התם – גבי מתניתין.
כי אמרה – מקבלנא ליה והוינא בהדיה שבקינן לה.
(1) 
הָתָם כִּי אָמְרָה הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ שָׁבְקִינַן לַהּ הָכָא אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ לָא שָׁבְקִינַן לַהּ וַהֲרֵי מוּכֵּה שְׁחִין דְּאַף עַל גַּב דַּאֲמָרָהּ הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ לָא שָׁבְקִינַן לַהּ דִּתְנַן חוּץ מִמּוּכֵּה שְׁחִין מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ וְקָתָנֵי.
הָתָם כִּי אָמְרָה הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ שָׁבְקִינַן לַהּ הָכָא אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ לָא שָׁבְקִינַן לַהּ וַהֲרֵי מוּכֵּה שְׁחִין דְּאַף עַל גַּב דַּאֲמָרָהּ הָוְיָנָא בַּהֲדֵיהּ לָא שָׁבְקִינַן לַהּ דִּתְנַן חוּץ מִמּוּכֵּה שְׁחִין מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ וְקָתָנֵי.but there, with regard to the blemishes specified in the mishna, if she says: I want to be with him, we leave her alone with him and do not force a divorce, whereas here, in the case of a woman who has not given birth, even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone, as her husband is neglecting the mitzva to be fruitful and multiply. The Gemara raises a difficulty: But there is the case of a husband afflicted with boils, where even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone with him. As we learned in the mishna: Apart from a situation where her husband is afflicted with boils, because it consumes his flesh. And yet this halakha is taught in the same mishna as the others, which indicates that our above analysis is incorrect.
ואלו הן מומין גדולים רשבג״א נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו איתמר ר״י ב״א אר״י הל׳ כרשב״ג והא אמרה ר״י חדא זימנא דאמר ר״ב ב״ח אר״י כ״מ ששנה רשב״ג במשנתנו הל׳ כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמוראי נינהו ואליבא דר״י ור״נ אמר הל׳ כחכמים וקי״ל הל׳ כר״נ בדיני הילכך אע״פ שנולדו בו מומין גדולים אין כופין אותו להוציא ואם היא תובעת גירושין הו״ל מורדת:
מתני׳ ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי בין שהי׳ בו עד שלא נשאו בין משנשאו ואח״כ נולדו ועל כלן אמר ר״מ אע״פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה וחכ״א מקבלת היא ע״כ חוץ ממוכה שחין מפני שממיקתו ומעשה בצידן בבורסי שמת והיה לו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכול לקבל לך איני יכולה פי׳ אע״פ שכל המומין אין כופין האיש להוציא באלו שהן מוסרחין וקשים מכלם כופין אותו להוציא בין שהיה בו עד שלא נשאו בין שנולדו משנשאו דאע״ג שבכל המומין אומרים שאין האשה מקפדת עליהן א״נ מתפייסה וסברה וקבלה באלה מקפדת ולא סברה וקבלה. אע״פ שראתה אותם מפני שיכולה לומר סבורה הייתי וכו׳. והיה סובר ר״מ דל״מ בסתמא שתוכל לומר סבורה הייתי לקבלו ולא נתפייסתי בהן דהא בשאר מומין נמי אומרים שאין הבעל מתפייס במומין וסבור היה שיכול לקבל כדאמרי׳ לעיל וה״נ באשה אמר הכי אלא אפילו שהתנה עמה שתקבל י״ל סבורה הייתי וכו׳. וחכ״א כיון שהתנה עמה מקבלת בע״כ חוץ ממכ״ש שהתשמיש ממיק את בשרו אבל בסתמא ודאי מודו רבנן שאין האשה מתפייסת בהן ואע״פ שראתה אותן אלא מצי למיטען סבורה כו׳. (והרב פי׳ אפילו בסתמא פליגי רבנן על ר״מ דכיון שהאשה יודעה בהן אינה יכולה לומר סבורה הייתי) ואע״פ דבשאר מומין לא מבעי׳ אשה דהיא מתפייסת בהן אלא אפילו האיש ס״ל לרבנן דמתפייס בהן וסבר דקביל כדאמרי׳ לעיל הכא מפני שהן מוסרחים אין האשה מתפייסת בהן הילכך אע״פ שהי׳ בהן עד שלא נשאו כופין אותם להוציא וליתן כתובה וכ״ש אם היו אלו המומין באשה שתצא בלא כתובה ואין הבעל מתפייס בהן (והרב אומר שאם היו אלו המומין באשה והבעל ידע בהם לא הוי מקח טעות ואינה יוצאה בלא כתובה) וקי״ל כחכמים:
ובעל פילופס מאי בעל פילופס אר״י אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה:
והמקמץ מאי מקמץ זהו המקמץ צואת כלבים. פי׳ מקבצם מעט מעט בכל מקום שמוצא ומתוך כך הוא מסריח:
והמצרף נחושת. מאי מצרף נחושת אמר רבה בב״ח זה המחתך נחושת מעיקרו פי׳ חותך את עפרו ממקום מולדתם:
רב אמר חשלי דודי. פי׳ שעושים היורות ע״י הקשת הקורנס שמפשיטין העשת ועושים ממנו כלים. תניא בתוספתא מצרף נחושת זה המתיך נחושת וכל אלו פניהם וגופם מושחרים תמיד והן מאוסים:
אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה א״ר אלעזר אמריתיה לשמעת׳ קמיה דשמואל אמר אבסוה שערי פי׳ האכילוהו ר״א שערי כבהמה שלא אמר יפה וכל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס עד שכופים אותו להוציא יכפוהו לזון. רב אמר אין אדם דר עם נחש בכפיפה. כי סליק ר״ז אשכחוה לר״ב בר יפת דיתיב וקא״ל משמיה דר״י פי׳ להא דרב אמר (ר״י) ר״ז על דא אבסוה שערי לאלעזר ואע״ג דקי״ל רב ושמואל הל׳ כשמואל בדיני הכא הל׳ כרב דקם ליה ר״י כוותיה. ורב ושמואל ור״י הל׳ כר״י. כ״ש הכא דקיימי רב ור״י בחדא שיטתא:
ור״ח ור״י ז״ל פסקי כשמואל משום דדחי׳ ר״ז להא דר״י ואמר ע״ד אבסוה שערי לאלעזר ואינו נ״ל דמשום דאמר על דא אבסוה שערי לאלעזר אינה דחי׳ אלא שאמר לו דשמואל פליג עלה ואיהו הוא דאמר אבסוה שערי לאלעזר וקי״ל שאין הלכה כשמואל מקמיה ר״י:
אר״י א״ר אסי אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. פי׳ שניה לעריות נמי שהוא מדרבנן כופין אותו להוציא כדתנן בפ׳ יש מותרות גבי שניה וכופין אותו להוציא ולא איצטריך שמואל למיתני אלא הני דלא תנן בהו וכופין אותו להוציא אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו להוציא ורב תחליפא בר אבימי א״ש אפי׳ נשא אשה ושהה עמה י׳ שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא תנן ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פילופס וכו׳. בשלמא לר״א דרבנן קתני דאורייתא לא קתני. פי׳ ומש״ה לא תני להו הכא בכלל ואלו שכופין דלא איצטריך תנא למיתני אלא הני מדרבנן אבל אלמנה לכ״ג וכו׳ שהן דאורייתא לא איצטריך ליה למיתני אלא לרב תחליפא ליתני נמי אפי׳ נשא אשה ושהה עמה י׳ שנים שהוא מדרבנן אלא מדלא תני בהדיא ש״מ אין כופין. אמר ר״נ ל״ק הא במילי והא בשוטים. פי׳ הני דמתני׳ אי לא ציית מנגדין ליה בשוטי אבל ההיא דלא ילדה במילי כייפי׳ ליה ע״י נידוי ושמתא אבל לא מנגדי׳ ליה בשוטי ולהכי לא ערבה לה בהדייהו מתקיף לה רבא בדברים לא יוסר עבד אלא א״ר הא והא בשוטי. הכא אי אמרה הוינא בהדיה שבקי׳ ליה התם אע״ג דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן ליה. פי׳ במתני׳ אם האשה רוצה לקבל לעמוד עמו ואינה חוששת שבקי׳ ליה ואין כופין אותו אבל באשה שלא ילדה אע״ג דאמר׳ איני חוששת מן הבנים לא שבקי׳ ליה אלא כא״ל שכל זמן שלא יוציא זאת לא ישא אחרת א״נ לא יהבי ליה והלכך מפני שאינו דומה להן לא ערבה בהדייהו:
והרי מוכה שחין דאע״ג דאמרה הוינא בהדי׳ לא שבקי׳ ליה דתנן חוץ ממכ״ש מפני שממיקתו פי׳ ואפ״ה תני לה בהדייהו וליתני נמי נשא אשה וכו׳ התם כי אמר הוינא בהדייהו בסהדי שלא יזקק לה שבקי׳ ליה הכא אע״ג דאמר׳ דיירנא בהדי׳ בסהדי לא שבקי׳ ליה דעד דלא מפיק ליה אחריתי. תניא ר״י אומר שאלו זקן א׳ מאנשי ירושלים ואמר כ״ד מיני שחין הן וכלן אמרו חכמים תשמיש קשה להן ובעל ראתן קשה מכלן ממאי הוה דתניא הקיז דם ושמש הוין ליה בנים בעלי ראתן הקיזו שניהם ושמשו הו״ל בני (בעלי ויתקין) פי׳ חלשים אמר ר״פ ל״א אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי ל״ל בה מכריז ר״י הזהרו מזבובי בעלי ראתן ר״ז לא הוה יתיב בזיקי׳ ר״א לא עייל באהלי׳ ר״א ור״א לא אכלי מביעי דההוא מבואה:
ותיקין חלשים ובנמוקי מורי כתיב ותיקין בעלי ראתן חלשים יותר מדאי ויש להם שרץ במוחן. מאי סימניה דבעלי ראתן דייבי נחיריה לחה יוצאה מנחיריו תדיר. ורמו דידבי עלויה זבובין מתגרין בו. גירדא דאשפא מה שגורדין מן העור כשמעבדין אותן. אריחא חצי לבנה דכיון דכותליה עבין לא שליט בה זיקא. נטל ג׳ מאה כסי מהני מים שנחלקו בהם בכל אלו ושדי ארישיה עד דרפי ארעיתא דמוחא עד שיהא רך לקרוע במקום שמוח של תינוק רופס. ארעיתא מקום שהראש רעוע ורך. וקרע למוחיה לא שיקרע את המוח דשוב לא יחיה אלא הגלגלת יקרע עד שיראה המוח וימצא שם השרץ ומנח טרפא דאסא תחות כל כרעא ושרץ שבמוח דכי שקלי בציבתא לא סריך במוח ולא בזע ליה בציפורניו. מביעי דההוא מבואה לאו דוקא ביעי. רש״י ז״ל במהדורא קמא:
וכן כתבו תלמידי רבינו יונה לאו דוקא ביעי דכל שכן אוכליו שאין להם קליפה שתגין עליהם. מכרך בהו לא הוה זז מהם בשעת תלמוד ויושב בצדם ומטפל עמם. רש״י במהדורא קמא:
וכתב הריטב״א ז״ל וז״ל מכרך בהו ועסיק באורייתא פי׳ מכרך בהו אפילו היכא דלא עסיק בה וכדאמרינן בסוטה גבי כי נר מצוה ותורה אור דאורייתא אפילו בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא לעוסקין בה לשמה ע״כ:
התם [שם] במומים האמורים במשנתנו, כי אמרה ״הוינא בהדיה״ [כאשר היא אומרת ״רוצה אני שאהיה איתו״] — שבקינן [מניחים אנו] לה ואין כופים אותו לגרשה. הכא, אף על גב דאמרה ״הוינא בהדיה״ [כאן, באשה שלא ילדה עשר שנים, אף על פי שהיא אומרת ״רוצה אני שאהיה איתו״] — לא שבקינן [אין מניחים] לה, מפני שאין בעלה מקיים מצות פריה ורביה. ומקשים: והרי מוכה שחין דאף על גב דאמרה ״הוינא בהדיה״ [שאף על פי שהיא אומרת ״רוצה אני שאהיה איתו״] — לא שבקינן [אין מניחים] לה. דתנן [שכן שנינו במשנה]: חוץ ממוכה שחין, מפני שהשחין ממקתו (מרקיבה את בשרו). וקתני [ושנה אותה] במשנה זו, ומשמע שלא זה הטעם!
but there, with regard to the blemishes specified in the mishna, if she says: I want to be with him, we leave her alone with him and do not force a divorce, whereas here, in the case of a woman who has not given birth, even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone, as her husband is neglecting the mitzva to be fruitful and multiply. The Gemara raises a difficulty: But there is the case of a husband afflicted with boils, where even though she says: I want to be with him, we do not leave her alone with him. As we learned in the mishna: Apart from a situation where her husband is afflicted with boils, because it consumes his flesh. And yet this halakha is taught in the same mishna as the others, which indicates that our above analysis is incorrect.
הכל
(2) הָתָם כִּי אָמְרָה דָּיְירָנָא בַּהֲדֵיהּ בְּסָהֲדֵי שָׁבְקִינַן לַהּ הָכָא אע״ג אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה דָּיְירָנָא בַּהֲדֵיהּ בְּסָהֲדֵי לָא שָׁבְקִינַן לַהּ.
The Gemara answers: Even so, there is a difference between these cases, as there, with regard to a man with boils, if she says: I am willing to live with him under the supervision of witnesses; that is, I will not seclude myself with him but I will nevertheless remain his wife, we leave her alone. However, here, even though she says: I will live with him under the supervision of witnesses, we do not leave her alone, but rather force him to divorce her.
ומסבירים: בכל זאת יש לחלק ביניהם; התם כי אמרה ״דיירנא בהדיה בסהדי״ [שם במוכה שחין כאשר היא אומרת ״מוכנה אני לדור איתו בעדים״], שלא אתייחד עימו אבל אשאר אשתו — שבקינן [מניחים אנו] לה. הכא אף על גב דאמרה ״דיירנא בהדיה בסהדי״ [כאן אף על פי שהיא אומרת ״אגור איתו בעדים״] — לא שבקינן [אין אנו מניחים] לה, אלא כופים אותו לגרשה.
The Gemara answers: Even so, there is a difference between these cases, as there, with regard to a man with boils, if she says: I am willing to live with him under the supervision of witnesses; that is, I will not seclude myself with him but I will nevertheless remain his wife, we leave her alone. However, here, even though she says: I will live with him under the supervision of witnesses, we do not leave her alone, but rather force him to divorce her.
הכל
(3) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מוּכֵּי שְׁחִין הֵן וְכוּלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לָהֶן וּבַעֲלֵי רָאתָן קָשֶׁה מִכּוּלָּן מִמַּאי הָוֵי דְּתַנְיָא הִקִּיז דָּם וְשִׁימֵּשׁ הָוַיִין לוֹ בָּנִים וִיתִיקִין הַקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם וְשִׁימְּשׁוּ הָוַיִין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי רָאתָן אָמַר רַב פָּפָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טָעֵים מִידֵּי אֲבָל טָעֵים מִידֵּי לֵית לַן בַּהּ.
It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said: A certain Elder from among the residents of Jerusalem told me that there are twenty-four types of patients afflicted with boils, and with regard to all of them the Sages said that sexual relations are harmful to them, and those afflicted with ra’atan, a severe skin disease characterized by extreme weakness and trembling, are harmed even more than all of the others. The Gemara asks: From where and how does this disease come about? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: One who let blood and immediately afterward engaged in sexual relations will have weak [vitaykin] children. If both of them let blood and then engaged in sexual relations, he will have children afflicted with ra’atan. Rav Pappa said in response: We said this only if he did not taste anything between bloodletting and intercourse, but if he tasted something we have no problem with it, as it is not dangerous.
כ״ד מוכי שחין כו׳ ובעלי ראתן קשה מכולן כו׳. ובחומש גבי וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים וגו׳ במכת ראתן לקה כו׳ וע״פ ב״ר היינו מדכתיב נגעים גדולים כדאמר שהוא קשה מכולן ודקאמר הזהרו מזבובים כו׳ לפי שהם כרוכים בו יותר כדקאמר שזהו סימנו דרמו דידבי עליה והוא מהטבע שהזבובים עומדים על מקום השחין ודקאמר לא יתיב בזיקיה ולא עייל באהליה [משום] טומאת אוהל שהמצורע חשוב כמת ור׳ אמי ור׳ אסי כדי להרחיק עצמם ממנו עבדו הרחקה זו יתירא דאפי׳ מביעי כו׳ וריב״ל מכריך בהו ועסיק בתורה כו׳ אם חן מעלה על לומדיה אגוני כו׳ המעלה חן בעיני אלהים ואדם מצילו כמו שאנו אומרים והצילני מכף כו׳ ותתנני לחן כו׳ בעיניך ובעיני כל רואי כו׳ ואמרינן בסוטה דמצוה מגנא ולא מצלא ותורה מצלא והשתא שפיר קאמר אם חן מעלה דהיינו מצלא אגוני לא מגני בתמיה ולמאי דמסיק שם תורה בעידנא דעסיק בה כדאמר מכרך ועסיק בהו:
תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: עשרים וארבעה סוגים של מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים שהתשמיש קשה להן, וסוג מוכי השחין הנקראים בעלי ראתן — קשה מכולן. ושואלים: ממאי הוי [ממה נעשה] מום זה? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מי שהקיז דם ושימש מיטתו מיד אחרי כן — הויין לו בנים ויתיקין [יהיו לו בנים חלושים]. אם הקיזו שניהם הבעל והאשה ושימשו מיטתם מיד אחרי כן — הויין [יהיו] לו בנים בעלי ראתן. אמר רב פפא על כך: לא אמרן [אמרנו דבר זה] אלא כשלא טעים מידי [טעם דבר] בין הקזת הדם והתשמיש, אבל אם טעים מידי [טעם דבר] — לית לן [אין לנו] בה, שאין הדבר מזיק.
It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said: A certain Elder from among the residents of Jerusalem told me that there are twenty-four types of patients afflicted with boils, and with regard to all of them the Sages said that sexual relations are harmful to them, and those afflicted with ra’atan, a severe skin disease characterized by extreme weakness and trembling, are harmed even more than all of the others. The Gemara asks: From where and how does this disease come about? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: One who let blood and immediately afterward engaged in sexual relations will have weak [vitaykin] children. If both of them let blood and then engaged in sexual relations, he will have children afflicted with ra’atan. Rav Pappa said in response: We said this only if he did not taste anything between bloodletting and intercourse, but if he tasted something we have no problem with it, as it is not dangerous.
הכל
(4) מַאי סִימָנֵיהּ דָּלְפָן עֵינֵיהּ וְדָיְיבִי נְחִירֵיהּ וְאָיתֵי לֵיהּ רִירָא מִפּוּמֵּיהּ וּרְמוּ דִּידְבֵי עִילָּוֵיהּ וּמַאי אָסוּתֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי פִּילָא וְלוּדָנָא גִּירְדָּא דֶאֱגוֹזָא וְגִירְדָּא דְּאַשְׁפָּא וּכְלִיל מַלְכָּא וּמְתַחְלָא דְּדִיקְלָא סוּמָּקָא וְשָׁלֵיק לְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּמְעַיֵּיל לֵיהּ לְבֵיתָא דְשֵׁישָׁא וְאִי לָא אִיכָּא בֵּיתָא דְשֵׁישָׁא מְעַיֵּיל לֵיהּ לְבֵיתָא דְּשַׁב לִבְנֵי וַאֲרִיחָא.
The Gemara inquires: What are the symptoms of ra’atan? His eyes water, his nose runs, drool comes out of his mouth, and flies rest upon him. The Gemara further inquires: And what is his cure to remove the insect found in his head, which is associated with this illness? Abaye said: One takes pila and ladanum [lodana], which are types of grasses; and the ground shell of a nut; and shavings of smoothed hides; and artemisia [kelil malka]; and the calyx of a red date palm. And one cooks them together and brings the patient into a marble house, i.e., one that is completely sealed. And if there is no marble house available, the one performing the treatment brings the patient into a house whose walls have the thickness of seven bricks and one small brick.
ערך דב
דב – א(פסחים עד:) שפדיה בשפודא מידב דייב. (כתובות עז:) דייב נחירה ואתו ליה רירא מפומיה תרגום כי יזוב זוב דמה ארי ידוב דוב דמה.
ערך כליל
כליל – ב(כתובות עז:) גירדא דחספה וכליל מלכא פירוש יורדא. וי״א בסיליקון. (שבת קט:) ליתי חמשא כלילי (א״ב שם מין עשב בלשון ישמעאל ובכל ענף שלו שלשה עלים וריחו נודף כמו כרכום ומן העשב עושים עטרות ויש לו סגולות ברפואה).
ערך רר
רר – ג(חולין עז.) דלמא התם דקני משכא ריריה פי׳ במקום שנמשך בעצם ריר ומילא מקום השבר שהריר בתוך העצם חשוב כבשר אבל העצם שלא נמשך אליו ריר והוא הלחלוחית אין העור חשוב כבשר נקדר כמין טבעת וכו׳ בערך קד (א״ב בנוסחאות כתיב דקרי משכא דידיה ופרש״י שהחזיק העור (עוקצין פרק ב) בשלו עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר פי׳ בני בצלים בצלים קטני׳ ריר כמו וירד רירו רירא דיצא כבר פי׳ בערך דץ (כתובות עז:) ואתו ליה ריר מפומיה).
א. [פליעסען. רוננען.]
ב. [איין ארט פפלאנצע.]
ג. [שפייחעל. גייפער. פייכטיגקייט.]
ורמו דידבי עליה – זבובין כרוכין אחריו.
פילא – עשב שקורין פוליו״ן.
ולודנא – אליישינ״א.
גירדא דאגוזא – קליפי עץ האגוז.
גירדא דאשפא – מה שגוררין מן העור.
כליל מלכא – חבצלת.
מתחלא דדיקלא סומקא – שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים.
לביתא דשישא – של שיש כלומר מקום שאין רוח שולט שם.
שב לבני ואריחא – שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה ואריח שהוא חצי לבינה והלבינה שלשה טפחים.
ושואלים: מאי סימניה [מה סימניו] של בעל ראתן? דלפן עיניה, ודייבי נחיריה, ואיתי ליה רירא מפומיה, ורמו דידבי עילויה [דולפות עיניו, וזבים נחיריו, ויוצא לו ריר מפיו, ונחים זבובים עליו]. ושואלים: ומאי אסותיה [ומה רפואתו] של בעל ראתן? אמר אביי: לוקחים פילא, ולודנא, גירדא דאגוזא, וגירדא דאשפא, וכליל מלכא, ומתחלא דדיקלא סומקא [מיני עשבים, וקליפה מגוררת של אגוז, ומה שגוררים מן העור, וכליל מלכא, ואת המתחל של דקל אדום]. ושליק להו בהדי הדדי, ומעייל ליה לביתא דשישא [ומבשל אותם זה עם זה, ומכניס אותו את האיש לבית של שיש] שהוא אטום לגמרי. ואי לא איכא ביתא דשישא [ואם אין בית של שיש] — מעייל ליה לביתא דשב לבני ואריחא [יכניס אותו לבית שקירותיו בנויים בעובי שבע לבנים ואריח],
The Gemara inquires: What are the symptoms of ra’atan? His eyes water, his nose runs, drool comes out of his mouth, and flies rest upon him. The Gemara further inquires: And what is his cure to remove the insect found in his head, which is associated with this illness? Abaye said: One takes pila and ladanum [lodana], which are types of grasses; and the ground shell of a nut; and shavings of smoothed hides; and artemisia [kelil malka]; and the calyx of a red date palm. And one cooks them together and brings the patient into a marble house, i.e., one that is completely sealed. And if there is no marble house available, the one performing the treatment brings the patient into a house whose walls have the thickness of seven bricks and one small brick.
הכל
(5) וְנָטֵיל לֵיהּ תְּלָת מְאָה כָּסֵי עַל רֵישֵׁיהּ עַד דְּרָפְיָא אַרְעִיתָא דְמוֹחֵיהּ וְקָרַע לְמוֹחֵיהּ וּמַיְיתֵי אַרְבַּע טַרְפֵי דְאָסָא וּמַדְלֵי כֹּל חַד כַּרְעָא וּמוֹתֵיב חַד וְשָׁקֵיל בִּצְבָתָא וְקָלֵי לֵיהּ דְּאִי לָא הָדַר עִילָּוֵיהּ.
And the one performing the treatment pours three hundred cups of this mixture on the patient’s head until his skull is soft, and then he tears open the patient’s skull to expose his brain, and brings four myrtle leaves and lifts up each time one foot of the insect that is found on the patient’s brain, and places one leaf under each foot of the insect so as to prevent it from attempting to cling to his brain when it is forcibly removed, and subsequently takes it with tweezers. And he then burns the insect, because if he does not burn it, it will return to him.
ערך ארע
ארע – א(כתובות עז:) מעייל ליה לביתא דשב ליבני ואריחא ונטיל ליה תלת מאה כסי ושדי ארישיה עד דרפיא ארעית׳ דמוחי׳ וקרע ליה למוחיה (א״ב: תרגום לארץ תחתית לארעא ארעיתא).
ערך צבת
צבת – ב(סנהדרין נב.) פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו (כתובות עז:) ושקיל ליה בצבתא וקלייה בנור׳ (גיטין נו) מייתינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה (משנה אבות פ״ה פסחים נד) ר׳ יהודה אומר אף הצבת בצבת עשויה פי׳ כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין. מלקחיה תרגומו צבתהא.
א. [דאס אונטרשטי.]
ב. [צוואנג.]
ונטיל ליה – ושופך לו מאותן מים.
עד דרפיא ארעיתא דמוחיה – גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין.
טרפי – עלין.
ומדלי כל חד כרעא – מגביה רגלו של שרץ ומושיב העלה תחת רגלו שאם לא יעשה כן לכשיחזיק בגופו ליטלו ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום.
בצבתא – טנליי״ש.
דאי לא – אם לא ישרפנו יחזור עליו.
ונטיל ליה תלת מאה כסי על רישיה, עד דרפיא ארעיתא דמוחיה [ושופך לו שלוש מאות כוסות ממשקה זה על ראשו, עד שתתרפה גולגולת מוחו], וקרע למוחיה ומייתי ארבע טרפי דאסא [וקורע את מוחו, כלומר, את גולגלתו, ומביא ארבעה עלי הדס] ומדלי כל חד כרעא ומותיב חד, ושקיל בצבתא וקלי ליה [ומרים כל פעם רגל אחת של השרץ הנמצא שם ומניח כל פעם עלה אחד תחת רגל השרץ, ואחר כך לוקח אותו בצבת ושורף אותו]. דאי [שאם] לא שורף אותו — הדר עילויה [יחזור השרץ עליו].
And the one performing the treatment pours three hundred cups of this mixture on the patient’s head until his skull is soft, and then he tears open the patient’s skull to expose his brain, and brings four myrtle leaves and lifts up each time one foot of the insect that is found on the patient’s brain, and places one leaf under each foot of the insect so as to prevent it from attempting to cling to his brain when it is forcibly removed, and subsequently takes it with tweezers. And he then burns the insect, because if he does not burn it, it will return to him.
הכל
(6) מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבֵי שֶׁל בַּעֲלֵי רָאתָן רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּזִיקֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאֻהְלֵיהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לָא הֲווֹ אָכְלִי מִבֵּיעֵי דְּהָהִיא מְבוֹאָה ריב״ל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיכְרָךְ בְּהוּ וְעָסֵיק בַּתּוֹרָה אָמַר {משלי ה׳:י״ט} אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ אַגּוֹנֵי לָא מַגְּנָא.
Rabbi Yoḥanan would announce: Be careful of the flies found on those afflicted with ra’atan, as they are carriers of the disease. Rabbi Zeira would not sit in a spot where the wind blew from the direction of someone afflicted with ra’atan. Rabbi Elazar would not enter the tent of one afflicted with ra’atan, and Rabbi Ami and Rabbi Asi would not eat eggs from an alley in which someone afflicted with ra’atan lived. Conversely, Rabbi Yehoshua ben Levi would attach himself to them and study Torah, saying as justification the verse: “The Torah is a loving hind and a graceful doe” (Proverbs 5:19). If it bestows grace on those who learn it, does it not protect them from illness?
הזהרו מזבובי בעלי ראתן – זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר.
בזיקיה – במקום שתנשב רוח אחת על שניהם.
מיכרך בהו – נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק.
לא הוה יתיב בזיקיה. שלא תינשב רוח אחת על שניהם. מביעי דההוא מבואה. לאו דוקא ביעי, דכל שכן אוכלין שאין להם קליפה שתגין עליהן.
הדרן עלך המדיר.
רבי יהושע בן לוי מכרך בהו ועסיק באורייתא – פירוש מכרך בהן ואפילו היכא דלא עסיק בה וכדאמר בסוטה גבי כי נר מצוה ותורה אור דאורייתא אפי בעדנא דלא עסיק בה מגינא ומצלי לעוסקים בה לשמה.
כי הוה שכיב כלומר בשעת פטירתו של רבי יהושע בן לוי. אחוי לי דוכתאי בגן עדן. דלייה מלאך המות והוי מחוי ליה דוכתא שוור נפל לההוא גיסא דלג ונפל בצד מקומו חי ונקטיה מלאך המות לרבי יהושע בכנף בגדו להוציאו משם. אי אתשיל אשבועתא ניהדר אם הלך מימיו אצל חכם להתיר את נדריו אף אני אתיר לו את זה וישוב משם ואם קיים כל שבועותיו אף זו תהא קיימת ולא יחזור. תכטקי פיזא כסאות של זהב מופז. לאו אנת בר ליואי אין אתה ראוי להיות בר ליואי שאלו היית צדיק לא היה דורך צריך לקשת דאינו נראה אלא לזכור ברית עולם להודיע שהעולם מתקיים בעבור הברית. ולא היא דלא נראה הקשת בימיו. שושביניה מלאך המות היה אוהבו ורגיל אצלו. כי חברך בעית למעבד לי כר׳ יהושע אתה רוצה לעשות ליכנס חי לגן עדן ולא קיימת כרבי יהושע מי כרכת בבעלי ראתן כלום בטחת בתורתך להתכרך ולהטפל עמם בשעה שהיו לומדין כמו שעשה רבי יהושע. אפסיק עמודא דנורא בינו לבין העם וגמירי מסורת היא בידנו. קרב רבי אלכסנדראי לגבי עמודא א״ל עשה בשביל כבוד חכמים לסלק העמוד כדי שיתעסקו בך פי׳ חבריך אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים להכי אמר ליה מי איתא מידי דאורייתא דלא קיימתיה שאם חסר אפילו אות אחד שלא קיים לא היה המלאך המות עושה את רצונו לפיכך יזהר אדם במצוה קלה כבחמורה כך שמעתי והראה קבלתי. הזמי שמטילין בו כשות שגדל בין הסירים ובין הקוצים. הזמי מיני קוצים כמו היזמי והיגי:
סליק פרק שביעי
גמרא אם חן מעלה על לומדיה וכו׳. יש לפרש ע״ד שאמר הכתוב ויראו כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך שכל אדם ששם הוי״ה נרשם במצחו המזיקין בדילין ממנו וזהו שאמר הכתוב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ר״ל למען שמו שהוא עמדי לא אירא. ועל פי זה פירשתי במה שאמר במדרש וישם ה׳ לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו שכתב לו וי״ו במצחו. יש להבין מפני שבחטא קין שהוא הריגת הבל נסתלק ממנו ו׳ של הוי״ה דאיתא בכתבים דארבע מיתות בית דין הם נגד ארבע אותיות של שם הוי״ה. סקילה הוא כנגד י׳. ושריפה נגד ה׳ ראשונה והרג נגד ו׳ של שם. וחנק נגד ה׳ אחרונה. נמצא כשנתחייב הרג פגם ונחסר מן השם וי״ו וזהו שאמר ומפניך אסתר לכך כתב שם ויו במצחו. ועל פי זה יש לפרש מה שאמר הכתוב צמאה נפשי לאלקים לא׳ חי מתי אבא ואראה פני אלקים יש לדקדק כפל השמות לאלקי׳ לאל חי הנה אמרו חז״ל כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים ועוד אמרו חז״ל כל העוסק בתורה לשמה מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף וכו׳ ושמעתי בשם הגאון המחבר ספר פני יהושע שענינו כי המזיקין נקראים בני רש״ף שהם באים מסמאל ונוקבים שהסם חציו בקדושה שם אל וסם הוא סם המות בגימטריא ת״פ נמצא סם ות״פ הוא בגימטריא רשף וכשעסקו בתורה שהוא בגיטריא תרי״א והוא שם אל שבו המהפך אותיות רשף לרחמים שרש״פ עם אל עולה בגימטריא תרי״א. ועל פי זה יש ליישב הפסוק גם כי אלך בגיא צלמות שגיא צלמות גי׳ תק״פ ואמר שלא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך שהתורה מהפך את השבט שהוא מדת הדין לרחמים. ויש עוד לרמז כי סם מתהפך בא״ת ב״ש ח״י ונעשה מסם חי ע״י שם אל ונקרא אל חי ושם אל חי במלואה אל״ף למ״ד ח״ת יו״ד עולה תרי״ג שהוא התורה כמו שאמרו חז״ל תורה צוה לנו משה הוא תרי״א עם אנכי ולא יהיה לך הוא תרי״ג ולכך העוסק בתורה לשמה נעשה לו סם חי וזה סוד יעקב שנקרא אל חי וכמ״ש חז״ל יעקב אבינו לא מת והוא ע״י עסק התורה כמו שהעידה עליו התורה בכמה מקומות ויעקב איש תם יושב אהלים והארכנו בזה מאוד בפירוש התורה בכמה מקומות וזה שאמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי להיות נקרא אל חי שאז מאיר שמו י״ת בפניו ומזיקים בדילין ממנו וז״ש מתי אבא ואראה פני אלקים שאתראה בפני הכל בפני אלקים ואז יראו כי שם ה״ נקרא וגו׳. ועל פי זה פרשנו יתר המזמור באורך ואין כאן מקומו וזהו שאמרו את ה׳ אלקיך לרבות תלמידי חכמים שצריך לירא מן השם הנרשם בפניו והנה מעלת האהבה והחן הוא יתר על היראה שמתהפכין האויבים לאוהבים וכמ״ש חז״ל כל העוסק בתורה חוט של חסד משוך עליו שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו וגו׳ שבהיותו דבק בתורה ושם לילות כימים יזכה לאהבה וחן בעיני הכל וז״ש אילת אהבים אם חן מעלה שהוא אהבה כ״ש שבתחלה זוכה שהמזיקין יראים ממנו ואגוני מגיני וריב״ל בגודל האמנה החזקה שלו בתורה שלא עלה בלבו הפחד ביניהם לכך זכה להתהפך המות לחיים כנ״ל ובזה מובן מ״ש בסמוך רב חנינא בר פפא אייתי ס״ת וכו׳ ר״ל כיון שגם הוא קיים כל המצות וזכה לאילת אהביה ויעלת חן שלא בלבד שמתיראים ממנו אלא שמתהפכים לאוהבים וזהו דקאמר שושביניה הוי שאמרו בסנהדרין דף כ״ז אוהב זה שושביני וכו׳ והיה ראוי שנקרא אל חי ולא יטעום טעם מיתה והשיב לו שלא היה בטחונו חזק כל כך ומי איכרכית וכו׳:
היה מכריז ר׳ יוחנן: הזהרו מזבובי של (הנמצאים על) בעלי ראתן שהם מעבירים את המחלה. ר׳ זירא לא הוה יתיב [היה יושב] בזיקיה [במקום שנושבת בו רוח מכיוון בעל ראתן]. ר׳ אלעזר לא עייל [היה נכנס] באהליה [באהלו]. ר׳ אמי ור׳ אסי לא הוו אכלי [היו אוכלים] מביעי דההוא מבואה [ביצים מאותו מבוי] שגר בו בעל ראתן. ואילו ר׳ יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק [היה נכרך, כלומר, נדבק בהם ועוסק] בתורה. אמר, נאמר על התורה: ״אילת אהבים ויעלת חן״ (משלי ה, יט), אם חן מעלה על לומדיה — וכי אגוני לא מגנא [אינה מגינה עליהם] מפני הפורענות?
Rabbi Yoḥanan would announce: Be careful of the flies found on those afflicted with ra’atan, as they are carriers of the disease. Rabbi Zeira would not sit in a spot where the wind blew from the direction of someone afflicted with ra’atan. Rabbi Elazar would not enter the tent of one afflicted with ra’atan, and Rabbi Ami and Rabbi Asi would not eat eggs from an alley in which someone afflicted with ra’atan lived. Conversely, Rabbi Yehoshua ben Levi would attach himself to them and study Torah, saying as justification the verse: “The Torah is a loving hind and a graceful doe” (Proverbs 5:19). If it bestows grace on those who learn it, does it not protect them from illness?
הכל
(7) כִּי הֲוָה שָׁכֵיב אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת זִיל עֲבֵיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ אֲזַל אִיתְחֲזִי לֵיהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אַחְוִי לִי דּוּכְתַּאי אֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי א״ל אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינָךְ דִּלְמָא מְבַעֲתַתְּ לִי בְּאוֹרְחָא יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ כִּי מְטָא לְהָתָם דַּלְיַיהּ קָא מַחְוֵי לֵיהּ שְׁוַור נְפַל לְהָהוּא גִּיסָא.
When Rabbi Yehoshua ben Levi was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding, as he is a righteous man and deserves to die in the manner he sees fit. The Angel of Death went and appeared to him. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Give me your knife that you use to kill mortals, lest you frighten me on the way. He gave it to him. When he arrived there, in paradise, he lifted Rabbi Yehoshua so he could see his place, and he showed it to him. Rabbi Yehoshua jumped and fell into that other side, thereby escaping into paradise.
א״ל אחוי לי דוכתאי כו׳. כוונתו לפי דעת מלאך המות לידע מקומו בעוה״ב ולא יצטער על מיתתו ואז לא הוה עדיין מקומו פנוי ששאר צדיקים היו משתמשין בו כמ״ש פנו מקום לבר ליואי כו׳ ויש לפרש הא דכפל מלת פנו מקום כו׳ פנו מקום כו׳ שהוא ודאי לא בקש רק מקומו המיוחד לו כמ״ש אחוי לי דוכתאי כו׳ אלא שיש לצדיק עוד חלק בג״ע חלק רשע שהיה לו בג״ע דכתיב משנה יירשו כמ״ש בחגיגה:
ואמר כי מטא להתם דלייה כו׳ כמ״ד דג״ע בעוה״ז כדאמר במסכת תמיד ויש לו מחיצות גבוהות שהוצרך להגביהו ואמר אי אתשיל אשבועתי׳ כו׳ ולא קאמר דאי עבר אשבועתו דהא ודאי איסורא לא עביד וא״נ הוה עבר אשבועתיה לא הוה קאמר דליעבר נמי השתא למעבד איסורא אלא למתשל:
כי הוה שכיב [כאשר נפטר] ר׳ יהושע בן לוי, אמרו ליה [לו] למלאך המות: זיל, עביד ליה רעותיה [לך, עשה לו את רצונו] שהוא צדיק גדול וצריכים לעשות את רצונו, שימות באופן הנוח לו. אזל איתחזי ליה [הלך מלאך המות ונראה לו]. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע בן לוי למלאך המות: אחוי [הראה] לי דוכתאי [את מקומי] בגן עדן. אמר ליה [לו]: לחיי [בסדר]. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע בן לוי למלאך: הב (תן) לי את סכינך שבו אתה הורג, דלמא מבעתת לי באורחא [שמא תפחיד אותי בדרך]. יהבה נהליה [נתנה לו]. כי מטא להתם דלייה [כאשר הגיע לשם לגן עדן הרים אותו את ר׳ יהושע] להראות לו את המקום, קא מחוי ליה [והראה לו]. שוור נפל לההוא גיסא [קפץ ר׳ יהושע ונפל לאותו צד] לתוך גן העדן.
When Rabbi Yehoshua ben Levi was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding, as he is a righteous man and deserves to die in the manner he sees fit. The Angel of Death went and appeared to him. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: Give me your knife that you use to kill mortals, lest you frighten me on the way. He gave it to him. When he arrived there, in paradise, he lifted Rabbi Yehoshua so he could see his place, and he showed it to him. Rabbi Yehoshua jumped and fell into that other side, thereby escaping into paradise.
הכל
(8) נַקְטֵיהּ בְּקַרְנָא דִגְלִימֵיהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁבוּעֲתָא דְּלָא אָתֵינָא אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִי אִיתְּשִׁיל אַשְּׁבוּעֲתָא נֶיהְדַּר אִי לָא לָא נֶיהְדַּר אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינַאי לָא הֲוָה קָא יָהֵיב לֵיהּ נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה לֵיהּ הַב נִיהֲלֵיהּ דְּמִיתַּבְעָא לְבִרְיָיתָא מַכְרִיז אֵלִיָּהוּ קַמֵּיהּ פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר לֵיוַאי פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר לֵיוַאי.
The Angel of Death grabbed him by the corner of his cloak. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: I swear that I will not come with you. The Holy One, blessed be He, said: If he ever in his life requested dissolution concerning an oath he had taken, he must return to this world with the Angel of Death, as he can have his oath dissolved this time also. If he did not ever request dissolution of an oath, he need not return. Since Rabbi Yehoshua had in fact never requested dissolution of an oath, he was allowed to stay in paradise. The Angel of Death said to him: At least give me my knife back. However, he did not give it to him, as he did not want any more people to die. A Divine Voice emerged and said to him: Give it to him, as it is necessary to kill the created beings; death is the way of the world. Elijah the Prophet announced before him: Make way for the son of Levi, make way for the son of Levi.
א״ל הב לי סכינאי לא הוה קיהיב כו׳. משום דעדיין היה ירא לנפשו עד דא״ל דמתבעא לברייתא דהיינו לבריות אחרים:
שם מכריז אליהו פנו מקום פנו מקום וכו׳. כתב מהרש״א ז״ל הא דכפיל פנו מקום שהצדיק נוטל מקומו וחלק של הרשע. נראה לפרש דכיון שהוא הגין על הרשע בעה״ז ונוטל חלק הצדיק בעה״ז. לכך הוא נוטל חלקו בעה״ב כמ״ש גבי אברהם עשרה דורות מאדם עד נח וכו׳ עד שהביא עליהם מי המבול. ועשרה דורות מנח עד אברהם וכו׳ עד שבא אברהם וקיבל שכר כולן ר״ל מפני שהוא הגין עליהם שלא היו כלין כדרך דור המבול. לכך לקח הוא שכר כולן. ובחידושי תורה כתבתי לפרש מה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. כי מה שהצדיק נוטל חלקו של רשע בגן עדן (כמ״ש הכתוב ויד רשעים אל תנידני ופירש״י יד לשון חלק שלא תנידני מחלקו). אין זה עול ח״ו משום דקי״ל זה נהנה וזה לא חסר כופין. וכיון דאין הרשע יכול לבא לגן עדן מפני שהוא נופל לגיהנם לתקן פגמיו ועד שיתקן אינו יכול לבא בגן עדן ולמה לא ינתן להצדיק כיון שלא ינוח בו שבט הרשע בגן עדן שהוא גורל הצדיקים ע״כ לא ישלחו הצדיקים בעולתה חלקם. וכן בעה״ז כן. כמ״ש כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. ר״ל שהצדיק די לו ומסתפק ולא נחשב בעיניו טובת העה״ז כמ״ש עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. נמצא אינו חסר במה שהרשעים נוטלין זכותו. וכן באברהם נוטלין זכותו בעה״ז והגין עליהם מפני שהיה מסתפק משלו כאמור וה׳ בירך את אברהם בכל וכמו שפירש״י גבי וכי יש לי כל. נמצא כל העולם ניצולין בזכותו. וכתבתי שם דמהאי טעמא כל העולם ניצולו בזכות אברהם חוץ ארץ סדום. מפני שאמרו חז״ל זה נהנה וזה לא חסר כגון זה כופין על מדת סדום נמצא סדום שלא היו מהנין לאחרים אפילו במקום שלא חסר להם. לכך מדה כנגד מדתם. מדת סדום לא ניצולו בזכות אברהם אף שלא חסר לו. וכיון דריב״ל הגין על הרשע לכך הכריז פנו מקום כפול על חלק הרשע כמ״ש מהרש״א ז״ל:
נקטיה בקרנא דגלימיה [תפס אותו מלאך המות בכנף של בגדו]. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע בן לוי: בשבועתא דלא אתינא [בשבועה, אני נשבע, שאינני בא אליך]. אמר קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא): אי איתשיל אשבועתא [אם בחייו פעם אחת נשאל על שבועתו והפר אותה] — ניהדר [שיחזור] למלאך המוות, שאף במקרה זה יוכל להפר שבועתו. אי [אם] לא נשאל — שלא ניהדר [יחזור]. וכיון שלא נשאל מעולם על שבועתו, נשאר בגן עדן. אמר ליה [לו] מלאך המות: על כל פנים הב [תן] לי סכינאי [את סכיני] בחזרה. לא הוה קא יהיב ליה [לא נתן לו], שאמר מוטב שלא יהרוג עוד אנשים. נפקא בת קלא [יצאה בת קול] ואמרה ליה [לו] לר׳ יהושע: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא [תן לו אותה, שהיא נחוצה לבריות], שהמות הוא חלק מדרך העולם. היה מכריז אליהו קמיה [לפניו]: פנו מקום לבר ליואי [לבן לוי]! פנו מקום לבר ליואי [לבן לוי]!
The Angel of Death grabbed him by the corner of his cloak. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: I swear that I will not come with you. The Holy One, blessed be He, said: If he ever in his life requested dissolution concerning an oath he had taken, he must return to this world with the Angel of Death, as he can have his oath dissolved this time also. If he did not ever request dissolution of an oath, he need not return. Since Rabbi Yehoshua had in fact never requested dissolution of an oath, he was allowed to stay in paradise. The Angel of Death said to him: At least give me my knife back. However, he did not give it to him, as he did not want any more people to die. A Divine Voice emerged and said to him: Give it to him, as it is necessary to kill the created beings; death is the way of the world. Elijah the Prophet announced before him: Make way for the son of Levi, make way for the son of Levi.
הכל
(9) אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לר׳ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי דַּהֲוָה יָתֵיב עַל תְּלָת עֲשַׂר תַּכְטָקֵי פִּיזָּא אֲמַר לֵיהּ אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי אֲמַר לֵיהּ הֵן נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ אֲמַר לֵיהּ הֵן אִם כֵּן אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי וְלָא הִיא דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי אֶלָּא סָבַר לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי.
Rabbi Yehoshua ben Levi went and found in paradise Rabbi Shimon ben Yoḥai sitting on thirteen golden stools [takhtekei]. Rabbi Shimon ben Yoḥai said to him: Are you the son of Levi? He said to him: Yes. Rabbi Shimon said to him: Was a rainbow ever seen in your days? He said: Yes. Rabbi Shimon retorted: If so, you are not the son of Levi, as he is a completely righteous man. During the lifetimes of completely righteous people no rainbows are visible, as they are a sign that the world deserves to be destroyed by a flood; whereas the merit of the righteous protects the world from such things. The Gemara comments: And that is not so, for there was no rainbow seen at all during the lifetime of Rabbi Yehoshua, but he thought: I do not want to take credit for myself by presenting myself as such a righteous person.
ערך טכטך
טכטך – א(כתובות עז:) ר׳ שמעון בן יוחי דהוה יתיב אתלסרי טכטכי פיזא פי׳ ספסלים של פז (א״ב בנוסחאות כתוב תכטכי).
א. [שטיעל.]
תכטקי – פלישטי״ל.
אם כן לית את בר ליואי – אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות.
לא הואי מידי – לא נראה הקשת בימיו.
א״ל נראתה קשת בימיך כו׳ שהקשת הוא אות על קיום שבועה בימי נח ואם אתה בר ליואי שקיימת השבועה לא היה צריך העולם לאות הקשת כי בזכותך היו נצולים:
שם נראתה קשת בימיך וכו׳. משום דהגין בזכותו שלא יבא מבול לעולם ויש לפרש בזה מ״ש בברכות על זאת יתפלל כל חסיד וגו׳ לעת מצוא זו מיתה וסיים הפסוק רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו לרמז על ר״י בן לוי שהגין בזכותו שלא יבא המבול לעולם ולא הוצרך למיתה (ויש לומר דגם אליהו הגין בזכותו על המבול שהרי נמסר בידו מפתח של גשמים) וע״ז שייך סיפא דקרא אתה סתר ליה וגו׳ ר״ל שהגין בעדו ונצרו מצר שהוא מלאך המות בשביל שהיה בוטח מאוד בזכות התורה שנקראת רנה כמ״ש חז״ל במקום רנה שם תהא תפלה) שתציל ותפלט אותו אפילו כי מכרך בהו וסובבים אותו וזהו רני פלט תסובבני סלה:
פירש״י ד״ה אם כן לית אתה בר ליואי אין אתה ראוי וכו׳. פי׳ אף דשמך בר ליואי אין אתה זה שהוכרז עליו אלא דאכתי יש לומר כיון דאיכא ע״כ אחר שהוכרז עליו מה שאל לו אם נראתה קשת בימיו הא בודאי לא נראה מחמת זכות הצדיק שהוכרז עליו. ודוחק לומר דשמא זהו רך בשנים היה ונראתה הקשת בימיך קודם שנולד זה שהוכרז עליו. ויותר נראה דהא דקאמר נראתה לאו דוקא נראת ממש אלא ר״ל אם אתה מצד מעשיך ראוי להיות נראה הקשת בימיך ובזה א״ש דהשיב הן. ר״ל מצדו היה ראוי שיראה ומה שלא נראה הוא מחמת צדיק אחר שלא רצה להחזיק טובה לעצמו. ומתורץ מה שנתקשה הט״ז בא״ח סימן תקס״ה דאיך אמר שקר ח״ו. אבל לפמ״ש א״ש:
אזל אשכחיה [הלך ר׳ יהושע בן לוי ומצאו] את ר׳ שמעון בן יוחאי בגן העדן דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא [שהיה יושב על שלושה עשר מצעות זהב]. אמר ליה [לו] ר׳ שמעון בר יוחאי: את הוא בר ליואי [אתה הוא בן לוי]? אמר ליה [לו]: הן. אמר לו ר׳ שמעון: האם נראתה קשת בימיך? אמר ליה [לו]: הן. אמר לו ר׳ שמעון: אם כן, אי [אין] אתה בר ליואי [בן לוי], שהוא צדיק גמור וכשיש בדור צדיק גמור אין הקשת נראית בעולם. שהלא היא אות שראוי היה לבוא מבול לעולם בשל חטאי באי העולם, אולם זכות הצדיק מגינה על העולם מפניו. ומעירים: ולא היא, דלא הואי מידי [ואין זה כן, כי אכן לא היתה כלל קשת בימיו], אלא סבר [חשב] ר׳ יהושע בן לוי: לא אחזיק טיבותא לנפשאי [טובה לעצמי], שאני צדיק כל כך.
Rabbi Yehoshua ben Levi went and found in paradise Rabbi Shimon ben Yoḥai sitting on thirteen golden stools [takhtekei]. Rabbi Shimon ben Yoḥai said to him: Are you the son of Levi? He said to him: Yes. Rabbi Shimon said to him: Was a rainbow ever seen in your days? He said: Yes. Rabbi Shimon retorted: If so, you are not the son of Levi, as he is a completely righteous man. During the lifetimes of completely righteous people no rainbows are visible, as they are a sign that the world deserves to be destroyed by a flood; whereas the merit of the righteous protects the world from such things. The Gemara comments: And that is not so, for there was no rainbow seen at all during the lifetime of Rabbi Yehoshua, but he thought: I do not want to take credit for myself by presenting myself as such a righteous person.
הכל
(10) רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא שׁוֹשְׁבִינֵיהּ הֲוָה כִּי הֲוָה קָא נָיְחָא נַפְשֵׁיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת זִיל עָבֵיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ אֲזַל לְגַבֵּיהּ וְאִיתְחֲזִי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ שִׁבְקַי תְּלָתִין יוֹם עַד דְּנַהְדַּר תַּלְמוּדַאי דְּאָמְרִי אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ שַׁבְקֵיהּ לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין אֲזַל אִיתְחֲזִי לֵיהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אַחְוִי לִי דּוּכְתַּאי א״ל אֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי א״ל אֲמַר לֵיהּ הַב לִי סַכִּינָךְ דִּלְמָא מְבַעֲתַתְּ לִי בְּאוֹרְחָא אֲמַר לֵיהּ כְּחַבְרָךְ בָּעֵית לְמִיעְבַּד לִי.
The Gemara relates a similar incident: Rabbi Ḥanina bar Pappa was a friend of the Angel of Death and would see him frequently. When Rabbi Ḥanina was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding. He went before him and appeared to him. He said to the angel: Leave me for thirty days until I have reviewed my studies, for they say: Happy is he who comes here, to paradise, with his learning in his hand. He left him, and after thirty days he again went and appeared to him. He said to the Angel of Death: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Ḥanina said to him: Give me your knife, lest you frighten me on the way. The Angel of Death said to him: Do you wish to do to me as your friend Rabbi Yehoshua ben Levi did, and escape?
כיוצא בזה מסופר: ר׳ חנינא בר פפא שושביניה הוה [חבירו של מלאך המות היה] והיה מתראה איתו הרבה. כי הוה ניחא נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] ר׳ חנינא אמרו ליה [לו] למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה [לך עשה לו את רצונו]. אזל לגביה ואיתחזי ליה [הלך אליו ונראה לו]. אמר ליה לו למלאך: שבקי תלתין [הנח לי שלושים] יום עד דנהדר תלמודאי [שאחזור על לימודי]. דאמרי [שאומרים]: אשרי מי שבא לכאן לעולם העליון ותלמודו בידו. שבקיה, לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה [הניחו, ולאחר שלושים יום הלך ונראה לו]. אמר ליה [לו] למלאך המות: אחוי [הראה] לי דוכתאי [את מקומי] בגן עדן. אמר ליה [לו]: לחיי [בסדר]. אמר ליה [לו]: הב [תן] לי את סכינך דלמא מבעתת לי באורחא [שמא תפחידני בדרך]. אמר ליה [לו] מלאך המות: כחברך בעית למיעבד [כמו חברך, ר׳ יהושע, רוצה אתה לעשות] לי ולברוח?
The Gemara relates a similar incident: Rabbi Ḥanina bar Pappa was a friend of the Angel of Death and would see him frequently. When Rabbi Ḥanina was on the verge of dying, they said to the Angel of Death: Go and perform his bidding. He went before him and appeared to him. He said to the angel: Leave me for thirty days until I have reviewed my studies, for they say: Happy is he who comes here, to paradise, with his learning in his hand. He left him, and after thirty days he again went and appeared to him. He said to the Angel of Death: Show me my place in paradise. He said to him: Very well. Rabbi Ḥanina said to him: Give me your knife, lest you frighten me on the way. The Angel of Death said to him: Do you wish to do to me as your friend Rabbi Yehoshua ben Levi did, and escape?
הכל
(11) אֲמַר לֵיהּ אַיְיתִי סֵפֶר תּוֹרָה וַחֲזִי מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּכְתִיב בֵּיהּ דְּלָא קַיֵּימְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מִי אִיכָּרַכְתְּ בְּבַעֲלֵי רָאתָן וְאִיעֲסֵקְתְּ בַּתּוֹרָה וַאֲפִילּוּ הָכִי כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ אַפְסֵיק לֵיהּ עַמּוּדָא דְנוּרָא בֵּין דִּידֵיהּ לְעָלְמָא וּגְמִירִי דְּלָא מַפְסֵיק עַמּוּדָא דְנוּרָא אֶלָּא לְחַד בְּדָרָא אוֹ לִתְרֵין בְּדָרָא.
He said to him: Bring a Torah scroll and see: Is there anything written in it that I have not fulfilled? I am therefore worthy of entering Paradise alive, as did Rabbi Yehoshua ben Levi. He said to him: But did you attach yourself to those afflicted with ra’atan and study Torah, as he did? The Gemara comments: And even so, despite the fact that he was not equal to Rabbi Yehoshua ben Levi, when he passed away a pillar of fire separated him from everyone. And it is learned as a tradition that a pillar of fire separates in this manner only for one in a generation or for two in a generation.
איפסק ליה עמודא כו׳. כמו שכתבנו בפ׳ האשה שהוא הוראה שאין הדור ראוי לעמוד במחיצתו וז״ש עשה בשביל כבוד חכמים שהוא כבודן של חכמים כשיסתלק הענן ויהיו ראויין לעמוד במחיצתו עשה בשביל כבוד אביך אם היה אביו חי פירושו כדלעיל ואם לא היה חי מ״מ כיון דבאביו לא היה מפסיק עמודא גם אילו היה חי לא היה ראוי לעמוד במחיצתו עשה בשביל כבוד עצמך דהיינו שיתעסקו בכבודך בקבורה אחר שיסתלק הענן:
אמר ליה [לו] ר׳ חנינא למלאך המוות: אייתי [הבא] ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה [וראה האם יש דבר שנאמר בו] שלא קיימתיה [קיימתיו], ולכן ראוי אני להכנס בחיי, לא כמו ר׳ יהושע בן לוי. אמר ליה [לו] מלאך המוות: מי איכרכת [האם נכרכת, נדבקת] בבעלי ראתן ואיעסקת [ועסקת] בתורה כמוהו? ומעירים: ואפילו הכי [כך] שלא הגיע לאותה מעלה גדולה, כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא [הפסיק לו, חצץ עמוד אש בינו ובין הכל]. וגמירי [ואנו למודים] דלא מפסיק עמודא דנורא [שאין מפסיק, חוצץ עמוד אש] אלא לחד בדרא [לאחד בדור] או לתרין בדרא [לשנים בדור]. כיון שהיה עמוד האש מפסיק לא יכלו לגשת אליו לטפל בקבורתו.
He said to him: Bring a Torah scroll and see: Is there anything written in it that I have not fulfilled? I am therefore worthy of entering Paradise alive, as did Rabbi Yehoshua ben Levi. He said to him: But did you attach yourself to those afflicted with ra’atan and study Torah, as he did? The Gemara comments: And even so, despite the fact that he was not equal to Rabbi Yehoshua ben Levi, when he passed away a pillar of fire separated him from everyone. And it is learned as a tradition that a pillar of fire separates in this manner only for one in a generation or for two in a generation.
הכל
(12) קְרַב לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד חֲכָמִים לָא אַשְׁגַּח עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיךָ לָא אַשְׁגַּח עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמְךָ אִיסְתַּלַּק אָמַר אַבָּיֵי לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּלָא קַיֵּים (אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת) אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא לְאַפּוֹקֵי מִמָּר דְּלָא אִית לֵיהּ מַעֲקֶה לְאִיגָּרֵיהּ וְלָא הִיא מִיהְוָהי״י הֲוָה וְהָהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּשַׁדְיֵיהּ זִיקָא.
Due to the pillar of fire they could not go near Rabbi Ḥanina bar Pappa to attend to his burial. Rabbi Alexandri approached him and said: Make the pillar of fire disappear in honor of the Sages. He did not pay attention to him. He said: Make it go away in honor of your father. Again he did not pay attention to him. Finally he said: Make it go away in your own honor, at which point the pillar disappeared. Abaye said: The purpose of the pillar of fire is to exclude him from the company of those who have not fulfilled even one letter of the Torah. Rav Adda bar Mattana said to him: It comes to exclude him from the Master himself, who does not have a guardrail for his roof. Rav Adda bar Mattana took this opportunity to rebuke Abaye. The Gemara comments: And that is not so as he in fact did have a guardrail, but the wind had just blown it off at that time.
ערך עצם
עצם – א(כתובות עז:) עשה בשביל כבוד עצמך פי׳ דלא מנחי לך ואזלי.
ערך גרד
גרד – ב(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן.
ערך עשר
עשר – ג(ברכות כא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו׳ הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין לתוכו מים אם הוא חי דהא אמרינן מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים מלא כמשמעו עיטור בתלמידים רב חסדא מעטר בנטלי פי׳ היה נותן ליושב לימין המברך וליושב לשמאלו כוסות וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאלו הכוסות בכוס שביד המברך עכשיו כל יין ששותין מזוג הוא במים. עיטוף דמעטף או פרים סודרא ארישיה מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ור׳ יוחנן אפי׳ לסייע בשמאלו ומגביהו מן הקרקע טפח פי׳ בתלמוד ארץ ישראל צריך להגביהו מן השולחן טפח ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו (ראש השנה יב:) שנה שאין בה אלא מעשר אחד פי׳ תורת מעשרות כך היא שנה ראשונה של שבוע מפריש מעשר ראשון ללוי כדכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה ועוד מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלים וכן בשנה שנייה אבל בשנה שלישית מפריש מעשר ראשון ותמורת מעשר שני מפריש מעשר עני ונותנו לעניים והיינו דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון לפי שמעשר עני אין בו שום קדושה לפי שזר אוכלו בכל מקום בלא פדייה ובלא קדושה וכמו כן מפריש בשנה ד׳ ה׳ ו׳ מעשר ראשון ואסור לזרים. (יבמות פו) האוכל טבל שנשאר שלא הופרש ממנו שום דבר אפי׳ מעשר עני חייבין עליהן מיתה וחומש דתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא מורם ממנו כל עיקר וכו׳. אבל מעשר ראשון עצמו לאחר שהופרש ונתנו לכהן אם הכהן נותנו במכירה או במתנה מותר לו ואפי׳ קודם שנתנו לכהן לרבי מאיר שאוסרו לזר אין חייבין עליו מיתה וחומש. (זבחים מד) הבכור והמעשר והפסח קדשים קלי׳ וכו׳ עד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם (בבורות נג) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו׳ בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכו׳. תוספת׳ במסכת שחיטת קדשים יפה כח כהנים מכח ישראל בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום ויפה כח ישראל מכח כהנים בפסח ובמעשר בהמה שאין לכהנים בהן כלום. עשרה תנאים התנה יהושע עשר תקנות תיקן עזרא עשרה דברים נאמרו בירושלים וכולם מפורשים בסוף גמרא דפרק מרובה. (שבת פז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו׳ עשר נטיעיות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. (סוכה מד מועד קטן ד תענית ג) פי׳ עשר נטיעות כדתנן (שביעית פרק א) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ואע״ג דאסור לחרוש קודם ראש השנה דשביעית שדה הלבן ושדה האילן מפסח ועד עצרת כמפורש בריש (שביעית פרק ב) ר׳ שמעון אומר וכו׳. אלו נטיעות שהן ילדות מותר לחרוש בשבילן עד ראש השנה כדגרסינן בריש משקין אתאי הלכתא למשרי ילדה. (כתובות נב) בגמרא לא כתב ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרווייהי עד עישור נכסי. עשורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת ניזונת מנכסי אחי׳ ונוטלת עישור נכסים אומר לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד וכו׳. (בראשית רבה נב) מניין לעשרה נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה עד מתי לעדה מה עדה שנאמרה כאן וכו׳ (בבא קמא קי: חולין קלג) עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וברית מלח וכו׳. כולן מנויין בתוספתא חלה פי׳ בכלל וברית מלח שנאמר כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה׳ נתתי לך ולבניך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה׳ לך ולזרעך אתך בפרט חטאת שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה קודש קדשים היא חטאת העוף אשם תלוי ואשם ודאי שנאמר כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה זבחי שלמי ציבור שנאמר על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן. לוג שמן של מצורע שנאמר ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן וגו׳ הקיש לוג שמן לאשם מותר העומר שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ זו מנחת העומר וכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. שתי הלחם שנאמר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה׳ על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן שירי מנחות דכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ארבע בירושלים בכורה שנאמר כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה יהיה לך ביכורים שנא׳ ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה והמורם מן התודה ואיל נזיר שנא׳ והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ לכהן וגו׳. איל נזיר שנא׳ והניף אותם הכהן תנופה לפני ה׳ קודש הוא לה׳ על חזה התנופה. עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה עשר בגבולין תרומה וראשית הגז שנא׳ ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו תרומת מעשר שנא׳ ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן חלה שנא׳ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומת גרן לכהן היא פדיון הבן לכהן שנאמר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו׳ ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם פטר חמור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו׳ שדה אחיזה ושדה החרם שנא׳ והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו וכתיב כל חרם בישראל לך יהיה גזל הגר שנאמר האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכיפורים וגו׳ אלו כ״ד מתנות כהונה כל המקיימן כאלו קיים כלל ופרט וברית מלח וכו׳. (חלה פרק ב) שיעור החלה אחד מכ״ד וכו׳ עד ונחתום אחד ממ״ח ירושלמי נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן (בבא בתרא צח) כתיב שלשים אמה קומתו וכתיב עשרים אמה קומתו ומשרי כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה פי׳ אלו כ׳ אמות מראשי כרובים עד שמי קורה כי הכרובים קומתן עשר אמות שנא׳ ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו וקמ״ל האי קרא דהני עשר אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכרובים של מעלה מה הכרובים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם השאר והכרובים בנס היו עומדין עשרין ותרתי שביקא להו בריש גמ׳ דתעניות פי׳ הלא הם מפורשין מהדין קרא ולקמיה כ״ד ואמאי חשיב ב׳ ושביק כ״ב ואילו הן א׳ אותי עזבו ב׳ לחצוב להם ג׳ עזבך את ה׳ אלהיך ד׳ רעתך ה׳ ומשובותיך ו׳ ולא פחדתי ז׳ ולא אעבור ח׳ צועה ט׳ זונה י׳ נהפכת י״א נכתם עונך י״ב לא נטמאתי י״ג דרכך בגיא י״ד כי אהבתי זרים ט״ו ואחריהם אלך י״ו הובישו י״ז מלכיהם י״ח שריהם י״ט כהניהם כ׳ נביאים כ״א אומרים לעץ אבי אתה כ״ב ולאבן את ילדתני כ״ג כי פנו אלי עורף כ״ד כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרינן הכא כ״ד רעות דכתיב בעניין התשפט התשפט ודמי דהכי הוא בודאי ואלו הן א׳ עיר שופכת דם ב׳ ועשתה גילולים ג׳ טמאת השם ד׳ רבת המהומה ה׳ איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו׳ ז׳ אב ואם הקלו בך ח׳ לגר עשו בעושק ט׳ יתום י׳ ואלמנה י״א קדשי בזית י״ב ואת שבתותי חללת י״ג אנשי רכיל י״ד אל ההרים אכלו בך ט״ו זמה עשו בתוכן י״ו ערות אב גלה בך י״ז טמאת הנדה ענו בך י״ח ואיש את אשת רעהו י״ט ואיש את כלתו כ׳ ואיש את אחותו כ״א שחד לקחו בך כ״ב נשך ותרבית כ״ג ותבצעי כ״ד ואותי שכחת הרי אלו כ״ד בספר אחד כתיב ותרתי הויין והא כ״ד הויין. ס״א תרתי הוא דעביד כ״ד שביקא א״ל הכי א״ר יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנא׳ כי שתים רעות עשה עמי וגו׳ בתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגו׳ ותו לא וגו׳ זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושה דהני כ״ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשיה קא מכוין דקאמר כ״ד בלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ״ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ״ד כי ההיא דהשוכר את הפועלים א״ל דין כבר לקישא דאי הוה כבר לקישא הוה מקשי לי כ״ד קושיי ומפריקנא ליה כ״ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא וכן אמרינן (כתובות עז) כ״ד מוכי שחין היו בירושלים כל אלו פירושים מן רב האי גאון ומנין של יחזקאל היא העיקר בענינו שכן מצינו מפורש (ובויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) ר׳ יודן בשם ר׳ יוחנן כ״ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עשר קדושות הן א״י מקודשת מכל הארצות שאלו מרב האי גאון י׳ קדושות שנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבואו י״א והשיב כך א״י אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם א״י קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי׳ קדושות בא״י הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה.
א. [זעלבסט.]
ב. [רייצען קראצען.]
ג. [צעהן.]
בשביל כבוד עצמך – שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך.
אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים – עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא.
לאפוקי ממאן דלא קיים אפילו אות א׳ כו׳. דיש מצות מרומזים באות א׳ והיינו דקאמר דאייתי ס״ת וחזי כו׳ אם עברתי אפי׳ ברמז אות א׳ שבה ודו״ק:
שם דלא קיים אפילו אות אחת. יש לפרש על האותות שבתורה. כגון אות ברית. ואות תפילין. ואות שבת וי״ט. שלא שמר אחת מאותות האלה כראוי:
נשלמו חידושי פרק שביעי. בעזרת ה׳ רועי. בטוב עדיי משביעי. אליך ה׳ אשא עיני. הבינני וחכמני. חזקני ואמצני. עמוד לימיני. בפרק שמיני.
פרק האשה שנפלו
קרב לגביה [ניגש אליו] ר׳ אלכסנדרי, אמר: ״עשה שיסתלק עמוד האש בשביל כבוד חכמים״. לא אשגח [השגיח] בו. והוסיף לבקש: ״עשה בשביל כבוד אביך״ — לא אשגח [השגיח] בו. ״עשה בשביל כבוד עצמך״ — ואז איסתלק [הסתלק] עמוד זה. אמר אביי: עמוד זה בא לאפוקי ממאן [להוציא, להבדיל בינו ממי] שלא קיים את כל התורה כולה ואפילו לא חיסר אלא אות אחת ממנה. אמר ליה [לו] רב אדא בר מתנא: לאפוקי ממר [להוציא, להבדיל, מאדוני] דלא אית ליה [שאין לו] מעקה לאיגריה [לגגו], שתוך כדי הדברים אמר לו דברי מוסר אלה. ומעירים, ולא היא [ואין זה כך], שלא היה לו מעקה, אלא בכלל מיהוה הוה וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא [היה לו מעקה אלא באותה שעה הפילו הרוח].
Due to the pillar of fire they could not go near Rabbi Ḥanina bar Pappa to attend to his burial. Rabbi Alexandri approached him and said: Make the pillar of fire disappear in honor of the Sages. He did not pay attention to him. He said: Make it go away in honor of your father. Again he did not pay attention to him. Finally he said: Make it go away in your own honor, at which point the pillar disappeared. Abaye said: The purpose of the pillar of fire is to exclude him from the company of those who have not fulfilled even one letter of the Torah. Rav Adda bar Mattana said to him: It comes to exclude him from the Master himself, who does not have a guardrail for his roof. Rav Adda bar Mattana took this opportunity to rebuke Abaye. The Gemara comments: And that is not so as he in fact did have a guardrail, but the wind had just blown it off at that time.
הכל
(13) אָמַר ר׳ רַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי מָה אֵין בַּעֲלֵי רָאתָן בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁל הִיזְמֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה אֵין מְצוֹרָעִין בְּבָבֶל מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וְרוֹחֲצִין בְּמֵי פְרָת.:
Rabbi Ḥanina said: For what reason are there no people afflicted with ra’atan in Babylonia? Because the Babylonians eat beets [teradin] and drink beer made from the hizmei plant. Rabbi Yoḥanan said: For what reason are there no lepers in Babylonia? Because they eat beets, drink beer, and bathe in the waters of the Euphrates, all of which are good for the body.
אמר ר׳ חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל — מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר של היזמי (של כישות). אמר ר׳ יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל — מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר, ורוחצין במי פרת,
Rabbi Ḥanina said: For what reason are there no people afflicted with ra’atan in Babylonia? Because the Babylonians eat beets [teradin] and drink beer made from the hizmei plant. Rabbi Yoḥanan said: For what reason are there no lepers in Babylonia? Because they eat beets, drink beer, and bathe in the waters of the Euphrates, all of which are good for the body.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.