גמרא
פירוש
דְּאִי בָּעֲיָא אָמְרָה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחַזְקָה אָמְרָה בִּדְדָמֵי וְלָא אָתֵי מָה לִי לְשַׁקֵּר וּמַרַע חֶזְקָתֵיהּ. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
ת״ש עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת פ׳ והא התם דאי בעיא שתקא ולא הזכירה עשן שהרי לא הוחזק לנו העשן ואלו אמרה מת בעלי נאמנת ואפ״ה בשהחזיקה לנו עשן ואנו חוששי׳ דאמרה בדדמי לא מהימנא ופרקי׳ שאני התם דאמרי׳ לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא ואם תאמר מאי פרקי׳ דמ״מ הרי היה לה מגו גמור דאי בעיא שתקא והוא טעמ׳ דלהוי סמכינן דאמרה בדדמי ולא סמכינן על מגו דידה ושפיר תפשוט בעיא ותירץ מ״ה ז״ל דהפרש יש בין טענת נזק שבא על הרבים או כשטוענ׳ נזק על שניהם לבדם כי כשטוענת בנזק שבא על הרבים ומתו רבים ומת עמהם טפי שייך להמצא ולא אמרה בדדמי אבל כשטענות נזק שבא על שניהם רגלים לדבר שלא להאמינה בדדמי דלמא תנצל היא יותר ממנו כיון שראוי לבא עליה הנזק כמו עליו והיינו דהדר פרכי׳ על הא מההיא דנפלו עלינו עכו״מז שהיא נאמנת ופרקי׳ דשאני התם דאיפשר לבא עליו הנזק לבדו ולא יגיע עליה דאשה כלי זיינה עליה והאי ת״ש בתרא לא מייתי לה למפשט עיקר בעיין אלא למידק על תירוצא דאמרן וכדפריש׳ ונכון הוא אבל אין זו שיטת הראשונים ז״ל אלא דכלהו ת״ש מייתי למפש׳ בעיין דאנן פרקי׳ דלא דמיא החזיקה מלחמה להא דאמרה עשנו עלינו בית דאלו התם ליכא טעמא כולי האי דאמרה בדדמי דאפשר היה דירד למלחמה ומת וחששא הוא דחיישי׳ בעלמא כשהחזיקה מלחמה דדילמא אמר בדדמי וכשיש לה מיגו לא חיישי׳ אבל הכא מתוך דבריה אנו למדין דאיכא טעמא רבה דאמרה בדדמי דקאמר׳ הוא מת ואני נצלתי אלמא אף היא מודה שניצולה ולא המתינה עד מותו וא״כ אמרי׳ לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי אתרחיש ניסא. הדר פשטיה בעיין מההיא דנפלו עלינו ליסטי׳ דדמיא למלחמה ומשום דאית לה מגו מהימנא ופרקי׳ דהתם כדרב דימי דאמר בפ׳ מעמידין אשה כלי זיינה עליה וכדפרש״י ז״ל דכיון דאינה יראה מהם יכולה היתה להמתין עד שתראה אם תמות ועוד דחזיא דמית לא פרישת מינה ואתי כההיא דכתיבנא לעיל גבי שאומרת ירד למלחמה והוכ׳ שם וחזר ומת מאותה מכה על מיטתו שהיא נאמנת ובעיין לא איפשיטא וכיון דכן לא מהימנא. ההוא גברא דבשלהי הלולי וכו׳ – ופסתא דידא דשריא פי׳ והכירה יפה דפסת׳ דידא דבעלה הוא והכין מוכח ממאי דאמרי׳ דדילמא חרוכא גברא אחרינא הוה וכו׳ ולא אמרי׳ דפסתא דיד׳ אחרינא הוא אלא דאמרי׳ דדילמא איתליא ביה נורא וחזא נפשיה בעל מום וערק מחמת כסופיה ואזל לעלמא ומסתברא דהלכת׳ כרב דמסתבר טעמיה ועוד דרב חייא בר אבין לא קאי במילתי׳ אלא דאמרי׳ מאי דהוה סבר למימר ופרישנא טעמיה במאי הוה תלי סברא דידיה וכן דעת מ״ה זכרונו לברכה אבל רוב הראשונים ז״ל פסקו להחמיר הלכה כר׳ חייא בר אבין. איבעי׳ להו עד א׳ במלחמה מהו טעמא דעד א׳ דמהימנא וכו׳ – דיש שפירשו דבעיין באומ׳ מת וקברתיו דליכא למימר בדדמי והיינו דאמרי מי אמרי׳ טעמא דעד א׳ משום דלא משקר הוא דהמנוה רבנן בעדות אשה וה״נ לא משק׳ ומהימן דאלו לטענ׳ דאמ׳ בדדמי ליכ׳ לימחש כיון דאמ׳ מת וקברתי׳ או דילמא עד א׳ אפשר דמשקר וטעמא דהמנוה רבנן אינו אלא משום דאיתת׳ דייקא ומנסבא וכל ששומעת שמת במלחמה תליא בדדמי כשמעיד לה א׳ הא כל היכא שאין העד מעיד וקברתיו אלא שאומר מת במלחמה פשיטא לן דלא מהימן דאפי׳ תימא דטעמא דעד א׳ נאמן הוא משום דלא משקר הא איכא למיחש דאמ׳ בדדמי ופר״ה ז״ל והוסיף עוד לומ׳ דבאומ׳ מת במלחמ׳ אפי׳ שני עדים אינם נאמני׳ דילמא אמרי׳ בדדמי אבל מדברי רש״י ז״ל נרא׳ דמפרש בעיין באומ׳ מת במלחמה וכ״פ בתו׳ ז״ל וכן נר׳ עיקר בפי׳ רבותי׳ דהא בעיין אמתני׳ קיימא דמיירי באומ׳ מת במלחמה ועוד דגבי עדים ליכ׳ למימר דאמרי׳ בדדמי כיון דידעי ודאי דעלייהו סמכי׳ אינם מביאי׳ עצמם לבי׳ הספק ואנן ודאי מבעיין בין שאומ׳ סתם בין אומר וקברתיו מי אמרי׳ טעמא דעד א׳ משום דלא משקר וה״נ לא משקר ונאמן אפי׳ באומ׳ מת סתם שאין העד אומ׳ כלום בדדמי או דילמא עד א׳ עביד הוא דמשקר ולא המנוה רבנן אלא משום דאיתתא דייקא ומנסב׳ וכיון שכן הכא שאין עד א׳ נאמן אפי׳ באומ׳ מת וקברתיו דדילמ׳ משקר ואתת׳ מכיון דידעה שהוכה מכת חרב בלחוד תליא בדדמי ולא דיקא טפי ומינסבא ומה״ט אפילו שאלו אמרה היא מת בעלי וקברתיו היתה נאמנת עד א׳ לא מהימן דבדידה ליכא למיחש דמשקר׳ וגבי עד א׳ אנו חוששי׳ למשקר כי אולי לא ראה אלא שהוכה בחרב או ברומח והוא משקר לומ׳ שקברו וכ״פ מה׳ הר״ם ז״ל ובעיי׳ לא איפשיט׳ הכא ומי׳ מסתבר׳ דאיפשיט׳ לן לקמן כדכתיב רב אלפס ז״ל מההוא עובדא דאמרי׳ לקמן (יבמות דף קכ״א) דההוא גברא דטבע בדגלת ואנסבא רבה לדביתהו לבתר חמשא יומי אפומא דשושבינא ומעובדא דחסא נמי ולקמן (יבמות דף קכ״ב) נמי אמרי׳ מעש׳ בששים בני אדם כא׳ שהיו מהלכים לקרקו׳ ביתר והתיר נשיהם על פי עכו״מז מסיח לפי תומו וכו׳. ואע״ג דהת׳ שעת חירו׳ הוה בששי׳ בני אדם נמי לא הוה אפש׳ אלא במלחמ׳ וכיון שהתירום ע״פ עובד כוכבים מסיח לפי תומו כ״ש ע״פ עד א׳ כשר והא דלא פשטוה בגמרי׳ מינה איכא למימר דילמא לא שמיע להו ורבא פשט לה מיהא מתנית׳ ואנסיבינהו להני נשי והכא ל״ג רבא אלא רבה והתם גרסי רבא א״נ דה״נ גרסי׳ רבא ומקמי דשמעה לההיא ולבתר דשמע׳ סבר לה ודכוותא דהא טובא בתלמוד מילי דלא פשטי׳ בדוכתיהו דאיבעי׳ לן ומפשטי בדוכתא אחרינא וכן הוא בירושלמי דעד אחד אמר נאמן במלחמה ואפילו באומר סתם מת במלחמה ושלא כדברי ר״ה ז״ל. והא מים כמלחמה דמו והנשי׳ אפי׳ מאה כעד א׳ דמיין וקתני השיאו את אשתו – פי׳ דקס״ד דבעדות טביעה בלחוד שהעידו שטבעו במים ומתו השיאו את נשותיהם ודחי ותסברא מים שאין להם סוף נינהו מים שאין להם סוף אשתו אסורה אפי׳ ע״י שני עדים כשרים כל זמן שלא העידו אלא שראוהו שטבע בלחוד וכו׳. אלא ה״ד כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזינינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימני׳ הוא דסמכי׳ – וא״ת אכתי ניחוש דילמא משקר ודאי ש״מ דטעמא דעד א׳ משום דלא משקר וי״ל דהכא אמרי׳ סימן מובהק במקום המוצנע דלא אפשר להו למידע יתיה אי לאו דחזו השתא ואפשר נמי דאנן שפיר ידעי׳ ע״פ עדים שנפלו שני אנשים אלו במים אלא דלא ידעי׳ אם מתו או נצולו וכיון דהני נשי אמרין לן סימן מובהק שבגופא דלית לן למיחש למידי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush