×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב דָּאָה ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב רָאָה וְלָא כְּתִיב דָּאָה אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִין רָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא.
one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “Da’a,” and what is different here, in Deuteronomy, that it is written: “Ra’a,” and da’a is not written? Rather, conclude from the presence of each on only one list that the ra’a and da’a are one species.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין סג ע״ב} תניא [ר׳]⁠1 אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מטהורה2 [לפיכך]⁠3 מנה הכתוב בטהורים4 ועופות טהורים מרובין מטמאין5 [לפיכך] מנה הכתוב בטמאים למאי נפקא מינה לכדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר׳ מאיר6 לעולם ישנה7 אדם לתלמידו8 דרך קצרה:
אמר ר׳ יצחק
עוף טהור נאכל במסורת9 ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי אמר ר׳ יוחנן והוא שבקי בהם ובשמותיהן ורבו שאמרו10 רבו צייד:
{בבלי חולין סג ע״ב-סד ע״א} תנו רבנן לוקחין בצים מכל מקום11 ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות12 באומר של-עוף פלוני הן13 וטהור הוא אבל אמר14 של-עוף טהור הוא15 מצי משתמט ליה16 [וליבדוק בסימנין]⁠17 דתניא כסימני בצים כך סימני קרבי דגים ואילו הן סימני בצים כל [שכודרת18 ועגולגלת]⁠19 ראשה אחד חד וראשה אחד כד20 טהורה שני ראשיה כדין ושני21 ראשיה חדין22 טמאה חלבון מבחוץ וחלמון23 מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון24 מבפנים טמאה25 חלבון וחלמון26 מעורבין זה בזה בידוע שהיא27 ביצת השרץ אמר ר׳ זירא סימנין לאו דאוריתא ואלא למאי הילכתא28 קתני להו הכי קאמר שני ראשיה כדין שני ראשיה חדין ודאי טמאה חלמון
מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה29 ראש אחד כד וראש30 אחד חד31 חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה [טמאה] ומשכחת לה [טהורה]⁠32 אם אמר צייד של-עוף פלוני וטהור הוא33 סמוך עליה בסתמא לא תסמוך [עליה]⁠34 דאית דעורבא ודמיא35 לדיונה36:
1. ר׳: גח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״ר׳ מאיר״
2. מטהורה: וכן גח. כ״י פריס: ״מבהמה טהורה״. דפוסים: מן הטהורה, כבה״ג.
3. לפיכך: גח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״לכך״. וכן בהמשך שם.
4. בטהורים: כ״י פריס: ״בטהורה״.
5. מטמאין: כבה״ג: ״מן הטמאים״. כ״י פריס: ״מעופות טמאין״. גח, דפוסים: ״על הטמאים״.
6. רב ואמרי...מאיר: חסר בכ״י פריס.
7. ישנה: כ״י פריס: ״ילמד״.
8. לתלמידו: וכן כ״י פריס. גח, דפוסים: ״לתלמידיו״.
9. במסורת: גו: ״במסורת שבידינו״.
10. שאמרו: חסר ב-גח.
11. כבתוספתא (חולין ג) ובה״ג. דפוסים מוסיף כאן: מן העובדי כוכבים, כבכל נוסחאות הבבלי, כולל גניזה (בכולם: ״מן הגויים״). בניגוד לרמב״ם (מאכלות אסורות ג:יח-יט). ראה ר״ן ע״ז סוף פרק ב (יז ע״ב) סוף ד״ה אמר רב ברונא.
12. נוסף בהגהה בכ״י א, ע״פ הגמ׳: ״וניחוש דיל˃מא˂ דעוף טמא...״.
13. הן: גח: ״הם״. חסר בכ״י פריס, ר״י נרבונא.
14. אמר: כ״י פריס, דפוסים. חסר ב-גו, גח.
15. הוא: וכן גו. דפוסים: הן. חסר ב-גח, כ״י פריס.
16. ליה: כ״י פריס: ״מיניה״.
17. וליבדוק בסימנין: גו, גח, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
18. שכודרת: גו, גח, דפוסים, וכן ר״י נרבונא, וכן רי״ף עבודה זרה פרק ב (דף יז ע״ב). כ״י א: ״שגודדות״. ערוך (כד): ״שקודדת״. כ״י פריס: ״שכודדת״.
19. ועגולגלת: גו, גח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״ועגולגלות״ (בלשון רבים, בהתאמה לסמוך לפניו). ר״י נרבונא: ״ועגולגולת״. וכן רי״ף עבודה זרה שם.
20. חד...כד: דפוסים: כד...חד.
21. ושני: גו: ״או שני״. גח, כ״י פריס: ״שני״.
22. כדין...חדין: כ״י פריס: ״חדין...כדין״.
23. מבחוץ וחלמון: חסר ב-גח.
24. וחלבון: גח: ״חלבון״.
25. חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה...טמאה: גו: ״חלבון מבפנים וחלמון מבחוץ טהורה... טמאה״. כ״י פריס: ״חלמון מבפנים וחלבון מבחוץ טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה״.
26. חלבון וחלמון: כ״י פריס: ״חלמון וחלבון״.
27. שהיא: כ״י פריס: ״שהוא״.
28. ואלא למאי הילכתא: כ״י פריס: ״אלא מאי טע׳⁠ ⁠״.
29. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה: דפוס קושטא: חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ודאי טהורה.
30. ראש, וראש: וכן גח, דפוסים. גו, כ״י פריס: ״ראשה, וראשה״, כדלעיל.
31. כד, חד: וכן גח, דפוסים. גו, כ״י פריס: ״חד, כד״, כדלעיל. דפוס קושטא מוסיף כאן: טהורה, כדלעיל.
32. טמאה...טהורה: גו, גח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״טהורה...טמאה״.
33. הוא: חסר בכ״י פריס.
34. עליה: גד, גו, גח, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
35. ודמיא: וכן גד, גו, גח. כ״י פריס: ״דמיא״. דפוסים: דדמיא.
36. לדיונה: דפוסים: לדיוני.
ערך תסיל
תסיל(חולין סג:) תסיל פסול בתורין וכשר בבני יונה שמע מינה מין יונה הוא (חולין קמ:) בעי ר׳ ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו (גיטין פח) כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מיונה ותסיל (א״ב תרגום ירושלמי בקצת נוסחאות ותור וגוזל ושפנינא ותסילא בר יון):
מכדי משנה תורה לאוסופי קאתי – כדאמרי׳ לקמן למה נשנו בבהמה מפני השסועה שלא נאמרה בויקרא והיא בריה שיש לה ב׳ גבין ובעופות לא אשכחן מידי לאוסופי אלא כתיב ראה דלא אכתיב בויקרא הכי אלא דאה קרייה בויקרא וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסרה תורה ולא ראה הלכך חזרה וכתב ראה והיא היא.
מכדי [הואיל] ואנו מניחים כי מה שנאמר ברשימת העופות הטמאים שבמשנה תורה (ספר דברים) לאוסופי הוא דאתא [להוסיף על זו שבויקרא הוא שבא], מאי שנא הכא דכתיב [מה שונה כאן, בויקרא, שכתוב] דאה (ויקרא יא, יד) ומאי שנא הכא דכתיב [ומה שונה כאן, במשנה תורה, שכתוב] ראה (דברים יד, יג), ולא כתיב [ולא כתוב] דאה? אלא שמע מינה [למד מכאן]: מין ראה ודאה אחת היא.
one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “Da’a,” and what is different here, in Deuteronomy, that it is written: “Ra’a,” and da’a is not written? Rather, conclude from the presence of each on only one list that the ra’a and da’a are one species.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאַכַּתִּי כ״העֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה הָווּ אָמַר אַבָּיֵי כְּשֵׁם שֶׁרָאָה וְדָאָה אַחַת הִיא כָּךְ אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ תַּרְתֵּי אִינּוּן מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב לְמִינָהּ אַאַיָּה ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב לְמִינָהּ אַדַּיָּה אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ אַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא.

The Gemara objects: But still, there are twenty-five birds, not twenty-four. Abaye said: Just as the ra’a and da’a are one species, so too, the ayya and the dayya, the latter of which is mentioned only in Deuteronomy, are one species. As, if it enters your mind that they are two different species, one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya, prohibiting some other kind of ayya, and what is different there, in Deuteronomy, that it is written: “After its kinds,” about the dayya? Why is the ayya not mentioned? Rather, learn from the use of the same phrase with regard to the ayya and dayya that they are one species.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי ס״ד תרי נינהו – וכי היכי דבהמה לאוסופי אתא בעופות נמי מוסיף הוה ליה למיכתב הכא תרוייהו ולמה גרעה לדאה אלא שמע מינה לפרושי.
כך איה ודיה – דכתיבא במשנה תורה אחת היא ולא נכתבה אלא כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק כדפרישית שלא תהא אתה קורא איה והוא קורא אותה דיה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה.
ומאי שנא התם דכתיבא למינה אדיה – וגרעה למינה דאיה.
ושואלים: ואכתי [ועדיין] עשרים וחמשה הוו [הם], ולא עשרים וארבעה כפי שאמר רב חסדא בשם רב! אמר אביי: כשם שראה ודאה אחת היא, כך איה ודיה שנזכרה במשנה תורה בלבד — אחת היא. דאי סלקא דעתך תרתי אינון [שאם עולה על דעתך ששתים הן], מכדי [הואיל] ואנו מניחים כי מה שנאמר במשנה תורה לאוסופי הוא דאתא [להוסיף על זו שבויקרא הוא שבא], מאי שנא הכא דכתיב [מה שונה כאן, בויקרא, שכתוב] ״למינה״ על איה (ויקרא יא, יד), שהכתוב בא לאסור עופות נוספים ממין האיה, ומאי שנא התם דכתיב [ומה שונה שם, במשנה תורה, שכתוב] ״למינה״ על דיה (דברים יד, יג), לאן נעלם מין האיה? אלא שמע מינה [למד מכאן]: איה ודיה אחת היא.
The Gemara objects: But still, there are twenty-five birds, not twenty-four. Abaye said: Just as the ra’a and da’a are one species, so too, the ayya and the dayya, the latter of which is mentioned only in Deuteronomy, are one species. As, if it enters your mind that they are two different species, one might ask: Since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya, prohibiting some other kind of ayya, and what is different there, in Deuteronomy, that it is written: “After its kinds,” about the dayya? Why is the ayya not mentioned? Rather, learn from the use of the same phrase with regard to the ayya and dayya that they are one species.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי מֵאַחַר שֶׁאַיָּה וְדַיָּה אַחַת הִיא לְמָה לֵיהּ לְמִיכְתַּב אַיָּה וְדַיָּה כִּדְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֶקְרָא אֲנִי אַיָּה דַּיָּה לָמָּה נֶאֶמְרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה קוֹרֵא אַיָּה וְהוּא קוֹרֵא דַּיָּה אַתָּה קוֹרֵא דַּיָּה וְהוּא קוֹרֵא אַיָּה לְכָךְ כָּתַב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה {דברים י״ד:י״ג} וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ.

The Gemara asks: And now that the ayya and dayya are one species, why did the Torah need to write both ayya and dayya in Deuteronomy? The Gemara responds: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Given that the two are one species, I will read ayya and know that it is forbidden. Why is dayya stated? It is so as not to give a claim to a litigant to disagree, and it should not occur that you call it an ayya and he calls it a dayya and eats it. Likewise, the Torah did not write only dayya so that it will not occur that you call it a dayya and he calls it an ayya and eats it. Therefore, the Torah writes in Deuteronomy: “And the ra’a, and the ayya, and the dayya after its kinds” (Deuteronomy 14:13). Consequently, both the list in Leviticus and that in Deuteronomy enumerate twenty-four birds, in accordance with the statement attributed to Rav.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אקרא אני איה – די היה לי בקריאת איה שהרי היא עצמה דיה ולמה נאמרה דיה.
לבעל הדין – למי שרוצה לחלוק עליך ולדון ולהכשירה.
שלא תהא אתה קורא איה – והוא אומר איה אסרה תורה אבל זו דיה היא שמה לפיכך פרט הכתוב בכל שמותיהם.
למה ליה למיכתב איה ודיה – הכי נמי הוה מצי למנקט מראה ודאה אלא חדא נקט וצריך לדקדק ומאי שנא דכתיב בויקרא דאה ובמשנה תורה כתיב ראה ולא כתיב תרוייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמשנה תורה כתיב תרוייהו איה ודיה וי״ל דהיינו טעמא דבשלמא דאה וראה לא רצה לכתוב שניהם במשנה תורה אע״פ שמן הדין היה לו לכתוב במשנה תורה כל השמות דאתא לאוסופי ולפרושי משום דא״כ הוה אמינא דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי אבל באיה ודיה אין לטעות אע״פ שכתוב שניהם דמדכתיב למינהו אאיה ובמשנה תורה כתיב למינהו אדיה ש״מ חדא היא.
תד״ה ל״ל למכתב איה ודיה ה״נ ה״מ למנקט מדאה וראה כו׳ וצריך לדקדק מ״ש כו׳ עכ״ל ולולי דברי התוס׳ היה נ״ל דלא קא קשיא ליה אלא מאיה ודיה דל״ל למכתבינהו בחד דוכתא במשנה תורה בב׳ שמות הללו כיון דאיה ודיה אחת היא אבל מדאה וראה לא קשיא ליה דקרא אותה פעם אחת דאה ופעם ראה כיון דמ״מ בחד דוכתא לא קרא אותן בב׳ שמות הללו ויתר דברי התוס׳ גם פרש״י בזה מבוררים ואולי הם נעלמים מעיני הרא״ם בפ׳ ראה ואילו ראה דבריהם היה מביאם לברר ספיקותיו שם:
ושואלים: וכי מאחר שאיה ודיה אחת היא, למה ליה למיכתב [למה לו לכתוב] גם איה וגם דיה? ומשיבים: כדתניא [כמו ששנויה ברייתא], רבי אומר: איה ודיה עוף אחד הן, ואם כן לכאורה, אקרא אני רק איה, ודי לי בכך כדי לאוסרה, דיה למה נאמרה? כדי שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, שלא תהא אתה קורא אותה איה, והוא, אדם אחר, קורא אותה דיה, ורוצה להכשירה. וכן להיפך, אם היה כתוב רק דיה, שלא תהא אתה קורא אותה דיה והוא קורא אותה איה ומכשירה — לכך כתב במשנה תורה: ״והראה ואת האיה והדיה למינה״ (דברים יד, יג), לומר שכל הקרוי באחד משמות אלו — אסור. ונמצא שלשיטת רב חסדא בשם רב, שעשרים וארבעה עופות טמאים יש בתורה, דאה וראה אחת הן, וכן איה ודיה, ולא נוסף במשנה תורה עוף על אלו שבויקרא.
The Gemara asks: And now that the ayya and dayya are one species, why did the Torah need to write both ayya and dayya in Deuteronomy? The Gemara responds: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Given that the two are one species, I will read ayya and know that it is forbidden. Why is dayya stated? It is so as not to give a claim to a litigant to disagree, and it should not occur that you call it an ayya and he calls it a dayya and eats it. Likewise, the Torah did not write only dayya so that it will not occur that you call it a dayya and he calls it an ayya and eats it. Therefore, the Torah writes in Deuteronomy: “And the ra’a, and the ayya, and the dayya after its kinds” (Deuteronomy 14:13). Consequently, both the list in Leviticus and that in Deuteronomy enumerate twenty-four birds, in accordance with the statement attributed to Rav.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵיתִיבִי לָמָּה נִשְׁנוּ בִּבְהֵמָה מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי הָרָאָה מַאי לָאו מִדִּבְהֵמָה דְּהָתָם לְאוֹסוֹפֵי עוֹפוֹת נָמֵי לְאוֹסוֹפֵי לָא הָתָם לְאוֹסוֹפֵי הָכָא לְפָרוֹשֵׁי.

The Gemara raises an objection from a baraita: Why is the list of non-kosher animals in Leviticus repeated? It is due to the necessity of adding the shesua (Deuteronomy 14:7), which was not listed in Leviticus. And the list of non-kosher birds is repeated due to the ra’a. What, is it not understood from the fact that the extra list of animals there, in Deuteronomy, is to add animals, that the list of birds is also repeated to add birds? The Gemara responds: No, there, i.e., with regard to animals, the list is repeated to add, but here, with regard to birds, it is repeated only to explain.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי – לרב דאמר לעיל כ״ד עופות טמאים הן וקחשיב דאה וראה בחד ואיה ודיה בחד.
מדהנך – דבהמה.
הנך נמי לאוסופי – וש״מ דאה וראה תרי נינהו וטפו להו.
לפרושי – כל שמותיה. וה״ה דהוה בעי למתני מפני האיה ודיה אלא חדא מינייהו נקט.
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: למה חזרו ונשנו בעלי החיים הטמאים במשנה תורה אחר שכבר הוזכרו בספר ויקרא? בבהמה נשנו מפני השסועה שנוספה שם (דברים יד, ז), ולא נזכרה בויקרא, ובעופותמפני הראה. מאי לאו [האם לא], ממה שבהמה שנזכרת התם [שם] במשנה תורה — לאוסופי [באה להוסיף] עוד מין אחד, נלמד כי בעופות נמי [גם כן]לאוסופי [להוסיף] מין חדש באו? ודוחים: לא, התם לאוסופי [שם, בבהמה, באה כדי להוסיף], הכא לפרושי [כאן בעופות, כדי לפרש].
The Gemara raises an objection from a baraita: Why is the list of non-kosher animals in Leviticus repeated? It is due to the necessity of adding the shesua (Deuteronomy 14:7), which was not listed in Leviticus. And the list of non-kosher birds is repeated due to the ra’a. What, is it not understood from the fact that the extra list of animals there, in Deuteronomy, is to add animals, that the list of birds is also repeated to add birds? The Gemara responds: No, there, i.e., with regard to animals, the list is repeated to add, but here, with regard to birds, it is repeated only to explain.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ רָאָה זוֹ אַיָּה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר וְכֵן הוּא אוֹמֵר {איוב כ״ח:ז׳} נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה תָּנָא עוֹמֶדֶת בְּבָבֶל וְרוֹאָה נְבֵלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

And the opinion that the da’a and ra’a are one species, and that the ayya and dayya are another species, differs from the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu says: The ra’a is the ayya. And why is it called the ra’a? Since it sees [ro’ah] most vividly. And so the verse states: “That path no bird of prey knows, neither has the eye of the ayya seen it” (Job 28:7). And a Sage taught: The ra’a can stand in Babylonia and see a carcass in Eretz Yisrael.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופליגא דר׳ אבהו כלומר הא דאמרי׳ דראה ודאה אחת היא ואיה ודיה אחת היא (וזו היא) פליגא דר׳ אבהו סבירא ליה דראה זו איה דמדראה היינו איה מכלל דאיה לאו היינו דיה כלומר (דאמרינן) [דאי אמרינן] ראה ודאה אחת היא ואיה ודיה אחת היא והוו כ״ד. אבל אי אמרינן דדאה היינו איה ודאי דיה מינא אחרינא (וא׳) דאם [לא] כן [אלא] דארבעתן מין אחד בציר ליה חד ולא הוו אלא עשרים ושלשה אלא ש״מ דאה וראה איה ודיה אחת היא:
ופליגא – הא דרב חסדא אדרבי אבהו דכיון דא״ר אבהו ראה היא איה ואנן על כרחיך אשכחן דדאה וראה ואיה ודיה אחת היא מדלא הדר כתבה במשנה תורה אלמא לר׳ אבהו דאה וראה ודיה ואיה חדא היא ובצרי להו.
ה״ג: עומדת בבבל ורואה נבלה בא״י – ופרכינן לר׳ אבהו מדקאמר דאה היא איה מכלל דדאה לאו היינו ראה דקא ס״ד דר׳ אבהו נמי כ״ד עופות טמאין אית ליה.
ופליגא [וחלוקה דעה זו], שדאה וראה אחת היא, ואיה ודיה אחת היא, על ר׳ אבהו, שאמר ר׳ אבהו: ראה זו איה, ולמה נקרא שמה ראה? מפני שרואה ביותר, וכן הוא אומר ״נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה״ (איוב כח, ז), שאפילו איה שראייתה טובה ביותר אינה מכירה אותו. וכן תנא [שנה החכם]: הראה עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל. ודנים בדברי ר׳ אבהו.
And the opinion that the da’a and ra’a are one species, and that the ayya and dayya are another species, differs from the opinion of Rabbi Abbahu, as Rabbi Abbahu says: The ra’a is the ayya. And why is it called the ra’a? Since it sees [ro’ah] most vividly. And so the verse states: “That path no bird of prey knows, neither has the eye of the ayya seen it” (Job 28:7). And a Sage taught: The ra’a can stand in Babylonia and see a carcass in Eretz Yisrael.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה מִכְּלָל דְּדָאָה לָאו הַיְינוּ רָאָה מִכְּדֵי מִשְׁנֵה תוֹרָה לְאוֹסוֹפֵי הוּא דַּאֲתָא מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב דָּאָה וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּלָא כְּתִיב דָּאָה אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה וְאַיָּה אַחַת הִיא.

The Gemara discusses Rabbi Abbahu’s statement: Since the ra’a is the same as the ayya, by inference, one may conclude that the da’a is not the same as the ra’a; otherwise, there are not twenty-four non-kosher birds. But since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “Da’a,” and what is different there, in Deuteronomy, that da’a is not written? Rather, must one not conclude from the discrepancy that the two are the same? If so, one must conclude that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a and ayya are all one species.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדראה איה ודיה אחת היא מכלל דראה מינא לחודה ויהיו עשרים וארבע:
ש״מ וכו׳ – ודר׳ אבהו פליגא אדרב כדאמרן והא פירכא בעלמא מיפריך כי אתמר דר׳ אבהו בבי מדרשא ומקמי דתיקו לן האי ופליגא דאמרן לעיל.
מכיון שראה היינו [היא] איה, מכלל הדברים צריך אתה לומר שדאה לאו היינו [אין היא] ראה, כפי שהסברנו לדעת רב חסדא בשם רב. ואולם, מכדי [הואיל] ומה שנאמר במשנה תורה לאוסופי הוא דאתא [להוסיף הוא שבא], מאי שנא הכא דכתיב [מה שונה כאן, בויקרא, שכתוב] דאה, ומאי שנא התם דלא כתיב [ומה שונה שם, במשנה תורה, שלא כתוב] דאה? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שמדובר באותו עוף? ואם כן בהכרח צריך אתה לומר כי לדעת ר׳ אבהו דאה וראה ואיהאחת היא. ועוד, מכיון שלדברי ר׳ אבהו
The Gemara discusses Rabbi Abbahu’s statement: Since the ra’a is the same as the ayya, by inference, one may conclude that the da’a is not the same as the ra’a; otherwise, there are not twenty-four non-kosher birds. But since it is assumed that the list in Deuteronomy comes to add to the list in Leviticus, what is different here, in Leviticus, that it is written: “Da’a,” and what is different there, in Deuteronomy, that da’a is not written? Rather, must one not conclude from the discrepancy that the two are the same? If so, one must conclude that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a and ayya are all one species.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמִדְּרָאָה הַיְינוּ אַיָּה מִכְּלַל דְּדַיָּה לָאו הַיְינוּ אַיָּה מַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב לְמִינֵהוּ אַאַיָּה ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא כְּתִיב לְמִינֵהוּ אַאַיָּה אֶלָּא אַדַּיָּה אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ דָּאָה וְרָאָה דַּיָּה וְאַיָּה אַחַת הִיא.

And furthermore, from the fact that Rabbi Abbahu holds that the ra’a is the same as the ayya, by inference, one may conclude that the dayya is not the same as the ayya. But if so, one may ask again: What is different there, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya, and what is different here, in Deuteronomy, that it is not written: “After its kinds,” about the ayya but about the dayya? Rather, the ayya and dayya must be one species. And one may learn from the combination of the two disputes that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a, dayya and ayya are all one species. Consequently, according to Rabbi Abbahu, there are only twenty-three non-kosher species.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבעתן מינא חד בצר להו חד אלא ש״מ דראה ודאה איה ודיה אחת היא כלומר ואינן אלא כ״ג:
ראה היינו [היא] איה, מכלל הדברים צריך אתה לומר לכאורה, שדיה לאו היינו [אין היא] איה. ואולם, הואיל ומה שנאמר במשנה תורה בא להוסיף על הנאמר בויקרא, מאי שנא התם דכתיב [מה שונה שם, בויקרא, שכתוב] ״למינהו״ על איה, ומאי שנא הכא דלא כתיב [ומה שונה כאן במשנה תורה שלא כתוב] ״למינהו״ על איה, אלא על דיה? לאן נעלם מינה של האיה? אלא בא הדבר ללמדנו שאיה ודיה אחת היא. ואם כן שמע מינה [למד מכאן] כי לדעת ר׳ אבהו דאה וראה דיה ואיהאחת היא, שכל אלה הם שמות שונים של מין עוף אחד. ונמצא שלשיטת ר׳ אבהו יש עשרים ושלושה עופות טמאים, ולא עשרים וארבעה כשיטת רב.
And furthermore, from the fact that Rabbi Abbahu holds that the ra’a is the same as the ayya, by inference, one may conclude that the dayya is not the same as the ayya. But if so, one may ask again: What is different there, in Leviticus, that it is written: “After its kinds,” about the ayya, and what is different here, in Deuteronomy, that it is not written: “After its kinds,” about the ayya but about the dayya? Rather, the ayya and dayya must be one species. And one may learn from the combination of the two disputes that according to Rabbi Abbahu, the da’a and ra’a, dayya and ayya are all one species. Consequently, according to Rabbi Abbahu, there are only twenty-three non-kosher species.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאָה עוֹפוֹת טְמֵאִין יֵשׁ בַּמִּזְרָח וְכוּלָּן מִין אַיָּה הֵן תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ ז׳שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָגִים הֵן וח׳וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים וּלְעוֹפוֹת אֵין מִסְפָּר עוֹפוֹת כ״ד הָווּ אֶלָּא וּלְעוֹפוֹת טְהוֹרִים אֵין מִסְפָּר.

§ With regard to the phrase: “The ayya after its kinds” (Leviticus 11:14), it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are one hundred non-kosher birds in the East, and they are all species of ayya. Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There are seven hundred types of non-kosher fish, and eight hundred types of non-kosher grasshopper, and there are countless birds. The Gemara protests: Are there countless non-kosher birds? But there are only twenty-four non-kosher birds mentioned in the Torah. Rather, Avimi must have meant: And there are countless kosher birds.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף עופות נמי לאוסופי כלומר והיכי אמרת דראה ודאה אחת היא:
ערך סגה
סגהא(חולין סג:) שמנה ספיקות הן חובה סוגא:
ערך אס
אסבאקרקפי דאריוא אוסי דגוריתא (שבת סז.) (בבא בתרא עג:) ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכלה באוסיה ומית יש מפרשים שנכנס לו שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. (חולין סג) בסוף גמרא דאלו טריפות והלכתא קווקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסייה:
ערך גלל
גללג(עבודה זרה כב:) מכתבא גללא בזע ורגלא בחבריה ידע כלומר כשם שעט ברזל הנגר נוקב ובוקע באבן והוא אבן גלל כך רגלא בחבריה ידע פי׳ אדם ממונה על המכס ומחזר על הנכנסים ויוצאין מרגיש בגונבי המכס וכדגרסינן בפסחים והוא דרגש ביה רגלא זה פי׳ ר״ח. (גיטין מז.) המוכר את עצמו שקל בהדיה חיתא וגללא (חולין סג) אתא גללא ופסקיה למוחיה פי׳ מרמ״ורו (בבא קמא ב) ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תומו (מ״א יד) פי׳ השן שהוא דומה לאבן גלל פי׳ אחר למה נקרא שן גלל שפעמים נכסה ופעמים נגלה. פי׳ אחר היינו שן שלועס המאכל ומביאו לידי גללים והפי׳ הראשון הוא עיקר כלומר מה אבן גלל מכלה כל דבר שמכה בו כמו הלודאי והעוף שאמרנו (בהשולח גט ובאלו טרפות) כן השן מבער כל דבר (א״ב: לשון פסוק בעזרא אבן גלל (עזרא ה)):
ערך דיו
דיוד(בבא מציעא כד:) ההוא דיו דשקל בישרא (כתובות נ.) מאי אסותיה מררתא דדיו חיורתי פי׳ עוף הנקרא דיו. (חולין סג) אמר רב יהודה חסידה זו דיה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה האנפה זו דיה רוגזנית תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה. תרגום ירושלמי החסידה דיתא חיוורתא:
ערך חד
חדה(שבת לב.) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (חולין יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי׳ בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (חולין סג) שני ראשיה חדי׳ שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ״ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד׳ דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי׳ אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין צד.) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי:
ערך של
שלו(ביצה לה:) משילין פירות פי׳ משלשלין משחירין משילין משירין מנשרין כולן פי׳ אחד להן לשון הורדה ושלשול (שבת ה.) שלשל ידו למטה מג׳ (עירובין פג) לזה בשלשול ולזה בשלשול היינו חריץ שבין שתי חצירות (סוכה יח) המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלא מאשרא פי׳ בערך אשר ותורידם בחבל תרגום ושלשלתנון באטונא ושלחה מביתו תרגום וישליחה מביתיה (א״ב תרגום ומוסרות ערוד ושושלי ערודא (חולין סג) השולה דגים מן הים לשון העלאה דרך שלשול והוא הפך ירידה ותרגום ואת השלך וית שלי מנא וענין קרוב לזה (שבת יז) כסא קמא מרפא אידך משלשל פי׳ מוריד ומריק הרעי):
א. [נאהמען איינעם פאגעל.]
ב. [נאז לעכר.]
ג. [מרמאר שטיין.]
ד. [איין ארט פיגיל.]
ה. [שארף.]
ו. [הערראבלאססען העראוף ציהן.]
מיני דגים – טמאים.
עופות עשרים וארבע הויין – כמה מינים יש כדפיר׳ לעיל דילפינן מנשר כפשוטה של ברייתא וכאן היה סובר המקשה דדומיא דרישא קתני דז׳ מאות מיני דגים וח׳ מאות מיני חגבים מיירי בטמא וה״ה נמי הכא בעופות טמאים דרישא ודאי בטמאים איירי אפילו לפי ספרים דלא כתיב בטמאים בברייתא דאילו בטהורים לא נפיק מיניה מידי להאי חושבנא אבל בטמאי׳ קמ״ל שהרוצה לאכול דג בלא קשקשת אע״פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו אם מכיר ז׳ מאות מיני דגים טמאים ויודע שאין זה מהם יכול להתירו כי אין בטמאים יותר מז׳ מאות מינין וכמו כן בא להשמיענו גבי חגבים להתיר בלא קרסולים כי בכך יתברר שעתיד לגדל לאחר זמן ולפיכך היה סבור המקשה שגם בעופות בא לומר שאם יכיר כל אותן הנכתבים בפרשה לא יכול להתיר שאר עופות הבאים בסימן א׳ או בב׳ או בג׳ כיון שאלו סימנים מצויין כמו כן בטמאים ואין מספר לאותן שצריך להכיר כדי להתיר השאר ולכך פריך הא כ״ד הוויין ותו לא שעל ידיהם אנו מכירים האחרים ומשני כי קאמר אין מספר אטהורות קאי ולא הוי כעין רישא דמיירי בטמאים.
א בענין מה שאמרה התורה ״האיה למינה״ (ויקרא יא, יד) תניא [שנויה ברייתא], איסי בן יהודה אומר: מאה עופות טמאין יש במזרח, וכולן מין איה הן. תני [שנה] אבימי בריה [בנו] של ר׳ אבהו: שבע מאות מיני דגים טמאים הן, ושמונה מאות מיני חגבים טמאים הם, ולעופות אין מספר. ותמהים: עופות טמאים, הלא עשרים וארבע הוו [הם] שהוזכרו בתורה! אלא: ולעופות טהורים אין מספר.
§ With regard to the phrase: “The ayya after its kinds” (Leviticus 11:14), it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda says: There are one hundred non-kosher birds in the East, and they are all species of ayya. Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There are seven hundred types of non-kosher fish, and eight hundred types of non-kosher grasshopper, and there are countless birds. The Gemara protests: Are there countless non-kosher birds? But there are only twenty-four non-kosher birds mentioned in the Torah. Rather, Avimi must have meant: And there are countless kosher birds.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה מְרוּבָּה מִן הַטְּהוֹרוֹת לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּהוֹרָה גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעוֹפוֹת טְהוֹרִין מְרוּבִּין עַל הַטְּמֵאִין לְפִיכָךְ מָנָה הַכָּתוּב בַּטְּמֵאִין.

It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of non-kosher animals are more numerous than the kosher ones. Therefore, the Torah lists the kosher animals, teaching that all the rest are non-kosher. On the other hand, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of kosher birds are more numerous than the non-kosher ones. Therefore, the Torah lists the non-kosher birds.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנה הכתוב בטהורה – איל וצבי וגו׳.
רש״י בד״ה מנה הכתוב כו׳ וגו׳ (מפני) [ישנה] כו׳ הד״א:
תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה במיניה מן הטהורות, לפיכך מנה הכתוב בטהורה את רשימת הבהמות הטהורות — לומר שכל השאר טמאות. ומן הצד השני, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין.
It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of non-kosher animals are more numerous than the kosher ones. Therefore, the Torah lists the kosher animals, teaching that all the rest are non-kosher. On the other hand, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that the species of kosher birds are more numerous than the non-kosher ones. Therefore, the Torah lists the non-kosher birds.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר אלְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה.

The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: As Rav Huna says that Rav says, and some say that Rav Huna says that Rav says in the name of Rabbi Meir: A person should always teach his student in a concise manner, just as the Torah is concise in its language.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישנה דרך קצרה – ואין לך עוד טהורה ובעופות אין לך עוד טמאה.
מאי קמ״ל – הא ודאי פשיטא דאי הוו טפי הוה מני להו.
דרך קצרה. כדי שלא ישכח.
וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים, כי כל עוף שחרטומו רחב, או שיש לו כף הרגל שקורין פלוטא כמו שיש לאווז, אין להסתפק בדריסתו, כי בידוע שאינו דורס.
לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. מבואר בריש פ״ק דפסחים:
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רבי בדבריו אלה? ומשיבים: כדברי רב הונא אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב הונא אמר רב משום (בשם) ר׳ מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, את המועט ולא את המרובה, שמן התורה אנו למדים דבר זה.
The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: As Rav Huna says that Rav says, and some say that Rav Huna says that Rav says in the name of Rabbi Meir: A person should always teach his student in a concise manner, just as the Torah is concise in its language.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק בעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסוֹרֶת נֶאֱמָן הַצַּיָּיד לוֹמַר עוֹף זֶה טָהוֹר מָסַר לִי רַבִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גוְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן.

Rabbi Yitzḥak says: A kosher bird may be eaten on the strength of a tradition that it is kosher, without inspecting for the signs listed in the mishna. And the hunter is deemed credible to say: My teacher conveyed to me that this bird is kosher. Rabbi Yoḥanan said: And this is the halakha only when the teacher is familiar with the non-kosher birds and with their names.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במסורת – אם זכור הוא באדם כשר שאכלו או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור.
שבקי בהן – אותו חכם.
והוא שבקי בהם ובשמותיהם. כלומ׳ אותו הרב שקבל ממנו, וזהו רבו צייד.
עוף טהור נאכל במסורת שבודאי נודע להם שאינו מעופות הטמאים שאם לא כן לא נהגו לאכלו בלא היתר סימנין ומ״מ דוקא בסימן אחד ואינו צריך בדיקה אבל שלא בשום סימן אינו נאכל כמו שכתבנו בביאור דברי ר׳ חייא וכן כתבו מגדולי המפרשים אע״פ שיש בזו חולקים ונאמן הצייד הבקי בטיבן של עופות לומר עוף זה התיר לי פלוני חכם בשם צייד בקי או עוף זה התיר לי פלוני הצייד והוא שהיה אותו הצייד בקי בהן ובשמותיהן ודוקא צייד ישראל:
ביצת עוף טמא אסורה כעוף עצמו שכל היוצא מן הטמא טמא כמו שהתבאר בענין בהמה טמאה שחלבה אסור וכן צירה ורוטבה ואיסורין אלו מן התורה והוא שבציר וחלב ורוטב יצא לנו מן המקראות בראשון של בכורות ובביצת עוף טמא יצא לנו כאן ממה שנאמר בת היענה ודרשו בה דרך רמז זו ביצתה ולענין ביאור מיהא יש שואלין מה הוצרכנו לכך והרי דרך כלל התבאר שם שכל היוצא מן הטמא טמא ואם תאמר שלא נאמרה שם אלא בדבר שיש בו חיות כגון טהור שנולד מן הטמא כמו שלמדוה שם מדכתיב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה כלומר ולא כלם להוציא טהור שנולד מן הטמא והרי אסרו שם צירן ורטבן וחלבן וכן אמרו שם בדבש צרעין שמותר מפני שמכניסות אותו בגופן ואין ממצות אותו מגופן אלמא שאם היו ממצות אותו מגופן היו טמאין ומעתה מה הוצרכנו ללמוד איסור ביצת עוף מפסוק אחר תירצו בה מקצת קדמונינו שהביצה ראויה היתה ליאסר אף מעוף טהור שהרי בא מן החי הוא והוה ליה אבר מן החי והא דשרנהו רחמנא מדכתיב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים חדוש הוא וס״ד אמינא אשתרי אף בטמא לכך הוצרכה ואף באותה סוגיא כיוצא בה בחלב של בהמה טמאה שהביאוה לאיסור מריבויא דאת הגמל ושאלו בה הא לאו קרא שריא ומאי שנא מצירן ורוטבן איצטריך סד״א הואיל ואף בטהורה חדוש הוא דליכא מידי דאתי מחי ושרי והאי שריא אי נמי דאמר מר דם הוא שנעכר ונעשה חלב ואפי׳ הכי שרי והילכך אף בטמאה שרי קמ״ל ושאלו שם ושל טהורה מנא לן דשריא דכתיב לכו שברו ואכלו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב וביצים נמי כתיב ואת הבנים תקח לך וכן כתבוה הגאונים אע״פ שלא הוזכרה שם ופירשו שאין לומר לך להנאתך לבד אלא אף באכילה וכמו שהקשו שם כשהיו מביאין היתר חלב מדכתיב ארץ זבת חלב ודבש דאי לאו דשריא היכי משבח לן במאי דלא חזי והקשו בה ואימא לסחורה עד שהוצרכו להביאה מקרא דלכו שברו כדכתיב ואף כאן יש להקשות דילמא לך להנאתך אלא שתירצוה הגאונים אלא לאכילה שהרי בפרק אחרון דרשו שאם האפרוחים טרפות פטור מלשלח את האם הואיל ואין האפרוחים ראויים לאכילה אע״פ שמותרים בהנאה שנאמר תקח לך ולא לכלבך:
אמר ר׳ יצחק: עוף טהור נאכל (מותר באכילה) במסורת, בלא לבדוק בסימנים שהוא טהור. וכן נאמן הצייד לומר: עוף זה טהור, שכך מסר לי אודותיו רבי. אמר ר׳ יוחנן: והוא שרבו בקי בהן מכיר את העופות הטמאים, ובשמותיהן.
Rabbi Yitzḥak says: A kosher bird may be eaten on the strength of a tradition that it is kosher, without inspecting for the signs listed in the mishna. And the hunter is deemed credible to say: My teacher conveyed to me that this bird is kosher. Rabbi Yoḥanan said: And this is the halakha only when the teacher is familiar with the non-kosher birds and with their names.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּעֵי ר׳רַבִּי זֵירָא רַבּוֹ חָכָם אוֹ רַבּוֹ צַיָּיד ת״שתָּא שְׁמַע דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁבָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבּוֹ צַיָּיד שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבּוֹ חָכָם בִּשְׁלָמָא שְׁמַיְיהוּ גְּמִיר לְהוּ אֶלָּא אִינְהוּ מִי יָדַע לְהוּ אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ דרַבּוֹ צַיָּיד ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Rabbi Zeira raises a dilemma: Was Rabbi Yoḥanan referring to the hunter’s teacher the Sage, or to his teacher the hunter, i.e., the one who taught him how to hunt? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Yoḥanan said: And this applies only when the teacher is familiar with them and with their names. Granted, if you say this is referring to his teacher the hunter, this works out well. But if you say it is referring to his teacher the Sage, granted, a Sage will know their names, since he has learned them, but does he recognize the birds themselves? Rather, must one not conclude from it that Rabbi Yoḥanan referred to his teacher the hunter? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אינהו מי ידע בהו – כלום מכירן שלא יהא אחד דומה לזה והוא טמא.
בעי [שאל] ר׳ זירא: האם מדובר ברבו שהיה חכם בתורה, או רבו הצייד, שלימדו לצוד? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] תשובה לדבר, שאמר ר׳ יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] רבו הציידשפיר [יפה], אלא אי אמרת [אם אתה אומר] רבו החכם, בשלמא שמייהו [נניח שמותיהם]גמיר להו [הוא למד אותם], אלא אינהו [אותם עצמם] מי ידע להו [האם הוא יודע אותם], הרי אינו צייד! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן]: רבו הצייד. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rabbi Zeira raises a dilemma: Was Rabbi Yoḥanan referring to the hunter’s teacher the Sage, or to his teacher the hunter, i.e., the one who taught him how to hunt? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Yoḥanan said: And this applies only when the teacher is familiar with them and with their names. Granted, if you say this is referring to his teacher the hunter, this works out well. But if you say it is referring to his teacher the Sage, granted, a Sage will know their names, since he has learned them, but does he recognize the birds themselves? Rather, must one not conclude from it that Rabbi Yoḥanan referred to his teacher the hunter? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לוֹקְחִין בֵּיצִים מִן הַגּוֹיִם1 בְּכׇל מָקוֹם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשּׁוּם נְבֵלוֹת וְלֹא מִשּׁוּם טְרֵפוֹת.

§ The Sages taught in a baraita: One may buy eggs from the gentiles anywhere, and one need not be concerned, neither with regard to carcasses, i.e., that the egg may have been removed from a carcass of a bird and therefore forbidden, nor with regard to eggs from tereifot, because neither of these possibilities is likely.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא משום נבלות ולא משום טרפות כלומר שמא תרנגולת נבלה או טרפה היתה. של עוף פלוני טהור1 לא איני אישתמוטי כלומר מתיירא אני אם אני מכזב איכא דמכיר אותו עוף ומכחיש לו. כודרת ועגולגולת כלומר לשון כודדת שצידה אחת כד וצידה אחת חד כדבעינן לפרושי:
1. נראה דצ״ל שאינו יכול לאשתמוטי כלומר מתיירא הוא שמא איכא דמכיר אותו עוף וכו׳.
משום נבלות – שמא נמצא בתרנגולת נבלה.
סימן רסו
ולוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין לומר שמא מעוף טריפה נולד או נמצא בתרנגולת נבילה אלא סומכין ארובא דרוב ביצים מן הכשרותא.
א. והשמיט רבינו מה שאמרו בגמרא באומר של עוף פלוני טהור וכו׳. ועי׳ ראבי״ה סי׳ תתקמו [כ״ג עמ׳ קפו] שכתב שקיבל מרבותיו דקנינן בזה״ז מן הגוים אפילו בסתמא ושכ״ד ר״ת [הובא גם בתוס׳ סד ע״א] עי״ש הטעם ועי״ש בהערה שכ״ד היראים. ונראה שגם רבינו ס״ל הכי.
ואין חוששין משום נבלות. דאין חוששין למיעוט, וכל שכן דמיעוטא הוא.
באומ׳ של עוף פלו׳ הן. כלומ׳ אע״ג דלא חיישינן לנבלות וטרפות, הוינן חיישינן לשמא מעוף טמא הוא, דכיון דקבועין הן אצל הטהורים, חיישינן להו, אלא צריך שיאמר של עוף פלוני הן, ואנו יודעין שאותו עוף טהור הוא. ודבר שאנו יכולין להוכיחן ולהביא ביצי אותו עוף אם דומין לאלו, לית ליה לאשתמוטי ולומר מעוף אחר אמרתי, ויהיה נתפס עליו ככזבן וכגנב. אבל אי לא אמר בפירוש, לא יתפש בחקירתן כגנב, דיכול לומר מעוף טהור אחר רציתי לומר.
לוקחין בנים מ״מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות. כלומר דמיעוטא נינהו ואין חוששין למיעוטי.
לוקחין ביצים מן הגויים בכל מקום ואין חוששין שהן מנבלות או מטרפות ומ״מ יש לחוש שמא של עוף טמא הם שאין הטהורים מרובים אלא במיניהם אבל פרטי הטמאים מרובים הרבה וכיצד עושין הדבר ידוע שכל הטהורים עגולים באמצע כעגולה של כדור וראשן אחד חד וראשן אחד כד וכן חלבון שלהם מבחוץ וחלמון מבפנים ושל טמאים אינה כודרת כל כך באמצעה ושני ראשיה כדין בקצתם וחדים בקצתם וחלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ובשרץ חלבון וחלמון מעורבים זה בזה כל שאינו מוצאה כדרך הטהורים ודאי טמא אבל כשהם בדרך זה ודאי טהורים אלא שאעפ״כ כל שלוקחו מן הגוי צריך שיאמר לו מעוף פלוני הם וטהורים הם מתירא הוא שמא יביאו מביצים של אותו המין ויקיפום וימצא מוכחש ומתוך כך אע״פ שאומר שטהורים צריך שיזכור שם העוף אבל מן הסתם אין לוקחין אף בסימנין אלו אלא מן המומחה ר״ל ישראל בקי אע״פ שכל הטהורים על תכונה זו יש בטמאים שדומים לאלו ואפי׳ אמר טהורים הם בסתם או שאמר מעוף פלוני והיה ישראל יודע עליו שהוא טהור אין לוקחין עד שיאמר של עוף פלוני וטהור אלא שאם הוא עוף הרגיל והמצוי תמיד אין צריך להזכיר בו שם טהרה אלא שיזכיר שם העוף ודיו הא כל שלא אמר כך אין לוקחין על סמך סימנין אלו ועל זו אמרו סימנין לאו דאוריתא כלומר לסמוך עליהם מכל וכל ופי׳ הדברים במקום שיש לטעות בהם כגון זו שיש קצת מן הטמאים שדומין להם אבל במקום שאין לטעות בהם ודאי סומכין עליהם והוא שבקרבי דגים אמרו במסכת ע״ז שאין ניקחין אלא מן המומחה והדבר ידוע שסימניהם כסימני ביצים ומתוך כך שאלו שם וליבדוק בסימנין ותירצה רבינא כשנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין וכן פסקו שם גדולי המפרשים ואחרוני הרבנים ונתישבו להם הסוגיאות שזו שבכאן הוא שהביצים יש לטעות בהם ולא בקרבים דהכי קים להו שאין בטמאין דומין להם וכן הדברים נראין שאם כן היאך לא הקשו לרבינא מספיקות שבעופות שנבדוק בביצתם כדקאמר הכא אי סימנין דאוריתא שמנה ספקות ליבדוק בביצתיהו אלא ביצים לחוד וקרבי דגים לחוד ויש חולקים בזו כמו שנבאר למטה ואף בביצים מנהג פשוט עכשיו שלא להזהר מזה כלל ולוקחין אותם בלא שום תנאי שאין ביצים טמאות נמכרות אצלנו ואין אדם רגיל בהם כלל ומ״מ אני אומר שביצי תרנגולות ואווזות ומיניהן שהם ניכרים בהדיא אין חוששין ואין נזקקין לסימנין אבל בשל הרבה עופות שאין ניכרים יש לחוש שאף הם עם טהרתם אינם מצויים:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: לוקחין (קונים) ביצים מן הגוים בכל מקום, ואין חוששין בהם לא משום ביצי נבלות, שמא נמצאו בתוך מעיה של תרנגולת נבילה (שמתה שלא על ידי שחיטה כשרה) והן אסורות, ולא משום ביצי טרפות שהן אסורות, מפני שהן מיעוט, שאין חוששים לו.
§ The Sages taught in a baraita: One may buy eggs from the gentiles anywhere, and one need not be concerned, neither with regard to carcasses, i.e., that the egg may have been removed from a carcass of a bird and therefore forbidden, nor with regard to eggs from tereifot, because neither of these possibilities is likely.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְדִילְמָא דְּעוֹף טָמֵא נִינְהוּ אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הבְּאוֹמֵר שֶׁל עוֹף פְּלוֹנִי טָהוֹר וְלֵימָא שֶׁל עוֹף טָהוֹר אִי הָכִי אִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי.

The Gemara objects: But perhaps they are from a non-kosher bird. Shmuel’s father said: The baraita is referring to a case where the gentile says they are of such and such bird, which is known to be kosher. The Gemara challenges: But if the gentile is deemed credible, let him say only that they are of a kosher bird. Why does he need to name the species? The Gemara responds: If so, if he does not name the species, he has the opportunity to deflect scrutiny if he is dishonest; but if he names the species, one can bring other eggs of the same species to compare and validate the claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של עוף פלוני טהור – ואנו יודעים שאותו עוף טהור הוא ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי אותו עוף לראות אם דומין לאלו לא משקר.
אית ליה לאישתמוטי – ולומר של עוף אחר אמרתי לך שאי אתה מכירו והוא טהור.
ודילמא דעוף טמא נינהו – וא״ת כיון דעופות טהורים הוו רובא נזיל בתר רובא ולפי מה שפירשתי דמרבה כמה מינים ניחא ואף לפ״ה דלא מרבינן אלא מין נשר י״ל מ״מ הא אמרי׳ לעיל מאה עופות טמאים שהן במזרח וכולן מין איה הן הלכך אפשר דיש בטמאים מינין הרבה.
ודילמא דעוף טמא נינהו. פי׳ אע״פ שעופות טהורין מרובין, סמוך מיעוטא דנבלות וטרפות לטמאיןא והוו להו רובא, אי נמי מחצה על מחצה ואסורב. ויש אומריןג אע״פ שמיני עופות הטהורין מרובין, עופות טמאין מרובין מהן שיש במינן הרבה, וכדאמרינן מאה מיני עופות טמאין יש במזרח וכולן מין איה הן.
והא דאקשינן ולימא של עוף טהור הוא. קשה לי אדרבה לא ליהמניה כלל. ואיכא למימר לטעמיה אקשי ליה, כיון דמהימן לך, אפי׳ כי אמר סתם של עוף טהור הוא ליהמניה. ומפרקינן משום דלא מצי מישתמיט הוא נאמןד, דמילתא דעבידא לאיגלויי מידה לא מרע נפשיה, ונתפס עליו כגנב ושקרן הוא, וכל כי האי גוונא אפילו גוי מהימן כדאמרינן אין לוקחין מהם ביצים טרופותו הא שלמות לוקחין, והיינו בכה״ג דאמר של עוף פלוני וטהור הוא. ויש מפרשיםז בישראל שאינו מוחזק בכשרות. ולפי דעתי בישראל אע״פ שלא אמר של עוף פלוני וטהור, דהא מסקנא בדגים כמאן דאמר מלחתינהו אנאח בפ׳ אין מעמידיןט, הכא נמי חזיתינהו אנא מהימןי.
א. ראה כו״פ סי׳ טו ס״ק ג, ושו״ת שואל ומשיב מהדורא א ח״ג סי׳ קמו.
ב. ראה ר״ן, וראה תוס׳ ב״ב צג, א ד״ה איכא ופמ״ג בשפ״ד סי׳ פו ס״ק ה. והרשב״א כתב על דברי רבינו: ׳ולא מיחוור דאם כן הו״ל למימר ודילמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נבלות וטריפות בין עוף טמא אבל השתא דקאמר דילמא דעוף טמא הוא אין בכלל עוף טמא נבלות וטרפות׳. וראה כו״פ סי׳ פג ס״ק ד, מנ״ח סוף מצוה רס, או״ש מאכ״א פ״ח הי״א. [וראה או״ש הל׳ איסו״ב פ״ז ה״א].
ג. ראה תוס׳ ד״ה ודילמא וספר התרומה הל׳ איסור והיתר סי׳ כז. וראה רשב״א ור״ן (כא, א).
ד. בנדפס: מהימן.
ה. מלשון רבינו נראה שעיקר הנאמנות היא משום שעבידא לאיגלויי מיד. אכן, במ״מ הל׳ מאכ״א פ״ג הי״ט, ובב״י סי׳ פו מובאים דברי רבינו והשמיטו תיבת ״מיד״. וצ״ע. וע״ע לענין נאמנות זו ב״ח שם, תבו״ש סי׳ ב ס״ק טו, ט״ז סי׳ קיט ס״ק יח, ש״ך שם ס״ק לז פר״ח סי׳ פג ס״ק כב.
ו. בנדפס: אין לוקחין ביצים טרופות מן הא״י.
ז. ראה רמב״ם הל׳ מאכ״א פ״ג הי״ח-יט, טור יו״ד סי׳ פו, ראה ב״י שם.
ח. ראה טור וב״י סי׳ פג אות ז, שלדעת רבינו [וכן דעת הרשב״א בתורת הבית ב״ג ש״א (סז, א) והר״ן (כא, ב)] דאומר של דג פלוני טהור עדיף מאומר אני מלחתים, ואין כן דעת הטור שם, עיי״ש ובמ״מ הל׳ מאכ״א פ״ג ה״כ.
ט. ע״ז מ, ב.
י. וכן הסכימו הרשב״א בתוה״ב שם, מאירי כאן, ר״ן שם וע״ז יז, א. וכן פסק הרמ״א בשו״ע שם וש״ך שם ס״ק ב.
ודילמא דעוף טמא הוא. וקשיא לן היכי חיישינן לעופות טמאין, דהא מיעוטא נינהו כדאמרינן לעיל תניא רבי אומר גלוי וידוע לפנימי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובים מן הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין. ויש מי שתירץ דסמוך מיעוטא דעופות טמאין למיעוט דנבילות וטריפות והוו להו רובא. ולא מיחוור דאם כן הוה ליה למימר ודילמא אסורות נינהו דהוה בכלל לשון זה בין נבלות וטריפות בין בעוף טמא, אבל השתא דקאמר דילמא דעוף טמא הוא אין בכלל עוף טמא נבלות וטרפות. ורבותינו בעלי התוספות ז״ל תירצו דאף על גב דמיני עופות טהורין מרובין מן הטמאין, מיני טמאין גדולין מהן, וכדאמר לעיל תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות יש במזרח וכולן מיני איה הם.
ושואלים: ודילמא [ושמא] של עוף טמא נינהו [הם]! אמר אבוה [אביו] של שמואל: מדובר כאן באופן שאומר הגוי שהן של עוף פלוני, ואנו יודעים שהוא טהור. ושואלים: אם אתה סומך עליו, מדוע צריך שיזכיר את שם העוף? ולימא [ושיאמר]: רק שהן של עוף טהור! ומשיבים: אי הכי [אם כך] שאין צורך שיזכיר את שם העוף, הרי אם הוא רוצה לשקר אית ליה לאישתמוטי [יש לו אפשרות להשתמט] ולומר: אף על פי שאין אתה מכיר שהוא מעוף טהור פלוני, הרי הוא מעוף טהור אחר. אבל כשהוא מזכיר את שם העוף — ניתן להשוות את הביצים שהוא מוכר לביצים של אותו עוף, ולגלות את התרמית ולכן הוא חושש לשקר.
The Gemara objects: But perhaps they are from a non-kosher bird. Shmuel’s father said: The baraita is referring to a case where the gentile says they are of such and such bird, which is known to be kosher. The Gemara challenges: But if the gentile is deemed credible, let him say only that they are of a kosher bird. Why does he need to name the species? The Gemara responds: If so, if he does not name the species, he has the opportunity to deflect scrutiny if he is dishonest; but if he names the species, one can bring other eggs of the same species to compare and validate the claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְלִבְדּוֹק בְּסִימָנִין דְּתַנְיָא כְּסִימָנֵי בֵיצִים כָּךְ סִימָנֵי דָגִים סִימָנֵי דָגִים ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא אֵימָא כָּךְ סִימָנֵי

The Gemara asks: But why must one rely on the gentile? Let him inspect the eggs for signs, as it is taught in a baraita: Like the signs of kosher eggs, so too are the signs of fish. The Gemara interjects: Can it enter your mind that the baraita is referring to the signs of fish? The Merciful One states them explicitly in the Torah: “Fins and scales” (Leviticus 11:9). Rather, say: So too are the signs of
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך סימני עוברי דגים. כך היא הגרסא ברוב הספרים. ובהלכות רבינו אלפסי ז״ל כאן ובמסכת עבודה זרה שילהי פרק אין מעמידין (ע״ז מ.) גריס כך סימני קרבי דגים, נראית מזה דעת רבינו ז״ל דסבירא ליה כמאן דאמר התם דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, והילכך כל אימת דמטיל ביצים בידוע שהוא טהור, ועוברי דגים אין צריכין בדיקה דאין לך בהם אלא טהורים, אבל לפי גרסת הספרים שלנו אפילו עוברי דגים צריכין סימן.
ושואלים: ומדוע להסתמך על הגוי? ולבדוק [ושיבדוק] בסימנין, דתניא [ששנויה ברייתא]: כסימני ביצים טהורות — כך סימני דגים! ותחילה תוהים: סימני דגים סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הלא סנפיר וקשקשת אמר רחמנא [אמרה התורה], שהם סימני הדגים (ויקרא יא, ט)! אלא אימא [אמור]: כך סימני
The Gemara asks: But why must one rely on the gentile? Let him inspect the eggs for signs, as it is taught in a baraita: Like the signs of kosher eggs, so too are the signs of fish. The Gemara interjects: Can it enter your mind that the baraita is referring to the signs of fish? The Merciful One states them explicitly in the Torah: “Fins and scales” (Leviticus 11:9). Rather, say: So too are the signs of
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין סג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין סג:, הערוך על סדר הש"ס חולין סג:, רש"י חולין סג:, ראב"ן חולין סג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין סג:, ר"י מלוניל חולין סג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין סג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סג:, מהרש"א חידושי הלכות חולין סג:, מהרש"א חידושי אגדות חולין סג:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין סג:, אסופת מאמרים חולין סג:

Chulin 63b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 63b, Rif by Bavli Chulin 63b, Attributed to R. Gershom Chulin 63b, Collected from HeArukh Chulin 63b, Rashi Chulin 63b, Raavan Chulin 63b, Tosafot Chulin 63b, Ri MiLunel Chulin 63b, Ramban Chulin 63b, Rashba Chulin 63b, Meiri Chulin 63b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 63b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 63b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 63b, Steinsaltz Commentary Chulin 63b, Collected Articles Chulin 63b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144