×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְשֶׁל מַה בְּכָךְ מוּתָּר לחושבן.
and of: What significance does it have, it is permitted to calculate them.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת קנ ע״ב} תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו1 ונמלך עליה לגדרה בשבת ונזכר שהיא שבת ונמנע אותו חסיד2 ולא גדרה ונעשה לו נס ועלה בה צלף וממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי3 ביתו:
אמר רב יהודה אמר [שמואל]⁠4 מותר לומר לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בו5 בורגנין הולך אפילו בשבת:
אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו: ואקשינן ואף על גב דלא אבדיל והאמר רבי אלעזר6 בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ביר׳ ינאי אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס [וכי תימא דאבדיל על הכוס7] כוס בשדה מי איכא. תרגמה רב נתן בר אמי קמיה דרבא בין הגתות שאנו. אמר ליה רבא8 לרב אשי כי הוינן9 במערבא הוה אמרינן המבדיל בין קדש לחול ועבדינן כל צרכן10 כלומר אינו צריך לומר
בין אור לחשך וג׳11 אלא ברוך אתה י׳י אלהינו מלך העולם12 המבדיל בין קודש לחול בלבד: אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנה13 אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן14 סלתי:
1. שדהו: וכן גצג, עתים. דפוסים: ביתו.
2. ונמנע אותו חסיד: חסר בדפוסים.
3. אנשי: כ״י א, גצג. דפוסים: בני.
4. שמואל: ר״ח, גצג, ריבב״ן, רא״ש, דפוסים, עתים. כ״י א: ״רב״.
5. בו: ריבב״ן, דפוסים: שם. חסר בעתים.
6. אלעזר: דפוסים: אליעזר.
7. וכי… הכוס: חסר בכ״י א, (אולי ע״פ הדומות). הושלם ע״פ גלג, גצג, ריבב״ן, דפוסים, עתים.
8. רבא: ריבב״ן, עתים: ״ר׳ אבא״, וכן בה״ג. גלג, רא״ש, דפוסים: [רב אדא].
9. כי הוינן: חסר בגלג, וכן חסר בה״ג.
10. כל צרכן: גלג: ״צריכין״, וכן בעתים. ריבב״ן, דפוס קושטא, רא״ש: צורכין. דפוסים: צרכינן.
11. וג׳: דפוסים: כולהו.
12. ברוך…העולם: חסר בכ״י א, הושלם ע״פ גלג, ריבב״ן, עתים, וכן ברשב״א בשם רבינו. וכך בדפוסים. בה״ג (ירושלים, ח״א עמ׳ סד) נאמר במפורש יש לאמרו בהזכרת השם ומלכות. והטור (או״ח רצ״ט) הביא בשמו אך לא בשם הרי״ף. ואכן כמו כ״י א, חסר גם בר״ח, וגם ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כט:ו).
13. כהנא: גלג: ״הונא״.
14. ואפכינן: וכן בר״ח ובעיתים, ובכן הנוסחאות ברי״ף פסחים פרק י׳ (כא ע״א). דפוס קושטא: ומכנינן. דפוסים, רא״ש: ״וסלתינן״.
ושל מה בכך – כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו כגון כך וכך הוצאתי בבנין זה.
ואין מחשבין חשבונות שצריכין, כיצד אומ׳ אדם לחבירו כך וכך פועלין כך וכך דינרין הוצאתי [על שדה זו, אבל לא יאמר כך הוצאתי]⁠א וכך אני עתיד להוציא. ואוקימנה אם נשאר עליו שכירות במה שעבר אסור לו לומ׳ ואפי׳ כך הוצאתי, (שרצו/ען אמ׳) [שרצונו]⁠ב לחשב ולידע סכום הנשאר עליו, והן חשבונות שצריכין ואסור. עד הנה מדברי רחז״ל.
צלף, רשצז״ל: ג׳ מיני מאכליןג יש בו אביונות והקפריסים ולולבין.
שאם יש (בו דגנין) [בורגנין],ד פיר׳ מע׳ אמה לע׳ אמה הולך אפי׳ בשבת ש⁠[ה]⁠כלה חשוב כעיר אחת וכל העיר (בד׳) [כד׳]⁠ו אמות כדאמרי⁠[נ]⁠ןז בעירובין.⁠ח
ואע״ג דלא אבדיל, פיר׳ אסופה דמתני׳ מתמה דקתני ומביא פירות בידו וק⁠[ו]⁠צצןט מן המחובר בלא הבדלה.
מןי (הכתות) [הגתות]כ שנו, דאיכא כוס בשדה.
המבדיל בין קדשל לחול, (להכירה) [להכירא]⁠מ בעלמ׳ ללות את המלך.
ועבדינן צרכן,נ פיר׳ ואחר [כך]⁠ס מברכינן על הכוס ברכה גמורה דהבדלה, וכל שכן דאי אבדיל בתפילה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס.
(ומסתלינן מילתיה) [ומסלתינן סילתי],ע פיר׳ (חובסין) [חוטבין]⁠פ עצים.
[דף קנא.]
ובלבדצ שלא יזכורק לו סכום מקח, פיר׳ ובלבד שלא יאמ׳ קח במנה או במאתים. ואם אמ׳ לו אם לא מצאתה במנה קח בר׳, דמשמע בין במעוטין בין בהרבה אין זה סכום מקח. עד הנה מדברי רשצז״ל.
[דף קנ:]
{ספר הנר}
פיר׳ בורגנין, בלשון ישמעאל (אכראג) [אבראג] תעמל פי אל צחרא אל כבי אל אתמאר ואל גלאת ויכון פיהא חפאט יחפצהא [=מגדלי שמירה. עושין אותן במרחבים שבהן שומרים את הפירות והתבואות, ונמצא בהן שומר לשמרם].
רחז״ל: ר׳ אשי דהוא בתרא אמ׳ כי הוינן בי ר׳ כהנא הוה אמרי⁠[נן]⁠ר המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סילתי, [כלומר]⁠ש היינו מתעסקין במלאכה. ולא בא ר׳ אשי למעט אלא שאינו צריך לומ׳ הבדלות כאשר חלקו בפ׳ ערב פסח׳,⁠ת אבל צריך להזכיר ברכה ובשםא ומלכות דלא גרעה מברכת הפירות וברכת המצות וכן הילכתא.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. בד׳, אוכל.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. כא..
ט. נ״י. בד׳, לקוצצן.
י. נדצ״ל כד׳, בין.
כ. כד׳.
ל. כ״ה ברי״ף. ובד׳, קודש.
מ. כד׳.
נ. בד׳, צורכין.
ס. ד׳.
ע. ד׳.
פ. ד׳.
צ. בד׳ גריס, סכום מקח, מנה ומאתים, ותו לא וצ״ע.
ק. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, יזכיר.
ר. ד׳.
ש. ד׳.
ת. קג:.
א. בד׳, בשם.
ושל מה בכךמותר לחושבן.
and of: What significance does it have, it is permitted to calculate them.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּרְמִינְהוּ חוֹשְׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין וְאֵין מְחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין בְּשַׁבָּת כֵּיצַד אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ כָּךְ וְכָךְ פּוֹעֲלִים הוֹצֵאתִי עַל שָׂדֶה זוֹ כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין הוֹצֵאתִי עַל דִּירָה זוֹ אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ הוֹצֵאתִי וְכָךְ וְכָךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹצִיא.

The Gemara raises a contradiction based on what was taught in another baraita: One may make calculations that are unnecessary, but one may not make calculations that are necessary on Shabbat. How so? One may say to another: I sent out such and such number of workers to this field, and I spent such and such number of dinar for this home. But he may not say to him: I spent such and such amount of money, and I am going to spend such and such amount in the future. Apparently, one is permitted to calculate one’s previous expenditures on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזה שאומרים מחשבין חשבונות שאין צריכין ואין מחשבין חשבונות שצריכין. כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלין כך וכך דינרין הוצאתי על שדה זו. אבל לא יאמר כך הוצאתי וכך אני עתיד להוציא. ואוקימנא אם נשאר עליו שכירות במה שעבד אסור לומר לו ואפילו כך הוצאתי שרצונו ליחשב ולידע סכום הנשאר עליו והן חשבונות שצריכין ואסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חשבונות שעברו – לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי שעדיין שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן ושל מה בכך שעברו לגמרי ואין שכר פועלים עליו.
כך וכך הוצאתי – אלמא עברו מותרין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: חושבין חשבונות שאינן צריכין, ואין מחשבין חשבונות שצריכין, בשבת. כיצד? אומר אדם לחבירו: ״כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו, כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו״. אבל לא יאמר לו: ״כך וכך הוצאתי, וכך וכך אני עתיד להוציא״! נמצא שדברים שעברו מותר לחשבן בשבת.
The Gemara raises a contradiction based on what was taught in another baraita: One may make calculations that are unnecessary, but one may not make calculations that are necessary on Shabbat. How so? One may say to another: I sent out such and such number of workers to this field, and I spent such and such number of dinar for this home. But he may not say to him: I spent such and such amount of money, and I am going to spend such and such amount in the future. Apparently, one is permitted to calculate one’s previous expenditures on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּלְטַעְמָיךְ קַשְׁיָא לָךְ הִיא גּוּפַא אֶלָּא אהָא דְּאִיכָּא אַגְרָא דַאֲגִירָא גַּבֵּיהּ הָא דְּלֵיכָּא אַגְרָא דַאֲגִירָא גַּבֵּיהּ.:

The Gemara responds: And according to your reasoning, it itself, the Tosefta quoted previously, is difficult for you, for it prohibits calculating past expenditures while allowing one to make calculations that do not have practical significance. Rather, it must be explained in the following manner: This Tosefta, which taught that it is prohibited to calculate past expenses, is referring to a case in which he has payment with him that he still owes his workers. Therefore, although his calculation pertains to projects that have already been completed, it is still relevant in a practical manner. And this baraita, which taught that it is permitted to calculate past expenses, is referring to a case in which he does not have payment with him that he must still pay his workers, and therefore his calculation does not have practical significance.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תקשי לך היא גופא – ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין וסיפא קתני של מה בכך מותרין דהיינו עברו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ולטעמיך, קשיא [ולטעמך, לשיטתך קשה] לך היא, התוספתא שהובאה ראשונה, גופא [עצמה]! שהרי אוסרת חשבונות שעברו, ומתירה חשבונות של מה בכך. אלא, יש להסביר: הא [זה] ששנינו שאסור לחשב חשבונות עבר — הרי זה באופן דאיכא אגרא דאגירא גביה [שיש שכר השכיר בידו] ועדיין לא שילם. שאף שהוא חשבון של עבר יש בכך תועלת גם לעתיד. ואולם הא [זה] ששנינו שמותר — הרי זה באופן דליכא אגרא דאגירא גביה [שאין שכר השכיר בידיו], ולכך אין לכך כל משמעות.
The Gemara responds: And according to your reasoning, it itself, the Tosefta quoted previously, is difficult for you, for it prohibits calculating past expenditures while allowing one to make calculations that do not have practical significance. Rather, it must be explained in the following manner: This Tosefta, which taught that it is prohibited to calculate past expenses, is referring to a case in which he has payment with him that he still owes his workers. Therefore, although his calculation pertains to projects that have already been completed, it is still relevant in a practical manner. And this baraita, which taught that it is permitted to calculate past expenses, is referring to a case in which he does not have payment with him that he must still pay his workers, and therefore his calculation does not have practical significance.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֵין מַחְשִׁיכִין.: תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנִּפְרְצָה לוֹ פרץ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנִמְלַךְ עָלֶיהָ לְגוֹדְרָהּ וְנִזְכַּר שֶׁשַּׁבָּת הוּא וְנִמְנַע אוֹתוֹ חָסִיד וְלֹא גְּדָרָהּ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְעָלְתָה בּוֹ צָלָף וּמִמֶּנָּה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.

We learned in the mishna that one may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or bring produce from outside of the boundary immediately after Shabbat. The Sages taught: There was an incident with a pious man in which a breach was made in the fence around his field, and when he saw it he decided to fence it in. And then he remembered that it was Shabbat. And that pious man refrained from fixing the fence forever because he had thought about fixing it on Shabbat. And a miracle was done for him, and a caper bush grew in the breach, thereby closing it up. And from it and its produce he then received his livelihood and the livelihood of the members of his household.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צלף – אילן גדול הוא ובעל ענפים הרבה ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו אביונות קפריסין ולולבין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולעולם יהא אדם זהיר בכך שאף מחשבתו לא יטרידנה בשבת בענינים אלו שהיום כלו קדוש לי״י ואל יוציא קדשי קדשים לחולין והנזהר בכך מקומו מושכר לו פעלתו אתו ושכרו לפניו מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה בשבת לגדרה נזכר שהוא שבת וגדר בעצמו שלא יגדרנה לעולם ונעשה לו נס ועלה בו צלף וגדרה ולא עוד אלא שממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:
ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת כו׳. ונמלך משמע במחשבה ואע״ג דהרהור מותר כדאמרי׳ לעיל גם שהיה שוגג בהרהור כדאמר ונזכר ששבת היה מ״מ ממדת חסידות הוה שנמנע מלגדור ולכך נעשה לו נס כו׳ ודו״ק:
א שנינו במשנה שאין מחשיכין על תחום שבת כדי שיוכל מיד עם צאת השבת לשכור לו פועלים או להביא פירות. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך הגדר שבשדהו, ונמלך עליה, כשראה את הפרצה, לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה אף פעם, משום שהרהר בשבת לעשות את הדבר, ונעשה לו נס, ועלתה בו באותו מקום פרוץ צלף שסגר את הפרצה, וממנה (מפירותיה) גם היתה אחר כך פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.
We learned in the mishna that one may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or bring produce from outside of the boundary immediately after Shabbat. The Sages taught: There was an incident with a pious man in which a breach was made in the fence around his field, and when he saw it he decided to fence it in. And then he remembered that it was Shabbat. And that pious man refrained from fixing the fence forever because he had thought about fixing it on Shabbat. And a miracle was done for him, and a caper bush grew in the breach, thereby closing it up. And from it and its produce he then received his livelihood and the livelihood of the members of his household.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל במוּתָּר לָאָדָם לוֹמַר לַחֲבֵירוֹ לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר שֶׁאִם יֵשׁ בּוּרְגָּנִין הוֹלֵךְ.

Rav Yehuda said that Shmuel said: A person is permitted to say to another on Shabbat: I am going to such and such city tomorrow, for if there were small guardhouses [burganin] one would be permitted to walk. If small guardhouses, from which the surrounding area and fields could be watched, were located along the way one needs to travel, the entire area would attain the status of a single city, and walking from one part to the other on Shabbat would be permitted ab initio. Since it would be permitted to traverse this area on Shabbat with burganin present, it is permitted to talk about such a journey on Shabbat, even when these guardhouses are not present. This is because it is permitted to speak about or prepare for something that can be done in a permitted fashion on Shabbat, even in the absence of the conditions that make it permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך אפילו בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם יש בורגנין – מע׳ אמה לע׳ אמה הולך אפי׳ בשבת שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כד׳ אמות כדאמרינן בעירובין (דף כא.) וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר.
וכל דבר שפעמים שאדם יכול לעשותו בשבת מותר לומר [ ]⁠א אם היו בורגנין למחר. כדאמ׳ רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר למחר אני הולך לכרך פלוני [שאם] היו שם בורגנין היה הולך בשבת.
א. בכתה״י ׳חלק׳ כשיעור שני מילים.
1לכרך פלוני אני הולך – תימה מאי איריא הוא אפילו לחבירו נמי יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר מהאי טעמא דקאמר מדשרי שמואל לקמן לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך אפילו בשבת כ״ש שיכול לומר שמור לי למחר ואין לפרש דשאני התם שהן בתחומו אבל אין יכול לומר לחבירו שמור לי פירות שחוץ לתחומך דנראה הוא שאפילו זה יכול לומר מכיון שמותר להחשיך וצ״ל דלא נקט שמואל דוקא לכרך פלוני אני הולך דהוא הדין לחבירו יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ואין מחשיכין״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ק״נ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם יש שם בורגנין הולך – פירוש: וכיון שהתיר שמואל האמירה ממילא שגם החשיכה מותרת דכל שאני רשיי באמירתו רשיי אני להחשיך עליו ומשום הכי מקשה ליה מאין מחשיכין1 על התחום להביא פירות.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ומחשיכין״.
הא דאמר ר״י אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר – לאו דוקא שיאמר כן בלחוד, דהגדה זו לא מהניא ולא מעלה, אלא אפי׳ אומר לו לשם אני הולך לך עמי מותר.⁠א והוינן עלה מאין מחשיכין להביא פירות, משום דלשמואל כיון דרשאי הוא באמירתו רשאי הוא בחשיכתו כאבא שאול,⁠ב וש״מ דמותר לומר לחבירו הבא לי פירות ממקום פלוני למחר, שכן הוא עצמו ע״י בורגנין ומחיצה מביא ורשאי הוא בחשיכתו ובאמירתו.
א. וכן בתוד״ה לכרך רא״ש רשב״א ר״ן ומ״מ פכ״ד ה״ג.
ב. עי׳ תוד״ה אבל.
הא דאמר רבי יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר. פירוש: לשם אני הולך בא עמי, דאי לא מאי קאמר, פשיטא.
בד״ה לכרך פלוני כו׳ מה״ט דקאמר ועוד מדשרי שמואל לקמן כו׳ כצ״ל:
ב אמר רב יהודה שכך אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו בשבת ״לכרך פלוני אני הולך למחר״, שכן אם יש בורגנין (בתים קטנים של שומרי השדות והתחומים) — הרי הם מחשיבים את שני המקומות כעיר אחת, והולך מלכתחילה ממקום למקום, שהרי גם בשבת עצמה מותר היה לו ללכת שם. ומאחר ובמקום שיש בורגנים בין הערים מותר לו ללכת, לכן גם אם אין בורגנים מותר לו לומר שהולך לכרך אחר. שדבר שיש אפשרות מסויימת לעשותו בשבת בהיתר, מותר לדבר בו ולהכינו גם אם אין ההיתר מצוי במקרה זה.
Rav Yehuda said that Shmuel said: A person is permitted to say to another on Shabbat: I am going to such and such city tomorrow, for if there were small guardhouses [burganin] one would be permitted to walk. If small guardhouses, from which the surrounding area and fields could be watched, were located along the way one needs to travel, the entire area would attain the status of a single city, and walking from one part to the other on Shabbat would be permitted ab initio. Since it would be permitted to traverse this area on Shabbat with burganin present, it is permitted to talk about such a journey on Shabbat, even when these guardhouses are not present. This is because it is permitted to speak about or prepare for something that can be done in a permitted fashion on Shabbat, even in the absence of the conditions that make it permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵּירוֹת בִּשְׁלָמָא לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים דִּבְשַׁבָּת לָא מָצֵי אָגַר אֶלָּא לְהָבִיא פֵּירוֹת לֵימָא שֶׁאִם יֵשׁ שָׁם מְחִיצּוֹת מֵבִיא גמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּפֵירוֹת הַמְחוּבָּרִים.

We learned in the mishna: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or bring produce after Shabbat from the other side of the boundary. Granted, it makes sense that it is prohibited to wait at the Shabbat boundary in order to hire workers, as one may not hire workers under any circumstances on Shabbat. But if one waits there in order to bring produce, why is it prohibited? Let us say that since one would be permitted to bring produce at the edge of the boundary on Shabbat ab initio if there were partitions there, one may wait for nightfall at the border to bring produce even when there are not partitions present, in accordance with Rav Yehuda’s ruling mentioned above. The Gemara answers: You find a case where bringing produce is not permitted under any circumstances; that is when the produce is still attached to the ground, as there is no permitted way to pick produce on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלין ולהביא פירות הדא משנה היא וקשיא אקשיאו בהא. ומקשינן בשלמא לשכור פועלין היינו טעמא דאין מחשיכין על התחום ובשבת אסור לאוגורי פועלין אלא פירות נימא שאם יש מחיצות מותר להביאו ומותר למחשיך ולהביאם. ומפרקינן הא דתני אין מחשיכין להביא פירות בפירות מחוברין שאסו׳ לחותכן בשבת ועוד אקשינן מדתני ר׳ אושעיא ומפרקינן בתיבנא חדיא דלא חזי ותוב אמרינן ת״ש מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המחוברים – שא״א לקצצן בשבת ע״י שום תקנה.
ואין מחשכיןא בשבת על התחום, שאסור לו לילך עד סוף התחום ולישב שם עד שתחשך ויצא בשביל דבר הרשות. כדתנן אין מחשכין על התחום לשכור פועלין ולהביא פירות, אבל מחשכין לדבר מצוה לפקח על עיסקי כלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. בואומר לגויג לך למקום פלוני והביא ארון ותכריכין לא מצאת במקום פלוני לך למקום פלוני לא מצאת במנה (ו)⁠הביא במאתים ובלבד שלא יזכור לו את הדמיםד, כלומר דמים קצובים ההואיל והו׳ תקנה אלא בכך וכך. וכשיביא הגוי למחר מותר ואם בשבת אסורו.
א. כך גם בכתי״מ של הגמ׳. לפנינו מחשיכין. בכתה״י כאן ולהלן: מחשבין.
ב. קנא ע״א.
ג. לפנינו בגמ׳ ובתוספתא פי״ח לית ׳לגוי׳ אבל כך היתה הגירסא לפני היראים (בתשובתו שבס׳ ראבי״ה סי׳ שצא עמ׳ שכג) ולפני רבינו יואל (שם עמ׳ שלג). וראבי״ה כתב ע״ז (שם עמ׳ שלו) ׳אין כתוב בתוספתא אומר לגוי וגם אינו בספרים מדוייקים אלא שהוגה ואישראל קאי׳. ונחלק היראים עם רבינו יואל וראבי״ה, לד׳ היראים פירושו שאומר לגוי לעשות בשבת עצמה ולדעת רבינו יואל וראבי״ה למחר. וכ״ד רבינו להלן. ועי׳ לעיל סי׳ שע בהערה רעד (ראב״ן שבת ק״ל:).
ד. בר״ח מסיים: ר׳ יוסי ב״ר יהודה ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח. והגיהו בנדפס בש״ס וילנא (ומשם בנדמ״ח) ר׳ יוסי ב״ר יהודה [אומר] ובלבד וכו׳. ולפי״ז יש כאן גירסא חדשה: ובלבד שלא יזכור לו את הדמים ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח. אבל אין לה מובן, דמה בא ר״י בר״י להוסיף, מה ההבדל בין ׳דמים׳ ל׳סכום מקח׳. ונראה שצריך להגיה באופן אחר: ובלבד שלא יזכור לו את הדמים [כדאמ׳] ר׳ יוסי ב״ר יהודה ובלבד וכו׳. ולפי״ז ׳ובלבד שלא יזכור את הדמים׳ אינו לשון הגמ׳ [ואין כאן גירסא חדשה] אלא הוא פירוש לדברי ר׳ יוסי. וכמו שפירש״י: סכום מקח, מנה מאתים. והשתא ניחא שרבינו [שדבריו כאן בעקבות ר״ח] השמיט את הסיום ר׳ יוסי ב״ר יהודה וכו׳, דכבר כלל את דבריו במה שהביא את פירושן ׳שלא יזכור את הדמים׳.
ה. משובש. וצ״ל (כעי״ז): דמים קצובין הן אל תקנה אלא וכו׳. והוא כמש״כ המ״מ: ור׳ יוסי ב״ר יהודה אוסר לומר לו סכום מקח כלומר סך ידוע שלא להוסיף עליו. עי׳ ב״י סי׳ שו.
ו. עי׳ לעיל בעמוד זה בהערה שנט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא שאם יש מחיצות מביא – פירוש: ואף על גב שהן חוץ לתחום נמי לימא שאם יש בורגנין. ולא היא שאילו היו שם מחיצות היה רשיי להביא אפילו מחוץ לתחום שכל המחיצה היא כארבע אמות ואינו צריך לבורגנין אחרים. ומה שהקשה ריב״ם זצוק״ל ותירץ דכל חשיכה דמתניתין אינו כדי לצאת חוץ לתחום אלא הכל בתוך התחום וקילסתי דבריו במהדורא תינינא אינו נראה לי כלל ואין להעמיד מתניתין אלא להחשיך על התחום כדי לצאת חוץ לתחום מדקתני כלל אמר אבה שאול כל שאני רשיי באמירתו רשיי אני להחשיך עליו ומפרשינן בגמרא מילתא דאבה שאול דאדשמואל קאי דאמר מותר אדם לומר לחברו שמר לי פירות שבתחומך ואני אשמר לך פירות שבתחומי וכיון שאני זכיי באמירתו רשי אני להחשיך עליו ואם איתה דלא לצאת חוץ לתחום קאמר אמאי נקט שאני רשיי באמירתו אפילו במעשה נמי הוא רשיי שמותר אדם לשמור פירות בשבת. אלא ודאי חוץ לתחום קאמר שאף על פי שאינו יכול לצאת ולשומרם בשבת רשיי הוא לומר לחברו שעומד חוץ לתחומו כגון שיש בין עירו לעירו ג׳ אלפים אמה ולזה יש פירות סמוך לעירו ורואין זה את זה ואף על פי שאינן יכולין לילך כל אחד לשמור פירותיו רשיי הוא לומר לחברו שמר לי פירות שבתחומך וכיון שהוא זכיי באמירה רשיי הוא להחשיך על התחום לצאת לשומרם במוצאי שבת אלמא בפירוש מוכח ממתניתין דרשיי הוא להחשיך לצאת חוץ לתחום אבל מיהו סייעתא לשמואל לא הויא דלא יליפנן ממתניתין שהוא רשיי להחשיך על התחום כדי לצאת חוץ לתחום אלא דוקא לשמור פירות ומפני שהוא זכיי באמירתן ולאו מטעם הואיל אבל אם היה עתיד ללכת מכרך לכרך ורוצה להחשיך על התחום כדי לקצר דרכו אינו רשיי שלא מצינו שהוא זכיי באמירתו שאסור לומר אדם לחבירו לך למקום פלוני למחר דדוקא לכלה שרינן כי האי גונא כדאמרינן לקמן לא מצאתה במקום פלוני לך במקום פלוני אבל לדבר הרשות לא.
והאי אתא שמואל לאשמועינן דעל ידי הואיל הוא זכיי באמירתו – וכיון שהוא זכיי באמירתו גם הוא רשיי בחשיכתו ומתניתין דתני אבל מחשיך הוא לשמור הוא הדין נמי לקצר דרכו שכשם שלשמור פירות הוא זכיי באמירה הם הכי נמי לילך לכרך פלוני הוא זכיי באמירתו על ידי הואיל ואתיא בזה הכלל.
בשלמא לשכור פועלין דבשבת לא מצי אגר – אי קשיא: ונימא כיון דרשיי אני באמירתו שהרי מותר לומר פועלין אני משכיר למחר אהא רשיי בחשיכתו לאו מילתא היא שזו היא אמירה דאמירה שלשכור בשבת אין שם מעשה אלא אמירה ולומר למחר אשכיר פועלין היא אמירה על אמירה ומשום הכי שריא ולא הותרה החשיכה אלא במקום שהותרה האמירה ולא אמירה דאמירה.
תנן [במשנתנו שנינו]: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. בשלמא [נניח] שאסור לשכור פועלים משום שבשבת לא מצי אגר [אינו יכול לשכור] בכל דרך, אלא להביא פירות מדוע אסור? לימא [שיאמר]: שהרי אם יש שם מחיצותמביא מלכתחילה, ועל כן יותר לו להחשיך להביאם גם כשאין מחיצות על פי שיטתו של רב יהודה בדבר! ומשיבים: משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות של איסור גמור לקחת פירות בפירות המחוברים, שאין כל דרך היתר לתולשם בשבת.
We learned in the mishna: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or bring produce after Shabbat from the other side of the boundary. Granted, it makes sense that it is prohibited to wait at the Shabbat boundary in order to hire workers, as one may not hire workers under any circumstances on Shabbat. But if one waits there in order to bring produce, why is it prohibited? Let us say that since one would be permitted to bring produce at the edge of the boundary on Shabbat ab initio if there were partitions there, one may wait for nightfall at the border to bring produce even when there are not partitions present, in accordance with Rav Yehuda’s ruling mentioned above. The Gemara answers: You find a case where bringing produce is not permitted under any circumstances; that is when the produce is still attached to the ground, as there is no permitted way to pick produce on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָתָנֵי ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְהָבִיא תֶּבֶן וָקַשׁ בִּשְׁלָמָא קַשׁ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּמְחוּבָּר אֶלָּא תֶּבֶן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּתִיבְנָא סַרְיָא.

The Gemara again questions Rav Yehuda’s ruling: But Rabbi Oshaya taught: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to bring in hay and straw after Shabbat. Granted, Rabbi Oshaya taught that it is prohibited in the case of straw; you find the case of straw that is still attached to the ground, which it is clearly prohibited to pick under any circumstances. But hay, which has already been detached from the ground, how do you find a case in which it would be prohibited to carry it on Shabbat, even with partitions present? The Gemara answers: Rabbi Oshaya’s ruling referred to rotten straw, which may not be carried on Shabbat because it is considered set-aside [muktze].
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קש – זנבות השבולים אשטרצי״א.
בתיבנא סריא – שאפי׳ יש מחיצות אינו מביא משום דמוקצה הוא.
בשלמא קש במחובר משכחת לה – ה״נ הו״מ למימר מטעם מוקצה דהא אינו ראוי למאכל בהמה כדאמר לעיל (דף קמא) הקש שע״ג המטה לא ינענענו כו׳ אלא רבותא קאמר דאפילו במחובר משכחת לה.
במחובר משכחת לה – אומר רבי דלאו משום תלישה נקט לה דאע״ג שמחובר לארץ אין בו איסור תלישה כיון שיבש אינו יונק מן הארץ כדמוכח בחולין פרק העור והרוטב (דף קכז: ושם) דאמר תאנים שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והתולש ממנה בשבת חייב חטאת דווקא צמקו אבל יבשו לא וכן משמע בכל הסוגיא דיבשו הן ועוקציהן מטמא טומאת אוכלין ואין דינו כלל כמחובר והא דקאמר הכא במחובר משכחת לה היינו משום איסור ייפוי קרקע כדאמר לעיל התולש עולשין בשבת חייב חטאת בפרק הבונה (לעיל דף קג.) והא דפריך בפרק המוציא תפילין (עירובין דף ק:) אאילן יבש הא קא נתרי פירי משמע שיש ביבש איסור תלישה אומר רבי דמיירי התם ביבשו הן ולא עוקציהן.
בתיבנא סריא – והא דאמר לקמן פרק מי שהחשיך (שבת קנה:) מפרכין תבן ואספסתא לפני בהמה ומוקי לה בתבנא סריא משמע דחזי לבהמה אומר רבי דמיירי כגון דלא סרי׳ כולי האי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תני דר׳ אושעיא אין מחשיכין על התחום להביא התבן והקש, קש במחובר תבן בתבנא סריא, אבל קש תלוש ותבנא דלא סרח [מותר], שאם יש מחיצות מביא.
בשלמא קש משכחת לה במחובר. פירוש: דלא מצי תליש משום דמזיז עפר ממקומו, ואי נמי משום דמיפה הקרקע וחייב משום חורש, כדאמרינן בריש פרק הבונה (שבת קג.) התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כל שהן. ואי אפשר לפרש כאן משום עוקר דבר מגדולו, דקש יבש הוא ואינו יונק כלל מן הקרקע. וכן פירשו בתוספות. וכן משמע בפרק העור והרוטב (חולין קכז:) דאמרינן התם תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין, והתולש בשבת חייב, דוקא צמקו אבל יבשו לא מחייב, וכן מוכחא כולה שמעתא התם.
משכחת לה בתבנא סריא. כלומר: וכיון דלא מטלטל ליה משום מוקצה ואע״ג דלית ביה אלא איסורא דרבנן, אף הוא אינו זכאי באמירתו.
ומקשים: והתני [והרי שנה] ר׳ אושעיא: אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש, בשלמא [נניח] מה ששנינו שאסור להחשיך לצורך הבאת קש, שבכגון זה מובן הדבר, שהרי משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות לאיסור בקש שעדיין מחובר, ואין דרך לקוצצו. אלא תבן שהוא קש קצוץ, היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותה] אפשרות שיהיה אסור לטלטלו בשבת גם על ידי מחיצות? ומשיבים: בתיבנא סריא [בתבן שהסריח], שאסור לטלטלו בשבת משום מוקצה.
The Gemara again questions Rav Yehuda’s ruling: But Rabbi Oshaya taught: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to bring in hay and straw after Shabbat. Granted, Rabbi Oshaya taught that it is prohibited in the case of straw; you find the case of straw that is still attached to the ground, which it is clearly prohibited to pick under any circumstances. But hay, which has already been detached from the ground, how do you find a case in which it would be prohibited to carry it on Shabbat, even with partitions present? The Gemara answers: Rabbi Oshaya’s ruling referred to rotten straw, which may not be carried on Shabbat because it is considered set-aside [muktze].
רי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״שתָּא שְׁמַע דמַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת עַל עִסְקֵי כַלָּה וָמֵת אִין עַל עִסְקֵי אַחֵר לָא.

Come and hear a proof with regard to this matter based on what was taught elsewhere: One may wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to attend to the needs of a bride or the needs of a corpse. The Gemara infers from this that for the needs of a bride or a corpse, yes, one is permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary, but for the needs of another person, no, it is not permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפרקינן לפקח על עסקי כלה למיגז לה אסא לבי גננא על עסקי המת נמי למיגר ליה גלימא לתפור לו תכריכין והללו דמשום מצוה התירו רבנן. הא אחר כגון דברים הללו אסור. אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו ואקשינן ואף על גב דלא אבדיל כלומר עושה מלאכה קודם הבדלה והאמר ר׳ אלעזר וכו׳ אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה. ואם יש לומר זה שמביא פירות התפלל הבדיל בתפלתו והאמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ואוקימנא מן הגיתות שנו. כלומר בשעת הגיתות מצוי בשדה בימי הבציר יין והבדיל על הכוס. וסלקא שמעתא שאסור לעשות מלאכה עד שהבדיל ואפילו לא אמר אלא המבדיל בין קודש לחול דיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עסקי כלה ומת אין – דחפצי שמים הן אבל על עסקי אחר אפי׳ דומיא דכלה לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(8-9) על עסקי כלה ומת אין, על עסקי אחר לא, בשלמא אחר דומיא לכלה, משכחת לה למיגז ליה אסא. כתבו בתוס׳, דמהא שמעינן דאפילו בדבר דאיכא איסור דאורייתא כגון למיגז ליה אסא אפילו לאחר, דוקא להחשיך על התחום אסור משום דמוכחא מלתא, אבל תוך התחום דלא מוכחא מלתא מותר. ואי קשיא לך הא דאמרינן בעירובין (עירובין לח:) לא יטייל אדם בתוך שדהו לראות מה היא צריכה, וכן לא יטייל לפתח מדינה כדי שיכנס מיד. התם הוא דבתוך שדה שהיא צריכה לניר ולעבוד דמינכרא מלתא, וכן מטייל לפתח מדינה שהמרחץ שם ומנכרא מלתא ואתי לידי חשדא.
תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו במקום אחר: מחשיכין בשבת על התחום כדי לפקח (לדאוג) על עסקי כלה ועל עסקי המת. ונדייק: על עסקי כלה ומתאין [כן] על עסקי אחרלא.
Come and hear a proof with regard to this matter based on what was taught elsewhere: One may wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to attend to the needs of a bride or the needs of a corpse. The Gemara infers from this that for the needs of a bride or a corpse, yes, one is permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary, but for the needs of another person, no, it is not permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּשְׁלָמָא אַחֵר דּוּמְיָא דְכַלָּה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ למיגזא לֵיהּ אַסָּא אֶלָּא מֵת מַאי נִיהוּ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין וְקָתָנֵי מֵת אִין אֲבָל אַחֵר לָא.

Granted, with regard to attending to the needs of another in a manner similar to attending to the needs of a bride, you find a case where it is prohibited to cut him a myrtle branch as was customarily done for brides because this is absolutely prohibited on Shabbat. But with regard to a corpse, what is it that one might do which would be prohibited to do for others? To bring for it a coffin and shrouds. And it teaches that for a corpse, yes, it is permitted, but for another it is not.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גז
גזא(פסחים כ.) גוז משקין דרישא. (שבת קנ:) משכחת לה דמחשיך למיזגא ליה אסא. (נדרים סט) שמע מניה דבית שמאי מיגז גייז. (נזיר כא) איבעיא להו בעל מיעקר עקר או מיגז גייז פי׳ מיעקר עקר מעיקרא או מיחתך חתיך מהשתא ומזה הערך אתו גוזאי וקא מחיה ליה שהוא בערך שלפני זה:
א. [שניידען.]
בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה – דאסור להחשיך כגון לחתוך מן המחובר.
למיגז לה אסא – דעבדו לה גננא דאסא לכלתא.
אלא עסקי מת מאי היא – הבאה דארון ותכריכין ואמאי לאחר לא לימא הואיל ואם יש שם מחיצות מביא.
אלא מת מאי ניהו להביא לו ארון ותכריכין – תימה אמאי לא קאמר למיגז ליה אסא שהיו רגילין להביא אסא למת כדאשכחן בנדה (דף לז.) דשוור אסא מערסא לערסא וי״ל ע״כ צ״ל ארון ותכריכין כדקתני במתני׳ בהדיא. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

בשלמא [נניח] אחר דומיא [בדומה] לכלה משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות שיהא בכך דבר האסור בשבת כגון: למיגזא ליה אסא [לחתוך לו הדס], כדרך שעושים לכלה, ודבר זה אסור לעשותו בשבת. אלא מת מאי ניהו [מה הוא] הדבר שיש לעשות עבורו? — להביא לו ארון ותכריכין. וקתני [ושנינו] שבמתאין [כן], מותר, אבל באחרלא.
Granted, with regard to attending to the needs of another in a manner similar to attending to the needs of a bride, you find a case where it is prohibited to cut him a myrtle branch as was customarily done for brides because this is absolutely prohibited on Shabbat. But with regard to a corpse, what is it that one might do which would be prohibited to do for others? To bring for it a coffin and shrouds. And it teaches that for a corpse, yes, it is permitted, but for another it is not.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאַמַּאי לֵימָא שֶׁאִם יֵשׁ שָׁם מחיצו׳מְחִיצּוֹת מֵבִיא מֵת נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ למיגזא לֵיהּ גְּלִימָא.:

And why is it prohibited to do so for others? Let us say that since one would be permitted to bring these items on Shabbat if there were partitions there, one may wait for nightfall at the edge of the border to bring these items after Shabbat, in accordance with the ruling of Rav Yehuda. The Gemara answers: In the case of a corpse, you also find a case where bringing an item is prohibited under any circumstance, e.g., if one is waiting to cut a garment for the corpse to use as shrouds. There is no permissible way to do that on Shabbat. In that case, it would be prohibited to wait at the edge of the Shabbat boundary for this purpose if not for the fact that it is for the sake of a corpse, as it is a mitzva to attend to the needs of a corpse.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גד
גדא(שבת קנ:) מי משכחת לה למיגד ליה גלימא פי׳ לחתוך וי״א לתפור (ביצה ו) אפילו למיגד ליה גלימא ואפילו למיגז ליה אסא (בבא בתרא לו:) אבל חכמים אמרו עד שיגדוד שלש גדידות וימסוק שלש מסיקות. (בבא מציעא פט) ואלו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנין גודדין בתמרים בוצרין בענבים מוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין שהתורה זכתה להן (א״ב: גודרין כתיב). (כתובות יא) זה מדרש סוף סוף העומד ליגדד כגדוד דמי (בראשית רבה) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות. פירוש כגון גודו אילנא. (עירובין ק) והאיכא קינסי בגידודא ופי׳ בערך גדד:
א. [שניידען, ברעכין, נעהען.]
למיגז ליה גלימא – לתקן לו תכריכין דאין היתר לדבר היום כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מת נמי משכחת לה למגדאא ליה גלימא – וכן נמי לעשות לו ארון. והיינו דקתני מתני׳ להביא לו ארון ותכריכין, כלומר לתקן ולהביא. וכתבו בתוס׳ב דשמעינן מהא שמותר לאדם לילך בשבת לגינתו ולחורבתו שבתוך התחום להחשיך ולתלוש עשבים ושאר דברים הצריכים לו, שלא אסרו למיגז אסא לאחר דלאו כלה, אלא להחשיך על התחום דאינון עובדין דחול אבל להחשיך תוך התחום מותר. והא דאמרי׳ במס׳ עירוביןג ומייתי לה רבינו הגדולד ז״ל לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתחה של מדינה כדי שתחשך ויכנס למרחץ מיד, ההיא משום חשדא, שכל הרואה אותו מטייל ועומד שם מכיר ויודע שלכך הוא מתכוין שיכנס למרחץ ומפני כך אסרוה.
א. כגי׳ הערוך. ובנד׳: למיגזא.
ב. עי׳ תוס׳ ד״ה ואין, ותוספות הרא״ש, וכל הדיבור בר״ן רשב״א וריטב״א.
ג. ערובין לח, ב.
ד. בסוגיין רמז תקע.
ואמאי [ומדוע] ייאסר? לימא [נאמר]: שכן אם יש שם מחיצות — הלא מביא, ואם כן אף כאשר אין מחיצות מותר להחשיך שם כדי להביאת בצאת השבת, לפי כללו של רב יהודה! ומשיבים: במת נמי משכחת לה [גם כן מוצא אתה אותה] אפשרות שהוא מחשיך כדי למיגזא ליה גלימא [לחתוך עבורו גלימה, תכריך] שאין לדבר היתר בשבת כלל, ולכן אסור גם להחשיך על התחום אלא עבור צורך המת שיש בכך מצוה.
And why is it prohibited to do so for others? Let us say that since one would be permitted to bring these items on Shabbat if there were partitions there, one may wait for nightfall at the edge of the border to bring these items after Shabbat, in accordance with the ruling of Rav Yehuda. The Gemara answers: In the case of a corpse, you also find a case where bringing an item is prohibited under any circumstance, e.g., if one is waiting to cut a garment for the corpse to use as shrouds. There is no permissible way to do that on Shabbat. In that case, it would be prohibited to wait at the edge of the Shabbat boundary for this purpose if not for the fact that it is for the sake of a corpse, as it is a mitzva to attend to the needs of a corpse.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲבָל מַחְשִׁיכִין.: ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא אַבְדֵּיל וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב האָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וְכִי תֵּימָא דְּאַבְדֵּיל בִּתְפִלָּה וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל והַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס וְכִי תֵּימָא דְּאַבְדֵּיל עַל הַכּוֹס כּוֹס בַּשָּׂדֶה מִי אִיכָּא תַּרְגְּמָא רַבִּי נָתָן בַּר אַמֵּי קַמֵּיהּ דְּרָבָא בֵּין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ.

We learned in the mishna: But one may wait for nightfall at the Shabbat boundary in order to guard one’s produce. The Gemara asks: And is this the case even if he has not recited the blessing of distinction [havdala] marking the end of Shabbat? But didn’t Rabbi Elazar ben Antigonos say in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that it is prohibited for a person to tend to his weekday affairs after Shabbat before he recites havdala? And if you say that this is referring to a case in which one already recited havdala during prayer, as formulated by the Sages in the blessing of: Who graciously grants knowledge, didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said that one who recites havdala in prayer must still recite havdala over a cup of wine? And if you say that this is an instance in which one already recited havdala over a cup of wine, does one have a cup of wine in the field? Rabbi Natan bar Ami explained this before Rava: They taught this halakha with regard to a unique case in which the edge of the Shabbat boundary was situated among wine presses, and one took wine from the wine press and recited havdala over it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גת
גתא(שבת קנ:) תרגמו ר״נ בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו פירוש בימי הבציר שמצוי יין והבדיל וסלקא שמעתא שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ואפילו לא אמר אלא המבדיל בין קודש לחול דיו וכן אמר רב אשי דהוה בתרא׳ אמרינן מקודש לחול ואפיקנן סלתי כלומר מתעסקין במלאכה ובא רב אשי למעט שאין צ״ל כל ההבדלות אבל צריך להזכיר ברכ׳ ושם ומלכות דלא גרע מברכת מצות וברכת פירות וכן הלכה (משנה פאה ז) כרם רבעי ב״ה אומר כולו לגת. (חגיגה כה:) יניחנה לגת הבאה פי׳ מניחה עם הארץ אצלו לשנה הבאה לשעת הגיתות שנאמן עם הארץ על התרומה (זבחים קיב) פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה. (ובפרק ד׳ בפרה) שרפה חוץ מגיתה או בשתי גיתות או ששרף שתים בבת אחת פסולה פי׳ גומא היא בקרקע צורת גת מתוקנ׳ לשריפת הפרה:
ערך אמן
אמן – (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן (ברכות טז.) לא יעשה עמו באומן (נדרים מא:) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו׳ חבירו (מכות כד) מפני שמאמן את ידו (שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי׳ כשמניחי׳ המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב״ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן (עבודה זרה לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי׳ פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו׳ דגים וחלק אחד מלח ופי׳ מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש׳ הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא (בבא בתרא כ״א) בגמ׳ דחנות שבחצר (שבת קנ) פי׳ שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן (שבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו׳ לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא (גיטין סט) קרנא דאומנא. (מכות טז) פירוש קרן של מקיז דם (א״ב: לשון מקרא זה מעשה ידי אמן):
ערך מד
מדב(בבא מציעא לג.) העוסק במקרא מדה שאינה מדה פירוש העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה מדה ונוטלין ממנה שכר פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הבריתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני (בבא מציעא סא:) במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים פי׳ באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבא לו פחות. פ״א בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בפתיחתא בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ימתכווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת וזו הברייתא (בבא בתרא פט: שבת קנ) שבתה מדהבה אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדוד והבא מדוד והבא ואמרי לה הכי מאד מאד הבא בלא מדה (בויקרא רבה זאת תהיה) שבתה מדהבה מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא. ר׳ אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה. רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא רבנן אמרי על שום רישא דדהבא (חלק צח) אין בן דוד בא עד שיהו כל המדית שוות פי׳ מדות אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה. (בסוף מקואות) מטבילין במקום המדה פירוש עד מקום שחישב לחתכו משם (גיטין סז) א״ר שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ומדה ורגיל ממי ששונה הלכות ומדה ותלמוד ואינו רגיל. פי׳ טוב מי ששונה משניות ומכילתות כלומר מדרשות כעין מכילתא ומרגילין בפיו:
א. [קעלטער וואנע.]
ב. [מאס מעסטען.]
ואע״ג דלא אבדיל – אסיפא דמתני׳ מתמה דקתני ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה.
בין הגיתות שנו – דאיכא כוס בשדה.
ואסור לאדם להתחיל בשום מלאכה אפילו לצאת חוץ לתחום עד שיבדיל גם בתפילה וגם על הכוס. דתנן אבל מחשיך הוא על התחום ומביא פירות בידו, ופריך אע״ג דלא הבדיל האמר ר׳ אלעזרא בן אנטיגנוס אסור לאדם שיעשה חפציו קודם (שיתפלל) [שיבדיל] וכי תימא דמבדיל בתפילה והאמר שמואל המבדיל [וכו׳].
א. לפנינו אליעזר. עי׳ דק״ס אות ר.
אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו – מתוך פירוש הקונטרס משמע לשמור חוץ לתחום וכן משמע פשט המשנה וקשה לרבי מהא דאמר שמואל בגמ׳ מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר ופריך תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים כו׳ והשתא מתניתין גופיה תיקשי ליה דמוכחא מילתא כוותיה דשמואל מדקתני בסיפא כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו יכול אני להחשיך עליו וקא מפרש בגמ׳ דמה שמותר לומר מותר להחשיך וא״כ מדשרינן להחשיך לשמור חוץ לתחום אלמא שרי למימר חוץ לתחום אני הולך למחר דהא בהא תליא והיינו כשמואל ואיני יודע מאי קשיא דאי לאו דשמואל מתני׳ אתיא שפיר דה״א אין לך דבר שלא יהא מותר לאדם לומר על עצמו ואפי׳ אשכור פועלים למחר או אבנה בנין זה יכול לומר בשבת דהוה אמינא דווקא לחבירו אסור לומר שכור לי פועלים למחר דמהני אמירתו אבל על עצמו יכול לומר כל מה שירצה דלא מהני אמירתו וכי תלי אבא שאול ההחשכה ה״מ באמירה לחבירו דיש אסורה ויש מותרת אבל אם איתא לדשמואל פריך שפיר דאסר כל אמירות אפילו על עצמו אלא דווקא לכרך פלוני אני הולך למחר משום טעמא דשאם יש שם בורגנין הולך והשתא פריך כיון דאי לאו האי טעמא הוה אסרת ליה אלא משום האי טעמא דווקא שרית ליה א״כ מתני׳ נמי תשתרי להביא פירות שאם יש מחיצות מביא. נ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אבל מחשיך כו׳ וא״כ מדשרינן להחשיך כו׳ אלמא שרי למימר חוץ לתחום אני הולך מחר כו׳ עכ״ל יש לדקדק לדבריהם דתקשי להו היא גופה בהחשכה דקתני שרי להחשיך לשמור מחוץ לתחום מטעמא דאם יש בורגנין הולך שם א״כ אמאי אינו מחשיך להביא פירות שאם יש מחיצות מביא ואם איכא שום טעמא אחרינא בלשמור מחוץ לתחום א״כ ליכא למשמע מיניה כלל למשרי לומר חוץ לתחום אני הולך למחר ושפיר הוצרך לאקשויי לשמואל ולא אמתני׳ ויש ליישב דודאי אמתני׳ אהחשכה גופה מצו להקשות כן דליכא טעמא בלשמור מחוץ לתחום אלא משום שאם יש בורגנין הולך ולא נקטו בדבריהם אלמא שרי למימר חוץ לתחום אני הולך למחר אלא משום דאהכי מקשה התלמוד אדשמואל ולולי דבריהם הייתי אומר דלק״מ דודאי אמתני׳ ליכא לאקשויי מידי דבמתני׳ לא שרו החשכה אלא דלשמור אפי׳ מחוץ לתחום כיון דהשמירה אפילו מחוץ לתחומו אפשר ע״י אחר דאהכי קאמר כל שאני זכאי באמירתו דהיינו שמור לי פירות שבתחומך כו׳ כדלקמן משא״כ הבאת פירות דאי אפשר על ידי אחר ומהאי טעמא איכא למימר דשרי לומר לחבירו חוץ לתחום אני הולך למחר כיון דאפשר ע״י אחר של אותו תחום משא״כ הבאת פירות אבל לשמואל דלא שרי ליה לומר מחוץ לתחום אני הולך למחר אלא משום שאם יש בורגנין הולך קפריך שפיר דמהאי טעמא נמי איכא למשרי להביא פירות שאם יש מחיצות מביא אבל התוס׳ אין נראה להם לחלק בזה כנראה מדבריהם גם לקמן בד״ה לכרך פלוני כו׳ ודו״ק:
ג שנינו במשנה: אבל מחשיכין על התחום לשמור פירות. ושואלים: ואף על גב [ואף על פי] שלא אבדיל [הבדיל, ברך ברכת הבדלה] במוצאי שבת? והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס משום (בשם) ר׳ אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו של חול במוצאי שבת קודם שיבדיל! וכי תימא [ואם תאמר] מדובר כאן באופן דאבדיל כבר הבדיל] בתפלה בנוסח שהתקינו חכמים להבדיל במוצאי שבת בברכת ״חונן הדעת״ — והאמר [והרי כבר אמר] רב יהודה שכך אמר שמואל: המבדיל בתפלה צריך בכל זאת שיבדיל על הכוס! וכי תימא [ואם תאמר] שמדובר כאן באופן דאבדיל כבר הבדיל] על הכוס, כוס בשדה מי איכא [האם ישנה]?! תרגמא [הסבירה] ר׳ נתן בר אמי קמיה [לפני] רבא : במקרה מיוחד שהיה קצה התחום בין הגיתות ולקח יין מן הגת והבדיל עליו שנו כאן.
We learned in the mishna: But one may wait for nightfall at the Shabbat boundary in order to guard one’s produce. The Gemara asks: And is this the case even if he has not recited the blessing of distinction [havdala] marking the end of Shabbat? But didn’t Rabbi Elazar ben Antigonos say in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov that it is prohibited for a person to tend to his weekday affairs after Shabbat before he recites havdala? And if you say that this is referring to a case in which one already recited havdala during prayer, as formulated by the Sages in the blessing of: Who graciously grants knowledge, didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said that one who recites havdala in prayer must still recite havdala over a cup of wine? And if you say that this is an instance in which one already recited havdala over a cup of wine, does one have a cup of wine in the field? Rabbi Natan bar Ami explained this before Rava: They taught this halakha with regard to a unique case in which the edge of the Shabbat boundary was situated among wine presses, and one took wine from the wine press and recited havdala over it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי זבְּמַעְרְבָא אָמְרִינַן הָכִי הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל וְעָבְדִינַן צוּרְכִּין אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב כָּהֲנָא הֲוָה אָמַר הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל וּמְסַלְּתִינַן סִילְתֵי.:

Rabbi Abba said another explanation to Rav Ashi: In the West, in Eretz Yisrael, we say this at the end of Shabbat: The One who distinguishes between the sacred and the mundane, and then we attend to our needs, as reciting havdala over a cup is unnecessary in order to begin doing labor after Shabbat. It is therefore possible that the mishna addressed a similar case. Similarly, Rav Ashi said: When I was in the house of Rav Kahana, he would say: The One who distinguishes between the sacred and the mundane, at the end of Shabbat, and we would cut wood to burn for light and heat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהא רב אשי דהוא בתרא אמר כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן המבדיל בין קודש לחול ואפכינן סלתי כלומר היינו מתעסקין במלאכה ולא [בא] רב אשי למעט אלא שאינו צריך לומר הבדלות. כאשר חלקו בפרק ערבי פסחים אבל צריך להזכיר ברכה בשם ומלכות דלית גרעה מברכת הפירות וברכת המצות. וכן הלכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המבדיל בין קודש לחול – להיכרא בעלמא ללוות את המלך.
ועבדינן צורכין – ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ״ש דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס.
ומסלתינן סילתי – חוטבין עצים.
ואם אין לו הדס ונר, אומר המבדיל בין קודש לחול וכול׳א ועושה מלאכה. דאמר רב אשי כי הוינן ביה רב כהנא אמרי׳ המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי, כלומר שלא היה לנו מזומן נר והדס (ואינו) [והינו] אומ׳[רים] ברכת המבדיל לחודה על הכוס ועבדינן מלאכה. משום שתורץ בין הגיתות שני⁠[נו] שאין שם נר והדס, אייתי להני עובדי דלא צריכי נר והדס לעניין מלאכהב.
והא דנהגינן (ואם) [וגם] נהגו ראשונים ששמש הכנסת מדליק בבית הכנסת קודם שיבדיל על הכוס, נראה לי [דסמכינן]⁠ג אהא דאמר מר (ברכות יט ע״ב) גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה ואמרינן לאו דלא תסור, והכא משום כבוד הצבור שיושבין בחושך מדליק, ואיסור מלאכה קודם שיבדיל לאו דלא תסור הוא דמדרבנן הוא. ולהכי מדליקין ב׳ נרות אחד לכבוד הצבור ואחד להבדיל, דנר העשוי לכבוד אין מברכין עליוד, אותוה שמדליקין להבדלה כיון דלא איפשר דמצוה לברך על הנר, עת לעשות לה׳ הפרו תורתך.
א. כלומר הברכה בשלמותה וגם על הכוס. עי׳ הערה הבאה.
ב. שיטת רבינו דלהתיר מלאכה בעינן הבדלה גם בתפילה וגם על הכוס. ויחידאה הוא בזה [ואולם עי׳ בר״ן על הרי״ף דס״ד רע״ב]. עי׳ טוב״י סי׳ רצט. ומפרש רבינו שמה שתירצו בגמ׳ בין הגיתות שנו, נשאר גם למסקנא, ומה שהביאה הגמ׳ דברי ר׳ אבא ורב אשי דאמרינן ברוך המבדיל ועבדינן צורכין, לא כדי לומר דסגי בברוך המבדיל בלא שו״מ [כשי׳ רש״י ודעימיה] או דסגי במטבע קצר ובלא כוס [כשי׳ בה״ג ודעימיה] כי רבינו מפרש שהם אמרו הברכה בשלמותה אלא שלא היה להם הדס ונר, וא״כ למאי מייתי להו, וע״ז קאמר רבינו משום שתורץ וכו׳.
ג. כ״נ להשלים. בכתה״י חָלק כדי מילה.
ד. כדלעיל סי׳ קפח (ראב״ן ברכות נ״ג:).
ה. ולכן גם אותו וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במערבא אמרי המבדיל בין קדש לחול ועבדינן צרכין. פירש רבינו שלמה ז״ל בלא הזכרת השם להכירא בעלמא. והרב אלפסי פירש בהזכרת השם בא״י אמ״ה המבדיל בין קדש לחול, ואינו אומר בין אור לחושך ושאר הבדלות.
אמרינן המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן סילתי. פירש רש״י ז״ל: המבדיל בין קודש לחול להיכרא ללוות את המלך, ועבדינן צורכין ואח״כ אנו מברכין על הכוס. נראה שהוא ז״ל מפרש לה לזו בלא שם כלל, ואינו אומר אלא כך המבדיל בין קודש לחול ומיד עושה צרכיו ובלבד שהבדיל בתפילה. אבל הרי״ף פירשה בשם, ונראה שהוא ז״ל מפרש גם כן בכוס וכרב נתן בר אמי דתרגמא קמי דרב דוקא בין הגתות. ונראה לי כן ממה שכתב הרי״ף בפסחים בפרק ערבי פסחים (פסחים קד.) דרב אשי ורב כהנא ורבא אית להו דאין צריך לומר אלא הבדלה אחת כהבדלתו של ר׳ יהודה הנשיא דאלמא זאת הבדלה הבדלה גמורה היא ובכוס, דאי לא, דלמא כי הכא דלא צריכא תלתא עד דמבדיל על הכוס. וכדברי רש״י ז״ל מסתברא, דאם איתא דרב אשי אתא לאשמועינן דעד דמבדיל על הכוס לא עבדינן צרכין, הוי ליה למימר כי הוינא בי רב כהנא אמרינן הבדלה על הכוס ואפכינן סלתין. כך נראה לי.
הסבר אחר אמר ליה [לו] ר׳ אבא לרב אשי: במערבא אמרינן הכי [במערב, בארץ ישראל אומרים אנו כך] לאחר צאת השבת: ״המבדיל בין קודש לחול״ ועבדינן צורכין [ואנו עושים צרכינו], ואין צורך בהבדלה על הכוס כדי להתיר לעשות מלאכה, וייתכן איפוא שהמשנה מדברת במקרה כגון זה. וכעין זה אמר רב אשי: כי הוינא בי [כאשר הייתי בבית] רב כהנא ראיתי כי הוה אמר [היה אומר] בצאת השבת ״המבדיל בין קודש לחול״ ומסלתינן סילתי [והיינו חותכים עצים] להארה ולהסקה.
Rabbi Abba said another explanation to Rav Ashi: In the West, in Eretz Yisrael, we say this at the end of Shabbat: The One who distinguishes between the sacred and the mundane, and then we attend to our needs, as reciting havdala over a cup is unnecessary in order to begin doing labor after Shabbat. It is therefore possible that the mishna addressed a similar case. Similarly, Rav Ashi said: When I was in the house of Rav Kahana, he would say: The One who distinguishes between the sacred and the mundane, at the end of Shabbat, and we would cut wood to burn for light and heat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כֹּל שֶׁאֲנִי וְכוּ׳.: (אִיבַּעְיָא לְהוּ) אַבָּא שָׁאוּל אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרֵישָׁא קָאֵי אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים לְהָבִיא פֵּירוֹת

We learned in the mishna: Abba Shaul stated a general principle: With regard to anything that I am permitted to discuss on Shabbat, I am permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary for its sake. The Gemara raises a dilemma: To which part of the mishna did Abba Shaul’s statement refer? If you say that it relates to the first clause of the mishna, which taught: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or to bring produce,
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלל אמר אבא שאול. כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. והוצרכנו לדקדק לידע באיזה בבא דמתניתין אמר אבא שאול כלל זה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אהייא – קאי ומשוי כללא.
אי נימא ארישא – דקתני ת״ק לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה כללא א״כ דכללא לאיסורא ה״ל למימר בהדיא כל שאינו זכאי באמירה כגון אלו שאינו רשאי לומר לחבירו שכור לי פועלים או הבא לי פירות למוצאי שבת אינו רשאי להחשיך מיבעי ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — מותר להחשיך עליו. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: אבא שאול אהייא [על איזה] חלק מן המשנה מוסבים דבריו? אילימא ארישא קאי [אם תאמר כי על ראש המשנה הוא עומד, מתייחס] ששנינו בה: ״אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות״ — הלא
We learned in the mishna: Abba Shaul stated a general principle: With regard to anything that I am permitted to discuss on Shabbat, I am permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary for its sake. The Gemara raises a dilemma: To which part of the mishna did Abba Shaul’s statement refer? If you say that it relates to the first clause of the mishna, which taught: One may not wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to hire workers or to bring produce,
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קנ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קנ:, ר׳ חננאל שבת קנ:, רי"ף שבת קנ: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קנ:, רש"י שבת קנ:, ראב"ן שבת קנ: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קנ:, ספר הנר שבת קנ: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ההשלמה שבת קנ: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קנ:, רמב"ן שבת קנ: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קנ: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קנ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת קנ:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קנ:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קנ:, אסופת מאמרים שבת קנ:

Shabbat 150b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 150b, R. Chananel Shabbat 150b, Rif by Bavli Shabbat 150b, Collected from HeArukh Shabbat 150b, Rashi Shabbat 150b, Raavan Shabbat 150b, Tosafot Shabbat 150b, Sefer HaNer Shabbat 150b, HaHashlamah Shabbat 150b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 150b, Ramban Shabbat 150b, Rashba Shabbat 150b, Meiri Shabbat 150b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 150b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 150b, Steinsaltz Commentary Shabbat 150b, Collected Articles Shabbat 150b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144