×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִיבְרָא מַלְכָּא אַתְּ דְּאִי לָאו מַלְכָּא אַתְּ לָא מִימַּסְרָא יְרוּשָׁלַיִם בִּידָךְ דִּכְתִיב {ישעיהו י׳:ל״ד} וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל וְאֵין אַדִּיר אֶלָּא מֶלֶךְ דכתי׳דִּכְתִיב {ירמיהו ל׳:כ״א} וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וְגוֹ׳ וְאֵין לְבָנוֹן אֶלָּא ביהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ג׳:כ״ה} הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן וּדְקָאָמְרַתְּ אִי מַלְכָּא אֲנָא אַמַּאי לָא קָאָתֵית לְגַבַּאי עַד הָאִידָּנָא בִּרְיוֹנֵי דְּאִית בַּן לָא שָׁבְקִינַן.
in truth, you are a king, if not now, then in the future. As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” (Isaiah 10:34). And “mighty one” means only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” And “Lebanon” means only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25). And as for what you said with your second comment: If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us who did not allow us to do this.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
איברא מלכא את – מלך אתה עתיד להיות.
והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא – אלמא אדיר הוא מושל.
לבנון זה בית המקדש – שמלבין עונותיהן של ישראל.
אי לאו דמלכא את לא מימסרא ירושלים בידך – אע״ג דאכתי לא מימסרא בידו עד שבא טיטוס מ״מ כיון דכבר צר עליה שלש שנים והוה כפנא הוי כאילו כבר נמסרה.
כבר ידעת בניקב קרום של מוח שהיא טרפה וטרפה אינה חייה וא״כ זה שאמר בהגדה זו וניקר במוחו שבע שנים מעשה נס היה לדעתו ומ״מ יש מי שכתב מצד הנסיון שניקב קרום של מוח באדם אינה טרפה וחי ומוליד ומשביח וכן שאין באדם הרבה מטרפיות שבבהמה אלא שקצתם מיהא יש בו:
דכתיב והלבנון באדיר יפול ואין אדיר כו׳. לפי ענין שלמעלה עוד היום בנוב גו׳ על מפלת סנחריב וחיילותיו נאמר כל הענין אך הדרש דהכא משמע ליה למדרש על חורבן המקדש דאין לבנון אלא מקדש ומייתי מדכתיב ההר הטוב הזה והלבנון דלא נאמר ההר הטוב בה׳ הידיעה רק על הר המוריה שכבר נבחר לטוב מאבותינו אברהם יצחק ויעקב והלבנון קאי על בנינו של מקדש בהר הטוב הזה מעצי לבנון גם כי הוא מלשון בנין או מלבין כפרש״י ודו״ק:
אילו חבית דבש ודרקון כו׳. דבש הוא אחד מהמשקים שיש בו משום גילוי ודרקון שהוא הנחש הוא כרוך עליה עד פתיחתם שיוכל להטיל בו ארס ולהזיק את האדם ואמר דבודאי שוברין החבית ולהפסידה קצת בשביל הדרקון להורגה עם שבירת החבית ורש״י פירש כדי שילך הדרקון כו׳ עכ״ל ואין זה במשמע דא״כ מה ירויח בשבירת החבית וה״נ קאמר למאי דאיבעי ליה למימר כו׳ דשקלינן לדרקון וקטלינן ליה כו׳ והדמיון הבריוני הם הנחשים וחומת העיר הוא החבית וכל אשר בה הוא דבש שבתוכה גם אם יהיה חומת העיר לשריפה ויהיה הפסד קצת גם במה שבתוכה תרויח בהריגתם דבריוני. ואמר
משיב חכמים כו׳. ר״ל דעון אנשי העיר הוא הגורם שהקב״ה משיב חכמים גו׳ שלא יהיה להם דעת להשיב.
א״ל לא תצטער שמועה כו׳. אפשר שציער עצמו שהיה חושב כי מחמת חולי נפוח רגלו וע״כ כשא״ל שמועה טובה כו׳ א״ל מאי תקנתיה כו׳ דודאי היה בידו לעשות לו מנעלים אחרים אלא שאמר דמ״מ נפוח הוא זה ומאי תקנתיה וא״ל ליתי איניש כו׳ בזה תראה דלאו חולה נפוח הוא דלא בעי רפואה כחולי אחר:
א״ל ומאחר דחכמיתו כולי האי אמאי לא אתית כו׳. הוסיף בקושייתו דלעיל דמתוך חכמתכם היה לך לבא אצלי ולהנצל מבריוני דלא שבקוך דקאמרת והשיב אעפ״כ הא אמרי לך דגם הם חכמים ולא נוכל להנצל מהם וא״ל הא נמי אמרי לך במשל דלעיל. ואמר
אי אלהימו צור גו׳ זה טיטוס כו׳. כדברי ר׳ נחמיה בספרי שדיבר הכתוב כלפי אומות ואמר האויב זה טיטוס אי אלהימו גו׳ דהיינו כדמסיים דכסבור שהרג את עצמו ומייתי נמי מהאי קרא שמו אותותם אותות שהיה סבור דאותות וסימנים של הריגת אדם שהיא יציאת הדם היא ג״כ אות והריגה של עצמו:
מי כמוך חסין יה גו׳. בקרא דלעיל מיניה כתיב ונורא על כל סביביו שאמר כי מדתו אינו כמדת בשר ודם שהוא מוותר לנגד אוהביו ומדקדק עם אויביו ומדתו ית׳ הוא היפך בעוה״ז כי הוא נורא על כל סביביו לדקדק עמהם כחוט השערה כדאמרינן סוף יבמות ובפ׳ הפרה ולגבי רשעים אמר שה׳ אלהי צבאות אתה לנקום בהם מיד ומי כמוך במדה זו שאתה חסין וקשה יה שהוא שם הגלות להיות שותק ולהאריך להם עד בוא קיצם כדמסיק שבא יחוש כו׳ כדי לטורדם בעוה״ב וההיפך זה בצדיקים וכה״ג דריש מי כמוך באלים ה׳ וגו׳ מי כמוך במדה זו לעשות עצמו אלם נגד רשעים ויצא להם זה הדרש דלא מצינו כמוהו אלם חסר יו״ד מלשון אלם ואמר מה עשה נטל את הפרוכת כו׳ שבודאי לא היה חש ליטול עמו רק כלי זהב וכסף שבבהמ״ק אבל נטל גם הפרוכת כדי להשתבח בטפת דם שהרג את עצמו דהיינו אשר כן עשו וכל הדרש הזה הוא בפרש״י בקהלת אך מה שדרשו הכא קבורים במקום קבוצים לא הביא בפירושו והניח קבורים כמשמעו ע״ש ואפשר משום דלא משמע ליה למדרש אל תקרי קבורים אלא קבוצים דלא מצינו בשום מקום צ׳ מתחלף ברי״ש אבל אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו ניחא ליה דב׳ מתחלף בכ׳ בשורש הכתיבה ונראה לפרש לפי הדרש דלאו דוקא אל תקרי קבורים אלא קבוצים אלא דמשמעות קבורים הוא קבוצים כמו קיבורא דאהיני שפירשו בו מלשון קיבוץ של תמרים. ואמר
שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים כו׳. ר״ל גם כי נשבע שלא יביא מבול לעולם אין זה אלהיהם של אלו אבל אלהיהם אין גבורתו אלא במים בא פרעה כו׳ וא״ל רשע כו׳ בן בנו של עשו הרשע כו׳ גם כי מלכות רומי שלחוהו קבלה היה בידם שחורבן בית שני היה ע״י זרעו של עשו כמפורש בכמה מדרשות וכבר כתבנו בזה שמלך הראשון היה צפו בן אליפז כמפורש בבן גוריון כו׳:
בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו כו׳. בא לו העונש הזה לפי שחטא שחירף וגידף בדבורו שבא מכח הנשמה שבא דרך החוטם למוח כמ״ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ות״א לרוח ממללא וענין שנקר במוחו כו׳ ושמע קול ארזפתא אשתיק יש לפרש רמז מקרא דמייתי לעיל שאמר שאגו צורריך גו׳ יודע כמביא למעלה ר״ל יודע באותו פרוכת שהביא לעירו שיהיה לו למעלתו להשתבח בו בעירו או ר״ל כמביא למעלה כמ״ש כסבור שהרג את עצמו ואמר שהיה עונשו בסבך עץ קרדומות כמו שנקר קורדם את העץ כן נקר היתוש במוחו ולאביי נמי קאמר דפיו נחשת וצפרניו ברזל כקורדם הזה ואמר פתוחיה שהיה לו קצת נחמה ופתח כי יחד עובד כוכבים וישראל בכשיל וכלפות יהלומון להשתיקו בקל ארזפתא ואמר שפצעו מוחו כו׳ למר כגוזל הוא רמז לכ״י כמ״ש במראות בין הבתרים קחה לי עגלה גו׳ תור וגוזל גו׳ ויבתר אותם בתוך ואת הצפור לא בתר רמז שעובדי כוכבים יכלו וישראל יהיו קיימין וזה שאמר במזמור הזה אל תתן לחית נפש תורך גו׳ דהיינו תור וגוזל. ואמר
ליבדרו קיטמי אשב ימי דלא לישכחיה אלהא כו׳. שבע ימים הם לפי ז׳ האקלימים ע״ש שבעה כוכבי לכת והרשע הזה חירף כלפי מעלה שאין לו כח בשבעת הימים אבל נתן הממשלה לשבעה כוכבי לכת שלמעלה ולא לישכחיה אלהא כו׳ שאין לו ממשלה עליהם ויש לזה ג״כ רמז בקרא דמייתי שאמר עד מתי אלהים יחרף צר גו׳ גם אחרי מותו הוא מחרף שאין ממשלתך בז׳ ימים ואתה אלהים מלכי מקדם גו׳ שכבר מקדם הראית כחך וישועתך בכל הימים כי אתה פוררת בעזך ים גו׳ ההוא רמז על המלאך של ים שנקרא עוזא שפיררת אותו בממשלתו ואתה בקעת מעין ונחל גו׳ אתה הובשת נהרות גו׳ כי כחך בכל ימים ונהרות ואמר לך יום אף לך לילה גו׳ דהיינו למצוא כחשיכה כאורה ואין נסתר מנגד עיניך היפך שאמר דלא לישכחיה אלהא דיהודאי. ואמר
א״ל מלייהו נפישין ולא מצית כו׳. כפר בתורה מן השמים דא״א שניתנה מן השמים כיון דא״א לקיימה כולה ומלייהו הם כדברים בעלמא גם לזה יש רמז בהאי קרא שאמר עוד זכור זאת אויב חרף ה׳ גו׳ שאומר אל תתן לחית נפש שהם ישראל תורך כמ״ש דא״א לקיימה כולה כי השכחה מצויה באדם והיה התשובה שהבטחתנו ענייך שהם ישראל אל תשכח לנצח כמ״ש כי לא תשכח מפי זרעו וגו׳ ואמר כל המיצר לישראל כו׳ מפורש באגדת חלק:
איברא מלכא את [אמנם מלך אתה] ואם לא עכשיו, תהיה מלך בעתיד, דאי לאו מלכא את [שאם לא מלך אתה] לא מימסרא [נמסרת] ירושלים בידך, דכתיב [שנאמר]: ״והלבנון באדיר יפול״ (ישעיה י, לד), ואין ״אדיר״ אלא מלך, דכתיב [שנאמר]: ״והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא״ (ירמיה ל, כא), הרי ש״אדיר״ מקביל למושל. ואין ״לבנון״ אלא בית המקדש, שנאמר: ״ההר הטוב הזה והלבנון״ (דברים ג, כה). ודקאמרת [ומה שאתה אומר בשאלתך השניה]: אי מלכא אנא, אמאי [אם מלך אני, מדוע] לא קאתית לגבאי [באת אלי] עד האידנא [עכשיו]בריוני דאית בן [הבריונים שיש בנו] לא שבקינן [הניחו לנו] לעשות כן.
in truth, you are a king, if not now, then in the future. As if you are not a king, Jerusalem will not be handed over into your hand, as it is written: “And the Lebanon shall fall by a mighty one” (Isaiah 10:34). And “mighty one” means only a king, as it is written: “And their mighty one shall be of themselves, and their ruler shall proceed from the midst of them” (Jeremiah 30:21), indicating that “mighty one” parallels “ruler.” And “Lebanon” means only the Temple, as it is stated: “That good mountain and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25). And as for what you said with your second comment: If I am a king why didn’t you come to me until now, there are zealots among us who did not allow us to do this.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וּדְרָקוֹן כָּרוּךְ עָלֶיהָ לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן אִישְׁתִּיק קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא {ישעיהו מ״ד:כ״ה} מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ שָׁקְלִינַן צְבָתָא וְשָׁקְלִינַן לֵיהּ לִדְרָקוֹן וְקָטְלִינַן לֵיהּ וְחָבִיתָא שָׁבְקִינַן לַהּ.

Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [derakon] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to kill the snake? In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥanan ben Zakkai was silent and did not answer. In light of this, Rav Yosef later read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥanan ben Zakkai should have said the following to Vespasian in response: In such a case, we take tongs, remove the snake, and kill it, and in this way we leave the barrel intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרוך עליה – דבוק ולהוט אחריה.
אין שוברין את החבית – כדי שילך לו הדרקון כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה.
וחביתא שבקינן לה – כך היינו מצפים אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה ותהיה העיר קיימת ונשלים עמך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבין אספסיינוס כי רבן יוחנן מבקש ממנו שלא להחריב את ירושלים, אמר ליה [לו] אספסיינוס לרבן יוחנן: אילו יש לאנשים חבית של דבש ודרקון (נחש) כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל (בגלל) דרקון כדי להמיתו? כך צריך אני להחריב את העיר על מנת להרוג את הבריונים שבתוכה. אישתיק [שתק] רבן יוחנן ולא ענה. קרי עליה [קרא עליו] רב יוסף, ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ עקיבא, שנתקיים בו ברבן יוחנן הכתוב: ״משיב חכמים אחור ודעתם יסכל״ (ישעיה מד, כה), שכן איבעי ליה למימר ליה [היה צריך לומר לו] כך בתשובה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה [לוקחים אנו צבת, ונוטלים אנו אותו, את הדרקון, והורגים אותו, ואת החבית משאירים אותה שלימה] וכך צריך היה לעשות, להרוג את המורדים ולהשאיר את העיר.
Understanding that Rabban Yoḥanan ben Zakkai was prepared to ask him not to destroy the Temple, Vespasian said to him: If there is a barrel of honey and a snake [derakon] is wrapped around it, wouldn’t they break the barrel in order to kill the snake? In similar fashion, I am forced to destroy the city of Jerusalem in order to kill the zealots barricaded within it. Rabban Yoḥanan ben Zakkai was silent and did not answer. In light of this, Rav Yosef later read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25). As Rabban Yoḥanan ben Zakkai should have said the following to Vespasian in response: In such a case, we take tongs, remove the snake, and kill it, and in this way we leave the barrel intact. So too, you should kill the rebels and leave the city as it is.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַדְּהָכִי אתי פְּרֵיסְתְּקָא עֲלֵיהּ מֵרוֹמִי אֲמַר לֵיהּ קוּם דְּמִית לֵיהּ קֵיסָר וְאָמְרִי הָנְהוּ חֲשִׁיבֵי דְּרוֹמִי לְאוֹתֹיבָךָ בְּרֵישָׁא הֲוָה סָיֵים חַד מסאני בְּעָא לְמִסְיְימֵא לְאַחֲרִינָא לָא עָיֵיל בְּעָא למשלפא לְאִידַּךְ לָא נְפַק אֲמַר מַאי הַאי.

In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this?
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פרסתק
פרסתקא(מגילה יג) ודלמא פרסתקי שדור (בבא מציעא סה) פריסתקא דמלכא (גיטין נו:) פרוסתקא דרומאי פי׳ כתב (א״ב פי׳ בל״י כתב נוסף בסוף ספר):
א. [נאך בעפעהל.]
פריסתקא – שליח.
לא נפיק – שנתדשנו אבריו משמחת השמועה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדהכי [בינתיים, בתוך כדי שיחתם] אתי פריסתקא עליה [בא שליח עליו] מרומי, אמר ליה [לו] השליח: קום, דמית ליה [שמת לו] הקיסר, ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא [ואומרים, מתכוונים, אותם חשובי רומי להושיבך בראש] ולעשותך קיסר. באותה שעה הוה סיים חד מסאני [היה אספסיינוס נעול נעל אחת], בעא למסיימא לאחרינא [רצה לנעול את האחרת] לא עייל [נכנסה] לרגלו. בעא למשלפא לאידך [רצה לחלוץ את הנעל האחרת] שהיה נעול בה, לא נפק [יצאה]. אמר: מאי האי [מה זאת]?
In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this?
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ לָא תִּצְטַעַר שְׁמוּעָה טוֹבָה אַתְיָא לָךְ דִּכְתִיב {משלי ט״ו:ל׳} שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לֵיתֵי אִינִישׁ דְּלָא מְיַתְּבָא דַּעְתָּךְ מִינֵּיהּ וְלַחֲלֹיף קַמָּךְ דִּכְתִיב {משלי י״ז:כ״ב} וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם עֲבַד הָכִי עֲיַיל אֲמַר לֵיהּ וּמֵאַחַר דְּחָכְמִיתוּ כּוּלֵּי הַאי עַד הָאִידָּנָא אַמַּאי לָא אָתֵיתוּ לְגַבַּאי אֲמַר לֵיהּ וְלָא אֲמַרִי לָךְ אֲמַר לֵיהּ אֲנָא נָמֵי אֲמַרִי לָךְ.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורוח נכאה תיבש גרם – וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא תיבש העצם שלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבן יוחנן: לא תצטער ותתמה, כי שמועה טובה אתיא [באה] לך, דכתיב [שנאמר]: ״שמועה טובה תדשן עצם״ (משלי טו, ל) ושמנת מחמת נחת. ושאל: אלא מאי תקנתיה [מה תקנתו], מה אני צריך לעשות כדי לחלוץ את הנעל? אמר לו: ליתי איניש [שיבוא אדם] שלא מיתבא [נוחה] דעתך מיניה [ממנו] ולחליף קמך [ויעבור לפניך], דכתיב [שנאמר]: ״ורוח נכאה תיבש גרם (עצם)״ (משלי יז, כב). עבד הכי, עייל [עשה כן, ונכנסה רגלו]. אמר ליה [לו] אספסיינוס: ומאחר דחכמיתו כולי האי [שאתם חכמים כל כך], עד האידנא אמאי [עד עכשיו מדוע] לא אתיתו לגבאי [באתם אלי]? אמר ליה [לו] רבן יוחנן: וכי לא אמרי [אמרתי] לך כבר? אמר ליה [לו]: אנא נמי אמרי [אני גם כן אמרתי] לך מה שיש בידי לומר.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22). He did this, and his shoe went on his foot. Vespasian said to him: Since you are so wise, why didn’t you come to see me until now? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: But didn’t I already tell you? Vespasian said to him: I also told you what I had to say.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ מֵיזָל אָזֵילְנָא וְאִינָשׁ אַחֲרִינָא מְשַׁדַּרְנָא אֶלָּא בָּעֵי מִינַּאי מִידֵּי דְּאֶתֵּן לָךְ אֲמַר לֵיהּ תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ וְשׁוּשִׁילְתָּא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָסְוָותָא דְּמַסַּיִין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא {ישעיהו מ״ד:כ״ה} מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל אִיבְּעִי לְמֵימַר לֵיהּ לִשְׁבְּקִינְהוּ הָדָא זִימְנָא.

Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it. But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne and its Sages and do not destroy it, and spare the dynasty of Rabban Gamliel and do not kill them as if they were rebels, and lastly give me doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25), as he should have said to him to leave the Jews alone this time.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ששל
ששלאדמהדר ליה למתא שושילתא כבר פי׳ בערך שלשל (גיטין סט.) יהב ליה שושילתא דחקיק עליה שם (גיטין נו:) יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל פי׳ שלשלת יוחסין של נשיאים שרשרות זהב טהור תרגום ירושלמי שלשלן דדהב טב (א״ב תרגום ברתקות זהב שישלן דדהב):
א. [קעטטען.]
תן לי יבנה – שלא תחריבנה ולא תהרוג חכמיה.
ושושילתא דרבן גמליאל – משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד.
ואסוותא – רופאים תן לי מאנשיך שירפאו את רבי צדוק שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אספסיינוס: מיזל אזילנא [הולך אני] לרומי לקבלת תפקיד הקיסר, ואינש אחרינא משדרנא [ואדם אחר אשלח במקומי] להמשיך במצור על העיר והמלחמה בה, אלא בעי מינאי מידי [בקש ממני דבר] שאתן לך. אמר ליה [לו]: תן לי יבנה וחכמיה, שלא תחריב אותה, ושושילתא את שושלת] רבן גמליאל שתשאירם חיים ולא תהרגם כדין מורדים, ועוד תן לי אסוותא דמסיין ליה [רופאים שירפאו אותו], את ר׳ צדוק. קרי עליה [קרא עליו] רב יוסף, ואתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ עקיבא, את הפסוק: ״משיב חכמים אחור ודעתם יסכל״ (ישעיה מד, כה), שכן איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא [היה צריך לומר לו שיניח להם בפעם הזאת].
Vespasian then said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: I will be going to Rome to accept my new position, and I will send someone else in my place to continue besieging the city and waging war against it. But before I leave, ask something of me that I can give you. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Give me Yavne and its Sages and do not destroy it, and spare the dynasty of Rabban Gamliel and do not kill them as if they were rebels, and lastly give me doctors to heal Rabbi Tzadok. Rav Yosef read the following verse about him, and some say that it was Rabbi Akiva who applied the verse to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: “I am the Lord…Who turns wise men backward and makes their knowledge foolish” (Isaiah 44:25), as he should have said to him to leave the Jews alone this time.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהוּא סָבַר דִּלְמָא כּוּלֵּי הַאי לָא עָבֵיד וְהַצָּלָה פּוּרְתָּא נָמֵי לָא הָוֵי.

And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא סבר – רבן יוחנן סבר.
כולי האי – דלישבק לירושלים לא עביד ליה ואשתכח דאפי׳ הצלה פורתא לא עבדי הלכך בעינא מיניה הא דתיהוי הצלה פורתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: והוא, רבן יוחנן בן זכאי מדוע לא עשה כן? — סבר, דלמא כולי האי לא עביד [שמא כל כך לא יעשה בשבילו], והצלה פורתא [מעטה] נמי [גם כן] לא הוי [תהיה], ולכן ביקש דבר מועט שלפחות אותו יוכל לקבל.
And why didn’t Rabban Yoḥanan ben Zakkai make this request? He maintained that Vespasian might not do that much for him, and there would not be even a small amount of salvation. Therefore, he made only a modest request, in the hope that he would receive at least that much.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָסְוָותָא דְּמַסַּיִין לֵיהּ לְרַבִּי צָדוֹק מַאי הִיא יוֹמָא קַמָּא אַשְׁקְיוּהּ מַיָּא דְפָארֵי לִמְחַר מַיָּא דְסִיפּוּקָא לִמְחַר מַיָּא דְקִימְחָא עַד דִּרְוַוח מְיעֵיהּ פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא.

The Gemara asks: What was he requesting when he asked for doctors to heal Rabbi Tzadok? How did they heal him? The first day they gave him water to drink that contained bran [parei]. The next day they gave him water containing flour mixed with bran [sipuka]. The following day they gave him water containing flour. In this way they slowly restored his ability to eat, allowing his stomach to broaden little by little.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיא דפארי – מים שנישורו בהם סובין.
מיא דסיפוקא – סובין גסין וקמח מעורב בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אסוותא דמסיין ליה [רופאים שירפאו אותו] את ר׳ צדוק מאי היא [מה הוא]? כיצד ריפאוהו? — יומא קמא אשקיוה מיא דפארי [יום ראשון השקו אותו מי סובין], ליום המחר השקוהו מיא דסיפוקא [מים עם קמח מעורב בסובין], ליום המחר השקוהו מיא דקימחא [מים עם קמח], עד דרווח מיעיה פורתא פורתא [שהתרווחו מעיו מעט מעט], שאם היה מתחיל לאכול מיד אכילה של ממש, היה מת מכך.
The Gemara asks: What was he requesting when he asked for doctors to heal Rabbi Tzadok? How did they heal him? The first day they gave him water to drink that contained bran [parei]. The next day they gave him water containing flour mixed with bran [sipuka]. The following day they gave him water containing flour. In this way they slowly restored his ability to eat, allowing his stomach to broaden little by little.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲזַל שַׁדַּרֵיהּ לְטִיטוּס וְאָמַר {דברים ל״ב:ל״ז} אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ זֶה טִיטוּס הָרָשָׁע שֶׁחֵירַף וְגִידֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה.

§ Vespasian went back to Rome and sent Titus in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” (Deuteronomy 32:37). This is the wicked Titus, who insulted and blasphemed God on High.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אזל [הלך] אספסיינוס ובמקומו שדריה [שלח אותו] את טיטוס. ומביאים את מה שדרשו על טיטוס: ״ואמר אי אלהימו צור חסיו בו״ (דברים לב, לז)זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה.
§ Vespasian went back to Rome and sent Titus in his place. The Gemara cites a verse that was expounded as referring to Titus: “And he shall say: Where is their God, their rock in whom they trusted?” (Deuteronomy 32:37). This is the wicked Titus, who insulted and blasphemed God on High.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מָה עָשָׂה תָּפַשׂ זוֹנָה בְּיָדוֹ וְנִכְנַס לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה וְעָבַר עָלֶיהָ עֲבֵירָה וְנָטַל סַיִיף וְגִידֵּר אֶת הַפָּרוֹכֶת וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָּם מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא וּכְסָבוּר הָרַג אֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ע״ד:ד׳} שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת.

What did Titus do when he conquered the Temple? He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies with her. He then spread out a Torah scroll underneath him and committed a sin, i.e., engaged in sexual intercourse, on it. Afterward he took a sword and cut into the curtain separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. And a miracle was performed and blood spurted forth. Seeing the blood, he mistakenly thought that he had killed himself. Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” (Psalms 74:4).
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאגו צורריך בקרב מועדיך – בבית שאתה מתוועד בו.
שמו אותותם אותות – אמרו שסימניהון סימן דם זה של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו.
עצמו – כינוי כלפי מעלה.
ונעשה נס והיה דם כו׳ – להודיע דקשה לפני המקום חורבן בית המקדש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה עשה כשכבש את בית המקדש — תפש זונה בידו ונכנס עימה לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה תחתיו ועבר עליה עבירה עם הזונה, ואחר כך נטל סייף (חרב) וגידר (דקר) את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, כסבור הרג את עצמו, כלומר, חשב שכביכול הרג את הקדוש ברוך הוא, שהרי יוצא דם, שנאמר: ״שאגו צרריך בקרב מועדיך (בית המקדש) שמו אותתם (את סימניהם) אתות״ (תהלים עד, ד), שסימן שעשה טיטוס בדקירת הפרוכת שמצליחים מעשיו, כאילו נתקיים.
What did Titus do when he conquered the Temple? He took a prostitute with his hand, and entered the Holy of Holies with her. He then spread out a Torah scroll underneath him and committed a sin, i.e., engaged in sexual intercourse, on it. Afterward he took a sword and cut into the curtain separating between the Sanctuary and the Holy of Holies. And a miracle was performed and blood spurted forth. Seeing the blood, he mistakenly thought that he had killed himself. Here, the term himself is a euphemism for God. Titus saw blood issuing forth from the curtain in God’s meeting place, the Temple, and he took it as a sign that he had succeeded in killing God Himself. As it is stated: “Your enemies roar in the midst of Your meeting place; they have set up their own signs for signs” (Psalms 74:4).
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַבָּא חָנָן אוֹמֵר {תהלים פ״ט:ט׳} מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ מִי כָמוֹךָ חָסִין וְקָשֶׁה שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ נִיאוּצוֹ וְגִידּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְשׁוֹתֵק דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא {שמות ט״ו:י״א} מִי כָּמוֹכָה בָּאֵלִים ה׳ מִי כָּמוֹכָה בָּאִלְּמִים.

Abba Ḥanan says: The verse states: “Who is strong like You, O Lord?” (Psalms 89:9). Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “Who is like You, O Lord, among the gods [elim]” (Exodus 15:11), should be read as: Who is like You among the mute [ilmim], for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חסין – מתאפק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבא חנן אומר, נאמר: ״מי כמוך חסין יה״ (תהלים פט, ט), מי כמוך חסין (חזק) וקשה, שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק. דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה]: את הפסוק ״מי כמוכה באלם ה׳⁠ ⁠״ (שמות טו, יא) צריך לקרוא: מי כמוכה באלמים, שאתה נוהג כאילם ושותק לגידופך.
Abba Ḥanan says: The verse states: “Who is strong like You, O Lord?” (Psalms 89:9). Who is strong and indurate like You, as You hear the abuse and the blasphemy of that wicked man and remain silent. Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught that the verse: “Who is like You, O Lord, among the gods [elim]” (Exodus 15:11), should be read as: Who is like You among the mute [ilmim], for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָה עָשָׂה נָטַל אֶת הַפָּרוֹכֶת וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין גַּרְגּוּתְנִי וְהֵבִיא כׇּל כֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהִנִּיחָן בָּהֶן וְהוֹשִׁיבָן בִּסְפִינָה לֵילֵךְ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּעִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת ח׳:י׳} וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבוּרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ אַל תִּיקְרֵי קְבוּרִים אֶלָּא קְבוּצִים אַל תִּיקְרֵי וְיִשְׁתַּכְּחוּ אֶלָּא וְיִשְׁתַּבְּחוּ.

What else did Titus do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the sacred vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city that he had conquered Jerusalem, as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” (Ecclesiastes 8:10). Do not read the word as “buried [kevurim].” Rather, read it as collected [kevutzim]. And do not read the word as “and were forgotten [veyishtakeḥu].” Rather, read it as: And they were praised [veyishtabeḥu]. According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמין גרגותני – סל גדול ששופים בו יין מגת לבור וקורין קולדויי״ר.
וישתכחו בעיר אשר כן עשו – הגבורה הזאת שאתם רואין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה עוד עשה טיטוס? — נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני (סל גדול), והביא את כל הכלים שבמקדש והניחן בהן, והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שכבש את ירושלים, שנאמר: ״ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו״ (קהלת ח, י), אל תיקרי [תקרא] ״קבורים״ אלא ״קבוצים״, שמקבצים ואוספים דברים, ומבית המקדש (״ממקום קדוש״) הולכים, ומשתבחים בעירם על אשר עשו. אל תיקרי [תקרא] ״וישתכחו״ אלא ״וישתבחו״.
What else did Titus do? He took the curtain and formed it like a large basket, and brought all of the sacred vessels of the Temple and placed them in it. And he put them on a ship to go and be praised in his city that he had conquered Jerusalem, as it is stated: “And so I saw the wicked buried, and come to their rest; but those that had done right were gone from the holy place, and were forgotten in the city; this also is vanity” (Ecclesiastes 8:10). Do not read the word as “buried [kevurim].” Rather, read it as collected [kevutzim]. And do not read the word as “and were forgotten [veyishtakeḥu].” Rather, read it as: And they were praised [veyishtabeḥu]. According to this interpretation, the verse speaks of those who will gather and collect items “from the holy place,” the Temple, and be praised in their city about what they had done.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיכָּא דְּאָמְרִי קְבוּרִים מַמָּשׁ דַּאֲפִילּוּ מִילֵּי דְּמִטַּמְּרָן איגלייא לְהוֹן.

There are those who say that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were actually buried. This is because even items that had been buried were revealed to them, i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מילי דמיטמרן – מטמון ממונם של ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] שאין צורך לשנות, אלא קבורים ממש, שאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון [דברים שטמונים ניגלו להם] ומצאו את כל הכלים.
There are those who say that the verse is to be read as written, as it is referring to items that were actually buried. This is because even items that had been buried were revealed to them, i.e., Titus and his soldiers, as they found all of the sacred vessels.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטוֹבְעוֹ אָמַר כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁאֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם בָּא פַּרְעֹה טְבָעוֹ בַּמַּיִם בָּא סִיסְרָא טְבָעוֹ בַּמַּיִם אַף הוּא עוֹמֵד עָלַי לְטוֹבְעֵנִי בַּמַּיִם אִם גִּבּוֹר הוּא יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְיַעֲשֶׂה עִמִּי מִלְחָמָה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן בְּנוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּרִיָּה קַלָּה יֵשׁ לִי בְּעוֹלָמִי וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ.

It is further related about Titus that he was once traveling at sea and a wave rose up against him and threatened to drown him. Titus said: It seems to me that their God, the God of Israel, has power only in water. Pharaoh rose against them and He drowned him in water. Sisera rose against them and He drowned him in water. Here too, He has risen up against me to drown me in water. If He is really mighty, let Him go up on dry land and there wage war against me. A Divine Voice issued forth and said to him: Wicked one, son of a wicked one, grandson of Esau the wicked, for you are among his descendants and act just like him, I have a lowly creature in My world and it is called a gnat.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נחשול
נחשולא(יומא ל״ח.) עמד נחשול שבים לטובעו אמר טיטוס כמדומה אני וכו׳. (גיטין נו:) ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה עמד עליו נחשול שבים לטובעו ויהי סער גדול בים תרגום והוה נחשול רבה בימא:
ערך גשפנק
גשפנקב(שבת סו:) וליחתמיה בשיתין גושפנקי (גיטין נו) אדליקו שרגי ביד דמתחזי בילוניא דגושפנקא. חשיבי דרומאי הוו מייתי בילוניא דגושפנקא ומשמשין. (גיטין סח.) כריא בירא ומליה מיא ומיכסיה בטינרא וחתמיה בגושפנקיה פי׳ חותם (א״ב תרגום ויסר המלך את טבעתו ואעדי מלכא ית גושפנקיה):
ערך חוור
חוורג(ברכות כח.) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי׳ שיבה (חולין צג.) א״ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי׳ הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (חולין נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז״ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (חולין פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי׳ סנורים ת״י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא״רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גיטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי׳ קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי׳ נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א״ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא״ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קידושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג. פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א״ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א״ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
ערך פארי
פאריד(פסחים קיא:) פארי בבית קשי לעניותא (בבא קמא מט בבא מציעא קיח. בבא בתרא צב:) ממרי רשותיך פארי אפרע (גיטין נו) יומא קמא אשקיוה מיא דפארי (גיטין סט) לבשולי ליתי פארי דריש נפיא (בכורות ז) אפשילולי הבלא דפארי (והא דעכירי הבליה דבשרא כתוב) פי׳ לשון לעז הוא פרפ״רי:
ערך צבת
צבתה(סנהדרין נב.) פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו (כתובות עז:) ושקיל ליה בצבתא וקלייה בנור׳ (גיטין נו) מייתינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה (משנה אבות פ״ה פסחים נד) ר׳ יהודה אומר אף הצבת בצבת עשויה פי׳ כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין. מלקחיה תרגומו צבתהא:
ערך קץ
קץו(ברכות כד.) לא קשיא כאן ברצועה כאן בקציצה (סוכה כו:) ת״ר שכח ושימש מטתו בתפילין אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו (כלים פי״ח) תפילה ד׳ כלים התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טומאת מת וכן שנייה וכן שלישית וכו׳ עי׳ יש לתפילה של ראש ד׳ בתים ומכונסין לתוכה ד׳ פרשיות שמע והיה אם שמע קדש לי והיה כי יביאך וכל בית שמו קצוצה לפי שהיא קצוצה מחברתה פ״א קציצה היא הטבלה (במגילת איכה יעיב גיטין נו) מ׳ סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר:
א. [שטארם.]
ב. [זיגעלרונג.]
ג. [ווייס.]
ד. [קלייען.]
ה. [צוואנג.]
ו. [אבגעזונדרט.]
נחשול – רוח סערה.
סיסרא – נחל קישון גרפם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד מסופר בטיטוס: כשנסע בים עמד עליו נחשול (גל) שבים לטובעו, אמר טיטוס: כמדומה אני שאלהיהם של אלו, של ישראל, אין גבורתו אלא במים, בא פרעה עליהם — טבעו במים, בא סיסראטבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים. אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה! יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, שאתה מצאצאיו שנוהג כמותו, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה,
It is further related about Titus that he was once traveling at sea and a wave rose up against him and threatened to drown him. Titus said: It seems to me that their God, the God of Israel, has power only in water. Pharaoh rose against them and He drowned him in water. Sisera rose against them and He drowned him in water. Here too, He has risen up against me to drown me in water. If He is really mighty, let Him go up on dry land and there wage war against me. A Divine Voice issued forth and said to him: Wicked one, son of a wicked one, grandson of Esau the wicked, for you are among his descendants and act just like him, I have a lowly creature in My world and it is called a gnat.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַמַּאי קָרֵי לַהּ בְּרִיָּה קַלָּה דְּמַעֲלָנָא אִית לַהּ וּמַפְּקָנָא לֵית לַהּ.

The Gemara interjects: Why is it called a lowly creature? It is called this because it has an entrance for taking in food, but it does not have an exit for excretion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעלנא – פה להכניס מאכל.
מפקנא – מוצא דרך בית הרעי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: אמאי קרי [מדוע קוראים] לה ״בריה קלה״?דמעלנא אית [שכניסה, לאכול, יש] לה, ומפקנא לית [והוצאה אין] לה, אינה מוציאה רעי.
The Gemara interjects: Why is it called a lowly creature? It is called this because it has an entrance for taking in food, but it does not have an exit for excretion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וְתַעֲשֶׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה עָלָה לַיַּבָּשָׁה בָּא יַתּוּשׁ וְנִכְנַס בְּחוֹטְמוֹ וְנִקֵּר בְּמוֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי נַפָּחָא שְׁמַע קָל אַרְזַפְתָּא אִישְׁתִּיק אֲמַר אִיכָּא תַּקַּנְתָּא כֹּל יוֹמָא מַיְיתוּ נַפָּחָא וּמָחוּ קַמֵּיהּ לְגוֹי1 יָהֵיב לֵיהּ אַרְבַּע זוּזֵי לישראל אֲמַר לֵיהּ מִיסָּתְיָיךְ דְּקָא חָזֵית בְּסָנְאָךְ עַד תְּלָתִין יוֹמִין עֲבַד הָכִי מִכָּאן וְאֵילָךְ כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ.

The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, and a gnat came, entered his nostril, and picked at his brain for seven years. Titus suffered greatly from this until one day he passed by the gate of a blacksmith’s shop. The gnat heard the sound of a hammer and was silent and still. Titus said: I see that there is a remedy for my pain. Every day they would bring a blacksmith who hammered before him. He would give four dinars as payment to a gentile blacksmith, and to a Jew he would simply say: It is enough for you that you see your enemy in so much pain. He did this for thirty days and it was effective until then. From that point forward, since the gnat became accustomed to the hammering, it became accustomed to it, and once again it began to pick away at Titus’s brain.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
רש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארזפתא – קורנס.
אישתיק – אותו יתוש מלנקר מפני קול הקורנס.
כיון דדש דש – משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס הכיר בו ולא הניח ניקורו.
וניקר במוחו ז׳ שנים – לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום ועוד יש חילוק בין טריפות דאדם לבהמה כדפרישית בפרק קמא דערובין (עירובין ז.).
הא דאמרינן בהגדה:⁠א וניקר במוחו שבע שנים – מעשה נסים נעשו לו לרעה, שהרי ניקב קרום של מוח טריפה, וטריפה אינה חיהב. ויש מי שכתב שהוא בדוק אצלו דניקב קרום של מוח באדם אינו טריפה ומוליד ומשביח, ואין כל י״ח טריפות שבבהמה באדם אלא יש מהןג.
א. בנדפס ובכתי״ו: באגדה.
ב. כ״כ המאירי בסוגיין. ולפירוש זה דין טריפה באדם ובבהמה שוין. ועיין בב״י יו״ד סי׳ לא שהביא מהמרדכי בשם הר״ח לגבי טריפה בבהמה שאם נמצאו תולעים ולא חזינן קורט דם ולא רושם כשירה כדאמרינן בהניזקין גבי טיטוס שנכנס יתוש בחוטמו ואעפ״כ חי שבע שנים. ומבואר שהשווה דין טריפה באדם ובבהמה. אלא שלא כרבינו שכתב שהיה נס ס״ל דמכאן ראיה דאינו טריפה. ועיין גם בתוס׳ בסוגיין ד״ה וניקר שכתב בפי׳ הראשון דלא נעשה טריפה טיטוס מכיון שלא ניקב הקרום אלא נכנס דרך חוטמו.
ג. כ״כ התוס׳ בסוגיין בפי׳ השני, ובתוס׳ חולין מב ב ד״ה ואמר ובתוס׳ ישנים בעירובין ז א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו, ונקר במוחו שבע שנים והיה טיטוס סובל יסורים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא [יום אחד עבר על פתח של בית הנפח], שמע היתוש קל ארזפתא [את קול המקבת], אישתיק [השתתק] ונח היתוש, אמר טיטוס: איכא תקנתא [יש תקנה] לכאבי. כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה [כל יום היו מביאים נפח והיו מכים לפניו], לנפח גוי יהיב ליה ארבע זוזי [היה נותן לו ארבעה דינרים] בשכרו, ולנפח ישראל אמר ליה [היה אומר לו]: מיסתייך דקא חזית בסנאך [דייך שאתה רואה בשונאך] שהוא מתייסר כך. עד תלתין יומין עבד הכי [שלושים יום עשה כך] והועיל לו, מכאן ואילך כיון דדש, דש [שהתרגל היתוש, התרגל] והמשיך לנקר בו, ולא הועילו עוד ההכאות של הנפחים.
The Gemara resumes its story about Titus. The Divine Voice continued: Go up on dry land and make war with it. He went up on dry land, and a gnat came, entered his nostril, and picked at his brain for seven years. Titus suffered greatly from this until one day he passed by the gate of a blacksmith’s shop. The gnat heard the sound of a hammer and was silent and still. Titus said: I see that there is a remedy for my pain. Every day they would bring a blacksmith who hammered before him. He would give four dinars as payment to a gentile blacksmith, and to a Jew he would simply say: It is enough for you that you see your enemy in so much pain. He did this for thirty days and it was effective until then. From that point forward, since the gnat became accustomed to the hammering, it became accustomed to it, and once again it began to pick away at Titus’s brain.
רש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן עֲרוּבָא אֲנִי הָיִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי וּכְשֶׁמֵּת פָּצְעוּ אֶת מוֹחוֹ וּמָצְאוּ בּוֹ כְּצִפּוֹר דְּרוֹר מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים בְּמַתְנִיתָא תָּנָא כְּגוֹזָל בֶּן שָׁנָה מִשְׁקַל שְׁנֵי לִיטְרִין.

It is taught in a baraita that Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was at that time among the noblemen of Rome, and when Titus died they split open his head and found that the gnat had grown to the size of a sparrow weighing two sela. It was taught in another baraita: It was like a one-year-old pigeon weighing two litra.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צפור דרור – רונדיל״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ פנחס בן ערובא: אני הייתי בין גדולי רומי אותה שעה, וכשמת טיטוס פצעו (פתחו) את מוחו, ומצאו בו שהיתוש גדל והיה כגודל צפור דרור משקל שני סלעים. במתניתא תנא [בברייתא שנו]: כגוזל בן שנה שהיה משקל שני ליטרין (ליטרות).
It is taught in a baraita that Rabbi Pineḥas ben Arova said: I was at that time among the noblemen of Rome, and when Titus died they split open his head and found that the gnat had grown to the size of a sparrow weighing two sela. It was taught in another baraita: It was like a one-year-old pigeon weighing two litra.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן פִּיו שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְצִפּוֹרְנָיו שֶׁל בַּרְזֶל כִּי הֲוָה קָא מָיֵית אֲמַר לְהוּ לִיקְלְיוּהּ לְהָהוּא גַּבְרָא ולבדרי לְקִיטְמֵיהּ אַשַּׁב יַמִּי דְּלָא לַשְׁכְּחֵיהּ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי וְלוֹקְמֵיהּ בְּדִינָא.

Abaye said: We have a tradition that its mouth was made of copper and its claws were fashioned of iron. When Titus was dying, he said to his attendants: Burn that man, i.e., me, and scatter his ashes across the seven seas, so that the God of the Jews should not find me and stand me for judgment.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי, נקטינן [מוחזקים אנו] שפיו היה של נחושת וצפורניו של ברזל. כי הוה קא מיית [כאשר מת] טיטוס, אמר להו [להם]: ליקליוה לההוא גברא [שישרפו את האיש הזה, אותי] ולבדרי לקיטמיה אשב ימי [ושיפזרו את אפרו על פני שבעה ימים], דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא [כדי שלא ימצא אותו אלוהי היהודים ויעמידנו בדין].
Abaye said: We have a tradition that its mouth was made of copper and its claws were fashioned of iron. When Titus was dying, he said to his attendants: Burn that man, i.e., me, and scatter his ashes across the seven seas, so that the God of the Jews should not find me and stand me for judgment.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אוּנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִיקוּס בַּר אֲחָתֵיהּ דְּטִיטוּס הֲוָה בָּעֵי לְאִיגַּיּוֹרֵי אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְטִיטוּס בִּנְגִידָא אֲמַר לֵיהּ מַאן חֲשִׁיב בְּהָהוּא עָלְמָא אֲמַר לֵיהּ יִשְׂרָאֵל מַהוּ לְאִידַּבּוֹקֵי בְּהוּ אֲמַר לֵיהּ מִילַּיְיהוּ נְפִישִׁין וְלָא מָצֵית לְקַיּוֹמִינְהוּ זִיל אִיגָּרִי בְּהוּ בְּהָהוּא עָלְמָא וְהָוֵית רֵישָׁא דִּכְתִיב {איכה א׳:ה׳} הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ וְגוֹ׳ כׇּל הַמֵּיצַר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ אֲמַר לֵיהּ דִּינֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא בְּמַאי א״לאֲמַר לֵיהּ

§ The Gemara relates: Onkelos bar Kalonikos, the son of Titus’s sister, wanted to convert to Judaism. He went and raised Titus from the grave through necromancy, and said to him: Who is most important in that world where you are now? Titus said to him: The Jewish people. Onkelos asked him: Should I then attach myself to them here in this world? Titus said to him: Their commandments are numerous, and you will not be able to fulfill them. It is best that you do as follows: Go out and battle against them in that world, and you will become the chief, as it is written: “Her adversaries [tzareha] have become the chief” (Lamentations 1:5), which means: Anyone who distresses [meitzer] Israel will become the chief. Onkelos said to him: What is the punishment of that man, a euphemism for Titus himself, in the next world? Titus said to him:
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנגידא – אוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב מסופר: אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה [בן אחותו] של טיטוס הוה [היה], בעי לאיגיורי [רצה להתגייר], אזל אסקיה לטיטוס בנגידא [הלך העלה את טיטוס באוב], אמר ליה [לו] אונקלוס: מאן חשיב בההוא עלמא [מי חשוב בעולם ההוא] שאתה בו? אמר ליה [לו]: ישראל. שאל אותו אונקלוס : מהו לאידבוקי בהו [האם להידבק בהם]? אמר ליה [לו] טיטוס: מילייהו נפישין [דבריהם, מצוותיהם, מרובים], ולא מצית לקיומינהו [תוכל לקיים אותן], מוטב שכך תעשה: זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא [לך התגרה בהם מלחמה בעולם ההוא, עולמנו שלנו, ותהיה ראש], דכתיב [שנאמר]: ״היו צריה (של ירושלים) לראש״ (איכה א, ה), לומר: כל המיצר לישראל נעשה ראש. אמר ליה [לו] ושאל אותו אונקלוס עוד: דיניה דההוא גברא במאי [דינו, עונשו של אותו האיש, אותך, במה הוא]? אמר ליה [לו]:
§ The Gemara relates: Onkelos bar Kalonikos, the son of Titus’s sister, wanted to convert to Judaism. He went and raised Titus from the grave through necromancy, and said to him: Who is most important in that world where you are now? Titus said to him: The Jewish people. Onkelos asked him: Should I then attach myself to them here in this world? Titus said to him: Their commandments are numerous, and you will not be able to fulfill them. It is best that you do as follows: Go out and battle against them in that world, and you will become the chief, as it is written: “Her adversaries [tzareha] have become the chief” (Lamentations 1:5), which means: Anyone who distresses [meitzer] Israel will become the chief. Onkelos said to him: What is the punishment of that man, a euphemism for Titus himself, in the next world? Titus said to him:
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין נו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס גיטין נו:, רש"י גיטין נו:, תוספות גיטין נו:, רמב"ן גיטין נו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי גיטין נו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי אגדות גיטין נו:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין נו:, אסופת מאמרים גיטין נו:

Gittin 56b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Gittin 56b, Rashi Gittin 56b, Tosafot Gittin 56b, Ramban Gittin 56b, Meiri Gittin 56b, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 56b, Steinsaltz Commentary Gittin 56b, Collected Articles Gittin 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144