×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאן תְּנָא עֲקִירוֹת?
Who is the tanna that taught that even in cases of uprooting oneself from a meal that requires a blessing of significance afterward, one nevertheless is required to recite a new blessing before resuming his meal?
רש״ירשב״םבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מאן תנא – להך ברייתא דקתני אע״ג דדברים הטעונין ברכה לאחריהן צריך לברך רבי יהודה היא.
מאן תנא עקירות – מאן תנא להך בריית׳ דקתני אע״ג דדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן צריך לברך רבי יהודה היא.
בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום כבר ביארנו שלדעת ר׳ יהודה מפסיק ומקדש תחלה ואח״כ מברך על מזונו ואח״כ מברך המוציא וגומר מזונו ולדעת ר׳ יוסי אינו מפסיק כלל אלא גומר מזונו ואח״כ מברך על המזון ומקדש על כוס אחר ולמדת שזה שאמרו בברייתא זו ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך פירושה משתחשך עד שיגמור ואף במקצת ספרים מדויקים נמצא כן ומ״מ כבר ביארנו שאין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא שפורס מפה ומקדש אלא שמ״מ למדנו מברייתא זו שאם גמר סעודתו עם חשיכה ואינו צריך לחזור ולאכול או שגמר ברגע הסמוך לחשיכה ועד שהוא נוטל ידיו לברכה חשכה מברך ברכת המזון ואח״כ מקדש בכוס שני:
רשב״ם בד״ה להודיעך כחו כו׳ כח דאיסורא עדיף נ״ב ואני אומר אדרבה הכא הוא כח דהיתרא שמיקל לברך עוד ולא חיישינן לברכה לבטלה להיות עובר משום לא תשא לאפוקי רבנן דמחמירי שלא לברך כי הברכות אינן מעכבות ודו״ק (עיין במהרש״א):
פרשב״ם בד״ה להודיעך כחו כו׳ כח דאיסורא עדיף עכ״ל. כתב מהרש״ל [ב] ואני אומר אדרבה הכא הוא כח דהיתרא שמיקל לברך עוד ול״ח לברכה לבטלה כו׳ לאפוקי רבנן דמחמרי שלא לברך כי הברכות אינן מעכבות עכ״ל ואני אומר דלא שייך הברכות אינן מעכבות אלא בברכת המצות אבל בברכת הנהנה כי הכא אסור לאכול בלא ברכה דכאלו מעל ולהכי הוה קולא דלא יברך כרבנן ודו״ק:
תוס׳ בד״ה כשהן יוצאין כו׳ וכן פירש רשב״ם ור״ח לקמן אתסר לכו למשתי עד כו׳ עכ״ל והרא״ש כתב בשם רשב״ם להיפך אבל בפי׳ רשב״ם לפנינו לא ידעתי להכריע ע״ש:
בא״ד ואין הלכה כאותן ברייתות אלא אפי׳ כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק בזה עי׳ בחדושנו בפ׳ כסוי הדם וק״ל:
מאן תנא [מי הוא החכם השונה] בדבריו ענין עקירות שאפילו דבר הטעון ברכה חשובה לאחריו, אם עקר האוכל ממקומו צריך לחזור ולברך,
Who is the tanna that taught that even in cases of uprooting oneself from a meal that requires a blessing of significance afterward, one nevertheless is required to recite a new blessing before resuming his meal?
רש״ירשב״םבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רִבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין, וְעָקְרוּ רַגְלֵיהֶם לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין, אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין, אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם מִקְצָת חֲבֵרִים, אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ שָׁם מִקְצָת חֲבֵרִים, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין, טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין, טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.

It is Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: With regard to friends who were reclining and eating a meal and uprooted themselves to go to the synagogue or to the study hall, when they exit, these foods do not require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods do not require an introductory blessing before resuming eating. Rabbi Yehuda said: In what case is this statement said? When they left some of the friends there, at the meal. However, if they did not leave some of the friends there, when they exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods require an introductory blessing. According to Rav Naḥman bar Yitzḥak, the baraita that served as the basis of the Gemara’s objection to the explanation of Rav Ḥisda actually represents the minority opinion of Rabbi Yehuda, whereas Rav Ḥisda holds in accordance with the majority opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יהודה במה דברים אמורים כשהניחו שם זקן או חולה וכו׳ וכיון דסלקא לדרב חסדא בקשיא אף על גב דמוקמי לה כר׳ יהודה שנויא הוא ולא סמכינן עלה אלא עבדינן כרב ששת דמחמיר וטפי עדיף וכן ר׳ יוחנן כיון דאיתותב נדחו וקיימא לן דכל שנוי מקום צריך לברך וכן הלכה.
חברים שהיו מסובין ועקרו כו׳ – ולא גרסינן לשתות יין.
ה״ג חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם כו׳ – ולא גרסי׳ לשתות יין.
ועקרו רגליהם לילך לבהכ״נ כו׳ – מכאן משמע שאם שכח להתפלל ונזכר באמצע סעוד׳ והתפלל שא״צ ברכה אפי׳ לכתחל׳ ומה שהביא ה״ר יום טוב ראיה מפרק כיסוי הדם (חולין דף פז.) דאמר מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר שצריך לברך ברהמ״ז וליטול ידיו אינה ראיה דדוקא גבי ברהמ״ז אמרינן הכי דהוי הפסק וגמר סעודה אבל תפלה אע״ג דמיכל וצלוי בהדי הדדי לא אפשר אין בכך כלום.
ועקרו רגליהם לילך בבית הכנסת – כתב רבינו אלחנן זצוק״ל משם אביו: דוקא אם עקרו רגליהם לילך לבית הכנסת הוא דצריכין לברך אבל אם קמו מתוך הסעודה להתפלל והתפללו שם וחזרו לסעודתן לא הויא הפסקה ואין צריכין לברך. ונראה לי שיפה דיקדק.
ועקרו רגליהן להלך לבית הכנסת כו׳ – כתב הרא״ש ז״ל משמע הכא דאם הניחו זקו או חולה אין צריכין לברך לא למפרע ולא לכתחילה אף על פי שהתפללו בנתים מכאן קשה למה שהוא אומר הר׳ יום טוב בן הר׳ יהודה שאם נזכר אדם בתוך סעודתו שלא התפלל ועמד להתפלל כשהוא חוזר צריך לברך ברכת המזון וחוזר ונוטל ידיו ובוצע משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר כדאמרי׳ גבי כיסוי הדם משתיי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ולא דמי להתם כלל דהיינו דוקא ברכת המזון שהוא הפסק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה. וכן גבי כיסוי הדם דהוי גמר מעשה השחיטה אבל תפלה לא חשוב גמר והפסק דאטו אם מברך באמצע הסעודה על הזיקין ועל הזועות שיהא חשוב הפסק ויהא צריך לברך המוציא משום דמיכל וברוכי בהדי הדדי לא אפשר, ע״כ הרא״ש ז״ל.
תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום כו׳ עד ר׳ יוסי אומר אוכלין כו׳ – כתב הר״י קרה קושא ז״ל והא אפסקה הלכתא דלא כתרווייהו אלא פורס מפה ומקדש. בתוספת הרא״ש הקשו לר׳ יוסי דאמר גמרו סעודתן כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון כו׳ איך יעשו קידוש בלא סעודה הא אמרו אין קידוש אלא במקום סעודה ותרצו דכיון דגמרו הסעודה משתחשך אותה סעודה עלתה נמי לסעודת שבת ואין צריך לעשות סעודה אחרת בלילה ומיקרי שפיר קידוש במקום סעודה והביאו ראיה מן התוספת דברכות דקידוש דקתני במלתיה דר׳ יוסי מזגו לו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת בברכת המזון ומדמזכיר של שבת ש״מ עלתה לו סעודה לשם שבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ועקרו רגליהם כו׳ שצריך לברך בהמ״ז כו׳ עכ״ל עי׳ בחדושנו שם:
ר׳ יהודה הוא, דתניא כן שנינו בברייתא]: חברים שהיו מסובין, ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, כשהן יוצאין — אין טעונין ברכה למפרע (אחרונה) על מה שאכלו וכשהן חוזרין — אין טעונין ברכה לכתחלה (ראשונה). אמר ר׳ יהודה במה דברים אמורים — בזמן שהניחו שם מקצת חברים, אבל לא הניחו שם מקצת חברים, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה ואם כן ברייתא זו שהקשינו ממנה על דברי רב חסדא דעת יחיד היא, ורב חסדא סבור כחכמים.
It is Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: With regard to friends who were reclining and eating a meal and uprooted themselves to go to the synagogue or to the study hall, when they exit, these foods do not require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods do not require an introductory blessing before resuming eating. Rabbi Yehuda said: In what case is this statement said? When they left some of the friends there, at the meal. However, if they did not leave some of the friends there, when they exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods require an introductory blessing. According to Rav Naḥman bar Yitzḥak, the baraita that served as the basis of the Gemara’s objection to the explanation of Rav Ḥisda actually represents the minority opinion of Rabbi Yehuda, whereas Rav Ḥisda holds in accordance with the majority opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵלָּא טַעֲמָא דְּבִדְבָרִים הַטְּעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן, דִּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִין אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן, אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִילָּה.

The Gemara infers from the above baraita: The reason for this halakha is that it is only with regard to items of food that require a blessing after them in their place, that when the people eating them exit, these foods do not require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods do not require an introductory blessing. However, if they ate items of food that do not require a blessing that must be recited specifically in their place, even according to the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, when these people exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return these foods require an introductory blessing.
רש״ירשב״םמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהם – משום הכי פליגי רבנן עליה דר׳ יהודה.
הא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן – אפילו רבנן מודו דצריך לברך פעם אחרת בתחלה.
א״ר יהודה במה דברים אמורים כו׳ – מכלל דרבנן פליגי עליה ברישא דאע״ג דלא הניחו שם מקצת חברים אין צריך לברך כרב חסדא דא״ר יוחנן בעירובין בפרק חלון (דף פב.) כל מקום שאמר ר׳ יהודה במה לחלוק אימתי לפרש דברי חכמים בא.
ומקשינן אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהם – משום הכי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה הא בדברים שאין טעונין אפי׳ רבנן מודו דצריך לברך פעם אחרת בתחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מברייתא זו מוסיפים ומדקדקים אלא טעמא [הטעם, דווקא] הוא אם אכל בדברים הטעונין ברכה חשובה לאחריהן שצריכה להיאמר דווקא במקומן, אז הדין שכשהן יוצאין — אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — אין טעונין ברכה לכתחלה. אבל אם אכל דברים שאין טעונין ברכה חשובה לאחריהן שצריכה להיאמר דווקא במקומן, צריך לומר שאפילו לרבנן שאינם מצריכים ברכה נוספת בשעת שינוי מקום, הרי כשהן יוצאין ממקומם — הריהם טעונין ברכה למפרע (אחרונה) וכשהן חוזרין — הריהם טעונין ברכה לכתחלה (ראשונה), ואם כן
The Gemara infers from the above baraita: The reason for this halakha is that it is only with regard to items of food that require a blessing after them in their place, that when the people eating them exit, these foods do not require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods do not require an introductory blessing. However, if they ate items of food that do not require a blessing that must be recited specifically in their place, even according to the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, when these people exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return these foods require an introductory blessing.
רש״ירשב״םמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימַא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתָא דר׳דְּרִבִּי יוֹחָנָן! וְלָאו מִי אוֹתְבִינֵיהּ חֲדָא זִימְנָא, נֵימָא מֵהָא נַמֵי תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתָא!

The Gemara suggests: Shall we say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan, who holds that a change of location never obligates one to recite a new blessing? The Gemara expresses surprise at this proposition: But didn’t we already refute Rabbi Yoḥanan’s opinion once? Why is it necessary to refute his ruling yet again? The Gemara admits that this is true but adds: Nevertheless, let us say that this baraita is also a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״ירשב״םמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן – דאמר לעיל שינוי מקום אין צריך לברך ולא מפליג בין דברים הטעונין לדברים שאינן טעונין.
לאו אותביניה חדא זימנא – לעיל.
לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן – דאמר לעיל שינוי מקום אין צריך לברך ולא מפליג בין דברים הטעונין לדברים שאינן טעונין.
לאו אותביניה חדא זימנא – לעיל.
נימא תיהוי תיובתא נמי מהא – שאם יבא אדם ויתרץ להך קמייתא או ישבש אותה על ידי ברייתות אחרות נותביה מהך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] לדברי ר׳ יוחנן שאמר שעל שינוי מקום אין צורך לברך כלל! ותוהים: ולאו מי אותביניה חדא זימנא כי לא דחינו, השבנו, דבריו פעם אחת], וכיון שכך שוב אין טעם עוד להקשות עליהם! ואומרים: אמנם כן הוא, ואולם נימא מהא נמי תיהוי תיובתא [מכאן גם כן תהיה זו קושיה חמורה עליו]!
The Gemara suggests: Shall we say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan, who holds that a change of location never obligates one to recite a new blessing? The Gemara expresses surprise at this proposition: But didn’t we already refute Rabbi Yoḥanan’s opinion once? Why is it necessary to refute his ruling yet again? The Gemara admits that this is true but adds: Nevertheless, let us say that this baraita is also a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״ירשב״םמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר לָךְ ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָן נַמֵי, אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ, וְהָא דְּקָתָנֵי ״עָקְרוּ רַגְלֵיהֶן״, לְהוֹדִיעָךְ כֹּחוֹ דר׳דְּרִבִּי יְהוּדָה,

The Gemara responds that Rabbi Yoḥanan’s ruling cannot be definitively refuted from this baraita, as Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true that even with regard to items of food that do not require a blessing afterward in their place, the people who ate them are also not required to recite a new blessing. And with regard to that which the baraita teaches: They uprooted themselves, from which it was inferred that the people were eating foods that require a blessing afterward in the place of eating, this phrase serves to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s stringent opinion.
רשב״םמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להודיעך כחו דר׳ יהודה כו׳ – כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע כו׳ אבל בשאר דברים לא היה יכול לומר טעונין ברכה למפרע כו׳ דהא אין צריכין ברכה לאחריהן במקומן וליכא לאקשויי אדרבה לישמעינן דברים שאין צריכין ברכה לאחריהם במקומן להודיעך כחן דרבנן דמקילין כל כך שאפי׳ (הם) [עליה׳] אין צריכין לברך ומשום דכח היתרא עדיף אין לומר כך דאין כחן כח וחשיבות אם אין מצריכין לברך דסברא הוא דכיון שלא היה היסח הדעת בינתים למה יחזור ויברך אבל כח דר׳ יהודה עדיף טפי שמחמיר שתי חומרות על דברי חכמים דלא מיבעיא דברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן שחייב (אחריהם) לברך אע״פ שחביריו פוטרין אפילו דברים הצריכין ברכה אחריהן במקומן נמי דחייב הלכך הכא כח דאיסורא עדיף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ א״ל ר״י ה״ה וכו׳. ק״ל דאם כן גם מהתם ליכא תיובתא דיש לומר דהברייתא דשנוי מקום צריך לברך אתיא כר״י ואיהו סבר כת״ק:
ודוחים: אין ראיה גמורה, כי אמר לך [יכול היה לומר לך] ר׳ יוחנן: הוא הדין שאפילו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן נמי [גם כן] אין צריך לברך עליהם ברכה חדשה, והא דקתני [וזו ששנינו] בלשון ״עקרו רגליהן״ שממנה כבר למדנו שמדובר בדברים הטעונים ברכה אחרונה, דבר זה בא להודיעך כחו של ר׳ יהודה שדנו דווקא במקרה זה להראות עד כמה מחמיר הוא, שלדעתו
The Gemara responds that Rabbi Yoḥanan’s ruling cannot be definitively refuted from this baraita, as Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true that even with regard to items of food that do not require a blessing afterward in their place, the people who ate them are also not required to recite a new blessing. And with regard to that which the baraita teaches: They uprooted themselves, from which it was inferred that the people were eating foods that require a blessing afterward in the place of eating, this phrase serves to convey the far-reaching nature of Rabbi Yehuda’s stringent opinion.
רשב״םמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דַּאֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁטְּעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן, טַעֲמָא דְּהִנִּיחוּ מִקְצָת חֲבֵרִים, אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ מִקְצָת חֲבֵרִים, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.

The Gemara explains the previous statement: According to Rabbi Yehuda, even if they were eating items of food that require a blessing after them in their place, and they will definitely return to the meal, the reason that these foods do not require a new blessing is that they left some of their friends at the meal. However, if they did not leave some of their friends, when they exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods require an introductory blessing. Nevertheless, it is possible that the Rabbis are lenient and do not obligate them to recite a new blessing, even if they are eating food that does not require a blessing afterward in the place in which they ate.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, ובודאי יחזרו לברך שם טעמא [הטעם, דווקא] שהניחו מקצת חברים. אבל לא הניחו מקצת חברים, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה. אבל חכמים מקילים ואומרים שאין צורך לברך בשינוי מקום אפילו בדברים שאין טעונים ברכה במקומם.
The Gemara explains the previous statement: According to Rabbi Yehuda, even if they were eating items of food that require a blessing after them in their place, and they will definitely return to the meal, the reason that these foods do not require a new blessing is that they left some of their friends at the meal. However, if they did not leave some of their friends, when they exit, these foods require a blessing to be recited afterward, and when they return, these foods require an introductory blessing. Nevertheless, it is possible that the Rabbis are lenient and do not obligate them to recite a new blessing, even if they are eating food that does not require a blessing afterward in the place in which they ate.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין לִשְׁתּוֹת יַיִן, וְעָקְרוּ רַגְלֵיהֶן וְחָזְרוּ, אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ.

The Gemara points out that it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to friends who were reclining to drink wine together and uprooted themselves from their place and subsequently returned to their original location, they need not recite a new blessing. Wine is considered an important beverage that requires a concluding blessing in the place where it was consumed. This baraita explicitly supports the opinion of Rav Ḥisda, who rules with regard to items of this kind that if one left the place where he was drinking and later returned, no new blessing is necessary.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו אין צריכין לברך.
ה״ג: תניא כוותיה דרב חסדא חברים שהיו מסובין לשתות יין כו׳ – והיינו כרב חסדא דאמר דברים שטעונין ברכה לאחריהן אין צריך לברך והא בהדיא מסייעא לרב חסדא מדקתני יין אבל בההיא דלעיל לא תנא יין בהדי׳.
ה״ג תניא כוותיה דרב חסדא חברים שהיו מסובין לשתות יין כו׳ – והיינו כרב חסדא דאמר דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן א״צ לברך והא בהדיא מסייעא לרב חסדא מדקתני יין אבל בההוא דלעיל לא תנא יין בהדיא מיהו שמעינן משמעתין שינוי יין אין צריך לברך ברכת היין אבל מברך הטוב והמטיב שינוי מקום בשעת המינין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן מעין שלש כגון אוכל בבית זה וחזר ואכל בבית אחר קודם שבירך אחריהן או שאכל בבית זה והלך לשוק וחזר וגמר סעודתו בבית אחר בכל אלו אין צריך לחזור ולברך תחלה דלקיבעיה קמא הדר דהא תניא כוותיה דר״ח אבל שאר פירות ומשקין שאינן משבעת המינין שאינן צריכין ברכה לאחריהן במקומן ואכל בבית זה וחזר ואכל בבית אחר צריך לברך תחילה אבל מפינה לפינה בבית אחד אין צריך לברך כדתניא במתניתא דבי רב הינק ומשום דקבעי למיתני ועקרו רגליהן כדי לילך לבית המדרש הלכך נקט חברים תלמידי חכמים.
תניא כוותיה דרב חסדא – פי׳ רשב״ם הא דלא מייתי כרב חסדא מרבנן דר׳ יהודה משום דבההיא לא קתני בהדיא יין וזה פי׳ לפי שיטתו דגרסי׳ הכא יין וי״ל משום הכי לא מייתי סייעתא מינה משום דאיכא דאמרי בסנהדרין (דף כה.) דבמה נמי לפרש ואע״ג דחזרו מייתי ראיה לרב חסדא דטעמא דשינוי מקום דצריך לברך משום שעמידתו ממקומו היא גמר אכילתו וה״ה נמי חזרו.
תניא כותיה דר׳ יוחנן חברין שהיו מסובין לשתות יין ויצאו וחזרו אין צריכין לברך – המורה גריס תניא כותיה דרב חסדא ואזיל לטעמיה דיין הוי מדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן ובספרים מצאתי כתוב תניא כותיה דר׳ יוחנן וזו הגירסא נראית בעיני יפה ואף על גב דאיתותב ר׳ יוחנן לעיל והכא מסייעינן ליה נראה לי דכי אותביה מההיא בריתא לא ידעו בני הישיבה לזו הבריתא דלוקמוה לר׳ יוחנן כותה ותלמודא הוא דאשכחה לבתר מיכן וכתבה.
תניא כוותיה דר׳ יוחנן כו׳ – שלש חלוקות הן ר׳ יוחנן סבר שאפילו יין אין צריך לברך בשינוי מקום וכל שכן חמשת מיני תבואה. ורב חסדא מחלק בין יין וכיוצא בו ובין חמשת מיני תבואה שביין צריך לברך ובחמשת מיני תבואה אין צריך לברך ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך והקשינו1 לרב חסדא מן הבריתא דעקרו. ותירץ מאן תנא עקירות ר׳ יהודה היא ועל כזה יש לומר אשינויי לא סמכינן דר׳ יהודה לא פליג אתנא קמא מדקאמר במה דברים אמורים אלמא לפרושי מילתא דתנא קמא קא אתי ולאו לפלוגי עליה והילכך נדחו דברי רב חסדא שמחלק ביניהם נשארו ר׳ יוחנן ורב ששת. ונראה לי דאף על גב דאמרינן השתא תניא כוותיה דר׳ יוחנן כבר איתוקם בתיובתא וההיא בריתא דאותבינן ליה היא סייעתא לרב ששת עם הא דעקרו וסמי חדא מיקמי תרתי הילכך הילכתא כרב ששת דאמר אחד זה ואחד זה צריך לברך.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״והשקינו״.
(7-8) ובתוספתא אמרו על ברייתא זו ואומר של שבת בברכת המזון כמו שכתבנו למעלה וי״א שלא נאמרה אלא לשניהם ר״ל לר׳ יהודה ולר׳ יוסי שהדברים נראים דוקא בדרך זה שלר׳ יוסי כבר אכל משחשיכה ולר׳ יהודה כבר קדש וראוי להזכיר של שבת אבל כל שגמרו עם חשיכה שאין כאן לר׳ יוסי קדימת קידוש ולא אכילת שבת הדברים נראין שלא להזכיר בה של שבת והדברים ברורים שאע״פ שהברייתא אפשר לפרשה כן הדין מיהא אע״פ שגמר ולא חזר לאכול כך הוא הואיל ומ״מ בשעה שמברך שבת הוא אע״פ שהסעודה לא היתה בשבת ושאין הברכה באה אלא על המזון שכבר אכלו בחול וראיה לזה לדעתי שהרי שכח ולא התפלל בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת אלמא הואיל ומ״מ שבת הוא מתפלל של שבת אף באותה שאינה אלא תשלומין של חול ואף כשבירך בשבת לאכילת חול מזכיר של שבת ובהפך ר״ל אם אכל בשבת וגמר עם חשכה אינו מזכיר של שבת אחר שבחול הוא מברך אע״פ שברכתו באה על סעודת שבת ואע״פ שבסעודת חתנים באלמון ואלמנה אין שם ברכת חתנים אלא יומא קמא ואנו נוהגים לברכה בלילה אף כשהיתה כל הסעודה בלילה ואין צריך לומר כשהתחילה ביום בזו נראה לי הטעם הואיל וכל שלשה ימים יש להם שייכות בשמחה מתורת חכמים וכן הדין בפורים למי שנמשך בסעודתו עד הלילה נהגו להזכיר פורים הואיל וחמשה עשר בדין פורים לבני כרכים הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך אחר שעת הברכה ולא אחר שעת הסעודה אפי׳ גמר מבעוד יום ושכח ולא בירך ונזכר משחשכה שחוזר למקומו ומברך צריך לברך כראוי לשעת הברכה ואין משגיחי׳ לשעת הסעודה ומ״מ כל שמברך בין השמשות נראה לי שדנין אותו אחר יום הקדשה ומזכיר מעין המאורע הן בכניסה הן ביציאה וכן נראה לי ברור:
תניא כותיה דר׳ יוחנן חברים שהיו מסובין לשתות יין וכו׳ – כך גרסת הספרים. וא״ת והא אותביניה לעיל ותיובתא וסייעתה. וא״ל דכי אותביני׳ לעיל ה״מ משנוי ממקום למקום דומיא דאותן בני אדם שמקדשין בבית הכנסת והולכין לביתם ותניא כוותיה בשינוי החוזר למקומו וכדתקני וחזרו. מיהו אנן לא קיימ״ל כוותיה אפי׳ בשינוי החוזר כפשטיה דברייתא דלעיל שהוא שינוי החוזר ומשמע דבדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אפי׳ הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה וזה לפי שיטת הגאונים ז״ל שפסקו כרב ששת. ורבותי׳ הצרפתי׳ ז״ל גרסי בה תניא כוותי׳ דרב חסדא וסברי דיין מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן הוא ופסקי הלכתא כוותיה דהא תניא כוותיה:
כוס ראשון אומר עליו קדוש היום והשני אומר עליו ברכת המזון דברי ר׳ יהודה ר׳ יהודה לטעמי׳ דאית ליה הפסקה ומי גורם ההפסקה קדוש הלכך גורם בראש:
ר׳ יוסי אומר אוכלין והולכין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומרין עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדוש היום ר׳ יוסי נמי לטעמיה דאית ליה אין מפסיקין כלל ומי גורם קדוש ברכות המזון וגורם בראש ואיכא מאן דקשיא ליה בדר׳ יוסי דקתני עד שתחשך דהא לר׳ יוסי לית ליה הפסקה כלל ואפי׳ משתחשך כל שהתחיל מבעוד יום. משו״ה גריס רבי׳ שמואל ז״ל אוכלין והולכין משתחשך. ויש ספרים דגרסי אוכלין והולכין עד שיגמרו. והר״מ במז״ל קיים גרסת הספרי׳ דלאפוקי מדר׳ יהודה דאמר דמשקדש היום צריך להפסיק אמר איהו דעד שתחשך אוכלין והולכין וה״ה נמי במשתחשך ודיקא נמי דקתני גמרו כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון דאלמא אינן צריכין להפסיק לעולם עד שיגמרו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ת״כ דרב חסדא כו׳ ואע״ג דחזרו מייתי ראייה כו׳ עכ״ל ולעיל דקשיא ליה מחזרו לרב חסדא ולר׳ יוחנן היינו במכ״ש כמו שפי׳ רשב״ם:
ומעירים עוד: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטת] רב חסדא: חברים שהיו מסובין יחד לשתות יין, ועקרו רגליהן ממקומם ללכת למקום אחר, וחזרו אחר כך למקומם — אין צריכין לחזור ולברך. ויין הוא מן הדברים החשובים שמברכים אחריהם במקומם, ולמדנו איפוא מכאן במפורש כדעת רב חסדא האומר שדברים שצריכים ברכה במקומם, אם עקר ממקומו וחזר, אין צורך לחזור ולברך עליהם בשנית.
The Gemara points out that it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to friends who were reclining to drink wine together and uprooted themselves from their place and subsequently returned to their original location, they need not recite a new blessing. Wine is considered an important beverage that requires a concluding blessing in the place where it was consumed. This baraita explicitly supports the opinion of Rav Ḥisda, who rules with regard to items of this kind that if one left the place where he was drinking and later returned, no new blessing is necessary.
ר׳ חננאלרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנוּ רַבָּנַן: בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקָדַשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם, מְבִיאִין לוֹ כּוֹס שֶׁל יַיִן וְאוֹמֵר עָלָיו קְדוּשַּׁת הַיּוֹם, וְשֵׁנִי אוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. ר׳רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

The Gemara returns to the subject of interrupting one’s meal to recite kiddush. The Sages taught: With regard to members of a group who were reclining and eating a meal, and the day of Shabbat was sanctified, they bring one of the diners a cup of wine and he recites over it the sanctification of the day, i.e., kiddush, and a second cup over which he recites Grace after Meals; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating the rest of his meal, even until dark.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום מביאין לו כוס ראשון ומקדש שני מברך עליו ברכת המזון דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אוכלין עד שתחשך.
{בבלי פסחים קב ע״א-ע״ב} תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן1 היום מביאין כוס ראשון ואומ׳2 עליו קידוש היום והשני אומר3 עליו ברכת המזון דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אוכלין והולכין4 עד שתחשך גמרו5 כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר6 עליו קידוש7 היום: הא מתניתא כבר אידחיא לה {לעיל ק ע״א} דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא8 כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש מיהו אף על גב דאידחיא לה גמרינן מינה {הלכות גדולות} דהיכא [דגמור]⁠9 סעודתיהו מקמי דקדיש יומא ואידמאשו10 ידיהו קדיש יומא11 מקדמינן ומברכינן ברכת המזון12 על כוס ראשון ואחר כך אומ׳ קידוש היום על כוס שני כר׳ יוסי דאמר13 גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני14 אומר עליו קדוש היום אמאי ונימרינהי15 (כולהי)⁠16 אחד כסא אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת לפי שאין אומרין17 שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק18 לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ואי קשיא לך19 יום טוב אחר שבת20 דאמר רבא יקנה״ז21 דאלמא אומרין22 שתי קדושות על כוס אחד23 התם לאו שתי קדושות הן24 [דקידושא]⁠25 ואבדלתא חדא מילתא [היא]⁠26 אבל ברכת המזון וקידוש היום27 תרתי מילי נינהו:
1. עליהן: חסר ב-גלה.
2. ואומ׳: גג גל גלה גלז גלח הושלם הקיצור: ״ואומרין״.
3. אומר: גג גל גלה גלח: ״אומרין״. גלז, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״אומ׳⁠ ⁠״.
4. אוכלין והולכין: גלז: ״אוכל והולך״. גג: ״אוכלין עליו והוכלין״.
5. גלז מוסיף: ״מביאין״.
6. אומ׳: גג גל גלז גלח: ״אומרין״. גלה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״אומ׳⁠ ⁠״.
7. קידוש: גלז: ״קדושת״.
8. לא: חסר בדפוסים.
9. דגמור: גג גל גלה גלו גלז גלח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״דגמרי״. דפוס קושטא: דיגמור. עיתים (סי׳ קנג): ״דגמיר״. בכתוב שם מעיד הראב״ד: מצאתי נוסחא מדוקדקת שכתב ״היכא דהתחיל מקמי דקדיש יומא ואמשיך״, וכן ברא״ש בשם הרמב״ן: ״שמצא בהלכות הרב אלפאס מדויקות״.
10. ואידמאשו: וכן ב-גלח. גג גל, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ואדמשו״. גלז: ״ואדמאשו״.
11. ואידמאשו ידיהו קדיש יומא: וכן ב-גג גלו גלח. חסר ב-גלה.
12. המזון: גלז: ״מזון״.
13. דאמר: חסר ב-גלה גלז.
14. והשני: כלשון הברייתא. כ״י נ: ״ועל השני״.
15. ונימרינהי: וכן ב-גג. כ״י נ: ״ונמרינהו״. גל גלח, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ונימרינהו״.
16. כולהי: רק כ״י א.
17. אומרין: חסר ב-גלז.
18. אמר רב נחמן בר יצחק: חסר בכ״י קרפנטרץ, כפי שחסר בה״ג כ״י.
19. ואי קשיא לך: לשון קיצור הסוגיא כפי שנמצא בה״ג. ר״ח העתיק את כל הסוגיא.
20. שבת: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״השבת״.
21. רבא יקנה״ז: כ״י קרפנטרץ: ״רב יקנ״ה״.
22. אומרין: דפוס קושטא: אומר. דפוסים: אמרינן.
23. אחד: חסר ב-גל.
24. לאו שתי קדושות הן: כלשון שבר״ח: ״חדא קידושא היא״, וכן הבין הרמב״ם הל׳ שבת (כט:א). אלא לשון הגמרא ובה״ג ״חדא מילתא היא״, כבסמוך.
25. דקידושא: גג גל גלח, דפוסים. גלז, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״דקדושא״. כ״י א: ״דקידשתא״, ממשקל ״ואבדלתא״ הסמוכה.
26. היא: רק כ״י א: ״הוא״.
27. היום: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א, גג גל גלז גלח.
ערך נם
נםא(פסחים קב.) א״ר יוסי נתנמנמו יאכלו (גמ׳) ה״ד מתנמנם א״ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר וכו׳ היא נימא ודיקולא שפיל כבר פי׳ בערך דקל (מועד קטן כח.) חזייה דקא מנמנם (קידושין עב) כי הוה קא מנמנם ר׳ פי׳ כי שכיב להיפטר מן העולם (א״ב לשון מקרא הנה לא ינום):
א. [ענטשלוממערו.]
ואומר עליו קידוש היום – באמצע סעודתו.
ושני – מיד אומר עליו ברהמ״ז ומפסיק כדאמר ר׳ יהודה לעיל ומיהו הואיל והגיע עונת קידוש צריך לקדש תחלה לא גרסינן ראשון אומר עליו ברכת המזון שני אומר עליו קדושת היום.
ה״ג: תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהן היום מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום באמצע סעודתו והשני מיד אומר עליו ברכת המזון ומפסיק כדאמר ר׳ יהודה לעיל ומיהו הואיל והגיע שעת קידוש צריך לקדש תחלה. לשון אחר גרסינן: ראשון אומר עליו ברכת המזון שני אומר עליו קידוש היום ובתוספתא דברכות מוכח כלשון ראשון.
ר׳ יוסי אומר אוכלין והולכין – עד שתגמר סעודתן אי נמי הולכין ואוכלין משתחשך ור׳ יוסי לטעמיה דלדידיה אין מפסיקין כלל.
{שמעתא דבאור ברייתא דבני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום}
והא דתנו רבנן: בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום, מביאין כוס ראשון ואומר עליו קדוש היום, והשני אומר עליו ברכת המזון. דברי ר׳ יהודה – ר׳ יהודה לטעמיה, דאמר, מפסיקין לשבתות. ומה היא הפסקה זו. זו היא ברכת המזון. ומי גרם לה. קדושת היום. שאלמלא כן לא היה מפסיק. לפיכך, קדושת היום קודמת לה. כשם שהיין קודם לקדוש היום לפי שהיין גורם לקדושא שתאמר, כך1 אף זו ההפסקה קדושת היום גורמת לה, לפיכך היא קודמתה.
ר׳ יוסי אומר, אוכלין והולכין עד שתחשך. ר׳ יוסי לטעמיה, דאמר, אין מפסיקין. גמרו, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון. והשני, אומר עליו קדוש היום. לפי שברכת המזון קודמת, או משום שהיא תדירה או משום שכבר בא המזון קודם שיקדש היום.
ואין הלכה, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא פורס מפה ומקדש והדר לקבעיה.
1. תבה זו ליתא בכת״י
[במאור שם (דף כ:) (פסחים דף קב.)]
כתוב שם: [והא דתנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין וכו׳], רבי יהודה לטעמיה דאמר מפסיקין לשבתות. ומה היא הפסקה זו, היא ברכת המזון, ומי גרם לה קדושת [היום] וכו׳.
אמר אברהם: טעם מסורטט הוא זה. אבל טעמו של רבי יהודה מפני שהקדוש עכשיו הוא זמנו וברכת המזון אינו בשעתו. ודומה זה למה שאמרו [ברכות דף כו:]⁠מי שלא התפלל במנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול ומבדיל בראשונה וכו׳ מפני שהיא מצוה בשעתה. וכן בתפלת המנחה ושל מוספין של מנחה קודמת [ברכות דף כז.]
[במאור שם.]
כתוב שם: ואין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא פורס מפה ומקדש והדר לקבעיה.
אמר אברהם: איך שטף ועבר ולא דקדק על לשון הברייתא שאמר רבי יוסי אוכל והולך עד שתחשך, מאי עד [שתחשך] ומאי גמרו. אבל הנוסחא העקרית אוכל והולך משתחשך1. פתי יערים ונבון יוסיף לקח [ע״פ משלי יט כה]. ואמרו בתוספתא [ברכות פ״ה ה״ד] אומר של שבת בברכת המזון, ולתרוייהו קאמר. והוא דבר נכון מאד.
1. עיין ברבינו דוד ומהר״ם חלאוה (דף קב.) בשם הרשב״ם שם ד״ה ר׳ יוסי שגירסתם בו משתחשך, אבל לפנינו גירסתו עד שתחשך, ועיין בספר ההשלמה שם ד״ה ת״ר.
תנו רבנן בני חבורה שהיו מסובין [ו]⁠קדש עליהם היום, מביאין להם כוס ראשון ואומר עליו קדושת היום, והשני אומר עליו ברכת המזון דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר אוכל (ואוכל) [והולך] עד שתחשך וכו׳. עד שתחשך לאו דוקא, דאפילו חשכה אוכל והולך עד שיגמור סעודתו, דהא קדש היום קתני. ומינה שמעינן שאין מפסיקין לק״ש ותפלה של ערבית מאחר שהתחיל לאכול מבעוד יום שלא היה זמן חיוב ק״ש. ויש לבעל דין לחלוק ולומר דעד [ש]⁠תחשך דוקא [קאמר], אבל לאחר שחשכה לא. ולאו משום שבת אלא משום ק״ש. ואע״פ שקדש היום, נהי ששקעה חמה אבל לא הגיע זמן ק״ש שהיא צאת הכוכבים. והא דקתני עד שתחשך עד צאת הכוכבים קאמר, ומשום ק״ש נגעו בה. וכפירושא קמא מסתבר.
ר׳ יוסי אומר אוכלין ושותין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון והשיני אומר עליו קידוש היום – כתב רבינו אלחנן זצוק״ל אי קשיא תיקשי מר׳ יוסי לשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה יש לומר כיון דמיד אחר סעודה עושין קידוש היום ואותה סעודה עלתה לו לסעודת שבת כדקתני בתוספתא דברכות ומזכיר של שבת בברכת המזון שפיר הוי במקום סעודה וכן אמר ר׳. ואינו נראה לי זה הדוחק. והנכון בעיני דר׳ יוסי דלית ליה מפסיקין לא סבר דצריך קידוש במקום סעודה. ור׳ יוחנן דפסק לעיל הלכה כר׳ יוסי בערב הפסח האמר לעיל אף1 ידי יין נמי יצאו דמשמע בין ידי קידוש בין ידי יין יצאו אלמא לא {בעי}⁠2 קידוש במקום סעודה ושמואל דבעי קידוש במקום סעודה האמר לעיל אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש. עוד כתב לר׳ יוסי היאך יעשו ד׳ כוסות כיון שלא יקדשו עד אחר ברכת המזון וכי יעשה כולם בלא שום סעודה בנתים. ויש לומר דאין הכי נמי בלא סעודה נמי יעשה ד׳ כוסות ושלא בסדר הרגילים לעשות תחלה יביא כוס של ברכת המזון ואחריו קידוש ואחריו ירקות ואחריו כוס שלישי ושואל מה נשתנה ואחריו מרור ואחריו כוס רביעי להלל. מ״ר. ונראה לי שככל הסדר שלנו יכול לעשות גם לר׳ יוסי שהרי צריך הוא לוכל כזית מצה באחרונה ואותו הזית {אינו}⁠3 אוכלו קודם ברכת המזון אלא לאחר ברכת המזון ומתחיל הד׳ כוסות מן הקידוש כמו שאנו עושין ועל השיני שואל ואוכל מצה של מצוה ועל השלישי מברך ברכת המזון בעבור מצה של מצוה ועל הרביעי גומר את ההלל.
1. כן כנראה צ״ל וכן בנוסח שלנו בבבלי. בכ״י ששון 557: ״אין״.
2. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557 השאיר הסופר מרווח ריק, וכנראה נתכוון למלאותו ולא עלה בידו.
3. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557 השאיר הסופר מרווח ריק, וכנראה נתכוון למלאותו ולא עלה בידו.
מביאין כוס ראשון ואומר עליו קידוש היום – פירוש: כיון שהוא פוסק סעודתו לר׳ יהודה מן הדין צריך לברך בורא פרי הגפן על הכוס של קידוש שהרי סילק דעתו מלוכל ומלשתות יותר וכיון שצריך בורא פרי הגפן על כוס הקידוש ממילא דצריך על הגפן על מה ששתה מבעוד יום כמו שהוכחתי במהדורא תינינא שכל מקום שצריך לברך לפניו צריך לברך למפרע לאחריו.
והשיני אומר עליו ברכת המזון – פירוש: ואף על פי שבירך בורא פרי הגפן על כוס הקידוש כיון דאמר הב נברוך איתסר ליה למישתי וצריך עוד בורא פרי הגפן על כוס של ברכה ועל הגפן אחר כוס הקידוש.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשב״ם ד״ה ה״ג ת״כ דר״ח ובתוס׳ ד״ה ת״כ דר״ח. קשה לי למאי הוצרכו הא כפשוטו ניחא דלא מייתי ראיה מבריי׳ דלעיל די״ל דנקט עקרו לרבותא דר״י וכדדחי׳ לעיל אליבא דר׳ יוחנן לזה מייתי סייעתא מהך ברייתא דלא קתני פלוגתא א״כ מדנקט עקרו מוכח דדוקא בטעונה ברכה במקומה:
א ומעתה אנו חוזרים לדיני הפסקה בסעודה לצורך קידוש. תנו רבנן [שנו חכמים]: בני חבורה שהיו מסובין יחד ובתוך סעודתם קדש עליהן היום (יום השבת) — מביאין לו לאחד מהם כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ומביאים לו כוס שני ואומר עליו מיד ברכת המזון שמפסיקים סעודתם של חול, אלו דברי ר׳ יהודה הסבור כי מפסיקים לקידוש היום בשבת. ר׳ יוסי אומר: אוכל והולך עד שיגמור סעודתו אפילו עד שתחשך.
The Gemara returns to the subject of interrupting one’s meal to recite kiddush. The Sages taught: With regard to members of a group who were reclining and eating a meal, and the day of Shabbat was sanctified, they bring one of the diners a cup of wine and he recites over it the sanctification of the day, i.e., kiddush, and a second cup over which he recites Grace after Meals; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating the rest of his meal, even until dark.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל פסחים קב., רי"ף פסחים קב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קב., רש"י פסחים קב., רשב"ם פסחים קב., תוספות פסחים קב., בעל המאור פסחים קב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים קב. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה פסחים קב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תנינא פסחים קב., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קב., בית הבחירה למאירי פסחים קב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים קב., מהר"ם חלאווה פסחים קב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים קב., מהרש"א חידושי הלכות פסחים קב., גליון הש"ס לרע"א פסחים קב., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קב., אסופת מאמרים פסחים קב.

Pesachim 102a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Pesachim 102a, Rif by Bavli Pesachim 102a, Collected from HeArukh Pesachim 102a, Rashi Pesachim 102a, Rashbam Pesachim 102a, Tosafot Pesachim 102a, Baal HaMaor Pesachim 102a, Raavad Katuv Sham Pesachim 102a, HaHashlamah Pesachim 102a, Tosefot Rid Second Recension Pesachim 102a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 102a, Meiri Pesachim 102a, Ritva Pesachim 102a, R. Moshe Chalava Pesachim 102a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 102a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 102a, Gilyon HaShas Pesachim 102a, Steinsaltz Commentary Pesachim 102a, Collected Articles Pesachim 102a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144