×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּקָתָנֵי בָּשָׂר דְּאִי בִּתְרוּמָה בָּשָׂר מִי אִיכָּא.
with regard to the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. The Gemara responds: It should not enter your mind that the mishna is referring to a case of the level of purity of teruma, as the mishna teaches a case of the slaughter of animals and birds and consumption of their meat. And if the mishna is taught with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, is there meat eaten with the level of purity of teruma? The practice of preparing non-sacred food items on the level of purity of teruma is done only so that one will not treat actual teruma in the correct manner, and teruma is separated only from produce that grows in the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ולוקמה בחולין שנעשו על טהרת תרומה כו׳ – כלומר ולוקמה מתניתין דאין נאכלין בידים מסואבות בחולין שנעשו על טהרת תרומה ור׳ יהושע כלומר דהא מודי בחולין שנעשו על טהרת תרומה דאית בהו שלישי:
לא סלקא דעתך דקתני בשר – כלומר השוחט בהמה חיה ועוף דהוא בשר:
1דקתני בשר – מתניתין בבשר חולין קאי ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה אבל בשר ליתא בתרומה ואין כהן מתפיס לבשר חולין טהרת תרומה משום דלא מיחלפא ליה תרומה בבשר חולין שיבא לאוכלה כדרך החולין.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שני ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף דף ל״ג:
אע״פ שאין אדם מקבל טומאה מן האוכלין גזרו חכמים שאם אכל אוכלין טמאים שיעור אכילת חצי פרס שהיא שני ביצים לדעת גדולי הרבנים ולדעת גדולי המחברים ביצה ומחצה שיהא טמא אם אכלם בכדי שיעור אכילת פרס ואיזו טומאה גזרו בהם אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו ואם אכל אוכל שני הוי הוא שני גם כן ופוסל את התרומה או חולין העשויין על טהרת תרומה ואע״פ שהיה בראוי להיותו שלישי מ״מ הואיל ומצינו לפעמים שהשני עושה שני על ידי משקין כגון ששני זה נגע במשקין שהמשקין תחלה כמו שביארנו במסכת חגיגה מגזרת משקה זב וזבה ואם כן נגע אותו משקה באוכל נעשה אותו אוכל שני והרי שאוכל גורם להיות חברו שני באמצעיות המשקין אף בזו גזרו על האוכלו להיותו שני גם כן:
בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ותאמר שהיא שיטת ר׳ יהושע, ששני עושה בהם שלישי! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יכול לעלות על דעתך] דבר זה, דקתני הרי הוא שונה] במשנתנו דין בשר, דאי [שאם] בחולין שנעשו על טהרת תרומה מדובר, בשר שנאכל על טהרת תרומה מי איכא [האם יש]? הרי אין תרומה נוהגת אלא בפירות!
with regard to the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. The Gemara responds: It should not enter your mind that the mishna is referring to a case of the level of purity of teruma, as the mishna teaches a case of the slaughter of animals and birds and consumption of their meat. And if the mishna is taught with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, is there meat eaten with the level of purity of teruma? The practice of preparing non-sacred food items on the level of purity of teruma is done only so that one will not treat actual teruma in the correct manner, and teruma is separated only from produce that grows in the ground.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא מַאי בְּקָדָשִׁים חַיָּה בְּקָדָשִׁים מִי אִיכָּא בָּשָׂר בְּבָשָׂר מִיחַלַּף בָּשָׂר בְּפֵירֵי לָא מִיחַלַּף.

The Gemara asks: Rather, what is the case in the mishna? Is it a case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food? Is there an undomesticated animal that can be sacrificed as an offering and its meat is sacrificial food? The Gemara answers: Although undomesticated animals cannot be sacrificed as an offering, there are those who would undertake to eat their meat only when prepared on the level of purity of sacrificial food because meat of an undomesticated animal is sometimes interchanged with meat of a domesticated animal. No one would undertake to eat meat only when prepared on the level of purity of teruma, because meat would not be interchanged with produce.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין בשר בבשר מיחלף – כלומר אע״פ שאין חיה בקדשים גזרינן חיה אטו בהמה דאיתה בקדשים אבל בשר בפירי לא מיחלף ואי בתרומה היאך גזרינן בשר אטו פירי:
בשר בבשר מיחלף – לפיכך דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין אפי׳ של חיה בטהרת הקדש שאם תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא אוכלה בטהרה.
בשר בפירי לא מיחלף – תרומה אינה אלא בפירות ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה.
ומקשים: אלא מאי [מה אתה אומר], שמדובר במשנה בקדשים, כלומר, בבשר חולין שנאכל על טהרת הקודש? והרי משנתנו עוסקת גם בבשר חיה, וכי חיה בקדשים מי איכא [האם יש]? ומשיבים: יש להניח שהנוהגים לאכול בשר בטהרת הקודש, משום שהם רגילים באכילת קדשים — נוהגים כן גם בבשר חיה, מפני שבשר בבשר מיחלף [מוחלף], אבל בשר בפירי לא מיחלף [בפירות אינו מוחלף].
The Gemara asks: Rather, what is the case in the mishna? Is it a case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food? Is there an undomesticated animal that can be sacrificed as an offering and its meat is sacrificial food? The Gemara answers: Although undomesticated animals cannot be sacrificed as an offering, there are those who would undertake to eat their meat only when prepared on the level of purity of sacrificial food because meat of an undomesticated animal is sometimes interchanged with meat of a domesticated animal. No one would undertake to eat meat only when prepared on the level of purity of teruma, because meat would not be interchanged with produce.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר עוּלָּא חַבְרַיָּא אָמְרִין בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Ulla said: My colleagues say that the mishna is referring to the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who says: Non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma assume third-degree impurity, but non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food do not assume third-degree impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר עולא חבריא אמרין – כדאמר במתני׳ דקתני שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש קמיירי ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא דרבי יהושע נמי ס״ל הכי דחולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי והאי דקאמר רבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפ״ה אית בהו שלישי וכ״ש חולין שנעשו על טהרת הקדש.
אמר עולא, חבריא אמרין [החברים אומרים], כפי שנאמר לעיל בשם ר׳ אלעזר, שמדובר במשנתנו בחולין שנעשו על טהרת הקדש, ששני לטומאה עושה בהם שלישי לטומאה, ולכן אם היו מוכשרים בדם לקבל טומאה — אסור היה לאוכלם בידים מסואבות (שניות לטומאה), ושלא כדברי ר׳ יהושע, שאמר ששני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת התרומה, אבל אינו עושה שלישי בחולין הנעשים על טהרת הקודש.
Ulla said: My colleagues say that the mishna is referring to the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who says: Non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma assume third-degree impurity, but non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food do not assume third-degree impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וַאֲנָא אָמֵינָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא וְלָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ דַּחֲמִירִי דְּאִית בְּהוּ שְׁלִישִׁי אֶלָּא אֲפִילּוּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה נָמֵי אִית בְּהוּ שְׁלִישִׁי.

Ulla continues: And I say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, and when he said that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma assume third-degree impurity, he is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to say that in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, which is stringent, that they have the capacity of assuming third-degree impurity. Rather, even non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma also have the capacity of assuming third-degree impurity.
רמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואנא אמינא ר׳ יהושע היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת הקדש. פי׳ קסבר עולא כר׳א דאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש כדאיתא בשמעתיןב, ור׳ נמיג לא מיבעיא קאמר וכו׳, אלמא עולא ור׳ אמרו דבר אחד. ולא ידעתי מי הזקיקו לרש״י ז״ל לפרש בלשון ראשוןד לא מיבעיא קאמר לומר, דכל שכן שיש בהם שלישי, אבל לא אמר שהשלישי עושה האוכלו שני אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. חדא דלישנא דגמרא דצריך למימר לא מיבעיא קאמר לא דיקא הכי, ור׳ נמי אמר בלשוןה הזהו לומר שהאוכל שלישי שני. ועוד שאם כן נמצא שלש מחלוקות בדברי ר׳ יהושע. ואין עליך לדון אלא כלשון האחרון שפירש״י ז״ל, דלעולאז שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש כשלישי שנעשה על טהרת תרומה לגמרי, והאוכלו שני לקדש כמו שפירשנו. ולפי לשון זה עולא בהדיא פליג אדרבה בר בר חנא דאמר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש, שלדברי עולא שוין הן לגמרי.
ומיהוח יש שאלה, מנא להו דלרבה בר בר חנא מתני׳ דלא כר׳ יהושע, דילמא לעולם ר׳ יהושע היא וכי ממעטט ר׳ יהושע חולין שנעשו על טהרת הקדש משני ממעט להו, אבל לעולם יש בהם שלישי, כדקאמר ליה ר׳ אליעזר שלישי שני למה, ואמ׳ ליה אף אני לא אמרתי. וזו שאלה קשה לפי אותו לשון ראשון של רש״י ז״ל. והוצרך הוא לתרץ ולומר דאיי טעמא יהיב למילתיה ואמר באלו חולין הוא שנעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה, והיינו משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולעולם שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש איכא, מאי קא מותיב ליה ר׳ אליעזר שלישי שני למה הא אשמעיניה ר׳ יהושע טעמיה.
ואין תירוץ זה נכון ולא מחוור, חדא שאע״פ שדברי ר׳ יהושע מפורשין בחולין שנעשו על טהרת תרומה דוקא, עדיין יש לו לר׳ אליעזר פתחון פה לשאול למה ומאי שנא אלו מאלו. ועוד שדברי ר׳ יהושע מתחלה סתם נאמרו על חולין שנעשו על טהרת תרומה והיהכ ר׳ אליעזר סבור שיאמר אף בחולין שנעשו על טהרת הקדש כךל שהשלישי עושה שני, עד שאמר לו ר׳ יהושע שלא אמר אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, אבל בנעשין על טהרת הקדש שלישי יש בהן אלא שאינו עושה שני כדברי עולא. והרי הרב ז״ל אמרמ דעולא נמי אית ליה אף אני לא אמרתי וכו׳, אלא דקסבר דטעמא הוא דיהיב למילתיה שלישי שני למה, משום דתרומה טהרתה טומאה היא אצל הקדש. אבל חוליןנ שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי אלא שאינן עושין שני, ואם כן מה ראה עולא בדברי חבריא לעשותן חולקין עליוס, זה ודאי אי אפשר. אבל לפי הלשון האחר שכתבנו יש לומר, דכיון דשמעינןע ליה לרבה בר בר חנא דאמר דר׳ יהושע דוקא קאמר בשלישי שנעשה על טהרת תרומה, ושמעינןפ נמי למקצת חבריא דאמרי מתני׳ דלא כר׳ יהושע כדאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא לעיל, ממילא שמעינן דרבה בר בר חנא היא, ומשמעתיה הוא דנפקא להו, ולא בעינןצ לאפושי שלש מחלוקות בדברי ר׳ יהושע.
וליכא למימר דמסתברא להו לרבנן דגמ׳ דאי טעמיה דר׳ יהושע בשלישי שעושה שני משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, ה״ה נמי לשלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש שאף הם טהרתם טומאה היא אצל הקדש, אלא דסבירא ליה שאין בהן שלישי כלל, דהא ליתא, דתנן בחומר בקדשק יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת, אלמא לקדש גופיה טהור וכל שכן בפיריר, וטעמיה דר׳ יהושע לעולא משום דכולהו טומאות דרבנן אשני אוקמינהו, ולאו משום דטהרת חולין שנעשו על טהרת הקדש נמי טומאה היא אצל הקדש עצמו. תדע דהא פרכינן אדר׳ מהא דאף אני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש, ולא מתרץ דלא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בקדש דאית בהו שלישי אלא אף בתרומה איכא שלישי, ומפרש טעמא בתרומה וה״ה לקדש דתרוייהו טהרתן טומאה היא אצל הקדש, דהא לר׳ גופיה לא מיבעיא קאמר דקאמרינן, אאית בהו שלישי בלחוד קאמר, אבל דליהוי שלישי שני טפי הוי רבותא בקדש מבתרומה. והילכך מצינןש לתרוצי הכי, אף אני לא אמרתי אלא בתרומה וה״ה לחולין שנעשות על טהרת הקדש, ולאפוקי קודש עצמו דלא. אלא ש״מ שאין לומר בחולין שנעשו על טהרת הקדש דטהרתן ליהוי טומאה אצל הקדש לכשתמצא לומר כקדש דמו ואית בהו שלישי.
ויש מתרציםא דאי ס״ד יש בהן שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, הואיל ופירש רבי יהושע דין שלישי שנעשו על טהרת תרומה, למה לא פירש דין שלישי שנעשו על טהרת הקדש אם הוא שלישי ופוסל את הגוף אם לאו. אלאב ש״מ שאין בהן שלישי כלל. וזה אינו מחוור לי, משום שכיון שהוא שוהג בו לדברי ר׳ אליעזר לא הוצרך לפרש, ור׳ אליעזר בכל החולין קאמר, בין הנעשין על טהרת הקדש בין שנעשין על טהרת תרומה, כשתמצא לומר חולין שנעשו על טהרת הקדש יש בהם שלישי.
א. כ״ה הגירסא בכי״ל ושטמ״ק כאן ולהלן, ובכי״פ להלן כמ״פ. והיא הגירסא שבכי״מ [ראה דק״ס אות א] אמר רבי. וכ״נ שגרס רבינו [וא״צ להשלים ׳אסי׳].
ב. להלן ע״ב.
ג. בנדפס וכי״ל: נמי קאמר.
ד. ד״ה מפני.
ה. כי״פ: כלשון.
ו. בנדפס: ור׳ נמי בלשון הזה קאמר.
ז. בשטמ״ק: דעולא עושה.
ח. ראה חידושי הרשב״א, הר״ן ושטמ״ק.
ט. כי״פ: מיעט.
י. כ״ה בכי״ל ובנדפס, וכ״ה ברש״י ד״ה מפני, וכן יש לקרוא בכי״פ [ובהוצ׳ הגרשז״ר בטעות: דהאי].
כ. בנדפס מכאן עד טהרת תרומה סומן: גליון. והעיר ע״ז הגרא״ז: הגליון אינו מובן ואינו צריך כלל. וכבר העיר הגרשז״ר שלפי הנוסח המתוקן שלפנינו הדברים מובנים.
ל. כי״ל ליתא תיבה זו.
מ. כי״פ: אומר.
נ. כי״ל: בחולין.
ס. ראה מהרש״א, מהר״ם ומהדורא בתרא.
ע. שטמ״ק: דשמעיה.
פ. שטמ״ק: ושמעיה.
צ. כי״ל: בעי.
ק. צ״ל: אין דורשין - חגיגה יח, ב. [וטעות זו גם ברש״י שם ותיקנו במסוה״ש: אין דורשין, וכן בחידושי הר״ן המובא בשטמ״ק].
ר. הגרא״ז תיקן: לאוכל פירות.
ש. ע״פ שטמ״ק. בכי״י: מצי.
ת. כי״פ: שנעשין.
א. ראה חידושי הר״ן.
ב. כי״ל ליתא תיבה זו.
ג. בכי״ל: שהוא עושה שוה [וכנראה הוא ט״ס].
ואנא אמינא [ואני אומר] שמשנתנו שיטת ר׳ יהושע היא, ומה שאמר ששני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת התרומה — בלשון לא מיבעיא קאמר [לא נצרכה הוא אומר]: לא מיבעיא [לא נצרכה לומר] חולין שנעשו על טהרת קדש דחמירי [שהם חמורים] אומר הוא דאית בהו [שיש בהם] שלישי לטומאה, אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו [גם כן יש בהם] שלישי.
Ulla continues: And I say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, and when he said that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma assume third-degree impurity, he is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to say that in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, which is stringent, that they have the capacity of assuming third-degree impurity. Rather, even non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma also have the capacity of assuming third-degree impurity.
רמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאן חַבְרַיָּא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הִיא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי אהדרי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַהֲדָדֵי.

The Gemara asks: Who are the colleagues to whom Ulla referred? It is Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: What did Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua reply to each other? The differences between their opinions are twofold. First, Rabbi Eliezer holds that one who eats food with first-degree impurity assumes first-degree impurity, while according to Rabbi Yehoshua he assumes second-degree impurity. Second, Rabbi Eliezer holds that one who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity, while according to Rabbi Yehoshua he assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food but not vis-à-vis teruma.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבעל המאוררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן חבריא רבה בר בר חנה – כלומר דרבה בר בר חנה סבר לר׳ יהושע חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי כדבעינן למימר בסוף ההלכה:
מאן חבריא – דסבירא להו דדוקא נקט רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה.
מה אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי – מה השיבו זה לזה איש על דברי חברו.
מאן חבריא רבה בר בר חנה – לא ר״ל רבי אלעזר דלעיל דלא הוה קרי ליה חבריא דרבו הוה כדאמר בפ״ק דב״ק (דף יא:) וביש נוחלין (ב״ב דף קכח.) דאמר עולא אמר רבי אלעזר הלכה גובין מן העבדים אבל קשיא אמאי לא קאמר עולא רבותי אומרים ונראה דרבי אלעזר לא קאמר לעיל יותר אלא הכא בחולין שנעשו על טהרת קדש עסקינן והש״ס הוא דמסיים ודלא כרבי יהושע.
{שמעתא דשלישי בחולין שנעשו על טהרת הקודש}
מאן חבריא. רבה בר בר חנה הוא, דאמר – מאי אהדר ליה ר׳ יהושע לר׳ אליעזר: אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה מפני שטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש. דאלמא, בהנהו הוא דאית בהו שלישי, אבל בחולין שנעשו על טהרת הקודש לית בהו שלישי, משום דלא נפישי אוכליהן ומלתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בהו רבנן טומאה כולי האי לטמויי בהו שלישי.
דאילו ס״ל לרבה בר בר חנה כעולא, דאמר, לא מבעיא קאמר, לא היה אומר, אף אני לא אמרתי, דאלמא, ליכא שלישי בחולין אא״כ נעשו על טהרת תרומה.
ועוד, היה לו לפרש דין האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש, אם הוא שני או שלישי או שנפסל גופו מלאכול את הקודש. דמכדי. בקודש קא מיירי, דהא אמר, שלישי שני לקודש. אמאי לא פריש דין אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש כי היכי דפריש דין אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה.
אלא לאו, ש״מ, חולין שנעשו על טהרת הקודש לית בהו שלישי. והיינו דקאמר: אף אני לא אמרתי.
מאן חבריא רבה בר בר חנה. הוא הדין דהוה מצי למימר מאן חבריא ר״א א״ר הושעיא, דאיהו הוא דמוקי לה לעיל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא כרבי יהושע, אלא דניחא ליה לאתויי ההיא דרבה בר בר חנה דמפרש טעמא כדמפרש ואזיל.
ושואלים: מאן חבריא [מי הם החברים]? שיטת מי היא? שיטת רבה בר בר חנה היא, שאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מאי אהדרי [מה השיבו] ר׳ אליעזר ור׳ יהושע להדדי [זה לזה]? שכאמור לעיל, ר׳ אליעזר אמר שהאוכל מאכל שהוא ראשון לטומאה נעשה בעצמו ראשון לטומאה, וכן האוכל מאכל שני נעשה שני, וכן האוכל מאכל שלישי נעשה שלישי. ואילו ר׳ יהושע אמר שהאוכל מאכל שהוא ראשון או שני — נעשה שני, והאוכל מאכל שהוא שלישי — נעשה שני לקודש, אבל לא לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת התרומה.
The Gemara asks: Who are the colleagues to whom Ulla referred? It is Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: What did Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua reply to each other? The differences between their opinions are twofold. First, Rabbi Eliezer holds that one who eats food with first-degree impurity assumes first-degree impurity, while according to Rabbi Yehoshua he assumes second-degree impurity. Second, Rabbi Eliezer holds that one who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity, while according to Rabbi Yehoshua he assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food but not vis-à-vis teruma.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבעל המאוררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לוֹ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מָצִינוּ אוֹכֵל חָמוּר מִן הָאוֹכֶל דְּאִילּוּ נִבְלַת עוֹף טָהוֹר בַּחוּץ לֹא מְטַמֵּא וְאִילּוּ אוֹכְלָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה וְאָנוּ הֵיאַךְ לֹא נַעֲשֶׂה אוֹכֵל כַּמַּאֲכָל.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The basis for my opinion that one assumes the level of impurity of that which he ate is that we found a case where the halakha of the one who eats a food item is more stringent than the halakha of the food itself. As, the carcass of a kosher bird on the outside, i.e., when one comes into contact with it, does not impart ritual impurity, while one who eats the carcass of the kosher bird renders his garments impure when the food is in his throat. And we, in light of that, how will we not deem one who eats the impure item to be on a level of impurity at least like that of the food that he ate?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל ר׳ אליעזר לר׳ יהושע מצינו שהאוכל חמור מן (החולין) [האוכלין]. ואנו היאך לא נעשה אוכל כאוכלין כלומר ולמה אמרת האוכל אוכל ראשון דאינו אלא שני:
מצינו שהאוכל חמור מן האוכל – האדם האוכל המאכל חמור מן המאכל.
היאך לא נעשה אוכל כמאכל – דהאוכל אוכל ראשון לא יהא ראשון.
גמ׳ בחולין שנעשו על טהרת תרומה חולין שנעשו על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש כצ״ל:
שם ואנו היאך לא נעשה אוכל כאוכל. נ״ב אוכל דמיירי באדם שאוכל נקרא טעם משך קריאתו בכף כגון האוכל בבית והאוכל שהוא מאכל נקרא משך קריאתו באלף כגון אוכל בכסף תשבירני וכמו ויתן אוכל בערים גליון:
רש״י בד״ה היאך לא נעשה אוכל באוכל כמאכל. דהאוכל כו׳ כצ״ל:
כך אמר לו ר׳ אליעזר לר׳ יהושע: מה שאני אומר שדינו של האדם האוכל יהיה כדין המאכל שהכניס לפיו, ולא כרגיל בדיני טומאה, שהנוגע בטומאה יורד בדרגת הטומאה — שהרי מצינו יותר מכך, שדין האיש האוכל חמור לענין טומאה יותר מן האוכל שהכניס לפיו, שאילו נבלת עוף טהור כשהיא בחוץ כלומר, כשהוא נוגע בה — לא מטמא כלל, ואילו האדם האוכלה מטמא בגדים כשהיא מצויה בבית הבליעה שלו, ואם כן אנו היאך לא נעשה את האוכל חמור לכל הפחות כמאכל שהכניס לפיו?
Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The basis for my opinion that one assumes the level of impurity of that which he ate is that we found a case where the halakha of the one who eats a food item is more stringent than the halakha of the food itself. As, the carcass of a kosher bird on the outside, i.e., when one comes into contact with it, does not impart ritual impurity, while one who eats the carcass of the kosher bird renders his garments impure when the food is in his throat. And we, in light of that, how will we not deem one who eats the impure item to be on a level of impurity at least like that of the food that he ate?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר לָא גָּמְרִינַן דְּחִידּוּשׁ הוּא אֶלָּא מָצִינוּ שֶׁהַמַּאֲכָל חָמוּר מִן הָאוֹכֵל דְּאִילּוּ מַאֲכָל בִּכְבֵיצָה וְאוֹכֵל עַד דְּאָכֵיל כַּחֲצִי פְרָס וְאָנוּ הֵיאַךְ נַעֲשֶׂה אוֹכֵל כַּמַּאֲכָל.

And Rabbi Yehoshua responded that we do not derive other cases from the case of the carcass of a kosher bird, because it is a novel ruling that cannot serve as a paradigm. Rather, we found that the halakha of food is more stringent than the halakha of the one who eats it, as food becomes impure if its measure is that of an egg-bulk, and one who eats impure food does not become impure until he eats half of a half-loaf. And we, in light of that, how will we deem one who eats the impure item to be on a level of impurity like that of the food that he ate?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנבלת עוף טהור לא גמרינן – כלומר דחדוש הוא דאינו מטמא אלא אבית הבליעה:
אלא מצינו שהאוכלין חמור מן האוכל דאילו אוכל בכביצה – כלומר דאילו אוכלין מטמאין בכביצה כו׳:
דחידוש הוא – שאין לו טומאה בגלוי וכשהיא בבית הסתרים היא מטמאה האדם עד שהוא מטמא בגדיו וכל שאר טומאות מטמאות בגלוי ואין מטמאות בבית הסתרים הלכך גזרת הכתוב היא ואין למדין הימנה ור״א סבר למדין.
אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכלו דאילו המאכל – קיבל טומאה בכביצה אוכלין טמאין שנגעו בו.
ואדם האוכל – אוכלין טמאין אינו טמא אא״כ אכל חצי פרס כדתנן בעירובין (דף פב:) וחצי חציה לפסול את הגוייה והן ב׳ ביצים.
ואוכל עד דאכיל חצי פרס – אע״ג דמפרש ר״ת דבי״ח דבר גזרו על אדם האוכל כביצה שיהא טמא מ״מ מייתי ראיה מפסול גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס.
דאלו אוכל בכביצה. פירש״י ז״לא שהמאכל מקבל טומאה מכביצה אוכליןב שנגעו בו, מכלל שלטומאת עצמן בכל שהואג. ובמסכת פסחים בפ׳ כל שעהד כתב אוכלין ומשקין מטמאין בכל שהן, אבל אין מטמאין אחרים אלא אוכלין בכביצה ומשקין ברביעית, ואני שמעתי שאף לקבל טומאה בעינן כי האי שיעוראה. אלו דבריוו. ובמס׳ סוטהז פירש טעמו מדתניא בספראח מכל האוכל, מלמד שהוא מטמא בכל שהוא, יכול יטמא לאחרים בכל שהוא, ת״ל אשר יאכל, הא אינו מטמא אלא בכביצה. פי׳ בכביצה, משום דדרשינן ביהט אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה והכי איתה בפ׳ בתרא דיומאי.
ור״ת ז״ל דןכ כשמועתול של רש״י ז״ל, ופירש שדין תורה בכביצה בין לטומאת עצמן בין לטמאמ אחרים, ומדברי סופרים מקבלין טומאה בכל שהוא, וההיא דספרא אסמכתא היא. ויש כיוצא בזה בספרא וספרי הרבהנ. וראיה הביאו לדברס מדתניא התם בספראע אותו תשבורו, אותו אתה שובר לטהרתו ואין אתה שובר אוכלין לטהרתן, וא״ת בכל שהוא, היאך עלה על הדעת שישבור אוכלין ויטהרו. וזו אינה ראיה, שהרי אמרופ טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה טהורה, וכדאיתה לקמן בפ׳ העור והרוטבצ ואע״ג דשלש על שלש מקבל טומאה מן התורהק, לפיכך הוצרך הכתוב למעט שבירת האוכליןר. ועוד השיב ר״ת מדאמרינן במס׳ נזירש ובפרק ואלו עובריןת גבי השום והשמן של תרומה וכו׳, מקום מגעו אמאי פסול והא ליכא כביצה, אלמא אינו מקבל טומאה בפחות מכביצה. ורש״י ז״ל מחקו מן הנוסחאותא. ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפרק כל שעהב טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכוונת טהורין, ומפרש התם במשקיןג שלא הוכשרו עסקינן, לאימת מיטמוד לכי סחיט להו, כי סחיט להו בציר להו שיעורא. ואמאי והא בכל שהוא מקבלין טומאה. וזו הראיה אינה נכונה בעיני, שאפי׳ כדבריוה מדבריהם טמאו, והכא טהור קתני שאין לו טומאה כלל. אלא כיון שסחט משקין שבהן מפרש פרישי ולא מבלע בליעי בההיא שעתא ובצר ליה שיעורא דאוכל מכביצה לטמויי משקיןז. ועוד מדגרסינן במס׳ שבת בפ׳ המצניעח בעא מיניה רבא מרב נחמן זרק כזית תרומה לבית טמא מהו, למאי אי לענין שבת כגרוגרת בעינן אי לענין טומאה כביצה בעינן, לעולם לענין שבת וכגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין, והאי משלימו לכביצה מאי, מדמצטרף לענין טומאה מיחייב. אלמא אינו מקבל טומאה כלל אלא בכביצה. ויש לדחוק ולומר דהכי מיבעיא ליה, כיון דחשיב צירוף לענין לטמא אחרים, מיחייב נמי משום שבת, אע״פ שכבר נטמאת קודם הצירוף של פחות מכביצה, ואינו מתחייב באותו צירוף משום מטמא תרומה. ואינו נכון, ושםט כתבתיי. עוד יש תשובהכ ממה ששנינו במסכת אהלות פי״גל אלו ממעטין בחלון פחות מכביצה אוכלין וכו׳ זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט, אלמא פחות מכביצה אוכלין אינן מקבלין טומאהמ. והרמב״ם ז״לנ פירשה לזו בשאינן מוכשרים ופחות מכביצה אינן חשובין. ואינו מחוור, דהא משמע דסיפא משום דבר המקבל טומאה קתני לה דומיא דשארא. ולדידי נמי קשיא שמעתא דהעור והרוטבס דמקשינן ומי איכא כביצה אוכלין בחדא דרא, ודחיק לה טובא בחיטי דשמעון בן שטח, ולא קאמר דלקבל טומאה לא בעינן כביצהע.
לפיכך פירש ר״ת ז״לפ שפחות מכביצה אוכלין אין להם טומאה מדברי תורה ויש להם טומאה מדברי סופרים. וכן מוכח ודאי במשניות דקתני אין בו כביצה הוא טמא בריש פרק ב׳ דמסכת טהרותצ אלמא מקבל טומאה והיינו מדבריהם. וההיא דפ׳ המצניע לענין חיוב איתמר ומדאורייתא היא. וכן מה ששנינו במס׳ אהלות, מדאורייתא. ואפשר שאע״פ שגזרו עליהן טומאה ממעט בחלון, שלא החמירוק כל כך בטומאת אוכלין. ואע״פ ששאר הטמאין מדבריהם אינן ממעטין כדקתני התם בלבנה מבית הפרס, באוכלין פחותין לא אחמור, לפי שאינן ראויין ומתבטליןר הן שם. והא דאמרינן בנזיר והא ליכא כביצה ולא מוקיש לה בטומאה של דבריהם, אומר ר״ת ז״ל משום דעל ידי תערובת לא גזור רבנןת. וכן הא דאמרינן בפ׳ ואלו עובריןא הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה, היינו טעמא נמי שלא גזרו חכמים שיקבלו אוכלין טומאה בפחות מכביצה אלא באוכלין הראויין למאכל אדםב, שמא יאכל אפי׳ כביצה משום דדעתיה עלויהו, אבל בשאינן ראוין לא גזרו. וזהו שהוצרך התנא לפרש בכביצה ולא קתני מטמא טומאת אוכלין סתם כדקתני בכל דוכתאג.
א. ד״ה אלא מצינו. וכן הביא רבינו שיטת רש״י להלן קיח, ב ד״ה יש יד, ולהלן קכח, ב ד״ה החותך.
ב. כן הגיה בשטמ״ק (הנדפס בד״ו) אות ב. אכן, הב״ח הגיה: בכביצה מאוכלין. ולפי״ז גם לקבלת טומאה בעינן כביצה.
ג. וכ״כ רש״י [מלבד המקורות שהזכיר רבינו עצמו להלן] בזבחים לא, א ד״ה לטמא, וכן הביאו רבינו בפירושו לתורה ויקרא יא, לד. וכ״כ רשב״ם פסחים קכא, א ד״ה כטומאתו ובב״ב פ, א ד״ה ולא משקה [אבל במקומות רבים כתבו בעה״ת בשם רשב״ם להיפך, ראה בירור שיטתו בתוספות הרא״ש פסחים הוצ׳ הגר״א שושנה לג, ב ד״ה כי סחיט הערה 90]. וכן דעת הרמב״ם הל׳ טומאת אוכלין פ״ד ה״א [וראה להלן]. ועי׳ פיהמ״ש אהלות פי״ג מ״ה ותויו״ט שם שמשמע שאין מק״ט פחות מכביצה, אכן בתפא״י שם אות לט דחה דבריו. ועי׳ מי נפתוח פרפר נד אות ג על לשון הרמב״ם בהקדמה שם.
ד. לג, ב ד״ה בכביצה.
ה. ראה תוס׳ שם ד״ה לאימת, ובב״ק עז, א ד״ה פרה, ותוספות הרא״ש פסחים שם שרש״י להלן פב, א ד״ה ואמר [וכן בכריתות כא, א ד״ה בפחות] חזר בו. וכן בחולין שם קכח, ב עי׳ מהרש״א שם. ועי׳ שטמ״ק ב״ק שם בשם רבינו ישעיה שפירש דברי רש״י בענין שא״צ לומר שחזר בו. וראה ראש יוסף חולין פב, א. וע״ע ריטב״א ברכות מט, ב בשם רש״י, חס״ד טבו״י פ״ה ה״ד.
ו. בשטמ״ק נוסף: שם.
ז. ל, ב ד״ה ונותנת.
ח. שמיני פרק ט הי״א.
ט. בשטמ״ק ליתא תיבה זו.
י. פ, א.
כ. בספר הישר סי׳ שיד. וכן דנו בשיטת רש״י בעלי התוספות בכמה מקומות – ראה תוס׳ ותוס׳ שאנץ ותוספות הרא״ש פסחים שם, תוס׳ שבת שם ד״ה כביצה, תוס׳ הרא״ש שם ד״ה אי לענין, תוספות ותוספות הרא״ש סוכה כו, ב ד״ה נטלו, תוס׳ ושטמ״ק נזיר שם לו, א ד״ה אמר רבה, תוס׳ לעיל כד, ב ד״ה התורה, תוס׳ ותוספות הרא״ש להלן קיח, א ד״ה שומר, תוס׳ זבחים שם ד״ה אמר, תוס׳ כריתות יג, א ד״ה כיון, תוס׳ ותוספות הרא״ש נדה יז, ב ד״ה אפילו, ור״ש אהלות פי״ג מ״ה. וראה עוד פירושי רבינו חיים פלטיאל ויקרא יא, לג, יחוסי תנאים ואמוראים עמ׳ תסז, תוספות רי״ד שבת קמד, ב. וראה שדי חמד מערכת ט כלל ל. וראה תוספות הרא״ש הוצ׳ הגר״א שושנה פסחים שם שהרחיב לדון בנושא ומקורותיו.
ל. שם: בשמועתו.
מ. כי״ל: לטומאת.
נ. כ״כ בעלי התוספות בכ״מ, ראה יבמות סח, א ד״ה קנין, ב״ב סו, א ד״ה ושאני. וכן כתבו בכ״מ על דרשות בספרא וספרי שהם אסמכתא, ראה ר״ש פאה פ״א מ״ד; תרומות פ״י מ״ח; תוס׳ יבמות עג, א ד״ה מה, ב״מ לב, ב ד״ה ואי, נג, ב ד״ה כרבי, זבחים טז, א ד״ה מיושב, להלן צט, ב ד״ה שאני, בכורות ו, ב ד״ה לאסור, שם לד, ב ד״ה ומי, נד, א ד״ה ושני. וכ״כ רבינו בכמה מקומות, ראה פירושו לתורה ויקרא יא, לד; שם כה, ז, גיטין לא, א ד״ה מתני׳, סו, א ד״ה הא דאמרינן,
ס. בתוספות הרא״ש פסחים שם: ועוד הביא רבינו אליהו [מפריש] וכו׳.
ע. שמיני פרשה ז הי״ג.
פ. כלים פכ״ח מ״ח.
צ. קכג, א.
ק. ראה כלים פכ״ז מ״ב.
ר. רבינו השוה שברי אוכל לשברי כלים, ונראה מדבריו שאף באוכל שייך לומר שאין שמו וחשיבותו עליו. וצ״ע [וכן העירו בשטמ״ק כאן ובתוספות הרא״ש פסחים שם]. וראה מל״מ הל׳ כלים פכ״ג ה״ט, וכלילות שמואל כללי האל״ף אות לח [שנראה מדבריו דהא דבאוכלין ל״ש שבירה, הוא משום גזה״כ שבתו״כ]. וראה קובץ שיעורים פסחים אות קנה, משנת רבי אהרן טהרות סי׳ ל, אבי עזרי מהדורה רביעאה הל׳ טומאת אוכלין פ״ד ה״א. וראה עוד תוספות הרא״ש פסחים הערה 107 שהביא מתוס׳ כ״י שבת שדחו באופן אחר, עיי״ש.
ש. לו, א.
ת. פסחים מד, א.
א. ראה תוספות ושא״ר פסחים ונזיר שם, וראה שטמ״ק נזיר שם.
ב. שם לג, ב.
ג. שם: בענבים שלא הוכשרו, וכצ״ל.
ד. שם: מתכשרי.
ה. שטמ״ק: לדבריו.
ו. ראה להלן קטע המתחיל לפיכך.
ז. ראה תוס׳ שבת ופסחים שם בשם ר׳ יוסף פורת שדחה הראיה שאף שמקבל הכשר בפחות מכביצה, אינו מקבל הכשר, עיי״ש.
ח. צא, א.
ט. שבת שם ד״ה זרק. ושם ציין רבינו: ובמס׳ חולין פ׳ השוחט אשלים זה הענין בסייעתא דשמיא.
י. שם כתב רבינו לדחות: ואינו מחוור, דמשמע דהכי מבעי ליה מדמחייב משום מטמא תרומה מחייב נמי משום שבת, ואי כזית מקבל טומאה אין עליו תוספת חיוב בצירוף אוכלין של פחות מכביצה עם כזית וכ״ש דטומאת אחרים לאו השתא מתעבדא בהנחתה שאפי׳ נטמאו זו בפני עצמה וזו בפ״ע אם בשעת טומאת אחרים מצטרפין מטמאין אותן, והרי מכיון שנכנסה נטמאת באויר וצירוף זה שבשעת הנחה אינו מעלה ואינו מוריד, ושנינו במסכת אהלות בפי״ג אלו ממעטין בחלון פחות מכביצה אוכלין, וקתני סיפא זה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט, משמע מיהא שאין פחות מכביצה אוכלין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים,
כ. בחלק מן המקורות הנ״ל הובאה תשובה זו בשם רשב״ם. וראה לעיל הערה 388. וכן הזכיר רבינו ראיה זו בחידושיו לשבת צא, א ד״ה זרק.
ל. מ״ה.
מ. ראה ר״ש אהלות שם, שאף שלר״ת מטמא מדרבנן, מ״מ כיון שמן התורה טהור, אינו ממעט, עיי״ש. וראה פתח האהל כלל ד סי׳ ה שהביא שיטות הראשונים בזה.
נ. בהל׳ טומאת מת פט״ו ה״ג. [וראה פיה״מ אהלות שם].
ס. להלן קיט, ב.
ע. הגרא״ז העיר: ומכל מקום מדרבנן מטמא.
פ. בספר הישר שם, ובתוס׳ לעיל כד, ב ונדה שם. וכן הביא רבינו שיטה זו בפירושו להלן שם. וראה תורי״ד שבת שם וביצה לה, א.
צ. מ״א.
ק. כי״פ: גזרו.
ר. בשטמ״ק: מתבטלין.
ש. בנדפס: מוקמינן.
ת. וכן הביאו דבריו בתוס׳ ותוספות הרשב״א ותוספות הרא״ש פסחים שם, ובתוס׳ רבינו טודרוס וחידושי רבינו פרץ נזיר שם, שטמ״ק נזיר לה, ב ד״ה וגירסת בשם י״מ. ועיי״ש בתירוצם הראשון.
א. פסחים מה, ב.
ב. ראה רמב״ם וראב״ד הל׳ טומאת אוכלין פ״ב הי״ד, שו״ת אחיעזר יו״ד סי׳ יא, בית יצחק או״ח סי׳ לא.
ג. עוקצין פ״ג מ״ו, תוספתא תרומות פ״ט ה״י, עירובין כח, ב ועוד במקומות רבים בתוספתא ובבלי וירושלמי.
אכל אוכל שלישי כגון שהיה אוכל זה של חולין שנעשו על טהרת תרומה שיש בהם דין שלישי שאלו של תרומה עצמה הרי אסורה היא באכילה ובאכילת איסור לא איירי ואם בחולין גרידי הרי אין בהן שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה או בתרומה ובשעבר ואכל הרי הוא שני לענין קדש שאם נגע בקדש גמור טמאו להיות שלישי והרי הוא טהור גמור ליגע את התרומה אבל אסור לאכלה עד שיטבול ולמה עשו אותן שני ודיו להיות שלישי לעשות רביעי בקדש מתוך שאף בתרומה הוא אסור לאכול מה שהוא טהור ליגע בה נחשב אצל הקדש כאלו טמא ליגע בה שכל סרך טומאה שהיא טהרה אצל תרומה טומאה היא אצל הקדש כמו שאמרו במסכת חגיגה שבגדי אוכלי תרומה מדרס הן אצל הקדש והוא שאמרו כאן הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל קדש וכן בחולין שנעשו על טהרתה והרי זה נחשב לענין קדש כאלו הוא טמא ליגע את התרומה ואין טמא ליגע את התרומה אלא שני ודברים אלו אינן אלא מעלות שעשו חכמים לענין טהרות וכשם שביארנו באוכל אוכל שלישי שאסור לו לאכול את התרומה אע״פ שהוא טהור במגעה כך האוכל רביעי של קדש אסור לאכול את הקדש אע״פ שאינה פוסלו במגעו:
מדות אלו שבטומאה אע״פ שמצינו בהם דברים מחודשים במעלות של דבריהם כמו שביארנו בחולין שנעשו על טהרת תרומה שיש בהן שלישי ואין הדבר כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש אין להרהר אחריהן שהרי אף מדותיה של תורה בענין זה על דרך זה הם הרי מצינו לפעמים שהאוכל חמור מן המאכל עצמו כמו שביארנו בנבלת עוף טהור שאינה מטמאה בחוץ והיא מטמאה בבית הבליעה עד שאוכלה מטמא בגדים באותה שעה והרי בגדים אומרים לו לאדם מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ועל זו אמרו כאן חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן ויש מפרשים החדוש ששאר טמאות מטמאות בגלוי ולא בבית הסתרים וזו בהפך ולפעמים מצינו המאכל חמור מן האוכלו שהמאכל מקבל טומאה מכביצה של אוכלין טמאין ואין האוכלו מקבל טומאה מן האוכלין אלא בשיעור חצי פרס כמו שביארנו:
ור׳ יהושע אומר: מנבלת עוף טהור לא גמרינן [אין אנו למדים], מפני שחידוש הוא, הלכה מיוחדת בדיני טומאות, ואין למדים מן החידוש. אלא להיפך, מצינו שהמאכל חמור מן האוכל, שאילו מאכל מקבל טומאה כשיש בו שיעור בכביצה, ואילו האדם האוכל אוכלים טמאים אינו טמא עד דאכיל הוא אוכל] כחצי פרס, שהוא שיעור שתי ביצים, ואם כן, אנו היאך נעשה את טומאת האדם האוכל כטומאת
And Rabbi Yehoshua responded that we do not derive other cases from the case of the carcass of a kosher bird, because it is a novel ruling that cannot serve as a paradigm. Rather, we found that the halakha of food is more stringent than the halakha of the one who eats it, as food becomes impure if its measure is that of an egg-bulk, and one who eats impure food does not become impure until he eats half of a half-loaf. And we, in light of that, how will we deem one who eats the impure item to be on a level of impurity like that of the food that he ate?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר טוּמְאָה מִשִּׁיעוּרִין לָא גָּמְרִינַן וְעוֹד לִדְבָרֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן שֵׁנִי יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר שֵׁנִי שֵׁנִי לְמָה.

And Rabbi Eliezer responded: We do not derive the relative stringency of ritual impurity from the relative size of halakhic measures, as measures are not indicative of stringency or leniency. And furthermore, according to your statement, that which you say with regard to one who eats food with first-degree ritual impurity, that he assumes second-degree impurity, what you say is well. But that which you say with regard to one who eats food with second-degree impurity, that he assumes second-degree impurity, why is that the case? It contradicts your reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא שני שני למה – כלומר לדבריך שאתה אומר שהאוכלין חמור מן האוכל לפיכך האוכל אוכל ראשון אינו אלא שני אלא האוכל אוכל שני למה הוא שני כמוהו והא לדבריך אין חמור אוכל כאוכלין:
טומאה משיעורין לא גמרינן – דשיעורין מילתא באנפי נפשיה היא ולאו משום חומרא וקולא אלא אוכל דמטמא בכביצה כך שיער בו הכתוב מכל האוכל אשר יאכל ואמרינן בפ״ח דיומא (דף פ.) אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ופסול גוייה בכחצי פרס הכי תקון רבנן.
ועוד לדבריך – שאתה למד טומאה משיעורין לעשות מאכל חמור מן האוכל מה שאתה אומר האוכל אוכל ראשון נעשה שני יפה אתה אומר אלא שני שני למה.
טומאה משיעורין לא גמרינן – תימה הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור מן האוכל.
שני שני למה – דאע״ג דאיכא למיגזר דבהדי דאכיל אוכלין טמאין שדי לפיו משקין דמעשר מ״מ אי לאו דאשכחן בעלמא שני דעביד שני לית לן למיגזר דלא להוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא.
כל טומאה שניה בין מדברי תורה כגון מקבל טומאה מן הראשון בין מדברי סופרים כגון ידים והבא ראשו ורובו במים שאובין וכלים שנטמאו במשקין וחבריהם כלן פוסלין את התרומה שהרי שני עושה בה שלישי לפסול את עצמה לא לטמא את חברתה וכלם שנגעו במשקין טמאו את המשקין להיות ראשונים אף במשקה של חולין עד שכל הנוגע בהם נעשה שני כלל גדול אמרו במשקין הן שנגעו באב הטומאה הן שנגעו בראשון הן שנגעו בשני לעולם הם תחלה ומורידין לנוגעיהן טומאה שניה ואם נגעו במשקין אחרים אפי׳ מאה זה מזה כלן ראשונים חוץ ממשקין שנגעו בטבול יום ר״ל מי שטבל ועלה ולא העריב שמשו עדיין שנתנו לו טומאה שניה עד שיעריב שמשו ולעולם אינה מטמאה אלא פוסל כיצד נגע במשקין של חולין טהורין לגמרי נגע במשקין של תרומה עשאן שלישי כדינו ונפסלו נגע במשקין של קדש אע״פ שהיה ראוי לעשותן שלישי ולטמא לא עשאן אלא רביעי ולפסול כמו שיתבאר במקומות אחרים וכן הדין באוכלין הא למדת שכל הפוסל בתרומה מטמא את המשקין להיות תחלה חוץ מטבול יום:
כבר ביארנו שהאוכל אוכל שלישי של תרומה עצמה או של חולין הנעשין על טהרת תרומה שנפסל גופו מלאכול את התרומה ושחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי מעתה חולין הנעשין על טהרת הקדש שנגעו בשני לא נפסלו והאוכלן מותר לאכול בקדש ואם אכל שלישי של תרומה או של חולין הנעשין בטהרתה הרי הן שניים ועושין שלישי בקדש נמצא שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש דרך אכילה אלא האוכל שלישי של קדש גמור והוא הקרוי בסוגיא זו קדש מקודש:
המאכל? ור׳ אליעזר, מה הוא עונה על כך? לדעתו, את חומרת הטומאה משיעורין לא גמרינן [אין אנו למדים], ששיעורי הטומאה אינם ענין של חומרה וקולה, ואין הדברים שייכים זה לזה. ועוד מוסיף ר׳ אליעזר: לדבריך, מה שאתה אומר על מי שאוכל מאכל שהוא ראשון לטומאה שהוא עצמו נעשה שנייפה אתה אומר, אבל מי שאוכל מאכל שהוא שני, שני למה הוא נעשה?
And Rabbi Eliezer responded: We do not derive the relative stringency of ritual impurity from the relative size of halakhic measures, as measures are not indicative of stringency or leniency. And furthermore, according to your statement, that which you say with regard to one who eats food with first-degree ritual impurity, that he assumes second-degree impurity, what you say is well. But that which you say with regard to one who eats food with second-degree impurity, that he assumes second-degree impurity, why is that the case? It contradicts your reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר לוֹ מָצִינוּ שֶׁהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי ע״יעַל יְדֵי מַשְׁקִין.

Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: We found that food with second-degree impurity renders other food impure with second-degree impurity by means of liquids. Liquids that come into contact with food with second-degree impurity render other food with which they come into contact impure with second-degree impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל מצינו שהשני עושה שני ע״י משקין – כלומר שאם נגעו משקין באוכלין שניים הרי הם כמוהו:
אמר לו מצינו – שאוכל שני עושה את חברו שני.
ע״י משקין – אם נגע אוכל שני באוכל שהמשקה טופח עליו נעשו משקין תחלה כדקתני ואזיל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וחזר המשקה ועשה האוכל שני וכיון דאשכחן ע״י משקה דשני עושה שני בשום דוכתא מחמרינן גבי אדם האוכלו למהוי כותיה דאכילה חמירא ממגע.
מצינו שני עושה שני ע״י משקין – וא״ת ואמאי לא קאמר ע״י ספר דאמרינן בפ״ק דשבת (דף יד.) דהוי מי״ח דבר וידים הבאות מחמת ספר נמי פוסלות תרומה כדאמר התם וי״ל דלא בעי לאתויי אלא ממאכל דעביד מאכל אחר שני דומיא דמאכל דעביד אדם שני ועוד דהא דספר עביד ידים שניות וגם פוסלות את התרומה לאו משום טומאה אלא משום חומרא.
אמר לו ר׳ יהושע: מצינו (מצאנו) שהשני עושה את הנוגע בו שני על ידי משקין, שמשקים הנוגעים באוכל שהוא שני לטומאה, עושים אוכל אחר שנגעו בו שני לטומאה.
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: We found that food with second-degree impurity renders other food impure with second-degree impurity by means of liquids. Liquids that come into contact with food with second-degree impurity render other food with which they come into contact impure with second-degree impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר לוֹ וְהָא מַשְׁקִין נָמֵי תְּחִלָּה הָווּ דִּתְנַן אכׇּל הַפּוֹסֵל בִּתְרוּמָה מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה בחוּץ מִטְּבוּל יוֹם.

Rabbi Eliezer said to him: But aren’t those liquids also impure with first-degree ritual impurity through contact with an item impure with second-degree impurity? As we learned in a mishna (Para 8:7): Any item with second-degree ritual impurity that disqualifies teruma renders liquids impure with first-degree ritual impurity. These liquids assume a degree of impurity greater than that of the item that rendered them impure. This rabbinic decree applies to all people and items with second-degree impurity except for one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed. Liquids with which he comes into contact follow the standard course of transmitted impurity and assume third-degree impurity, one level below his own impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משקין נמי תחלה (הא) [הוו] דתנן כל הפוסל את התרומה כו׳ ואיזהו דבר הפוסל את התרומה זהו שני ועושין משקין תחלה:
חוץ מטבול יום כלומר שטבול יום פוסל תרומה ואין עושין משקין תחלה:
וא״ל – ר״א אי ממשקה ילפינן תחלה נמי בעית למיעבדיה להאי אדם כי היכי דמשקה נעשה ראשון. ורבי יהושע לא יליף מן המשקה דהתם חומרי דמשקין הוא שעלולין לקבל טומאה אבל מן האוכל יליף.
חוץ מן הטבול יום – דאיקלשא טומאה מיניה ואע״ג דפסיל תרומה לא עביד משקה ראשון.
משקין תחלה נמי הוו כדתנן וכו׳ – לא בא להקשות שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה יש לו להיות ראשון אלא רצה לומר דהא דעביד שני היינו דווקא ע״י משקין שהן תחלה ול״ג מה שכתוב בספרים אמר ליה רבי יהושע שאני משקין דעלולים לקבל טומאה דמ״מ לא תירץ כלום.
אמר לו ר׳ אליעזר: והא [והרי] משקין נמי [גם כן] תחלה (ראשון) לטומאה הוו [הם] נעשים כשנגעו בשני, דתנן [ששנינו במשנה]: כל הפוסל בתרומה כלומר, השני לטומאה — מטמא את המשקין להיות תחלה (ראשון) לטומאה, חוץ מטבול יום (אדם שטבל מטומאתו ועדיין לא שקעה השמש), שלמרות שהוא שני לטומאה ופוסל את התרומה, אינו עושה את המשקה שנגע בו ראשון לטומאה.
Rabbi Eliezer said to him: But aren’t those liquids also impure with first-degree ritual impurity through contact with an item impure with second-degree impurity? As we learned in a mishna (Para 8:7): Any item with second-degree ritual impurity that disqualifies teruma renders liquids impure with first-degree ritual impurity. These liquids assume a degree of impurity greater than that of the item that rendered them impure. This rabbinic decree applies to all people and items with second-degree impurity except for one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed. Liquids with which he comes into contact follow the standard course of transmitted impurity and assume third-degree impurity, one level below his own impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְעוֹד שְׁלִישִׁי שֵׁנִי לָמָה.

Rabbi Eliezer questioned the next segment in the ruling of Rabbi Yehoshua: And furthermore, that which you say with regard to one who eats food with third-degree impurity, that he assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, why is that the halakha? It contradicts your reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שלישי שני למה – כלומר לדבריך שאתה אומר שהאוכלין חמור מן האוכל אוכל שלישי למה גופו שני:
ועוד הקשה לו ר׳ אליעזר: לדבריך, שאין דין האדם האוכל חמור מדין המאכל, האוכל מאכל שהוא שלישי, שני לקודש למה הוא נעשה?
Rabbi Eliezer questioned the next segment in the ruling of Rabbi Yehoshua: And furthermore, that which you say with regard to one who eats food with third-degree impurity, that he assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, why is that the halakha? It contradicts your reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לוֹ אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּתְרוּמָה גשֶׁטׇּהֳרָתָהּ

Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: I too stated that one who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food only with regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, as its state of purity
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אני לא אמרתי – האוכל אוכל שלישי נעשה שני.
אלא – באוכל של תרומה כלומר בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכדאמר רבי יהושע בהדיא לעיל וכיון דעל טהרת תרומה נעשו עבדי לאוכלן שני.
מפני שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדש – כדאמרינן בחומר בקדש (חגיגה דף יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אלמא אין שמירת תרומה חשיבא שמירה אצל הקדש דהא מדרסות לגבי תרומה מטמאין ואפילו בחולין דהא טומאה דאורייתא היא והאוכל תרומה נשמר הוא מן המדרס ואפ״ה לגבי קדש לא חשיבא שמירה וחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ה״נ שלישי דתרומה לגבי קדש מספקינן ליה בשני הלכך האוכל שני לקדש שמצינו שני עושה שני ע״י משקין. מדקאמר רבה בר בר חנה דאותביה ר״א לרבי יהושע שלישי שני למה ואמר אף אני לא אמרתי כו׳ ש״מ דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה ה״ק באלו חולין יש שלישי בנעשו על טהרת תרומה ועלה קאמר אף אני לא אמרתי דדוקא קאמר ולא רבותא דאי טעמא יהיב למילתיה ואמר באיזו חולין הוא נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולעולם שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש איכא מאי קא מותיב ליה ר״א שלישי שני למה הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה. ועולא דאמר לעיל דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי אית ליה שלישי סבר דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה טעמא הוא דיהיב למילתיה דבחולין דטהרת תרומה הוא דאמרינן נעשה גופו שני לקדש משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לא בחולין דטהרת הקדש ולעולם אשמועינן דיש שלישי בנעשין על טהרת תרומה וכ״ש בנעשין על טהרת הקדש והאי מהדרי ליה לא שמיע ליה דאינו לא במשנה ולא בברייתא מה שהשיבו זה לזה אלא רבה בר בר חנה שמיע ליה מרביה א״נ ס״ל לעולא דהאי אף אני לא אמרתי לא היו דברים מעולם דלרבי יהושע בתרוייהו קאמר דנעשה גופו שני לקדש וטעמא משום דטהרת שניהם בין נעשין על טהרת תרומה ובין בנעשין על טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש והאי דקתני לעיל בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפילו בהני איכא שלישי.
אף אני לא אמרתי כו׳ – י״מ כי מהכא דייק דחבריא סברי דאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש דהאי אף אני לא אמרתי היינו האי דקתני בברייתא בסוף מילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בתחלה לא פירש רבי יהושע עד ששאלו ר״א ואם איתא דחולין שנעשו על טהרת קדש יש בהן שלישי היה לו לפרש דלא מיירי בהו כדי שלא יבא לטעות ולומר דאיירי בכל דבר שיש בו שלישי אלא ודאי אין בו שלישי ולכך לא הוצרך לפרש דאיירי בתרומה ואע״ג דאיכא קדש עצמו שיש בו שלישי סתמא דמלתא לאו בדידיה איירי דאין דרך לאכול קדש שנטמא ובני אדם בדילין ממנו.
אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש. פירוש ומכאן שרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה בלבד הוא דקאמר שיש בהן שלישי, ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש ולית בהו שלישי. ואם תאמר ומנא לן מיהא דאית ליה לרבה בר בר חנה הכי, דילמא ר׳ יהושע טעמא קא יהיב למה שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש״י ז״ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהר הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש״י ז״ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו שיש בו שלישי, אם כן מאי קא מותיב ליה ר׳ אלעזר שלישי שני למה הא אשמעיניה ר׳ יהושע טעמיה, כלומר בעל כרחין מסתמא ליכא אלא טעמא דטהרת תרומה טמאה היא אצל הקדש.
ואינו מחוור, דאי משום הא, ברייתא נמי קתני בהדיא (כ)[ב]⁠דברי ר׳ יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ואם כן עולא נמי על כרחיה אית ליה (לאורויי) [לאודויי] דר׳ יהושע דוקא על טהרת תרומה קאמר, דאי לא מאי קא מהדר ר׳ אליעזר שלישי שני למה, הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה, ועוד דמסתמא עולא לא יסבור [דלא] כר׳ יוחנן, דלא אהדר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע כלום, אלא עולא נמי מודה דהכי אהדרו אהדדי, אלא דסבירא ליה לעולא דהאי אף אני לא אמרתי טעמא הוא דקא יהיב למילתיה, ולעולם אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש שלישי אית בהו, אלא שאין האוכל שלישי (י)[נ]⁠עשה גופו שני, וכן כתב רש״י ז״ל עצמו בלשון ראשון, ואם כן מה ראה, עולה בדברי חבריו (דילמא) [דלימא] דחלוקים עליו בכך. וראיתי שכתוב על כך הרבה ולא נתיישבה דעתי בכל מה שראיתי.
ומדוחק יש לי לומר דעולא שמעינן בהדיא לרבה בר בר חנה דהא [ד]⁠קאמר רבי יהושע אף אני לא אמרתי שיהא בו שלישי כלל קאמר, והכי קאמר אף אני לא אמרתי שיתפוס בו שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה, ולפיכך דינא הוא דהאוכל שלישי שבו יהא שני לקדש, לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. והא דפרכינן בסמוך והא אף אני לא אמרתי קאמר (ו)⁠לאו למימרא דכל מאן דאית ליה דאף אני לא אמרתי קאמר סבירא ליה דרבי יהושע לית ליה שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, אלא לומר דאם איתא דאף (אם) לא אמרתי קאמר על כרחין אית ליה לרבי יהושע חדא מן תרתי או דלית ליה שלישי {חסר כאן ב׳ שורות}. הקדש טהרת הקדש נינהו והאוכל שלישי שבו אין גופו נעשה שני לקדש, דהא אף אני לא אמרתי קא מהדר ליה לר׳ אליעזר, ואם כן תקשי ליה לר׳ יוחנן דקאמר דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש, ופרקינן אמוראי נינהו אליבא דר״י ור׳ אסי דאמר משום דר׳ יוחנן דנעשה גופו שני לקדש סבירא ליה דלא אהדרי בה אהדדי כלום ולא אמרה רבי יוחנן מעולם.
אי נמי יש לי לומר דעולא סבר דלמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו אף הן טהרתן טומאה אצל קדש מקודש וכדקאמר ר׳ אסי בסמוך משמיה דר״י, והילכך רבה בר בר חנה דאמר דהכי אהדרי ליה רבי יהושע לרבי אליעזר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, על כרחין אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו, ולית בהו שלישי, דאילו הוו ביה שלישי האוכל שלישי שלהן היה שני לקדש דאף טהרתן טומאה היא אצל הקדש מקודש, ובהא מיתרצא ליא אחריתי (ו)⁠דקשיא לי לעולא דאמר לא מיבעיא קאמר, עדיפא מינה הוה ליה למימר ולימא תרומה דנקט משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש האוכל שלישי שלהן שלישי הוי ולא שני, אלא היינו טעמא דלא אמר הכי כדאמרן דאילו הוה בהו שלישי אף האוכל שלישי שלהן שני הוי לרבי יהושע וכדאמרן. וזה נראה לי עיקר וברור.
בפרש״י בד״ה מפני שטהרתה כו׳ דדוקא קאמר ולאו רבותא דאי טעמא יהיב כו׳ עכ״ל דלעולא לפירוש קמא שפי׳ רש״י דטעמא יהיב למלתיה ניחא דאיכא למימר רבותא ממילא משתמע כל שכן דאיכא שלישי שנעשה עט״ק אבל לרבה בב״ח אי לאו דוקא קאמר ולא טעמא יהיב למילתיה משום רבותא גרידא דכל שכן דאיכא שלישי בנעשה עט״ק לא שייך למנקט בחולין שנעשו עט״ת משום שלא נטעה לומר דהאי שלישי שני לא איירי בנעשה עט״ת משום דלית ביה שלישי אלא בנעשה עט״ק השתא נמי דנקט עט״ת אכתי נטעה ונימא דשלישי שני הוה נמי בנעשה עט״ק ולא נקט עט״ת אלא משום רבותא לומר דאית ביה שלישי אלא על כרחך דנקט עט״ת דדוקא קאמר כדאמר רבה בב״ח או דטעמא יהיב למלתיה ורבותא ממילא משמע דאיכא שלישי בנעשה עט״ק כדעולא לפירוש רש״י בפירוש קמא או כפירוש שני שפי׳ רש״י לעולא דלהך מלתא גופה דנחית הכא דהוה שלישי שני הוה נמי בעט״ק ולרבותא נקט עט״ת דאפילו בעט״ת מצינן שלישי שני דהא אית ביה שלישי ודו״ק:
תוס׳ בד״ה משקין כו׳ דלמה יש לו להיות ראשון כו׳ עכ״ל דאע״ג דמצינו שהשני עושה שני לא הוה עבדינן האוכל שני שני אי לאו טעמא דזמנין אכל אוכלין טמאים ושקיל משקין דתרומה כדאמר בפרק קמא דשבת ואם כן הכא למה יש לו להיות ראשון כיון דליכא האי טעמא וק״ל:
אמר לו ר׳ יהושע: אף אני לא אמרתי דבר זה אלא בחולין הנעשים על טהרת התרומה, שטהרתה (מה שנחשב טהור לתרומה)
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: I too stated that one who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food only with regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, as its state of purity
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין לד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין לד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין לד., רש"י חולין לד., תוספות חולין לד., בעל המאור חולין לד. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן חולין לד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין לד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין לד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין לד., מהרש"א חידושי הלכות חולין לד., פירוש הרב שטיינזלץ חולין לד., אסופת מאמרים חולין לד.

Chulin 34a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 34a, Attributed to R. Gershom Chulin 34a, Rashi Chulin 34a, Tosafot Chulin 34a, Baal HaMaor Chulin 34a, Ramban Chulin 34a, Rashba Chulin 34a, Meiri Chulin 34a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 34a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 34a, Steinsaltz Commentary Chulin 34a, Collected Articles Chulin 34a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144