Yevamot 115a – יבמות קטו.‏ – Shas HaMeforash

(1)

דְּאִי בָּעֲיָא אָמְרָה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחַזְקָה אָמְרָה בִּדְדָמֵי וְלָא אָתֵי מָה לִי לְשַׁקֵּר וּמַרַע חֶזְקָתֵיהּ.

Because if she wanted to lie she would have said: There was peace in the world, and the court would have accepted her testimony. Or perhaps it can be argued: Since she has maintained that there was a war and this claim of hers has already been accepted, with regard to her report concerning her husband, she will say what she imagines to be the case, and the argument of: Why would I lie, does not come and undermine the established presumption that there was a war.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף יבמות מ״ב.}

{בבלי יבמות קטו ע״א}¹

{רי״ף יבמות מ״ב:}

עישנו עליו בית עישנו² עליו³ מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דאמרינן לה כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא נפלו עלינו גוים נפלו עלינו ליסטין הוא מת ואני נצלתי⁴ נאמנת כדרב אידי דאמר אשה כלי זינה עליה כלומר שמניחין אותה לבא עליה

{בבלי יבמות קטו ע״א-ע״ב} ההוא גברא דבשילהי הילוליה⁵ איתלי⁶ נורא בגנוניה⁷ אמרה להו דביתהו (אתו⁸) חזו גברא⁹ [אתו]⁠¹⁰ חזו¹¹ גברא אתו חזו גברא¹² חרוכא דשדי ופיסתא דידא דשדיא רבא אמר נאמנת ורב חייא בר אבין אמר¹³ האי גברא חרוכא דילמא איניש מעלמא אתא לאצוליה¹⁴ ואכלתיה נורא והאי פס ידא פס ידא¹⁵ דחתנא הוא ומחמת¹⁶ כיסופא ערק ליה ואזיל¹⁷ לעלמא.

איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו [טעמא]⁠¹⁸ דעד אחד דמהימן¹⁹ משום דמילתא עבידא²⁰ לאיגלויי²¹ ולא²² משקר הכי נמי לא משקר²³ או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דיקא ומינסבא והכא זימנין דסניא ליה [ולא]⁠²⁴ דיקא ומינסבא²⁵ ואתינן למפשטיה²⁶ מהא דתניא מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה²⁷ וטבעו והשיא רבי את²⁸ נשותיהן על פי נשים והא²⁹ מים כמלחמה דאמו ומאה נשים כעד אחד דאמו וקתאני והשיא רבי את³⁰ נשותיהן אלמא עד³¹ אחד נאמן³² במלחמה ודחינן ותיסברה והא מים שאין להן סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא היכי דאמי³³ הכא³⁴ כגון דקאמרן אסוקונהו³⁵ לקמן וחזוננהו³⁶ לאלתר וקאמרי³⁷ סימנין דידהו דלאו עליהו³⁸ קא³⁹ סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן⁴⁰ וליכא למיגמר מינה דסמכינן אנשים והוא הדין לעד אחד ולא אפשיט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן {בבלי יבמות קכא ע״א⁴¹} ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא ואסבא רבא לדביתהו⁴² אפומא דשושביניה⁴³ לבתר חמשא יומי שמעינן דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דקאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואישתמודענא ליה⁴⁴ דאיהו פלוני וכד-אסיקנה⁴⁵ למעשה דשני⁴⁶ תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי⁴⁷ וכדאמרינן [בההוא]⁠⁴⁸ גברא⁴⁹ דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא⁵⁰ והוא הדין לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קא משהדי

{רי״ף יבמות מ״ג.}

הכי ואפילו⁵¹ תרי שהדי לא סמכינן עליהו וכל שכן עד אחד או אשה דחישינן⁵² דילמא באומדן⁵³ דעתא קא משהדי⁵⁴ וכן הילכתא

1. בדפוסים נוסף כאן: איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם או דילמא כיון דחזקה הוא דאמרה בדדמי לא אתיא מה לי לשקר ומרעי לחזקה ולא איפשיטא. מובא ברמב״ם משנ״ת הל׳ גירושין (יג:ג).

2. עישנו, עישנו: כ״י נ (מנוקד): ״עִשְנו, עִשְנו״. כ״י פרמה: ״עשינו, עשינו״.

3. עליו, עליו: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ גירושין (יג:ה). כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״עלינו, עלינו״. וכן בערוך (עשן א)

4. אינה נאמנת דאמרינן לה...ואני נצלתי: חסר בכ״י פרמה.

5. הילוליה: כ״י פרמה: ״הללא״.

6. איתלי: כ״י נ: ״איתלי ביה״.

7. בגנוניה: כ״י נ, דפוסים: ״בגנניה״. דפוס קושטא: בגניה. כ״י פרמה (משובש): ״בעיניה״.

8. אתו: חסר בכ״י נ, דפוסים. כ״י פרמה: ״דההוא גברא״.

9. גברא: דפוסים: גבראי.

10. אתו: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695

11. חזו: וכן כ״י נ. כ״י פרמה: ״וחזו״.

12. חזו גברא: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.

13. ורב חייא בר אבין אמר: חסר ב-ג^יט.

14. לאצוליה: כ״י נ: ״לאצולי״.

15. פס ידא פס ידא: כ״י פרמה רק: ״פס ידא״. דפוסים: פסתא פס ידא.

16. ומחמת: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ומשום״.

17. ליה ואזיל: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ואזל״.

18. טעמא: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים, וכן אף כ״י בהמ״ל 695 בהמשך. ג^יט, וכן כ״י בהמ״ל 695 כאן: ״טעמיה״.

19. דמהימן: חסר בכ״י פרמה.

20. דמילתא עבידא: (ראה רש״י בבא מציעא קי ע״א). כ״י נ, דפוסים: ״דמילתא דעבידא״. כ״י פרמה: ״מלתא דעבידא״.

21. כ״י נ מוסיף: ״היא״.

22. ולא: ג^יט, כ״י פרמה, דפוסים: ״לא״.

23. הכי נמי לא משקר: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.

24. ולא: ג^יט, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״לא״.

25. ומינסבא: חסר בכ״י פרמה.

26. למפשטיה: כ״י נ: ״למפשט״.

27. בספינה: חסר ב-ג^יט.

28. את: חסר בכ״י פרמה.

29. והא: ג^יט, כ״י נ (לפני הגהה): ״דהא״.

30. את: חסר בכ״י פרמה.

31. עד: דפוסים: דעד.

32. נאמן: כ״י פרמה: ״מהימן״.

33. היכי דאמי: חסר בכ״י פרמה.

34. הכא: חסר בכ״י נ.

35. אסוקונהו: ג^יט: ״אסוקנהו״. כ״י פרמה: ״אסקינהו״. כ״י נ: ״ואסוקינהו״. דפוסים: אסוקינהו

36. וחזוננהו: ג^יט: ״וחזזינהו״. כ״י פרמה: ״וחזנהו״. כ״י נ: ״וחזינהו״. דפוס קושטא: וחזונהו. דפוסים: וחזונוהו.

37. וקאמרי: כ״י פרמה: ״וקאמרן״.

38. עליהו: כ״י פרמה: ״על איהו״.

39. קא: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.

40. הוא דקא סמכינן: ג^יט: ״קא סמכינן״. כ״י נ רק: ״סמכינן״. חסר בכ״י פרמה.

41. וברי״ף שם פרק טז (דף מה ע״ב).

42. לדביתהו: חסר בכ״י נ.

43. דשושביניה: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״דשושבינא״.

44. ואישתמודענא ליה: כ״י פרמה: ״ואשתמודעינהו״.

45. וכד אסיקנה: כ״י נ, כ״י פרמה: ״כדאסיקנא״.

46. דשני: כ״י פרמה: ״של שני״.

47. בן סימאי: חסר בכ״י פרמה. כ״י נ: ״בן סימאי בספינה״.

48. בההוא: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״דההוא״.

49. גברא: חסר בכ״י פרמה.

50. אגישרא: כ״י נ: ״אגישרא דשביסתנא״.

51. ואפילו: כ״י נ, כ״י פרמה: ״אפי׳⁠ ⁠⁠״.

52. דחישינן: דפוסים: חיישינן.

53. באומדן: כ״י פרמה: ״בדאמדן״. דפוסים: אאומדן

54. קא משהדי: חסר בכ״י פרמה.

דאי בעיא אמרה שלום בעולם – ומהימנא השתא נמי מהימנא או דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת. ואי קשיא תיפשוט ליה ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת דהא ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי על מטתו מאי אריא שלום בעולם אפי׳ מלחמה בעולם אמרן לעיל כי אמרה מת על מטתו מהימנא אלא ודאי מת במלחמה איצטריך לאשמועי׳ היינו החזיקה היא מלחמה בעולם תריץ מתניתין דאמרה מת סתמא ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם אע״ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכי קמיבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה.

דאי בעיא אמרה שלום בעולם – וא״ת אמאי לא קאמר מיגו שיכולה לומר מת על מטתו ונראה דהיכא שנהרג במלחמה אמרינן מתוך שיכולה לומר נהרג ולא במלחמה אבל נהרג אטו מת לא.

או דלמא לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה – אר״י דלא דמי להא דמיבעיא בפ״ק דבבא בתרא (דף ה: ושם) פרעתיך בתוך זמני אי מהימן במיגו דאי בעי למימר פרעתיך אחר זמני אי אתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה או לא דהתם מרע לה הכא לא מרע לה כיון דאמרה בדדמי ואי לא מרע התם לפי שאין הווה כלל שיהיה פורע בתוך זמנו אבל הכא מרע דיכול להיות אמת דמת במלחמה וכן הא דקאמר בפ׳ האומר בקידושין (קידושין סד.) אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים ויש לי אחים נאמן להתיר פירוש אי הוי איפכא ואין נאמן לאסור דברי רבי ור׳ נתן אומר כו׳ ומפרש התם טעמא דרבי משום דאתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא אבל הכא אמרה בדדמי ולכך לא מרע ולרבי נתן דאמר התם לא מרע התם דבשעת מיתה יש לו להיות נאמן יותר.

זה שנסתפקנו כאן במה לי לשקר אם נאמן במקום חזקה אם לאו וכן הענין בראשון של בתרא (ב״ב ה׳:) בשמועת פרעתיך בתוך זמני ובשלישי של קידושין החלטנו להיות מה לי לשקר עוקר חזקה כבר ביארנו שם שכל בענין שהוא בעל דבר הואיל וצורך עצמו הוא אנו מסתפקים בה כגון זו שבכאן וזו של בתרא אבל זו של קדושין הוא בעל אצל אשתו ואין אדם חוטא ולא לו וראוי לומר שתהא טענת מה לי לשקר עוקרת חזקה:

דליקה הרי היא כמלחמה ליחשד היא שתטעון בדומה ואם אמרה עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה ר״ל שהציתוה באש ואני ברחתי ונצלתי ובעלי נשאר ומת אינה נאמנת שאף זו בורחת היא מיראת הדליקה ומניחתו וסבורה עליו שמת וכל שכן אם היתה היא בחוץ והוא בפנים ואומרת עישנו עליו כו׳ שבכל אלו היא טוענת בדומה ושמא נעשה לו נס ויצא אבל אם אמרה נזדמנו עלינו גוי או ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת שזו אינה בורחת שאין דרכן של גוים או ליסטים להרוג את הנשים וכבר אמרו אשה כלי זיניה עליה ואינה מניחתו עד שרואה סופו ומכל מקום דוקא בגוים או לסטים אבל מלחמה גדולה שדרכה להרוג כל הנמצא כגון מלחמה ערוכה או מלחמת הצרים על העיר וכיוצא בה אף היא בורחת וטוענת בדומה כמו שביארנו ומכל מקום למדת שכל שאמרה מצאתיו הרוג נאמנת ואין החזיקה מלחמה נאמר אלא במחזקת מלחמה גדולה שאף היא יראה ובורחת ואם אמרה שטבע במים יתבאר למטה שהוא כמלחמה ותולה בעצמה לומר בדומה ואינה נאמנת וכלל שמועות אלו לפי מה שביארנו הוא שכל שהדברים מוכיחים שהיא מניחתו ובורחת כגון מלחמה ורעב ודליקה ושלוח נחשים וכיוצא באלו אינה נאמנת וכל שהדברים מוכיחים שאינה מניחתו עד שתראה סוף ענינו כגון נהרג או נשרף לבדו במקום שאין חשש למי שלא היה עמו או נשכו נחש במקום שאין שלוח וכיוצא באלו נאמנת ומפולת מיהא קשה לפרש שהרי יש לה לעמוד עד שתראה אם מת אם לאו ולמה היא בורחת אלא שראיתי לגדולי הרבנים שפירשו שרוח סערה באה ומפלת את הבתים וזו ודאי לשיטה זו בכלל האחרות וכן צריך לבאר לשיטה זו שיש דברים שאף בלא חשש האשה על עצמה יש לדון בה שתאמר בדומה כגון מקום שאי אפשר לה לשמרו והוא שאמרו למטה מים כמלחמה דמיא שהרי מכיון שראתהו טובע במים שאין להם סוף אינה סבורה שיעלה או שיצא ממקום אחר והולכת לה וכן כל כיוצא בזה ומכל מקום יש כוללים שמועות אלו בשלשה דינין אחד שכל שהרבים ניזוקין בו כגון מלחמה ושילוח נחשים ועקרבים ומפולת ודבר הואיל ורבים ניזוקין בו מכיון שהתחיל להגיע נזק בבעלה נסמכת באומד דעתה ואינה נאמנת והשני נזק הבא עליו ועליה לבד והיא ניצולת כגון שהיו שניהם במקום גדודי חיות או דליקה ואינה נאמנת משום דריע טענתה להיות הוא ניזוק יותר ממנה השלישי נזק שבא עליו לבדו כגון נשכו נחש או נשרף או נהרג ובזו נאמנת ואין הפרש בין בדבר שיראה בו שהיא בורחת לדברים שיראה בו שהיא עומדת ומים מיהא אע״פ שהוא לו לבדו אינה נאמנת דהתם ודאי אמרה בדדמי כבראשונות:

הוזכר בכאן מעשה בההוא גברא דבשילהי הלולא איתלי נורא בגנניה וצוחה אשתו ואמרה חזו גברא חריכא דשאדי ופיסתא דידא דשדיא ר״ל דגברא אחרינא סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עישנו עלינו כו׳ ואינה נאמנת ואע״פ דמילתא מוכחא דהא חזינן גברא חריכא שאדי ופיסתא דידא שדיא מכל מקום האי גברא חריכא איפשר דאחרינא הוא דאתא לאצולי ואכלתיה נורא ופיסתא דידא הויא דבעל דאיתלי ביה נורא ומחמת כיסופא אזל ליה ומכל מקום רבא חולק עמו לומר דמדחזינן גברא חריכא נאמנת ולכאורה נראה לפסוק כרבא מדקאמר סבר רב חייא כו׳ דמדקאמרה חזו גברא לא אמרה בדדמי ומכל מקום גדולי הפוסקים נראה שפסקו כרב חייא שמאחר שאף הוא השיב לדברי רבא אין הענין דומה לשאר סוגיות שבתלמוד שכל שנאמר בה סבר ר׳ פלוני לא מסקינן הכי ומכל מקום כתבו גאוני ספרד דדוקא בכעין מעשה זה שראו החרוך שלם ופיסת יד של אדם אחר לשם ועל כל פנים אדם אחר היה שם ואחר שכן יש לתלות על אותו פס יד שהוא של בעל אבל כל שלא נמצא פס ידא אלא גברא חריכא או שנמצא שם גברא חריכא וחסר פס ידא ונמצאת פס ידא סמוכה לו כל שהיא אומרת חזו גברא נאמנת והדברים ברורים:

עד אחד במלחמה אם נאמן אם אינו נאמן ואם נאמן על אי זה צד נאמן נתבלבלו בה המפרשים ומחלקותם בביאור שמועה זו וצריך לבררה דרך פירוש כדי לעמוד יפה על בירור פסק שבה והוא ששאלו עד אחד במלחמה מהו ר״ל שאם מלחמה בעולם ואמר עד אחד מת במלחמה או שאמר מת במקום פלוני וכבר נודע לנו שמלחמה לשם שהוא כמי שאמר במלחמה מי מהימנינן ליה אע״ג דאיתתא גופה לא מהימנא בהכי או לא מי אמרינן האי דאקילו רבנן משום עיגונא להימוני עד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ולא משקר והכא נמי אע״ג דמלחמה בעולם לא משקר כלומר ובכלל זה שאין חושדין אותו לטעון בדומה שאין חששא זו אלא באשה שדעתה קלה ונשענת על דמיונה או דילמא הא דהימנוה לעד אחד לאו משום דסמכינן אסהדותיה אלא דסמכינן אאשה דלא מינסבא עד שתחקור יפה באמתלאות לידע היאך היה הענין ובכל דברים המוכיחים עד שתגיע לדבר הראוי לסמוך עליו ונמצא שנאמנות זו נמשכת אחר עצמה ונעשה כאלו אנו מתירין אותה על פיה והואיל ומלחמה בעולם סמכא דעתה בדדמי ולא דייקא ומינסבא ומתוך כך אינו נאמן ויש גורסין זימנין דסניא ליה ואין הדברים מתישבים בה אלא עיקר הגירסא והכא כיון דאיכא מלחמה לא דייקא ומינסבא והיא השאלה בעד אחד שאמר מת במפולת או בשלוח נחשים ובכל אותן שיש לחוש לטעות בדומה ויראה שכל שאמר העד קברתיו אין זה נכנס בכלל השאלה שהרי אף היא נאמנת בכך ואין חוששין לעד אחד יותר מבאשה עצמה וכן כתבוה גדולי המחברים וגדולי הפוסקים כתבוה בהפך ויש לחוש לדבריהם שמאחר שאין אתה מאמין עד אחד אלא מפני שאתה עושה אותה כמתירה על פי עצמה והיא אי אפשר לומר לה קברתיו כל שכן שסומכת לינשא בדומה הא בשני עדים אפילו לא אמרו קברנום נאמנים בלא פקפוק שהרי עדותם עדות גמורה ואין חשודים לטעות בדומה וזה ברור ואע״פ שגדולי הפוסקים נראה שכתבו כן אף בשני עדים אי אפשר לישבם ואיפשר שלא על זו כתבוה אלא אמים שאין להם סוף אבל במלחמה ודאי נאמנים וכן פירשו גדולי המפרשים את דבריהם ובאו ללמוד תשובתה מדאמר ליה נחמיא לר׳ עקיבא אמור להם משמי מדינה זו משובשת בגייסות כך מקובלני מבית רבן גמליאל משיאין את האשה על פי עד אחד מאי לאו דהכי קאמר אע״פ שמדינה זו משובשת בגייסות ר״ל במלחמה משיאין על פי עד אחד ונדחית ראייתם מפני שפירשו דבריו כך מדינה זו משובשת בגייסות ואי אפשי לילך לפניהם אלא אמור להם משמי כך מקובלני כו׳ וחזרו לבררה ממה שאמרו מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באים בספינה וטבעו והשיא ר׳ נשותיהן על פי נשים והרי מים כמלחמה דאיכא למיטעי נמי בדדמי שמאחר שראוהו טובע אין סבורים עליו שיעלה ואין חוששין להמתין אף במים שיש להם סוף ונשים אפילו מאה כעד אחד דמו ואלמא עד אחד במלחמה נאמן ונדחית תשובתם דהא הכא אי אפשר דאטביעה לחוד קא מסהדי דהא הכא הואיל ובספינה היו באים מים שאין להם סוף הם שהרי אינו רואה מארבע רוחותיו ואשתו אסורה אף במקום שני עדים שמא צף תחת המים ויצא במקום שאין עינו של זה רואתהו שאילו היה במים שיש להם סוף ר״ל שאדם רואה מארבע רוחותיו אף אשה נאמנת שאינה מניחתו עד שישהא בכדי שתצא נפשו אחר שאי אפשר לי לצאת שלא תראהו אלא ודאי מים שאין להם סוף הוא ואף מאה עדים אין מעידין בו אלא דקא אמרי אסקינהו לקמן וחזיתינהו ואלו היו מכירות אותן נאמנות שאין כאן טעות בדומה ומה שאמר אחר כן וקא אמרן סימנין דאסימנין סמכינן ולא עליהו אלו היו מכירות אותם לא היינו צריכים לכך אלא שיאמרו חזיתינהו ואישתמודענוהו ואין אומרין שהמים משנין צורת הפנים כמו שפירשו גדולי הרבנים דאדרבה מיא צמתי ומעמידין את הצורה עד שמעידין עליה אף לאחר חמשת ימים וכמו שאמרו ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דבוסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומה דשושביניה לבתר חמשא יומי ואלו במיתה אחרת דוקא תוך שלשה אלא לא אמרו כאן ויהבן סימנין אלא למעשה שהיה שמן הסתם שני תלמידי חכמים אלו ממקום אחר היו ולא היו מכירות אותם והעידו על סימנין מובהקין שבהם במקום המוצנע ואחר שלא היו מכירות אותם נאמנות בסימנין ויש מפרשים שהעידו תחלה על הטביעה ולא הועילו וחזרו והעידו שהעלום לפניהם ולא האמינום אחר שהתחילו בעדות אחרת אלא בסימנין הא כל שמכירות נאמנות שאין כאן לטעות בדדמי הא כל שיש לטעות בדומה לא הובררה ואם כן לא נתבררה השאלה וגדולי הפוסקים פשטוה לקולא ונאמן ומעובדא דדיגלת שהזכרנו וכן ראיה ממה שאמרו בפרק אחרון מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל הזקן שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר׳ את נשותיהן על פי עד אחד וכן שבפרק אחרון אמרו ההוא גוי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרך ביתר ומתו וקברתים והתם ודאי מלחמה היתה ומתו דקאמר אע״ג דסתם קאמר במלחמה הוא דבעי מימר וכל שכן שמתו ששים בני אדם כאחד והתירום בגוי מסיח לפי תומו וכל שכן בעד אחד וכן שבפרק האשה רבה סבירא להו לרב ששת ורב אשי ורבא דטעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ואע״ג דר׳ זירא פליג בהדיהו ופשיט בה דמשום דדייקא ומינסבא הוא הלכתא כותיהו אלא דסוגיין בעלמא לאיסתעויי נמי בטעמא דדייקא ומינסבא ותרויהו לקולא והילכך עד אחד במלחמה נאמן ואפילו אמר מת סתם וכל שכן באמר קברתיו וגדולי הפוסקים והמחברים כתבוה דוקא בקברתיו ואין דבריהם מתישבים כלל וכן אם אמר ראיתיו שטבע במים שיש להם סוף נאמן ואף בתלמוד המערב אמרו חד בר נש אתא ביומוי דר׳ אמרין מה ההוא פלן אמר לון מית וההוא פלן אמר לון מית אמרין ליה וכולהון מיתין אמר לון ואלו הוו בחיין לא הוו מיתי ואמר ר׳ מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר׳ איבו שעת מלחמה היתה הדה אמרה עד אחד נאמן בשעת מלחמה והרי זו אין בה קברתיו ואמרו נאמן אלא שחששו אחר כן על מה שאמר אלו הוו בחיין מי לא הוו מיתי שמא טעה לומר כן בדומה הא כל שאין לחוש נאמן בלא קברתיו וכן כתבוה גדולי המפרשים וממעשה דאסא האמור בפרק אחרון והדברים ברורים בלא שום פקפוק וגדולי המחברים ראיתי שכתבו עד אחד שאמר ראיתיו במלחמה או שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול וכיוצא באלו מדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן אשה שהעיד לה אחד שטבע במים שאין להם סוף לא תנשא ואיני מבין שאף בשנים כל שאין להם סוף אין משיאין אותה ונראה לי שהוא הדין במים שיש להם סוף ומפני שהם פוסקים דבעינן קברתיו או כיוצא בו כלומר שיעיד שראהו מת:

רש״י בד״ה דאי בעיא כו׳ והיינו החזיקה היא כו׳ כצ״ל:

תוס׳ בד״ה דאי בעיא אמרה כו׳ ואם תאמר אמאי לא קאמר מגו כו׳ אבל נהרג אטו מת לא עכ״ל יש מקשין דלעיל שכתבו תימה לר״י כו׳ א״כ במלחמה בעולם אמאי לא מהימנא דאי בעיא אמרה מת על מטתו עכ״ל אמאי לא תירצו נמי הכי דמגו נהרג אטו מת לא אמרינן וי״ל דמלחמה בעולם דמתניתין דלא מהימנא איירי אפילו באמרה מת סתם דהשתא הוי שפיר מגו מת אטו מת דהיינו מת סתם מגו דמת על מטתו וק״ל:

דאי בעיא אמרה [שאם היתה רוצה לשקר היתה אומרת]: ״שלום היה בעולם״, והיו מקבלים את עדותה. או דלמא [שמא] כיון דאיחזקה [שכבר החזיקה] מלחמה ואנו סומכים עליה בכך — לענין בעלה אמרה בדדמי [היא אומרת במה שנדמה לה], ולא אתי [בא] הנימוק של ״מה לי לשקר״ ומרע, מקלקל חזקתיה [את החזקה] של מלחמה.

Because if she wanted to lie she would have said: There was peace in the world, and the court would have accepted her testimony. Or perhaps it can be argued: Since she has maintained that there was a war and this claim of hers has already been accepted, with regard to her report concerning her husband, she will say what she imagines to be the case, and the argument of: Why would I lie, does not come and undermine the established presumption that there was a war.

מאמרים באתר אסיף

עד אחד במלחמה / הרב יוסי איגרא (אבני משפט ח, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ח)

בירור מיתה לעניין נחלה / עוזיאל שיינטופ (יוצרות א, אור יוסף - בית חגי תשס״ט)

בסוגיא דההוא גברא (יבמות קטו, א) / הרב צחי זעפרני (אבני משפט ח, יד ברודמן - כולל ללימודי הוראה ודיינות, רחובות תשס״ח)

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) ת״שתָּא שְׁמַע ^אעִישְּׁינוּ עָלֵינוּ בַּיִת עִישְּׁינוּ עָלֵינוּ מְעָרָה הוּא מֵת וַאֲנִי נִצַּלְתִּי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר לָהּ כִּי הֵיכִי דִּלְדִידָךְ אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא לְדִידֵיהּ נָמֵי אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא.

The Gemara cites a baraita in an attempt to resolve this dilemma. Come and hear: It was taught that if a woman comes and says: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, and she adds: My husband died and I was saved, she is not deemed credible. In this case, she herself related the entire story, and even so her version of events is not accepted. The Gemara answers that this is no proof. There, in the case of the fire, it is different, as one says to her: Just as a miracle occurred for you and you were saved, likewise a miracle might have occurred for your husband and he too survived.

א. רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אבן העזר י״ז:נ״ב
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ב

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אבן העזר י״ז:נ״ב
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ב

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עישינו עלינו בית – הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת.

אינה נאמנת – והא הכא דהחזיקה היא מלחמה זו וקתני אינה נאמנת ולא אמרי׳ מה לה לשקר דאי בעיא אמרה מת סתמא.

שאני התם – דהכי קאמרה דכשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו מת ואי משום עשן כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא כו׳ אבל לגבי מלחמה איכא למימר לא אמרה אי לא חזיתיה דהא אי בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה בעולם.

וכן בדליקה אם אמרה עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה הוא מת ואני ניצלתי אינה נאמנת, דדילמא כי היכי דאיתרחיש לה ניסא איתרחיש נמי לדידיה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ש עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת פ׳ והא התם דאי בעיא שתקא ולא הזכירה עשן שהרי לא הוחזק לנו העשן ואלו אמרה מת בעלי נאמנת ואפ״ה בשהחזיקה לנו עשן ואנו חוששי׳ דאמרה בדדמי לא מהימנא ופרקי׳ שאני התם דאמרי׳ לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא ואם תאמר מאי פרקי׳ דמ״מ הרי היה לה מגו גמור דאי בעיא שתקא והוא טעמ׳ דלהוי סמכינן דאמרה בדדמי ולא סמכינן על מגו דידה ושפיר תפשוט בעיא ותירץ מ״ה ז״ל דהפרש יש בין טענת נזק שבא על הרבים או כשטוענ׳ נזק על שניהם לבדם כי כשטוענת בנזק שבא על הרבים ומתו רבים ומת עמהם טפי שייך להמצא ולא אמרה בדדמי אבל כשטענות נזק שבא על שניהם רגלים לדבר שלא להאמינה בדדמי דלמא תנצל היא יותר ממנו כיון שראוי לבא עליה הנזק כמו עליו והיינו דהדר פרכי׳ על הא מההיא דנפלו עלינו עכו״מז שהיא נאמנת ופרקי׳ דשאני התם דאיפשר לבא עליו הנזק לבדו ולא יגיע עליה דאשה כלי זיינה עליה והאי ת״ש בתרא לא מייתי לה למפשט עיקר בעיין אלא למידק על תירוצא דאמרן וכדפריש׳ ונכון הוא אבל אין זו שיטת הראשונים ז״ל אלא דכלהו ת״ש מייתי למפש׳ בעיין דאנן פרקי׳ דלא דמיא החזיקה מלחמה להא דאמרה עשנו עלינו בית דאלו התם ליכא טעמא כולי האי דאמרה בדדמי דאפשר היה דירד למלחמה ומת וחששא הוא דחיישי׳ בעלמא כשהחזיקה מלחמה דדילמא אמר בדדמי וכשיש לה מיגו לא חיישי׳ אבל הכא מתוך דבריה אנו למדין דאיכא טעמא רבה דאמרה בדדמי דקאמר׳ הוא מת ואני נצלתי אלמא אף היא מודה שניצולה ולא המתינה עד מותו וא״כ אמרי׳ לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי אתרחיש ניסא.

הדר פשטיה בעיין מההיא דנפלו עלינו ליסטי׳ דדמיא למלחמה ומשום דאית לה מגו מהימנא ופרקי׳ דהתם כדרב דימי דאמר בפ׳ מעמידין אשה כלי זיינה עליה וכדפרש״י ז״ל דכיון דאינה יראה מהם יכולה היתה להמתין עד שתראה אם תמות ועוד דחזיא דמית לא פרישת מינה ואתי כההיא דכתיבנא לעיל גבי שאומרת ירד למלחמה והוכ׳ שם וחזר ומת מאותה מכה על מיטתו שהיא נאמנת ובעיין לא איפשיטא וכיון דכן לא מהימנא.

ומנסים להביא ראיה, תא שמע [בוא ושמע], ראיה ממה ששנינו, באה אשה ואמרה: ״עישינו עלינו את הבית לאחר שהציתוהו״, או ש״עישינו (עישנו) עלינו מערה״, וכתוצאה מכך ״הוא, בעלי, מת ואני נצלתי״ — אינה נאמנת. והרי היא עצמה מספרת את המעשה כולו, ובכל זאת אין מאמינים לה! ומשיבים: משם אין ראיה, כי שאני התם [שונה שם] דאמר [שאומרים] לה שאי אפשר לסמוך על עדותה, כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא [שכמו שלך אירע נס וניצלת, אולי גם לו, לבעלך, אירע נס] ואולי אף הוא עדיין חי.

The Gemara cites a baraita in an attempt to resolve this dilemma. Come and hear: It was taught that if a woman comes and says: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, and she adds: My husband died and I was saved, she is not deemed credible. In this case, she herself related the entire story, and even so her version of events is not accepted. The Gemara answers that this is no proof. There, in the case of the fire, it is different, as one says to her: Just as a miracle occurred for you and you were saved, likewise a miracle might have occurred for your husband and he too survived.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) ת״שתָּא שְׁמַע ^בנָפְלוּ עָלֵינוּ גּוֹיִם¹ נָפְלוּ עָלֵינוּ לִיסְטִים הוּא מֵת וְנִצַּלְתִּי נֶאֱמֶנֶת הָתָם כִּדְרַב אִידִי דא״רדְּאָמַר רַב אִידִי אִשָּׁה כְּלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ.

Come and hear a proof from another baraita. If a woman comes and says: A group of gentiles attacked us, or: A group of bandits attacked us, and she adds: My husband died and I was saved, she is deemed credible. This indicates that her testimony is accepted due to the argument of: Why should she lie? The Gemara rejects this proof. There, in that baraita, her testimony is accepted because it stands to reason that she is speaking the truth, in accordance with the opinion of Rav Idi. As Rav Idi said: With regard to a woman, her weapons are upon her. In other words, a woman is generally not killed by thieves, because the very fact of her being a woman protects her. They would most likely rape her and not kill her. Consequently, it is reasonable to assume that she is speaking the truth.

ב. רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ו׳
טור אבן העזר י״ז:נ״ד
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ד

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ו׳
טור אבן העזר י״ז:נ״ד
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ד

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפלו עלינו עובדי כוכבים כו׳ – והא הכא היא החזיקה וקתני נאמנת אלמא אמרינן מה לה לשקר.

התם כדרב אידי בר אבין – כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מלסטים.

כדר׳ אידי – במסכת ע״ז בפ׳ אין מעמידין (דף כה:).

אשה כלי זיינה עליה – ויש לנו לומר שהמתינה עד גמר. וא״ת היכי משכחת מת בעלי במלחמה דלא מהמנא. י״ל דדוקא בליסטים יחידי. אבל במלחמה יראה היא להמתין:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בוא ושמע] ראיה מברייתא אחרת, באה אשה ואמרה: ״נפלו (התנפלו) עלינו גוים״, או ״נפלו עלינו ליסטים״ להורגנו, ״הוא מת, ואני נצלתי״ — נאמנת. משמע, שאנו סומכים על עדותה מהנימוק של ״מה לי לשקר״! ודוחים: אין זו ראיה, כי התם [שם] מסתברת עדותה, וכפי שאמר רב אידי. שאמר רב אידי: אשה כלי זיינה עליה, כלומר, אשה בדרך כלל איננה נהרגת על ידי ליסטים, כי עצם היותה אשה מגינה עליה, ולכל היותר היו אונסים אותה ולא הורגים, ולכן יש מקום להניח שאמת היה הדבר.

Come and hear a proof from another baraita. If a woman comes and says: A group of gentiles attacked us, or: A group of bandits attacked us, and she adds: My husband died and I was saved, she is deemed credible. This indicates that her testimony is accepted due to the argument of: Why should she lie? The Gemara rejects this proof. There, in that baraita, her testimony is accepted because it stands to reason that she is speaking the truth, in accordance with the opinion of Rav Idi. As Rav Idi said: With regard to a woman, her weapons are upon her. In other words, a woman is generally not killed by thieves, because the very fact of her being a woman protects her. They would most likely rape her and not kill her. Consequently, it is reasonable to assume that she is speaking the truth.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) הָהוּא גַּבְרָא דִּבְשִׁילְהֵי הִלּוּלֵיהּ אִיתְּלַי נוּרָא בֵּי גנני אֲמַרָה לְהוּ דְּבֵיתְהוּ חֲזוֹ גַּבְרַאי חֲזוֹ גַּבְרַאי אֲתוֹ חֲזוֹ גַּבְרָא חָרוֹכָא דִּשְׁדֵי וּפִסְּתָא דִּידָא דְּשַׁדְיָא.

§ The Gemara relates: There was a certain man who got married. At the end of his wedding a fire broke out in the bridal chamber, where the bride and groom were standing, during the ceremony. His wife screamed and said to them: Look at my husband, look at my husband! They went and saw an unrecognizable burnt man fallen down, and a palm of a hand lying there.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שלהי

שלהי – ^א(בבא מציעא סד.) א״ר כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקיה דרב נחמן פי׳ בסוף הפרק ובאחריתו שלהי קייטא עיין בערך שגר (ראש השנה ב) דכי מטא ליה שילהי אדר בתראה (יבמות קטו.) ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי ביה נורא (חולין נב) משכחת לה בשלהי כפול (א״ב פי׳ בסוף וקץ תרגום בפסוק עוד היום בנוב לעמוד כד ישלה עלמא קיצא).

א. [ענדע, שלום, ציעל.]

חזו גבראי – שהאש אוכלתו.

אבל אי אמרה חזו גברא דשדי בתוך האש ומוציאין^א שם גברא חרוכא נאמנת^ב.

א. ומוצאין.

ב. כרבא. וכ״פ הרשב״א והריטב״א. וכתב הריטב״א ׳אבל רוב הראשונים פסקו לההחמיר הלכה כר״ח בר אבין׳. ועי״ש בהערות הר״א יפהן מאן נינהו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא גברא דבשלהי הלולי וכו׳ – ופסתא דידא דשריא פי׳ והכירה יפה דפסת׳ דידא דבעלה הוא והכין מוכח ממאי דאמרי׳ דדילמא חרוכא גברא אחרינא הוה וכו׳ ולא אמרי׳ דפסתא דיד׳ אחרינא הוא אלא דאמרי׳ דדילמא איתליא ביה נורא וחזא נפשיה בעל מום וערק מחמת כסופיה ואזל לעלמא ומסתברא דהלכת׳ כרב דמסתבר טעמיה ועוד דרב חייא בר אבין לא קאי במילתי׳ אלא דאמרי׳ מאי דהוה סבר למימר ופרישנא טעמיה במאי הוה תלי סברא דידיה וכן דעת מ״ה זכרונו לברכה אבל רוב הראשונים ז״ל פסקו להחמיר הלכה כר׳ חייא בר אבין.

מסופר: ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי נורא בי גנני [אדם אחד שבסוף (גמר) חתונתו נתפסה, פרצה, אש בבית החופה בו מצויים החתן והכלה], אמרה להו דביתהו [אמרה להם אשתו] וצעקה: ״חזו גבראי, חזו גבראי [ראו את בעלי, ראו את בעלי]״, אתו, חזו גברא חרוכא דשדי, ופסתא דידא דשדיא [באו, ראו איש חרוך שלא היה ניכר מי הוא שהיה מוטל, ופיסת היד שמוטלת].

§ The Gemara relates: There was a certain man who got married. At the end of his wedding a fire broke out in the bridal chamber, where the bride and groom were standing, during the ceremony. His wife screamed and said to them: Look at my husband, look at my husband! They went and saw an unrecognizable burnt man fallen down, and a palm of a hand lying there.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) סָבַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין לְמֵימַר הַיְינוּ עִישְּׁינוּ עָלֵינוּ בַּיִת עִישְּׁינוּ עָלֵינוּ מְעָרָה אָמַר רָבָא מִי דָּמֵי הָתָם לָא קָאָמְרָה חֲזוֹ גַּבְרַאי חֲזוֹ גַּבְרַאי וְעוֹד גַּבְרָא חָרוֹכָא דִּשְׁדֵי וּפִסְּתָא דִּידָא דְּשַׁדְיָא.

Rav Ḥiyya bar Avin thought to say: This is the same as the case of: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, i.e., we cannot rely on her claim that her husband died. Rava said: Is this case comparable to those? There she did not say: Look at my husband, look at my husband. And furthermore, there is another difference: Here, there is a burnt man who has fallen down and a palm that is lying there. In other words, her statement is substantiated by facts.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היינו עישינו – דאמרן כי היכי דלדידך איתרחיש כו׳.

פסתא דידא – מאיש אחר [הבא להצילו].

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לא קאמרה חזו גבראי כו׳ והכא לא דייקא ומינסבא דאמרה בדדמי אמר רמי כו׳ כצ״ל:

בד״ה פסתא דידא מאיש אחר הבא להצילו כצ״ל והס״ד:

תוס׳ בד״ה א״ד כו׳ ומרע לחזקה כו׳. נ״ב פי׳ דהוי האי גברא בחזקת אחי ולא בנים:

סבר רב חייא בר אבין למימר [לומר]: היינו הוא המקרה של ״עישינו עלינו בית״, ״עישינו עלינו מערה״, ואין לסמוך עליה שמת. אמר רבא: מי דמי [האם דומה הדבר]? התם [שם] הרי לא קאמרה [אמרה] ״חזו גבראי חזו גבראי [ראו את בעלי, ראו את בעלי]״. ועוד, גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא [ועוד הבדל יש: כאן הרי איש חרוך שמוטל, ופיסת יד שמוטלת], ויש איפוא סיוע לדבריה,

Rav Ḥiyya bar Avin thought to say: This is the same as the case of: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, i.e., we cannot rely on her claim that her husband died. Rava said: Is this case comparable to those? There she did not say: Look at my husband, look at my husband. And furthermore, there is another difference: Here, there is a burnt man who has fallen down and a palm that is lying there. In other words, her statement is substantiated by facts.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין גַּבְרָא חָרוֹכָא דשדיא אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אֲתָא לְאַצּוֹלֵי וַאֲכַילְתֵּיהּ נוּרָא וּפִסְּתָא דִידָא דְּשַׁדְיָא נוּרָא אִיתְּלַיא וְאִתְיְלִיד בֵּיהּ מוּמָא וּמֵחֲמַת כִּיסּוּפָא אֲזַל וַעֲרַק לְעָלְמָא.

And why didn’t Rav Ḥiyya bar Avin accept her testimony? In his opinion, a burnt man who has fallen down is not conclusive proof, as one might still say: Perhaps another person came to the rescue and the fire burned him. And as for the palm lying there, perhaps the fire burned him and caused a deformity through which he lost his hand, and due to his embarrassment he went and ran away to somewhere else in the world, but he is still alive. Consequently, Rav Ḥiyya bar Avin did not want to rely upon the testimony of the wife.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואתיליד מומא – בבעלה.

ורב חייא בר אבין אינש אחרינא אתא לאצוליה ואכלתיה נורא. כלומר ואף כאן בדדמי קא אמרה סברה בעלה הוא. ומיהו מדקאמרינן סבר רב חייא משמע דלית להו הלכתא הכי, אלא כדרבא דאמר דלא דמיא דכיון דאמרה חזו גבראי לא אמרינן בדדמי, אבל הרב רבינו אלפסי ז״ל נראה שפסק כרב חייא בר אבין.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורב חייא בר אבין מדוע לא קיבל את העדות — לדעתו, גברא חרוכא דשדיא [גבר חרוך שמוטל] איננה ראיה, כי אימא איניש אחרינא אתא לאצולי, ואכילתיה נורא [יש לחשוש ולומר שמא אדם אחר בא להציל ושרפתו האש], ופסתא דידא דשדיא [ופיסת היד שמוטלת] שם — שמא נורא איתליא ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא [האש נתפסה בו ונולד בו מום שנקטעה ידו ומחמת הבושה הלך וברח לעולם] ועדיין חי הוא, ולכן לא רצה לסמוך על העדות.

And why didn’t Rav Ḥiyya bar Avin accept her testimony? In his opinion, a burnt man who has fallen down is not conclusive proof, as one might still say: Perhaps another person came to the rescue and the fire burned him. And as for the palm lying there, perhaps the fire burned him and caused a deformity through which he lost his hand, and due to his embarrassment he went and ran away to somewhere else in the world, but he is still alive. Consequently, Rav Ḥiyya bar Avin did not want to rely upon the testimony of the wife.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אִיבַּעְיָא לְהוּ עֵד אֶחָד בַּמִּלְחָמָה מַהוּ טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי הוּא לָא מְשַׁקַּר ה״נהָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר אוֹ דִלְמָא טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם דְּהִיא גּוּפָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא וְהָכָא [כֵּיוָן דְּזִימְנִין דְּסָנְיָא לֵיהּ] ^גלָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא.

§ A dilemma was raised before them: In the case of one witness who testifies to the death of someone during a war, what is the halakha? The Gemara explains the sides of the dilemma: The reason that one witness is deemed credible when he provides testimony concerning the death of a husband is because the husband being alive is a matter that is likely to be revealed, and one would not lie in a case of this kind. Here, too, one witness would not lie. Or perhaps the reason that one witness is trusted is because his account is supported by the fact that she herself is exacting in her investigation before she marries again. And here, since sometimes she hates him, and war is a situation that requires especially careful investigation and it is tempting for her to rely on the witness, she is not exacting in her investigation before she marries again, and therefore the testimony of one witness is not accepted.

ג. רמב״ם הלכות גירושין י״ב:י״ט
טור אבן העזר י״ז:ל״ג
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל״ג

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורההשלמהפסקי רי״דרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות גירושין י״ב:י״ט
טור אבן העזר י״ז:ל״ג
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל״ג

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד אחד במלחמה – מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר מת בעליך מי מהימן או לא.

והכא לא דייקא – ותרוייהו אמרי בדדמי.

טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר – ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהיה גלוי או דלמא טעמא דנאמן משום דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא כאן וסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו כיון דיש רגלים לדבר אבל אין לפרש או דלמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפי׳ אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי.

האשה שלום

{רי״ף יבמות מב:}

{שמעתא דעד אחד במלחמה}

מה שכתב הרי״ף ז״ל בעד אחד במלחמה – כל מה שכתב בו אינו ע״ד נכון. אלא זה הפסק הוא הנכון.

עד אחד במלחמה, בעיא ולא איפשיטא, ולא שרינן לה. ואי אמר, מת וקברתיו, פשיטא דמהימן, דהא אפילו היא נמי מהימנא.

ומעשה בשני תלמידי חכמים אוקימנא כגון דאמרן סימני, דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין. וה״ה לעד אחד. וה״מ, כשראו הטביעה שטבעו בים, דהויא לה כמלחמה ואמרן בדדמי, אבל היכא שלא ראו הטביעה אלא שראוהו לאחר שהעלוהו מן המים, מהימן.

וההוא דאסקוה אגשרא דשבסתנא ואסבה¹ רבא לדביתהו אפומא דשושביניה (בבלי יבמות קכ״א.), בשלא ראה הטביעה אלא שראוהו לאחר שהעלוהו, דהא לאו כמלחמה דמי. וכן מוכיח לשון הגמרא, שאלו ראו הטביעה בים ואלו לא ראו. ומ״ה ה״ל האי כמלחמה, דאמר בדדמי, והכא ליכא למימר בדדמי.

ובשני עדים אומרים, מת, לא דינא ולא דיינא שנאמנין הם בכל ענין.

1. כך גירסת הרי״ף

איבעיא להו עד אחד במלחמה [מהו] מ״ט דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי הוא לא משקר והכא נמי לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דייקא ומנסבה. והכא כיון דאמרה בדדמי לא אמרינן דייקא ומנסבא. והרב אלפס גרס כיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומנסבה ואידי ואידי חד טעמא הוא דכיון דזמני׳ דסני ליה אמר בדדמי דהא באתתא דעלמא כששלום בעולם לא אמרי׳ זמנין דסניא ליה והכא מ״ט אמרי׳ אלא משום דאמר׳ בדדמי ומדקאמר דמשום דלא דייקא ומנסבה לא מהימן עד אחד ולא קאמר משום דעד אחד גופיה אמר בדדמי ש״מ דעד אחד ודאי לא אמר בדדמי וכ״ש ב׳ עדים לא אמרי בדדמי ואין להרהר אחר עדות עדים כלל ומכאן אתה למד תשובה לדברי הרב אלפס שכתב דתרי סהדי לא מהמני׳ במלחמה משום דקאמר׳ בדדמי ובזה אין ראוי לסמוך על דבריו כלל אלא ראוי להורות ששני עדים במלחמה נאמנים אבל בעד אחד (ע״כ מצאתי חבל על דאבדין):

איבעי׳ להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם א״ד כיון דבהחזקה אמרה בדדמי ל״א מ״ל לשקר ומרע לחזקה. כתב המורה ואי ואי קשיא ותפשוט לי׳ מתני׳ דקתני שלום בעולם נאמנת והא שלום בעולם אפילו מלחמה בעולם אמרת לעיל כי אמרה מת היינו החזיקה היא מלחמה בעולם ותירץ. מתניתין דאמרה מת סתם ואשמעינן מתני׳ דהואיל ושלום בעולם אע״ג דל״א על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה. ובזמן שיש מלחמה בעולם מסממא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו. וכי קא מבעי׳ לי לרבא כגון שיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה, ואינו נ״ל פתרון זה לפרושי מתני׳ דקתני מלחמה בעולם אינה נאמנת כגון דאמרה מת סתם דכיון דאלו אמרה מת על מטתו מהימנא אמאי כי אמרה מת סתם קאסרי׳ לה מיד יבדקנה לחקור אותה האיך מת. וגם משעת שלום דמהימנא אמאי שרינן לה במת סתם נחקר אותה דילמא מת במלחמה קאמרה. ואת״ל דהיא הוחזיקה מלחמה אינה נאמנת לא תהא נאמנת וכי בשופטני עסקינן שאין חוקרין הדברים ומבררים יפה האיך מת כיון שי שלחלק בדבר. לפיכך נ״ל לפרש דהאי דקתני מלחמה בעולם אינה נאמנת דאמרה בדדמי ומ״ה דייק מינה רבא הא מת על מטתו מהימנא דמתני׳ מוכחא בפירוש דקאמרה מת במלחמה. תדע דהכי הוי מדאמרינן ההיא דאתא לקמי׳ דרבא א״ל מת בעלי ברעב. אלמא בפירוש העיזה ואמרה מת ברעב. והה״נ במלחמה דאמרי׳ במתני׳ דלא מהימנא כגון דאמרה מת בעלי במלחמה ומשום דאיסתפקא לן האי דתנאי במתני׳ מלחמה בעולם אינה נאמנת אי דהוחזקה לן דאיכא מלחמה בעולם הוא דלא מהימנא הא הוחזקה היא מלחמה בעולם מהימנא ע״י מינו. וה״פ דמתני׳ מלחמה ידוע בעולם ואמרה מת בעלי לא מהימנא אבל שלום בעולם אע״ג דאמרה מת במלחמה מהימנאה משום מגו. א״ד האי דתני מלחמה בעולם דברי האשה הם שהיא החזיקה מלחמה בעולם ואמרה מת בעלי במלחמה ואפ״ה לא מהימנא דכיון דאית לן חזקה דבמלחמה אמרה בדדמי לא אתי מגו ומרע לחזקה דל״ל מ״ל לשקר דאיהי גופה לא מכווני לשקורי אלא היא סבורה שמת ושלום בעולם היא שאמרה בשעת שלום מת על מיטתו.

ת״ש עישינו עלינו בית הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת. פי׳ הציתו הבית באש ונתמלא עשן ואני ברחתי ונצלתי והונא נשאר שם ומת אניה נאמנת. והא ההכא בהוחזקה מלחמה בעולם וקתני אינה נאמת ול״א מ״ל לשקר דאי בעי אמרה מת סתם. ומהדר ש״ה דא״ל כי היכי לדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא. פי׳ ש״ה דקאמרה דכשנתמלא הבית עשן ברחה ואל המתינה עד שתראוהו מת ואי משום עשן כי היכי דלדידך איתרחיש וכו׳ אבל לגבי מלחמה א״ל אי לא חזיתיה לא אמרה דהא אי בעי׳ לשקר לא הוה מחזקא מלחמה בעולם. ול״ד מלחמה לשריפת אש. דבמלחמה תוכל לחזור אחר בעלה ולראותו משא״כ בשריפה שאין אדם מתעכב שם לראות מה יעשה לו שמא תבער בו האש ולחזור אחריו אחרי ששקעה האש א״א שכבר נעשה אפר. הלכך לא מהימנא שא״י להעיד עליו אלא רק בעת השרפה היינו בבית אני והוא אזי יצאתי והוא לא ראיתיו. שיצא. ומדלא יצא שם מת ע״כ אינה נאמנת דאמרינן לה כי היכי וכו׳ ואע״ג דאמרה אחר ששקעה האש ראיתיו מת והכרתיו אינה נאמנת דאמרינן בדדמי קאמרה. אבל במלחמה אינו כן שבתוך המלחמה יכולה לראות אם מת. א״נ תחפש אחריו ותראנו א״נ ע״פ עדים כשרים שיעידו עליו הלכך י״ל שתהא נאמנת.

ת״ש נפלו עלינו גויים נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמת. פי׳ והא הכא האי החזיקתן וקתני נאמנת. ול״א בדדמי קאמרה אלא אמרינן מ״ל לשקר. התם כדראב״א דאמר אשה כלי זיינה עליה. פי׳ הכא לא אמרה בדדמי אלא נטרא לי׳ עד דחזיי׳ דמית. פי׳ אשה לא מסתפיא מליסטים כדראב״א בפ׳ אין מעמידין אבל בעת מלחמה אין מי שישגיח והאשה בורחת להציל נפשה מ״ה לא מהימנא דאמרה בדדמי ולא איפשטא ועבדינן לחומרא. ההוא גברא דבשלהי הילולא איתלי נורא בגנני׳ א״ל דביתהו חזי גבראי חזי גבראי איתחזי גברא ארובא דשדא ופיסתי׳ דידא שדיי׳. סבר רחב״א למימר היינו עשינו עלינו בית עשינו עלינו מערה. פי׳ דלא מהימנא א״ל רבא מי דמי התם ל״א חזי גבראי חזי גבראי. הכא הא אמרה. ועוד הא גברה חרובה דשדי ופיסתא דידא דשיי׳. ורחב״א גברא חרובא דשדי אתא אינש לאצלוי׳ ואכלתיה נואא דאיתלי ביה ופיסתא דידא דשדי׳ נורא אתלי בי׳ ואתיליד בו סומא ומחמת כסופא ערק ואזל לעלמא.

אבעי׳ להו ע״א במלחמה מהו טעמא דע״א משום מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי ה״נ לא משקר א״ד טעמא דע״א משום דהאי גופה דייקי ומינסבא והכא לא דייקי. ואי קשי׳ אטו באשה נמי מי ל״ל האי טעמא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרא ואפ״ה אמרינן דבדדמי קאמרה וה״נ נימא בע״א וי״ל דה״ק אי טעמא דע״א משום דמילתא דע״ל ל״מ א״כ נאמן הוא כשניה וכי היכי דבעדות שלמה ל״א דבדדמי קאמרו ה״נ בע״א שע״א כאן כשנים דמי. א״ד לא מהימן ע״א אלא משום דהאי גופה דייקא ומינסבי׳ והכא לא דייקא שפיר אמרה בדדמי. ת״ש מעשה בב׳ ת״ח שהיו באים עם א״י ב״ם בספינה וטבעו והשיא ר׳ את נשותיהן ע״פ נשיא והא מים כמלחמה דמי והא מאה נשים כע״א דמי וקתני השיא ר׳ את נשותיהן. פי׳ והא מים כו׳ דא״ל בהו בדדמי ודילמא טבעו בצד זה ועלי בצד זה ומאה נשים כע״א דמי והשיא את נשותיהם אלמא ע״א במלחמה נאמן. ומכאן מוכח דדוקא בע״א אמרינן דבדדמי קאמר ואין מקבלין עדותו אבל בתרי לא חיישינן דבדדמי קאמרי אלא מקבלין עדותן בכ״מ ואפילו במלחמה. ומהדר ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ומים שאל״ס אשתו אסורה. פי׳ ותסברא דבטבעו בלחוד העידו ותו לא א״ה מאי ארי׳ נשים אפילו אנשים נמי כי אמרו טבעו לא מהימני שאין זה עדות בתורה ואנן דאמרינן ע״א במלחמה לא מהימן אע״ג שמעיד עדות ברורה אמרי׳ דילמא בדדמי קאמר שאילו הי׳ שנים היתה עדות שלמה אבל טבעו שאינה עדות ברורה אפילו באנשים האיך תהיה עדות בנשים. א״ו מדקבל עדותן לא בטבעו לחוד אלא כגון דאמרי אסקנוהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרו סימני׳ דלאו עלייהו סמכי׳ אלא אסימנים. פי׳ אי אמרו הכרנו אותם בטב״ע אין לסמוך בעדותן שי״ל בן דמי קא אמרי שמתוך שראו טבעותן סברי כי הם הם ואחרים הם אבל השתא דאמרי הכרנוה בטב״ע וגם בסימנים שעליהן והתבררנו כי הם הם נאמנות דאסימנים סמכינן שבבירור היכרום יפה. אבל לעולם אי אמרי הכרנוס בטב״ע בלחוד תלינן דבדדמי קאמרי וכיון דלא איפשיטה לחומרא עבדינן ואין ע״א נאמן במלמה: ואין לפשוט ממאי דאמרינן לקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקיה אגישרא מבסתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומי׳ דשושביני ובתר ה׳ יומין ש״מ דע״א נאמן במים. דהתם ל״ל בדדמי שלא ראה טביעתו ואל הי׳ עמו בספינה וכשראהו על שפת הנהר לאחר ה׳ ימים שנבררו יפה בהכרת פניו לא הי׳ מעיד עליו וכמו שהי׳ נאמן להעיד עליו אם ראוהו מת מוטל ביבשה עד ג׳ ימים כך הוא נאמן עליו במים לאחר ה׳ ימים ואין לומר שם בדדמי לי׳ אלא בטב״ע הכירו כפי רוב כדרך כל המעידים על האדם שמת שמכירו בבירור. ול״א בדדמי אלא כשראוה טביעתו ולא ראה עליתו או ראה טביעתו ועליתו ומדמה לי׳ שזהו אותו שנטבע אבל זה שלא הי׳ עמו בספינה ולא ראה טביעתו וראהו מת על שפת המים והכירו בטב״ע אין לך ברורה גדולה מזו:

עד אחד אומר^א במלחמה – פי׳ כשהיתה מלחמה בעולם, ואמר עד אחד מת סתם, וכן בשאמר מת במלחמה, מהו, מי אמרינן לא משקר, ובדדמי ודאי לא אמר^ב, דבשלמא אשה עצמה כיון דדמי לה דודאי מת, סברא לא תעגן, אבל עד אם איתא דלא חזא ואישתמודעיה לא הוה אמר מת. או דילמא, טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא כיון דמלחמה בעולם לא דייקא, דסמכא עלי׳ דעד בדדמי. וכן נמי בשאמר עד מת^ג במלחמה, איהי דייקא אם באה עליהם מלחמה כלל, ומשיבאו עדים ויאמרו לה שבמלחמה ירד, תתלה שודאי מת כדברי העד ושוב לא דייקא, הילכך לא תנשא. ואפילו כשאמר עד מת וקברתיו, ואף על גב דאיהי מהימנא^ד. תדע, מדאמרינן ת״ש מעשה בשני תלמידי חכמים, והא מים כמלחמה דמו, פי׳ מכיון שנשברה ספינתו בים איכא למימר בדדמי, הילכך גבי עד אחד לעולם לא מהימן, ואף על פי שאין האשה יודעת שנשברה ספינתו כדי שתאמין בו, שמא יבואו עדים ויעידו כן ושוב לא תחקור על המיתה. ודחינן, ותסברא והא^ה מים שאין להם סוף נינהו, ואפילו בשני עדים אשתו אסורה, אלא ע״כ כשהעלו אותן מן המים, וכיון שכן איכא למימר כדאמרן^ו סימני עסקינן, כלומר סימן מובהק כדרך שנותנין סימנין לאבדה, ולא שידעו^ז פלוני ופלוני טבעו והכרנו בהם לכשפלט אותן המים^ח בסימן פלוני שהיינו יודעין בהם בפנים או כיוצא בו, דא״כ כ״ש בהיכירא דטביעות עינא דחזינא^ט לאלתר דמהימני, אלא משום עדות העד קאמרינן שאין העד נאמן. אלא כגון שלא היו מכירין בהם, או שאמרו סימן שיש להם במקום המוצנע, שמחזירין אבדה בענין הזה ואין לחוש לרמאי, הא לא אמרן סימני לא סמכינן עלייהו, משום דחיישינן דלמא סמכא אתתא עלייהו משעה שתדע שטבע בעלה, ולא דייקא אם אותו שעלה היה^י. וה״ה למים שיש להם סוף, שאין עד אחד נאמן, חיישינן שמא תאמר האשה בדדמי משטבע ודאי מת, ולא דייקא אם שהא כדי שתצא נפשו. הילכך אע״ג דבעיין לא איפשיטא הכא, כיון דחזינן במעשה דחסא^כ, דאלו הוו מים שיש להן סוף ודאי התירוה, ש״מ עד אחד במלחמה נאמן^ל. אלא דאיכא למימר, מים שיש להן סוף ליכא למימר דדמי, שאין אדם טועה לומר משטבע שוב אינו עולה, אלא ממתינין הן עד כדי שתצא נפשו, אבל במים שאין להם סוף הוא דאיכא למימר הכי, הלכך במעשה דחסא כיון דכי נשאת עשאום כמים שיש להם סוף, עד אחד נמי נאמן בה, דלא חיישינן לדדמי, אמרינן אפשר הוא דמששהא כדי שתצא נפשו לא עלה^מ. ומיהו אמר רבינו הגדול ז״ל^נ, דאיפשיטא בעיין, מעובדא^ס דההוא דטבע בדיגלת ואינסיבא^ע רבא לדביתהו אפומא דשושבינא. ולדידי איפשיטא נמי מהא דתניא^פ, חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום ביתר ומתו וקברתים, דשעת מלחמה לישראל וחרבן^צ היתה, ומת סתם במלחמה משמע, כ״ש לששים בני אדם כאחד, דודאי במלחמה משמע, ואפ״ה התירו נשותיהן ע״פ גוי מסיח לפי תומו, כ״ש ע״פ עד אחד. וא״ת אמאי לא פשטוה בגמרא מיהא. איכא למימר, משום דלא שמיע להו, ושהיוה להו כדשהיוה לאידך תלתא ריגלי^ק, ורבא פשט תרוויהו מיהא מתניתא ואנסבינהו לנשי^ר. והכא גרסינן, אמר רבה^ש אי הכי מ״ש מדינה זו. וכן לקמן^ת, אמר ליה רבה מי דמי התם קאמרה^א סימני. וכן במקצת נוסחי הלכות^ב, אלא שאין הסופרי׳ עשויין לדקדק בין רבה לרבא. אבל דעת רבינו הגדול ז״ל^ג, דבעיין בעד אחד וה״ה לשני עדים בשאמרו מת וקברתיו, אבל במלחמה מת סתם כמת במים שאין^ד להן סוף ואשתו אסורה. וזו חומרא יתירה, וכבר פירשתי שאין לחוש לעד בדדמי^ה. וירושלמי אית ביה^ו סברא אחריתי. דגרסינן התם^ז, עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה נשמעינה מן הדה חד ברנש אתא ביומי דר׳ אמרין ליה ההוא פלן אמר לון מית ההוא פלן^ח ואמרין ליה וכולהון מייתי אמר לון ואי הוו בחיי לא הוו מייתי ר׳ ירמיה בשם ר׳ חנינא מעשה בא לפני ר׳ ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא^ט אמר ר׳ איבו בר נגרי בשעת מלחמה הוות הדא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה, ע״כ. וזו תשובה על דברי רבינו, שאומר^י שאפילו זה שאמר בדדמי, אלו הוון בחיין לא היו באים^כ, אפילו כן כיון שאמר מת האמינוהו, ותלו להקל שודאי מת^ל, אלא סניפין לדבריו הי׳ מביא כדי שיאמינו אותו, הא בסתם מת נאמן הוא. אבל רבינו חננאל ז״ל^מ כתב, ש״מ אשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני, וכ״ש גוי מסיח לפי תומו. אלמא לא איפשיטא לי׳ בעיין^נ.

א. לפנינו ״אומר״ ליתא. בכי״א ובנדפס: עד אחד פי׳.

ב. היינו כדעת התוס׳ ד״ה טעמא, דבעד לא חיישינן שיאמר בדדמי, וכ״כ בתוס׳ חד מקמאי, ודלא כדעת רש״י שכתב בד״ה והכא לא דייקא, ותרוייהו אמרי בדדמי. עיי״ש בהגהות הגר״א אות ב׳ שכ״ה דעת הרמב״ם. ועיין באורך בביאור הגר״א סי׳ יז ס״ק קז.

ג. בנדפס נוסף כאן: וקברתיו.

ד. דעת רבינו, דשאלת הגמ׳ ע״א במלחמה, איירי בין באמר קברתיו ובין בלא אמר. ועיין במלחמות שהאריך רבינו בזה. וכ״כ הרשב״א, והיינו דלא כבעה״מ שכתב דאם אמר העד מת וקברתיו פשיטא דנאמן דהא אפילו היא נמי מהימנא. וכ״כ המאירי, ועיי״ש שכתב שכ״ד הרמב״ם, ועיין במ״מ פי״ג מגירושין הי״ט שכתב שני פירושים בדעת הרמב״ם. ועיין בביאור הגר״א סי׳ יז ס״ק קז, שכתב בדעת הרמב״ם דשאלת הגמרא בין באמר קברתיו ובין בלא אמר כדעת רבינו.

ה. עיין בהגהות הב״ח אות ג׳ שהגיה כן בגמרא, וכ״ה ברי״ף בנדפס: ולא.

ו. בנדפס: כדאמרין. ברי״ף: דקאמרן. ובגמ׳ שלפנינו: דאמרי.

ז. בנדפס: שיאמרו.

ח. בנדפס: הים.

ט. בכי״ב: דחזיין. בנדפס: דחזו.

י. מכל זה הוכיח רבינו, דשאלת הגמרא אי ע״א נאמן במלחמה, היא בין באמר וקברתיו בין בלא אמר. וכ״כ רבינו במלחמות וז״ל: תדע נמי מדלא מוקמינא מעשה דשני תלמידי חכמים כשאמרו מתו והכרנום א״נ קברנום.

כ. לקמן קכא ב.

ל. עיין ברשב״א שראיה זו ממעשה דחטא, הביא הראב״ד. וכ״כ הרא״ש בסי׳ ג בשם הראב״ד.

מ. וכן דחו הרשב״א והרא״ש הנ״ל ראיית הראב״ד. הובאו דברים אלו בביאור הגר״א הנ״ל.

נ. הרי״ף סי׳ קמג מב ב.

ס. לקמן קכא א.

ע. לפנינו: ואנסבה. ברי״ף: ואסבא.

פ. לקמן קכב א. עיי״ש בגליון הש״ס. ועיין ברשב״א שהביא ראיה זו בשם רבינו.

צ. בכי״ב: ומיתה. ובמלחמות כתב רבינו: שעת מלחמה וחירום גדול.

ק. לקמן קכב א.

ר. היינו במעשה דההוא דטבע ברגלת בדף קכא א שהביא רבינו לעיל בשם הרי״ף.

ש. בכי״ב: רבא. ועיין במלחמות שלפנינו בזה״ל: ורבא בהא הוא דאמר בשמעתין, וצ״ל ורבא בה״א הוא דאמר בשמעתין, כלומר רבה. וברשב״א כתב: והכא ל״ג רבא אלא רבה, ואפשר נמי דהכא רבא גרסינן ומקמי דשמעה לההיא ובתר ושמעה סברה. וכן כתב הריטב״א.

ת. בעמוד ב.

א. לפנינו: קאמרי סימנים.

ב. וכ״ה ברי״ף שלפנינו מג א.

ג. הרי״ף מב ב.

ד. בכ״י א ב: שיש.

ה. עיין בדברי רבינו במלחמות שהאריך בזה להוכיח דלא כהרי״ף. וע״ע בזה ברשב״א ובריטב״א ובמאירי, ועיין בביאור הגר״א סי׳ יז ס״ק קז שהאריך לבאר שיטת הרי״ף ושיטת רבינו, ובשיטת הרמב״ם במה היא כהרי״ף ובמה הוא כדעת רבינו.

ו. בכי״א: להו. בנדפס: ליה.

ז. פט״ו ה״א.

ח. לפנינו בירושלמי: הן ההוא פלן אמר לון מית הן ההוא פלן אמר לון מית. ובנדפס נוספו כאן המלים: אמר לון מית. וכ״ה ברשב״א ובמאירי ובאו״ז ח״א סי׳ תרצג. ועיין במלחמות שהביא רבינו הירושלמי כמו שמובא כאן.

ט. בכי״ב: מאן דלא נשאת לא נשאת. וכ״ה בירושלמי שלפנינו.

י. מלה זו ליתא בכי״א ובנדפס, ולפי נוסח זה הכונה על הירושלמי שאומר שלא כדברי הרי״ף, דהיינו שנאמן גם בלא שאמר קברתיו. ועיין במלחמות שכתב רבינו שמהירושלמי מוכח שאין חוששין לדדמי וכ״ש בשנים.

כ. ולכן מי שלא נשאת לא תנשא. ובזה פירש רבינו המלה ״מייתי״ שבירוש׳ -- באים.

ל. היינו כשנשאת שלא תצא.

מ. הובאו דבריו בתוס׳ ע״ב ד״ה וקאמרי סימנים, ברשב״א, ברא״ש סי׳ ג, בש״ג, באו״ז שם. ועיין בביאור הגר״א סי׳ יז ס״ק קז.

נ. וכ״כ בעה״מ דהבעיא לא נפשטה, אלא דפירש דבקברתיו פשיטא דמהימן. ועיין בביאור הגר״א שם דפירש ה׳ שיטות: הרי״ף הרמב״ם רבינו ותוס׳ ור״ח. וע״ע בישרש יעקב.

האשה שלום

{רי״ף יבמות מב:}

{שמעתא דעד אחד במלחמה}

כתוב בספר המאור: מאי דכתב הרי״ף ז״ל בעד אחד במלחמה, כל מה שכתב בו אינו ע״ד נכון וכו׳, וה״מ בשראו הטביעה וכו׳, וההוא דאסקוה אגישרא דשביסכנא בשלא ראה הטביעה וכו׳:

אמר הכותב: דילדה אימיה, כרבינו הגדול תליד.⁠¹ ואף על גב דאית ליה פירכא.

דודאי מסתברא דבעיין אפשיטא לן מדרבא.⁠² דאנן בגמרא לא בעי׳, עד אחד במלחמה מהו, משום דילמא איהו נמי אמר בדדמי. אלא הא מפורש בגמרא: או דילמא טעמא דעד אחד דמהימן משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא זימנין דסניא ליה ולא דייקא. כלומר, דתליא בדדמי, כיון דאיכא מלחמה בעולם.

הילכך, בין שראה העד הטביעה בין שלא ראה אותה, אם האשה עצמה יודעת שטבע לא דינא ולא דיינא דלא מהימן, בתמצא לומר עד אחד במלחמה אינו נאמן, משום דסמכא עליה בדדמי לה ולא דייקא. ואפילו נמי לא ידעה אף היא בטביעתו, היאך נסמוך על העד משום דהיא דייקא. והלא אם מחזרת היא אחר הדבר, מכיון ששמעה בו שטבע, אינה רוצה שוב בדיקות וחקירות ומעתה תלך ותנשא, דסמכה בדדמי על העד שאמר, מכירני בו. ושמא אחר היה, שהוא אינו נאמן.

וכן ודאי. שהרי הדבר ידוע³ מדרך⁴ הסוגיא. דמלחמה, היינו [בין שהמלחמה בעולם],⁠⁵ ואמר מת⁶ סתם, עד אחד במלחמה מהו, ואף על פי שלא היתה אשתו עמו בשעת המלחמה. והטעם, מפני שכבר הוחזקה המלחמה מפני העד, ולא תידוק היא אלא במלחמה ותתלה מיתתו בדדמי, כמו שפירשתי. תדע, שאלמלא כן, למה לא אמרו על מעשה שני תלמידי חכמים דבשלא ראו הטביעה כלל עסקינן, אלא אמרו דלא עלייהו כלל קא סמכינן, אלא דרשהו אם רמאי הוא אם לאו, כדרך שמחזירין אבידה וגט בסימנין.

ועוד יש ראיה מהא דתניא (בבלי יבמות קכ״ב.): מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום ביתר, ובא גוי ואמר, חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ומתו וקברתים. והתם שעת מלחמה וחירום⁷ גדול לכל ישראל היה, ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה הוא. וכ״ש בששים בני אדם שמתו כולם כאחד, שאין הדבר כן אלא שמתו במלחמה. ולשון שבתוספתא (תוספתא יבמות י״ד:ח׳): מעשה בששים בני אדם שירדו לכרקום ביתר ולא עלה מהם אחד. כלומר, שירדו למלחמה ולא עלו. ואף על פי כן האמינו גוי לפי תומו. ולא יהא גוי לפי תומו יפה מישראל כשר בא להעיד, ששניהם מפני שסמכו על בדיקת האשה האמינו אותן, כדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי״ד:), אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד.

וא״ת, מפני שאמר וקברתים, והלא כבר הוכחנו שאין גריעות שעת מלחמה אלא מפני שהאשה סומכת עליו בדדמי ואינה חוקרת. הילכך, אפילו אמר, מת במלחמה וקברתיו, למת⁸ בים וראיתיו לאחר מיכן וקברתיו, שאינו⁹ נאמן. וכי יש לחוש לטובע שהשליכו הים שמא חי הוא ונראה כמת, כמו שיש לחוש במלחמה לסמתרי, שיהא צריך לומר, וקברתיו, כדי להסתלק מספק זה. ועוד, שהרי לא לְעֵד חששו שיאמר בדדמי, כמו שפירשנו. תדע נמי מדלא מוקמי׳ מעשה דשני תלמידי חכמים כשאמרו, מתו והכרנום, א״נ, קברנום [דבעיי׳ לקולא].⁠¹⁰

וא״ת, א״כ, בגמרא, אמאי לא פשטוה מהא מתניתא. דילמא הא מתניתא לא שמיעא להו בגמרא. דהא שהייה אביי לההיא תלתא רגלי משום דלא שמיע להו הא מתניתא. ורבא בריה דרב יוסף בר חמא¹¹ הוא דפשטה לההיא (בבלי יבמות קכ״א:). והוא דאינסבא לדביתהו דגברא דטבע בדגלת (בבלי יבמות קכ״א.). ורבא בהא הוא דאמר בשמעתין (בבלי יבמות קט״ו:): מי דמי. התם קא אמרה סימני. וכן במקצת נוסחי ההלכות. והוא דאמרי׳¹² לעיל (בבלי יבמות קט״ו.): אי הכי. מ״ש מדינה זו וכו׳.

ועוד, שמצינו בתלמוד דברים שלא נפשטו בגמרא ופשיטותן יוצא לנו ממקום אחר. וכבר כתבתי מהם בספר הזה במסכת ברכות (בבלי ברכות כ׳:, רי״ף ברכות י״ב.).

ועוד, מדסמכו רבוואתא בעד אחד ביבמה לשוק דמהימן, ואף על גב דליכא למסמך עלה דדייקא, דהא היא לא מהימנא, הא איפשיטא דטעמא דעד אחד דמהימן משום דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר. הילכך, אף עד אחד במלחמה נאמן. ורבא נמי, דמיניה איפשיטא לן הכא בעיין, הוא פשיט התם (בבלי יבמות צ״ד.) דמהימן.

וסוגיין נמי בעלמא כי האי טעמא, כדאמרינן במס׳ ראש השנה (בבלי ראש השנה כ״ב:) בקדוש החדש דחד מהימן, מאי טעמא – כל מילתא דאיעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי. ואף על גב דהתם עבידא לאיגלויי טפי, הא לא מספקא לן בגמרא, דודאי הכא נמי עבידא לאיגלויי היא.

אלא מיהו בקטטה (בבלי יבמות קט״ז:), כיון דאיהי אפילו לדעת משקרא, כדרב חנניא, חיישינן לעד אחד דשמא שכרה אותו. דאע״ג דמנפשיה לא עביד דמשקר, היכא דאיכא למיחש חיישינן, דהא שכיחי פריצין.

הרי נתקיימו דברי רבינו הגדול בעד אחד במלחמה דנאמן.

וכן דעת רב אחא משבחא. שכך כתב בשאלתות דוהיה עקב (אצלנו בפרשת כי תבוא, שאילתא קנט): דאילו גברא דאזיל למדינת הים, אסיר לה לדביתהו למהוי לגברא עד לעולם, עד דאתי אפילו חד סהדא ואמר דמית או דקטלוי. וכן גברא דטבע במים שאין להם סוף, אשתו אסירא לאינסובי עד דאתי סהדא ואמר דאסקוהו מן מיא כדשכיב והוא הוא¹³.

אלא בזה האריך עלינו רבינו ז״ל את הדרך. שהוא פי׳ שאין עד אחד ולא שני עדים נאמנים לומר, מת במלחמה, או, מת, סתם, כשהמלחמה בעולם, שמא בדדמי אמרו. וכששנינו באשה עצמה שהיא מדקדקת משום דרחמא ליה והיא חוששת לעצמה, כ״ש בעדים, כדאמרן בגמרא: והא מים, דכמלחמה דמו. מלחמה נמי כמים. מה התם בעינן דמסהדי דמת ודאי וחזיוה ואשתמודעיה לאחר מיתה, אף במלחמה נמי בעינן דמסהדי ביה דודאי מית. וכל היכא דאמר, מת, במלחמה, אי לא אמר, קברתיו, יש לחוש דזימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברי ודאי מית ליה. ס״ד, כל הני אקטול והוא פליט בתר הכי. א״נ, זימנין דעייל במלחמה ולא נפיק מינייהו גברא וחזינהו לכולהו דדמו, וקומי וסברי ודאי מית ליה, ודילמא מטמר נפשיה, כענין שנאמר (ישעיהו י׳:ד׳), ותחת הרוגים יפולו. ולא מיבעיא לר״ע ור׳ טרפון דאמרי (בבלי יבמות קכ״ב:)¹⁴, בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, דודאי אומר להם, היאך אתם יודעים – שמא מאומד, אלא אפילו לרבנן, במים ובמלחמה, במילי דשכיחי חיישינן. וכי איבעיא לן, עד אחד במלחמה, במת וקברתיו הוא דאיבעיא לן, דילמא לא מהימן משום דאתתא לא דייקא.

אבל אנו היינו סבורים שלעולם אין חוששין לעדים שיעידו בדדמי, ל״ש עד אחד ול״ש שנים. שאם אין הדבר ברור להם כשמש, מה להם ולצער הזה. אבל היא, מאחר שסוברת שמת, ודאי אין רוצה להתעגן. הילכך, לא בעי׳, מת וקברתיו, אלא באשה, אבל לא בעד אחד. וכ״ש בשתים, שהתורה האמינה אותם, אתם מה לכם עליהם.

וכן מצינו סמך וסיוע לדברינו בירושלמי (ירושלמי יבמות ט״ו:א׳): עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה. נשמעינה מן הדה. חד בר נש אתא ביומוי דרבי. אמרין ליה, ההוא פלן. אמר לון, מית. ההוא פלן. [אמר לון, מית.]⁠¹⁵ אמרין ליה, וכולהו מייתין. אמר לון: ואילו הוו בחיין לא הוון מייתי. ר׳ ירמיה בשם ר׳ חנניא: מעשה בא לפני רבי ואמר, מאן דנשאת נשאת, מאן דלא נשאת לא תנשא. אמר ר׳ בון בר נגרי: בשעת מלחמה היית. הדא היא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה.

ופירושו ברור. שלפי שאמר העד, מתו – שאילו היו בחיים היו באים, חששו לכתחלה שמא אמר בדדמי. ואף על פי כן אמר רבי, מאן דנשאת נשאת, שמא סניגרון עשה לדבריו. אבל הוא בעדות גמורה היה יודע שמת. למדנו שעד אחד שאמר בשעת מלחמה, מת, סתם, אין חוששין לדדמי. וכ״ש בשנים.

1. ע״פ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), פ׳ ראה, פסוק: לא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז)

2. דאנסבא לדביתהו דההוא דאסקוה אגישרא וכו׳ (בבלי יבמות קכא).

3. שמא צ״ל: מוכח

4. נראה דצ״ל: מתוך

5. נראה דצ״ל: בין שהוחזקה מלחמה בעולם בין שלא הוחזקה

6. נראה דיש למחוק תיבה זו

7. בדפ״ר: ואדם

8. נראה דצ״ל: טבע

9. נראה דצ״ל: אינו

10. נראה שיש למחוק תיבות הללו

11. זו הגירסא בכת״י. והוא רבא בר פלוגתיה לאביי (רש״י בד״ה רבא; חולין ע״ז.). וגירסתנו: רב יוסף. אך עיין חולין עז.

12. נראה דצ״ל: דאמר

13. גירסתנו: ניהו

14. בגירסתנו פליגי ר״ע ור״ט בזה

15. הוסף ע״פ חידושי הרמב״ן

הא דאיבעיא להו עד אחד במלחמה מהו. פירש הרב רבינו אלפסי ז״ל באומרת מת וקברתיו דוקא וכטעמא דאמרינן דלמא טעמא דעד אחד משום [דמילתא דעבידא לגלויי] לא משקר הכא נמי לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיתתא גופא דייקא ומנסבא, כלומר דזמנין דעד אחד משקר ואנן לאו עליה קא סמכינן אלא אאיתתא גופא דדייקא עד שתגיע לדבר ברור דאלמא אפילו באומר מת וקברתיו איכא למיחש דהא זמנין דמשקר, אבל באומר מת סתם לא מיבעיא חד דלא מהימן אלא אפילו תרי עדים לא מהימני משום דכל במלחמה אמרי בדדמי, והלכך אפילו תרי לא מהימני. ותמיהא לי דהא בעיין אמתניתין קיימא ומתניתין באומרת מת סתם היא, הא באומרת מת וקברתיו נאמנת. וכל שכן עד אחד דלעולם עד אחד טפי מהימן מינה כדמוכח בפרק האשה רבה (יבמות צג:) דאיבעיא להו התם עד אחד מהו ביבמה ואמרינן הא לא תיבעי לך דאפילו היא מהימנא, דאלמא כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן. ואמרינן נמי התם שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא היא ניהו דלא מהימנא הא עד אחד מהימן, אלמא עד אחד מהימן טפי.

ומיהו בהא איכא למימר דלעולם בעלמא איהי מהימנא טפי מעד אחד, משום דאיהי דייקא שפיר דלא תתקלקל עצמה, אלא משום דעדותו של עד אינו אלא משום חששא דידה, דזמנין דאיהי סניא ליה ליבם, וכיון שכן על כרחין כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן כעד דעלמא (מדאמרינן בסמוך ע״א דמהימן, בכת״י ליתא) אלא דאכתי קשיא לי מדאמרינן בסמוך ת״ש מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין בספינה וטבעו והשיא רבי נשותיהם על פי נשים, והא נשים דאפילו מאה כעד אחד דמיין וקתני והשיא רבי את נשותיהם. והתם הוה סלקא דעתך דלא אסקינהו ובעדות טביעה בלבד הימנינהו ועדות טביעה כמת סתם במלחמה דמי, אלמא במת סתם הוא דאיבעיא להו. ואפשר לומר גם בזו דמכל שכן קא מייתי לה, דאפילו בסתם השיא רבי את נשותיהן כל שכן במת וקברתיו. ומכל מקום מדקאמר והא נשים אפילו מאה כעד אחד דמי משמע דשנים כי האי גוונא לכולי עלמא מהימנא דעדים לא משקרי ולא אמחי נמי בדדמי, דאיהי היא דלא משקרא אלא דאמרה בדדמי משום דסברה מת ולא תתעגן, אבל עדים עד דידעי דמת ודאי לא אמרי. והיינו דלא בעי הכא אלא בעד אחד דמספקא לן דלמא משקר ובין אמר מת סתם בין אמר מת במלחמה בין אמר מת וקברתיו קא מבעיא ליה, דדלמא משקר. ואיהי נמי כיון דאיכא מלחמה בעולם לא דייקא וסמכה עליה, דכיון דאמרו לה דאיכא מלחמה בעולם או שירד בעלה במלחמה, סמכה על העד ומהימני ליה בדדמי ותו לא דייקא אם מת ודאי או לא ולא איפשוט בעיין הכא.

אבל רבינו אלפסי ז״ל אמר דאיפשיטא מעובדא דההוא דטבע בדיגלת ואנסבא רבה לדביתהו אפומא דשושביני (קכא.). והרמב״ן ז״ל פשטה מההיא דאמרינן לקמן בשלהי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים (קכב.) ההוא גוי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ומתו וקברתים דשעת מלחמה וחרבן היה ומת סתם במלחמה משמע, וכל שכן לששים בני אדם כאחד דודאי במלחמה משמע, ואפילו הכי התירו את נשותיהם על פי גוי מסיח לפי תומו, כל שכן על פי עד אחד כשר. ואם תאמר אמאי לא פשטוה בגמרא מהא, איכא למימר דלמא לא שמיע להו. ורבא פשיט ליה מהא מתניתין ואנסבינהו להני נשי. והכא ל״ג רבא אלא רבה ע״כ. ואפשר נמי דהכא רבא גרסינן ומקמי דשמעה לההוא ובתר דשמעה סברה.

וגרסינן בירושלמי (ה״א) עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה, נשמיענה מן הדא, חד בר נש אתא ביומי דרבי אמרין ליה ההוא פלן, אמר לון מית ההוא פלן, אמר לון מית, אמרי ליה וכלהו מייתי, אמר לון ולאו הוו בחיין לא הוו מיתין, ר׳ נחמיה בשם ר׳ חנניה מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא, אמר רבי אייבי בר נגרי בשעת מלחמה הוא הדא אמרה שעד אחד מהימן בשעת מלחמה ע״כ בירושלמי. ומכאן שעד אחד נאמן במלחמה אפילו מת סתם שלא כדבר רבי׳ אלפסי ז״ל. והא דקאמר מאן דלא נשאת לא תנשא, היינו משום דקאמר אלו הוו בחיין לא הוו מיתין. לפיכך חשש רבי דשמא בדדמי קאמר. ומיהו למאן דנשאת אמר שלא תצא, דתלו להקל שודאי מת. אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמתו דאלו הוו בחיין הוו מיתין וכיון שנשאת לא תצא הא אמר מת סתם נאמן היה אפילו להשיאה לכתחלה. וכן כתב הראב״ד דעד אחד במלחמה לא בעיא מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחילה. ודייק לה ממעשה דחסא דבפרק בתרא דאינסיבא אפומא דחד דאמר מאן איכא בי חסא טבא חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להם סוף. אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחלה מנסבינן לה, ואפילו לא אמר קברתיו ומים כמלחמה.

אבל ר״ח ז״ל כתב דלא איפשיטא וש״מ אשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני, וכל שכן גוי מסיח לפי תומו. והרמב״ם ז״ל (הלכות גרושין פי״ט הי״ט) כתב ע״א שאמר ראיתיו במלחמה או שראיתיו שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול ומתו וכיוצא באלו הדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא אשתו על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. וכן (שם ה״כ) האשה שמעיד לה שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ומדברי הרב ז״ל שכתב במים שאין להן סוף או שטבע בים הגדול, נראה דטעמא דעד אחד משום דאמר בדדמי כדברי רב אלפסי ז״ל. אבל במים שיש להם סוף שאפשר לו לעמוד על בוריו של דבר לעולם, אינו מעיד אלא אם כן אמר דשם כדי שתצא נפשו ואחר כך מעיד עליו, הא לאו הכי אינו מעיד. והלכך כל שמעיד מת סתם במים שיש להם סוף נאמן (עיין שו״ת הרשב״א המיוחסות לרמב״ן סי׳ קכ״ח).

או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומנסבא. תמיהא לי אמאי לא פליג בעד עצמו בין הכא לעלמא ולימא אבל הכא דלמא אמר בדדמי. ויש לומר דחדא דאית בה תרתי קאמר והכי קאמר, טעמא דע״א משום דלא משקר כלל, ועד דידע ממש דמית לא אמר, ואפילו בדדמי נמי לא אמר. או דלמא הכא זמנין דמשקר אלא משום דאיהי דייקא והכא כל שכן דאיכא למיחש דלמא תרוייהו סמכי בדדמי.

כך היא הגירסא בכל הספרים והכא זמנין דסניא ליה ולא דייקא. והוא תימה בעיני דהרי בבעל לא אשכחן בשום דוכתא דאידכר טעמא דסניה ליה, אלא בדאיכא קטטה ממש בינו לבינו. ועוד דאי חיישת לשנאה אמרת מת בעלי לא תנשא, דהא באומרת מת יבמי דקתני אינה נאמנת מהאי טעמא הוא. ועוד בעד אחד בעלמא נמי דמהימן משום דאיהי דייקא ומנסבא ניחוש דלמא סניא ליה ולא דייקא. ואינו מחוור לומר דהכי קאמר הכא זמנין דסני ליה קצת למיסמך בדדמי, אבל לא סניא ליה כולי האי לא תידוק בעלמא כיון דליכא מידי דלסמוך בדדמי. ונ״ל מפירוש רש״י ז״ל (בד״ה והכא וכו׳) דאיהו לא גריס הכין אלא הכא לא דייקא ותו לא כלומר דתרוייהו אמרי בדדמי.

הכא כגון דקאמר אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן. כלומר כיון דעל כרחין בדאסוקינהו קא מיירי, איכא למיחש דבדאמרן סימן מובהק כדרך שנותנין באבדה, וכגון דאמרי סימן שיש להן במקום המוצנע שמחזירין אבדה בכענין זה הוא דסמכינן עלייהו, דודאי תו ליכא למיחש לשקרא. הא לא אמרין סימנין כי הני לא מהימנין דלא סמכינן עלייהו דחיישינן דלמא משקר דאתתא סמכא עלייהו משעה שתדע שטבע דסמכה אבדדמי ולא דייקא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעי׳ להו עד א׳ במלחמה מהו טעמא דעד א׳ דמהימנא וכו׳ – דיש שפירשו דבעיין באומ׳ מת וקברתיו דליכא למימר בדדמי והיינו דאמרי מי אמרי׳ טעמא דעד א׳ משום דלא משקר הוא דהמנוה רבנן בעדות אשה וה״נ לא משק׳ ומהימן דאלו לטענ׳ דאמ׳ בדדמי ליכ׳ לימחש כיון דאמ׳ מת וקברתי׳ או דילמא עד א׳ אפשר דמשקר וטעמא דהמנוה רבנן אינו אלא משום דאיתת׳ דייקא ומנסבא וכל ששומעת שמת במלחמה תליא בדדמי כשמעיד לה א׳ הא כל היכא שאין העד מעיד וקברתיו אלא שאומר מת במלחמה פשיטא לן דלא מהימן דאפי׳ תימא דטעמא דעד א׳ נאמן הוא משום דלא משקר הא איכא למיחש דאמ׳ בדדמי ופר״ה ז״ל והוסיף עוד לומ׳ דבאומ׳ מת במלחמ׳ אפי׳ שני עדים אינם נאמני׳ דילמא אמרי׳ בדדמי אבל מדברי רש״י ז״ל נרא׳ דמפרש בעיין באומ׳ מת במלחמה וכ״פ בתו׳ ז״ל וכן נר׳ עיקר בפי׳ רבותי׳ דהא בעיין אמתני׳ קיימא דמיירי באומ׳ מת במלחמה ועוד דגבי עדים ליכ׳ למימר דאמרי׳ בדדמי כיון דידעי ודאי דעלייהו סמכי׳ אינם מביאי׳ עצמם לבי׳ הספק ואנן ודאי מבעיין בין שאומ׳ סתם בין אומר וקברתיו מי אמרי׳ טעמא דעד א׳ משום דלא משקר וה״נ לא משקר ונאמן אפי׳ באומ׳ מת סתם שאין העד אומ׳ כלום בדדמי או דילמא עד א׳ עביד הוא דמשקר ולא המנוה רבנן אלא משום דאיתתא דייקא ומנסב׳ וכיון שכן הכא שאין עד א׳ נאמן אפי׳ באומ׳ מת וקברתיו דדילמ׳ משקר ואתת׳ מכיון דידעה שהוכה מכת חרב בלחוד תליא בדדמי ולא דיקא טפי ומינסבא ומה״ט אפילו שאלו אמרה היא מת בעלי וקברתיו היתה נאמנת עד א׳ לא מהימן דבדידה ליכא למיחש דמשקר׳ וגבי עד א׳ אנו חוששי׳ למשקר כי אולי לא ראה אלא שהוכה בחרב או ברומח והוא משקר לומ׳ שקברו וכ״פ מה׳ הר״ם ז״ל ובעיי׳ לא איפשיט׳ הכא ומי׳ מסתבר׳ דאיפשיט׳ לן לקמן כדכתיב רב אלפס ז״ל מההוא עובדא דאמרי׳ לקמן (יבמות דף קכ״א) דההוא גברא דטבע בדגלת ואנסבא רבה לדביתהו לבתר חמשא יומי אפומא דשושבינא ומעובדא דחסא נמי ולקמן (יבמות דף קכ״ב) נמי אמרי׳ מעש׳ בששים בני אדם כא׳ שהיו מהלכים לקרקו׳ ביתר והתיר נשיהם על פי עכו״מז מסיח לפי תומו וכו׳.

ואע״ג דהת׳ שעת חירו׳ הוה בששי׳ בני אדם נמי לא הוה אפש׳ אלא במלחמ׳ וכיון שהתירום ע״פ עובד כוכבים מסיח לפי תומו כ״ש ע״פ עד א׳ כשר והא דלא פשטוה בגמרי׳ מינה איכא למימר דילמא לא שמיע להו ורבא פשט לה מיהא מתנית׳ ואנסיבינהו להני נשי והכא ל״ג רבא אלא רבה והתם גרסי רבא א״נ דה״נ גרסי׳ רבא ומקמי דשמעה לההיא ולבתר דשמע׳ סבר לה ודכוותא דהא טובא בתלמוד מילי דלא פשטי׳ בדוכתיהו דאיבעי׳ לן ומפשטי בדוכתא אחרינא וכן הוא בירושלמי דעד אחד אמר נאמן במלחמה ואפילו באומר סתם מת במלחמה ושלא כדברי ר״ה ז״ל.

א איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים], שאלה זו: עד אחד המעיד על מות אדם במלחמה מהו? וצדדי השאלה: טעמא [הטעם] שעד אחד מהימן [נאמן] בעדות אשה — משום דמילתא דעבידא לאיגלויי [שדבר העשוי להתגלות] אם חי הוא, ובדבר שכזה לא משקר אדם, הכא נמי לא [כאן גם כן אינו] משקר, או דלמא [שמא] טעמא [הטעם] שמתירים על פי עד אחד — משום דהיא גופא דייקא ומינסבא [שהיא עצמה מדייקת, בודקת את העדות היטב ורק אז נישאת], והכא [וכאן], כיון דזימנין דסניא ליה [שלפעמים שהיא שונאת אותו], לא דייקא ומינסבא [אינה מדייקת בדברים ונישאת], תוך הנחה שודאי מת במלחמה.

§ A dilemma was raised before them: In the case of one witness who testifies to the death of someone during a war, what is the halakha? The Gemara explains the sides of the dilemma: The reason that one witness is deemed credible when he provides testimony concerning the death of a husband is because the husband being alive is a matter that is likely to be revealed, and one would not lie in a case of this kind. Here, too, one witness would not lie. Or perhaps the reason that one witness is trusted is because his account is supported by the fact that she herself is exacting in her investigation before she marries again. And here, since sometimes she hates him, and war is a situation that requires especially careful investigation and it is tempting for her to rely on the witness, she is not exacting in her investigation before she marries again, and therefore the testimony of one witness is not accepted.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורההשלמהפסקי רי״דרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא ת״שתָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה מצאתי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי וְאָמַר לִי שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְנַמְתִּי לוֹ כֵּן הַדְּבָרִים אָמַר לִי אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי אַתֶּם יוֹדְעִים הַמְּדִינָה הַזּוֹ מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מר״גמֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן ^דשֶׁמַּשִּׂיאִין הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

Rami bar Ḥama said: Come and hear a resolution to this dilemma. Rabbi Akiva said: When I descended to Neharde’a in Babylonia to intercalate the year, I found there the Sage Neḥemya of Beit D’li, and he said to me: I heard that the Sages do not allow a woman to marry in Eretz Yisrael based on the testimony of one witness, apart from Rabbi Yehuda ben Bava, as the other Sages are reluctant to rely on his opinion. And I said [namti] to him: This is so. He said to me: Say to them in my name: Do you know that this country is riddled with troops? This is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness.

ד. רמב״ם הלכות גירושין י״ב:ט״ו
רמב״ם הלכות גירושין י״ב:י״ט
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אבן העזר י״ז:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ג׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות גירושין י״ב:ט״ו
רמב״ם הלכות גירושין י״ב:י״ט
סמ״ג מצוות עשה כ׳
טור אבן העזר י״ז:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ג׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כן הדברים – כאשר אתה אומר.

אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה – בסוף מסכת ברכות (דף סג.) אמרי׳ דרבי עקיבא לא הניח כמותו בארץ ישראל ולכך היה יכול לעבר שנים בחוצה לארץ וכן צריך לומר בפ׳ שני דמגילה (מגילה יח:) גבי ר״מ שהלך לעבר שנה בעסיא שלא הניח כמותו בארץ דעסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן בחזקת הבתים (ב״ב דף נו.) קיני קניזי וקדמוני עסיא ערדיסקיס אספמיא ומה שלא עיברו בארץ ישראל י״ל דשום אונס היה וכן יש בירושלמי ירמיה עיבר בחוצה לארץ וכן יחזקאל וברוך בן נריה ומיהו קשיא לר״י דבפ׳ זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) ר׳ חייא בן זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק כו׳ ושם היה רבי יוחנן גדול מהם מדריש לקיש היה קורא אותם רועי בקר וי״ל דלעבר דקאמר התם לאו דוקא אלא חישוב בעלמא עשו אם השנה צריכה להתעבר דהא שנת שביעית היתה כדמוכח התם דקאמר כהן וחריש ובפ׳ קמא דסנהדרין (דף יב. ושם) אמר דאין מעברין שנה שביעית ושום אונס היה שלא חישבו בארץ ישראל כדפרישי׳ לעיל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אר״ע וכו׳ ור״ש בן יהוצדק ושם היו כו׳ כצ״ל:

אמר רמי בר חמא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה, ממה ששנינו, אמר ר׳ עקיבא: כשירדתי לנהרדעא שבבבל לעבר את השנה, מצאתי שם את החכם נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין חכמים משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עדות עד אחד, אלא רק ר׳ יהודה בן בבא, ושאר החכמים מפקפקים לסמוך על דעתו. ונמתי (ואמרתי) לו: אכן כן הדברים. אמר לי: אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה הזו משובשת בגייסות? כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין האשה על פי עד אחד.

Rami bar Ḥama said: Come and hear a resolution to this dilemma. Rabbi Akiva said: When I descended to Neharde’a in Babylonia to intercalate the year, I found there the Sage Neḥemya of Beit D’li, and he said to me: I heard that the Sages do not allow a woman to marry in Eretz Yisrael based on the testimony of one witness, apart from Rabbi Yehuda ben Bava, as the other Sages are reluctant to rely on his opinion. And I said [namti] to him: This is so. He said to me: Say to them in my name: Do you know that this country is riddled with troops? This is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מַאי מְדִינָה מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת לָאו אע״גאַף עַל גַּב דִּמְדִינָה זוֹ מְשׁוּבֶּשֶׁת כָּךְ מְקוּבְּלַנִי שֶׁמַּשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד אַלְמָא עֵד אֶחָד מְהֵימַן.

The Gemara analyzes this baraita in relation to the issue at hand. What is the significance of his comment that this country is riddled with troops? Isn’t he saying: Even though this country is riddled with troops, this is the tradition that I received, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness, notwithstanding the war. Apparently, one witness is deemed credible in the case of a missing husband during a time of war.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונברר את הברייתא הזו לענייננו: לצורך מאי [מה] אמר מדינה זו משובשת בגייסות? לאו [האם לא] כוונתו לומר: אף על גב [אף על פי] שמדינה זו משובשת ויש בה מלחמה, כך מקובלני שמשיאין על פי עד אחד. אלמא [מכאן] שעד אחד מהימן [נאמן] בעדות אשה במלחמה.

The Gemara analyzes this baraita in relation to the issue at hand. What is the significance of his comment that this country is riddled with troops? Isn’t he saying: Even though this country is riddled with troops, this is the tradition that I received, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness, notwithstanding the war. Apparently, one witness is deemed credible in the case of a missing husband during a time of war.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רָבָא אִי הָכִי מַאי שְׁנָא מְדִינָה זוֹ כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גְּיָיסוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא ה״קהָכִי קָאָמַר אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁמְּדִינָה זוֹ מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת וְלָא אֶפְשָׁר לִי לְמִשְׁבַּק אִינָשֵׁי בֵיתִי וּמֵייתֵי קַמֵּי רַבָּנַן כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמַּשִּׂיאִין הָאִשָּׁה ע״פעַל פִּי עֵד אֶחָד.

Rava said: If this is how you interpret the matter, in what way is this country different from any other? In other words, why did Neḥemya of Beit D’li mention a particular place? He should have said: Any place where there are troops. Rather, Rava said: This is what he said: You know that this country is riddled with troops, and I cannot leave the members of my household and come before the Sages, due to the danger. Therefore, I cannot testify in person that this is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages allow a woman to marry based on one witness. According to this interpretation, his statement has no bearing on the matter at hand.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, מאי שנא [במה שונה] שאמר ״מדינה זו״? — ״כל מקום שיש גייסות״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר] נחמיה איש בית דלי: אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות, ולא אפשר ליה למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן [ואי אפשר לו, לי, לעזוב את אנשי ביתי ולבוא לפני חכמים] מפני הסכנה, ולכן איני יכול לבוא ולהעיד בעצמי לפני החכמים שכך מקובלני מרבן גמליאל שמשיאין האשה על פי עד אחד. ואם כן, אין פתרון לבעייתנו.

Rava said: If this is how you interpret the matter, in what way is this country different from any other? In other words, why did Neḥemya of Beit D’li mention a particular place? He should have said: Any place where there are troops. Rather, Rava said: This is what he said: You know that this country is riddled with troops, and I cannot leave the members of my household and come before the Sages, due to the danger. Therefore, I cannot testify in person that this is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages allow a woman to marry based on one witness. According to this interpretation, his statement has no bearing on the matter at hand.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) ת״שתָּא שְׁמַע מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּאִין עִם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בִּסְפִינָה וְטָבְעָה וְהִשִּׂיא רַבִּי נְשׁוֹתֵיהֶן ע״פעַל פִּי נָשִׁים וְהָא מַיִם כְּמִלְחָמָה דָּמוּ וְנָשִׁים אפי׳אֲפִילּוּ מֵאָה כְּעֵד א׳אֶחָד דָּמוּ וְקָתָנֵי הִשִּׂיא.

The Gemara continues. Come and hear a baraita that relates an incident involving two Torah scholars who were coming with Abba Yosei ben Simai by boat, and that boat sank. And Rabbi Yehuda HaNasi allowed their wives to marry based on the testimony given by women that these men were dead. But consider: Water, i.e., the sea, is like war with respect to this halakha, as there is room in both cases for conjecture and error. And women, even one hundred of them, are considered as one witness with regard to their testimony about a husband’s death. And yet the baraita taught: He allowed them to marry, which indicates that one may rely on one witness even during a war.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מים כמלחמה – דאיכא למימר בדדמי.

והא מים דכמלחמה דמו – השתא סלקא דעתך שראו הנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא מים כמלחמה דמו והנשי׳ אפי׳ מאה כעד א׳ דמיין וקתני השיאו את אשתו – פי׳ דקס״ד דבעדות טביעה בלחוד שהעידו שטבעו במים ומתו השיאו את נשותיהם ודחי ותסברא מים שאין להם סוף נינהו מים שאין להם סוף אשתו אסורה אפי׳ ע״י שני עדים כשרים כל זמן שלא העידו אלא שראוהו שטבע בלחוד וכו׳.

אלא ה״ד כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזינינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימני׳ הוא דסמכי׳ – וא״ת אכתי ניחוש דילמא משקר ודאי ש״מ דטעמא דעד א׳ משום דלא משקר וי״ל דהכא אמרי׳ סימן מובהק במקום המוצנע דלא אפשר להו למידע יתיה אי לאו דחזו השתא ואפשר נמי דאנן שפיר ידעי׳ ע״פ עדים שנפלו שני אנשים אלו במים אלא דלא ידעי׳ אם מתו או נצולו וכיון דהני נשי אמרין לן סימן מובהק שבגופא דלית לן למיחש למידי.

בד״ה והא מים דכמלחמה דמי השתא ס״ד שראו אנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום כו׳ עכ״ל ונראה (דלפרש״י) [דלפר״י] דע״י טביעת עין לא היה להאמינם דאמרי בדדמי מצינן לפרש שפיר אפילו בראו שהעלום מן המים אלא דהוה קס״ד שלא ראו בו סימנים וע״י טביעת עין אמרי בדדמי וכמלחמה דמי אלא שהוכרחו לפרש כן לפר״ח לקמן דע״י טביעת עין יש להאמינם אם ראו שהעלום מהמים ועוד מדקאמר המתרץ ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ואי הוה קס״ד דמקשה דמיירי בהעלום מהמים לא שייך בזה חשש מים שאין להם סוף (ב) ועוד מדקאמר המתרץ ה״ד דאמרי אסקינהו קמן משמע דהמקשה לא ידע דמיירי בהעלום וק״ל:

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקום אחר, מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה, וטבעה אותה ספינה, והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים שהעידו על כך. והא [והרי] מים כמלחמה דמו [נחשבים] לענין זה, שיש מקום להשערות ולטעות, ונשים, אפילו הן מאה — כעד אחד דמו [הן נחשבות] לענין עדותן על מות הבעל, וקתני [ושנה]: השיא, משמע שסומכים על עד אחד אפילו במלחמה!

The Gemara continues. Come and hear a baraita that relates an incident involving two Torah scholars who were coming with Abba Yosei ben Simai by boat, and that boat sank. And Rabbi Yehuda HaNasi allowed their wives to marry based on the testimony given by women that these men were dead. But consider: Water, i.e., the sea, is like war with respect to this halakha, as there is room in both cases for conjecture and error. And women, even one hundred of them, are considered as one witness with regard to their testimony about a husband’s death. And yet the baraita taught: He allowed them to marry, which indicates that one may rely on one witness even during a war.

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְתִסְבְּרָא מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף נִינְהוּ וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה אֶלָּא ה״דהֵיכִי דָּמֵי דְּאָמְרִי אַסְּקִינְהוּ קַמַּן

The Gemara rejects this proof. And how can you understand it that way? Apparently, the women testified only that the boat sank, and this is a case of an endless body of water, as the boat sank at sea in a spot from which it is impossible to see the shore. And the halakha is that if a man was on a boat that sank in an endless body of water his wife is prohibited to marry, as there is no proof that he actually drowned and didn’t emerge from the water on a different shore. Rather, one must say: What are the circumstances? That those women said: Those drowned men were brought up before us

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מים שאין להם סוף – מפרש בפ׳ בתרא (לקמן קכא.) כל שעומד ואין רואה מארבע רוחותיו.

אשתו אסורה – ואע״פ שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את ההוכחה הזאת דוחים: ותסברא [וכי סבור אתה] שיש מכאן ראיה? אם כפי שאתה מפרש הנשים העידו רק שטבעה הספינה, הלא מים שאין להם סוף נינהו [הם], שהספינה שטבעה בים, טבעה במקום שאי אפשר היה לראות את החוף, וכלל הוא כי מי שטבע במים שאין להם סוף — אשתו אסורה, שאין הוכחה שאכן טבע, ולא יצא בצד אחר. אלא חייבים לומר, היכי דמי [כיצד היה בדיוק הדבר], דאמרי [שאמרו] אותן הנשים: אסקינהו קמן [העלו את הטבועים לפנינו]

The Gemara rejects this proof. And how can you understand it that way? Apparently, the women testified only that the boat sank, and this is a case of an endless body of water, as the boat sank at sea in a spot from which it is impossible to see the shore. And the halakha is that if a man was on a boat that sank in an endless body of water his wife is prohibited to marry, as there is no proof that he actually drowned and didn’t emerge from the water on a different shore. Rather, one must say: What are the circumstances? That those women said: Those drowned men were brought up before us

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות קטו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות קטו., רי"ף יבמות קטו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות קטו., רש"י יבמות קטו., ראב"ן יבמות קטו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות קטו., תוספות ישנים יבמות קטו., בעל המאור יבמות קטו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ההשלמה יבמות קטו., פסקי רי"ד יבמות קטו., רמב"ן יבמות קטו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' יבמות קטו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות קטו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות קטו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות קטו., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות קטו., מהרש"א חידושי הלכות יבמות קטו., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות קטו., אסופת מאמרים יבמות קטו.

Yevamot 115a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 115a, Rif by Bavli Yevamot 115a, Collected from HeArukh Yevamot 115a, Rashi Yevamot 115a, Raavan Yevamot 115a, Tosafot Yevamot 115a, Tosefot Yeshanim Yevamot 115a, Baal HaMaor Yevamot 115a, HaHashlamah Yevamot 115a, Piskei Rid Yevamot 115a, Ramban Yevamot 115a, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 115a, Rashba Yevamot 115a, Meiri Yevamot 115a, Ritva Yevamot 115a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 115a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 115a, Steinsaltz Commentary Yevamot 115a, Collected Articles Yevamot 115a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון