×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים שֶׁכּוּלּוֹ רָאוּי לִהְיוֹת בִּפְנִים אֲבָל בִּפְנִים וְהֶעֱלָן בַּחוּץ שִׁירַיִים נִינְהוּ.
GEMARA: The Gemara discusses the first clause of the mishna: Granted that one is liable in a case where he first placed the blood on an altar outside the courtyard and then placed the remaining blood on the altar inside the courtyard; that is because, as the mishna explains: As the blood in its entirety is fit to be placed inside the courtyard. But in a case where he first placed its blood on the altar inside the courtyard and then offered up the remaining blood on an altar outside the courtyard, why he is liable? That blood is merely a remainder, and one should not be liable for offering it up outside.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא בפנים וחזר ונתן בחוץ שיריים נינהו – אע״ג דאית לאוקומא בג׳ מתנות שבחטאת דאמרינן בפ׳ ב״ש (לעיל דף לח:) דלענין חוץ הוי כתחילתן לא משמע ליה אלא בשיריים דומיא דסיפא דשני כוסות אחד בפנים ואחד בחוץ שלא היה עושה חבירו דחוי אא״כ נתן לכולם.
כשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה כך הוא פוטר את בשר חבירתה מן המעילה ופי׳ בקונטרס משום חטאת שכיפרו בעליה דקי״ל חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין וקשה לפירושו דבסוף פרק קמא דמעילה (מעילה ו:) תנן אמר רבי עקיבא והרי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה הרי שניהם עומדים לא כשם שדמה פוטר את בשרה כך פוטר את בשר חבירתה ואמרינן בגמרא אמר רבי אלעזר לא אמר רבי עקיבא אלא ששחט שניהם בבת אחת רצה מזה זורק רצה מזה זורק אבל בזה אחר זה לא ואי חשיב כחטאות המתות אפילו בזה אחר זה נמי אלא ודאי כיון דנשחטה קודם זריקת דמה של חבירתה שראוי להתכפר לא הויא חטאת המתה והיינו טעמא דיש חילוק בין בת אחת לזה אחר זה דבבת אחת חשיבי תרוייהו כחד גופא ולכך פוטר את בשר חבירתה וכן מוכחת הסוגיא.
א גמרא שנינו במשנתנו שבשני אופנים חייב על נתינה בחוץ של דם חטאת שהתקבל בכוס אחת, בין כשנתן בחוץ תחילה ובין כשנתן בפנים תחילה, מפני שכולו ראוי לבא בפנים. ושואלים על כך: בשלמא [נניח] שחייב במקרה שנתן תחילה בחוץ וחזר ונתן בפנים, משום שכולו ראוי להיות בפנים, אבל אם נתן בפנים והעלן בחוץ, מדוע יתחייב על כך? הלוא כבר נשלמה עבודת הדם, ומה שנתן בחוץ שיריים נינהו [הם]!
GEMARA: The Gemara discusses the first clause of the mishna: Granted that one is liable in a case where he first placed the blood on an altar outside the courtyard and then placed the remaining blood on the altar inside the courtyard; that is because, as the mishna explains: As the blood in its entirety is fit to be placed inside the courtyard. But in a case where he first placed its blood on the altar inside the courtyard and then offered up the remaining blood on an altar outside the courtyard, why he is liable? That blood is merely a remainder, and one should not be liable for offering it up outside.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָא מַנִּי רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא דְּאָמַר שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב.

The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who says: For the remainder of the blood of an offering that was supposed to be poured at the base of the altar and that instead one sacrificed outside the courtyard, one is liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מאן תנא דפליג עליה דר׳ אלעזר בר׳ שמעון – בפרק כל הפסולין (לעיל דף לד:) ואומר כוס עושה חבירו דחוי דקתני חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מאחד מהם הוא לבדו נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה ורבי אלעזר ב״ר שמעון אמר התם כולן נשפכין ליסוד דקסבר כוס אחד עושה את חבירו שירים.
רבי נחמיה הוא – דפליג עליה דאמר הכא קבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב דשירים נינהו ושירי הדם שהקריבו בחוץ חייב והיכא דקיבלו בשני כוסות אמר פטור אלמא כוס שני לאו שירים חשיב ליה אלא דחוי היה לשפוך לאמה הלכך לא מיחייב עליה בחוץ.
ואומרים: הא מני [משנתנו זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ נחמיה היא, שאמר: שירי הדם שהקריבן בחוץחייב.
The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who says: For the remainder of the blood of an offering that was supposed to be poured at the base of the altar and that instead one sacrificed outside the courtyard, one is liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִי רַבִּי נְחֶמְיָה אֵימָא סֵיפָא קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים פָּטוּר שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ חַיָּיב אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ פָּטוּר וְהָאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב.

The Gemara asks: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, then say the latter clause: If one collected its blood in two cups and placed the blood from both of them on the altar inside the courtyard, he is exempt. If he placed the blood from both of them on an altar outside the courtyard, he is liable. If he first placed the blood from one cup inside and then placed the blood from the other one outside, he is exempt. By using the blood of the first cup to perform the mitzva of placing the blood on the altar, he thereby rendered the blood in the second cup a mere remainder. The Gemara asks: How can this clause be attributed to Rabbi Neḥemya? But doesn’t Rabbi Neḥemya say: For the remainder of the blood of an offering that one offered outside the courtyard, he is liable?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: אי [אם] כשיטת ר׳ נחמיה, אימא סיפא [אמור את סופה]: קבל דמה בשני כוסות, נתן שניהם בפניםפטור, שניהם בחוץחייב, אחד בפנים ואחד בחוץפטור. ומדוע פטור על השני? והאמר [והרי אמר] ר׳ נחמיה: שירי הדם שהקריבן בחוץחייב!
The Gemara asks: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, then say the latter clause: If one collected its blood in two cups and placed the blood from both of them on the altar inside the courtyard, he is exempt. If he placed the blood from both of them on an altar outside the courtyard, he is liable. If he first placed the blood from one cup inside and then placed the blood from the other one outside, he is exempt. By using the blood of the first cup to perform the mitzva of placing the blood on the altar, he thereby rendered the blood in the second cup a mere remainder. The Gemara asks: How can this clause be attributed to Rabbi Neḥemya? But doesn’t Rabbi Neḥemya say: For the remainder of the blood of an offering that one offered outside the courtyard, he is liable?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) סֵיפָא אֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר כּוֹס עוֹשֶׂה דָּחוּי לַחֲבֵירוֹ.:

The Gemara answers: In the latter clause we arrive at the opinion of the first tanna, who disagrees with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. As that tanna says: The placement of the blood from one cup renders the blood of the other cup as disqualified. Since it is actually disqualified and not merely a remainder, one is not liable for offering it up outside.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומרים: סיפא אתאן [בסוף המשנה הגענו] לשיטת תנא קמא של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון, שאמר: כוס עושה דחוי לחבירו, שאם קיבל דם חטאת בכמה כוסות, ונתן מאחד מהם את כל ארבע מתנות הדם — אין הדם שבשאר הכוסות נחשב שיריים הנשפכים ליסוד מזבח, אלא הוא נדחה לגמרי מהקרבה.
The Gemara answers: In the latter clause we arrive at the opinion of the first tanna, who disagrees with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. As that tanna says: The placement of the blood from one cup renders the blood of the other cup as disqualified. Since it is actually disqualified and not merely a remainder, one is not liable for offering it up outside.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה.:

§ The mishna presents an analogy for its ruling: To what is this matter comparable? It is comparable to a case where one separated an animal for his sin offering and it was lost, and he separated another animal in its place, and thereafter, the first animal was found.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי למה הדבר דומה – למאי הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה.
ב שנינו במשנה: חטאת שקיבל דמה בשני כוסות, נתן אחד בפנים ואחד בחוץ — פטור על השני שהקריבו בחוץ, מאחר ושוב אינו ראוי להקרבה בפנים. למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה, שאם שחט אחת מהן בפנים ואחת בחוץ — פטור על הקרבת השניה בחוץ.
§ The mishna presents an analogy for its ruling: To what is this matter comparable? It is comparable to a case where one separated an animal for his sin offering and it was lost, and he separated another animal in its place, and thereafter, the first animal was found.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמָה לִי הָא מַנִּי רַבִּי הִיא דְּאָמַר אאֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מֵתָה.

The Gemara asks: Why do I need to ask: To what is this matter comparable, and provide an analogy to the mishna’s rulings? What does the analogy add? The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says (see Temura 22b): A sin offering that was lost during the time of the separation of a substitute, if it is later found and one of them is slaughtered as the person’s sin offering, the other one is put to death. Accordingly, it is actually disqualified from being used as an offering, and one is therefore not liable for offering it up outside.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא מני רבי היא דאמר – במסכת תמורה (דף כב:) אבודה בשעת הפרשה מתה כחטאת שכיפרו בעליה דקיימא לן (שם דף כא:) דאזלא למיתה אפילו לא היתה ראשונה אבודה בשעה שמתכפר בשניה אלא בשעת הפרשה ומשהפריש זו תחתיה נמצאת קיימא לן בה דאם נתכפר באחת מהן שניה מתה והכי קאמר תנא דמתני׳ טעמא דאבדה כלומר זו שהופרשה על ידי איבוד חבירתה הוא דכי שוחט אחת מהן בחוץ אחר שקרבה חבירתה פטור דדמיא לכוס דחוי משום דכרבי סבירא ליה דאמר למיתה אזלא אבל המפריש שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה דאפי׳ רבי מודה בו דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה בשעת הפרשה דאית להו תרעה בההוא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ לשניה דנפטר ואף על גב דלכתחילה לא קרבה היא גופה עולה אלא דמיהן חייב עליה בחוץ דאי אקרבה לדידה גופה עולה בפנים מתקבלת היא.
הא מני רבי היא דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה – למאן דאמר בפרק ולד חטאת (תמורה דף כג.) דהכל מודים במתכפר בשאינה אבודה דאבודה מתה מיירי הכא בכל ענין דהשניה מתה לרבי ואיכא למאן דאמר התם דבבא לימלך פליגי והיכא דמשך מדעתו אחת מהן והקריב השניה מתה לכולי עלמא דנתכוין לדחותה והיכא דנמלך מודה רבי דנתכפר באבודה דשאינה אבודה רועה והכא מיירי בשחט שאינה אבודה בפנים ואבודה בחוץ וקשה קצת מאי רבי היא רבנן נמי לא פליגי בהכי.
ושואלים: ״למה הדבר דומה״ למה לי? מה בא ללמדנו על ידי השוואה זו? ומשיבים: הא מני [זו, משנתנו, כשיטת מי היא]? שיטת רבי היא, שאמר: חטאת שהיתה אבודה בשעת הפרשה של השניה, ונמצאה, והקריב אחת מהן — השניה מתה ואינה ראויה להקרבה, ולכן פטור אם הקריבה בחוץ.
The Gemara asks: Why do I need to ask: To what is this matter comparable, and provide an analogy to the mishna’s rulings? What does the analogy add? The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says (see Temura 22b): A sin offering that was lost during the time of the separation of a substitute, if it is later found and one of them is slaughtered as the person’s sin offering, the other one is put to death. Accordingly, it is actually disqualified from being used as an offering, and one is therefore not liable for offering it up outside.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָכִי קָאָמַר טַעְמָא דְּאָבְדָה הָא הִפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת חֲדָא מִינַּיְיהוּ מֵעִיקָּרָא עוֹלָה הִיא.

And this is what the mishna is saying by presenting its analogy: The reason that one is exempt from liability for offering up the unused sin offering outside is that it was lost at the time its substitute was separated and therefore it is considered disqualified. But if one separated two sin offerings from the outset as a guarantee, so that even if one is lost he can use the other, then if neither is lost and he sacrifices one of them, the other one is not put to death. Rather, it is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and the proceeds used to purchase a voluntary burnt offering. It emerges that from the outset, one of these two animals, i.e., the one that was not ultimately sacrificed as his sin offering, is a burnt offering, and therefore if one offers it up outside the courtyard he is liable. The analogy teaches that with regard to blood collected in two cups, if one offers up blood from the unused cup outside, he is exempt only because the blood in that cup is considered disqualified, but he would not be exempt if it was considered a remainder.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכי קאמר טעמא דאבדה אבל הפריש שתי חטאות לאחריות כו׳ – משמע היכא דקתני אבדה הוי אבדה דוקא ותימה דבסוף פ״ק דמעילה (דף ז.) תניא אמר רבי שמעון כשהלכתי לכפר (בגא) [פאני] כו׳ עד אמר לי בני אתה אומר כן והרי מפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה כו׳ ולר״ש על כרחין לא מחלק דרועה לר׳ שמעון לית ליה כלל כדאיתא בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז:) ובתמורה פרק ולד חטאת (תמורה דף י) וי״ל דבמעילה אינו יורד לחידוש זה אלא לאשמועינן דזריקה מועלת ליוצא וחד מינייהו נקט אבל מתני׳ דהכא לחידוש תנייה דאין זה דמיון כ״כ ולא נקטה אלא לאשמועינן דרבי היא חדא מינייהו מעיקרא עולה היא ואפילו למ״ד בעי עקירה חסרון עקירה לא שמיה חסרון בהאי דעומד ליעקר ולא דמי להא דאמרינן בפ׳ בתרא (לקמן דף קיד:) אי הכי לשמו ליחייב הואיל וראוי שלא לשמו ומשני מחוסר עקירה דהתם אינו עומד ליעקר.
והכי קאמר [וכך הוא אומר], לכך הוא מתכוון בהשוואה של דין החטאות לדין הכוסות: טעמא [הטעם, דווקא] במקרה שאבדה חטאתו והפריש אחרת תחתיה, אם הקריב אחת מהן בפנים — פטור על הקרבת השניה בחוץ, משום שהיא דחויה מהקרבה, כמו במקרה של שני כוסות, שפטור אם הקריב את השני בחוץ, משום שהוא דחוי מהקרבה. הא [אבל] הפריש מתחילה שתי חטאות לאחריות שאם תאבד אחת מהן יתכפר בשניה, ובמקרה זה אין השניה מתה, אלא רועה עד שיפול בה מום, ומביאים בדמיה עולה — הרי חדא מינייהו [אחת מהן], זו שתיוותר לאחר שתקרב הראשונה, מעיקרא [מתחילה] עולה היא, ולכן אם הקריבה בחוץ — חייב על כך.
And this is what the mishna is saying by presenting its analogy: The reason that one is exempt from liability for offering up the unused sin offering outside is that it was lost at the time its substitute was separated and therefore it is considered disqualified. But if one separated two sin offerings from the outset as a guarantee, so that even if one is lost he can use the other, then if neither is lost and he sacrifices one of them, the other one is not put to death. Rather, it is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and the proceeds used to purchase a voluntary burnt offering. It emerges that from the outset, one of these two animals, i.e., the one that was not ultimately sacrificed as his sin offering, is a burnt offering, and therefore if one offers it up outside the courtyard he is liable. The analogy teaches that with regard to blood collected in two cups, if one offers up blood from the unused cup outside, he is exempt only because the blood in that cup is considered disqualified, but he would not be exempt if it was considered a remainder.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב באָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה וּשְׁחָטוֹ סְתָם כָּשֵׁר לְעוֹלָה.

And this is in accordance with the statement that Rav Huna says that Rav says, as Rav Huna says that Rav says: A guilt offering that was consigned to grazing per the halakha to leave it to graze if its owner dies or achieves atonement through another guilt offering, and then instead of being left to develop a blemish, at which point it could be sold and the proceeds used to purchase a voluntary burnt offering, one slaughtered it, even with unspecified intent, the animal itself is fit to be sacrificed as a burnt offering. Similarly, the mishna assumes that in any case where an animal is consigned to grazing it is considered fit, and one would be liable for slaughtering it outside the courtyard.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרב הונא [א״ר] אשם שניתק לרעייה – כגון תמורת אשם ואשם שמתו בעליו או נתכפרו באחר וקיימא לן (שם דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה ונמלך בב״ד ואמרו לו ירעה ושחטו סתם כשר לעולה ודוקא ניתק אבל לא ניתק לא כדאמר בפ״ק (לעיל דף ה:) הוא בהוייתו יהא.
וכדברי רב הונא אמר רב, שאמר רב הונא אמר רב במקרה דומה: אשם שנתכפרו בעליו ומשום כך ניתק (הוצא) לרעייה עד שיפול בו מום וייפדה, ויביאו בדמיו עולה, ושחטו סתם, אפילו בלי כוונה מיוחדת — כשר והוא קרב לעולה.
And this is in accordance with the statement that Rav Huna says that Rav says, as Rav Huna says that Rav says: A guilt offering that was consigned to grazing per the halakha to leave it to graze if its owner dies or achieves atonement through another guilt offering, and then instead of being left to develop a blemish, at which point it could be sold and the proceeds used to purchase a voluntary burnt offering, one slaughtered it, even with unspecified intent, the animal itself is fit to be sacrificed as a burnt offering. Similarly, the mishna assumes that in any case where an animal is consigned to grazing it is considered fit, and one would be liable for slaughtering it outside the courtyard.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִי דָּמֵי הָתָם אָשָׁם זָכָר וְעוֹלָה זָכָר אֲבָל חַטָּאת נְקֵבָה הִיא א״ראָמַר רַב חִיָּיא מִיּוֹסְתִּינְיָא בִּשְׂעִיר נָשִׂיא.:

The Gemara asks: Are these cases comparable? There, in Rav’s ruling, it is logical that the animal is considered fit, as a guilt offering is a male animal and a burnt offering is a male animal, so it is possible to bring an animal as the latter even if it had been designated as the former. Therefore, a guilt offering left to graze is still considered fit. But in the mishna’s case, just because the animal is left to graze does not necessarily indicate that it itself is fit to be brought, as a sin offering is a female animal, which can never be brought as a burnt offering. Therefore, it should be considered unfit. Rav Ḥiyya from Yostiniyya said: The ruling of the mishna is with regard to the goat of the Nasi, which is a male sin offering. Therefore, in a case where it is left to graze it is still considered fit, as it can be brought as a burnt offering.
This chapter discussed two distinct prohibitions: That of slaughtering an offering outside the Temple courtyard and that of offering up an offering by placing it upon an altar outside the Temple courtyard. Since they are considered two distinct prohibitions, one is liable even if he performs only one of them, and he is liable twice if he performs both.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי דמי – מתני׳ לדרב הונא לחיובי אחטאת שניה בחוץ מהאי טעמא הא לא חזיא היא גופה לעולה כלל דהא נקבה היא.
מיוסתיניא – מקום.
בשעיר נשיא – שהפריש שנים לאחריות דהתם זכר הוא.
בשעיר נשיא – וא״ת לר״ש חטאת זכר אמאי מתה הא אמרי׳ בפרק קמא דהוריות (הוריות ו:) ובפרק שני דתמורה (תמורה טו:) דחמש חטאות בחד מקום גמירי להו ולא משכחת ולד חטאת בחטאת זכר וי״ל דמתני׳ דלא כר״ש והא דאמרינן בפ׳ ולד חטאת (שם דף כג.) גבי שעירי יום הכיפורים והשני ירעה לרבי שמעון ודייקא הא ביחיד מתה לאו בזכר כיוצא באלו אלא בנקבה.
ודוחים: מי דמי [האם דומים הדברים]? התם [שם] אשם הוא זכר, ועולה זכר, ולכן איל האשם עצמו ראוי לעולה. אבל חטאת הלוא נקבה היא, ואיך אפשר לומר שהיא נחשבת מתחילתה לעולה! אמר ר׳ חייא מיוסתיניא: מדובר פה בשעיר חטאת של נשיא, שהוא אכן זכר. והפריש מתחילה שניים לאחריות וקרב אחד מהם. שהואיל והשני כשר לעולה, אם הקריבו בחוץ — חייב.
The Gemara asks: Are these cases comparable? There, in Rav’s ruling, it is logical that the animal is considered fit, as a guilt offering is a male animal and a burnt offering is a male animal, so it is possible to bring an animal as the latter even if it had been designated as the former. Therefore, a guilt offering left to graze is still considered fit. But in the mishna’s case, just because the animal is left to graze does not necessarily indicate that it itself is fit to be brought, as a sin offering is a female animal, which can never be brought as a burnt offering. Therefore, it should be considered unfit. Rav Ḥiyya from Yostiniyya said: The ruling of the mishna is with regard to the goat of the Nasi, which is a male sin offering. Therefore, in a case where it is left to graze it is still considered fit, as it can be brought as a burnt offering.
This chapter discussed two distinct prohibitions: That of slaughtering an offering outside the Temple courtyard and that of offering up an offering by placing it upon an altar outside the Temple courtyard. Since they are considered two distinct prohibitions, one is liable even if he performs only one of them, and he is liable twice if he performs both.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יד – פרת חטאת
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: פָּרַת גחַטָּאת שֶׁשְּׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ וְכֵן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהִקְרִיב בַּחוּץ פָּטוּר.

Chapter 14
MISHNA: With regard to the red heifer of purification that one burned outside its pit, the pit being an excavation on the Mount of Olives opposite the entrance to the Sanctuary designated for its slaughter and its burning, and likewise the scapegoat that one sacrificed outside the Temple courtyard rather than casting it off a cliff as prescribed, he is exempt from punishment for violating the transgression of slaughtering and sacrificing outside the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ פרת חטאת. חוץ מגתה – בגמרא מפרש היכא.
גתה – לשון גת כלומר מקום עמוק.
ששחטה חוץ מגתה גרסי׳.
פטור – ולא אמרינן שוחט קדשים בחוץ שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה מואל פתח אהל מועד וגו׳ הראוי לפתח אהל מועד שחובה עליו להביאו שם דמדקפיד קרא לענשו על שלא הביאו ש״מ בעומד להביאו שם משתעי קרא.
מתני׳פרת חטאת ששחטה חוץ מגתה – ברוב ספרים גרסינן ששרפה וכן במסכת פרה פרק ד׳ (משנה פרה ד׳:ב׳) תנן שרפה חוץ לגתה פסולה והוא הדין בשחיטה דאין חיוב חוץ לא בשחיטה ולא בהעלאה כדמוכח בגמרא ועיקר גת ניתקן לשריפה שהוא כעין גומא כדפירש בערוך ושורפין אותה שם ואוספין אפרה.

פרק יד

(11) א משנה פרת חטאת (פרה אדומה) ששרפה חוץ מגתה שהיו מתקינים מקום שקוע כעין גת בהר הזיתים, מול פתח ההיכל, המיועד לשחיטתה ולשריפתה. וכן שעיר המשתלח למדבר ביום הכיפורים, שהקריב אותו בחוץ ולא גלגלו במורד הצוק כראוי לו — הרי זה פטור עליהם משום הקרבה בחוץ, משום

Chapter 14

(11) MISHNA: With regard to the red heifer of purification that one burned outside its pit, the pit being an excavation on the Mount of Olives opposite the entrance to the Sanctuary designated for its slaughter and its burning, and likewise the scapegoat that one sacrificed outside the Temple courtyard rather than casting it off a cliff as prescribed, he is exempt from punishment for violating the transgression of slaughtering and sacrificing outside the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ז:ד׳} וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ דכֹּל שֶׁאֵין רָאוּי לָבֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

The source for this is as it is stated with regard to slaughter of sacrificial animals outside the courtyard: “Whatever man…that slaughters outside the camp, and to the entrance of the Tent of Meeting he did not bring it, to present it as an offering to the Lord before the Tabernacle of the Lord” (Leviticus 17:3–4). From that verse it is derived: For any offering that is not fit to come to the entrance of the Tent of Meeting for sacrifice on the altar, e.g., the red heifer and the scapegoat, one is not liable for its slaughter and sacrifice outside its place.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שאינו ראוי – כל שאינו עתיד [לבא] ובגמרא פריך הא שעיר המשתלח עתיד לבא להגריל ולהתוודות.
שנאמר בפרשת שחיטה בחוץ של קדשים: ״...אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ (ויקרא יז, ג— ד), לומר: כל שאין ראוי שאינו מיועד לבא אל פתח אהל מועדאין חייבין עליו משום שחיטת חוץ והעלאה בחוץ. והרי פרה אדומה ושעיר המשתלח אין מיועדים לבוא אל פתח אהל מועד.
The source for this is as it is stated with regard to slaughter of sacrificial animals outside the courtyard: “Whatever man…that slaughters outside the camp, and to the entrance of the Tent of Meeting he did not bring it, to present it as an offering to the Lord before the Tabernacle of the Lord” (Leviticus 17:3–4). From that verse it is derived: For any offering that is not fit to come to the entrance of the Tent of Meeting for sacrifice on the altar, e.g., the red heifer and the scapegoat, one is not liable for its slaughter and sacrifice outside its place.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ההָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהַמְּחִיר [וְהָאֶתְנַן] וְהַכִּלְאַיִם וְהַטְּרֵיפָה וְיוֹצֵא דּוֹפֶן שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ פָּטוּר.

With regard to an animal that actively copulated with a person, or an animal that was the object of bestiality, or an animal that was set aside for idol worship, or an animal that was worshipped as a deity, or an animal given as the price of a dog that was purchased, or an animal that was given as payment to a prostitute, or an animal born of a mixture of diverse kinds, or an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], or an animal born by caesarean section, any of which one sacrificed outside the Temple courtyard, he is exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיוצא בזה קדשים הפסולים להקרבה: בעל חיים זכר הרובע את האשה, והנרבע על ידי אדם, וכן המוקצה שייעדוהו לעבודה זרה, והנעבד כעבודה זרה, וכן המחיר ששימש כתמורה לכלב, [והאתנן שניתן כתשלום לזונה], והכלאים (שנולד משני מיני בעלי חיים, כגון תיש ורחל), וכן הבהמה שהיא טריפה (שעומדת למות עקב מחלה או פגיעה), וכן בעל חיים שהוא יוצא דופן (שנולד שלא כרגיל, אלא שנחתכה דופן בטנה של אמו והוצא משם), כל אלו שהקריבן בחוץ — הרי זה פטור,
With regard to an animal that actively copulated with a person, or an animal that was the object of bestiality, or an animal that was set aside for idol worship, or an animal that was worshipped as a deity, or an animal given as the price of a dog that was purchased, or an animal that was given as payment to a prostitute, or an animal born of a mixture of diverse kinds, or an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], or an animal born by caesarean section, any of which one sacrificed outside the Temple courtyard, he is exempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ז:ד׳} לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה׳ וכֹּל שֶׁאֵין רָאוּי לָבֹא לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה׳ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

The source for this is as it is stated: “And to the entrance of the Tent of Meeting he did not bring it to present it as an offering to the Lord before the Tabernacle of the Lord.” From this verse, it is derived: For any animal that is not fit to come to the entrance of the Tent of Meeting for sacrifice on the altar, one is not liable for its slaughter and sacrifice outside the courtyard.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר לפני משכן – להקריב קרבן לפני משכן אע״פ שכשר לבא הואיל ואינו כשר ליקרב ובגמרא פריך הני נמי תיפוק לי מואל פתח אהל מועד.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״עובר בל״ת״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף קי״ב:
משום שנאמר בפרשת שחיטת קדשים בחוץ: ״...ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה׳ לפני משכן ה׳ ״(ויקרא יז, ג— ד), לומר: כל שאין ראוי לבא לפני משכן ה׳ אין חייבין עליו אם הקריבוהו בחוץ. וכל אלו אין ראויים לבוא וליקרב לפני משכן ה׳.
The source for this is as it is stated: “And to the entrance of the Tent of Meeting he did not bring it to present it as an offering to the Lord before the Tabernacle of the Lord.” From this verse, it is derived: For any animal that is not fit to come to the entrance of the Tent of Meeting for sacrifice on the altar, one is not liable for its slaughter and sacrifice outside the courtyard.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בַּעֲלֵי מוּמִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין בֵּין

For blemished animals, whether they are permanently blemished or whether they are
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן בעלי מומין, בין שהם בעלי מומין קבועין, בין
For blemished animals, whether they are permanently blemished or whether they are
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים קיב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים זבחים קיב., עין משפט נר מצוה זבחים קיב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים קיב., תוספות זבחים קיב., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים קיב., אסופת מאמרים זבחים קיב.

Zevachim 112a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Zevachim 112a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 112a, Rashi Zevachim 112a, Tosafot Zevachim 112a, Steinsaltz Commentary Zevachim 112a, Collected Articles Zevachim 112a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144