי ליה למימר לגוי42 לְצַבּוֹתֵיה או לאיתויי אוזמיל
אחרינא {בבלי עירובין סז ע״ב - סח ע״א, ורי״ף שם פרק ו} כההוא43 ינוקא דאישתפיך חמימיה ואמר להו רבא44 ליתו ליה45 מגו ביתאי אמ׳ ליה אביי והא לא עירבו א״ל 46 ניסמוך אשיתוף והא לא שיתפו47 לימרו ליה48 לגוי ליזיל ליתי ליה49 מגו ביתאי אמר (ליה)50 אביי בעאי לאותביה51 למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב כהנא כי הוינן בי-רב יהודה אמר לן בדאוריתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה52 והדר מותבינן תיובתא בתר הכי53 אמר ליה54 מאי בעית דתותביה אמר ליה מהא דתניא הזאה שבות היא ואמירה לגוי שבות היא מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת אף אמירה לגוי שבות ואינה דוחה את השבת55 אמר ליה ולא שאני [לך]56 בין שבות דאית ביה מעשה [לשבות]57 דלית ביה מעשה דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים לי דהוא מעשה דאסור מדאוריתא אלא זיל אייתי לי דלית ביה מעשה דידים אלא דדיבורא בעלמא הוא ושתק ולא מצא תשובה58
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק כ – תולין
1. ראבינא: כ״י מוסקבה , ר״ח, אשכול: ״ר׳ אבינא״. דפוסים: ר׳ אבין .
2. נוסף בר״ח: ״אמר רב״.
3. ונראה: כ״י מוסקבה : ״אם נראה״.
4. למול: אשכול, ה״ג: ״למולו״, כבסיפא.
5. למולו: כ״י מוסקבה , רא״ש: ״למול״.
6. מהול: חסר בגכא . אשכול: ״כשהוא מהול״.
7. למול: גכא : ״למול״.
8. במתניתא...למולו: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גכא , כ״י מוסקבה , דפוסים, אשכול. נמצא גם בר״ח.
9. בא״י אמ״ה: ריבב״ן. בכ״י א האות ב׳ מאורכת, כסימן המצוי בכי״י למטבע הברכות. גכא רק: ״ברוך״. כ״י מוסקבה : ״בר׳ ״.
10. על המילה...וצונו: חסר בכ״י מוסקבה . כנראה מחמת הדומות.
11. להכניס: כך בכ״י א , גכא . כ״י מוסקבה , דפוסים, רא״ש: ״להכניסו״. ונחלקו הגאונים - בכל נוסחאות סדור רס״ג ובסדור רשב״נ בשם ר׳ שר שלום גאון: ״להכניס״. וכן העיד בעל העיטור: ״בסורא בשתי ישיבות מדקדקים ואומרים להכניס בלא ויו״. אך הוא קבע לומר: להכניסו. ובתשובות הגאונים החדשות (הוצאת אופק) סי׳ קמג ושם סימן קסח, ובה״ג: ״להכניסו״, וכך גם בתוספתא ברכות ו:יז, וברמב״ם משנ״ת הל׳ מילה (ג:א) ובפי׳ ר׳ פרחיה כאן.
12. למילה: כך גם בחלק מגירסאות סדור רס״ג. גכא , כ״י מוסקבה , דפוסים, רמב״ם: ״לברית״.
13. כך: כ״י מוסקבה : ״כן״.
14. ולחופה: כ״י מוסקבה , דפוסים. וכן בתוספתא שם, סדור רס״ג, רמב״ם ורשב״נ.
15. ולמעשים טובים: חסר בכ״י מוסקבה .
16. בא״י אמ״ה: חסר ב-גכא , כ״י מוסקבה , עיטור, ה״ג שבגניזה, רא״ש. בסדור רשב״נ רק: ״בא״י״.
17. זאת: וכן בה״ג, סדור רס״ג, סדור רשב״נ, רמב״ם (מילה ג:ב). דפוסים: זו .
18. כ״י א מוסיף: ״לעדן״ (ושמא פירוש הוא).
19. צורינו צוה : חסר בכ״י א . וכן חסר בסדור רס״ג. נוסף בדפוסים, וכן בה״ג ורמב״ם.
20. למען...בבשרנו : חסר גם בסדור רס״ג, בה״ג כי״י וקטע גניזה קמברידג׳ F (חטיבה י מס׳ נו, בכתיבה מזרחית), ורמב״ם. ומנהג הגאונים שלא לאמרו (שו״ת הגאונים שערי צדק שער ה סימן ד בשם מנהג המתיבתא). וכן חסר ברמב״ם היל׳ מילה (ג:ג- בכ״י המוגהה). נוסף בריבב״ן, דפוסים, וכן בה״ג גניזה (שבסגנון כתיבה אירופאית) ודפוס ראשון.
21. בא״י אמ״ה-ברמב״ם שם החתימה במטבע הקצר: ״ברוך אתה י׳י״.
22. וחוק בשאירו...כורת הברית: כ״י מוסקבה : ״וכו׳ ״.
23. כה אמר יי׳: חסר בכ״י מוסקבה .
24. המל את הגרים...שמתי: דפוסים : המל את הגרים אומר...דם ברית וכו׳ . הכל חסר בדפוס קושטא . חוקת שמים וארץ לא שמתי: כ״י מוסקבה : ״וגו׳ ״.
25. ברוך: דפוסים, אשכול (קח ע״א): בא״י אמ״ה .
26. אף על גב דאימהיל: אשכול: ״דאיתמהיל״, וכן בחי׳ הרמב״ן בשם רבינו.
27. צריך: כך בה״ג. דפוסים: בעי .
28. דמיתפח: דפוסים: דמיקפח .
29. וכד טביל: וכן ריבב״ן. כ״י מוסקבה : ״וכדמטביל״, וכך בה״ג. דפוסים: וכד מטבלינן ליה , וכך גם בה״ג שבגניזה. .
30. ואמרי: וכן בה״ג. דפוסים: ונימא .
31. אומ ברוך: כ״י מוסקבה , גכא : ״מברך״, וכן בה״ג. דפוסים: אומ׳ בא״י אמ״ה .
32. דזבני: גכא , כ״י מוסקבה : ״דזבנין״, וכן בה״ג. דפוסים: דזבין
33. מן גוים מעיקרא: דפוסים: מעיקרא מן הגוי .
34. ליה: גכא : ״ליהו״. ה״ג: ״להון, להו״.
35. ומטבלי: דפוסים: ומטבלינן .
36. כ״י מוסקבה מוסיף: ״וכו׳ ״.
37. משום סכנה: דפוסים: מפני הסכנה .
38. כתיב: דפוסים: כתיבי . חסר ב-גכא , כ״י מוסקבה .
39. במעלי: כ״י מוסקבה : ״ממעלי״, וכן בה״ג כי״י.
40. ולשבתא: כ״י א : ״ולשבת״. דפוסים: לשבתא . אשכול: ״ובשבתא״ כבה״ג כי״י.
41. אי: חסר בדפוסים.
42. לגוי: דפוסים : לנכרי כך בכל מקום, מחמת הצנזורה.
43. כההוא: וכן ריבב״ן, וכבה״ג כי״י. כ״י מוסקבה : ״מההוא״ כבה״ג דפוס.
44. רבא: דפוסים : רבה .
45. ליה: חסר בדפוסים.
46. א״ל : ריבב״ן, דפוסים. חסר בכ״י א כאן וגם בעירובין.
47. שיתפו: דפוסים: שתיף .
48. ליה: חסר בדפוסים.
49. ליה: חסר בריבב״ן. דפוסים: לי .
50. ליה: חסר בכ״י מוסקבה ובאשכול ובה״ג. וכן חסר בכ״י א בעירובין.
51. לאותביה: אשכול, דפוסים, בה״ג: ״לאותוביה״, וכן ועיתים (סי׳ פג) ור״ח (עירובין שם): ״לאותובי״.
52. מעשה, מעשה: וכן בה״ג ובאשכול. דפוסים: עובדא, עובדא .
53. בתר הכי: דפוסים: הדר .
54. באשכול נוסף: ״רב יוסף״.
55. את השבת, את השבת: דפוסים: שבת, שבת .
56. לך: גכא גס , כ״י מוסקבה , דפוסים, אשכול, עיתים (סי׳ פג), בה״ג, וכן כ״י נ בעירובין שם. כ״י א (כאן ובעירובין): ״ליה למר״, המתאים לנוסח בו מדובר ב״רבה״, לפיו אביי פונה אל רבו.
57. לשבות: גס , כ״י מוסקבה , דפוסים, עיתים, בה״ג (וכן כ״י א בעירובין). כ״י א : ״ובין שבות״.
58. דהוא... תשובה : רק בדפוסים, וכן נוסף בדפוסים ברי״ף עירובין.
59. באשכול (קה ע״א) העיד שבתחילה רבינו סבר כדעת ה״ג שהביא עד כאן, ולאחר שחזר בו ציוה להוסיף לספרים את המאמר הבא (מכאן ואילך עד ״לא תסמוך עלה״), החולק על דעת ה״ג. וכן בעיטור (הל׳ מילה שער ג). ר׳ יונתן מלוניל מעיד, שאינו מדברי הרי״ף, אלא תוספת של תלמידו ר׳ אפרים. בגליון גפא צוין כאן ״רבנו אפרים ז״ל״. בעתים לא הביא מאמר זה. וברי״ף עירובין גם כה״י לא גרסו: ״אמר ליה זיל אחים לי״.
60. ועייננא: גס : ״ועיינא״. בדפוסים: ועיינינן .
61. לְצַבֹּתֵיה: דפוס קושטא : נוסף ינוקא (ונראה ט״ס).
62. ליה: וכן ריבב״ן. חסר בכ״י מוסקבה , אשכול. גפא נוסף בהגהה.
63. לי, לי: דפוסים: ליה, ליה .
64. בפירושיה: אשכול, דפוסים: בהאי פירושא .
65. לשבות: כ״י מוסקבה : ״ובין שבות״.
66. דבין שבות דהזאה ובין שבות דאמירה הוא: דפוסים: אשבות דהזאה קאמר ליה . אשכול רק: ״כלומר״.
67. אית: בדפוסים נוסף הבהרה: שבות דאית .
68. בידים: בדפוסים חסר כאן ונוסף בסוף המשפט: ...ושבות דאמירה לית ביה מעשה בידים . כ״י מוסקבה בשני המקומות.
69. איתי: גס , געט , דפוסים. כ״י א : ״אית״. כ״י מוסקבה : ״איתו״. ריבב״ן: ״ליתו״.
70. ביה: געט , דפוסים: ״בהו״.
71. דדיבורא בעלמא הוא: גכא , גס געט , ריבב״ן, דפוסים (והוא לשון פירוש החוזר על הנאמר לעיל). חסר בכ״י א , כ״י מוסקבה , אשכול.
72. וקא סברי: וכן באשכול. דפוסים: דקסברי . ריבב״ן, גכא , געט : ״ואמרי״.
73. ואכן ברי״ף שבכי״י בעירובין שם חסרה אמרה זו. וכן בשאילתות חסר.
74. אלא נסחי מעליי נינהו: חסר באשכול. ריבב״ן: ״אלא נוסחי מעליי הוו״.
75. כדסבירא להו: געט , כ״י מוסקבה . אשכול: ״כדקא סברי״. דפוסים: כדקא סברי להו .
76. הוא...להו: חסר בכ״י א , אולי מחמת הדומות. הושלם ע״פ גכא , גס , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים.
77. האי: דפוס קושטא : היאך .
78. מימרא: חסר ב-גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים, אשכול.
79. האי: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גכא , געט , דפוסים. כ״י מוסקבה , אשכול.
80. מדמית: דפוסים: מדמיתו .
81. לך: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גכא געט , כ״י מוסקבה , אשכול, דפוסים.
82. דאמירה: דפוסים מוסיף: גופה .
83. לשבות: געט : ״ובין שבות״.
84. דאישתפיך חמימיה: וכן באשכול. חסר ב-גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים.
85. לך: חסר בכ״י א ובאשכול. הושלם ע״פ גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים.
86. היא: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים.
87. דקארו...מעשה: חסר ב-גכא , געט , כ״י מוסקבה .
88. ובין: וכן בריבב״ן. גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים: ״בין״ (והוא מתוך נוסח ברכת ההבדלה. וכך ברי״ף פסחים פרק י, ובכתבי יד המהימנים של הרמב״ם הלכות (שבת כט:ג) גם בסדור רס״ג ובה״ג נחלקו הנוסחאות, כנראה כל מעתיק לפי השגור בפיו). ראה רי״ף פסחים (כא ע״א).
89. דהינו: דפוסים : והיינו .
90. לצבותיה: דפוס קושטא מוסיף: ינוקה .
91. ומאי: דפוסים: והאי .
92. תסמוך: געט : ״למיסמך״.
93. עלה: דפוסים: עילויה .
94. המל: גכא , כ״י מוסקבה , דפוסים, וכך בה״ג. כ״י א , געט ״המול״, אלא שהנקדן של כ״י א תיקן ״הַמול״.
95. לרב: גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים. וכן בה״ג. כ״י א : ״למאן״.
96. לרב, לר׳ יוחנן: גכא , געט , כ״י מוסקבה , דפוסים. וכן בה״ג. כ״י א : ״למאן, למאן״ וכן בשאילתות וירא.
97. אפילו: חסר ב-געט , כ״י מוסקבה , דפוסים. וכן חסר בה״ג.
98. יהודאה: חסר באשכול.
99. מהלא ושפיר: גכא : ״מהלא שפיר״. דפוסים: ומהלא שפיר .
100. וחכמים...וכו׳: הציטוט מלשון המשנה באורך שונה: געט , דפוסים.
101. רב יוסף אמ׳: געט גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים, בה״ג, רא״ש: ״אמר רב יוסף״.
102. דהוא חייב חטאת: גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים, בה״ג: ״דמחייב״.
103. אסור: חסר ב-גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים, רא״ש. בה״ג: ״לוקה מכת מרדות״.
מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל – תימה אמאי איצטריך למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה.
המסורבל בבשר
רשצז״ל פיר׳: קטן המסורבל בבשר, ששמן ועבהא ולאחר שנימול נראה (במכסהו) [כמכסהו].ב
כל זמן שמתקשה, פיר׳ מתוך (הקישוט) [הקישוי]ג מתפשט בשרו.
שאלוד מקמי ר׳ האיי ז״ל מאי טעמ׳ קא מפיק לבשר החופה את רוב העטרה בלשון ציצין. ואמ׳ להו כל בשר החופה את העטרה אינו נקרא ציצין, אלא אם נטל מקצתו ונשתייר מקצתו מעט הנה ומעט הנה נקראו אותן הנשארים ציצי(נ)ןה מפני שדומה לסנפירין כי תרגוםו (סנפיה) [סנפיר ציצין].ז
ר׳ האיי גאון ז״ל:ח (ויריד) [וידיד]ט דאמריתון מי הוא, זה יעקבי דכ׳כ ואוהבל את יעקב, והוא המקודש מן הבטן ועודנו במעי אמו נאמ׳ בומ ורב יעבודנ צעיר, כלומ׳ שקדושת זרעו של אברהם כאן תמצא, וכבר הזכרנו להכניס בנינוס בבריתו של אברהם אבי׳. ו[כ]שבאנוע לברך על קדושת השאר וחתימת צאצאיםפ באות ברית קודש, לא נמצא זה (א)לאצ באברהם ולא ביצחק (ולא ולא) [אלא]ק ביעקב.
ריב״גר ז״ל: חומר בקידוש משאר ברכות, (שהקודש) [שהמקדש]ש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך. ובשאר ברכות אע״ג שלא טעם הוא וטעמו אחרים כמו שטעם הוא.ת (דחתם) [דהתם]א לעניין אומ׳ זמן ביום הכפורים אמרי היכי ליעביד נבריךב עליה ולישתיה ליה כיון דאמ׳ זמן קיבליה עליה ואיתסר עליה, דהא אמ׳ ליה ר׳ אדאג לרב (מבדלת) [מי בדלת]ד אמ׳ ליה אין בדילנא, ליבריך עליה (וננחיה) [ולנחיה]ה המברך צריך שיטעום, ליתביה לינוקא (ד)ליתו הילכ׳ כר׳ אחא בר יעקב דילמ׳ אתי למיסרך. הא(י)ז לאו הכי יהבי ליה לינוקא וטעים ליה ואע״ג דמברך לא טעים ליה, שמ׳ח כל שאחרים טועמין לו כטועם המברך דאמי.
ואמ׳ ר׳ מתתיה כוס של חתן ושל כלה אמור רבנן אוט טעים ליה מברךי או טעים ליהכ אחר שפיר דאמי. וכוס של מילה אמו של תינוק שתיא ליה ואול טעים מיניה מברך שפיר דאמי. וכן אמ׳ מר ר׳ כהןמ ואיתי ראייה מההוא דיום [הכפורים].נ
בעתס שקניתה שביתה. וכן אם הוא בדרום ובא למדוד מן הדרום אומ׳ לו ושמא לצפון הייתה כוונתך. וכיון שאינן ידועין ומסויימים אין לו זולתי ד׳ אמות תחתיו של אילן ונעשה לשם חמר גמל, שאין לו לזוז ממקומו, שאין ברור לנו אי זה מקום שביתתו (ואינה) [ואיזה] הם ד׳ אמות שקנה בהם תחתיו (יש) לאילן, לדרום הן או לצפון כדי למדוד לו מהן אלפים אמה. וכיון דאיכא למימ׳ הני ד׳ אמות ששבת בהן אינן שהיתה כוונתו עליהן מבעוד יום, אין לו זולתן ואסור לו (לנאת) [לצאת] מתוכן אפי׳ אמה א׳, הולכך לא יזוז ממקומו.
מש[ו]םפ דלא מסיים אתריה, ואינן ידועין ד׳ אמות שלו כדי שילך אליהם, וממקומוצ כבר עקר שביתתו, ונעשה כמי שלא (י)קנהק ואין לו אלא ד׳ אמות.
איכאר דאמ׳ [אמר]ש רבה מאי טעמ׳ דרבת כל דברא שאינו בזה אחר זה אפי׳ (בזה אחר זה אפי׳) בבת אחת [אינו],ב פיר׳ כל שני דברים שאין אדם יכול לקנותן שניהם בזה אחר זה ואם קנה אחד מהן אינו רשאי לקנות השני אחריו, כך אין רשאי לקנות שניהם ביחד. ואין לו לקנות שני דברים כאחד אלא אם כן יש לו לקנות שניהם בזה אחר זה. כגון שתי נשים נכריות שהוא רשאי לקדש עכשיו אחת ולאחר כן אחרת ותפשו בהן קידושי,ג כך אם עשו שתיהן שליח לקבל להן קידושין ממנו וקיבל קידושי(ן)ד שתיהן ביחד תפסו בהו ק(ו)ידושיה בבת אחת, דה(ו)או ישנן בזה אחר זה. אבל אשה ובתה או שתי אחיות שאינן בזה אחר זה, שאם יקדש אדם א׳ז אינו יכול לקדש אחותה או בתה אחר כן ואם קידשה לא תפס בה קידושיח והרי אינן בזה אחר זה. הכין נמי בבת אחת אינן, ואם קידשן שתיהן בבת אחת לא תפסי קידושי אפי׳ באחת מהן, דתנןט המקדש אשה ובתה [או אשה ואחותה]י כאחת אינן מקודשות, ואוקמה רב(ו)א (כדרבא) [כדרבה] דאמ׳ כל שאינו בזה אחר זה אפי׳ בבת אחת אינו מקודשת.כ
רשצז״ל: אשר קידש ידיד מבטן, יצחק קרי ידיד על שם אשרל אהבת את יצחק.
מבטן, דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכ׳מ אבל שרה אשתך וג׳ והקימתי את בריתי אתו דהינו מילה.
(כשארו) [בשארו],נ בשרו.ס
שם, חוק (על) [של]ע מילה.
וצאצאיו, אחריו.
(התם) [חתם]פ באות ברית קודש, זה של ברית.צ
צוה להציל ידידות שארנוק משחת, מגיהנם דכ׳ר גם את בדם בריתך וג׳.
ואם בעל בשר הוא מתקנו מפני מראית העין, רחז״ל: אע״פ שהציצין הללו אין חופין רוב גובהה של עטרה מתקנו שלא יהא נראה כערלה.
מאי ביניהו איכא [ביניהו]ש נראה ואינו נראה,ת פיר׳ לשמואל דאמ׳ ונראה מהול, נראין דבריו שאם נראה ואינו נראה צריך למול. לרשב״ג דאמ׳ ואינו נראה מהול כללא צריך למול, אם נראה ואינו נראה אין צריך למול.ב
פיר׳ מסורבל, מסובך (דכ׳) [בבשר כדכתיב]ג כפיתו בסרבליהון.
מל ולא פרע את המילה כאלוד לא מל, פיר׳ מי שמל ולא פרע את המילה, כלומ׳ לא קרע את העור וגילה את העטרה כאלו לא מל.
וע(ו)דה דמיתפח לא מטבלי ליה, כלומ׳ לא מטבלי ליה עד שיתרפא.
וגיזי ליה מן מיזייה, פיר׳ וגוזזין לו מן שערו.
(ואיכא) [והיכא]ו דאישתפיך חמימאז דתינוק ישראל, פיר׳ המים החמין שהיכינו לקטן למול אותו עליהןח (נשפט) [נשפך] בשבת.
לצבותיה, פיר׳ לתקנו כלומ׳ להשחיז פגימתו, וגרסי׳ במס׳ [ר״ה]ט אמ׳ ר׳ פפא צבותוי ליה זוודתא, והוא מלשון תקון.
אמ׳ (ליה) [להו]כ ליתו ליה מיגו ביתאי, אמ׳ ליה אבי[י]ל והא לא עשינו מאיתמול עירוב, אמ׳ לו אם נשתתפו במבוי אע״פ שלא עירבנו בחצירות משום צערא ניסמוך אשיתוף כרבנן דאמרי או מערבין או משתתפין ומותר להביא המים מן הבית שלי, אמ׳ לו גם (אם) לא נשתתפו, אמ׳ לו אמור לגוי ילך יביאם.
[פרק עשרים]
מתני׳ ר׳ אליעזר אומ׳ תולין את המשמרת ביום טוב וכו׳
פיר׳ המשמרת, מסננת שמסננין בה (חיין) [היין]. אבל אין תולין אותה בשבת, ואם היא תלוייה (סתנין) [סוננין] בה.
תלא כוזא בסיכתא, רשצז״ל פיר׳: תלאמ כוזא, [תלה]נ כלי קטן (/כמגוד) [במגוד].ס
א. נדצ״ל כד׳, ועב.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ד. או״ה ת׳ שע״ח כעין לשון זה מערוך ערך צץ ב׳.
ה. שם.
ו. ויקרא י״א ט׳.
ז. או״ה שם.
ח. מופיע בערוך ערך ידיד ומשם לאו״ה שם.
ט. שם.
י. שם מוסיף, אבינו.
כ. מלאכי א׳ ב׳.
ל. במלאכי, ואהב.
מ. בראשית כ״ה כ״ג.
נ. בבראשית, יעבד.
ס. נדצ״ל כערוך, להכניסו. ופי׳ הענין, דאף שסתם באיזה קדושה איירי, קאי על קדושת אברהם שהוזכר בברכה הקודמת.
ע. ערוך.
פ. בערוך, צאצאיו.
צ. ערוך.
ק. ערוך.
ר. =ר׳ יצחק בן גיאת. שערי שמחה הל׳ קדוש עמ׳ ט׳ (ז׳).
ש. ד׳.
ת. בד׳ מוסיף, דמי.
א. ד׳. עירובין מ:.
ב. נדצ״ל כד׳, לבריך.
ג. בד׳, רב אחא בר ירמיה. ובעירובין, רב ירמיה בר אבא. וכנראה הוא ט״ס.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. =שמעינן. בד׳, ש״מ.
ט. =אי.
י. בד׳, שיטעום אותו המברך.
כ. בד׳, טועמו.
ל. =ואי, שבד׳.
מ. נראה להוסיף כד׳, צדק.
נ. ד׳.
ס. תחלתו חסר. והוא פי׳ לגמ׳ עירובין מט:, ותמוה מה עניינו לכאן. ופירושו בהמשך דומה מאד לפי׳ ר׳ ישמעאל בן חכמון ור׳ חננאל בן שמואל שם ובחלקו אף מילה במילה, וכנראה מקור א׳ לכולם, וצ״ע.
ע. לפנינו. מוכח מהמשך דבריו דגרס כן, אף שברי״ף גרס רבא.
פ. לפנינו.
צ. ברחב״ש מוסיף, נמי.
ק. שם. ונראה להוסיף כשם, שביתה.
ר. כ״ה ברי״ף שם. ולפנינו שם, ואיכא.
ש. לפנינו.
ת. כ״ה ברי״ף. ולפנינו מוסיף, משום דקסבר.
א. לפנינו ליתא. וברי״ף, דכל.
ב. לפנינו.
ג. רחב״ש מוסיף, בזה אחר זה.
ד. שם.
ה. שם.
ו. שם.
ז. ברחב״ש, אשה.
ח. נראה להוסיף כרחב״ש, שכבר קידש אמה או אחותה קודם והויה ליה לגביה ערוה שחייב עליה כרת וקיימ׳ לן (קידושין סז:) דחייבי כרתות לא תפסי בהו קידושי.
ט. קידושין נ:.
י. שם ורחב״ש.
כ. נראה מיותר.
ל. בראשית כ״ב ב׳.
מ. שם י״ז י״ט.
נ. ד׳.
ס. בד׳, בבשרו.
ע. ד׳.
פ. ד׳.
צ. נדצ״ל כר״נ ונ״י, באות זה של ברית קודש. ובד׳, חתם באות, זו של ברית קדש.
ק. בד׳, שארינו.
ר. זכריה ט׳ י״א.
ש. ד׳.
ת. בד׳ מוסיף, צריך למול.
א. לפנינו ליתא.
ב. בד׳ כתב לשניהם אותם המילים ובשיבוש, דאמר ואינו נראה מהול כלל צריך למול אבל אם נראה ואינו נראה אינו צריך למול.
ג. ד׳ וערוך ערך סרבל. דניאל ג׳ כ״א.
ד. כ״ה במשניות הרמב״ם. ובד׳, כאילו.
ה. רי״ף.
ו. רי״ף.
ז. יתכן דצ״ל כרי״ף וגמ׳ שם, חמימיה.
ח. ר״ל נסמכו עליהן שישתמשו בהם לצרכו.
ט. יז..
י. בר״ה שם, צביתו.
כ. רי״ף. ונראה להוסיף כשם, רבה.
ל. רי״ף.
מ. בד׳, תלה.
נ. ד׳.
ס. ד׳.
ח. מל ולא פרע כאילו לא מל. וערל גמור הוא ואסור לאכול בתרומה. ואם עשה כן בשבת חייב חטאת, לפי שעשה חבורה שלא במקום מצוה, ואם עשה כן במזיד חייב סקילה.
בד״ה אבי הבן כו׳ והדר המברך אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ונראה כו׳ עכ״ל דלמול נמי להבא משמע ואפ״ה אומרה אחר שמל אלא ע״כ דאית לן למימר דלשעבר נמי משמע כמ״ש התוס׳ לקמן וה״נ איכא למימר במילת קטן דנראה שזהו כנגד ברכת אבי הבן וק״ל:
בא״ד ברוך כורת הברית דמשמע דכל זה הוא אחר המילה כו׳ עכ״ל ר״ל דומיא דכורת הברית במילת קטן דהיא לכ״ע אחר המילה ודו״ק:
בד״ה ידיד כו׳ וג׳ האבות נזכרים חק בשארו שם הוא יצחק כו׳ עכ״ל בתוס׳ פרק כל המנחות דבריהם מבוארים יותר וז״ל אור״ת ידיד מבטן היינו אברהם שנקרא ידיד כדאמרי׳ הכא וקדשו הקב״ה מבטן שדורש במדרש דכתיב באברהם כי ידעתיו וכתיב בירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך חוק בשארו שם זה יצחק שקראו הקב״ה יצחק עד שלא נולד וצאצאיו כו׳ עכ״ל ע״ש ונראה לפרש לפי דבריהם דשארו קאי על אברהם ואין שארו אלא אשתו ור״ל דבעוד שהיה יצחק בבטן אשתו של אברהם שם חק לו וק״ל:
מל ולא פרע (גילה) את העור החופה את המילה — כאילו לא מל.
If one circumcised but did not uncover the flesh at the area of the circumcision by folding back the thin membrane beneath the foreskin, it is as if he had not circumcised.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַבִּי אֲבִינָא א״ר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב בבָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה.:
GEMARA: Rabbi Avina said that Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: When the mishna said most of the corona, they meant the flesh that covers most of the height of the corona, as well as most of its circumference.
GEMARA: Rabbi Avina said that Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: When the mishna said most of the corona, they meant the flesh that covers most of the height of the corona, as well as most of its circumference.
א גמרא אמר ר׳ אבינא שכך אמר ר׳ ירמיה בר אבא שכך אמר רב: ״רוב עטרה״ שאמרו, כוונתו: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה, וגם צריך למול רוב הקיפה.
GEMARA: Rabbi Avina said that Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: When the mishna said most of the corona, they meant the flesh that covers most of the height of the corona, as well as most of its circumference.
הכל
(3) וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר וְכוּ׳.: אָמַר שְׁמוּאֵל קָטָן הַמְסוּרְבָּל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כ״ז כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְנִרְאֶה מָהוּל אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוּל וְאִם לָאו צָרִיךְ לָמוּל.
We learned in the mishna: If the baby was fleshy, the circumcisor corrects the circumcision so that it will not appear uncircumcised. Shmuel said: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when his limb hardens he looks circumcised, one need not circumcise him again. And if not, meaning he does not appear circumcised even then, one must circumcise him again.
We learned in the mishna: If the baby was fleshy, the circumcisor corrects the circumcision so that it will not appear uncircumcised. Shmuel said: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when his limb hardens he looks circumcised, one need not circumcise him again. And if not, meaning he does not appear circumcised even then, one must circumcise him again.
ואם הוא בעל בשר מתקנו מפני מראית העין כלומר אף על פי שהציצין הללו אינן חופין רוב גובהה של עטרה מתקנו מפני שלא יהא נראה כערלה.
אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה [ונראה מהול אין צריך למול במתניתא תנא רשבג״א קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ״ז שמתקשה] שאינו נראה מהול צריך למול ואמרי׳ מאי בינייהם איכא בינייהם [נראה] ואינו נראה צריך למול לרבן שמעון בן גמליאל דאמר ואינו נראה מהול כלל צריך למול אבל אם נראה ואינו נראה אינו צריך למול. פי׳ מסורבל מסובב בבשר כדכתי׳ כפיתו סרבלתהון וכו׳.
ערך סרבל
סרבל – א(שבת נח.) כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי פי׳ דת המלך היתה באותה העת כל הקונה סרבל מייתי ליה גבי מוכס ויהיב ליה מכסא וחתי׳ עלה במטבע של אינך כדי לידע שניטל מיכסא וכל טלית שנמצא בלא חותם אינך בכנפיה נתפש לובשא עליה כגונב המכס הלכך מתיירא כל אדם לצאת בטלית שתלוי עליה חותם זה חיישינן שמא יפסק החותם ומפני פחדו מן המוכס יסירה מעליו ויקפלה וישאיה על כתיפו כמשאוי. לפיכך אסרו לכל אדם לצאת בטלית שיש עליה חותם אבל רב חנינא בר שילא שיש לו נשיאות פנים ואינו חושש מן המוכס מותר לו לצאת בטלית שיש לה חותם שאם יחתך החותם אינו חושש שאינו מתיירא לא מן המוכס ולא מזולתו (שבת קא:) אפי׳ קשורות בחוט הסרבל (חולין עו:) אמר שמואל צומת הגידים שאמרו אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשירה פירוש חוט כפול ועב מן כפיתו בסרבליהון. סרבלא בסיתוא כבר פי׳ בערך סדן. סרבלא דכרתי בערך כרת. סרבלא צריפא בערך צרף. בריש ילמדנו הן האדם ובאתם הדבקים כפיתו בסרבליהון אלו הסרבלין שברגליהון אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהם ולא ניזוקו לפיכך כתיב וסרבליהון לא שנו ורבותינו שבבבל אמרו אלו הטליות שבהן. והברושים הרעלו תרגום ורברבני רתיכיהון מסרבלין בצבעונין. (שבת קלז:) קטן המסורבל בבשר פירוש מסובך בבשר כדכתיב כפיתו בסרבליהון (מגילה יא. קידושין פב עבודה זרה ג) דמיא לדוב אלו הפרסיין המסורבלים כדוב גדלי בשר תורגום מסרבלי בשרא (א״ב אמרו היונים שסרבל הזה מן לבוש פרסי כמו מכנסים או בתי שוקים).
א. [שאריווריע.]
קטן המסרבל בבשר ונראה כמי שאינו מהול רואין אותו אם בעת שיתקשה נראה מהול אינו צריך כלום אלא יתקן הבשר מעט מפני מראית העין ואם אף בעת שיתקשה אינו נראה מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת שיתקשה ודבר זה מדברי סופרים:
ועוד שנינו במשנה שאם היה התינוק בעל בשר — מתקנים את מילתו שלא יראה כערל. אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה איברו ובאותה שעה נראה מהול — אינו צריך למול אותו שוב, ואם לאו [לא], שאף אז נראה כערל — צריך למול.
We learned in the mishna: If the baby was fleshy, the circumcisor corrects the circumcision so that it will not appear uncircumcised. Shmuel said: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when his limb hardens he looks circumcised, one need not circumcise him again. And if not, meaning he does not appear circumcised even then, one must circumcise him again.
הכל
(4) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר גקָטָן הַמְסוּרְבָּל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל צָרִיךְ לְמוּלוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְמוּלוֹ.
It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when it hardens it does not appear circumcised, one needs to circumcise him again, and if not, one need not circumcise him again.
It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when it hardens it does not appear circumcised, one needs to circumcise him again, and if not, one need not circumcise him again.
במתניתא תנא [בברייתא שנו], רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול — צריך למולו, ואם לאו [לא] — אינו צריך למולו.
It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when it hardens it does not appear circumcised, one needs to circumcise him again, and if not, one need not circumcise him again.
הכל
(5) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.:
The Gemara asks: What is the practical difference between these two formulations? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he appears circumcised but does not appear fully circumcised. According to Shmuel, in order to avoid an additional circumcision, one must appear fully circumcised, and this state is insufficient. According to Rabban Shimon ben Gamliel, only one who appears uncircumcised requires further circumcision; this partial circumcision is adequate.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two formulations? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he appears circumcised but does not appear fully circumcised. According to Shmuel, in order to avoid an additional circumcision, one must appear fully circumcised, and this state is insufficient. According to Rabban Shimon ben Gamliel, only one who appears uncircumcised requires further circumcision; this partial circumcision is adequate.
איכא בינייהו נראה ואינו נראה – לשמואל נראה מהול הוא דאין צריך למולו הא נראה ואינו נראה צריך למתניתא אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אינו צריך.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם] בין שני הניסוחים? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה, אם היה נראה ואולם אינו נראה כל הצורך, שלדעת שמואל חייב להיראות מהול, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל רק מי שנראה שהוא ערל צריך להימול שנית.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two formulations? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he appears circumcised but does not appear fully circumcised. According to Shmuel, in order to avoid an additional circumcision, one must appear fully circumcised, and this state is insufficient. According to Rabban Shimon ben Gamliel, only one who appears uncircumcised requires further circumcision; this partial circumcision is adequate.
הכל
(6) מָל וְלֹא פָּרַע.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן דהַמָּל אוֹמֵר אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה אֲבִי הַבֵּן אוֹמֵר אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָעוֹמְדִים אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כָּךְ יִכָּנֵס לְתוֹרָה לְחוּפָּה ולמע״ט וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים .
We learned in the mishna: If he circumcised a child but did not uncover the area of the circumcision, it is as if he did not circumcise him. The Sages taught in a Tosefta that one who circumcises a child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us concerning circumcision. The father of the circumcised child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us to bring him into the covenant of Abraham, our father. Those standing there recite: Just as he has entered into the covenant, so may he enter into Torah, marriage, and good deeds.
We learned in the mishna: If he circumcised a child but did not uncover the area of the circumcision, it is as if he did not circumcise him. The Sages taught in a Tosefta that one who circumcises a child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us concerning circumcision. The father of the circumcised child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us to bring him into the covenant of Abraham, our father. Those standing there recite: Just as he has entered into the covenant, so may he enter into Torah, marriage, and good deeds.
וזה מפורש ביבמות בפר׳ הערל וכל הטמאים.
מתני׳ ואלו הן ציצין המעכבין את המילה.
מל ולא פרע את המילה וכו׳ – פי׳ מי שמל ולא פרע את המילה כלומר לא קרע את העור וגילה את העטרה כאלו לא מל.
הדרן עלך ר׳ אלעזר אם לא הביא.
עז ותהלה לאל אבי.
שית עזר גלילין.
חלץ באזר וההלין.
בפ׳ ר׳ אליעזר תולין.
ר׳ אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב וכו׳ ואקשי׳ עלה השתא ר׳ אליעזר להוסיף באהל עראי מחמיר ואמר אין מוסיפין לכתחלה (שאי) [מאי היא].
דתנן פקק החלון ר׳ אליעזר אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו כו׳ ופקק זה כגון מסך לסתום בו חללו של חלון ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחלה ביום טוב ואין צריך לומר בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר׳ אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צ״ל בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צ״ל ביום טוב ומפרקינן ר׳ אליעזר סבר לה כר׳ יהודה דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ר׳ יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש וזה שמתיר ר׳ אליעזר לעשות אהל לכתחלה ביום טוב לתלות המשמרת מפני שהוא מכשירי אוכל נפש כדי לשמר היין לשתות בשמחת יום טוב ונמצא ר׳ אליעזר מיקל מר׳ יהודה שר׳ יהודה אינו מתיר אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב אבל במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כגון שימור היין וכדומה לו אוסר ור׳ אליעזר מתיר אפילו בזה.
אבי הבן אומר כו׳ – רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר המל אומר וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן קודם המילה משום דלהכניסו להבא משמע כדאמרינן בפ״ק דפסחים (דף ז. ושם) בלבער כ״ע לא פליגי דלהבא משמע ועוד דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ור״ת החזיר המנהג לקדמותו וגרס המל ברישא והדר אבי הבן כמו שכתוב בכל הספרים וכן מוכח כולה סוגיא מדקאמר העומדים שם אומרים כשם שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו ועוד דגבי גר דבסמוך גרס ברישא המל כו׳ והדר המברך אומר אקב״ו למול את הגרים ונראה הוא שזהו כנגד ברכת אבי הבן והתם א״א לשנות הגירסא שיש באותה ברכה להטיף מהן דם ברית כו׳ ברוך כורת הברית משמע דכל זה הוא אחר המילה ועוד דהמברך מברך לעולם אחר המילה כמו במילת קטן וההיא דפסחים ה״פ בלבער כ״ע לא פליגי דלהבא משמע טפי מלשעבר ומיהו לשעבר נמי משמע כי פליגי בעל ביעור מר סבר דמשמע מעיקרא טפי מלהבא ומר סבר להבא נמי משמע כמו מעיקרא והא דאמרינן דכל המצות מברך עובר לעשייתן ה״מ כשהמברך עצמו עושה המצוה.
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. שזיכנו לקיים מצוה זו, ולפיכך אין ראוי לברכה אלא לאחר המילה.
והעומדים שם. ששומעין שמודה לשם על שצוהו על המצוה הזאת, וכבר גמר(א)[ה], הם מברכים אותו שיגמור גם כן שאר המצות המוטלות עליו, והם ללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו ללכת בדרך טובה וישרה. ובירושלמי כתוב כשמגיע קטן לשלש עשרה שנה ויום אחד, מברך האב ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה.
אבי הבן מברך אקב״ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. רבנו שמואל ז״ל היה אומר דצריך לברך כן קודם המילה, דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ור״ת ז״ל חלק עליו, שמשנה סדר הברייתא ששנה תחלה ברכת המל ואח״כ ברכת אבי הבן, ועוד דקתני העומדין שם אומרים כשם שנכנס לברית כו׳ דאלמא משמע שנכנס ונמול כבר. ומה שאומרים להכניסו ואמרינן בפסחים (פסחים ז.) כולי עלמא לא פליגי בלבער דלהבא משמע. לא קשיא דלאו למימרא דלהבא דוקא משמע ולא לשעבר, אלא דטפי משמע להבא מלשעבר, אבל הכי נמי דמשמע לשעבר, ובעל ביעור הוא דפליגי, דמר סבר דמעיקרא בלחוד משמע ומר סבר אפילו להבא משמע, והלכך להכניסו שפיר משמע לשעבר. ולא דמי לכל המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן, דהכא אינו אלא שבח והודאה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, כמו אשר קדש ידיד מבטן.
לענין ברכת מילה המוהל אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה יש מי שאומר בין במל את בן חברו בין במל את בנו ויש אומרים שבמל את בנו מברך למול את הבן ובפסחים יתרחבו הדברים בענין זה:
אבי הבן מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ונהגו לברכה בין מילה לפריעה מפני שמאחר שלא פרע עדין עובר לעשייה הוא ונמנעים מלברכה קודם מילה מפני שתלוי בדעת מוהל ואם האב בעצמו מוהל אף הוא יכול לברכה קודם המילה אלא שנהגו להיות המדה שוה בכל והעומדים שם אומרים מי שהכניסו לברית הוא יכניסהו לתורה ולחפה ולמעשים טובים ואם אין שם אב גדולי המחברים כתבו שאין לאחרים לברכה ומ״מ בהרבה מקומות נהגו לברכה הסנדקוס או אחד מן הקרובים וכן כתבו גדולי המחברים ואח״כ מברך המוהל בא״י אמ״ה אשר קדש ידיד מבטן חק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא״י כורת הברית וברכה זו כלה בנויה על יצחק ודרך צחות אמרו ואת בריתי אקים את יצחק נוטריקון של אקים אשר קדש ידיד מבטן וקורהו ידיד על שנאמר אשר אהבת וגדולי המחברים כתבו שאבי הבן מברך שהחיינו ולא נהגו כן ולא עוד אלא שאין ראוי כן משום צערא דינוקא:
ב שנינו במשנה שאם מל ולא פרע את החופה את המילה — כאילו לא מל. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא, המל את התינוק אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״ ואבי הבן אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״ והעומדים שם אומרים: ״כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים״.
We learned in the mishna: If he circumcised a child but did not uncover the area of the circumcision, it is as if he did not circumcise him. The Sages taught in a Tosefta that one who circumcises a child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us concerning circumcision. The father of the circumcised child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us to bring him into the covenant of Abraham, our father. Those standing there recite: Just as he has entered into the covenant, so may he enter into Torah, marriage, and good deeds.
הכל
(7) וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן חוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צִוָּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵינוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ בא״י כּוֹרֵת הַבְּרִית.
And the one who recites the additional blessing says: Who made the beloved one holy from the womb, marked the decree in his flesh, and gave his descendants the seal and the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this, the living God, our Portion, commanded to deliver the beloved of our flesh from destruction, for the sake of His covenant that He set in our flesh. Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
And the one who recites the additional blessing says: Who made the beloved one holy from the womb, marked the decree in his flesh, and gave his descendants the seal and the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this, the living God, our Portion, commanded to deliver the beloved of our flesh from destruction, for the sake of His covenant that He set in our flesh. Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
אשר קידש ידיד מבטן – יצחק קרי ידיד על שם אשר אהבת (בראשית כב).
מבטן – דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב (שם יז) אבל שרה אשתך וגו׳ והקימותי את בריתי אתו היינו מילה.
בשארו – בבשרו.
שם – חק של מילה.
וצאצאיו – אחריו.
חתם באות – זו של ברית קדש.
צוה להציל ידידות שארינו משחת – מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט).
ידיד מבטן – אומר ר״ת שהוא אברהם אבינו שנקרא ידיד שנאמר (ירמיהו יא) מה לידידי בביתי כדדרשינן במנחות בפרק כל המנחות (דף נג: ושם) ושלשת האבות נזכרים חוק בשארו שם הוא יצחק וצאצאיו חתם באות ברית קדש הוא יעקב וצאצאיו הוא ובניו כמו שתרגם יונתן הצאצאים והצפיעות בניא ובני בניא (ישעיהו כב) כלומר יוצאי צאצאיו.
המברך אומר ברוך אשר קידש כו׳ – פירוש: אף על פי שבירך על המילה עוד חוזר ומברך כורת הברית מפני שניתנה מצוה זו לאבות מה שאין כן בכל המצוות.
ידיד מבטן. פירש רש״י ז״ל: דהיינו יצחק שנתקדש מן הבטן. אבל ר״ת ז״ל כתב שזהו אברהם, כדדרשינן מה לידידי בביתי זה אברהם, כדאיתא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נג:). ובברכה זו מזכיר שלש האבות, ידיד זה אברהם, חוק בשארו שם זה יצחק, וצאצאיו חתם באות ברית קדש זה יעקב. ואם תאמר מנא ליה באברהם שנתקדש מן הבטן. יש לומר דדלמא קים להו דילפי לה בגזירה שוה דידיעה ידיעה, באברהם כתיב כי ידעתיו, ולהלן כתיב (ירמיה א, ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך.
אשר קדש ידיד כו׳. עי׳ פירש״י ותוס׳ ועי״ל דאכלל ישראל אמר אשר קדש ידיד שקראן הכתוב ידיד כדכתיב מה לידידי בביתי וגו׳ כפירש״י לפי פשוטו בספר ירמיה וכתיב את ידידות נפשי וגו׳ ואמר בהם מבטן עש״ה העמוסים בני בטן ואמר חוק בשארו שם לא כשאר חוקים שאינן בגופו של אדם כמו התפילין והציצית אבל זה החוק הוא למעלה בגופו של אדם כההיא דפ׳ התכלת שכתבנו לעיל ואמר וצאצאיו של אברהם הנזכר לעיל חתם באות ברית קודש שהמילה היא אות ברית כמ״ש לאברהם והיה לאות ברית ביני וגו׳ והוא חותם הקודש ע״ש גדר ערוה דכ״מ שתמצא גדר ערוה נאמר בו קדושה וכמ״ש שהמילה באה למעט תאות המשגל ועל כן בשכר זאת צוה הקב״ה לאברהם להציל ידידות שאריתנו דהיינו גופינו משחת דהוא הגיהנם כמ״ש בפ׳ עושין פסין שאברהם יושב על פתחו של גיהנם ומסיק משם למי שאין בו דבר ערוה ועבירה וכל הבא על הנכרית נמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה והיינו למען בריתו אשר שם כו׳ ודו״ק:
והמברך אומר ברכה נוספה זו: ״אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו (בבשרו) שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו (בשרנו) משחת (גיהנום) למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה׳ כורת הברית״.
And the one who recites the additional blessing says: Who made the beloved one holy from the womb, marked the decree in his flesh, and gave his descendants the seal and the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this, the living God, our Portion, commanded to deliver the beloved of our flesh from destruction, for the sake of His covenant that He set in our flesh. Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
הכל
(8) ההַמָּל אֶת הַגֵּרִים אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִילְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ל״ג:כ״ה} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי בא״י כּוֹרֵת הַבְּרִית.
One who circumcises converts says: Blessed are You, Lord, our God, King of the universe, Who made us holy with His commandments, and commanded us concerning circumcision. And the one who recites the additional blessing recites: Who has made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise converts, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant, the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25), which is interpreted to mean that were it not for the covenant of circumcision that is manifest both day and night, the world would cease to exist. He concludes the blessing with the phrase: Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
One who circumcises converts says: Blessed are You, Lord, our God, King of the universe, Who made us holy with His commandments, and commanded us concerning circumcision. And the one who recites the additional blessing recites: Who has made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise converts, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant, the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25), which is interpreted to mean that were it not for the covenant of circumcision that is manifest both day and night, the world would cease to exist. He concludes the blessing with the phrase: Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
(8-9) {רי״ף שבת נה:}
{שמעתא דברכה במילת גרים ועבדים}
יש ספרים שכתוב בהם במילת גרים ובמילת עבדים: המל אומר, ברוך אקב״ו על המילה, והמברך אומר, ברוך אקב״ו למול את הגרים או את העבדים, וחותם, ברוך כורת הברית.
וזה נראה שיבוש. שאין1 לברך אחר המילה, למול את הגרים, ולא, למול את העבדים. שטעם למול, להבא משמע, כדאמרינן (פסחים ז׳.), בלבער כ״ע לא פליגי דלהבא משמע.
ואין לנו בזה אלא כמו שכתוב בהלכות הרב יצחק אלפסי, וכן נמצא בספרים המדוקדקים.
והטעם שמברכין, להטיף ממנו דם ברית, במילת הגרים והעבדים, מה שאין כן באחר, מפני שהם בני דעת, וכדי שיקבלו עליהם עול תורה ומצות בשמחה ולא ידאגו לדם הנוטף מהם.
{שמעתא דהטבלת גר קטן}
וקטן גר מטבילין אותו ע״ד ב״ד. ואם הגדיל, יכול למחות. ואם הגדיל שעה אחת ולא מיחה, שוב אינו יכול למחות.
ועיקרה בכתובות בפ׳ ראשון (בבלי כתובות י״א.).
והרי״ף השמיטה ולא הזכירה, לא לענין כתובה ולא לענין מילה. והלכה פסוקה היא.
1. בדפ״ר: שאין צריך. אך זה נראה טעות ואיננו בכת״י
ה״ג בהלכות רבינוא ז״ל: המל את הגרים אומר אקב״ו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית וכו׳ – וק״ל למה תקנו חכמים בגר לומר למול, משא״כ בשאר הנימולין שאומר על המילה, היה להם לומר על מילת הגרים. ואפשר מפני שעיקר מצות מילת הגרים לבית דין לגר עצמו שהוא גדול והוא ממציא עצמו לכך, ונמצא כמל את עצמו, משא״כ בקטנים הנימולין שהן אין להן דעת והמצוה אינה מוטלת על המוהל הזה בלבד כדאמרי׳ במס׳ פסחים בפ״קב לא סגיא דלאו איהו מהיל. ואע״ג דאבי הבן מברך נמי על המילה דומיא דעל ביעור כדמוכח התם, טעמא דמילתא משום שהיא מצוה שאפשר לעשותה ע״י שליח וכל מצוה שהיא כן תקנו בה על, וכן אנו מפרשים בעל ביעור, אבל כאן שכיון שכל הגרים כאלו הן מלין א״ע, אע״ג דאינהו אכתי לא חזי לברכה, מ״מ כיון שהחובה מוטלת עליהם ולא על המל לפיכך תקנו בה למול. [ואפשר דמילת גר חובה גמורה על המל ובעי לברוכי למול, דהא לא מתעבדא ע״י שליח אלא כל דמהיל מצוה דנפשי׳ עביד ועיקר].ג ותמהני עוד למה כללו שתי ברכות של מילה כאחת ולא ברכו בה תחלה וסוף כשאר הנמולין. וי״ל לפי שאינו גר עד שימול ויטבול לא ברכו עליו על המילה כמו שאין אנו מברכין על הטבילה1 אלא הוא עצמו בעלייתו מברך עלי׳,ד אבל כללו הכל בברכה זו לפי שדם מילה בריתן של ישראל ועל הברית אנו מברכין. ובענין הזה הוא ברכת אירוסין כמו שאפרש במקומה בס״ד.ה ומה שתקנו בה להטיף מהן לפי שיש כמה גרים כשמתגיירים כשהן נמולין ועיקר מילתן הטפת דם ברית לפיכך תקנו לכלן כן. ואחרים אומריםו לפי שהם גדולים ודואגין על דמן הנוטף תקנו להם זאת לנחמם. ובעל ה״גז גורס המל אומר על המילה והמברך אומר למול, וכן במקצת הספרים, ותרתי תקנו בתחלה ובסוף כשאר המילות. ומה שאמרו בה למול דמשמע להבא אין מדקדקים בכך, מפני ברכה שבסוף והדבר ניכר דלא להבא משמע ולא לשעבר, שכבר ברכנו לפניה ברכה אחרת אלא נוסח ברכה הוא שקדשנו למול את הגרים כשהן באין לנו להכניסן בברית. ועוד דמתוך שהיא מילת חובה עליו ועלינו תקנו בה למול וכורת הברית כאחת, ולפי שהיא מופלגת מן הטבילה שהוא מתגייר בה לפיכך לא הניחו לו שיברך הוא עצמו שאי אפשר. וגירסת רבינו שפרשתיה יפה בעיני מזו.ח
א. הרי״ף שגורס בגרים רק ברכה אחת.
ב. פסחים ז, ב.
ג. [קטע זה חסר בכי״מ וישנו בשאר כ״י]. ולתי׳ קמא עיקר המצוה של הגר עצמו שממציא עצמו, מיהו זה דוחק דל״ש אצלו דין ברכה כל זמן שלא מל, ולכן חידש רבנו דבגר החובה על המל דהיינו דהחובה על הבית דין וכל שמל מכח דין זה מל ומצוה דנפשיה הוא. וברשב״א הקשה, היכא דלא מהליה אבוה דחייב ב״ד למול מקרא דהמול לכם כל זכר ליברכו למול, מיהו יש לתרץ דרבנו מחלק בדין בי״ד שבקטן ישראל כיון דהוא בר חיובא אלא שהוא קטן לכן החובה על האב וכן על הב״ד מצד חובת הקטן, משא״כ בגר שאין לו חובה למול החובה על הב״ד מצד חובת ב״ד למול על הגרים.
ד. פסחים שם, ועי׳ רשב״א שכ׳ שבזה מתורץ גם הקושיא הראשונה, וכיוון לזה הגרא״ז.
ה. כתובות ז, ב. ובעיקר דין הברכות האריך רבנו בליקוטיו לפסחים סוף פ״א, ועי׳ מאירי.
ו. בעל המאור.
ז. הל׳ מילה (כד, ג) וכן הגירסא לפנינו, ועי׳ בעל המאור ורשב״א.
ח. עי׳ שו״ת הרשב״א ח״א סי׳ שכח, טור יו״ד סי׳ רסז וב״י שם שמ״מ נהגו כבה״ג.
1. הגהת הגרא״ז: שלו, ולפי״ז חזר מכל מש״כ מקודם אלא דאינו ברכת המצוות אלא ברכת השבח והודאה ומיושב גם קושיא א׳.
(8-9) {רי״ף שבת נה:}
{שמעתא דהטבלת גר קטן}
וכתב עוד: וקטן גר מטבילין אותו כו׳, עד, והלכה פסוקה היא.
והנה במסכת יבמות בפ׳ החולץ (רי״ף יבמות ט״ז:) כתבה רבינו הגדול ז״ל להא דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב״ד. וכבר הגיע לידי הנוסחא הראשונה בכתב ידו של רבינו ז״ל, ונמחקה זו השמועה ממקום עיקרה בכתובות, לפי שסמך לו על זו שבפרק החולץ.
אבל השמיט מה שאמר רב יוסף, ואם הגדילו יכולין למחות. ולא ידעתי על מה, אלא אם כן הוא מפרש דברי רב יוסף לגר שנתגיירו בניו עמו, אבל לרב הונא, דאמר, גר קטן מטבילין אותו על דעת ב״ד, אם בא להתגייר והטבילוהו על דעת ב״ד אינו יכול למחות, שא״כ מה כח ב״ד יפה. ואינו מתחוור.
ה״ג בהלכות הרי״ף ז״ל וכן הוא בספרים מדוייקים: המל את הגרים אומר אקב״ו למול הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ כו׳ בא״י כורת הברית. ולאחר המילה אינו מברך כלום. ואם תאמר למה בברכת הגרים תקנו לומר למול ולא על המילה כמו שאר הנמולין, והיה להם לומר על מילת הגרים. כבר תירץ הרמב״ן ז״ל משום דמילת גר חובה גמורה היא על המל, ובעי לברוכי למול דהא לא סגיא דלאו איהו מהיל דלא אפשר למעבדה ע״י שליח, דכל דמהיל מצוה דנפשיה קא עביד. אלא דקשה לי קצת, דאם כן מאן דלא מהליה אבוה דבית דין מחויבים למימהליה כדרשינן בפרק קמא דקדושין (קידושין כט.) מהמול לכם כל זכר, א״כ התם ליבריך למול, דכל מאן דמהיל ליה מצוה דנפשיה קא עביד.
והתירוץ השני שתירץ הרב ז״ל טוב מן הראשון, שהוא ז״ל הקשה למה כללו כאן שתי הברכות של מילה באחת ולא ברכו בה תחלה וסוף כשאר הנמולין, ותירץ לפי שאינו גר עד שימול ויטבול לא ברכו עליה על המילה, כשם שאין מברכין על הטבילה אלא הוא בעצמו בעלייתו מברך עליה, אבל כללו הכל בברכה זו לפי שדם המילה בריתן של ישראל הוא ועל הברית אנו מברכין. וכענין זה היא ברכת אירוסין, שמברכין אקב״ו על העריות ואסר לנו את הארוסות. ומה שתקנו בה [לומר] להטיף מהם דם ברית, לפי שיש כמה גרים שמתגיירין כשהן נמולין ועיקר מילתן הטפת דם ברית, לפיכך תקנו לעולם כן. זו דעת הרמב״ן ז״ל וזה נכון.
ויש ספרים שכתוב בהן, המל אומר על המילה והמברך אומר למול את הגרים. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז״ל דתרתי תקנו תחלה וסוף כשאר המילות. והר״ז הלוי ז״ל הקשה עליו דהיאך יברך לבסוף למול, ולמול להבא משמע וכדאמרינן בלבער. וכבר כתבתי למעלה משם רבותינו הצרפתים ז״ל דלבער ולמול ולהכניסו לאו דוקא להבא, אלא דמשמע טפי להבא ומכל מקום לשעבר נמי משמע, מה שאין כן בעל ביעור דמשמע מעיקרא למ״ד דסבירא ליה הכין התם, והיינו דמברך אבי הבן להכניסו אחר מילה, והכא נמי כיון דלאחר המילה הוא מברך אין לטעות בו שיהא מברך להבא שכבר בירך לפניה ברכה אחרת אלא על המילה שכבר נעשית. ולשון אחר כתב הרמב״ן בזה, שנוסח ברכה הוא שקדשנו למול הגרים כשהן באין אלינו להתגייר ולהכניסם בברית. ומכל מקום גירסת הרי״ף ז״ל נראה יותר, וכך הסכימה דעת כל גדולי האחרונים ז״ל.
המל את הגרים אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ויש שואלין מה נשתנה נסח זה לברך עליו למול ולא על המילה והיה לנו לומר על מילת הגרים או על המילה עד שתירצו מפני שעקר מצות המילה לגר לעצמו הוא הואיל וגדול הוא וכל שהוא כן הרי הוא בכלל מה שנאמר בפסחים לא סגיא דלאו איהו מהיל ואע״פ שאף אבי הבן מברך על המילה לדעת קצת מפני שאין עקר החיוב לו בערך אל גוף הבן לכשיגדל שהרי אין עליו חיוב כרת הנאמר בה ולדעת הפוסקי׳ שאבי הבן מברך למול יש לפרש שמילת הגר הואיל ואין לו קרוב שתמסר לו חובת מילתו עקר המצוה על המוהל שיזדמן לו כחובת שאר המילות אצל האב ויש שואלים עוד למה כללו שתי ברכות של מילה בנסח אחד והיה לו לברך ברכת מילה תחלה ואח״כ ברכה אחרת ותירצו שלפי שאינו גר עד שימול ויטבול לא ברכו על המילה כשם שאין מברך על הטבילה אלא שהוא בעצמו בעלייתו מברך עליה וכללו הכל בברכה אחת מפני שדם המילה בריתן של ישראל ומ״מ יש גורסין בשמועה זו שתי ברכות הראשונה על המילה והשניה למול ולהטיף וכו׳ ואינו נראה שהרי למול להבא משמע והיאך יברכהו אחר מילה ויש מפרשי׳ במה שנ׳ כאן למול ולהטיף שלצדדין נאמר כלומר למול אם אינם נמולים ולהטיף אם הם נימולים והדברים נראין שלכלם הוא מברך את שתיהן ומפני שקצת הגרים מתגיירים כשהם נימולים תקנו נסח זה לכלם ויש אומרי׳ שמתוך שהם בני דעה והם רואים דמם נוטף מזכירין להם הטפת דם ברית כדי שיקבלו עליהם עול תורה ומצות בשמחה ולא יהו דואגים לדמם הנוטף וגדולי המפרשי׳ פרשו הטעם מפני שאין נכנסין לברית אלא מכח דם זה אבל קטני ישראל כבר נכנסו מקדשת אבות:
המל את הגרים אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״, והמברך אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ׳אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי׳ ״ (ירמיהו לג, כה), (ומפרשים שאילולי ברית זו, ברית המילה, המתקיימת גם ביום וגם בלילה לא היה קיום לעולם) ברוך אתה ה׳ כורת הברית״.
One who circumcises converts says: Blessed are You, Lord, our God, King of the universe, Who made us holy with His commandments, and commanded us concerning circumcision. And the one who recites the additional blessing recites: Who has made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise converts, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant, the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25), which is interpreted to mean that were it not for the covenant of circumcision that is manifest both day and night, the world would cease to exist. He concludes the blessing with the phrase: Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
הכל
(9) והַמָּל אֶת הָעֲבָדִים אוֹמֵר אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר אקב״ו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִילְמָלֵא דַּם בְּרִית חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִתְקַיְּימוּ שנאמ׳ שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי בא״י כורת הַבְּרִית.:
When a Jew buys a Canaanite slave, he is obligated to circumcise the slave, as the slave is partially entering the covenant of the Jewish people. One who circumcises slaves recites a blessing similar to those mentioned above: Who made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise slaves, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25). Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
When a Jew buys a Canaanite slave, he is obligated to circumcise the slave, as the slave is partially entering the covenant of the Jewish people. One who circumcises slaves recites a blessing similar to those mentioned above: Who made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise slaves, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25). Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
ברכה למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאילמלא וכו׳. היא ברכה אחרונה במקום אשר קידש ידיד מבטן וכו׳. וברוב הספרים ובהלכות דרבן שמעון קיארא כתוב מפורש המל את העבדים אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים, והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית וכו׳. וכן כתוב שתי ברכות גבי (עבדים) [גרים] וכו׳.
ועד (דמיפתח) [דמיתפח] לא מטבלינן ליה. עד שיתרפא מן המילה לא נטביל אותו, כי המים הקרים מזיקים (אותו) הרבה לכל מכת חרב. והמילה לעולם קודם הטבילה, שכן מצינו באבותינו שאברהם אבינו נצטוה על המילה, ואחר כך נכנסו אבותינו על הר סיני תחת כנפי השכינה בטבילה, דכתיב ויזרוק על העם, ולא מצינו הזאה בלא טבילה, כי אותה זריקה היא במקום הזאה. ונכנס דם במקום מים של הזאה (מיפטרה) [מי פרה], נמצא המילה קודם הטבילה. ועוד שהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, על כן ראויה טבילה לטהר טומאתו.
וכד מיטבל צריך למיזל בהדיה תלתא. דגר צריך ג׳, דמשפט כתיב ביה, דכתיב והיתה זאת לחוקת משפט לאזרח ולגר הגר בתוככם.
ואמרינן ליה כדאמרינן ליה מעיקרא. שהודיעוהו מצות קלות וחמורות של עונשים ושכרם בטבילה הראשונה שהטבילוהו לשם עבדות, כמו כן צריך להודיע בטבילה זו שמטבילין אותו לשם חירות.
וגזי ליה מן מזייה. וגוזזין לו מזקנו ומשער ראשו וכן מצפרניו של ידיו ורגליו, כדכתיב וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה.
וכשיעלה מן המים וכו׳. משום דאכתי לא חזי עד שימול ויטבול, ואיך יאמר אשר קדשנו במצוותיו, אבל בשאר טבילות מברך עליהם עובר לעשייתן.
אמר ליה ולא שני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ליה מעשה, דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים לי. לשון הרב ר׳ אפרים ז״ל: עיינא בהו ואשכחנא דלאו מילי [דסמכא] נינהו, ומגופיה דהא[י] עובדא ילפת דאסור למימר לגוי לצבותיה (לאותו) [או לאתויי] דרך רשות הרבים, מדקאמר ליה דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים לי, מכלל דאסור למימר לגוי זיל אחים לי. וכמה מרבוואתא טעו בפירושה דהא[י] מימרא וקסברי דהא דאמר ליה ולא שני למר בין שבות דאית ביה מעשה ובין שבות דלית ביה מעשה, (ו)בין שבות דהזאה ובין שבות דאמירה [קאמר], ר״ל דשבות [ד]הזאה אית ביה מעשה ושבות דאמירה לית ביה מעשה, דדבורא בעלמא הוא. ואקשו בה הכי [ואמרי] הואיל ואמירה לחודה לגוי שבות דלית ביה מעשה [הוא]מה לי אמר ליה אייתי לי מיגו ביתא, ומה לי אמר ליה זיל אחים לי, [תרווייהו שבות דלית ביה מעשה נינהו ושרי] ואמרי, הא דאמר הא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים לי, לאו דוקא הוא אלא טעותא דנוסחאי הוא. ולא כדקא סברי אינהו, ונוסחא [נ״א: ונוסחי] לית ביה טעותא אלא נוסחי מעליי נינהו, ולא פי׳[רושיה] (דסבירא) [כדקא סברי] להו, אלא האי [מימרא] דאמר ליה ולא שני למר בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה, לא אשבות דהזאה קאמר ליה, אלא הכי קאמר ליה, האי דאמרת אמירה לגוי שבות וקא מדמית ליה [נ״א: לה] לשבות דהזאה דאסירה, לא שניא [נ״א: שאני] לך בשבות דאמירה [גופה] בין שבות דאית ביה מלאכה, לשבות דלית ביה מלאכה, דה[א](ר) מר לא אמר ליה זיל אחים לי דאית ביה מלאכה, (לשבות דלית ביה מלאכה, דהא מר לא אמר ליה זיל אחים לי דאית ביה מלאכה,) אלא אייתי לי מיגו ביתאי קאמר ליה, דטלטול בעלמא הוא ולית ביה מלאכה, ד(א)שמעת מינה דכי אמרינן אמירה לגוי שב[ו]ת בדבר שהוא מלאכה, אבל בדבר שאין בו מלאכה כגון האי, לא אמרינן ביה אמירה לגוי שבות. הרי נתברר דליכא בנוסחי טעותא ומילי דברירן אינהו. והאי דאמרינן שבות דלית ביה מעשה ולא אמרינן שבות דלית ביה מלאכה, מעשה ומלאכה בהאי מילתא עניינא חדא היא, דקרו אינשי מלאכה מעשה, כדאמרינן (ו)בין יום השביעי לששת ימי המעשה, דהיינו מלאכה. והרי מתברר לך דאסור למימר לגוי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים. ומאי דכתב בעל הלכות טעותא היא ולא תסמוך עליה. עד כאן. ואע״ג דבהזאה [לבדה] שבות איכא (לבדה) ואפי׳ הכי אסיראה, רצה להשיב כי לא גזרו רבנן אמירה לגבי [לגוי] שתהיה בה איסור שבות (ולא) [אלא] במקום דאי עביד [איהו] מחייב חטאת, אבל מחצר לחצר שלא עירבו, דאי עביד איהו לא מיחייב חטאת, לא גזרו על אמירתו משום שבות, וכל שכן במקום מצוה. אבל בהזאה אם יעשה נמכר על שבות תנן.
הדרן עלך ר׳ אליעזר.
פרק תולין
המל את העבדים מברך אשר קדשנו וכו׳ למול את העבדים ולהטיף מהם וכו׳ ומסיים בה בברכת המילה האמורה בגרים:
המל את העבדים, שכאשר אדם קונה עבד כנעני הריהו חייב למולו כדי להכניסו באופן חלקי בברית ישראל, ובאותה שעה המל אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה״, והמברך אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר: ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״ ברוך אתה ה׳ כורת הברית״. וכן אומרים בשינוי מסוים מעין ברכות אלה בשעה שמלים עבד כנעני ומכניסים אותו באופן חלקי בברית ישראל.
When a Jew buys a Canaanite slave, he is obligated to circumcise the slave, as the slave is partially entering the covenant of the Jewish people. One who circumcises slaves recites a blessing similar to those mentioned above: Who made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise slaves, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25). Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
הכל
(10)
הדרן עלך רבי אליעזר דמילה
פרק כ – תולין
פרק כ – תולין
Chapter 20
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בי״ט בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זאֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בי״ט בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה ביו״ט בְּיוֹם טוֹב .:
MISHNA: Rabbi Eliezer says: One may suspend and stretch over a base the strainer through which sediment is filtered from wine, on a Festival. And one may place wine through a strainer that was already suspended the day before; however, one may not suspend the strainer on Shabbat. And the Rabbis say: One may not suspend the strainer on a Festival, and one may not place wine for filtering through a suspended strainer on Shabbat; however, one may place wine through a suspended strainer on a Festival.
מתני׳ תולין את המשמרת – שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד״א ואע״ג דעביד אהל שרי בי״ט כדמפרש בגמרא אבל בשבת מיתלא לכתחילה לא אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסנן דאין דרך בורר בכך.
מתני׳ תולין – אבל נותנין לתלויה ביום טוב – וצריך לפרש ולומר שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב כל כך וחזק והא דתניא בפרקין דלעיל (דף קלד. ושם) דאין מסננין את החרדל במסננת שלו בי״ט אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל.
ר׳ אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב. מצננת שמצננין בה שמרי יין, ומותח פיה לכל צד בעיגול, ונעשית כאהל על חלל הכלי שקורין בלעז אישטנדרי. אע״ג דעביד אוהלא ביום טוב, ור׳ אליעזר חזינן ליה בפקק החלון דאפי׳ אוסופי אהל עראי אסר, מפרש בגמ׳ כיון דמכשירי אוכל נפש הם שרי, דסבירא ליה לר׳ אליעזר דמכשירי אוכל נפש מותר לעשותם ביום טוב, כר׳ יהודה דדריש לכם לכל צרכיכם. ומקל יותר מר׳ יהודה, דר׳ יהודה לא שרי אלא במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, אבל אפשר לעשותם אסור. ור׳ אליעזר שרי אפי׳ באפשר לעשותם בערב יום טוב, ואע״ג דסבירא ליה דסעודת יום טוב רשות היא, כדחזינן בפסח שני באלו דברים.
וחכמים אומרים אין תולין. לכתחלה אע״ג דאהל עראי הוא, אע״ג דמקילי בפקק החלון, התם אוסופי הוא, אבל הכא דלמעבד לכתחלה אסור.
ואין נותנין לתלויה. מערב שבת, אין נותנין לתוכה שמרים, משום דמיחזי כבורר .
אבל נותנין לתלויה ביום טוב. דהא מכשירי אוכל נפש הוא שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, שלא נזדמנו לו השמרים אלא ביום טוב עצמו. ואיפשר דרבנן דסיפא היינו ר׳ יהודה שמתיר מכשירי אוכל נפש ביום טוב.
כבר ביארנו במסכת ברכות שהמל את הגדול צריך לכסות ערותו ומברך ואח״כ מגלה ומל הגר שנימול אין מטבילין אותו עד שיתרפא למילתו וכשהוא טובל יתבאר במסכת יבמות שהולכים עמו שלשה שהם בית דין ומזהירים אותו כדרך שהזהירוהו בשעת המילה להודיעו קצת עול מצות ועונשין על הדרך שיתבאר שם וגוזזין שערו וצפרני ידיו ורגליו וצריכין לראותו בשעת טבילתו וכשעולה מן המים מברך על הטבילה וכן עבד משוחרר וכן עבד ושפחה הלקוח משאר האומות ומודיעין אותו המצות שיתחייב בהם על הדרך שיתבאר הכל שם:
אין המילה כשרה אלא על ידי ישראל הן עבד הן אשה הן קטן הן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אבל שאר עממין אין מילה כשרה על ידם כמו שיתבאר במסכת עבדה זרה ומ״מ אם מל הואיל ואין כאן ספק ערלה כבושה אין צריך כלום:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק עשרים בעזר הצור:
ר׳ אליעזר אומר תולין וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני שבה והוא ביאור הדברים שנאסרו בה מדברי סופרים ועל החלק הרביעי והוא ביאור הדברים שהותרו מכלל הדברים הדומים למלאכה שהם יתבארו באלו הפרקים האחרונים ביחד ובערבוב וזה אחד מהם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון בביאור קצת דברים שנאסרו מדברי סופרים והשני בקצת דברים מענינים הדומים למלאכות שהותרו אלא שנתערבו החלקים כמו שיראה בפרטי הענינים זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ר׳ אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת וחכ״א אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביום טוב אמי הר״ם פי׳ משמרת הוא שק שנותנין בתוכה שמרי יין והיין יורד ממנו זך וצלול והמשמרת קולטת את השמרים ואסרו חכמי׳ לתלותה בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והמצנן שמרים בשבת במשמרת עושה מלאכה שהוא תולדת בורר או מרקד והלכה כחכמים:
אמר המאירי המשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ר׳ אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ופי׳ משמרת מסננת שמסננין דרך בה שמרי היין לכלי ונשארים בה השמרים והיין נצלל לתוך הכלי ואומר עכשיו שתולה אותה על הכלי והוא שמותח פיה לכל צד בעגול ונעשית כאהל על חלל הכלי ונותן בתוכה השמרים לצלול יין לשתות ואע״פ שיש כאן סרך עשיית אהל ביו״ט ואע״פ שבשבת אסר ר׳ אליעזר אפי׳ תוספת אהל כמו שביארנו בפקק החלון בפרק כל הכלים ביום טוב הוא מתיר אף עשייתו לכתחלה מפני שהוא סובר כר׳ יהודה להתיר מכשירי אוכל נפש ולא עוד אלא שמקל יותר מר׳ יהודה שר׳ יהודה לא התיר אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מבערב כגון שפוד שנרצם ביום טוב עצמו ור׳ אליעזר מתיר אף במכשירין שאפשר להם מבערב שהרי תליית המשמרת אפשר לה מבערב ואין צריך לומר בנתינת השמרים לתוכה שהרי אוכל נפש הוא וא״ת מכשירים הם אי אפשר להם מבערב שמא לא נזדמנו לו שמרים עד עכשיו:
ונותנין לתלויה בשבת כלומר שבשבת אין תולין שהרי אף תוספת אהל הוא אוסר כ״ש עשיית אהל מעיקרו אבל אם היתה תלויה מערב שבת נותנין לתוכה שמרים בשבת שאין זה דרך ברירה וחכמים אומרים אין תולין אותה לכתחילה ביום טוב שעשיית אהל מעיקרו אסור לדעתם אפי׳ בי״ט והתוספת מותר כמו שביארנו בפרק כלים ובשבת אין נותנין אף בתלויה מפני שדרך ברירה הוא אבל נותנין לתלויה ביום טוב כשאר כל אוכל נפש ואם תדון את הנתינה כמכשירים שמא חכמים אלו ר׳ יהודה ואי אפשר מבערב שמא לא היו לו שמרים ומ״מ עיקר הדברים שאוכל נפש גמור הוא ומותר לדברי הכל והלכה כחכמים ולענין מכשירין אין הלכה כר׳ יהודה אלא שהותרו קצת מכשירין וכבר ביארנו הענין בהם במקומו במסכת יום טוב:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
א משנה ר׳ אליעזר אומר: תולין ומותחים את המשמרת שמסננים בה את היין מן השמרים ביום טוב, ובשבת אין תולים ואולם נותנין יין למשמרת התלויה מבעוד יום בשבת. וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין יין לסינון לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.
MISHNA: Rabbi Eliezer says: One may suspend and stretch over a base the strainer through which sediment is filtered from wine, on a Festival. And one may place wine through a strainer that was already suspended the day before; however, one may not suspend the strainer on Shabbat. And the Rabbis say: One may not suspend the strainer on a Festival, and one may not place wine for filtering through a suspended strainer on Shabbat; however, one may place wine through a suspended strainer on a Festival.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : הַשְׁתָּא ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסוֹפֵי אֹהֶל עֲרַאי לָא מוֹסְפִינַן לְמִיעְבַּד לְכַתְּחִלָּה שְׁרֵי.
GEMARA: The Gemara raises a difficulty with regard to Rabbi Eliezer’s position: Now, Rabbi Eliezer holds that we may not even add to a temporary tent on Shabbat; could it be that to make a tent is permitted ab initio? Stretching a strainer over a base, which Rabbi Eliezer permits, is comparable to making a tent.
GEMARA: The Gemara raises a difficulty with regard to Rabbi Eliezer’s position: Now, Rabbi Eliezer holds that we may not even add to a temporary tent on Shabbat; could it be that to make a tent is permitted ab initio? Stretching a strainer over a base, which Rabbi Eliezer permits, is comparable to making a tent.
ב גמרא על שיטת ר׳ אליעזר תוהים: השתא [עכשיו, הרי] ר׳ אליעזר סבור כי אף אוסופי [להוסיף] על אהל עראי לא מוספינן [אין אנו מוסיפים] בשבת, וכי למיעבד [לעשות] כך לכתחלה שרי [יתיר]?!
GEMARA: The Gemara raises a difficulty with regard to Rabbi Eliezer’s position: Now, Rabbi Eliezer holds that we may not even add to a temporary tent on Shabbat; could it be that to make a tent is permitted ab initio? Stretching a strainer over a base, which Rabbi Eliezer permits, is comparable to making a tent.
הכל
(13) מַאי הִיא דִּתְנַן פְּקַק הַחַלּוֹן ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.
The Gemara explains the question: What is this opinion of Rabbi Eliezer’s? As we learned in a mishna: With regard to a window shutter used to cover a skylight, Rabbi Eliezer says: When it is tied to and hanging from the window, i.e., it is not touching the ground, one may shutter the window with it, and if not, one may not shutter the window with it. And the Rabbis say: Both in this case and in that case one may shutter with it.
The Gemara explains the question: What is this opinion of Rabbi Eliezer’s? As we learned in a mishna: With regard to a window shutter used to cover a skylight, Rabbi Eliezer says: When it is tied to and hanging from the window, i.e., it is not touching the ground, one may shutter the window with it, and if not, one may not shutter the window with it. And the Rabbis say: Both in this case and in that case one may shutter with it.
והרי תליית המשמרת היא כעין יצירת אוהל! ומסבירים את השאלה, מאי [מה] היא שיטת ר׳ אליעזר זו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: פקק החלון שמכסים בו חלונות שבארובת הגג, ר׳ אליעזר אומר: בזמן שקשור לחלון ותלוי — פוקקין בו בשבת, ואם לאו [לא] — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך, בין שהוא קשור ולתלוי בחלון ובין לא — פוקקין בו.
The Gemara explains the question: What is this opinion of Rabbi Eliezer’s? As we learned in a mishna: With regard to a window shutter used to cover a skylight, Rabbi Eliezer says: When it is tied to and hanging from the window, i.e., it is not touching the ground, one may shutter the window with it, and if not, one may not shutter the window with it. And the Rabbis say: Both in this case and in that case one may shutter with it.
הכל
(14) וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה בי״ט בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צ״ל צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף שר״א שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מוֹסִיפִין בי״ט בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צ״ל צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹסִיפִין בַּשַּׁבָּת וְאֵין צ״ל צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one may not construct a temporary tent on a Festival for the first time, and needless to say, one may not do so on Shabbat. The tanna’im disagree only with regard to adding to an existing tent,as Rabbi Eliezer says: One may not add to an existing structure on a Festival, and needless to say, one may not do so on Shabbat. And the Rabbis say: One may add to the temporary structure on Shabbat, and needless to say, one may do so on a Festival.
And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one may not construct a temporary tent on a Festival for the first time, and needless to say, one may not do so on Shabbat. The tanna’im disagree only with regard to adding to an existing tent,as Rabbi Eliezer says: One may not add to an existing structure on a Festival, and needless to say, one may not do so on Shabbat. And the Rabbis say: One may add to the temporary structure on Shabbat, and needless to say, one may do so on a Festival.
ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר שאסור לעשותו בשבת. לא נחלקו אלא האם מותר להוסיף על אוהל כזה שהוא כבר קיים, שר׳ אליעזר אומר: אין מוסיפין עליו ביום טוב, ואין צריך לומר שאין מוסיפים בשבת, ולדעתו הנחת פקק וכיסוי על החלון כמוה כהוספה על אוהל. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר שמוסיפים ביום טוב. ואם כן, כיצד מתיר ר׳ אליעזר לתלות את המשמרת ביום טוב?
And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one may not construct a temporary tent on a Festival for the first time, and needless to say, one may not do so on Shabbat. The tanna’im disagree only with regard to adding to an existing tent,as Rabbi Eliezer says: One may not add to an existing structure on a Festival, and needless to say, one may not do so on Shabbat. And the Rabbis say: One may add to the temporary structure on Shabbat, and needless to say, one may do so on a Festival.
הכל
(15) ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
The Gemara answers: Rabbi Eliezer indeed holds that the suspension of a strainer constitutes a prohibited labor. However, Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to actions that facilitate preparation of food on a Festival, as it was taught in a baraita: The only difference between a Festival and Shabbat is with regard to the preparation of food alone. It is permitted to perform labors for the purpose of food preparation on a Festival, but not on Shabbat. Rabbi Yehuda permits even actions that facilitate food preparation on a Festival, e.g., fixing utensils with which food is prepared on the Festival. Similarly, Rabbi Eliezer permits the suspension of a strainer, which would otherwise constitute a prohibited labor, in order to prepare wine for use on the Festival.
The Gemara answers: Rabbi Eliezer indeed holds that the suspension of a strainer constitutes a prohibited labor. However, Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to actions that facilitate preparation of food on a Festival, as it was taught in a baraita: The only difference between a Festival and Shabbat is with regard to the preparation of food alone. It is permitted to perform labors for the purpose of food preparation on a Festival, but not on Shabbat. Rabbi Yehuda permits even actions that facilitate food preparation on a Festival, e.g., fixing utensils with which food is prepared on the Festival. Similarly, Rabbi Eliezer permits the suspension of a strainer, which would otherwise constitute a prohibited labor, in order to prepare wine for use on the Festival.
ומשיבים: אמנם סבור ר׳ אליעזר שתליית המשמרת יש בה משום מלאכה, ואולם ר׳ אליעזר סבר לה [סבור הוא] בענין זה כשיטת ר׳ יהודה לענין הכנת מכשירי אוכל ביום טוב. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין הבדל בין יום טוב לשבת לענין איסור עשיית מלאכה אלא לענין היתר עשיית אוכל נפש בלבד, שמותר לעשות מלאכה ביום טוב כדי להכין אוכל הדרוש ליום טוב, מה שאין כן בשבת. ר׳ יהודה מתיר לעשות ביום טוב אף מכשירי אוכל נפש, כגון תיקון כלי עבודה שעל ידם יעשו אוכל לחג. וכמו כן מתיר ר׳ אליעזר לעשות מלאכה ולתלות את המשמרת כדי להכין יין לצורך יום טוב.
The Gemara answers: Rabbi Eliezer indeed holds that the suspension of a strainer constitutes a prohibited labor. However, Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to actions that facilitate preparation of food on a Festival, as it was taught in a baraita: The only difference between a Festival and Shabbat is with regard to the preparation of food alone. It is permitted to perform labors for the purpose of food preparation on a Festival, but not on Shabbat. Rabbi Yehuda permits even actions that facilitate food preparation on a Festival, e.g., fixing utensils with which food is prepared on the Festival. Similarly, Rabbi Eliezer permits the suspension of a strainer, which would otherwise constitute a prohibited labor, in order to prepare wine for use on the Festival.
הכל
(16) אֵימַר דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב בַּמַּכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מעיו״ט מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ.
The Gemara asks: Say that we heard that Rabbi Yehuda permits labors that are otherwise prohibited if they pertain to actions that facilitate food preparation that cannot be performed on the eve of the Festival; however, with regard to actions that facilitate food preparation that can be performed on the eve of the Festival, did you hear that he permits doing so?
The Gemara asks: Say that we heard that Rabbi Yehuda permits labors that are otherwise prohibited if they pertain to actions that facilitate food preparation that cannot be performed on the eve of the Festival; however, with regard to actions that facilitate food preparation that can be performed on the eve of the Festival, did you hear that he permits doing so?
ושואלים: אימר דשמעינן ליה [אמור ששמענו אותו] את ר׳ יהודה שמתיר לעשות ביום טוב מכשירי אוכל נפש דווקא באותם מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, ואולם במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי [האם] שמעת ליה [אותו] שהתיר?!
The Gemara asks: Say that we heard that Rabbi Yehuda permits labors that are otherwise prohibited if they pertain to actions that facilitate food preparation that cannot be performed on the eve of the Festival; however, with regard to actions that facilitate food preparation that can be performed on the eve of the Festival, did you hear that he permits doing so?
הכל
(17) דר״א דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲדִיפָא מִדְּרַבִּי יְהוּדָה.:
The Gemara answers: The leniency of Rabbi Eliezer exceeds that of Rabbi Yehuda. Unlike Rabbi Yehuda, Rabbi Eliezer does not distinguish between actions that facilitate food preparation that can and those that cannot be performed on the eve of the Festival.
The Gemara answers: The leniency of Rabbi Eliezer exceeds that of Rabbi Yehuda. Unlike Rabbi Yehuda, Rabbi Eliezer does not distinguish between actions that facilitate food preparation that can and those that cannot be performed on the eve of the Festival.
דרבי אליעזר עדיפא מדר״י – תימה ולר״א תיקשה ליה הנהו קראי דדריש בפ״ק דמגילה (דף ז:) דקאמר ורבי יהודה כתיב הוא וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירין שאפשר וכו׳ וכ״ת ר״א הוה דריש הוא לדרשה אחרינא א״כ מנ״ל התם דרבי יהודה הוה מפליג לימא דרבי יהודה הוה דריש ליה לדרשה אחריתי כר׳ אליעזר ונראה דבדאורייתא מודה ר׳ אליעזר דמכשירין דאפשר אסורים וכי שרי להו הכא ה״מ באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע כדאמרינן בביצה בפרק המביא (ביצה לב:) מיהו קשה מנ״ל דעדיפא דילמא בהא מודה אפילו רבי יהודה.
דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה. יש לפרש דרבי אליעזר לית ליה הוא לחלק, ויש לפרש דאית ליה וכרבי יהודה ממש, ומיהו דוקא במלאכות דאורייתא אבל במלאכות דרבנן שפיר דמי, כיון דהתירה התורה אפילו מכשירין שיש בהן מלאכה גמורה בשאי אפשר לעשותן אף רבנן התירו מלאכות שלהן אע״פ שאפשר לעשותן מערב יו״ט, כן כתבו בתוס׳. והראשון נראה לי עיקר, דאם איתא מנא ליה דר״א עדיפא מדר׳ יהודה דלמא אף ר״י יתיר במלאכות דרבנן ומדר״א נשמע ליה. ויש לדחות שהשיב לו כן, כלומר כשתמצא לומר דר״י לא יתיר בשאפשר לעשותן דר״א עדיפא.
ומשיבים: ההיתר של ר׳ אליעזר עדיפא [עדיף] מזה של ר׳ יהודה, שר׳ אליעזר אינו מחלק ומתיר כל מכשירי אוכל נפש בכל מקרה, ואף אלו שאפשר היה להכינם מערב יום טוב.
The Gemara answers: The leniency of Rabbi Eliezer exceeds that of Rabbi Yehuda. Unlike Rabbi Yehuda, Rabbi Eliezer does not distinguish between actions that facilitate food preparation that can and those that cannot be performed on the eve of the Festival.
הכל
(18) וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים .: אִיבַּעְיָא לְהוּ תָּלָה מַאי אָמַר רַב יוֹסֵף תָּלָה חַיָּיב חַטָּאת.
We learned in the mishna: And the Rabbis say: One may not suspend the strainer on a Festival. A dilemma was raised before the Sages: If he suspended a strainer unwittingly, what is the halakha? Rav Yosef said: If he suspended it, he is liable to bring a sin-offering, like anyone who unwittingly performs a labor prohibited by Torah law on Shabbat.
We learned in the mishna: And the Rabbis say: One may not suspend the strainer on a Festival. A dilemma was raised before the Sages: If he suspended a strainer unwittingly, what is the halakha? Rav Yosef said: If he suspended it, he is liable to bring a sin-offering, like anyone who unwittingly performs a labor prohibited by Torah law on Shabbat.
גמרא. איבעיא להו תלה מאי. לדברי חכמים שאוסרין לתלות ביום טוב, [ו]לדברי ר׳ אליעזר בשבת, מי חייב.
אמר ליה חייב חטאת. אשבת קאי דזדונו כרת ושגגתו חטאת משום דקא עביד אוהלא, אבל ביום טוב לא שייך ביה אלא מלקות, ושגגתו לאו בר קרבן הוא.
ג שנינו במשנה שחכמים אומרים שאין תולים את המשמרת אף ביום טוב. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם תלה את המשמרת בשוגג מאי [מה] דינו? אמר רב יוסף: אם תלה — חייב חטאת, ככל עושה בשבת מלאכה האסורה מן התורה בשוגג.
We learned in the mishna: And the Rabbis say: One may not suspend the strainer on a Festival. A dilemma was raised before the Sages: If he suspended a strainer unwittingly, what is the halakha? Rav Yosef said: If he suspended it, he is liable to bring a sin-offering, like anyone who unwittingly performs a labor prohibited by Torah law on Shabbat.
הכל
(19) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה תְּלָא כּוּזָא בְּסִיכְּתָא הָכִי נָמֵי דְּמִיחַיַּיב
Abaye said to him: But if that is so, that an action of that sort constitutes performance of the prohibited labor of building by Torah law, then if one suspended a jug on a peg, is he also liable for building a tent?
Abaye said to him: But if that is so, that an action of that sort constitutes performance of the prohibited labor of building by Torah law, then if one suspended a jug on a peg, is he also liable for building a tent?
ערך כוז
כוז – א(שבת קלז:) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי׳ תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו:) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מועד קטן יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי׳ מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית׳ איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד ל:) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א״ב פי׳ בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא).
א. [בעכער.]
תלה כוזא בסיכתא – תלה כלי קטן במגוד.
ה״נ דמיחייב – והכא מאי חיובא איכא באהל עראי בנין גמור לא הוי ומדרבנן הוא דמיתסר.
תלה כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב. וא״ת כיון דמדמי אביי תלית משמרת לתלית כוזא, אם כן אף למה דקאמר איהו טעמא מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ליתסר נמי למיתלי כוזא בסיכתא. פירשו בתוס׳ דאי הוה מדאורייתא, בדאורייתא אין לחלק, אבל בדרבנן יש לחלק, דזה נראה כעובדין דחול וזה אינו נראה.
אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, אם סבור אתה שדבר כעין זה קרוי בנין, ואסור, אם תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב [תלה כד ביתד, כך גם כן שיתחייב] משום עושה אוהל?!
Abaye said to him: But if that is so, that an action of that sort constitutes performance of the prohibited labor of building by Torah law, then if one suspended a jug on a peg, is he also liable for building a tent?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת קלז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קלז:, עין משפט נר מצוה שבת קלז:, ר׳ חננאל שבת קלז: – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, רי"ף שבת קלז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קלז:, רש"י שבת קלז:, תוספות שבת קלז:, בעל המאור שבת קלז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קלז: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קלז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קלז:, רמב"ן שבת קלז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת קלז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קלז: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קלז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת קלז:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קלז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קלז:, אסופת מאמרים שבת קלז:
Shabbat 137b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 137b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 137b, R. Chananel Shabbat 137b, Rif by Bavli Shabbat 137b, Collected from HeArukh Shabbat 137b, Rashi Shabbat 137b, Tosafot Shabbat 137b, Baal HaMaor Shabbat 137b, Sefer HaNer Shabbat 137b, Ri MiLunel Shabbat 137b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 137b, Ramban Shabbat 137b, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 137b, Rashba Shabbat 137b, Meiri Shabbat 137b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 137b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 137b, Steinsaltz Commentary Shabbat 137b, Collected Articles Shabbat 137b