Yevamot 47a – יבמות מז.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֵין לִי אֶלָּא בָּאָרֶץ בח״לבְּחוּץ לָאָרֶץ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִתְּךָ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאִתְּךָ אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בָּאָרֶץ בָּאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה בח״לבְּחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה.

I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states “with you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. If so, what is the meaning when the verse states: In the land? This indicates that in Eretz Yisrael he needs to bring evidence that he is a convert, but outside of Eretz Yisrael he does not need to bring evidence that he is a convert; rather, his claim is accepted. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence.

רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף יבמות ט״ז.}

{בבלי יבמות מז ע״א} והיכא דאתא גוי ואמר כבר נתגיירתי וטבלתי בבית דינו של-פלוני¹ לא מהימן עד דמיתי שהדי² דאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן הלכה בין בארץ בין בחוצה לארץ [גר]⁠³ צריך להביא ראיה.

תנו רבנן {דברים א:טז} ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מיכן אמר ר׳ יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר בינו לבין⁴ עצמו אינו גר ומעשה באחד שבא לפני ר׳ יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לאו יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה⁵ לפסול את עצמך ואי⁶ אתה נאמן לפסול את בניך מאי טעמ׳ דלדבריו גוי הוא ואין עדות לגוי⁷ וכן הילכתא.

{בבלי יבמות מז ע״א-ע״ב} תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאתה⁸ להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים⁹ דחופים ומסוחפים¹⁰ ומטורפים ויסורין באין עליהן אם אמר יודע אני¹¹ ואיני כדאי¹² מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות¹³ חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה¹⁴ ופאה ומעשר שני¹⁵ ומודיעין אותו עונשן של-מצות ואומרין לו הוי יודע שעד [שלא]⁠¹⁶ באתה למדה זו אכלת חלב [אי]⁠¹⁷ אתה ענוש כרת חיללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו שבאתה¹⁸ למידה זו אכלת חלב אתה ענוש כרת¹⁹ חיללת שבת אתה ענוש סקילה²⁰ וכשם שמודיעין אותו עונשן של-מצות כך מודיעין אותו²¹ מתן שכרן של-מצות אומרין לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינן יכולין לקבל לא רב טובה ולא רב²² פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו קיבל מולין²³ אותו מיד ואם נשתיירו בו ציצין שמעכבין²⁴ את המילה חוזרין ומולין אותו פעם שניה נתרפא²⁵ מטבילין אותו מיד²⁶ ושני תלמידי חכמים עומדין לו על גבו²⁷ שמודיעין²⁸ לו²⁹ מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואשה³⁰ נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים מוסרין³¹ לה מבחוץ שמודיעין אותה³² מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות אחד גר ואחד עבד משוחרר ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.

ומודיעין³³ אותו עונשן של-מצות. מאי טעמ׳ דאי פריש נפרוש³⁴. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו דאמר קרא {רות א:יח} ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. קיבל מולין אותו מיד מאי טעמ׳ דשהויי מצוה לא משהינן. נתרפא מטבילין אותו מיד נתרפא אין לא נתרפא לא מאי טעמ׳ דמיא מרזו³⁵ מכה. ושני

{רי״ף יבמות ט״ז:}

תלמידי חכמים עומדין לו³⁶ על גבו³⁷ והאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן גר צריך שלשה האמר ליה ר׳ יוחנן לתנא תני שלשה³⁸. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הילכתא אמר ר׳ יוסי בר חנינה דאי הדר ביה כישראל משומד³⁹ הוי⁴⁰ ואי קדיש בת ישראל קידושיו⁴¹ קידושין.

{רי״ף קידושין ל״ב.}

{בבלי יבמות מז ע״א⁴²} ובפרק החולץ ליבמתו נמי אמרינן מעשה באחד שבא לפני ר׳ יהודה אמר⁴³ לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר [לו]⁠⁴⁴ לאו⁴⁵ יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה לפסול את⁴⁶ עצמך ואי⁴⁷ אתה נאמן לפסול את בניך ואקשינן ואבניה⁴⁸ לא מהימן והתניא יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר׳ יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם [שנאמן אדם]⁠⁴⁹ לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן⁵⁰ חלוצה אמר⁵¹ רב נחמן בר יצחק הכי קאמר ליה לדבריך גוי הוא⁵² ואין עדות לגוי והיל׳ כואתיא דרב⁵³ נחמן בר יצחק דאמר משום דגוי⁵⁴ הוא ואין עדות לגוי אבל ישראל מהימן והני מילי אבנו אבל אבן⁵⁵ בנו לא מהימן⁵⁶ כדתניא ר׳ יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואין⁵⁷ נאמן על בנו גדול ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן [קטן]⁠⁵⁸ ממש אלא קטן ויש לו בנים זה הוא גדול גדול ואין לו בנים זה הוא קטן וכן הלכתא:

1. בבית דינו של-פלוני: כ״י נ: ״בב״ד פלוני״.

2. והיכא...שהדי: בסגנון הגאונים, אך אינו בשאילתות או בה״ג.

3. גר: ג^ט, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695, ג^א, כ״י פרמה, כ״י נ.

4. לבין: כ״י פרמה: ״ובין״.

5. אתה: חסר בכ״י יסלזון 44. עד כאן כ״י יסלזון 44.

6. ואי: דפוסים: ואין, כבה״ג (היל׳ מילה).

7. אמר לו נתגיירתי ביני... לגוי: בהרחבה ברי״ף קידושין פרק ד (דף לב ע״א).

8. שבאתה: כ״י נ, דפוסים: שבאת.

9. דוויים: דפוסים: דויים. כ״י נ: ״דחויים״.

10. דחופים ומסוחפים: כ״י פרמה: ״ומדוחפין״.

11. יודע אני: כ״י פרמה: ״אני יודע״.

12. ואיני כדאי: דפוסים: ואיני כדי. דפוס קושטא: ואיני מניח. כ״י פרמה: ״ורוצה בכך״.

13. ומקצת מצות: וכן כ״י פרמה, ובה״ג. כ״י נ רק: ״ומקצת״. דפוסים רק: ומצות.

14. שכחה: דפוסים: ושכחה.

15. שני: וכן כ״י נ. כ״י פרמה, דפוסים: ״עני״, כבה״ג.

16. שעד שלא: כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״שעד לא״. כ״י פרמה: ״שעד עתה לא״.

17. אי: כ״י נ, דפוסים. כבהשמך. כ״י בהמ״ל 695 (כאן): ״אין״.

18. שבאתה: בדפוסים: שבאת.

19. חיללת שבת אי אתה...כרת: חסר בכ״י פרמה (כנראה מחמת הדומות).

20. ועכשיו...סקילה: חסר בכ״י נ (כנראה מחמת הדומות).

21. אותו, אותו: כ״י פרמה: ״לו, לו״.

22. רב, רב: וכן בכ״י פרמה. ג^א, כ״י נ, דפוסים: ״רוב, רוב״, כבה״ג.

23. מולין: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: מלין. וכן בהמשך שם.

24. שמעכבין: כ״י נ, כ״י פרמה: ״המעכבין״, כבה״ג. ג^א: ״המעכבים״.

25. כ״י פרמה מוסיף: ״הרי זה״.

26. מיד: חסר בכ״י פרמה, כפי שחסר בה״ג.

27. גבו: וכן כ״י פרמה. ג^א, כ״י נ: ״גביו״, כבה״ג.

28. שמודיעין: ג^א: ״ומודיעין״, כבה״ג.

29. לו: ג^א, דפוסים: ״אותו״, כבה״ג.

30. ואשה: כ״י נ: ״והאשה״. כ״י פרמה: ״האשה״. (בה״ג: ״וכן האשה״).

31. מוסרין: דפוסים: עומדים, כבה״ג.

32. שמודיעין אותה: כ״י נ: ״שמודיעין לה״. כ״י פרמה: ״ומודיעין לה״. (בה״ג: ״ומודיעין אותה״).

33. ומודיעין: כלשון הברייתא. ג^ט, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״מודיעין״.

34. דאי פריש נפרוש: כ״י פרמה: ״דפריש פריש״. דפוסים ממשיך כאן כבגמרא: דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה מ״ט א״ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון.

35. מרזו: כ״י פרמה: ״מרזה״.

36. לו: כ״י פרמה: ״לה״.

37. גבו: כ״י נ, דפוסים: גביו.

38. שלשה: חסר בכ״י נ.

39. משומד: דפוסים: מומר (חילוף מחמת הצנזורה).

40. הוי: כ״י פרמה: ״דמי״.

41. בת ישראל קידושיו: כ״י פרמה: ״אשה בקדושיו״.

42. וברי״ף יבמות פרק ד (דף טז ע״א), בקצרה.

43. אמר: דפוסים: ואמר.

44. לו: ג^ח, ספה״ב, כ״י נ, דפוסים, וכן אף כ״י בהמ״ל 695 ביבמות. חסר בכ״י בהמ״ל 695.

45. לא: דפוסים: לא.

46. את: חסר בדפוסים.

47. ואי: דפוסים: ואין.

48. ואבניה: דפוסים: ואבנים.

49. שנאמן אדם: ג^ח, ג^י, כ״י נ, ספה״ב. כ״י בהמ״ל 695: ״שאדם נאמן״. דפוס קושטא: שנאמן. דפוסים: שנאמר.

50. וזה בן: דפוסים: ובן.

51. אמר: ג^ח, ספה״ב: ״ואמ׳⁠ ⁠⁠״.

52. לדבריך גוי הוא: ג^ח, ג^ט, ג^י, ספה״ב. (ברי״ף יבמות שם: ״ודלדבריו גוי הוא״). כ״י נ, דפוסים: לדבריך גוי אתה.

53. והיל׳ כואתיה דרב: דפוסים: והלכה כרב.

54. דגוי: דפוסים: דאמר גוי.

55. אבנו, אבן: ג^ט: ״בבנו, בן״.

56. אבן בנו לא מיהמן: ע״פ גמ׳ שם.

57. ואין: דפוסים: ואינו.

58. גדול גדול, קטן קטן: ספה״ב, כ״י נ, דפוסים. ג^ט: ״גדול, קטן״. כ״י בהמ״ל 695: ״גדול גדול, קטן״

בכל מקום שאתך – ולקמן פריך הא אפיקתיה.

צריך להביא ראיה – שבב״ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא״י הוא דקאמר הכי ומשקר.

אין לי אלא בארץ – פי׳ דמקבלין גרים ואע״ג דחובת הגוף היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ כדאשכחן בסוף פ״ק דקידושין (דף לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת כספים אי נמי בארץ לא חיישינן דלמא הדרי בהו משום דאיכא שבחא דארץ ישראל.

[אם] אמר גר נתגיירתי וטבלתי בב״ד של פל׳. צריך להביא ראיה.

בין בארץ. [דאיכא] למימר משום חשיבות ארץ ישראל קא משקר, אלא אפי׳ בחוצה לארץ …עא וישראל מדולדלין בגלות, אפי׳ הכי אינו נאמן בדבורו אלא בעדים. ודוקא דמוחזק לן דגוי הוה, דאי לא מוחזק ולא ידיע אי בן ברית או שאינו בן ברית הוא, ובא ואמ׳ גר אני מהימני׳ ליה בדיבוריה, דמיגו דאי בעי הוה אמ׳ בן ברית אני מכמה דורות. וההוא מעשה דאייתי׳ בפסחים בפר׳ ראשון מוכח כן, דאמרי׳ התם ההוא גוי דהוה אכיל פסחים בירושלם, ש״מ כל מי שהוא אינו מוחזק לן בגוי אי הוה אמ׳ ישר׳ אני נאמן, ואין אנו צריכין לראייתו, וכיון דאי אמ׳ הכי מהימנינן ליה, נאמן נמי כי אמ׳ נמי [נתגיירתי] במדינת הים אע״פ שאין שטר בידו חתום.

אין לי אלא בארץ בחו״ל מניין ת״ל אתך בכ״מ שאתם א״כ מה ת״ל בארץ צריך להביא ראי׳ בח״ל א״צ להביא ראי׳. פי׳ בארץ חיישינן משום שבתא דא״י משקרי הלכך צריך להביא ראי׳ שבב״ד נתגייר אבל בח״ל א״צ להביא ראי׳ דודאי לא משקר דברי ר״י וח״א בין בארץ בין בחו״ל צריך להביא ראי׳, ואלא הא דכתיב בארץ ההיא דאפילו בא״י מקבלים גרים, סד״א משום טובת א״י מגיירי והשתא נמי דליכא טובה פי׳ דפסיק ממנה זבת חלב ודבש איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני קמ״ל:

אמר רחב״א אר״י הל׳ בין בארץ בין בחו״ל צריך להביא ראי׳. פשיטא יחיד ורבים הל׳ כרבים מ״ד מסתבר טעמא דר״י דקא מסייעי לי׳ קראי קמ״ל, ונ״ל שכ״ז הוא כגון שהיינו מכירים בו שהי׳ גוי ואנו מסתפקין שמא ערבי מהול הוא, אבל אם לא הכרנו בו א״צ להביא ראי׳ שמתוך שי״ל בן ישראל אני ואומר כי אני גר נאמן:

באו עדים ולא העידו שראו שנתגייר אלא ששמעו עליו שנתגייר נאמנין וכמו שאמרו בסוגיא זו מהו דתימא לא ליהמנוה קמ״ל ומכל מקום יש גורסין מהו דתימא ליהמנוה קמ״ל כלומר שצריכים אנו לעדות ברור שראו ולא שיעידו מפי השמועה ולפי דרכך למדת שמקבלין גרים בין בארץ בין בחוצה לארץ ולענין ביאור זה שאמרו אין לי אלא בארץ כך פירושו אין לי שנקבל גרים אלא בארץ בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתך אם כן מה תלמוד לומר בארץ בארץ צריך להביא ראיה כו׳ וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך ראיה אלא מה תלמוד לומר בארץ ללמד שאפילו בארץ מקבלים גרים ואין אומרים שמצד טובתה והשפעתה הם מתגיירים:

יראה מסוגיא זו שמתנות עניים ר״ל לקט שכחה ופאה מעשר עני נוהגים בארץ ישראל אף בזמן הזה וכמו שאמרו והשתא נמי דליכא טובה ר״ל שכבר פסקו ימי זיבת דובשה וחלבה מכל מקום איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני אלמא שאף בזמן הזה נוהגות שם וכן אתה למד ממנה שאינן נוהגות בחוצה לארץ שאם כן אין לארץ ישראל יתרון בכך ומכל מקום התבאר במקום אחר שהפאה נוהגת אף בחוצה לארץ ואף גדולי המחברים למדים הימנה ללקט שכחה ופאה ולדעת זה יש לדון שמא משום מעשר עני נקט לה הכי שאין התרומות והמעשרות נוהגות בחוצה לארץ אלא בסביבותיה של ארץ ישראל:

מי שהוא מוחזק לנו בגר ובא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אם יש עדים שראו שכשנתגייר בינו לבין עצמו נתגייר נאמן בין לפסול את עצמו בין לפסול את הבנים ואין אומרים שמא אחר כן נתגייר בבית דין ואם אין עדים בכך נאמן לפסול את עצמו ובנים שיולדו לו לאחר מכן אבל אינו נאמן לפסול את בניו שכבר נולדו אחר שהוא מוחזק לנו בגר שאע״פ שנאמן אדם לומר זה בני בכור או זה בני בן גרושה ובן חלוצה בזו מיהא לדבריו גוי הוא ואין עדות לגוי ושמא תאמר והיאך הוא פוסל את בניו והלא אף כשהוא גוי הרי הגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לענין פסק ולשיטתנו אתה יכול להעמידה לכהונה ומכל מקום לענין ביאור אי אפשר לומר כן שהרי לר׳ יהודה אף כשנתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה שהרי הוא סובר (קדושין ע״ז.) בת גר זכר כבת חלל זכר ומתוך כך פירשוה גדולי קדמונינו שהוא ואשתו אמרו כך שנתגיירו בינם לבין עצמם והיו מוחזקים אצלנו בגרים גמורים ולענין נדון שלפנינו מיהא בין בזו ובין בזו הבנים כשרים והוא חוזר וטובל בבית דין ויש מי שהעמידה גם כן כשנתגייר הוא ובניו עמו ואומר שכלם נתגיירו בינם לבין עצמם אלא שאין נראה כן שבזו ודאי אין ספק שאין עדות האב על הבנים כלום:

זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה פירושו כשאין בנים לבן אבל אם יש בנים לבן אינו נאמן אבריה הימניה רחמנא אבריה דבריה לא הימניה והילכך במקום שיש בנים לבן אינו נאמן אפילו על הבן שאלו אתה מאמינו על הבן נמצאו אף בני הבנים פסולים שאי איפשר שיהא הבן כהן ולא האב הא על עצמו נאמן דשוייה לבת ישראל אנפשיה חתיכה דאיסורא וכן זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה כו׳ פירושו אפילו אמר שבמזיד בא עליה ואע״פ שאין אדם משים עצמו רשע כל לגביה בריה רחמנא הימניה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ויש מפרשים בה דוקא כשאומר שבשוגג בא עליה:

כבר התחלנו לבאר שהגוי כשבא להתגייר צריכים אנו ליזהר שנבדוק ונפשפש בענינו אם שום סיבה גורמת לו להתגייר ושאין עיקר כונתו לאמונה ועכשו אנו מסדרים את הדברים על אופניהם והוא שכשהוא בא אצלנו להתגייר וחקרנוהו ובדקנוהו שלא לשום סבה אלא מעיקר אמונה אומרין לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים ומטורפים בצרות ואתה עם בני אומתך במעלה ובהצלחה אם חזר בו ילך לו ואם אמר יודע אני אלא שנפשי חביבה עלי ואיני חושש לחיי צער שבעולם הזה מקבלין אותו אלא שקודם שימול מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ויראה הטעם בקלות מפני שעובדי האלילים אין להם בדרכי דתיהם ועבודת אליליהם מצות יתירות וכשישמע מצות יתירות שלנו והקלות שבהם יאמר בלבו כמה דקדוקין הם מדקדקים ללא צורך ויחזור בו ואחר כך מודיעין אותו את החמורות ומודיעין לו שאנו צריכין לבזבז ממונינו במתנות עניים מפני שהגוים ממונם חביב עליהם ביותר וכמו שאמרו בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ואינו ניתן להישבון כמו שביארנו בסנהדרין (נ״ז.) ושמא יחוס על ממונו ויחזור וכן מודיעין אותו עונשיהן של עבירות חמורות והוא שאומרין לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה עכשו וכו׳ וכן מודיעין אותו מתן שכרן שאינו בעולם הזה ואומרין לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל רוב טובה שהקב״ה מדקדק עליהן כחוט השערה וכן לא רוב פורענות כי לא ינום שומרנו ואין מרבין עליו יותר מכדי דברים אלו או כיוצא בהן וכן אין מדקדקין עליו להאריך בדברים יותר מדאי שכך מצינו ברות שאמרה לה חמותה אסיר לן תחום שבת והשיבתה אל אשר תלכי אלך אסיר לן יחוד אמרה לה באשר תליני אלין מפקדינן אתרי״ג מצות אמרה לה עמך עמי אסירא לן עבודה זרה אמרה לה ואלהיך אלהי ארבע מיתות נמסרו לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות שני קברות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר מיד ותחדל לדבר אליה:

שאתך. ולקמן פריך הא אפיקתיה. ראיה. פי׳ ר״ש¹ שנתגייר בב״ד, שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דארץ ישראל הוא דאמ׳ הכי ומשקר. נראה מלשונו דרבנן פליגי נמי אבא הוא ועידיו עמו דאמרי שמענו שנתגייר בב״ד של פלוני, דלאו סהדותא היא. וכן נראה דעת הר״ם בפרק י״ג דקדושה² שכתב עד שיביא עדים, ולא הרחיב יותר. ואיכא מאן דאמ׳ דרבנן לא פליגי עליה דר׳ יהודה אלא בחוצה לארץ, אבל בארץ לא פליגי, ודייקי להא מילתא מדאקשי לרבנן אלא הכתוב בארץ, ש״מ דאי לאו דיוקא דקרא לא פליגי. והיינו דלא אקשי להו אלא [הכתו׳ וכי]⁠³ יגור. והא מילתא [דתמיהא] היא, דבארץ ודאי הוי או מעוטא או רבויא, ולרבנן דאמרי שארץ וחוצה לארץ [שוים] קשיא אמאי איצטריך קרא למימר בארץ, אבל כי יגור אע״ג דלא דרשינן ליה, מכל מקום איצטריך לגופיה, דהיכי לימ׳, ולאו מיותר הוא. ולעולם רבנן ראיה גמורה בעדים בעו. וכן עיקר. מעמך. דכתו׳⁴ גר ותושב וחי עמך. קראי. כדפרישנא דרבנן אדיוקא דעמך ואדיוקא דכי יגור דהוא קרא אחרינא פליגי. ור״ש פי׳⁵ דעמך כל מקום שעמך משמע, ואפי׳ בארץ, בארצכם למה לי, אלא לאו אקרא דידיה קאי, דהא דדרשי׳ אתך במוחזק לך, דוקא בארץ, ע״כ. חד קרא הוא בקדושים תהיו⁶ וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו, ואידך קרא בפרשת בהר סיני גר ותושב וחי עמך. ופירושא דהאי בריתא בתרי אנפי, אם בא עתה ולא ראינו שנוהג בדרכי ישראל עדין, אין מקבלין אותו דקאמ׳ עד שיביא ראיה, אין אנו מחזיקין אותו בגר צדק עד שנראה ענינו אם הוא מקיים המצות. ואם עמד הנה קודם שבא לפנינו וראינו שמתנהג בדרכי ישראל ומקים המצות, אין אנו מקבלין דקאמ׳, להשיאו בת ישראל, אעפ״י שהוא כגר צדק לשאר מילי, כמו שכתבנו לעיל.⁠⁷

בב״ד. מדכתו׳ גבי גר ושפטתם, ש״מ דבעינן שיתגייר בב״ד. והטעם שיודיעוהו מקצת קלות ומקצת חמורות. בינו לבינו. שנתגייר מעצמו, כלומ׳ שלא הודיעוהו ב״ד קלות וחמורות. אינו גר. ואפי׳ נתגייר בפני שנים, דב״ד בעינן והודעה דשנים לאו כלום היא, כדפרישנא לעיל⁸ לפירושא קמא, ולפירוש׳ בתרא מהניא הודעה אפי׳ דחד בדיעבד, כמו שכתבתי לעיל. ומעשה באחד. מסתברא דהאי הוה מוחזק לן בגר צדק, והיה נוהג בדרכי ישראל, והיינו חושבים שנתגייר בב״ד, והוא הודיע שבינו לבין עצמו נתגייר, כלומ׳ שלא הודיעוהו ב״ד מקצת קלות וחמורות. יש לך עדים. שראו כשנתגיירת שלא היו שם ב״ד שהודיעוך מקצת קלות וחמורות, שאם היו שם עדים אף בניו פסולין. ואמ׳ שלא היו לו עדים. יש לך בנים. אית דמפרשי⁹ כגון שנתגייר הוא ובניו, דאי אחר שנתגייר הוליד מישראלית או מגיורת, מאי קאמ׳ ואי אתה נאמן לפסול את בניך, אי לבא בקהל, גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר¹⁰, ואפי׳ תאמין אותו שהוא גוי בניו כשירים, ואי לכהונה, אפי׳ יהא גר צדק בניו פסו⁠[לין] לכהונה, דהא סבירא ליה לר׳ יהודה¹¹ בת גר זכר כבת חלל זכר. והאי פירושא לא דיק, דאי הני בנים דקא איירינן בהו נתגיירו עמו, הלא הם רחוקים ממנו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי¹², והיכי מותיב ואבניה לא מהימן לר׳ יהודה. ועוד אם הם מכחישים אותו שנתגיירו בב״ד, אפי׳ יהא עד כשר, הלא הם מכחישים אותו. והעיקר דהאי יש לך בנים אחר שנתגייר הוא דקאמ׳, והכי קאמ׳ ליה, נאמן אתה לפסול את עצמך להחזיקך בגוי עד שתמול ותטבול, ואי אתה נאמן לפסול את בניך, כלומ׳ להחזיקם בבני גוי הבא על בת ישראל, שאעפ״י שהם כשירים לבא בקהל זרע פסול מיהא הוו ואין אדם רוצה לידבק עמהם, כדאשכחן לעיל¹³ או קום גלי או נסיב בת מינך. איכא מאן דאמ׳¹⁴ דהאי דאמרי׳ שנאמן לפסול את עצמו להחזיקו בגוי, דוקא לענין נזקין¹⁵ שאם נגח שורו שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק [שלם], ואם נגח שור של ישראל את שורו בין תם בין מועד פטור, אבל להחזיקו בגוי במאי דאית ביה חובה לאחריני, כגון שאם נגע ביין ישראל שיאסר, לא. ולאו מילתא היא, דמכאן ולהבא נאמן לפסול עצמו אפי׳ במילתא דאית בה חיובא לאחריני, שאם לא מל ולא טבל ובא על אשתו וילדה הולד בן גוי שבא על בת ישראל. ואית דמפרשי¹⁶ האי עובדא בחד דקאי בהדן בחזקת שהיה ישראל ואבותיו ישראלים, והודיע שהיה גר ונתגייר בינו לבינו כדפרישנא. יש לך עדים, (שהיתה) [שהיית] גוי מעולם, לפסול עצמך להחזיקך בגוי, אבל בניך אי אתה פוסל לכהונה, דבחזקת בני ישראל הם. וקמא עיקר, ולא קשיא מידי כדפרישנא. יכיר. כי את הבכור בן השנואה יכיר¹⁷. לאחרים. שאם אין ב״ד מכירין אותו נאמן אביו עליו לומר בכור הוא, ונוטל פי שנים. כך נאמן לומר בן גרושה. דהא דרשינן¹⁸ שנואה בנשואיה, והיינו חייבי לאוין, וקאמ׳ דיכיר בן השנואה. אי נמי כשם שנאמן להא מילתא, כך נאמן מכל מילי שיעיד עליו. לגוי. והואיל ובניך מוחזקין בכשרות אי אתה נאמן עליהם. והתניא כרבינא. דנאמן הוא על בנו כשאין לבן בנים, דקס״ד דהאי בריתא איירי ממי שבא ואמ׳ גר אני. דרב נחמן. דאפי׳ אבנו לא מהימן, דגוי הוא ואין עדות לגוי. לענין יכיר. אבריתא דיכיר יכירנו לאחרים קאי, וקאמ׳ שהתורה האמינ⁠[תו] על בנו דישראל הוא ולא על בן בנו. אבל גבי גר אפי׳ אביו לא מהימן שאין עדות לגוי. מסוחפין. שפלים וכפויים. איני כדאי. איני ראוי להשתתף בצרתם, מי יתן ואזכה לכך. מקצת מצות. שיקבל עליו עול מצות במילה ובטבילה.

1. ד״ה צריך.

2. הל׳ איסו״ב ה״ז.

3. כ״נ להשלים.

4. ויקרא כה, לה.

5. ד״ה דקמסייעי.

6. ויקרא יט, לג.

7. מה, ב ד״ה ודע.

8. מה, ב ד״ה ודע.

9. בעל ההשלמה.

10. לעיל מה, א.

11. קידושין עז, א.

12. לעיל כב, א.

13. מה, א.

14. תוס׳ מהר״ם ורבינו פרץ בשם ר״ת, וראה תוס׳ הרא״ש ותוס׳ לעיל כה, ב ד״ה לימא.

15. ראה ב״ק לז, ב.

16. ראה רמב״ן ושא״ר כאן בשם ר״א אב״ד.

17. דברים כא, יז.

18. לעיל כג, א.

בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה – הקשה ר״ת ז״ל. וליהמין במגו דאי בעי אמר ישר׳ אני כדמוכח מההוא עכומ״ז דסליק ואכיל פסחי׳ בירושלים בפ״ק דפסחי׳ והפה שאסר הוא הפה שהתיר ותי׳ דהכא מיירי בדמוחזק לן שהוא עכו״מז הא לאו הכי כל שבא ואמ׳ ישראל אני או גר אני נאמן וסומכי׳ על פיו לכל דבר דמילת׳ דעבידא לאיגלויי היא ולא משקר וכן מעשים בכל יום.

אין לי שנחשב איש זה לגר אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר: ״אתך״ — בכל מקום שאתך. אם כן מה תלמוד לומר ״בארץ״, אם אין הבדל בין הארץ לחוץ לארץ? בארץ — צריך להביא ראיה שגר הוא, בחוץ לארץ אם בא אדם ואמר שהוא גר — אין צריך להביא ראיה, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה.

I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states “with you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. If so, what is the meaning when the verse states: In the land? This indicates that in Eretz Yisrael he needs to bring evidence that he is a convert, but outside of Eretz Yisrael he does not need to bring evidence that he is a convert; rather, his claim is accepted. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence.

מאמרים באתר אסיף

גרות, יציאת מצרים והמועדים / (הרב) שמואל לורנץ (גולות ח, עתניאל תש״ס)

מה בין גוי לישראל? - מעמד הגר / אביעד מחלב (קול ברמה יז, חיספין תשנ״ז)

יכיר בממזר / אביעד תפוחי (יוצרות ב, אור יוסף - בית חגי תש״ע)

בית דין - לשאלת תפקיד בית הדין במעשה הגיור / הרב אורי רדמן (זרע אמוניך, כולל רצון יהודה תש״פ)

גיור: אמונה או קיום מצוות / הרב אורי רדמן (זרע אמוניך, כולל רצון יהודה תש״פ)

דין יכיר / אושרי ורהפטיג (מישרים ג, ירוחם תשס״ד)

על המומר והגר - קדושת ישראל בעקבות תפיסתו של מור הרב אהרן ליכטנשטיין זצל / הרב אליקים קרומביין (צהר מ, צהר תשע״ו)

דין הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה / הרב אריה כ״ץ (שאגת כהן א, מכון פוע״ה תש״פ)

גרות קטן ומחאתו / דוד גלזר (אורות עציון יח, אור עציון תש״נ)

דין יכיר / הרב דוד מרציאנו (אבני משפט ח, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ח)

בענין גר קטן / הרב דניאל כץ (בלכתך בדרך ו, כרם ביבנה תשנ״ו)

״ותרא כי מתאמצת היא״ / הרב יואל מנוביץ (קול ברמה לג, הגולן תשפ״א)

כולם גרים הם - לפולמוס הגיור בימינו / הרב יעקב אפשטיין (חבל נחלתו ח, תשס״ט)

גירות עבדים / יעקב גנק (שעלי דעת ה, שעלבים תשמ״ז)

מומר בהלכה / הרב מוטי גודמן (אורות עציון יט, אור עציון תשנ״א)

מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה / הרב מיכאל הרשקוביץ (ניצני ארץ יא, מרכז הרב תשנ״ה)

נאמנות אדם לטעון על יהדותו לאור סוגיית ההוא ארמאה / הרב מיכאל ימר (שעלי דעת ז, שעלבים תש״נ)

כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה / הרב מרדכי גרינברג (בלכתך בדרך טו, כרם ביבנה תש״ס)

המקור לטבילת גר לשיטת הרמבם / עקיבא טיילור (כתלנו ט-י, הכותל תשל״ז)

תפקיד בית הדין בשלבי הגיור / הרב צבי ליפשיץ (ממעין מחולה ב, שדמות מחולה תשנ״ו)

רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) בָּא הוּא וְעֵדָיו עִמּוֹ קְרָא לְמָה לִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת דְּאָמְרִי שָׁמַעְנוּ שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בב״דבְּבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לָא לְיהֵמְנִייהוּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara analyzes the baraita: In the case when he came and brought witnesses to his conversion with him, why do I need a verse to teach that he is accepted? In all cases, the testimony of witnesses is fully relied upon. Rav Sheshet said: The case is where they say: We heard that he converted in the court of so-and-so, but they did not witness the actual conversion. And it is necessary to teach this because it could enter your mind to say that they should not be relied upon; therefore, the verse teaches us that they are relied upon.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: מהו דתימא לא ניהמניהו.

מהו דתימא לא להימניהו – ויש ספרים דגרסי מהו דתימא ליהמניהו וה״פ ליהמניהו כעד מפי עד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אמרנו שבא הוא ועדיו עמו, ואם כן קרא [כתוב] מפורש בזה למה לי? הרי בכל מקום סומכים על העדים! אמר רב ששת: אין מדובר כאן בעדים שהעידו שנתגייר, אלא דאמרי [שאומרים] העדים: שמענו שנתגייר בבית דין של פלוני. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] שלא ליהמנייהו [נאמין להם] עד שיעידו שהם עצמם ראו את הגיור, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הכתוב שגם עדות זו מספקת.

The Gemara analyzes the baraita: In the case when he came and brought witnesses to his conversion with him, why do I need a verse to teach that he is accepted? In all cases, the testimony of witnesses is fully relied upon. Rav Sheshet said: The case is where they say: We heard that he converted in the court of so-and-so, but they did not witness the actual conversion. And it is necessary to teach this because it could enter your mind to say that they should not be relied upon; therefore, the verse teaches us that they are relied upon.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) בָּאָרֶץ אֵין לִי אֶלָּא בָּאָרֶץ בח״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִתְּךָ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאִתְּךָ וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ חֲדָא מֵאִתְּךָ וַחֲדָא מֵעִמָּךְ.

As cited above, the latter clause of the baraita states: “With you in your land” (Leviticus 19:33). I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states: “With you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. The Gemara asks: But didn’t you already expound that phrase in the first clause of the baraita to teach that one doesn’t accept the claims of an individual that he is a valid convert? The Gemara explains: One of these halakhot is derived from the phrase “with you” in the verse cited, and the other one is derived from the phrase “with you” in a subsequent verse (Leviticus 25:35).

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעמך – גר ותושב וחי עמך (ויקרא כה).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו שם: ״בארץ״ — אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין — תלמוד לומר: ״אתך״ בכל מקום שאתך. ושואלים: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת אותו] כבר למדת מ״אתך״ ענין אחר, לומר: במוחזק לך, וכיצד למד אתה מאותו כתוב גם לענין הארץ? ומשיבים: חדא [דבר אחד] נלמד ממה שנאמר ״אתך״ וחדא [ואחד] נלמד ממה שנאמר שם ״עמך״ (ויקרא כה, לה).

As cited above, the latter clause of the baraita states: “With you in your land” (Leviticus 19:33). I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states: “With you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. The Gemara asks: But didn’t you already expound that phrase in the first clause of the baraita to teach that one doesn’t accept the claims of an individual that he is a valid convert? The Gemara explains: One of these halakhot is derived from the phrase “with you” in the verse cited, and the other one is derived from the phrase “with you” in a subsequent verse (Leviticus 25:35).

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בח״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה וְאֶלָּא הָא כְּתִיב בָּאָרֶץ.

The baraita states: And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: But isn’t “in your land” written in the verse? How can the Rabbis deny any distinction between the halakha inside and outside of Eretz Yisrael?

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו שם, וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה. ושואלים: ואלא הא כתיב [הרי נאמר] ״בארץ״!

The baraita states: And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: But isn’t “in your land” written in the verse? How can the Rabbis deny any distinction between the halakha inside and outside of Eretz Yisrael?

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דַּאֲפִילּוּ בָּאָרֶץ מְקַבְּלִים גֵּרִים דסד״אדְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִשּׁוּם טֵיבוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָמִגַּיְּירִי וְהַשְׁתָּא נָמֵי דְּלֵיכָּא טֵיבוּתָא אִיכָּא לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains: That phrase is necessary to teach that even in Eretz Yisrael, the Jewish people should accept converts, as it could enter your mind to say that it is only for the sake of benefiting from the goodness of Eretz Yisrael, and not for the sake of Heaven, that they are converting, and therefore they should not be accepted. And it could also enter your mind to say that even nowadays, when God’s blessing has ceased and there is no longer the original goodness from which to benefit, one should still suspect their purity of motives because there are the gleanings, the forgotten sheaves, and the corners of fields, and the poor man’s tithe from which they would benefit by converting. Therefore, the verse teaches us that they are accepted even in Eretz Yisrael.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דליכא טובה – דפסק חלב ודבש.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הביטוי ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] ללמד להיפך: שאפילו בארץ מקבלים גרים. דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר שמשום טיבותא [טובתה] של ארץ ישראל קמגיירי [הם מתגיירים] ולא לשם שמים, ולא נקבלם, על כן השמיע לנו שמכל מקום מקבלים אותם. ומעירים: והשתא נמי [ועכשיו, בימינו, גם כן] אף על פי דליכא טיבותא [שאין טוב הארץ] שהארץ נדלדלה, איכא [יש] על כל פנים יתרון אחר: לקט שכחה ופאה ומעשר עני שנותנים לעניי ישראל בארץ ישראל, ושמא הרוצה להתגייר מתכוון ליהנות מהם, ויש אולי מקום לומר שלא נגיירו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמקבלים אותו ואין חוששים לכך.

The Gemara explains: That phrase is necessary to teach that even in Eretz Yisrael, the Jewish people should accept converts, as it could enter your mind to say that it is only for the sake of benefiting from the goodness of Eretz Yisrael, and not for the sake of Heaven, that they are converting, and therefore they should not be accepted. And it could also enter your mind to say that even nowadays, when God’s blessing has ceased and there is no longer the original goodness from which to benefit, one should still suspect their purity of motives because there are the gleanings, the forgotten sheaves, and the corners of fields, and the poor man’s tithe from which they would benefit by converting. Therefore, the verse teaches us that they are accepted even in Eretz Yisrael.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ^אהֲלָכָה בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בח״לבְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים מַהוּ דְּתֵימָא מִסְתַּבַּר טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּקָמְסַיְּיעִי לֵיהּ קְרָאֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that whether a convert is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: Isn’t this obvious; in all disputes between an individual Sage and many Sages the halakha is in accordance with the opinion of the many Sages. The Gemara explains: It is necessary to state this lest you say that Rabbi Yehuda’s reason is more logical, being that the verse supports him when it states: “In your land.” Therefore, it is necessary for Rabbi Yoḥanan to teach us that the halakha is not in accordance with his opinion.

א. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:י׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:י׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:י׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:י׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקמסייעי קראי – דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ.

א״ר יוחנן בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה כשהוא מוחזק בעובד כוכבים אבל אם אינו מוחזק א״צ להביא ראיה. הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעי אמר ישראל אני מאבותי. וראיה לדבר ההוא עובד כוכבים דהוה אכיל פסחים בירושלים בפרק קמא דפסחים:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: הלכה היא שבין בארץ בין בחוץ לארץ, צריך להביא ראיה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו הדבר] הלא יחיד ורבים הלכה כרבים! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: מסתבר טעמא [הטעם] של ר׳ יהודה, דקמסייעי ליה קראי [שמסייעים לו הכתובים], שהרי נאמר ״בארצכם״, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל זאת פוסקים כדעת הרבים.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that whether a convert is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: Isn’t this obvious; in all disputes between an individual Sage and many Sages the halakha is in accordance with the opinion of the many Sages. The Gemara explains: It is necessary to state this lest you say that Rabbi Yehuda’s reason is more logical, being that the verse supports him when it states: “In your land.” Therefore, it is necessary for Rabbi Yoḥanan to teach us that the halakha is not in accordance with his opinion.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים א׳:ט״ז} וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ מִכָּאן א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בב״דבְּבֵית דִּין הֲרֵי זֶה גֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֵינוֹ גֵּר.

The Sages taught: The verse states that Moses charged the judges of a court: “And judge righteously between a man and his brother, and the convert with him” (Deuteronomy 1:16). From here, based on the mention of a convert in the context of judgment in a court, Rabbi Yehuda said: A potential convert who converts in a court is a valid convert. However, if he converts in private, he is not a convert.

רי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר׳ יהודה גר בעי בית דין.

בינו ובין עצמו אינו גר. כלומ׳ אפי׳ בדיעבד. ולית הלכת׳ כותיה בהא, דהא אמרי׳ לעיל דבדיעבד כלומ׳ שנשא בת ישר׳ אע״פ שלא טבל בפני שלשה דגר מעליא הוא, כדאמרי׳ מי לא טבלה לנדתה מי לא טבל לשום קריו, ואע״פ שלא היה במעמד שלש⁠(ת)[ה], ואי

ת״ר ושפטתם צדק בין איש ובין אשה ובין אחיו ובין גרו מכאן אר״י גר שנתגייר בב״ד ה״ז גר בינו לבין עצמו אינו גר, פי׳ מדסמיך הכתוב גר אצל ושפטתם ש״מ שצריך להתגייר בפני ג׳ כמשפט, מעשה בא׳ שבא לפני ר״י ואמר נתגיירתי ביני לב״ע א״ל יש לך עדות א״ל לאו יש לך בנים א״ל אין א״ל נאמן אתה לפסול א״ע ואין אתה נאמן לפסול את בניך. פי׳ שאם היו עדים מעידים שלא נתגייר בב״ד אלא בפניהם בלבד אז לא הי׳ גירותו גירות וגם בניו היו פסולים ואי אמרת ה״נ נימא מי לא טבל לקירוי אפילו שלא בב״ד כיון שעמד בחזקת יהודית כדכתיבנא לעיל יש לנו לומר כיון שחקרו אותו ואמר שלא טבל לקירויו דהא ר״י או הא או הא בעי כדאמרי׳ לעיל, ואע״פ שמילתו לא הי׳ בכשרות הי׳ נכשר בטבילה לבד וטבילת קירויו כך הוא כטבילת גירותו, א״ל נאמן אתה וכו׳, פי׳ לא תימא דוקא לר״י הוא דנאמן דקסבר אדם משום עצמו רשע כדתנן לקמן ר״י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו מפני שהוא רשע לפי דבריו ואינו נאמן להעיד. אנא אפי׳ לת״ק דאמר הרגתיו תנשא אשתו ס״ל כרבא דאמר אין אדם מע״ר, מודה הכא והוא נאמן שאין אדם זה רשע ממה שאומר נתגיירתי ביני לב״ע ואדרבה מצוה היא אלא שלא כיון לעשותה כהוגן, ול״ד לאומר פ׳ רבעני לרצוני או הרגתי בעלך שמעיד ע״ע שנעשה רשע אלא בהא שוי׳ אנפשי׳ חד״א ואסור בבת ישראל עד שיחזור ויטבול או יטיפו ממנו ד״ בפני ב״ד וכמו האי דאמרי׳ האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני שאסור בקרובתי׳ דשוי׳ אנפשי׳ חד״א:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכאן א״ר יהוד׳ – פי׳ בבבא בתרא בס״ד.

א תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו״ (דברים א, טז), מכאן אמר ר׳ יהודה: גר שנתגייר בבית דין מתקיים בו ״ושפטתם״ והרי זה גר (״גרו״), אבל אם נתגייר בינו לבין עצמו — אינו גר.

The Sages taught: The verse states that Moses charged the judges of a court: “And judge righteously between a man and his brother, and the convert with him” (Deuteronomy 1:16). From here, based on the mention of a convert in the context of judgment in a court, Rabbi Yehuda said: A potential convert who converts in a court is a valid convert. However, if he converts in private, he is not a convert.

רי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר לוֹ נִתְגַּיַּירְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי א״לאָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה יֵשׁ לְךָ עֵדִים אָמַר ליה לָאו יֵשׁ לְךָ בָּנִים א״לאָמַר לוֹ הֵן א״לאָמַר לוֹ ^בנֶאֱמָן אַתָּה לִפְסוֹל אֶת עַצְמְךָ וְאִי אַתָּה נֶאֱמָן לִפְסוֹל אֶת בָּנֶיךָ.

The Gemara relates: There was an incident involving one who was presumed to be Jewish who came before Rabbi Yehuda and said to him: I converted in private, and therefore I am not actually Jewish. Rabbi Yehuda said to him: Do you have witnesses to support your claim? He said to him: No. Rabbi Yehuda asked: Do you have children? He said to him: Yes. Rabbi Yehuda said to him: You are deemed credible in order to render yourself unfit to marry a Jewish woman by claiming that you are a gentile, but you are not deemed credible in order to render your children unfit.

ב. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ח׳
טור יורה דעה רס״ח:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:י״א

עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ח׳
טור יורה דעה רס״ח:י״א
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:י״א

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש לך עדים – פירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה מיהא אי הא דבעינן ג׳ היינו דוקא לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר א״כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא.

נאמן אתה לפסול עצמך כו׳ – היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל בסוף פ׳ שני (דף כה: ושם) וא״ת היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי״ל (לעיל דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הם דר״י אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר זכר כבת חלל זכר וי״ל דקסבר ר״י עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבפרק ד׳ מיתות (סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר׳ יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.

מעשה באחד שבא לפני ר׳ יהודה וא״ל נתגיירתי ביני לבין עצמי וכו׳ פי׳ לא היו מוחזקים בו שהוא עובד כוכבים דא״כ היה צריך להביא ראיה עליו ועל בניו אלא היו מוחזקים בו שהיה גר. ושאל לו ר׳ יהודה יש לך עדים כלו׳ יש לך עדים שנתגיירת בינך לבין עצמך אפילו בניו פסולים ואם יש עדים שנתגיירת בפני ב״ד או בפניהם קבל עליו עול מצות שהודיעוהו [הרי] הוא גר גמור והוא עצמו כשר ומיירי שנתגייר הוא ובניו דאם נתגייר הוא לבדו ובא אח״כ על גיורת או על בת ישראל הרי בניו כשרים. דקי״ל עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ואם לבתה האמר ר׳ יהודה בת גר זכר כבת חלל זכר. והיכא דאמרי סהדי שמענו שנתגייר בב״ד פלוני מהימנין ליה. תניא א״ר יהודה נאמן הוא על בנו קטן לאמר שהוא בן גרושה או בן חלוצה ואינו נאמן על בנו גדול. א״ר חייא בר אבא א״ר (שמעון) [יוחנן] לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן כלומר נאמן הוא על בנו כשאין לו בנים אבל אם יש לו בנים אינו נאמן אפלו אבנו דאבריה המניה רחמנא ולא אבר בריה:

ומעשה באחד וכו׳ – קשיא ליה להרב אב ב״ד ז״ל^א, כיון דקיימא לן^ב גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, למאי נפקא מינה אי הלכתא כרב נחמן דאמר לדבריך גוי אתה. ואי תימא^ג נהי דהולד כשר לבא בקהל אבל פגום לכהונה מיהא הוי, אי הכי לר׳ יהודה אפילו נתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה, דהא אמר^ד בת גר זכר כבת חלל זכר. וניחא ליה, דגר וגיורת הוו שבאו לפני רבי יהודה, והיו מוחזקים לנו כישראל מעליא^ה. וקשיא לי, שהרי לדבריו הכל תלוי בגירותה של אשה, ואין האב נאמן לפסול את האשה, ולא האשה נאמנת לפסול בנה, ולמה היה צריך לומר לדבריך גוי אתה. ואם תאמר הוא נאמן על הבנים והאשה על עצמה, והלא כיון שהבן נפסל בדבורה של אשה, אף על עצמה אינה נאמנת^ו, וכן האב אינו נאמן על הבן לומר אמו שפחה במקום שפוסל את אמו, כדאמרינן לענין יכיר [בסוגיין]⁠^ז ואינו נאמן על בנו גדול. ולא קשיא, דכיון דאמרי נתגיירנו שנינו בינינו לבין עצמנו והיא מודה לדבריו, ונאמנת על עצמה בשאין לה בנים, והוא נאמן על בנו לומר מן השפחה נולד לי, הרי עדותן מצטרפת לפסול הכל^ח. אלא מיהו בגמרא לא אמרינן הכי, אלא מעשה באחד שאמר נתגיירתי, ולא הוזכרה כאן גיורת. אלא איכא למימר, ר׳ יהודה סבר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כר׳^ט. אי נמי כר׳ עקיבא, דהא כותיה דריש לא יגלה לקמן בפרקין^י, והא דאפסיקא הלכתא כרב נחמן, לא לענין דבריו של ר׳ יהודה, אלא להכשירה לכהונה, דקיימא לן בגוי הולד פגום, וקיימא לן בת גר זכר כשרה לכהונה. אי נמי, שהיו מוחזקין בו שהיה ישראל, והוא אמר גר אני ונתגיירתי ביני לבין עצמי, ואמר ר׳ יהודה אעפ״י שבת גר זכר פסולה וכל שכן גוי ועבד, בזה אינו נאמן כלל לפגום הולד, אלא אמרינן אין עדות לגוי, ומוקמינן ליה אחזקיה קמייתא דישראל, ובכי האי גונא לא פלגינן דבורא לומר גר זכר הוא ובתו כשרה לקהל ולא לכהונה לר׳ יהודה, משום דגוי ליתיה כלל בעדות, ואנן קיימא לן הכי שאין הולד פגום כגוי ועבד שבא על בת ישראל. ולדברינו שאין אנו מודים לפגום הולד^כ, נפקא מינה שאם אמר אני ובני נתגיירנו בינינו לבין עצמנו אין עדות לגוי^ל.

א. וכן הביא הרשב״א בשמו, וכן במאירי מביא הדברים בשם גדולי קדמונינו, שבדר״כ הכונה לר״א אב״ד בעל האשכול.

ב. לעיל מד ב.

ג. בכ״י ב: ואי אתה אומר.

ד. בקידושין עז א, עח א.

ה. כ״ז כתב הרשב״א בשמו וכ״כ המאירי והריטב״א בשם י״מ, וכ״כ הנימוק״י. ועיין בשו״ת רע״א סי׳ רכא אות ד, וסי׳ רכב אות יב.

ו. וצ״ע דהא רבינו עצמו כתב בסמוך בד״ה נאמן דאף דאינו נאמן על הבנים מ״מ על עצמו נאמן דשויא אנפשיה חתד״א, וא״כ ה״ה האשה אף דאינה נאמנת על בניה מ״מ על עצמה תהא נאמנת משום שו״א חתד״א. ועיין בשערי יושר שער ו פי״ג.

ז. נוסף בנדפס ובכ״י אינו.

ח. עיין בק״א משה״ק בדברי הר״א אב״ד ולא ראה דברי רבינו.

ט. לעיל מה א. בנדפס נוסף כאן: אליבא דרב דימי.

י. לקמן מט א. וכ״כ תוס׳ ד״ה נאמן, ע״פ סנהדרין נג א. ועיין ברשב״א שהביא תירוץ זה בשם רבינו. בנדפס: דהא ר״ע דריש לא יגלה לקמן בפירקין כר׳ יהודה.

כ. כמבואר לעיל מה א בדברי רבינו בד״ה והא דאמרינן.

ל. ועיין בתוספות חד מקמאי שכך פירש בגמ׳, וכ״כ בפירוש ר״א מן ההר בשם אית דמפרשי, ועיי״ש שהקשה: דאי הני בנים דקא איירינן בהו נתגיירו עמו הלא הם רחוקים ממנו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וכן במאירי הביא פירוש זה ודחה: שבזו ודאי אין ספק שאין עדות האב על הבנים כלום.

ומעשה באחד וכו׳. הקשה הר״א אב ב״ד ז״ל (מובא ברמב״ן ובמאירי) כיון דקיימא לן דעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למאי נפקא מיניה אי הלכתא כרב נחמן דאמר לדבריך עכו״ם אתה. וכי תימא נהי דהולד כשר לקהל פגום לכהונה מיהא הוי, אנן לר׳ יהודה קאמרינן ולדידיה אפילו נתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה דהא אומר בקדושין (קידושין עז:) בת גר זכר כבת חלל זכר. והוא ז״ל פירקא דהכא בגר וגיורת שבאו שניהם לפני ר׳ יהודה ובמוחזקין לו שהיו ישראל מעלי. והרמב״ן ז״ל תירץ דר׳ יהודה כר׳ עקיבא סבירא ליה דעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דאיהו כר׳ עקיבא (יבמות מט.) דריש לא יגלה באנוסת אביו והא דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן לא לענין דבריו של ר׳ יהודה אלא לדידן דקיימא לן דעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום מיהא הוי, ולפיכך אינו נאמן ואי משום דבת גר הוא, בהא נמי לא קיימא לן כר׳ יהודה אלא בת גר זכר בתו כשרה לכהונה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמן אתה לפסול את עצמך – וא״ת והא אין אדם משים עצמו רשע י״ל דזהו בישראל גמור אבל לא בזה שלא נתברר שהוא ישראל אלא שהיה מוחזקת בכך ימים רבים א״נ דהכא לאו דוקא לפסול אלא לשוויי נפשיה חתיכה דאיסורא להיות אסור בבת ישראל וכן לכל שאר חומר עכו״מז.

ואין אתה נאמן לפסול את בניך – וא״ת אפי׳ היה כדבריו למה נפסלי׳ בניו והק״ל דעכו״מז ועבד הבא על בת ישר׳ הולד כשר ואי לכהונה השתא נמי מפסלי דהא ר׳ יהודה הוא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר י״ל דר׳ יהודה לטעמיה דאשכחן ליה בפ״ד מיתות (דף נ״ג) דסבר כר׳ עקיבא דכל חייבי לאוין הוי ממזר דהא דריש לא יגלה כנף אביו בארוסת אביו כדדרי׳ ר״ע ולא בעי חייבי לאוין דשאר ואע״ג דאנוסת אביו שאר היא וי״מ דהכא גר וגיורת ושניהם היו טועני׳ כן שאם היתה מאמינם הרי הם בני עכו״מז גמורי׳.

גמ׳ א״ל נאמן אתה לפסול את עצמך. ע׳ כתובות כה ע״ב תד״ה הרי שאמר:

שם ואי אתה נאמן לפסול את בניך. ע׳ לעיל כה ע״ב תד״ה לימא רב יוסף:

תוס׳ ד״ה במוחזק לך וכו׳ דרוב הבאין וכו׳. עיין ירושלמי רפ״ב דר״ה ובקרבן עדה שם:

ומסופר: מעשה באחד שבא לפני ר׳ יהודה, ואמר לו: נתגיירתי ביני לבין עצמי. אמר לו ר׳ יהודה: יש לך עדים שנתגיירת שלא בפני בית דין? אמר ליה [לו]: לאו [לא]. שאל ר׳ יהודה: יש לך בנים? אמר ליה [לו]: הן [כן]. אמר לו [לו]: נאמן אתה לפסול את עצמך, שאתה מעיד שלא גויירת כראוי, וגוי אתה, ואולם אי [אין] אתה נאמן לפסול את בניך.

The Gemara relates: There was an incident involving one who was presumed to be Jewish who came before Rabbi Yehuda and said to him: I converted in private, and therefore I am not actually Jewish. Rabbi Yehuda said to him: Do you have witnesses to support your claim? He said to him: No. Rabbi Yehuda asked: Do you have children? He said to him: Yes. Rabbi Yehuda said to him: You are deemed credible in order to render yourself unfit to marry a Jewish woman by claiming that you are a gentile, but you are not deemed credible in order to render your children unfit.

עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) [וּמִי] א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַבָּנִים לָא מְהֵימַן וְהָתַנְיָא {דברים כ״א:י״ז} יַכִּיר יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים מִכָּאן א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה ^גנֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר ^דוּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר כָּךְ נֶאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נֶאֱמָן.

The Gemara asks: But did Rabbi Yehuda actually say that with regard to his children he is not deemed credible? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “He shall acknowledge [yakir] the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has” (Deuteronomy 21:17). The phrase “he shall acknowledge” is apparently superfluous. It is therefore expounded to teach that the father is deemed credible so that he can identify him [yakirenu] to others. From here Rabbi Yehuda said: A man is deemed credible to say: This is my firstborn son, and just as he is deemed credible to say: This is my firstborn son, so too, a priest is deemed credible to say: This son of mine is a son of a divorced woman and myself, or to say: He is a son of a ḥalutza and myself, and therefore he is disqualified due to flawed lineage [ḥalal]. And the Rabbis say: He is not deemed credible. If Rabbi Yehuda holds that a father is deemed credible to render his children unfit, why did he rule otherwise in the case of the convert?

ג. רמב״ם הלכות נחלות ב׳:י״ד
סמ״ג מצוות עשה צ״ו
טור חושן משפט רע״ז:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט רע״ז:י״ב

ד. רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות נחלות ב׳:י״ד
סמ״ג מצוות עשה צ״ו
טור חושן משפט רע״ז:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט רע״ז:י״ב

ד רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכיר – את הבכור בן השנואה יכיר.

יכירנו לאחרים – שאם אין ב״ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים.

בן גרושה הוא – וכהן חלל הוא.

כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה – ר׳ אליהו מפרי״ש מפרש דנפקא לן מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כא) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש״ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי״מ דטעמא דר׳ יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי׳ על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א״כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה״נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה.

ומקשה ומי אמר ר״י אבני׳ לא מהימן והא תניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אר״י נאמן אדם לומר זה בני בכורי וכשם שנאמן אדם לומר זב״ב כך נאמן לומר לומר זה ב״ג וב״ח ות״א אינו נאמן, פי׳ ואע״ג דמוחזק לן בחד שהוא בכור ואתא אב לומר אין זה בכור אלא זה נאמן כדאמרי׳ בי״נ וכך הוא נאמן לומר זה ב״ג וב״ח. ואי קשיא והרי הוא עושה רשע כשאומר באתי על הגרושה והולדתי זה וכן נמי מאי דתנן בקידושין האומר בני זה ממזר הוא אינו נאמן ר״י אמר נאמן ואקשי׳ והא משום עצמו רשע באומר באתי על הערוה והולדתי ממנה ממזר זה והיכי נאמן והתנן ר״י אומר הרגתיו לא תנשא אשתי שכיון ששם עצמו רשע אינו נאמן להעיד ואפי׳ רבא דסבר אין אדם משום ע״ר ותנשא אשתו התם משום דפלגינן דיבורא ואמרינן דאיהו שנהרג אבל לא הרגו הוא, וכן נמי שאומר פ׳ רבעני לרצוני אמרי׳ אמת שרבעו אבל לא לרצונו אלא לאונסו. אבל הכא מאי נימא כיון שאני או אתה מאמינו שבא על הערוה, א״כ אין זה ממזר, וקשה בעיני לתרץ כגון שעשה תשובה עכשיו ואפ״ה נאמן דא״כ בהרגתיו את בעלך נאמן אם עשה תשובה אלא כיון שמעיד על מעשה שעשה ברשעו אע״פ שבשעת הגדה אינו רשע אינו נאמן דבעי׳ ראיה והגדה בכשרות דכתי׳ והוא עד או ראה או ידע אם ל״י בעינן ראית העדות והגדתו בכשרות.

והנכון בעיני לתרץ כגון שלא שם עצמו רשע בעדותו שאמר כך כשנשאתי׳ לא ידעתי שהיא גרושה וכשנודע לי פרשתי ממנה מיד וכן כשבא על הערוה אמר שנתחלפה לי הערוה באשתי וה״ה גבי הרגתיו אם הי׳ אומר לא הרגתיו בפשיעה אלא משיצאת האבן מ״ת הוציא הלה את ראשו וקבלה נאמן הוא ותנשא אשתו ע״פ, וח״א אינו נאמן לא לפוסלו ולא לשומו בכור היכא דמוחזק לן באחר שהוא בכור. אך אם לא היינו מוחזקים בא׳ מהן שהוא בכור נאמן הוא לומר זב״ב ולהכי אתי שפיר, וצריך הבנה, ואפילו בנכסים הבאים לאחר מכאן כדאמרי׳ בי״נ ומתרץ רנב״י הק״ל לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי. פי׳ שאתה אומר שלא נתגיירת בפני ב״ד הרי אתה גוי לגבי נפשך שוויתי׳ לב״י אנפשך חד״א עד שתחזור ותתגייר בפני ב״ד אבל להעיד על בניך אי אתה נאמן שאין עדות לגוי ובחזקת כשרות הן עומדין, ואע״פ שטבל עכשיו בב״ד דהוי ישראל גמור ומעיד על בנו שעשאן בפסולות אינו נאמן כיון שמעיד על מה שעשה בגיותו. דבעי שתהא ראיית המעשה והגדת ב״ד בכשרות כדפרישי׳. רבינא אמר הכי קא״ל י״ל בנים א״ל אין י״ל בני בנים א״ל אין א״ל נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך תנ״ה ר״י אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יהודה כי על הבנים לא מהימן [אין אדם נאמן]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], נאמר: ״כי את הבכור בן השנואה יכיר״ (שם כא, יז), ופירשוהו: יכירנו לאחרים. כלומר, הוא מעיד ואומר לאחרים שזה בנו הבכור ונאמן. מכאן אמר ר׳ יהודה: נאמן אדם לומר ״זה בני בכור״ וסומכים עליו בכך, וכשם שנאמן לומר ״זה בני בכור״ וסומכים עליו, כך נאמן אב שהוא כהן לומר: ״בני זה בן גרושה הוא״, או ״בן חלוצה הוא״ ונפסל על ידי כך לכהונה. וחכמים אומרים: אינו נאמן לפסול את בניו. הרי שלשיטת ר׳ יהודה נאמן אדם לפסול בעדותו את בניו, ומדוע אם כן אמר ר׳ יהודה לאותו גר שאינו נאמן לפסול את בניו?

The Gemara asks: But did Rabbi Yehuda actually say that with regard to his children he is not deemed credible? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “He shall acknowledge [yakir] the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has” (Deuteronomy 21:17). The phrase “he shall acknowledge” is apparently superfluous. It is therefore expounded to teach that the father is deemed credible so that he can identify him [yakirenu] to others. From here Rabbi Yehuda said: A man is deemed credible to say: This is my firstborn son, and just as he is deemed credible to say: This is my firstborn son, so too, a priest is deemed credible to say: This son of mine is a son of a divorced woman and myself, or to say: He is a son of a ḥalutza and myself, and therefore he is disqualified due to flawed lineage [ḥalal]. And the Rabbis say: He is not deemed credible. If Rabbi Yehuda holds that a father is deemed credible to render his children unfit, why did he rule otherwise in the case of the convert?

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק ה״קהָכִי קָאָמַר לֵיהּ לִדְבָרֶיךָ גּוֹי¹ אַתָּה וְאֵין עֵדוּת לְגוֹי² רָבִינָא אָמַר הָכִי קָאָמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ בָּנִים הֵן יֵשׁ לְךָ בְּנֵי בָנִים הֵן א״לאָמַר לוֹ נֶאֱמָן אַתָּה לִפְסוֹל בָּנֶיךָ וְאִי אַתָּה נֶאֱמָן לִפְסוֹל בְּנֵי בָנֶיךָ.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is what Rabbi Yehuda said to him: According to your statement you are a gentile, and there is no testimony for a gentile, as a gentile is a disqualified witness. Consequently, you cannot testify about the status of your children and render them unfit. Ravina said that this is what Rabbi Yehuda said to him: Do you have children? He said: Yes. He said to him: Do you have grandchildren? He said: Yes. He said to him: You are deemed credible in order to render your children unfit, based on the phrase “he shall acknowledge,” but you are not deemed credible in order to render your grandchildren unfit, as the verse affords a father credibility only with respect to his children.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין עדות לעובד כוכבים – הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן.

לפסול את בניך – דנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך.

ואין עדות לעובד כוכבים – ועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא.

ואין אתה נאמן לפסול בני בניך – אומר ר״י דה״פ נאמן אתה לפסול בניך פי׳ כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין נאמן לפסול אפי׳ בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן.

נאמן אתה לפסול בניך וכו׳ – פי׳ הרב ז״ל, היכא שאין לך בני בנים. ואי אתה נאמן לפסול בני בניך – ומאחר שיש לך בני בנים אינך נאמן אפילו על בניך. וכן משמע מהא דאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול, דמשמע מכיון שהוא גדול שיש לו בנים אינו נאמן עליו. ומיהו לגבי עצמו אם בא ליכנס בקהל אסור, דהא שוי נפשיה חתיכה דאיסורא^א. וכן כתב הר״ר משה ז״ל^ב, אינו נאמן לפסול את הבנים וחוזר וטובל בב״ד.

א. וכ״כ הרשב״א והריטב״א בשם רבינו. וכ״כ תוס׳ ד״ה ואין, וכ״כ תוס׳ חד מקמאי. ועיין בשו״ת חמדת שלמה חיו״ד סי׳ כט ובחידושים על המסכת כאן ועיין בקרן אורה מש״כ בזה.

ב. רמב״ם פי״ג איסו״ב ה״ח.

ואי אתה נאמן לפסול בני בניך. פירוש, אי אתה נאמן לפסול אפילו בניך במקום שיש בני בנים, והראיה מדאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול ואוקמינא לאו גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זה גדול, אלמא במקום בני בנים אפילו על בנו אינו נאמן. ומיהו לגבי עצמו נאמן בין הכי ובין הכי דשויה נפשיה חתיכה איסורא, וכן כתב הרמב״ם, וכן כתב הרמב״ן ז״ל אינו נאמן לפסול הבנים וחוזר וטובל בב״ד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך – פי׳ הרמב״ן ז״ל ואין אתה נאמן לפסול בניך במקום שיש להם בני בנים והראיה מדאמרי׳ ואינו נאמן על בנו גדול ופרישנ׳ הגדול כל שיש לו בנים אלימא על הבן עצמו אינו נאמן אם הוא גדול שיש לו בני בני׳ ולגבי עצמו נאמן הוא אפי׳ בבנו גדול דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא וכן כתב ר״י ז״ל וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל.

אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: לדבריך הרי גוי אתה, ואין עדות לגוי ומטעם זה אינך יכול להעיד על בניך ולפוסלם. רבינא אמר: הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: יש לך בנים? אמר לו: הן [כן] יש לך בני בנים? אמר לו: הן. אמר ליה [לו]: נאמן אתה לפסול בניך, שגזירת הכתוב היא שהאב נאמן על בניו (״יכיר״), ואולם, מאחר ואי [ואין] אתה נאמן לפסול את בני בניך, לכן גם על בניו אין מאמינים לו, שאם תאמין לו על בניו, נמצא שאתה פוסל בעדות זו גם את בני בניו.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is what Rabbi Yehuda said to him: According to your statement you are a gentile, and there is no testimony for a gentile, as a gentile is a disqualified witness. Consequently, you cannot testify about the status of your children and render them unfit. Ravina said that this is what Rabbi Yehuda said to him: Do you have children? He said: Yes. He said to him: Do you have grandchildren? He said: Yes. He said to him: You are deemed credible in order to render your children unfit, based on the phrase “he shall acknowledge,” but you are not deemed credible in order to render your grandchildren unfit, as the verse affords a father credibility only with respect to his children.

רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ^הנֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר עַל בְּנוֹ קָטָן וְאֵין נֶאֱמָן עַל בְּנוֹ גָּדוֹל וְאָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא קָטָן קָטָן מַמָּשׁ וְלֹא גָּדוֹל גָּדוֹל מַמָּשׁ אֶלָּא קָטָן וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים זֶהוּ גָּדוֹל גָּדוֹל וְאֵין לוֹ בָּנִים זֶהוּ קָטָן.

This opinion of Ravina is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: A man is deemed credible to say about his minor son that he is unfit, but he is not deemed credible to say about his adult son that he is unfit. And in explanation of the baraita, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The reference to a minor son does not mean one who is literally a minor, who has not yet reached majority, and the reference to an adult son does not mean one who is literally an adult, who has reached majority; rather, a minor who has children, this is what the baraita is referring to as an adult, and an adult who does not have children, this is what the baraita is referring to as a minor.

ה. רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור אבן העזר ד׳:כ״ט
שולחן ערוך אבן העזר ד׳:כ״ט

עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור אבן העזר ד׳:כ״ט
שולחן ערוך אבן העזר ד׳:כ״ט

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארחב״א אר״י לא קטן קטן ממש ולא גדול ממש אלא קטן וי״ל בנים שהוא גדול, גדול וא״ל בנים זהו קטן פי׳ נאמן אתה לפסול את בניך אם אין להם בנים וכל הבנים שיולידו יהיו פסולים עד לעולם וזה מ״ש בברייתא כי הוא נאמן על בנו קטן אבל אם י״ל בנים אפילו על בניו אינו נאמן שאם יפסול את בניו נמצא שפוסל גם בני בניו וזהו מ״ש בברייתא ואינו נאמן על בנו הגדול ופסיק תלמודא והל׳ כוותי׳ דרנב״י והתניא כוותי׳ דרבינא ההוא לענין יכיר תניא פי׳ בההיא ברייתא דיכיר דאמר זה ב״ג וב״ח שאינו גוי התם מחלק בין גוי קטן לגוי גדול אבל הכא דעושה עצמו גוי ואפילו אין לו בני בנים א״נ על בניו, ולענין פלוגתא דר״י ורבנן איפסקא הל׳ כר״י דאמר שהוא נאמן לפסול את בניו:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], ר׳ יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו הקטן שהוא פסול ואין נאמן על בנו הגדול. ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: לא קטן קטן ממש שלא הגיע לבגרות, ולא גדול גדול ממש לענין בגרות. אלא, קטן ויש לו בנים — זהו גדול ואינו נאמן עליו. ולהיפך: בן גדול ואין לו בנים — זהו קטן.

This opinion of Ravina is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: A man is deemed credible to say about his minor son that he is unfit, but he is not deemed credible to say about his adult son that he is unfit. And in explanation of the baraita, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The reference to a minor son does not mean one who is literally a minor, who has not yet reached majority, and the reference to an adult son does not mean one who is literally an adult, who has reached majority; rather, a minor who has children, this is what the baraita is referring to as an adult, and an adult who does not have children, this is what the baraita is referring to as a minor.

עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְהָתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבִינָא ^והָהוּא לְעִנְיַן יַכִּיר אִיתְּמַר.

The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak. The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of Ravina? If there is a baraita that supports his opinion, the halakha should be in accordance with his opinion. The Gemara explains: That baraita was stated concerning the matter of “he shall acknowledge,” that a father is deemed credible to render his son unfit; however, if one claims he is a gentile, he is not deemed credible to say the same about his son.

ו. רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור אבן העזר ד׳:כ״ט
שולחן ערוך אבן העזר ד׳:כ״ט

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור אבן העזר ד׳:כ״ט
שולחן ערוך אבן העזר ד׳:כ״ט

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלכתא כרב נחמן – דאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן.

והתניא כרבינא – דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס״ד דהא מתני׳ בגר שבא ואמר גר אני קמיירי.

ההיא – דקתני נאמן הוא על בנו קטן.

לענין יכיר – תניא אההיא מתני׳ דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים.

והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק – משמע דהלכה כר״י דנאמן אף לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה אלא כשפוסל אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור לא ובשאלתות בפרשת וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין הלכה כרבי יהודה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(12-13) ההיא לענין יכיר תניא – פי׳ שנאמן על בנו קטן ולא על הגדול אפי׳ לר׳ יהודה.

ומודיעים אותו קלות וחמורות – פי׳ וסברא דרבוותא ז״ל אם לא הודיעוהו אינו מעכב וה״מ בפ׳ כלל.

ומסכמים: והלכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב נחמן בר יצחק, שנאמן על עצמו ולא על בניו אפילו כשאין להם בנים. ושואלים: והתניא כוותיה [והרי שנינו בברייתא בפירוש כשיטתו] של רבינא! ומשיבים: ההוא, הברייתא הזו דיברה לענין המשנה העוסקת ב״יכיר״, שעל מה שאמרה המשנה שכשם שנאמן להעיד על בכורתו של בנו כך נאמן לומר שהוא בן גרושה איתמר [נאמר] בברייתא שזהו דווקא בקטן שאין לו בנים, כיון שאינו נאמן אלא על בנו ולא על בן בנו. וכל זה דווקא בישראל, אבל הגוי שעדותו אינה עדות, אינו נאמן אפילו על בנו.

The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak. The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of Ravina? If there is a baraita that supports his opinion, the halakha should be in accordance with his opinion. The Gemara explains: That baraita was stated concerning the matter of “he shall acknowledge,” that a father is deemed credible to render his son unfit; however, if one claims he is a gentile, he is not deemed credible to say the same about his son.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) תָּנוּ רַבָּנַן ^זגֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר בִּזְמַן הַזֶּה אוֹמְרִים לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַזֶּה דְּווּיִים דְּחוּפִים סְחוּפִים וּמְטוֹרָפִין וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶם אִם אוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, at the present time, when the Jews are in exile, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? Don’t you know that the Jewish people at the present time are anguished, suppressed, despised, and harassed, and hardships are frequently visited upon them? If he says: I know, and although I am unworthy of joining the Jewish people and sharing in their sorrow, I nevertheless desire to do so, then the court accepts him immediately to begin the conversion process.

ז. רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:י״ד
רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ד:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ב׳

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:י״ד
רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ד:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דו

דו – ^א(סנהדרין ק:) רבי עקיבא אומר לא תיעול דויה על לבך דגברין גיברין קטיל דויה הא שלמה נמי אמר דאגה בלב איש ישחנה: (יבמות מז.) ישראל בזמן הזה דווים דחופים (נדה כג) כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו. (ובאבות דפרק רבי אומר) מרבה בשר מרבה רימה מרבה נכסים מרבה דוון (א״ב דאבה כתיב) (חולין צא) ואף על פי דמדוו וקיימי פי׳ תרגום יגון דוונא וכן ת״י ולבי דוי.

ערך כדיי

כדיי – ^ב(יבמות מז.) אם אמר יודע אני ואיני כדיי מקבלין אותו מיד (נדה ט: בגמרא ר״א אומר כל אשה) אמר כדיי הוא ר״א לסמוך עליו בשעת הדחק (א״ב בלשון יוני פי׳ ראוי).

ערך גר

גר – ^ג(שבת קד.) גר דק גר בדוק תהיה פי׳ גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי׳ אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה.) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו׳. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי׳ הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי׳ ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (יבמות מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו׳ כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. (קידושין עו).

ערך מגל

מגל – ^ד(יבמות מז) ונפק מיניה מוגלא (חולין מח. שם נו) אי מליא מוגלא טריפה פירוש ליחה סרוחה.

א. [טרוירען.]

ב. [אונשטענדונג.]

ג. [וואהנען. פרעמדלינג.]

ד. [אייטער.]

וסחופין – שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) כפיית הכלי.

ואיני כדאי – ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך.

ות״ר גר שבא להתגייר^א אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אתה^ב יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים^ג ומטורפין ויסורין באין עליהן, ואם אמר יודע אני ואיני כדיי מקבלין אותו מיד.

א. ול״ג בזה״ז וכן ליתא בהרבה ראשונים וכת״י של הגמ׳. עדק״ס.

ב. לפנינו אי אתה.

ג. לפנינו נוסף סחופים. ועדק״ס.

ת״ר גר שבא להתגייר א״ל מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזה״ז דחוים דחופים מסוככים מטורפים אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלים אותו מיד ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת חמורות ומודיעים אותו ענין לקט שכחה ופאה ומ״ע ומודיעים אותו עונשן של מצות ואומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב א״א ענוש כרת חללת שבת א״א ענוש סקילה ועכשיו אם אכלת חלב אתה ענוש כרת אם חללת שבת ענוש כרת אתה וכשם שמודיעים אותו עונשן של עבירות, כך מודיעים אותו מתן שכרן של מצות ואומרים לו הוי יודע שהע״ה אינו צפון אלא לצדיקים שבזה״ז אינן יכולים לקבל לא רוב טובות ולא רוב פורעניות על עונשם של עבירות שהי׳ כלים בעונם אלא הכל שמור לע״ל בין השכר בין הפורעניות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו בבית דין: מה ראית שבאת להתגייר? וכי אי [אין] אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים (חולים), דחופים על ידי אחרים, סחופים (שפלים) ומטורפין (נדים ממקום למקום), ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני, ואיני כדאי אין ראוי לי לזכות להשתתף עם ישראל, אבל רצוני לקבל על עצמי גם את סבלם — מקבלין אותו מיד.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, at the present time, when the Jews are in exile, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? Don’t you know that the Jewish people at the present time are anguished, suppressed, despised, and harassed, and hardships are frequently visited upon them? If he says: I know, and although I am unworthy of joining the Jewish people and sharing in their sorrow, I nevertheless desire to do so, then the court accepts him immediately to begin the conversion process.

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עׇנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְמִדָּה זוֹ אָכַלְתָּ חֵלֶב אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה וְעַכְשָׁיו אָכַלְתָּ חֵלֶב עָנוּשׁ כָּרֵת חִלַּלְתָּ שַׁבָּת עָנוּשׁ סְקִילָה.

And the judges of the court inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. And they inform him of the punishment for transgressing the mitzvot, as follows: They say to him: Be aware that before you came to this status and converted, had you eaten forbidden fat, you would not be punished by karet, and had you profaned Shabbat, you would not be punished by stoning, since these prohibitions do not apply to gentiles. But now, once converted, if you have eaten forbidden fat you are punished by karet, and if you have profaned Shabbat, you are punished by stoning.

רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומודיעים אותו – לקמן מפרש טעמא דכולה מתני׳.

ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה תרומה^א ומעשר עני ומודיעין אותו עונשן של מצות הוי יודע שעד שלא באתה להתגייר אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חיללת שבת אי אתה חייב^ב סקילה עכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת אתה חייב סקילה.

א. לפנינו ליתא ׳תרומה׳ ועי׳ מהרש״א בח״א.

ב. וכ״ה בדק״ס. בכת״י ׳ענוש׳ וכן הוא לפנינו בגמ׳ כאן ולהלן.

מקצת מצות קלות. פירוש להודיע שאף על מצוה קלה ישלם הקב״ה שכר גדול.

ומקצת מצות חמורות. שלא יאמר אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נכנס בעול גדול הזה.

עון לקט. מפרש לקמן לפי שבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ובישראל הוי מחילה, ושמא יאמר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ועוד כדי שלא יהרג העני הנכנס בשביל הלקט, כמו שהיה עושה בהיותו גוי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומודיעין להן [וכו׳] מצות חמורות. היינו אסיר לן ע״ז בכלל ז׳ מצות בני נח הם וגם העובדי כוכבים ממיתין עליה ואפשר דא״ל לפי שבת מלכים את ותחזור לסורך מא״י לח״ל כאילו עע״ז כמ״ש בדוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳:

ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו גם עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני שחייב יהיה להפריש, ונענש אם אינו מפרישם. ומודיעין אותו ענשן של מצות. שאומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו ולא התגיירת, אם אכלת חלב — אי [אין] אתה ענוש כרת, שהרי אין איסור לגוי לאכול חלב. חללת שבת — אי [אין] אתה ענוש סקילה. ואילו עכשיו, משנתגיירת, אם אכלת חלב — הרי אתה ענוש כרת, חללת שבת — הרי אתה

And the judges of the court inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. And they inform him of the punishment for transgressing the mitzvot, as follows: They say to him: Be aware that before you came to this status and converted, had you eaten forbidden fat, you would not be punished by karet, and had you profaned Shabbat, you would not be punished by stoning, since these prohibitions do not apply to gentiles. But now, once converted, if you have eaten forbidden fat you are punished by karet, and if you have profaned Shabbat, you are punished by stoning.

רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עׇנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְצַדִּיקִים וְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל

And just as they inform him about the punishment for transgressing the mitzvot, so too, they inform him about the reward granted for fulfilling them. They say to him: Be aware that the World-to-Come is made only for the righteous, and if you observe the mitzvot you will merit it, and be aware that the Jewish people, at the present time, are unable to receive their full reward in this world;

רי״ףראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשם שמודיעין לו עונשן כך מודיעין לו שכרן של מצות אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון^א אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.

א. וכ״ה בהרבה ראשונים וכת״י של הגמ׳. עדק״ס. לפנינו ׳עשוי׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך מודיעין אותן מתן שכרן כו׳ ר״ל דיש לצדיקים חלק בב׳ עולמות דהיינו עיקר שכרן בעוה״ב אינו אלא לצדיקים וגם בעוה״ז יש להם חלק אלא שאין יכולין לקבל בעוה״ז לא רוב פורענות ולא רוב טובה כפרש״י משא״כ הרשע מקבל רוב טובה בעוה״ז כדי לטורדו מן העוה״ב לגמרי וק״ל:

ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצוות לעולם הבא. שאומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים גמורים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל

And just as they inform him about the punishment for transgressing the mitzvot, so too, they inform him about the reward granted for fulfilling them. They say to him: Be aware that the World-to-Come is made only for the righteous, and if you observe the mitzvot you will merit it, and be aware that the Jewish people, at the present time, are unable to receive their full reward in this world;

רי״ףראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מז., רי"ף יבמות מז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות מז., רש"י יבמות מז., ראב"ן יבמות מז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות מז., ר"י מלוניל יבמות מז. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה יבמות מז., פסקי רי"ד יבמות מז., רמב"ן יבמות מז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מז. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מז., מהרש"א חידושי אגדות יבמות מז., גליון הש"ס לרע"א יבמות מז., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מז., אסופת מאמרים יבמות מז.

Yevamot 47a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 47a, Rif by Bavli Yevamot 47a, Collected from HeArukh Yevamot 47a, Rashi Yevamot 47a, Raavan Yevamot 47a, Tosafot Yevamot 47a, Ri MiLunel Yevamot 47a, HaHashlamah Yevamot 47a, Piskei Rid Yevamot 47a, Ramban Yevamot 47a, Rashba Yevamot 47a, Meiri Yevamot 47a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 47a, Ritva Yevamot 47a, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 47a, Gilyon HaShas Yevamot 47a, Steinsaltz Commentary Yevamot 47a, Collected Articles Yevamot 47a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון