בגמרא אלא לא קשיא כאן בספרים כאן בתפילין ומזוזות מאי תרגום שכתבו מקרא איכא. ויש לתמוה מעיקרא מאי סבר ואפשר דמעיקרא הוי סבר דלטוטפת דכתיב בתפילין ומזוזות לאו לשון הקדש אלא לשון תרגום מלשון ועיניו מטייפין כמו שפרש״י בחומש מלשון טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים אבל המקשה סבר דפשוטו של מקרא הוא כמו שפירש״י בחומש ומנחם פירש מלשון דבור כמו הטף לא תטיפו:
שם אלא לא קשיא כאן בספרים כאן במגילה. וקשיא לי במגילה נמי הניחא מקרא שכתבו תרגום אינו מטמא הידים כיון דשאר לשונות פסולים דכתיב ככתבם וכלשונם אלא תרגום שכתבו מקרא אמאי אינו מטמא כיון שכתב בלשון הקדש הא תנן לקמן במתני׳ דריש פ״ב דהלועז ששמע אשורית יצא אלמא דאשורית מיקרי שפיר ככתבם וכלשונם אפילו לאינן בקיאין ולכאורה היה נראה דהא דכתיב ככתבם וכלשונם היינו באותן כתב ולשון שכתבו כותבי המגילה דוקא ומש״ה פסול בתרגום שכתבו מקרא אלא דלפ״ז קשה הא דמתני׳ דלקמן דקורין אותו ללועזות בלעז בין למאי דמוקמינן לה בגיפטית לגיפטים ואמאי כשר הא לא הוי ככתבם וכלשונם שכתבו כותבי המגילה וכ״ש דקשה יותר למאי דאמרי רב ושמואל לקמן לעז יווני לכל כשר וא״כ משמע דאפילו כל המגילה בל׳ יווני ל״ש מקרא שבו ל״ש תרגום שבו אפ״ה כשר וא״כ אטו מי גרע אשורית ולשון הקדש מיונית מיהו בלא״ה כתבו התוס׳ דהאי שינויא דהכא לית ליה ההיא דרב ושמואל אבל קמייתא קשיא ולפמ״ש לעיל בשם הרשב״א ז״ל דההיא דגיפטית לגיפטים דלקמן לאו אליבא דכ״ע איירי אלא תליא בפלוגתא דרשב״ג ורבנן א״כ א״ש דלמאי דמוקמינן להאי ברייתא דתרגום שכתבו מקרא במגילה לית ליה להאי תנא הא מילתא דגיפטית לגיפטים אלא בעינן ככתבם וכלשונם ממש ופליג נמי האי ברייתא אמתניתין דריש פ״ב כנ״ל לולי דמפירוש התוספות בכולה שמעתין לא משמע הכי וכמו שאבאר וצ״ע וראיתי ג״כ שמורי זקיני בס׳ מגיני שלמה הרגיש בסברא זו דתרגום שכתבו מקרא שכתבתי ע״ש:
בתוספות בד״ה כאן במגילה וקשה דהך ברייתא כמאן מיתוקמא כו׳ דאי רבנן א״כ הו״ל למיתני במתני׳ מגילה בהדי ספרים תפילין ומזוזות. ולכאורה יש לתמוה היאך אפשר למיתני מגילה בהדי תפילין ומזוזות הא מגילה כשר בגיפטית לגיפטים כמ״ש התוספות לעיל בשמעתין ובתפילין ומזוזות פסול מיהו בזה מצינן למימר דאכתי קשיא להו לתוספות היאך קתני במתניתין סתמא שהספרים נכתבין בכל לשון ומשמע דאפילו מגילה בכלל דהא בכלל ספרים נינהו ות״ל דבמגילה לא מיקרי ספר אלא באשורית כמ״ש התוספות לעיל דאין מטמא הידים אלא דלפ״ז לא הוו משני התוספות מידי דהאי סוגיא דהכא לית להו דרב ושמואל ורב ושמואל סברי כרב אשי דבסמוך ואכתי אפ״ה לרב ושמואל קשיא מתניתין דהכא דקתני לרבנן אין בין אמאי קחשיב מגילה בהדי ספרים הא רב ושמואל גופייהו מוקי לקמן מתניתין דפ״ב דקראה בכל לשון לא יצא כרבנן ואינהו דאמרי כרשב״ג א״כ אמאי לא קתני מגילה בהדי תפילין ומזוזות אע״כ משום דכשרה ללועזות בלעז דהיינו גיפטית לגיפטים וא״כ הדרא קושיא לדוכתא. ולפום ריהטא היה נ״ל ליישב לפי מאי דפרישית בסמוך דבלא״ה להאי אוקימתא דתרגום שכתבו מקרא איירי במגלה ע״כ לית ליה להאי ברייתא דגיפטית לגיפטים כשר וא״כ למאי דבעי התוס׳ לפרש האי אוקימתא אליבא דרבנן ע״כ היינו מפרשים דהאי דגיפטית לגיפטים כשר מיתוקמא כרשב״ג להיפך מדברי הרשב״א משום דלמאי דקאמרי רב ושמואל דלרשב״ג לעז יוני לכל כשר במגילה וא״כ לישתוק קרא מככתבם וכלשונם וממילא נאמר דדינם כמו שאר ספרים דפסולין בשאר לשונות וכשירין ביונית אע״כ דככתבם וכלשונם אתא להכשיר גיפטית לגיפטים דהכי משמע פשטא דקרא משא״כ לרבנן דשאר ספרים כשירים בכל לשון ואפ״ה פסלי במגילה אפילו במקרא שכתבו תרגום והיינו ע״כ משום דככתבם וכלשונם משמע להו דוקא כמו שהיו כותבין כותבי המגילה וא״כ ממילא דגיפטית לגיפטים פסול לדידהו וא״כ מקשו התוס׳ שפיר שאם נפרש כן תקשי מתניתין דהכא דקתני אין בין אמאי לא קחשיב מגילה בהדי תפילין ומזוזות דהא שווין לגמרי ומש״ה נדחקו לפרש אוקימתא דהכא כרשב״ג ולומר דלאוקימתא זו לית להו דרב ושמואל ורב ושמואל סברי כרב אשי דבסמוך לענין אוקימתא דברייתא דתרגום שכתבו מקרא דאתי כרבי יהודא אליבא דרשב״ג אבל רב ושמואל גופייהו סברי כרשב״ג דמתניתין וה״ה למגילה ולפ״ז מוקי שפיר מתניתין דלקמן רפ״ב כרבנן דמתני׳ ומכשרי בלועזות ללעז דהיינו גיפטית לגיפטים אבל שאר לשונות פסולין וכולה מילתא מככתבם וכלשונם נפקא להו אלא דלועז ששמע אשורית יצא מסברא דאטו אחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן כדאיתא בגמרא לקמן וממילא דהנהו רבנן כ״ש דמכשרו בתרגום שכתבו מקרא ומש״ה לא קתני רבנן במתני׳ דהכא מגילה בהדי תפילין ומזוזות כיון דמגילה כשירה בגיפטית לגיפטים אבל לרשב״ג דמתניתין דפוסל בשאר ספרים בשאר לשונות ומכשיר ביונית מיפת אלקים ליפת א״כ ה״ה למגילה ואייתר ליה ככתבם וכלשונם נמי להכשיר גיפטית לגיפטים אלא דלפ״ז דאוקימתא דהכא דתרגום שכתבו מקרא איירי כרשב״ג וליתא לדרב ושמואל אלא דע״כ יונית פסול קשה מ״ט דפסול במגילה טפי מבספרים הא כתיב יפת אלקים ליפת אע״כ דמגילה שאני דכתיב ככתבם וכלשונם לפסול יונית וא״כ תו לא מייתר לן ככתבם וכלשונם להכשיר גיפטית לגיפטים דאדרבא משמע דוקא כמו שכתבו כותבי מגילה דאפילו תרגום שכתבו מקרא יונית הכל פסול אלא כהווייתן ואם כן מאי מקשו התוספות לעיל בד״ה עד שיכתבנו דלמאי דמוקי לברייתא במגילה אמאי אינו מטמא הידים הא כשר הגיפטית לגיפטים ולמאי דפרישית אינו כן דהא לפירושם הכא דלאוקימתא זו היינו כרשב״ג ודלא כרב ושמואל א״כ ע״כ דגיפטית לגיפטים לרשב״ג פסול מפשטיה דככתבם וכלשונם דהיינו כמו שכתבו כותבי המגילה ומק״ו דתרגום שכתבו מקרא וכדפרישית וצ״ע ודו״ק היטב:
בא״ד א״כ הו״ל למיתני מגילה בהדי תפילין ומזוזות כו׳ עכ״ל. וקשיא לי דהא מוקמינן לעיל דמתניתין דקתני אין בין לאשמעינן דלטמא את הידים זה וזה שוין וא״כ אפשר דתנא דמתניתין סובר דמגילה אינו מטמא הידים כשמואל וכר״י לעיל דף ז׳ ומש״ה לא קתני מגילה בהדי תפילין ומזוזות ואע״ג דברייתא דמקרא שכתבו תרגום מוקמינן לה כרבנן וקתני מטמא הידים כשנכתבו אשורית מ״מ תנא דמתניתין לא סבר הכי דבלא״ה כתבו התוספות לעיל דשמואל מוקי לכולהו מתניתין דפ״ב כוותיה דמדרבנן ניתנו ליכתב ואפ״ה אין מטמא הידים ובהכי הוי ניחא לן טפי מלמימר דאוקימתא דהכא לית ליה דרב ושמואל דמה״ט כתבו כמה פוסקים דלא כרב ושמואל כמו שאפרש בפ״ב אי״ה וצ״ע ודו״ק:
בא״ד וע״כ צ״ל שזה המתרץ אינו סובר דרשב״ג כרב ושמואל דלקמן כו׳ עכ״ל. כבר כתבתי שכמה פוסקים פסקו דלא כרב ושמואל מההיא אוקימתא דהכא ולענ״ד אף לפי שיטת התוספות דלא מיתוקמא האי אוקימתא כרבנן משום קושיא דאין בין אלא כרשב״ג אכתי מצינן למימר דהיינו כרשב״ג אליבא דר״י דרשב״ג לא מכשר יונית אלא בסתם ולא בשאר ספרים וא״כ ממילא דבמגילה נמי פוסל אפילו ביונית אלא הא דמוקי לברייתא במגילה ולא מוקי לה בשאר ספרים כרב אשי דבסמוך היינו משום ספר ודיו כקושית התוספות בסמוך ונהי דרב אשי מוקי להאי ברייתא לענין הצלה מפני הדליקה הנהו אמוראי דאוקימתא דהכא לא משמע להו ומש״ה א״א לאוקמי האי ברייתא דאשורית וספר ודיו אלא או בס״ת או במגילה דבעי ספר ודיו דס״ת לכ״ע בעי נמי ספר ודיו כמ״ש התוספות בפרק כל כתבי: