×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְחַד מִבְּנֵי פְּלָנְיָא אָמַר רָבָא אפי׳אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא מֵימָר אָמְרִי עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי וְקִידּוּשֵׁי קָטָן הֲווֹ.
to one of the sons of so-and-so, who had both adult and minor sons. The son to whom she was betrothed was not specified. Rava said: Even according to the one who says that we do not suppress a rumor, in this case we suppress the rumor. People will not slander her. Rather, they will say that the Sages investigated the betrothal and concluded that it was the betrothal of a minor.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין פט ע״ב} ובלבד שלא יהא שם אמתלא1: אמר רבה בר [רב הונא]⁠2 אמתלא שאמרו אפילו מיכן ועד עשרה ימים ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא [והאי דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלא מקום אמתלא]⁠3 קאמ׳4 {ר״ח5} ומיסתברא כואתיה דהאי6 דרבה כבר דחאה ר׳ יוחנן לעילא {פט ע״א}:
אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא7 לאו קלא הוא ואמר
רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חישינן ליה הא בתר8 אירוסין חישינן ליה רב חביבא אמר אפילו לבתר [אירוסין]⁠9 נמי לא חישינן ליה והילכתא לא חישינן ליה.
{בבלי גיטין פט ע״ב-צ ע״א} אמר ר׳ ירמיה בר10 אבא שלחו11 מבי רב לשמואל ילמדנו רבנו יצא (עליה12) קול ובא אחר וקידשה קידושי מעליי13 מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני14 מאי היא דאי מיגליא15 מילתא דקידושי קמאי16 קידושי מעליי נינהו לא צריכא גט משני. לא מצאו הדבר17 על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מאי טעמ׳ אתו18 למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב ששא19 בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מאי טעמ׳ מימר20 אמרי עיינו21 רבנן בקידושיה וקידושי22 טעות האוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהן והילכתא מותרת לשניהן. ומדקאמר23 רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן [דהך]⁠24 קמיתא נמי [הכין]⁠25 היא ולאו26 [כדקאמ׳]⁠27 רב ששא בריה דרב אידי:
1. אמתלא: גה: ״אמיתלא״ וכן בהמשך שם (ראה משנה).
2. רב הונא: גה, גז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״בר חנה״.
3. והאי...מקום אמתלא: גה, גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 (שמא מחמת הדומות).
4. קאמ׳: בכ״י נ נפתח: ״קאמרי״, בדפוסים: קאמרינן.
5. ראה ליקוטי פי׳ ר״ח שבאוצה״ג (סי׳ רצז-רצח).
6. דהאי: וכן גז. גה, כ״י נ, דפוסים: ״דהא״.
7. בבי דינא: דפוסים: בבית דין.
8. בתר: דפוסים: דבתר.
9. אירוסין: גז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״נישואין״.
10. ירמיה בר: כ״י נ: ״חייא בר״. חסר ב-גז.
11. שלחו: כ״י נ: ״שלחו ליה״.
12. עליה: חסר ב-גה, גז, כ״י נ, דפוסים.
13. מעליי: דפוסים: מעליא וכן בסמוך שם.
14. והודיענו: דפוסים: והודיעני.
15. מיגליא: גז, כ״י נ: ״מגליא״.
16. קמאי: גה, גז, כ״י נ, דפוסים: ״קמא״.
17. הדבר: דפוסים: דבר.
18. אתו: וכן גה, גז, דפוס קושטא. כ״י נ, דפוסים: ״אתי״.
19. ששא: כ״י נ: ״ששת״.
20. מימר: חסר בדפוסים.
21. עיינו: כ״י נ: ״עייני״.
22. בקידושיה וקידושי: כ״י נ: ״בקדושי דקדושי״.
23. ומדקאמר: וכן גז. גה, כ״י נ, דפוס קושטא: ״ומדאמ׳⁠ ⁠״, דפוסים: ומדאמר.
24. דהך: גה, גז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״דהנך״.
25. הכין: גה, גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
26. ולאו: כ״י נ: ״ולא״.
27. כדקאמ׳: גה, גז, כ״י נ. בדפוסים נפתח: ״כדקאמר״. כ״י בהמ״ל 695: ״דקאמ׳⁠ ⁠״.
לחד מבני פלניא – ולא היו אומרים לאיזה מהם.
דבר ברור עדות מעליא היא אלא פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני והלכו להן למדינת הים:
וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה לאחד מבניו שלפלני והיו מזכירים בפרט איזה מהם אלא שמן הסתם הואיל ומתיחסים אותו לאב קטן הוא או סמוך לקטן ומתוך כך אם אין הקול מתברר מבטלין אותו ככל מקום שאין כאן חשד מסתמא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקדושי קטן הוו וזה שפירשנוה בהזכירוהו ובפרט שאם לא כן הרי הוא שלא לפלני ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שהם מזכירים אחד מבניו של פלני אין זה שלא לפלני:
תוס׳ בד״ה ובנהרדעי כו׳ הוה מורה להו דלא כנפשיה. נ״ב פירוש מאחר שהוא להקל ודו״ק:
בפרש״י בד״ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני כו׳ ולא יאמרו שגירשה כו׳ עכ״ל לכאורה טפי נראה לפרש דאמרי דעיינו בקידושי ראשון שלא היה אלא קלא בעלמא דלא מצאו הדבר על בוריו דלא היו קידושין כלל מעיקרא אבל בקידושי שני כיון דקידושיה ודאי הוו קידושי תורה לא יאמרו דעייני בהו שהן טעות וכן נראה לפרש מדברי התוספות כמו שיבא הביאור בהו לקמן ונראה ליישב שדקדק לפרש כן דמשמע ליה דלא היה טעות בראשון אלא בשני משום שכבר נתקדשה לראשון קצת יש להביא ראיה לזה מהא דמשמע דרב הונא מודה בהך דלקמן ביצא עליה קול מזה ומזה דמותרת לשניהם כמו שכתבו התוספות ורש״י והשתא אם נאמר דמאן דמתיר הכא לראשון משום דתולין הטעות בראשון ורב הונא פליג עלה דאין תולין הטעות בראשון אע״ג דלא הוי אלא קול בעלמא אם כן בהך דיצא עליה קול מזה ומזה נמי תאסור לראשון כיון דסבר דאין תולין הטעות בראשון אבל אם נפרש דמאן דמתירה הכא לראשון משום דתולין הטעות בשני אבל בראשון לעולם אין תולין הטעות ניחא דרב הונא דפליג הכא משום דאין תולין הטעות גם בשני כיון דקידושי תורה הוה אבל לקמן גבי יצא עליה קול מזה ומזה מודה דתולין הטעות בשני כיון דלא הוו אלא קול בעלמא ודו״ק:
לחד מבני פלניא [לאחד מבני אדם פלוני] שהיו לו בנים גדולים וקטנים ולא אמרו למי מהם נתקדשה, אמר רבא: אפילו למאן דאמר דעת מי שאומר] לא מבטלינן קלא [אין מבטלים את הקול], בהא מבטלינן קלא [בזה מבטלים את הקול], שכן מימר אמרי [אומרים אנשים]: עיינו בהו רבנן בקידושי [בדקו חכמים את הקידושין] וקידושי קטן הוו [היו], שהרי לא אמרו האנשים בקול השמועה למי מהבנים התקדשה, ויאמרו שלקטן נתקדשה, ואין לחשוש ללעז בדבר זה.
to one of the sons of so-and-so, who had both adult and minor sons. The son to whom she was betrothed was not specified. Rava said: Even according to the one who says that we do not suppress a rumor, in this case we suppress the rumor. People will not slander her. Rather, they will say that the Sages investigated the betrothal and concluded that it was the betrothal of a minor.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה לְקָטָן הַנִּרְאֶה כְּגָדוֹל א״לאֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי הֲוָה עוֹבָדָא וְאָמְרוּ עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ה׳:ט״ז} לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב.:

A rumor circulated that a certain woman was betrothed to a minor boy who looked like an adult, as his body was developed like an adult. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: There was a precedent in which the Sages said that there is no concern that people will think that the woman is betrothed, since the boy did not yet reach the divisions of Reuben, i.e., the competence of adulthood, as it is stated: “Among the divisions of Reuben there were major resolves of heart” (Judges 5:16). Therefore, the betrothal is rendered entirely invalid, and there is no concern of slander.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקטן – בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו.
עדיין לא הגיע לפלגות ראובן – כלומר אין חכמה (לקטן בשנים וחקרי לב) כדכתיב גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע״פ שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים וכשתינסיב לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא.
אע״פ שכתבנו באמתלא שאינה בשעת הקול אלא לאחר זמן שאינה אמתלא להפקיע את הקול מכל מקום כל שיש אמתלא שאותה אמתלא היתה שם בשעת הקול סומכין עליה וזהו שאמרו במקום אמתלא חוששין לאמתלא ובאה מלת חוששין לקולא כדרך שביארנוה בקצת מקומות ולדעתנו רב זביד שאמרה כן חולק עם רבה שאמר אמתלא שאמרו אפי׳ מכאן ועד עשרה ימים ואנו גורסין ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא כלומר שאין תולין באמתלא לאחר זמן אלא במקום שהדבר מוכיח שכך היה כגון שאף בשעת הקול יצא הקול שהקדושין בזריקה היו ולאחר זמן יצא הקול שספק קרוב לו היו וכל שהוא כן תולין בה ומתירין אותה לינשא אבל בדרך אחרת אין מתירין באמתלא שלאחר זמן אלא שאם נשאת מיהא לא תצא וכן נראה שפירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ומה שהקשו לרב זביד ממשנתנו שאמרה ובלבד שלא תהא שם אמתלא פי׳ וסתם נאמרה אפי׳ לאחר זמן ותירץ מקום אמתלא קאמר כלומר כל שאתה מפרשה אף לאחר זמן דוקא במקום אמתלא ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין רב זביד אמר בלא וא״ו ואינו חולק עם רבה אלא מילתא באפי נפשה היא כלומר לא סוף דבר באמתלא גמורה שמפקעת את הקול אלא כל שיש מקום ופתח לומר כן כגון אם יצא הקול שבזריקה היו תולין שקרוב לו היו ומה שאמרו ובלבד שלא תהא שם אמתלא דאלמא אמתלא גמורה פירושו מקום אמתלא ומה שהקשו משמועת נתקדשה ואח״כ בא בעלה איפשר לפרשה לשני הפירושין יפה ואין צורך להאריך בה:
האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח״כ בא בעלה מותרת לחזור לראשון הואיל ולא נשאת שאלו נשאת תצא מזה ומזה כמו שיתבאר במקומו שאם תחזור לראשון יאמרו גירש זה וכנס זה ועכשו מחזיר גרושתו מן הנשואין ואין אומרין על תנאי נשאת שאין אדם נושא אשת חברו על תנאי אבל כשנתקדשה אם יטעו לומר שקדש זה ונמצא מחזיר גרושתו משנתארסה אף הם יאמרו שעל תנאי קדש ונמצא שאין בהן אירוסין כל שנשאת או אפי׳ נתקדשה ואחר הנשואין או האירוסין יצא קול שכבר נתקדשה לפלני היום או באותו הפרק אין אוסרין אותה על זה הא מכל מקום אם יצא הקול קודם שנשאת או שנתקדשה לו אסורה עליו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מסופר: ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה [אשה אחת שיצא עליה קול שהתקדשה] לקטן הנראה כגדול, שהיה מגודל בגופו וגבוה כגדול, אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא [היה מעשה בקטן כזה], ואמרו חכמים: עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, כלומר הקטן הזה עדין לא הגיע למה שנקרא פלגות ראובן, שנאמר: ״לפלגות ראובן גדולים חקרי לב״ (שופטים ה, טז), כלומר אין בו דעת כגדולים, ואין בקידושיו ממש. ואין חוששים שיטעו הבריות בדבר.
A rumor circulated that a certain woman was betrothed to a minor boy who looked like an adult, as his body was developed like an adult. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: There was a precedent in which the Sages said that there is no concern that people will think that the woman is betrothed, since the boy did not yet reach the divisions of Reuben, i.e., the competence of adulthood, as it is stated: “Among the divisions of Reuben there were major resolves of heart” (Judges 5:16). Therefore, the betrothal is rendered entirely invalid, and there is no concern of slander.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַתְלָא שֶׁאָמְרוּ אפי׳אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים רַב זְבִיד אָמַר בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא חוֹשְׁשִׁין לַאֲמַתְלָא.

§ It is stated in the mishna that a rumor is treated seriously only provided there is no explanation. Rabba bar Rav Huna said: The explanation mentioned in the mishna negates the rumor even if it circulates at some point from now, i.e., from the time the rumor circulated, until ten days afterward. Rav Zevid says: Where there is the reasonable possibility of an explanation, we are concerned about the possibility of an explanation even if it is not mentioned explicitly, and the rumor is therefore disregarded.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במקום אמתלא חוששין לאמתלא – אפי׳ אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל.
ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא – פי׳ מפלג פליג עליה דרבהא לומר שאין תולין באמתלא שמכאן ועד עשרה ימים, אלא שאם היה במקום אמתלא כגון שאמרו משעה ראשונה זרק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היוב, לפיכך רואין אם יצתה אמתלא מכאן ועד עשרה ימיםג נאמרו כן היה [שקרוב לו היוד], תולין בה ומתירין אותה לינשא, ואם לא יצאת שם אמתלא לעולם אם נשאת לא תצאה, אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא לכתחילהו. והא דתנן נתקדשה מותרת לחזור לו מפני שהיא אשתו לא תצא, כיון דבמקום אמתלא הוא, אבל לא להתירה לינשא לכתחלה משום מקום אמתלא, והיינו לשון חוששין כנ״ל. וכן נראה מדברי רבנו הגדול ז״לז דרב זביד באמתלא שיוצאה מכאן ועד עשרה ימים אמר שתולין במקום אמתלא, שכך כתב ומסתברא דהלכתא כוותיה דהא דרבה כבר דחאה ר׳ יוחנן לעולא, והוא פי׳ נכוןח.
א. ולפנינו בגמ׳: רבה בר רב הונא.
ב. פי׳ דבקול הגירושין שיצא נתפרסם שנתקדשה בזריקה וזהו מקום אמתלא, ולאחר זמן יצא אמתלא דקרוב לו היה, וכ״כ המאירי והוסיף דלפי פי׳ זה שנחלקו גרסינן ורב זביד עם ״ואו״, ובמגיד משנה פ״ט מאישות הכ״ד כתב דכעין פי׳ רבנו פירש הרמב״ם. וברש״י מבואר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכן למדו בדעת רש״י הרשב״א והר״ן, ועיין בקרבן נתנאל אות א דכן למד גם בדעת הרא״ש, אולם בחידושי הריטב״א למד בדעת רש״י דרב זביד פירושי קא מפרש את רבה בר רב הונא, והקשה על שיטת רש״י וביאר כרבינו.
ג. בהגהות הב״ח על הרי״ף (נ א) גורס בר״ן שמביא את רבינו: ולפיכך רואין אם לא יצתא אמתלא אלא מכאן ועד עשרה ימים. משמע דביותר מעשרה ימים גם במקום אמתלא אין חוששין, ודלא כמש״כ בחידושי הריטב״א דבמקום אמתלא אפי׳ יצתה האמתלא לאחר זמן מרובה מבטלינן לקלא.
ד. ע״פ כתי״ו וכתי״ק.
ה. עיין לחם משנה בפ״ט מאישות הכ״ד שהסתפק בדעת הרמב״ם אי ס״ל כרבינו שברב זביד יש צד קולא, שבמקום אמתלא אע״פ שלא יצתה כלל אמתלא אם נשאת לא תצא.
ו. בנדפס ובכתי״ו ליתא לתיבת לכתחילה.
ז. נ א בדפי הרי״ף.
ח. ועיי״ש בהשגות הראב״ד שכתב דרב זביד סבר שאם יצא קול שנתקדשה בזריקה זהו מקום אמתלא, ואינה מקודשת אע״פ שלא יצא קול אמתלא דקרוב לו היה, ונסתפק האם בא רב זביד להוסיף על רבה רב הונא שבמקום אמתלא אע״פ שלא הזכירו האמתלא חוששין אפי׳ מכאן ועד עשרה ימים. וא״כ כיון דרב זביד ורבה בר רב הונא בתרייהו וסבירא להו כהדדי, ופליגא אשמעתתא דר׳ יוחנן הלכה כתרווייהו.
הא דאמרינן: רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. לא פליגא אדרבה בר רב הונא ולא שייכא בה כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דרבה בר רב הונא איירי בזמן שחוששין לאמתלא כלומר דאפילו יצתה לאחר שנים עשר [בנדפס: עשרה] ימים חוששין לה ורב זביד איירי באמתלא גופה באיזו אמתלא חיישינן, ואמר רב זביד דאפילו ליכא אמתלא גמורה אלא שיש מקום ופתח שנוכל לומר שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש וכי האי דאמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברה הכין והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שאין שם אמתלא גמורה אלא מקום ופתח שנוכל לומר דאמתלא פלונית היתה שם דעל תנאי קדיש כן פירוש רש״י ז״ל, וקרוב לענין פירש רבנו חננאל ז״ל דכל דבר שיש שם אמתלא שיצא הקול בעבורו כמעשה דאשה שהיתה נאה ביותר וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחלה מפני שיצאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה אמרה כן והשתא אותו קול שיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אף על פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדיא אמתלא היא, אבל מדברי רבנו אלפאסי ז״ל נראה דרב זביד מיפלג פליג אדרבה בר רב הונא שכך כתוב ומסתברא כותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעולא [בנדפס: לעיל].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שחוששים לשמועה ובלבד שלא תהא שם אמתלא. אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו אפילו נאמרה מכאן ועד עשרה ימים לאחר השמועה — מועילה לבטל את הקול. רב זביד אמר: במקום אמתלא, כלומר, אם יש אפשרות שתהיה בדבר אמתלה — חוששין לאמתלא אף שלא נאמרה.
§ It is stated in the mishna that a rumor is treated seriously only provided there is no explanation. Rabba bar Rav Huna said: The explanation mentioned in the mishna negates the rumor even if it circulates at some point from now, i.e., from the time the rumor circulated, until ten days afterward. Rav Zevid says: Where there is the reasonable possibility of an explanation, we are concerned about the possibility of an explanation even if it is not mentioned explicitly, and the rumor is therefore disregarded.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַב זְבִיד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא קָאָמַר.

Rav Pappa raised an objection to the opinion of Rav Zevid from the expression in the mishna: Provided there is no explanation, which indicates that the explanation must be mentioned for it to be regarded. Rav Zevid said to him: The mishna is saying that where there is the reasonable possibility of an explanation the rumor is disregarded, even if it was not mentioned.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובלבד שלא תהא שם אמתלא – אלמא אמתלא בהדיא בעינן.
הכי גרסינן: א״ל במקום אמתלא קא אמר ואמתני׳ קאי האי תירוצא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] רב פפא לרב זביד: הלא שנינו: ובלבד שלא תהא שם אמתלא, ומשמע שצריך שתהיה אמתלה בפועל! אמר ליה [לו]: במקום אמתלא קאמר [הוא אומר] שאין הכוונה שתהא אמתלה ממש, אלא שתהא אפשרות לאמתלה.
Rav Pappa raised an objection to the opinion of Rav Zevid from the expression in the mishna: Provided there is no explanation, which indicates that the explanation must be mentioned for it to be regarded. Rav Zevid said to him: The mishna is saying that where there is the reasonable possibility of an explanation the rumor is disregarded, even if it was not mentioned.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פָּפָּא וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ וְהָתְנַן אנִתְקַדְּשָׁה ואח״כוְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לָאו מִשּׁוּם דאמרי׳דְּאָמְרִינַן עַל תְּנַאי קַדֵּישׁ.

Rav Kahana said to Rav Pappa: And you, do you not hold Rav Zevid’s statement to be true? But didn’t we learn in a mishna that if a woman was betrothed after her husband was taken for dead, and then her husband came back, she is permitted to return to him (Yevamot 92a), which would not have been the case if she had been married and not merely betrothed? Isn’t this because we say that the second man betrothed her conditionally, stipulating that if her husband is found to be alive the betrothal is null, even though this explanation did not circulate explicitly?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא – דאם יש פתח למצוא אמתלא דסמכינן ומנסבינן לה והתנן אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר לה מת בעליך ונתקדשה מותרת לחזור לראשון ואילו גבי ניסת קתני התם תצא מזה ומזה ואע״ג דאנוסה היא שהרי ב״ד הורוה לינשא משום חששא דלא לימרו גירש ראשון ונשא שני ועכשיו היא חוזרת לו משניסת אבל גבי נתקדשה לא חיישינן להכי מאי טעמא חוזרת לראשון ולא צריכה גט משני הרי אין לך יצא שמה בעיר מקודשת גדולה מזו דודאי ידעו כולם שנתקדשה.
לאו משום – דיש כאן מקום אמתלא לסמוך עליו דכי מהדרי לא לגברא אמרי ודאי יש פתח לדבר שעל תנאי קידשה שני שאם יבא בעלה שגירשה ממדינת הים שיהיו קידושיו בטלין שהיה בעלה חביב לה אלא לכך גירשה שלא היה יכול לבוא אלמא אע״ג דלא יצא אמתלא זה מעולם סמכינן עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא א״ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והתנן נתקדשה כו׳ לאו משום דאמרינן על תנאי קידש. ופרש״י דכי מהדרינן לה לגברא אמרינן ודאי יש פתח לדבר כו׳. ולכאורה יש לתמוה מאי ענין אמתלא ופתח אמתלא לכאן שהרי קידשה השני קידושין גמורים ובקידושין גמורין בעדות ברורה ודאי לא שייך ענין אמתלא כלל וע״כ היינו משום דקדושי טעות נינהו כיון שבא בעלה. תו קשיא לי דלמאי דמשמע דבכה״ג מיקרי פתח אמתלא כיון דמהדרינן לה לגברא קמא א״כ תיקשי הא דאמרינן לעיל בפרק הזורק דף פ״א דשלח רבי מנשה מדויל לשמואל פלוני כהן יצא קול שגירש אשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו ושלח שמואל תצא ומסקינן תצא משני דהו״ל קלא דקמי נישואין וקשה אכתי אמאי חיישינן האיכא מקום אמתלא כי הכא כיון שיושבת תחת הראשון ומשמשתו אמרי׳ על תנאי גירש אע״כ דאפ״ה לא מיקרי פתח ומקום אמתלא. ונראה ליישב דודאי הכא בנתקדשה לאחר אף לפי סברת המקשה עיקר הטעם משום דקידושי טעות נינהו שלא נתקדשה אלא מחמת שסברה שמת בעלה אלא אפילו הכי ס״ד דרב פפא דאכתי הוי לן למיחש דאיכא מאן דלא ידע שנתקדשה מחמת מיתת בעלה וסברי שנתקדשה מחמת שגירשה בעלה הראשון וא״כ לדידהו הו״ל כקול גירושין ואפ״ה לא חיישינן וע״כ היינו משום שלא יצא הקול ברור אלא עם מקום אמתלא דכיון שבעלה במדינת הים יש פתח לומר שעל תנאי גירש כפרש״י לפי שלא היה יכול לבוא וכיון שבא בעלה לבסוף הרי נתבררה האמתלא למאן דקטעי וסבר שמחמת גירושין נתקדשה ואע״ג שלא יצא האמתלא אלא מכאן ועד עשרה ימים אפ״ה מהני כיון שהיה במקום אמתלא והשתא לא תיקשי הא דפרק הזורק דהתם יצא הקול מבורר ולא היה פתח אמתלא כלל בתחלת הקול כן נ״ל בשיטת רש״י ואע״ג דמלשון רש״י משמע דאמתלא היינו בקידושין וכן משמע לשון הגמרא דקאמר על תנאי קידש דא ודא אחת היא כיון דאמרינן על תנאי גירש הראשון א״כ ע״כ הקידושין משני היה ג״כ על תנאי. אמנם לפי פירוש הרי״ף והרמב״ם ז״ל בההיא דמקום אמתלא יתיישב הסוגיא יותר ואין להאריך ודו״ק:
אמר ליה [לו] רב כהנא לרב פפא: ואת [ואתה] שהקשית לרב זביד לא תסברא [תסבור] שכן הוא, שאין צורך באמתלה מפורשת? והתנן [והרי שנינו במשנה]: נתקדשה אשה, שהיתה מוחזקת כנשואה לאדם אחד ושמעה בו שמת, ואחר כך בא בעלהמותרת לחזור אליו ואין אוסרים אותה עליו כאשה שנישאה לאחר. לאו [האם לא] משום דאמרינן [שאנו אומרים] על תנאי קדיש [קידש] השני, שאם יתברר שבעלה חי — ייבטלו הקידושין ולא היו אלה קידושין כלל? והרי אמתלה זו לא נאמרה במפורש!
Rav Kahana said to Rav Pappa: And you, do you not hold Rav Zevid’s statement to be true? But didn’t we learn in a mishna that if a woman was betrothed after her husband was taken for dead, and then her husband came back, she is permitted to return to him (Yevamot 92a), which would not have been the case if she had been married and not merely betrothed? Isn’t this because we say that the second man betrothed her conditionally, stipulating that if her husband is found to be alive the betrothal is null, even though this explanation did not circulate explicitly?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָתֵי בַּעַל וְקָא מְעַרְעֵר.

The Gemara answers: It is different there because the husband comes and contests the betrothal, which shows clearly that he never divorced her and that her betrothal was mistaken. Therefore, there is no need for an additional explanation.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני – הכא דאתי בעל וקאי ומימר אמרי מעולם לא גירשה בעלה אלא היתה סבורה שמת ונתקדשה ואינן קדושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: שאני התם [שונה שם] שאין צריך לאמתלה, דאתי [שבא] הבעל וקא מערער [ומערער], ומובן שקידושי השני היו קידושי טעות.
The Gemara answers: It is different there because the husband comes and contests the betrothal, which shows clearly that he never divorced her and that her betrothal was mistaken. Therefore, there is no need for an additional explanation.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי נִישֵּׂאת נָמֵי נִישֵּׂאת דַּעֲבַדָה אִיסּוּרָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן נִתְקַדְּשָׁה דְּלָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן.

The Gemara asks: If so, in a case where she married the second man, it should also be permitted for her to return to her first husband. Why do the Sages render it prohibited for her to do so? The Gemara answers: In a case where she married him, since she performed a prohibited action, albeit unintentionally, by engaging in sexual intercourse with a man who is not her husband while she was married, the Sages penalized her. By contrast, in a case where she was merely betrothed, since she did not perform a prohibited action, the Sages did not penalize her.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי – דלא מסקי אדעתייהו לומר גירש ראשון ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.
ניסת נמי – אמאי תנן התם צריכה גט משני ולא תחזור לראשון הא אתא בעלה וקאי ולאו נישואין הוו אלא משום דאתי למימר גירשה זה ונשא זה כדאמרי׳ ביבמות ובנישואין אין פתח מקום אמתלא לומר על תנאי נשאה.
קנסוה רבנן – דהאי דשריוה בהעדאת עד אחד משום עיגונא אקילו בה והיא גופה תידוק במילתא ע״י עוברים ושבים ותנסיב והיכא דלא דייקא שפיר קנסוה כדאמרינן התם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך], אף אם נישאת אותה אשה לשני נמי [גם כן] תשוב לבעלה הראשון! ומדוע אמרו חכמים שבמקרה כזה אסורה לחזור אליו? ומשיבים: נישאת דעבדה איסורא [שעשתה איסור] ונבעלה לאחר, אף שעשתה זאת בשגגה — קנסוה רבנן [קנסו אותה חכמים] ואינם מבטלים את קידושי השני, אבל נתקדשה שלא עבדה איסורא [עשתה איסור]לא קנסוה רבנן [חכמים].
The Gemara asks: If so, in a case where she married the second man, it should also be permitted for her to return to her first husband. Why do the Sages render it prohibited for her to do so? The Gemara answers: In a case where she married him, since she performed a prohibited action, albeit unintentionally, by engaging in sexual intercourse with a man who is not her husband while she was married, the Sages penalized her. By contrast, in a case where she was merely betrothed, since she did not perform a prohibited action, the Sages did not penalize her.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב אָשֵׁי בכֹּל קָלָא דְּלָא אִיתַּחְזַק בְּבֵי דִינָא לָאו קָלָא הוּא וא״רוְאָמַר רַב אָשֵׁי גכֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ הָא דְּבָתַר אֵירוּסִין חָיְישִׁינַן לֵיהּ רַב חֲבִיבָא אָמַר אֲפִילּוּ דְּבָתַר אֵירוּסִין נָמֵי לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ דוְהִלְכְתָא לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ.

§ Rav Ashi said: Any rumor that was not confirmed in court is not regarded as a significant rumor. And Rav Ashi said: With regard to any rumor that was spread about a woman after her marriage, we are not concerned about it. She need not leave her husband, and he need not divorce her. The Gemara infers that if the rumor circulated after her betrothal we are concerned about it, and she must be divorced from her betrothed. Rav Ḥaviva said: Even if it circulated after her betrothal, we are still not concerned about it. The Gemara concludes: And the halakha is that we are not concerned about it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא איתחזק בבי דינא – שלא בדקו ב״ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה.
לא חיישינן ליה – אלא א״כ ידעו ב״ד העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע כו׳ וגזרו שיחושו לקול זה.
דבתר נישואין – ניסת היום ואח״כ יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר קודם נישואין לא חיישינן ליה לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אוסרה על זה דמחזקת לקלא ונמצא זה בועל אשת איש וקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.
דבתר אירוסין – חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני.
לא חיישינן ליה – ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על זה.
והלכתא לא חיישינן – ומעשה בא לפני ר״ת באשה אחת שיצא עליה קול אחר נישואיה שנתקדשה לאחר והיה אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה שנישאת לשני ואר״ת שאין צריכה גט מן הראשון ומותרת לשני חדא דקלא דבתר נישואין לא חיישינן ועוד דכיון שנתקדשה לזה בפניו שריא חזקה אין אשה מעיזה פניה בפניו וכדרב המנונא קיימא לן מדפריך מיני׳ הש״ס בכל דוכתי ובפ׳ שני דכתובות (כתובות כב:) קאמר לימא דרב המנונא תנאי היא לא דכ״ע אית להו דרב המנונא ואע״ג דבסוף נדרים (דף צא.) דחי רבה ראיית רב המנונא דמייתי מינה מ״מ כן הלכה ורבה נמי אפשר דלפי האמת סובר כרב המנונא.
קלא דלא אתחזק בבי דינא – כל שלא בדקו ב״ד אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני ופלוני שהלכו להם או בנרות דולקות, עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו, דכל קלא שהוחזקו אין מבטלין אותו [ואםא לא הוחזק מבטלין אותו], וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו, כך דרך פרש״י ז״ל ועיקר הוא. וא״ת כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין, והטעם לכל אלו, שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני, ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים, ואלו באים לב״ד ויחקרו ויאמרו לא שמענו ולא ראינוב.
הדרן עלך פרק המגרש וסליקא לה מסכת גיטין בס״ד בריך רחמנא דסייען אמן שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול אמן.
א. כ״ה בכתי״ו וכתי״ק ובספר הזכות, וברשב״א ובריטב״א ובר״ן שהביאו כל דברי רבינו.
ב. המעתיק בכתינ״ג סיים בלשון זה: נשלמו אלו חדושי גיטין מהרמב״ן ז״ל יום ו׳ ששה ושלושים יום לעומר שנת קנ״ז לפרט באלמוניזה די דונה גורינה, והמכתב מכתב שלי פריר ב״ר יהודה נר״ו הלוי שלדין.
אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא לבתר אירוסין חיישינן לה. ואם תאמר אם כן כי אקשינן בריש שמעתין ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופרקה רב אשי דהכי קאמר מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת אמאי לא מפרק לה במגורשת מן האירוסין וקלא דבתר אירוסין חוששין לו כדאית ליה הכא. יש לומר דניחא ליה לפרוקה אפילו אליבא דרב חביבא דאמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, ועוד דמתניתין לכאורה בנשואה קא מיירי, ועוד דהלכתא הכין דאפילו בתר אירוסין לא חיישינן ליה.
ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. כלומר כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו, וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש״י ז״ל ועיקר הוא. ואם תאמר כל שלא הוחזק ממנו יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים ואלו באין לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו בפירושי הרמב״ן נ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה והלכתא לא חיישינן מעשה בא לפני ר״ת כו׳ ועוד דכיון שנתקדשה לאחר בפניו שריא עכ״ל. ומה שהוצרך ר״ת לטעם השני אע״ג דאיפסקא הלכתא בגמרא בהדיא דקלא דבתר נישואין לא חיישי׳ אלא משום דנפקא מינה אם ימות בעלה הראשון או יגרשנה הוי לן למיחש ולמימר שחזר הקול וניעור שלא תינשא לאחר מחמת הקול הראשון והו״ל קלא דקמי נישואין כדאמרינן לעיל בפ׳ הזורק דתצא משני מש״ה הוצרך רבינו תם לטעמא שנתקדשה בפניו וא״כ שרי׳ לגמרי שאף אם הקול הראשון אמת ע״כ גירשה מדרב המנונא כן נ״ל לכאורה אבל עדיין צ״ע דמספקא לי טובא אי שייך בכה״ג לומר שאחר כך חוזר הקול וניעור דבשלמא לעיל בפ׳ הזורק אף שיושבת תחתיו ומשמשתו אכתי לא נתבטל הקול לגמרי דאיכא למימר דמעיקרא גירשה הראשון על תנאי שלא יחול אלא סמוך למיתה כדמסיק הש״ס התם אימר סמוך למיתה גירשה ואיכא לפרש כדפרישית משא״כ הכא כיון שיושבת תחת בעלה ויצא הקול שנתקדשה קודם זה ואנן לא חיישינן להאי קלא דהו״ל קלא דבתר נישואין א״כ נראה שנתבטל הקול לגמרי ואינו חוזר וניעור וצ״ע ודו״ק:
אמר רב אשי: כל קלא [קול] שלא איתחזק בבי דינא [הוחזק בבית דין]לאו קלא [לא קול] הוא ואין סומכים על שמועה בלבד אלא אם כן נתברר בבית דין שיש מקום לחשוש לשמועה זו. ואמר רב אשי: כל קלא [קול] שיצא על אשה דבתר [לאחר] נישואין, שכבר נתקדשה לאדם אחר קודם לכן, לא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו] להוציאה מבעלה, או אף שיתן לה אותו אדם גט מספק. ומדייקים: הא [הרי] קול שיצא דבתר [לאחר] אירוסין חיישינן ליה [חוששים אנו לו] ותצא מן הארוס. רב חביבא אמר: אפילו קול דבתר יצא אחר] אירוסין נמי לא חיישינן ליה [גם כן אין אנו חוששים לו]. ומסכמים, והלכתא [והלכה היא]: לא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו].
§ Rav Ashi said: Any rumor that was not confirmed in court is not regarded as a significant rumor. And Rav Ashi said: With regard to any rumor that was spread about a woman after her marriage, we are not concerned about it. She need not leave her husband, and he need not divorce her. The Gemara infers that if the rumor circulated after her betrothal we are concerned about it, and she must be divorced from her betrothed. Rav Ḥaviva said: Even if it circulated after her betrothal, we are still not concerned about it. The Gemara concludes: And the halakha is that we are not concerned about it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מֵרִאשׁוֹן וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ קִידּוּשֵׁי תוֹרָה מַהוּ שְׁלַח לְהוּ תֵּצֵא וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ וְהוֹדִיעוּנִי.

Rav Yirmeya bar Abba said that a group of students from the study hall of Rav sent the following question to Shmuel after Rav’s death: Teach us, our master: If a rumor circulated about a woman that she is betrothed to a first man, and another man came and betrothed her in a manner of betrothal that is recognized by Torah law, as there is clear testimony of it, what is the halakha? He sent them an answer: She must leave the second man, and you clarify the matter to figure out exactly what happened and inform me.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קידושי תורה – בעדים.
והעמידו דבר על בוריו – הוו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמיתתו אם אמת הוא או שקר.
והודיעוני – עיקרו של דבר.
אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. פי׳ שזנתה עם פסולי כהונה. כגון עובד כוכבי׳ ועבד ונתין וממזר אין חוששין לה לאוסרה לכהן משום זונה דלא חיישינן לקלא עד שיראו דברים הניכרים כדעולא:
ת״ר בעולה אין חוששין לה. פי׳ וכשרה לכהן גדול. נשואה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה שלא לפלוני אין חוששין לה ממזרת אין חוששין לה שפחה אין חוששין לה הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין להן. פי׳ נשואה או ארוסה זה כמה ימים אין חוששין לה דקלא דמתניתין היינו שאומר׳ היום נתקדשה פלונית. בעיר אחרת שאמרו פלונית נתקדשה היום בעיר פלונית. שלא לפלוני שאמרו נתקדש׳ סתם אבל לא אמרו למי נתקדשה אין חוששין לקול זה:
ההיא דנפק עלה קלא דאיתקדשה לבר בי רב אתייה רב חמא לאבוה א״ל אימא לי אי זי גופא דעובדא היכי הוה. א״ל על תנאי קדיש דלא ליזיל לבי חוזאי ואזל. א״ל כיון דבעידנא דהוה קלא לא הואי אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא:
יצא עליה קול או אפי׳ נתברר בעדים שנתקדשה לפלני וידענו בו שהוא קטן בשנים אלא שהוא ארוך בקומה עד שנראה כגדול אין חוששין מתוך החשד להצריכה גט מזה שאין הקומה סימן לגדלות כלל עד שיטעו הבריות בכך מצד הקומה שאף שכלו של קטן עד שני בדבר מעשה היה ואמרו חכמים דרך צחות עדין לא הגיע לפלגות ראובן ר״ל לחקרי לב ואין לחוש שיטעו הבריות עליו:
יצא עליה קול האוסר ובא אחר וקדשה קדושין גמורים בודקין על קדושי ראשון ואם נמצאו קדושין אין קדושי שני כלום ואם לאו אלא שהקול הוא קול האוסר משתדלין שיגרש הראשון ויכנוס השני אבל שיגרש שני ויכנוס ראשון לא שמא יאמרו גירש זה וכנס זה והרי ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל אם אף השני לא קדשה בבירור אלא שאחר קולו של ראשון יצא קול שנתקדשה לשני אחד מוציא ואחד כונס אי זה שירצו כך פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים אלא שיש פוסקים שאף בראשונה מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב ירמיה בר אבא, שלחו ליה [לו] מבי [מבית] רב, קבוצת תלמידי רב, לאחר מותו, שאלה זו לשמואל: ילמדנו רבינו, יצא עליה קול מראשון שהתקדשה לו, ובא אחר וקדשה קידושי תורה בעדות ברורה, מהו הדין? שלח להו [להם]: תצא מן השני, והעמידו הדבר על בוריו (בררו כיצד בדיוק היה הדבר) והודיעוני.
Rav Yirmeya bar Abba said that a group of students from the study hall of Rav sent the following question to Shmuel after Rav’s death: Teach us, our master: If a rumor circulated about a woman that she is betrothed to a first man, and another man came and betrothed her in a manner of betrothal that is recognized by Torah law, as there is clear testimony of it, what is the halakha? He sent them an answer: She must leave the second man, and you clarify the matter to figure out exactly what happened and inform me.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי (וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ) אִילֵּימָא דְּאִי מִגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי דְקַמָּא לָאו קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ מְבַטְּלִינַן קָלָא וְהָא נְהַרְדְּעָא אתרי׳אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא וְלָא מְבַטְּלִי קָלָא אֶלָּא הדְּאִי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי קַמָּא קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ לֹא צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי.

The Gemara asks: What is meant by: And you clarify the matter? If we say that he said this so that if it is discovered that the betrothal of the first man was not a proper betrothal we should suppress the rumor, thereby permitting her to marry the second man, isn’t Neharde’a Shmuel’s locale? And as mentioned above, in Neharde’a they would not suppress a rumor. Rather, he must have instructed them in this manner because if it is discovered that the betrothal of the first man was a proper betrothal, she does not need a bill of divorce from the second man.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי היא – למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו.
ובנהרדעא לא מבטלי קלא – כדאמרינן לעיל.
ובנהרדעא לא מבטלי קלא – אע״ג דהני בי רב דשלחו לשמואל הם תלמידי דרב ובסורא מבטלי קלא מ״מ לא הוה מורה להו דלא כנפשיה.
מאחר שכתבנו שאם נמצאו קידושי ראשון קידושי מעליי אינה צריכה גט משני אתה למד שאין הלכה כרב הונא שאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת ר״ל להצריכה גט ומכל מקום דוקא שלא בפני בעלה אבל בפניו ודאי מקודשת שהרי הלכה כרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף רב הונא מדרב המנונא אמרה לשמעתיה אלא שהיה סבור כרב המנונא שיאמר כן אף שלא בפניו ואינו כן שכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה אבל בפניו מיהא פשטה ידה ואמרה גרשתני דין אחד הוא שהפושטת ומקבלת בפני בעלה הרי היא כאומרת גרשתני וקצת חכמי הדורות חוככים לומר בין בגרשתני בין בפשטה ידה שאף שלא בפניו כן והדברים זרים ומתמיהים אלא דוקא בפניו ואף זו דבר ברור שענינה כשהיא מכוונת לקדושין ופורשת מן הראשון אבל כל שאינה מכוונת לכך אלא שסבורה שהם דברי לעג אע״פ שמבינה את הלשון מתוך שיודעת שאין קדושין תופסין על קדושין אין זה כלום וכן מן הסתם כל שחוזרת עם הראשון שהרי עיקר הטעם שאינה מעיזה להתיר את עצמה במה שיודעת שהבעל בריא שאינו כן ר״ל שלא גירשה וכל שאינו נפקעת ממנו כבר נהפכה חזקתה וכן הורינו בה למעשה:
וצריך שתדע שאין קרוי בפניו אלא אם כן ברור שהיא רואה בו שהוא רואה ושומע בכך ואין צריך לומר בשאר הדברים שכתבנו בדין גרשתני בשני של כתבות שכלם מתפשטים בדין פשטה ידה ולפי דרכך למדת בדין פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו שלא נאסרה לבעלה הראשון אא״כ פירשה ממנו אחר אותו וכל שכן אם הלכה לה עם האחר ואינה צריכה גט משני כלל אחר שהיא עומדת כדרכה עם הראשון הא אם פירשה ממנו נאסרה והרבה חולקים בקצת דברים שכתבנו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ושהסכימו בה עמנו קצת רבני אשכנז מן הגדולים והמובהקים שבהם:
המשנה העשירית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנ׳ כי מצא בה ערות דבר ב״ה אומרים אפי׳ הקדיחה תבשילו שנ׳ כי מצא בה דבר ר׳ עקיבא אומר אפי׳ מצא אחרת נאוה ממנה שנ׳ והיה אם לא תמצא חן בעיניו אמר הר״ם ב״ש יתלו במלה ערוה וב״ה באמרו דבר ומאמר ר׳ עקיבא בלתי אמת לפי שהוא כאשר מצא טובה הימנה ישהנה עליו ולא יגרש זאת והיא לא חטאת כלל והיא נאותה למדותיו והלכה כב״ה:
אמר המאירי בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו לכתחלה אלא אם כן מצא בה ערות דבר ר״ל דבר זמה ובית הלל אומרין אפי׳ הקדיחה תבשילו ר״ל שאינה משתדלת בצרכי ביתו להושיבם על אפניהם והענין דרך כלל הוא שמסרבת לו ואינה מתנהגת על פי רצונו ור׳ עקיבא אומר אפי׳ מצא אחרת נאה הימנה כלומר אפי׳ בלא שום טעם אלא מצד הרצון ואין הלכה לא כר׳ עקיבא ולא כבית שמאי אלא כבית הלל ומכל מקום אף בלא שום סבה אם גירש גירש ואינו בעמוד והחזר שהרי באונס נאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו כלומר שכל ימיו בעמוד והחזר הא שאר בני אדם לא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מה פירוש] ״והעמידו הדבר על בוריו״? אילימא [אם תאמר] דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו [שאם יתברר הדבר שקידושי הראשון לא קידושין מעולים, כהוגן, הם] מבטלינן קלא [מבטלים אנו את הקול] ויתירוה לשני? והא [והרי] נהרדעא אתריה [מקומו] של שמואל הוא, ואנו יודעים כי לא מבטלי קלא [אין מבטלים קול] בנהרדעא! אלא כך יש להבין: דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו [שאם יתגלה הדבר שקידושי הראשון קידושין מעולים הם] לא צריכה גט משני.
The Gemara asks: What is meant by: And you clarify the matter? If we say that he said this so that if it is discovered that the betrothal of the first man was not a proper betrothal we should suppress the rumor, thereby permitting her to marry the second man, isn’t Neharde’a Shmuel’s locale? And as mentioned above, in Neharde’a they would not suppress a rumor. Rather, he must have instructed them in this manner because if it is discovered that the betrothal of the first man was a proper betrothal, she does not need a bill of divorce from the second man.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא ואֵשֶׁת אִישׁ שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִיבְּלָה קִידּוּשִׁין מֵאַחֵר מְקוּדֶּשֶׁת.

And in ruling that she does not need a bill of divorce from the second man, Shmuel is in disagreement with Rav Huna, as Rav Huna says: In the case of a married woman who extended her hand and received money or a document of betrothal from another man, it is considered uncertain whether or not the woman is betrothed to him, and she needs a bill of divorce from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקודשת – וצריכה גט משני.
ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת. כלומר ואפילו שלא בפניו, שלא להתירה לשני קאמר דמתניתין היא אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכו׳, ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון קאמר, וליתא לדרב הונא וכן כתב רש״י ז״ל כאן, ויש אומרים דחוששין לה דהא רבי הושעיא נמי סבירא ליה דהא דרב המנונא אפילו שלא בפניו נמי היא כדאיתא בכתובות פרק האשה (כתובות כג.) גמרא אם משנשאת באו עדים וכמו שכתבתי שם, ולעיל בפרק התקבל בסיעתא דשמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: ופליגא [חלוקה] דעה זו של שמואל, שאינה צריכה גט מן השני על דעת רב הונא, שאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר — הרי היא מקודשת לו מספק וצריכה גט ממנו.
And in ruling that she does not need a bill of divorce from the second man, Shmuel is in disagreement with Rav Huna, as Rav Huna says: In the case of a married woman who extended her hand and received money or a document of betrothal from another man, it is considered uncertain whether or not the woman is betrothed to him, and she needs a bill of divorce from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִדְּרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא זהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ גֵּירַשְׁתַּנִי נֶאֱמֶנֶת חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.

Rav Huna’s opinion is based on a principle stated by Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says that a woman who said to her husband: You divorced me, is deemed credible, due to the presumption that a wife is not so brazen to lie in this manner before her husband. Therefore, in the case brought before Shmuel, the fact that the woman received money or a document of betrothal from the second man should be considered sufficient basis for the rumor to be suppressed, since if she were already betrothed she certainly would not have accepted the betrothal from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודבר זה נובע מדברי רב המנונא, שאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה ״גירשתני״ — הרי היא נאמנת, ומדוע — חזקה אין אשה מעיזה פניה (מתחצפת) בפני בעלה עד כדי כך לולא אמת בפיה. ולכן, על סמך כלל זה, אם זו שיצא עליה שם ארוסה קיבלה קידושין מאדם אחר — די בכך כדי לבטל את הקול, שהרי בוודאי לא היתה מקבלת קידושין ממנו אילו היתה באמת ארוסה לאדם אחר.
Rav Huna’s opinion is based on a principle stated by Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says that a woman who said to her husband: You divorced me, is deemed credible, due to the presumption that a wife is not so brazen to lie in this manner before her husband. Therefore, in the case brought before Shmuel, the fact that the woman received money or a document of betrothal from the second man should be considered sufficient basis for the rumor to be suppressed, since if she were already betrothed she certainly would not have accepted the betrothal from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִידַּךְ חכִּי אִתְּמַר דְּרַב הַמְנוּנָא בְּפָנָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה.

The Gemara asks: And how does the other Sage, Shmuel, who disagrees with Rav Huna, relate to this principle? The Gemara answers: He holds that Rav Hamnuna’s principle was stated in reference to a case when the wife says in her husband’s presence that he divorced her, but when she is not in his presence she is certainly brazen enough to lie in this manner. Therefore, in the case brought before Shmuel, the woman may have accepted the betrothal of the other man because it was not in her husband’s presence.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך – שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימרא דלא בעיא גט משני.
כי אתמר דרב המנונא בפניו – דבעל דאמרה ליה בפניו גירשתני אבל קבלת קידושין דרב הונא לאו בפניו הוא ולא דמיא לדרב המנונא וליתא לדרב הונא.
ואידך כי אתמר דרב המנונא ה״מ בפניו – וא״ת וכי לרב הונא הוי דרב המנונא אפי׳ שלא בפניו הא תנן בהדיא בפ״ב דכתובות (דף כב.) דאם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני וי״ל דודאי רב המנונא לא איירי אלא בפניו אבל להחמיר להצריכה גט משני סבר רב המנונא דנאמנת אפילו שלא בפניו והא דאמר בפרק שני דכתובות (כתובות כב:) מר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מיגו שהיה לה.
ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו. כבר כתבתי למעלה בפרק התקבל דהא דרב המנונא אפילו להתירה לינשא היא וקיימא לן כותיה, וכתבו בתוספות דמהך שמעתא פסק רבנו תם ז״ל על אחד שהיה מוציא לעז באשה נשואה לאחר לומר שהוא קדשה תחלה והלכה היא ונשאת לזה בלא גט דאין בדבריו כלום, חדא דלאו כל כמיניה לאסור נשי בני אדם ולומר שקדשם תחלה ואפילו בקול אמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ועוד שאפילו יש עדים שקדשה תחלה אם היה זה בחופה [בנדפס: קודם לחופה] של שני אין יכול לאוסרה דהא פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה אמרינן הכא מקודשת לשני ובפני בעלה אמרינן דנאמנת לגמרי לצאת מבעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך [והאחר], שמואל שאינו סבור כרב הונא מה דעתו? ומשיבים: הוא סבור כי אתמר [שכאשר נאמרו] דברי רב המנונא הרי זה כשאומרת לו בפניו שגירשה, אבל אם אומרת כן שלא בפניו — הריהי מעיזה ומעיזה. ואף כאן, האשה מעיזה פניה לקבל קידושין מאחר, כיון שאין זה בפני בעלה.
The Gemara asks: And how does the other Sage, Shmuel, who disagrees with Rav Huna, relate to this principle? The Gemara answers: He holds that Rav Hamnuna’s principle was stated in reference to a case when the wife says in her husband’s presence that he divorced her, but when she is not in his presence she is certainly brazen enough to lie in this manner. Therefore, in the case brought before Shmuel, the woman may have accepted the betrothal of the other man because it was not in her husband’s presence.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לֹא מָצְאוּ דָּבָר עַל בּוּרְיוֹ מַהוּ.

The Gemara asks: What is the halakha if they did not find a clear matter, i.e., they could not establish with certainty whether she was betrothed to the first man?
רי״ףרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(14-15) לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. דקיימא לן דאסורה לו דלית הלכתא כרבי יוסי בן כיפר דהתיר מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא (יבמות יא:) ובפרק האשה רבה (יבמות פח.) ואם תאמר לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי אפשר דדילמא חלו קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין, יש לומר דלא מצאו דבר על בוריו איצטריכא ליה סלקא דעתא אמינא כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קידושי טעות הוה ואין זה מחזיר גרושתו, ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו, ואם תמצא לומר קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומשום הכי תהא מותרת אף לראשון קא משמע לן דלא, אבל מצאו דבר על בריו לא צריכא למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם לא מצאו דבר על בוריו, שלא נתברר לחלוטין שנתקדשה לראשון, מהו הדין?
The Gemara asks: What is the halakha if they did not find a clear matter, i.e., they could not establish with certainty whether she was betrothed to the first man?
רי״ףרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַב הוּנָא טמְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי יאֲבָל מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן לָא מַאי טַעְמָא אָתֵי לְמֵימַר מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵירוּסִין.

Rav Huna says: The first man divorces her and the second man marries her. But for the second man to divorce her and the first man to marry her is not permitted. The Gemara explains: What is the reason that it is not permitted? It is prohibited lest people come to say that the first man is remarrying his divorcée after her betrothal to another man, as they will mistakenly assume that the first man betrothed her and then divorced her, thereby enabling her to be betrothed to the second man. Therefore, if he marries her after she is divorced from the second man, people will conclude that he is in violation of the Torah prohibition of remarrying one’s divorcée after she was married to another man.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונושא שני – אם ירצה.
אתי למימר קא מחזיר גרושתו מן האירוסין – דאמרי ע״י שגירשה ראשון תחילה קידשה שני ועכשיו חוזר ומחזירה.
אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני – אבל במצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון וכיון דודאי קדשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון שפשטה ידה וקיבלה א״כ חיישינן שגירשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מן הארוסין אבל בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון קמ״ל דאפילו הכי לא יגרש שני כו׳.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 14]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה אמר רב הונא כו׳ פשיטא לרב הונא דלא כו׳ ומקודשת נמי לשני כו׳ עכ״ל ולא בעי למימר דדוקא נקט בכה״ג אבל במצאו דבר על בוריו מודה רב שיננא דלא ישא ראשון מהאי טעמא שכתבו הכא לרב הונא משום דלא פסיקא להו דרב שיננא סבר כרב הונא בהא דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דחוששין לקידושין ושמא סבר כשמואל כיון דודאי א״א היא לא חיישינן כלל לקידושי שני וכשישאנה ראשון אינו נראה כלל כמחזיר גרושתו ודו״ק:
בא״ד בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון ה״א דמותר כו׳ עכ״ל נראה דר״ל דה״א דמותר דיתלו קידושי ראשון בטעות ואפשר דמה״ט קאמר רב שיננא דישא ראשון דמימר אמרי דעיינו רבנן בקידושי ראשון דטעות הוא כיון שלא הוה כ״א קול ודלא כפרש״י שכתבנו וכן נראה מדבריהם לקמן שכתבו בד״ה והלכתא כו׳ אע״ג דקידושי ראשון לא הוי אלא קול בעלמא כו׳ דמשמע דמאן דמתיר היינו משום דקידושי ראשון לא הוי כ״א קלא ואיכא למתלי בטעות ואין להקשות לדבריהם דאם כן אמאי קאמרי התוספות דמודה רב הונא ביצא קול עליה מזה ומזה דיש לומר כמ״ש לחלק לקמן דהיכא דליכא רק קלא מזה ומזה יש לתלות טפי בטעות א׳ מהם אבל בחידושי הרשב״א כתב דדברי התוספות כפרש״י ואין להאריך בדחוקיו ודו״ק:
אמר רב הונא: מגרש אותה ראשון ונושא אותה שני. אבל שיהיה מגרש שני ונושא ראשוןלא. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]אתי למימר [יבואו אנשים לומר] שמחזיר גרושתו מן האירוסין, שיחשבו שאכן קידשה הראשון בשעתו, אלא נמלך וגירשה, ולכן נתקדשה לאחר ונתגרשה ממנו, והראשון מחזירה אליו, ועובר על האיסור המפורש בתורה להחזיר גרושתו אחרי שנתקדשה לאחר.
Rav Huna says: The first man divorces her and the second man marries her. But for the second man to divorce her and the first man to marry her is not permitted. The Gemara explains: What is the reason that it is not permitted? It is prohibited lest people come to say that the first man is remarrying his divorcée after her betrothal to another man, as they will mistakenly assume that the first man betrothed her and then divorced her, thereby enabling her to be betrothed to the second man. Therefore, if he marries her after she is divorced from the second man, people will conclude that he is in violation of the Torah prohibition of remarrying one’s divorcée after she was married to another man.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב שִׁינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר אַף מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן מֵימָר אָמְרִי עייני רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי וְקִידּוּשֵׁי טָעוּת הוה.

Rav Shinnana, son of Rav Idi, says: For the second man to divorce her and the first man to marry her is also permitted. There is no concern that people will assume that the first man is remarrying his divorcée, as they will say that the Sages investigated the second man’s betrothal and found that it was a mistaken betrothal.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עיינו ביה רבנן – בקידושי שני ולאו קידושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגירשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני.
מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקדושי טעות הוה. פירש רש״י ז״ל קדושי שני קדושי טעות הוה, וכתבו בתוספות פירוש לפירושו דאי קדושי ראשון בטעות יתירוה אפילו לשוק אבל כיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוה אלא קדושי שני קאמר, ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גירושין נבדק הדבר ונמצאו [בנדפס: ונמצא] קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני ולאו קידושין נינהו כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל דטפי יש לפרש דעיינו ביה בקידושי ראשון דיותר יש לתלות הטעות בראשון כיון דלא הוי אלא קול בעלמא והאריך בזה. ולענ״ד ודאי לישנא דגמרא דקאמר קידושי טעות נינהו משמע להדיא דאשני קאי דבקידושי תורה שייך האי לישנא דקידושי טעות משא״כ בקידושי ראשון לא הו״ל למימר אלא עיינו ביה רבנן בקלא דלית ביה מששא. ובר מן דין נפלאתי מה עלה על דעת מהרש״א ז״ל לומר לתלות הטעות בראשון דמהיכא תיתי ומאי שנא מכל חיישינן לקלא דשמעתין דאסרינן לעלמא ואליבא דשמואל דקיימי הנך אמוראי אית ליה דלא מבטלינן קלא אפי׳ אי מגליא מילתא שהקול אין בו ממש אפ״ה חיישינן ולא אמרינן מימר אמרי עיינו ביה רבנן בקלא דלאו מידי הוא אלמא אפי׳ בדאיתברר חיישי׳ וכ״ש בלא איתברר דלית לן למימר מימר אמרי כיון שיצא הקול ברור בלא אמתלא ע״כ דאקידושי שני קאי כפרש״י ואף התו׳ מפרשים כפירוש רש״י כמו שכתב הרשב״א ז״ל בשמם וכתב דאי ס״ד דאראשון קאי יתירוה נמי לעלמא מה״ט וכוונתו בבירור למה שכתבתי דאמאי חיישינן כלל לקלא יתירוה לעלמא מה״ט דמימר אמרי עיינו רבנן בקלא דלאו מידי הוא ואמאי אמרי׳ דלא מבטלינן קלא ואפי׳ מ״ד מבטלינן היינו דוקא באיתברר אבל בלא איתברר מודה אע״כ דלא מבטלינן קלא מטעמא דמימר אמרי וע״כ דאשני קאי ולא ידעתי למה כתב מהרש״א ז״ל על הרשב״א ז״ל שדבריו דחוקין גם ביתר דברי מהרש״א ז״ל יש לי לדקדק ואין להאריך ודוק ועיין בסמוך:
ואילו רב שיננא בריה [בנו] של רב אידי אמר: אף מגרש שני ונושא ראשון, ואין חשש שיבואו אנשים לומר שמחזיר גרושתו, שכן מימר אמרי [אומרים אנשים]: עייני רבנן בקידושי [בדקו חכמים בקידושין], וקידושי טעות הוה [היה].
Rav Shinnana, son of Rav Idi, says: For the second man to divorce her and the first man to marry her is also permitted. There is no concern that people will assume that the first man is remarrying his divorcée, as they will say that the Sages investigated the second man’s betrothal and found that it was a mistaken betrothal.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מִזֶּה וּמִזֶּה מַהוּ אָמַר רַב פָּפָּא אַף זוֹ מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי אַמֵּימָר אָמַר מוּתֶּרֶת לִשְׁנֵיהֶם

The Gemara asks: What is the halakha if a rumor circulated about her having been betrothed to this man and then another rumor was spread that she became betrothed to that man? Rav Pappa says: In this case too, the first man divorces her and the second man marries her, due to the previously mentioned concern that people will think that he is remarrying his divorcée after she was betrothed to another man. Ameimar says: She is permitted to both the first and the second man. One of them must divorce her while the other may marry her.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצא עליה קול מזה – ואח״כ מזה שלא קידשה שני בפנינו קידושי תורה אלא קול יצא שקידש אחר הראשון.
אף בזו מגרש ראשון – ולא יגרש שני וישא ראשון ואע״ג דקלא בעלמא הוו נמי הנך קידושי שני חיישי׳ דלא לימרו גירש ראשון תחילה וקידשה שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה.
אף בזה מגרש כו׳ – אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר דפסיק הלכתא דמותרת לשניהם לרב הונא קאמר ואומר ה״ר אלחנן דמשמע דהלכה כרב הונא.
ובלבד שלא תהא שם אמתלא. אמר רבה בר אבוה אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. פי׳ אמתלא שאמרו במשנתינו ששובר את הקול אפילו לא יצא עם הקול אלא אפי׳ לאחר זמן יצא הויא אמתלא. ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. פי׳ שלא חזרו ב״ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה לא חיישינן ליה אלא אם כן ידעו ב״ד העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע כו׳ וגזרו שיחושו לקול זה:
ואמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא דקמי נישואין חיישינן לה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין לא חיישינן לה. והלכתא לא חיישינן לה:
אמר רב ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא שני וקידשה קידושי תורה מהו פי׳ קידושין בעדים. שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני. מאי והעמידו דבר על בוריו. דאי מיגליא מילתא דקידושי ראשון קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני פי׳ אע״פ שקידשה השני קידושין גמורים בעדים אי מיגליא מילתא דקידושי דקמא הוו קידושין והקול היה אמיתי תצא מן השני בלא גט. ופליגי דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ואידך כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה והלכתא כרב המנונא ואין הלכה כרב הונא:
לא מצאו דבר על בוריו מהו. אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ״ט אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. רב שישנא בריה דרבא אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי דראשון דקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו. פי׳ שאין עדים לא לראשון ולא לשני אלא שגם לשני יצא קול עליו אמר רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני מדקאמר רב פפא אף זו ש״מ בקמייתא כרב הונא ס״ל וליתא לדרב שישנא.
יצא עליה קול מזה ומזה. כלומר שלא קדשה שני בפנינו קידושי תורה אלא שיצא קול שקדשה זה ויצא קול גם כן שקדשה שני אחר כך, אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני, כתב רבנו אלפאסי ז״ל דמדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן מינה דהם קמייתא נמי הכי הוא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי, ואפשר שאין זו ראיה דרב פפא לטעמיה דרב הונא קאמר וכן פירש רש״י ז״ל, ובתוספות הביאו ראיה דהלכתא כרב הונא מדאיצטריך תלמודא בהא למימר והלכתא מותרת לשניהם, אלמא בראשונה אינה מותרת לשניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שואלים: יצא עליה קול (בלי עדות ברורה) מזה ומזה שנתקדשה לשני בני אדם, בזה אחר זה, מהו? אמר רב פפא: אף זו מגרש אותה ראשון ונושא אותה שני, מפני החשש שאמרנו, שיאמרו שמחזיר גרושתו שנתקדשה לאחר. ואילו אמימר אמר: מותרת לשניהם, בין לראשון בין לשני, ואחד מהם מגרש והאחר יכול לכנוס אותה.
The Gemara asks: What is the halakha if a rumor circulated about her having been betrothed to this man and then another rumor was spread that she became betrothed to that man? Rav Pappa says: In this case too, the first man divorces her and the second man marries her, due to the previously mentioned concern that people will think that he is remarrying his divorcée after she was betrothed to another man. Ameimar says: She is permitted to both the first and the second man. One of them must divorce her while the other may marry her.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין פט:, רי"ף גיטין פט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין פט:, תוספות גיטין פט:, פסקי רי"ד גיטין פט:, רמב"ן גיטין פט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פט:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין פט:, פני יהושע גיטין פט:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פט:, אסופת מאמרים גיטין פט:

Gittin 89b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 89b, Rif by Bavli Gittin 89b, Rashi Gittin 89b, Tosafot Gittin 89b, Piskei Rid Gittin 89b, Ramban Gittin 89b, Rashba Gittin 89b, Meiri Gittin 89b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 89b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 89b, Penei Yehoshua Gittin 89b, Steinsaltz Commentary Gittin 89b, Collected Articles Gittin 89b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144