×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מְחַוַּור רֵישָׁא נְפַל מִינֵּיהּ אֲזַל אַיְיתִי סִילְתָּא שְׁדָא אַסֵּיק תְּרֵין אָמַר רַב עָבְדִי נָמֵי הָכִי אַסְרִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ.
cleaning the head of an animal in the river. The head fell from him. He went and brought a basket, cast the basket into the river, and pulled out two animal heads. Rav said to him: Does it commonly happen this way that one loses one item and finds two? Just as one of the animal heads is not the one you dropped, it is possible that neither of them is the one you dropped. Therefore, Rav rendered both of them forbidden to him.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין צה ע״ב-צו ע״א} רב חייא1 בר אבין איתבד2 ליה [כרכשא]⁠3 ביני4 דני אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה אית לך סימנא בגויה אמר ליה לא. אית לך טביעות עינא בגויה. אמר ליה אין אי הכי זיל שקול. רב חנינא חוזאה איתבד5 ליה גבא דבשרא אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אית לך סימנא בגויה אמר ליה לא אית לך טביעות עינא בגויה אמר ליה אין אי הכי זיל שקול: אמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימנין ולא6 בטביעות עינא השתא דשמעתינהו להני
שמעתאתא אמינא7 טביעות עינא עדיף טפי8 [מסימנא]⁠9 דאי לא תימא הכי סומא היאך10 מותר באשתו [והיאך]⁠11 בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות קלא הכא נמי בטביעות12 עינא13 אמר רב14 יצחק בר משירשיא תדע דאילו אתו בי15 תרי ואמרי פלוניא דהאי16 סימניה והאי סימאניה קטל גברא לא קטלינן ליה ואילו אמרי ידעינן ליה בטביעות עינא והאי ניהו קטלינן ליה אמר רב אשי תדע דאילו אמר לשלוחיה קרייה לפלניא דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כד חאזי ליה ידע ליה:
הנוטל גיד הנשה צריך שיטול17 את כולו רבי יהודה אומר יקיים בו מצות נטילה: והלכתא כתנא קמא וליתה לדר׳ יהודה:
1. חייא: כ״י פריס: ״בר חייא״.
2. איתבד: בכ״י א ניתן לקרוא גם:״איתבר״.
3. כרכשא: כ״י פריס, דפוסים, וכן בערוך (כרכש ב׳). כ״י א: ״כרכשתא״.
4. ביני: כ״י פריס: ״בי״.
5. איתבד: בכ״י א, כ״י פריס ניתן לקרוא גם:״איתבר״.
6. ולא: כ״י פריס, ר״י נרבונא: ״ולא מהדרינן״.
7. אמינא: חסר בכ״י פריס.
8. עדיף טפי: כ״י פריס: ״עדיפא״. ר״י נרבונא: ״עדיף״.
9. מסימנא: כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״מסימנין״.
10. סומא היאך: כ״י פריס: ״היאך סומא״, כבהמשך.
11. והיאך: כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״והרי״.
12. קלא הכא נמי בטביעות: חסר בכ״י פריס לפני הגהה.
13. עינא: כ״י פריס: ״העין״.
14. רב: דפוסים: רבי.
15. בי: כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
16. פלוניא דהאי: כצ״ל בכ״י א, אלא שם משובש: ״פלוני אדהאי״. כ״י פריס, דפוסים: ״פלניא דהאי״. ר״י אלמדארי: ״פלוני דהאי״.
17. שיטול: כ״י פריס: ״ליטול״, כבמשנה שם.
מחלל רישא כלומר רוחץ במים ראש של בהמה – אייתי סילתא כלומר חתיכה של עץ הושיטו לתוך המים והביא שני ראשים. אמר רב עבדי כי האי גוונא כלומר איכא לאישתרויי כי האי גוונא:
מחוור – מחללו ומדיחו במים.
סלתא – סל.
עבדי נמי הכי – וכי דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומר אחרים הוו נמי התם ברישא.
אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה – ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסר שהרי ראה שלא היה שם עורב והא לא הוה למיחש שמא שלו נאבד במים וזהו אחר אבל השתא דאסיק תרי אסרינן אע״פ שרוב טבחי ישראל הוו שם דחייש שמא עורב הביא מרובא דעלמא והיינו דקאמר דאיסורא שכיח טפי כלומר במקומות הרחוקים שיכולים עורבין להביא משם ולקמן דשרי רב כהנא כבדי וכולייתא דמייתו עורבין ושדו משום דהיתרא שכיחא התם בכל מקומות שסביב שהיו עורבין יכולים להביא משם היו רוב טבחי ישראל.
והא דרב לאו בפי׳ איתמר וכו׳ עד אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכא – כלומר וכי דרך אדם המאבד דבר אחר שמוציא שנים אלא ודאי לא סגיא דלא הוה תמן התם מעיקרא חד מנייהו לכל הפחות כיון שאינו ידוע שניהם אסורין על הספק שאותו שהיה שם חיישינן לעורבי׳ דאתוי׳ מעלמא דרובה דאיסורא. אף על פי שהעיר הזאת רוב טבחי ישראל. ומיהו אלו לא נמצא שם אלא אחד היה מתירו דלא שבקינן למיתלי בהאי דנפל מידן השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו בעורבי׳ דעלמא שלא חשש רב אלא בבשר שנתעלם מן העין או שנמצא בשוק ולא הוחזק בידינו מעולם וזה ברור.
פרוותא דא״י הוי – פרש״י ז״ל נמל של א״י ושכיח דאיסורא טפי פי׳ דאע״ג דרוב העיר טבחי ישראל כיון שבמקום בית הספר שכיחי ביה טפי עכו״ם דאתו מעלמא דמייתי איסור בדידהו תולין טפי מרובא דבני העיר דלא שכיחי. ואפילו למ״ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אינו אלא כשהרוב מצוי כאן כמו הקרוב וכן הלכה אפי׳ למאן דלית ליה דרב. וכן יש לדון בבשר הנמלא במגרש היהודים אפילו במקום רוב טבחי עכו״ם דכיון דישראל שכיחי הכא ולא עכו״ם בתר דשכיח הכא אזלינן וכרוב טבחי ישראל חשיב כאן לדידן דלית לן דרב דלא חיישינן לעורבים וכן מצינו במשנתינו מעות שנמצא במקום סוחרי בהמה וכו׳ שאפילו בירושלים עצמה הכל לפי מקום שנמצאו שם בין לאיסור בין להיתר וע״ז סמכו להתיר בשר הנמצא במגרש יהודי.
מחוור רישא [מנקה ראש] של בהמה, ששטף אותו במי הנהר. נפל הראש מיניה [ממנו] אל תוך הנהר, אזל אייתי סילתא [הלך אותו אדם והביא סל] כדי להוציא באמצעותו את ראש הבהמה שנפל. שדא אסיק תרין [השליך אותו אדם את הסל אל תוך המים והעלה עם הסל שני ראשי בהמה]. אמר רב: וכי עבדי נמי הכי [עשויים הדברים להיות גם כן כך], האם כך הוא הדבר הרגיל, שאדם מאבד חפץ אחד ומוצא במקומו שנים? אם כן יתכן שאף לא אחד מהם הוא זה שנפל מידיו למים. ולכך עמד ואסרינהו ניהליה [אסר אותם עליו].
cleaning the head of an animal in the river. The head fell from him. He went and brought a basket, cast the basket into the river, and pulled out two animal heads. Rav said to him: Does it commonly happen this way that one loses one item and finds two? Just as one of the animal heads is not the one you dropped, it is possible that neither of them is the one you dropped. Therefore, Rav rendered both of them forbidden to him.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי דְּהֶתֵּירָא לָא שְׁכִיחִי אֲמַר לְהוּ דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי טְפֵי.

Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Is forbidden meat common but permitted meat not common? Most of the meat in this general location is kosher, so why did you forbid the two animal heads? He said to them: Forbidden meat is more common. From this incident the Sages derived that according to Rav, meat that has been obscured from sight becomes forbidden due to the possibility that the meat one finds now was actually deposited by ravens, who transported it from a location where the majority of the meat is forbidden.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהיתירא לא שכיחי – בתמיה האי נמי דהיתירא הוא.
אמרי ליה [אמרו לו] רב כהנא ורב אסי לרב בשאלה: מדוע ייאסרו שני הראשים הללו, שהרי אף אם לא אחד מהם הוא זה שנפל מידיו, מכל מקום וכי דווקא ראשי בהמה דאיסורא שכיחי [של איסור מצויים], ואילו ראשי בהמה דהתירא לא שכיחי [של היתר אין מצויים], ושמא אלה הם ראשי בהמה של היתר! אמר להו [להם] רב בתשובה: יש לאסור את הראשים הללו, משום שראשי בהמה דאיסורא שכיחי טפי [של איסור מצויים יותר] מראשי בהמה של היתר. ומכאן מסיקים שרב סבור שבשר שהתעלם מן העין אסור באכילה, שמא עורבים הביאו את הבשר הזה, שהינו אסור, ממקום אחר.
Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Is forbidden meat common but permitted meat not common? Most of the meat in this general location is kosher, so why did you forbid the two animal heads? He said to them: Forbidden meat is more common. From this incident the Sages derived that according to Rav, meat that has been obscured from sight becomes forbidden due to the possibility that the meat one finds now was actually deposited by ravens, who transported it from a location where the majority of the meat is forbidden.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי מִכְּלָלָא מַאי פַּרְוְותָא דְּגוֹיִם1 הֲוַאי תֵּדַע דְּקָאָמַר לְהוּ דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי טְפֵי.

The Gemara asks: And what does it matter if this opinion of Rav is known by inference based on this incident, rather than by an explicit statement made by Rav? The Gemara answers: There is room to say that this incident cannot serve as a precedent for a general policy, because that location was a port of gentiles, where most of the meat was non-kosher. Know that this is the case, as Rav said to Rav Kahana and Rav Asi: Forbidden meat is more common. Consequently, it is possible that Rav would not have prohibited the meat in a location where the majority of the meat is kosher.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובדי כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי מכללא מאי כלומר אפי׳ לא אמר בפירוש אלא מאותו מעשה דאסר מצינן למיגמר מיניה דבשר כיון שנתעלם מן העין אסור. פרוותא דעובדי כוכבים הוה כלומר מאותו מעשה לא מצינן למיגמר דפרוותא דעובדי כוכבים הוה:
ערך פרוותא
פרוותא – דמשמהיג בערך משמהיג (חולין צה:) התם פרוותא דגוים הואי דאיסורא שכיח טפי:
וכי מכללא מאי – לעיל קאי דאמרי לאו בפירוש איתמר מאי בין פירושא לכללא והא שפיר שמעינן מינה דכיון שנתעלם אסור מדאסר לראש הנמצא.
ומשני איכא בינייהו דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה דמותר והכא משום דפרוותא דעובדי כוכבים הואי. נמל פור״ט ושכיחי דאיסורא טפי.
ושואלים: וכי [ואם] אמנם לא אמר רב את הדבר במפורש, אלא שלמדים אנו את שיטתו זו מכללא [מכלל] מעשה שהיה, מאי [מה] בכך, הרי על כל פנים יש ללמוד מכאן שזו היא שיטת רב. ומשיבים: משום שאין לסמוך על אותו מעשה כמקור להלכה כללית בבשר שהתעלם מן העין, שאסור אף במקום שבו רוב השוחטים ישראלים. שכן המקום בו אירע מעשה זה, פרוותא [הנמל] של גוים הואי [היה], ואולי דווקא באופן זה אסר רב, ואינו סבור כך במקום שיש בו רוב ישראל. ומביאים ראיה לדבר: תדע שכן הוא, דקאמר להו הרי הוא אמר להם, לרב כהנא ורב אסי]: ראשי בהמה דאיסורא שכיחי טפי [של איסור מצויים יותר] מראשי בהמה של היתר, והרי זה מורה שמדובר במקום שיש בו רוב גויים.
The Gemara asks: And what does it matter if this opinion of Rav is known by inference based on this incident, rather than by an explicit statement made by Rav? The Gemara answers: There is room to say that this incident cannot serve as a precedent for a general policy, because that location was a port of gentiles, where most of the meat was non-kosher. Know that this is the case, as Rav said to Rav Kahana and Rav Asi: Forbidden meat is more common. Consequently, it is possible that Rav would not have prohibited the meat in a location where the majority of the meat is kosher.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא רַב הֵיכִי אֲכַל בִּשְׂרָא בְּשַׁעְתֵּיהּ דְּלָא עלים עֵינֵיהּ מִינֵּיהּ אִיבָּעֵית אֵימָא אבְּצַיְירָא וחתומא וְאִי נָמֵי בבְּסִימָנָא כִּי הָא דְּרַבָּה ב״ר הוּנָא מְחַתֵּךְ לֵיהּ אַתְּלָת קַרְנָתָא.

The Gemara asks: But how did Rav ever eat meat if he holds that meat becomes forbidden if it is unsupervised for even a short time? The Gemara answers: Rav ate meat only in its time, i.e., shortly after it was slaughtered, when it had not been obscured from his sight from the time of the slaughter until he ate it. Alternatively, if you wish, say that Rav ate meat that was tied and sealed in a way that proved it had not been swapped for non-kosher meat. Or alternatively, he ate meat that could be recognized by a distinguishing mark, like that practice of Rabba bar Rav Huna, who would cut meat into pieces with three corners, i.e., triangles, before he would send it to his family members.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלא רב היכי אכיל בשר כלומר כיון דקאמר בשר כיון שנתעלם אסור היכי אכיל בשרא. איבעית תימא בציירא וחתימא כלומר שצרור וחתום ומאותו בשר הוא אוכל. יומא טבא לגו כלומר סימן טוב שהספינה באה לקראתנו:
אלא רב היכי אכיל בשרא – הואיל ובהעלמה אסר ליה.
ומשני: בשעתיה – מיד כשנשחט.
אתלת קרנתא – לכל חתיכה ג׳ קרנות ומשום סימן שלא יגנבו ממנה אנשי ביתו.
אלא רב היכי אכיל בשרא. הואיל ובהעלמה אסר לה. ומשני, בשעתיה. שנשחטה לפניו. אתלת קרנאתא. באלכסון המרובע.
כי הא דרבה בר רב הונא מחתך אתלת קרנייתא – פרש״י ז״ל כדי שלא יגנבו ממנו אנשי ביתו. ונר׳ שפי׳ כן משום דס״ל דלית הלכתא כרב ולא בעי לאוקמי לרבה בר רבה הונא דלא כהלכתא, ולפסק זה הסכים מורי הרא״ה ז״ל כמ״ש במהדורא קמא. ומ״ה אמכי׳ ורב היכי אכיל בשרא ולא נקיטי׳ היכי אכלינא בישרא. ומיהו ברוב טבחי עכו״ם הלכה כמותו דבשר שנתעלם מן העין אסור שלא נחלקו עליו בזה וכל מאי דאקשינן ליה אינו אלא מרוב טבחי׳ ישרא׳ ולעולם כל שיש בו סימנא או טביעות עינא או שתלוי בשפוד וכיוצא בו מותר. וכן כל שהניחו מנוקר כדכתיבנא לעיל.
רש״י בד״ה אתלת קרנתא כו׳ ומשום סימן שלא כו׳. נ״ב ובבבא מציעא פרק ב׳ מפרש כששלח בשר עם עובד כוכבים לאשתו כו׳ ע״ש:
ושואלים: אלא רב, האוסר בכל מקרה שבו לא הושגח הבשר אפילו זמן קצר ביותר, היכי [כיצד] אם כן אכל רב בשרא [בשר] מימיו? ומשיבים: רב לא אכל בשר אלא בשעתיה [בשעתו], מיד לאחר שנשחט, באופן זה דלא עלים עיניה מיניה [שלא העלים עינו ממנו] מן השחיטה ועד לאחר שהוכן לאכילה, ואז אכלו. איבעית אימא [אם תרצה אמור]: רב היה אוכל בשר רק באופן שהוא ציירא וחתומא [צרור וחתום], שמובטח שלא הוחלף. ואי נמי [או גם כן] באופן זה היה רב אוכל בשר: בזמן שהיה בבשר סימנא [סימן] המלמד שהוא אותו בשר שנשחט, ולא הוחלף בבשר אחר. כי הא [כמו דרך זו] שרבה בר רב הונא היה מחתך ליה [אותו], את הבשר ששלח לידי אשתו בידי גוים, אתלת קרנתא [בשלש זויות, משולש], בדרך המיוחדת לו, וכך הבטיח שתמיד ניתן יהיה לזהות את הבשר כבשר שנשלח על ידו.
The Gemara asks: But how did Rav ever eat meat if he holds that meat becomes forbidden if it is unsupervised for even a short time? The Gemara answers: Rav ate meat only in its time, i.e., shortly after it was slaughtered, when it had not been obscured from his sight from the time of the slaughter until he ate it. Alternatively, if you wish, say that Rav ate meat that was tied and sealed in a way that proved it had not been swapped for non-kosher meat. Or alternatively, he ate meat that could be recognized by a distinguishing mark, like that practice of Rabba bar Rav Huna, who would cut meat into pieces with three corners, i.e., triangles, before he would send it to his family members.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב חָנָן חַתְנֵיהּ חזי מַבָּרָא דְּקָאָתֵי לְאַפֵּיהּ אֲמַר מַבָּרָא קָאָתֵי לְאַפַּי יוֹמָא טָבָא לְגוֹ.

The Gemara relates that Rav was going to the home of Rav Ḥanan, his son-in-law. He saw that the ferry was coming toward him just when he arrived at the riverbank. He said: The ferry is coming toward me even though I did not arrange for it to come now; this is a sign that a good day, i.e., a festive meal, awaits me in the place where I am going.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזא מברא – מעבורת הנהר שהיתה באה מעבר השני לעבר זה.
אמר מברא אתי לאפאי יומא טבא לגו – סימן טוב הוא לעוברי דרכים כשהמעבורת באה לקראתן מאליה קודם שזימנוה יום טוב להם בבית אושפיזם באותה לילה כשילינו.
מברא קאתי לאפי יומא טבא כו׳. דבר זה לא הוה ניחוש כדמסיק וענינו מפורש בחדושינו במסכת הוריות גבי האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה ואי מצלח עסקיה כו׳ דכיון שלא הזכיר אלא צד אחד הטוב ולא ההפך דהיינו הצד הרע אין זה ניחוש דאינו סומך עליו להרע כדמפורש שם והך דיונתן מקרי ניחוש שמפורש בו שאמר ב׳ החלוקות אם כה יאמרו דומו גו׳ לא נעלה ואם כה יאמרו עלו ועלינו מיהו הך דאליעזר דקרי ליה הכא ניחוש אינו מפורש ב׳ החלוקות דלא כתיב אלא והיה הנערה אשר אומר אליה הטי גו׳ ואמרה שתה גו׳. ולא כתיב ביה ההפך אם לא תאמר שתה י״ל דאע״ג דאינו מפורש הצד השני ע״כ שאמר גם צד השני מדסמך על דבריו ונתן לה הנזם וב׳ צמידים קודם שהגידה לו בת מי היא מנחש הוה למ״ד דבן נח אינה מצווה על הניחוש כמ״ש התוס׳ והא דר״י דא״ל לינוקא פסוק לי פסוקיך וא״ל שמואל מת כו׳ לא מקרי ניחוש אלא סימן בעלמא כדמסיק דלא היא דלא שכיב שמואל כו׳ ור״י נמי ידע להאי מלתא דלרעה אין לסמוך כמ״ש שם אלא דמ״מ סימן הוא דלא ליטרח לילך שם ודו״ק:
א ועוד מהנהגות רב באכילת בשר שהתעלם מן העין. מסופר כי רב הוה קאזיל לבי [היה הולך לבית] רב חנן חתניה [חתנו], חזי מברא דקאתי לאפיה [ראה מעבורת שהולכת לקראתו], אמר: מברא קאתי לאפי, יומא טבא לגו [מעבורת הריהי באה לקראתי, אף שלא הזמנתיה, הרי זה סימן כי יום טוב, סעודה גדולה, מזומנת לנו בפנים].
The Gemara relates that Rav was going to the home of Rav Ḥanan, his son-in-law. He saw that the ferry was coming toward him just when he arrived at the riverbank. He said: The ferry is coming toward me even though I did not arrange for it to come now; this is a sign that a good day, i.e., a festive meal, awaits me in the place where I am going.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲזַל קָם אַבָּבָא אוֹדֵיק בְּבִזְעָא דְּדַשָּׁא חזי חֵיוְתָא דְּתַלְיָא טְרַף אַבָּבָא נְפוּק אֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ אֲתָא טַבָּחֵי נָמֵי לָא עַלֵּים רַב עֵינֵיהּ מִינֵּיהּ אֲמַר לְהוּ אִיכּוֹ הַשְׁתָּא סְפִיתוּ לְהוּ אִיסּוּרָא לִבְנֵי בְרַת לָא אֲכַל רַב מֵהָהוּא בִּישְׂרָא.

After crossing the river on the ferry, Rav went and stood at the gate of Rav Ḥanan’s home. He looked through a crack in the door and saw an animal that was hanging and ready to be cooked. He knocked on the gate, and everyone went out to greet him, and the butchers also came out to greet him. Rav did not remove his eyes from the meat that the butchers were preparing. He said to them: If you had eaten the meat based upon the supervision you provided now, you would have fed forbidden meat to the sons of my daughter because no one apart from me was watching the meat when you all came out to greet me. And despite the fact that he had kept the meat in his sight Rav did not eat from that meat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה בי בזעא סדק כלומר בפתח דהוה יכיל למיחזי בביתא – א״ל קא ספית איסורא לבני ברת כו׳ כלומר אי לאו דחזאי דרך ביזעא ולא איעלמי עיינא מינה מחיותא:
ספית איסורא לבני ברת – דרב חנן בר רבא חתניה הוה והיא הוה ברתיה:
אודיק בבזעא דדשא – הציץ דרך סדק שבדלת.
איכו השתא – כלומר אם בשמירתכם השתא.
ספיתו להו איסורא לבני בנתי – שהעלמתם עיניכם.
לא עלים רב עיניה מיניה – לא היה יכול לדקדק מכאן דסבר רב דבשר שנתעלם מן העין אסור דדלמא רוב טבחי עובדי כוכבים היו שם.
לא עלי׳ רב עיני׳ – פי׳ בתוספת דליכא למיפשט מהכא מימרא דרב דדילמא האי עובדא ברוב טבחי עכו״ם.
וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש. והכא הכי פירושו דכל ניחוש שאין סומך עליו כמו שסמכו אלו על סימניהן אינו ניחוש וכן פר״י ז״ל.
גמ׳ קם אבבא אודיק בבזעא כו׳ כצ״ל וכן ברש״י. ונ״ב נ״ל דגרסינן אודיק בדלת וישקף אבימלך בעד החלון תרגום ירושלמי ואודיק וכן בערוך:
שם כרכשא ביני דני אתא לקמיה כו׳ כצ״ל:
אזל, קם אבבא [הלך רב, עמד על שער ביתו של חתנו], אודיק בבזעא דדשא [הסתכל דרך סדק שבדלת] אל תוך הבית, וחזי חיותא דתליא [ראה בהמה שתלויה, שמוכנה לבישול], טרף אבבא [דפק רב על השער], נפוק אתו כולי עלמא לאפיה [יצאו הכל לקראתו], אתא טבחי נמי [באו הטבחים גם כן] לקראתו, לא עלים [העלים] רב עיניה מיניה [עינו ממנו] מן הבהמה, והסתכל בה כל הזמן. אמר להו [להם]: איכו השתא [איך שנהגתם עכשיו], שהסרתם את עיניכם מהבהמה, כי אז ספיתו להו איסורא [הייתם מאכילים דבר איסור] לבני ברת [בתי], לבניו של רב חנן חתנו. ומספרים כי לא אכל רב מההוא בישרא [מאותו בשר].
After crossing the river on the ferry, Rav went and stood at the gate of Rav Ḥanan’s home. He looked through a crack in the door and saw an animal that was hanging and ready to be cooked. He knocked on the gate, and everyone went out to greet him, and the butchers also came out to greet him. Rav did not remove his eyes from the meat that the butchers were preparing. He said to them: If you had eaten the meat based upon the supervision you provided now, you would have fed forbidden meat to the sons of my daughter because no one apart from me was watching the meat when you all came out to greet me. And despite the fact that he had kept the meat in his sight Rav did not eat from that meat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מ״טמַאי טַעְמָא אִי מִשּׁוּם אִיעַלּוֹמֵי הָא לָא אִיעַלַּים אֶלָּא דְּנַחֵישׁ.

The Gemara asks: What is the reason that Rav did not eat the meat? If one suggests that he was concerned because it had been obscured from sight, that cannot be the reason, as Rav kept watching it so that it was not obscured from sight. Rather, Rav did not eat because he divined, i.e., he saw the arrival of the ferry as a good omen. This is prohibited, and therefore Rav penalized himself and abstained from the meat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא משום דנחיש במברא דאמר מעברא דאתי לאפאי יומא טבא לגו ובשביל שניחש לא רצה לאכול מאותו בשר. וכי יהונתן בן שאול כו׳ שמצינו ביהונתן בן שאול שניחש בפלשתים והיה אם יאמרו לנו עלו אלינו נעלה אליהם כו׳ ואם יאמרו לנו נעלה אליכם לא נעלה אליהם שודאי הן ינצחו:
דנחיש – אמעברא דאתא לאפיה דאמר יומא טבא לגו.
ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] לא אכל? אי [אם] משום איעלומי [העלמת עין]הא [הרי] לא איעלים [לא נעלם] בשר זה מן העין, שהרי רב הסתכל בו. אלא מפני דנחיש [שניחש] רב בענין הזה, כסימן בבוא המעבורת, ולכך קנס את עצמו בכך שלא לאכול מן הבשר, אף שמותר היה.
The Gemara asks: What is the reason that Rav did not eat the meat? If one suggests that he was concerned because it had been obscured from sight, that cannot be the reason, as Rav kept watching it so that it was not obscured from sight. Rather, Rav did not eat because he divined, i.e., he saw the arrival of the ferry as a good omen. This is prohibited, and therefore Rav penalized himself and abstained from the meat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָאָמַר רַב גכׇּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וּכְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֵינוֹ נַחַשׁ אֶלָּא סְעוּדַת הָרְשׁוּת הֲוַאי וְרַב דלָא מִתְהֲנֵי מִסְּעוּדַת הָרְשׁוּת.

The Gemara asks: But doesn’t Rav say that any divination that is not like the divination of Eliezer, the servant of Abraham, when he went to seek a bride for Isaac (see Genesis 24:14), or like the divination of Jonathan, son of Saul, who sought an omen as to whether he and his arms bearer would defeat the Philistines (see I Samuel 14:8–12), is not divination? Since Rav did not rely on the omen in his decision making, he did not violate the prohibition against divination, and there was no reason for him to penalize himself. The Gemara answers: Rather, the reason Rav did not eat the meat is that it was an optional feast, rather than a feast associated with a mitzva, and Rav would not derive pleasure from an optional feast.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל נחש שאינו – סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה.
וכיונתן בן שאול – אם יאמרו (אלינו עלו) ועלינו.
סעודת הרשות – בת ת״ח לע״ה באלו עוברין (פסחים מט.).
כאליעזר עבד אברהם – ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ״ד בפ׳ ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו:) כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי״ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע״ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו׳ והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את.
וכיונתן בן שאול – וא״ת היאך ניחש ויש לומר דלזרז את נערו אמר כן ובלאו הכי נמי היה עולה.
בד״ה כאליעזר עבד כו׳ וי״ל דההוא תנא ס״ל שלא נתן לה הצמידים כו׳ עכ״ל פי׳ אבל רבי ודאי דקאמר כל נחש שאינו כאליעזר כו׳ לא ס״ל כההוא תנא אלא דסמך על ניחושו ומיד נתן הצמידים ורב גופיה דבדק במברא וסמך על זה אם להלוך אם לאו כיון דבאמירתו לא תלה הדבר בזה אין זה ניחוש וכה״ג כתבו האחרונים בענין תרנגולת שקראה שמותר לומר סתם לשוחטה וק״ל:
והאמר רב כל ניחוש כו׳. יש לדקדק היאך בעי למימר דרב עבר על לאו דניחוש וי״ל דלמאי דבעי למימר נמי השתא באומר צד א׳ מקרי ניחוש היינו בסומך על זה אבל רב כיון דלא אכל ולא נתקיים מחשבתו שאמר יומא טבא לנו אין כאן ניחוש ופריך דגם אם היה אוכל שם לאו ניתוש הוה כיון דלא אמר צד השני כאליעזר וכמ״ש לעיל וק״ל:
תוס׳ ד״ה כאליעזר כו׳ וא״ת. עי׳ ברד״ק שמואל א׳ י״ד ט׳ בארוכה:
ותוהים: והאמר [והרי אמר] רב כי כל נחש (ניחוש) שאינו סומך עליו ממש, כדרך שנהג אליעזר עבד אברהם בלכתו להביא אשה ליצחק אבינו (בראשית כד, יד), בסימן שעשה לו שהנערה שתשאב מים עבורו ועבור גמליו מן הבאר, היא זו שתהיה ליצחק לאשה. וכסימן שעשה יונתן בן שאול עבורו ועבור נערו במלחמתו עם מחנה הפלשתים במעבר מכמש (שמואל א יד, ט—י), באופן בו יאמרו אליהם השומרים לכשיחשפו לפניהם. שסמך על כך לתוקפם, למרות מספרם הרב, אינו נחש. והרי רב לא סמך ממש על ניחוש זה של בוא המעבורת! ומשיבים: אלא הטעם שלא אכל רב מסעודה זו, שכן סעודת הרשות הואי [היתה], זו, ורב לא מתהני [לא נהנה] מסעודת הרשות, שלא היה אוכל אלא בסעודת מצוה.
The Gemara asks: But doesn’t Rav say that any divination that is not like the divination of Eliezer, the servant of Abraham, when he went to seek a bride for Isaac (see Genesis 24:14), or like the divination of Jonathan, son of Saul, who sought an omen as to whether he and his arms bearer would defeat the Philistines (see I Samuel 14:8–12), is not divination? Since Rav did not rely on the omen in his decision making, he did not violate the prohibition against divination, and there was no reason for him to penalize himself. The Gemara answers: Rather, the reason Rav did not eat the meat is that it was an optional feast, rather than a feast associated with a mitzva, and Rav would not derive pleasure from an optional feast.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב בָּדֵיק בְּמַבָּרָא וּשְׁמוּאֵל בָּדֵיק בְּסִפְרָא רַבִּי יוֹחָנָן הבָּדֵיק בְּיָנוֹקָא.

Having mentioned Rav’s reaction to the ferry in the incident cited above, the Gemara states that Rav would check whether to travel based upon the ferry; if it came quickly he would take the ferry, but otherwise he would not. And Shmuel would check what would happen to him by opening a scroll and reading from wherever it was open to. Rabbi Yoḥanan would check what was in store for him by asking a child to recite the verse he was learning.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדיק במברא כדאמרינן אי מברא אתי לאפיה הולך ומצליח ואי לא לא אזיל:
שמואל בדיק בסיפרא אם חוזר בפסוק טוב ואם לאו – בדיק בינוקא כלומר הולך לתינוקות של בית רבן בשעה שמחזיק בדרך ושואל לו הפסוק שבאותה שעה לומר אם טוב הולך ואם לאו אינו הולך:
ערך מעבר
מעברא(חולין צ״ה:) רב בדיק במעברתא פי׳ היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברתא שהיא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהן בני אדם בנהר ונקראות מעברות אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח (מנחות ל״ה.) אמר אביי הא מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני פי׳ מעברתא דתפילי היא תיתורא וכן גשריא נקראין מעברתא ונקראין תיתורא בתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילין:
א. [בריק.]
בדיק במברא – אם מזומנת לו אזיל ואם בקושי מוצאה לא אזיל.
בינוקא – דשייל ליה פסוק לי פסוקיך.
ב מתוך שהובא למעלה סימן שנתן רב בבוא המעבורת, מביאים עוד בענין זה. רב בדיק במברא [היה בודק, מנחש אם להמשיך בדרכו במעבורת], שאם היתה המעבורת מזומנת לו בקלות היה מפליג בה. ומביאים עוד מהנהגות חכמים בדרך על פיה היו בודקים דברים: שמואל בדיק בספרא [היה בודק בספר], שהיה פותח את הספר לדעת על פיו מה מזדמן לו. ר׳ יוחנן בדיק בינוקא [היה בודק בתינוק] שהיה שואל תינוק מהו הפסוק שלמד, ולפיו היה קובע.
Having mentioned Rav’s reaction to the ferry in the incident cited above, the Gemara states that Rav would check whether to travel based upon the ferry; if it came quickly he would take the ferry, but otherwise he would not. And Shmuel would check what would happen to him by opening a scroll and reading from wherever it was open to. Rabbi Yoḥanan would check what was in store for him by asking a child to recite the verse he was learning.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב הֲוָה כָּתַב לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לָקֳדָם רַבֵּינוּ שֶׁבְּבָבֶל כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ הֲוָה כָּתַב לִשְׁמוּאֵל לָקֳדָם חֲבֵירֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל אָמַר לָא יָדַע לִי מִידֵּי דְּרַבֵּיהּ אֲנָא כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ עִיבּוּרָא דְּשִׁיתִּין שְׁנֵי אֲמַר הַשְׁתָּא חוּשְׁבָּנָא בְּעָלְמָא יָדַע.

The Gemara relates an incident when Rabbi Yoḥanan checked his luck based on a child’s verse. During all the years when Rav lived in Babylonia, Rabbi Yoḥanan, who lived in Eretz Yisrael, would write to him and begin with the greeting: To our Master who is in Babylonia. When Rav died, Rabbi Yoḥanan would write to Shmuel and begin with the greeting: To our colleague who is in Babylonia. Shmuel said: Does Rabbi Yoḥanan not know any matter in which I am his master? Shmuel wrote and sent to Rabbi Yoḥanan the calculation of the leap years for the next sixty years. Rabbi Yoḥanan was not impressed by this and said: Now he has merely demonstrated that he knows mathematics, which does not make him my master.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כולהו שני – דהוה רב קיים בבבל כי הוה כתב ר׳ יוחנן מארץ ישראל שאלה או תשובה היה כותב באגרתו לקדם רבינו שבבבל.
אמר – שמואל.
לא ידיע לי מידי דרביה אנא – לא אוכל לחפש דבר שאהיה אני בקי בו והוא לא שנאו ואהיה רבו.
ובענין זה מסופר כי כולהו שני [כל שנות] רב, כגדול התורה שבארץ בבל, הוה כתב ליה [היה כותב לו] ר׳ יוחנן במכתביו: לקדם [לכבוד] רבינו שבבבל. כי נח נפשיה [כאשר נפטר] רב, הוה כתב [היה ר׳ יוחנן כותב] לשמואל: לקדם [לכבוד] חבירינו שבבבל. אמר שמואל: וכי לא ידע [אין ידוע] לי מידי [דבר], שאני יודעו ור׳ יוחנן אינו יודעו, שמפני כך רביה אנא [רבו אני]? עמד שמואל וכתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני [שלח לו לר׳ יוחנן, חשבון עיבור ששים השנים הבאות]. אמר ר׳ יוחנן: השתא, חושבנא בעלמא ידע [עכשיו, רואה אני כי חשבון בלבד הוא יודע], ואולם אין בכך כדי שייחשב לרבי.
The Gemara relates an incident when Rabbi Yoḥanan checked his luck based on a child’s verse. During all the years when Rav lived in Babylonia, Rabbi Yoḥanan, who lived in Eretz Yisrael, would write to him and begin with the greeting: To our Master who is in Babylonia. When Rav died, Rabbi Yoḥanan would write to Shmuel and begin with the greeting: To our colleague who is in Babylonia. Shmuel said: Does Rabbi Yoḥanan not know any matter in which I am his master? Shmuel wrote and sent to Rabbi Yoḥanan the calculation of the leap years for the next sixty years. Rabbi Yoḥanan was not impressed by this and said: Now he has merely demonstrated that he knows mathematics, which does not make him my master.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ תְּלֵיסַר גַּמְלֵי סְפֵקֵי טְרֵיפְתָּא אֲמַר אִית לִי רַב בְּבָבֶל אֵיזִיל אִיחְזְיֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ לְיָנוֹקָא פְּסוֹק לִי פְּסוּקָיךְ אֲמַר לֵיהּ {שמואל א כ״ח:ג׳} וּשְׁמוּאֵל מֵת אֲמַר ש״משְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

Shmuel then wrote and sent to Rabbi Yoḥanan explications of uncertainties pertaining to tereifot that had to be transported on thirteen camels. Rabbi Yoḥanan was impressed by this and said: I have a Master in Babylonia; I will go and see him. Before departing on his journey, Rabbi Yoḥanan said to a child: Recite to me your verse that you studied today. The child recited the following verse to Rabbi Yoḥanan: “Now Samuel was dead” (I Samuel 28:3). Rabbi Yoḥanan said to himself: Learn from this that Shmuel has died. Therefore, Rabbi Yoḥanan did not go to see Shmuel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תריסר גמלי – לאו דווקא.
ספקי טריפתא – מיני ספק טרפות. ואני שמעתי הנך ספקי עופות טמאים דאלו טריפות (לעיל דף סב:).
תריסר גמלי – ור״ח גריס גוילי כלומר תריסר גוילין כתובין שאלות.
חזר שמואל וכתב שדר ליה תליסר גמלי [שלח לו לר׳ יוחנן, שלושה עשר גמלים] טעונים בספקי טריפתא [טריפות], התפעל ר׳ יוחנן ואמר: אית [יש] לי רב בבבל, איזיל איחזייה [אלך ואראה אותו]. ברם לפני שעשה כן, עמד ואמר ליה [לו] לינוקא [לתינוק]: פסוק לי את פסוקיך שאותו אתה לומד היום! אמר ליה [לו] התינוק את הפסוק: ״ושמואל מת״ (שמואל א כח, ג) אמר ר׳ יוחנן: שמע מינה נח נפשיה [למד מכאן כי נפטר] שמואל, ולכן לא נסע.
Shmuel then wrote and sent to Rabbi Yoḥanan explications of uncertainties pertaining to tereifot that had to be transported on thirteen camels. Rabbi Yoḥanan was impressed by this and said: I have a Master in Babylonia; I will go and see him. Before departing on his journey, Rabbi Yoḥanan said to a child: Recite to me your verse that you studied today. The child recited the following verse to Rabbi Yoḥanan: “Now Samuel was dead” (I Samuel 28:3). Rabbi Yoḥanan said to himself: Learn from this that Shmuel has died. Therefore, Rabbi Yoḥanan did not go to see Shmuel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלָא הִיא לָא שְׁכֵיב שְׁמוּאֵל אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְרַח רַבִּי יוֹחָנָן.

The Gemara comments: But it was not so; Shmuel had not died. Rather, the reason Rabbi Yoḥanan was given this sign was so that Rabbi Yoḥanan would not trouble himself to embark on the long and arduous journey from Eretz Yisrael to Babylonia.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומרים: ולא היא (לא כך היה), שבאמת באותה עת לא שכיב [לא נפטר] עדיין שמואל, אלא נזדמן פסוק זה לפני ר׳ יוחנן, כי היכי דלא ליטרח [כדי שלא יטרח] ר׳ יוחנן בנסיעה ארוכה וקשה לבבל.
The Gemara comments: But it was not so; Shmuel had not died. Rather, the reason Rabbi Yoḥanan was given this sign was so that Rabbi Yoḥanan would not trouble himself to embark on the long and arduous journey from Eretz Yisrael to Babylonia.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר ובַּיִת תִּינוֹק וְאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ יֵשׁ סִימָן.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to one who is successful with his first business transaction after he has built a home, after the birth of a child, or after he marries a woman, even though he may not use this as a means of divination to decide upon future courses of action, it is an auspicious sign that he will continue to be successful. Conversely, if his first transaction is not successful he may take that as an inauspicious sign.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בית תינוק ואשה כלומר כשמחנך ביתו אם יארע לו טוב ג׳ פעמים ודאי במזל טוב חינכו. וכן שנולד לו תינוק וכן שנשא אשה אם יארע לו בתחלה ג״כ אם טוב ואם רע ודאי כשם שאירע לו ג״פ מתחלה כן יארע לו תדיר (תדיר):
בית תינוק ואשה – בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה.
אע״פ שאין נחש – שאסור לנחש ולסמוך על הנחש.
יש סימן – סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח.
עופות שדחקו ונכנסו במקולין של ישראל וכבד או כליות בפיהם אם היה יום ששוחטין בו הרבה בהמות שנמצא רבן להיתר לדעת המתירים בנתעלם מן העין הרי הם בדין פורש ומותרין ויש אוסרין מטעם נתעלם מן העין לא נודע אם מן המקולין אם ממקומות הרחוקים יש מי שאוסר אף לדעת המתיר בנתעלם מן העין אא״כ כל סביבות המחוז רוב ישראלים ומ״מ בעופות הגדלים בבית ואין לחוש להם לרחוק מקום מותרין:
בית תינוק כו׳. עיין פרש״י אבל הרמב״ם פירש בפי״א מהלכות עבודת כוכבים תינוק כגון פסוק לי פסוקיך אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח כו׳ ע״ש גם נראה שם מדברי הראב״ד דלענין איסור והיתר קאמר דבג״פ לא הוה ניחוש אלא סימן והראב״ד חולק דלענין סמיכה קאמר ע״ש:
ג ועוד בענין ניחוש, תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: מי שהצליח (או הפסיד) בסחורה הראשונה לאחר שבנה בית, או לאחר שנולד לו תינוק, ולאחר שנשא לו אשה — בכל אלה, אף על פי שאין נחש, שאסור לנחש, מכל מקום יש בכך משום סתם סימן. שאם הצליח — סימן לו שהריהו הולך ומצליח, ואם לא הצליח — הרי זה סימן לו שלא ירבה לצאת בסחורה.
It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to one who is successful with his first business transaction after he has built a home, after the birth of a child, or after he marries a woman, even though he may not use this as a means of divination to decide upon future courses of action, it is an auspicious sign that he will continue to be successful. Conversely, if his first transaction is not successful he may take that as an inauspicious sign.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר וְהוּא דְּאִיתַּחְזַק תְּלָתָא זִימְנֵי דִּכְתִיב {בראשית מ״ב:ל״ו} יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִין תִּקָּחוּ.

Rabbi Elazar said: But this is provided that the sign has been established by repeating itself three times. This is based on a verse, as it is written: “And Jacob their father said to them: Me you have bereaved of my children: Joseph is not, and Simeon is not, and you will take Benjamin away; upon me are all these things come” (Genesis 42:36). If calamity were to befall Benjamin, that would establish a pattern of three tragedies.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלתא זימני – הצליח או לא הצליח.
יוסף איננו ושמעון איננו – הרי שתים אם את בנימין תקחו מיד עלי היו כולנה ואין לך צרה שאינה עוברת עלי.
אמר ר׳ אלעזר בהגדרת דברי ר׳ שמעון בן אלעזר: והוא (אין המדובר אלא) בזמן דאיתחזק תלתא זימני [שהוחזק הדבר שלוש פעמים] שרק אז יש בדבר משום סימן. וראיה לדבר, דכתיב כן נאמר] בדברי יעקב אבינו ״יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה״ (בראשית מב, לו), שכן אם ילקח בנימין ממנו, הרי אלה שלוש צרות, ויוחזק בכך בסימן לא טוב.
Rabbi Elazar said: But this is provided that the sign has been established by repeating itself three times. This is based on a verse, as it is written: “And Jacob their father said to them: Me you have bereaved of my children: Joseph is not, and Simeon is not, and you will take Benjamin away; upon me are all these things come” (Genesis 42:36). If calamity were to befall Benjamin, that would establish a pattern of three tragedies.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב בַּחֲרוּזִין מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ אַל תְּהִי שׁוֹטֶה בַּחֲרוּזִין הֲרֵי זֶה סִימָן אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב בַּחֲרוּזִין הֲרֵי זֶה סִימָן.

§ The Gemara returns to discuss distinguishing marks that prevent meat from being prohibited despite its having been obscured from sight. Rav Huna inquired of Rav: If pieces of meat were strung together and then were obscured from sight, what is the halakha? Rav said to him: Do not be an imbecile; of course if the meat is strung together it is considered to be a distinguishing mark, and the meat is permitted. There are those who say this halakha as follows: Rav Huna said that Rav said: If pieces of meat are strung together it is a distinguishing mark, and the meat remains permitted even if it is obscured from sight.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשר בחרוזין מהו – כלומר אמרינן בשר כיון שנתעלם מן העין כו׳ ואם יש בשר בחרוזין כמו שתולין הקצבין החתיכות ועשה בו הלוקח סימן באותן חרוזין מהו ויכיר החרוזין מהו:
בחרוזין מהו – נתן בשר בחרוזין רישט״ש ונתעלם מן העין.
אל תהי שוטה בחרוזים – בשאלה זו דודאי זה סימן לשון מורי. לישנא אחרינא אל תהי שוטה דבחרוזין הרי זה סימן.
איכא דאמרי – לאו בעיא הוא אלא שמעתא אתמר אמר רב הונא כו׳.
בחרוזים הרי זה סימן – משמע דאין דרך לחרוז בשר וא״ת דבתוספתא [ב״מ פ״ב] קתני מצא חרוזין של דגים ושל בשר הרי אלו שלו ויש לומר דהכא סמכינן בדבר מועט.
ד ושבים לבירור שיטת רב בדין בשר שהתעלם מן העין. בעא מיניה [שאל ממנו] רב הונא מרב: בשר שהיה בחרוזין, שהיו חתיכות הבשר חרוזות במחרוזת אחת, ולזמן מסוים התעלם הבשר מן העין ושב ונמצא, מהו דינו, האם אף זה בכלל בשר שהתעלם מן העין, שאסור? אמר ליה [לו] רב בתשובה: אל תהי שוטה בשאלה זו, שהרי ודאי שבשר בחרוזין הרי זה סימן. איכא דאמרי [יש שאומרים] הלכה זו באופן שונה, שכך אמר רב הונא אמר רב: בשר בחרוזין הרי זה סימן.
§ The Gemara returns to discuss distinguishing marks that prevent meat from being prohibited despite its having been obscured from sight. Rav Huna inquired of Rav: If pieces of meat were strung together and then were obscured from sight, what is the halakha? Rav said to him: Do not be an imbecile; of course if the meat is strung together it is considered to be a distinguishing mark, and the meat is permitted. There are those who say this halakha as follows: Rav Huna said that Rav said: If pieces of meat are strung together it is a distinguishing mark, and the meat remains permitted even if it is obscured from sight.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב נַחְמָן מִנְּהַרְדְּעָא אִיקְּלַע לְגַבֵּי רַב כָּהֲנָא לְפוּם נַהֲרָא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי אֲתוֹ עוֹרְבֵי שָׁדוּ כַּבְדֵי וְכוּלְיָתָא אֲמַר לֵיהּ שְׁקוֹל וֶאֱכוֹל הָאִידָּנָא דְּהֶיתֵּרָא שְׁכִיחַ טְפֵי.

The Gemara relates that Rav Naḥman of Neharde’a arrived at the home of Rav Kahana in Pum Nahara on the eve of Yom Kippur, which is a day when people commonly eat meat. Ravens came and dropped livers and kidneys. Rav Kahana said to Rav Naḥman: Take these livers and kidneys and eat them, as they are not forbidden, even though they were obscured from sight. This is because at this time permitted meat is more common than forbidden meat, since Jews slaughter many animals on this day.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האידנא דהיתרא שכיחי טפי כלומר שישראל שוחטין בכל מקומות:
שדו – היו משליכין.
האידנא דהיתרא שכיח טפי – דהיום רוב שוחטים ישראלים הם ולספק טרפה לא חיישינן דרוב בהמות אינן טרפות.
האידנא דהתירא שכיח טפי – יש שפי׳ דבהא אפי׳ רב מודה בה כיון שכל סביבות המקום הזה התירא דלא חייש רב למקומות רחוקים הרבה שאין דרך עורבים להביא משם על הרוב לכך יש שאמרו דבארץ הזאת בזמן שאין עכו״ם אוכלין בשר וישמעאלים מיעוטא נינהו בש׳ שנמצא או שנתעלם מן העין מותר לדידן דלית לן דרב דהא רוב טבחי ישראל הם בכל הארץ בימים ההם.
ה ועוד בענין בשר שהתעלם מן העין, מסופר: רב נחמן מנהרדעא איקלע לגבי [הזדמן אצל] רב כהנא בעיר פום נהרא במעלי יומא דכפורי [בערב יום הכיפורים], שמרבים בו באכילת בשר. אתו עורבי שדו כבדי וכוליתא [באו עורבים והשליכו ארצה כבדים וכליות], אמר ליה [לו] רב כהנא לרב נחמן: שקול [קח] ואכול מהכבדים והכליות הללו, שאין אלה אסורים משום בשר שהתעלם מן העין, שכן האידנא דהיתרא שכיח טפי [עכשיו, בערב יום הכיפורים, בשר של היתר מצוי יותר] מבשר של איסור, שהיהודים מרבים לשחוט.
The Gemara relates that Rav Naḥman of Neharde’a arrived at the home of Rav Kahana in Pum Nahara on the eve of Yom Kippur, which is a day when people commonly eat meat. Ravens came and dropped livers and kidneys. Rav Kahana said to Rav Naḥman: Take these livers and kidneys and eat them, as they are not forbidden, even though they were obscured from sight. This is because at this time permitted meat is more common than forbidden meat, since Jews slaughter many animals on this day.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אִיתְּבַד לֵיהּ כַּרְכְּשָׁא (בֵּי דִינָא) אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ לָא זאִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין אִם כֵּן זִיל שְׁקוֹל.

Rav Ḥiyya bar Avin lost a cut of meat from an animal intestine among the barrels of wine in his wine cellar. When he found it, he came before Rav Huna to ask whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Huna said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: No. Rav Huna asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: Yes. Rav Huna said: If so, go and take it and eat it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אית לך טביעות עינא – כלומר מכיר אתה אותה:
כרכשא – טבחי״א.
רב הונא ס״ל כרב רביה דאסר בהעלמה ולא קי״ל כוותיה בהא אלא אמתניתין סמכינן נמצא בגבולים מצא בה בשר ואע״ג דשנינהו בעומד ורואהו שינויי דחיקי נינהו וכי קי״ל הלכתא כרב באיסורי גבי פלוגתא דשמואל הוא דאמרינן אבל גבי מתניתין לא ורב כהנא הא קא חזינן דא״ל שקול אכול.
עמי הארץ ועבדים ושפחות שולחין בידם בשר בלא סימן ואין חוששין להם ומ״מ אם חשודים הם עליה יש לחוש בהו ויש מתירין בעבדים אפי׳ לא מלו וטבלו הואיל ואימתו עליהו:
מי שהניח בביתו בשר והניח נכרי לשם והוא יוצא ונכנס מותר ואינו חושש שאין המשמר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע״פ שיוצא ונכנס מותר ואע״פ שמסור לו לנגעו כמו שביארנו בפרק ראשון (חולין ג׳.):
ענינים הרבה מתבארים במסכת ע״ז שהם משתלשלים למקומות אלו מענין מפקיד אצל נכרי ואצל חשוד וכולם יתבארו במקומם בע״ה:
כבר ידעת שהתורה אסרה שלא לעשות דבר או להמנע מעשות דבר על פי הנחשים שנאמר לא תנחשו ומ״מ לא כל דרכי הנחש נאסרו אלא יש מהם אסורים ויש מהם מותרים וכבר הארכנו בביאור דבר זה בכדי הצורך בשביעי מסנהדרין:
טביעת עינא גדול הוא מן הסימן שהסימן אדם קרוב לטעות בו מה שאין בטביעות עינא וכבר ידעת שאין הורגין את הנפש בסימן ר״ל אם אמרו שהרגו אדם בחור בקווצות שחורות ובחוטם עקום וכיוצא באלו ואע״פ שמצאו אדם אחד בסימנין אלו ואם אמרו אנו מכירין בזה שזה הוא שהרג אע״פ שלא נתנו בו סימן נהרג ומ״מ לענין אבידה אין מחזירין אותה בטביעות עינא לא מחסרון טביעות עינא אלא מצד שהתורה אמרה דרשהו אם רמאי הוא אם לאו ושמא יאמר הוא טביעות עינא יש לי בו ומשקר בכך מחמת חמדת ממון ומתוך כך אין אנו מאמינים בו בכך עד שיתן סימן הראוי לסמוך עליו שאין בו מקום לשקרות אא״כ הוא צורבא מרבנן שאין לחוש בו שישקר על הדרך שיתבאר במקומו:
יש שואלים אחר שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומדאוריתא היאך אמרו מדאוריתא חד בתרי בטיל עד שכתבנו בכל תערובת איסור יבש ביבש שבטל ברוב כמו שיתבאר והרי האיסור קבוע ואין לומר שאין דין קבוע נאמר אלא בדבר חשוב שהרי בשרץ וצפרדעים ונגע באחד מהם הוא אמור במסכת כתובות (ט״ו.) וכן אין לומר שלא נאמר דין קבוע אלא בשמכירין האיסור כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ואינו יודע איזו לקח וכן תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם אבל כל שהאיסור מעורב ואינו ניכר אין אומרים כל קבוע וכו׳ אי אפשר לומר כן שהרי בשור הנסקל שנתערב בשאר שוורים הוא אמור במסכת זבחים (ע״ג:) אלא שהסכימו חכמי האחרונים לומר שכל שהאיסור ניכר ונודע מקומו יש בו דין קבוע מן התורה לידון כמחצה ואף בדבר שאינו חשוב ואם לא היה האיסור ניכר מן התורה אין בו דין קבוע אלא אחד בשנים בטל אלא שחכמים גזרו ליתן בו דין קבוע בדבר חשוב שאינו בטל לעולם כענין שור הנסקל וחבריו מן הדברים שאין בטלים וזו של שור הנסקל מדרבנן נמצא בדבר שאינו חשוב ואין האיסור ניכר יבש ביבש בטל ברוב אף לדברי חכמים ולמטה יתרחבו הדברים בענין זה בעזר הצור:
בפרש״י בד״ה רב הונא ס״ל כרב דאסר בהעלמה כו׳ עכ״ל אין זה מוכרח דאפשר דהך עובדא דרב הונא רוב טבחי עובדי כוכבים היו שם וכה״ג כתבו התוס׳ לעיל דליכא לאכוחי מידי מההיא דלא העלים רב עיניה מיניה וק״ל:
ועוד מסופר שרב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא בי דנא [אבדו לו מעיים של בהמה בין חביות היין]. חיפש ומצא בין החביות מעי בהמה. אתא לקמיה [בא לפני] רב הונא לשאול מה דין הבשר. אמר ליה [לו] רב הונא: האם אית [יש] לך סימנא בגויה [סימן בו] שעל פיו תדע שזהו הבשר שאבד לך? אמר ליה [לו]: לא. חזר רב הונא ושאלו: האם אית [יש] לך טביעות עינא בגויה [טביעת עין בו] שתכיר אותו כבשר שלך? אמר ליה [לו]: אין [כן], אמר לו: אם כן, זיל שקול [לך קח] אותו לאכילה, שאפשר לסמוך בענין זה על טביעות עין.
Rav Ḥiyya bar Avin lost a cut of meat from an animal intestine among the barrels of wine in his wine cellar. When he found it, he came before Rav Huna to ask whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Huna said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: No. Rav Huna asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: Yes. Rav Huna said: If so, go and take it and eat it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה אִיתְּבַד לֵיהּ גַּבָּא דְּבִשְׂרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא אִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין אִם כֵּן זִיל שְׁקוֹל.

Rav Ḥanina Ḥoza’a lost a side of meat. When he found it, he came before Rav Naḥman and asked him whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Naḥman said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: No. Rav Naḥman asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: Yes. Rav Naḥman said: If so, go and take it and eat it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גבא דבשרא – כלומר גבא של בהמה חתיכה שלימה שקנה:
ועוד מסופר: רב חנינא חוזאה איתבד ליה גבא דבשרא [אבד לו גב של בשר], ולאחר מכן נמצא אותו בשר. אתא לקמיה [בא לפני] רב נחמן לשאול מה דין הבשר. אמר ליה [לו] רב נחמן: האם אית [יש] לך סימנא בגויה [יש לך סימן בו]? אמר ליה [לו]: לא. חזר ושאלו רב נחמן: האם אית [יש] לך טביעות עינא בגויה [טביעת עין בו]? אמר ליה [לו]: אין [כן], אמר לו רב נחמן: אם כן, זיל שקול [לך קח] בשר זה לאכילתך.
Rav Ḥanina Ḥoza’a lost a side of meat. When he found it, he came before Rav Naḥman and asked him whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Naḥman said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: No. Rav Naḥman asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: Yes. Rav Naḥman said: If so, go and take it and eat it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב נָתָן בַּר אַבָּיֵי אִיתְּבַד לֵיהּ קִיבּוּרָא דִּתְכֵלְתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא אִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִין אִם כֵּן זִיל שְׁקוֹל.

Rav Natan bar Abaye lost a skein of sky-blue wool prepared for use in ritual fringes. He searched for it and found it. He came before Rav Ḥisda to ask whether the wool was now prohibited because it had been obscured from sight and may have become confused with other blue wool that is not valid for ritual fringes. Rav Ḥisda said to him: Do you have a distinguishing mark in it so that you can identify it? Rav Natan bar Abaye said to him: No. Rav Ḥisda asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Natan bar Abaye said to him: Yes. Rav Ḥisda said: If so, go and take it, and you may use it for ritual fringes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קבר
קבראקיבורי דאזלי עיין בערך אזל אייתו ליה תרי קיבורי ע׳ בערך טרסי (חולין צה: בגמ׳ שולח אדם) איתבר ליה קבורה דתכלתא (א״ב פי׳ פקעת כל מטוה):
ערך אדק
אדקבאודיק בדשה (חולין צה) בגמרא דשולח אדם וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק וכן וישקיפו על פני סדום השקיפה ממעון קדשך ותמצא מהן בלא אל״ף כמפורש בערך דק:
ערך כחל
כחלג(שבת עח:) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי׳ כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי׳ ר׳ מצליח ז״ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שבת צד:) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי׳ אף הזרניך (חולין צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי׳ כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי׳ לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א״ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא):
ערך סל
סלד(כתובות צא) (בבא מציעא קא:) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קידושין כא: שבועות ד: בכורות כא:) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו׳ (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (עבודה זרה כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (חולין צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא:
ערך סף
סףהספו לי באליה (בבא בתרא כא.) (כתובות מט:) מכאן קביל וספי ליה כי תורא (חולין קז:) ספת ליה לבראי ולא משת ידך (חולין צה) לא הוי ספאי לך משור של פטם (כתובות סא) ספי מכל מינא (יבמות קיד) מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים פי׳ שלא יאכיל הקטן בידים (מעשרות פרק ב) באבטיח שאבור לי סופף ואוכל פי׳ ענין שואב (א״ב סופת כתיב ור״ש גרס כופף):
ערך שחם
שחםו(בבא בתרא פג:) שחמתית ונמצאת לבנה (גמרא) א״ר פפא ש״מ האי שמשא סמוקתי היא פי׳ התנה לתת לו חטים אדומים שנתאדמו מחמ׳ החמה הזורחת עליהם ועל שם החמה קורין שחמתית (בבא קמא צה:) שחמיה ועבדינהו חדתי לא קני פי׳ אדומים ישנים. (חולין צה) אייתי משיכלי שחמי. (עבודה זרה לג) אמר ר׳ עוירא הני חצבי שחמי דארמאי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרים ויש אומרים שחורים הקודרים מני קרח תרגום דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא וכל חום תרגום דשחום (א״ב (בירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות) גריס שמתית אפילו מן האגרו על השמתית פי׳ אגרו בל״י לח פי׳ שמתית יבש וחם כמו שחמתית ואות חי״ת מובלעת):
א. [קנויל.]
ב. [בליקן, זעהן.]
ג. [אויגען פארב.]
ד. [דארן.]
ה. [עססען געבען.]
ו. [דונקעל רויט. שווערצליך.]
קיבורא – לימויישי״ל.
תכלתא – צריך להכירה שלא תתחלף בקלא אילן.
וכן מסופר ברב נתן בר אביי שאיתבד ליה קיבורא דתכלתא [אבדה לו פקעת של חוטי תכלת לציצית], ולאחר מכן חזרה ונמצאה. אתא לקמיה [בא לפני] רב חסדא, לשאול אם החוטים הללו כשרים לציצית, או שיש לחשוש שמא הם חוטים אחרים שאינם כשרים לציצית. אמר ליה [לו] רב חסדא: האם אית [יש] לך סימנא בגויה [סימן בו]? אמר ליה [לו]: לא. חזר רב חסדא ושאל: האם אית [יש] לך טביעות עינא בגויה [טביעת עין בו]? אמר ליה [לו]: אין [כן], אמר לו רב חסדא: אם כן, זיל שקול [לך קח] אותם להשתמש בהם לציצית.
Rav Natan bar Abaye lost a skein of sky-blue wool prepared for use in ritual fringes. He searched for it and found it. He came before Rav Ḥisda to ask whether the wool was now prohibited because it had been obscured from sight and may have become confused with other blue wool that is not valid for ritual fringes. Rav Ḥisda said to him: Do you have a distinguishing mark in it so that you can identify it? Rav Natan bar Abaye said to him: No. Rav Ḥisda asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Natan bar Abaye said to him: Yes. Rav Ḥisda said: If so, go and take it, and you may use it for ritual fringes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רָבָא מֵרֵישָׁא הֲוָה אָמֵינָא סִימָנָא עֲדִיף מִטְּבִיעוּת עֵינָא דְּהָא מַהְדְּרִינַן אֲבֵידְתָא בְּסִימָנָא

Rava said: At first I would say that a distinguishing mark is preferable to visual recognition, because we return a lost item to its owner based on a distinguishing mark,
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהא מהדרינן אבידתא – לכל אדם בסימנין ולא מהדרינן אבידתא בטביעות עינא אלא לצורבא מרבנן באלו מציאות (ב״מ דף כג:).
דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעות עינא. פי׳ ואע״ג דלצורבא מרבנן מהדרינן, הוה סלקא דעתין משום דצורבא מרבנן פקיע וחכים בכל מילי טפי משאר אינשיא, השתא ידענא דטביעות [עינא]⁠ב בכולהו אינשי עדיף טפי, והא דלא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן משום דחיישינן דילמא משקרג.
א. רהיטת דברי רבינו משמע שבצורבא מדרבנן מועילה טביעות עין מעיקר הדין, שכן יש לו טביעות עין מעולה. וכן מפורש בר״ן (לג סוע״ב): ׳מידק דייק טפי והוי טביעות עינא לגביה כסימן מובהק׳. וראה תוס׳ ותוס׳ הרא״ש ד״ה ולא, ובחידושי הרשב״א. ועי׳ שו״ת משיב דבר ח״ד סי׳ פג, שפירש דברי רש״י שלהו״א אף לצורבא מרבנן מעיקר הדין אינה סימן, אלא תקנה היא והפקר ב״ד הפקר.
ב. השלם ע״פ הרשב״א.
ג. ראה רש״י להלן צו, א ד״ה בטביעות עינא דקלא.
תדע דהא מהדרינן אבידתא בסימנים. פירוש כל אדם ולא מהדרי בטביעות עינא כדאיתא בב״מ (כד.) הוה ס״ד משום צורבא מדרבנן פקיע טפי ומידק דייק בכל מילי טפי משאר אינשי דעלמא.
ו בסיפורים שהובאו למעלה דובר על סימנים שיש בדבר שאבד, ועל טביעות עין שיש בו. ובענין זה אמר רבא: מרישא הוה אמינא [מתחילה הייתי אומר] כי סימנא [סימן] עדיף מטביעות עינא [עין], דהא מהדרינן אבידתא בסימנא [שהרי אנו מחזירים אבידה בסימן],
Rava said: At first I would say that a distinguishing mark is preferable to visual recognition, because we return a lost item to its owner based on a distinguishing mark,
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין צה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין צה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין צה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין צה:, הערוך על סדר הש"ס חולין צה:, רש"י חולין צה:, תוספות חולין צה:, ר"י מלוניל חולין צה: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין צה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין צה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין צה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין צה:, מהרש"ל חכמת שלמה חולין צה:, מהרש"א חידושי הלכות חולין צה:, מהרש"א חידושי אגדות חולין צה:, גליון הש"ס לרע"א חולין צה:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין צה:, אסופת מאמרים חולין צה:

Chulin 95b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 95b, Rif by Bavli Chulin 95b, Attributed to R. Gershom Chulin 95b, Collected from HeArukh Chulin 95b, Rashi Chulin 95b, Tosafot Chulin 95b, Ri MiLunel Chulin 95b, Ramban Chulin 95b, Rashba Chulin 95b, Meiri Chulin 95b, Ritva Chulin 95b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 95b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 95b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 95b, Gilyon HaShas Chulin 95b, Steinsaltz Commentary Chulin 95b, Collected Articles Chulin 95b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144