(1) 
ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:ל״ג} כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וּסְמִיךְ לֵיהּ מִכׇּל הָאוֹכֶל אאוֹכֶל מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס ב וְאֵין כׇּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס.:
Therefore, the verse states with regard to creeping animals: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). And juxtaposed to it is the verse: “From all food in it which may be eaten, upon which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). This indicates that food is rendered impure by the airspace of an earthenware vessel, but not all vessels are rendered impure by the airspace of an earthenware vessel. This baraita proves that the earthenware vessel itself is not considered to be filled with carcasses of creeping animals, and therefore it does not render everything inside it impure with first-degree impurity. Were the earthenware vessel indeed considered as if it were filled with impurity, vessels inside it would also assume first-degree ritual impurity.
ת״ל וכו׳ וסמיך ליה מכל האוכל – כלומר האי כל אשר בתוכו שאמרתי לך באוכל אמרתי לך ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף וכלי שטף מטמא מגבו אלא שמע מינה כל אשר בתוכו יטמא מחמת כלי הוא דמטמא ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא ומהאי פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי כדיליף לעיל מק״ו ואדם נמי שאינו אב הטומאה כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ לא מטמא כלי דכתיב והנוגע בנבלתם יטמא ולא כתיב כבוס בגדים אבל גבי נושא גזירת הכתוב היא בטומאת משא שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא ולא בגדים הבאין לאחר מכאן אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ מטמא מת שהוא אב הטומאה וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה כגון ע״י שרץ ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה וע״י טמא מת.
כלי חרס מיטמא מאוירו ומטמא אוכלין שבתוכו בטומאתו וכל אוכלין שבתוכו טמאים מצד טומאת אוירו אפילו מלא חרדל נטמאו הגרגירים האמצעיים טומאת הסמוכים לכלי אבל הכלים אין מקבלין טומאה מאויר כלי חרש שלא נאמרה בו טומאת אויר לטמא כל מה שבתוכו אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכבר כתבנוה בראשון של חולין ושאר הדברים שבאו בסוגיא זו כבר ביארנום למעלה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שני בעזרת השם ובישועתו:
רב חסדא רמי פסחא אפסחא דבמתני׳ קתני לר׳ יהושע תלויה וטמאה שתיהן כאחת ובברייתא קתני דלא ומשני דתנאי נינהו אליבא דר׳ יהושע. וכן מקשי׳ מתני׳ דשתיהן כאחת אמתני׳ דחבית דגר׳ אין בידים לאו משני דתנאי נינהו וכן מקשינן חבית דגרמ׳ אחבי׳ דיטמאנ׳ ביד ומשני דהתם איכא הפסד חולין והפסד מרובה אבל להפסד מועט לא חששו דבחבית של שמן שנשברה מודים שניהם דתרד ותטמא ואל יטמאינה ביד משום דראוי להדלקה. אבל יין אין ראוי לזילוף כגון בחדש ולשני אינו ראוי דדלמא אתי ביה לידי תקלה אבל שמן כיון דלהדלקה בעי ליה שדי ליה בכלי מאוס ולא אתי למיכליה אבל ליין כיון דלזילוף בעי ליה שדי ליה בכלי מאוס:
ותקלה עצמה אי חיישינן לה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת בש״א תשפך הכל ובה״א תעשה זילוף ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר בשד׳ תשפך הכל משום דחאיש לתקל׳ בשהיי׳ להביאו הביתה בבית תעשה זילוף. וב״ה לא חיישי כלל לא בבית ולא בשדה. הנה עלה לנו משיטה זו שאמרנו דכולהו תנא אית להו משקה מטמא אוכל בתרומה וקדשים מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ומינה נמי אוכל מטמא משקה וכל שכן שמקבלין טומאה שלא בהכשר והיינו ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון וכל שכן ר׳ עקיבא דאפי׳ בחולין אית ליה הכי הלכך משכחת לו רביעי בקדש דאוריית׳ שרץ בכלי וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל. חוץ מר׳ אליעזר דאית ליה דמשקין אין מטמאין אחרים אפילו בקדש דמר׳ יוסף בן יועזר יליף הלכה לדידיה אוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים מהא קרא ומשכחת להו נמי שפיר. ומאי דאמרי׳ במס׳ חגיגה דשש מעלות אחרונות לית להו דרדא דאוריית׳ ה״פ חמש ראשונות מה שיש בהן מדרבנן יש לו עיקר בדאורייתא אבל חמש אחרונות מה שיש בהן דרבנן אין לו עיקר בדאורייתא אבל לעולם אימא לך דשלישי ורביעי דאוריית׳ נינהו הלכך למדנו מכאן דמת אבי אבות וטמא מת אב בין אדם בין כלים וכל כלים נעשין אב הטומא׳ אלא שאם הם של מתכת חזרו כטומאה עצמה. ולמדנו שאין אדם וכלים מקבלין טומאה פי׳ אדם הנוגע באדם טומאת ערב וכלים טומאת ז׳ אלא מאב הטומאה. וטומא׳ בשאין בו דעת לישאל אפילו ברשות היחיד ספקו טהור וטבול יום פוסל בתרומה דאורייתא. ומדרבנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום ומשקין מטמאין כלים מדרבנן. ולא גזרו על ספק הרוקין ולא על ספק משקין שבירושלם אבל בעלמא גזרו ומשקה בי מטבחיא או מדבחיא דכן ואין מכשירין וכבר פירשתי כל זה בקצרה כפי מה שאמר לי לבי:
גמרא ר״א רמי תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר״י גרמא אין כו׳ למאי דלא אסיק אדעתיה למימר בחבית שנשברה משום הפסד חולין התירו ה״ה דה״מ למפרך אמתני׳ דידן אתרומה טהורה דאסר במתני׳ לר״י בידים ובהך דחבית שנשברה שרי ליה אפילו תרומה טהורה ובידים וה״נ מתקיף לה רבא מתני׳ נמי איכא הפסד כו׳ וה״נ מסיק בסוגיין דלעיל דאינה מדה דקאר״י היינו משום דהתם איכא הפסד חולין אלא דניחא ליה לר״א למפרך מעיקרא תרומה אתרומה ולא אפסח וק״ל:
בפירש״י ת״ל וסמיך ליה מכל האוכל כלומר וכו׳ ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלין טומאה מולד הטומאה אבל כלי לא וכו׳ עס״ה. ממה שהאריך רש״י כאן נראה דהא דקי״ל בפשיטות דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה לאו מכללא ילפינן להו אלא בכל חד צריך קרא באפי נפשיה וכבר כתבתי לעיל בדף י״ח גבי ואימא לטמא את הכלים דהטעם משום דממה שאין הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס אכתי לא מצינן למילף הכלל שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה דאפשר דשאני אויר כלי חרס דחידוש הוא וכן ממה שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאדם וכלים שהן ראשון או שני לטומאה אכתי לא מצינן למילף האי כללא שאין כלים ואדם מקבלין טומאה מאוכלין ומשקין שהן ולד הטומאה דהיינו כדפרישית לעיל משום דלכאורה האי דרשא דיטמא יטמא דכתיב באוכלין ומשקין טפי הוה שייך למידרש פשטא דקרא דיטמא שאוכלין ומשקין מטמאין כלים יותר ממה שנאמר שאוכלין מטמא משקין ומשקין אוכלין כמו שהארכתי בזה במקומו מיהו לפי האמת דמסקינן לעיל דא״א לידרוש יטמא דאוכלין ומשקין לטמא את הכלים משום דאיכא ק״ו ממילא הדרינן לכללא דכלל גמור הוא שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואין להאריך יותר ודו״ק:
תלמוד לומר נאמר בשרצים: ״וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו״ (ויקרא יא, לג) וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק הזה ״מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא״ (ויקרא יא, לד), למדנו מכאן כי אוכל מטמא מאויר כלי חרס, ואולם אין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס. ומכאן הוכחה שאין אומרים כאילו הכלי עצמו מלא שרצים ומטמא כל שבתוכו במישרין להיות ראשון לטומאה, שאם לא כן, היו אף כלים מיטמאים באויר כלים בדרך זו ונעשים ראשון.
Therefore, the verse states with regard to creeping animals: “And every earthenware vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure, and you shall break it” (Leviticus 11:33). And juxtaposed to it is the verse: “From all food in it which may be eaten, upon which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). This indicates that food is rendered impure by the airspace of an earthenware vessel, but not all vessels are rendered impure by the airspace of an earthenware vessel. This baraita proves that the earthenware vessel itself is not considered to be filled with carcasses of creeping animals, and therefore it does not render everything inside it impure with first-degree impurity. Were the earthenware vessel indeed considered as if it were filled with impurity, vessels inside it would also assume first-degree ritual impurity.
הכל
(2) רַב חִסְדָּא רָמֵי פִּיסְחָא אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי מִי א״ר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Rav Ḥisda raised a contradiction between one statement with regard to Passover and another statement with regard to Passover, and he resolved this contradiction himself. The Gemara elaborates: Did Rabbi Yehoshua actually say that both of them may be burned as one, teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma, on Passover eve?
רב חסדא רמי פסחא אפסחא תנן במתני׳ כי אמר ר׳ יוסי על התלויה ועל הטמאה נחלקו ר׳ אליעזר אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה ר׳ יהושע אומר שתיהן כאחת איני והתניא אומר ר׳ יוסי אין הנדון דומה לראיה כו׳ אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנו פי׳ התלויה ומשני משנתנו כר׳ שמעון דמתני ששורפין התלויה והטמאה יחדו דברי יהושע וברייתא דקתני אבל היאך נשרוף אפילו תלויה וטמאה כאחת שמא יבא אליהו ויטהרנו ר׳ יוסי אליבא דר׳ יהושע ומקשי׳ והא ר׳ יוסי היא דקתני במתני׳ כי ר׳ יהושע אומר התלויה והטמאה שתיהן כאחת ואיך מוקמת לה לברייתא כר׳ יוסי דתניא אבל היאך נשרוף אפילו תלויה וטמאה ושנינן הכי קאמר ליה ר׳ יוסי לר׳ מאיר לדידי אפילו תלויה עם הטמאה אין שורפין אלא אפילו לר׳ שמעון אליבא דר׳ יהושע דמיקל לא מיקל אלא בתלויה וטמאה אבל טהורה וטמאה לא שרפינן.
מי אמר ר׳ יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית – אומר ר״י הא דלא משני פסח שאני דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות א״כ מה שהיא תלויה הוי הטעם.
בגמרא רב חסדא רמי פסחא אפסחא וכו׳ ומשני הא ר״ש אליבא דר׳ יהושע הא ר״י אליבא דרבי יהושע דתניא וכו׳. נראה דהא דפליג ר״י ור״ש אליבא דר״י לענין תלויה היינו משום דבבכורות דף ל״ד בעי הש״ס למימר מעיקרא דטעמא דרבי יהושע משום דיש אם למסורת דתרומתי ואם כן לפי זה אין מחויב לשמור אלא טהורה לבד ולא תלויה ואפילו בידים מותר לטמא את התלויה אפילו היכא דלא אזיל לאיבוד וכ״ש בתרומת חמץ בע״פ בששית ואם כן היינו טעמא דר״ש אליבא דר״י משא״כ ר״י סבר דטעמא דרבי יהושע כדמסקינן התם דכתיב הראוי לך שמור ושאינו ראוי לך לא תשמור משום הכי קסבר דתלויה בעי שימור שמא יבא אליהו ויטהרנה ומטעמא דאזיל לאיבוד בע״פ נמי אין להתיר כיון דבששית ליכא אלא איסורא דרבנן וכ״ש הכא שמבער בע״ש דההיא שעתא לא אזלא לאיבוד ואף ע״ג דבבכורות משמע דרבי יהושע לא חייש לשמא יבא אליהו ויטהרנה היינו נמי אליבא דר״ש דאיירי התם ומיקל להקיז דם בבכור ומשו״ה בעי למימר מעיקרא דמחלוקת דבכור ותרומה הא בהא תליא משום הכי מסיק התם דלא אלא דבתרומה בקרא פליגי וכבר הארכתי בזה לעיל בדף ט״ו ע״ש ועיין עוד בסמוך:
בתוס׳ בד״ה מי אמר רבי יהושע וכו׳ אומר ר״י הא דלא משני פסח שאני היינו דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד מדשרי בתלויה ואסר בטהורות וכו׳ עד סו״ה. נראה דכוונת התוס׳ דאע״ג דבלא״ה איצטריך להא דמשני הא ר״י אליבא דר״י הא ר״ש אליבא דרבי יהושע משום הך קושיא דפסחא אפסח׳ דלעיל דהא ע״כ הוי ידע הך ברייתא דלעיל דפליגי ר״י ור״ש בע״פ דבדוכתא אחרינא לא משכחת לה דפליגי אלא דאפ״ה קשיא להתוס׳ שפיר דהוי מצי לאוקמי הך דחבית אפילו אליבא דר״ש דדוקא בע״פ מתיר ר״ש אפילו לטמאו בידים כיון דאזיל לאיבוד משום איסור חמץ ואינו ראוי לו אבל בחבית סבר דגרמא אין אבל בידים לא וע״ז כתבו התוס׳ שפיר דאי אפשר לומר כן מדאוסר בטהורה בע״פ אע״ג דאזלא לאיבוד כנ״ל וק״ל:
א רב חסדא רמי פיסחא אפיסחא ומשני [היה משליך, מראה סתירה, מענין פסח על ענין פסח והוא עצמו מתרץ]. ומפרטים: מי [האם] אמר ר׳ יהושע ששורפים תרומת חמץ תלויה (מסופקת) וטמאה שתיהן כאחת בערב פסח,
Rav Ḥisda raised a contradiction between one statement with regard to Passover and another statement with regard to Passover, and he resolved this contradiction himself. The Gemara elaborates: Did Rabbi Yehoshua actually say that both of them may be burned as one, teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma, on Passover eve?
הכל
(3) וּרְמִינְהוּ א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לִרְאָיָה כְּשֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מָה הֵעִידוּ אִם עַל הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה זֶה טָמֵא וְזֶה טָמֵא.
And he raised a contradiction from the Tosefta, as Rabbi Yosei said: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When Rabbi Meir said that the Sages, Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and Rabbi Akiva, testified, about what did they testify? If you assert that Rabbi Meir said with regard to meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, that one may burn it together with meat that became impure through contact with a primary source of impurity, that is a case where both this meat is impure and that meat is impure, albeit not at the same level of impurity.
ורמינהו [והשליך, הראה סתירה לכך] ממה שאמר ר׳ יוסי: אין הנדון דומה לראיה, כשהעידו רבותינו ר׳ חנינא סגן הכוהנים ור׳ עקיבא על מה העידו — אם על הבשר שנטמא בולד הטומאה (ראשון לטומאה) ששורפין אותו יחד עם הבשר שנטמא באב הטומאה — הרי זה טמא וזה טמא אף כי לא באותה דרגה.
And he raised a contradiction from the Tosefta, as Rabbi Yosei said: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When Rabbi Meir said that the Sages, Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and Rabbi Akiva, testified, about what did they testify? If you assert that Rabbi Meir said with regard to meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, that one may burn it together with meat that became impure through contact with a primary source of impurity, that is a case where both this meat is impure and that meat is impure, albeit not at the same level of impurity.
הכל
(4) אִם עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת זֶה פָּסוּל וְזֶה טָמֵא אַף אָנוּ מוֹדִים בִּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עִם הַתְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרוֹף אֲפִילּוּ תְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֵם.
Rabbi Yosei continues: If you say that Rabbi Meir is referring to the statement of Rabbi Akiva, with regard to oil that was disqualified by one who immersed himself during that day, that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse, that is a case where this substance is disqualified and that object is impure. We also concede with regard to teruma that became impure from a secondary source of impurity, that one may burn it with teruma that became ritually impure from a primary source of impurity, even though the first teruma will assume a greater degree of impurity. However, how will we burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose impure status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure.
ואם על השמן שנפסל בטבול יום, שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת (ראשון לטומאה) — עדיין זה פסול וזה טמא. אף אנו מודים בתרומה שנטמאת ודאי בולד הטומאה ששורפין אותה יחד עם התרומה שנטמאת באב הטומאה אף שנגרמת לה טומאה חמורה משהיתה, אבל היאך נשרוף אפילו תרומה תלויה (מסופקת) עם הטמאה, שמא יבא אליהו ויטהרם.
Rabbi Yosei continues: If you say that Rabbi Meir is referring to the statement of Rabbi Akiva, with regard to oil that was disqualified by one who immersed himself during that day, that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse, that is a case where this substance is disqualified and that object is impure. We also concede with regard to teruma that became impure from a secondary source of impurity, that one may burn it with teruma that became ritually impure from a primary source of impurity, even though the first teruma will assume a greater degree of impurity. However, how will we burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose impure status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure.
הכל
(5) וּמְשַׁנֵּי הָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
And Rav Ḥisda himself resolved the contradiction: This statement that was taught in the name of Rabbi Yehoshua, that one burns teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may not burn them together, is the ruling of Rabbi Yosei and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
מתני׳ ר׳ שמעון היא ואליבא דרבי יהושע – וברייתא רבי יוסי אמרה כדקתני אמר ר׳ יוסי אין הנדון כו׳ ולקמן פריך והא מתני׳ ר׳ יוסי נמי קאמר לה דתנן א״ר יוסי אינה היא המדה.
ומשני [והיה מתרץ] רב חסדא עצמו: הא [זו ששנינו] בשם ר׳ יהושע ששורפים תרומה תלויה עם טמאה — הוא כדברי ר׳ שמעון, ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע. הא [זו] שאין שורפין — ר׳ יוסי, ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע.
And Rav Ḥisda himself resolved the contradiction: This statement that was taught in the name of Rabbi Yehoshua, that one burns teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may not burn them together, is the ruling of Rabbi Yosei and in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
הכל
(6) דְּתַנְיָא י״ד אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְשׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת טְמֵאוֹת תְּלוּיוֹת וּטְהוֹרוֹת דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי מֵאִיר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר טְהוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְלוּיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּטְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
The Gemara cites the source of this tannaitic dispute with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion. As it was taught in a baraita: If the fourteenth of Nisan occurs on Shabbat, one may not remove the leaven on Passover eve in the usual manner, and therefore one removes everything before Shabbat, and he burns all teruma together, impure teruma, teruma in abeyance, and pure teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One burns pure teruma by itself, teruma in abeyance by itself, and impure teruma by itself.
ושורפין תרומה תלויה וטמאה וטהורה – הכל ביחד ר׳ מאיר לטעמיה דאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח.
והיכן מצינו במפורש מחלוקת תנאים זו בדברי ר׳ יהושע — דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת, שאי אפשר לבער את החמץ בו ביום משום השבת, מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין יחד תרומות טמאות תלויות וטהורות, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: שורפים טהורה בפני עצמה, ותלויה בפני עצמה, וטמאה בפני עצמה.
The Gemara cites the source of this tannaitic dispute with regard to Rabbi Yehoshua’s opinion. As it was taught in a baraita: If the fourteenth of Nisan occurs on Shabbat, one may not remove the leaven on Passover eve in the usual manner, and therefore one removes everything before Shabbat, and he burns all teruma together, impure teruma, teruma in abeyance, and pure teruma. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One burns pure teruma by itself, teruma in abeyance by itself, and impure teruma by itself.
הכל
(7) אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נֶחְלְקוּ ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל הַטְּהוֹרָה וְעַל הַטְּמֵאָה שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּהוֹרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה שר׳ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תִּישָּׂרֵף זוֹ בְּעַצְמָהּ וְזוֹ בְּעַצְמָהּ ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Rabbi Shimon said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree about ritually pure teruma and about impure teruma. They agree that one may not burn them together. And neither did they disagree about teruma in abeyance and about pure teruma. They agree that one may burn them together. Since the teruma is not definitely impure, he does not appear to be directly impurifying the teruma. With regard to what did they disagree? They disagree with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma should be burned by itself and that teruma by itself. Since this case involves teruma that is definitely impure, if the teruma in abeyance is actually pure, by burning them together he will have rendered it impure. And Rabbi Yehoshua says: One may burn both of them as one.
ה״ג: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על טהורה ועל טמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה ששורפין – דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים.
על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה – דהואיל ואין לה טומאה ודאית הרי היא מטמא בידים לר׳ אליעזר ור׳ יהושע סבר כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה.
ראוי לזילוף – אף על גב דתרומה טמאה בשריפה כיון דמסקינן בפ׳ בתרא דתמורה (תמורה לג.) הראוי לשריפה שרפה הראוי לקבורה קבורה והוא הדין בכי האי גוונא הואיל וראוי לזילוף.
אמר ר׳ שמעון: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על התרומה הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין אותן כאחת, על התלויה ועל הטהורה ששורפין אותן כאחת, כיון שלא הוחזקה כאן כל טומאה, אינו נראה בכך כמטמא תרומה בידים. על מה נחלקו — על התלויה ועל הטמאה, שר׳ אליעזר אומר: תישרף זו בעצמה וזו בעצמה, כיון שהוחזקה כאן טומאה ודאית יש לחשוש שמא התלויה אכן טהורה, והריהו מטמא אותה בידים. ור׳ יהושע אומר: שורף את שתיהן כאחת. ותוהים, כיצד אפשר לתרץ כך?
Rabbi Shimon said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree about ritually pure teruma and about impure teruma. They agree that one may not burn them together. And neither did they disagree about teruma in abeyance and about pure teruma. They agree that one may burn them together. Since the teruma is not definitely impure, he does not appear to be directly impurifying the teruma. With regard to what did they disagree? They disagree with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma should be burned by itself and that teruma by itself. Since this case involves teruma that is definitely impure, if the teruma in abeyance is actually pure, by burning them together he will have rendered it impure. And Rabbi Yehoshua says: One may burn both of them as one.
הכל
(8) וְהָא מַתְנִיתִין ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הִיא הָכִי קָאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי לר׳ לְרַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּמֵיקֵל כִּי מֵיקֵל בִּתְלוּיָה וּטְמֵאָה אֲבָל בִּטְהוֹרָה וּטְמֵאָה לָא.
The Gemara raises a difficulty: Isn’t the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? How can Rabbi Yosei’s statement be attributed to Rabbi Shimon? The Gemara answers: This is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Meir: Even according to Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who is lenient, where he rules leniently it is only with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together. However, with regard to ritually pure teruma and impure teruma together, no, even he does not permit burning them together.
והא מתניתין [והרי משנתנו] כר׳ יוסי היא, וכיצד אפשר לומר שאותו דבר שאומר ר׳ יוסי לא הוא אמרו אלא ר׳ שמעון! ומתרצים: הכי קאמר [כך אמר] ר׳ יוסי לר׳ מאיר: אפילו ר׳ שמעון ואליבא [ולפי שיטת] ר׳ יהושע, שמיקל, כי [כאשר] הוא מיקל הרי זה בשריפת תלויה וטמאה, אבל בטהורה וטמאה כדבריך — אף הוא לא הודה.
The Gemara raises a difficulty: Isn’t the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? How can Rabbi Yosei’s statement be attributed to Rabbi Shimon? The Gemara answers: This is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Meir: Even according to Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who is lenient, where he rules leniently it is only with regard to burning teruma in abeyance and impure teruma together. However, with regard to ritually pure teruma and impure teruma together, no, even he does not permit burning them together.
הכל
(9) רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי תְּרוּמָה אַפִּיסְחָא וּמְשַׁנֵּי מִי אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
Similarly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction between the previous statement with regard to teruma and a halakha of Passover, and he resolved it himself. The Gemara clarifies: Did Rabbi Yehoshua actually say that both teruma in abeyance and impure teruma may be burned together?
ר׳ יוסי בר׳ חנינא רמי תרומה אפסח ומשני איך אתה שונה שר׳ יהושע אומר שתים כא׳ שנמצא מטמא התלויה בידים והלא בחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה לא התיר לטמאותה בידים אלא ע״י גרמא ומשני כרב חסדא כי זה ששנינו במשנה ר׳ יוסי אפילו לר׳ שמעון שמיקל אליבא דר׳ יהושע חשיב לר׳ מאיר. ומשנה דתרומה אליבא דר׳ יהושע שנאה ר׳ יוסי אליבא דידיה דמחמיר.
ב בדומה לכך, ר׳ יוסי בר׳ חנינא רמי [השליך, הראה סתירה] בין דין תרומה ובין פיסחא [פסח], והוא עצמו משני [מתרץ]. ומפרטים: מי [האם] אמר ר׳ יהושע ששורפים שתיהן התלויה והטמאה כאחת,
Similarly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction between the previous statement with regard to teruma and a halakha of Passover, and he resolved it himself. The Gemara clarifies: Did Rabbi Yehoshua actually say that both teruma in abeyance and impure teruma may be burned together?
הכל
(10) וּרְמִינְהוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע וְאִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אומ׳ אוֹמֵר אִם הָיְתָה מונח׳ מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה וְאִם הָיְתָה מְכוּסֶּה יְגַלֶּנָּה.
And he raised a contradiction from a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed about its impurity, Rabbi Eliezer says: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed he should cover it. Rabbi Yehoshua says: If it was placed in a concealed place he may place it in a vulnerable place. And if it was covered he may expose it.
ערך תרף
תרף – א(פסחים כ: בכורות לג: ובפרק ח׳ בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי׳ מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו) הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי׳ מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו׳ אמר ר״ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי׳ כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור״פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (עבודה זרה כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי׳ אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל״ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בבא בתרא יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי׳ הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א״ב פי׳ בל׳ רומי מכוער נבזה ומטונף).
א. [שענדליך שאהמטייל.]
ורמינהו [והשליך, הראה סתירה לכך] ממה ששנינו: חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, ר׳ אליעזר אומר: אם היתה החבית מונחת במקום התורפה שעשויה להישבר או להיטמא בו — יניחנה במקום המוצנע, ואם היתה מגולה — יכסנה. ר׳ יהושע אומר היפך הדברים: אם היתה מונחת במקום המוצנע — יניחנה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה — יגלנה.
And he raised a contradiction from a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed about its impurity, Rabbi Eliezer says: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed he should cover it. Rabbi Yehoshua says: If it was placed in a concealed place he may place it in a vulnerable place. And if it was covered he may expose it.
הכל
(11) גְּרָמָא אִין בְּיָדַיִם לָא וּמְשַׁנֵּי הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
The Gemara infers from this mishna: In any case, passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted. However, to actively render teruma impure with one’s hands, no, it is prohibited. This ruling contradicts the previous halakha that one may burn teruma in abeyance and impure teruma together. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, resolved this apparent contradiction himself: This statement, that one is permitted to burn teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may cause this impurity only passively, is the ruling of Rabbi Yosei in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
בידים לא – ואע״ג דתלויה היא.
הא – דקתני בידים לא ר׳ יוסי היא ואליבא דר׳ יהושע דגבי תלויה דפיסחא נמי הכי אמר ואנן היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה.
הא ר׳ שמעון אליבא דר׳ יהושע – תימה לר״י לר׳ שמעון כיון דשרי תלויה לטמא ביד א״כ שרי לשורפו ואמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי״ל דתלויה לר״ש היינו דלא מחייב לשורפו.
גרמא אין בידים לא וכיון דלא חזיא לאכילה לעולם ולשריפה קימא שהרי עתידה היא להיטמא אמאי לא מטמינן לה בידים ושרפינן לה והאי דאמרינן תולין לא אוכלין ולא שורפין – פירוש: דלא שרפינן לה עד שנטמא אותה דומיא דקדשים שנפסלו דאמרינן תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אלא אף על גב דלשריפה קימא לא מטמינן לה בידים והכא אמאי אמר שתיהן כאחת.
תוס׳ בד״ה הא ר״ש ואליבא כו׳ תימה לר״י לר״ש כיון דשרי תלויה לטמא ביד א״כ כו׳ עכ״ל לתירוצם דלעיל דמוקי נמי מתני׳ דהכא כר״ש ואליבא דר״י לא קשיא להו הכי משום דאיכא למימר כיון דגבי פסח קתני שפיר קרי לה תלויה דאי לאו משום פסח לא היו שורפין אותה והיה אוסר לטמא אותו אבל הכא דפריך מתרומה אפסחא משום דמשמע ליה למקשה דמה שהיא תלויה הוי הטעם ופסחא אינו מעלה ולא מוריד וא״כ למאי דמשני הא ר״ש ואליבא דר״י כו׳ ואפילו בתרומה דעלמא נמי הכי הוה דשרי לטמא תלויה וא״כ שרי לשורפו ותקשי שפיר אמאי קרי ליה תלויה ודו״ק:
ונדייק: מכל מקום גרמא [לגרום] שתבוא טומאה וודאית לספק תרומה טמאה — אין [כן, מותר], ואולם לטמא אותה במעשה ממש בידים — לא! ואילו כאן אמרנו ששורפים את שתיהן יחד! ומשני [והיה מתרץ]: הא [זו] האומרת שמותר לשרפו כאחת — שיטת ר׳ שמעון אליבא [לפי שיטת] ר׳ יהושע, הא [זו] המתירה רק גרם טומאה — היא כשיטת ר׳ יוסי אליבא [לפי שיטת] שיטת ר׳ יהושע.
The Gemara infers from this mishna: In any case, passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted. However, to actively render teruma impure with one’s hands, no, it is prohibited. This ruling contradicts the previous halakha that one may burn teruma in abeyance and impure teruma together. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, resolved this apparent contradiction himself: This statement, that one is permitted to burn teruma in abeyance together with ritually impure teruma, is the ruling of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, whereas that statement, that one may cause this impurity only passively, is the ruling of Rabbi Yosei in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
הכל
(12) ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי תְּרוּמָה אַתְּרוּמָה וּמְשַׁנֵּי מִי אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּרָמָא אִין בְּיָדַיִם לָא.
Similarly, Rabbi Elazar raised a contradiction between one halakha with regard to teruma and another halakha with regard to teruma, and resolved the contradiction himself. The Gemara explains: Did Rabbi Yehoshua actually say that passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted; however, to actively render teruma impure with his hands, no, it is prohibited?
ר׳ אלעזר רמי תרומה אתרומה ומשני איני דלא התיר ר׳ יהושע בתלויה לטמא בידים והא בחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה תחתונה יש בה חולין טמאה אמר ר׳ יהושע אף יטמאנה ביד.
בגמרא ר״א רמי תרומה אתרומה ומשני. כבר כתבתי לעיל דף ט״ו בשם הירושלמי דרמי התם נמי תרומה אתרומה ומוקי לה כתנאי חבית קמייתא כרבי יוסי אליבא דרבי יהושע וכתבתי ג״כ שם דהא דלא מוקי לה הכא בגמ׳ דידן כדמשמע לעיל היינו משום דמשמע ליה כסוגיא דבכורות למאי דס״ד מעיקרא דמחלוקת דבכורות ותרומה חדא מילתא היא ואם כן קשיא דר״מ אדר״מ דהא ר״מ מחמיר טפי לענין בכור ולפ״ז כ״ש הכא בשמעתין דר״א הוא דרמי תרומה אתרומה ובבכורות משמע לחד לישנא דר״א גופא הוא דקאמר כמחלוקת בזו כן מחלוקת בזו דבכורות ותרומה חדא מילתא היא א״כ משו״ה לא מצי לאוקמי הכא הך דחבית בתרייתא כר״מ דהא ר״מ איפכא שמעינן ליה משו״ה הוצרך ר״א לחלק ולשנויי שאני התם דאיכא הפסד חולין וכדמשני נמי לעיל דף ט״ו וכדפרישית התם דמשום דליכא משמרת תרומה כה״ג אלא איסורא דרבנן וכ״ש לר״א דבכורות דאמר דבכורות ותרומה חדא מילתא היא ותרווייהו מדרבנן מש״ה במקום פסידא הקילו. ואי תיקשי אם כן לר״א דבכורות דאמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולפ״ז ר״מ דמחמיר בבכור מחמיר נמי בתרומה א״כ תיקשי ליה מתניתין דידן דקאמר ר״מ מדבריהם למדנו ומיקל טפי מרבי יוסי ור״ש. נ״ל דלאו קושיא היא דלר״א דבכורות סבר ר״מ במתניתין דהכא דפסחא שאני כיון דאזלא לאיבוד מחמת איסור חמץ ור״מ מדמה איסור לטומאה כנ״ל נכון ודוק היטב. ותו לא מידי:
קצת השמטות משיטת דר״ח סגה״כ
א ואין זה לקט אלא שכחה מה שכתבתי דף י״ד בתוס׳ בד״ה אבל תרומה וקדשים דלר״ע איכא למילף דבקדשים אוכל מטמא אוכל דאל״כ לא אשכחן רביעי בקדש הכוונה בזה דע״כ הכי הוא לר״מ ור״א אליבא דר״ע לפי שיטת התוס׳ דר״מ ור״א סברו אליבא דר״ע דט״מ לט״א מדרבנן ואם כן לפ״ז כיון דלר״ע רביעי בקדש דאורייתא ואם כן לשיטת רש״י ע״כ סבר ר״ע דאוכל מטמא אוכל בקדשים ואף לפי שיטתי דר״מ ור״א אליבא דנפשייהו פליגי אפ״ה א״ש דמדר״מ ור״א שמעינן דאוכל מטמא אוכל בקדשים אי ס״ל כרבי יוסי דרביעי בקדש דאורייתא ודוק ועיין מה שכתבתי בזה בדף י״ט:
ב׳ בדף י״ד ע״ב אמר רבא ש״מ קסבר ר״ע ט״מ לט״א דאורייתא דאי ס״ד דרבנן מכדי האי נר וכו׳ ומקשה בגמרא ממאי דלמא לט״א מדרבנן. ולכאורה יש לתמוה דהא ע״כ בלאו הכי מוכח דסבר ר״ע ט״מ לט״א דאורייתא כיון דדריש יטמא יטמא לענין שני עושה שלישי בחולין ואם כן ע״כ במשקין נמי דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא דריש ר״ע יטמא יטמא וא״כ מקרא מלא הוא דט״מ לט״א דאורייתא אליבא דר״ע כדאמר ר״ל לקמן בדף י״ח. אלא דבאמת לק״מ דאכתי מצינן למימר דסבר ר״ע ט״מ לט״א מדרבנן והאי יטמא דכתיב במשקין דריש ליה ר״ע לענין הכשר לא לענין טומאה כדאמרינן לקמן דף ט״ז אליבא דרב דאמר דכן ממש ותדע שכן הוא דהא לשיטת התוס׳ לקמן גבי ואזדא לטעמייהו דר׳ מאיר אליבא דר״ע אמר דט״מ לט״א דרבנן ואם כן ע״כ כדפרישית כמ״ש שם התוס׳:
ג׳ מה שכתבתי בדף ט״ז בהא דאמר רב דכן ממש דאכתי איכא למידק האיך אפשר לומר דכן ממש אטו מי גרע הנך משקין מעצים ולבונה דקי״ל דחיבת הקדש מכשרתן לפי׳ תוספות וכתבתי ליישב:
אמנם אחר זה ראיתי שהתוספות בעצמם דף כ׳ בד״ה אלא דאיתכשר שהרגישו קצת בזה ונדחקו ליישב בע״א. מיהו דבריהם שם לאו אליבא דרב איירי אלא אפילו אליבא דשמואל ועיין מה שכתבתי שם בזה:
ג ובדומה לכך ר׳ אלעזר רמי [היה משליך, מראה סתירה] מענין תרומה לענין תרומה, ומשני [ומתרץ] בעצמו. ומפרטים: מי [האם] אמר ר׳ יהושע כי לטמא ספק תרומה גרמא [לגרום בלבד] — אין [כן, מותר], ואולם בידים ממש — לא,
Similarly, Rabbi Elazar raised a contradiction between one halakha with regard to teruma and another halakha with regard to teruma, and resolved the contradiction himself. The Gemara explains: Did Rabbi Yehoshua actually say that passive causation of teruma whose impurity is uncertain to become definitely impure, yes, it is permitted; however, to actively render teruma impure with his hands, no, it is prohibited?
הכל
(13) וּרְמִינְהוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה וְתַחְתֶּיהָ חוּלִּין טְמֵאִין.
And he raised a contradiction against this from a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area in a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, if the teruma wine would flow into the non-sacred wine, the teruma wine would be rendered ritually impure. The result would be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press would be that of impure teruma, which is prohibited even for priests to drink.
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: חבית של יין תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה בגת התחתונה היו חולין טמאין —
And he raised a contradiction against this from a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area in a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, if the teruma wine would flow into the non-sacred wine, the teruma wine would be rendered ritually impure. The result would be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press would be that of impure teruma, which is prohibited even for priests to drink.
הכל
(14) מוֹדֶה ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לר׳ לְרַבִּי ) יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.
Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke and keep the wine in a state of ritual purity, by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, so that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.
מודה ר׳ אליעזר לר׳ יהושע שאם יכול להציל ממנה מן הגת העליונה מקצת התרומה הטהורה, אפילו אינו מוצא אלא כלי טהור המכיל רביעית אחת בלבד כדי לקבל את היין בטהרה — יציל, ולא ישגיח על השאר. ואם לאו שאינו יכול להציל כלום — ר׳ אליעזר אומר: תרד התרומה הזו מעצמה ותטמא כשתכנס לגת התחתונה, אבל לא יטמאנה ביד.
Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke and keep the wine in a state of ritual purity, by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, so that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.
הכל
(15) ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.
Rabbi Yehoshua says: One may even actively render it impure with his hand, by stopping the pipe connecting between the upper and lower presses with an impure vessel or by receiving the wine in impure vessels. Evidently, Rabbi Yehoshua allows one even to actively impurify pure teruma.
ר׳ יהושע אומר: יטמאנה ביד, שיפקוק את הצינור המוליך בין הגת העליונה לתחתונה בכלי טמא או יוציא את היין בכלים טמאים. הרי ברור שר׳ יהושע מתיר אף לטמא תרומה טהורה בידים!
Rabbi Yehoshua says: One may even actively render it impure with his hand, by stopping the pipe connecting between the upper and lower presses with an impure vessel or by receiving the wine in impure vessels. Evidently, Rabbi Yehoshua allows one even to actively impurify pure teruma.
הכל
(16) וּמְשַׁנֵּי שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא הֶפְסֵד חוּלִּין.
And Rabbi Elazar resolved this contradiction himself: There, with regard to the broken barrel, it is different, as, in that case, there is the potential loss of non-sacred produce, when the teruma wine descends to the lower press. The non-sacred wine will become prohibited due to the mixture with impure teruma.
ומשני שאני התם דאיכא הפסד כלומר כיון שהגת התחתונה בתוכה חולין טמאים אם הוריד התרומה עליהם יפסידם. ואקשינן והא מתני׳ דאיכא הפסד עצים שאתה מצריכו לעשות שתי מדורות ולשרוף הטהורות באחת והטמאות [באחת] ולא חייש אלא אמר זו לעצמה וזו לעצמה ושנינן להפסד מרובה כגון הפסד של חולין חששו אבל הפסד מועט שהוא של עצים לא חששו ושמעינן האי סברא מהא דתניא חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה ולא התיר ר׳ יהושע לטמאה ביד כדרך שהתיר ביין אלא אמר תרד ותטמא ואל יטמא ביד לאו מכלל דכיון שאינו הפסד מרובה בשמן דהא ראוי להדליקו לפיכך לא חששו ואמרינן למה בשמן אינו הפסד מרובה משום דראוי להדליקו בנר ובין שמן העומד לאכילה לשמן העומד להדלקה הפסדו מועט גם היין הטמא נמי ראוי לזלף בו כשמן ולא עוד אלא שהיין הטוב הוא הנמכר לזילוף ואין בו הפסד דהא אמרי׳ שותין מלוג בסלע אבל לזילוף אין מזלפין אלא מן המובחר הנמכר לוג בשני סלעים. ודחי׳ זה היין חדש הוא שאינו ראוי לזילוף כשמן ואמרי׳ יניחנו עד שתישן ודחינן חיישינן דלמא אינשי ושתי ליה אי הכי שמן נמי ניחוש דלמא אכיל ליה ודחי׳ שמן רמי ליה בכלי מאוס אבל יין דבעי ליה לזילוף וריחו הוא דבעיא אי רמי ליה גמר ריחו חייס ולא שדי ליה ואתי ביה לידי תקלה ותקלה תנאי היא דתניא חבית של יין של תרומה שנטמא בית שמאי אומר תשפך הכל וחייש לתקלה ובית הלל אומר תעשה זילוף ולא חייש לתקלה והלכה כבית הלל ואף על גב דאמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אני אכריע וקיימא לן כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ר׳ ישמעאל תלמיד הוא ולא חשיב ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לאכרועי דהא ר׳ יוסי אביו של ר׳ ישמעאל שאמר שמועה זו משמו תלמיד שלישי לגבי בית הלל ובית שמאי הוא לכשתחשוב מרבן יוחנן בן זכאי שהוא תלמיד להלל עצמו עד ר׳ יוסי אתה מוצא אותם שלשה ר׳ יהושע ור׳ עקיבא ור׳ יוסי ולא עדיף ר׳ ישמעאל לאכרועי על בית הלל וזהו שאמר אין הכרעת שלישי מכרעת ושמועה זו בהגוזל זוטא ופרקי׳ בפ׳ ראשית הגז תנא ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה (שמות כ״א:ל״ז) תניא אמר רבי אלמלא דבריהם דברי תורה ודברי ברבי קבלה אנו דברי ברבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי ברבי דברי תורה והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרע׳ אמר ר׳ יוחנן מפי שמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי.
כל שעה וכו׳ כבר ביארנו בתחילת על החלק השני שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדרי זמן איסור חמץ לאכילה ולהנאה וענין ביעורו ותכונת הפלטת הכלים מבליעתם וכן ביארנו על החלק השלישי שהוא בא לבאר איזה מין מהתבואות נכלל בדין איסור חמץ לצאת בו ידי מצה וכן איזה מין מהירקות נכנס בכלל מרור לצאת בו ידי חובת מרור וזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר אלו החלקים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר זמן איסורו אם לאכילה אם להנאה השני לבאר ענין ביעורו ויתגלגל בתוכו ענין הגעלה השלישי לבאר ענין חמץ לאחר הפסח אם של ישראל אם של נכרי ודין נכרי שהלוה ישראל על חמצו או ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו ודין חמץ שנפלה עליו מפולת ונתגלגל מזה לבאר דין אוכל תרומת חמץ בפסח הרביעי לבאר בו איזה מין שבתבואות בדין חמץ ומצה ואיזה מין שבירקות בדין מרור ועל איזה צד יוצאין בהם והחמישי לאזהרה בקצת דברים שלא לעשותם מסרך איסור חמץ זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים הרבה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והשני והוא שאמר כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים ר׳ יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים אמר הר״מ זאת המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש ואמר בכאן כי כל שעה שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר״ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אעפ״י שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו ואמרו לבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלול בכל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בזה ומה שפרט ואמר ומוכרו לנכרי כי בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיעך כי זה המאמר דחוי ורוצה במאמר ומותר בהנאתו לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח ואמרו עבר זמנו אסור בהנאתו אפי׳ בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאוריתא כל כך כי אפי׳ קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושיו ואפי׳ היה אותו החמץ מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו ואמרו לא יסיק בו תנור וכירים רוצה בו כי כששורפו בזמנו לא יסיק בו תנור וכירים בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן מפרר כמו פתות אותה פתים ואין הלכה כר׳ יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיבשו חזק ולכתת חלקיו כדי שיאבד מהר:
ומשני [ומתרץ]: שאני התם [שונה שם] בענין חבית שנשברה דאיכא [שיש] בדבר הפסד חולין, שאם תישפך החבית לגת התחתונה יאסרו אף החולין הטמאים המצויים שם, מחמת חלק התרומה שהתערב בהם ושאסור באכילה לזר.
And Rabbi Elazar resolved this contradiction himself: There, with regard to the broken barrel, it is different, as, in that case, there is the potential loss of non-sacred produce, when the teruma wine descends to the lower press. The non-sacred wine will become prohibited due to the mixture with impure teruma.
הכל
(17) מַתְקֵיף לַהּ רָבָא מתני׳ מַתְנִיתִין נָמֵי אִיכָּא הֶפְסֵד עֵצִים א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי גלְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשְׁשׁוּ לְהֶפְסֵד מוּעָט לֹא חָשְׁשׁוּ.
Rava strongly objects to this claim: In the mishna too there is a loss of wood, as one requires additional wood to kindle a second fire and burn the impure teruma separately. Abaye said to him: With regard to this and similar issues, the Sages were concerned about a great loss. However, they were not concerned about the minimal loss of several pieces of wood.
תנן התם השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה שהתנור תחלה ואמר ליה רבא לרב אדא בר אהבה הלא זה השרץ לא נגע בכותלי התנור אלא נתלה באוירו ואתה רואה אותו כאלו נגע בכותלי התנור וטמאהו כן נחזייה להא תנור כמאן דמלי שרצים ונימא כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה אמר ליה לא אמרינן כמאן דמלי שרצים ונימ׳ כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה דתניא יכול יהו הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת״ל מכל האוכל אשר יאכל (ויקרא י״א:ל״ד) אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין כלים מטמאין מאויר כ״ח ואי ס״ד דאמרינן כמאן דמלי [שרצים] דמי הא קא נגעי שרצי׳ בכלים אמאי לא מטמו אלא כיון דלא מיטמו הכלים מאויר כלי חרס שמע מינה דלא אמר׳ כמאן דמלי שרצים דמי. אחרי כל הדברים הללו חזרנו למשנתנו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: מתניתין נמי איכא [במשנתנו גם כן יש] הפסד עצים, אם צריך לשרוף תרומה טהורה לעצמה וטמאה לעצמה, ובכל זאת אמר ר׳ יוסי משום ר׳ יהושע שאין נשרפים כאחת! אמר ליה [לו] אביי: להפסד מרובה — חששו חכמים והתירו, ולהפסד מועט של עצים בלבד — לא חששו.
Rava strongly objects to this claim: In the mishna too there is a loss of wood, as one requires additional wood to kindle a second fire and burn the impure teruma separately. Abaye said to him: With regard to this and similar issues, the Sages were concerned about a great loss. However, they were not concerned about the minimal loss of several pieces of wood.
הכל
(18) וּמְנָא תֵּימְרָא דִּלְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשְׁשׁוּ וּלְהֶפְסֵד מוּעָט לֹא חָשְׁשׁוּ דְּתַנְיָא דחָבִית שֶׁל שֶׁמֶן תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּבַתַּחְתּוֹנָה חוּלִּין טְמֵאִין מוֹדֶה ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לר׳ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.
And from where do you say that the Sages were concerned about a great loss and they were not concerned about a minimal loss? As it was taught in a baraita: With regard to a barrel of teruma oil that broke in the upper area of the olive press, and in the lower area of the press there is impure, non-sacred produce, Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one can rescue even a quarter-log of the oil in a state of purity from the barrel, he should rescue it. And if one cannot receive the oil in a pure vessel, the teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.
מודה רבי אליעזר כו׳ – אמסקנא קאי אאם לאו תרד ותטמא ולקמן פריך מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מבעי ליה מכל מקום קתני גבי שמן דכולהו מודו שלא יטמאנה בידים משום הפסד חולין דשמן חולין שנתערב תרומה בהן יאסרו לכהן ולזר משום טומאה דתרומה משום דהפסד מועט הוא כדמפרש דראוי להדליק.
ומנא תימרא [ומנין תאמר] ותוכיח שאכן להפסד מרובה חששו, ולהפסד מועט לא חששו — דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: חבית של שמן תרומה שנשברה בגת העליונה, ובתחתונה חולין טמאין — מודה ר׳ אליעזר לר׳ יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה — יציל, ואם לאו — תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד.
And from where do you say that the Sages were concerned about a great loss and they were not concerned about a minimal loss? As it was taught in a baraita: With regard to a barrel of teruma oil that broke in the upper area of the olive press, and in the lower area of the press there is impure, non-sacred produce, Rabbi Eliezer concedes to Rabbi Yehoshua that if one can rescue even a quarter-log of the oil in a state of purity from the barrel, he should rescue it. And if one cannot receive the oil in a pure vessel, the teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand.
הכל
(19) מ״ש מַאי שְׁנָא שֶׁמֶן דְּרָאוּי לְהַדְלִיק יַיִן נָמֵי רָאוּי לְזִילּוּף.
The Gemara answers: What is different about oil that, as opposed to wine, everyone agrees may not be actively rendered impure? If you say the reason is that even if the teruma falls into the lower press and is intermingled with impure teruma, it is still suitable for lighting and not entirely lost, if so, wine is also fit for sprinkling in one’s house to provide a pleasant fragrance. Impure teruma wine could be used for that purpose.
ושואלים: מאי שנא [מה שונה] שמן שהכל מודים שאין לטמא אותו ביד משום שראוי להדליק, שגם אם תישפך התרומה לגת התחתונה ותיטמא ותהא בתערובת גם תרומה טמאה, מכל מקום כיון שאף בתרומה טמאה מותר להשתמש לצורך הדלקה, אין זה הפסד גמור. אם כן, יין נמי [גם כן] ראוי לזילוף להתיזו ולזלפו בבית לשם ריח טוב, ואפשר לצורך זה להשתמש גם בתרומה טמאה!
The Gemara answers: What is different about oil that, as opposed to wine, everyone agrees may not be actively rendered impure? If you say the reason is that even if the teruma falls into the lower press and is intermingled with impure teruma, it is still suitable for lighting and not entirely lost, if so, wine is also fit for sprinkling in one’s house to provide a pleasant fragrance. Impure teruma wine could be used for that purpose.
הכל
(20) וכ״ת וְכִי תֵימָא זִילּוּף לָאו מִילְּתָא הִיא וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי חִיָּיא שׁוֹתִין מִלּוֹג בְּסֶלַע וּמְזַלְּפִין מִלּוֹג בִּשְׁתַּיִם בְּחָדָשׁ.
And lest you say that sprinkling wine is not a significant matter, and would be tantamount to destroying the teruma, didn’t Shmuel say in the name of Rabbi Ḥiyya: One drinks from wine valued at a log for a sela, and one sprinkles from wine valued at a log for two sela. Apparently, sprinkling is a more significant use than drinking. The Gemara answers: The baraita is referring to new wine still in the press, which does not have a strong fragrance and cannot be used for sprinkling.
לאו מילתא היא – לא חשיב והרי הפסידו.
שותין מלוג – שנמכר בסלע ומזלפין מלוג הנמכר בשתים נוח לקנות לוג בשתי סלעים לזילוף מלקנותו לשתיה ומי שאינו עשיר יקח יין בזול לשתייתו לוג בסלע ויין ביוקר לזילוף.
בחדש – דאין ריחו נודף ואין ראוי לזילוף.
וכי תימא [ואם תאמר] זילוף לאו מילתא היא [לא דבר חשוב הוא], והאמר [והרי אמר] שמואל משום (בשם) ר׳ חייא: שותין יין מלוג בסלע, שלוג ממנו שווה סלע, ומזלפין מלוג ששוה שנים. הרי שזילוף חשוב אף משתיה! ומשיבים: מדובר כאן ביין חדש, שאין ריחו חזק ואינו ראוי לזילוף.
And lest you say that sprinkling wine is not a significant matter, and would be tantamount to destroying the teruma, didn’t Shmuel say in the name of Rabbi Ḥiyya: One drinks from wine valued at a log for a sela, and one sprinkles from wine valued at a log for two sela. Apparently, sprinkling is a more significant use than drinking. The Gemara answers: The baraita is referring to new wine still in the press, which does not have a strong fragrance and cannot be used for sprinkling.
הכל
(21) וְהָא רָאוּי לְיַשְּׁנוֹ אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה שֶׁמֶן נָמֵי אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה.
The Gemara raises an objection: But isn’t the wine fit to be aged, at which point it could be used for sprinkling, and would not be entirely lost. The Gemara answers: One may thereby come to encounter a stumbling block, as he might, with the passage of time, forget that it is ritually impure and come to drink it. The Gemara asks: If so, with regard to oil too, one may thereby come to encounter a stumbling block, in the same way.
ומקשים: והא [והרי] ראוי הוא לישנו (להמתין בו עד שיהא ישן), ואז יזלף הכל ואינו בא לידי הפסד! ומשיבים: אתי ביה [עלול לבוא בו] לידי תקלה, שמא בתוך הזמן ישכחו שיין זה טמא, וישתוהו. ושואלים: אם כן שמן נמי [גם כן] אתי ביה [יבוא בו] לידי תקלה שישכחו שהוא טמא וישתמשו בו לשתיה.
The Gemara raises an objection: But isn’t the wine fit to be aged, at which point it could be used for sprinkling, and would not be entirely lost. The Gemara answers: One may thereby come to encounter a stumbling block, as he might, with the passage of time, forget that it is ritually impure and come to drink it. The Gemara asks: If so, with regard to oil too, one may thereby come to encounter a stumbling block, in the same way.
הכל
(22) הדְּרָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס יַיִן נָמֵי רָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס לְזִילּוּף קָא בָעֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס רָמֵי לֵיהּ.
The Gemara answers: The Gemara answers: Ritually impure teruma oil is permitted because he places it in a repulsive vessel, so that people will be disinclined to consume it and will use it only for lighting. The Gemara suggests: With regard to wine, too, he can place it in a repulsive vessel. The Gemara rejects this suggestion: That is not possible. Is it reasonable that one who wants the wine for sprinkling will place it in a repulsive vessel? One sprinkles wine to add a pleasant odor, which would not be the case if the wine has been left in a disgusting vessel.
ומשיבים: דרמי ליה [שמטיל אותו] בכלי מאוס, ושוב אין בני אדם עלולים לשתות ממנו, אלא מדליקים בלבד. ושואלים: יין נמי [גם כן] רמי ליה [מטיל אותו] בכלי מאוס! ודוחים: דבר זה לא יתכן, כי אם לזילוף קא בעי ליה [הוא זקוק לו], בכלי מאוס רמי ליה [יניח אותו]?! שהרי הזילוף הוא לתוספת עידון, וכלי מאוס ודאי יקלקל את ריחו של היין הזה ויימאס בעיני מזלפו.
The Gemara answers: The Gemara answers: Ritually impure teruma oil is permitted because he places it in a repulsive vessel, so that people will be disinclined to consume it and will use it only for lighting. The Gemara suggests: With regard to wine, too, he can place it in a repulsive vessel. The Gemara rejects this suggestion: That is not possible. Is it reasonable that one who wants the wine for sprinkling will place it in a repulsive vessel? One sprinkles wine to add a pleasant odor, which would not be the case if the wine has been left in a disgusting vessel.
הכל
(23) וְתַקָּלָה עַצְמָהּ תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תֵּעָשֶׂה זִילּוּף.
The Gemara comments: And concern for a stumbling block by keeping prohibited items is itself subject to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: With regard to a barrel of teruma wine that became ritually impure, Beit Shammai say: It should be poured out all at once, and Beit Hillel say: One should wait until it ages, at which stage it may be used for spraying.
ותקלה עצמה – אי חיישינן לה ואסור לשהויי אי לא תנאי היא.
תשפך חבל – לשון חבילה כלומר תשפך יחד ולא לזלף דילמא אדמזלף קלי קלי אפילו בו ביום אתי למשתיה.
ומוסיפים: ותקלה עצמה חשש זה אם דבר שמשאירים אותו זמן מרובה יביא לתקלה, במחלוקת תנאי [תנאים] היא שנויה. דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: חבית של יין של תרומה שנטמאת, בית שמאי אומרים: תשפך חבל (כולה כאחת), ובית הלל אומרים: ימתין לה שתתיישן ותעשה זילוף.
The Gemara comments: And concern for a stumbling block by keeping prohibited items is itself subject to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: With regard to a barrel of teruma wine that became ritually impure, Beit Shammai say: It should be poured out all at once, and Beit Hillel say: One should wait until it ages, at which stage it may be used for spraying.
הכל
(24) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי אַכְרִיעַ בַּשָּׂדֶה תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל בַּבַּיִת תֵּעָשֶׂה זִילּוּף אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּחָדָשׁ תִּשָּׁפֵךְ חֲבָל בְּיָשָׁן תֵּעָשֶׂה זִילּוּף אָמְרוּ לוֹ
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I will decide this dispute. If the barrel was in a field, it should be poured out all at once, lest the ritual impurity of the barrel be forgotten by the time it is brought inside the house. However, if the barrel was in the house, where it could be used immediately, it may be used for sprinkling. Some say that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, decided: In the case of new wine, it should be poured out all at once; but in the case of old wine, it should be used for spraying. They said to him:
ערך הבל
הבל – א(פסחים כ:) בבית תשפך הבל בשדה תיעשה זילוף (בבא קמא קטז.) זה בא בחבית של יין. פירוש לאלתר (א״ב בנוסחאות דפסחים גרסינן חבל ופי׳ רש״י לשון חבילה כלומר תשפך ביחד ובבבא קמא גרסינן הבל ופי׳ רש״י כלה ביחד וגרסינן הפך דברי בעל הערוך בבית תיעשה זילוף ובשדה תשפך).
ערך דבר
דבר – ב(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ).
ערך קף
קף – ג(תרומות פרק ד) סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה וקפאה ר״א אומר אם יש בקיפוי תעלה באחד ומאה פי׳ קפאה שנטל מעל גבי מגורה כדמתרגמי׳ ויצף הברזל וקפא פרזלא אם יש באותו קפוי ק״א לבד מתחתוניות תעלה סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה פי׳ צבור תבואה יקיפנה פי׳ יטלנה מלמעלה ויאמר הרי זו תרומה שנפלה ואם כן יכול לעשות למה אמרו תרומה עולה בק״א כשאינו יודע אם בלולות הן התרומה והחולין או שאינו יודע להיכן נפלה אבל בזו שיודע להיכן נפלה ויודע שאינן בלולות יקיפנה והשאר מותר ב׳ קופות וב׳ מגורות בזו נ׳ חולין ובזו נ׳ חולין ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאי זו מהן נפלה נוטל סאה מאחת מהן והשאר מותר אפילו הן בשתי עיירות יש להן דין זה שהיו שם מאה ושני חצאי אגודות ירק כשתחלק כל נ׳ של חולין והאחד שנפלה לתוכה וחציה היתה תרומה בין טהורה בין טמאה ירקבו דכיון דנפלה לפחות דמאה דמעתן וכיון דטמאה היתה הרי הטומאה לא חזיא לכהן לא בימי טהרתו ולא בימי טומאתו ואין לו בהן היתר הסק דבחטים לא התירו להסיק אלא בשמן דכתיב למשחה למשחה ואפילו להדלקה ימכרו לכהנים בדמי תרומה דדמי תרומה מועטין דבזול הן דאין לך אוכלין כל כך כמו לחולין יקרא שם לתרומת מעשר וימכר ג״כ לכהנים בדמי תרומה יפדו וימכרו נמי יאכלו לכהנים נקודים פי׳ חצאי ביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה דכביצה אוכל חולין טמאים אסור רבי אלעזר אומר תירום ותשרף שהוא כל הטמאין עולין בידו וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים פי׳ שאינה אוכלה לשם תרומה והוי כמי שנולד לה ספק טומאה ואינו יכול לשורפה לאחר שהודו בית שמאי דאוסרין לבית הלל דמתירין ואמרו תעלה רבי אליעזר אומר תירום ותישרף שסאה טמאה שנפלה היא שעלתה מדמעת כתרומה ודאי שסאה תרומה שנפלה היא שעלתה אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי׳ שאחד מק׳ שבה תרומה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בו ואין מחמץ פי׳ משאור של תרומה מחמץ אלא לפי חשבון תרומה שיש בו זו המשנה (תרומות פרק ה) איכא דאמרי כדתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ וכו׳ עד כדי לחמץ אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כדתניא שלש לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בב׳ וג׳ בין בד׳ וה׳ כלים פסלו המקוה יוסי בן חוני אמר בב׳ וג׳ פסלי בד׳ וה׳ לא פסלי והא מני ר׳ יוסי היא עד שתרבה תרומה לחולין שתפול שם תרומה יותר ממאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר רבנן סברי הרמתה מקדשתה וכיון שלא הרימה עד שנהיו שתים אסור׳ ורבי שמעון סבר ידיעתה מקדשתה וכיון דהוה ידיעה בינתים אע״ג דלא הרים מותר וכשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה מותר שקליפת אסור מצטרפת להיתר וטנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה (בריש מעשרות במשנה ובתוספתא) היין משיקפה אע״פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (בבא מציעא צב: עבודה זרה נו.) והתני רב זביד בר רב אושעיא יין משירד לבור ויקפה רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי׳ קפוי הנושל מן החרצנין והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי׳ גם זה קפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים ופי׳ משיעלה משיסיר הקצף שעל היין וחרצנין וזגין מפי החביות פ״א משיקפה משירתיח ויקח רתיחה שלו באתרא דההוא ינגיד איהו מקפה במקום שהפועל מושך היין ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו משיעלה בחביות משישאב היין מן החביות ויריק אותו מחבית לחבית (חולין קיא) דמא דבשרא שכן דמא דכבדא קפי פי׳ קפי צף כדגרסינן (חולין כו) איידי דיקירי מיא שכני לתתאי ופירא קפי מלמעלה (חגיגה טז) אמרי להו לנשים אקפאי ידייכו פי׳ הקלו ידיכם (חגיגה כב) דמיא דקיפי מקפי ליה למנא (סוכה נג. מכות יא) קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא (פסחים כ) מאי יקרות וקיפאון אור שיקר בעוה״ז קפוי הוא לעוה״ב פי׳ אור שיקר כלומר התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב ודבר ה׳ היה יקר קפוי הוא מצוי הוא לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר בזול הוא.
א. [שנעלל געשווינד.]
ב. [ווארט, זאכע.]
ג. [אויף שויממען.]
בשדה תשפך חבל – שאין מזלפין בשדה והא לא אמרינן שיביאנה בבית לזלפו דאדהכי אתי ביה לידי תקלה.
ואיכא דאמרי – לשהייה מועטת (לא חיישינן) כי הא מן השדה לבית לא חיישינן אלא בחדש תשפך חבל כו׳.
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי – כמה שנים אחר בית הלל וב״ש היה.
אמרו לו – בני דורו.
אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: אני אכריע במחלוקת זו, ולפי החלוקה הזו: אם היתה החבית בשדה — תשפך חבל (כולה כאחת), שמא עד שיקחו את החבית מן השדה לבית ישכחו שטמאה היא ויבואו לידי תקלה. ואם היה הדבר בבית שאפשר להשתמש בה מיד — תעשה זילוף. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך רצה לחלק: ביין חדש — תשפך חבל, בישן — תעשה זילוף. אמרו לו:
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I will decide this dispute. If the barrel was in a field, it should be poured out all at once, lest the ritual impurity of the barrel be forgotten by the time it is brought inside the house. However, if the barrel was in the house, where it could be used immediately, it may be used for sprinkling. Some say that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, decided: In the case of new wine, it should be poured out all at once; but in the case of old wine, it should be used for spraying. They said to him:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.