×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵינוֹ אוֹחֵז בַּקְּצִיצָה דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָשֵׁן אָדָם בִּתְפִילִּין שֵׁינַת עֲרַאי אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה.
and does not grip the box of the phylacteries, which he may not touch while impure. This is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: A person may take a brief nap with his phylacteries, but substantial sleep is not permitted, and he will thereby avoid a seminal emission while donning phylacteries. And how long is the duration of a brief nap? It is equivalent to the time required for walking one hundred cubits.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פי׳ היא הטבלא דברי ר׳ יעקב וחכמים אומרים ישן אדם שינת עראי והוא כדי הילוך מאה אמה. אבל שינת קבע יותר מזה [אסור].
{בבלי סוכה כו ע״ב} אמר רב חסדא אסור לאדם1 [לישן]⁠2 ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס3 שתין נשמי4 אביי [הוה]⁠5 נאים כמיזל מפומבדיתא לבי כובי6 קרי עליה רב יוסף {משלי ו:ט} עד מתי עצל
תשכב מתי תקום משנתך7:
1. לאדם: וכן כ״י נ, גט, ר״ח. חסר בדפוסים.
2. לישן: גט, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״שישן״.
3. שינת הסוס: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, גט, גי.
4. נשמי: גט: ״נושמי״. כ״י נ: ״נימי״.
5. הוה: גט, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
6. כובי: וכן ב-גט, גי, כ״י נ. דפוס קושטא: קובי.
7. עד מתי...משנתך: כ״י נ עד: ״תשכב״.
ולא יאחז בקציצה – הן תפילין עצמן דפוס מושבן ורצוען ודומה לו במס׳ גיטין בהניזקין (דף נח.) ארבעים סאה קצוצי תפילין.
וחכמים אומרים ישן אדם בתפלין שינת עראי ולא קבע – ובשינת עראי לא אתי לידי קרי.
וכמה שינת עראי כדי הילוך מאה אמה – כדאמרינן לעיל.
בקציצה – הוא התפלין עצמן בדפוס שהתפלין נתונים שם.
בפרש״י בד״ה לימא קסבר רבי יוסי כו׳ ומבעי לן למעבד כוותיה כו׳ עכ״ל דמש״ה לא קמבעי לן לעיל לרבי יעקב לימא סבר ר״י כו׳ דלא אכפת לן בהכי כיון דלית הלכתא כוותיה:
במשנה מעשה והביאו לר״י ב״ז כו׳ וכשנתנו לר׳ צדוק כו׳ נטלו במפה ופירש״י משום נקיות וכתבו התוס׳ דבחנם פי׳ כן דר׳ צדוק כהן היה כו׳ היה אוכל על טהרת תרומה כו׳ דאפילו פחות מכביצה. ולע״ד דברי התוספת תמוהים כיון דלפי פירושם אין לחלק בין כביצה לפחות מכביצה לענין אכילת תרומה במפה ולקמן בשמעתין מסקינן להדיא דיש לחלק בין כביצה לפחות מכביצה וכמ״ש התוס׳ עצמן בד״ה הא כביצה והניחו בתימא הך קושיא דר׳ צדוק כהן היה והותרה לו באכילת מפה אפילו בכביצה:
מיהו לולי דבריהם היה נראה לי דמה שהתירו מפה לאוכלי תרומה היינו דוקא באכילת תרומה ממש כיון דכהנים זריזין הם ליכא למיחש דלמא נגע בתרומה בידים מסואבות משא״כ באכילת חולין לא פלוג רבנן בין כהנים לשאר בני אדם בדבר שצריך נטילה שלא הותרה להם לאכול במפה לכך הוכרח רש״י לפרש דבאמת נטילה זו של ר׳ צדוק אינה אלא משום נקיות דאע״ג דכהן הוי והיה אוכל על טהרת תרומה אפ״ה איכא למימר דנטילה זו דחולין על טהרת תרומה לא שייך אלא בכביצה דוקא שהוא שיעור אכילת רוב בני אדם וטומאתו נמי חמירא כיון שמטמא אוכלים אחרים משא״כ בפחות מכביצה אפילו חומרא בעלמא לא שייך בהו להצריך נטילת ידים כן נראה לי נכון ליישב שיטת רש״י ודו״ק:
אחר זה ראיתי בתוספת דיומא דף ע״ט כתבו להדיא אהאי דרבי צדוק גופא שלא התירו מפה לאוכלי תרומה אלא בתרומה ממש ולא בחולין שנעשה על טהרת תרומה וכדפרישית אלא דלא נחתו התם ליתן טעם לחלק בין כביצה לפחות מכביצה כמו שדקדקו כאן דאף פחות מכביצה מקבל טומאה. והנראה בזה דהתוספת דיומא היינו לפי שיטת ר״ת דר״פ המצניע ובפרק כל שעה דף ל״ג ע״ב שסובר דפחות מכביצה אין מקבל טומאה מן התורה משא״כ התוספת דהכא הן בשיטת רש״י דפרק המצניע דאוכל עצמו נטמא אפילו בכל שהו כן נראה לי ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה ולא בירך אחריו סבר לה כר״י דפרק ג׳ שאכלו דדריש ואכלת ושבעת כו׳ ונראה מכל דבריהם כאן דפלוגתא דר״מ ור״י לאו בברכת המזון לחוד איירי אלא בכל דיני ברכה אחרונה דז׳ מינים ושאר דברים דאע״ג דעיקר טעמא דר״י דאמר כביצה היינו מדרשא דואכלת ושבעת דכתיב בבה״מ לחוד אפ״ה משמע להו דכיון דבבה״מ בעי ר״י כביצה כל שכן בשאר מינים דברכה אחרונה דידהו מדרבנן דאסמכינהו אברכת המזון אם כן לא יהא הטפל חמור מן עיקר. אם כן לפ״ז מדר״י שמעינן לרבי מאיר לענין כזית:
מיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף ל״ט) כתבו בשם ר״י דברכת בורא נפשות אפי׳ בפחות מכשיעור ע״ש בחידושינו. וא״כ לפ״ז משמע דלא נחתו להך סברא דלא יהא טפל חמור מן העיקר אלא לענין ברכה מעין ג׳ דז׳ מינים לחוד והיה נראה לכאורה בזה דטעם הדבר משום דסברי דברכה מעין ג׳ נמי דאורייתא דואכלת ושבעת עלייהו נמי קאי וכשיטת בעל ה״ג שהביא הטור א״ח בסימן ר״ט והב״י בשם הרשב״א אלא דמלשון הטור והב״י והש״ע משמע דאין שיטת התוספת כן ע״ש. ולכאורה מלשון משנתינו במעשה דר׳ צדוק דקאמר ולא בירך אחריו משמע נמי לכאורה שלא בירך כלל אפילו בנ״ר דנראה דוחק לומר דרבי צדוק לא קאי אלא אפת או אכותבות דלעיל שהוא מז׳ מינים ולענין ברכת ג׳ או מעין ג׳ לחוד ולא לענין בנ״ר דהא אוכל פחות מכביצה סתמא קתני ופשטא דלישנא דלא בירך אחריו נמי הכי דייק אם כן ע״כ צריך לומר דהיינו טעמא דרבי צדוק ודר״י משום שלא יהא טפל חמור מן העיקר. ולפ״ז מדר״י נשמע לר״מ דבעינן כזית בכל הברכות ופחות מכזית אפילו בנ״ר לא בעי וכדמשמע מלשון התוספת כאן כן נראה לי ודו״ק:
ואינו אוחז בקציצה בגוף התפילין עצמן, שלא יגע בהן בעודו טמא, אלו דברי ר׳ יעקב. וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, וממילא אינו יכול להגיע לקרי. וכמה שינת עראיכדי הילוך מאה אמה.
and does not grip the box of the phylacteries, which he may not touch while impure. This is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: A person may take a brief nap with his phylacteries, but substantial sleep is not permitted, and he will thereby avoid a seminal emission while donning phylacteries. And how long is the duration of a brief nap? It is equivalent to the time required for walking one hundred cubits.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב אאָסוּר לָאָדָם לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשֵּׁינַת הַסּוּס וְכַמָּה שֵׁינַת הַסּוּס שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.

Apropos the duration of a brief nap, the Gemara cites that Rav said: It is prohibited for a person to sleep during the day longer than the duration of the sleep of a horse. One who sleeps for longer is derelict in the study of Torah. And how long is the duration of the sleep of a horse? It is sixty breaths long.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס והוא שתין נשמי תניא ר׳ יוסי אומר הילדים בזמן שנשותיהן עמהם חולצין בין ביום ובין בלילה ואחר כך ישנים. ואקשי׳ שמע מינה בעל קרי אסור בתפילין ושנינן מפני שרגילין בטומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נשם
נשםא(סוכה כו:) וכמה שינת הסוס ס׳ נשמי (סנהדרין צא: ב״ר פרשה לה) שאל אנטונינוס לרבי מאימתי נשמה ניתנת באדם אמר לו משיצא ממעי אמו אמר לו שים בשר בלא מלח ג׳ ימים הלא יסריח אלא משנפקד והודה לו רבינו כי גם זה הפסוק מסייעו ורוח אלוה באפי ופקודתך שמרה רוחי מאימתי נתת הנשמה בי משפקדתני (בראשית רבה ל״ד) א״ל רבי חייא לרבי מה שינך עבד א״ל מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמת (ובויקרא רבה בצו) רוקי באפיה ז׳ זמנין והיא מתנשמא (במגילת איכה נפלה עטרת) לחש ליה שום ואינשים פירוש חזרה נשמתו כלומר נתרפא:
א. [אטהעם.]
ליישן ביום – מפני ביטול תורה.
אמר רב אסור לישן ביום יותר משינת הסוס – וכמה שתין נשמי.
אביי נאים כדי למיזל מבי כובי לפומבדיתא והיינו מיל וקרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב {מתי תקום משנתיך}.⁠1
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי, וכן בפסוק. בכ״י מוסקבה 185: ״קום קרא אל אלהיך״.
לישן ביום – פירש רבנו שלמה משום ביטול תורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב הדברים שנאמרו בשינת עראי, מביאים מה שאמר רב: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת סוס והישן יותר מזה הרי הוא כמבטל תורה. וכמה היא שינת הסוסשיתין נשמי [שישים נשימות].
Apropos the duration of a brief nap, the Gemara cites that Rav said: It is prohibited for a person to sleep during the day longer than the duration of the sleep of a horse. One who sleeps for longer is derelict in the study of Torah. And how long is the duration of the sleep of a horse? It is sixty breaths long.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר אַבָּיֵי שִׁנְתֵּיהּ דְּמָר כִּדְרַב וּדְרַב כִּדְרַבִּי וּדְרַבִּי כִּדְדָוִד בוּדְדָוִד כִּדְסוּסְיָא וּדְסוּסְיָא שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.

Abaye said: The sleep of the Master, Rabba, is like that of Rav, and that of Rav is like the sleep of Rabbi Yehuda HaNasi. And that of Rabbi Yehuda HaNasi is like that of King David, and that of King David is like that of a horse. And that of a horse is sixty breaths.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמר – רבה בר נחמני.
כרב – דממנו למד מדת שינתו שהיה ישן רב ביום כשיעור זה.
דרב כרבי – ורב למדה מרבינו הקדוש שגדל אצלו.
ורבי כדוד – כך קבל מאבותיו שזו היתה שינת דוד מלך ישראל.
שיתין נשמי – אלצ״ש.
דמר – דרבה בר נחמני.
כדרב – ממנו למד מדת שנתו שהיה ישן ביום כשיעור זה. ורב למדה מרבינו הקדוש, שגדל אצלו.
ור׳ מדוד – כך קבל שכך היתה שנתו של דוד.
שיתין נשמין – אלינדא בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: שנתיה דמר [שנתו של אדוני, רבה] היתה כשנתו של רב, ורב היה ישן כשנתו של רבי (ר׳ יהודה הנשיא), וזו של רבי היתה כשל דוד המלך, ושנתו של דוד היתה כדסוסיא שינת הסוס], ודסוסיא [ושל הסוס] היא בת שיתין נשמי [שישים נשימות].
Abaye said: The sleep of the Master, Rabba, is like that of Rav, and that of Rav is like the sleep of Rabbi Yehuda HaNasi. And that of Rabbi Yehuda HaNasi is like that of King David, and that of King David is like that of a horse. And that of a horse is sixty breaths.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גאַבָּיֵי הֲוָה נָיֵים כְּדִמְעַיֵּיל מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כוּבֵּי קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף {משלי ו׳:ט׳} עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.

The Gemara relates: Abaye would sleep during the day for a period equivalent to the time it takes to enter from Pumbedita to Bei Kuvei. Rav Yosef read the following verse as pertaining to Abaye: “How long will you sleep, sluggard? When will you arise from your sleep?” (Proverbs 6:9). Rav Yosef considered this dereliction in the study of Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה ניים – ביום.
כמיעל מפומבדיתא לבי כובי – דמפ׳ במקום אחר דהוו שיתא פרסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה כמיעל וכו׳ דמפרש במקום אחר. עיין בתשובת נודע ביהודה מהדורא תניינא חא״ח סי׳ כ:
מסופר: אביי הוה ניים כדמעייל [היה ישן ביום כזמן הכניסה, ההליכה] בין פומבדיתא לבי כובי. קרי עליה [היה קורא עליו] רב יוסף את הפסוק: ״עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך״ (משלי ו, ט), שראה בכך כבר ביטול זמן מיותר.
The Gemara relates: Abaye would sleep during the day for a period equivalent to the time it takes to enter from Pumbedita to Bei Kuvei. Rav Yosef read the following verse as pertaining to Abaye: “How long will you sleep, sluggard? When will you arise from your sleep?” (Proverbs 6:9). Rav Yosef considered this dereliction in the study of Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַנִּכְנָס לִישַׁן בַּיּוֹם רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מַנִּיחַ בַּלַּיְלָה חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַיְּלָדִים לְעוֹלָם חוֹלְצִין וְאֵינָן מַנִּיחִין מִפְּנֵי שֶׁרְגִילִין בְּטוּמְאָה.

The Sages taught in a baraita: With regard to one who enters his bed to sleep during the day, if he wishes, he may remove his phylacteries, and if he wishes, he may leave them in place. One who enters to sleep at night removes his phylacteries and may not leave them in place. This is the statement of Rabbi Natan. Rabbi Yosei says: The young men must always remove them and not leave them in place while sleeping because they are accustomed to impurity, as they are more likely to experience a seminal emission.
רי״ףרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנכנס לישן – שאין כוונתו אלא לישן ואינו מהרהר לדבר אחר.
רצה חולץ – תפילין.
רצה מניח – לפי שביום אין דרכו לשמש עם אשתו ולא לישן קבע.
בלילה חולץ – אפי׳ לשינת עראי דלמא מימלך וישן קבע.
הילדים – בחורים.
לעולם חולצין – ואפי׳ ביום.
שרגילין בטומאה – קס״ד שמא יראו קרי שהרהור מצוי בהן.
תנו רבנן הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח בלילה חולץ ואינו מניח – דסבר דלילה זמן תפלין הוא דברי ר׳ נתן.
ר׳ יוסי אומר ילדין חולצין ואין מניחין מפני שרגילין בטומאה – שמע מינה בעל קרי אסור בתפלין, דקסבר דקאמר משום שמא יראה קרי. אמר הא בילדים – בעלי נשים, ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר.
רצה מניח – שאין דרך לשמש מטתו ביום ואין דרך גם כן לישן קבע.
חולץ – אפילו לשינת ארעי שמא ישן קבע.
הילדים – בחורים.
לעולם חולצין – אף ביום.
בטומאה – קס״ד שמא יראו קרי, שהרהור מצוי בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: הנכנס לישן ביום, רצה — חולץ תפילין מעליו, לא רצה — מניח אותן על ראשו. ההולך לישון בלילהחולץ את התפילין ואינו מניח, אלו דברי ר׳ נתן. ר׳ יוסי אומר: הילדים (אנשים צעירים), לעולם חולצין ואינן מניחים בשנתם, מפני שרגילין בטומאה. שעלולים לבוא לידי קרי וכיוצא בו.
The Sages taught in a baraita: With regard to one who enters his bed to sleep during the day, if he wishes, he may remove his phylacteries, and if he wishes, he may leave them in place. One who enters to sleep at night removes his phylacteries and may not leave them in place. This is the statement of Rabbi Natan. Rabbi Yosei says: The young men must always remove them and not leave them in place while sleeping because they are accustomed to impurity, as they are more likely to experience a seminal emission.
רי״ףרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי בַּעַל קֶרִי אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין אָמַר אַבָּיֵי בִּילָדִים וּנְשׁוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן עָסְקִינַן שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶרְגֵּל דָּבָר.

The Gemara asks: Let us say that Rabbi Yosei holds that it is prohibited for one who experienced a seminal emission to don phylacteries. Abaye said: This is not so; rather, we are dealing with young men whose wives are with them, and the concern is lest they overlook the fact that they are donning phylacteries and inadvertently come to engage in matters to which they are accustomed, i.e., relations with their wives, which is certainly demeaning to the phylacteries.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש בעל קרי אינו אסור בתפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא קא סבר רבי יוסי כו׳ – ומיבעי לן למיעבד כוותיה שהלכה כמותו ברוב מקומות דקיימא לן נימוקו עמו (גיטין דף סז:).
שמא יבאו וכו׳ – והא ודאי אסור לבזותן לנהוג בהו קלות ראש.
ולענין מה שלא בירך אחריו הוא מפני שהוא סובר כר׳ יהודה שאינו מזקיק לברכה אלא באכילה שיש בה כדי שביעה דהיינו כביצה הא לפניו אף בכזית או אף בפחות מכזית לדעת קצת שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וזו ודאי אין הלכה כן אלא אף בכזית טעון ברכה לאחריו ומ״מ יש למדים מכאן ראיה לדברי הפוסקים שכתבו בפרק כיצד מברכין שאף פחות מכזית טעון ברכה לפניו וכמו שכתבוה גדולי הרבנים כאן שהרי פחות מכזית לדידן כפחות מכביצה לר״א ב״ר צדוק ולא נמנע מלברך אלא לאחריו וכבר כתבנוה שם אלא שלא החזקנוה בראיה מוכרחת כמו שביארנוה שם:
ומה שביארנו שהפירות אכילת עראי הם פירושו אפי׳ בכמה שהרי שתי כותבות יתר מכביצה בהם וכל יתר מכביצה יצא לו מדין עראי אלמא שכל אכילתם עראי היא והוא שאמרו במסכת ברכות שחומרתו של רבן גמליאל לא היה מצד מיעוט השיעור שלא יהא כביצה או יתר אלא משום דפירי לא בעי סוכה והכל נמשך לטעם אחד שלא נאמר אלא מפני שאף אכילת כמה מהם חשובה עראי ויש פוסקים שאף הפירות יש בהם חילוק בין קבע לעראי ודחו מה שתירצו במסכת יומא שחומרתו של רבן גמליאל לא מצד שפירות צריכות סוכה אלא מתורת שיעורן ועל דרך מי שתירץ שם שכותבת בגרעינה יתרה משתים בלא גרעינה ואין הדברים נראין:
ולענין מה שפירשנו שכביצה אכילת עראי היא יש שואלין בה במה שאמרו בשמועה שרמזנו עליה באחרון של יומא כותבת הגסה שאמרו כלומר לחיוב שיעורה ביום הכיפורים יתרה מכביצה והקשו בה ממעשה הנזכר שהביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ולא מפני שהלכה כן אלא שהחמיר על עצמו וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה הא כביצה בעי סוכה והיה המקשה סבור שאף שתי הכותבות שאמרו עליהם לא מפני שהלכה כן מצד השיעור היה שלא יהא בהם כביצה והוא שאמר שם ואי סלקא דעתך כותבת יתרה מכביצה השתא שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה ככותבת וגרעינתה יתרה מכביצה ושני ליה אין כלומר שהכותבת בגרעינתה יתרה הרבה על שתים בלא גרעינתן ונהי דהאי תירוצא לא קים לן אלא כאוקימתיה דרבה שפירש בה דמה שהחמיר על עצמו לא מצד השיעור היה אלא מפני שהפירות אין טעונות סוכה מ״מ מתוך הקושיא אתה למד לפי דרכך אלמא שאילו היתה כביצה היתה צריכה סוכה וגדולי הדורות תירצו בה שלרווחא דמילתא הוא שאמרה ומ״מ עיקר הקושיא כך היא השתא שתי כותבות בלא גרעינתן אינן יתר מכביצה כותבת בלא גרעינתה יתר מכביצה ולא אמרה פחות מכביצה אלא לרווחא דמילתא מצד שהדבר פשוט לכל שפחות מכביצה אכילת עראי היא ולא להפקיע שכביצה לא תהא אכילת עראי אלא אף כביצה אכילת עראי היא כמו שביארנו והראיה שהרי דקדקו שם הא כביצה בעי סוכה מדברי ר׳ אליעזר ב״ר צדוק וכבר פירשנום כאן דסוכה הוא דלא בעי הא נטילת ידים וברכה בעי ובסוף אותה הסוגיא תירץ רבא הא דרבן גמליאל משום דהוו פירי ופירי לא בעו סוכה ואמרו שם לימא מסייע ליה אם השלים במיני תרגימא יצא ואי סלקא דעתך פירי בעי סוכה לישלים בפירי ותירץ באתרא דליכא פירי אי נמי מאי מיני תרגימא פירי ומאחר שפסקנו פירי לא בעי סוכה למדת שמיני תרגימא אינן פירות שבודאי צריך הוא להשלים בדבר הצריך סוכה וא״כ מיני תרגימא הם מיני לפתן כגון בשר ודגים וביצה וגבינה ולמדנו על אלו ודומיהם שהם צריכים סוכה כל שיש בהם יתר מכביצה:
זהו ביאור דברי המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
מי שהתפילין בידו אסור לו לישן בהם אפי׳ שינת עראי שמא יפלו בארץ היו מונחות לו בראשו דרך הנחתם ישן בהם שינת עראי שלא חששו לשמא יפיח בהם בשינת עראי הניחם תחת מראשותיו או באיזה מקום ופרס סודר עליהם ישן עמהם אפי׳ בקבע שהרי מה לו עוד לעשות ולא נתנה תורה למלאכי השרת ויש פוסקים במונחים בראשו שלא התירו בהם שינת עראי אלא במוסר שנתנו לאחרים או במניח ראשו בין ברכיו שחוששים לשמא ירדם כברייתא האמורה למעלה אלא שאנו פוסקים כתירוץ אחרון שאין קבע לשינה אבל לשמא ירדם אין חוששין כלל ובסוכה אסור אף במוסר שנתו לאחרים ואף במניח ראשו בין ברכיו ובתפילין מותר בארעי בלא מסירת שינה ובלא הנחת ראשו בין ברכיו ויש אוסרים בכל שינה שבעולם ממה שאמרו במס׳ שבת פרק במה טומנין (שבת מ״ט.) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ופרשוה שלא יישן בהם ולא חלקו בה בין קבע לעראי ואף גדולי הפוסקים הביאוה סתם שלא יישן בהם ולא חלקו בה בין קבע לעראי ולא פירשוה בדנקיט ליה בידיה ואין הדברים נראין לדחות סוגיות שבשמועה זו וכשנאמרה במקום אחר בסתם על סמך ברייתא זו נאמרה ושינת עראי שיעורה כדי הילוך מאה אמה:
לדעת האומר שחוששין לשמא ירדם יש מי שאומר שמי שמוטל עליו בשבועה לעשות איזה דבר בשליש הלילה או בחצי הלילה אסור לו לישן אף קודם הזמן באותה עונה שמא ירדם לאותה שעה ואין הדברים כלום שלא נאמרה אלא בשהשינה עצמה יש בה איסור אלא שמ״מ בזו וכיוצא בה ישתדל בעצמו שיתעורר באותה שעה או סמוך לה ואם לאו הרי זה אונס ופטור:
היה ישן בתפיליו וראה קרי ורוצה לסלקם אוחז ברצועה ולא בקציצה ומ״מ בעל קרי מותר בתפילין ואינו צריך לסלקם אם אינו רוצה והנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח שסתם שינת היום שינת עראי היא ובלילה חולץ שסתמה שינת קבע היא והילדים המצויים אצל נשותיהם ורגילים בטומאה לעולם חולצין אם נשותיהם עמהם שמא יבואו לידי קלות ראש ואם גרם העון ושכח ושמש מטתו בתפיליו אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטבול ידיו מפני שהידים עסקניות הם:
אין ראוי לאדם לקבוע שינה ביום אלא שישן עראי ויתחזק באומנותו או בתורתו לפי מה שהוא דרך הערה אמרו אביי הוה נאים כמיזל מבי רב לפומבדיתא קרא עליה רב [יוסף] עד מתי עצל תשכב ובשבת מיהא מותר משום עונג שבת והוא שאמרו בתלמוד המערב במה מענגו מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד תורה ולא פליגין כאן בתלמיד כאן בבעל הבית וכבר ביארנוה בשבת בפרק כל כתבי הקודש:
לימא קא סבר – פירש רבנו שלמה ומיבעי לן למעבד כותיה שהלכה [כמותו] דקיימא לן נימוקו עמו ע״כ.
שמא יבואו – והאי ודאי אסור לנהוג בהן [קלות ראש].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לימא קסבר [האם נאמר שסבר] ר׳ יוסי שבעל קרי אסור להניח תפילין? אמר אביי: לא כן, אלא בילדים (אנשים צעירים) ונשותיהן עמהן עסקינן [עוסקים אנו], שמא יבואו לידי הרגל דבר. שעלולים הם לשכוח שהתפילין בראשם ויבואו כשעדיין התפילין בראשם לידי תשמיש, ודבר זה בודאי גנאי הוא.
The Gemara asks: Let us say that Rabbi Yosei holds that it is prohibited for one who experienced a seminal emission to don phylacteries. Abaye said: This is not so; rather, we are dealing with young men whose wives are with them, and the concern is lest they overlook the fact that they are donning phylacteries and inadvertently come to engage in matters to which they are accustomed, i.e., relations with their wives, which is certainly demeaning to the phylacteries.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דשָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִילִּין אֵינוֹ אוֹחֵז לֹא בָּרְצוּעָה וְלֹא בַּקְּצִיצָה עַד שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו וְיִטְּלֵם מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.:

The Sages taught in a baraita: If one forgot that he was donning phylacteries and engaged in relations with his phylacteries in place, he may grip neither the strap nor the box until he washes his hands, and only then may he remove the phylacteries. This is because the hands are active and tend to inadvertently touch parts of the body that are unclean.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן שכח ושימש מטתו בתפילין אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויסירם מראשו מפני שהידים עסקניות הן.
מעשה שהביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום התבשיל כו׳ – תניא לא שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן אבל הלכה אוכל אדם אכילת עראי חוץ לסוכה והרוצה להחמיר על עצמו מחמיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קץ
קץא(ברכות כד.) לא קשיא כאן ברצועה כאן בקציצה (סוכה כו:) ת״ר שכח ושימש מטתו בתפילין אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו (כלים פי״ח) תפילה ד׳ כלים התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טומאת מת וכן שנייה וכן שלישית וכו׳ עי׳ יש לתפילה של ראש ד׳ בתים ומכונסין לתוכה ד׳ פרשיות שמע והיה אם שמע קדש לי והיה כי יביאך וכל בית שמו קצוצה לפי שהיא קצוצה מחברתה פ״א קציצה היא הטבלה (במגילת איכה יעיב גיטין נו) מ׳ סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר:
ערך בק
בקב(חולין נח:) אימרא בקתא לבקא לית בקא בר יומא (שבת עז:) מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה משום דדייר באגמא ובעי לכרכושי בקי (סוכה כו) חולין משום בקי פירש י״א פשפש בלשון ערבי בק ונמצאות במטות ובמחצלאו׳ ששוכבין בהן בני אדם ובספינות וככל מקומות. וי״מ זבובים קטנים:
א. [אבגעזונדרט.]
ב. [אין מיק.]
עסקניות הן – ושמא נגעו במקום הטינופת.
תנו רבנן שכח ושמש מטתו בתפליו הרי זה לא יאחוז לא בקציצה ולא ברצועה עד שיטול ידיו מפני שהידים הם עסקניות.
עסקניות – ושמא נגעו במקום הטינופת.
והרי״ף הביא בהלכות תפלין ברייתא דלא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת ארעי כפשטה, ולא אוקמה בדנקיט להו בידיה. והר״ם כתב בתפלין פרק ד׳, תפלין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהן עליו לפיכך אסור לישן בהן. פירוש וזה מפרק במה טומנין לא שינת קבע ולא שינת ארעי. אבל אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהן שינת ארעי, כיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן. היו תפליו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע. נראה שפירש הר״ם הא דתניא לא קבע ולא ארעי, מיירי דמנחי ברישיה. והא דתני ארעי ולא קבע, מיירי דפריס סודרא עלייהו ומותר לישן בהן ארעי בכה״ג, ושינת ארעי היא כדפריש ר׳ יוחנן שמניח [ראשו] בין ברכיו. ולא היתה עמו אשה, כדקאמר ר׳ יוסי והלכתא כותיה הילדים לעולם חולצין כלומר אפילו ביום ובשינת ארעי ופריש אביי בילדים ונשותיהן עמהן. והא דתניא בין קבע בין ארעי מיירי שכרכן בידו. וזהו עיקר הפירוש, של פירוש רבנו שלמה מהו ״דפריס סודרא״ ...... לפרוס סודרא עלייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: שכח שהיו תפילין עליו ושמש מטתו בתפיליןאינו אוחז לא ברצועה של תפילין ולא בקציצה (גוף התפילין), כדי להסירן מראשו, עד שיטול ידיו תחילה ואז יטלם מעליו מפני שהידים עסקניות הן ויש לחשוש שנגעו במקום מטונף שבגוף, גם אם אינו זוכר בבירור שעשה כן.
The Sages taught in a baraita: If one forgot that he was donning phylacteries and engaged in relations with his phylacteries in place, he may grip neither the strap nor the box until he washes his hands, and only then may he remove the phylacteries. This is because the hands are active and tend to inadvertently touch parts of the body that are unclean.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל ולר״גוּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.

MISHNA: Apropos eating in the sukka, which is discussed in the previous mishna, this mishna relates: An incident occurred where they brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water. And they each said: Take them up to the sukka and we will eat them there.
קישוריםרי״ףבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'רא״ההמכתםמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{שמעתא דפירות, אי בעו סוכה}
הא דתנן: מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו׳ – אוקמה רבא במס׳ יומא (בבלי יומא ע״ט:) משום דהוו להו פירי ופירי לא בעו סוכה. וכן הלכה, משום דרבא בתרא הוא.
{שמעתא דדין החתן והשושבינין וכו׳ לענין מצות}
ועוד, ת״ר, חתן והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה ומן התפילין, וחייבין בק״ש, עד והרב אלפסי ז״ל כתב שתי הברייתות ולא הפריש ביניהן.
אמר הכותב: דברי רבינו ז״ל נכונים בכל1 מקום. שאם הפי׳ כדברי רבינו שלמה ז״ל, לדחותה כתבה.
אבל אפשר ונראה לפרש דכל ז׳ קאמרינן, וכן בנושא את האלמנה, מקום שאין בו משום טרדא דמצוה. ואעפ״כ פטורין משום דבעי למיחדא ושכיחא שכרות וקלות ראש, בין בבתולה בין באלמנה, כל ימי חופה, והני בעו כוונה יתירתא. אבל ק״ש, אפשר דמכווני דעתייהו בפסוק ראשון וקרו, וא״צ לומר בשאר מצות שחייבין. הא בחתן כונס את הבתולה לילה הראשון, ודאי פטור, בין מק״ש בין מתפלה ומכל המצות, לקיים דברי ר׳ יוסי הגלילי. אלא שלא חשש לפרט חתן באותו לילה, לפי שכבר שנינו בלא מחלוקת (בבלי ברכות ט״ז., מובא ברי״ף שם ט׳:), חתן פטור לילה הראשון, ותנן נמי (בבלי ברכות ט״ז.), ומעשה בר״ג, ולא פליגי הני רבנן עלייהו מדלא מסיימינן הכי בגמ׳. וזה יותר נכון, וכ״כ ה״ר אברהם ז״ל, ועיקר.
שוב מצאתי שנויה כן במקומה בתוספתא דברכות (תוספתא ברכות ב׳:ט׳): השושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה ומן התפילין כל ז׳ הימים, וחייבין בק״ש. רבי שילא אומר, חתן פטור וכל בני חופה חייבין.
ומה שאמר שראה בשאלה משמו שפסק כרבנן דפליגי2 דרשב״ג בברכות בחתן, אם רצה לקרות ק״ש לילה הראשון קורא (בבלי ברכות ט״ז:), והביא סיוע לדבריו מברייתא זו, אפשר שרוצה לומר שמכאן יש ללמוד שאע״פ שאין דעתו של חתן מכוין עליו, אם רצה לכוין יכול. שהרי אנו מחייבין אותו בק״ש, אף על פי שפוטרין אותו מתפלה משום טרדא דיליה. הלכך, אפי׳ בשעה שהוא פטור משום דטרדא דידיה טרדא דמצוה היא, אם רצה קורא, ולא אמרי׳, אנן סהדי דלא מצי מכוין דעתיה, כדאמר רשב״ג התם.
אבל לא מצאנוה לזו בתשובותיו, ולפי דעתנו שלא כתבה הוא מעולם. וכי מה צורך להביא ראיה שאין הלכה כרשב״ג, יחיד אצל רבים. ואין לסמוך על התשובות הנמצאות אא״כ הוחזקו.
{שמעתא דפירות, אי בעו סוכה}
ועוד, והא דתנן מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן וכו׳, אוקמה רבא במס׳ יומא משום דהוו להו פירי ופירי לא בעו סוכה, וכן הלכה, משום דרבא בתרא הוא.
אמר הכותב: ממה שלא כתבה רבינו הגדול ז״ל, אנו למדים שאין הלכה כרבא. ועיקר הוא. שלא הוצרך לומר כן אלא לתרץ מאי דאמרי׳ התם בכותבת הגסה, גדולה3 מכביצה. ובמסקנא דהתם אדחיא לה, ואמרי׳ דפחותה היא מכביצה.
ומדחיא נמי מדאמרי׳ הכא דאכילת עראי תרתי תלת ביעי, א״נ כדטעים בר בי רב ואזיל לכלה, דהוא כביצה או כשתי ביצים. ומכיון דכביצה פטורה מן הסוכה, ממילא אסתלקא קשיא דאתינן עלה התם מהא דתנן, וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה אכלו חוץ לסוכה, ודייקי׳ מינה מעיקרא, הא כביצה בעי סוכה, ולפום הכי הוה קשיא להו התם, השתא שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה, ככותבת גסה יותר מכביצה. וכיון דאדחיא לה התם, והכא אמרי׳ (בבלי סוכה כ״ז.), הא כביצה − סוכה היא דלא בעי וכו׳, אידחי ליה נמי פירוקא דרבא, והדרי׳ למאי דקס״ד מעיקרא דפירי בעי סוכה.
וכדסבר רבי ירמיה וטובא מרבנן התם, וכפשטא דמתני׳, דקתני, שתי כותבות, ולית בהו שיעור סוכה לפום מסקנא דשמעתתא, הא ג׳ וארבע כותבות בעי סוכה. וכפשטה נמי דברייתא, דתניא התם (יומא ע״ט:): אמר רבי: כשהיינו למדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום עראי חוץ לסוכה. ולא סמכינן אשנויא דרבא, דמשבש לה ומתרץ בה, אימא, דהא אדחיא עיקר מימריה.
1. נדצ״ל: מכל
2. נדצ״ל: דפליגי עליה
3. נדצ״ל: שהיא גדולה
מתניתין. מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה. וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה1 נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו – ר׳ צדוק היה אוכל חוליו בטהרת תרומה לפיכך נטלו במפה.
גמרא. מעשה לסתור – דהא אמרת אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ואמרת מעשה דאפילו לטעום את התבשיל אמרי העלום לסוכה.
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185 נוסף כאן: ״אכלו״.
מעשה והביאו לו וכו׳ ואמר העלום לסוכה – פריך בגמרא מעשה לסתור [ומשני] חסורי מחסרא והכי קתני ואם רצה להחמיר הרי זה משובח ומעשה שהביאו וכו׳. נטלו במפה פירוש שלא נטל ידיו, דפחות מכביצה לא (דיו) [בעי] נטילת ידים, ואעפ״כ כרכן במפה משום נקיות, כך פירש רש״י ז״ל. והרב בעל התוספות פירש דמשום דרבי צדוק היה כהן והיה אוכל על טהרת תרומה, וסתם ידים שניות הן ופוסלות את התרומה, ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה לכך הוצרך לכרוך את ידיו במפה. ולא ביון אחריו. פירוש דסבירא ליה כר׳ יהודה דאמר דלפחות מכביצה אין מברכין אחריו. מיהו אין הלכה כמותו אלא כר׳ מאיר דאמר בכזית. והכי תנן התם ולהוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה בהמשך לאמור במשנה הקודמת בדין אכילה בסוכה מסופר: מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל הביאו שני כותבות (תמרים) ודלי (ספל) של מים. ואמרו שניהם: העלום לסוכה ושם נאכל.
MISHNA: Apropos eating in the sukka, which is discussed in the previous mishna, this mishna relates: An incident occurred where they brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water. And they each said: Take them up to the sukka and we will eat them there.
קישוריםרי״ףבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'רא״ההמכתםמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי צָדוֹק האוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטָלוֹ בַּמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו.:

In contrast, the mishna relates: And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth for cleanliness; he did not wash his hands because in his opinion, one is not required to wash his hands before eating less than an egg-bulk. And he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. He holds that one is not required to recite a blessing after eating less than an egg-bulk, as it is not satisfying, and it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The Gemara will explain the halakhic rationale for each of these actions described.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אוכל פחות מכביצה – מאכל פחות מכביצה.
נטלו במפה – לא נטל ידיו אלא כרך במפה ידיו משום נקיות דקסבר פחות מכביצה לא בעי נט״י ולא בעי סוכה ולא בעי ברכת המזון לאחריו דדריש כרבי יהודה (ברכות דף מט.) ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה והיינו כביצה אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה.
נטלו במפה – פירש בקונט׳ משום נקיות ובחנם פירש כן דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח פ׳ מי שמתו (ברכות דף יט:) ובסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו.) והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות הן ופוסלות את התרומה שזו היא אחת מי״ח דבר דבפ״ק דשבת (דף יד.) דאפי׳ פחות מכביצה מקבל טומאה כדמוכח פרק שני דמס׳ טהרות (משנה טהרות ב׳:א׳) דתנן אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור.
ולא בירך אחריו – סבר לה כרבי יהודה דפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) דדריש ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה ור״מ פליג ואמר דמברכין בכזית ונראה הלכה כוותיה מדאמרי׳ פרק כיצד מברכין (שם דף לח: ושם) א״ר חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף ועוד אמרי׳ פרק שלשה שאכלו (שם דף מח. ושם) א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן לעולם אינו מוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן וכן אמר רב הונא בר יהודה משמיה דרב ומתוך הירושלמי משמע דבבריה לא בעינן כזית דאפילו פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון טעונה ברכה לפניה ולאחריה והכי איתא בירושל׳ בריש כיצד מברכין ר׳ יוחנן נסב זיתא וברך לפניו ולאחריו והוה ר׳ חייא בר אבא מסתכל ביה ואמר ליה ר׳ יוחנן בבלאה מה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו אית ליה ומה צריכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו ולית ליה לרבי יוחנן שגרעינתו ממעטתו מה עבד ליה ר״י משום בריה מילתיה דרבי יוחנן אמרה שכן אפילו פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהיא טעונה ברכה לפניו ולאחריו ובהש״ס שלנו יש כעין מעשה זה פרק כיצד מברכין (שם דף לח:) דא״ר חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זית מליח וברך עליו תחילה וסוף א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא היכי בריך ר׳ יוחנן אזית מליח כיון דשקליה לגרעינתיה בצר ליה שיעורא אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן בינוני בעינן וההיא זית דאתא לקמיה דר׳ יוחנן זית גדול הוה דאע״ג דשקליה לגרעינתיה פש ליה שיעורא והשתא אי הוה עובדא דהש״ס שלנו היינו ההיא דירושל׳ א״כ חולק על שלנו ולא סמכינן עליה מדלא שני ליה משום דבריה הוא אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושל׳ היה זית שלם ואכלו עם הגרעין דהוי בריה אבל ההוא דהש״ס שלנו לא היה בו גרעין שכן סתם זית מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בריה ולהכי הוצרך לתרץ דגדול היה וזית דירושלמי קטן מזית בינוני היה והרוצה להוציא עצמו מספיקא צריך שיאכל כזית אפילו בדבר שהוא בריה ודוקא לענין ברכה שלאחריה אבל לפניו מברך אפי׳ פחות מכזית בכל דבר דלפניו לא בעינן שיעור דאסור ליהנות בעוה״ז בלא ברכה כדמשמע מעובדא דר׳ צדוק דקאמר ולא בירך אחריו כדפרי׳ משום דסבר לה כר׳ יהודה משמע הא לפניו בירך וכן פירש בקונט׳ ואמרינן בירושלמי בתחלת פרק כיצד מברכין כל שאומר עליו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אומר עליו ג׳ ברכות אין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ התיבון הרי פחות מכזית דאין אומר עליו שלש ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ הא א״ר יעקב בר אחא לשאר מינים נצרכא פי׳ לא אתא לחלק בין דבר שיש בו כשיעור לדבר שאין בו כשיעור אלא אתא לחלק בין פת לשאר מאכל של חמשת המינים כגון מעשה קדירה שאין מברכין אחריו ג׳ ברכות וכן כובא דארעא ופת הבאה בכיסנין כי לא קבע סעודתיה עילויה ופת אורז ודוחן שאין מברכין אחריהם שלש ברכות אין אומרים עליהם המוציא לחם מן הארץ ואע״ג דבריש כיצד מברכין (שם דף לה. ושם) נפקא לן ברכה בתחלה בק״ו מבסוף כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ״ש מ״מ לא שייך למימר דיו ובמשהו מברך בתחלה אע״ג דלא מברך בסוף דאותו ק״ו אינו אלא גלוי מלתא בעלמא דברכה לפניו לאו דאורייתא כדתנן פרק מי שמתו (שם דף כ:) בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וכן בפ׳ היה קורא (טם דף טז. ושם) תניא הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית אוכלין פתן ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה שתי ברכות ולענין שתיה נראה שמברכין אכזית יין על הגפן ועל פרי הגפן אע״ג דלגבי יוה״כ לא הוי שיעור חשוב בפחות ממלא לוגמא כדאמר פ׳ בתרא דיומא (דף עג: ושם) לא ילפינן מיניה ברכת היין לאחריו תדע דלענין אכילה הוי שיעורא ביום הכפורים ככותבת ולענין ברכה מיחייב לאחריו בכזית דהלכה כרבי מאיר כדפרישית ואית למ״ד לענין קידוש דא״צ מלא לוגמא הלכך לברך אחריו נמי יכול להיות דלא בעי מלא לוגמא ומיהו קצת היה נראה לדקדק דמודי ר׳ מאיר בשתיה דבעי כביצה דבפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט. ושם) דריש ר״מ ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ור׳ יהודה דריש ואכלת ושבעת זו אכילה שיש בה שביעה ואי זו זו כביצה וכיון דנפקא לן לר״מ שתיה מושבעת א״כ בעי כביצה דלא הוי שביעה בפחות ושמא יש לחלק בין שתיה לאכילה דדלמא שביעה בשתיה הוי בפחות מכביצה וכל הני שיעורין דרבנן נינהו כדמוכח פרק מי שמתו (שם דף כ: ושם) דאמרי׳ הכא במאי עסקינן דאכל שיעורא דרבנן ולענין ברכה דלאחריו לא מצינו שום שיעורא אלא כזית לר״מ וכביצה לר׳ יהודה וקרא אסמכתא בעלמא דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה והא דאמרי׳ פרק שלשה שאכלו (שם דף מח.) שמעון בן שטח לגרמיה הוא דעבד משמע דאינו מוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית הא בכזית דגן מוציא אע״פ שהמלך והמלכה מסתמא אכלו כדי שובען לא דמי גדול דרבנן לקטן דרבנן דלא מפיק דאורייתא דהא גדול אפילו לא אכל כלל היה ראוי (להו) להוציא אחרים וכן פירש שם בקונטרס.
נטלו במפה – פירוש: מפני שאכלו בלא נטילת ידים נטלו במפה שלא יטמאנו בידים מסואבות ואף על גב דידים שניות הויין ואין שיני עושה שלישי בחולין יש לומר אוכל חולין בטהרה היה על טהרת תרומה או על טהרת הקודש שהשיני עושה בהן שלישי ואף על פי שלא היה בו כביצה מקבל טומאה בכל שהו כדתניא בסיפרא וההיא טומאה היא מדרבנן ולא רצה לוכל אוכל טמא אפילו פחות מכביצה.
מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ר״ל אכילה מועטת עם מעט תבשיל כעין הבא לטעימה ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ושאלו בגמרא מעשה לסתור ותירצו בה שהמשנה חסרה וכך היא שנויה ואם רצה להחמיר על עצמו רשאי ואין בה משום יוהרא שהרי רבן גמליאל החמיר על עצמו אף בפירות עראי היא וכן המיקל אין בו נדנוד עבירה כלל שהרי כשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו ואתה למד מדבריו חמשה דינין בכל אוכל שהוא פחות מכביצה אחד שאינו צריך סוכה והשני שאינו צריך נטילת ידים והשלישי שצריך מיהא כריכת מפה והרביעי שאינו צריך ברכה לאחריו ר״ל ברכת המזון והחמישי שצריך ברכה לפניו הא כל שהוא כביצה צריך נטילת ידים וברכה לאחריו ואף מכלל דבריו היה נראה שכל כביצה יהא צריך סוכה אלא שבגמרא שאלו בה הא כביצה בעי סוכה לימא תהוי תיובתיה דאביי ורב יוסף דקאמרי דכביצה לא בעי סוכה ואע״ג דרב יוסף אמר תרתי או תלת ביעי מ״מ הואיל והקשה לו אביי והא זימנין דקבע איניש סעודתיה עלייהו ואמרינן אלא אמר אביי כד טעים בר בי רב וכו׳ ודאי הדר ביה רב יוסף ותירץ דכי נקט פחות מכביצה לא משום סוכה שאף כביצה פטור מן הסוכה אלא משום נטילה וברכת המזון שאלו היה כביצה היה צריך נטילה וברכת המזון אבל סוכה לא ונמצא שהכל מודים באכילת עראי שהוא כביצה ואין אנו צריכים לפרשה לא בפחות מעט ולא ביתר מעט ומ״מ למדנו מדבריו לענין סוכה שכל אכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה בלא שום פקפוק ונדנוד עבירה שאלמלא כן אפי׳ פחות מכביצה לא היה אוכל כל שיש בו אכילת כזית וזו ודאי הלכה אלא שאנו צריכים לחזור ולדון על זו של נטילת ידים ושל ברכת המזון אם הלכה כדבריו אם לאו ונדון תחלה בזו של נטילת ידים והוא שהיו מפרשים שאוכל זה של תרומה היה שר׳ אליעזר בר׳ צדוק כהן היה ואוכל תרומה ובתרומה מותר לאכול בלא נטילת ידים על ידי כריכת מפה שמתוך חומר שבה אדם נזהר שלא ליגע בה ולא יבאו לטמאה בטומאת ידים שבהם אבל בחולין אם היו נאכלים על טהרת הקודש או על טהרת תרומה אסור עד שיטול את ידיו שאינו מקפיד על נגיעתו ולדעתנו אף בחולין גמורים צריך נטילה ולפירוש זה של תרומה היה ומתוך כך היה מיקל לאכלו בכריכת מפה ולדעת זה מ״מ במה שדקדק שבכביצה צריך נטילה אין הלכה כן שכל שבתרומה אף ביתר כמה אין צריך נטילה:
אוכל פחות מכביצה – מאכל פחות מכביצה, וקסבר [פחות] מכביצה לא בעי נט״י ולא בהמ״ז, אבל לפניו כל שהו בעי ברכה שאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה.
תוס׳ בד״ה ולא בירך אחריו כו׳ מלתיה דר׳ יוחנן אמר. נ״ב פי׳ כמו זאת אומרת וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולעומת זאת מספרים סיפור מנוגד: וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל (פת) שיעור פחות מכביצה, נטלו במפה משום נקיות. ולא נטל ידיו, משום שלדעתו אין צורך בנטילת ידים לאכילה של פחות מכביצה. ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו, משום שלדעתו אין לברך על שיעור המשביע (שנאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת״) ואין בפחות מכביצה כדי שביעה. וכאשר יבואר שכל אלה עשה כדין.
In contrast, the mishna relates: And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth for cleanliness; he did not wash his hands because in his opinion, one is not required to wash his hands before eating less than an egg-bulk. And he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. He holds that one is not required to recite a blessing after eating less than an egg-bulk, as it is not satisfying, and it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The Gemara will explain the halakhic rationale for each of these actions described.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי ואִם בָּא לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ מַחְמִיר וְלֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם יוּהֲרָא וּמַעֲשֶׂה נָמֵי וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל ולר״גוּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם

GEMARA: The Gemara wonders: Is the mishna citing an incident to contradict the halakha cited in the previous mishna that one may eat or drink in the context of a casual meal outside the sukka? The incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel indicates that one may eat nothing outside the sukka. The Gemara answers: The mishna is incomplete, as it is lacking a significant element, and it teaches the following: If one seeks to impose a stringency upon himself and eat nothing outside the sukka, he may be stringent, and there is no element of presumptuousness in adopting that stringency. And there was also an incident supporting that ruling: They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מעשה לסתור – וכי דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר דבריהם דקתני רישא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ומביא מעש׳ דלטעימ׳ תבשיל צריך סוכ׳.
חסורי מחסרא והכי קתני אם רצה להחמיר יחמיר ומעשה וכו׳ – והם החמירו על עצמן. תניא נמי לא משום שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן. ואשמעינן מתניתין דאיכא רבנן דמחמרי ואיכא רבנן דלא מחמרי למימרא דאפשר למעבד הכי ואפשר למעבד הכי דמאן דמיקל לאו מכוער ומאן דמחמיר לית ביה יוהרא.
ומ״מ גדולי המחברים וגדולי הרבנים פירשו שבאכילת חולין גמורים אין צריך נטילה ולא אמרו מפה אלא לאוכלי תרומה בלבד אלא למעט חולין שנעשו על טהרת הקדש או על טהרת תרומה אבל חולין גרידא לא אלא שלדעת גדולי המחברים כריכת מפה דיו אף באכילת קבע והרי היא במקום נטילת ידים המתוקנת לסעודה בלא חשש טומאה שהרי משום טומאה בחולין אינו צריך נטילת ידים לסתם שהידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין אלא שתקנת סעודה היא וכריכת מפה במקומה וא״כ לדעתם זו של ר׳ אלעזר שהיה מחייב נטילה בכביצה אינה הלכה שכריכת מפה בחולין במקום נטילה היא ואף לדעת גדולי הרבנים שפירשו שאכילת חולין היתה ואע״פ שנתקנה בה נטילה ושאין כריכת מפה במקומה דוקא בכביצה אבל בפחות מכביצה אין שם תקנת נטילה ולא כרכו במפה אלא דרך נקיות אף זו אינה הלכה שמאחר שאין כריכת מפה עומדת במקום נטילה כל שאוכל דבר הטעון המוציא צריך נטילה בכזית וא״כ לאיזה שיטה שתפרש אין הלכה כדבריו אלא שלענין פירוש מיהא נוח לפרש שתרומה היתה ומשום חשש טומאת ידים שמא יגע שאף אוכל פחות מכביצה מקבל טומאת אוכלין לא אמרו טומאת אוכלין בכביצה אלא לטמא אחרים אבל לקבל טומאה אף בכל שהוא כמו שכתבנו בהרבה מקומות בחבור זה ואף לענין פסק בחולין שנעשו על טהרת תרומה מיהא אסור מכביצה בכריכת מפה:
מעשה לסתור – בתמיה. [דקתני] אוכלין אכילת ארעי ומייתי הך עובדא דאפילו אכילת ארעי לא אכלו חוץ לסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה ולא. התוס׳ מסופקים אם פרידה א׳ של ענב או פרידה אחת של רימון שהיא פחות מכזית טעונה ברכה מעין ג׳ לאחריה מטעם בריה. ספק זה הובא באו״ח (סי׳ ר״י), ומדברי המג״א שם (סק״ג) עולה שגם בברכת בורא נפשות, כגון מי שאכל קטנית א׳ שלמה חל אותו ספק דילמא חייב בבורא נפשות מטעם אכילת בריה אע״פ שלא אכל כזית.
ונ״ל, דיש לדון בזה ע״פ יסוד הדין של בריה כפי שהסבירו הגר״ח זצ״ל. עיקר הדין דבריה מצינו באיסורין שלוקין על אכילת שרץ מטעם אכילת בריה ואפי׳ בפחות מכזית, ואע״ג דאין לוקין על אכילת בריה של נבלה פחותה מכזית. ודנו בתוס׳ בחולין (צו. ד״ה מאי) מ״ש נבלה שאין לוקין על אכילת בריה כשהיא פחותה מכזית. והסביר הגר״ח זצ״ל את תירוצם שדין הבריה חל דוקא בחפצא הנאסר בתורת בריה. איסור השרץ מהוה איסור בתורת בריה שכן בריה של שרץ נאסרת, ובמקום שהתורה אסרה איסור בריה גם אכילת בריה פחותה מכזית נאסרת. כל זה הוא בשרץ, משא״כ בנבלה שלא נאסרה בתורת בריה אלא בתורת בשר נבלה, ועקב כך אין מלקות באכילת בריה בנבילה.
לפי״ז יתכן מאוד שספק התוס׳ שייך דוקא בז׳ המינים, כי בהם חייבו חכמים ברכת מעין ג׳ משום אכילת בריה, שכן המין הוא מז׳ המינים שנשתבחה בו א״י, ולפיכך אכילת בריה של המין היא המחייבת את ברכת מעין ג׳. ברכת בורא נפשות, לעומת זאת, אינה באה מחמת חלות שם אכילת בריה שהרי אינה חלה על מין מן המינים ומברכים אותה אחרי הרבה אוכלים. וכיון דליכא חלות בריה בעצם חיוב הברכה דבורא נפשות אין לברך הברכה עבור אכילת בריה פחותה מכזית. רק בברכת מעין ג׳ מברכים על בריה כי המין הוא חלות שם בעצם המחייב של הברכה, ודומה בכך לאיסור שרץ, משא״כ בברכת בורא נפשותא.
שם. בא״ד - ובמשהו מברך בתחלה עכ״ל. כי גם משהו הנאה הוא ומברכים לפניה. ועוד, שיש איסור גזלה ומעילה במשהו, ולפיכך מברכים ברכה ראשונה אפילו על משהו, דכל הנהנה בלא ברכה כאילו מעל.
שם. בא״ד - ולענין שתיה נראה שמברכין אכזית יין על הגפן עכ״ל. כלומר, שהמחייב של ברכה מעין שלש הוא אכילה, ושתייה היא בכלל אכילה, עקב כך משערים בשעור של אכילה, דהיינו בכזית.
שם. בגמ׳ - אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בה משום יוהרא. עיין בברכות (טז:) דלרשב״ג חתן הרוצה לקרות את שמע לא יקרא משום יוהרא. וצ״ע, מ״ש אליבא דרשב״ג דבסוכה אין יוהרא ובחתן יש יוהרא. וניתן לחלק:
א) חתן אינו יכול לכוון דטריד ואינו קורא ק״ש בכוונה הנכונה לקיים את המצוה כדינה, ולפיכך יש יוהרא. מאידך בסוכה הגברא הנכנס לסוכה לאכול ולשתות מקיים את מצות הישיבה בסוכה כדין, וממילא ליכא יוהרא.
ב) עוד י״ל שיש יוהרא מיוחדת בקבלת עול מלכות שמים שלא כל רוצה ליטול את השם יטול.
א. בשו״ת תרומת הדשן סי׳ רמ״ה דן אם יוצאים ידי חובת מרור בקלח אחד עם העלים אף שאין בו כזית מטעם בריה, עיי״ש שהביא הירושלמי דילן.
גמרא על המעשה הראשון המסופר במשנה תוהים: וכי מביאים מעשה לסתור?! שהרי במשנה הקודמת שנינו שמותר לאכול ארעי חוץ לסוכה, וכאן מביאים מעשה שממנו למדים לכאורה שאין אוכלים כלל חוץ לסוכה! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה], שצריך להבינה כאילו היו בה דברי ההשלמה הבאים: אם בא להחמיר על עצמו שלא לאכול כלל מחוץ לסוכה — מחמיר, ולית ביה [ואין בכך] משום יוהרא, שמראה שנוהג מנהג חסידות יוצא מגדר הרגיל. ומובא ומעשה נמי [גם כן] לראיה, שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים בחג הסוכות,
GEMARA: The Gemara wonders: Is the mishna citing an incident to contradict the halakha cited in the previous mishna that one may eat or drink in the context of a casual meal outside the sukka? The incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel indicates that one may eat nothing outside the sukka. The Gemara answers: The mishna is incomplete, as it is lacking a significant element, and it teaches the following: If one seeks to impose a stringency upon himself and eat nothing outside the sukka, he may be stringent, and there is no element of presumptuousness in adopting that stringency. And there was also an incident supporting that ruling: They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה כו:, עין משפט נר מצוה סוכה כו:, ר׳ חננאל סוכה כו:, רי"ף סוכה כו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה כו:, רש"י סוכה כו:, תוספות סוכה כו:, בעל המאור סוכה כו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה כו:, רמב"ן מלחמות ה' סוכה כו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רא"ה סוכה כו:, המכתם סוכה כו: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה כו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה כו: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה כו:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה כו:, פני יהושע סוכה כו:, גליון הש"ס לרע"א סוכה כו:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה כו: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה כו:, אסופת מאמרים סוכה כו:

Sukkah 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 26b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 26b, R. Chananel Sukkah 26b, Rif by Bavli Sukkah 26b, Collected from HeArukh Sukkah 26b, Rashi Sukkah 26b, Tosafot Sukkah 26b, Baal HaMaor Sukkah 26b, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 26b, Ramban Milchamot HaShem Sukkah 26b, Raah Sukkah 26b, HaMikhtam Sukkah 26b, Meiri Sukkah 26b, R. Avraham of Montpellier Sukkah 26b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 26b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 26b, Penei Yehoshua Sukkah 26b, Gilyon HaShas Sukkah 26b, Reshimot Shiurim Sukkah 26b, Steinsaltz Commentary Sukkah 26b, Collected Articles Sukkah 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144