×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא, א״לאֲמַר לֵיהּ: הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ! לַסּוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִישְׁתֵּי! אֲמַר לְהוּ: הָכִי אֲמַר רַב: אכֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ ״הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ״, אִיתַּסְּרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעֲמָא? דְּאַסְחִיתּוּ דַּעְתַּיְיכוּ.
and Rav Yeiva the Elder stood over them to serve them. They said to him: Give us a cup of wine and we will recite the blessings of Grace after Meals. Ultimately, they changed their mind and said to him: Give us a cup of wine and we will drink it. He said to them that Rav said as follows: Since you have said: Give us a cup and we will recite the blessings of Grace after Meals, it is prohibited for you to drink any more. What is the reason for this? The reason is that you have diverted your attention from drinking. Therefore, if you want to drink any more, you must recite the blessing over wine again.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םראב״ןתוספותההשלמהריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קאי עלייהו – משמש עלייהו.
הב וניבריך – ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי.
כיון דאמריתו הב וניבריך – ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך.
קאי עלייהו – משמש עליהן והוא עומד עליהם (בראשית יח) מתרגמינן והוא משמש.
אסור לכו למישתי – אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך לאחר ברכת המזון והכי נהיגינן ואע״ג דשמעי׳ מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מיקמי דנבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא אחת מעין שלש סגי להו כ״ש שלש ברכות עצמן ובהלכות גדולות נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון.
והלכתא כרב ייבא דאמר כיון דאמר הבו לבריךא ברכת המזון אסח דעתיה מן השתייה ואסור לשתות בלאב ברכת היין. והלכתא כמר זוטרא דמברך פרי הגפן אכסא קמא ואכסא דברכת המזון, וכל הכוסות שבתוך הסעודה אין צריכ׳ ברכה. אבל נמלך, דשתה ואינו רוצה לשתות יותר ושוב מפצירין בו לשתות עוד או מעצמו נמלך, צריך לברך על כל כוס וכוס כאמימר.
א. לפנינו ׳הב לן וניבריך׳. וקרוב לנוסח ספרנו בכמה כת״י של הגמ׳: הבו ניבריך או הבו נברך או הב ונבריך. וראבי״ה סס״י תשיב: הב וניבריך.
ב. וכ״כ ראבי״ה סי׳ תקח עמ׳ פט ע״פ פסחים קג ע״א וחולין פו ע״ב. ועוד שם בסי׳ תשיב. וכ״ד רש״י ותוס׳ ורא״ש בחולין שם וטור רס״י קעט. ודלא כרש״י ורשב״ם בפסחים שם דאסור אפילו בברכה.
כיון דאמר הב וניבריך איתסר למישתי – וא״ת בפ׳ ג׳ שאכלו (ברכות מ״ח.) גבי ינאי מלכא כו׳ דקאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן דהוי הב וניבריך היכי נצטרף תו עמהן ר״ש בן שטח הא אמרי׳ לעיל בההוא פרקין (ברכות מז.) דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמרו ליה מאי דעתך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן אלמא כיון דגמרו מלאכול תו לא מצטרפי וי״ל בלאו הכי אמרי׳ התם הוא דעבד לגרמיה שהוציאם אע״פ שלא אכל כזית דגן.
הא דאמר רב ייבא לתלמידיה דרב כיון דאמריתו הבו נבריך אתסר לכו למשתי בלא ברכה, פירש רבינו שלמה ז״ל בלא ברכת המזון. והרב אלפסי ז״ל פירש בלא ברכת היין, ומסתברא כותיה מדקא מייתי ראיה ר׳ אבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא מעובדא דתלמידיה דרב.
אמימר ומר זוטרא ורב אשי וכו׳ עד מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא דברכת המזון הוא היסח הדעת וצריך לחזור ולברך – והיכא דבריך אדעתא דחד כסא והדר נמלך למישתי צריך לחזור ולברך דקיימא לן כאמימר דאמר אנא נמלך אנא וכן כתב רשב״ם ז״ל. וכן פסקו המפרשים ג״כ כתלמידי דרב דאמרי׳ כיון דאמריתו הבו נבריך אתסר להו למישתי ופרשב״ם עד דברכיתו ברכת המזון. ורש״י ז״ל פי׳ עד דמברכיתו בורא פרי הגפן. וכן פי׳ רב אלפסי ור״ח ז״ל. וכתב הרא״ש ז״ל וכן עיקר דהיסח הדעת מצריך ברכה ראשונה ולא לברך למפרע על מה שאכל ושתה והקשה הוא ז״ל מהא דאמרינן פי׳ כיצד מברכין רבא ור׳ זירא הוו אכלי סליקי תכא מקמייהו אייתו להו בוסתנא רבא אכל ור׳ זירא לא אכל אמר ליה לא סבר מר סילק אסור לאכול ואם אין צריך בהמ״ז תחילה יברך ברכה הראויה לאותו בוסתנא ויאכל ותירץ דאותו מאכל היה לחם מעורב בו והיה טורח עליו ליטול ידיו ולברך המוציא ע״כ. ועוד האריך הרא״ש ז״ל במסכת חולין פרק כיסוי הדם.
רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך – כתב הרא״ש ז״ל משמע הכא אף על פי שברכה טעונה כוס לא היה מברך עליו בורא פרי הגפן אלמא מצינו שתיקנו חכמים כוס בלא ברכה וא״כ אמאי מברכין בפה״ג בכוס שלאחר ההגדה הא כבר בירך בכוס ראשון שלפני הגדה ואף על פי שתקנו כוס על ההגדה ישתה בלא ברכה. וי״ל דהגדה הוי הפסק כיון שהסיח דעתו מלשתות יותר עד לאחר הגדה ואע״ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות שותה מ״מ אין רגילות לשתות ומיהו לענין קידוש חשבינן ליה שפיר מקום הסעודה הגדתא הפסק ולקמן יתבאר דין זה אם משנינן בורא פרי הגפן על כוס שני אם לאו.
כתב רשב״ם ז״ל ואע״ג דשמעינן דברכת המזון איפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא ברכה א׳ מעין ג׳ סגי כ״ש שלש עצמן ובהלכ״ג נמי כ׳ דלא צריך לברוכי ברכת היין לאחוריו עד אחר ברכת המזון ע״כ. והרא״ש דחה עצמו של הרשב״ם ז״ל. וכתב דהטעם משום דהיין בא לשרות המאכל והוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה דאין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ומשום הכי פריך התם יין נמי נפטריה פת ומשני משום דיין גורם ברכה לעצמו אבל אחריו ודאי אין צריך לברך.
ולא סבר לה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר – פי׳ רי״ט ז״ל דפרק קמא גבי ביעור חמץ דטעמא משום דיש בה מאורות הרבה.
כיון דאמריתו הב ונבריך אתסר לכו למשתי – פירשו הראשונים ז״ל אתסר לכו למשתי בלא ברכה אבל בברכה לכתחילה שפיר דמי דומיא דנמלך דמברך על כל כוס וכוס. ואין לפרש אתסר לכו למישתי ואפי׳ בברכה עד שיברך ברכת המזון דהא קביל עליה וכדאמרי׳ בברכו׳ גמר אסור לאכול דהא אסיקנא התם סלק אתמר ואמרי׳ נמי לדידן אפי׳ משחא מעכב אלמא אפי׳ סלק השולחן ונטל ידיו לא הוי קבלה לאסור בלא ברכת מזון עד שיגמו׳ לגמרי כמו שהיו רגילין למשוח ידיהן בשמן אפרסמון קודם ברכת המזון. וכי תימא א״כ מאי קאמר להו אתסר לכו למשתי סתמא דמורה ובא היה להן אי נמי דחזא להו לדעתייהו דבעו למשתי בלא ברכה דאי הוו סברי דבעו לברוכי השתא כיון דדעתייהו לברך בהמ״ז אכוס הוו נטרי מלישתי עד לאחר בהמ״ז כי היכי דלא ליפשי בברכת היין. אבל הראב״ד ז״ל פי׳ בפר׳ שלשה שאכלו בהא דאמרי׳ התם ולית הלכתא ככל הני שמעתת׳ אלא כי הא דאמר רב חייא בר אסי שלש תכיפות הן תיכף לנטילת ידים ברכה דאסור לאכול משנעל ידיו לברכה עד שיברך ברכת המזון והביא ראיה מהא דתלמידי דבי רב דאמר להו אתסר לכו למשתי ופי׳ הוא ז״ל אתסר לגמרי עד שיברכו ברכת המזון דהא קבילו עלייהו ולזה נוטה דעת הרשב״א ז״ל. והשתא אתי שפיר לישנא דאתסר לכו למשתי. ואע״ג דקיימ״ל דאפי׳ גמר מלאכול מותר ואפי׳ משחא מעכב ה״מ גמר בדעתו אבל אמר הב ונברך הא קביל עליה והוי ליה כנטל ידיו ואין לך גמר גדול מזה. ושפיר קא מייתי הכא ראי׳ דבעי לברוכי אכסא דברכתא דכיון דשמעי׳ דאתסר לי׳ למשתי עד דמברך ברכת המזון ודאי הפסק הוי דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר וכדכתיבנא לעיל. והכין נהיגנא כד הוינא בבי רב. מיהו מסתברא דדוקא כדאמר הכי בעל הבית דעליה דידיה רמי גמר הסעודה ודעת האחרי׳ תלי בדעתיה אבל אמירת שאר בני הסעודה לא הוי קבלה אפי׳ לנפשייהו וכן דוקא בדאמר על דעת גמר וסליק אבל אי אמר על דרך שאלה מי יברך לא בדא:
גמרא א״ל לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר כו׳ וא״ת אמאי לא השיב לו מתחלה האמת כמו שהשיב לו עתה לבסוף כו׳ עיין במרדכי באורך וק״ל:
בפרשב״ם בד״ה אסור לכו למשתי כו׳ ובה״ג נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון עכ״ל מפירושו נראה דלדעת ה״ג בעי מיהת ברכה לאחריו לאחר בהמ״ו וליתא דלדעת ה״ג לא בעי ברכה לאחריו גם לאחר בהמ״ז כמ״ש הרא״ש והמרדכי בשמו וכ״כ התוספות לקמן וק״ל:
קאי עלייהו [עמד עליהם לשמשם] רב ייבא סבא [הזקן]. אמרו ליה [לו]: הב לן וניבריך [הבה ונברך]. לסוף שסיימו סעודתם התחרטו ואמרו ליה [לו]: הב לן ונישתי [הבה ונשתה] עוד יין, אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב כיון דאמריתו הב לן וניבריך, איתסרא לכו למישתי [שאמרתם הבה ונברך, נאסר לכם לשתות עוד]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר, דאסחיתו דעתייכו [שהסחתם את דעתכם] מלשתות עוד. ולכן אם רצונכם לשתות יין לאחר מכן, יש לכם צורך לברך שנית ״בורא פרי הגפן״.
and Rav Yeiva the Elder stood over them to serve them. They said to him: Give us a cup of wine and we will recite the blessings of Grace after Meals. Ultimately, they changed their mind and said to him: Give us a cup of wine and we will drink it. He said to them that Rav said as follows: Since you have said: Give us a cup and we will recite the blessings of Grace after Meals, it is prohibited for you to drink any more. What is the reason for this? The reason is that you have diverted your attention from drinking. Therefore, if you want to drink any more, you must recite the blessing over wine again.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״םראב״ןתוספותההשלמהריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמֵימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדָה, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב אֲחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אֲמֵימָר בָּרֵיךְ עַל כָּל כָּסָא וְכָסָא, וּמָר זוּטְרָא בבָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְאַכָּסָא בָּתְרָא, רַב אָשֵׁי בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְתוּ לָא בָּרֵיךְ.

The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting at a meal, and Rav Aḥa, son of Rava, stood over them to serve them. Ameimar recited a blessing over each and every cup of wine he drank. And Mar Zutra recited a blessing over the first cup he drank during the meal and over the last cup he drank, upon concluding Grace after Meals. Rav Ashi recited a blessing over the first cup and did not recite any further blessings over the subsequent cups he drank.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה שטוף כסא הב ונבריך [הדר] אמרו ליה הב לן ונשתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למשתי. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך אכל כוס וכוס דהוה שתי מר זוטרא בריך בורא פרי הגפן אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בריך אכוס ראשון בלבד אמר להו רב אחא אנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא נמלך אנא כלומר כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר וכבר פסק השתיה ונאסרתי לשתות וכשמפצירין אותי אחר כך לשתות כאלו אני מתחיל לפיכך אני צריך לברך בתחלה מר זוטרא אמר אנא עבדי כתלמידי דרב כיון דאמרי הב ונבריך איתסרו למשתי רב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דלאו הברכה מפסקת וכל שכן אם אומר הב ונבריך דהא יום טוב אחר שבת ואמר רב יקנ״ה פי׳ כיון שברך בפ״ה בתחל׳ אף על פי שהפסיק וברך קידוש ונר וגם הבדיל שותה בלא ברכת היין פעם אחרת שמע מינה כי הברכה אינה מפסקת והא דתלמידי [דרב] אינה ודחי׳ להא דרב אשי ואמרי׳ ולא היא בברכת המזון שהוא כוס אחר זולתי הכוס שברך עליו בורא פרי הגפן עקר דעתיה משתי׳ וצריך ברכה אחרת אבל יקנ״ה שהן כולן בכוס אחד לא עקר דעתיה משתיה וכלהו כברכה א׳ אריכתא דמו וקיימא לן כדמר זוטרא.
{בבלי פסחים קג ע״ב} אמימר ומר1 זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא וקאיי עליהו2 רב אחא בריה דרבא3 אמימר בריך על כל4 כסא וכסא מר זוטרא בריך5 אכסא קמא ואכאסא דברכתא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך אמ׳ רב אחא בריה דרבא6 ואנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא7 נימלך אנא מר8 זוטרא אמר אנא דעבדי [כתלמידי דרב דרב] ברונא9 ורב חננאל תלמידי דרב [הוו] יתבי בסעודתא [הוה]⁠10 קאיי עליהו11 רב ייבא סבא אמרו ליה הב12 וניבריך ולבסוף13 אמרו ליה הב ונשתה14 אמר להו הכי אמר רב15 כיון דאמריתו16 הב וניבריך איתסר ליכו17 למשתי פיר׳ משום דקעקרי18 דעתיהו ממשתיא הולכך אי בעו19 למהדר ולמשתי20 צריכי לברוכי21 בורא פרי הגפן. רב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דהא יום טוב אחר [שבת]⁠22 וקאמר רב23 יקנ״ה {פי׳ ר״ח} והנה הברכה אינה מפסקת וכל שכן אם אמר הב24 וניבריך. ולא היא התם [כדאמ׳]⁠25 הב26 וניבריך עקר27 דעתיה ממיכלא ומשתיא28 הולכך אי בעי למהדר29 ולמשתי30 צריך לברוכי הכא31 לא עקר דעתיה ממשתיא {כפירוש ר״ח} דהא איתיה לכסא בידיה ודעתיה למשתייה32 וברכות כולהי33 [דקא]⁠34 מסדר עליה כולהי35 כחדא ברכה דמיאן36 וקימא לן כמר זוטרא וכתלמידי דרב ובנמלך קימא לן כאמימר דאי בריך ליה אחד כסא אדעתא דלא למישתי37 אלא ההוא כסא בלחוד והדר אימלך למשתי כסא אחרינא צריך לברוכי בורא פרי הגפן והדר שאתי3839
1. ומר: וכן הר״ח. גלז: ״ורב״.
2. עליהו: וכן בר״ח. כ״י נ: ״עילויהו״.
3. בריה דרבא: דפוסים: בר רבא.
4. על כל: כ״י נ: ״אכל״, כבר״ח, ר׳ יונתן.
5. על כל... בריך: חסר ב-גלח, כנראה מחמת הדומות.
6. דרבא: כ״י א: דרבנא.
7. אנא: וכן בר״ח. חסר בכ״י קרפנטרץ.
8. מר: כ״י נ, דפוסים: ״ומר״.
9. כתלמידי דרב דרב ברונא: רק כ״י א: ״כרב ברונא״.
10. הוו, הוה: רק כ״י א: ״דהוו, והוה״.
11. עליהו: גלז: ״עלויהו״. גלח: ״עילווהו״. כ״י נ: ״עילוויהו״.
12. הב: וכן בר״ח. גכא: ״היסיב״.
13. ולבסוף: כ״י קרפנטרץ: ״והדר״, וכן בר״ח, ובבבלי כ״י מינכן.
14. ונשתה: וכן כ״י נ. גג גכא גל גלז, כ״י קרפנטרץ: ״ונשתי״, וכן בר״ח. דפוסים: ונישתי.
15. רב: גכא: ״רבא״.
16. דאמריתו: גלז: ״דאמ׳⁠ ⁠״.
17. ליכו: וכן בר״ח. גל2: ״ליה״, כ״י קרפנטרץ: ״להו״.
18. דקעקרי: כ״י קרפנטרץ: ״דקא עקר״. כ״י נ, גל: ״דעקרי״.
19. בעו: וכן ב-גל2 גלז. גג גכא גל, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״בעי״.
20. ולמשתי: וכן בכ״י נ. גג גכא גל גלז גלח, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ומשתי״.
21. לברוכי: דפוסים: ברוכי.
22. שבת: כ״י נגניזה. כ״י קרפנטרץ: ״השבת״. וכן בכל ההמשך שם. רק כ״י א: ״יום טוב״
23. רב: חסר ב-גג.
24. הב: גלז גלח: ״הבא״.
25. כדאמ׳: גג גכא גל גלז גלח, כ״י נ. דפוסים: כדאמר. כ״י א: ״מי דאמ׳⁠ ⁠״. כ״י קרפנטרץ: ״כיון דאמ׳⁠ ⁠״. דפוס קושטא: בדאמ׳.
26. הב: גג גלז גלח, כ״י נ: ״הבא״.
27. עקר: וכן בר״ח. גכא: ״דעקרי״. גל, דפוסים: ״דעקר״.
28. ומשתיא: וכן ב-גג, כ״י קרפנטרץ, וכן בר״ח. גכא גל, כ״י נ, דפוסים: ״וממשתיא״.
29. למהדר: חסר בכ״י קרפנטרץ.
30. ולמשתי: וכן בכ״י נ. גג גל: ״ומישתא״. כ״י קרפנטרץ: ״למישתי״. דפוסים: ומשתי.
31. הכא: גל: ״אבל הכא״.
32. למשתייה: כ״י נ, דפוסים: למשתי.
33. כולהי: וכן ב-גל גלח. גג, דפוסים: ״כולהו״. כ״י נ: ״כלהו״. חסר בכ״י קרפנטרץ.
34. דקא: גג גל גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״קא״.
35. עליה כולהי: וכן ב-גג גל גלח. כ״י נ: ״עליה כלהו״ דפוסים: עליה כולהו. כ״י קרפנטרץ: ״כולהו עליה״.
36. דמיאן: דפוסים: נינהו.
37. למישתי: גג גל, כ״י נ: ״למשתא״.
38. והדר שאתי: חסר בכ״י קרפנטרץ.
39. כ״י נ מוסיף מהגמרא כאן: ״רב יעקב בר אבא אקלע לבי רבא בריך רבא אכסא קמא ואכסא דברכתא אמ׳ ליה למה לך כלי האי הא ברכת חדא זימנא אמ׳ ליה אנא דעבדי כתלמידי דרב וכו׳⁠ ⁠״.
ערך חצב
חצבא(ברכות ס) חצבי חיוורי דמליין סריקתא פי׳ כדים לבנים מלאים יתושים. ס״א חצבי חיוורי דמליין קיטמא כך אלו התלמידים שהוסיפו אין מעשיהן כלום (פסחים קג:) רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא (פסחים קיא:) צעא אחצבא קשה לעניותא. (סוכה כט) חצבא ושחיל בר ממטלליתא. חצבי לנהרא פי׳ בערך כגני. (ברכות כב) רב נחמן תקן חצבא בת ט׳ קבין. (כלים פרק ג) מלחמיות ועד חצבים גדולים כלוג פי׳ כדים גדולים (א״ב פי׳ חצב בלשון יוני מין כלי וכוס ובפרט של אנשים כפריים ובנקודות אחרות בלשון יוני גביע):
א. [וואססר קריג.]
הוו יתבי בסעודתא – דחול.
על כל כסא וכסא – על כל פעם שהיה שותה בתוך המזון.
ואכסא דבתרא – ברכת המזון סבירא ליה כרבא דבריך נמי לעיל אכסא קמא ואכסא דברכתא.
בריך אכל כסא וכסא – אחריו לא היה מברך דברכת המזון פוטרת והא דשינוי מקום צריך לברך היינו דוקא לפניו ולא לאחריו כדפיר׳ לעיל.
רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך – אע״ג דברכת המזון טעונה כוס לא היה מברך ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע״ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה״ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א״צ לברך בפה״ג היכא דלא הוי הפסק וא״ת א״כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה״ג אפילו תהא הגדה טעונה כוס אין צריך לברך דלא הוי הפסק כדאמר הכא וי״ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק ואע״ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה מכיון דהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות והוי כמו ברכת המזון דמסקינן הכא דצריך לברך ומ״מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק ולמאי דפרישית דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות וגם נראה לברך אחר כל ארבע כוסות על הגפן חוץ מכוס שני הסמוך לסעודה וגם אחר ב׳ כוסות של אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן.
אמימר בריך על כל כסא וכסא – נראה לי דכיון שהיה מברך בורא פרי הגפן על כל כוס לפניו הוא הדין שהיה מברך על הגפן על כל כוס לאחריו כדאוכחית לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה רב אשי כו׳ וא״ת א״כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפ״ה כו׳ דלא הוי הפסק כדאמר הכא כו׳ עכ״ל אע״ג דבברכת המזון לא קי״ל כרב אשי והוי הפסק דעקר דעתי׳ ממשתי ס״ד לפי קושייתם דהגדה לא הויא הפסק לכ״ע ומדרב אשי גבי בהמ״ז נשמע לכ״ע גבי הגדה ועיין ברא״ש לקמן אדברי הרי״ף גבי ארבע כוסות וי״ס שהגיהו כל זה בדברי תוס׳ וז״ל אפי׳ תהא הגדה טעונה כוס א״צ לברך כיון שכבר בירך על כוס ראשון בשלמא בכוס בהמ״ז צריך לברך דהוי הפסק כדקאמר הכא כו׳ והיינו למאן דפליג ארב אשי ואין צורך להגיה דמדרב אשי נשמע לכ״ע גבי הגדה כפי סברתם דהשתא וה״ה דה״מ להקשות כן בכוס אחרון שלא לברך בפ״ה למאי דס״ד השתא דהגדה והלילא לא הוי הפסק ובתירוצם ניחא הכל דהגדה והלל מפסיק שפיר כמו בהמ״ז לדידן וק״ל:
בא״ד דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות כו׳ עכ״ל זהו לשיטתם לקמן דבורא פרי האדמה דירקות אינו פוטר את המרור אלא דברכת המוציא פוטרתו דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ודלא כפי׳ רשב״ם עיין לקמן:
בא״ד וגם נראה לברך אחר כל ד׳ כוסות על הגפן חוץ מכוס שני כו׳ עכ״ל דכוס שני פוטר היין שבתוך הסעודה וכ״ה במרדכי משא״כ בשאר כוסות דהוי הפסק אחריו בהגדה כמו בבהמ״ז אבל הרא״ש חולק בזה ועיין דבריו לקמן על הרי״ף:
מסופר: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי [היו יושבים] בסעודה, וקאי עלייהו [ועמד עליהם לשמשם] רב אחא בריה [בנו] של רבא, אמימר בריך על כל כסא וכסא [ברך על כל כוס וכוס של יין לחוד], ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא [בירך על כוס ראשונה ששתה בתוך הסעודה ועל כוס האחרונה ששתה לברכת המזון], רב אשי בריך אכסא קמא, ותו [ברך על הכוס הראשונה, ושוב] לא בריך.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting at a meal, and Rav Aḥa, son of Rava, stood over them to serve them. Ameimar recited a blessing over each and every cup of wine he drank. And Mar Zutra recited a blessing over the first cup he drank during the meal and over the last cup he drank, upon concluding Grace after Meals. Rav Ashi recited a blessing over the first cup and did not recite any further blessings over the subsequent cups he drank.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לְהוּ רַב אֲחָא בַּר רָבָא: אֲנַן כְּמַאן נַעֲבֵיד? אֲמֵימָר אֲמַר: נִמְלָךְ אֲנָא. מָר זוּטְרָא אֲמַר: אֲנָא דְּעָבְדִי כְּתַלְמִידֵי דְּרַב.

Rav Aḥa bar Rava said to them: In accordance with whose opinion should we act in this matter? We have witnessed three different courses of action. Ameimar said: I repeatedly changed my mind. In other words, the reason Ameimar recited a blessing over each cup was not because he maintains that it is always necessary to do so. Rather, he drank each cup with the intention that it should be his last. Consequently, he diverted his attention from drinking each time, and therefore he was required to recite a new blessing before he could drink again. Mar Zutra said: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav. They maintain that one who prepares to recite Grace after Meals has completely diverted his attention from drinking, and therefore the blessing on wine that one recites during the meal does not include the wine he drinks after Grace after Meals.
רשב״םתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמלך אני – בכוס שני נמלכתי לשתות שכבר הוי לי היסח הדעת מששתיתי כוס ראשון וכן כל פעם ופעם ששתיתי נמלכתי.
כתלמידי דרב – כי ההוא עובדא דלעיל דיליף רבא מיניה דמיבעי לברוכי אכסא דברכתא אע״פ שכבר בירך איין שבתוך המזון.
מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב וכך הלכה כתלמידי דרב – כתב רבינו אלחנן זצוק״ל תימא לי דבחולין פרק כיסוי הדם קאמרי כוס של ברכה אתה שותה או מ׳ זהובים אתה נוטל ונ׳ זהובים מיבעיא ליה כיון דהיה שם כוס ומברכינן אכסא דברכתא. ונראה לי דאף על גב דאמרינן התם די׳ זהובים הן שכר הברכה דוקא בברכה של מצוה כגון ד׳ ברכות של ברכת המזון שהן חובה לעשותן אבל ברכת היין אינה אלא לפטור היין לשתייה ולא מיקריא ברכה של מצוה דאף על גב דאמרינן ברכת המזון טעונה כוס לחשיבות בעלמא. אבל השומע ברכת המזון אף על פי שלא טעם מן היין יצא וכן בכוס של קידוש וכוס של הבדלה והילכך ברכת היין לא חשיבא ברכה של מצוה למישקל עלה י׳ זהובים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב אחא בר רבא: אנן כמאן נעביד [אנחנו כמי נעשה]? שהרי ראינו שלוש דרכים בהלכה זו! אמימר אמר: נמלך אנא [אני] ואין זו הלכה כללית, משום שבשעת שתיית כוס ראשונה לא התכוון לשתות כוס נוספת, וכאשר שתה כוס אחרת היה זה משום שהתחרט, וכיון שהסיח דעתו מלשתות לאחר שתיית כוס ראשונה — חייב לברך שנית. מר זוטרא אמר: אנא דעבדי [אני שעשיתי] כשיטת תלמידי רב, שלאחר שמתכוננים לברך ברכת המזון, הרי זו הסחת דעת גמורה ושוב אין ברכה שבתוך המזון פוטרת יין שלאחר ברכת המזון.
Rav Aḥa bar Rava said to them: In accordance with whose opinion should we act in this matter? We have witnessed three different courses of action. Ameimar said: I repeatedly changed my mind. In other words, the reason Ameimar recited a blessing over each cup was not because he maintains that it is always necessary to do so. Rather, he drank each cup with the intention that it should be his last. Consequently, he diverted his attention from drinking each time, and therefore he was required to recite a new blessing before he could drink again. Mar Zutra said: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav. They maintain that one who prepares to recite Grace after Meals has completely diverted his attention from drinking, and therefore the blessing on wine that one recites during the meal does not include the wine he drinks after Grace after Meals.
רשב״םתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַב אָשֵׁי אָמַר: לֵית הִילְכְתָא כְּתַלְמִידֵי דְּרַב, דְּהָא יו״טיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, וַאֲמַר רַב ״יקנ״היַיִן קִידּוּשׁ נֵר הַבְדָּלָה״.

And Rav Ashi said: The halakha is not in accordance with the opinion of the students of Rav. This can be proven from a ruling of Rav himself, as with regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the order of blessings is yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala. This shows that although one recites kiddush between the blessing over wine and havdala, it is unnecessary to recite the blessing over wine again before havdala. The same should hold true in our case: Just as kiddush is not considered an interruption between the blessing over wine and its consumption, Grace after Meals should not be considered an interruption either.
רש״ירשב״םתוספותריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב יקנ״ה – ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה״ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון.
לית הלכתא כתלמידי דרב – כלומר כעובדא דתלמידי דרב לעיל דברכת המזון לאו אסוחי דעתא הוא ואע״ג דאמר הב וניבריך שרי למישתי ואפילו הכי לית הילכתא כרב אשי דקמו להו רבא ומר זוטרא בחד שיטתא וצריך לחזור ולברך על היין של ברכת המזון בפה״ג כמנהג שלנו וכיון דאמר הב וניבריך אסור למישתי עד לאחר ברכת המזון ועוד מדקא מייתי רב אשי סייעתא ממילתיה דרב להקשות על תלמידי דרב להכחישן מדברי רב רבן וקא מהדר גמרא ולא היא מכלל דלית הילכתא כרב אשי.
ואמר רב יקנ״ה – ולא בעי לברוכי ברכת בפה״ג תרי זימני חד אקידוש וחד אהבדלה והוא הדין לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון וקשיא לרב ייבא סבא דאמר להו הכי אמר רב הב וניבריך אסור לכו למישתי דא״כ קשיא דרב אדרב.
וקאמר רב יקנ״ה – פי׳ בקונטרס דדייק מדלא מצריך לברך תרי זימני בפה״ג חד אקידוש וחד אהבדלה אלמא לא הוי קידוש הפסק והוא הדין נמי ברכת המזון וקשה דאיך יברך פעמים בפה״ג על כוס א׳ וזה לא מצינו ונראה דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף ש״מ דלא הוי הפסק הוא הדין נמי ברכת המזון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהא יו״ט אחר השבת ואמר רב יקנ״ה – כלומר וקדוש והבדלה אינן מפסיקין לברכת היין ולא היא התם עקיר דעתיה ממשתיא הכא לא עקר דעתיה ממשתיא כולהו כחדא ברכתא היא. וא״ת ודקארי לה מאי קארי לה מאי קא מדמי קדוש לברכת המזון דברכת המזון הוי גמר סעודה ועקירת דעת ודין הוא שתפסוק דומיא דכסוי לר׳ יהודא אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא וכדאיתא התם בפרק כסוי דם דתרתי בעי׳ לענין הפסק סלוק וגמר ודלא אפשר למעבד תרוויהו בבת אחת משא״כ בקדוש דאע״ג דמשתי וקדושי בהדי הדדי לא אפשר מ״מ לא הוי גמר וסלוק. ועוד מאי קא מקשה מיקנ״ה לקשי מכל קדוש דעלמא דאינו מפסיק לברכת היין. וכי תימא דהיינו דקא מתרץ ליה התם עקר דעתיה והכא לא עקר דעתיה כלומר עקר דעתיה דהוי גמר דהאיך אפשר דרבא אשי טעה בה כולי האי ועוד דא״כ למה לי׳ לארוכי וכולהו כחדא ברכתא נינהו דהא קא שני להו שפיר ובכל הספרים גרסי׳ לה אעפ״י שרבי׳ שמואל ז״ל לא גריס ליה אלא עקר דעתיה ותו לא. משו״ה יש לפרש דהפסק ברכת המזון לאו משום גמר הוא אלא משום דאחייב לי׳ להפסיק תאסר באכילה ושתי׳ כל דמברך משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. והיינו דמדמי לה איקנ״ה ומשום הפסק הבדלה קא נגע בה ולא משום קדוש ומשו״ה לא מקשה מקדוש דעלמא דשאני קדוש דאע״ג דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר מ״מ דעתיה למשתי וכסא בידיה וכבר קדם ברכת היין לקדוש היום וכברכ׳ אחת אריכתא דמיא. אבל הבדלה שהיא ברכה אחרת ומחוייבת להפסיק בה ומשתא והבדלה בהדי הדדי לא אפשר דמי שפיר לברכת המזון וכי היכי דהבדלה אינה מפסקת ה״נ בהמ״ז ושנינן דלא דמי דבהמ״ז עקר דעתי׳ ממישתא כלומר על כרחי׳ ואפי׳ מברך אכוס משום דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר משא״כ בקדוש דלא עקר דעתי׳ ממשתי כדפרישית. ואי משום הבדל׳ כלהו כחדא ברכתא נינהו דאי לאו אפוקי ליכא עיולי ועל דרך זה פירשה הרמב״ן ז״ל. ונמצינו למדין דלא הוי הפסק אלא הפסק מחוייב דזמנו עכשיו בתוך הסעודה ודלא אפשר למעבד תרוויהו בבת אחת בין הוי גמר בין לא הוי גמר. תדע לך דהא כסוי לר׳ יהודה אין בו עקירת דעת שהרי חיה ועוף לפניו ודעתו על שחיטת שניהם אלא משום דכסוי הראשון הפסק מחוייב עכשיו אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ולפנינו נצטרך לכלל הזה בענין ארבע כסי ונאריך בה בג״ה:
כי מטא לאבדולי קם שמעי׳ וקא מדליק אבוקה משרגא אעובדא דר׳ יעקב בר אבא דאיקלע לבי רבא קאי דהוו יתבי בסעודת׳ ובמוצאי שבת הוי אלא דאפסיק בה בענין עובדא דאמימר ומר זוטרא משום קושי׳ דתלמידי דבי רב והדר הדר למלתיה וליכא לפרושי אעובד׳ דאמימ׳ ומר זוטרא דהוי לי׳ למימר כי מטו ולא אעובדא דרב הונא דאיקלע לבי רבא דהא קאמר אייתו לקמי׳ מאור ובשמים ומאי קאמר בתר הכי קם שמעי׳ וקא מדליק אלא כדאמרן וכן פירש רבינו שמואל ז״ל. אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פי׳ משום מאורי האש דבעינן מאורות טובא והכי קיימ״ל למצוה מן המובחר אבל לאו לעכובא:
בד״ה וקאמר רב כו׳ דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף כו׳ עכ״ל משאר קידוש או הבדלה לא הוה קשיא ליה כיון דלא הוה הרבה ברכות ודאי דאינו מפסיק כמו בהמ״ז דאית ביה הרבה ברכות אבל ביקנ״ה הוי ס״ד דרב אשי דהוו נמי הרבה ברכות וה״ל לתקן יין לבסוף דלא להוי כ״כ הפסק בין בפ״ה לשתייה כמו בבהמ״ז ודו״ק:
ורב אשי אמר: לית הילכתא [אין הלכה] כשיטת תלמידי רב, והוכחה לדבר משיטת רב עצמו דהא [שהרי] יום טוב שחל להיות אחר השבת, ואמר רב: סדר הקידוש הוא: יקנ״ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. ונמצא שלמרות שעושה קידוש לאחר ברכת היין ומפסיק על ידי כך בין ברכה זו להבדלה אינו מתחייב שוב לברך על היין שלפני ההבדלה! ואם כן, הוא הדין גם לשתי כוסות יין, של קידוש ושל ברכת המזון, שאין צריך לברך בשנית על זו של ברכת המזון.
And Rav Ashi said: The halakha is not in accordance with the opinion of the students of Rav. This can be proven from a ruling of Rav himself, as with regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the order of blessings is yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala. This shows that although one recites kiddush between the blessing over wine and havdala, it is unnecessary to recite the blessing over wine again before havdala. The same should hold true in our case: Just as kiddush is not considered an interruption between the blessing over wine and its consumption, Grace after Meals should not be considered an interruption either.
רש״ירשב״םתוספותריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלֹא הִיא, הָתָם עֲקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא, הָכָא לָא עֲקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא.

The Gemara rejects this reasoning: And that is not so. There, when one is preparing himself to recite Grace after Meals, he has already uprooted his mind from drinking. Here, with regard to kiddush and havdala, he has not uprooted his mind from drinking.
רשב״םתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא – גבי יקנ״ה לא עקר דעתיה ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות ונ״ל דלא גרסי׳ כולהו חדא ברכתא אריכתא נינהו שריבוי לשון שלא לצורך הוא שכבר פירש טעמו יפה משום דלא עקר דעתו ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות.
ולא היא כו׳ – והכי מסקינן דמברכין אכסא דברכתא וקשה דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פז.) דכוס של ברכה אתה שותה או מ׳ זהובים אתה נוטל והשתא האיכא נ׳ זהובים בשביל ברכת בורא פרי הגפן וי״ל דהתם לא נקט נ׳ משום רב אשי דלא בריך אכסא דברכתא ועוד פעמים מברכין ברכת המזון בלא כוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ולא היא, התם [שם] כאשר התכונן לברך על המזון כבר עקר דעתיה ממשתיא [דעתו מלשתות עוד], הכא [כאן] בקידוש והבדלה לא עקר דעתיה ממשתיא [עקר דעתו מלשתות].
The Gemara rejects this reasoning: And that is not so. There, when one is preparing himself to recite Grace after Meals, he has already uprooted his mind from drinking. Here, with regard to kiddush and havdala, he has not uprooted his mind from drinking.
רשב״םתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי מְטָא לְאַבְדּוֹלֵי, קָם שַׁמָּעֵיהּ וְאַדְלֵיק אֲבוּקָה מִשְּׁרָגָא. א״לאֲמַר לֵיהּ: לְמַה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? הָא מַנְּחָא שְׁרָגָא! א״לאֲמַר לֵיהּ: שַׁמָּעָא מִדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. א״לאֲמַר לֵיהּ: אִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּמָר, לָא הֲוָה עָבֵיד! א״לאֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר, ג״אֲבוּקָה לַהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר״?

After discussing the opinion of the students of Rav, the Gemara returns to the story of Rav Ya’akov bar Abba’s visit to Rava. When the time came to recite havdala, Rava’s attendant got up and lit a torch from a candle. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? The candle was present, and you could have recited the blessing over the light of the candle itself. Rava said to him: The attendant did this on his own accord, without consulting me. Rav Ya’akov bar Abba said to him: If he had not heard it from the Master he would not have done it on his own; he must have been following your opinion on this matter. Rava said to him: Does the Master not maintain that using a torch for havdala is the optimal manner in which to fulfill the mitzva? It is for this reason that the attendant lit a torch for havdala.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא אמר להו האמר ר׳ יוחנן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואסיקנא הא דעבד [הכי] כר׳ אלעזר [עביד] דאמר הפוחת לא יפחות מג׳ והמוסיף לא יוסיף על ז׳ ואקשינן והא מר ארבעה הוא דאמר וליתנהו לא תלת ולא שבע ואמר להו תלת קאמינא אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימתה היא דאמר שמואל כל הברכות צריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן וקיימא לן כותיה.
{בבלי פסחים קג ע״ב-קד ע״א} כי1 מאטי2 לאבדולי קם שמעא3 אדליק אבוקה משרגא אמר ליה4 למא ליה5 למר כולי האי הא מנחא שרגא קמאן אמר ליה ולא6 סבר לה מר7 אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול בין8 אור9 לחשך ובין ישראל לגוים10 ובין11 יום [השביעי]⁠12 לששת ימי המעשה אמר ליה למא ליה13 למר כולי האי והאמר14 רב יהודה אמר שמואל המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של-ר׳ יהודה הנשיא אמ׳ ליה אנא כי-הא סבירא לי דאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ [הושעיא]⁠15 הפוחת לא יפחות [משלש]⁠16 והמוסיף לא יוסיף על שבע אמר ליה והא17 מר18 לא תלת אמ׳19 ולא שבע אמ׳20 אמר ליה21 בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה22 היא23 דאמר רב תחליפא בר אבימי24 אמר שמואל כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין [חתימתה] סמוך לחתימתה25 ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחתה סמוך לחתימתה {כפי׳ ר״ח} וקימא לן כשמואל. הולכך יום טוב שחל להיות אחר שבת באעי למימר (מעין חתימתה26) סמוך לחתימתה27 בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת.
והילכתא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר.
והמבדיל לא יפחות משלוש ולא יוסף על שבע ואע״ג דאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של-ר׳ יהודה הנשיא {לקמן קד ע״ב-קה ע״א} ועולא נמי עבד28 כותיה {בבלי שבת קנ ע״ב29} ובפרק שואל אדם מחבירו נמי30 אמרינן31 אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה32 אמרינן המבדיל33 בין קדש לחול ואפכינן סילתי אפילו34 הכי [נהגו]⁠35 העם לומר36 שלוש וקימא לן בכי-הא37 דמנהגא מילתא היא הולכך צריך למימר שלוש המבדיל בין קדש לחול ובין38 אור לחשך ובין39 ישראל לגוים40 אבל41 בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה42 הוא וליתה בכלל המנין
1. כי: גלח: ״וכי״.
2. מאטי: וכן ב-גג. כ״י נ: ״מטא״, כבר״ח. גל גלח, דפוסים: ״מאטו״. כ״י קרפנטרץ: ״בעי״.
3. שמעא: דפוסים: שמעיה, כבר״ח.
4. ליה: וכן ב-גג גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. חסר בדפוסים כ״כ המגיה שקדם לי אבל בעותק ביהס״ל: א״ל.
5. למא ליה: כ״י נ: ״למה לי״.
6. ולא: גל: ״לא״.
7. ולא סבר לה מר: דפוסים: הכי אמר רב.
8. בין: וכן בכ״י קרפנטרץ. גג גל גלז גלח, כ״י נ, דפוסים: ״ובין״. וכן ברמב״ם הלכות שבת (כט:ג) בכתבי יד המהימנים.
9. אור: וכן ב-גג גל גלז גלח. כ״י קרפנטרץ: ״לאור״.
10. לגוים: וכן ב-גג גל גלז גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא. וכן בר״ח ורמב״ם (שבת כט:ג). רק דפוסים: לעמים. וכן במקום אחד בבבלי כ״י וטיקן.
11. ובין: וכן ב-גג גל גלז גלח. כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
12. השביעי: רק כ״י א: ״השביעין״.
13. למא ליה: גג גל גלז גלח: ״למה ליה״. כ״י נ: ״למה לי״. כ״י קרפנטרץ: ״למה״.
14. והאמר: גלז: ״וקאמ׳⁠ ⁠״. כ״י נדפוס קושטא: דאמר. דפוס קושטא: ואמר. דפוסים: האמר.
15. הושעיא: דפוסים, כ״י קרפנטרץ. גל: ״הושעיה״. גלז גלח: ״אושעיא״. כ״י נ: ״אושעיה״. גג, כ״י א: ״יהושע״.
16. משלש: גג גל גלז גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״מן השלוש״.
17. והא: גל, דפוסים, וכן נוסף בכ״י קרפנטרץ אחר הגהה. חסר בכ״י א, כ״י נ, גג גלז גלח.
18. מר: חסר בכ״י קרפנטרץ.
19. אמ׳: כ״י קרפנטרץ: ״אמרת״.
20. אמ׳: חסר בדפוסים. כ״י קרפנטרץ: ״אמרת״ ושם מסומן למחיקה.
21. דפוסים ובכמה כי״י נוסף כאן: איברא.
22. חתימה: וכן בדפוסים. גל גלז גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא: ״חתימתה״, כבהמשך.
23. היא: חסר ב-גג גלח.
24. אבימי: דפוסים: אבדימי.
25. מעין חתימה סמוך לחתימתה״: כ״י קרפנטרץ, וכן אף כ״י א בהמשך. כ״י א (כאן): ״מעין חתימה סמוך לחתימתה״. דפוסים, ר״ח: ״מעין חתימתן סמוך לחתימתן״. כ״י נ: ״מעין חתימתה סמוך לחתימתו״. גג: ״מעין חתימה סמוך לחתימתן״. גלז גלח: ״סמוך לחתימתה מעין לחתימתה״.
26. מעין חתימתה: רק כ״י א.
27. לחתימתה: כ״י קרפנטרץ: ״לחתימה״.
28. עבד: וכן ב-גל. גג גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״עביד״.
29. וברי״ף שם.
30. נמי: חסר בכ״י קרפנטרץ.
31. אמרינן: וכן ב-גג גל גלח. כ״י נ: ״אמ׳ ר׳⁠ ⁠״.
32. הוה: וכן ב-גג גל גלח. חסר בכ״י קרפנטרץ.
33. המבדיל: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א (כאן ובמקביל בשבת), גג גל גלח. וכן חסר ברמב״ם (שבת כט:ו).
34. אפילו: כ״י קרפנטרץ: ״ואפלו״.
35. נהגו: גג גל גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״הא נהוג״.
36. לומר: וכן ב-גל. גלח: ״למימר״.
37. בכי הא: כ״י קרפנטרץ: ״בכי האי גונא״.
38. ובין: כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
39. ובין: כ״י קרפנטרץ: ״בין״.
40. לגוים: דפוסים: לעמים.
41. אבל: חסר בכ״י קרפנטרץ.
42. חתימה: כ״י נ: ״חתימתה״.
ערך שוול
שוולא(שבת צה) בוכיאר לשווליהן פי׳ משרתיהן (פסחים קג:) כי תניא ההיא בשווליא דנגרי (בבא קמא לב:) שווליא דנפחי למקטליא קאי (גיטין נח) שנתן עיניו בתשה ושווליא דנגרי הוה פי׳ תלמיד:
א. [לעהר יונג.]
כי מטא – רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה.
קא מתלי נורא בשרגא – מדליק אבוקה בנר.
א״ל – רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא.
אדעתיה דנפשיה – כלומר מעצמו אשר לא צויתיו.
כי מטא רבא לאבדולי – לעיל קאי אהא דרב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא וההוא עובדא בסעודת שבת אוקימנא לעיל משום הא מילתא דהכא דמשמע למוצאי שבת אתחיל רבא לברך ברכת הבדלה ואגב גררא אייתי להא עובדא דאמימר ומר זוטרא אית ליה דרבא ורב אשי לית ליה וליכא לפרושי אההוא עובדא קמא דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמייהו כסא דאבדלתא ובריך מאור ובשמים דלא שייך למימר כי מטא לאבדולי קם שמעיה וכו׳ והרי כבר אמרנו שהיה מבדיל ובירך כבר אבשמים ואמאור ועוד הא דרב יעקב בר אבא אמאי מפסיק בינתים.
קם שמעיה – דרבא אדליק אבוקה בשרגא.
א״ל – רבי יעקב בר אבא לרבא לאחר שהבדיל למה ליה למר דעביד כולי האי הא איכא שרגא.
ודעתיה דנפשיה – מעצמו אשר לא צויתיו והא דקאמר ליה רבא לא גרסי׳ דהא רבא עצמו הוא דקא מהדר לרב יעקב בר אבא.
אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר מפני שטופס הברכה מאורי האש ורומז על מאורות הרבה כמו שפרשנו במסכת ברכות פרק דברים ובאבוקה ניכרין בה הרבה יותר מבנר:
עיקר הבדלה הוא המבדיל בין קדש לחול וכמו שאמרו המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של ר׳ יהודה הנשיא וכן במס׳ שבת פרק שואל אמרו כי הוינן בי רב כהנא אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סילתי ר״ל עצים שעל גבי האור והיו אומרין אותה בהזכרה ומלכות ובמטבע קצר בפתיחה בלא חתימה כמו שהתבאר למטה בשמועת עולא איקלע לפומבדיתא ומ״מ דברים אלו לא נאמרו אלא לענין היתר מלאכה וכשירצה לאכול חוזר ומסדרן על הכוס וכל שכן שאם התפלל מכיון שהבדיל בתפלה מותר במלאכה הא מ״מ לענין אכילה י״א שצריך להזכיר מהם יותר וגדולי הפוסקים נראה דעתם שאף לענין אכילה דיו בהבדלה בין קדש לחול אלא שהמנהג להזכיר מהם יותר ומנהגם של חכמים תורה היא ועל זה אמרו הפוחת לא יפחות משלש בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים והמוסיף לא יוסיף על שבע שלש אלו שהזכרנו ועוד ארבעה שנזכר בהם לשון הבדלה והם בין טמא לטהור בין מים העליונים למים התחתונים בין שבט לוי בכללו משאר ישראל ובין לוים לכהנים וכל אלו השבעה נזכר בהם בתורה לשון הבדלה וכדכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע וגו׳ בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי וגו׳ ויבדל אהרן להקדישו וגו׳ ונהגו העם בשלשה והם בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים ומה שאומרים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו בכלל הענין שהרי לא נכתבה בזה הבדלה בתורה אלא שאומרין אותה כמעין חתימה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדש לחול הוא והוא שאמרו כל הברכות כלן ר״ל אותן שבמטבע ארוך צריך להזכיר מעין חתימה סמוך לחתימה ואין הלכה כדברי האומר מעין פתיחה סמוך לחתימה ומתוך כך בקידוש של יום טוב שחל להיות במוצאי שבת שמברכין בו יקנה״ז שמסיים בהבדלה בין קדש לקדש צריך לומר מעין חתימה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת בא״י המבדיל בין קדש לקדש ושמא תאמר והיכן מצינו הבדלה בין קדש לקדש וכבר אמרו המבדיל צריך שיבדיל מעין הבדלות האמורות בתורה מצינו כיוצא בה והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ומתוך כך מסיים בה בין קדש לקדש ובשאר הבדלות המבדיל בין קדש לחול:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א לאחר פירוט זה של שיטת תלמידי רב חוזרים לסיפור המעשה ברב יעקב בר אבא שביקר את רבא. כי מטא לאבדולי, קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא [כאשר הגיע הזמן להבדיל עמד שמשו של רבא והדליק אבוקה מן הנר]. אמר ליה [לו] רב יעקב בר אבא: למה לך כולי האי [כל זה], הא מנחא שרגא [הרי מונח הנר] ויכול אתה לברך ברכת המאורות על הנר! אמר ליה [לו] רבא: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד [השמש מדעת עצמו עשה] ולא שאל לדעתי. אמר ליה [לו] רב יעקב: אי [אם] לא שמיע ליה מיניה דמר [היה שומע מאדוני] שכן הלכה, לא הוה עביד [היה עושה כן] מדעת עצמו, ובודאי נהג כהוראותיך! אמר ליה [לו] רבא: וכי לא סבר ליה מר [סבור אדוני] כמקובל כי אבוקה להבדלה — מצוה מן המובחר היא ולכן הידר מטעם זה להדליק אבוקה.
After discussing the opinion of the students of Rav, the Gemara returns to the story of Rav Ya’akov bar Abba’s visit to Rava. When the time came to recite havdala, Rava’s attendant got up and lit a torch from a candle. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? The candle was present, and you could have recited the blessing over the light of the candle itself. Rava said to him: The attendant did this on his own accord, without consulting me. Rav Ya’akov bar Abba said to him: If he had not heard it from the Master he would not have done it on his own; he must have been following your opinion on this matter. Rava said to him: Does the Master not maintain that using a torch for havdala is the optimal manner in which to fulfill the mitzva? It is for this reason that the attendant lit a torch for havdala.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) פָּתַח וְאָמַר: ד״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לַחוֹל, בֵּין אוֹר לַחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.״ א״לאֲמַר לֵיהּ: לְמַה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? וְהָאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לַחוֹל״, זוֹ הִיא הַבְדָּלָתוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.

Rava began his recitation of havdala and said: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day and the six days of work. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said with regard to the statement: Who distinguishes between sacred and profane, that this alone is the havdala of Rabbi Yehuda HaNasi? Why is this plain statement not enough for you?
עין משפט נר מצוהרשב״םריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך זו היא הבדלתו כו׳ – ולא היה אומר יותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח רבא ואמר בנוסח ההבדלה: ״המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה״ אמר ליה [לו] רב יעקב: למה לך כולי האי [כל זה] והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב אמירת ״המבדיל בין קודש לחול״ בלבד זו היא הבדלתו של ר׳ יהודה הנשיא, ואם כן מדוע לא תסתפק בכך?
Rava began his recitation of havdala and said: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day and the six days of work. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said with regard to the statement: Who distinguishes between sacred and profane, that this alone is the havdala of Rabbi Yehuda HaNasi? Why is this plain statement not enough for you?
עין משפט נר מצוהרשב״םריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּהָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר ר״ארִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מג׳מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל ז׳שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ:

He said to him: I maintain in accordance with this statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions in the text of the havdala should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven. Rav Ya’akov bar Abba said to him:
רש״ירשב״םריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על שבע – מפרש להו לקמיה.
על שבע – מפרשינן לקמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: אנא כהא סבירא לי [אני כשיטה זו סבור אני] שאמר ר׳ אלעזר אמר רב אושעיא: הפוחת ומקצר בנוסח ההבדלה לא יפחות משלש הבדלות והמוסיף ומאריך בהבדלות רבות יותר (כנוסחות שלפנינו) לא יוסיף על שבע. אמר ליה [לו] רב יעקב לרבא:
He said to him: I maintain in accordance with this statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions in the text of the havdala should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven. Rav Ya’akov bar Abba said to him:
רש״ירשב״םריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קג:, ר׳ חננאל פסחים קג:, רי"ף פסחים קג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קג:, רש"י פסחים קג:, רשב"ם פסחים קג:, ראב"ן פסחים קג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קג:, ההשלמה פסחים קג: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תנינא פסחים קג:, בית הבחירה למאירי פסחים קג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים קג:, מהר"ם חלאווה פסחים קג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים קג:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קג:, אסופת מאמרים פסחים קג:

Pesachim 103b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 103b, R. Chananel Pesachim 103b, Rif by Bavli Pesachim 103b, Collected from HeArukh Pesachim 103b, Rashi Pesachim 103b, Rashbam Pesachim 103b, Raavan Pesachim 103b, Tosafot Pesachim 103b, HaHashlamah Pesachim 103b, Tosefot Rid Second Recension Pesachim 103b, Meiri Pesachim 103b, Ritva Pesachim 103b, R. Moshe Chalava Pesachim 103b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 103b, Steinsaltz Commentary Pesachim 103b, Collected Articles Pesachim 103b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144