×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר וכ״תוְכִי תֵּימָא אֲנַן מִדְּאוֹרָיְיתָא קָא מַתְנִינַן לַהּ אִי הָכִי אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר דְּבַר תּוֹרָה מִיבְּעֵי לֵיהּ.
and he signed it and gave it to his wife, it is a valid bill of divorce? And if you would say that we learned that this statement of Rav Naḥman applies by Torah law, whereas by rabbinic law Rabbi Meir concedes that a bill of divorce must be written for her sake, if so, Rav Naḥman should have said: Rabbi Meir would say that by Torah law if a husband found a document in the garbage he may use it.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וכי תימא אנן מדאורייתא מתנינן לה – להא דרב נחמן.
אי הכי אומר היה ר׳ מאיר דבר תורה מיבעי ליה – למימר דהוה ליה לרב נחמן דאמורא הוא לפרושא למילתא דלא תיפוק חורבא מיניה ולמיתני הכי אומר היה ר׳ מאיר דבר תורה אפילו מצאו באשפה וכו׳.
וחתמו ונתנו לה כשר – לכתחילה נמי כשר לחתום וליתן דבפרק כל הגט (לקמן דף כו:) ובהכותב (כתובות דף פה.) מוכיח מדרב נחמן דהכא דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ועוד תנן בפרק כל הגט (לקמן דף כו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה וקאמר בגמ׳ משום קטטה ור׳ מאיר היא או משום תקנת עגונות משמע במצאו באשפה דלא שייכי הני טעמי שרי אפילו לכתחילה ומאן דמפרש נמי התם משום תקנת סופר ורבי אלעזר היא משמע דלר״מ אין צריך להניח כלום ושרי לכתוב הכל והא דלא קאמר הכא חתמו ונתנו לה אומר ר״ת משום דהוה משמע דלא סגי דלא עביד הכי וא״ת ומאי שנא דבעי לר״מ לכתחילה כתיבה בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר׳ מאיר ושלא לשמה שרי אפילו לכתחילה ואומר ר״ת דלגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדים שאינו כתוב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה דכיון דידעי דצריך לשמה לא אתו למיטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין דמישתלי ואין נזכרין לתלוש וחתמי.
בד״ה וחתמו ונתנו לה כשר לכתחלה כו׳ והא דלא קאמר הכא חתמו ונתנו לה כו׳ עכ״ל ר״ל דמלת כשר משמע דיעבד גם מלת וחתמו בוא״ו שכן הוא בכל גמרות שלפנינו וק״ל:
וחתמו ונתנו לה לאשתו — הרי זה גט כשר! וכי תימא [ואם תאמר] שמה שאמר רב נחמן אנן מדאורייתא קא מתנינן לה [אנו מדין תורה שונים אנו אותה] לשיטת ר׳ מאיר, אבל מדברי סופרים סבור הוא שצריך כתיבה לשמה, אי הכי [אם כך] ״אומר היה ר׳ מאיר דבר תורה מצאו באשפה״ וכו׳ מיבעי ליה [צריך היה לו] לרב נחמן לומר!
and he signed it and gave it to his wife, it is a valid bill of divorce? And if you would say that we learned that this statement of Rav Naḥman applies by Torah law, whereas by rabbinic law Rabbi Meir concedes that a bill of divorce must be written for her sake, if so, Rav Naḥman should have said: Rabbi Meir would say that by Torah law if a husband found a document in the garbage he may use it.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא וְכִי לָא בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִימָה הֵיכָא דְּלֵיכָּא עֵדִים כְּלָל הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדִים בָּעֵי דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אמוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְזוּיָּיף מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל.

Rather, the Gemara retracts the previous answer and states: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and when does Rabbi Elazar not require that the signing must be for her sake? Where there are no witnesses at all on the bill of divorce. However, where there are witnesses, he does require that all their signatures must be for her sake. The proof for this is that Rabbi Abba says: Rabbi Elazar concedes with regard to a document whose falsification is inherent in it, i.e., a document that is signed by disqualified witnesses, that it is invalid. This shows that although Rabbi Elazar maintains that a lack of signatures does not invalidate a bill of divorce, all signatures included in the bill of divorce must be valid; otherwise the document is rendered invalid.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש ה״ג וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה היכא דליכא עדים כלל – כלומר כי לא חתימי סהדי עליה כלל שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה דהוה ליה מזוייף מתוכו.
במזוייף מתוכו – שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה.
מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו – תימה לר״י מה ענין שלא לשמה למזוייף מתוכו שחתומים בו קרובין או פסולים דהתם בדין מיפסיל משום דלמא אתי למיסמך עילוייהו להשיאה או להוציא ממון על פיהם אע״פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כדאמר בפ׳ ארבעה אחין (יבמות דף לא:) נינחיה גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בכך אם נסמוך עליהן וליכא למימר דאי שרינן בחתמו שלא לשמה יבא להכשיר זימנין דיחתמו תחלה ויכתבו גט על גבי חתימתן והתם ליכא עדות כלל דאם כן מטעם זה גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה ויש לומר דמ״מ איכא למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם אין עושין חתימה לשמה גזרינן פן לא יכתבו גם הכתיבה לשמה.
ואיבעית אימא לעולם ר׳ אלעזר היא וכי לא בעי ר״א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי, דאמר רבא מודה ר״א במזויף מתוכו שהוא פסול. קשה לי דלא שייך למימר מזוייף מתוכו אלא בשחותמין בו פסולי עדות כגיטי נשים שחתומין בו נכרים כדאיתא לקמן (י:) או פסולי קורבה, כההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי בסנהדרין (סנהדרין כח:), אבל כאן שעדיו כשרין אלא שלא חתמוהו לשמה, ואף הן אינן צריכים לשמה, מאי פסול איכא כיון דעדי חתימה לא כרתי. ותירצו בתוספות דכיון דלא נחתם לשמה חיישינן דילמא חתמו אנייר חלק ואחר כך כתבו עליו את הגט, וקשה דאם כן אף בשאר שטרות צריך חתימה לשמה לצאת ידי חששא זו, ונשאר להם הענין בקושי.
ונראה דמשום הכי קרי ליה מזוייף מתוכו משום דלדידיה כתיבה לשמה בעי, וחתימתן של עדים מכלל כתיבת הגט היא דפעמים שאין כאן עדי מסירה וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לרבי אלעזר, דמימר אמרינן כיון שמתקיים בחותמיו לאו מזוייף הוא, ובודאי כדין נמסר לה בפני שנים, וכדין נעשה לשמה ובתלוש ובשאר תקוני הגט, וכיון דחתימי עליה אי לא חתימי לשמה מזוייף מתוכו קרי ליה, ותדע לך דהא גט שחותמיו נכרים כשר לר״ש, ואמרינן (גיטין י:) ירד ר״ש לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ואקשינן והאמר רבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, ופרקינן הכא במאי עסקינן בשמות מובהקים כלומר דלא אתי למיסמך עלייהו, אלמא כל שאין סומכין עליהן ואין מכשירין הגט על חתימתן לא חיישינן אי חתמין לשמה או לא, דלאו מכללו של גט הן.
ולדברי הרב אלפסי ז״ל שכתב (לקמן בפ׳ המגרש) דלר״א עדי חתימה נמי כרתי, אפשר לומר דאינו קשה כלל, דכיון שפעמים כרתי לשמה בעי, דכי כתיב לשמה אוכתב קאי ובין אכתיבת הגט בעצמו בין אכתיבת העדים, אלא שיש לדקדק דאם כן רבי שמעון שירד לשיטתו של רבי אלעזר היכי מכשר חותמיהן נכרים אפלו בשמות מובהקין, דמכל מקום כתיבת העדים בעי לשמה וליכא, וכי היכי דכי איכא עדי חתימה ואיתיהיב בעדי חתימה אפילו הכי בעינן כתיבת הגט לשמה לר״א ואי איכתוב בערכאות פסולה, הכי נמי כי חתימי ביה נכרים אע״פ שנמסר בעדים כשרים ליפסול דהא כולה כתיבה בעינן לשמה, וי״ל דחתימת נכרי אינה חתימה כלל וכמאן דמלייה בדיוטא דמי והילכך לא מיפסל בחתימתן, אבל כתיבת הגט ע״כ מיפסלא בערכאות דהא בעינן לשמה והאי לאו לשמה היא, ואי אמרת דחשבינן ליה כמאן דליתיה כ״ש דליכא גט.
אלא דקשיא לי דודאי משמע דלר״א לא בעינן חתימה לשמה כלל, דוכתב דקרא או כתיבה לבד היא או חתימה לבד, או כתיבה וחתימה, ואי חתימה לבד היא לא לבעי כתיבה לשמה כרבי מאיר, ואי כתיבה וחתימה, ליבעי חתימה לעולם ולשמה כרבי יהודה דאית ליה הכין, ואי ליכא עדי חתימה ולשמה ליפסול, וכיון דרבי אלעזר מכשר בלא עדי חתימה אלמא וכתב כתיבה ממש קאמר, א״כ לרבי אלעזר דבר תורה אפילו איכא עדי חתימה לא איכפת לן אי לשמה חתמו או שלא לשמה חתמו, אלא משום דאתי למיסמך עלייהו בעינן להו לשמה, והיינו דאמרינן כדרבא דאמר רבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו, כלומר ומשום גזירה ולא משום דינא, דאי הכי הוה ליה למימר היכא דאיכא עדים בעינן לשמה דכתיב וכתב לה לשמה, והיינו דאמרינן לקמן (גיטין פו:) גמרא שנים ששלחו שני גיטין שוין אימר דבעי ר״א כתיבה לשמה נתינה לשמה לא בעי כנ״ל.
תוספות בד״ה מודה ר״א כו׳ אבל הכא שעדים כשרים כו׳ מה תקלה יש בכך עכ״ל. פי׳ כיון דמן הדין אין צריכין לחתום לשמה אין כאן תקלה אם נסמוך עליהם אף כשאין ע״מ לפנינו דהא מ״מ היה מיהא ביד הבעל כיון שחתומים עליו שני עדים כשרים ואמרינן דמסתמא מסר לה בפני ע״מ מיהו עיקר קושייתם בזה לשיטתם דלעיל דלא חיישינן לשמו כשמו משא״כ לשיטת רש״י ז״ל שכתב לעיל בפי׳ דחששא שאין בקיאין לשמה היינו שמא איתרמי שמו כשמו א״כ הוי שפיר מזוייף מתוכו דהא ע״כ לרש״י דהא דבעי למימר בפנ״ח לשמה ולא סגי לומר בפ״נ לשמה להוציאנו מידי חששא דשמו כשמו דהא ע״כ העדים נמי בקיאין לשמה דאל״כ ליבעי תרי למאן דחייש למיעוטא אע״כ משום דחיישינן דלעולם שציום הבעל לכתוב לשמה ואח״כ מסרו הסופר ליד הבעל ונמלך לגרש או שנאבד הגט ממנו או לא מצא עדים להחתי׳ ומצאו אחר ששמו כשמו ונתן לו הגט שהלה לא היה בקי לשמה והחתים עליו העדים ואח״כ נמלך השני והחזירו ליד הראשון דע״כ דהכי הוא לשיטת רש״י וא״כ האי חששא שייך נמי הכא ונמצא שאין העדים יודעים כלל מאלו הגירושין ואפשר שלעולם לא היה ביד הבעל אלא שנאבד מיד השני ומצאו השליח והו״ל שפיר מזוייף מתוכו משא״כ באומר בפני נחחם לשמה מידק דייק כן נ״ל והרשב״א ז״ל בחדושיו כתב דכיון שאנו מכשירין הגט ע״י ע״ח לומר מסתמא נמסר בפניהם א״כ לא גרע חתימת העדים מתורף הגט ובכלל כתיבת הגט הוא מש״ה בעינן לשמה ע״ש ודבריו נ״ל נכונים ועיין מ״ש בזה בסוגיא דערכאות לקמן לפרש גם כוונת התוספות כן:
בא״ד מודה ר״א תימה כו׳ מה תקלה יש בכך כו׳ עכ״ל. והקשה בני הנבון הבחור כ׳ בעריש שי׳ דמאן יימך דסוגיא דשמעתין דמזוייף מתוכו משום שלא לשמה איירי דשפיר מצינן למימר דלרבה נמי לא בעינן אלא כתיבה לשמה ומה שצריך לומר בפ״נ היינו משום שמא חתם קרוב או פסול והו״ל שפיר מזוייף מתוכו וצ״ל בפנ״ח וממילא שיילינן ליה כשיטת רש״י ז״ל:
אלא, יש לחזור מהתירוץ הקודם ולומר: לעולם משנתנו שיטת ר׳ אלעזר היא, וכי לא בעי [וכאשר אין צריך] לדעת ר׳ אלעזר שתהא חתימה לשמה — הרי זה היכא דליכא [במקום שאין] עדים כלל על הגט, אבל היכא דאיכא [במקום שיש] עדים על הגט — בעי [צריך] שתהיה גם חתימתם לשמה. וראיה לדבר ממה שאמר ר׳ אבא: מודה ר׳ אלעזר, בשטר המזוייף מתוכו שחתמו בו עדים פסולים שהוא פסול. ורואים איפוא שלדעת ר׳ אלעזר למרות שהחתימה כשלעצמה אינה מעכבת, בכל זאת אם יש בגט חתימת עדים — צריכה החתימה להיעשות כראוי, ואם לא נעשתה כראוי היא פוסלת את הגט.
Rather, the Gemara retracts the previous answer and states: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and when does Rabbi Elazar not require that the signing must be for her sake? Where there are no witnesses at all on the bill of divorce. However, where there are witnesses, he does require that all their signatures must be for her sake. The proof for this is that Rabbi Abba says: Rabbi Elazar concedes with regard to a document whose falsification is inherent in it, i.e., a document that is signed by disqualified witnesses, that it is invalid. This shows that although Rabbi Elazar maintains that a lack of signatures does not invalidate a bill of divorce, all signatures included in the bill of divorce must be valid; otherwise the document is rendered invalid.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב אָשֵׁי אָמַר הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּתְנַן ר׳רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ.

Rav Ashi said a different explanation: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with a third opinion, that of Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (21b): Rabbi Yehuda invalidates a bill of divorce unless its writing and signing are performed on an item that is detached from the ground. According to this opinion, both the writing and the signing must be done for her sake.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא מני ר׳ יהודה היא – אע״ג דבריש פ״ב (לקמן דף טו.) תנא קמא דר׳ יהודה מצריך בפני נכתב ובפני נחתם בהא סבר לה כר״י.
עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש – וא״ת ולמה ליה למינקט וחתימתו כיון שהיתה כתיבה בתלוש אי אפשר לחתימתו שתהא במחובר וי״ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואח״כ נטעו והשריש וחתמו.
תוס׳ בד״ה הא מני כו׳ ת״ק דרבי יהודה כו׳. ל״ב פי׳ ת״ק דרבי יהודה היינו תנא קמא דאין כותבין במחובר כו׳ וא״כ אותו תנא בעל כרחו לא ס״ל דבעי כתיבה וחתימה לשמה אלא חתימה לשמה וכר״מ או כתיבה לשמה וכרבי אלעזר וחתמו אתורף קאי וא״כ לא בעי לומר בפני נכתב ובפ״נ ותנא קמא דרבי יהודה בריש פרק שני סבר נמי דבעי לומר בפ״נ ובפ״נ ובודאי לא מחלקינן בין סתם תנא קמא דרבי יהודה לסתם ת״ק. דר׳ יהודה ומסתמא חד תנא הוא ומשני נהי דחולק עם רבי יהודה גבי מחובר וסבר דלא בעי תרוייהו לתלוש מ״מ לענין בפני נכתב ונחתם סבר כרבי יהודה דבעי תרוייהו ולא מכח טעמא דר״י אלא האי ת״ק דרבי יהודה קסבר דכתיבה לשמה בעי וחתמו בתלוש דקאמר היינו בתורף וכר״א ומ״מ בעי שפיר בפני נחתם אף דר״א לא בעי אפי׳ חתימה מדרבנן מ״מ בעי בפני נחתם משום קיום דהא לפי האמת נמי סבר רבה להא דרבא לפי שאין עדים מצויין לקיימו ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בד״ה עד שתהא כו׳ שכתבו על אילן תלוש. נ״ב עיין בחדושי רשב״א בפרק שני:
בד״ה הא מני ר׳ יהודה היא כו׳ בהא ס״ל כר׳ יהודה כו׳ עכ״ל מפי׳ מהרש״ל תנא קמא דר״י היינו ת״ק דאין כותבין כו׳ ואם כן אותו ת״ק ע״כ לא ס״ל דבעי כתיבה וחתימה כו׳ ות״ק דר״י ברפ״ב סבר נמי דבעי לומר בפני נכתב ובפני נחתם כו׳ ומסתמא חד תנא הוא ומשני נהי דחולק עם ר״י במחובר וסבר דלא בעי תרוייהו לתלוש מכל מקום לענין בפני נחתם סבר כר״י ולאו מטעמיה אלא דהאי תנא קמא ר״א הוא ובעי בפני נכתב משום כתיבה לשמה ובפני נחתם משום קיום דהא לפי האמת סבר רבה כרבא כו׳ ע״כ תוכן דבריו ותמוה הוא לומר כן דהא רבה לא בעי לאוקמא מתני׳ דהכא כר״א ובפני נכתב משום לשמה ונחתם משום קיום משום דמשמע ליה ממתני׳ דריש פרק שני דידענו לא מהני מדקתני שם בפנינו נחתם כמו שכתבו התוס׳ לעיל ואם כן היאך נאמר בהך מתני׳ דריש פרק שני גופה דסבירא ליה בפני נחתם משום קיום וידענו מהני בה דהא קתני התם בסתמא דמתני׳ לכולי עלמא אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם דכשר דמשמע דמשום חתימה לשמה הוא וידענו לא מהני גם דברי נביאות הוא בדברי התוס׳ לומר שכוונו הכא לזה כיון דאכתי לא הזכיר התלמוד דמודה רבה לרבא וע״כ הנראה בכוונת דברי התוס׳ בפשיטות דודאי אין זה מוכרח דההוא תנא קמא דר״י במחובר היינו תנא קמא דר״י דרפ״ב אלא דמשמע לכאורה מלישנא דקאמר הא מני ר׳ יהודה היא אבל בר פלוגתיה לא ס״ל הכי ובריש פ״ב תנא קמא דר״י דפליג עליה התם מצריך בפני נכתב ובפני נחתם מטעם לשמה דהא ידענו לא מהני כדקתני התם בפנינו נחתם ותרצו דאע״ג דבר פלוגתיה דר״י הוא התם היינו במילתא אחריתא אבל בהא דבעי כתיבה וחתימה לשמה סבר לה כר״י ולא נקט הכא ר״י אלא משום דאיהו סבר בהדיא דבעי כתיבה וחתימה לשמה ותו לא מידי כי הדברים ברורים בכוונת דברי התוס׳ ודו״ק:
גמרא רב אשי אמר ה״מ ר״י היא דתנן כו׳ הא דלא מייתי מדמצריך ר״י בהדיא לכתוב אף הטופס לשמה במתני׳ דף כ״ו די״ל דס״ל כר״א וגזור טופס אטו תורף אבל חתימה גרע אפילו מטופס כיון דע״מ כרתי ואף לכתחילה כשר בלא ע״ח לכך מייתי מהכא דקאמר להדיא עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש ובזה יש ליישב קושית התוס׳ דהא דנקט ר״י וחתימתו היינו דאגב אורחא קמ״ל דחתימה פסולה במחובר כמו הכתיבה ונ״מ ממילא לענין לשמה וק״ל:
תוספות בד״ה ה״מ ר״י היא אע״ג דבריש פ״ב ת״ק דר״י מצריך כו׳ עכ״ל. פי׳ וא״כ לכאורה מצינן למידק מדסיפא ר״י מכלל דרישא לאו ר״י כדדייק הש״ס בכמה דוכתי ע״ז כתבו דאיכא למימר נהי דפליג ת״ק דריש פ״ב אדר״י לענין א׳ אומר כו׳ אבל לענין דס״ל לר״י דבעינן כתיבה וחתימה לשמה ובמחובר בהא מודה ליה ת״ק דריש פירקא וזה ברור וכ״כ מהרש״א ז״ל ולל׳ מהרש״ל ז״ל נשארו בתימא וצ״ע:
בא״ד עד שתהא כתיבתו וחתימתו כו׳ וי״ל דמשכחת לה כו׳ ואח״כ נטעו והשריש כו׳ עכ״ל. ואין להקשות דא״כ הו״ל גט מוקדם דמסתמא לא השריש ביום הכתיבה דר׳ יודא ס״ל בפ״ק דר״ה דצריך ב׳ שבתות להשרשה מיהו י״ל דאיירי שכתב מתחילה זמן מאוחר ואפ״ה לא מיפסל כיון שלא חתמו העדים אלא בזמן הכתוב בו ודו״ק:
רב אשי אמר הסבר אחר: הא מני [זו, משנתנו, כשיטת מי היא]? — כשיטה שלישית, כשיטת ר׳ יהודה היא, דתנן כן שנינו במשנה]: ר׳ יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו של הגט בתלוש, כלומר, בכשרות. ולפי זה יש צורך גם בכתיבה וגם בחתימה לשמה.
Rav Ashi said a different explanation: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with a third opinion, that of Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (21b): Rabbi Yehuda invalidates a bill of divorce unless its writing and signing are performed on an item that is detached from the ground. According to this opinion, both the writing and the signing must be done for her sake.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמֵעִיקָּרָא מַאי טַעְמָא לָא מוֹקְמִינַן לַהּ כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara asks: And initially, what is the reason we did not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Yehuda’s opinion is explicitly stated in a mishna, isn’t it obvious that this mishna also follows his ruling?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעיקרא אמאי לא מוקמינן לה כרבי יהודה – דטרחינן ומהדרינן וכי תימא כמה לישני לאוקמיה כר׳ מאיר או כר׳ אלעזר.
ושואלים: ומעיקרא מאי טעמא [ומתחילה מה טעם] לא מוקמינן לה [העמדנו, הסברנו, אותה] כשיטת ר׳ יהודה? שהרי משנה מפורשת היא, והיא נראית בפשטות כשיטה זו של משנתנו שחיפשנו לה מקור!
The Gemara asks: And initially, what is the reason we did not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Yehuda’s opinion is explicitly stated in a mishna, isn’t it obvious that this mishna also follows his ruling?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מְהַדְּרִינַן אר״מאַרַבִּי מֵאִיר דִּסְתַם מתני׳מַתְנִיתִין ר״מרַבִּי מֵאִיר מְהַדְּרִינַן אר׳אַרַבִּי אֶלְעָזָר דקי״לדְּקַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ בְּגִיטִּין.

The Gemara answers: We seek to explain the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as there is a general principle that a ruling in an unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Likewise, we seek to interpret the mishna in accordance with the ruling of Rabbi Elazar, as we maintain in general that the halakha is in accordance with his opinion with regard to bills of divorce. For these reasons, the Gemara first attempted to interpret the mishna in accordance with the opinion of one of these tanna’im, not that of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הילכתא כרבי אלעזר בגיטין – בהא מילתא דבלא עדים חתומים כשר והכי מוקמינן בפרק בתרא (לקמן דף פו:).
דקיימא לן הלכה כר״א בגיטין – משום דמיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשאר שטרות אע״ג דכל אמוראי דלקמן (דף פו:) סברי כר׳ אלעזר דוקא בגיטין קיימא לן כשמואל בדיני דפליג לקמן (שם) אדרב וקאמר אף בשאר שטרות ועוד בפ׳ זה בורר (סנהדרין דף כח:) גבי מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי קאמר רב יוסף זיל אקנייה בעדי מסירה כר׳ אלעזר ופריך ליה אביי והאמר ר׳ אבא מודה ר׳ אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול משמע דרב יוסף ואביי דהוו בתראי סברי כר׳ אלעזר ובפירקין נמי אמר ר׳ אבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ולפיכך צריך ליזהר שיהו עדי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי דאי ליכא שם עדי מסירה אינה מגורשת אע״ג דאיכא עדי חתימה ולא מהני עדי חתימה אלא שאם ימותו עדי מסירה או ילכו להם למדינת הים שתינשא ע״י עדי חתימה דמסתמא בהכשר נעשה כדאמרינן בהשולח (לקמן דף לו.) לא צריכא אלא לר׳ אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי אי נמי דאזלי למדינת הים וכן משמע בפ׳ בתרא (לקמן דף פו:) גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין [ונתערבו] נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאמר בגמ׳ דלא כר׳ אלעזר משום דלא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשא אבל לר״מ ניחא וצריך לומר דבמשולשין איירי דבעי לר״מ שיהא מוכח מתוכו כדאמרינן בריש כל הגט (לקמן דף כד:) גבי כתב לגרש את הגדולה ואי לר׳ אלעזר סגי בעדי חתימה אמאי לא אתיא כר׳ אלעזר דל עדי מסירה מהכא בעדי חתימה סגי אלא משמע דלעולם בעי ר׳ אלעזר עדי מסירה ועוד דרגיל ר״ת לומר דאפילו לר״מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר שבערוה פחות משנים וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה אין מועיל כלום לר׳ אלעזר אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין אבל בקידושין וגרושין לא מהניא הודאת בעל דין משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרובים ובגרושין אסר לה אכהן.
מהדרינן אדר׳ אלעזר משוםא דקי״ל הלכתא כר׳ אלעזר בגיטיןב – אומר אני דלאו לאפוקי שטרות אלא משום דרבג פליג עליה בשטרות אין בעלי הגמרא מכניסים ראשם בין המחלוקות שלא לצורך, אלא לגיטין הם צריכים כאן וגיטין הזכירום.
א. לפנינו ליתא: משום.
ב. וכן גי׳ רש״י, ולפנינו כותיה, וראה בדק״ס.
ג. לקמן פו ב. שם.
מהדרינן אדר״א דהלכתא כותיה בגיטין. הא דנקט הכא בגיטין, לאו לאפוקי שאר שטרות, דאיכא למימר דהלכתא כותיה אף בשטרות, אלא משום דהכא לא אצטריכינן אלא לגיטין, ועוד לפי שמחלוקת רב ושמואל היא (שם) דרב אמר הלכתא כר״א בגיטין ולא בשטרות לא מעייל הכא נפשיה בפלוגתא, וזו היא דעת רבותינו הצרפתים ז״ל, והביאו ראיה לדבריהם מההיא מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דבסנהדרין (סנהדרין כח:) דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר ליה זיל מסרה ניהליה בעדי מסירה, ואתקיף עלה אביי והאמר ר׳ אבא מודה ר׳ אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול וא״ל זיל לא שבקו לי וכו׳, דאלמא רב יוסף ואביי תרווייהו כרבי אלעזר סבירא להו אפילו בשאר שטרות, ורבא נמי כותיה סבירא ליה כדאמר לקמן (גיטין יא.) דשטרא פרסאה דמסרה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי ביה רבא מבני חרי.
ומיהו אי מהתם ליכא למשמע דהתם שאני דודאי לגבות בו מבני חרי קאמר כההיא דשטרא פרסאה, א״נ להעמיד קרקע מתנה בידו כוותיה קיי״ל משום דכיון דמסרה ניהליה באפי סהדי הא קא מודה דהנהו פרסאי לאו שקורי משקרי והו״ל כערכאות דלא משקרי [ושטרא מעליא לר״א וק״ל בהא כותיה למיקניה ביה כר״א והוא הדין לשטר מכר דקונה בו וגובה בו מנכסים משועבדין, משום דמכר קלא אית ליה דמאן דזבין בפרהסיא זבין כדאיתא בפ׳ ח״ה (ב״ב מב.)] אבל ממשעבדי אפילו דישראל לא גבי בעדי מסירה, לפי שאין השטר בעצמו ראוי לגבות בו מן המשועבדין משום דלית ליה קלא דעדי חתימה הוא דמפקי קלא, והא דאמרינן התם (גיטין יא.) דלית ליה קלא, לאו בשטרא פרסאה בלחוד קאמרי ומשום דלא נעשה בערכאות של גוים ולא בישראל דה״ה לשל ישראל דאף היא לית ליה קלא בעדי מסירה, ובמקומה נאריך בה בע״ה.
ולענין עדי מסירה לגבי גיטין מיהא דקיי״ל כר״א כתוב בתוס׳ רבותינו הצרפתים ז״ל בעדי מסירה דוקא, ולא בעדי חתימה שלא כדעת ר׳ אלפסי ז״ל שכתב בפרק המגרש, וראייתם מדתנן התם (פו:) שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו, ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא א״ר ירמיה דלא כרבי אלעזר דאי ר״א כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה, ומשמע דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי שפיר דמי, ואם איתא אפילו כר״א אתיא דהא ר״א אית ליה דר״מ, ויש עוד ראיות אחרות מההיא דשני שטרות שבפרק⁠(הכותב) [מי שהיה נשוי] (כתובות צד.) במקומה נאריך בה בס״ד, וקשיא לן דהא גיטין העולין בערכאות של נכרים וחותמיהן נכרים (גיטין יא.) כשרין לר״א ובעדי מסירה ובשמות שאינן מובהקין נמי כשרין אלא דגזרי בהו דילמא אתי למיסמך עלייהו. ואם איתא דעדי חתימה לא כרתי כלל אליבא דרבי אלעזר הא לא אתי למיסמך עלייהו כלל. ותירצו בתוס׳ דהכי פירושה דלמא אתי למיסמך עלייהו דמסר ליה באפיהו, וזה דחוק מאד דאטו כי קיימי קמן מי לא ידעינן בהו דנכרים נינהו, והיכא נסמוך למימסר ליה קמייהו.
ונ״ל דעיקר קושיא זו אינה, דהא ודאי בזמן שיש עליו עוררין בקיום חותמיו מכשרינן ליה לכ״ע וכדקתני (גיטין ג:) ר״א אומר אע״פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, אלמא אפילו ר״א מודה דעדים החתומן על הגט יש בהן מפני תקון העולם, כלומר שאם הלכו להם עדי מסירה ויצאו עליו עוררין יתקיים בחותמיו וכשר דכיון שנתקיים בחותמיו ויצא מידי מזוייף אומרים ודאי כדינו הגיע לידה בעדי מסירה, וכיון שכן בשמות שאינן מובהקין, איכא למיגזר דילמא אתי למיסמך עלייהו, דהא בקיום חתימתן נכשיר גט זה ונאמר דבעדי מסירה נמסר ליד האשה, וא״ת א״כ אכתי למאי ניחוש ליה והיכי אתי למיסמך עלייהו, דהא מאן דמסהיד אחתימת ידייהו יסהיד עלייהו דנכרים נינהו ולא אתי למיסמך עלייהו, איכא למימר דילמא מקיימינן להו משני שטרות של שתי שדות של מכר שחתומין בהן שאכלום בעליהן בשופי מחמת אותן שטרות (כמש״כ בכתובות כ.), דהא תנן (שם י:) כל השטרות העולות בערכאות של נכרים אע״פ שחותמיהן נכרים כשרין, וכיון דשמות שאינן מובהקין נינהו אתי למיטעי בהו דילמא ישראל נינהו ואתו למיסמך עלייהו ולאכשורי גיטא בסהדותיהו, ואינהו לאו בני עדות נינהו.
בד״ה דקיימא לן כו׳ וצ״ל במשולשין איירי כו׳. נ״ב הכא מיירי במשולשין בגט אלא שאין השליח מכיר בשילוש ושני גטין שוין דקתני שוין בשמותיהן של נשים ולא בשמותיהן של אבות עד כאן לשון רשב״א בחדושיו בפ׳ המגרש:
בד״ה דקי״ל הלכה כו׳ ובפרקין נמי כו׳ דמסרי׳ ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי׳ ביה מבני חרי כו׳ עכ״ל לפי מה שכתבו התוס׳ (ב) לעיל לפסק ר״ח דהוה ס״ד התם דגבי ממשעבדי משום דחתומי עליה סהדי עובדי כוכבים כו׳ ה״נ הכא ליכא ראיה מהתם דאימא מהאי טעמא נמי גבי מבני חרי וק״ל:
גמרא מהדרינן אדר״א דקי״ל הלכתא כוותיה בגיטין. ולכאורה יש לתמוה דא״כ קשה איפכא השתא נמי מאי דוחקא דרב אשי לאוקמי מתני׳ דלא כהלכתא כיון דמתוקמא שפיר כר״א ומודה במזוייף מתוכו ול״ל דר׳ אשי לא ס״ל הא דר׳ אבא דמודה ר״א במזוייף מתוכו או שסובר דבכה״ג לא מיקרי מזוייף מתוכו כקושיית התוספות הא ליתא דא״כ הוי לן למיפסק כרב אשי דבתרא׳ הוא מדקאמר הש״ס מעיקרא מ״ט כו׳ וכל הפוסקים כתבו להדיא דקי״ל כר״א ומודה ר״א במזוייף מתוכו ושלא לשמה נמי מיקרי מזוייף מתוכו ועיין בל׳ הרמב״ם ובטור אה״ע ובש״ע ונלענ״ד ליישב כשנדקדק עוד לשון מעיקרא מ״ט לא מוקמינן וכך פירושו דודאי מעיקרא דלא ס״ד דמודה ר״א במזוייף מתוכו או שהיינו סוברים דבכה״ג לא מיקרי מזוייף וא״כ היה מההכרח לומר דר״י פליג אדר״א וסובר דקרא דוכתב קאי בין אכתיבה בין אחתימה לכך לא הוי ניחא לאוקמי כר״י משום דקי״ל כר״א בגיטין אבל למאי דמשנינן דמודה ר״א במזוייף וזכינו לדין דבכה״ג מיקרי מזוייף ממילא אית לן למימר דר״י נמי כר״א ס״ל לגמרי ומה״ט בעי חתימה בתלוש ולשמה משום מזוייף מתוכו ולא משום דוכתב קאי אחתימה והא דאיצטריך לרב אשי לאוקמי כר״י ולא כר״א כשנוייא קמא היינו משום דלא מצינו להדיא דמודה במזוייף מתוכו ודמיקרי כה״ג מזוייף מתוכו אבל מדר״י שמעינן שפיר כדר״א דס״ל כהדדי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ודוק כי נכון הוא:
תוספות בד״ה דקי״ל הלכה כר״א וכו׳ אבל הלכה כמותו אף בשטרות וכו׳ ולפיכך צריך ליזהר שיהיו ע״מ כו׳ עכ״ל. נראה לפרש המשך הל׳ דודאי אי הוי הלכתא כוותיה בגיטין ולא בשטרות א״כ ע״כ דהא דלא מהני בשטרות ע״מ לדידן היינו משום דמצינו בקרא דירמיה וכתוב בספר וחתום משמע דוקא ע״ח משא״כ בגיטין דלא כתיב וחתום אלא וכתוב גרידא סגי בע״מ ונמצא דלפ״ז נמצינו למידין מיהא דע״ח עדיפא מע״מ מדמהני בשטרות ע״ח ולא ע״מ א״כ לפ״ז כ״ש דבגיטין היכא דאיכא ע״ח לא בעינן ע״מ כסברת הרי״ף והרמב״ם ז״ל דהא גיטין יליף מדבר דבר מממון. משא״כ למאי דקי״ל הלכתא כר״א אף בשטרות דבע״מ סגי וע״כ דקרא וכתוב בספר וחתום עצה טובה קמ״ל כפרש״י לקמן וכדאיתא ר״פ ג״פ א״כ לעולם דעיקר דבר דבר אע״מ קאי בין בגיטין בין בשטרות ומש״ה צריך ליזהר כנ״ל בכוונת התוס׳ ולקמן נבאר שיטת כל אחד לפי דרכו בעזה״י:
בא״ד אבל לר״מ ניחא וצ״ל דבמשולשין איירי כו׳ עכ״ל. ולכאורה שפת יתר הוא ואין כאן מקומו ולענ״ד דבלא״ה לא הוי מצי לאקשויי לשיטת הרי״ף אליבא דר״א דל ע״מ בע״ח סגי דאיכא למימר כיון דלר״א ע״מ עיקר אף בממון וחכמים תקנו ע״ח דמהני לחוד א״כ עכ״פ בעינן מיהא שיהא מוכח מתוכו דבלא״ה פסול אף בדיעבד דאין דבר שבערוה פחות מב׳ דיליף דבר דבר מממון וכל שאין מוכח מתוכו לא חשיב כע״מ משא״כ לר״מ אפשר דלא בעינן מוכח מתוכו כיון דעיקר קרא דוכתב על ע״ח קאי ומדאורייתא היא מהיכא תיתי לן שיהא מוכח מתוכו על זה כתבו דבפרק כל הגט מוכח דלר״מ בעינן מוכח מתוכו וא״כ ע״כ אף למאי דאוקמי כר״מ צ״ל דבמשולשין איירי א״כ הדרא קושיא לדוכתא אי ס״ד דר״א סגי בע״ח לחוד אמאי לא מוקי לה כר״א ובמשולשין אע״כ דבעינן לר״א לעולם ע״מ דוקא וק״ל:
ומשיבים: מהדרינן [מחזרים, משתדלים אנו] להסביר את המשנה על דעת ר׳ מאיר, כיון שסתם מתניתין [משנתנו] שיטת ר׳ מאיר היא. ומצד שני מהדרינן [מחזרים, משתדלים אנו] להעמידה כשיטת ר׳ אלעזר, דקיימא לן [שמוחזק בידינו] כי הילכתא כוותיה [הלכה כמותו] בגיטין, ומשום כך ניסינו תחילה להעמיד את משנתנו לפי שיטת אחד מהתנאים הללו, ולא כשיטת ר׳ יהודה.
The Gemara answers: We seek to explain the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as there is a general principle that a ruling in an unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Likewise, we seek to interpret the mishna in accordance with the ruling of Rabbi Elazar, as we maintain in general that the halakha is in accordance with his opinion with regard to bills of divorce. For these reasons, the Gemara first attempted to interpret the mishna in accordance with the opinion of one of these tanna’im, not that of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַמֵּבִיא מִן הָרְקָם וּמִן הַחֶגֶר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילּוּ מִכְּפַר לוּדִּים לְלוֹד וְאָמַר אַבָּיֵי בַּעֲיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמוּבְלָעוֹת בִּתְחוּם א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עָסְקִינַן.

§ The Gemara continues to explain the mishna in light of the dispute between Rabba and Rava. We learned in the mishna that Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger must say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod. And Abaye said in explanation of this matter: We are dealing with towns that are not part of the land itself, but are near Eretz Yisrael and within the boundary of Eretz Yisrael.
רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר אביי עיירות הללו – שהוסיפו סמוכות לארץ ישראל הנך רקם וחגר דרבן גמליאל והנך דרבי אליעזר הוי סמוכות טפי שאף מובלעות הן בתחומה אלא שאינן מארץ ישראל דת״ק סבר הני לא צריכי משום דסמוכות ואתא רבן גמליאל לאוסופי סמוכות ומודי במובלעות ורבי אליעזר הוסיף את המובלעות והיכי דמי מובלעות כגון עיירות שמנה הכתוב במזרחה של ארץ ישראל להיות לגבול כדכתיב (במדבר לד) והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן וגו׳ ומונה על הגבול עיירות רבות ומהן ולהלן חוצה לארץ ישראל ויש מהם שבולטות מחברותיהן לצד המזרח ארבע וחמש פרסאות ומסילה ההולכת מזו לזו הוא הגבול ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מבליטת העיר הבולטת קרי לה מובלעת בתוך התחום ואפילו הכי אינה מארץ ישראל.
ר״ג אומר אף המביא מרקם ומן החגר רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד:
אמר אביי בעיירות הסמוכות לא״י ומובלעין בתחום א״י עסקינן. פי׳ רקם וחגר הם עיירות הסמוכות לא״י אלא שעומדים (תוך) [חוץ] לגבול א״י וכפר לודים גם הוא מחוצה לארץ וסמוך לא״י אלא שהוא מובלע בתוך התחום שהגבול מתעקם ונכנס לתוך א״י ובאותה העקמומית יושב כפר לודים ולוד הוא יושב תוך הגבול בא״י ובהא פליגי דת״ק סבר דוקא ממדינת הים צריך שיאמר אבל הני כיון דסמוכין ומובלעין אינו צ״ל דשכיחי בהו שיירתא ואתא ר״ג למימר סמוכין נמי כגון רקם וחגר לא שכיחי בהו שיירתא אבל מובלעין כגון מכפר לודים ללוד שכיחי בהו שיירתא. ור״א אומר אע״ג דשכיחי שיירתא צריך שיאמר שלא תחלוק במדינת הים פי׳ אחרי שגזרו במדינת הים לא נתנו חילוק בדבר:
א וממשיכים לבאר את משנתנו לאור מחלוקת רבה ורבא. תנן [שנינו במשנתנו], רבן גמליאל אומר: אף המביא גט מן הרקם ומן החגר צריך שיאמר ״בפני נכתב ובפני נחתם״. ר׳ אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ללוד. ואמר אביי בהסברת הדברים: בעיירות שאינן בארץ ישראל עצמה, אלא הסמוכות לארץ ישראל ומובלעות בתחום ארץ ישראל עסקינן [עוסקים אנו],
§ The Gemara continues to explain the mishna in light of the dispute between Rabba and Rava. We learned in the mishna that Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger must say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod. And Abaye said in explanation of this matter: We are dealing with towns that are not part of the land itself, but are near Eretz Yisrael and within the boundary of Eretz Yisrael.
רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חֲזֵי לִי הָהוּא אַתְרָא וְהָוֵי כְּמִבֵּי כוּבֵּי לְפוּמְבְּדִיתָא.

And Rabba bar bar Ḥana said: I myself saw that place, i.e., the distance between the village of Ludim and Lod, and it was similar to the distance from Bei Kuvei to Pumbedita, which is only a short distance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא אתרא – שבין כפר לודים ללוד.
והוי – רחוק כמבי כובי לפומבדיתא.
ואמר רבה בר בר חנה שבא מארץ ישראל: לדידי חזי לי ההוא אתרא [אני עצמי ראיתי את המקום הזה] שבין כפר לודים ללוד, והוי [והיה] מרחקו כמו מהמקום בי כובי לפומבדיתא שהוא מרחק קטן.
And Rabba bar bar Ḥana said: I myself saw that place, i.e., the distance between the village of Ludim and Lod, and it was similar to the distance from Bei Kuvei to Pumbedita, which is only a short distance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִכְּלָל דת״קדְּתַנָּא קַמָּא סָבַר הָנֵי לָא צְרִיךְ מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ וְהָנֵי גְּמִירִי וּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ וְהָנֵי נָמֵי לָא שְׁכִיחִי.

The Gemara analyzes the mishna: One can derive by inference that the first tanna of the mishna holds that in these places the agent is not required to testify that the bill of divorce was written and signed for the woman’s sake. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna, holds that the reason for saying: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because people living overseas are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and the residents of these places are learned in this matter, as they are near Eretz Yisrael. And one Sage, Rabban Gamliel, holds: The reason is because there are no witnesses available to ratify it, and the residents of these places are also not frequently available, as they live on the other side of the border, and it is difficult to bring witnesses from one place to another.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו בהא קמיפלגי כו׳ – ודרבה ורבא תנאי היא.
לא שכיחי – דיש חירום ביניהם.
ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי – וטעמא דרבי אליעזר לא משום דקסבר דמובלעות נמי לא שכיחי אלא שלא תחלוק במדינת הים כדמשמע בסמוך.
בד״ה ומ״ס לפי שאין כו׳ וטעמא דר״א לא משום דקסבר דמובלעות נמי לא שכיחי אלא שלא כו׳ עכ״ל נראה שהכריחום לזה משום דאי לדברי המקשה הוה ניחא ליה דטעמא דר״א משום דמובלעות נמי לא שכיחי מי הכריח למתרץ לאוקמא טעמא דר״א במילתא אחריתא דהיינו משום שלא תחלוק במדה״י וק״ק דאכתי כיון דהמקשה לא חש לפרש טעמא דר״א דפסיקא ליה משום שלא תחלוק במדה״י הוא מי הכריחו למתרץ לפרש כן דלא הוה ליה לפרושי אלא מאי דמקשה ליה מפלוגתא דתנא קמא ור״ג ופלוגתא דר״ג ור״א קאי כסברת המקשה ולולי דבריהם היה נראה לי לומר דלפי סברת המקשה טעמא דר״א נמי משום דמובלעות לא שכיחי אבל לדברי המתרץ דפלוגתא דתנא קמא ור״א בסמוכות אי שכיחי אי לא אין סברא לומר דפלוגתא דרבן גמליאל ור׳ אליעזר נמי במובלעות אי שכיחי אי לא דאם כן ה״ל סברת ת״ק וסברת ר״א רחוקה זו מזו דלת״ק אפילו סמוכות שכיחי ולר״א אפילו מובלעות לא שכיחי ודו״ק:
בד״ה ומ״ס כו׳ וטעמא דר״א כו׳ עכ״ל. פירוש דאי ס״ד דאף לדעת המקשה ע״כ דר״א פליג וסובר דהני נמי לא שכיחי ושייך פלוגתא בכה״ג אי סמוכים ומובלעים שכיחי או לא א״כ מהיכא תיתי ליה דת״ק ור״ג פליגי בדרבה ורבא כיון דאיכא למימר דאינהו נמי פליגי אי סמוכים שכיחי או לא אע״כ דלסברת המקשה לא שייך פלוגתא בכה״ג וטעמא דר״א ע״כ משום שלא תחלוק ובזה א״ש נמי דכיון שכן סברת המקשה אליבא דר״א התרצן נמי השיב לו כן והניח סברתו בזה להשוות לדעת המקשה בטעמא דר״א כנ״ל כוונת התוס׳ וכוונתי בזה לדעת מהר״מ ז״ל וק״ל:
תוס׳ ד״ה דקי״ל וכו׳ מיהו יש לחלק. עי׳ לקמן דף י ע״ב תד״ה חספא בעלמא. וע׳ בהרא״ש ב״ב פרק גט פשוט סימן ז:
ונדייק: מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא [הראשון] במשנתנו סבר [סבור]: כי הני [במקומות הללו] לא צריך השליח להעיד שנכתב ונחתם הגט לשמה. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בעיקרון זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, תנא קמא, סבור] שטעם אמירת ״בפני נכתב ובפני נחתם״ הוא לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי תושבי מקומות אלה למודים] הם בדבר, כי הם סמוכים לארץ ישראל, ומר סבר [וחכם זה, רבן גמליאל, סבור] שהטעם הוא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והני נמי לא שכיחי תושבי מקומות אלה גם כן אינם מצויים] משום שהם שוכנים מעבר לגבול, ויש קשיים בהבאת עדים ממקום למקום?
The Gemara analyzes the mishna: One can derive by inference that the first tanna of the mishna holds that in these places the agent is not required to testify that the bill of divorce was written and signed for the woman’s sake. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna, holds that the reason for saying: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because people living overseas are not experts in writing a bill of divorce for her sake, and the residents of these places are learned in this matter, as they are near Eretz Yisrael. And one Sage, Rabban Gamliel, holds: The reason is because there are no witnesses available to ratify it, and the residents of these places are also not frequently available, as they live on the other side of the border, and it is difficult to bring witnesses from one place to another.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר הָנֵי כֵּיוָן דִּסְמוּכוֹת מִיגְמָר גְּמִירִי.

The Gemara rejects this suggestion: No, there is no proof that this issue is a dispute among tanna’im, as Rabba resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning, and Rava resolves them according to his line of reasoning. The Gemara elaborates: Rabba resolves them according to his line of reasoning, as everyone agrees that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake. And here they disagree with regard to this issue: The first tanna holds that since the residents of these cities are located near Eretz Yisrael, they are assumed to be learned in this halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתרץ לטעמיה – מתרץ לכולהו תנאי כוותיה.
ודוחים: לא, אין להוכיח שהדבר שנוי במחלוקת תנאים, ולגבי הקשיים רבה מתרץ (מיישב, מסביר) לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] ורבא מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. ומפרטים: רבה היה מתרץ דבר זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], דכולי עלמא [שלדעת הכל] הטעם הוא לפי שאין בקיאין לשמה, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], התנא קמא סבר: [הראשון סבור] כי הני [תושבי ערים אלה] כיון שסמוכות ערים אלה לארץ ישראל מיגמר גמירי [למודים הם],
The Gemara rejects this suggestion: No, there is no proof that this issue is a dispute among tanna’im, as Rabba resolves the different opinions in the mishna according to his line of reasoning, and Rava resolves them according to his line of reasoning. The Gemara elaborates: Rabba resolves them according to his line of reasoning, as everyone agrees that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake. And here they disagree with regard to this issue: The first tanna holds that since the residents of these cities are located near Eretz Yisrael, they are assumed to be learned in this halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וַאֲתָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר מוּבְלָעוֹת גְּמִירִי סְמוּכוֹת לָא גְּמִירִי וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר מוּבְלָעוֹת נָמֵי לָא שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בִּמְדִינַת הַיָּם.

And Rabban Gamliel came to say: Granted, the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are learned in this halakha, however, the residents of these cities that are only near Eretz Yisrael are not learned. And Rabbi Eliezer came to say, when he mentioned the village of Ludim and the town of Lod, that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not treated as learned, so that you should not make a distinction within separate areas of the country overseas. In other words, anywhere that is not part of the Jewish settlement of Eretz Yisrael is classified as outside, even if they are familiar with the halakhot of bills of divorce.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואתא רבי אליעזר למימר דמובלעות נמי לא – כלומר אף על גב דגמירי לא נפקי מכלל מדינת הים.
שלא תחלוק במדינת הים – מאחר שגזרו במדינת הים לא נתנו חלוק בדבר.
ואתא [ובא] רבן גמליאל למימר [לומר] כך: אף שתושבי אותן ערים שהן מובלעות בתחום ארץ ישראל גמירי [למודים] בדבר, מכל מקום תושבי אלה שהן סמוכות בלבד לא גמירי [אינם למודים] בדבר. ואתא [ובא] ר׳ אליעזר למימר [לומר] כשאמר שאף מכפר לודים ללוד, שמובלעות נמי [גם כן] לא, שאין לסמוך על בקיאותם, שלא תחלוק במדינת הים, וההנחה היא שארץ ישראל יש לה דין לעצמה, וכל מקום שאינו ממש חלק מן היישוב היהודי של ארץ ישראל, יש לו דיני חוץ לארץ.
And Rabban Gamliel came to say: Granted, the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are learned in this halakha, however, the residents of these cities that are only near Eretz Yisrael are not learned. And Rabbi Eliezer came to say, when he mentioned the village of Ludim and the town of Lod, that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not treated as learned, so that you should not make a distinction within separate areas of the country overseas. In other words, anywhere that is not part of the Jewish settlement of Eretz Yisrael is classified as outside, even if they are familiar with the halakhot of bills of divorce.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ וְתַנָּא קַמָּא סָבַר הָנֵי כֵּיוָן דִּסְמוּכוֹת מִישְׁכָּח שְׁכִיחִי.

Likewise, Rava resolves the various opinions in the mishna according to his line of reasoning. He maintains that everyone agrees that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because there are no witnesses available to ratify it. And the first tanna holds: Since the residents of these cities are nearby they are frequently available.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומצד שני רבא מתרץ לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]: דכולי עלמא [שלדעת הכל] הטעם לאמירת ״בפני נכתב ובפני נחתם״ הוא לפי שאין עדים מצויין לקיימו, והתנא קמא סבר: [הראשון סבור] כי הני [תושבי ערים אלה] כיון שסמוכות מישכח שכיחי [מצויים הם],
Likewise, Rava resolves the various opinions in the mishna according to his line of reasoning. He maintains that everyone agrees that the reason for the declaration: It was written in my presence and it was signed in my presence, is because there are no witnesses available to ratify it. And the first tanna holds: Since the residents of these cities are nearby they are frequently available.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַאֲתָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר מוּבְלָעוֹת שְׁכִיחִי סְמוּכוֹת לָא שְׁכִיחִי וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר מוּבְלָעוֹת נָמֵי לָא שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בִּמְדִינַת הַיָּם.

And Rabban Gamliel came to say: The residents of cities within the boundary of Eretz Yisrael are frequently available. However, the residents of places that are merely near Eretz Yisrael are not frequently available. And Rabbi Eliezer came to say that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not considered to be like Eretz Yisrael in this matter, despite their proximity to the Jewish settlement, so that you should not make a distinction within separate areas of a country overseas.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואתא [ובא] רבן גמליאל למימר [לומר] כי תושבי הערים המובלעות שכיחי [מצויים], ואילו תושבי הערים הסמוכות בלבד לא שכיחי [מצויים], ואתא [ובא] ר׳ אליעזר למימר [לומר] שמובלעות נמי [גם כן] לא נחשבות כארץ ישראל לענין זה, ואף על פי שהמקום קרוב וסמוך לארץ ישראל, שלא תחלוק במדינת הים.
And Rabban Gamliel came to say: The residents of cities within the boundary of Eretz Yisrael are frequently available. However, the residents of places that are merely near Eretz Yisrael are not frequently available. And Rabbi Eliezer came to say that the residents of those cities that are within the boundary of Eretz Yisrael are also not considered to be like Eretz Yisrael in this matter, despite their proximity to the Jewish settlement, so that you should not make a distinction within separate areas of a country overseas.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר מוֹלִיךְ לָא צְרִיךְ מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ

§ We learned in the mishna: And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. The Gemara analyzes this statement: One can learn by inference that the first tanna of the mishna holds that one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas is not required to say this declaration. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna, holds that the reason for the declaration is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake,
פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכ״א אינו צריך שיאמר וכו׳. פי׳ אינו צריך לומר המביא מן הסמוכין ומן המובלעין דשכיחי שיירתא אלא המביא גט ממדינת הים לא״י והמוליך מא״י למדינת הים. ואתא לפרושי טעמא דת״ק (כגון) [דאמר] המביא גט ממדינת הים דה״ה המוליך מארץ ישראל למדינת הים דטעמא הוא מפני שאין עדים מצויין לקיימו ולא שנא מוליך ממביא והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר דלא שכיחי שיירתא:
ב תנן [שנינו במשנתנו], וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר ״בפני נכתב ובפני נחתם״ אלא המביא גט ממדינת הים, והמוליך מארץ ישראל למדינת הים. ונדייק: מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא [הראשון] של משנתנו סבר [סבור] כי מוליך למדינת הים לא צריך לומר. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, תנא קמא, סבור] שהטעם של העדות הוא לפי שאין בקיאין לשמה,
§ We learned in the mishna: And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. The Gemara analyzes this statement: One can learn by inference that the first tanna of the mishna holds that one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas is not required to say this declaration. What, is it not the case that they disagree with regard to this principle, as one Sage, the first tanna, holds that the reason for the declaration is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake,
פסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין ד., רש"י גיטין ד., תוספות גיטין ד., פסקי רי"ד גיטין ד., רמב"ן גיטין ד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין ד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין ד., מהרש"א חידושי הלכות גיטין ד., פני יהושע גיטין ד., גליון הש"ס לרע"א גיטין ד., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין ד., אסופת מאמרים גיטין ד.

Gittin 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 4a, Rashi Gittin 4a, Tosafot Gittin 4a, Piskei Rid Gittin 4a, Ramban Gittin 4a, Rashba Gittin 4a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 4a, Penei Yehoshua Gittin 4a, Gilyon HaShas Gittin 4a, Steinsaltz Commentary Gittin 4a, Collected Articles Gittin 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144