×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָנֵי גְּמִירִי וּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ וְהָנֵי נָמֵי לָא שְׁכִיחִי.
and these people are learned with regard to this halakha, as a bill of divorce sent from Eretz Yisrael was certainly written in the correct manner. And one Sage, the Rabbis, holds: The reason for the testimony is because there are no witnesses available to ratify it, and these witnesses who travel from Eretz Yisrael overseas are also not frequently available.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והני גמירי – דארץ ישראל.
רש״י בד״ה ואיכא כו׳ נמי לא צריך סוף כו׳ כצ״ל:
והני גמירי [ואלה למודים] בדבר, שהרי הגט נשלח מארץ ישראל, וגט שנכתב שם ודאי נעשה בכשרות. ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור] בטעם העדות לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני [ואלה] ההולכים מארץ ישראל למדינת הים נמי [גם כן] לא שכיחי [מצויים]?
and these people are learned with regard to this halakha, as a bill of divorce sent from Eretz Yisrael was certainly written in the correct manner. And one Sage, the Rabbis, holds: The reason for the testimony is because there are no witnesses available to ratify it, and these witnesses who travel from Eretz Yisrael overseas are also not frequently available.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ וְהָכָא בִּגְזֵירַת מוֹלִיךְ אַטּוּ מֵבִיא קָמִיפַּלְגִי.

The Gemara again rejects the suggestion: One cannot prove that this issue is a dispute of the tanna’im, as Rabba resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning, and Rava resolves them according to his line of reasoning. Rabba resolves them according to his line of reasoning, as follows: It may be that everyone agrees that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and here they disagree with regard to a decree applied in the case of one who delivers a bill of divorce to Eretz Yisrael due to the concern that it will be confused with the case of one who brings a bill of divorce from Eretz Yisrael.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: אין להוכיח מכאן, אלא רבה מתרץ (מיישב, מסביר) את הדברים לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], ורבא מתרץ את הדברים לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. רבה מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כך: דכולי עלמא [שלדעת הכל] הטעם הוא לפי שאין בקיאין לשמה, והכא [וכאן] בגזירת מוליך אטו [משום] מביא קמיפלגי [חלוקים הם], כיצד?
The Gemara again rejects the suggestion: One cannot prove that this issue is a dispute of the tanna’im, as Rabba resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning, and Rava resolves them according to his line of reasoning. Rabba resolves them according to his line of reasoning, as follows: It may be that everyone agrees that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and here they disagree with regard to a decree applied in the case of one who delivers a bill of divorce to Eretz Yisrael due to the concern that it will be confused with the case of one who brings a bill of divorce from Eretz Yisrael.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לָא גָּזְרִינַן מוֹלִיךְ אַטּוּ מֵבִיא.

The Gemara explains that the first tanna holds: The Sages do not decree with regard to one who delivers due to one who brings. In other words, although one who delivers a bill of divorce from overseas to Eretz Yisrael must say: It was written in my presence and it was signed in my presence, one who brings a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas need not state this declaration.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
— שהתנא קמא סבר [הראשון סבור]: לא גזרינן [אין אנו גוזרים] מוליך אטו [משום] מביא, ומשום כך, אף על פי שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, המוליך לשם אינו צריך.
The Gemara explains that the first tanna holds: The Sages do not decree with regard to one who delivers due to one who brings. In other words, although one who delivers a bill of divorce from overseas to Eretz Yisrael must say: It was written in my presence and it was signed in my presence, one who brings a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas need not state this declaration.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי גָּזְרִינַן מוֹלִיךְ אַטּוּ מֵבִיא.

And the later Rabbis hold: The Sages do decree with regard to one who delivers due to one who brings the bill of divorce from overseas. The reason for this decree is that one might err and think that just as an agent who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas is not required to testify that it was written and signed in his presence, so too, one who brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael need not state this declaration. Consequently, the Sages decreed that even one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas must declare: It was written in my presence and it was signed in my presence.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמרינן ורבנן בתראי סברי גזרינן מוליך אטו מביא. ק״ל דאם כן רבנן בתראי לחומרא, א״כ מאי אין צריך שיאמר וכו׳ אלא המוליך והמביא, אדרבה הוי ליה למימר וחכמים אומרים המוליך והמביא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, ויש לומר דחכמים לאו את״ק קאי בהא דקאמרי אין צריך שיאמר, אלא אדר״ג דמצריך אפילו בסמוכות ואדר״א דמצריך אפילו במובלעות, ואמרו להם חכמים לעולם אין צריך אלא במביא ומוליך ממדינת הים, כלומר ממקומת הרחוקים והמוליך לשם.
ורבנן בתראי סברי [וחכמים אחרונים סבורים]: גזרינן [גוזרים אנו] מוליך אטו [משום] מביא, שעשויים אנשים לטעות ולחשוב שכשם שמוליך אינו זקוק להעיד שהגט נכתב ונחתם בפניו, כך המביא לא יזדקק, ולכן תיקנו שגם המוליך למדינת הים צריך להעיד שנכתב הגט ונחתם בפניו.
And the later Rabbis hold: The Sages do decree with regard to one who delivers due to one who brings the bill of divorce from overseas. The reason for this decree is that one might err and think that just as an agent who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas is not required to testify that it was written and signed in his presence, so too, one who brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael need not state this declaration. Consequently, the Sages decreed that even one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas must declare: It was written in my presence and it was signed in my presence.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי לְפָרוֹשֵׁי טַעְמֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא הוּא דְּאָתוּ.

And Rava also resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning. How so? He maintains that everyone agrees that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because there are no witnesses available to ratify it, and the later Rabbis do not disagree with the previous opinion. Rather, they come to explain the reasoning of the first tanna. In other words, the first tanna agrees that one who takes a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas must state the declaration, and he simply taught the halakha in a concise manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפרושי טעמא דתנא קמא – דאיהו נמי מוליך ומביא ס״ל אלא חד מינייהו נקט.
ורבא מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], כיצד? דכולי עלמא [שלדעת הכל] הטעם של אמירת ״בפני נכתב ובפני נחתם״ הוא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ורבנן בתראי [וחכמים אחרונים] אינם באים לחלוק על התנא הראשון, אלא לפרושי טעמיה [לפרש את טעמו] של התנא קמא [הראשון] הוא דאתו [שבאים], שאף הוא סבור שהמוליך צריך להעיד, אלא שאמר דבריו בקיצור.
And Rava also resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning. How so? He maintains that everyone agrees that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because there are no witnesses available to ratify it, and the later Rabbis do not disagree with the previous opinion. Rather, they come to explain the reasoning of the first tanna. In other words, the first tanna agrees that one who takes a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas must state the declaration, and he simply taught the halakha in a concise manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם הָא בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם לֹא צָרִיךְ לְרָבָא נִיחָא לְרַבָּה קַשְׁיָא.

§ The Gemara attempts to cite another proof: We learned in the mishna: One who brings a bill of divorce from one region to another region within a country overseas must also say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara infers: But if he brought a bill of divorce within one region in a country overseas he is not required to state this declaration. This works out well according to the opinion of Rava, as witnesses are available in the same region. However, according to the opinion of Rabba, the matter is difficult, as overseas residents are not experts in the halakha and therefore it does not matter how closely they are located to each other.
רש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא באותה מדינה – ומעיר לעיר.
לא צריך – ואע״ג דאין בקיאין לשמה הואיל ועדים מצויין לקיימו לא צריך.
תנן המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים – ומרישא דמתניתין המביא גט ממדינת הים דמשמע דוקא ממדה״י לא״י לא מצי למיפרך דלעולם באותה מדינה במדינת הים נמי צריך ונקט הכי לאפוקי רקם וחגר.
ודוקא ממדינה למדינה במדינת הים אבל ממדינה למדינה בא״י לא דשכיחי שיירתא ואע״ג דאיכא בתי דינין דקביעי ובאותה המדינה נמי דהיינו מעיר לעיר במדינת הים לא צריך שיאמר דשכיחי שיירתא ולא חיישינן לאין בקיאין לשמה:
בד״ה תנן המביא כו׳ דמשמע דוקא ממדה״י לא״י כו׳ ונקט הכי לאפוקי רקם כו׳ עכ״ל וכן יש לתרץ לרבא דלעולם ממדינה למדינה בא״י נמי צריך ונקט הכי לאפוקי רקם כו׳ מיהו ק״ק לרבא ממוליך דמשמע דוקא מוליך מא״י למדה״י אבל ממדינה למדינה בא״י לא צריך ויש ליישב (א) וק״ל:
רש״י בד״ה לא צריך ואע״ג דאין בקיאין לשמה כו׳ עכ״ל. הא דפשיטא ליה לרש״י ז״ל דלרבא נמי ס״ל דבני מד״ה אין בקיאין לשמה אלא דלא איכפת לן ולא ניחא ליה לומר דרבא סובר דבני מד״ה בקיאין לשמה אלא מסוגיא דהכא גופא מוכח כן כיון דעכשיו ס״ד דעיקר דיוקא דמתניתין לאשמעינן באותו מדינה במד״ה א״צ ואי ס״ד דאינהו נמי בקיאין א״כ מהיכא תיתי דצריך דאיצטריך לאשמעינן דלא אע״כ דלרבא נמי אין בקיאין וקמ״ל דאפי׳ הכי א״צ לומר דלא איכפת לן כיון דרובא דרובא בקיאין וסתם ספרי דדייני כו׳ וק״ל:
א ומנסים להביא ראיה נוספת, תנן [שנינו במשנתנו]: המביא גט ממדינה למדינה במדינת היםצריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם הביא גט באותה מדינה במדינת היםלא צריך. אם כן, לרבא ניחא [נוח] הדבר, שהרי לדעתו הטעם לאמירה זו הוא משום שאין עדים מצויים לקיימו, ובאותה מדינה מצויים הם. ואולם לרבה הסבור שהטעם הוא מפני שאין בקיאים לשמה קשיא [קשה] הדבר, שהרי אף באותה מדינה שבמדינת הים אינם בקיאים!
§ The Gemara attempts to cite another proof: We learned in the mishna: One who brings a bill of divorce from one region to another region within a country overseas must also say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara infers: But if he brought a bill of divorce within one region in a country overseas he is not required to state this declaration. This works out well according to the opinion of Rava, as witnesses are available in the same region. However, according to the opinion of Rabba, the matter is difficult, as overseas residents are not experts in the halakha and therefore it does not matter how closely they are located to each other.
רש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא תֵּימָא הָא בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם לֹא צָרִיךְ אֶלָּא אֵימָא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרִיךְ.

The Gemara answers: According to the opinion of Rabba, do not say that the correct inference is: Within one region in a country overseas, he is not required to state the declaration. Rather, say that one should infer from the mishna: From region to region within Eretz Yisrael, he is not required to do so.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אימא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך – וא״ת ואמאי נקט ממדינה למדינה ניתני המביא גט באותה מדינה במדינת הים צריך כו׳ הא בארץ ישראל אין צריך באותה מדינה וה״ה ממדינה למדינה דלרבה אין חילוק בין אותה מדינה ובין ממדינה למדינה וי״ל דנקט הכי לאשמועינן דלא נימא דממדינה למדינה בארץ ישראל צריך נמי משום קיום כרבא קמ״ל דאין צריך דטעמא לאו משום קיום אי נמי משום דשכיחי עולי רגלים כדמסיק.
בד״ה אלא אימא כו׳ הא בא״י א״צ באותה מדינה וה״ה ממדינה למדינה בא״י דלרבה אין חילוק כו׳ עכ״ל ק״ק לפום הך סברא דלא אסקי אדעתייהו לרבה למטעי בטעמא כדרבא בפשיטות הוה להו לאקשויי לרבה אמאי לא תני רבותא דאפילו באותה מדינה במדה״י צריך מטעם לשמה ומינה מה״ט ע״כ דבא״י אפילו ממדינה למדינה אין צריך דבקיאין לשמה וכן יש להקשות לרבא דליתני אפילו ממדינה למדינה בא״י צריך משום דאין מצויין לקיימו ומינה מה״ט באותה מדינה במה״י דא״צ דמצויין לקיימו ולתירוצם ניחא בין לרבה בין לרבא דאי הוה תני רבותא ה״א בכולהו דצריך ותרי טעמי איתנהו אבל למאי דתני ממדינה למדינה במדה״י ע״כ דיוקא איכא במלתא דא״צ לרבה באותה מדינה במדה״י ולרבא ממדינה למדינה בא״י ודו״ק:
תוספות בד״ה אלא אימא כו׳ וא״ת ואמאי נקט כו׳ עכ״ל. פי׳ דעכשיו סברי התוס׳ דלא שייך כלל למיטעי ולאוקמי טעמא דמתני׳ משום תרי טעמי אלא אי משום לשמה לחוד או משום לקיימו לחוד וא״כ קשיא להו דליתני המביא גט באותה מדינה במ״ה צריך וממילא ידעינן דע״כ טעמא משום לשמה ולא משום קיום וא״כ פשיטא דבא״י א״צ וע״ז תירצו דודאי עכשיו נמי ס״ד דאיכא למיטעי ולאוקמי משום תרי טעמי ואיצטריך לאשמעי׳ דלא אלא משום לשמה לחוד וק״ל:
ומשיבים: לשיטת רבה לא תימא [אל תאמר, אל תדייק]: הא [הרי] באותה מדינה במדינת היםלא צריך, אלא אימא [אמור ודייק] בדרך אחרת: ממדינה למדינה בארץ ישראללא צריך.
The Gemara answers: According to the opinion of Rabba, do not say that the correct inference is: Within one region in a country overseas, he is not required to state the declaration. Rather, say that one should infer from the mishna: From region to region within Eretz Yisrael, he is not required to do so.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ הַמֵּבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דִּיעֲבַד אֲבָל לְכַתְּחִילָּה לָא קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: But that halakha need not be derived by inference, as the mishna is teaching it explicitly: One who brings a bill of divorce from one place to another within Eretz Yisrael is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara answers: If this halakha were to be derived from that statement alone, I would say: This applies only after the fact, i.e., if someone acted in this manner then the bill of divorce is not invalidated. However, it might have been thought that one should not act in this manner ab initio; rather, the agent should state the declaration. Therefore, the mishna teaches us by means of this inference from its first section that he need not state the declaration even ab initio.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מההיא – מדוקיא דרישא.
הוה אמינא הני מילי דיעבד – דאי מייתי ממדינה למדינה בא״י ולא נכתב לפניו אין צריך ליפסול שליחותו על כך.
אבל לכתחילה – אי הוה מימליך הוה מורינן ליה דליקו עליה.
קמ״ל – משנה יתירא דסיפא דלא צריך.
אי מההיא הוה אמינא הני מילי דיעבד – פירש בקונטרס אי מדיוקא דרישא ופי׳ כן משום דאסיפא לא הוי מצי למימר הני מילי דיעבד דהא בהדיא קתני אין צריך דמשמע לכתחילה ומיהו לשון אי מההיא לא משמע הכי ונראה דיש ליישב דהכא שייך למיתני א״צ בדיעבד כלומר אין צריך ליטלו הימנה כשלא אמר בפני נכתב ובפ״נ דאמר לקמן כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתן לה בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל קשה דאמרינן בריש פ״ב (לקמן דף טו.) המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם כו׳ פסול ופריך בגמ׳ תנינא חדא זימנא המביא כו׳ ומשני אי מההיא הוה אמינא צריך ואי לא אמר כשר והיכי הוה מצי למימר הכי הא אמרינן הכא דאי לא תנא אלא חד בבא הוה אמינא בא״י לכתחילה צריך מכלל דבמדינת הים אפילו בדיעבד נמי צריך וי״ל דמאחר דתנא הכא תרי בבי לאשמועינן דארץ ישראל אפילו לכתחילה אין צריך אם כן מהשתא מצינן למימר דהא דצריך במדינת הים היינו לכתחילה אבל בדיעבד כשר להכי איצטריך מתניתין דפ״ב ועוד נראה לר״י דהכי פירושא הני מילי דיעבד שלא ראה כתיבת הגט וחתימתו דיכול ליתנו לה בא״י אבל לכתחילה צריך שיראה כתיבת הגט וחתימתו כדי שיוכל לומר בפני נכתב קמ״ל דלא צריך ובמדינת הים אם לא ראה כתיבת הגט וחתימתו אין יכול להביאו וליתנו לה ואם הביא ונתנו ה״א דכשר אי לא מתניתין דפ״ב והשתא מיתרצה נמי פירכא קמייתא.
אי מההיא הוה אמינא הני מילי דיעבד – איכא דקשיא ליהא הא צריךב ואינו צריך לכתחלה משמע, כדאמרינן במס׳ חולין פ״קג אין השומר צריך להיות יושב ומשמר וכו׳ לכתחלה הוא, ובפ׳ המביא תניןד נמי אמרינן אי מההיא הוה אמרינן צריך ואי לא אמר כשר. ויש מתרץה דכיון דתנן בפרק המביא תניןו ולא אמר בפני וכו׳ פסול, ש״מ דמתני׳ דיעבד היא, והוה אמינא כי קתני אינו צריך ה״מ דיעבד אבל לכתחלה צריך. וי״ל דהוה אמינא שאם נתגרשה תנשא לכתחלה, והיינו דקתני אינו צריך, כלומר אין צריך שיטלנו ממנו ויחזור ויתננו להז. ומיהו לכתחלה אומרים לו שלא ימסור לה הגט אא״כ יאמר בפני נכתב ובפני נחתם קמ״לח. אי נמי הכי קאמר דיעבד כגון שלא ראה כתיבת הגט ונעשה שליח אינו צריך, אבל לכתחלה וכגון שבא הבעל לכתוב הגט ושלחוט לה צריך שיכתוב אותו ויחתום בפני שליח קמ״ל, כך פי׳ בתוס׳י.
א. כ״ה בתוס׳ הרא״ש, ובתוס׳ חולין ג א ד״ה אין.
ב. בתוס׳ הק׳ מאינו צריך דמשמע לכתחילה, אבל צריך משמע אף בדיעבד וכמש״כ המהר״ם שיף, אבל רבינו הוכיח להלן דאף צריך משמע רק לכתחילה, ולפי״ז אף לפירש״י קשיא ליה.
ג. ג א.
ד. טו א.
ה. לא מצאתי.
ו. שם.
ז. להלן ה ב.
ח. וכ״כ בתוס׳, והריטב״א כתב כן בשם רבינו.
ט. צ״ל: ולשלחו, וכן בכי״ק.
י. שם. ועי׳ בחי׳ הר״ן ובתוס׳ הרא״ש ואחרונים.
בד״ה אי מההיא כו׳ דהא בהדיא קתני אינו צריך דמשמע לכתחלה כו׳ עכ״ל ולפירושו אין להקשות דאכתי תקשי הא בהדיא קתני לה בסיפא דא״צ בא״י דמשמע לכתחלה ול״ל למתני הרישא משום דיוקא דממדינה למדינה בא״י דא״צ די״ל דאי לאו הרישא הוה מוקמינן הסיפא באותה מדינה בא״י כפירוש רש״י לקמן ואין להקשות לדברי התוס׳ דל״ל למימר דאיצטריך הרישא ליתורא דאפילו לכתחלה הא בלאו הכי ניחא דאיצטריך דיוקא דרישא דמסיפא לא הוה שמעינן אלא באותה מדינה בא״י דאיכא למימר דבסיפא סתמא קתני המביא גט בא״י א״צ כו׳ דמשמע אפילו ממדינה למדינה בא״י ומיהו ק״ק למאי דמסיק מדלא קתני ממדינה למדינה סתם ע״כ דאתא לדיוקא נמי דממדינה למדינה בא״י לא צריך דהא א״נ דהוה קתני סתם ממדינה למדינה א״צ הוה שמעינן שפיר מדיוקא דבאותה מדינה במדה״י דא״צ ומסיפא דקתני בא״י א״צ ע״כ אפילו ממדינה למדינה בא״י הוא דבאותה מדינה במדה״י נמי א״צ כדדייקינן מרישא מדקתני ממדינה למדינה סתם ויש ליישב כמו לרב׳ ודו״ק:
גמרא אי מההיא הו״א ה״מ דיעבד. וקשיא לי אמאי לא קאמר להיפך דקושטא דמילתא הכי הוא לרבה דמשום לשמה בעינן אפי׳ בדיעבד והיינו במ״ה או במוליך ממ״ה לא״י אבל משום לקיימו לא בעינן דיעבד אבל לכתחילה צריך והיינו דוקא דממדינה למדינה בא״י צריך לכתחילה וסיפא קתני דבאותה מדינה בא״י א״צ אפילו לכתחילה ועוד קשה דלפ״ז נמי לא הוי צ״ל בסמוך דרבה אית ליה דרבא מחמת קושיא דרשב״ג דמצריך מהגמוניא להגמוניא במקפידין והיינו ע״כ משום טעמא דלקיימו ולמאי דפרישית לא הוי קשה מידי די״ל דהא דמצריך רשב״ג היינו לכתחילה משום לקיימו כדפרישית. מיהו בזה יש ליישב בדוחק דמשמע ליה בפשיטות דרשב״ג אמילתא דת״ק קאי דמצריך במ״ה והיינו אפילו בדיעבד ומדקאמר רשב״ג אפילו מהגמוניא להגמוניא משמע דהיינו בהאי גוונא גופא אפילו דיעבד אבל הכא דלא סליק אדעתיה הא דרשב״ג ודאי קשה וצ״ע:
בד״ה אי מההיא כו׳ פירש בקונטרס כו׳ ופי׳ כן משום דאסיפא וכו׳ עכ״ל. ויש לתמוה דהא לרש״י בלא״ה א״א לפ׳ דאסיפא קאי דהא לפירושו לק״מ מסיפא דאיכא למידחי דבאותה מדינה עצמה קאי ואף שהתוספות לא רצו לפרש כן כמ״ש מהרש״א ז״ל מ״מ כיון שרש״י ז״ל פי׳ כן להדיא בד״ה ואיכא דמותיב א״כ למה נדחקו התוס׳ בכוונתו ונראה דבאמת לא דקדקו התוס׳ ממה שלא רצה רש״י לפרש דאי מההיא קאי אסיפא דודאי א״א לו לפרש כן לפי שיטתו אלא עיקר דיוקא דהתוס׳ על לשון רש״י ז״ל שלא היה לו לפרש כלום על ל׳ אי מההיא כיון דעכ״פ מיתרצא שפיר קושית המקשה בכל הצדדים דלעולם איצטריכו תרי בבי דמתני׳ דמכל חדא וחדא נימא דהיינו דיעבד דוקא לכן הוצרכו תוס׳ לפ׳ בכוונת רש״י דבסיפא לחודא לא שייך למימר דאדיעבד קאי אלא דמ״מ אין להקשות א״כ ליתני בבא דסיפא לחוד דהא לפי שיטת רש״י לא שייך כלל לומר דליתני בבא דסיפא לחוד דאיכא למימר דבאותה מדינה קאי ודו״ק:
בא״ד אבל עוד קשה דאמר ברפ״ב ופריך בגמרא תנינא חדא זימנא כו׳ עכ״ל. כוונתם דלפ״ז קשיא נמי לרבה אליבא דמסקנא מתני׳ דפ״ב אמאי איצטריך דהא מהני תרי בבי דמתני׳ דרפ״ק ידעינן דע״כ במ״ה צריך אפילו בדיעבד דאלת״ה אלא דוקא לכתחילה א״כ אמאי איצטריכו תרי בבי למעוטי א״י וע״ז תירצו שפיר דודאי אי הוי קתני חד בבא ברפ״ק ה״א דבמ״ה צריך בדיעבד אבל בא״י דיעבד א״צ אבל לכתחילה צריך לכך אשמעינן אידך בבא דפ״ק דבא״י אף לכתחילה א״צ ועכשיו איכא למיטעי איפכא דבא״י לכתחילה א״צ ובמ״ה צריך לכתחילה ולא דיעבד קמ״ל מתני׳ דבפ״ב. אבל קשיא לי דמאי קשיא להו להתוס׳ מעיקרא דהא בלא״ה איצטריך מתני׳ דבפ״ב דבלא״ה הו״א הא דפסול בדיעבד אליבא דרב׳ היינו כשלא אמר כלום לא בפ״נ ולא בפנ״ח אבל אם אמר בפ״נ לחוד הו״א דכשר בדיעבד דלא בעינן כתיבה לשמה בדיעבד וכר״מ דהא לא ידעינן דלא מצריך ר״מ אף לכתחלה אלא ממימרא דאמוראי ולאחלופי הא לא חיישינן קמ״ל דאפ״ה פסול וכר״א וכן להיפוך דה״א כשאמר בפ״נ לחוד אף לר״א כשר דיעבד ולא חשיב כמזוייף מתוכו קמ״ל דאפ״ה פסול דהו״ל מזוייף מתוכו ולכאורה יש ליישב ע״פ מאי דפרישית לעיל דלמסקנא דרבה אית ליה לקיימו אפילו בדיעבד מדמצריך רשב״ג מהגמוניא כו׳ כמו מד״ה לת״ק וא״כ שמעינן מהאי בבא דע״כ משום טעמא דלקיימו לחוד פסול בדיעבד כמ״ש וא״כ מקשו תוס׳ שפיר דלא ליתני ברפ״ב האי בבא דכשאמר בפ״נ ולא בפני נחתם דפסול דהא ממילתא דרשב״ג ידעינן דפסול דיעבד לטעמא דלקיימו מיהא לענין בפני נחתם. אבל זה דוחק דודאי לקמן בשמעתין א״ש דמקשה בפשיטות לרבה מדרשב״ג ולא מצי למימר דרשב״ג פליג את״ק בטעמא דלקיימו דלת״ק לית ליה דאכתי מקשה שפיר מנ״ל לרבה גופא דפליגי בהאי טעמא ואדרבא כיון דמצינו מיהא דרבן שב״ג אית ליה טעמא דלקיימו דלמא ת״ק נמי הכי ס״ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן משא״כ לענין דיוקא דמתני׳ לא שייך לומר כן די״ל דהא גופא קמ״ל במתני׳ דפ״ב דלא תימא דרשב״ג פליג את״ק או שנאמר דרשב״ג לא מצריך בדיעבד אלא כשלא אמר אף בפני נחתם משום דטעמא דלקיימו ודאי שייך אף בדיעבד אבל אי אמר בפני נחתם ולא בפ״נ הוי אמינא דאף לרשב״ג כשר מיהא דיעבד כמו במדינת הים משום דלא חיישו משום כתיבה לשמה בדיעבד דכרבי מאיר ס״ל וסובר דמצריך מיהא לכתחלה אי לאו דר״נ אבל הת״ק גופא ה״א דכר״א ס״ל ואדרבה אם לא אמר בפני נכתב פסול בדיעבד אבל כשאמר בפ״נ ולא בפני נחתם ה״א דכשר דיעבד וס״ד אמינא דלא חשיב כמזוייף מתוכו קמ״ל בפ״ב דכל שלא אמר דווקא שניהם כאחד פסול בכל עניין אף דיעבד וצ״ע ודו״ק:
תוס׳ ד״ה אי וכו׳ אי מדיוקא דרישא. עי׳ חולין דף ג ע״א תוד״ה אין:
על תירוץ זה מקשים: דבר זה אינו צריך ללומדו בדרך דיוק, הא בהדיא קתני לה [הרי במפורש הוא שונה אותה] במשנה: המביא גט בארץ ישראל, אינו צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״! ומשיבים: אי מההיא, הוה אמינא [אם מזו בלבד, הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בדיעבד שאם לא עשה כן — לא נפסל הגט, אבל לכתחילה לא ינהג כך, אלא יעיד על הדבר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] דיוק זה שאף לכתחילה אינו צריך.
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: But that halakha need not be derived by inference, as the mishna is teaching it explicitly: One who brings a bill of divorce from one place to another within Eretz Yisrael is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara answers: If this halakha were to be derived from that statement alone, I would say: This applies only after the fact, i.e., if someone acted in this manner then the bill of divorce is not invalidated. However, it might have been thought that one should not act in this manner ab initio; rather, the agent should state the declaration. Therefore, the mishna teaches us by means of this inference from its first section that he need not state the declaration even ab initio.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִיכָּא דְּמוֹתֵיב לַהּ הָכִי הָא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרִיךְ.

The Gemara offers an alternate version of this discussion: And some raise this objection like this, by inferring differently from that ruling of the mishna. The mishna teaches: One who brings a bill of divorce from one region to another region within a country overseas must also say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara infers from here that if he brings the document from region to region within Eretz Yisrael, he is not required to state the declaration.
רש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיכא דמותיב הכי כו׳ – וניחא ליה למידק מרישא ולאותובי ולאו לאותובי מסיפא דקתני בהדיא המביא גט בארץ ישראל אינו צריך אלמא טעמא משום לשמה הוא דמשום דברישא תני בהדיא ממדינה למדינה וסיפא לא תנא ממדינה למדינה ואי הוה מותיב ליה מיניה הוה משני ליה דבאותה מדינה עצמה קאי ואע״ג דהוה מותבינן ליה מכלל דמדינת הים באותה מדינה נמי לא צריך סוף סוף הדר הוה ליה דוקיא.
ועתה אבאר כולה שמעתא על מכונה. ואיכא דמותבי הכי הא ממדינה למדינה בארץ ישראל מאי לא צריך, לרבה ניחא לרבא קשיא דממדינה למדינה בארץ ישראל לא שכיחי שיירתא ואמאי לא צריך. ומשני לא תימא ממדינה למדינה לא צריך, דודאי צריך וצריך דהא לא שכיחי שיירתא כדמוכח בחזקת הבתים, אלא אימ׳ באותה מדינה וכו׳.
ואיכא דמותיב הכי הא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך וכו׳ והא דמהדר אדיוקא ולא מותיב ממתניתין גופה, דקתני המביא גט מא״י אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, דמשמע אפילו ממדינה למדינה בארץ ישראל, וכדמותבינן מינה לעיל. נראה דטעמא דמילתא משום דהוה דחינן ליה, הכא במאי עסקינן במדינה אחת בא״י אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל צריך, ומשום הכי ניחא ליה לאקשויי מדיוקא דמתניתין דקתני בהדיא המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים דמשמע ליה הא בא״י כענין זה לא צריך, מדלא קתני המביא סתם, והיינו נמי דכי דחינן ליה לא תימא הא ממדינה למדינה בא״י לא צריך, דלא אקשי ליה מממתניתין דהמביא בא״י, ואקשי ליה אי הכי ליתני המביא ממדינה למדינה סתם, כלומר אנא הכי קא קשיא לי דאם איתא ממדינה למדינה בא״י נמי צריך, ליתני המביא ממדינה למדינה סתם, ואי משום לאשמועינן דבאותה מדינה אפילו במדינת הים אין צריך שיאמר, הא ודאי ממילא שמעינן לה דכיון דמביא ממדינה למדינה בכל מקום ואפילו בארץ ישראל צריך שיאמר, על כרחך שמעינן דטעמא דמתניתין משום שאינן מצויין לקיימו הוא, וכיון שכן באותה מדינה אפילו במדינת הים לא צריך דהא מצויין לקיימו ואין בקיאין לשמה הא לא איצטריך לאשמועינן, דלרבא דאמר לפי שאינן מצויין לקיימו והא כולי עלמא בקיאין לשמה נינהו ולא חיישינן להכי כלל ולית ליה למתניתין לאשמועינן כלל דלא ניחוש להכי כנ״ל.
זו היתה גרסה אחת של דיון זה, ואיכא דמותיב לה הכי [ויש שמקשה אותה כך] באופן אחר, ומדייק מלשון המשנה: המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך לומר ״בפני נכתב״ וכו׳, הא [הרי] ממדינה למדינה בארץ ישראללא צריך להביא עדים.
The Gemara offers an alternate version of this discussion: And some raise this objection like this, by inferring differently from that ruling of the mishna. The mishna teaches: One who brings a bill of divorce from one region to another region within a country overseas must also say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara infers from here that if he brings the document from region to region within Eretz Yisrael, he is not required to state the declaration.
רש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לְרַבָּה נִיחָא לְרָבָא קַשְׁיָא לָא תֵּימָא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרִיךְ אֶלָּא אֵימָא הָא בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם לֹא צָרִיךְ.

This works out well according to the opinion of Rabba, as the residents of Eretz Yisrael are aware of the halakha that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. However, it is difficult according to the opinion of Rava. The Gemara rejects this inference: Do not say that the mishna is teaching that from one region to another region within Eretz Yisrael, he is not required. Rather, say: Within one region in a country overseas he is not required to state the declaration.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבה ניחא [נוח] הדבר, שהרי לדעתו בארץ ישראל אין צורך בעדים כיון שהם בקיאים לשמה. ואילו לרבא קשיא [קשה]! ודוחים: לא תימא [תאמר] ותדייק ממדינה למדינה בארץ ישראללא צריך, אלא אימא [אמור] ודייק כך: הא [הרי] באותה מדינה במדינת היםלא צריך.
This works out well according to the opinion of Rabba, as the residents of Eretz Yisrael are aware of the halakha that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. However, it is difficult according to the opinion of Rava. The Gemara rejects this inference: Do not say that the mishna is teaching that from one region to another region within Eretz Yisrael, he is not required. Rather, say: Within one region in a country overseas he is not required to state the declaration.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲבָל מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַאי צָרִיךְ לִיתְנֵי הַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה סְתָם.

The Gemara questions this interpretation: However, if that is so, with regard to an agent who brings a bill of divorce from region to region within Eretz Yisrael, what is the halakha? Is he required to state the declaration? If so, let the mishna teach simply: One who brings a bill of divorce from one region to another region must state the declaration, without specification, and this would apply both overseas and in Eretz Yisrael.
ראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשי אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל מאי צריך ליתני המביא גט ממדינה למדינה סתם. והאי דלא מקשי מדתנן המביא גט בארץא אינו צריך, משום דרבא מצי מתרץ לה דבאותה מדינה בארץ ישראל קתני דאינו צריך, ואפילו הכי לא תוכל להקשות פשיטא, דאיצטריך סד״א דבארץ ישראל לא שכיחי שיירתא כדאמ׳ סתם יהודה וגליל וכו׳ ואפילו באותה מדינה נמי לא שכיחי כל כך ויהא צריך לומר, קמ״ל דלא צריך. ולפיכך לא הקשה אלא מדוקיא דמתני׳ דליתני ממדינה למדינה סתם.
א. בארץ ישראל.
וממשיכים להקשות: ולשיטה זו אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל, מאי [מה] יהא הדין? צריך להעיד? אם כן, ליתני [שישנה] באופן כללי: המביא ממדינה למדינהסתם צריך לומר ״בפני נכתב״ וכו׳, ובכלל זה גם מדינת הים וגם ארץ ישראל!
The Gemara questions this interpretation: However, if that is so, with regard to an agent who brings a bill of divorce from region to region within Eretz Yisrael, what is the halakha? Is he required to state the declaration? If so, let the mishna teach simply: One who brings a bill of divorce from one region to another region must state the declaration, without specification, and this would apply both overseas and in Eretz Yisrael.
ראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לְעוֹלָם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָמֵי לֹא צָרִיךְ דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא עוֹלֵי רְגָלִים מִישְׁכָּח שְׁכִיחִי.

The Gemara answers: Actually, one who brings from region to region within Eretz Yisrael is also not required to state the declaration even according to the opinion of Rava, for the following reason: Since there are those who ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival, witnesses are frequently available and they can come even from one region to another.
רש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך – כדקא דייקת ולא תיקשי לרבא.
כיון דאיכא עולי רגלים – שכיחי עדים לקיימו והא דאמרן לעיל בריש שמעתין ממדינה למדינה בא״י איכא בינייהו ליתא וסמי ליה מהכא.
[סימן תקסח]
1כיון דאיכא עולי רגלים כו׳ ובזמן שאין בית המקדש קיים כיון דאיכא ב״ד דקביעי כו׳. וקשיא הא קיימא לן (ב״ב לח ע״א) ג׳ ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל כו׳ עד שיהא עמו במדינה, ומסקינן בגמ׳ סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ולא שכיחי שיירתא. יא״רא.
ותירץ חמיב דהכי קאמר, כיון דאיכא עולי רגלים, שכל ישראל עולים ואפילו מי שאינו עולה בכל רגל עולה ברגל אחת בשנה לכל הפחות, והן באין לדין שמה לפני בית דין הגדול, וגם עולין שאר קייומים שמה וחותמין, ומתוך כך כל אחד רואה חתימת חבירו ומכירה. דהא לא טרידי במידי כל כך דנאמר מתוך טרדייהו לא ראו חתימת העולים כדאמרי׳ לקמן (גיטין ו ע״א) באנשי קטיספוןג דטרידי בשוקייהו. וכשמביאין גיטין מגליל ליהודה, יש מיהודהד הרבה שמכירין חתימות אילו ומצויין לקיימן ואין צריך לומר בפני נכתב, והוא הדין מיהודה לגליל, ואע״ג דלא שכיחי שיירתא אלא ברגל. אבל גבי חזקה, כיון דלא שכיחי שיירתא כל כך אלא פעם אחת או פעמים בשנה כדאמרי׳ סתם יהודה כשעת חירום דמי, ואפילו בזמן שבית המקדש קיים כשעת חירום דשאר מלכיות דמו דלא שכיחי שיירתא, ואע״ג דבזמן שבית המקדש קיים איכא עולי רגלים ובזמן שאין בית המקדש קיים איכא בתי דינים דקביעי, החזקה דשמא לא שמע המערער ולכך לא מיחה. ואע״ג שאותן באין לרגל וכן אותם שבאין לדין כמהו בתי דינים דקבעי, לא שכיחי כל כך, שאדם טרוד בדינו שתים ושלש שעות ביום ושוב נרפה, מצי למימר המערער אני לא הייתיז לרגל בשעה שהיו אנשי מקומך שמה או חולה הייתי ולא הייתי הולך בין האנשים ולא הגידו לי, וקיימא לן בכלח היכא שלא יכולט גם זה אינו יכול להחזיק ואין בחזקתו כלום. דאע״ג דקיי״ל (ב״ב לח ע״ב) חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה, ואי איפשר שלא ישמע המחזיק ויזדהר בשטרו, והוא הדין נמי אי איפשר שלא שמע המערער שזה מחזיק בשלו והיה לו למחות, היינו התם דשכיחי שיירתא כל שעה, דאנן סהדי דודאי שמע המערער שאותו השני מחזיק בקרקעו שאם לא הגידה לו השיירא האחת שהייתה טרודה בשוק הגידה לו השנית והשלישית והרביעית, אבל במקום שהשיירות אינם מצויות כל שעה אלא פעם אחת או פעמים בשנה, שמא אותן השיירות היו טרודות בשוקייהו ולא הגידו לו, ואותן שבאין לרגל ושבאין לדין אע״ג דלא טרידי מצי למימר כאשר פירשתי למעלה.
ואני שמואלי אחזיק דבריו דיפה כיון. דלא מיבעיא היכא שהמערער במקום שאין השיירות מצויות כל כך אלא פעם אחת בשנה דאמ׳רינן השיירא היתה טרודה, אלא אפילו אם המערער עצמו מאותם שיירות שאינן מצויות והוא בא במקום שמחזיק בשלו, מציכ למימר לא ידעתי דטרוד הייתי בשוק. דההואל דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מינך זבנתה ואכלית שני חזקה אמר ליה אנא בשוקי (גוואי) [בראי]⁠מ הואי, בשוקים החיצונים, ולא ידעתי שאתה מחזיק בשלי ולכך לא מחיתי אמר ליה הא אית לי סהדי דאתית להכא כל תלתין אמר ליה כי אתאי להכא בשוקאי הוה טרידנא ולא הוה ידענא, אמר רבא דינא קאמר ליה דעביד איניש דטריד בשוקא כל תלתין יומין, אלמא כיון שאמת הדבר שהמערער הולך למרחוק במקום שאין שיירות מצויות, אע״פ שבא למקום שמחזיקין בשלו, יכול לומר לא ידעתי דטרוד בשוקי הייתי, וכל שכן שנאמר השיירה היתה טרודה ולא אמ⁠[רו] לו ואינה חזקה כלום.
אבל הא קשיא לי. דהכא אמרינן כיון דאיכא בתי דינין דקביעי מישכח שכיחי לקיימו אע״ג דלא שכיחי שיירתא, ולעיל (גיטין ב ע״ב) אמרינן מאי בינייהו איכא בנייהו ממדינה למדינה בארץ ישראל דלרבה בקיאין לשמה ולרבא אין עדים מצויין לקיימו וצריך לומרנ, אלמא כיון דלא שכיחי שיירתא אע״ג דאיכא למימרס בתי דינין דקביעי ולאע אמרי׳ מישכח שכיחי לקיימו וצריך, והיינו כדאמרי׳ בחזקת הבתים סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו דלא שכיחי שיירתא. לכך אומר אני שמואל כי יפה כיון חמי, דהכא נמי משמע בכל זו ההלכה דממדינה למדינה לא שכיחי שיירתא, ואפילו הכי כיון דאיכא עולי רגלים כו׳ מישכח שכיחי לקיימו כדפר׳ לעיל, ואע״ג דלא שכיחי שיירתא.
ומשני דממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך ואע״ג דלא שכיחי שיירתא כיון דאיכא עולי רגלים כו׳. ולמאן דמותבי הכי לית ליה דאיכא בין רבא לרבה אלא דאתיוה בי תרי אבל ממדינה למדינהפ אפילו לרבא לא צריך כדמפרש טעמא הכא, ואפילו הכי קיימא לן כדמותבי הכי דממדינה למדינה לא צריך אע״ג דלא שכיחי שיירתא כיון דאיכא עולי רגלים וכיון דאיכא בתי דינים דקביעי. וכן מוכח לקמן בכמה דוכתי.
א. הוא כנראה רבינו אורי חתן רבינו שהשיב לו רבינו בסי׳ מ. עיין להלן. וכקושיתו הקשו הרבה ראשונים, תוס׳ בסוגיין ד״ה כיון ובבב״ב דל״ח ע״ב ורמב״ן ורשב״א וריטב״א ור״ן בסוגיין.
ב. ראב״ן, חמיו של רבינו יא״ר וכנ״ל.
ג. וכ״ה בדק״ס השלם. בד״פ קטסיפון.
ד. צ״ל ביהודה.
ה. לא הויא חזקה. (אב״ש).
ו. אולי בפני.
ז. כנ׳ עליתי.
ח. כנ׳ דכל.
ט. למחות גם וכו׳. (אב״ש).
י. הוא רבינו שב״ט חתן רבינו אף הוא. עיין להלן: אומר אני שמואל דיפה כיון חמי.
כ. בכת״י לא מצי. וטס״ה.
ל. ב״ב ל ע״א.
מ. עי׳ בספרנו לב״ב דף ל ע״א סד״ה וכן.
נ. בפני נכתב ובפ״נ.
ס. ׳למימר׳ כנ׳ מיותר.
ע. צ״ל לא.
פ. בארץ ישראל.
1. סימן זה מופיע בראב״ן כנספח לאחר סיום מסכת גיטין.
כיון דאיכא עולי רגלים מישכח שכיחי – ואע״ג דלענין מחאה שלא בפניו אמרינן בחזקת הבתים (ב״ב דף לח:) סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ולא הוי מחאה היינו משום שאין המחזיק דרכו לחזר אם עשו מחאה אבל הכא שמחזרת אחר עדים המכירים חתימת העדים מצויין לקיימו. ואם תאמר דלקמן (דף ו.) משמע איפכא גבי בני מחוזא דניידי ומצרכי בפני נכתב משכונה לשכונה אטו במחוזא מי לא הוה מחאה וי״ל דהתם אפילו ימחה בפני בני אדם שהולכין להם שלא יאמרו למחזיק מכל מקום דרך הליכתם יאמרו לאחרים וחברך חברא אית ליה כדאמרינן התם אבל לענין קיום כיון דניידי לא ימצא קיום כשיצטרך להם.
ומשיבים: לעולם ממדינה למדינה בארץ ישראל נמי [גם כן] לא צריך, וטעמו של דבר: שכיון דאיכא [שיש] עולי רגלים הבאים לבית המקדש, מישכח שכיחי [מצויים] עדים לבוא אפילו ממדינה למדינה.
The Gemara answers: Actually, one who brings from region to region within Eretz Yisrael is also not required to state the declaration even according to the opinion of Rava, for the following reason: Since there are those who ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival, witnesses are frequently available and they can come even from one region to another.
רש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר כֵּיוָן דְּאִיכָּא בָּתֵּי דִינִין דִּקְבִיעִי מִישְׁכָּח שְׁכִיחִי.

The Gemara raises a difficulty: This works out well when the Temple is standing, as there are those who ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival at that time. However, when the Temple is not standing what can be said? The Gemara answers: Since there are central courts that are fixed in a permanent location where everyone goes, witnesses are frequently available to ratify the bill of divorce.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתי דינין דקבועין – בעיירות כתקנת עזרא בשני ובה׳ ומצויות שיירות שהולכות לדון במקום הוועד.
כיון דאיכא בתי דינין דקביעי משכח שכיחי – איכא למידק והא תנןא ג׳ ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל וכו׳, ואמרי׳ התם בגמ׳ חזקה שלא בפניו הויא חזקהב, אלא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי, פי׳ ולא שכיחי ולא אמרינן בהו חברך חברא אית ליהג. ואיכא למימר התם ממילא הכא ע״י דרישה וחקירה, כלומר גבי חזקה כיון דלא שכיחי רבים משום חירום לא היה זה יודע מי יורד לתוך שלוד, ואי נמי שמע ומיחה לא שמע מחזיק מחאתו שאין הדבר נשמע מאיליו, ומפני כך חזקתן בטלה, אבל הכא כיון שהאשה מחזרת אחר העדים לקיים את גיטה, ושכיחי אינשי דאזלו לב״ד למקום הוועד, וקיום שטרות וכל הלכות גיטין מילי דמסירי לבי דינא נינהו, אי אפשר שלא יהיו עדים מצויים שם בב״ד לקיימוה, ומה אלו שני׳ שהביאו גט ממדינת הים חשבינן כאלו עדים מצויין לקיימו כפי שכתבנוו כל שכן הני. ובספר הישרז מתורץ גבי מחאה לא רכיבא איסורא עליה אבל גבי ערוה רכיבא איסורא עליה.
א. ב״ב לח א.
ב. לפנינו בגמ׳ שם מחאה שלא בפניו הוי מחאה, ועי״ש תוד״ה מחאה שכתבו דבדוקא נקט מחאה ולא נקט חזקה. וכ״כ שם בשיטמ״ק בשם עליות ה״ר יונה ותוס׳ הרא״ש. ועי״ש גם ביד רמ״ה. אבל הריטב״א כתב דה״ה דהו״מ למנקט חזקה. אמנם גם רבינו בחידושיו שם גורס כלפנינו מחאה, אלא דהכא לא דייק בלישנא, ולא ס״ל סברת הראשונים הנ״ל וכמבואר להלן בדבריו, ובהערה 181.
ג. וכ״ה בתוד״ה כיון ובתוס׳ ב״ב לח ב ד״ה דסתם, וכן ברשב״א וריטב״א שם, ובחי׳ הר״ן בסוגיין.
ד. והתוס׳ והראשונים הנ״ל הערה 179 לא ס״ל כן אלא דהחזקה נשמעת תמיד. ועיין באו״ת קצוה״ח ונתה״מ רס״י קמג מש״כ בזה.
ה. כעין זה כתב הרשב״א בב״ב שם, ועיין בתוס׳ וראשונים הנ״ל.
ו. לעיל ב ב ד״ה רבא, ורבינו שם דחה פירוש זה.
ז. לא מצאתי בספר הישר לפנינו, ועיין בראב״ן סוף מכילתין מה שהאריך בזה.
ומקשים: תינח [נניח] בזמן שבית המקדש קיים, שאז היו עולי רגל ועדים מצויים, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: כיון דאיכא [שיש] בתי דינין מרכזיים דקביעי הם קבועים] ונמצאים במקום אחד והכל באים אליהם — מישכח שכיחי [מצויים] עדים לקיימו.
The Gemara raises a difficulty: This works out well when the Temple is standing, as there are those who ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival at that time. However, when the Temple is not standing what can be said? The Gemara answers: Since there are central courts that are fixed in a permanent location where everyone goes, witnesses are frequently available to ratify the bill of divorce.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תְּנַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַעֲסָסְיוֹת שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ ב׳שְׁנֵי הֶגְמוֹנְיוֹת שֶׁהָיוּ מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה לְפִיכָךְ הוּצְרְכוּ לוֹמַר מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא.

The Gemara suggests a different proof: We learned in the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel says that even an agent who brings a bill of divorce from one district to another district must say that it was written and signed in his presence. And Rabbi Yitzḥak said: There was one city in Eretz Yisrael, and Asasiyyot was its name, and it contained two districts that divided the city. And its two governors were so particular with each other that they enacted travel restrictions that made it impossible to cross through the city, and consequently they were required to say the declaration when bringing a bill of divorce from district to district.
רש״יתוספותפסקי רי״דפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקפידין זה על זה – שלא ילך בן הגמוניא זו להגמוניא זו.
ואמר ר׳ יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל כו׳ – בלא ר׳ יצחק נמי יש להוכיח דבארץ ישראל היתה דבחוצה לארץ באותה הגמוניא נמי צריך לרבה כיון דאין בקיאין לשמה.
שהיו מקפידין זה על זה – וחירום דידהו הוי טפי מחירום דיהודה וגליל.
רשבג״א אפילו מהגמוניא להגמוניא אמר ר׳ יצחק עיר אחת היתה בא״י ועססיות שמה והיו בה שני הגמונים שהיו מקפידים זה על זה. לפי׳ הוצרכו לומר אפילו מהגמוניא להגמוניא אמר ר׳ יצחק עיר אחת היתה בא״י ועססיות שמה והיו בה שני הגמונים שהיו מקפידים זה על זה. לפי׳ הוצרכו לומר אפילו מהגמוניא להגמוניא. ואע״ג דבא״י בקיאין לשמה כיון דמקפידים זה על זה שלא יעברו אלו על אלו ולא שכיחי שיירתא צריך הוא לומר:
בד״ה וא״ר יצחק כו׳ בלא ר׳ יצחק נמי יש להוכיח כו׳ עכ״ל. ולענ״ד נראה ליישב דבלא ר׳ יצחק לא מצי לאקשויי דאיכא למימר להיפך מדקאמר רשב״ג מהגמוניא להגמוניא אלמא דלא שכיחי שיירות בכה״ג ואפ״ה משמע דת״ק דרשב״ג סובר מהגמוניא להגמוניא לא צריך וע״כ היינו משום דלית ליה כלל טעמא דלקיימו אלא משום לשמה וא״כ הוי מילתא דרבה כתנאי ומש״ה מייתי דרבי יצחק דרשב״ג מיירי בעיר אחד של שני הגמונים וא״כ אפי׳ ת״ק דפליג בהא היינו שסובר דבקפידא כי האי שהיא לפי שעה לא חיישינן ולא עדיפי מחירום דיהודא וגליל אבל בעיקר טעמא דלקיימו מודה ליה דאפושי פלוגתא לא מפשינן וק״ל:
ב ומביאים ראיה נוספת, תנן [שנינו במשנתנו]: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא צריך המביא גט לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״. ואמר ר׳ יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות שמה, והיו בה שני הגמוניות שחילקו ביניהן את העיר, שהיו מקפידין זה על זה עד שאי אפשר היה לעבור ממקום למקום באותה עיר, לפיכך הוצרכו לומר מהגמוניא להגמוניא.
The Gemara suggests a different proof: We learned in the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel says that even an agent who brings a bill of divorce from one district to another district must say that it was written and signed in his presence. And Rabbi Yitzḥak said: There was one city in Eretz Yisrael, and Asasiyyot was its name, and it contained two districts that divided the city. And its two governors were so particular with each other that they enacted travel restrictions that made it impossible to cross through the city, and consequently they were required to say the declaration when bringing a bill of divorce from district to district.
רש״יתוספותפסקי רי״דפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְרָבָא נִיחָא לְרַבָּה קַשְׁיָא רַבָּה אִית לֵיהּ דְּרָבָא.

The Gemara comments: This works out well according to the opinion of Rava, who holds that the reason is due to witnesses, as the witnesses could not pass from one district to another. However, it is difficult according to the opinion of Rabba, as he maintains that there is no need to state the declaration in Eretz Yisrael because its residents are aware of the halakha that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. The Gemara answers: Rabba is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, i.e., Rabba agrees that one of the reasons for this halakha is because witnesses are not available to ratify the bill of divorce. He adds another reason, that they are not experts in the halakha of writing the document for her sake.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבה קשיא – דהא ארץ ישראל הואי ובקיאין לשמה ומשום דלא שכיחי לקיימו אצרכוה.
רבה אית ליה דרבא – דממדינה למדינה בארץ ישראל היכא דקפדי ולא שכיחי עדים צריך למימר אבל רבא לית ליה דרבה דאי שכיחי עדים לא חיישינן לאין בקיאין דכולהו בקיאין.
רבה אית ליה דרבא – וא״ת אמאי צריך לרבה בפני נכתב מהגמוניא להגמוניא והא רבה לא חייש לאיחלופי כיון דידענו לא מהני וי״ל דמתחילה לא היו מתקנין בפני נכתב משום איחלופי אבל כיון דתקינו משום לשמה במדינת הים תקנו שיאמר בכל מקום אף בארץ ישראל.
הא דאמר דרבה אית ליה דרבא. ק״ל מ״מ כיון דלא חייש לאיחלופי, מהגמוניא להגמוניא בא״י אמאי צ״ל בפני נכתב, לימא בפני נחתם ודיו. י״ל ודאי מעיקרא לא היו מתקנין בפני נכתב משום איחלופי, אלא מיהו כיון דאיתקין משום לשמה במדינת הים, תקנו שיאמר כך בכ״מ שצ״ל בפני נחתם ואפילו מהגמוניא להגמוניא בא״י.
בד״ה רבה אית ליה דרבא כו׳ והא רבה לא חייש לאחלופי כיון דידענו לא מהני כו׳ עכ״ל יש לדקדק דבא״י קיימינן ולא איצטריך בפני נחתם משום לשמה אימא דקושטא הוא דידענו מהני כמו לרבא במדה״י ואיכא למיחש שפיר בא״י משום איחלופי ולכך צריך לומר בפני נכתב כמו לרבא ויש ליישב דמשמע לרבה דכולהו משניות גרירן בתר הך מתני׳ דרפ״ב דידענו לא מהני דמה״ט לא מתוקם מתני׳ דהכא כר״א ובעי בפני נכתב משום לשמה ובפני נחתם משום קיום כמ״ש התוס׳ לעיל ועיין בזה עוד לקמן בסמוך וק״ל:
בד״ה רבה אית ליה דרבא וא״ת אמאי צריך לרבה בפ״נ כו׳ עכ״ל. והקשה מהרש״א ז״ל דילמא בא״י דלא שייך לשמה מהני באמת ידענו וצריך בפ״נ משום אחלופי ודוקא במדינת הים ס״ל לרבה דלא חיישינן לאחלופי כיון דהתם איכא היכר דידענו לא מהני משום לשמה עכ״ל. ולפי מאי דקשיא ליה למהרש״א ז״ל תירוצו הוא דוחק גדול דהא איכא למימר דמתני׳ דפ״ב דקאמר ידענו לא מהני היינו משום דבמדינת הים קאי להדיא והתם בעינן לשמה אמנם כל עיקר קושיית מהרש״א ז״ל היינו לפי שיטתו שפי׳ כוונת התוס׳ לעיל דף ג׳ בד״ה הכא בפני וכו׳ דטעמא דידענו לא מהני היינו משום לשמה משא״כ לפי שיטתי שכתבתי שם דאף בלשמה נמי מצינן למימר דידענו מהני והיינו כשאומר ידעתי שנכתב לשמה אלא הא דקאמר רבה דידעתי לא מהני היינו משום דלענין לשמה דייק טפי כשאומר בפני ועיקר דיוקא דרבה מדקתני בפ״ב דידענו לא מהני אפילו בשנים המעידים על הקיום אלמא דטעמא לאו משום קיום לחוד אלא משום לשמה ובאמת אי אמרי תרי ידענו שנכתב ונחתם לשמה ודאי מהני אף לרבה דמזה לא איירי מתני׳ דפ״ב וא״כ לפ״ז אין כאן מקום לקושית מהרש״א דשפיר הקשו התוס׳ דכיון דבא״י לא שייך כלל לשמה אמאי צריך בפני נכתב דהא לא שייך לחוש לאחלופי כיון דבא״י נמי לא מהני ידענו דמ״ש כנ״ל ברור ודו״ק:
לרבא שסבור שהטעם הוא משום עדים ניחא [נוח] הדבר, לרבה קשיא [קשה] הדבר, שהרי לשיטת רבה בארץ ישראל שבקיאים בה בענין ״לשמה״ אין צורך באמירת ״בפני נכתב״ וכו׳! ומשיבים: רבה אית ליה [יש לו, מקבל], גם כן את שיטתו של רבא, כלומר, גם רבה מסכים שאחד הטעמים להלכה זו הוא משום שאין עדים מצויים לקיימו אלא שהוא מוסיף על כך גם טעם נוסף — שאין בקיאים לשמה.
The Gemara comments: This works out well according to the opinion of Rava, who holds that the reason is due to witnesses, as the witnesses could not pass from one district to another. However, it is difficult according to the opinion of Rabba, as he maintains that there is no need to state the declaration in Eretz Yisrael because its residents are aware of the halakha that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. The Gemara answers: Rabba is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, i.e., Rabba agrees that one of the reasons for this halakha is because witnesses are not available to ratify the bill of divorce. He adds another reason, that they are not experts in the halakha of writing the document for her sake.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַתְיוּהּ בֵּי תְרֵי.

The Gemara asks: Rather, what then is the difference between them, i.e., between Rava’s explanation and that of Rabba? The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a case where two people bring the bill of divorce from a country overseas. According to the opinion of Rava they do not need to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, as additional witnesses are not needed to confirm this bill of divorce. However, it is still necessary to declare that the document was written for the sake of the wife.
רש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מאי בינייהו – אתרוייהו שינויי מהדר אשינויא קמא דשנינן כיון דאיכא עולי רגלים כו׳ ותו ליכא למימר ממדינה למדינה מצריך רבא בין אשינויא דאמרינן דרבה היכא דקפדי מודי בה דבעינן נמי לקיימו ומהשתא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא איפליגו בה דאי קפדי מודה בה רבה דהא אית ליה דרבא ואי לא קפדי מודי בה רבא דהא שכיחי לקיימו משום קביעותא דבתי דינין ומאי בינייהו כלומר חסרו להו הנך טעמי דאוקימנא פלוגתייהו לעיל ומשני ודאי חסרי להו וסמי חד מינייהו ופשו להו תרי טעמי באותה מדינה במדינת הים והיכא דאתיוה בי תרי ממדינת הים רבה מצריך רבא לא מצריך.
אלא מאי בינייהו – לעיל כי משני כיון דאיכא עולי רגלים מישכח שכיחי לא הוה מצי למיבעי מאי בינייהו דאכתי איכא בינייהו מקומות דלא קביעי בתי דינין או שמקפידין זה על זה.
מאי בינייהוא – פירש״י ז״לב בין אתירוצא קמא בין אשנויא בתרא פרכינן. ואין צורך לכך, אלא דברים כפשוטן אשנויא בתרא דוקא דאע״ג דאמרינן ממדינה למדינה בא״י לא צריך, מיהו אכתי איכא בינייהו מהגמוניא להגמוניא בא״י, א״נ ממדינה למדינה בא״י במקום שיש ודאי חירום דלרבה לא צריך ולרבא צריךג, אלא השתא מאי בינייהו דהא לרבה נמי כל היכא דלא שכיחי צריך.
א. וכ״ה בחי׳ הר״ן. ולפנינו: אלא מאי בינייהו.
ב. ד״ה אלא.
ג. וכ״כ בתוד״ה אלא, ועיין בראשונים.
המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם יתקיים בחותמיו ודבר זה לא שהיה חרש בשעה שמסרו לו הבעל או שנתחרש קודם שנתנו לאשה שאין חרש נעשה שליח כלל וכמו שאמרו הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן ואפילו היה פקח בשעה שנתנו הבעל לזה ונתחרש קודם שיתנהו אינו כלום אלא שהיה פקח בשעה שמסרו לו הבעל וכן בשעה שנתנו הוא לאשה אלא שלא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש ועל זו אמרו יתקיים בחותמיו וכן הלכה:
בד״ה אלא מאי כו׳ כלום חסרו צ״ל כלומר:
ושואלים: אלא לפי הסבר זה שאנו עתה מסבירים, מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] להלכה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], במקרה דאתיוה בי תרי [שהביאוהו, את הגט שנים] ממדינת הים, שלדעת רבא אינם צריכים לומר ״בפני נכתב״ וכו׳, שהרי שוב לא ניתן לערער על הגט, ואין צורך בעדים נוספים לקיימו. ואילו לדעת רבה החושש גם משום ״לשמה״ עדיין צריך לומר זאת.
The Gemara asks: Rather, what then is the difference between them, i.e., between Rava’s explanation and that of Rabba? The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a case where two people bring the bill of divorce from a country overseas. According to the opinion of Rava they do not need to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, as additional witnesses are not needed to confirm this bill of divorce. However, it is still necessary to declare that the document was written for the sake of the wife.
רש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי נָמֵי בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם.

Alternatively, the difference between the two explanations involves a case where one agent brought the bill of divorce from one place to another within a single region in a country overseas, where witnesses are available to ratify it. According to Rabba it is still necessary for the agent to utter the declaration so that he can confirm that the bill of divorce was written for her sake. According to Rava, he does not have to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, as witnesses are readily available if needed.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי [או גם כן], הביאו באותה מדינה במדינת הים, שמצויים עדים לקיימו, שלדעת רבה צריך עדים משום ״לשמה״, ולדעת רבא אין צריך.
Alternatively, the difference between the two explanations involves a case where one agent brought the bill of divorce from one place to another within a single region in a country overseas, where witnesses are available to ratify it. According to Rabba it is still necessary for the agent to utter the declaration so that he can confirm that the bill of divorce was written for her sake. According to Rava, he does not have to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, as witnesses are readily available if needed.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תְּנַן הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו וַהֲוֵינַן בַּהּ מַאי וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר

§ We learned in a mishna (9a): With regard to an agent who brings a bill of divorce from a country overseas, and he is unable to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, if the bill of divorce has witnesses signed on it then it shall be ratified by its signatories, i.e., it can be ratified by validating the witnesses’ signatures. And we discussed this halakha: What is the meaning of the phrase: And he is unable to say?
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו יכול – מפרש ואזיל מאי היא.
יתקיים בחותמיו – יבאו המכירים החתימה וכשר.
תנן המביא גט ממדינת הים ואינו יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והוינן בה וכו׳ ואמר רב יוסף הב״ע כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש. ודוקא כשנתנו לה קודם שנתחרש, הא נתחרש ואפילו שעה אחת קודם שנתנו לה לא, דמכיון שנתחרש אינו נעשה שליח.
ג תנן [שנינו במשנה] להלן: המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, אם יש עליו, על גט זה, עדיםיתקיים בחותמיו, כלומר, יקיימו אותו על פי אישור חתימת העדים. והוינן [והיינו עוסקים, מתקשים] בה, בהלכה זו: מאי [מה] פירוש ״ואינו יכול לומר״?
§ We learned in a mishna (9a): With regard to an agent who brings a bill of divorce from a country overseas, and he is unable to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, if the bill of divorce has witnesses signed on it then it shall be ratified by its signatories, i.e., it can be ratified by validating the witnesses’ signatures. And we discussed this halakha: What is the meaning of the phrase: And he is unable to say?
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י גיטין ד:, ראב"ן גיטין ד: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין ד:, פסקי רי"ד גיטין ד:, רמב"ן גיטין ד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין ד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין ד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ד:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין ד:, פני יהושע גיטין ד:, גליון הש"ס לרע"א גיטין ד:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ד:, אסופת מאמרים גיטין ד:

Gittin 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Gittin 4b, Raavan Gittin 4b, Tosafot Gittin 4b, Piskei Rid Gittin 4b, Ramban Gittin 4b, Rashba Gittin 4b, Meiri Gittin 4b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 4b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 4b, Penei Yehoshua Gittin 4b, Gilyon HaShas Gittin 4b, Steinsaltz Commentary Gittin 4b, Collected Articles Gittin 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144