×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּנֵי שְׁמוּאֵל חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ח׳:ג׳} וַיְהִי (כִּי זָקֵן שְׁמוּאֵל וּבָנָיו לֹא הָלְכוּ) בִּדְרָכָיו בִּדְרָכָיו הוּא דְּלָא הָלְכוּ מִיחְטָא נָמֵי לֹא חָטְאוּ.
that the sons of Samuel sinned is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Samuel was old that he made his sons judges over Israel…And his sons walked not in his ways but sought after unjust gain, and took bribes, and perverted justice” (I Samuel 8:1–3). By inference: In his ways they did not walk, however, they did not sin either. They were not the equals of their father, but they were not sinners.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
בני שמואל חטאו – במקח שוחד והטיית דין.
בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ״ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל... ובניו לא הלכו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט״ (שמואל א׳ ח, א-ג), ומן ההדגשה ״ולא הלכו בניו בדרכיו״ נלמד: בדרכיו הוא שלא הלכו, ואולם מיחטא נמי [לחטוא גם כן] לא חטאו, שאמנם לא היו מושלמים כאביהם, אך לא חטאו.
that the sons of Samuel sinned is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Samuel was old that he made his sons judges over Israel…And his sons walked not in his ways but sought after unjust gain, and took bribes, and perverted justice” (I Samuel 8:1–3). By inference: In his ways they did not walk, however, they did not sin either. They were not the equals of their father, but they were not sinners.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {שמואל א ח׳:ג׳} וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק מְחַזֵּר בְּכׇל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְדָן אוֹתָם בְּעָרֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ז׳:ט״ז} וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵּן אֶלָּא יָשְׁבוּ בְּעָרֵיהֶם אכְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנֵיהֶן וּלְסוֹפְרֵיהֶן.

However, how then do I establish the meaning of the verse: “And they sought after unjust gain,” indicating that they were sinners? It means that they did not conduct themselves in accordance with the actions of their father. As Samuel the righteous would travel to all places where the people of Israel were located and sit in judgment in their towns, as it is stated: “And he went from year to year in circuit from Beth-El, and Gilgal, and Mitzpa, and judged Israel in all those places” (I Samuel 7:16). And, however, they did not do so and travel from place to place. Rather, they sat in their own cities in order to enhance the fees collected by their attendants and scribes. Therefore, the verse ascribes to them liability as if they sinned by seeking ill-gotten gains and bribes.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פלן
פלןא(יומא סו:) שאלו את ר׳ אליעזר פלוני מהו לעולם הבא פירוש אבשלום שבא על פלגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמ׳ רב נשים בקדושין וכתוב׳ ופילגשים בלא קדושין ובלא כתובה אמר להן לא שאלתוני אלא על פלוני פי׳ על שלמה ושלמה מהו לעולם הבא כלומר עוד שאלוהו על שלמה על שלמה מי סבירא לן כר׳ יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וכו׳. כדכתיב (שבת נו.) מהו להציל הרועה מיד הארי פי׳ להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד יואב במקום הרב שהוא דוד ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו או דלמא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומורד במלכות הוא אמר להם דומה שלא שאלתוני אלא על הכבשה אמרו לו ואת הכבשה מהו להציל פי׳ בת שבע מיד דודמי סבירא לן הא דאמר רבי יונתן (שבת נו.) כל היוצא למנחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו ואוריה נתן גט לבת שבע זה בריש תוספת יבמות:
ערך פלן
פלןב(יומא סו:) שאלו את ר׳ אליעזר פלוני מהו לעולם הבא פירוש אבשלום שבא על פלגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמ׳ רב נשים בקדושין וכתוב׳ ופילגשים בלא קדושין ובלא כתובה אמר להן לא שאלתוני אלא על פלוני פי׳ על שלמה ושלמה מהו לעולם הבא כלומר עוד שאלוהו על שלמה על שלמה מי סבירא לן כר׳ יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וכו׳. כדכתיב (שבת נו.) מהו להציל הרועה מיד הארי פי׳ להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד יואב במקום הרב שהוא דוד ומפני שאמר ואדוני יואב אינו מורד במלכות וניתן להצילו או דלמא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומורד במלכות הוא אמר להם דומה שלא שאלתוני אלא על הכבשה אמרו לו ואת הכבשה מהו להציל פי׳ בת שבע מיד דודמי סבירא לן הא דאמר רבי יונתן (שבת נו.) כל היוצא למנחמת בית דוד גט כריתות נותן לאשתו ואוריה נתן גט לבת שבע זה בריש תוספת יבמות:
א. [דער געוויסער. אונגענאנטער.]
ב. [דער געוויסער. אונגענאנטער.]
לחזניהם – שמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין.
ולסופריהם – לשטרי בירורין ולאגרות שום.
אע״פ שמדת חסידות בנטיה אל קצה אחרון מדה יתירה היא ולא נתנה לכל עד שיענש הנמנע ממנה מ״מ מי שנתפרסמו אבותיו במדה זו באיזו ענין ובא הבן למלא מקומו באותו ענין הרי אותה מדה שבה אצלו כמדה ממוצעת שכל אדם ראוי לאחוז בה עד שאם יניחנה ראוי לו ליענש עליה והוא שנא׳ בבני שמואל שלא חטאו בעון הנזכר בהם ר״ל ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט אלא מתוך שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם ובניו לא עשו כן אלא ישבו בבתיהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ומ״מ כל שמרפה ידיו מן הדין כדי שלא לחייב את העשיר או את האלם או מי שהגיע לידו הנאה ממנו הרי זה בכלל עול שנוא ומשוקץ א״כ מה שאמרו כאן מלאי הטילו על בעלי בתים כלומר פרקמטיא לעסוק בה בשבילם עד שמתוכה היו מטים להם את הדין אין זה התנצלות בגופו של חטא ואין לך שוחד גדול יתר הימנו:
כהנים או לויים המכירים בעצמם שמתוך שררותם בני אדם נשמעים להם אין ראוי להם לשאול חלקם ומתנותיהם בתרומות ומעשרות ושאר מתנות בפיהם מתוך שאין בני אדם מסרבים להם בכלום הרי הם כעין גוזלים לשאר עניי כהנים ולויים ואין צריך לומר שיזהרו שלא ליטול קופה יתירה ר״ל ביתר מן הראוי להם וכן שלא ליטלם בזרוע שנאמר ונתן לכהן ולא שיטול לעצמו:
שלא עשו כמעשה אביהם כו׳ והיינו שלא הלכו בדרכיו בדרך שהלך שמואל בכל שנה לסבב העיירות ולשופטן שם אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן כו׳ ר״ל לחזניהן ולסופריהן שבעירן דאילו סבבו גם הם עמו אפשר היתה הוצאתם מרובה על שכרן גם בעירם אפשר ששאלו יותר מכדי שכרן לומר שאין להם פנאי מפני שיש להם עסקי עירן המוטל עלייהן והיינו ויטו אחרי הבצע להרבות להן ממון דרך איסורוא ע״ז ויקחו שוחד דהיינו שע״י שהיו מרבין להן שכר באו השמשים והחזנים ליקח שוחד דהיינו ליקח מא׳ מהם שכר הרבה יותר מלחבירו ועי״ז אמר ויטו משפט שהשמשים והסופרין משנין להטות משפט כמ״ש בפ׳ ב״מ שזהו קלקול הדין שאמרו שם וק״ל:
אלא מה (כיצד) אני מקיים את דברי הכתוב ״ויטו אחרי הבצע״שלא עשו כמעשה אביהם, שכן היה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר: ״והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה״ (שמואל א׳ ז, טז), והם לא עשו כן ללכת ממקום למקום ולזכות את ישראל, אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן (שמשיהם) ולסופריהן, ולכן מעלה עליהם הכתוב שחטאו ברדיפת בצע ושוחד.
However, how then do I establish the meaning of the verse: “And they sought after unjust gain,” indicating that they were sinners? It means that they did not conduct themselves in accordance with the actions of their father. As Samuel the righteous would travel to all places where the people of Israel were located and sit in judgment in their towns, as it is stated: “And he went from year to year in circuit from Beth-El, and Gilgal, and Mitzpa, and judged Israel in all those places” (I Samuel 7:16). And, however, they did not do so and travel from place to place. Rather, they sat in their own cities in order to enhance the fees collected by their attendants and scribes. Therefore, the verse ascribes to them liability as if they sinned by seeking ill-gotten gains and bribes.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כְּתַנָּאֵי וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְלַאי הִטִּילוּ עַל בַּעֲלֵי בָתִּים ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר קוּפָּה יְתֵירָה שֶׁל מַעֲשֵׂר נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ.:

The Gemara notes that this matter is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita that the verse states: “And they sought after unjust gain.” Rabbi Meir says: This means that they vocally demanded their portions of the tithe due them as Levites, abusing their position to the detriment of other Levites. Rabbi Yehuda says: They imposed upon local homeowners to sell their merchandise and support them. Rabbi Akiva says: They took an extra basket of tithes, beyond that which was their due, by force. Rabbi Yosei says: They took only the gifts due them; however, they took them by force. They acted improperly, as a Levite is required to wait until he is given his gifts and may not take them.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלָאִי בצ׳יאע1 יעני אלזמו אלמיאסיר אן יתגרו להם וירדו עליהם אלפצ׳ל.⁠2
1. בצ׳יאע] בא׳ ׳בצאיע׳.
2. יעני-אלפצ׳ל] בא׳ חסר.
מלָאִי סחורות, כלומר הכריחו את האמידים שיסחרו איתם ויחזירו להם את הרווח.
ערך מלאי
מלאיא(פסחים לא:) חנות של ישראל ומלאי של ישראל (שבת נו.) מלאי הטילו על בעלי בתים. (סוטה מט) משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והוטה המשפט ופסקה הטובה (פסחים נג) מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים לשום שמים ולא היה לוקח מן הריוח (א״ב פי׳ בלשון יוני מתנות טובות אף פירוש אחר מלאי כמו מדלי שענינו הון ורכוש ופירוש מלה זו סחורה נתונה לאחר לישא וליתן בה אם להיות הריוח לנושא ונותן אם ליתנו לבעל הסחורה):
א. [ווארע ערטראג.]
חלקם שאלו בפיהם – מעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים ולר׳ מאיר לא חטאו בהטיית משפט.
מלאי הטילו על בעלי בתים – נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון והיינו חטאם.
קופה יתירה – יותר מן הראוי.
מתנות – זרוע לחיים וקיבה והם לא היו כהנים ל״א מתנות לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן לכהן ודרשינן ולא שיטול מעצמו בשחיטת חולין בפ׳ הזרוע (דף קלג.) וה״ה לכל מתנות כהונה ולויה.
רמ״א חלקם כו׳ רי״א מלאי כו׳ עיין בכל זה פרש״י ועי״ל ע״פ מ״ש בר״פ ב׳ דייני גזירות דאסור לדיין ליטול אגרא דהוי בכלל מקבלי שוחד אם לא שכר בטילה דמוכחא והם שאלו חלקם ושכרם מן הדין בפיהם גם באגרא דלא מוכח׳ ור״י דא׳ מלאי הטילו כו׳ והיינו ויקחו שוחד ויטו משפט דכתיב בהו כדאמרי׳ פ׳ בתרא דסוטה משרבו מטילי מלאים על ב״ב רבה השוחד והוטה המשפט כו׳ ע״ש:
ור׳ עקיבא אומר קופה יתירה כו׳ פרש״י יותר מן הראוי עכ״ל והוא דחוק דא״כ באוכלי טבלים שהוא במיתה נחשדו ואין זה בכלל ויטו אחרי הבצע גו׳ ונראה לפרש ע״פ מ״ש דטובת הנאה בנותן מעשר הוא לבעלים ליתן לאיזה לוי שירצה וקאמר דאותה קופה יתירה דהיינו המעשר שהפרישו בע״ב מגרנם ליתן לאיזה לוי שירצו נטלו הם בזרוע ור׳ יוסי שאומר מתנות כו׳ ע״פ מ״ש בפ׳ הזרוע מדכתיב במתנות מאת העם מספקא לן בלוים אי מקרו עם אם לאו ואין נוטלין מהם והם אין ניטלין מאחר וקאמר התם ההוא ליואה דחטף מתנתא כו׳ ה״נ הכא קאמר ר״י בבני שמואל דהוו חטפי מתנתא מאחרים בזרוע וק״ל:
ומעירים: דבר זה הוא כתנאי מחלוקת תנאים] שנחלקו בכך במקום אחר. ששנינו שנחלקו במשמעות דברי הכתוב ״ויטו אחרי הבצע״, שר׳ מאיר אומר שחלקם שאלו בפיהם, שהיו מבקשים את המעשרות המגיעים להם בתור לויים, ועל ידי כך קפחו לויים אחרים. ר׳ יהודה אומר: מלאי הטילו על בעלי בתים, שהיו מטילים על בני העיר חובה לדאוג לפרנסתם. ר׳ עקיבא אומר: קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, שלקחו בכוח יותר מן הראוי לחלקם. ר׳ יוסי אומר: מתנות הראויות להם נטלו בזרוע, ולא נהגו כראוי, שהלוי צריך לקבל ולא לקחת בעצמו.
The Gemara notes that this matter is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita that the verse states: “And they sought after unjust gain.” Rabbi Meir says: This means that they vocally demanded their portions of the tithe due them as Levites, abusing their position to the detriment of other Levites. Rabbi Yehuda says: They imposed upon local homeowners to sell their merchandise and support them. Rabbi Akiva says: They took an extra basket of tithes, beyond that which was their due, by force. Rabbi Yosei says: They took only the gifts due them; however, they took them by force. They acted improperly, as a Levite is required to wait until he is given his gifts and may not take them.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א י״ח:י״ד} וַיְהִי דָּוִד לְכׇל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה׳ עִמּוֹ וְגוֹ׳ אֶפְשָׁר חֵטְא בָּא לְיָדוֹ וּשְׁכִינָה עִמּוֹ.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that David sinned with Bathsheba is nothing other than mistaken, as it is stated: “And David succeeded in all his ways; and the Lord was with him” (I Samuel 18:14). Is it possible that sin came to his hand and nevertheless the Divine Presence was with him?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זוו
זווא(בבא מציעא קטז. בבא בתרא נב. שבועות מו:) רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר. (עבודה זרה עה) אי הכי אפי׳ זווא דסרבלי נמי אמר ליה רבא כלי סעודה אמורין בפרש׳ פי׳ שני סרבלים (שבת נו. סוכה ד) אתמ׳ רב ורבי חנינ׳ ורבי יוחנן ורב חביב׳ מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זווא חלופי ר׳ יוחנן ועייל רבי יונתן (ברכות כב:) רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי אלעזר ורבי יוסי בר׳ חנינא פי׳ נמצאו תרי זווי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי זווא חד רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא זווא חד חד מהאי זווא וחד מהאי זווא כגון רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי יהושע ורבי יוסי או אפכא רבי יוחנן ורבי יוסי ורבי יהושע ור״א (כתובות עא) אם תמצא לומר זווי זווי קתני (שבת קכט) בתלתא מאי טעמא לא משום דקאי מאדים בזווי פי׳ יום ג׳ יבא מאדים ב׳ פעמים בזווי בשעת ח׳ ובשעת כ״ב משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי׳ ר״ח ז״ל:
א. [אייין פאר.]
דוד חטא – בבת שבע קודם שקבלה גט.
שלמה חטא אינו כו׳ פרש״י בע״ז עכ״ל אבל במה שלא מיחה בנשיו חטא כדלקמן א״נ במה שנשא את נשים הנכריות חטא וודאי אע״ג דאמרי׳ פ׳ הערל דלא עבר על לאו דויתחתן דלא נסיב מידי אלא בזנות בא עליהן הא אמרי׳ שם דמעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בהן וק״ל:
נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים גו׳ בקרא לא כתיב ללכת אלא דתלמודא קאמר לה דהטו משמע ללכת אחרי גו׳ ולא הלך:
והכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש גו׳ האי קרא ויעש שלמה הרע גו׳ דפריך מיניה בתר הכי לקמן כתיב מקמיה דהאי קרא דאז יבנה שלמה גו׳ וי״ל דמש״ה פריך מהאי קרא דאז יבנה גו׳ מקודם משום דמפרש ביה טפי חטא דע״ז וק״ל:
שבקש לבנות ולא בנה אלא מעתה אז יבנה יהושע גו׳ ק״ק המקשה דלא ידע ההוא היקשא דר״י אמאי לא תקשי ליה מגופיה הא כתיב גבי מעשה דיאשיהו אשר בנה שלמה גו׳ וי״ל דההוא קרא דאז יבנה שלמה מוכח אההוא קרא דאשר בנה שלמה נמי לאו דווקא הוא אלא שבקש לבנות ולא בנה וק״ל:
אשר מימין להר המשחה פרש״י לשון שמן כדמתרגמינן משחה כו׳ ע״ש אבל בכל הספרים כתיב מימין להר המשחית גו׳ מיהו דהיינו נמי הר המשחה ושינה שמו לגנאי כפרש״י שם וק״ל:
אפשר בא אסא ולא בערם כו׳ ברפ״ק דחולין קאמר נמי כה״ג והוסיף לפרש והלא כל ע״ז שבעולם אסא ויהושפט בערו כו׳ דמצינו בהו שבערו כל ע״ז דכתיב באסא ויעבר הקדשים מן הארץ ויסר כל הגלולים כו׳ וביהושפט כתיב ויתר הקדש אשר נשאר גו׳ בער מן הארץ מיהו הכי ה״מ לאת נמי שבא חזקיהו דכתיב ביה הוא הסיר את הבמות גו׳ וכתת נחש הנחושת גו׳ ודו״ק:
והכתיב ויעש שלמה הרע בעיני גו׳ דלא ניחא לאוקמא בנשא נשים נכריות דבעיני ה׳ משמע דבענין ע״ז איירי ומשני דלא מיחה בנשים היינו נמי בעע״ז וק״ל:
נוח לו לאותו צדיק כו׳ ר״ל שהוא צדיק ולא עבד כלל ע״ז היה נוח לו שהיה עובד קצת לשימוש ע״ז ואל יכתב בו ויעש הרע כאילו עבד ממש ע״ז וק״ל:
בשעה שנשא שלמה את בת פרעה כו׳ יש רמז בענין זה שאמר הכתוב והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ופרט את בת פרעה ומסיים בענין ויהי לו נשים שרות ז׳ מאות ופלגשים ג׳ מאות גו׳ ודריש שרות מלשון שיר וזמר כמו בקול שרים ושרות גו׳ עשיתי לי שרים ושרות גו׳ הרי לך מאלף הנשים אלף כלי שיר וזמר ומסיים ויטו נשיו את לבו דהיינו לע״ז כדמפורש בההוא ענינא וק״ל:
בשעה כו׳ ירד גבריאל ונעץ כו׳ מפורש באורך מסכת סנהדרין פ״ב:
אותו יום שהעמיד ירבעם כו׳ כי זה הוא תחלת הגלות כמ״ש ועבדתם אלהים אחרים גו׳ ואבדתם מהרה מעל הארץ גו׳ והיינו שנבנה צריף א׳ כי לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ותחלת בנינו באותו יום לא נבנה בו רק צריף א׳ שהוא בית ודירה שפילה כמו יושבי צריפין דפ׳ כיצד מעברין:
כל דין שדן מבן ח׳ עד י״ח החזירן כו׳ ומזה המאמר כתב הטור ח״מ סי׳ ח׳ די״א שאין הקטן ראוי לדין עד שיהיה בן י״ח שנה כו׳ ע״ש אבל קשה מהיכא נפקא מקרא דעד בן י״ח שנה היה מחזיר דבן ח׳ מפורש בקרא שבן ח׳ מלך יאשיהו אבל עד בן י״ח לא מצינו כו׳ ועוד דלא קאמר הכא אלא עד י״ח ולא קאמר עד בן י״ח כמ״ש מבן ח׳ וע״כ נראה לפרש דה״ק מבן ח׳ שמלך כמפורש בקרא עד י״ח שנה למלכותו כמפורש בקרא ויהי בי״ח שנה למלך יאשיהו גו׳ וכל הענין שם שמצא חלקיהו את הספר כו׳ כפרש״י ובההוא ענינא כתיב וכמוהו לא היה מלך אשר שב גו׳ והיה אז בן ששה ועשרים וחומרא יתירה נהג בעצמו להחזיר כמ״ש גם הטור ודו״ק:
ת״ל בכל מאודו שנתן כו׳ ויש לדקדק דמהיכא משמע ליה דלא קאי אשר שב רק אבכל מאודו הא בההוא קרא כתיב נמי בכל לבבו ובכל נפשו וי״ל דלעיל מיניה כבר כתיב ויכרות את הברית גו׳ בכל לב ובכל נפש להקים גו׳ ובהאי קרא דאשר שב הוסיף לכתוב בכל מאודו דמשמע מיניה דעליה קאי שהחזיר להם משלו ורב דפליג ואמר אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו היינו דמשמע ליה דקאי אשר שב נמי אבכל לבבו ובכל נפשו וק״ל:
נתן דצוציתא כו׳ עיין פרש״י ותוס׳ ובערוך ערך נתן כתב פ״א שהיה לו חלוק של שער עזים ששורט בשרו שיהא לו כפרה שהיה בעל תשובה ועיין בספר יוחסין:
גמרא אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר דוד חטא כו׳ שביקש לעשות ולא עשה כו׳. כל מה שיש לדקדק בענין זה ובאידך מימרא דשמואל ב״נ דאמר גט כריתות כותב לאשתו ולשון התוס׳ ד״ה גט כריתות כתבתי בס״פ מי שאחזו דף ע״ד בל׳ התוס׳ ד״ה אמר רבה ע״ש מה שכתבתי בשיטת ר״ת ותוכן הדברים דהא דאמרינן הכא שביקש לעשות ולא עשה היינו משום דדוד היה סבר שאוריה גירשה על תנאי כפירש״י כאן וכיון שעדיין לא נתקיים התנאי א״כ ביקש לעשות דהרי היא כאשת איש לכל דבריה אבל האמת היה שאוריה היה מגרשה בגט גמור כפי׳ ר״ת כאן ולכך לא רצה לירד לביתו ולשכב עמה וא״כ הרי לפנינו שביקש לעשות ולא עשה. ובזה נתיישב ג״כ מה שהקדים הנביא הריגת אוריה קודם לקיחת אשתו כמ״ש שם באריכות ואיפשר דהיינו דקאמר רב הכא רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותיה היינו דע״י היפוך סדר הכתוב מצא מקום למדרש בזכותיה ע״ש ותמצא נחת:
א אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: כל האומר שדוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו״ (שמואל א׳ יח, יד). שכן וכי אפשר שחטא בא לידו ובכל זאת תהא השכינה עמו?!
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that David sinned with Bathsheba is nothing other than mistaken, as it is stated: “And David succeeded in all his ways; and the Lord was with him” (I Samuel 18:14). Is it possible that sin came to his hand and nevertheless the Divine Presence was with him?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {שמואל ב י״ב:ט׳} מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה׳ לַעֲשׂוֹת הָרַע שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה.

However, how then do I establish the meaning of the rebuke of the prophet Nathan: “Why have you despised the word of the Lord, to do that which is evil in My sight? Uriah the Hittite you have smitten with the sword, and his wife you have taken to be your wife, and him you have slain with the sword of the children of Ammon” (II Samuel 12:9), indicating that David sinned? The Gemara answers: David sought to do evil and have relations with Bathsheba while she was still married to Uriah but did not do so.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבקש – לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו׳.
לעשות הרע כו׳ משונה רעה זו כו׳ וכאן כתיב לעשות שבקש כו׳ באחאב נמי כתיב כה״ג התמכר לעשות הרע גו׳ אלא דהא כתיב ביה נמי ויעש הרע גו׳ ולא כתב באחאב לעשות רק גבי התמכר דהיינו שמסר עצמו לעשות הרע וכן גבי מנשה כתיב לעשות הרע הא כתיב ביה נמי ויעש הרע אלא דגבי ויתעם דקאי על ישראל כתיב לעשות משא״כ בדוד דלא כתיב בעשייתו הרע ויעש הרע אלא לעשות הרע וק״ל:
שבקש לעשות כו׳ עיי׳ פרש״י שבקש לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח כו׳ עכ״ל גם כי לשון כל היוצא למלחמת בית דוד כו׳ משמע קודם שיוצא הוא נותן לה גט מההיא דמייתי עלה ואת ערובתם תקח גו׳ משמע דמתוך המלחמה דרך לשלוח גט אחר שרואה מקום סכנה שמא יהרג ולולי פירושו נראה בפשיטות שקודם שיוצא למלחמה היה נותן גט לאשתו אלא דאחי דוד עברו על הדרך מלתת גט קודם שיצאו ושלח אביהם ישי להם שישלחו גט לנשותיהם מתוך המלחמה והא דקאמר הכא שבקש לשכב עמה באיסור היינו לפי מחשבתו שלא ידע אז שימות אוריה ויתקיים התנאי למפרע ושלא חטא לפי האמת שנתקיים התנאי שמת במלחמה והוי גט ולפי׳ ר״ת שכתבו התוס׳ שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי היינו נמי שבקש לעשות לפי מחשבתו שלא ידע שהיה מגרשה לפי שהיו מגרשין בצנעא דלכך קרי לה ספק א״א כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
אלא מה אני מקיים את דברי התוכחה של נתן ״מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע בעיני את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון״ (שמואל ב׳ יב, ט), — יש להבין זאת שביקש לעשות כן ולא עשה.
However, how then do I establish the meaning of the rebuke of the prophet Nathan: “Why have you despised the word of the Lord, to do that which is evil in My sight? Uriah the Hittite you have smitten with the sword, and his wife you have taken to be your wife, and him you have slain with the sword of the children of Ammon” (II Samuel 12:9), indicating that David sinned? The Gemara answers: David sought to do evil and have relations with Bathsheba while she was still married to Uriah but did not do so.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב רַבִּי דְּאָתֵי מִדָּוִד מְהַפֵּךְ וְדָרֵישׁ בִּזְכוּתֵיהּ דְּדָוִד מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה׳ לַעֲשׂוֹת הָרַע רַבִּי אוֹמֵר מְשׁוּנָּה רָעָה זוֹ מִכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּתִיב בְּהוּ וַיַּעַשׂ וְכָאן כְּתִיב לַעֲשׂוֹת שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה.

Rav said: Rabbi Yehuda HaNasi, who descends from the house of David, seeks to teach the verse in favor of David. With regard to that which is written: “Why have you despised the commandment of the Lord to do evil,” Rabbi Yehuda HaNasi said: This evil mentioned with regard to David is different from all other evils in the Torah; as with regard to all other evils in the Torah, it is written: And he did evil, and here it is written: To do evil. This unique phrase indicates that David sought to do evil but did not actually do so. His intentions were improper; however, his actions were proper.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משונה רעה זו – בכתיבתה ובלשונה.
אע״פ שדיני המלכות דינים קבועים הם ויש לה רשות להרוג ביתר ממה שאין יד הסנהדרין שולטת להרוג כמו שיתבאר במקומו מ״מ כל שבא להרוג מצד כבודו ונקמתו ראוי לו לדונו בסנהדרין עד שלא יאמרו שיהו כעס או קנאה מביאין אותו לכך ומ״מ אם עשה אינו נענש והוא שאמרו את אוריה החתי הכית שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנתו ואעפ״כ דרשו ואותו הרגת בחרב בני עמון מה עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה וכו׳ מ״ט מורד במלכות הוה דקאמר ואדני יואב:
המגרש את אשתו ע״מ שאם ימות יהא גט מעכשיו ובא אחר וקדשה קודם שימות לכשימות מיהא קדושין חלין למפרע ואע״פ שביאתו אסורה והבא עליה באשם תלוי לכשתתברר מיתתו פקע את הכל והוא שאמרו ואת אשתו לקחת לך לקוחין יש לך בה שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות במלחמה יהא גט מעכשיו ואע״פ שאוריה כבר חזר מכיון שלביתו לא ירד אין זו חזרה ועוד שדעתו לחזור למלחמה היה ואין זו חזרה שכך הוא תרפן של דברים שישוב לביתו אחר גמר המלחמה וכך היה דרכו של בית דוד לעולם שהרי במלחמת שאול מצינו לישי אביו שאמר לו ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח ודרשו בו דברים המערבים בינו לבינה ר״ל הקידושין ושיבטלם בהבאת גט ומ״מ פשט המקרא ר״ל שילמוד בענינם ועם מי הם מתערבים שהאדם נכר מתוך אותם שהוא מתחבר עמהם כמו שאמרו חכמי המוסר המופת על האנוש חברתו והוא שתרגם יונתן וית טיבהון תילף כלומר טבם ושיכות שלהם אצל מי:
אמר רב: רבי (ר׳ יהודה הנשיא) דאתי [שבא] מבית דוד מהפך ודריש בזכותיה [ודורש בזכותו] של דוד. ועל מה שנאמר ״מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע״ רבי אומר: משונה [שונה] רעה זו שנאמרה בדוד מכל רעות אחרות שנאמרו בתורה, שהמלים ״לעשות הרע״ מיוחדות, שכל הרעות האחרות שנאמרו בתורה כתיב בהו [נאמר בהן] לשון ״ויעש״, וכאן כתיב [נאמר] לשון ״לעשות״, והדגשה זו באה לומר שביקש לעשות ולא עשה, וכוונתו אכן לא היתה לטובה, ואולם לא כן מעשיו.
Rav said: Rabbi Yehuda HaNasi, who descends from the house of David, seeks to teach the verse in favor of David. With regard to that which is written: “Why have you despised the commandment of the Lord to do evil,” Rabbi Yehuda HaNasi said: This evil mentioned with regard to David is different from all other evils in the Torah; as with regard to all other evils in the Torah, it is written: And he did evil, and here it is written: To do evil. This unique phrase indicates that David sought to do evil but did not actually do so. His intentions were improper; however, his actions were proper.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {שמואל ב י״ב:ט׳} אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב שֶׁהָיָה לְךָ לְדוּנוֹ בְּסַנְהֶדְרִין וְלֹא דַּנְתָּ וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה לִיקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ.

That which is written: “Uriah the Hittite you have smitten with the sword,” means that you could have judged him before the Sanhedrin as one guilty of treason against the throne, and you did not judge him in that manner. Instead, you had him executed in a manner that deviated from the generally accepted principles of judgment. With regard to that which is written: “And his wife you have taken to be your wife”; it means that you have rights of marriage with her, as by law Bathsheba was already divorced from Uriah.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהיה לך לדונו – על שמרד במלכות כדלקמן.
ליקוחין יש לך בה – קדושין תופסין בה שאינה אשת איש כדשמואל כו׳.
שהיה לך לדונו בסנהדרין – קשה לר״י דפ״ק דמגילה (דף יד: ושם) אמרינן גבי נבל דמורד במלכות לא בעי למדייניה ואוריה מורד במלכות הוה כדאמר בסמוך ויש לומר דודאי צריך לדונו ולידע אם הוא מורד במלכות אבל לעיין בדינו ולעשות הלנת דין ולהמתין עד למחר אין צריך וכן משמע דבסנהדרין (דף לו. ושם) אמר שדן דוד את נבל בסנהדרין מויחגרו איש חרבו וגו׳.
ליקוחין יש לך בה – אף על גב דאפילו חטא נמי יש לו בה ליקוחין דהא אנוסה היתה ושריא לבעל וה״ה לבועל מ״מ ליקוחין יש לך בה משמע לא היה לך בה עבירה.
היה לך לדונו בסנהדרין כו׳ לפרש״י שהיה גט על תנאי אם ימות במלחמה י״ל דנתכוון דוד שלא לדונו בסנהדרין דא״כ לא הוה מתקיים התנאי ולא הוי גט למפרע ולפי׳ ר״ת שהיה מגרשה לגמרי בצנעא צ״ל הא דלא דנו בסנהדרין משום שלא יחשדוהו שבא עליו בעקיפין כדי ליקח אשתו ודו״ק:
לקוחין יש לך בה כו׳ כתבו התוס׳ אע״ג דאפי׳ חטא כו׳ משמע שלא היה בה עבירה עכ״ל ועי״ל דלקחת משמע דמתחלת לקיחה היה בה ליקוחין קודם שמת אוריה וא״כ ע״כ משום גט על תנאי כפרש״י או גט גמור בצנעא כפי׳ ר״ת ודו״ק:
גמ׳ שהיה לך לדונו בסנהדרין. עי׳ מגילה דף יד ע״ב תוס׳ ד״ה מורד במלכות:
ומה שנאמר ״את אוריה החתי הכית בחרב״שהיה לך לדונו בסנהדרין כמורד במלכות, ולא דנת אותו בדרך זו, אלא הרגתו שלא לפי כללי הדין המקובלים. ״ואת אשתו לקחת לך לאשה״ — שבסופו של דבר ליקוחין (נישואין) יש לך בה, כלומר, אף שאין הדבר נאה, מכל מקום לא היתה על פי החוק אשת איש שבה אין נשואין תופסים כלל.
That which is written: “Uriah the Hittite you have smitten with the sword,” means that you could have judged him before the Sanhedrin as one guilty of treason against the throne, and you did not judge him in that manner. Instead, you had him executed in a manner that deviated from the generally accepted principles of judgment. With regard to that which is written: “And his wife you have taken to be your wife”; it means that you have rights of marriage with her, as by law Bathsheba was already divorced from Uriah.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד כּוֹתֵב גֵּט כְּרִיתוּת לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א י״ז:י״ח} וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקוֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרוּבָּתָם תִּקָּח.

As Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who goes to a war waged by the royal house of David writes a conditional bill of divorce to his wife. That was done to prevent a situation in which the soldier’s wife would be unable to remarry because the soldier did not return from battle and there were no witnesses to his fate. The conditional bill of divorce accorded her the status of a divorcee and freed her to remarry. As it is stated: “And carry these ten cheeses to the captain of their thousand, and to your brothers bring greetings and take their pledge [arubatam](I Samuel 17:18).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גט כריתות – על תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה.
ואת ערובתם תקח – במלחמת שאול כתיב.
גט כריתות כותב לאשתו – פרש״י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב בסוף המלחמה שיהא גט אך קשה דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם כן לר׳ יהודה היתה אשת איש גמורה ונראה לר״ת שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי והא דאמרינן בהזהב (ב״מ דף נט. ושם) מוטב שיבעול אדם ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד קרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשים בצנעה והעולם סבורים שהיא אשת איש.
שנא׳ ואת חריצי כו׳ ואת ערובתם תקח כו׳ האי קרא לאו במלחמת בית דוד כתיב אלא במלחמת בית שאול ולא מייתי מיניה אלא שכן היה דרכן של בני ישי ומסתמא דוד היה נוהג כן במלחמותיו וק״ל:
וטעמו של דבר, שאמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד ושאר מלחמות ישראל במלכותם, כותב גט כריתות לאשתו, שאם יקרה דבר וייהרג לא תישאר אשתו עגונה, ותוכל להינשא כרצונה. וכפי שנאמר: ״ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח״ (שמואל א׳ יז, יח),
As Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who goes to a war waged by the royal house of David writes a conditional bill of divorce to his wife. That was done to prevent a situation in which the soldier’s wife would be unable to remarry because the soldier did not return from battle and there were no witnesses to his fate. The conditional bill of divorce accorded her the status of a divorcee and freed her to remarry. As it is stated: “And carry these ten cheeses to the captain of their thousand, and to your brothers bring greetings and take their pledge [arubatam](I Samuel 17:18).
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי עֲרוּבָּתָם תָּנֵי רַב יוֹסֵף דְּבָרִים הַמְעוֹרָבִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

What is the meaning of arubatam? Rav Yosef taught: It refers to matters that are shared [hame’oravim] between him, the husband, and her, the wife, i.e., marriage. The verse should be read: Take the bill of divorce that determines the status of the relationship between husband and wife. As, apparently, it was customary for men at war to send their wives a conditional divorce, since Uriah later died, Bathsheba retroactively assumed divorced status from the time that he set out to war. She was not forbidden to David.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים המעורבים ביניהם – היינו קדושין תקח תבטל ע״י גט שתביא להם מן המלחמה.
ומאי [מהו] ״ערבתם״?תני [שנה] רב יוסף: משמעו — דברים המעורבים בינו לבינה, כלומר, את הגט שקובע יחסים בינו לבינה — הרי שכבר נהגו אנשי הצבא לשלוח גט לנשיהם.
What is the meaning of arubatam? Rav Yosef taught: It refers to matters that are shared [hame’oravim] between him, the husband, and her, the wife, i.e., marriage. The verse should be read: Take the bill of divorce that determines the status of the relationship between husband and wife. As, apparently, it was customary for men at war to send their wives a conditional divorce, since Uriah later died, Bathsheba retroactively assumed divorced status from the time that he set out to war. She was not forbidden to David.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {שמואל ב י״ב:ט׳} וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן מַה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן אִי אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו אַף אוּרִיָּה הַחִתִּי אִי אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו.

With regard to that which is written: “And him you have slain with the sword of the children of Ammon,” it means: Just as you are not punished for soldiers killed by the sword of the children of Ammon in the course of the war, so too you are not punished for the death of Uriah the Hittite.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחרב בני עמון – כאותן שהורגים בני עמון שלא מדעתך.
ואותו הרגת גו׳ מה חרב בני עמון כו׳ דרשו כן דיתורא דקרא הוא דכבר כתיב בהאי קרא את אוריה החתי הכית בחרב גו׳ וע״כ דרשו מיניה מה חרב בני עמון אי אתה נענש כו׳ והיינו דלא נענש אפי׳ בדינא זוטא כגורם אינו נענש דבדינא רבה וודאי דלא אצטריך האי קרא דהא קיי״ל כמ״ד האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש הוא חייב ושולחיו פטור אלא דאצטריך האי קרא דאפי׳ בדינא זוטא כגורם לא היה נענש דוד ובעי מ״ט וקאמר משום דמורד כו׳ וכן מוכחת סוגיא דפ׳ האיש מקדש ע״ש ודו״ק:
״ואתו הרגת בחרב בני עמון״מה חרב בני עמון אי (אין) אתה נענש עליו, על האנשים שנהרגו במלחמה, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו.
With regard to that which is written: “And him you have slain with the sword of the children of Ammon,” it means: Just as you are not punished for soldiers killed by the sword of the children of Ammon in the course of the war, so too you are not punished for the death of Uriah the Hittite.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי טַעְמָא במוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דַּאֲמַר לֵיהּ {שמואל ב י״א:י״א} וַאדוֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדוֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חוֹנִים.

What is the reason that David was not liable for the death of Uriah? Because Uriah was a traitor against the throne. As he said to David: “And my lord Joab and the servants of my lord are encamped in the open fields” (II Samuel 11:11). In the presence of the king, one may not refer to another as his lord. Doing so is treason.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואדוני יואב – לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך.
דאמר ליה ואדוני יואב – פרש״י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו׳ שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות.
דא״ל ואדוני יואב כו׳ עיין פרש״י והתוס׳ דחו פירושו דאין זה מרד שלא בא להמליכו כו׳ ע״ש ונראה לקיים פירושו דמ״מ מקרי מרידה במה שהשוה כבוד עבד שהוא יואב לכבוד המלך דוד שקרא שניהם אדונים בפני המלך וק״ל:
תוס׳ ד״ה דאמר ליה וכו׳ ואין נראה. עיין יומא דף סו ע״ב תוס׳ ד״ה מהו להציל:
מאי טעמא [מה טעם]מורד במלכות הוה [היה]. שכן אמר ליה [לו] לדוד: ״ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים״ (שמואל ב׳ יא, יא), שבפני המלך אין מזכירים אדנותו של אחר, ולכן היה אסור לו להזכיר את אדנותו של יואב בפני דוד, שהזכרה כזאת כמוה כמרידה בו.
What is the reason that David was not liable for the death of Uriah? Because Uriah was a traitor against the throne. As he said to David: “And my lord Joab and the servants of my lord are encamped in the open fields” (II Samuel 11:11). In the presence of the king, one may not refer to another as his lord. Doing so is treason.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב כִּי מְעַיְּינַתְּ בֵּיהּ בְּדָוִד לָא מַשְׁכַּחַתְּ בֵּיהּ בַּר מִדְּאוּרִיָּה דִּכְתִיב {מלכים א ט״ו:ה׳} רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי.

Rav said: When you analyze the matter of David, no sin that he committed is found in his lifetime, except for that involving Uriah. As it is written: “Because David did that which was right in the eyes of the Lord, and turned not aside from any thing that He commanded him all the days of his life, save only in the matter of Uriah the Hittite” (I Kings 15:5).
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רק בדבר אוריה – מקרא כתיב כך בדבר אוריה שגרם לו שיהרג אבל בבת שבע לא חטא.
רק בדבר אוריה החתי – קשה דהא איכא מעשה דהסתה בריש פ״ב דיומא (דף כב:) וי״ל דלא חשיב ליה דלא הוי כל כך עון גדול וגם שגג.
אמר רב: כי מעיינת ביה [כאשר אתה מעיין בו], בעניינו של דוד לא משכחת ביה בר מדאוריה [אינך מוצא בו עוון חוץ] מזה של אוריה. דכתיב כן נאמר]: ״אשר עשה דוד את הישר בעיני ה׳ ולא סר מכל אשר ציוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי״ (מלכים א׳ טו, ה).
Rav said: When you analyze the matter of David, no sin that he committed is found in his lifetime, except for that involving Uriah. As it is written: “Because David did that which was right in the eyes of the Lord, and turned not aside from any thing that He commanded him all the days of his life, save only in the matter of Uriah the Hittite” (I Kings 15:5).
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא רָמֵי דְּרַב אַדְּרַב מִי אָמַר רַב הָכִי וְהָאָמַר רַב קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע קַשְׁיָא.

Abaye the Elder raised a contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav: Did Rav actually say this? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report? Just as it is prohibited to relate a slanderous report, it is similarly prohibited to accept it. This contradiction remains unresolved, and it is difficult.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשון הרע – לקמיה מפרש.
לשון הרע מדה פחותה ומגונה עד מאד וגורמת להשחתת כל חבה והריסת כל מצב ולא סוף דבר שהאומרה נענש עליה אלא אף המקבלה דרך הערה אמרו אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע״ז ולא גלינו מארצנו והוא שציבא הלשין על מפיבושת ודוד קבל עד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה ודרשו ז״ל באותה שעה יצתה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות כלומר שנענש על כך מדה כנגד מדה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
קבל דוד לה״ר כו׳ דכתיב הנה הוא בית כו׳ וכתיב וישלח כו׳ פרש״י בלא דבר אינו חכם והוא מצאו מלא דבר עכ״ל ובכל הספרים בקרא בלו דבר בי״ו וכן מלו דבר ונראה לפרש בלו דבר ר״ל שהיה לו דברים עליך דהיינו לישנא בישא והוא מצאו מלו דבר שהיה נקי מזה מדבר עליו וניחא השתא דקאמר מכדי דחזייה דשיקרא כי הדר אלשין כו׳ דלפרש״י קשה מאי כי הדר אלשין כו׳ וק״ל:
אביי קשישא רמי [הזקן השליך, הקשה] מדברי רב במקום אחד על דברי רב במקום אחר: מי [האם] אמר רב הכי [כך] בענין דוד? והאמר [והרי אמר] רב: קיבל דוד לשון הרע. וכידוע, כשם שאסור לומר לשון הרע כך אסור לקבלו ולהאמין לו. לדבר זה לא מצאו תשובה, ועל כן עדיין קשיא [קשה] הדבר
Abaye the Elder raised a contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav: Did Rav actually say this? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report? Just as it is prohibited to relate a slanderous report, it is similarly prohibited to accept it. This contradiction remains unresolved, and it is difficult.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גּוּפָא רַב אָמַר קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב {שמואל ב ט׳:ד׳} וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפוֹא הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל (בְּלֹא) דְבָר וּכְתִיב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל (מִלֹּא) דְבָר.

The Gemara now examines the matter itself with regard to Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: David accepted a slanderous report, as it is written with regard to David’s search for a surviving son of Jonathan: “And the king said to him, to Ziba, Saul’s slave: Where is he? And Ziba said to the king: Behold, he is in the house of Machir, the son of Ammiel, in Lo-Devar [belo devar]” (II Samuel 9:4). Ziba indicated to David that Jonathan’s son was inconsequential, lacking any matter [lo devar] of Torah. And it is written: “Then King David sent, and fetched him out of the house of Machir, the son of Ammiel, from Lo-Devar [milo devar]” (II Samuel 9:5). That verse can be read that after sending for him, David found him filled with matters [melo devar] of Torah.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בלא דבר – אינו חכם בתורה והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה.
ב גופא [לגופו של דבר] אמר רב: קיבל דוד לשון הרע, דכתיב כן נאמר] שכשחיפש דוד את בנו יונתן ״ויאמר לו המלך (דוד לציבא עבד שאול) איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלא דבר״ (שמואל ב׳ ט, ד), ואת משמעות ״בלא דבר״, מפרשים: שרצה לומר שבן יהונתן הוא אדם ריק בלא דבר תורה. ומסופר: ״וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלא דבר״ (שמואל ב׳ ט, פסוק ה׳), ומשמעות ״מלא דבר״ — שמצא אותו מלא בדברי תורה.
The Gemara now examines the matter itself with regard to Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: David accepted a slanderous report, as it is written with regard to David’s search for a surviving son of Jonathan: “And the king said to him, to Ziba, Saul’s slave: Where is he? And Ziba said to the king: Behold, he is in the house of Machir, the son of Ammiel, in Lo-Devar [belo devar]” (II Samuel 9:4). Ziba indicated to David that Jonathan’s son was inconsequential, lacking any matter [lo devar] of Torah. And it is written: “Then King David sent, and fetched him out of the house of Machir, the son of Ammiel, from Lo-Devar [milo devar]” (II Samuel 9:5). That verse can be read that after sending for him, David found him filled with matters [melo devar] of Torah.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִכְּדֵי חַזְיֵיהּ דְּשַׁקָּרָא הוּא כִּי הֲדַר אַלְשֵׁין עִילָּוֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא קיבלה מִינֵּיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב ט״ז:ג׳} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ (אֶל צִיבָא אַיֵּה) בֶּן אֲדוֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה (הוּא) יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם וְגוֹ׳ וּמְנָא לַן דקיבל מִינֵּיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב ט״ז:ד׳} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבוֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן (בְּעֵינֵי) הַמֶּלֶךְ.

Now, after David saw that Ziba was a liar, when Ziba once again slandered Jonathan’s son, Mephibosheth, why did David accept his report? As it is written that when David fled from Absalom, he met Ziba: “And the king said: And where is your master’s son? And Ziba said to the king: Behold, he is staying in Jerusalem, as he said: Today shall the house of Israel restore to me the kingdom of my father” (II Samuel 16:3). And from where do we derive that David accepted Ziba’s slanderous report? As it is written: “Then said the king to Ziba: Behold, all that belongs to Mephibosheth is yours. And Ziba said: I humbly beseech you that I may find favor in your sight, my lord, O king(II Samuel 16:4).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ער
ערא(יבמות נה.) ערירים יהיו יש לו בנים קוברן ערירין ימותו אין לו בנים הולך בלא בנים. (שבת נו.) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת״ח היא לא יהא לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ושייך זה לחלק ראשון:
א. [קינדער לאז.]
חזייא דשקרא הוה – מתחילה מצאו שקרן בכך.
כי הדר אלשין עליה – ציבא על מפיבושת כשהיה דוד בורח מפני אבשלום מאי טעמא קביל מיניה.
איה בן אדונך ויאמר הנה יושב בירושלים – כי אמר היום ישיבו לי את ממלכת אבי.
גמ׳ בירושלים וגו׳ כו׳ כצ״ל:
וכמו כן מכדי חזייה דשקרא [הרי ראה ששקרן] הוא ציבא, ואם כן כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה [כאשר חזר והלשין עליו מדוע קיבל ממנו]? דכתיב כן נאמר] שבבריחת דוד מאבשלום פגש את ציבא ״ויאמר המלך ואיה בן אדניך ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי״ (שמואל ב׳ טז, ג), ומנא לן [ומניין לנו] שקיבל מיניה [ממנו]?דכתיב כן נאמר]: ״ויאמר המלך לציבא הנה לך כל אשר למפיבשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיני אדוני המלך״ (שמואל ב׳ טז, ד).
Now, after David saw that Ziba was a liar, when Ziba once again slandered Jonathan’s son, Mephibosheth, why did David accept his report? As it is written that when David fled from Absalom, he met Ziba: “And the king said: And where is your master’s son? And Ziba said to the king: Behold, he is staying in Jerusalem, as he said: Today shall the house of Israel restore to me the kingdom of my father” (II Samuel 16:3). And from where do we derive that David accepted Ziba’s slanderous report? As it is written: “Then said the king to Ziba: Behold, all that belongs to Mephibosheth is yours. And Ziba said: I humbly beseech you that I may find favor in your sight, my lord, O king(II Samuel 16:4).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּשְׁמוּאֵל אָמַר לֹא קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע דְּבָרִים הַנִּיכָּרִים חֲזָא בֵּיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב י״ט:כ״ה} וּמְפִיבוֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד (לִפְנֵי) הַמֶּלֶךְ לא1 עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִיבֵּס וְגוֹ׳ וּכְתִיב וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַים לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבוֹשֶׁת וַיֹּאמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ

And Shmuel said: David did not accept Ziba’s slanderous report without substantiation. Rather, he himself saw conspicuous matters in Mephibosheth that indicated that Ziba was right. As it is written: “And Mephibosheth, the son of Saul, came down to meet the king, and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes from the day the king departed until the day he came back in peace” (II Samuel 19:25). David thought that he was mourning the fact that he had returned in peace. And it is written: “And it came to pass, when he came to Jerusalem to meet the king, and the king said to him: Why did you not go with me, Mephibosheth? And he answered: My lord, O king, my servant deceived me; for your servant said: I will saddle me a donkey, and I will ride on it, and go to the king; because lame is
1. כן בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה, דפוס וילנא. בפסוק: ״ולא״.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים הנכרים חזא ביה – במפיבושת כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד ולא קישט עצמו ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל דבריו ואמר לו אתה וציבא תחלקו השדה והוא השיבו קשה אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום הנה שמצטער על שובו ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת ואע״פ שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו.
רש״י בד״ה דברים הניכרים כו׳ עצמו ועד עתה היה מצפה כשיבא ויושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל דבריו כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ של מפיבושת ודו״ק:
בא״ד והוא השיבו קשה כו׳. נ״ב פי׳ זה מוכיח על הדברים הניכרים שראה:
דברים הניכרים חזא ביה דכתיב לא עשה את רגליו גו׳ ופרש״י אעפ״י שמקודם זה אמר הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כו׳ דלא א״ל אלא על תנאי אם יראה אמת כו׳ עכ״ל וקצת משמע כן דע״ת א״ל כן אם יראה אמת בדבריו ממה שאמר ציבא אמצא חן בעיניך גו׳ בלשון עתיד ולא אמר מצאתי חן בעיניך מיהו קצת דחוק כיון דעיקר מלתיה דרב דקבל לה״ר הוא מהאי קרא דהנה לך כל אשר למפיבושת מאי קאמר שמואל דחזא ביה דברים ניכרים ממה שנעשה אח״כ וי״ל דרב נמי דמייתי מקרא דהנה לך כל אשר למפיבושת סמוך אדבתר הכי שהאמין לציבא וא״ל שיחלקו השדה ואהא השיב שמואל שפיר דדברים ניכרים חזא ביה ופרש״י דהיינו דחזא ביה דברים ניכרים שבא לפניו ולא עשה את רגליו ושפמו כסבור כו׳ אבל ממאי דמייתי תלמודא כל הני קראי בדברים שנפלו ביניהם נראה דדברים ניכרים ממש חזא ביה דממה שלא עשה רגליו גו׳ עדיין היה מסתפק בו אם על שנצטער על חזרתו כדברי ציבא אם בהיפך שהיה מצטער על שנטרד דוד ממלכותו עד שבא בשלום וא״ל דוד למה לא הלכת גו׳ והשיב לו עבדי רמני גו׳ לפי פשוטו חסר מן הכתוב הרמאות ונראה לפרש דוירגל אינו מלשון רכילות אלא מלשון הולך רגל שאמר כי עבדו ציבא רמוהו שא״ל לחבוש לו החמור כדי לרכוב עליו אחר המלך כי פסח אני וא״א לי להלוך ברגל אבל הוא לא רצה בכך ולקח החמורים עמו כמפורש בקרא ויאמר ציבא החמורים לבית המלך לרכוב גו׳ וירגל בי דהיינו שאלך אני ברגלי בדבר שא״א לי כי פסח אני ואדוני המלך כמלאך אלהים לידע שהאמת אתי שכן הוא כדברי ולא כדברי עבדי ובכל הדברים אלו היה דוד מסתפק בדבריהם עם מי האמת וא״ל למה תדבר עוד דבריך גו׳ שאין אתה מדמה האמת בדברים אם אין לך עדים בדבר שכן הוא וע״כ אמרתי כמסתפק שאתה וציבא תחלקו את השדה כי ממון המוטל בספק חולקין והיה לו למפיבושת לבקש עוד מן המלך אבל אמר בדרך מריבה אחר שאתה נוטל החצי גם את הכל יקח אחרי אשר בא גו׳ שאין ענין זה לזה וכי משום שבא המלך בשלום יקח את הכל וע״כ אמרו שאמר כן בדרך תרעומות ומריבה על מי שהביאך בשלום דהיינו מריבה כלפי שמיא ובאלו דברים ניכרים חזא ביה שלבו בל עמו ודברי העבד אמת הן וע״כ הניח הדבר במוחלט שיחלקו השדה והיינו דכתיב ובן יונתן מריב בעל וכי כו׳ כיון דמצינו בקרא בס׳ שמואל דהיה לו ליהונתן בן נקרא מפיבושת ובד״ה לא חשיב בן ליהונתן רק מריב בעל א״כ ע״כ דהיינו מפיבושת היינו מריב בעל וע״ש שעשה מריבה כו׳ ועיין בפרש״י בד״ה דמשעה שעבדו ישראל את הבעל נקרא הבעל בשם בושת דכתיב לקטר לבושת גו׳ כי בעל ובושת שם א׳ הוא עכ״ל ע״ש:
וירב בנחל כו׳ על עסקי נחל כו׳ מפורש פרק בראשונה:
בשעה כו׳ א״ל רחבעם וירבעם יחלקו כו׳ והיינו במדה שאמר שיחלקו השדה האדון והעבד כן יחלקו המלכות המלך והעבד וק״ל:
ולא עבדו ישראל ע״ז כו׳ כפירוש רש״י שעל ידי שנחלקה העמיד ירבעם עגלים כו׳ ע״ש ואמר ולא גלינו כו׳ כדאמרינן פרק במה מדליקין בעון ע״ז גלות בא לעולם כו׳ וק״ל:
ושמואל אמר: לא קיבל דוד לשון הרע כי דברים הניכרים חזא ביה [ראה בו] במפיבושת, ובשלהם נדמה היה לו שאכן צדק ציבא. דכתיב [שנאמר]: ״ומפיבשת בן שאול ירד לפני המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום״ (שמואל ב׳ יט, כה), וחשב דוד שהוא מתאבל על שובו בשלום. וכתיב [ונאמר]: ״ויהי כי בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבשת. ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח
And Shmuel said: David did not accept Ziba’s slanderous report without substantiation. Rather, he himself saw conspicuous matters in Mephibosheth that indicated that Ziba was right. As it is written: “And Mephibosheth, the son of Saul, came down to meet the king, and he had neither dressed his feet, nor trimmed his beard, nor washed his clothes from the day the king departed until the day he came back in peace” (II Samuel 19:25). David thought that he was mourning the fact that he had returned in peace. And it is written: “And it came to pass, when he came to Jerusalem to meet the king, and the king said to him: Why did you not go with me, Mephibosheth? And he answered: My lord, O king, my servant deceived me; for your servant said: I will saddle me a donkey, and I will ride on it, and go to the king; because lame is
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת נו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת נו., רב שרירא גאון ערבית שבת נו. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת נו. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), הערוך על סדר הש"ס שבת נו., רש"י שבת נו., תוספות שבת נו., בית הבחירה למאירי שבת נו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת נו., מהרש"א חידושי אגדות שבת נו., פני יהושע שבת נו., גליון הש"ס לרע"א שבת נו., פירוש הרב שטיינזלץ שבת נו., אסופת מאמרים שבת נו.

Shabbat 56a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 56a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 56a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 56a, Collected from HeArukh Shabbat 56a, Rashi Shabbat 56a, Tosafot Shabbat 56a, Meiri Shabbat 56a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 56a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 56a, Penei Yehoshua Shabbat 56a, Gilyon HaShas Shabbat 56a, Steinsaltz Commentary Shabbat 56a, Collected Articles Shabbat 56a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144