×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כָּל מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; לְאַחַר כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֵלָּא בָּאָרֶץ, חוּץ מִן אהַשְׁמָטַת כְּסָפִים וְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים, שאע״פשֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם לְאַחַר כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Any mitzva that the Jewish people were commanded to perform before entering Eretz Yisrael, i.e., it was not linked to entry into the land, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. Conversely, any mitzva that they were commanded to perform after they entered Eretz Yisrael applies only in Eretz Yisrael, except for the abrogation of monetary debts in the Sabbatical Year (see Deuteronomy 15:1–2), and the emancipation of slaves in the Jubilee Year (see Leviticus 25:39–41). Even though the Jews were commanded with regard to these mitzvot that they were to perform them only after their entry into Eretz Yisrael, these mitzvot apply both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ור׳ אלעזר ב״ר שמע׳ אומ׳ כל מצוה פיר׳ שהיא חובת קרקע ויתכן להתקיים קודם כניסתן לארץ כגון חלה, נוהגת אפילו חוצה לארץא, לאחר כניסתן בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מהשמטת כספים ושילוח עבדים. ואקשינן הני חובת הגוף נינהו. ופרקינן לא צריכאב לר׳ שאמ׳ וזה דבר השמטה בשתי שמטות גהכתוב מדבר [אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמיט] קרקע אתה משמיט כספים ואפילו בחוצה לארץ. [ואקשינן ואימא במקום שאתה] משמיט קרקע בארץ ישראל אתה משמט כספים [אבל בחוצה לארץ אין אתה משמט כספים], ת״ל כי קרא שמטה [בכל מקום אפילו חוצה לארץ, שילוח עבדים נמי סלקא דעתך אמינא] הואיל וכת׳ וקראתם דרור [בארץ בארץ אין בחוצה לארץ לא, תלמוד לומר יובל היא מכל] מקום, אם כן מה תלמוד לומר ......... ...... .
א. ומשמע לכאורה מלשון רבינו דמפרש דכל מצוה שנצטוו קודם כניסתן לארץ היינו שאפשר לעשותה קודם כניסתן לארץ, ודלא כרש״י ע״ב ד״ה כל [וכ״ה בריטב״א], דהפירוש שנצטוו קודם כניסתן לארץ היינו שנצטוו להנהיגה קודם כניסתן לארץ, דהיינו חובת הגוף. ומ״מ אינו מובן כלל מה חילוק יש בין חלה לחדש ערלה וכלאים, דע״כ מדנקט רבינו חלה ולא נקט הני מצוות דמייריינן בהו, זה משום דס״ל דהני מצות לא הוו בכלל כל מצות שנצטוו קודם כניסתן לארץ, והיינו דלא יתכנו להתקיים אלא בארץ, וצ״ב. ובגוף מה דמשמע ברבינו לכאורה דחלה בחוץ לארץ הוי מן התורה, זה חידוש גדול דבמשנה בחלה פ״ד מ״ח מבואר דחלת חוצה לארץ דרבנן בלי שום חולק, וכ״ה בגמ׳ בביצה ט, א ובכ״מ דחלת חוצה לארץ הוה דרבנן.
ב. אולי צריך להוסיף: אלא.
ג. הקטע הבא מורכב מחמשה קטעים מגניזת קמברידג׳ TS AS 87 קטע 193, 88 קטע 248, 94 קטע 30, 77 קטע 141.
כל מצוה שנצטוו ישראל – להנהיגה קודם שיכנסו לארץ דהיינו חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ.
חוץ מהשמטת כספים – ולקמיה פריך הא נמי נצטוו עליה קודם לכן דהא חובת הגוף היא ומאי חוץ.
תנן התם בערלה פ״ג החדש אסור לאוכלו בכל מקום עד עבור זמן הקרבת העומר דהיינו ט״ז בניסן כדאיתא במנחות פ׳ ר׳ ישמעאל.
הלכות מדינה מה שנהגו בני המדינה.
סוריא ארם צובא וכבשה דוד וכבוש יחיד לאו שמיה כבוש ומתוך שהיא סמוכה לארץ ישראל מחמירים בה טפי מחו״ל.
יורד בתוך הכרם ולוקח מן העובד כוכבים מאותן שכבר נלקטו שספק הוא וספקא בחו״ל מותר כדלקמן ומיירי שהכרם ודאי ערלה ומ״ה בעינן שלא יראנו לוקט. ופי׳ ספק ערלה דרישא דמתניתין כגון שיש לעובד כוכבים כרם של ערלה ומוכר חוצה לה פירות ולא ידוע אי משל כרם של ערלה הם או ממקום אחר באו דומיא דכרם נטוע ירק.
יורד ולוקט יורד הישראל בכרם ולוקט העובד כוכבים מן הכלאים בידיו ובלבד שלא יטול הישראל בידיו. מסתברא דקסבר הא דתנן ערלה וכלאי הכרם אסורים דוקא בשל ישראל כדפרישנא ומ״ה לא ילקוט ביד והכי מסתברא דאלת״ה מאי דעתיה הא ערלה והכלאים אסורים אפי׳ משל עובד כוכבים אף ע״פ שלא ילקוט ביד אסורים. ומסתברא דרבי יוחנן פליג עליה דמר בריה דרבינא בערלה דקסבר דודאי אסור וספיקא מותר. ובכלאים נמי לאו הלכתא כותיה אלא בתרוייהו תנן יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט והכי תני בירושלמי.
חוץ מהשמטת כספים ושלוח עבדים שאף ע״פ שנצטוו לאחר כניסתן לארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ קס״ד דהכי קאמר דאף על פי שהן חובת קרקע נוהגת בכל מקום והיינו דפריך השמטת כספים חובת הגוף הוא ופרקי׳ לא צריכא לכדרבי כלומר הא דאמרי׳ שנצטוו בשמיטת כספים לאחר כניסתן לארץ לא בעינא למימר שהן חובת קרקע אלא הכי בעינא למימר שלא נצטוו לנהוג בהן אלא לאחר כניסתן לארץ אבל קודם לכן או לאחר שגלו ממנה אין נוהגת בשום מקום ואף על פי כן בזמן שהן נוהגת נוהגת בכל מקום ואפילו בחוצה לארץ כדמפרש ואזיל.
ויש לומר דאיכא למיפרך מה לחדש שאין בשאלה תאמר להנך שהן בשאלה כו׳ עכ״ל. ולא יכולתי להבין דבריהם בזה דמה פירכא היא זו דסוף סוף אי מיתשל עלייהו הדרי לטיבלא וצריך להפריש תרומות ומעשרות כמקודם דלכאורה עיקר קושייתם מעיקרא מתרומות ומעשרות לאו לענין איסור תרומה לזרים או לטמאים איירי אלא מעיקר חיוב הפרשה איירי אי נוהג בח״ל או לא וא״כ תו לא שייך הך פירכא ויש ליישב בדוחק:
גמרא רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כל מצוה כו׳ לאחר כניסתן לארץ אין נוהגין אלא בארץ חוץ מן השמטת כספים ושילוח עבדים כו׳. לכאורה האי כללא דסיפא לאו דוקא דהאיכא נמי הרכבת האילן דקאמר רבי יוחנן לקמן דאף על גב דחובת קרקע היא אפילו הכי נוהג בין בארץ ובין בח״ל ומפיק לה מקרא ומשמע דליכא מאן דפליג בהא דהא לא אשכחן בהא מילתא פלוגתא דתנאי והיאך פליג רבי יוחנן אדרבי אלעזר ברבי שמעון אלא ע״כ כדפרישית וכדאמרינן בעלמא דאין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ:
רש״י בד״ה רבי אלעזר ברבי שמעון פליג אדאבוה כו׳ וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או דברי סופרים כדלקמן עכ״ל. ונראה דהא דפסיקא ליה לרש״י דר״א ב״ש ס״ל דערלה נוהג מיהא בח״ל מדרבנן ואמאי לא ס״ל כרבי אליעזר הגדול דלקמן דאין ערלה כלל בח״ל אף מדרבנן אלא משום דמשמע לרש״י דוחק לומר דחמש מחלוקות בדבר דלרבי שמעון שלשתן נוהגין מדאורייתא ולד״א ב״ש כולן אין נוהגין אף מדרבנן כמ״ש התוספות לקמן דאין סברא לתחמיר מדרבנן בכלאים יותר מבערלה ולת״ק דמתניתין חדש אין נוהג אף מדרבן וערלה וכלאים נוהגין ולרבי אליעזר דמתניתין דהוא ר״א הגדול דלקמן הוי איפכא דחדש נוהג אף מדאורייתא וערלה וכלאים אין נוהגין כלל ולתנא דמתניתין דערלה ס״ל דחדש נוהג מדאורייתא וערלה הלכה וכלאים מד״ס ומשמע ליה דוחק לפרש כן מש״ה ניחא ליה שפיר לפרש דר״א ב״ש ס״ל לגמרי כתנא דמתניתין ות״ק דמתניתין ר״א ב״ש היא כן נ״ל בכוונת רש״י ז״ל ובקונטרס אחרון אבאר יותר ודו״ק:
תוספות בד״ה הערלה הלכה כו וי״ל דקסבר האי תנא כו׳ שדך למעוטי זרעים כו׳ ואין לומר דערלה מיהא ניתי בק״ו דחדש כו׳ עכ״ל. נראה דעיקר דבריהם בזה למ״ד ערלה הלכות מדינה דלמ״ד הלכה למשה מסיני בלא״ה אתי שפיר דאע״ג דערלה אתיא בק״ו אפ״ה איצטריך הילכתא למימר דודאה אסור וספיקה מותר כמו שיבואר בסמוך ובקונטרס אבאר באריכות מה שיש לדקדק בדברי התוספות בזה ועיין עוד בסמוך:
כל מצוה שנצטוו עליה ישראל קודם כניסתן לארץ, שלא נאמר בה שהיא תלויה בביאת ישראל לארצם — נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ. וכל מצוה שנצטוו עליה לאחר כניסתן לארץאינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן השמטת כספים (חובות) בשנת השמיטה ושילוח עבדים ביובל, שאף על פי שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץנוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ.
Any mitzva that the Jewish people were commanded to perform before entering Eretz Yisrael, i.e., it was not linked to entry into the land, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. Conversely, any mitzva that they were commanded to perform after they entered Eretz Yisrael applies only in Eretz Yisrael, except for the abrogation of monetary debts in the Sabbatical Year (see Deuteronomy 15:1–2), and the emancipation of slaves in the Jubilee Year (see Leviticus 25:39–41). Even though the Jews were commanded with regard to these mitzvot that they were to perform them only after their entry into Eretz Yisrael, these mitzvot apply both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַשְׁמָטַת כְּסָפִים חוֹבַת הַגּוּף הִיא!

The Gemara questions the need for this ruling: The abrogation of monetary debts is an obligation of the body. Since this mitzva is not referring to the land, what is the novelty of the ruling that it applies even outside of Eretz Yisrael?
תוספותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השמטת כספים חובת הגוף היא – פי׳ בקונטרס ולמה אתה אומר שהיא מצוה שנצטוו עליה אחר כניסתן לארץ כיון דחובת הגוף נצטוו עליה אף במדבר ומשני בזמן שאי אתה משמט קרקע כגון במדבר דליכא חרישה וזריעה אי אתה וכו׳ ופריך ואימא במקום שאתה משמט כלומר אף בזמן שבית המקדש קיים לא תנהג השמטת כספים אלא בארץ ומשני הכא רבייה קרא ת״ל כי קרא שמיטה דמשמע מ״מ וקשה דא״כ לא היה לו לומר ת״ל כי קרא שמיטה כיון דהתירוץ של קושיא הוא אלא הוה ליה למימר (אלא) אמר קרא כי קרא שמיטה ועוד קשה דהיאך נוכל לפרש לעיל שתנהוג שמיטת כספים במדבר והלא דין שמיטות אינו אלא לאחר ירושה וישיבה כדאמרינן בסוף פירקין (קידושין דף מ:) גדול תלמוד תורה שקדם לשמיטה ס״א שנה ונראה לי השמטת כספים חובת הגוף הוא וא״כ פשיטא דנוהג אפילו בחוצה לארץ ומאי אתא ר״א בר׳ שמעון לאשמועינן ומשני לא צריכא לכדרבי כלומר משום הקישא דמקשי כספים לקרקעות איצטריך למימר וגרסי׳ מהו דתימא במקום שאתה משמט קרקע דהיינו בארץ ישראל שהרי חובת קרקע היא אתה משמט כספים ובמקום שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים וכיון דאין שמיטת קרקע בחוצה לארץ השמטת כספים לא תנהוג בחוצה לארץ תלמוד לומר כי קרא שמיטה מ״מ וממקרא זה מפיק ליה ר״א בר״ש דנוהג אף בח״ל ולפי גירסא זו ואימא במקום שאתה משמט כו׳ הוא סיום התירוץ ולאו בלשון קושיא הוא כמו לפירוש הקונטרס ואית ספרים דגרסי נמי במקום כו׳ וכן בסמוך דפריך שילוח עבדים חובת הגוף היא כו׳ כדפרישית גבי השמטת כספים צריך לפרש גבי שילוח עבדים ולא ניחא לפרש כמו שפירש בקונטרס בהשמטת כספים ורש״י פירש בפרק השולח (גיטין דף לו.) גבי הא דאמר אביי בשביעית בזמן הזה דלא משמט מדאורייתא ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט כו׳ דקרקע אינה נשמטת מחרישה וזריעה אלא דוקא בזמן הבית מהאי קרא גופיה ופירש אחד שמיטת קרקע דחרישה וזריעה ואחד שמיטת כספים דהשמטת מלוה אידי ואידי שביעית כשאין היובל נוהג שמיטין נמי לא היו נוהגין כדדריש בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית בזמן שיובל נוהג שביעית נוהג אין היובל נוהג כו׳ ובזמן הזה אין היובל נוהג דגבי יובל כתיב בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה יובל נוהג כו׳ ובזמן הזה אין יושביה עליה והואיל ויובל אינו נוהג שביעית נמי אינה נוהגת וקשה מה שפירש דשמיטת קרקע היינו מחרישה וזריעה בשביעית והוצרך להביא רש״י ההיא דרשה דירושלמי דא״כ היה לו לאביי להביא אותה כיון שהיא עיקר דמשם מוכיח דשמיטה אינה נוהגת שהרי לא ידעינן כלום אלא מההוא לכך פירש רבינו תם כי זאת הדרשה דהכא היינו ההיא דירושלמי דהא רבי נמי אמרה התם ושמיטת קרקע קרי יובל שחוזרת לבעלים ביובל מה שאין כן בשביעית ושמיטת כספים קרי שביעית שאין השמטת כספים ביובל כדרשינן בספרי בפרשת ראה וזה דבר השמיטה שמיטה משמטת כספים ולא יובל וה״פ בזמן שאתה משמט קרקע ביובל שהיא חוזרת לבעלים אתה משמט כספים היינו שביעית שכספים נוהגים וה״ה דמיירי בשמיטת חרישה וזריעה דשמיטת שביעית לגמרי ילפינן לה משמיטת יובל והא דנקט שמיטת כספים משום דנקט קרקע לפי שהיה רוצה להזכיר מה היא שמיטת יובל נקט נמי שמיטת כספים דדמיא להו שמיטת יובל שביובל חוזרות השדות מלוקח למוכר ושמיטת כספים כמו כן מופקעים ממלוה ללוה אי נמי משום דבשביעית נוהגת שמיטת כספים מה שאין כן ביובל ומשום הכי נקט לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה השמטת כו׳ אלא הל״ל אמר קרא כי קרא שמיטה וע״ק היאך כו׳ שקדם לשמיטה ס״א כו׳ עכ״ל כצ״ל ולא ידענא מאי קושיא דאימא דהתם שמיטת קרקע קאמר ועוד מאי אולמיה הך ברייתא דהתם מהך דהכא ואימא דמדהתם נמי קשיא ליה כי הכא אשמיטת כספים והא חיבת הגוף כו׳ ובת״י זו הקושיא אינה וק״ל:
בא״ד ואית ספרים דגרסי נמי במקום כו׳ עכ״ל ר״ל ואימא נמי במקום כו׳ וכ״ה בת״י דהשתא ניחא לפרושי טפי שהוא סיום התירוץ וק״ל:
בא״ד ההיא דירושלמי דהא רבי נמי אמרה התם ושמיטת כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: השמטת כספים הרי חובת הגוף היא ומה החידוש שבדבר שנוהגת גם בחוץ לארץ?
The Gemara questions the need for this ruling: The abrogation of monetary debts is an obligation of the body. Since this mitzva is not referring to the land, what is the novelty of the ruling that it applies even outside of Eretz Yisrael?
תוספותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא נִצְרְכָא אֵלָּא לְכִדְתַנְיָא, דְּתַנְיָא: רִבִּי אוֹמֵר: {דברים ט״ו:ב׳} וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטּוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת שְׁמִיטַּת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַּת כְּסָפִים. בבִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע, אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים; בִּזְמַן שֶׁאֵי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע, אֵי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים.

The Gemara answers: It is necessary to mention the cancellation of debts only for that which is taught in a baraita. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states in the context of the cancellation of debts: “And this is the manner of the abrogation: He shall abrogate” (Deuteronomy 15:2). The verse speaks of two types of abrogation: One is the release of land and one is the abrogation of monetary debts. Since the two are juxtaposed, one can learn the following: At a time when you release land, when the Jubilee Year is practiced, you abrogate monetary debts; at a time when you do not release land, such as the present time, when the Jubilee Year is no longer practiced, you also do not abrogate monetary debts.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נצרכא אלא לכדתניא – דלא נצטוו עליה קודם לכן.
בזמן שאין אתה משמט קרקע – כגון במדבר ולאחר שגלו.
יובל לא היה נוהג אלא בבית ראשון שהיו כל יושביה עליה ובאותו זמן היה נוהג אף בחוצה לארץ לענין שלוח עבדים עברים ושאר דברים התלויים ביובל חוץ מחזרת קרקע וכן באותו זמן היתה שמטת כספים נוהגת בכל שביעית מן התורה אף בחוצה לארץ שאין שמטת כספים תלויה במקום כהשמטת קרקע ואין אומרים במקום שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים וכו׳ אלא בזמן שאתה משמט וכו׳ אבל איסור עבודת קרקע בשביעית והפקר הפירות לא היה נוהג מן התורה אלא בארץ ומשגלו שבט ראובן וגד וחצי מנשה בטלו יובלות ולא חזר קרקע לבעלים אף בבית שני אבל איסור עבודת קרקע והשמטת כספים היתה נוהגת בארץ מדברי סופרים אבל לא מן התורה שבזמן שאתה משמט קרקע וכו׳ הא בזמן שאין אתה משמט קרקע להחזירו לבעלים אי אתה משמט כספים והוא הדין לעבודת קרקע ויש אומרים שאיסור עבודת קרקע מיהא היתה נוהגת מן התורה בארץ אבל שמטת כספים מדברי סופרים ומכל מקום בתלמוד המערב מוכיח כדעת ראשון ר״ל שאין איסור עבודת קרקע מן התורה אלא בזמן היובל ומתוך כך הם מפרשים בכאן בזמן שאי אתה משמט קרקע לאיסור עבודת קרקע ואין נראה כן אלא לענין החזרתו ומכל מקום שמטת כספים נוהגת מדבריהם ובזמן הזה יש דנין בו קדשת שביעית לענין השמטת כספים מדברי סופרים גם כן ודינין אלו מבולבלים ביד מפרשים וכבר כתבנו מדינין אלו בארכה בראשון של מועד קטן וברביעי של גיטין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמטות הכתוב מדבר אחד שמטת קרקע ואחד שמטת כספים. עיקר הפירוש כמו שפירש ר״ת ז״ל דשמטת קרקע היינו יובל שהשדות חוזרות לבעליהן ושמטת כספים היינו שביעית והוא הדין דדכוותיה בחרישה וזריעה של שביעית דדינה ככספים ונקט כספים משום דדמו ליובל כשם שיובל שדות חוזרות לבעליהן ונפקע זכות הלוקח כך השמטת כספים נפקע המלוה מנכסי הלוה וחוזר שעבודו ללוה בזמן שאתה משמט קרקע דהיינו בזמן שבית המקדש קיים וכל יושביה עליה כדכתיב ביובל לכל יושביה אתה משמט שביעית דכספים וחרישה וזריעה אי אתה משמט קרקע ביובל כגון בזמן הזה דלאו כל יושביה עליה אי אתה משמט שביעית והשתא תלי שפיר שמטת כספים ביובל דביובל פשיטא ליה שאין נוהג בזמן הזה כדכתיב לכל יושביה והיינו דמוכחינן התם בפרק השולח דשביעית בזמן הזה אינה משמטת כספים אלא מדרבנן אבל רש״י ז״ל פירש במסכת גיטין דשמטת קרקע היינו חרישה וזריעה של שביעית וליתא כמו שכתבתי שם בס״ד. מפי מורי נר״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] השמטת כספים להיאמר אלא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא], דתניא כן שנינו בברייתא], רבי אומר: נאמר ״וזה דבר השמטה שמוט״ (דברים טו, ב) בלשון כפולה, ללמדך כי בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע, שאסור לעבד את הקרקע בשביעית, ואחת שמיטת כספים. ולהקישן זו לזו ולומר: בזמן שאתה משמט קרקע כלומר: כאשר היובל נוהג — אתה משמט כספים, בזמן שאי (אין) אתה משמט קרקעאי אתה משמט כספים
The Gemara answers: It is necessary to mention the cancellation of debts only for that which is taught in a baraita. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states in the context of the cancellation of debts: “And this is the manner of the abrogation: He shall abrogate” (Deuteronomy 15:2). The verse speaks of two types of abrogation: One is the release of land and one is the abrogation of monetary debts. Since the two are juxtaposed, one can learn the following: At a time when you release land, when the Jubilee Year is practiced, you abrogate monetary debts; at a time when you do not release land, such as the present time, when the Jubilee Year is no longer practiced, you also do not abrogate monetary debts.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֵימָא, בִּמְקוֹם שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע, אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע, אֵין אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים! ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, {דברים ט״ו:ב׳} ״כִּי קָרָא שְׁמִיטָּה לַה׳⁠ ⁠״, מִכָּל מָקוֹם.:

The Gemara asks: But why not say that one can learn the following from this juxtaposition: In a place where you release land, i.e., in Eretz Yisrael, you abrogate monetary debts, and in a place where you do not release land, you do not abrogate monetary debts. If so, the abrogation of debts would apply only in Eretz Yisrael, despite the fact that this obligation is not related to the land. Therefore, the verse states: “Because the Lord’s abrogation has been proclaimed” (Deuteronomy 15:2), to indicate that this obligation applies in any case, even outside of Eretz Yisrael. This is the novelty of the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
רש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא במקום כו׳ – ולמעוטי חוצה לארץ אף בזמן הארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא [ואמור] איפוא גם את ההיקש לדבר אחר: במקום שאתה משמט קרקע, כלומר, בארץ ישראל — אתה משמט כספים, ובמקום שאין אתה משמט קרקעאין אתה משמט כספים ותהא שמיטת כספים נוהגת רק בארץ ישראל למרות שהיא חובת הגוף — תלמוד לומר: ״כי קרא שמטה לה׳⁠ ⁠״ (שם) — מכל מקום ואף בחוץ לארץ, וזהו מה שחידש ר׳ אלעזר בר׳ שמעון.
The Gemara asks: But why not say that one can learn the following from this juxtaposition: In a place where you release land, i.e., in Eretz Yisrael, you abrogate monetary debts, and in a place where you do not release land, you do not abrogate monetary debts. If so, the abrogation of debts would apply only in Eretz Yisrael, despite the fact that this obligation is not related to the land. Therefore, the verse states: “Because the Lord’s abrogation has been proclaimed” (Deuteronomy 15:2), to indicate that this obligation applies in any case, even outside of Eretz Yisrael. This is the novelty of the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
רש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שִׁילּוּחַ עֲבָדִים, חוֹבַת הַגּוּף הִיא! סד״אסָלְקָא דַעְתָךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּכְתִיב {ויקרא כ״ה:י׳} ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ״, בָּאָרֶץ אִין, בְּחוּצָה לָאָרֶץ לָא, תִּלְמוֹד לוֹמַר, ״יוֹבֵל הִיא״, מִכָּל מָקוֹם.

The Gemara questions the need for second ruling of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The emancipation of slaves is also an obligation of the body, not one that applies to the land. What is novel about this ruling? The Gemara answers that it might enter your mind to say: Since it is written: “And proclaim liberty throughout the land unto all the inhabitants thereof” (Leviticus 25:10), one could say: “Throughout the land,” yes, this mitzva applies, but outside of Eretz Yisrael, no, the emancipation does not take effect. Therefore the same verse also states the seemingly superfluous phrase: “It shall be a Jubilee” (Leviticus 25:10), to indicate that it applies in any case, in all places.
ר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על מה שר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר ששילוח עבדים ביובל נוהג בכל מקום, תוהים: גם זו חובת הגוף היא! ומה החידוש בדבריו? ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל וכתיב [ונאמר] ״וקראתם דרור בארץ לכל יושביה״ (ויקרא כה, י) שמא תאמר: בארץאין [כן], אבל בחוצה לארץלא, תלמוד לומר: ״יובל היא״ (שם), מכל מקום.
The Gemara questions the need for second ruling of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The emancipation of slaves is also an obligation of the body, not one that applies to the land. What is novel about this ruling? The Gemara answers that it might enter your mind to say: Since it is written: “And proclaim liberty throughout the land unto all the inhabitants thereof” (Leviticus 25:10), one could say: “Throughout the land,” yes, this mitzva applies, but outside of Eretz Yisrael, no, the emancipation does not take effect. Therefore the same verse also states the seemingly superfluous phrase: “It shall be a Jubilee” (Leviticus 25:10), to indicate that it applies in any case, in all places.
ר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִם כֵּן, מַה תִּלְמוֹד לוֹמַר ״בָּאָרֶץ״? גבִּזְמַן שֶׁהַדְּרוֹר נוֹהֵג בָּאָרֶץ, נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ; אֵין דְּרוֹר נוֹהֵג בָּאָרֶץ, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

The Gemara asks: If so, what is the meaning when the verse states: “Throughout the land”? The Gemara answers that this phrase teaches: When the liberty of slaves applies in Eretz Yisrael, it also applies outside of Eretz Yisrael, and when the liberty of slaves does not apply in Eretz Yisrael, it does not apply outside of Eretz Yisrael. The mitzva depends on whether the Jubilee Year is in effect, not on the place in question.
עין משפט נר מצוהתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: בזמן שהיובל נוהג בארץ דרור נוהג בחוצה לארץ אין היובל נוהג בארץ אין דרור נוהג בחוצה לארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אם כן מה תלמוד לומר: ״בארץ״ ומשיבים: לומר לך: בזמן שהדרור נוהג בארץנוהג גם בחוצה לארץ, אין דרור נוהג בארץאינו נוהג בחוצה לארץ, שהדבר תלוי בזמן שהיובל נוהג ולא במקום.
The Gemara asks: If so, what is the meaning when the verse states: “Throughout the land”? The Gemara answers that this phrase teaches: When the liberty of slaves applies in Eretz Yisrael, it also applies outside of Eretz Yisrael, and when the liberty of slaves does not apply in Eretz Yisrael, it does not apply outside of Eretz Yisrael. The mitzva depends on whether the Jubilee Year is in effect, not on the place in question.
עין משפט נר מצוהתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תְּנַן הָתָם: דהֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם; העָרְלָה הֲלָכָה, ווְהַכִּלְאַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מַאי הֲלָכָה? אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: הִלְכְתָא מְדִינָה. עוּלָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: זהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

We learned in a mishna there (Orla 3:9): The new crop is forbidden by Torah law everywhere; orla is forbidden outside of Eretz Yisrael according to a halakha, as the Gemara will immediately explain; and diverse kinds are forbidden outside the land by rabbinic law. The Gemara asks: What is this halakha, mentioned with regard to orla? Rav Yehuda says that Shmuel says: It is the local halakha, i.e., this was the practice of Jews in places where they settled. Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[תנן התם החדש] אסור מן התורה [בכל מקום] הכלאים מדברי סופרים, הערלה הלכה. רב יהודה אמ׳ שמואל הלכת מדינה, עולא אמ׳ ר׳ יוחנן הלכה למשה מסיני. ואקשי עולא לרבי יהודה לדידך דאמרת הלכת מדינה ודברים [שקבלו עלי]⁠הן, ולמה החמיר התנא בספק ערלה יתיר מן הכלאין, ושנה בסוף מסכת ערלה {פ״ג מ״ט} גבי ספק ערלה בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט, ולגבי כלאין שנה בחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד {שלא} ילקוט ביד.
אסור מן התורה בכ״מ – קסבר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע.
הלכתא מדינה – הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ.
הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים – וא״ת אמאי לא ילפינן כלאים מקל וחומר דחדש דנוהג אף בח״ל דאורייתא ומה חדש שאין איסורו איסור עולם כו׳ וי״ל דקסבר האי תנא דכתיב גבי כלאים שדך למעוטי זרעים שבח״ל כדאמר לקמן (דף לט.) ואין לומר דערלה מיהא נייתי בקל וחומר דחדש דאיכא למימר כלאים יוכיחו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום כו׳ – מאי הלכה רב יהודה אמר שמואל הלכת׳ מדינא שהנהיגו על פי חכמים בחוצה לארץ ורבי יוחנן אמר הלכה למשה מסיני והלכתא כר׳ יוחנן. ואסיקנא דכך נאמרה הלכה דודאי אסורה אפי׳ בשל עכו״ם ספקה מותר אפילו בשל ישראל. והא דאמרינן במסכת ע״ז גבינות של עכו״ם אסורה מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה אע״ג דהא ספקה הוא וספק ערלה מותר בחוצה לארץ מכיון דאסור בארץ ואסרו גבינתם מחמת כך בארץ לא חלקו בגזרתם ואסרו אפי׳ בחוצה לארץ. והלכתא אין הברכה והרכבה של ערלה נוהגין בחוצה לארץ כלל ואפי׳ אחר שקצצן דהא פלוגתא דתנאי היא אם נוהגת בהן ערלה בארץ וקיימא לן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לתרץ אבל בארץ נוהגת מן התורה לאחר שקצצן שאינה יונקת מאמה וכדתניא בראש השנה בהדיא. והא דאמרינן התם ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מיירי בהברכה שלא קצצה עדיין שהיא יונקת מאמה ועליה הפוכים ממנה ואמרו בירישלמי כמה דאמרין אינשי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאיסתכולו ביה ושם נכתבנה בארוכה בע״ה. והלכתא כמר בריה דרבינא דמתני לקולא דאפילו רבי יוחנן מודה בהא שכך הלכה ואם תמצא לומר דפליג בה והא אתיא כשמואל כיון דמר בריה דרבינא סבר כשמואל הלכתא כוותיה כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א תנן התם [שנינו שם במשנה]: החדש אסור מן התורה בכל מקום, ערלה אסורה בחוץ לארץ על פי הלכה, והכלאים אסורים בחוץ לארץ מדברי סופרים. ושואלים: מאי [מה היא] הלכה זו שאמרנו בערלה? אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכתא מדינה [הלכות מדינה], כלומר, כך נהגו ישראל במקומות שישבו בהם. ועולא אמר בשם ר׳ יוחנן פירוש אחר: הלכה למשה מסיני.
We learned in a mishna there (Orla 3:9): The new crop is forbidden by Torah law everywhere; orla is forbidden outside of Eretz Yisrael according to a halakha, as the Gemara will immediately explain; and diverse kinds are forbidden outside the land by rabbinic law. The Gemara asks: What is this halakha, mentioned with regard to orla? Rav Yehuda says that Shmuel says: It is the local halakha, i.e., this was the practice of Jews in places where they settled. Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב יְהוּדָה: בִּשְׁלָמָא, לְדִידִי דְּאָמֵינָא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, הַיְינוּ דְּשָׁנֵי לַן בֵּין סְפֵק עָרְלָה לִסְפֵק כִּלְאַיִם,

Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say in the name of Rabbi Yoḥanan that the mishna means that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, this is the reason why we distinguish between fruit whose status as orla is uncertain, which is forbidden outside of Eretz Yisrael according to the halakha transmitted to Moses from Sinai, and produce whose status as diverse kinds is uncertain, which is permitted outside of Eretz Yisrael, as the prohibition of diverse kinds applies outside of Eretz Yisrael only by rabbinic law.
רש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דשני לן – חמור ספק ערלה מספק כלאים ספק ערלה ספק עברו עליה שלש שנים אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עובד כוכבים מן הפירות ואין ידוע מהיכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי [נניח לשיטתי] דאמינא [שאני אומר] בשם ר׳ יוחנן שהלכה שאמרו במשנה הכוונה להלכה למשה מסיניהיינו דשני לן [זה הטעם ששונה לנו] הדין בין ספק ערלה שאסורה בחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני לספק כלאים שאסורים רק מדברי סופרים.
Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say in the name of Rabbi Yoḥanan that the mishna means that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, this is the reason why we distinguish between fruit whose status as orla is uncertain, which is forbidden outside of Eretz Yisrael according to the halakha transmitted to Moses from Sinai, and produce whose status as diverse kinds is uncertain, which is permitted outside of Eretz Yisrael, as the prohibition of diverse kinds applies outside of Eretz Yisrael only by rabbinic law.
רש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דִּתְנַן: חסְפֵק עָרְלָה, בָּאָרֶץ אָסוּר, בְּסוּרְיָא מוּתָּר, בְּחוּצָה לָאָרֶץ, יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט.

This is as we learned in a mishna (Orla 3:9): Fruit whose status as orla is uncertain is forbidden in Eretz Yisrael, and it is permitted in Syria with no concern about its uncertain status. Outside of Eretz Yisrael, a Jew may go down into the gentile’s field and purchase fruit that is orla from the gentile, provided that the Jew does not see him gather it.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסוריא – היא ארם צובה שכבש דוד וסנפה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש הלכך ספיקו מותר ולקמן (דף לט.) פרכינן ואי הלכה למשה מסיני היא בחוצה לארץ היאך מיקל בספיקה ומשנינן אימא כך נאמרה הלכה ספיקה מותר בחוצה לארץ ודאה אסור.
ובחוצה לארץ – דרחיק טפי ולא מיחליף.
יורד – ישראל ולוקח מן העובד כוכבים הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות וישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה.
ובלבד שלא יראנו – ישראל כשהוא לוקט מן הערלה והא דתניא לעיל בסוריא מותר כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך רד ולקוט.
אע״פ שהערלה בחוצה לארץ הלכה והכלאים מדברי סופרים ספיקן שוה ר״ל שספק ערלה וספק כלאים בארץ אסור בסוריא מותר בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ביד מן הערלה או מן הכלאים כיצד היה כאן כרם של ערלה וענבים נמכרים חוצה לה או כרם של כלאי הכרם וירק נמכר חוצה לו ואין ידוע אם ענבים אלו או ירק זה מאותם הכרמים האסורים אם לאו בארץ ספק תורה הוא ואסורין ואע״פ שרוב וקרוב הלך אחר הרוב קרוב המצוי עד שהוא קרוב לודאי שאני בסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים או הירק יוצאים מאותם הכרמים האסורים לוקח מהם הואיל ולא ראהו בוצר להדיא משם או לוקט הואיל ומכל מקום יש בו צד באיפשר רחוק שמא ממקום אחר הביאם לאותו הכרם הא כל שנתברר לו שמשם הם כגון שראה או שהעידו לו ודאי אסורין ואין הלכה כדברי האומר בספק כלאים שהגוי יורד ולוקט בפניו ובלבד שלא ילקט הישראל ביד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמו דתנן [ששנינו במשנה]: הקונה מגוי פרי שהוא ספק ערלה, כגון שלקט פירות משדה שיש בו גם אילנות האסורים באיסור ערלה ואין ידוע ממה לקט, בארץ ישראל — אסור לאכול מפירות אלו אף בדיעבד, בסוריאמותר, בדיעבד לאכול מהפירות הללו. בחוצה לארץ יורד היהודי ולוקח מן הגוי אפילו לכתחילה, ובלבד שלא יראנו שהוא לוקט מעצי הערלה, שאין זה ספק אלא ודאי.
This is as we learned in a mishna (Orla 3:9): Fruit whose status as orla is uncertain is forbidden in Eretz Yisrael, and it is permitted in Syria with no concern about its uncertain status. Outside of Eretz Yisrael, a Jew may go down into the gentile’s field and purchase fruit that is orla from the gentile, provided that the Jew does not see him gather it.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִילּוּ גַּבֵּי כִּלְאַיִם תְּנַן: טכֶּרֶם הַנָּטוּעַ יָרָק וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בָּאָרֶץ אָסוּר, בְּסוּרְיָא מוּתָּר,

Nevertheless, we learned in a mishna with regard to the halakhot of diverse kinds (Orla 3:9): If a vineyard has vegetables planted in it, and there are vegetables being sold outside the vineyard, but there is no proof that these vegetables came from the vineyard, in Eretz Yisrael they are forbidden. The reason is that as it is possible that the vegetables came from the vineyard, the halakha is stringent in a case involving a prohibition by Torah law. In Syria these vegetables are permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרם הנטוע ירק – שזרע ירק בין הגפנים דה״ל כלאי הכרם.
וירק נמכר חוצה לו – ויש לחוש שמא מירק שגדל בכרם הוא וה״ל ספק כלאים.
ובלבד שלא ילקוט ביד – פירוש: שלא ילקוט ישראל בידו מן הכלאים ויספק ויתן לחברו ישראל כדאמרינן לקמן ספק לי ואנא איכול שאף על פי שאצל חבירו הוא ספק כיון שהוא ודאי ביד ישראל אסור הוא דכולי האי לא שרו ליה רבנן הנה שיותר התירו ספק בכלאים ממה שהיתירו בערלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ נמכר חוצה לו בארץ אסור. עי׳ חידושי הרמב״ן ב״ב לד ע״א ד״ה אבל עינבי:
ואילו לגבי דיני כלאים תנן [שנינו במשנה]: כרם הנטוע ירק, שזרעו ירקות בתוך הכרם, ורואים ירק נמכר חוצה לו לכרם, אבל אין הוכחה גמורה שירקות אלה באו מכרם זה; בארץאסור, שהרי יש ספק שמא הירקות באים משם, ובכל ספק של איסור תורה הולכים לחומרה, בסוריאמותר,
Nevertheless, we learned in a mishna with regard to the halakhot of diverse kinds (Orla 3:9): If a vineyard has vegetables planted in it, and there are vegetables being sold outside the vineyard, but there is no proof that these vegetables came from the vineyard, in Eretz Yisrael they are forbidden. The reason is that as it is possible that the vegetables came from the vineyard, the halakha is stringent in a case involving a prohibition by Torah law. In Syria these vegetables are permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בְּחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בַּיָּד.

Outside of Eretz Yisrael, if the gentile owner of a field containing diverse kinds goes down into his field and gathers produce, then, provided that the Jew does not gather it by hand, he may purchase the produce from the gentile. This indicates that outside of Eretz Yisrael there is a difference between orla of uncertain status and diverse kinds of uncertain status. This is understandable if orla is forbidden by a halakha transmitted to Moses from Sinai, while diverse kinds are forbidden by rabbinic law.
רש״יתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יורד – עובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר.
ובלבד שלא ילקוט – החבר עצמו ביד ואם איתא דערלה בחוצה לארץ דברי סופרים ולא הלכה למשה מאי שנא דאחמיר בספק ערלה מספק כלאים.
יורד ולוקט בלבד שלא ילקוט ביד – פירוש: יורד ישראל ולוקט מן הכלאים ומספק ונותן לחבירו כדאמר לקמן ספק לי ואנא איכול ובלבד שלא ילקוט האוכל בידו ויאכל מפני שהוא ודאי וודאה אסורה בחוצה לארץ אבל ספיקה מותר ואף על פי שהוא ודאי אצל חברו המאכילו.⁠1
1. בדפוס סביונטה מופיע כאן הביאור לדף ל״ט. ״תני״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחוצה לארץיורד בעל הכרם הגוי ולוקט ומוכר ליהודי. ובלבד שלא ילקוט היהודי עצמו ביד. אם כן רואים שיש הבדל בחוץ לארץ בין ספק ערלה לספק כלאים והוא מובן אם ערלה היא הלכה למשה מסיני ולכן מחמירים בה, בעוד כלאיים הם רק מדברי סופרים.
Outside of Eretz Yisrael, if the gentile owner of a field containing diverse kinds goes down into his field and gathers produce, then, provided that the Jew does not gather it by hand, he may purchase the produce from the gentile. This indicates that outside of Eretz Yisrael there is a difference between orla of uncertain status and diverse kinds of uncertain status. This is understandable if orla is forbidden by a halakha transmitted to Moses from Sinai, while diverse kinds are forbidden by rabbinic law.
רש״יתוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵלָּא לְדִידָךְ

But according to your opinion, that neither orla nor diverse kinds is forbidden by Torah law,
תוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו גבי כלאי הכרם תנן כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו – פירוש: היה ירק נמכר שם שהיה נטוע חוצה לכרם שלא היה נטוע בין הגפנים והיה הגוי מוכר ירק סמוך לכרמו ואין אדם יודע מהיכן תלשו או ממה שגדל בין הגפנים או ממה שגדל חוצה לו בארץ ישראל אסור שיקנה ממנו ובסוריא מותר ואף על פי שמוכר סמוך לכרמו ולא בשוק ובערלה אסרנו לו שירד בתוך הפרדס ויקנה. ובחוצה לארץ יורד ישראל ורואה הגוי כשלוקט הירק מתוך כרמו אבל מיהו אינו יודע מהיכן לוקט שאם היה רואהו לוקט מבין הגפנים זה יהיה ודאי והיה אסור שהספק התירו ולא הודאי ואף על פי שבערלה אסרנו כשרואהו לוקט ואף על פי שאינו יודע מהיכן לוקט והכא התירו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לדידך שיטתך שלך] בשם שמואל ששניהם אסורים מדברי סופרים ומפני המנהג, אם כן אין הבדל בהלכה בין ערלה לכלאיים.
But according to your opinion, that neither orla nor diverse kinds is forbidden by Torah law,
תוספות רי״דר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין לח:, ר׳ חננאל קידושין לח: – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רש"י קידושין לח:, תוספות קידושין לח:, תוספות רי"ד קידושין לח:, בית הבחירה למאירי קידושין לח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר קידושין לח: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א קידושין לח:, מהרש"א חידושי הלכות קידושין לח:, פני יהושע קידושין לח:, גליון הש"ס לרע"א קידושין לח:, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין לח:, אסופת מאמרים קידושין לח:

Kiddushin 38b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 38b, R. Chananel Kiddushin 38b, Rashi Kiddushin 38b, Tosafot Kiddushin 38b, Tosefot Rid Kiddushin 38b, Meiri Kiddushin 38b, R. Avraham of Montpellier Kiddushin 38b, Ritva Kiddushin 38b, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 38b, Penei Yehoshua Kiddushin 38b, Gilyon HaShas Kiddushin 38b, Steinsaltz Commentary Kiddushin 38b, Collected Articles Kiddushin 38b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144