×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אאֵין חֲלִיצַת קָטָן כְּלוּם.:
Rav Yehuda said that Rav said: This teaching of the mishna with regard to a minor is the statement of Rabbi Meir, who maintains that such a ḥalitza has significance in that it disqualifies a subsequent levirate marriage, but it is insufficient to permit the woman to marry a stranger. But the Rabbis say: The ḥalitza of a male minor isn’t significant of anything, as she is permitted to one of the brothers in levirate marriage as one who no ḥalitza was performed at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי יבמות קה ע״ב} וגרסינן1 בפרק מצות חליצה ר׳ חייא ורבי שמעון ביר׳2 הוו יתבי נפק מילתא מביניהו3 פתח חד4 ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה5 שנאמר {מלכים א ט:ג} והיו עיני ולבי שם כל הימים6. פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיכוין7 את לבו למעלה שנא׳ {איכה ג:מא} נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים8. אדהכי [והכי9] אתא ר׳ ישמעאל בר ר׳10 יוסי [לגביהו11] אמר12 להו במאי עסקיתו אמרו ליה13 בתפלה אמר להו כך אמר אבה המתפלל צריך שיתן עיניו14 למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו:
{בבלי יבמות קה ע״ב} והחולצת מן הקטן [חליצתה פסולה]⁠15: אמר רב יהודה16 אמר רב זו דברי ר׳ מאיר (דאמ׳ מקשינן אשה לאיש17) אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום דאפי׳ לגבי אחין לא פסלה אלא עדיין היא זקוקה18 ליבם19:
קטנה שחלצה [תחלוץ לכשתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה]⁠20: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ מאיר דאמר מקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומ׳ איש כתוב בפרשה אבל
אשה בין גדולה בין קטנה רבא אמר עד שתגיע21 לעונת הנדרים22 והילכתא עד שתביא שתי שערות:
חלצה בשנים או בשלשה ונמצא כול׳ מכשירין23: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן24 אין הלכה כאותו הזוג דאפילו דאיעבד בתרי חליצתה פסולה וכן הלכה:.
1. וגרסינן: כ״י פריס 312: ״גרסינן״, מובא גם בה״ג.
2. ביר׳: חסר ב-גקא.
3. מביניהו: גקא: ״ביניהו״.
4. חד: כ״י נ, רא״ה: ״חד מיניהו״.
5. למטה: כ״י א לפני הגהה: ״למעלה״.
6. והיו...הימים: כ״י פריס 312 עד: ״שם״.
7. שיכוין: כ״י נ: ״שיתכוון״.
8. נשא...בשמים: גקא, רא״ה עד: ״אל אל וגו׳⁠ ⁠״.
9. והכי: גסו, כ״י נ, דפוסים.
10. בר ר׳: גסו: ״בירבי״. גקא: ״בר׳⁠ ⁠״.
11. לגביהו: גסו, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה.
12. אמר: כ״י נ: ״ואמ׳⁠ ⁠״.
13. ליה: כ״י פריס 312: ״להו״.
14. עיניו: כ״י נ: ״את עיניו״.
15. חליצתה פסולה: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
16. אמר רב יהודה: חסר בכ״י פרמה.
17. דאמ׳ מקשינן אשה לאיש: רק כ״י בהמ״ל 695, כבמאמר הבא. חסר בכ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים.
18. היא זקוקה: כ״י נ: ״זקוקה היא״. כ״י פרמה רק: ״זקוקה״.
19. ליבם: דפוסים: ליבום, וכן כ״י בהמ״ל 695 אחר הגהה.
20. קטנה שחלצה...כשרה: כ״י נ, כ״י פרמה. דפוסים: קטנה שחלצה...פסולה, כבמשנה שם. כ״י בהמ״ל 695 עד: ״שחלצה וכול׳⁠ ⁠״.
21. עד שתגיע: חסר בכ״י פרמה.
22. הנדרים: וכן כ״י פרמה: ״נדרים״.
23. חלצה בשנים...מכשירין: דפוסים עד ונמצא וכו׳.
24. אמר רב נחמן: חסר בכ״י פרמה.
זו דברי ר׳ מאיר – דאמר בהאשה רבה (לעיל צו.) עשו חליצת בן תשע כגט בגדול.
אבל חכמים אומרים – דפליגי עליה התם ואמרי עשו ביאת בן ט׳ כמאמר בגדול אבל בחליצה לא ס״ל כותיה.
אין חליצת קטן כלום – אפי׳ לפוסלה עליו.
זו דברי ר׳ מאיר דקתני סתמא במתני׳ חליצת קטן פסולה אלמא מעשה מיהא הוי לאיפסולי מאחין אבל חכ״א אין חליצת קטן כלום אפילו לפוסלה על האחין וא״ת בר״פ כל הגט דפליגי אמוראי גבי קטן ואנפילא חליצה פסולה איכא מ״ד פסולה ופוסלת ואיכא מ״ד פסולה ואינה פוסלת. וכי פליגי אמוראי בפלוגתא דר״מ וחכמים דהכא. וי״ל דפליגי בסתמא דמתני׳ קטן ואנפליא דקתני חליצה פסולה אי פוסלת ממש ואתיא כר״מ ואי אינה פוסלת ואתיא כרבנן כדפי׳:
והחולצת לקטן חליצתה פסולה. אר״י א״ש זו דברי ר״מ אבל ח״א אין חליצת קטן כלום. פי׳ מתני׳ דתני חליצת קטן כלום. פי׳ מתני׳ דתני חליצת הגטן פוסלה. וקי״ל דכל היכא דקתני פסולה פוסלה על האחין וגם פוסל בכהונה. ר״מ היא דאמר עשו חליצת בן ט׳ כגט בגדול דכי היכי דביאת בן ט׳ פוסלת על האחים כמאמר בגדול ה״נ חליצת בן ט׳ פוסלת על האחים כגט בגדול אבל חכמים סברי דוקא ביאת בן ט׳ פוסלת על האחים כמאמר בגדול משום דאשכחן דביאתו חשיבא שהערוות ממאנת ע״י ביאתו אבל חליצתו אינה כלום ולא פסלה על האחים.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. ומסתברא דרבנן בקטן בלבד הוא דפליגי, אבל חליצת חרש וחרשת לכולי עלמא חליצה פסולה היא. דאי לא, למה לי דפרט רב יהודה חליצת קטן ואמר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום, לימא זו דברי ר׳ מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצתן כלום, כלומר בין דקטן בין דחרש וחרשת. ותמהני על הרמב״ם ז״ל (שם הט״ז) שכתב בחליצת חרש וחרשת דאינה חליצה כלל. (עיין מגיד משנה שם הי״ג וריטב״א כאן).
קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה. כך היא הגירסא ברוב הספרים. גם בדקתי ברוב הנוסחאות הישנות ובספרים מדוקדקים בישיבת הגאונים ז״ל ונמצאת בכלן כן גם בפירושי המשנה להרמב״ם ז״ל. (שם. ועיין בתוס׳ ד״ה קטנה שכן הוא בירושלמי).
המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכתיב גבי בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים:
מי שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש ראוי לו להשכים קודם שיבאו הגדולים ממנו כדי שלא יהא צריך לעבור דרך עליהם ולהפסיע על ראשיהם שהיו נוהגים לישב בקרקע ובדוחק ויש רוע מוסר בהפסעה עליהם ואם לא השכים ישב לו סמוך לכניסה ולא יפסיע עליהם ואם היה אדם הגון או שראשי עם קדש צריכים לו מותר וכל מי שבא ללמוד ראוי לו לרב שלא יביישהו מתוך דבריו אפילו לא היה שלם כל כך דרך הערה אמרו בר׳ ישמעאל שהיה מפסיע על ראשי עם קדש בבית מדרשו של רבי ואמר לו אחד מתלמידי רבנו הקדוש ואבידן שמו מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדש אמר לו אני הוא ישמעאל בר׳ יוסי שבאתי ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי הגון אתה ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי משה רבינו הגון היה ללמוד תורה מפי הגבורה אמר לו וכי משה אתה אמר לו וכי רבך אלהים הוא אדהכי אתאי יבמה למיחלץ אמר ליה רבי לאבידן זיל בדקה ר״ל שיברר על פי הראוי לכך אם הביאה שתי שערות אם לאו ואמר ליה ר׳ ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה ואמר ליה רבי לאבידן תו לא צריכת כבר הורה זקן הוה מפסע אבידן ואתי ואמר ליה ר׳ ישמעאל מי שנצרך לעם קדש יפסיע על ראשי עם קדש אבל מי שאינו נצרך לעם קדש היאך יפסיע על ראשי עם קדש ואמר ליה רבי לאבידן תוב אדוכתיך:
כבר ביארנו בחרש וחרשת שאין חליצתן כלום ואם כן אפילו חלצו אינן פוסלים תדע שכך היא שיטתנו ומפני שאינן בני דעת וכונה וכן כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שכתבו שחליצת חרש וחרשת חליצה פסולה היא ופוסלת כסתם משנתנו והביאו ראיה לדבריהם שאלמלא כן למה פירט רב יהודה בקטן זו דברי ר׳ מאיר אבל חכמים אומרין אין חליצת קטן כלום והלא אף בחרשת כן והיה לנו לומר אין חליצתן כלום אלא לא אמרוה אלא בקטן הא בחרש וחרשת לא חלקו בה חכמים ולדעת זה חרש שנפלה לו יבמה פקחת מאחיו פקח אם יש שם פקח אחר יחלוץ וניתרת לעלמא ואם אין שם פקח הוא יכול ליבמה שהרי בר ביאה הוא אבל אם חלץ לה אסורה לו ואינה ניתרת לעלמא וחרשת שנפלה לפני פקח תתיבם ואם חלצה אין לה תקנה שכבר נפסלה לו ומכל מקום נראה לי דהוא הדין והכי קאמר זו דברי ר׳ מאיר כלומר זו שאמר בחליצת חרש וקטן שפסולה לר׳ מאיר דקאמר הכי בקטן אבל לרבנן הרי אמרו בקטן אין חליצת קטן כלום והוא הדין לחרש וחרשת:
כבר ביארנו בחליצת קטנה שיש פוסקים בה שחליצתה כשרה דבקטן הוא דפסלינן משום דאיש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה וכמו שכתבנו במעשה של ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ואין למדין אשה מאיש דהא רבנן ור׳ יוסי הכי סבירא להו ואף בתוספתא נחלקו בה ר׳ אליעזר וחכמים שר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ונראה שהלכה כחכמים ומכל מקום יש חולקין לומר שפסולה דמקשינן אשה לאיש הואיל ור׳ אליעזר קאי בה בשיטתיה וכדקאמר לקמן עד שתביא שתי שערות וודאי הבאת שערות בזמנן קאמר וכן עיקר כמו שכתבנוה בשמועת שלש מדות בקטן שבפרק התקבל (גיטין ס״ה.) במה שאמרו שם וכנגדן בקטנה חולצת ומכל מקום יש מפרשים דההיא לכתחלה קאמר ולאפוקי ממאן דשארי לכתחלה בזמן פעוטות דהיינו שש ושבע וממאן דאמר בזמן עונת נדרים דהיינו שנה אחת לפני הפרק שנדריה נבדקין וכל שיודעת למי נדרה שנדרה נדר כמו שביארנו שם וזו היא שיטת רוב גאונים וכבר כתבנו מענין זה באותה שמועה גם כן בכדי הצורך:
זו דברי ר״מ – ק״ל נימא נמי ר׳ אליעזר דאמר בשלהי הבא על יבמתו קטנה מתיבמת ואין חולצת י״ל דניחא ליה לאוקומי סתם מתני׳ כר״מ דרובא סתמי כוותיה וי״א דלר׳ אלעזר אם לא חלצה משתגדיל חליצתה פסולה כדאית׳ בתוס׳ דמכילתי׳ דף י״ב ואלו במתני׳ קתני חליצת׳ כשרה לפום נסח דסיפרי דיוקני עתיקי ולפום הא ר״מ סבר דמדאורייתא לא מקשי׳ אשה לאיש אלא דרבנן גזרו בקטן אטו קטנה אבל לר׳ מדאורית׳ מקשי׳ להו והכין קי״ל דקטנה אינה חולצת עד שתביא שערות ואפשר דאפי׳ בדיעבד נמי פסלינן כר׳ אלעזר ומיהו הא לא אתברר לן שפיר ונקטינן לחומרא.
גמרא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכ״א אין חליצת קטן כלום כו׳ מדברי התוס׳ דס״פ האשה ופ׳ כל הגט נראה דהוו גרסי אמר שמואל זו דברי ר״מ כו׳:
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר׳ מאיר, שחליצה זו יש בה ממש, אלא שהיא פסולה ואין בה כדי להתירה לשוק, אבל חכמים אומרים: אין חליצת קטן כלום.
Rav Yehuda said that Rav said: This teaching of the mishna with regard to a minor is the statement of Rabbi Meir, who maintains that such a ḥalitza has significance in that it disqualifies a subsequent levirate marriage, but it is insufficient to permit the woman to marry a stranger. But the Rabbis say: The ḥalitza of a male minor isn’t significant of anything, as she is permitted to one of the brothers in levirate marriage as one who no ḥalitza was performed at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) קְטַנָּה שֶׁחָלְצָה וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ.

§ It was taught in the mishna: If a female minor performed ḥalitza, she must perform ḥalitza a second time once she becomes an adult, and if she does not, her first ḥalitza is invalid. Rav Yehuda said that Rav said: This is the statement of Rabbi Meir, who said: “Man” is written in the Torah portion about ḥalitza: “And if the man does not wish” (Deuteronomy 25:7), implying an adult must perform ḥalitza, and we juxtapose and compare a woman with a man, indicating that the woman must also be an adult at the time of ḥalitza.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זו דברי ר׳ מאיר – דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין.
אשה ואיש – דכתיב (דברים כה) ואם לא יחפוץ האיש ולא קטן ואשה נמי אע״ג דלא כתיב מיעוטא בעינן גדולה כאיש דאיתקש לה דכתיב בההוא קרא ועלתה יבמתו השערה.
קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצה פסולה – וא״ת אמאי לא עריב ותני להו קטנה בהדי חרש וחרשת וקטן וי״ל (כדמוכח) משום דבקטנה פליג רבי יוסי בגמ׳ ואם תאמר מ״מ כיון דתנא פסולה אמאי תני שתחלוץ משתגדיל ועוד דלא תני ליה גבי קטן וי״ל דאי לא הוה תני גבי קטנה ה״א דחליצתה פסולה מדרבנן דהא דמקשינן אשה לאיש אינו מן התורה להכי תני תחלוץ משתגדיל יתור לשון לאשמועינן דחליצת קטנה אינה כלום כמו חליצת קטן ומיהו בירושלמי גרסי׳ בסדר המשנה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה משמע שסובר דהא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לרבי יוסי חולצת לכתחלה כדאשכחן בעובדא דלקמן ובירושלמי נמי מוקי לה כר״מ.
קטנה שחלצה כו׳ אר״י א״ר זו דברי ר״מ דאמר איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל ח״א איש כתיב בפ׳ אבל אשה בין גדולה בין קטנה. פי׳ ר״מ סבר קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין פי׳ משום דכתיב גבי חליצה ואם לא יחפץ האיש איש ראוי חלוץ ולא קטן והוה מקיש אשה לאיא דכתיב ועלתה יבמתו השערה וכי היכי דחליצת קטן פסול ה״נ דחליצת הקטנה פסולה. אבל חכמים סברי איש כתיב בפ׳ ולא קטן אבל אשה בין גדולה בין קטנה חזי׳ לחליצה ואמרינן מאן חכמים ר׳ יוסי. א״ר אמי מדבריו של ר׳ קטנה חולצת בפעוטות. רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים, פי׳ שנה אחת קודם לנערותי׳ דהוא כל שנת י״ב קודם השנה שתשלים שתכנוס יום א׳ בשנת הי״ג. ומסיק תלמודא והל׳ עד שתביא שתי שערות:
אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ מאיר דאמר מקשינן אשה לאיש. מסתברא דקטנה דלא חלצה לאו דאורייתא היא לר׳ מאיר אלא מדרבנן גזרה קטנה אטו קטן, דאי מדאוריתא ומשום דמקשינן אשה לאיש, אם לא חלצה משהגדילה אמאי חליצתה כשרה, והא חליצת קטן אפילו בדיעבד פסולה, אלא מדרבנן הוא לר׳ מאיר. והא דקאמר ומקשינן אשה לאיש מדרבנן קאמר. כלומר גזרה אשה קטנה אטו קטן. והיינו דאוקימנא לה למתניתין כר׳ מאיר ולא אוקמוה כר׳ אליעזר דמקיש נמי אשה לאיש, כדתניא בשלהי הבא על יבמתו (יבמות סא:) קטנה מתיבמת ואינה חולצת דברי ר׳ אליעזר, ותניא נמי התם קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דבר ר׳ מאיר, אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש. אלא להכי לא אוקמיה למתניתין כר׳ אליעזר, משום דלר׳ אליעזר מקשינן לגמרי אשה לאיש ואפילו בדיעבד חליצתה פסולה, וכדתניא בתוספתא דמכלתין פי״ב (ה״ט) קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל אם לא חלצה חליצתה פסולה דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אם לא חלצה חליצתה כשרה. ואפשר נמי דלהכי אוקמוה כר׳ מאיר משום דסתם מתניתין ר׳ מאיר, ואסיקנא לקמן בסמוך דלית הלכתא כר׳ יוסי אלא קטנה אינה חולצת עד שתביא שתי שערות. ומיהו בדיעבד אפשר לומר דחליצתה כשרה כר׳ מאיר. ואף על גב דפליג עליה ר׳ אליעזר בתוספתא. כיון דלא חשו לשנותה כאן ולומר נמי בסיפא דמתניתין זו דברי ר׳ מאיר אבל ר׳ אליעזר אומר חליצתה פסולה שמע מינה דלא חיישינן לדר׳ אליעזר וצ״ת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה קטנה שחלצה. ומיהו בירושל׳ גרסי׳ וכו׳. עי׳ בכורות דף כב ע״ב תוס׳ ד״ה תירום ותירקב:
א שנינו במשנה: קטנה שחלצה — תחלוץ משתגדיל, ואם לא עשתה כן — חליצתה פסולה. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר׳ מאיר, שאמר: ״איש״ כתוב בפרשה (״ואם לא יחפוץ האיש״. דברים כה, ז), משמע — מבוגר, ומקשינן [ומקישים, משווים אנו] אשה לאיש, שגם האשה צריכה להיות בוגרת בזמן החליצה.
§ It was taught in the mishna: If a female minor performed ḥalitza, she must perform ḥalitza a second time once she becomes an adult, and if she does not, her first ḥalitza is invalid. Rav Yehuda said that Rav said: This is the statement of Rabbi Meir, who said: “Man” is written in the Torah portion about ḥalitza: “And if the man does not wish” (Deuteronomy 25:7), implying an adult must perform ḥalitza, and we juxtapose and compare a woman with a man, indicating that the woman must also be an adult at the time of ḥalitza.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה אִשָּׁה בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

But the Rabbis say: “Man” is written in this Torah portion, which indicates that an adult male must perform ḥalitza, but with respect to the woman who removes the shoe, since the term woman is not used to describe her, but rather the more general term yevama is written, as the continuation of the above-mentioned verse says: “To take his yevama(Deuteronomy 25:9), she may be either an adult or a female minor.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל חכמים אומרים: אמנם ״איש״ כתיב [נאמר] בפרשה, ומשמע גדול דווקא, אבל אשה החולצת, כיון שלא נאמר שם ״אשה״ אלא ״יבמה״ סתם הרי זה בין גדולה בין קטנה.
But the Rabbis say: “Man” is written in this Torah portion, which indicates that an adult male must perform ḥalitza, but with respect to the woman who removes the shoe, since the term woman is not used to describe her, but rather the more general term yevama is written, as the continuation of the above-mentioned verse says: “To take his yevama(Deuteronomy 25:9), she may be either an adult or a female minor.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאן חֲכָמִים רַבִּי יוֹסֵי הִיא דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הֲווֹ יָתְבִי פְּתַח חַד מִינַּיְיהוּ וַאֲמַר הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ט׳:ג׳} וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים.

The Gemara asks: Who are these Rabbis who disagree with Rabbi Meir? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it seems from this incident: As, Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi were sitting outside the house of study, immersed in Torah learning. One of them began and said: One who prays must direct his gaze downward while praying, as it is stated by God with regard to the Holy Temple: “And My eyes and My heart shall be there perpetually” (I Kings 9:3), meaning: The Divine Presence rests in the Eretz Yisrael, and one must direct his gaze to the sacred land when praying.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עיניו למטה – כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא כדכתיב והיו עיני ולבי שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי גו׳. משחרב בהמ״ק פליגי ודריש מכל הימים דאף בזמן הזה עיני ולבי גו׳ שהיא השכינה שם והכי מפורש בירושלמי ארשב״ן כו׳ משחרב בהמ״ק ה׳ בשמים כסאו סלק שכינתו בשמים ר״א בן פדת אומר בין חרב ובין לא חרב אינו זז ממקומו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ומאן דפליג נמי הכא ואמר שיתן עיניו למעלה שנאמר נשא לבבינו גו׳ אל אל בשמים ירמיה אמרו לאחר החורבן אבל בזמן שבהמ״ק קיים לכ״ע עיניו למטה כמ״ש ושמעת אל תחנת עבדך גו׳ אשר יתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע אל מקום שבתך גו׳ ונאמר שם והתפללו אליך דרך ארצם גו׳ ובא ר״י בר׳ יוסי ואמר פשרה ביניהם עיניו למטה ולבו למעלה רמז שעיקר שכינתו סילק לשמים אבל עיניו למטה כי לא סילק ממש שכינתו משם כי דעתו לבא עוד שם בבהמ״ק בבנינו לקיים מה שנאמר כל הימים ועיין פי׳ המאמר הזה בדברי רבינו יונה בפרק אין עומדין באורך וק״ק דהכא מסיק לבו למעלה ובפרק תפלת השחר שנינו במתפלל שיכוין לבו כנגד בית קדשי קדשים ואפשר לפרש כנגד בית קדשי קדשים למעלה כמ״ש בהמ״ק שלמעלה מכוון כנגד בהמ״ק שלמטה ולא משמע כן שם בגמרא שאמרו היה עומד בח״ל יכוין לבו כנגד א״י כו׳ היה עומד בא״י יכוין לבו כו׳ ודו״ק:
גמ׳ רבי יוסי היא. עי׳ לעיל דף סז ע״ב תוס׳ ד״ה אין חוששין:
ושואלים: מאן [מי הם] חכמים אלה החולקים על ר׳ מאיר? ומשיבים: שיטת ר׳ יוסי היא. ומביאים מעשה שממנו למדים שדבר זה הוא דעת ר׳ יוסי. שר׳ חייא ור׳ שמעון בר (בנו של) רבי הוו יתבי [היו יושבים] מחוץ לבית המדרש ועסקו בתורה. פתח חד מינייהו [אחד מהם] ואמר: המתפלל, צריך בזמן התפילה, שיתן עיניו למטה, לכיוון ארץ ישראל, משום שנאמר: ״והיו עיני ולבי שם כל הימים״ (מלכים א׳, ט, ג), כלומר, שהשכינה היא בארץ ישראל, וצריך לכוון עיניו לארץ הקודש.
The Gemara asks: Who are these Rabbis who disagree with Rabbi Meir? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it seems from this incident: As, Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi were sitting outside the house of study, immersed in Torah learning. One of them began and said: One who prays must direct his gaze downward while praying, as it is stated by God with regard to the Holy Temple: “And My eyes and My heart shall be there perpetually” (I Kings 9:3), meaning: The Divine Presence rests in the Eretz Yisrael, and one must direct his gaze to the sacred land when praying.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְחַד אָמַר עֵינָיו לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר {איכה ג׳:מ״א} נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אַדְּהָכִי אֲתָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי לְגַבַּיְיהוּ אֲמַר לְהוּ בְּמַאי עָסְקִיתוּ אֲמַרוּ לֵיהּ בִּתְפִלָּה אֲמַר לְהוּ כָּךְ אָמַר אַבָּא בהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּימוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ.

And one of them said he must direct his eyes upward, because it is stated: “Let us lift our hearts with our hands toward God in Heaven” (Lamentations 3:41). In the meantime, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, came beside them. He said to them: What are you dealing with? They said to him: With prayer, as we are debating the proper posture for prayer. He said to them: My father, Rabbi Yosei, said as follows: One who prays must direct his eyes downward and his heart upward, in order to fulfill both of these verses.
עין משפט נר מצוהרי״ףההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר ישמעאל בר״י המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים ב׳ מקראות הללו והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתיב נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. הא דפסקי הלכתא עד שתביא ב׳ שערות ה״מ לכתחלה דלא חלצה עד שתביא ב׳ שערות אבל דיעבד הא תנן קטנה שחלצה תחלוץ משתגדל ואם לא חלצה חליצתה כשירה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחד [ואחד מהם] אמר, שצריך שיתן עיניו למעלה, לכיוון השמים, משום שנאמר: ״נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים״ (איכה ג, מא). אדהכי אתא [בינתיים בא] ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לגבייהו [אצלם]. אמר להו [להם]: במאי עסקיתו [במה עוסקים אתם]? אמרו ליה [לו]: בתפלה, שאנחנו מתווכחים איך לעמוד בתפילה. אמר להו [להם]: כך אמר אבא, ר׳ יוסי: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו יכוון למעלה, כדי שיתקיימו שני המקראות הללו.
And one of them said he must direct his eyes upward, because it is stated: “Let us lift our hearts with our hands toward God in Heaven” (Lamentations 3:41). In the meantime, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, came beside them. He said to them: What are you dealing with? They said to him: With prayer, as we are debating the proper posture for prayer. He said to them: My father, Rabbi Yosei, said as follows: One who prays must direct his eyes downward and his heart upward, in order to fulfill both of these verses.
עין משפט נר מצוהרי״ףההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַדְּהָכִי אֲתָא רַבִּי לִמְתִיבְתָּא אִינְהוּ דַּהֲווֹ קַלִּילֵי יְתִיבוּ בְּדוּכְתַּיְיהוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אַגַּב יוּקְרֵיהּ הֲוָה מְפַסַּע וְאָזֵיל.

In the meantime, while they were talking, Rabbi Yehuda HaNasi came to the house of study and everyone quickly went to sit in their assigned places. Those who were light-footed hurried and sat in their places. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, due to his being very heavy, was stepping and walking slowly, as everyone was already sitting in his place on the ground, requiring him to pass over their heads in order to get to his place.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתא רבי למתיבתא – למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה.
ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי – בעל בשר הוה כדאמרי׳ בהשוכר את הפועלים (ב״מ פד.).
מפסע ואזיל – הולך לאט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדהכי [בינתיים], עד שהם משוחחים, אתא [בא, נכנס] רבי למתיבתא [לישיבה] והיו צריכים הכל להתיישב במקומותיהם הקבועים להם. אינהו דהוו קלילי, יתיבו בדוכתייהו [הם שהיו קלים בהליכתם, מיהרו וישבו במקומותיהם], ואילו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל [מתוך כובדו, שהיה שמן מאוד, היה פוסע והולך לאט], כאשר כבר ישבו הכל במקומותיהם על הארץ, והיה צריך לעבור מעל ראשיהם של היושבים.
In the meantime, while they were talking, Rabbi Yehuda HaNasi came to the house of study and everyone quickly went to sit in their assigned places. Those who were light-footed hurried and sat in their places. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, due to his being very heavy, was stepping and walking slowly, as everyone was already sitting in his place on the ground, requiring him to pass over their heads in order to get to his place.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ אַבָּדָן גמִי הוּא זֶה שֶׁמְּפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ אֲמַר לֵיהּ אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁבָּאתִי לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵרַבִּי אֲמַר לֵיהּ וְכִי אַתָּה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵרַבִּי.

Abdon, the shortened form of the name of Rabbi Yehuda HaNasi’s student and attendant, Abba Yudan, said to him: Who is that individual stepping over the heads of a sacred people, for it appeared to him as an act of disrespect to those sitting that Rabbi Yishmael stepped over their heads. He said to him: I am Yishmael, son of Rabbi Yosei, who came to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi. Abdon said to him: But are you fit to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi, for it seems that you are showing disrespect to others in order to accomplish it?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבדן – תלמידו של רבי היה.
אבא יודן בירושלמי ואבדן לישנא קלילא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי הוא שמפסיע על ראשי עם קודש כו׳. דבר זה מפורש בפ״ק דסנהדרין דיליף ליה מדכתיב לא תעלה במעלות גו׳ וכמ״ש שם שלא יעלה בדעתו שיש לו מעלות עליהם בגדולה ושראוי לפסוע על ראשם וע״כ א״ל אבדן לפי שאתה מתגאה ומשתרר ומיקל בכבודן כ״כ אין אתה ראוי להיות מתלמידיו של רבי שהיה מפורסם במדת ענוה כדאמרינן בסוף מסכת סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא והשיב לו וכי משה הגון ללמוד תורה כו׳ שעשה מעשים כאלו שנראים כמתגאה על הצבור כמ״ש וישב משה לשפוט גו׳ ויעמד העם על משה מן הבוקר גו׳ אלא דלפי צורך הענין יש היתר בדבר לעשות דבר הנראה כמשתרר או שיש לפרש ממש שפסע משה על ראשי עם קודש דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר גו׳ שכפה עליהם הר כגיגית וכתיב ויעל משה אל הר האלהים גו׳ וא״ל אבדן דאינו דומה וכי משה אתה דודאי כל ישראל היו צריכין לו משא״כ אתה דאין צריכין לך והשיב לו ר״י ב״ר יוסי לפי ערך זה וכי רבך אלהים שהכל צריכין לו וז״ש דשקליה למטרפסיה דקא״ל רבך כו׳ דהיינו שגם אני איני צריך לו בכל דבר וכן אירע לו ע״י יבמה שבאה לפניהם בבית המדרש שהיה רבי צריך לדברי ר״י בר׳ יוסי שראויה להתיבם גם קטנה היא ולא תמאן ואמר שטבעו ב׳ בניו וב׳ כלותיו מיאנו נראה לפרש במדה כנגד מדה דאותן ב׳ כלותיו נשי בניו שטבעו הם מיאנו או בקידושין הראשונים או ביבם ולא נתקיים בהם יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו גו׳ א״נ שנטבעו בים שאין לו סוף ולא היה אפשר להם לייבם ואי לאו שמאנו היו נשארות עגונות לעולם ודו״ק:
סליק פרק מצות חליצה
אמר ליה [לו] אבדן (אבא יודן) שהיה תלמידו ושמשו של רבי: מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש! שהדבר נראה כזלזול בישראל שהוא פוסע מעל ראשיהם. אמר ליה [לו]: אני ישמעאל בר׳ יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי. אמר ליה [לו] אבדן: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי שבגלל זה אתה מזלזל באחרים?
Abdon, the shortened form of the name of Rabbi Yehuda HaNasi’s student and attendant, Abba Yudan, said to him: Who is that individual stepping over the heads of a sacred people, for it appeared to him as an act of disrespect to those sitting that Rabbi Yishmael stepped over their heads. He said to him: I am Yishmael, son of Rabbi Yosei, who came to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi. Abdon said to him: But are you fit to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi, for it seems that you are showing disrespect to others in order to accomplish it?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ וְכִי מֹשֶׁה הָיָה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמַר לֵיהּ וְכִי מֹשֶׁה אַתָּה אֲמַר לֵיהּ וְכִי רַבְּךָ אֱלֹהִים הוּא אָמַר רַב יוֹסֵף שַׁקְלֵיהּ רַבִּי לְמַטְרַפְסֵיהּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבְּךָ וְלָא רַבִּי.

He said to him: Was Moses fit to learn Torah from the mouth of the Almighty? Rather, it is not necessary that the student be as dignified as his teacher. He said to him: And are you Moses? Rabbi Yishmael said to him: And is your teacher God? Rav Yosef said about this part of the story: Here Rabbi Yehuda HaNasi received his retribution [mittarpesei] for remaining silent during this discussion and not reprimanding his student for humiliating Rabbi Yishmael. And what is his retribution? When Rabbi Yishmael spoke to Abdon, he said your teacher, and not my teacher, implying that he did not accept Rabbi Yehuda HaNasi’s authority upon himself.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מטרפס
מטרפסא(פסחים כז בסוף כריתות) בריך רחמנא דשקליה יששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא (סנהדרין כא.) לא ירבה לו נשים שקלתה למטורפסה. (יבמות קה:) א״ר יוסף שקליה רבי למטורפסיה פי׳ גבה דינו ממנו וי״א מטורפסיה לשון ארמי הוא. ופי׳ נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו:
א. [לאאז.]
שקליה רבי למטרפסיה – לגמולו על ששמע ולא מיחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה (הקדוש ברוך הוא)? אלא ודאי שאין הכרח שיהא התלמיד חשוב כמו רבו. אמר ליה [לו]: וכי משה אתה? אמר ליה ר׳ ישמעאל: וכי רבך אלהים הוא? על קטע זה במעשה אמר רב יוסף: שקליה [קיבל] רבי כאן למטרפסיה [את גמולו] על ששתק כל אותו זמן ולא מיחה בתלמידו על שביזה את ר׳ ישמעאל, ומהו הגמול — דקאמר ליה [שאמר לו] ר׳ ישמעאל לאבדן: ״רבך״ ולא אמר ״רבי״ שנראה הדבר כאילו אינו מקבל עליו את מרותו.
He said to him: Was Moses fit to learn Torah from the mouth of the Almighty? Rather, it is not necessary that the student be as dignified as his teacher. He said to him: And are you Moses? Rabbi Yishmael said to him: And is your teacher God? Rav Yosef said about this part of the story: Here Rabbi Yehuda HaNasi received his retribution [mittarpesei] for remaining silent during this discussion and not reprimanding his student for humiliating Rabbi Yishmael. And what is his retribution? When Rabbi Yishmael spoke to Abdon, he said your teacher, and not my teacher, implying that he did not accept Rabbi Yehuda HaNasi’s authority upon himself.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַדְּהָכִי אַתְיָא יְבָמָה לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְאַבָּדָן פּוֹק בִּדְקַהּ לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּךְ אָמַר אַבָּא אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה אֲבָל אִשָּׁה בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

In the meantime, a yevama came before Rabbi, and she was a minor close to the age of maturity who had performed ḥalitza, but it was not clear whether she had already reached the age of maturity necessary to validate her ḥalitza. Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Go and check to see if she has already reached maturity. After Abdon left, Rabbi Yishmael said to Rabbi Yehuda HaNasi: My father, Rabbi Yosei, said as follows: “Man” is written in the Torah portion of ḥalitza, but the woman may be either an adult woman or a female minor.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוק בדקה – אם הביאה שתי שערות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדהכי אתיא [בינתיים באה] יבמה לקמיה [לפני] רבי, שהיתה קטנה סמוך לבגרותה, וחלצו לה, ולא היה ברור אם החליצה כשירה. אמר ליה [לו] רבי לאבדן: פוק בדקה [צא ובדוק אותה] אם כבר הגיעה לבגרות. לבתר דנפק [לאחר שיצא] אבדן, אמר ליה [לו] ר׳ ישמעאל לרבי: כך אמר אבא בענין חליצת קטנה: ״איש״ כתוב בפרשה, אבל אשה — בין גדולה בין קטנה, חליצתה כשרה.
In the meantime, a yevama came before Rabbi, and she was a minor close to the age of maturity who had performed ḥalitza, but it was not clear whether she had already reached the age of maturity necessary to validate her ḥalitza. Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Go and check to see if she has already reached maturity. After Abdon left, Rabbi Yishmael said to Rabbi Yehuda HaNasi: My father, Rabbi Yosei, said as follows: “Man” is written in the Torah portion of ḥalitza, but the woman may be either an adult woman or a female minor.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ תָּא לָא צְרִיכַתְּ כְּבָר הוֹרָה זָקֵן קָמְפַסַּע אַבָּדָן וְאָתֵי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ עַם קָדוֹשׁ יְפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹ עַם קָדוֹשׁ הֵיאַךְ יְפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ.

Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Come back. You do not need to check, as the Elder, Rabbi Yosei, has already ruled that a minor can perform ḥalitza, and therefore no further examination is required. Abdon was stepping and coming over the heads of the others in order to return to his place. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: One upon whom a holy people depends may step over the heads of a holy people. But one upon whom a holy people does not depend, as there is no longer a need for Abdon to examination the woman, how can he step over the heads of a holy people?
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא צריכת – למיבדקה.
כבר הורה זקן – רבי יוסי.
מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש – והא דאמר בפ׳ קמא דסנהדרין (סנהדרין ז:) אזהרה לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדוש היינו היכא שלא יצא לצורך עם קדוש אי נמי אפילו יצא לצורך יש לו לקצר דרכו כל מה שיכול כדאמרינן (קידושין דף לב:) אזהרה לזקן שלא יטריח מויראת ובהוריות (דף יג:) תניא בני חכמים ות״ח בזמן שהצבור צריכין להם מפסיעין על ראשי העם כו׳ יצא לצורך נכנס ויושב במקומו פירוש לצורך העם ובתוספתא גרסינן בהדיא יצא לצורך העם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבי לאבדן: תא, לא צריכת [בוא, אין אתה צריך] לבדוק, כבר הורה זקן (ר׳ יוסי) בענין זה, ויש לנו כבר הלכה פסוקה שאין צורך בבדיקה. קמפסע אבדן ואתי [היה אבדן פוסע ובא] מעל ראשי האנשים כדי לחזור למקומו. אמר ליה [לו] ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: מי שצריך לו עם קדוש — יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש, שהרי אין כבר צורך בבדיקה, היאך יפסע על ראשי עם קדוש?
Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Come back. You do not need to check, as the Elder, Rabbi Yosei, has already ruled that a minor can perform ḥalitza, and therefore no further examination is required. Abdon was stepping and coming over the heads of the others in order to return to his place. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: One upon whom a holy people depends may step over the heads of a holy people. But one upon whom a holy people does not depend, as there is no longer a need for Abdon to examination the woman, how can he step over the heads of a holy people?
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְאַבָּדָן קוּם בְּדוּכְתִּיךְ תָּאנָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְטָרַע אַבָּדָן וְטָבְעוּ שְׁנֵי בָנָיו וּמֵאֲנוּ שְׁתֵּי כַלּוֹתָיו אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּכַסְּפֵיהּ לְאַבָּדָן בְּהַאי עָלְמָא.

Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Stand in your place and do not go any further. It was taught: At that moment Abdon was afflicted with leprosy as a punishment for insulting Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and two of his sons who were recently married drowned, and his two daughters-in-law, who were minors married to those sons, made declarations of refusal and annulled their marriages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Blessed is the Merciful One, Who shames Abdon in this world, for this prevents him from being punished further in the World-to-Come, as all his iniquities have been forgiven through this suffering.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נצטרע אבדן – עונשו של לשון הרע נגעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך [עמוד במקומך] ואל תלך יותר! תאנא [שנה החכם]: באותה שעה נצטרע אבדן כעונש על שהעליב את ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, וטבעו שני בניו שהיו נשואים זה לא מכבר, ומאנו שתי כלותיו שהיו נשואות לאותם בנים וביטלו את הנישואין. אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דכספיה [ברוך ה׳ שבייש אותו] את אבדן בהאי עלמא [בעולם הזה], ולא ייענש עוד לעולם הבא, שנמחלו כל עוונותיו על ידי יסורים אלה.
Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Stand in your place and do not go any further. It was taught: At that moment Abdon was afflicted with leprosy as a punishment for insulting Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and two of his sons who were recently married drowned, and his two daughters-in-law, who were minors married to those sons, made declarations of refusal and annulled their marriages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Blessed is the Merciful One, Who shames Abdon in this world, for this prevents him from being punished further in the World-to-Come, as all his iniquities have been forgiven through this suffering.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר ר׳רַבִּי אַמֵּי מִדְּבָרָיו שֶׁל בְּרַבִּי נִלְמוֹד קְטַנָּה חוֹלֶצֶת בִּפְעוּטוּת רָבָא אָמַר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים דוְהִלְכְתָא עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.:

Rabbi Ami said: From the words of the great man, Rabbi Yosei, let us learn: A female minor performs ḥalitza even as a young child, at age six or seven. Rava said: She may not perform ḥalitza until she reaches the age of vows as an eleven-year-old, when she has enough intellectual capacity to understand the meaning of a vow. However, the Gemara concludes: And the halakha is: She may not perform ḥalitza until she has two pubic hairs.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדבריו של ברבי – ר׳ יוסי. כל ברבי לשון אדם גדול.
קטנה חולצת – משהיא כפעוטות כבר שית כבר שבע דתנן במס׳ גיטין (דף נט.) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין הלכך לענין חליצה הואיל ולא כתיב מיעוט כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין.
לעונת נדרים – שנה אחת קודם לזמן שתי שערות כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה דבריה קיימין.
רבא אמר משתגיע לעונת נדרים – ואם תאמר דבפרק יוצא דופן (נדה מו. ושם) קאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ומסיק כי קאמר רבא למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אלמא קטנה לא חלצה ואר״ת דרבא איירי הכא אליבא דרבי יוסי אבל איהו גופיה סבר עד שתביא שתי שערות והא דמסיק הכא והלכתא עד שתביא שתי שערות סיומא דמילתא הוא ובפרק התקבל (גיטין סה. ושם) דקאמר רבא גבי שלש מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר והקדשו הקדש וכנגדן בקטנה חולצת מדה זו עושה אליבא דרבי יוסי ועוד דר״י הוכיח שם מכח ההיא דמי שמת (ב״ב קנה.) דרבה גרס ולא רבא.
והלכתא עד שתביא שתי שערות תלמודא הוא דפסיק הכי וכן הלכה:
הלכה חליצה בג׳ ונהגו העם בחמשה:
רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים. פירש רש״י דהיינו שנת י״ב עצמה, דתנן בפ׳ יוצא דופן (נדה מה:) כל שתים עשרה נדריה נבדקין. וכן פירש כאן ר״ח, ועוד הוסיף בה רש״י בגטין פרק המקבל (ס״ה. ד״ה חולצת) בשהביאה שתי שערות. ואינו מחוור דאם כן תקשי לן דרבא אדרבא, דאיהו הוא דפסק בפרק יוצא דופן (נדה מו.) דתוך הפרק כלפני הפרק. ויש מי שפירש דהכא רבא אליבא דר׳ יוסי קאמר וליה לא סבירא ליה, והוא ניהו הוא דקאמר והלכתא עד שתביא שתי שערות. כלומר לדברי ברבי (עיין רש״י ד״ה מדבריו של ברבי) עד שתגיע לעונת הנדרים מיהא לא תחלוץ, אבל הלכתא שאינה חולצת עד שתביא ב׳ שערות. כלומר, ובשנים דקודם הזמן הזה אינן נקראין שערות אלא שומא בעלמא. ולא תיקשי לך דלמה קאמר רבא עד שתגיע לעונת הנדרים והלכתא עד שתביא ב׳ שערות, דיש לנו כיוצא בה בפסחים (פסחים ל:) לדידי חדתא עבדין לי והלכתא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין. וההוא דבפרק התקבל (גיטין שם) דאמר רבא ג׳ מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, ההיא רבא אליבא דנפשיה קאמר, וכנגדן בקטנה דקאמר לומר בשקטנה מגעת לעונת נדרים דקטן היינו מי״ב שנה ויום אחד עד י״ג שנה ויום אחד הרי זו חולצת דגדולה היא ובשהביאה שתי שערות. ואין נראה כן מדברי ר׳ אלפסי ז״ל, אלא מדבריו שכתב כאן נראה דרבא לטעמיה דנפשיה קאמר הכא, דאיהו ז״ל לא אייתי הכא הא (דרב) [דברבי] ואפילו הכי כתב הא דרבא, דאלמא רבא לטעמא דנפשיה קאמר. ונראה שהוא ז״ל מפרש הגיע לעונת הנדרים דהיינו עונה שנדריה קיימין, דהיינו מי״ב שנה ויום אחד ולמעלה ובשהביאה שתי שערות, והתם (גיטין שם) נמי הכי מפרשינן לה. והא דקאמר התם וכנגדן בקטנה, לאו שתגיע לעונת הנדרים של קטן, דעונת הנדרים לקטן היינו מי״ג שנה ויום אחד ולמעלה, ואשה משהגיעה לי״ב ויום אחד הרי זו גדולה, אלא כנגדן דקאמר היינו עונת הנדרים, כלומר קטן שהגיע לעונת הנדרים נדרו נדר והקדשו הקדש, בין יודע למי נדר בין אינו יודע, וקטנה בשהגיעה לעונת הנדרים שלה חולצת והוא שהביאה שתי שערות דהויא גדולה גמורה כדאיפסיקא הלכתא הכא. וכבר הארכתי יותר מזה בפרק התקבל (שם ד״ה הגיעו. ועיין רשב״א נדה שם ד״ה הא) בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר עד שתגיע לעונת הנדרים – פרש״י ז״ל דהיינו שנת י״א עצמה שנדריה נדרים ונבדקין ובפ׳ התקבל (דף ס״ה) פי׳ דמיירי כשהביאה ב׳ שערות וגדולה היא דתוך זמן כלאחר זמן. והקשו בתוס׳ דהא אפי׳ רבא בפ׳ יוצא דופן דתוך זמן כלפני זמן ועדיין קטנה היא לכפר״ת ז״ל דרבא דהכא והתם אליבא דרי יוסי קאמר דסבר קטנה חולצות ומי׳ צריך שתהא לה דעת לכוין לחליצה ולא סגי כשהגיע לפעוטו׳ כדברי ר׳ אמי אלא עד שתגיע לעונת הנדרים ואפי׳ שלא הביאה שערות ובא התלמוד לפסק והלכתא עד שתביא ב׳ שערות פי׳ שתי שערות חשובי׳ דהיינו לאחר י״ב שנה ויום א׳ דמקמי הכי שומא בעלמא נינהו והיינו דאמרי התם אמר רבא ג׳ מדות בקטן הגיעו לעונת נדרי׳ נדריהם נדר וכנגדן בקטנה חולצת בקטנה שהגיע לעונת הנדרים שלה דהיינו שנת י״ב חולצה והיינו כסברי׳ דרבא דהכא דסבר כר׳ יוסי ולית הלכתא כוותיה ויש שפי׳ דהא דאמר רבא הכא עד שתגיע לעונת נדרים שנדרים קיימי דהיינו מבת י״ב שנה ויום א׳ וכשהביאה ב׳ שערו׳ דהוי׳ גדולה וכדרבנן והא דאמר רבא התם וכנגדו בקטנה חולצות היינו בזמן עונת נדרים של זכר שהוא שנת י״ג והא דקרי לה קטנה לאו דוקא וכן נר׳ דעת הגאוני׳ ז״ל שפסקו הלכה כההיא דרבא וכבר כתבתיה במקומה בס״ד.
אמר ר׳ אמי: מדבריו של ברבי (האיש הגדול, ר׳ יוסי), נלמוד: קטנה חולצת אפילו כשהיא בגיל הפעוטות, כבת שש ושבע. רבא אמר: אינה חולצת עד שתגיע לעונת נדרים, כבת אחת עשרה, שיש בה דעת עד שמסוגלת להבין משמעות של נדר. אולם מסכמים: והלכתא [והלכה פסוקה]: אינה חולצת עד שתביא שתי שערות.
Rabbi Ami said: From the words of the great man, Rabbi Yosei, let us learn: A female minor performs ḥalitza even as a young child, at age six or seven. Rava said: She may not perform ḥalitza until she reaches the age of vows as an eleven-year-old, when she has enough intellectual capacity to understand the meaning of a vow. However, the Gemara concludes: And the halakha is: She may not perform ḥalitza until she has two pubic hairs.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חָלְצָה בִּשְׁנַיִם וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג וְהָא אָמַר ר״נרַב נַחְמָן חֲדָא זִימְנָא דְּאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה.

It was taught in the mishna: If she performed ḥalitza before two or three people, and one of them is found to be disqualified to serve as a judge, Rabbi Shimon and Rabbi Yoḥanan the Cobbler validate it. Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha does not follow this pair who validate such a case. The Gemara asks: But didn’t Rav Naḥman already say this same ruling one time before? As Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: Ḥalitza must be conducted before three people, indicating that there must be no fewer than three valid judges.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין הלכה כאותו הזוג – אלא כתנא קמא דבעי ג׳.
והאמר רב נחמן כו׳ – בריש פירקא (דף קא:).
רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים בשנים – ולאו דוקא שנים אלא לשון עדות בעלמא נקט שנים ובקונטרס ל״ג שנים.
מתניתין חלצה בשנים או בג׳ נמצא א׳ מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה. אר״י אר״נ אין הל׳ כאותו הזוג. והארש״נ חדא זימנא דאר״י אר״נ הל׳ מצות חליצה בג׳. צריכא דאי איתמר הך קמייתא ה״א ה״מ לכתחלה אבל בדיעבד אפילו בתרי נמי כשירה קמ״ל אין הל׳ כאותו הזוג. ואי אשמעינן בהא ה״א ה״מ בדיעבד אבל לכתחילה לבעיי ה׳ קמ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ חדא זימנא דאמר רב יוסף כו׳ כצ״ל. תוס׳ בד״ה ובא מעשה כו׳ אית לך כשר. ונ״ב גם בירושלמי אינו ואית לך כשר וגם מדברי רבי עקיבא הוא נראה לי:
ב שנינו במשנה: אם חלצה בשנים, או בשלושה, ונמצא אחד מהם פסול — ר׳ שמעון ור׳ יוחנן הסנדלר מכשירים. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג שהכשיר. ושואלים: והא [והרי כבר] אמר רב נחמן אותה הלכה חדא זימנא [פעם אחת]. שאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: חליצה בשלשה, ומכאן נלמד שאי אפשר בפחות מכך!
It was taught in the mishna: If she performed ḥalitza before two or three people, and one of them is found to be disqualified to serve as a judge, Rabbi Shimon and Rabbi Yoḥanan the Cobbler validate it. Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha does not follow this pair who validate such a case. The Gemara asks: But didn’t Rav Naḥman already say this same ruling one time before? As Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: Ḥalitza must be conducted before three people, indicating that there must be no fewer than three valid judges.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) צְרִיכִי דְּאִי אִיתְּמַר הָךְ קַמַּיְיתָא הֲוָה אָמֵינָא ה״מהָנֵי מִילֵּי לְכַתְּחִילָּה אֲבָל דִּיעֲבַד אפי׳אֲפִילּוּ תְּרֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג אֶלָּא כְּתַנָּא קַמָּא ה״אהֲוָה אָמֵינָא דִּיעֲבַד אֲבָל לְכַתְּחִילָּה לִיבְעֵי חֲמִשָּׁה צְרִיכָא.:

The Gemara answers: Both are necessary, for if only the first one, stating that ḥalitza must be before three judges, were stated, I would say: This applies ab initio, but after the fact even two is acceptable. Therefore, he teaches us that the halakha does not follow this pair of Sages, and her ḥalitza before two people is invalid even after the fact. And vice versa: If he would have told us only that the halakha does not follow this pair, but rather the first tanna, I would say that it is valid if performed before three people only after the fact, but they must require five people ab initio, in accordance with Rabbi Yehuda’s opinion. Therefore it is necessary to say both of these statements.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קמ״ל אין הלכה כאותו הזוג – דאע״ג דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני מכשירין.
הני מילי דסגי בתלתא דיעבד – כדקתני חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול פסולה הא כולם כשרים חליצה כשירה אבל לכתחלה ליבעי חמשה כרבי יהודה קמ״ל גבי פלוגתא דרבי יהודה הלכתא כת״ק.
לכתחלה בעי חמשה – מכאן יש ללמוד דאין צריך חמשה אפי׳ לכתחלה ומיהו לפרסומי מילתא עבדינן בחמשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: צריכי [צריכים] שני הדברים להיאמר, דאי איתמר הך קמייתא [שאילו נאמרה רק זו הראשונה], ״חליצה בשלושה״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא לכתחלה, אבל בדיעבד יספיקו אפילו תרי [שניים], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הלכה כאותו הזוג ובשניים חליצתה פסולה אפילו בדיעבד. ולהיפך: אי אשמועינן [אילו היה משמיע לנו] רק שאין הלכה כאותו הזוג, אלא כתנא קמא, הוה אמינא [הייתי אומר] שרק בדיעבד נאמרו הדברים שכשרה בשלושה, אבל לכתחילה ליבעי [שיצטרכו] חמשה, כדעת ר׳ יהודה, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שניהם.
The Gemara answers: Both are necessary, for if only the first one, stating that ḥalitza must be before three judges, were stated, I would say: This applies ab initio, but after the fact even two is acceptable. Therefore, he teaches us that the halakha does not follow this pair of Sages, and her ḥalitza before two people is invalid even after the fact. And vice versa: If he would have told us only that the halakha does not follow this pair, but rather the first tanna, I would say that it is valid if performed before three people only after the fact, but they must require five people ab initio, in accordance with Rabbi Yehuda’s opinion. Therefore it is necessary to say both of these statements.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַעֲשֶׂה שֶׁחָלְצוּ כּוּ׳.: בֵּינוֹ לְבֵינָהּ מִי יָדַעְנָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ.

§ A story is told in the mishna about an incident in which a couple once performed ḥalitza between themselves in private while alone in prison, and the case later came before Rabbi Akiva and he validated it. The Gemara asks: How can we know what happened between him and her? There was no testimony to confirm it, and how can we be certain that the ḥalitza was done properly to validate it? Rav Yehuda said that Shmuel said: And the ḥalitza was validated because there were witnesses who saw them from outside the prison, who testified that the ḥalitza was performed properly.
רי״ףההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דתנן מעשה שחלצה בינו לבינה מנא ידעינן א״ר יהודה אמר שמואל בעדים רואין אותם מבחוץ. אפ״ה לית הלכתא כר״ע אלא חליצה פסולה:
מתניתין. חרש שנחלץ כו׳. פירש הרמב״ם ז״ל (מ״ה) דלהכי קתני הכא שנחלץ ולא קתני שחלץ לפי שהוא חרש ואינו מתכוין לחליצה אלא שהיא חולצת לו כן מצאתי לו בפירוש המשנה שלו (ועיין הלכות יבום שם הי״ג).
בינו לבינה מנא ידעינן. כלומר, שאף על פי ששניהם מודים וחוששין לה, ואפילו מכאן ולהבא, ואף על פי שיש בידן עכשיו לחלוץ וכדאמרינן בשלהי יש נוחלין (בבא בתרא קלה.) גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי דאסיקנא התם זיל חוש לה, ואפילו מכאן ולהבא כדאיתא התם (עיין נמוקי יוסף ונתפ״מ סי׳ לו סק״י).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בינו לבינ׳ מי ידענ׳ – פי׳ דבהודאתן לא סגי ואף על פי שבידו לחלוץ וכדאמרי׳ התם בבעל שאמ׳ גרשתי את אשתי שאפי׳ להבא אינו נאמן לגמרי וכדאמרי׳ התם זול חוש לה ויש שפירוש דה״ק מנא ידעי דהרי אין דבר שבערוה פחות משנים וכי אמרי׳ לעיל שמא חלצה סנדל של א׳ מהם בפני עדים קאמ׳ ומאי דפרכי׳ הכא מנא ידענא לאו דוקא אלא ה״ק מנא ידעי דמהניא שאפי׳ הם מודים ויהיו נאמנים אלינו אין זה כלום כיון שהיה בינו לבינו ובלא עדים והרי זה כאומר גרשתי את אשתי בלא עדים או קדשתי׳ בלא עדים שאינו כלום ונכון הוא.
ג מסופר במשנה שמעשה שחלצו בינו לבינה. ושואלים: בינו לבינה מי ידענא [האם אנו יודעים]? הרי לא היתה עדות בדבר, ומה מועילה חליצה כזאת? אמר רב יהודה אמר שמואל: וצריך להוסיף שעדים היו רואין אותו מבחוץ, אבל לא השתתפו במעשה עצמו.
§ A story is told in the mishna about an incident in which a couple once performed ḥalitza between themselves in private while alone in prison, and the case later came before Rabbi Akiva and he validated it. The Gemara asks: How can we know what happened between him and her? There was no testimony to confirm it, and how can we be certain that the ḥalitza was done properly to validate it? Rav Yehuda said that Shmuel said: And the ḥalitza was validated because there were witnesses who saw them from outside the prison, who testified that the ḥalitza was performed properly.
רי״ףההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִיבַּעְיָא לְהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁחָלְצוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַבָּרַאי וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין אוֹ דִלְמָא מַעֲשֶׂה שֶׁחָלְצוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּבֵית הָאֲסוּרִין הָיָה מַעֲשֶׂה וּלְבֵית הָאֲסוּרִין בָּא מַעֲשֶׂה

A dilemma was raised before the students in the house of study with regard to the incident recorded in the mishna in which a private ḥalitza performed in a prison was validated: Did the incident in which they performed ḥalitza between him and her privately actually take place outside in a different locale, and the reference to prison is that the case came before Rabbi Akiva when he was confined in prison? Or, perhaps the incident when they performed ḥalitza between him and her took place in prison, and then this case came before Rabbi Akiva? Rav Yehuda said that Rav said: The ḥalitza incident took place in prison, and also the case came to Rabbi Akiva when he was in prison.
רי״ףתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובא מעשה לפני ר׳ עקיבא בבית האסורין – וא״ת והא במתני׳ משמע בהדיא שחלצה בבית האסורין דקתני מעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני רבי עקיבא ויש לומר דבהרבה ספרים גרסי׳ בא מעשה לפני ר׳ עקיבא בלא וי״ו וקאי נמי בבית האסורין ארבי עקיבא ואם תאמר והיכי פשיט שהמעשה בא לפני רבי עקיבא בבית האסורין ולא בא אבראי ויש לומר דיודע הגמרא שבא לפניו בבית האסורין כדאמר בירושלמי רבי יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין דרבי עקיבא היה מכריז ואמר מאן בעי מחטין ומאן בעי צנורין חלצה בינו לבינה מהו אדיק ליה רישיה מן כוותיה אמר ליה אית לך כושין אית לך כשר.
ובא לפני ר״ע בבית האסורים והכשיר – תניא בתוספתא ר׳ יוחנן הסנדלר היה הולך לפני בית האסורין שרבי עקיבא אסור שם ונשא מנעלים על כתפו והיה צועק מנעלים למי מנעלים למי חלצה בינו לבינה מהו וכל זה היה עושה כדי שלא יבינו אומות העולם דללמוד תורה הוא צריך היה רבי עקיבא תפוס אודיק ר״ע בבזעא דדשא [א״ל] יש לך כושר יש לך כושר. והבין ר״י הסנדלר דכשרה היא והיינו האי דקתני הכא ובא רבי עקיבא והכשיר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ובא מעשה לפני כו׳ וא״ת היכי פשיט שהמעשה בא לפני ר״ע בבית האסורין כו׳ עכ״ל מדלא קאמר או דלמא ובא מעשה לפני רבי עקיבא אבראי היה ומעשה שחלצו בבית האסורין היה משמע להו דלא קמבעיא ליה אלא אמעשה שחלצו אם היה בבית האסורין אם לאו אבל הא פשיטא ליה אמעשה שבא לפני רבי עקיבא דבבית האסורין היה ואהא הקשו וא״ת והיכי פשיט לו לאבעיין טפי אמעשה שבא לפני רבי עקיבא ממעשה שחלצו אם היה בבית האסורין אם לאו דכמו דאיכא למימר דקאי בבית האסורין ארבי עקיבא לחוד ה״נ איכא למימר דקאי בית האסורין אמעשה שחלצו לחוד וק״ל:
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים בבית המדרש שאלה בהבנת לשונה של משנתנו: האם המעשה היה שחלצו בינו לבינה אבראי [בחוץ] במקום אחר, ובא מעשה זה לפני ר׳ עקיבא כאשר היה הוא אסור בבית האסורין, או דלמא [שמא] מעשה שחלצו בינו לבינה כשהיו היבם והאשה בבית האסורין, ואותו מעשה בא לפני ר׳ עקיבא? אמר רב יהודה אמר רב: בבית האסורין היה מעשה החליצה, וגם לבית האסורין בא מעשה כשהיה ר׳ עקיבא במאסר.
A dilemma was raised before the students in the house of study with regard to the incident recorded in the mishna in which a private ḥalitza performed in a prison was validated: Did the incident in which they performed ḥalitza between him and her privately actually take place outside in a different locale, and the reference to prison is that the case came before Rabbi Akiva when he was confined in prison? Or, perhaps the incident when they performed ḥalitza between him and her took place in prison, and then this case came before Rabbi Akiva? Rav Yehuda said that Rav said: The ḥalitza incident took place in prison, and also the case came to Rabbi Akiva when he was in prison.
רי״ףתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות קה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות קה:, רי"ף יבמות קה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות קה:, רש"י יבמות קה:, תוספות יבמות קה:, תוספות ישנים יבמות קה:, ההשלמה יבמות קה:, פסקי רי"ד יבמות קה:, רשב"א יבמות קה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות קה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות קה:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות קה:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות קה:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות קה:, גליון הש"ס לרע"א יבמות קה:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות קה:

Yevamot 105b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 105b, Rif by Bavli Yevamot 105b, Collected from HeArukh Yevamot 105b, Rashi Yevamot 105b, Tosafot Yevamot 105b, Tosefot Yeshanim Yevamot 105b, HaHashlamah Yevamot 105b, Piskei Rid Yevamot 105b, Rashba Yevamot 105b, Meiri Yevamot 105b, Ritva Yevamot 105b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 105b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 105b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 105b, Gilyon HaShas Yevamot 105b, Steinsaltz Commentary Yevamot 105b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144