×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אאפי׳אֲפִילּוּ קַן קוּלְמוֹסָא וְקַן מְגִילְּתָא.
Even if he heard the sound of the quill [kulmusa] and the sound of the scroll when the scribe was writing the bill of divorce for the sake of that woman, this is sufficient.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין ו ע״א-ע״ב} רבי חנין משתעי רב כהנא איתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרב אמר ליה צריכנא למימר בפני נכתב ובפני נחתם1 אמר ליה לא צריכת ואי עבדת [אהנית]⁠2 דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה:
1. כ״י נ מוסיף: ״או לא״.
2. אהנית: כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ן. כ״י בהמ״ל 695: ״מהנית״.
ערך קן
קןא(גיטין ו.) שמע קן קולמוסא יקן מגילתא פירוש אפילו שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה הסופר שלקח הקולמוס והמגילה לכתוב בו הגט לשמה דיו ורב האי פירש שמע קל קלמוס שמע חיתוך הקולמוס וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט שכן בלשון ערבי חיתוך הקולמוס קורין קטע אלקנם וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט קטע אלרק. פ״א קן קלמוסא דשמע דא״ל לסופר תקן קלמוסך לצורך הגט ותקן מגלתך שהוא הקלף. פ״א שמע קול תיקון הקולמוס וקול תיקון המגילה:
א. [טאן שניט צוברייטונג.]
אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגילתא – תיקון הקולמוס והקלף שמע כשתיקנוהו לשמה כשחותכין אותו ומחליקין אותו ולי נראה קן קולמוסא קול הקולמוס כשהוא כותב וקול היריעה שהוא נשמע כמי שאומר קן קן ואית דגרסי קל קולמוסא.
אפילו קן קולמוסא – לא דמי לסומא דפסול להביא גט בפרק שני (לקמן דף כג.).
כבר ביארנו שאף לדעת רבא שפירש הטעם משום קיום צריך שיעיד השליח על הכתיבה ר״ל שצריך שיאמר בפני נכתב משום דאתי לאחלופי שמא אתה סבור שלא יהא יכול לומר בפני נכתב אלא אם כן נכתב כלו בפניו ושיהא צריך לעמוד על כל אות ואות אינו כן אלא אפילו לא נכתב לפניו אלא חציו הראשון ר״ל התורף שהוא שם האיש ושם האשה והזמן והוא הענין בשיטה ראשונה ר״ל הענין הראשון והוא בזמן פלני וכו׳ אנא פלני וכו׳ תרוכית אנת פלנית וכו׳ הרי זה אומר בפני נכתב ולא עוד אלא אפילו היה נכנס ויוצא או הוא בבית וסופר בעליה הואיל ושומע קול הקולמוס והמגלה שבשעת כתיבה דיו ויכול לומר בפני וכו׳ ויש מפרשים בשעת תקון ואין נראה כן ולשון קן קן אינו אלא תכונת הקול ומששמע קול המכתב יכול להעיד הואיל ונחתם בפניו ואפי׳ יצא הסופר לשוק וחזר והשלים את הגט אינו חושש שמא אחר ששמו כשמו אמר לו וכתבו לשמו והיאך יאמר הוא על גט שנכתב לשם אחר בפני נכתב ועל כרחך אף לדעת רבא כשאומר בפני נכתב פירושו בפני נכתב כראוי אלא אינו חושש כלל בכך ולמדת שמעשים שהוזכרו כאן בבר הדיא וברבה בר חנא אף לדעת רבא הם מתפרשים ולענין אם לומר בפני נכתב בלא ראיית כל הכתיבה אם לאו ומה שהוזכר כאן מה שאמר ר׳ אלעזר אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה כשר פירושו שאע״פ שכל כתיבת הגט צריכה לשמה עד שאם כתב טופס כמתלמד והניח מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם שיכתבם לשמה פסול כמו שיתבאר מכל מקום כל שכתב שיטה אחת ר״ל שם האיש והאשה והזמן לשמה והשאר בסתם ולא לשם אחר ולא כמתלמד דיו שמסתמא הכל לשמה ואף זו הכל בנכתב לפניו ומה שאמר אפי׳ קן קלמוסא דוקא אבפני נכתב דלשמה ודאי לא סגי בהכי ומה שאמרו בסוף הסוגיא מהו דתימא אניש אחרינא אשכח כבר פירשנוה ואין מכאן ראייה לדחות דברי רבא כלל אלא ודאי הלכה כרבא וכדעת גדולי הפוסקים וכל הסוגיא מעידה כן דכלהו תיובתא קשיין לרבה ואתיין כרבא ואע״ג דשנינהו רבה שנויי נינהו ולא סמכינן עליהו ועוד דהא רב אשי איצטריך לאוקומי מתניתין לדעת רבה אליבא דר׳ יהודה דאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ודלא כר׳ אלעזר והא קיימא לן כר׳ אלעזר בגיטין וכן כל סוגיא הנזכרת כאן בבבל כארץ ישראל בארדשיר וקטיפסון ושל סורא ונהרדעא וכפר סאסי ודר׳ אביתר הכל הולך לשיטתו של רבא ובפרק שני אמר רב חסדא אפי׳ שנים מעידים על חתימת ידי שני פסול או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים משמע דכל שכלו בקיום הגט כשר ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם מטעם לשמה כרבא דאמר דכל היכא דאיכא סהדי לקיום אין צריך לעדות בפניו וכו׳ ומכל מקום גדולי המפרשים נוטים לפסוק כרבה ומאריכים בראיות ומהן זו של בר הדיא דאע״ג דלית הלכתא כותיה מכל מקום ילפינן מינה דמשום לשמה אתינן עלה וכן ממעשה של רבה בר בר חנא וכבר העמדנום לשטתנו ומה שהביאו ראיה ממה שאמרו בפרק שני בפני נכתב כלו ונחתם חציו פסול אע״פ שהעמידוה בחציו האחרון שאין בו תורף הגט ולדעת רבא לא אכפת לן דהא מכיון דאסהיד אכתיבה כלל לא אתי לאחלופי אינה ראיה שכל שלא העיד על תרפו של גט הרי הוא כמי שלא העיד על הכתיבה כלל וכן מה שכתבו דרבא תלמיד הוא אצל רבה אע״פ שבתחלת מסכת סכה כתבוה מקצת גאונים כן לא הוכרע אצל הגאונים ועוד דהא התם נמי פסקינן כרבא ומה שאמרו גם כן דר׳ יהושע כרבה ור׳ יוחנן כרבא ור׳ יהושע רבו של ר׳ יוחנן מדקאמר ר׳ יוחנן על ר׳ יהושע בסוף עשרה יוחסין (קידושין פ׳:) בשמועת משקין צלולין דבר זה שמע ברבי ופירשו אינה ראיה שאף במסכת חולין (צ״ה:) אמר ר׳ יוחנן על שמואל אית לי רבה בבבל ודרך ענוה אמר כן ועוד שיש גורסין דבר זה שמע ברבי ופירושו לא שמע ואלמלא היה רבו לא היה אומר כן ועוד שלשון ברבי אינו נאמר על רבו אלא לשון גדול הדור הוא כמה דאת אמר ר׳ שמעון ברבי ובפרק מצות חליצה (יבמות ק״ה:) אמר ר׳ אמי על ר׳ יוסי מדבריו של ברבי קטנה חולצת ור׳ אמי לא היה תלמידו של ר׳ יוסי ולא ראהו מעולם שהרבה דורות היה קודם לר׳ אמי אלא שעיקר הדברים לפסוק כרבא ועל הדרך שכתבנו:
תוס׳ בד״ה אפי׳ קן כו׳ להביא גט בפ״ב. נ״ב פה נחסר התירוץ והוא נכתב באשר״י ע״ש:
גמרא אלא סופר פשיטא לא צריכא דנפק לשוקא וכו׳ יש לדקדק א״כ מ״ש דנקט האי מילתא בשליח המביא גט ממדינת הים דאפילו בא״י ובבעל הנותן גט לאשתו נמי שייך לאשמעינן הא מילתא דלא חיישינן להכי ובשלמא אליבא דרבה דאמר דבני מדינת הים אין בקיאין אתי שפיר דעיקר הרבותא דאע״ג די״ל שהסופר אינו בקי וכיון דנפק לשוקא יש לחוש טפי קמ״ל דלא וכן לפי׳ רש״י דלעיל דלרבא נמי אמרינן דאין בקיאין אלא דלא חיישינן א״כ הוי רבותא טפי משא״כ לפי׳ הרי״ף ז״ל שכתב להדיא דלרבא בקיאין א״כ מ״ש מדינת הים דנקט מיהו י״ל דבבעל הנותן גט ודאי לא שייך לחוש לשמו כשמו שהרי אין מגרשין נשותיהן בשני יוסף בן שמעון אלא זה בפני זה אלא בגט הבא ממרחקים אפשר דאיכא יוסף ב״ש אחר שם אלא דלא הוחזק והסופר הוא דטעה קמ״ל דאפ״ה לא חיישינן וק״ל:
שם בפרש״י בד״ה מתיבתא ישיבות קבועות אחת בסור׳ וא׳ בנהרדעא עכ״ל. ונראה שכיון באריכות לשונו ליישב קושיית התוספות שכתבו דלפרש״י לא מקשה הש״ס מידי ממתני׳ דאיירי קודם שבא רב לבבל. אמנם לענ״ד נראה דלק״מ דודאי מילתא דפשיטא היא דמיום שגלו החרש והמסגר לבבל לא פסקה ישיבה מהם כדמצינו בדוכתי טובא דדרשינן לא יסור שבט מיהודה וכו׳ אלו ראשי גליות שבבבל ואמרינן התם שבט והכא מחוקק ועוד שאף אם נאמר דלפעמים פסקו הישיבות בבבל מ״מ היו הת״ח עולין לא״י בכל עת כדאמרי׳ עלה הילל הבבלי עלה ר׳ חייא ובניו והרבה כיוצא בהם אלא דעיקר מימרא דרב היינו לענין שבכל מדינת בבל א״צ לומר בפ״נ במביא ממחוז למחוז והיינו כדפרש״י כיון דאתא רב לבבל שהיו שני ישיבות בסורא ובנהרדעא ובאמת דנהרדעא היינו מחוז בפני עצמו כדאמרינן בכתובות בבל וכל פרוודהא נהרדעא וכל פרוודהא ואעפ״כ היו שכיחים שיירות מחמת בני מתיבתא שעוברים תמיד מזו לזו וא״כ מקשה הש״ס שפיר דאי ס״ד דמשום דשכיחי מתיבתא מצויין לקיימו א״כ תקשי מתני׳ דהא מבבל לא״י אף בימי המשנה היו עוברים ושבי׳ בני מתיבתא לא״י הני סלקי והני נחתי ואפ״ה קתני דעכו כא״י ולא בבל אע״כ דהאי טעמא דשכיחי מתיבתא לאו כלום הוא משום דבגירסייהו טרידי וא״כ ממילא דה״ה בימי רב לענין בבל עצמו ממחוז למחוז כנ״ל נכון וברור ליישב לשון רש״י ועיין לקמן בסמוך גבי ר׳ אביתר וק״ל:
אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגילתא [קול הקולמוס וקול המגילה] שנשמע כשכותב הסופר את הגט לשם אותה אשה — דיו.
Even if he heard the sound of the quill [kulmusa] and the sound of the scroll when the scribe was writing the bill of divorce for the sake of that woman, this is sufficient.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם אפי׳אֲפִילּוּ הוּא בַּבַּיִת וְסוֹפֵר בָּעֲלִיָּיה הוּא בָּעֲלִיָּיה וְסוֹפֵר בַּבַּיִת אפי׳אֲפִילּוּ נִכְנָס וְיוֹצֵא כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: With regard to one who brings a bill of divorce from a country overseas, even if he was in the house but the scribe was in the loft writing the bill of divorce, or if he was in the loft and the scribe was in the house writing the bill of divorce, and even if he was entering and exiting the entire day the bill of divorce is valid and he can testify that it was written properly.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב אשי: המביא גט ממדינת הים, אפילו הוא נמצא בבית כשנכתב הגט וסופר בעלייה, או הוא בעלייה וסופר בבית, אפילו נכנס ויוצא כל היום כולוכשר הגט, ויכול להעיד עליו שנכתב כראוי.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: With regard to one who brings a bill of divorce from a country overseas, even if he was in the house but the scribe was in the loft writing the bill of divorce, or if he was in the loft and the scribe was in the house writing the bill of divorce, and even if he was entering and exiting the entire day the bill of divorce is valid and he can testify that it was written properly.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הוּא בַּבַּיִת וְסוֹפֵר בָּעֲלִיָּיה הָא לָא קָא חָזֵי לֵיהּ אֶלָּא לָאו כְּגוֹן דִּשְׁמַע קַן קוּלְמוֹסָא וְקַן מְגִילְּתָא.

The Gemara notes: If he was in the house and the scribe was in the loft, he does not see him at all. Rather, is it not correct to say that the baraita is speaking about a case where he heard the sound of the quill and the sound of the scroll? This is a proof which supports the statement of Rav Ashi.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש לברר: אם הוא בבית וסופר בעלייה, הא לא קא חזי ליה [הרי אינו רואה אותו] כלל! אלא לאו [האם לא] מדובר כאן כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא הוא שומע קול הקולמוס וקול המגילה].
The Gemara notes: If he was in the house and the scribe was in the loft, he does not see him at all. Rather, is it not correct to say that the baraita is speaking about a case where he heard the sound of the quill and the sound of the scroll? This is a proof which supports the statement of Rav Ashi.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר אפי׳אֲפִילּוּ נִכְנָס וְיוֹצֵא כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר מַאן אִילֵימָא שָׁלִיחַ הַשְׁתָּא הוּא בַּבַּיִת וְסוֹפֵר בָּעֲלִיָּיה דְּלָא חָזֵי לֵיהּ אָמְרַתְּ כָּשֵׁר נִכְנָס וְיוֹצֵא מִיבַּעְיָא אֶלָּא סוֹפֵר פְּשִׁיטָא מִשּׁוּם דְּנִכְנָס וְיוֹצֵא נִפְסְלִינֵּיהּ.

The Master said above, in the baraita: Even if he was entering and exiting the entire day, the bill of divorce is valid. The Gemara asks: Who is the one entering and exiting? If we say that this is referring to the agent, who is required to later testify about the bill of divorce, now that in the case where he was in the house and the scribe was in the loft, when the agent does not see the scribe at all and nevertheless you said that the bill of divorce is valid, is it necessary to say that it is valid when he was entering and exiting the place where the bill of divorce was written? Rather, perhaps this is referring to the scribe himself, i.e., he enters and exits all day and does not write the bill of divorce in one uninterrupted act. The Gemara asks: This halakha is obvious, as would we render the bill of divorce invalid merely because he was entering and exiting?
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא הוא בבית כו׳ – לא בעי למימר דאפי׳ נכנס ויוצא בבית קאמר דיוצא ונכנס משמע למקום שהסופר כותב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר [החכם] באותה הברייתא: אפילו נכנס ויוצא כל היום כולוכשר. ויש לשאול: מאן [מי הוא] זה הנכנס ויוצא? אילימא [אם תאמר] שמדובר כאן בשליח שצריך אחר כך להעיד על הגט, השתא [עכשיו, הרי] שנינו כבר שאם הוא בבית וסופר בעלייה, דלא חזי ליה [שאינו רואה אותו] כלל — אמרת [אומר אתה] שכשר הוא, אם כן נכנס ויוצא באותו מקום עצמו בו נכתב הגט מיבעיא [נצרכה] לומר שכשר? אלא תפרש שמדובר כאן בסופר עצמו שנכנס ויוצא כל היום ואינו כותב את הגט ברציפות, ואולם דבר זה הוא פשיטא [פשוט, מובן מאליו], וכי משום שנכנס ויוצא נפסליניה [נפסול אותו]?
The Master said above, in the baraita: Even if he was entering and exiting the entire day, the bill of divorce is valid. The Gemara asks: Who is the one entering and exiting? If we say that this is referring to the agent, who is required to later testify about the bill of divorce, now that in the case where he was in the house and the scribe was in the loft, when the agent does not see the scribe at all and nevertheless you said that the bill of divorce is valid, is it necessary to say that it is valid when he was entering and exiting the place where the bill of divorce was written? Rather, perhaps this is referring to the scribe himself, i.e., he enters and exits all day and does not write the bill of divorce in one uninterrupted act. The Gemara asks: This halakha is obvious, as would we render the bill of divorce invalid merely because he was entering and exiting?
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בלָא צְרִיכָא דִּנְפַק לְשׁוּקָא וַאֲתָא מַהוּ דְּתֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara answers: No, it is necessary to teach the halakha in a case where the scribe exited the house to go to the market and returned to continue writing the bill of divorce. Lest you say that perhaps while he was in the market another person found him and told him to write a bill of divorce on his behalf, and he is now writing a bill of divorce for the sake of a woman other than the one for which he was writing it at the outset, the baraita therefore teaches us that this possibility is disregarded and the bill of divorce is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דנפק לשוקא – סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה.
מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה – ששמו כשמו של זה.
וא״ל – לכתוב לו גט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דנפק [שיצא] הסופר לשוקא ואתא [לשוק ובא, שב] לביתו לכתוב גט, מהו דתימא [שתאמר] אולי נחשוש שמא באותה יציאה איניש אחרינא אשכחיה [אדם אחר מצאו] ואמר ליה [לו] לכתוב לו גט עבורו, והוא יושב עכשיו וכותב גט לשמה של אשה אחרת, על כן קא משמע לן [השמיע לנו התנא] שבכל זאת כשר הגט, ואין חוששים לכך.
The Gemara answers: No, it is necessary to teach the halakha in a case where the scribe exited the house to go to the market and returned to continue writing the bill of divorce. Lest you say that perhaps while he was in the market another person found him and told him to write a bill of divorce on his behalf, and he is now writing a bill of divorce for the sake of a woman other than the one for which he was writing it at the outset, the baraita therefore teaches us that this possibility is disregarded and the bill of divorce is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיתְּמַר בָּבֶל רַב אָמַר גכא״יכְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין וּשְׁמוּאֵל אָמַר כחו״לכְּחוּצָה לָאָרֶץ.

§ It was stated that the amora’im disagreed concerning the status of Babylonia with regard to the halakhot of bills of divorce: Rav says that Babylonia is considered to be like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, and Shmuel says that it is considered like outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בבל רב אמר כא״י – ממדינה למדינה בבבל פליגי דבאותה מדינה מודה שמואל דאין צריך דאף ע״ג דאמר בגירסייהו טרידי היינו לומר דלא חשיבי יותר משאר חוצה לארץ ומבבל לא״י נמי לא איירי דהיינו פלוגתא דר׳ אביתר ורב יוסף בסמוך.
בבל רב אמר כא״י לגיטין ושמואל אמר כחו״ל. א״א לפרש דמביא מבבל לא״י קאמר, דהא משמע לקמן בסמוך דרב יוסף כרב ס״ל מדשקיל וטרי אליביה, דאמרינן בסמוך עד היכן היא בבל אמר רבה כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין ד״ה עד ארבא תנינא דגישרא, ואלו במביא מבבל לארץ ישראל מספקא ליה כדשלח רבי אביתר לרב חסדא (גיטין ו:) גיטין הבאין משם לכאן אין צריך שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם ור׳ יוסף מספקא לי׳ דאמר רב יוסף מאן לימא לן דרבי אביתר גברא רבה הוא. וכן א״א לפרש במביא במדינה אחת בבבל קא מיפלגי, מדאמרינן לימא בהא קא מיפלגי דמר סבר לפי שאין מצויין לקיימו, ואי במדינה אחת מצויין לקיימו נינהו, אלא אם כן נאמר דס״ל לשמואל דבני בבל ניידי ואינן מצויין לקיימו אפילו במדינה אחת, דהוו להו כבני מחוזא דאמרינן לקמן ושמואל אמר אפילו משכונה לשכונה ומפרש טעמא... דלפנינו הגי׳ רב ששת, דשאני בני מחוזא דניידי, והכי נמי משמע קצת מן הירושלמי דגרסינן התם (פ״א, ה״ב) רב אמר עשינו עצמנו בבבל כא״י, ושמואל אמר אפילו משכונה לשכונה, אלא דקשה קצת, דבכי הא לא הוה אמר שמואל מתיבתא בגירסייהו טרידי דטובא שכיחי, אלא ע״כ במביא ממדינה למדינה בבבל פליגי לפום גמרין.
ותמיהא לי כיון דרב יוסף כרב ס״ל דבבל כא״י, מ״ט מספקא ליה במביא מבבל לא״י. וי״ל דודאי בקירוב מקום ממדינה למדינה בבבל ע״י מתיבתא ס״ל דהוו להו מצויין לקיימו דטובא סלקי ונחתי, ולא אמרי׳ בכי הא מתיבתא בגירסייהו טרידי, אבל מבבל לא״י יחידים היו העולים משם לארץ ואותם העולין טרידי בגירסתם ולא היו משימין לב להכיר החתימות ומשום כך היה מסתפק רב יוסף בדבר.
ומיהו משמע דהלכתא כר׳ אביתר אף בזו, דהא רב יוסף לא מיפלג פליג, אלא מאן לימא לן קאמר, ומשום דלא הוה ידע דר׳ אביתר גברא רבה הוא, ואמר ליה אביי דודאי גברא רבה הוה ומריה מסכים על ידיה והילכך הלכתא כוותיה, וכ״ש דהלכתא כרב במביא ממדינה למדינה בבבל דא״צ שיאמר בפ״נ ובפ״נ, חדא דרב ושמואל באיסורי הילכתא כרב, ועוד דכולהו אמוראי נמי כותיה דרב ס״ל, ועוד דרב הונא עביד מעשה כותיה כדאמרי׳ א״ר אבא אמר רב הונא עשינו עצמנו בבבל כא״י לגיטין, מדאתא רב לבבל, ורב נמי הוה עביד בה עובדא כדאי׳ בסמוך גבי עובדא דרב כהנא וכדאי׳ נמי בירוש׳ רב אמר עשינו עצמינו בבבל כא״י, וקיי״ל דמעשה רב וגרסינן בירושלמי (פ״א, ה״ב) בעא רב מיחזור ביה א״ל רב כהנא מה נעשה לנשים שנשאו.
ומיהו בירושלמי משמע דרבי יוחנן סבר דמביא מבבל לא״י צריך שיאמר בפ״נ ובפ״נ ואני אומר דהוא צריך, דהוא מתניתא ר׳ יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח, ואפילו תימא חלוקין על ר׳ יהודה שאין רקם כמזרח שמא מבבל לכאן, ומ״מ משמע דלא קיי״ל כר׳ יוחנן, דהא במתני׳ דקתני דרקם כמזרח תלי ליה טעמי׳, ואנן הא מקשינן מיניה בגמרא דילן ודחינן הוא מותיב לה והוא מפרק לה לבר מבבל, ואנן אגמרא דילן סמכינן כן נ״ל.
[הא דמותיב ר׳ ירמיה ממתני׳ דמרקם למזרח ורקם כמזרח. ק״ל דהא רב הונא מכי אתא רב לבבל קאמר הא מיקמי דליתי רב לבבל מודה הוא דבבל כחו״ל, ומתני׳ מיקמי דאתא רב לבבל נשנית, וי״ל דר׳ ירמיה אמימרא דרב גופיה קאי ורב לא אמר מכי אתאי אנא לבבל, שמא רב הונא גופיה חולק היה כבוד לרב ותלי לה ברב, אבל מעיקרא נמי היו ישיבות בבבל ושכיחי, כנ״ל].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה בבל רב אמר כו׳ ממדינה למדינה בבבל פליגי כו׳ ומבבל לא״י נמי לא איירי דהיינו פלוגתא דר׳ אביתר ור״י בסמוך עכ״ל. ומשמע דלא ניחא להו לפרש דר׳ אביתר ור׳ יוסף פליגי בפלוגתא דרב ושמואל אלא מסתמא תרוייהו כרב ורב הונא ס״ל דהלכה כרב באיסורא ורב יוסף נמי מודה דממדינה למדינה בבבל אין צריך אלא דלפ״ז לכאורה יש לתמוה טובא מאי מקשה בגמרא בסמוך ממתניתין דעכו כא״י לגיטין הא בבל דמרחקא לא ומאי קושיא הא פשטא דמתניתין דמעכו לצפון משמע דממדינת הים לא״י איירי ובכה״ג אפשר דרב גופא מודה דצריך דס״ל כר׳ יוסף לקמן מיהו יש ליישב לפמ״ש במשנתינו דלשיטת התוס׳ קשה סידור לשון המשנה דאפסיק בדברי רבנן בתראי בין פלוגתא דר׳ גמליאל ור״א ובין פלוגתא דר׳ יהודה ור״מ ומש״ה סבר המקשה דהכא דאתי לאשמעינן הא מילתא גופא דר״מ איירי נמי ממדינה למדינה דעלה קאי ומקשה שפיר כן נ״ל ועדיין צ״ע:
א איתמר [נאמר] שנחלקו בבעיה הבאה: בבל מה דינה? רב אמר: דינה כארץ ישראל לענין גיטין, ושמואל אמר: כחוצה לארץ.
§ It was stated that the amora’im disagreed concerning the status of Babylonia with regard to the halakhot of bills of divorce: Rav says that Babylonia is considered to be like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, and Shmuel says that it is considered like outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ וְהָנֵי גְּמִירִי ומ״סוּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ וְהָנֵי נָמֵי לָא שְׁכִיחִי.

The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to this, that one Sage, Rav, holds that the reason an agent is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and these Babylonians are learned. And one Sage, Shmuel, holds that the reason is because there are no witnesses available to ratify it, and these Babylonians are also not frequently available.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: לימא בהא קא מיפלגי [האם לומר כי בזה הם חלוקים], דמר [שחכם זה, רב] סבר [סבור] שהטעם לתקנת אמירת ״בפני נכתב ובפני נחתם״ הוא לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי [ואלה, בני בבל, למודים ובקיאים], ומר [וחכם זה, שמואל] סבר [סבור]: לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי [ואלה, בני בבל, גם כן] לא שכיחי [מצויים] בבבל.
The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to this, that one Sage, Rav, holds that the reason an agent is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and these Babylonians are learned. And one Sage, Shmuel, holds that the reason is because there are no witnesses available to ratify it, and these Babylonians are also not frequently available.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְתִסְבְּרָא הָא רַבָּה אִית לֵיהּ דְּרָבָא.

The Gemara rejects this suggestion: And can you understand it that way? But it was already stated above that Rabba, who says that the concern is whether the document was written for her sake, is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, who maintains that witnesses are also required to ratify the bill of divorce. Therefore, even if Babylonians are knowledgeable about writing a bill of divorce for the woman’s sake, Babylonia should be treated like anywhere else outside of Eretz Yisrael because witnesses are not readily available.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא רבה אית ליה דרבא – ונהי נמי דגמירי הא כיון דממדינה למדינה הוא בעינן לקיימו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ותסברא כי יכול אתה לסבור כן]? הא [הרי] סיכמנו כבר כי גם רבה הסבור שחוששים לענין לשמה אית ליה [יש לו, מקבל] גם הוא את שיטת רבא שצריכים עדים לקיימו. ולכן, אף שבקיאים לשמה בבבל, כיון שאין עדים מצויים שם, צריך להיות דינה כחוצה לארץ!
The Gemara rejects this suggestion: And can you understand it that way? But it was already stated above that Rabba, who says that the concern is whether the document was written for her sake, is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, who maintains that witnesses are also required to ratify the bill of divorce. Therefore, even if Babylonians are knowledgeable about writing a bill of divorce for the woman’s sake, Babylonia should be treated like anywhere else outside of Eretz Yisrael because witnesses are not readily available.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵינַן לְקַיְּימוֹ רַב סָבַר כֵּיוָן דְּאִיכָּא מְתִיבָתָא מִישְׁכָּח שְׁכִיחִי וּשְׁמוּאֵל סָבַר מְתִיבָתָא בְּגִירְסַיְיהוּ טְרִידִי.

Rather, everyone agrees that we require witnesses to ratify it, and they disagree with regard to this: Rav holds that since there are central academies where people study, witnesses are frequently available to ratify bills of divorce. And Shmuel holds that those studying in the academies are preoccupied by their studies; therefore, they cannot be used as witnesses to confirm a bill of divorce, as they will not recognize peoples’ signatures.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיבתא – ישיבות קבועות אחת בסורא ואחת בנהרדעא והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה.
בגירסייהו טרידין – ואין מכירין החתימות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, יש לומר דכולי עלמא [שלדעת הכל] בעינן [צריכים אנו] עדים לקיימו, ובזה הם חלוקים, רב סבר [סבור]: כיון דאיכא מתיבתא [שיש ישיבות] מרכזיות שאנשים באים אליהן, לכך מישכח שכיחי [מצויים] עדים לקיים את הגט, ושמואל סבר [סבור]: מתיבתא בגירסייהו טרידי [לומדי הישיבות בלימודם הם טרודים] ואין הבאים אליהן עשויים לשמש כעדי קיום.
Rather, everyone agrees that we require witnesses to ratify it, and they disagree with regard to this: Rav holds that since there are central academies where people study, witnesses are frequently available to ratify bills of divorce. And Shmuel holds that those studying in the academies are preoccupied by their studies; therefore, they cannot be used as witnesses to confirm a bill of divorce, as they will not recognize peoples’ signatures.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא עָשִׂינוּ עַצְמֵינוּ בְּבָבֶל כא״יכְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין מִכִּי אֲתָא רַב לְבָבֶל.

It was also stated that Rabbi Abba says that Rav Huna says: We made ourselves in Babylonia like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, from the time when Rav came to Babylonia.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר נמי – דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא.
מכי אתא רב לבבל – וקבע ישיבה בסורא ודשמואל הואי בנהרדעא אבל מעיקרא לא ואע״ג דגמירי דמשגלה יכניה לבבל (מלכים ב כד) והחרש והמסגר עמו לא פסקה תורה מהם.
מכי אתא רב לבבל – פ״ה והרבה ישיבות וקשה דא״כ מאי פריך ממתני׳ דמעכו לצפון שנישנית קודם שבא רב לבבל ומפרש ר״ת מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כא״י לגיטין וכן מפרש בריש בכל מערבין (עירובין דף כח.) ובסוף מרובה (ב״ק דף פ.). ולא גרס אמר רב הונא אמר רב שרב עצמו לא היה אומר מכי אתא רב לבבל ויש מפרשים מכי אתא רב לא רב ממש אל״א כלומר רבנים ובעלי תורה.
ואי עבדת מהימנין מאי אי עבדת מהימנין דאי אתי בעל ומערער ופסיל ליה לא משגחינן ביה שכבר מקיים הוא:
אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פלגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו בא לידי ג׳ עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. פי׳ שמשמתו נדה בימי הצינה ואומרת טבלתי מפני אימתו או תברח מלפניו למקום המסוכן ותפול בא׳ מן הפתחים או מגשר או שמא תדליק לו הנר ותבשל לו בשבת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מכי אתא רב כו׳ והורה לנו שמימות יכניה שגלו כו׳ דינה להיות כא״י כו׳ עכ״ל ובין לטעמא דרבא דמצויין לקיימו ובין לטעמא דרבה דבקיאין לשמה הורה להם רב דמימות יכניה היו בקיאין לשמה גם מצויין לקיימו דהוו שכיחי מתיבתא מימות יכניה ואתמר נמי אמר ר׳ אבא כו׳ לא קאי אדסמיך ליה כפרש״י אתמר נמי דטעמא משום כו׳ אלא אגופה דמלתא דרב דקאמר לעיל דבבל כא״י לגיטין וכן פירשו התוס׳ בהדיא הך מלתא דאמרינן הכא עשינו כו׳ מכי אתא רב לבבל דהיינו גם לטעמא דבקיאין לשמה ודו״ק:
איתמר נמי [נאמר גם כן], שאמר ר׳ אבא אמר רב הונא: עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין, מכי אתא הזמן אשר בו בא] רב לבבל.
It was also stated that Rabbi Abba says that Rav Huna says: We made ourselves in Babylonia like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, from the time when Rav came to Babylonia.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵתִיב ר׳רַבִּי יִרְמְיָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵרְקָם לְמִזְרָח וּרְקָם כַּמִּזְרָח מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן וְהָא בָּבֶל לִצְפוֹנָהּ דא״ידְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָיְימָא דִּכְתִיב {ירמיהו א׳:י״ד} וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה.

Rabbi Yirmeya raises an objection from the mishna: Rabbi Yehuda says: From Rekem eastward is considered to be part of the overseas country, and Rekem itself is like east of Eretz Yisrael. From Ashkelon southward is outside of Eretz Yisrael, and Ashkelon itself is like south of Eretz Yisrael. From Akko northward is outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. Rabbi Yirmeya explains his objection: But Babylonia is situated north of Eretz Yisrael, as it is written with regard to the destruction that will come through Babylonia: “Then the Lord said to me: Out of the north the evil shall break forth” (Jeremiah 1:14).
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרקם – למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של א״י.
ורקם – עצמה.
כמזרח – כמזרח העולם דהוא מדינת הים.
מעכו לצפונו – של עולם ובבל התם קיימא בין עכו לצפון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיב [מקשה] על כך ר׳ ירמיה ממה ששנינו במשנתנו, ר׳ יהודה אומר: מרקם לצד מזרח הרי זה מדינת הים, ורקם עצמה — כמזרח, מאשקלון לדרום, ואשקלון עצמה — כדרום, מעכו לצפון, ועכו עצמה — כצפון. והא [והרי] בבל לצפונה של ארץ ישראל קיימא [היא עומדת], דכתיב [שנאמר] בנבואה על החורבן שיבוא על ידי בבל: ״ויאמר ה׳ אלי מצפון תפתח הרעה״ (ירמיה א, יד),
Rabbi Yirmeya raises an objection from the mishna: Rabbi Yehuda says: From Rekem eastward is considered to be part of the overseas country, and Rekem itself is like east of Eretz Yisrael. From Ashkelon southward is outside of Eretz Yisrael, and Ashkelon itself is like south of Eretz Yisrael. From Akko northward is outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. Rabbi Yirmeya explains his objection: But Babylonia is situated north of Eretz Yisrael, as it is written with regard to the destruction that will come through Babylonia: “Then the Lord said to me: Out of the north the evil shall break forth” (Jeremiah 1:14).
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּתְנַן ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַכּוֹ כא״יכְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין ואפי׳וַאֲפִילּוּ ר״מרַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר אֶלָּא בְּעַכּוֹ דִּמְקָרְבָא אֲבָל בָּבֶל דִּמְרַחֲקָא לָא הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ לְבַר מִבָּבֶל.

And we further learned in the mishna that Rabbi Meir says: Akko is like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, and even Rabbi Meir said this only with regard to Akko, which is close to Eretz Yisrael. However, with regard to Babylonia, which is far from Eretz Yisrael, no, he did not dispute the ruling that it is not considered part of Eretz Yisrael. The Gemara explains: Rabbi Yirmeya raised the objection and he resolved it himself: This border of Eretz Yisrael was stated with the exception of Babylonia.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבר מבבל – דאיכא טעמא להתירה.
בבל נחלקו בה בסוגיא זו רב ושמואל ולדעת רב הרי היא כארץ ישראל והמביא גט מבבל לארץ ישראל או מארץ ישראל לבבל אינו צריך לומר בפני וכו׳ דכיון דאיכא מתיבאתא משכח שכיחי והלכה כרב דרב ושמואל הלכתא כרב באסורי ואע״ג דנפיק ממונא אגבה מכל מקום עיקרה באיסור היא וכן שאמרו למטה בשם ר׳ אביתר כיון דאיכא רבנן דסלקי ונחתי משכח שכיחי וכל שאין עדים מצויים לקיים צריך לומר כן אף ממקומות הקרובים והוא שאמרו רב חסדא מצריך מקטיספון לארדרשיר הא מארדרשיר לקטיספון לא ומפני שבני ארדרשיר היו הולכין תמיד לקטיספון ובני קטיספון רואין חתימותיהם ומכירים והם אינם מכירים חתימותיהם של בני קטיספון שכל שהם עומדים שם טרודים הם בסחורותם וכן אמרי רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ר״ל משורת בתים אלו לשורה אחרת ורב ששת משכונה לשכונה ורבא אף באותה שכונה ופירשה בבני מחוזא דנידי ר״ל שאין משתהין בבתיהן ואין כתיבותיהם נכרות מזה לזה ולמדת שאף בעיר אחת צריך לפעמים כן:
ואף במקומות שאינו צריך לומר כן אם אמר מכל מקום הועיל ואין משגיחין עוד בערער הבעל אפי׳ לא נתקיים והוא שאמרו כאן לא צריכת ואי עבדת אהנית דתו אי אתי בעל ומערער לא משגיחינן ביה וכן אמרו הואיל ויצא הדבר להיתר יצא כלומר הואיל ובפני נכתב וכו׳ נתקן להקל עליה שלא להשגיח עוד בערעורו של בעל אף במקום שאינו צריך אם אמר כן הועיל ואין לחוש בה מחשש הוצאת לעז על הראשונים שהרי זו קולא היא אצלה ולהנאתה הוא נעשה:
מכל מה שכתבנו למדת שלא נכתב בתלמוד דין בפני נכתב ובפני נחתם להקל עליה ולומר שלא להשגיח עוד בערער הבעל אלא בשליח הולכה אבל שליח קבלה שהגט יוצא מתחת ידו ואמר בפני נכתב וכו׳ ובא הבעל וערער ואינו מתקיים בחותמיו לא הוזכרה אם נאמן אם לאו ובשם קצת חכמי הדורות שלפנינו שמעתי שנאמן ואין משגיחין בערער הבעל וראייתם ממה שאמרו למעלה כיצד יעשה וכו׳ אלמא אע״ג דאיגרשה לה מכמה יומי ועכשו אינו נותן לה בתורת גירושין אלא לשמרה מהוצאת לעז נאמן ואין משגיחין עוד בערער הבעל ואין נראה לי כן שבזו לא נתגרשה כהוגן וצריך שבשעת נתינה יאמר כן אבל זו שמשעה שבא הגט ליד השליח נתגרשה כהוגן אין כאן עוד שעת נתינה ולא מהני וכן כתבו במה שאמרו האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והקשו עליה מכי מטי גיטא לידה מיגרשה כלומר ואמאי צריכה לומר בפני וכו׳ הא אלו עבדא אהניא ותדע דהא האי דאוקמה בגמרא כגון דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם אין מצריכין אותה לעדים שיעידו דבעל שויה שליח ואם כן נחוש שמא היא אומרת כן כדי לקיים את הגט שלא נשגיח עוד בערער הבעל אלא שמע מינה שאם באה ואמרה גרשני ממש ובפני נכתב ונחתם נאמנת והדברים מחדשים ומימינו לא שמענו כך אלא בשליח הולכה הא כל שיוצא מיד האשה שלא מתורת שליחות או מיד שליח קבלה משיאין אותה בגיטה בלא עידי קיים עד שיצאו עליו עוררין ואם יבא הבעל ויערער תקיים את גיטה ואם לא יתקיים תצא ואין אמירת בפני נכתב מועלת לה כלל ואף ממקום שבאו נראה שאין דין בפני נכתב נאמר בשליחות קבלה כלל מדקאמר התם הוי שלוחת הולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שלוחת לקבלה אלמא שהוצרך לעשותה שלוחת הולכה כדי לומר בפני נכתב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לבר מבבל. עי׳ יבמות דף טז ע״ב תד״ה קפסיק:
ותנן אף שנינו], ר׳ מאיר אומר: עכוכארץ ישראל לגיטין, ומכל מקום, אפילו ר׳ מאיר לא קאמר [אומר] אלא בעכו דמקרבא היא קרובה] לארץ ישראל, אבל בבל דמרחקא היא רחוקה] לא! ומוסיפים: הוא, ר׳ ירמיה, היה מותיב לה [מקשה אותה, את הקושיה הזו], והוא עצמו היה מפרק לה [מתרץ אותה], שהגבלה זו של תחומי ארץ ישראל נאמרה לבר [חוץ] מבבל.
And we further learned in the mishna that Rabbi Meir says: Akko is like Eretz Yisrael with regard to bills of divorce, and even Rabbi Meir said this only with regard to Akko, which is close to Eretz Yisrael. However, with regard to Babylonia, which is far from Eretz Yisrael, no, he did not dispute the ruling that it is not considered part of Eretz Yisrael. The Gemara explains: Rabbi Yirmeya raised the objection and he resolved it himself: This border of Eretz Yisrael was stated with the exception of Babylonia.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דעַד הֵיכָן הִיא בָּבֶל אָמַר רַב פָּפָּא כְּמַחֲלוֹקֶת לְיוּחֲסִין כָּךְ מַחֲלוֹקֶת לְגִיטִּין וְרַב יוֹסֵף אָמַר מַחֲלוֹקֶת לְיוּחֲסִין אֲבָל לְגִיטִּין דִּבְרֵי הַכֹּל עַד אַרְבָּא תִּנְיָינָא דְּגִישְׁרָא.

The Gemara inquires: Until where is Babylonia? In other words, what are the boundaries of Babylonia with regard to this issue? Rav Pappa says: Just as there is a dispute concerning the boundaries of Babylonia with regard to lineage (Kiddushin 72a), as Babylonian Jews were considered to have a more prestigious lineage than those of Eretz Yisrael, so is there the same dispute with regard to bills of divorce. And Rav Yosef says: The dispute that is stated there applies only to lineage. However, with regard to bills of divorce, everyone agrees that the boundary of Babylonia is until the second arch of the bridge over the Euphrates River.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ארב
ארבאאמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא (פסחים פרק ע״פ) בגמרא דלא יפחתו לו (גיטין ו.) ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין עד ארבא תניינתא דגישרא (קידושין ע״ב.) פרק עשרה יוחסין ובסוף פרק הזורק ואי מלינהו קני ואורבי לית לן בה (שבת כ) רבין ואביי הוו שקלי ואזלי בפקת׳ דטמרוריא חזנהו להנהו ארבאתא דקיימין אמר ליה רבין לאביי היינו ארבא דתנן פירוש ערבה ממש. ארבא תניינתא דגישרא ערבה שנייה העומדת בצד הגשר. פי׳ אחר מקום שקושרין בו ספינה שנייה. פי׳ טולא דארבא צל של ספינה. טולא דארבאתא צל של ערבה ואית דאמרי סרפד ויהי אומן את הדסה תרגום תחת הסרפד יעלה הדס חלף ארבניא יסק אסא:
ערך מתיבאתא
מתיבאתאבבגירסייהו טרידן (גיטין ו) כלו׳ חכמי בתי מדרשות מתני׳ (בעוקצין יג) מתיאבתא (א״ב מתיבתא תרגום של ישיבות. תרגום של ישב יתב):
ערך סמניס
סמניסג(גיטין ו) מטורי סמנים ולפנים א״י פי׳ הם טורי אמונים כדתנן חלה פ״ד. מכזיב עד הנהר ועד אמונים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן (א״ב תרגום ירושלמי הר ההר טוורוס אומנוס (נוסחאות כתוב ועד הנהר ועד אמנה והוא ל׳ פסוק תשורי מראש אמנה תרגומו דיתבין על נהר דאמנה כדכתיב הלא טוב אמנה ופרפר):
ערך ערס
ערסד(עירובין כו.) מעריב לכולה מחוזה ערסתא פי׳ שכינות שכינות ולא לכולם ביחד. וישנו (עירובין ס.) כל שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה פי׳ מחיצתא חזקתא שרירתא דקביען וקיימין ועשויות לנחת (גיטין ו) רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ורב ששת משכונה לשכונה ורבה באותה שכונה פי׳ בלעז ערסא רי״וני והיא גדולה מן השכונה ושכונה בלעז קונט״רדא:
ערך קמא
קמאה(פסחים ג) מאי דקמא פי׳ מאי קאמר (בבא בתרא קמ:) אדמון אמר בשביל שאני זכר הפסדתי מאי דקמא ס״א מאי דקאמר (כתובות סז:) אמר מאי דקאמא אמר ליה נעניתי לך קום אכול פי׳ מאי שנא שהביאה לו עכשיו זו התרנגולת ולא קודם (א״ב פי׳ לפני קודם ואות דל״ת מובלעת (גיטין ו) ומי איכא ספיקא קמי שמיא תרגום ירושלמי בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מבתר יומא קמא דפסחא כמו קדמאה):
ערך שרטט
שרטטו(שבת עה:) אפיק חדא מינייהו ועיין שרטט (יבמות לט.) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב הני קראי (יבמות קו) מר זוטרא הוה משרטט וכתיב כל הפרשה מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא איתיהבי לאכתובי והלכתא כמר זוטרא (גיטין ו) וכתב לה בלא שרטוט וא״ר יצחק שנים כותבין בלא שרטוט שלשה אין כותבין במתניתא תנא ארבעה אין כותבין שלשה כותבין פי׳ סרגול מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה כבר פירשנו בערך אמת:
א. [וויידן בוים.]
ב. [לעהר הויז.]
ג. [ארטס נאמע.]
ד. [ציילע פאן הייזער.]
ה. [צופאר.]
ו. [לינירען.]
כמחלוקת ליוחסין – בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין דף עא.) דקי״ל כל הארצות עיסה לא״י וא״י עיסה לבבל ואפליגו התם עד היכן הוא.
ארבא תניינא – ערבה שניה הסמוכה לגשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים: עד היכן היא בבל? מהו תחומה של בבל לענין זה? אמר רב פפא: כמחלוקת שיש במסכת קדושין ביחס לגבולותיה של בבל לענין יוחסין, מי נחשבים כיהודי בבל העיקריים שהם מיוחסים, כך מחלוקת לענין גיטין. ורב יוסף אמר: המחלוקת שנאמרה שם היא רק לענין יוחסין, אבל לענין גיטיןדברי הכל תחומה של בבל הוא עד ארבא תניינא דגישרא [הקשת השניה של הגשר] שעל נהר הפרת.
The Gemara inquires: Until where is Babylonia? In other words, what are the boundaries of Babylonia with regard to this issue? Rav Pappa says: Just as there is a dispute concerning the boundaries of Babylonia with regard to lineage (Kiddushin 72a), as Babylonian Jews were considered to have a more prestigious lineage than those of Eretz Yisrael, so is there the same dispute with regard to bills of divorce. And Rav Yosef says: The dispute that is stated there applies only to lineage. However, with regard to bills of divorce, everyone agrees that the boundary of Babylonia is until the second arch of the bridge over the Euphrates River.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב חִסְדָּא מַצְרֵיךְ מֵאַקְטֵיסְפוֹן לְבֵי אַרְדָּשִׁיר וּמִבֵּי אַרְדָּשִׁיר לְאַקְטֵיסְפוֹן לָא מַצְרֵיךְ לֵימָא קָסָבַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ וְהָנֵי גְּמִירִי.

The Gemara relates: Rav Ḥisda required even those who delivered bills of divorce from Akteisfon to Bei Ardeshir to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. But for bills of divorce brought from Bei Ardeshir to Akteisfon he did not require this declaration. The Gemara asks: Shall we say that he holds that the reason an agent is required to say that it was written and it was signed in his presence, is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and these residents of Bei Ardeshir are learned in this matter?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני גמירי – דבי ארדשיר.
ומבי ארדשיר לאקטיספון לא מצריך – וא״ת מארדשיר לאקטיספון נמי לגזור מוליך אטו מביא כדאמרינן לעיל וי״ל דלמסקנא דרבה אית ליה דרבא לכ״ע לא גזרינן מוליך אטו מביא ונראה דארדשיר בבבל דאי בשאר חו״ל היכי בעי למימר נימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה והני גמירי מה מועיל דגמירי הא חיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ואקטיספון על כרחי׳ לאו מבבל דאי מבבל אקטיספון נמי גמירי ומאי קאמר הני לא גמירי ועוד דבלא אזלי לשוקא נמי אמרינן לעיל לרב דקיי״ל כוותיה באיסורא דשכיחי מתיבתא אלא ודאי ארדשיר בבבל ואקטיספון לאו מבבל והוי ממדינה למדינה ואין עדים מצויין לקיימו אי לאו דאזלי לשוקא והשתא פריך שפיר והא רבה אית ליה דרבא ואמאי לא מצריך מארדשיר לאקטיספון כיון דאין עדים מצויין לקיימו ואע״פ שהיו סמוכות זו לזו ולא היה אלא דגלת מפסיק ביניהם כדאמרינן בפ׳ כיצד מעברין (עירובין דף נז:) מ״מ חשיבי כשתי מדינות כמו עבר הירדן שחלוק מא״י לענין חזקה לפי שירדן מפסיק (ואין זה אקטיספון דאמרינן בפ״ק דיומא (דף י.) רסן זה אקטיספון דההוא מא״י הוה כדכתיב רישיה דקרא מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה כו׳ (בראשית י) (ובפי׳ רש״י כתב התם רסן זה אקטיספון).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ומבי ארדשיר כו׳ ואם תאמר מארדשיר לאקטיספון נמי לגזור כו׳ וי״ל דלמסקנא דרבה אית ליה דרבא כו׳ עכ״ל לכאורה קשה דאכתי לדברי המקשה נימא קסבר לפי שאין בקיאין כו׳ לגזור מוליך אטו מביא ויש ליישב דודאי גם המקשה (א) ידע דרבה אית ליה דרבא אלא דהוה ס״ד דהיו מצויין לקיימו כיון שהיו סמוכות זו לזו ולא היה אלא הדגלת מפסיק ביניהם אלא דסבירא ליה נמי כטעמא דאין בקיאין לשמה והני דארדשיר גמירי ואקטיספון לא גמירי והמתרץ השיב לו כיון דע״כ אית לן למימר דרבה אית ליה דרבא איכא למימר דלא משום דסמוכות נינהו היו מצויין לקיימו דחשיבי כב׳ מדינות כמ״ש התוס׳ אלא הני כיון דאזלי לשוקא להתם הנך ידעי בחתימות כו׳ ודו״ק:
בא״ד רסן זה אקטיספון דההיא מא״י הוה כדכתיב ברישא דקרא מן הארץ ההיא יצא אשור כו׳ עכ״ל לא ידענא מהיכא מוכח לה מההוא קרא דמא״י הוה ולולא שיראתי לנגוע בדבריהם היה נראה דטעות נפל בדבריהם וכצ״ל דההוא מארץ אשור הוה כדכתיב מן הארץ ההיא יצא אשור כו׳ כדדרשינן שיצא מעצת דור הפלגה להרחיק מהם לבנות לו ארץ אשור ומסתמא לא היה סמוך לבבל כ״כ שלא היה אלא דגלת מפסיק ביניהם וק״ל:
בא״ד ובפרש״י כתוב התם רסן זה אקטיספון עכ״ל לא ידענא פירושו דהא ודאי גמרא ערוכה היא בפרק קמא דיומא כמו שכתבו התוספות לעיל גם בכל הפירושים שבפירוש רש״י בחומש ובמקומות אחרים לא מצאתי ואולי טעות נפל בדבריהם ונמצא בתרגום ירושלמי אכלנה בארץ שנער וקטיספון בארעא דבבל וכ״ה בת״י ובב״ר ויש להגיה ובירושלמי כתוב רסן אין זה אקטיספון כמ״ש בגמרא דיומא ודו״ק:
מסופר: רב חסדא היה מצריך את מביאי הגיטין לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״ אפילו כשהיו מביאים גט מאקטיספון לבי ארדשיר, אבל גיטין שהיו מביאים מבי ארדשיר לאקטיספון לא היה מצריך. ושואלים: לימא קסבר [האם לומר שהוא סבור] שהטעם לתקנת ״בפני נכתב ובפני נחתם״ לפי שאין בקיאין לשמה, והני [ואלה] בארדשיר גמירי [למודים הם בדבר]?
The Gemara relates: Rav Ḥisda required even those who delivered bills of divorce from Akteisfon to Bei Ardeshir to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. But for bills of divorce brought from Bei Ardeshir to Akteisfon he did not require this declaration. The Gemara asks: Shall we say that he holds that the reason an agent is required to say that it was written and it was signed in his presence, is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and these residents of Bei Ardeshir are learned in this matter?
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְתִסְבְּרָא וְהָא רַבָּה אִית לֵיהּ דְּרָבָא אֶלָּא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵינַן לְקַיְּימוֹ וְהָנֵי כֵּיוָן דְּאָזְלִי לְשׁוּקָא לְהָתָם הָנָךְ יָדְעִי בַּחֲתִימוֹת יְדָא דְּהָנֵי.

The Gemara asks: And can you understand it that way? But Rabba is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, that it is necessary to ratify a bill of divorce. Rather, everyone agrees that we require the presence of two witnesses to ratify the document, and with regard to these residents of Bei Ardeshir, since they go to the market there, in Akteisfon, these residents of Akteisfon recognize the signatures of these inhabitants of Bei Ardeshir.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא רבה אית ליה דרבא – וכיון דממדינה למדינה הוא בעינן לקיימו.
והני – דבי ארדשיר.
אזלי לשוקא – לאקטיספון ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון עדים מצויין לקיימו ואף בני ארדשיר כשהולכין שם לשוק יקיימוהו אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון ואע״פ שהולכין שם תמיד לסחורה דכל יום השוק בשוקייהו טרידין ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר.
הני ידעי בחתימות ידייהו דהני – וא״ת לעיל דאמר בגירסייהו טרידי אמאי לא אמרינן דבני המקום מכירין חתימתן כדאמר הכא דבני אקטיספון מכירין חתימות בני ארדשיר אע״ג דבני ארדשיר טרידי בשוקא וי״ל דהנהו דבגירסייהו טרידי טרידי טפי ואין להם פנאי לחתום כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ותסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]? והא [והרי] גם רבה אית ליה [יש לו, מקבל] את שיטת רבא שיש צורך בקיום! אלא כך צריך לומר: דכולי עלמא [שלדעת הכל] בעינן [צריכים אנו] שיהיו עדים מצויים לקיימו, והני [ואלה] בני ארדשיר כיון דאזלי לשוקא להתם הם הולכים לשוק לשם, לאקטיספון], הנך ידעי בחתימות ידא דהני [אלה, בני אקטיספון יודעים בחתימות ידם של אלה, בני ארדשיר], שהיו באים לשם לצורך עסקיהם ולכן הכירו את חתימותיהם,
The Gemara asks: And can you understand it that way? But Rabba is of the opinion that the reason is also in accordance with the opinion of Rava, that it is necessary to ratify a bill of divorce. Rather, everyone agrees that we require the presence of two witnesses to ratify the document, and with regard to these residents of Bei Ardeshir, since they go to the market there, in Akteisfon, these residents of Akteisfon recognize the signatures of these inhabitants of Bei Ardeshir.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהָנֵי בִּדְהָנָךְ לָא יָדְעִי מ״טמַאי טַעְמָא בְּשׁוּקַיְיהוּ טְרִידִי.

But these residents of Bei Ardeshir do not recognize the signatures of these residents of Akteisfon. What is the reason for this? They are preoccupied by their market business, as they are buying and selling their merchandise, and therefore they are not familiar with the signatures of the residents of Akteisfon.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני בדהנך לא ידעי [ואלה, בני ארדשיר, בחתימותיהם של אלה, בני אקטיספון, אינם יודעים], מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — בשוקייהו טרידי [בשוקם הם טרודים] לקנות ולמכור את סחורתם, ואינם מכירים בשטרותיהם של בני אקטיספון.
But these residents of Bei Ardeshir do not recognize the signatures of these residents of Akteisfon. What is the reason for this? They are preoccupied by their market business, as they are buying and selling their merchandise, and therefore they are not familiar with the signatures of the residents of Akteisfon.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַצְרֵיךְ מֵעַרְסָא לְעַרְסָא רַב שֵׁשֶׁת מַצְרֵיךְ מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה וְרָבָא מַצְרֵיךְ בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה.

§ The Gemara relates that Rabba bar Avuh would require that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce from one side of the public domain to the other side [me’arsa le’arsa]. Rav Sheshet required that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce from one group of houses to another group of houses on the same side of the public domain. And Rava required that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce within the same group of houses.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מערסא לערסא – משורת הבתים שבצד רה״ר לשורה שכנגדה.
משכונה לשכונה – סתם שכונה שלשה בתים במסכת ע״ז (דף כא.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, כי רבה בר אבוה היה מצריך להעיד אפילו כשמביאים גט מערסא לערסא [מצד אחד של רשות הרבים לצידה השני]. רב ששת היה מצריך משכונה (קבוצת בתים) אחת לשכונה אחרת אפילו בצד אחד של רשות הרבים, ורבא היה מצריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״ אפילו באותה שכונה.
§ The Gemara relates that Rabba bar Avuh would require that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce from one side of the public domain to the other side [me’arsa le’arsa]. Rav Sheshet required that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce from one group of houses to another group of houses on the same side of the public domain. And Rava required that an agent state the declaration even when transmitting a bill of divorce within the same group of houses.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ השָׁאנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא דְּנָיְידִי.

The Gemara asks: But Rava is the one who said that the reason an agent must state the declaration is because there are no witnesses available to ratify it, so why would he require the declaration even when transmitting a bill of divorce within the same group of houses? The Gemara explains: Rava issued this decree only with regard to his city of Meḥoza. The reason is that the residents of Meḥoza are different, as they are constantly mobile, and do not stay in one place. Therefore, it is possible that the witnesses who were present when the bill of divorce was written have already moved elsewhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דניידי – אינן משתהין בבתיהן שטרודין בסחורה ואין מכירין חתימות שביניהם.
והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו – קשה דמשמע דאי הוה סבר רבא לפי שאין בקיאין לשמה הוה ניחא ליה ואמאי והא מחוזא מבבל היא דבקיאין לשמה וי״ל דשמא לגיטין וליוחסין לא חשיבי מבבל דשכיחי בה גרים כדמשמע פ׳ בתרא דקידושין (קידושין עג.) גבי רבי זירא דדריש במחוזא גר מותר בממזרת משמע דאין זה עיקר יחס של בבל וה״ה דהוה מצי למיפרך לרבה בר אבוה ורב ששת דע״כ סבירא להו נמי כרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו דאי משום דאין בקיאין לשמה והני לא גמירי אפי׳ באותה שכונה נמי יצריכו אלא דניחא ליה למיפרך מרבא דאית ליה בהדיא הכי ומשני שאני בני מחוזא דניידי לכך מצריך רבה בר אבוה מערסא לערסא שהולכין להם מכירי החתימות קודם שתוודע הליכתן לבני ערסא אחרת ומתוך כך אין נזהרין לקיים שטרם קודם הליכתן אבל משכונה לשכונה לא הוה מצריך דקסבר דבכולה ערסא יודעין כל אחד בהליכת חבירו ומבקשת האשה קיום קודם הליכתן ורב ששת חושש אפילו באותה ערסא ורבא אפילו באותה שכונה.
שאני בני מחוזא דניידי – מכאן פוסק רבינו תם דהשתא בזמן הזה צריך לומר בכל מקום בפני נכתב אע״ג דקיימא לן כרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ולא משום לשמה מכל מקום צריך דהשתא בכל מקומות ניידי כבני מחוזא.
והא רבא הוא דאמר לפי שאין מצויין לקיימו שאני בני מחוזא דניידי. כלומר ואינן משימין לב להכיר חתימתן של שכניהן, ובתוס׳ בשם ר״ת ז״ל דבזמן הזה כ״ע כבני מחוזא נינהו דכולהו מינד ניידי וכולהו צריכים שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והא [והרי] רבא הוא שאמר שהטעם שצריך להעיד הוא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, ואיך אפשר לומר שבאותה שכונה אין עדים מצויים לקיימו? ומשיבים: דבר זה קבע רבא רק במקומו, בעירו מחוזא, כי שאני [שונים] בני מחוזא, דניידי הם נודדים] תמיד ואינם קבועים במקומם, ולכן ייתכן שהעדים שהיו שם בזמנם כבר הלכו להם למקום אחר.
The Gemara asks: But Rava is the one who said that the reason an agent must state the declaration is because there are no witnesses available to ratify it, so why would he require the declaration even when transmitting a bill of divorce within the same group of houses? The Gemara explains: Rava issued this decree only with regard to his city of Meḥoza. The reason is that the residents of Meḥoza are different, as they are constantly mobile, and do not stay in one place. Therefore, it is possible that the witnesses who were present when the bill of divorce was written have already moved elsewhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב חָנִין מִישְׁתַּעֵי רַב כָּהֲנָא אַיְיתִי גִּיטָּא וְלָא יָדַעְנָא אִי מִסּוּרָא לִנְהַרְדְּעָא אִי מִנְּהַרְדְּעָא לְסוּרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב א״לאֲמַר לֵיהּ צְרִיכְנָא לְמֵימַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אוֹ לָא צְרִיכְנָא אֲמַר לֵיהּ לָא צְרִיכַתְּ

Rav Ḥanin relates: Rav Kahana brought a bill of divorce, and I do not know if he brought it from Sura to Neharde’a or if he brought it from Neharde’a to Sura. He came before Rav and said to him: Am I required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, or am I not required to state this declaration? Rav said to him: You are not required to do so.
רי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא צריכת – דבבל כארץ ישראל.
לא צריכת. דרב לטעמיה דאמר בבל [כ]⁠ארץ ישראל לגיטין, דכיון דקביעי מתיבאתא [שכיחי שיירות].
רב כהנא אייתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא או מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרב אמר ליה צריכנא למימר בפ״נ ובפ״נ או לא א״ל לא צריכת ואי עבדת אהנית מאי אי עבדת אהנית דאי אתא בעל ומערער לא משגחינן ביה. וכן הלכה דר׳ ישמעאל נמי הכי ס״ל ומהכא שמעינן דהמביא גט בא״י אע״פ שאינו צ״ל בפ״נ ובפ״נ, אי אמר אהני דתו אי אתי בעל ומערער אינו צריך קיום וערעורו בטל, דכיון שהאמינו חכמים עד אחד באומר בפ״נ ובפ״נ בכל מקום האמינוהו, אלא קל הוא שהקילו במביא בא״י שאינו צריך לומר ולכתחלה תנשא דלמזויף לא חיישינן, אלא אי אתא בעל וערער יתקיים בחותמיו כדתני במתני׳, וכשקדם זה ואמר בפ״נ ובפ״נ בשעה נתינתו הועיל לבטל ערערו של בעל. ואפילו בא הבעל וערער קודם שנשאת א״צ קיום וכ״ש בשנשאת, כדגרסינן בירושלמי (פ״א, ה״ב) הכל מודים שאם בא וערער ערעורו בטל עד כדון כשמערער משנשאת, ערער עד שלא נשאת ונשאת מהו נשמעינה מן הדא מעשה בא׳ שהביא את הגט לפני ר׳ ישמעאל א״ל מניין את, א״ל מכפר ססאי שבתחום עכו, א״ל אף אתה צריך לומר בפ״נ ובפ״נ ואל תזקק לעדים, וכשיצא א״ל ר׳ אלעאי וכו׳ א״ל הואיל ויצא המעשה להיתר יצא, מהו הואיל ויצא המעשה להתיר יצא, א״ר זעירי שאם בא וערער ערעורו בטל אלו המביא גט מא״י לא״י שמא נימא צריך הוא לומר בפ״נ ובפ״נ, הוי לא שנייה הוא ערער משנשאת הוא ערער עד שלא נשאת ונשאת ע״כ בירושלמי. אלא שעדיין אינו מתחוור מן הירושלמי אלא בשערער ונשאת אבל לינשא לכתחלה משבא וערער לא שמענו, אלא בגמרין ודאי משמע דערעורו בטול לגמרי מדאמרינן אי אתי בעל ומערער לא משגיחין ביה, כלומר לא משגחינן ביה כלל, דאם איתא לא מסתייא דלא מפרש בגמרא, וכל האומר בפ״נ ובפ״נ אפילו בא״י אהני לגמרי כמביא ממדינת הים שאפילו לכתחלה משיאין אותה כדאיתא בירושלמי שכתבתי למעלה בריש פרקין.
ולענין פסק הלכה כתב ר״י אלפסי ז״ל (א:) דהלכתא כרבא דסוגיין כותיה, וכל היכא דאיכא סהדי דמקיימי ליה, לא צ״ל בפני נכתב ובפני נחתם, אלא יתקיים בחותמיו ושפיר דמי, דלשמה לא חיישינן דכולהו ספרי מיגמר גמירי וכן פסק רבינו יעקב ז״ל משום דרבא בתרא טפי מרבה וקיי״ל כותיה, ואע״ג דר״י וריב״ל פליגי בפלוגתא דרבה ורבא, וריב״ל כרבה, ור׳ יוחנן כרבא וקיי״ל כריב״ל בכ״מ לגבי ר׳ יוחנן כדברי ר״ת ז״ל (חולין צ״ז. תוד״ה אמר רבא) הכא כיון דרבא בתרא הוא קיי״ל כר׳ יוחנן, ועוד דכל הני תיובתא לרבה מותבינן, ואע״ג דשנינהו רבה אשנויי דחיקי לא סמכינן, והיינו סוגיין דכתב הרי״ף ז״ל דאזלא כותיה. ועוד דהא לקמן (גיטין טו.) אמר רב חסדא אפילו שנים מעידין על חתימת יד שני פסול מאי טעמא או כולו בקיום הגט, או כולו בתקנת חכמים אלמא כולו בקיום הגט כשר, ולא חיישינן ללשמה, ורב אשי (שם) נמי מכשר בשנים מעידים על חתימות ידי שני ואינו חושש שמא לא חתם לשמה, ואע״ג דקיי״ל כר׳ אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי הא אמרינן לעיל (גיטין ד.) דאפילו הכי כיון דחתמו, צריכין שיחתמו לשמה דאי לא הו״ל מזוייף מתוכו, ומודה ר׳ אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול.
ואיכא דקשיא ליה מעובדא דבר הדיא (גיטין ה:) דבעי לאיתויי גיטא, וא״ל ר׳ אחאי צריך אתה לעמוד על כל אות ואות, ואע״ג דלית הלכתא כותיה, מ״מ שמעינן מינה דבעי׳ לשמה כרבה. ור׳ אלעזר נמי דא״ל לרבה בר בר חנה אפילו לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה שוב אינו צריך, והא נמי דתניא אפילו נכנס ויוצא כל היום כולו כשר, ואוקימנא בסופר וכגון דנפק לשוקא ומהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה ואמר ליה קמ״ל אלמא חיישינן לשמה, ותירץ הרמב״ן נר״ו (בחידושיו כאן) דאע״ג דלא חיישינן לשמה, מ״מ ס״ל לרב אחאי שצריך לעמוד על כל אות ואות או על תורף הגט, שאם אינו עושה כן אינו יכול לומר בפ״נ ובפ״נ, וה״ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, והא דר׳ אלעזר דאמר אפילו לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה שוב א״צ, ה״ק א״צ לעמוד על כל אות ואות שכיון שאפילו שלא לשמה כשר, אינו בכלל הגט.
ולא ירדתי לסוף תירוצו של רבינו בזה, דהא לא א״ל אין אתה צריך לעמוד, אלא אפילו לא כתב בה אלא שטה אחת לשמה שוב א״צ קאמר, ומשמע כל שטה שתהיה אפילו הראשונה שאין בה שם האיש ושם האשה, אלא משמע דה״ק ליה אפילו לא כתב בו בפניך אלא שטה אחת לשמה שוב א״צ ומעתה יכול אתה לומר בפ״נ לשמה דודאי כולו נכתב לשמה, והדרא קושיין לדוכתא דאלמא חיישינן לשמה כרבה, אלא אם כן נאמר דשטה אחת דקאמר ר׳ אלעזר היינו תורף דוקא, שבו שם האיש ושם האשה והזמן וכן פרש״י ז״ל.
ותירץ רבנו נ״ר עוד, דאי נמי ר׳ אלעזר ס״ל כרבה, לא קיי״ל כותיה, אלא כרבא ורב חסדא ורב אשי דבתראי נינהו. וכמדומה שיש לעיין בתירוץ זה של הרב נ״ר, דודאי משמע דהלכתא כר׳ אלעזר מדפרכי׳ מינה לקמן (גיטין טו.) על הא דקתני בפני נכתב חציו פסול, ואקשינן הי חציו, אילימא חציו ראשון, והא״ר אלעזר אפילו לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה כשר, ופרקי׳ אלא אמר אביי חציו אחרון, אלמא מדפרכינן מינה וחש לה אביי ופירקה בחציו אחרון, משמע דהלכתא כותיה. ושמא נאמר דהא דאפילו לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה, לאו למימרא דחיישינן לשמה, ושיהא הוא צ״ל בפ״נ ובפ״נ משום חשש לשמה, אלא מיהו לשמה ודאי בעינן, ור׳ אלעזר למאי דקא בעי מיניה רבב״ח אהדר ליה איהו, וה״ק ליה אין אתה צריך לעמוד על כלו אלא בלאו הכי יכול אתה לומר בפני נכתב, דאפילו לא נכתב מגט זה שצוה הבעל לשם אשתו אלא שטה אחת, חזקה אותו שהתחיל הסופר לכתוב הוא זה שמסר לו ולא אחר כנ״ל. והא דתניא ואפילו נכנס ויוצא כל היום כלו כשר, ואוקימנא בסופר ואע״פ שיצא לחוץ, יש מי שתירץ דסיפא דברייתא לאו משום מביא שצ״ל בפני נכתב לשמה, אלא ה״ק אפילו סופר בעליה אין חוששין שמא לא כתבו שחזקה שליח עושה שליחותו וכיון שהתחיל גומר, וכן נמי אפילו הלך הסופר לחוץ אין מצריכין לשאול ממנו אם כתבו לשמה שכיון שהתחיל גומר, וזה הדין בין בארץ בין בחוץ לארץ בין בנותן בין בשולח, תדע מדלא מקשי׳ מינה תיובתא לרבא ש״מ דלא קשיא ליה כלל.
ומיהו בזמן הזה אם אינו יכול לקיימו אפילו במדינה אחת ואפילו משכונה לשכונה, צריך שיאמר בפ״נ ובפ״נ כדברי ר״ת ז״ל דכולהו כבני מחוזא נינהו דכולהו ניידי. ואם נתנו ולא אמר לה פ״נ ובפ״נ יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפ״נ ובפ״נ.
וקיי״ל נמי כרב אשי דאמר אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגילתא תו לא צריך ויכול לומר בפ״נ ובפ״נ, ואם המביא אשה או קרוב, צריך ליתנו בפני שלשה דהא טעמא משום דבעינא לקיימו, ואם לא אמר לה בפני שנים או שלשה פסול אלא אם כן נתקיים בחותמיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב רב חנין מישתעי [היה מספר]: רב כהנא אייתי גיטא [הביא גט], ולא ידענא [ואין אני יודע] אי [אם] הביא אותו מסורא לנהרדעא, אי [אם] מנהרדעא לסורא. אתא לקמיה [בא לפני] רב, אמר ליה [לו] בשאלה: צריכנא למימר [האם צריך אני לומר] ״בפני נכתב ובפני נחתם״, או לא צריכנא [איני צריך]? אמר ליה [לו]: לא צריכת [אין אתה צריך],
Rav Ḥanin relates: Rav Kahana brought a bill of divorce, and I do not know if he brought it from Sura to Neharde’a or if he brought it from Neharde’a to Sura. He came before Rav and said to him: Am I required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, or am I not required to state this declaration? Rav said to him: You are not required to do so.
רי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין ו., רי"ף גיטין ו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין ו., רש"י גיטין ו., תוספות גיטין ו., ר"י מלוניל גיטין ו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין ו., רשב"א גיטין ו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין ו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ו., מהרש"א חידושי הלכות גיטין ו., פני יהושע גיטין ו., גליון הש"ס לרע"א גיטין ו., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ו., אסופת מאמרים גיטין ו.

Gittin 6a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 6a, Rif by Bavli Gittin 6a, Collected from HeArukh Gittin 6a, Rashi Gittin 6a, Tosafot Gittin 6a, Ri MiLunel Gittin 6a, Piskei Rid Gittin 6a, Rashba Gittin 6a, Meiri Gittin 6a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 6a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 6a, Penei Yehoshua Gittin 6a, Gilyon HaShas Gittin 6a, Steinsaltz Commentary Gittin 6a, Collected Articles Gittin 6a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144