×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מְדוֹד וְהָבֵא וְאִיכָּא דְאָמְרִי שֶׁאָמְרָה מְאֹד מְאֹד הָבֵיא בְּלֹא מִדָּה.
Measure and bring a lot of money, has ceased. And some say that the meaning of the statement is that this nation said: Bring very, very much, without measure.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת כג:ג} מתני׳ לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו1 פועלים בשבת אין2 מחשיכין על התחום בשבת לשכור לו פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבה שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו:
{בבלי שבת קנ ע״א} גמ׳ תניא לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ר׳ יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כר׳ יהושע בן קרחה ואמ׳ רבה בר בר חנה3 מאי טעמיה דר׳ יהושע בן קרחה4 דאמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר5 והני מילי דבר הרשות הוא דאסור אבל דבר6 דמצוה מותר דאמר קרא ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרים:
רב חסדא7 ורב המנונא דאמרי תרויהו חשבונות של-מצוה מותר לחשבן בשבת: [ואמר ר׳ אלעזר8 פוסקין צדקה לעניים בשבת9] ואמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת ואמר רבי יעקב אמר ר׳ יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת ואמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן הולכין לתרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ואני שמואל אומר דהכא10 לא גרסינן בשבת דאפילו בחול איצטריך למשרי משום פיקוח רבים דאי לאו פיקוח אסור למיזל כדאמרינן במסכת ע״ז משום דכתיב ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב11.
ותאנא דבי מנשה משדכין על התינוקת12 ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות:
{בבלי שבת קנ ע״א-ע״ב} אמר רב יהודה אמר שמואל חשבונות של מה לך ושל מה בכך13 מותר לחשבן בשבת תניא נמי הכי14 חשבונות שעברו וחשבונות שעתידין להיות אסור לחשבן בשבת וחשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר בשבת15 ורמינהי מחשבין חשבונות שאינן צריכין ואין מחשבים חשבונות שצריכין16. כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים הוצאתי17 על שדה זו וכך וכך דינרין18 הוצאתי על דירה זו אבל לא יאמר [כך וכך הוצאתי]⁠19 כך וכך אני עתיד להוציא ולטעמיך תיקשי לך היא גופה אלא לא קשיא הא דאיכא אגִירֵי דְאַגִירֵי גביה הא דליכא אגירי דאגירי גביה 20אי איכא אגירי דאגירי גביה אפילו חשבונות שעברו נמי אסור לחשבן דהא קבעי למידע כמה באעי למיהב21 להו והוו להו חשבונות שצריכין ואסור ואי ליכא אגירי דאגירי גביה הוו להו חשבונות שאינן צריכין ושרי.
1. לשכור לו: ריבב״ן, דפוסים: שכור לי.
2. אין: רמב״ם פיהמ״ש: ״ואין״.
3. ריבב״ן נוסף: ״אמ׳ ר׳ יוח׳⁠ ⁠״ (כבמאמר הסמוך לפניו), וכן בעתים (השלמה מהלכות שבת, שחסר בסוף כ״י מונטיפיורי, ממנו נדפס העתים (תרס״ג). פורסם ע״י י״ל זלוטניק, סיני טז, תש״ה, עמ׳ קכ-קלח, מדפי גניזה).
4. ואמ׳ רבה...קרחה: חסר בדפוסים, וכן מקוצר גם בכתבי-יד של ה״ג.
5. הרהור מותר: וכן בה״ג, ר״ח, עתים. דפוסים: מחשבה מותרת.
6. דבר, דבר: ריבב״ן, עתים, דפוסים: דיבור, דיבור.
7. חסדא: וכן בשאילתות, בה״ג ומתיבות, וכן במקביל בכתובות ה ע״א. עתים: ״ששת״. ראה מנחות טז ע״ב, סנהדרין לג ע״א וברי״ף שם פרק ד (דף יא ע״ב).
8. רב אלעזר: דפוס קושטא: רב חסדא.
9. ואמר רב חסדא…בשבת: חסר בכ״י א, (אולי ע״פ הדומות). הושלם ע״פ ריבב״ן, גפד, גצג, דפוסים, וכן בעתים.
10. ואני שמואל אומר דהכא: דפוס קושטא: אמר ר׳ שמואל אמר רחבה.
11. ואני...ישב: זו הגהת רשב״ם שחדרה לדפוסים.
12. תינוקת: כך בכל כתבי היד, דפוס קושטא, ובשאילתות (סוף קיא), עתים. דפוסים: ״תינוקות״, וכן בר״ח ובכתבי יד של ה״ג ורמב״ם משנ״ת הל׳ שבת כד:ה. (ראה לעיל במקבילה שבפרק א, ה ע״ב בדפי הרי״ף).
13. מה לך, מה בכך: גפד, כ״י א לפני הגהת המנקד: ״מלך, מה בכך״. וכן בעתים בשם ״אית דגרסי״: ״מלך, הילך״. בר״ח: ״מי-לך״ (ושם פירש: ״מילך. אורחין, כדכ׳ ״ויבא הלך לאיש העשיר״).
14. תניא נמי הכי: ריבב״ן, דפוסים, עתים. חסר בכ״י א.
15. וחשבונות...בשבת: ריבב״ן, דפוסים, וכן בעתים: ״וחשבונות... לחשבן בשבת״. חסר בכ״י א.
16. שצריכין: עתים: ״הצריכין״
17. הוצאתי: דפוסים: השכרתי.
18. דינרין: חסר בריבב״ן, דפוסים, עתים.
19. כך וכך הוצאתי: חסר בכ״י א. הושלם ע״פ גצג, ריבב״ן, דפוסים, עתים.
20. גצג מציין כאן: ״פי׳⁠ ⁠״.
21. למיהב: דפוס קושטא: למיכתב. גצג, ריבב״ן, דפוסים, עתים: ״למיתב״. ר״ח:״הנשאר עליו״.
מדוד – מעות ודינרי זהב והבא.
מתני׳ לא ישכור אדם פועליןא בשבת וכו׳
רחז״ל: ואקשי׳ עלה מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו. ובא ר׳ פפא לאוקומה [למתניתין בחבירו גוי. רב אשי אמר אפילו תימא בחבירו ישראל, הא קמ״ל]⁠ב לישכורג פועלין הוא דלא יאמ׳ לו, אבל אומ׳ לו הנראה שתעמוד עמי לערב. כלומ׳ אסור שיאמ׳ לחבירו בפירושד שכורה לי פועלין או כיוצא בו, אבל אם יאמ׳ לו הנראה שתעמודו ובדעתו שיאמ׳ לו לערב (לערב) שכורז לי פועלין או עשה לי אותהח מלאכה כך וכך מותר, כר׳ יהושע בן קרחה. ואמ׳ ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהושע בן קרחה. (ואמ׳ ר׳ יוחנן הלכ׳ כר׳ יהושע בן קרחה)
רשצז״ל: אין מחשיכין על התחום, לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב בצאת השבתט למקום הפועלין או לפרדס להביא פירות, שכלי שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו.
אבל מחשיך הוא, להיותו קרוב לצאת לשמור פירות,⁠כ דזהל דבר המותרמ לשמור פירותנ אם היו בתוך תחומו.
ומביא פירות בידו, הואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך.
כלל אמ׳ (אבה) [אבא]ס שאול, נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בזה. ולקמן מפורש בגמ׳ לאיתויי מאי.
כל שאני זכאי באמירתו, שאני רשאי (לאומרן לחבר אומ׳) [לאומרו לחבירו או]⁠ע לגוי בשבת לעשותו במוצאי שבת רשאי אני להחשיך עליו.
מאי שנא הוא מאי [שנא]פ חברו וכו׳, (וכשבאה) [ופשיטא]⁠צ דכיון דאמ׳ לא ישכור הוא הדין דלא יאמ׳ לחבירו דהא יש⁠[׳]⁠ק הוא כמותו ולא מצי (לאוגרינהי) [לאוגרינהו].⁠ר
אמירה לגויש שבות, וכבר סתמה ר׳ במתני׳ת נכרי שבא לכבות אין אומ׳ לו כבה ואל תכבה.⁠א
קמ״ל,ב משנה יתירה בהדיא (היא) [הוא]⁠ג דלא לימ׳ ליה אבל (סתמה) [סתמא]⁠ד שרי למימר ליה.⁠ה
הנראה, עכשיו נראה (את) [אם]⁠ו תעמד עמי לערב אוז תבוא אלי לכשתחשוך,⁠ח ושניהן יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו, וכיון שלא מפרש בהדיא שרי (כד) [כד]⁠מפרשט טעמ׳ לקמן דיבור אסור הרהור מותר.
מפקיחיןי פיקוחכ נפש בשבת,ל פיר׳ בדבר שיש בו סכנה.
לפקח על עסקי רבים בשבת, פיר׳ (כפיקוח) [בפיקוח] רביםמ (כיון) [כגון]⁠נ לרשות.
תרטיאות וקרקסיאות,סע פיר׳ (תרטיאין) מיני⁠(ן)⁠פ פלאטין [הן].⁠צ
וכסילקאות,ק הן (שנאספיך) [שנאספין]⁠ר שם לבית (העיר) [הועד].⁠ש
ללמדו אומנות, דהא נמי מצוה הוא שכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות.
חשבונות של מלך, פיר׳ של עצה שאינו שלו ואין צורך בהן,⁠ת כגון הרוצה לבנות בית כך וכך צריך להוציא. (ולו) [ולי]⁠א נראה כמו (מהלך) [מה לך]⁠ב ולחשבונות הללו הרי אין בהן צורך לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרשית.
(ושלמה ברך) [ושל מה בכך],ג כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו כגון כך וכך (כך וכך) הוצאתי בבנין זה.
חשבונות שעברו, (לה) [לק]⁠מןד מוקים לה דלא (עבדו) [עברו לגמרי]⁠ה שעדיין שכר הפועלין עליו שלא נתנו להם, (שלמה) [של מה]⁠ו בכך (שעמדו) [שעברו]⁠ז לגמרי ואין שכר פועל⁠[ין]⁠ח עליו.
[דף קנ:]
כך וכך הוצאתי, אלמ׳ (עבדו) [עברו]⁠ט מותרין.
תיקשיי לך היא גופה,כ בריתא קמיתא רישא (ד)⁠קתני (שעבדו) [שעברו]⁠ל אסורין וסופה (ד)⁠קתני (שלמה) [של מה]⁠מ בכך מותרין דהיינו (עבדו) [עברו].⁠נ עד הנה מדברי רשצז״ל.
[דף קנ.]
רחז״ל: חשבונות (שלמה) [של מה]⁠ס לך, פיר׳ מהלך,⁠ע אורחים כדכ׳פ ויבא הלך לאיש העשיר. כלומ׳ מותר לאדם למנותצ אורחותיו נ״אק אורחיןר הקרואים להסב אצל סעודהש (וכדכ׳) [וכד]⁠תנןת מונה אדם את אורח⁠(ות)⁠יוא ואת פרפרותיו.⁠ב
פיר׳ חשבונות (שלמה) [של מה]⁠ג בכך, כמו שיחשובד אדם חשבון כגוןה חיילות המלך כך וכךו אלף וכיוצא בו, אומ׳ לו ומה בכך, כלומ׳ ומה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה, כגון אלו [מותר]⁠ז לומ׳ח בשבת. וזה הוא שאומ׳ מחשבין חשבונות שאין צריכין
א. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו, פועלים.
ב. ד׳.
ג. בד׳, דלשכור.
ד. ב׳ המילים ליתא בד׳. ונראה להוסיף כד׳, לערב לך.
ה. בד׳, לשכור.
ו. נראה להוסיף כד׳, עמי לערב.
ז. בד׳, לך לשכור.
ח. בד׳ ליתא.
ט. בד׳ ליתא לב׳ המילים.
י. בד׳ מוסיף, דבר.
כ. בד׳, פירותיו.
ל. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, וזה.
מ. בד׳ מוסיף, בשבת.
נ. בד׳, פירותיו.
ס. ד׳.
ע. ר״נ.
פ. כלפנינו. ולפנינו, ומ״ש.
צ. ד׳.
ק. כד׳ = ישראל.
ר. ד׳.
ש. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, לנכרי.
ת. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, למתני׳.
א. בד׳ ליתא לב׳ המילים.
ב. בד׳ מקדים, הא.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, ליה למימר.
ו. ד׳.
ז. בד׳, או.
ח. נדצ״ל כד׳, לכשתחשך.
ט. ד׳.
י. לפנינו, מפקחין.
כ. כ״ה לפנינו. ובד׳, פקוח.
ל. כרי״ף. ולפנינו מקדים, ופיקוח רבים.
מ. ב׳ המילים אינם בד׳.
נ. ד׳.
ס. בר״פ, לתרטיאות ולקרקסיאות. ובד׳, טרטייאות וקרקסאות.
ע. כסדר ב׳ הדיבורים בד״ס רש״י. ובד׳ גריס, טרטייאות וקרקסאות ובסילקאות, מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד.
פ. ד׳.
צ. ד׳.
ק. נדצ״ל כד׳, ובסילקאות.
ר. נ״י.
ש. נ״י.
ת. כ״ה בנ״י. ובד׳, צריך בכך.
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. ד׳.
ט. ד׳.
י. בד׳, תקשי.
כ. כ״ה ברי״ף. ובד׳, גופא.
ל. ד׳.
מ. ד׳.
נ. ד׳.
ס. לפנינו. ובד׳, של מילך.
ע. בד׳, מילך.
פ. ש״ב י״ב ד׳.
צ. נדצ״ל כד׳, לחשב.
ק. בד׳ ליכא ב׳ המילים.
ר. כיוצ״ב בד׳. ויתכן דצ״ל כערוך ערך חשב ב׳, אורחיו.
ש. בד׳, אצלו בסעודה.
ת. ד׳. קמח:
א. ד׳.
ב. כ״ה לפנינו. ובד׳, פרפריותיו.
ג. ד׳.
ד. נדצ״ל כד׳, שיחשב.
ה. בערוך מוסיף, חשבונות.
ו. בערוך מוסיף, הוצאות המלך.
ז. ד׳.
ח. ליתא בד׳.
הא דתנן אין מחשיכין על התחום להביא פירות, אוקימנא בפירות מחוברין, אבל בפירות תלושין מחשיכין, שאם יש מחיצות מביא.
מדוד והבא כו׳. שדרך המעות ליתן במנין אבל הם אינן מבקשין במנין שהוא טורח גדול בהרבה מעות אלא מבקשים הרבה בדרך מדה ומ״ד שאמרה מאד הבא בלא מדה היינו דכ״כ מבקשין בהרבה מעות דאפי׳ מדה אין להם וק״ל:
מדוד והבא ממון רב. ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שמשמעות הכתוב היא שאמרה ״מאד מאד הביא בלא מדה״.
Measure and bring a lot of money, has ceased. And some say that the meaning of the statement is that this nation said: Bring very, very much, without measure.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) {דניאל ד׳:ל״ג} וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא מְלַמֵּד שֶׁרָכַב עַל אֲרִי זָכָר וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ לְקַיֵּים מַה שנא׳שֶּׁנֶּאֱמַר {ירמיהו כ״ז:ו׳} וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעׇבְדוֹ.:

The Gemara cites another verse pertaining to Nebuchadnezzar: “And surpassing greatness was added unto me” (Daniel 4:33), about which Rav Yehuda said that Rav Yirmeya bar Abba said: This teaches that Nebuchadnezzar rode atop a male lion and tied a serpent to its head, fulfilling what was said of him: “And the beasts of the field I have also given him to serve him” (Jeremiah 27:6).
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבו יתירה הוספת לי – לאחר שהיה ז׳ שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן ומהו התוספת שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקשר תנין בראשו כו׳. דתנין שהוא נחש בכלל חיה הוא שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה ופירש״י תנין בראשו נחש גדול בראשו של ארי כו׳ ע״ש ועי״ל בראש עצמו דנעשה לו תנין כמין כתר לראשו והכוונה בו שרכב על ארי כי הוא מזלו של נ״נ כמ״ש עלה אריה מסבכו וע״כ נחרב הבית על ידו בחודש אב שמזלו אריה ותנין שעל ראשו הוא רמז על נחש הקדמוני שהוא מזלו וכחו של עשו אשר בית שני נחרב ע״י וכבר כתבנו דשני החורבנות כאחת הם תחלת החורבן ע״י נ״נ בבית ראשון וסוף החורבן ע״י זרעו של עשו בבית שני וכן נזכרו במפלתם לעתיד במזמור על נהרות בבל וגו׳ אשרי שיאחז ונפץ וגו׳ זכור ה׳ לבני אדום וגו׳ ודו״ק:
ועוד על נבוכדנצר, נאמר בו ״ורבו יתירה הוספת לי״ [וגדולה יתירה נוספה לי] (דניאל ד, לג), ועל כך אמר רב יהודה שכך אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב נבוכדנצר על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, וכל זה לקיים את מה שנאמר בו: ״וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו״ (ירמיה כז, ו).
The Gemara cites another verse pertaining to Nebuchadnezzar: “And surpassing greatness was added unto me” (Daniel 4:33), about which Rav Yehuda said that Rav Yirmeya bar Abba said: This teaches that Nebuchadnezzar rode atop a male lion and tied a serpent to its head, fulfilling what was said of him: “And the beasts of the field I have also given him to serve him” (Jeremiah 27:6).
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אלֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים באֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵּירוֹת גאֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמוֹר וּמֵבִיא פֵּירוֹת בְּיָדוֹ כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כׇּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו.:

MISHNA: A person may not hire workers on Shabbat to work for him after Shabbat because even speaking about weekday matters is prohibited on Shabbat. Similarly, a person may not tell another on Shabbat to hire workers for him. One may not even wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to leave the boundary immediately after Shabbat to hire workers for himself or to bring produce from his field. But he may wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to guard his produce that is outside the Shabbat boundary, and he may then bring produce back in his hand, since he did not initially intend to wait at the edge of the boundary for this purpose. Abba Shaul stated a general principle: With regard to anything that I am permitted to discuss on Shabbat, I am permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary for its sake.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו שכור לי פועלים.
גמ׳ ואקשינן עלה מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ לא ישכור אדם פועלים – דכתיב (ישעיהו נח) ממצוא חפצך.
ולא יאמר לחבירו כו׳ – בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול.
אין מחשיכין על התחום – לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו.
אבל מחשיך הוא – להיות קרוב לצאת לשמור פירותיו וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו.
ומביא פירות בידו – הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך.
כלל אמר אבא שאול – נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו ולקמיה מפרש לאתויי מאי.
כל שאני זכאי באמירתו – שאני רשאי לאומרו לחבירו או לנכרי בשבת לעשות למוצאי שבת רשאי אני להחשיך עליו.
(3-5) סימן שפה
לא ישכור אדם פועלין בשבת. ולא יאמר לגוי שכור לי פועלין. וגם לחבירו ישראל לא יאמר שכור לי פועלין לערב. [אבל] אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב אע״פ שבדעתו אישכור לו פועלין לערב או עושה לו מלאכה, דתניא ר׳ יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ואמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהושע בן קרחה ומפיק טעמא ממצוא חפצך ודבר דבר דיברב אסור הירהור מותר.
א. לשון ר״ח: ובדעתו שיאמר לו לערב לך שכור לי פועלים או עשה לי מלאכה. ועד״ז יש להגיה כאן.
ב. כך בד״פ וכנראה נשתבש מ׳דיבור׳. בכתה״י דבר. וכ״ה בכת״י אוק׳ של הגמרא.
1ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות – השתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי׳ ולהביא פירו׳ וקשה לרבי דבסוף פ׳ בכל מערבין (עירובין דף ל״ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי׳ בפ״ק דמגילה (דף ו:) ה׳ מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ״כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ״ר.
1. תוס׳ ד״ה ״ואין מחשיכין״ מופיע בדפוס וילנא בדף ק״נ:.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ו. לא ישכור אדם פועלים. שיפסוק לו דמים כך וכך אתן לך. ולא מיבעיא [לישראל] דאסור, אלא אפי׳ לגוי אסור לומר לחבירו שכור לי פועלים למחר שיעשו מלאכתי, או אפי׳ שיביאו לו פירות מחוץ לתחום, דליכא אלא איסורא דרבנן, ו⁠(ה)[ב]⁠אמירה נמי ליכא איסורא דאורייתא, דאמירה לגוי שבות הוא, שלא תאמר גזירה לגזירה היא, קמ״ל דכחד גזירה הוא.
ואין מחשיכין על התחום. אין הולכין בשבת סמוך לתחום, כדי שיהיה מזומן שתיכף שיחשיך יוכל לשכור פועלים, ולהביא פירות, שהם חוץ לתחום אסור, דגזרינן שמא יצא חוץ לתחום, כיון שהולך לשם על שום זה המעשה, שמא ישכח ויצא, או שמא יביא פירות בידו.
אבל מחשיך הוא לשמור. שדותיו שהם תוך התחום, ותיכף שיחשיך יביא משם פירות, בין שהם מחוברין בין תלושין, (תכף שיחשיך), ולא מצרכינן ליה שיתעכב שם בכדי שילך לשם משחשיכה, כי היכי דלא ליהני ממעשה שבת, שהלך שם בשבת ושמר השדה וכל אשר בו.
כלל אמר אבא שאול וכו׳. קאי אתנא קמא דקא אסר כל החשיכה, ולא מפליג בין החש⁠(י)⁠כה של מצוה לחש⁠(י)⁠כה של רשות, ובא אבא שאול ואמר נקוט האי כללא בידך, כל דבר שמותר לאמר לחבירו בשבת לעשותו אחר השבת, מותר גם לטרוח בו בשבת, וכיון שמותר לומר לחבירו לדבר מצוה תיכף שיחשך לך למקום פלוני להביא ארון ותכריכין למת, או להביא הדס כדקתני בברייתא, כמו כן מותר להחשיך על התחום שיטרח בשבת לילך עד סוף התחום, שיהיה מזומן תיכף שיחשך. וסיפא דקתני מחשיכין על התחום [לפקח] על עסקי המת ועל עסקי כלה, אבא שאול הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה השלישית לא ישכור אדם פועלים בשבת לא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלים אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו זכאי אני להחשיך עליו אמר הר״ם פי׳ הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לו לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי בשמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף התחום שבת וישב בתוך התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהם אסורים לעשותם בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתו׳ עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה הדבור חפצי שמים כגון שידבר אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי ההשתדלות באלה הדברים כלם מצוה:
אמר המאירי המשנה השלישית והיא מענין מה שלפניה לא ישכור אדם פועלים בשבת לצורך מלאכת מחר והשכירות הוא שיפסוק להם דמים כך וכך אתן לכם ולא יאמר לחבירו לשכור לו ופי׳ בגמ׳ אף לחבירו גוי אלא שהקשו עליה אמירה לגוי שבות היא כלומר ואף זו כבר למדנוה מנכרי שבא לכבות כך פירשוה גדולי הרבנים ונראה לשיטתם שאף בדבר שאם יעשנו הוא בעצמו אין בו אלא שבות אמירה לגוי אסורה בו שהוא שבות דשבות ומ״מ י״מ אותה בתמיהה אמירה לגוי שבות היא כלומר אמירה לגוי בדבר שאף לישראל אין בו אלא שבות שבות היא ולשיטה זו מותר לומר לגוי לשכור לו לצורך מחר וכבר הארכנו בדין שבות דשבות בפרקים שעברו ומ״מ חזרו בגמ׳ ופירשוה בחבירו ישראל ולהשמיענו מתוך איסורו היתר לומר הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר לכשתחשך אע״פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו היא הואיל ואין מפרש לו כן להדיא מותר שאין זה אלא כעין הרהור למלאכה ודבור אסור הרהור מותר:
ואין מחשיכין על התחום והוא שילך בשבת עד סוף התחום כדי שבשעה שתחשך יהא קרוב לפועלים וישכרם מיד או שיהא קרוב לפרדס ויביא משם פירות ופירשוה בגמ׳ בפירות המחוברים שמאחר שאסור לו לקצצן בשבת וכן בפועלים אסור לשכרם בשבת אף הוא אסור להחשיך עליהם אבל פירות תלושים הואיל ואלו היו שם מחיצות היתה הבאתם מותרת בשבת אף הוא מותר להחשיך עליהם אבל מחשיך הוא לשמור ר״ל להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו שהרי שמירת פירות מותרת בשבת אלו היה שם עירוב והרי הוא רשאי לומר לחבירו שמור לו פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וכל שהוא זכאי בו זכאי הוא בהחשכתו ומביא פירות אפי׳ מן המחוברים הואיל ולא היתה עיקר כוונתו לכך:
כלל אמר אבא שאול להוסיף כל הדומים לאלו כל שאני זכאי בשבת באמירתו אם לגוי אם לחברו ישראל לעשותו למוצאי שבת או בעשייתו זכאי אני להחשיך עליו ואבא שאול אינו חולק על תנא קמא אלא שנותן כלל להוסיף כל כיוצא בו:
משנה מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין אמר הר״ם פי׳ לפקח פירושו בזה המקום לשאול ולחקור עסקי כמו צרכי ארון ארון עץ תכריכין ידוע והם הבגדים שבהם נקבר המת:
א משנה לא ישכור אדם פועלים בשבת שיעשו מלאכתו לאחר השבת, לפי שאף דיבורי חול אסורים בשבת. וכן לא יאמר אדם לחבירו בשבת לשכור לו פועלים. אף אין מחשיכין לשהות סמוך למוצאי שבת על קצה התחום של שבת, כדי שיוכל מיד עם יציאת השבת ללכת מחוץ לתחום לשכור לו פועלים וכן להביא פירות, אבל מחשיך הוא על התחום כדי לשמור פירות שמחוץ לתחומו, וכמו כן הוא מביא מלכתחילה פירות בידו אם לא נתכוון מתחילה להחשיך על קצה התחום לשם כך. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — רשאי אני להחשיך עליו.
MISHNA: A person may not hire workers on Shabbat to work for him after Shabbat because even speaking about weekday matters is prohibited on Shabbat. Similarly, a person may not tell another on Shabbat to hire workers for him. One may not even wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to leave the boundary immediately after Shabbat to hire workers for himself or to bring produce from his field. But he may wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary in order to guard his produce that is outside the Shabbat boundary, and he may then bring produce back in his hand, since he did not initially intend to wait at the edge of the boundary for this purpose. Abba Shaul stated a general principle: With regard to anything that I am permitted to discuss on Shabbat, I am permitted to wait for nightfall at the edge of the Shabbat boundary for its sake.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: (פְּשִׁיטָא) מ״שמַאי שְׁנָא הוּא ומ״שוּמַאי שְׁנָא חֲבֵירוֹ אָמַר רַב פָּפָּא חָבֵר גּוֹי1 מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי דאֲמִירָה לְגוֹי2 שְׁבוּת.

GEMARA: The beginning of the mishna taught that one may not hire workers on Shabbat, and one may not tell another to hire workers for him. The Gemara finds this puzzling and states: This is obvious. What is the difference between him and another? Just as he is prohibited from hiring workers on Shabbat, others are also prohibited from doing so. Rav Pappa said: Another is referring to a gentile. Rav Ashi strongly objects to this: This is itself a prohibition, for telling a gentile to do something that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic prohibition.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובא רב פפא לאוקמיה למתני׳ בחבירו נכרי. רב אשי אמר אפילו תימא בחבירו ישראל הא קא משמע לן דלשכור פועלים הוא דלא יאמר לו אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב כלומר אסור שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או כיוצא בו. אבל אם יאמר לו הא נראה שתעמוד עמי לערב ובדעתו שיאמר לו לערב לך לשכור לי פועלים או עשה לי מלאכה כך וכך מותר כר׳ יהושע בן קרחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאי שנא כו׳ – ופשיטא דכיון דאמר לא ישכור ה״ה לא יאמר לחבירו דהא ישראל הוא כמותו ולא מצי לאוגרינהו.
אמירה לנכרי שבות – וכבר סתמה רבי למתני׳ נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

מה לי הוא ומה לי חבירו – ואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר ליה שכור לי פועלים למחר וי״ל דא״כ מאי איריא חבירו אפי׳ הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אלא משום דשאם יש בורגנין הולך הא לאו הכי לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מה לי כו׳ וי״ל דא״כ מאי אריא חבירו אפי׳ הוא כו׳ דשאם יש בורגנין הולך כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דהך מלתא ממשנה יתירא לא הוי ליה לאשמועינן בחבירו אלא אפילו באיהו גופיה אבל למאי דמסיק דהא קמ״ל כו׳ אבל יאמר אדם לחבירו הנראה כו׳ הך מלתא ודאי לא שייכא באיהו גופיה וק״ל:
גמ׳ חבר נכרי. עי׳ סוכה דף לט ע״א תוס׳ ד״ה הלוקח ועי׳ מג״א סימן תק ס״ק ג:
ב גמרא שנינו בתחילת המשנה שלא ישכור אדם פועלים בשבת, וכן לא יאמר לחבירו לשכור לו. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! מאי שנא [במה שונה] הוא ומאי שנא [ובמה שונה] חבירו? שאם אסור לאדם לשכור פועלים — הרי גם לחבירו אסור! אמר רב פפא: מדובר כאן בחבר גוי. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: הלא דבר זה אסור מצד עצמו, שכן אמירה לגוי לעשות דבר האסור לישראל אף היא אסורה משום שבות!
GEMARA: The beginning of the mishna taught that one may not hire workers on Shabbat, and one may not tell another to hire workers for him. The Gemara finds this puzzling and states: This is obvious. What is the difference between him and another? Just as he is prohibited from hiring workers on Shabbat, others are also prohibited from doing so. Rav Pappa said: Another is referring to a gentile. Rav Ashi strongly objects to this: This is itself a prohibition, for telling a gentile to do something that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרההשלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אֲפִילּוּ תֵּימָא חֲבֵירוֹ יִשְׂרָאֵל הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ שְׂכוֹר לִי פּוֹעֲלִים האֲבָל אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב ומתני׳וּמַתְנִיתִין מַנִּי כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה דְּתַנְיָא לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לְעֶרֶב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב.

Rather, Rav Ashi said: Even if you say that it is referring to another Jew, it can be said that the novel element of this ruling is not the statement itself but what can be derived from it. This is what it is teaching us: One may not say to another explicitly on Shabbat: Hire workers for me, but one may say to another: Does it seem that you will join me this evening? This is permitted even though both of them understand that the questioner intends to hire the other person to work for him. And in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa; as it was taught in a baraita: A person may not say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person may say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא קמ״ל – משנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא ליה אבל סתמא שרי ליה למימר.
הנראה – עכשיו נראה אם תעמוד עמי לערב אם תבא אלי לכשתחשך ושניהם יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו וכיון דלא מפרש בהדיא שרי כדמפרש טעמא לקמן דבור אסור הרהור מותר.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב – י״א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור לפי שהוא [עושה] לדעת אותה [אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה הכא משו׳ דדבור אסור והרהור מותר [א״כ] ל״ש נכרי ל״ש ישראל. מ״ר.
ורבי יהושע בן קרחה היא – יש מפרש דר״ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר״ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א״ל ר׳ יהושע בנו של ר״ע לר״ע ואין נראה לר״ת דמה שקראו בן עזאי לר״ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא׳ עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב) ואמרינן נמי לקמן (דף קנב.) אמר ליה ההוא צדוקי לר׳ יהושע בן קרחה מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי׳ במגילה פרק בתרא (מגילה כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו׳ א״ל רבי ברכני א״ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי ר׳ יהושע בן קרחה בנו של ר״ע והא קיימא לן דלא נשא ר״ע בת כלבא שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה ואז היה בן מ׳ דתניא בסוף ספרי מ׳ שנה שימש ת״ח מ׳ שנה פירנס את ישראל וכל ימיו ק״כ שנים ואמרי׳ בקידושין פרק בתרא (קידושין עב.) עד שלא מת ר״ע נולד רבי ואפילו נולד ר׳ יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא נשאר כי אם פ׳ שנים מר״ע ורבי יהושע בשעה שבירך את רבי היה בן ק״מ שנים לכל הפחות שבפחות מע׳ שנה לא היה מברכו ואז היה רבי לכל הפחות בן ס׳ וא״כ לא היה מברכו רק מי׳ שנים ועוד נראה שלא נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי יהושע בן קרחה בן ק״מ היה רבי יותר מחצי ימיו לכך נראה לר״ת דלא ר״ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר׳ יהושע בנו של ר״ע. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. הנראה שתעמוד עמי לערב. הואיל ולא פסק לו דמים, ושמא לא ישרו בעיניו הדמים ולא יהיו הדמים מקויימים, ולא הוי דבור של קיימא אלא בהרהור.
(וכן להוציא. ויש שגורס של מה לך, מה לך ולחשבונות).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אומר לו ראה שתעמוד עמי לערב – כמה נראה לי דחוק פתרון המורה. אם כן ישכיר אדם פועלין ויעשה משא ומתן על ידי רמיזה שלא יבאר הדבר בפירוש ועוד דדיוקא דמתניתין יתירא לא משמע הכי שפיר: וברוב ספרים מצאתי כתוב ראה שתעמוד עמי לערב ולא הנראה. והנכון בעיני לפרש כן דוקא לא יאמר לחברו לשכור לו פועלין בשבת אבל יכול לומר לו ראה שתעמוד עימי לערב למוצאי שבת לשכור לו פועלין דדוקא לשוכרן בשבת אסור משום ודבר דבר אבל לומר לו תשכירם למוצאי שבת אינו אלא הרהור ואף על גב דהרהור דמעשה אסור כדאמרינן בעירובין לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה הרהור דדיבור מותר. וריב״ם זצק״ל כתב אסור הוא לומר אני אשכור פועלין למחר. ואינו נראה לי כלל.
בד״ה אומר אדם כו׳ עמי לערב י״א דדוקא כו׳ שהוא עושה לדעת אותה אמירה ואין נראה דהא כו׳ והרהור מותר וא״כ לא שנא נכרי כו׳ כצ״ל מצאתי מוגה וק״ל:
אלא אמר רב אשי: אפילו תימא [תאמר] שמדובר בחבירו ישראל, יש לומר כי החידוש אינו בעצם הדברים, כי אם במה שאפשר ללמוד מהם, והא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: לא יאמר אדם לחבירו במפורש בשבת ״שכור לי פועלים״, אבל אומר אדם לחבירו ״הנראה שתעמוד עמי לערב״ במוצאי שבת? ושניהם מבינים שכוונתו לשכרו. ומתניתין מני [ומשנתנו כשיטת מי היא]כשיטת ר׳ יהושע בן קרחה. דתניא כן שנינו בברייתא]: לא יאמר אדם לחבירו בשבת ״הנראה שתעמוד עמי לערב״. ור׳ יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו בשבת ״הנראה שתעמוד עמי לערב״.
Rather, Rav Ashi said: Even if you say that it is referring to another Jew, it can be said that the novel element of this ruling is not the statement itself but what can be derived from it. This is what it is teaching us: One may not say to another explicitly on Shabbat: Hire workers for me, but one may say to another: Does it seem that you will join me this evening? This is permitted even though both of them understand that the questioner intends to hire the other person to work for him. And in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa; as it was taught in a baraita: A person may not say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person may say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה דִּכְתִיב {ישעיהו נ״ח:י״ג} מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר דִּיבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מוּתָּר.

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s ruling? As it is written in the verse from which we derive the prohibition to speak on Shabbat about activities that one may not perform on that day: “And you shall honor it by not doing your ways, nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13). We derive from this verse that speaking is prohibited, but merely contemplating these matters is permitted.
רי״ףספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהושע בן קרחה. קשיא לי דהא אוקימנא סתם מתניתין כרבי יהושע בן קרחה, ורבי יוחנן הלכה כסתם משנה אית ליה בכל מקום ואפילו תמצי לומר אמוראי נינהו, הוי ליה למימר הכי. ושמא נאמר דר״י לא מפרש למתניתין הכי ולא ידעינן היכי מפרש לה.
אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: הלכה כשיטת ר׳ יהושע בן קרחה. ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהושע בן קרחהדכתיב כן נאמר] בפסוק שממנו למדים אנו עיקרו של איסור זה: ״וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר״ (ישעיה נח, יג), ונדייק: דיבור מפורש — אסור, הרהורמותר.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s ruling? As it is written in the verse from which we derive the prohibition to speak on Shabbat about activities that one may not perform on that day: “And you shall honor it by not doing your ways, nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13). We derive from this verse that speaking is prohibited, but merely contemplating these matters is permitted.
רי״ףספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרָבָא מִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דִּיבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מוּתָּר אַלְמָא הִרְהוּר לָאו כְּדִיבּוּר דָּמֵי וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכׇל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא שָׁאנֵי הָתָם דְּבָעֵינַן {דברים כ״ג:ט״ו} וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֵיכָּא.

Rav Aḥa bar Rav Huna raised a contradiction to Rava: Did Rabbi Yoḥanan really state as a general principle that speaking is prohibited, but contemplating is permitted? Consequently, we can derive from here that contemplation is not tantamount to speech. But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is permitted to think about Torah in any place except for a bathhouse and a bathroom. This statement indicates that contemplation is tantamount to speech, as even thought is prohibited in these locations. The Gemara answers: It is different there, for with regard to Torah we need to fulfill the verse: “For the Lord your God walks in the midst of your camp to deliver you and to give your enemies before you; therefore, your camp shall be sacred so that He see no unseemly thing in you and turn away from you” (Deuteronomy 23:15); and the requirement to be sacred is not fulfilled if one thinks about Torah while in the bathhouse or bathroom.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותר להרהר – בדברי תורה.
והיה מחניך קדוש – ולא כתיב ביה דבר אלא מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] רב אחא בר רב הונא לרבא: מי [האם] אמר ר׳ יוחנן כלל שדיבור אסור והרהור מותר, ומאחר וידוע שכך אמר, וכאמור, אלמא [מכאן] שהרהור לאו [לא] כדיבור דמי [הוא נחשב]. והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, ונמצא איפוא שאף הרהור כדיבור, שהרי באותם מקומות אסור גם הדיבור! ומשיבים: שאני התם, דבעינן [שונה שם, שאנו צריכים], ביחס לדברי תורה, לקיים את הכתוב ״כי ה׳ אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך״ (דברים כג, טו), ובמקום המטונף ליכא
Rav Aḥa bar Rav Huna raised a contradiction to Rava: Did Rabbi Yoḥanan really state as a general principle that speaking is prohibited, but contemplating is permitted? Consequently, we can derive from here that contemplation is not tantamount to speech. But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is permitted to think about Torah in any place except for a bathhouse and a bathroom. This statement indicates that contemplation is tantamount to speech, as even thought is prohibited in these locations. The Gemara answers: It is different there, for with regard to Torah we need to fulfill the verse: “For the Lord your God walks in the midst of your camp to deliver you and to give your enemies before you; therefore, your camp shall be sacred so that He see no unseemly thing in you and turn away from you” (Deuteronomy 23:15); and the requirement to be sacred is not fulfilled if one thinks about Torah while in the bathhouse or bathroom.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָכָא נָמֵי כְּתִיב {דברים כ״ג:ט״ו} וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה וגּוֹי1 עָרוֹם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיַּת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ.

The Gemara challenges this: But here, too, with regard to a bathhouse and a bathroom, it is written: “So that He see no unseemly thing [davar] in you” (Deuteronomy 23:15). We can infer that this prohibits speech [dibbur] but not contemplation. The Gemara answers: That verse is not referring to speech. It is needed for the ruling of Rav Yehuda, for Rav Yehuda said: Opposite a naked gentile, it is prohibited to recite Shema, as this is included in the prohibition of unseemly things mentioned above.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערות דבר – אלמא לא אסיר ליה אלא בשעת דבור.
ההיא כדרב יהודה – כלומר לעולם והיה מחניך קדוש משום הרהור תורה ואפי׳ אין דבור ולא יראה בך ערות דבר במילתא אחריתי מיירי דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור כגון להסתכל בערוה.
עכו״ם ערום – כ״ש ישראל כדמפרש ואזיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[אין] תנאי זה של ״מחנך קדוש״, כמבואר בכתוב. ומקשים: והלא הכא נמי כתיב [כאן בבית המרחץ ובית הכסא גם כן נאמר] ״ולא יראה בך ערות דבר״ ונוכל לדייק באותו אופן: דיבור ולא הרהור. ומשיבים: הכתוב ההוא לא לענין דיבור נאמר, אלא מיבעי ליה [צריך אותו] למה שאמר רב יהודה שכן אמר רב יהודה: גוי ערוםאסור לקרות קרית שמע כנגדו משום שאף בכך יש משום ״ערות דבר״.
The Gemara challenges this: But here, too, with regard to a bathhouse and a bathroom, it is written: “So that He see no unseemly thing [davar] in you” (Deuteronomy 23:15). We can infer that this prohibits speech [dibbur] but not contemplation. The Gemara answers: That verse is not referring to speech. It is needed for the ruling of Rav Yehuda, for Rav Yehuda said: Opposite a naked gentile, it is prohibited to recite Shema, as this is included in the prohibition of unseemly things mentioned above.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי אִירְיָא גּוֹי1 אפי׳אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא יִשְׂרָאֵל דְאָסוּר אֲבָל גּוֹי2 כֵּיוָן דִּכְתִיב בֵּיהּ {יחזקאל כ״ג:כ׳} אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: Why did Rav Yehuda teach this prohibition particularly with regard to a gentile? Even in the presence of a naked Jew, reciting Shema is also prohibited. The Gemara answers: That ruling is stated employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this halakha with regard to a Jew, as it is certainly prohibited to recite Shema in the presence of a naked Jew. However, with regard to a gentile, since it is written about him: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20), perhaps his flesh is not considered nakedness, and one may say that it seems well and permitted. Therefore, Rav Yehuda teaches us that it is also prohibited to recite Shema before a naked gentile.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא שפיר דמי – דכבהמה בעלמא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי איריא [מה שייך] איסור זה דווקא בגוי, אפילו ישראל נמי [גם כן אסור]?! ומשיבים: ״לא מיבעיא [נצרכה] ״ קאמר [אמר]. ומפרשים: לא מיבעיא [נצרכה] ישראל שבוודאי אסור לקרוא כנגדו כשהוא ערום, אבל גוים כיון דכתיב ביה [שנאמר בו, בהם]: ״אשר בשר חמורים בשרם״ (יחזקאל כג, כ), ואין כאן דין ערוה, ואם כן אימא שפיר דמי [אמור שיפה הדבר, מותר], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף בגוי אסור.
The Gemara asks: Why did Rav Yehuda teach this prohibition particularly with regard to a gentile? Even in the presence of a naked Jew, reciting Shema is also prohibited. The Gemara answers: That ruling is stated employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this halakha with regard to a Jew, as it is certainly prohibited to recite Shema in the presence of a naked Jew. However, with regard to a gentile, since it is written about him: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20), perhaps his flesh is not considered nakedness, and one may say that it seems well and permitted. Therefore, Rav Yehuda teaches us that it is also prohibited to recite Shema before a naked gentile.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {בראשית ט׳:כ״ג} וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.

The Gemara asks: Why not say that it is indeed so, that gentile flesh is not considered nakedness? The Gemara rejects this idea: The verse already said with regard to the sons of Noah: “And they walked backward and covered their father’s nakedness, and their faces were turned backward, and they did not see their father’s nakedness” (Genesis 9:23). The verse uses the term nakedness with regard to Noah, who was a gentile.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וערות אביהם – אלמא ערוה היא בבן נח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן הדין], שבפני גוי ערום יהא מותר?! ודוחים: כבר אמר קרא [הכתוב] בבני נח: ״וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו״ (בראשית ט, כג), משמע שאף זו קרויה ״ערוה״.
The Gemara asks: Why not say that it is indeed so, that gentile flesh is not considered nakedness? The Gemara rejects this idea: The verse already said with regard to the sons of Noah: “And they walked backward and covered their father’s nakedness, and their faces were turned backward, and they did not see their father’s nakedness” (Genesis 9:23). The verse uses the term nakedness with regard to Noah, who was a gentile.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְדִיבּוּר מִי אֲסִיר וְהָא רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ זחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חפּוֹסְקִים צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּשַׁבָּת וא״רוְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְפַקְּחִין פִּיקּוּחַ נֶפֶשׁ וּפִיקּוּחַ רַבִּים בְּשַׁבָּת וְהוֹלְכִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת.

The Gemara addresses the basis of the halakha mentioned above: And is it speaking about proscribed activities prohibited on Shabbat? But Rav Ḥisda and Rav Hamnuna both said: It is permitted to make calculations pertaining to a mitzva on Shabbat, and Rabbi Elazar said that this means that one may apportion charity for the poor on Shabbat. And Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: One may attend to activities necessary for saving a life or for communal needs on Shabbat, and one may go to a synagogue to attend to communal affairs on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ יוחנן הלכתא כר׳ יהושע בן קרחה ודייק ר׳ יוחנן ואמר טעמיה דר׳ יהושע בן קרחה דיבור בפירוש׳ אסור אבל הרהור מותר דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר. ואקשינן עליה והא הוא דאמר בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא כו׳ ואמאי לא אמרינן הכא נמי הרהור מותר. ומפרקינן האי קרא מיבעי ליה לאסור אפילו ערותו של נכרי דאשכחנן קרא דאמר וערות אביהם לא ראו. ואקשי׳ תוב ודבור מי אסור והביאו ה׳ שמועות אחת שאפילו דבור אמ׳ מותר בשבת. ואלו הן חשבונות ופוסקין צדקה לעניים ומפקחין פיקוח רבים. והולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים והולכין לבתי טאטראות ולבתי קרקסאות לפקח על עסקי רבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודבור מי אסור והא אמר רב חסדא כו׳ – וכל הני דבור הוא.
פקוח נפש – בדבר שיש בו סכנה פקוח דיקומבימונ״ט.
ופקוח דרבים – כגון לרשות.
ואע״ג דדיבור אסור, דיבור של מצוה שרי כגון לפסוק צדקה. דאמר ר׳ אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת ואמר ר׳ יוחנן מפקחין על עיסקי רבים בשבתא והולכין לבתיב תרטיא ולבתי קרקסיא לפקח על עיסקי רבים בשבת. ותניא משדכין על התינוקג ליארס ועל התינוק ללמדו ספר, דכת׳ ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין.
ומחשבין חשבונות של מצוה כמו לפדיון שבוים וכיוצא בו. וחשבונות של כמה אורחין ויבאד. כדתנן (שבת קמח ע״ב) מונה אדם את אורחיו מפיוה. וחשבו⁠[נות] שאומר לו מה לך בכך ומה צורך יש לך, כגון שאומר אדם כך וכך חיילות יש למלך וכיוצא בוו. ומחשב חשבונות שעברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני. וחשבון שעתיד להוציא אסור.
א. ולא גריס מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים. עי׳ דק״ס אות ה.
ב. בגמ׳ לבתי כנסיות וכו׳ וא״ר שמואל ב״נ א״ר יוחנן הולכין לארטיאות וכו׳.
ג. כך בכתה״י. בד״פ התינוקת. לפנינו בגמ׳ התינוקות. ועי׳ הע׳ לפר״ח הנדמ״ח.
ד. כך בכתה״י ובד״פ. ולכאו׳ צ״ל יבואו. אבל עי׳ בפי׳ ר״ח [שהוא כנ׳ מקור דברי רבינו]: חשבונות של מילך, אורחים, [כדכת׳] ויבא הלך לאיש העשיר וכו׳ וכדתנן מונה אדם וכו׳. ואולי ׳ויבא׳ הוא שריד מכ״ז.
ה. היינו חשבונות של מילך כגירסת ר״ח ופירושו וכנ״ל.
ו. היינו חשבונות של מה בכך לפי פירוש ר״ח.
ודיבור מי אסור – פי׳ מן התורה דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל דמדאורייתא שרי.
ואמר ר״א פוסקין צדקה לעניים בשבת – וא״ת מה צריך לאתויי הא ה״ל לאתויי מילתייהו דבית הלל [בפי״ז] (בתוספתא) דתני אין פוסקים צדקה אפי׳ להשיא יתום ויתומה ואין משדכין על התינוקות ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וצ״ל דניחא ליה לאתויי מילתא דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפקחין פיקוח נפש בשבת – במקצת ספרים מצאתיו כתוב וגם המורה פירשו ואמר בדבר שיש בו סכנה. ואינו נראה לי דלא מיירינן אלא בדיבור בעלמא ובפיקוח נפש שיש בו סכנה אפילו מעשה וחילול גמור מותר וברוב ספרים אינו כתוב ולפקח על עסקי רבים הוא להשתדל ולדבר בעבורם אם יש להם שום צורך.
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וי״מ שתנא קמא לא התיר החשכה לשמור אלא לשדות שבתוך התחום ואבא שאול חלק להתיר כל שהוא רשאי באמירתו והלכה כאבא שאול והכל עולה לטעם אחד לענין פסק ומ״מ לענין פירוש נראה כדעת ראשון ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:
על עיקרו של הדין שואלים: ודיבור בשבת מי אסיר [האם אסור]? והא [והרי] רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: חשבונות של מצוהמותר לחשבן בשבת. ואמר ר׳ אלעזר: כוונת הדברים היא שפוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר ר׳ יעקב בר אידי שכך אמר ר׳ יוחנן: מפקחין (דואגים) לפיקוח נפש ופיקוח רבים לעשות בדברים הנוגעים לצרכי הרבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת.
The Gemara addresses the basis of the halakha mentioned above: And is it speaking about proscribed activities prohibited on Shabbat? But Rav Ḥisda and Rav Hamnuna both said: It is permitted to make calculations pertaining to a mitzva on Shabbat, and Rabbi Elazar said that this means that one may apportion charity for the poor on Shabbat. And Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: One may attend to activities necessary for saving a life or for communal needs on Shabbat, and one may go to a synagogue to attend to communal affairs on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וא״רוְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טהוֹלְכִין לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסָאוֹת וּלְבָסִילְקָאוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת וְתָנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה ימְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקוֹת לֵיאָרֵס בְּשַׁבָּת וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת אָמַר קְרָא מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין.

And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: One may go to theaters [tarteiot], and circus performances [kirkesaot], and courthouses [basilkaot] to attend to communal affairs on Shabbat. And one of the Sages in the school of Menashe taught: One may make the necessary arrangements to pair off children so that they will be betrothed on Shabbat, and one may likewise make arrangements for a child by finding someone to teach him how to read books and to teach him a craft. If speaking about monetary matters is prohibited on Shabbat, how is it possible to participate in all these activities? The Gemara answers that although speaking about similar things is generally prohibited on Shabbat, it is permitted in these cases because the verse said: “Nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13), which indicates that your business matters are prohibited to speak of on Shabbat, but the business of Heaven, matters which have religious significance, is permitted to speak of.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותנא משדכין על התינוקות ליארס. ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אמנות. ומפרקי׳ אלא אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר חפצך אסורין כדבור חפצי שמים מותרין. ואלו כולן חפצי שמים הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טרטייאות וקרקסאות ובסילקאות – מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד.
ללמדו אומנות – דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (דף ל:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יוחנן: הולכין לטרטיאות (תיאטרונות) ולקרקסאות ולבסילקאות (היכלות שבהם נערכים משפטים) לפקח על עסקי רבים בשבת. וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: משדכין (עושים את הסידורים וההסכמים) על התינוקות ליארס (להתארס) זה לזה בשבת, וכן מגיעים להסכם על התינוק ללמדו לקרוא בספר וללמדו אומנות, ואם דיבור אסור בשבת, איך יעשו כל אלה?! ומשיבים: כל אלה מותרים, שכן אמר קרא [הכתוב] ״ממצוא חפצך ודבר דבר״, ומשמע: רק חפציךאסורים בדיבור בהם בשבת, ואולם חפצי שמיםמותרין.
And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: One may go to theaters [tarteiot], and circus performances [kirkesaot], and courthouses [basilkaot] to attend to communal affairs on Shabbat. And one of the Sages in the school of Menashe taught: One may make the necessary arrangements to pair off children so that they will be betrothed on Shabbat, and one may likewise make arrangements for a child by finding someone to teach him how to read books and to teach him a craft. If speaking about monetary matters is prohibited on Shabbat, how is it possible to participate in all these activities? The Gemara answers that although speaking about similar things is generally prohibited on Shabbat, it is permitted in these cases because the verse said: “Nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13), which indicates that your business matters are prohibited to speak of on Shabbat, but the business of Heaven, matters which have religious significance, is permitted to speak of.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל [מַלָּךְ] וְשֶׁל מַה בְּכָךְ מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת תנ״התַּנְיָא נָמֵי הָכִי כחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ וְשֶׁעֲתִידִין להיו׳לִהְיוֹת אָסוּר לְחַשְּׁבָן שֶׁל מַלָּךְ

Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to calculations of: What is it to you, [mallakh], calculations that are in no way relevant to the person making them, and of: What significance does it have [ma bekhakh], calculations that do not have any practical significance, it is permitted to make them on Shabbat. This was also taught in the Tosefta: Calculations with regard to matters that have passed or that will be in the future may not be calculated on Shabbat. However, with regard to calculations of: What is it to you,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חשבונות של מלך. פירוש מילך אורחים ובא הלך לאיש העשיר כלומר מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים להסב אצלו בסעודה וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו פי׳ חשבונות של מה בכך כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו אומרים לו מה בכך. כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה כגון אלו מותר בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חשב
חשבא(שבת קנ.) חשבונות של מילך פי׳ מילך אורחים כדכתיב ויבא הלך כלומר מותר אדם לחשב אורחיו הקרואים כדתנן מונה אדם אורחיו ואת פרפרותיו. (מה לך כתוב) חשבונות של מה בכך כגון חשבונות של חיילות של מלך כך וכך הוצאות המלך אלף יכיוצא בו אמר לו מה בכך כלומר מה הנאה יש לך וזהו חשבונות שאינן צריכין. פי׳ אחר חשבונות של מלך כך וכך הוצאות המלך כך וכך שאמר אדם לחבירו מה הוצאות בכך כלומר בזה הבנין ולטעמיך תקשי לך היא גופה אמרת של מה בכך מותר והדר אמרת אסור אלא לא קשיא הא דאית אגרא דאגירא גביה אסיר למימר כך הוצאתי ליכא אגרא דאגירא גביה מותר:
א. [רעכנען.]
של מלך – של עצה שאינו שלו ואין צריך בכך כגון הרוצה לבנות בית כך וכך צריך להוציא בו ול״נ כמו מה לך מה לך ולחשבונות הללו הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרישית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של מלך. של עצה שאינה שלו, ואין צורך לו בהם, כגון הרוצה לבנות, כך וכך צריך להוציא, [ויש שגורס מה לך ולחשבונות] הללו הרי אין בהם צורך לא לך ולא לאחר, כגון זה שפירשתי.
ושל מה בכך. כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו, כגון כך וכך הוצאתי בבנין זה.
חשבונות שעברו. לקמן מוקים לה דלא עברו לגמרי, שעדיין שכר הפועלים עליו שלא ניתנו להם.
של מה בכך. שעברו לגמרי שאין שכר הפועלים עליו.
ורמינהו וכו׳ כך וכך הוצאתי. אלמא עברו מותרין.
תיקשי לך היא גופא. ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין, וסיפא קתני שעברו מותרין, של מה בכך מותרין דהיינו עברו.
ועלה בו צלף. אילן גדול (מין) [הוא] ובעל ענפים הרבה, ושלשת מיני אוכל יש בפירותיו, אביונות ולולבין וקפריסין.
שאם יש בורגנין. משבעים לשבעים אמה.
הולך. אפי׳ בשבת. שהכל חשוב כעיר אחת, וכל העיר כארבע אמות כדאמרינן בעירובין שעיבורה של עיר כעיר דמי, דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו, מאי אילימא יריחו ממש, והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל, אלא מאי יריחו בעיבורה של יריחו [קרי] ליה יריחו. וכיון דדבר שיש בו היתר ותקנה בשבת, מותר לאומרו אפי׳ במקום שאין שם היתר.
ואע״ג דלא איבדיל. דקתני ומביא פירות בידו, דהא אין לו כוס בשדה, ש״מ כשלא הבדיל מיירי, ואפי׳ הכי מביא פירות בידו.
כי הוינן במערבא אמרי המבדיל וכו׳. כלומר ועדיין לא התפללנו תפלת ערבית, נמצא שלא הבדלנו (ו)⁠בתפלה, הוינן אמרינן המבדיל בין קדש לחול. הכירא בעלמא ללוות את המלך.
ועבדינן כל צורכין. ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה, וכל שכן דאי אבדיל בתפילה, דמותר לעשות כל צרכיו, וחוזר ומבדיל על הכוס.
ואפכינן סילתי. לבקע עצים.
לשמור את הפרה. פרה אדומה.
[לשמור את התינוק: שמגדלין לפרה שלא יטמא]. אי נמי בכולהו תינוקות דעלמא.
אין נותנין לו שכרו של שבת. שהרי ידוע הוא כמה הוא נותן לו בכל יום ויום דינר או שני דינרין.
לפיכך אין אחריות שבת עליו. כלומר פטור הוא מכל אונסין שאירעו לו ביום השבת, דהא כבר נשלמה שמירתו.
ואם היה שכיר שבת. כלומר שאינו יודע כמה ראוי לו ליום אחד או לשנים, אלא סלע בחודש, לפיכך אינו רשאי שלא יתן לו בשכרו העולה ליום אחד, ויפחות ממנו מכל שבוע ושבוע, דהא לא מינכרי שהוא נוטל שכר שבת, שהרי יכול לומר מששת ימים לבדן אתה חייב לי רביע סלע חוץ מן השבת.
לפיכך אחריות שבת עליו. שהרי אין פוחת לו כלום, ומגיע לו משכר שבת פשוט אחד או שנים, אע״ג דלא מינכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי יאמר אח״כ מחשיכין על התחום על עסקי כלה להביא לה הדס לאפריון ועל עסקי המת לתקון ארון ותכריכין ואע״פ שהדברים אסורים מצד עצמן שהרי הם מעשה האסור בשבת מ״מ מתוך שהוא מצוה מותר לומר לחבירו בשבת לך בערב למקום פלוני להביא ארון ותכריכין או הדס לכלה ומאחר שמותר לומר כן אף הוא עצמו מותר להחשיך:
בית המרחץ ובית הכסא אסור להרהר בו בדברי תורה ויש חולקים בה כמו שביארנו במס׳ ברכות ובן נח ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו שאע״פ שנאמר עליהם בשר חמורים בשרם מ״מ הרי נאמר בהם וערות אביהם לא ראו הכתוב קראו ערוה אבל ערות בהמה מותר לקרות כנגדה וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת ברכות:
זה שאסרנו בשבת בדבור דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר שנ׳ ממצוא חפצך ודבר דבר חפציך אסורים חפצי שמים מותרים מכאן אמרו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת ופוסקין צדקה לעניים בשבת ולא לחשב בלבד ר״ל כמה הם צריכים לפסוק אלא אף לפסוק כך וכך לפלוני וכך וכך לפלוני ואע״פ שהוא נראה כמקדיש שלא אסרו אלא להקדיש דבר ידוע אבל לחייב עצמו בדבורו לגבוה מותר והולכין לבתי כנסיות ובתי מדרשות להתיעץ באסיפתם היאך יעשו עצתם הולכים לטרטראות וקרקסיאות והם ערכאות ובית הועד שלהם לפקח עסקי רבים בשבת ר״ל להוציא לאור עניניהם ומשדכין על התינוקות בשבת ליארס למחר ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות שאף זו מצוה כמו שיתבאר במקומו:
חשבונות של מה לך ושל מה בכך כלומר שאין בהם צורך ולא תועלת כאדם המחשב כמה צריך הוצאה למי שירצה לבנות חורבה פלונית כך וכך באבנים כך וכך בסיד וכיוצא בזה מדברים שאינם שלו ואינו מכוין לכלום אלא שטבעו נהנה בכך מותר לחשבן בשבת ומ״מ בשלו כל חשבון שהוא מחשבו על העתיד אסור כגון שיאמר כך וכך אני צריך להוציא בבנין זה אבל במה שעבר כגון כך וכך הוצאתי מותר ומ״מ אם הוא מערים בכך כגון שיש שם עמו פועלים ומחשב בפניהם שכך הוציא לפועלים מצד שהוא רוצה לידע עכשיו להוציא מפיהם כמה רוצים ליטול עכשיו הרי זה כחשבונות העתידים והצריכים ואסור וכן כל כיוצא באלו:
בפרש״י בד״ה של מלך של עצה שאינה שלו כו׳ כצ״ל גם בגמ׳ ומלך מלשון עצה כמו צא והמלך בגבורה וק״ל:
ד אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של מלך (=״מה לך״), כלומר, של דברים שמה לו ולהם, שאין לו נגיעה בהם ואינם חשבונותיו שלו, ושל מה בכך, שהם דברים שאין להם חשיבות מעשית — מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי [שנויה תוספתא גם כן כך]: חשבונות של דברים שעברו ושעתידין להיותאסור לחשבן בשבת. ואולם חשבונות של מלך
Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to calculations of: What is it to you, [mallakh], calculations that are in no way relevant to the person making them, and of: What significance does it have [ma bekhakh], calculations that do not have any practical significance, it is permitted to make them on Shabbat. This was also taught in the Tosefta: Calculations with regard to matters that have passed or that will be in the future may not be calculated on Shabbat. However, with regard to calculations of: What is it to you,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קנ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קנ., עין משפט נר מצוה שבת קנ., ר׳ חננאל שבת קנ., רי"ף שבת קנ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קנ., רש"י שבת קנ., ראב"ן שבת קנ. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קנ., ספר הנר שבת קנ. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קנ. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קנ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קנ., רשב"א שבת קנ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קנ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת קנ., מהרש"א חידושי אגדות שבת קנ., גליון הש"ס לרע"א שבת קנ., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קנ., אסופת מאמרים שבת קנ.

Shabbat 150a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 150a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 150a, R. Chananel Shabbat 150a, Rif by Bavli Shabbat 150a, Collected from HeArukh Shabbat 150a, Rashi Shabbat 150a, Raavan Shabbat 150a, Tosafot Shabbat 150a, Sefer HaNer Shabbat 150a, Ri MiLunel Shabbat 150a, HaHashlamah Shabbat 150a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 150a, Rashba Shabbat 150a, Meiri Shabbat 150a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 150a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 150a, Gilyon HaShas Shabbat 150a, Steinsaltz Commentary Shabbat 150a, Collected Articles Shabbat 150a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144