(1) 
מִנַּיִין לְשִׁנּוּי בְּגָדִים מִן הַתּוֹרָה שנא׳ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ו׳:ד׳} וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לימדך תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ בְּגָדִים שֶׁבִּישֵּׁל בָּהֶן קְדֵירָה לְרַבּוֹ אֶל יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ.
מִנַּיִין לְשִׁנּוּי בְּגָדִים מִן הַתּוֹרָה From where is it derived that changing clothes is a display of honor? As it is stated: “And he will remove his garments and will don other garments, and he will bring the ashes outside of the camp to a pure location” (Leviticus 6:4). The school of Rabbi Yishmael taught: The Torah taught you etiquette. The clothes in which one prepared food for his master, one does not wear to pour his master wine. Since cooking makes one’s clothes dirty, he should wear fresh clothes when serving his master.
1. חכמים: כ״י נ : ״חכם״. וכן בהמשך.
2. איתמר: חסר בכ״י נ .
3. שמא יראה ככתם: וכן ר״ח. דפוסים: כדי שלא יראה כדם . ע״כ כלשון שבר״ח.
4. שמא יראה ככתם נדה ויבוא: כ״י נ : ״שנראה ככתם נדה ובא״. כ״י מוסקבה : ״שנראה ככתם נדה ויבא״.
5. פרנס: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גלג , כ״י נ , דפוסים. ראה במקבילה שברי״ף תענית פרק א.
6. כל: וכן באשכול (מועד קטן). גלג , כ״י נ , כ״י מוסקבה : ״זה״ וכן בר״ח, ובעיתים (סי׳ קסח).
7. אותו: וכן בר״ח ובעיתים. דפוסים: ממנו .
8. ואפילו במסכתא דכלה ואומר: בר״ח רק ״ואומר״. גלג , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים, עיתים, אשכול: ״ואומר ואפילו במסכת כלה״.
9. ואמ׳: דפוסים, מאמר חדש: אמר .
10. לעשות לו: גלג , כ״י נ , כ״י מוסקבה , דפוסים, ר״ח. כ״י א : ״עליו לעשות״. וכן במאמר הבא שממסכת יומא.
11. בחפצי: וכן בר״ח. כ״י נ : ״בעסקי״.
12. בריפתיה: דפוסים: בריפתא .
13. ואמ׳: גלג , כ״י מוסקבה , דפוסים. כ״י א : ״אמר״ (כלומר שזה מאמר חדש).
14. דבר: דפוסים: בדבר .
15. ואומ׳: וכן גלג : ״ואומר״. דפוס קושטא : ואמרינן (שייך לאימרה הבאה). דפוסים : בכל מקום ואומרה ואמרינן .
16. אי...תלמודא בראש מתיבתא: וכן בעיתים (סי׳ קסח). דפוס קושטא : לריש מתיבתא אי ...תלמודא בכל מקום . דפוסים : פרנס אי ... תלמודא בריש מתיבתא .
מניין לשינוי בגדים – שהוא דרך כבוד לפני המקום.
ולבש בגדים אחרים – והוציא את הדשן הזקיקו הכתוב ללבוש בגדים פחותים בשעת הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה כדי שלא ימאסו בגדיו החשובים שעובד בהן עבודת אכילה ושתיה כגון קיטור וניסוך.
ותנא דבי ר׳ ישמעאל – בדרשא דהאי קרא.
בגדים שבישל בהם קדירה לרבו – דומיא דהוצאת הדשן.
אל ימזוג בהם כוס לרבו – לפיכך הוזקק ללבוש בגדים פחותים.
רחז״ל: פיר׳ רבב, כגון קירא והליקוסתאא הנודע בבבל (חלבך) [עלק] ב [=שרף המסטיק]ג ונפטא וזפת וכיוצא בהן. תלמ׳ חכמ׳ שנמצא רבב על בגדיוד חשוב ממשני[אי]ה התורה שאין בני אדם דבקים בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו.
רבד, (מלשוןו מרבדים רבדתי ערשי וג׳,) פיר׳ דם יבש כדגרסי׳ בנדה פרק תינוק(ו)תז רבדא (דפוסילתא) [דכוסילתא].ח
רבד, [שכבת זרע]ט מלשוןי מרבדים רבדתי ערשי, וכלומ׳ (ופיתיו) [יפיתיו]כ וקשטתיו בבשמים וקניםל המכניסים תאוה ובמצעות ותכשיטים נאיםמ תיזקקנ לי.
בגלימא, שהוא עליון אפי׳ רבב.
בלבושא, שהוא תחתון רבד אין רבב לא.
רחז״ל: כל תלמ׳ חכמ׳ שנמצא דם על בגדו מכוער היא שמא [יראה]ס ככתם. וזה הדבר אם הוא בטלית שמתכסה בה העליונה הרי זה מכוער. אבל אם היא בטלית שמצניעע תחתיו, אומ׳ דם מאכולת היא איפשר דלא הוה ליה טלית אחרת וגנאי בה.
אי זהופ תלמ׳ חכמ׳ שממנין אותו פרנס על הציבור כלצ ששואלין אותו וכו׳
[ואפי׳ במסכת כלה,]ק דלא רגילי בה אינשי זהר נותן לבו וג(י)רסה.ש מסכת כלה ברית[׳]ת הוא, והכי (קאמ׳) [קא מתחלא]א כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה.
למאי נפקא (למיטרף) [מיניה למיטרח]ב ליה (בריפתיו) [בריפתא],ג פיר׳ דבר שאינו יכול לטרוח בו (והיין) [וחייו]ד תלויין בו.
[ספר הנר]ה
(הבל) [חבל]ו על דלית ליה ביתא וכו׳, פיר׳ התורהז אינה [א]לאח שער ליכנס בה (לירש את) [ליראת שמים],ט לפי׳ צריך שיקדים לו יראת שמים.
לא תירתון תריי גיהנם, פיר׳ להיות עמלים ויגיעים בתורה בעולם הזה אם לא נתקיימה בידכםכ (תורתו) [תירשו]ל גיהנם במותכם, ובחייםמ נמי הייתם יגעים ועמלים בדברים טובים ולא קיימתם אותם.
א. בתה״ג אסף תש״ב עמ׳ 163 פירש- הילקוסתא, מה שנישתייר בשמרים ש[ל]חבית ז(י)פת וקירה. וגריס כן בב״ק לא., וכעין גרסת הערוך חליקוסתא בערכו. ולפנינו שם, סליקוסתא. אלא שתמוה דלכאורה כלול בקירא וזפת שהזכיר להדיא. ושמא יסבור כרש״י שם שפירש שהוא פסולת תמרים כו׳ ע״ש.
ב. בד׳, אל חלכך.
ג. יתכן שכוונתו לכל סוגי הגומי.
ד. כ״ה בד״ס. ובד׳, בגדו.
ה. ד׳.
ו. משלי ז׳ ט״ז.
ז. ד׳. סז..
ח. ד׳.
ט. ד׳. ובד׳ גריס רבד איתמר. ועי׳ ד״ס אות ל׳.
י. משלי ז׳ ט״ז.
כ. נ״י. ובד׳, ריפדתיו.
ל. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, מינים.
מ. כ״ה בד״ס רש״י, אך בד׳ ליתא לג׳ המילים.
נ. בד׳, ותזקק.
ס. ד׳.
ע. נדצ״ל כד׳, שמציע.
פ. לפנינו הוא מילה א׳.
צ. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, זה.
ק. ד׳.
ר. בד׳, וזה.
ש. ד׳.
ת. כד׳.
א. ד״ס רש״י. ובד׳ ליכא לג׳ המילים.
ב. רי״ף.
ג. רי״ף. לפנינו במקום ו׳ המילים, והנ״מ למיטרח בריפתיה. ובד׳ מתחיל, למיטרח בריפתיה.
ד. ד׳.
ה. רובו כרש״י.
ו. רי״ף.
ז. בד׳, שהתורה.
ח. ד׳.
ט. ד׳.
י. בד׳ ורי״ף, תרתי.
כ. בד׳, ולא תקיימוה. במקום ד׳ המילים.
ל. בד׳, ותירשו.
מ. בד׳, ובחייכם.
מנין לשינוי בגדים כו׳. לענין שינוי בגדי שבת מייתי לה דה״נ בע״ש בגדים שבישל בהן כדכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו גו׳ אל ימזוג בהן כוס לרבו דהיינו כסא דקידושא במעלי שבתא וק״ל:
מניין לשנוי בגדים, שנחשב לדרך כבוד, מן התורה, שכן נאמר: ״ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור״ (ויקרא ו, ד). ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, לימדך תורה דרך ארץ: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו, מאחר ובישול היא עבודה המביאה ללכלוך בגדים — אל ימזוג בהן כוס לרבו כשהוא משמשו שימוש של כבוד.
From where is it derived that changing clothes is a display of honor? As it is stated: “And he will remove his garments and will don other garments, and he will bring the ashes outside of the camp to a pure location” (Leviticus 6:4). The school of Rabbi Yishmael taught: The Torah taught you etiquette. The clothes in which one prepared food for his master, one does not wear to pour his master wine. Since cooking makes one’s clothes dirty, he should wear fresh clothes when serving his master.
הכל
(2) אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אגְּנַאי הוּא לת״ח לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיֵּצֵא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים לַשּׁוּק וְהָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא נָפֵיק אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בִּטְלַאי עַל גַּב טְלַאי.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is disgraceful for a Torah scholar to go out to the marketplace in patched shoes. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Aḥa bar Ḥanina go out in patched shoes? Rabbi Aḥa, son of Rav Naḥman, said: They only prohibited patched shoes if there is a patch upon a patch.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is disgraceful for a Torah scholar to go out to the marketplace in patched shoes. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Aḥa bar Ḥanina go out in patched shoes? Rabbi Aḥa, son of Rav Naḥman, said: They only prohibited patched shoes if there is a patch upon a patch.
גנאי הוא לתלמידי חכמים שיצאו במנעלים המטולאים. במס׳ ברכות בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מג) תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמיד חכם אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטולאים בשוק [וכו׳]:
תנן התם על המרדעת חוצץ. עיקר זאת המשנה בפרק ט׳ ממס׳ מקואות אלו חוצצין בכלים הזפת והמור כו׳ ועל המרדעת חוצץ רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי:
אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק. ושואלים: והא [והרי] ר׳ אחא בר חנינא נפיק [יצא] במנעלים מטולאים! אמר ר׳ אחא בריה [בנו] של רב נחמן: אסרו רק בנעליים המטולאות בטלאי על גב טלאי.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is disgraceful for a Torah scholar to go out to the marketplace in patched shoes. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Aḥa bar Ḥanina go out in patched shoes? Rabbi Aḥa, son of Rav Naḥman, said: They only prohibited patched shoes if there is a patch upon a patch.
הכל
(3) וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בכׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדּוֹ חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ח׳:ל״ו} כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אַל תִּקְרֵי מְשַׂנְאַי אֶלָּא מַשְׂנִיאַי רָבִינָא אָמַר רְבָד אִיתְּמַר וְלָא פְּלִיגִי הָא בִּגְלִימָא הָא בִּלְבוּשָׁא.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Torah scholar on whose clothes a fat stain is found is liable to receive the death penalty, as it is stated: “All those who hate me love death” (Proverbs 8:36), and the Sages said: Do not read: Those who hate me [mesanai]. Rather, read: Those who cause me to be hated [masniai]. Those who cause people to hate the Torah by creating the impression that those who study Torah are unclean deserve the death penalty. Ravina said: A fat stain [revav] was not stated, but rather a bloodstain [revad] was stated (Rabbeinu Ḥananel), which is a greater disgrace. The Gemara adds: They did not disagree over the halakha. Rather, the dispute is whether that which we learned concerning stains on a Torah scholar’s clothes refers to an overgarment that people wear over the rest of their clothes, while that which we learned with regard to a bloodstain refers to an undergarment, where a bloodstain is disgraceful but other types of spots are not.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Torah scholar on whose clothes a fat stain is found is liable to receive the death penalty, as it is stated: “All those who hate me love death” (Proverbs 8:36), and the Sages said: Do not read: Those who hate me [mesanai]. Rather, read: Those who cause me to be hated [masniai]. Those who cause people to hate the Torah by creating the impression that those who study Torah are unclean deserve the death penalty. Ravina said: A fat stain [revav] was not stated, but rather a bloodstain [revad] was stated (Rabbeinu Ḥananel), which is a greater disgrace. The Gemara adds: They did not disagree over the halakha. Rather, the dispute is whether that which we learned concerning stains on a Torah scholar’s clothes refers to an overgarment that people wear over the rest of their clothes, while that which we learned with regard to a bloodstain refers to an undergarment, where a bloodstain is disgraceful but other types of spots are not.
פירוש רבב – כגון קירא והילקוסתא הנודע בבבל אל חלכך ונפטא וזפת וכיוצא בהם.
תלמיד חכמים שנמצא רבב על בגדו – חשוב ממשניאי התורה, שאין בני אדם דביקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו.
רבד – מלשון מרבדים רבדתי ערסי. פירוש: דם יבש. כדגרסי׳ בנדה פרק תינוקת (נדה ס״ז.) ריבדא דכוסילתא. אמר רמי בר אבא: האי ריבדא דכוסילתא עד ג׳ יומין לא חייץ מיכן ואילך חייץ.
כל תלמיד שנמצא דם על בגדו מכוער הוא שמא יראה ככתם. וזה הדבר אם הוא בטלת שמתכסה בה העליונה, הרי זה מכוער. אבל אם הוא שמציע תחתיו אומ׳1 דם מאכולת הוא, איפשר דלא הוה ליה טלת אחרת וגנא בה. כדתניא התם (בבלי נדה נ״ח:): הרגה מאכולת תולה, לא הרגה אינה תולה דברי רבן שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים: בין הרגה בין לא הרגה תולה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: לדבריי אין סוף,2 לדבריהם אין סוף. לדבריי אין קץ – שאין אשה טהורה לבעלה, שאין מיטה אלא שיש עליה כמה טיפי דמים. לדבריהם אין סוף כו׳.
1. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״או״.
2. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בתוספתא נדה ז׳:ג׳. בבבלי נדה נ״ח: ״קץ״.
רבב – שומן וחלב.
חייב מיתה – שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו.
משניאי – שממאסין עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים נמצא זה משניא את התורה.
רבד איתמר – שכבת זרע לשון מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז) ריפדתיו וקישטתיו בבשמים מינים המכניסים תאוה ותזקק לי.
בגלימא – שהוא עליון אפי׳ רבב.
בלבוש – שהוא תחתון רבד אין רבב לא.
הא בלבושא הא בגלימא – הא דר׳ ינאי בגלימא כדמשמע בפ׳ כל היד (נדה דף כ.) גבי שחור כחרת ור׳ יוחנן אמר אלו כלים האוליירין הבאין ממדינת הים למימרא דאוכמי נינהו והאמר ר׳ ינאי כו׳ לא קשיא הא בגלימא הא בפתורי דר׳ ינאי בגלימא דהיא סומקי דשחורים לא הוו כדמסיק הכא אבל פתורי הוו אוכמי ולבושא חיורי.
גמ׳ ואמר רב חייא כו׳ כצ״ל:
שם רבינא אמר רבד איתמר כצ״ל ונמחק שנאמר מרבדים רבדתי ערשי. ונ״ב אינו מן הגמ׳ והוא מלשון רש״י וברי״ף ובאשר״י אינו:
רש״י בד״ה רבד איתמר שכבת זרע וכו׳. ונ״ב והרי״ף פי׳ בע״א ע״ש:
בא״ד בבשמים מינים כו׳ כצ״ל. ונ״ב צ״ל וזנים ופסוק הוא בדברי הימים בשמים וזנים מרוקחים:
כל משנאי אהבו וגו׳. דהך פרשתא כולה בתורה קמשתעי ומסיים כי מוצאי מצא חיים וגו׳ ואמר גם בזה האיש שהוא מוצאי דהיינו ת״ח אם הוא משניאי בפני הבריות ברבים כפירש״י אהבו וגו׳ לא ימצא חיים וק״ל:
הא בגלימא הא בלבושא כו׳. יש לכוין בזה ע״פ מ״ש פ׳ המוציא יין לבושא לא בושה גלימא שנעשה בו כגולם כי המדות של אדם הם בגדי אדם כמ״ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים והמדות הבאים מצד החומר הם כגלימא שנעשה ע״י הגולם והחומר והבאים מצד הצורה הם נקראים לבוש שהחומר מקבל הצורה והיינו לא בושה על המדות הבאים מצד הצורה וז״ש תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש דהיינו שיחזור לעתיד החומר להתלבש בצורה וע״ז אמרו בפ׳ חלק צדיקים יעמדו בלבושיהן כו׳ דקדק לומר בלבושיהן ולא אמר בבגדיהן דהיינו שיעמדו בבגדים לבנים מקבלים צורה ולא יבושו משא״כ הרשעים דיבושו לעמוד בגלימא שהוא סומק ור׳ ינאי לא החזיק עצמו כצדיק לעמוד בלבנים והיה מסתפק אם יתביישו חבריו ממנו שהוא יזכה להתלבש בצורה לעמוד בלבנים או שהוא יתבייש מחבריו שהם יתלבשו בצורה וק״ל:
ואמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב (כתם שומן) על בגדו — נחשב כחייב מיתה, שכן נאמר: ״כל משנאי אהבו מות״ (משלי ח, לו), ואמרו חכמים: אל תקרי [תקרא] משנאי אלא ״משניאי״, כלומר, אלה הגורמים להשניא את התורה על הבריות הרי זה כאילו ״אהבו מות״ — שחייבים מיתה. רבינא אמר: לא רבב נאמר אלא רבד (כתם דם) (ר״ח) איתמר [נאמר], שיש בכך גנאי גדול יותר. ומוסיפים: ולא פליגי [נחלקו] להלכה, אלא הא [זה] ששנינו שצריך להזהר בכל כתם — הרי זה בגלימא, שהיא בגד עליון, והא [זה] ששנינו שיש להזהר בכתם דם — הרי זה בלבושא [בלבוש תחתון], שיש להיזהר בכתם דם, שיש בו גנאי אבל בשאר כתמים אין להקפיד בו כל כך.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Torah scholar on whose clothes a fat stain is found is liable to receive the death penalty, as it is stated: “All those who hate me love death” (Proverbs 8:36), and the Sages said: Do not read: Those who hate me [mesanai]. Rather, read: Those who cause me to be hated [masniai]. Those who cause people to hate the Torah by creating the impression that those who study Torah are unclean deserve the death penalty. Ravina said: A fat stain [revav] was not stated, but rather a bloodstain [revad] was stated (Rabbeinu Ḥananel), which is a greater disgrace. The Gemara adds: They did not disagree over the halakha. Rather, the dispute is whether that which we learned concerning stains on a Torah scholar’s clothes refers to an overgarment that people wear over the rest of their clothes, while that which we learned with regard to a bloodstain refers to an undergarment, where a bloodstain is disgraceful but other types of spots are not.
הכל
(4) וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {ישעיהו כ׳:ג׳} כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף עָרוֹם בִּבְגָדִים בְּלוּאִים וְיָחֵף בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים.
And similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: That which is written: “As My servant Isaiah went naked and barefoot for three years” (Isaiah 20:3), is not to be understood literally. Rather, naked means that he wore tattered clothing, and barefoot means that he walked with patched shoes.
And similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: That which is written: “As My servant Isaiah went naked and barefoot for three years” (Isaiah 20:3), is not to be understood literally. Rather, naked means that he wore tattered clothing, and barefoot means that he walked with patched shoes.
בבגדים בלואים כו׳. וערום ממש ויחף ממש ודאי דלא הלך כן שלש שנים אלא בבגדים מטולאים כו׳ קאמר ומייתי ליה הכא גם שהוא בכלל משניאי ע״פ הדבור שאני וק״ל:
ומעין זה אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלוש שנים״ (ישעיהו כ, ג), שאין לפרש כמשמעו, אלא ״ערום״ — שלבש בגדים בלואים, ״ויחף״ — במנעלים המטולאים.
And similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: That which is written: “As My servant Isaiah went naked and barefoot for three years” (Isaiah 20:3), is not to be understood literally. Rather, naked means that he wore tattered clothing, and barefoot means that he walked with patched shoes.
הכל
(5) תְּנַן הָתָם רְבָב עַל המרדע חוֹצֵץ רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי וְעַל הַבְּגָדִים מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ חוֹצֵץ מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַף מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ.
We learned in a mishna there: A fat stain on a donkey’s saddle interposes, i.e., if the saddle becomes impure, its immersion in a ritual bath is invalid unless the stain is removed. Rabban Shimon ben Gamliel says: A stain interposes only when it is as large as an Italian issar but not smaller. And if there were a fat stain on clothing on one side, it does not interpose, but if the stain is on both sides it interposes. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yishmael: It interposes even on one side.
We learned in a mishna there: A fat stain on a donkey’s saddle interposes, i.e., if the saddle becomes impure, its immersion in a ritual bath is invalid unless the stain is removed. Rabban Shimon ben Gamliel says: A stain interposes only when it is as large as an Italian issar but not smaller. And if there were a fat stain on clothing on one side, it does not interpose, but if the stain is on both sides it interposes. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yishmael: It interposes even on one side.
תנן התם במקווות פרק ט׳ (משנה מקוואות ט׳:ה׳): אלו חוצצין בכלים: הזפת והמור כו׳ עד על המרדעת חוצץ כו׳. רבב זהו ממיני זפת.
על המרדעת – של חמור.
חוצץ – כל דבר חוצץ לענין טבילה דקפיד עליה וכל חציצה שמקפיד עליו חוצצת.
תנן התם – במסכת מקוואות ונקט לה משום דבעי למימר של בנאים כו׳ לומר שדרך תלמיד חכם מקפיד על לבושיו.
משני צדדין – שהיה בו הרבה עד שנבלע בבגד ונראה לצד שני.
א תנן התם [שנינו במשנה שם]: רבב של שומן על המרדע של חמור — חוצץ, ואם הוא טמא — אין הטבילה מועילה לו עד שיוסר הרבב. רבן שמעון בן גמליאל אומר: רבב חוצץ דווקא כשגודלו מגיע עד כגודל איסר האיטלקי ולא בפחות מזה. ועל הבגדים, אם היה בהם כתם שומן מצד אחד — אינו חוצץ, אבל אם היה הרבב גדול עד שעבר הכתם משני צדדין — חוצץ. ר׳ יהודה אומר משום (בשם) ר׳ ישמעאל: אף מצד אחד חוצץ.
We learned in a mishna there: A fat stain on a donkey’s saddle interposes, i.e., if the saddle becomes impure, its immersion in a ritual bath is invalid unless the stain is removed. Rabban Shimon ben Gamliel says: A stain interposes only when it is as large as an Italian issar but not smaller. And if there were a fat stain on clothing on one side, it does not interpose, but if the stain is on both sides it interposes. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yishmael: It interposes even on one side.
הכל
(6) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מר׳ מֵרַבִּי חֲנִינָא מַרְדַּעַת מִצַּד אֶחָד אוֹ מִשְּׁנֵי צְדָדִין אֲמַר לֵיהּ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דִּתְנַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גשֶׁל בַּנָּאִין מִצַּד אֶחָד וְשֶׁל בּוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין דוְלֹא תְּהֵא מַרְדַּעַת חֲשׁוּבָה מִבִּגְדּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ.
Rabbi Shimon ben Lakish raised a dilemma before Rabbi Ḥanina: Is a stain on a saddle an interposition even if it is on just one side, or only if it is on both sides? Rabbi Ḥanina said to him: That, I did not hear explicitly. However, I heard something similar to it. As we learned in that same mishna that Rabbi Yosei says: A garment belonging to builders [banna’in] is considered to have an interposition if it has a stain on one side, and that of an ignoramus, who is not meticulous, is considered to have an interposition when the stain is on both sides. And certainly a donkey’s saddle cannot be more important than the garment of an am ha’aretz.
Rabbi Shimon ben Lakish raised a dilemma before Rabbi Ḥanina: Is a stain on a saddle an interposition even if it is on just one side, or only if it is on both sides? Rabbi Ḥanina said to him: That, I did not hear explicitly. However, I heard something similar to it. As we learned in that same mishna that Rabbi Yosei says: A garment belonging to builders [banna’in] is considered to have an interposition if it has a stain on one side, and that of an ignoramus, who is not meticulous, is considered to have an interposition when the stain is on both sides. And certainly a donkey’s saddle cannot be more important than the garment of an am ha’aretz.
מרדעת מצד אחד או מב׳ צדדין – לר׳ ישמעאל דאמר בבגד מצד אחד מרדעת מאי אמר בה.
ר׳ יוסי אומר של בנאים – פליג אדר׳ יהודה ואמר לר׳ ישמעאל בגד של בנאים דהיינו תלמידי חכמים שמקפידין על לבושיהן מצד אחד ושל בור מב׳ צדדין.
תלמיד חכם כשם שהוא מופלג משאר העם בחכמתו ודיעותיו כך צריך שיהדר עצמו בסלסול ובהעדר כל פחיתות ממנו אסור לו לצאת במנעלים המטולאים טלאי על גבי טלאי ובצלא ר״ל עור העליון וכן צריך שלא יהא נמצא בו שום דבר מגונה הן במלבושיו הן במדותיו וכל שנמצא בו שום דבר מגונה הרי הוא גורם לתורה שתתחלל ותתמעט ערכה בעיני בני אדם והוא שאמרו כל תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה ורבב הוא מושאל לחלב ושעוה וזפת ושאר מינין הדומים לאלו ויש אומרים רבד והוא כתם של דם או של שכבת זרע מלשון רבדתי ערשי כלומר שלא תמצא טומאתו בשוליו ובכלל ענין זה שלא תמצא בו שום מדה מגונה שהמדות מושאלות בלשון בגדים כמו שידעת וחסרון מדה אחת בין שאר מדותיו הרי הוא ככתם בבגד וכמו שהכתמים רישומן ניכר בבגדים הדקים והנכבדים יותר מן הגסים כך מדה מגונה אצל החכם מגונה ביותר ולא יקל בעצמו לשום מדה מגונה ואפי׳ נעשית בצניעות ויבוש מנפשו במקום שאין שם בשת אחרים ודרך צחות אמרו איזהו ת״ח שנחזיר לו אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו להפכו כלומר אפי׳ חלוקו שאינו נראה לבריות אם לבשו שלא כתקנו מקפיד עליו עד שיהפכנו:
בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ שמעון בן לקיש מר׳ חנינא: רבב שעל מרדעת, האם מצד אחד אמרו שהרבב חוצץ בו או משני צדדין? אמר ליה [לו] ר׳ חנינא: זו במפורש לא שמעתי, ואולם כיוצא בה שמעתי. דתנן [שכן שנינו] באותה משנה שר׳ יוסי אומר: בגד של בנאין — יש בו חציצה כשהכתם מצד אחד, ושל בור (עם הארץ) שאינו מקפיד בנקיונו — כשהכתם משני הצדדין. ובודאי לא תהא מרדעת של חמור חשובה מבגדו של עם הארץ.
Rabbi Shimon ben Lakish raised a dilemma before Rabbi Ḥanina: Is a stain on a saddle an interposition even if it is on just one side, or only if it is on both sides? Rabbi Ḥanina said to him: That, I did not hear explicitly. However, I heard something similar to it. As we learned in that same mishna that Rabbi Yosei says: A garment belonging to builders [banna’in] is considered to have an interposition if it has a stain on one side, and that of an ignoramus, who is not meticulous, is considered to have an interposition when the stain is on both sides. And certainly a donkey’s saddle cannot be more important than the garment of an am ha’aretz.
הכל
(7) מַאי בַּנָּאִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל יְמֵיהֶן וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן האֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמַּחְזִירִין לוֹ אֲבֵידָה בִּטְבִיעוּת הָעַיִן זֶה הַמַּקְפִּיד עַל חֲלוּקוֹ לְהוֹפְכוֹ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ואֵיזֶהוּ ת״ח תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְּמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר הֲלָכָה בְּכׇל מָקוֹם וְאוֹמֵר ואפי׳ וַאֲפִילּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה.
The Gemara asks: Who are the builders mentioned here? Rabbi Yoḥanan said: These are Torah scholars, who are engaged in building the world all of their days. And with regard to this, Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar of whom the Sages said that one must return a lost object to him based on visual identification, even if he does not provide an identifying sign for it? That is one who makes sure his upper undergarment is turned inward so that the uneven stitching is not visible. This means that he conducts himself like a Torah scholar in all his ways, even in matters of cleanliness and order (Maharsha). On a related note, the Gemara adds that which Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar who may be appointed as a leader of the community? This is one who is asked about matters of halakha on any topic and he is able to answer, and even if he were asked about tractate Kalla, a tractate that few have mastered.
The Gemara asks: Who are the builders mentioned here? Rabbi Yoḥanan said: These are Torah scholars, who are engaged in building the world all of their days. And with regard to this, Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar of whom the Sages said that one must return a lost object to him based on visual identification, even if he does not provide an identifying sign for it? That is one who makes sure his upper undergarment is turned inward so that the uneven stitching is not visible. This means that he conducts himself like a Torah scholar in all his ways, even in matters of cleanliness and order (Maharsha). On a related note, the Gemara adds that which Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar who may be appointed as a leader of the community? This is one who is asked about matters of halakha on any topic and he is able to answer, and even if he were asked about tractate Kalla, a tractate that few have mastered.
פי׳ ר׳ יוחנן: בנאין אילו תלמידי חכמים שעוסקין בביניינו של עולם, וקפדי על רבב שעל בגדיהם לכבסו ולהוציאו, שלא יהו מן המשניאין. לפיכך אפילו בצד אחד נראה חוצץ, ולא עלתה לו טבילה1 אבל בגדי הבורים אם עבר מצד לצד חוצץ, ואם לאו אינו חוצץ. וכן הלכה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טפילה״.
שמחזירים לו אבדה בטביעת עין – כיון שאמר אני מכירה אע״פ שאינו נותן בה סימן כדאמר באלו מציאות (ב״מ כג:).
המקפיד על חלוקו להופכו – לובשו כשהוא הפוך מקפיד עליו והופכו שמקפיד עליו שלא יראו התפירות המגונות ואימרי החלוק.
בכל מקום – בכל הש״ס ואפי׳ במסכת כלה דלא רגילי בה אינשי וזה נתן לבו וגרסה מסכת כלה ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה.
ואפילו במסכת כלה – פי׳ בקונט׳ דלא רגילי בה אינשי והוא נתן בלבו לגורסה ובקדושין פי׳ לגריעותא בפרק האיש מקדש (קידושין מט:) גבי ע״מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו דבר הלכה ואפי׳ במסכת כלה ופי׳ בקונטרס אפי׳ במס׳ כלה שהיא קלה ונראה דהכא משמע (ואומר) דנקט ליה משום חשיבות שיודע אפי׳ במסכת כלה דלא רגילי בה אינשי ראוי למנותו פרנס אבל התם קתני דבר אחד מתלמודו משמע אפי׳ לא למד אלא מסכת כלה ואמר הימנה דבר אחד הרי זה חכם ומיהו בפירוש רש״י דקידושין וכן בפי׳ רבינו חננאל אין כתוב בהן דבר אחד מתלמודו ורבינו יצחק מפרש דהאי מסכת כלה היינו דרשות הסדורות מהלכות החג כדאמרינן בלא יחפור (ב״ב כב.) רב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה וקאמר איזהו ת״ח שראוי למנותו על הציבור באתריה כדאמר בסמוך במסכתי׳ באתריה כגון שיודע להשיב בכל מקום שישאלוהו באותה מסכת אפי׳ במס׳ כלה שרגילין בה ראוי למנותו בעירו אבל בציר מהכי אין ראוי למנותו והא דהוצרך לחזור ולהשמיענו בסמוך אי במסכתיה באתריה אע״ג דכבר השמיענו כאן לפי שרוצה לחלק בין מסכת לכוליה הש״ס והשתא הוי דהכא כי ההוא דקידושין (דף מט:).
בכל מקום. בכל התלמוד.
ואפי׳ במס׳ כלה. שאינה רגילה ללמוד, הוא נתן לבו ולמדה. ויש שגורסין למאי נפק (למימריה) [למנוייה] ברישא. (או) [אי] במסכת חדא באתריה, (או) [אי] בכולה תלמודא ריש מתיבתא. אם יודע (לחשוב) [להשיב] ממסכתא שהוא לחוד מתעסק בה, ממנין אותו פרנס באתריה, אם בכוליה תנויי, דכדקאי בהאי מסכתא ידע לאהדורי במסכת אחריתי, ראוי להיות ראש הישיבה.
איזהו ת״ח שראוי למנותו פרנס על הציבור כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפי׳ במסכת כלה כלומר אע״פ שאינה רגילה וי״א בה להקל וגורסים בהלכות כלה כלומר בהלכות מועדות שהיה מנהגם לדרוש בהם תמיד ובכלל זה בכל ענינים שצריכים לאיסור והיתר אע״פ שאינו בקי כל כך בדינים וכן יראה לפרש במסכת תענית כמו שהתבאר שם:
ת״ח הראוי להשיב כראוי לכל שהוא שואלו במסכתא שהוא עסוק בה ראוי למנותו פרנס בעירו אע״פ שלא ידע להשיב במסכתות אחרות שהרי אמרו כי קאי רב בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי ואם מזומן לכל שואל [אפילו במסכתא שאינו עוסק בה] ראוי למנותו ראש ישיבה והוא ענין מה שאמרו איזהו ת״ח כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר למאי נפקא מינה למנוייה אי במסכתא באתריה ואי בכלה תלמודא בריש מתיבתא:
כבר ידעת בענין טבילת אדם או הטבלת כלים הטמאים שכל שהיה שם דבר החוצץ כגון בצק או טיט וכיוצא בהם אין טבילתם טבילה ומדברי סופרים שאפי׳ לא היה אלא במיעוטו של כלי ואפי׳ טפה כחרדל חוצץ ובלבד שהוא מקפיד עליו ולבו להעבירו ובמקומו יתבאר אלו דברים חוצצין באדם ואלו דברים חוצצין אף בכלים ומ״מ דברים החוצצין בכלים על המרדעת אינו חוצץ אא״כ היה שם הרבה עד שנבלע בבגד ונראה מצד שני וכן הדין בבגדי עם הארץ אבל בגדי תלמידי חכמים והם הנקראים בשם בנאים על שם שהם עסוקים בבנינו של עולם וכשם שאמרו בירושלמי באחד מגדוליהם שאמרו אייתו לי נטורי קרתא ואייתו ליה סנטורי קרתא ואמר אלין אנון נטורי קרתא אלין אנון חרובי קרתא אלא מאן אינון נטורי קרתא רבנן ואמר עליהם שמאחר שהם מקפידים על בגדיהם להיותם נקיים אף מצד אחד חוצץ ומ״מ כל שחופה רוב הכלי או האדם אפילו אינו מקפיד עליו חוצץ מדברי סופרים כמו שיתבאר במקומו ודברים אלו אין בהם הפרש בין בגד לבגד ולא סוף דבר בלבנים שהכתם נראה בהם ביותר אלא אף בכלים האוליירים ר״ל הצבועים בצבעים האמצעיים כגון ירוק ואדום וכיוצא בהם או אפי׳ בשחורים שכלם מקפיד עליו הוא:
אע״פ שביארנו שאין חלבי שבת קרבים ביום הכפרים מ״מ ביום טוב קרבים שנ׳ עולת שבת לימד על חלבי שבת שקרבין ביום טוב אבל נדרים ונדבות ושאר קרבנות שאין זמנם קבוע אין קרבין ביום טוב כמו שביארנו במקומו:
תוס׳ בד״ה ואפי׳ במס׳ כו׳ ומיהו בפר״ח בקידושין אין כתוב בהן דבר אחד כו׳ מסכת כלה היינו דרשות הסדורות כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל בפירושו של ר״ח אין כתוב בהן מלת אחד אלא שכתוב בהן דבר בתלמודו כמו שכתוב בפירוש ר״ח בערוך בערך כל וכ״ה ברי״ף שלא כתוב בו מלת אחד דהשתא מפרש ר״י ונקט לה לפי דרכו של ר״ח בפי׳ מלת כלה דהיינו דרשות כו׳ עיין שם בערוך ובר״ן שם בשם ר״ח ובא להשוות ההיא דקידושין להך דהכא למאי דלא כתוב בהן מלת אחד דהוה משמע כמו שכתבו התוס׳ לגריעותא דאפילו דבר אחד הימנה ממסכת כלה אלא דכתוב בהן דבר בתלמוד דהיינו כל מסכת כלה בכל מקום שישאלו באותה מסכת דהיינו ממש כהך דהכא דבציר מהכי אין ראוי למנותו פרנס על הציבור זהו הנכון בדברי התוס׳ ומהרש״ל הגיה בדברי התוס׳ כפי׳ רש״י ולא ידעתי מאין לו גם פירושו בדברי התוס׳ אינו מבורר לנו ודו״ק:
בבנינו של עולם כו׳. דהיינו בתורה שהיתה אומנתו של הקב״ה בבריאת עולם וע״כ הם מקפידין ביותר אפי׳ מצד אחד על הטומאה וק״ל:
המקפיד על חלוקו כו׳. עיין פירש״י והוא דחוק דמה ענינו לכאן ונראה לפרש דה״ק איזהו ת״ח כו׳ המקפיד על חלוקו דקאי שפיר אלעיל דשל בנאין מצד א׳ ומפרש לה ר״י דבנאין היינו ת״ח ומייתי עלה דהיינו דאר״י איזה ת״ח כו׳ המקפיד על חלוקו להפכו גם אם לא יראה בו רבב מצד אחד הופכו על צד השני שמא ימצא בו רבב דמצד אחד נמי חוצץ בבגדו של ת״ח שהן בנאין ודו״ק:
ומעירים: מאי [מה הם] ״בנאין״ המוזכרים כאן? אמר ר׳ יוחנן: אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן. ובהקשר לכך אמר ר׳ יוחנן: איזהו תלמיד חכם שאמרו שמחזירין לו אבידה בטביעות העין, כלומר, שאם אמר שהוא מכיר במציאה שהיא שלו שמחזירים לו את החפץ גם אם אין בו סימנים — זה המקפיד על חלוקו (בגדו הפנימי) להופכו, כדי שלא ייראו התפירות הגסות, שנוהג בכל דרכיו כתלמיד חכם אף בהקפדה על נקיון וסדר (מהרש״א). ואגב כך מוסיפים מה שאמר ר׳ יוחנן: איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור — זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ובקיאות זו שאמרו — בכל המסכתות, ואפילו במסכת כלה שהיא המסכת הנלמדת ברבים באותה עת, ואין אנשים רגילים בה.
The Gemara asks: Who are the builders mentioned here? Rabbi Yoḥanan said: These are Torah scholars, who are engaged in building the world all of their days. And with regard to this, Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar of whom the Sages said that one must return a lost object to him based on visual identification, even if he does not provide an identifying sign for it? That is one who makes sure his upper undergarment is turned inward so that the uneven stitching is not visible. This means that he conducts himself like a Torah scholar in all his ways, even in matters of cleanliness and order (Maharsha). On a related note, the Gemara adds that which Rabbi Yoḥanan said: Who is a Torah scholar who may be appointed as a leader of the community? This is one who is asked about matters of halakha on any topic and he is able to answer, and even if he were asked about tractate Kalla, a tractate that few have mastered.
הכל
(8) וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵיזֶהוּ ת״ח תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֶפְצוֹ וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם והנ״מ וְהָנֵי מִילֵּי לְמִיטְרַח בְּרִיפְתֵּיהּ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם כׇּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲלָכָה בְּכׇל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמַנּוֹיֵיהּ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר אִי בַּחֲדָא מַסֶּכְתָּא בְּאַתְרֵיהּ אִי בְּכוּלֵּיהּ תַּנּוֹיֵהּ בְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא.
And Rabbi Yoḥanan said: Who is the Torah scholar for whom the inhabitants of his city are commanded to perform his labor for him? This is one who sets his own matters aside and engages in matters of Heaven. It is therefore fitting for the community to support him. And that applies only to exerting themselves to provide him with his bread, as it is appropriate that they sustain him. And Rabbi Yoḥanan said: Who is included in the category of a Torah scholar? Anyone who is asked about the halakha with regard to any topic and is able to state it. And they say: What are the practical consequences of this question? It is to appoint him a leader of the community. If he is an expert in a single tractate, they appoint him as a leader in his place; if he is an expert in all of his learning, they appoint him as the head of the yeshiva.
And Rabbi Yoḥanan said: Who is the Torah scholar for whom the inhabitants of his city are commanded to perform his labor for him? This is one who sets his own matters aside and engages in matters of Heaven. It is therefore fitting for the community to support him. And that applies only to exerting themselves to provide him with his bread, as it is appropriate that they sustain him. And Rabbi Yoḥanan said: Who is included in the category of a Torah scholar? Anyone who is asked about the halakha with regard to any topic and is able to state it. And they say: What are the practical consequences of this question? It is to appoint him a leader of the community. If he is an expert in a single tractate, they appoint him as a leader in his place; if he is an expert in all of his learning, they appoint him as the head of the yeshiva.
ואמר ר׳ יוחנן: איזהו תלמיד חכמים? כל שמחזירין לו אבידה בטביעות עין, זה המקפיד1 על חלוקו להופכו. וכן אמרו איזהו תלמיד חכמים שממנין אותו פרנס על הציבור? זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה.
ואיזהוא שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו? מי שמניח חפציו ומתעסק בחפצי שמים.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״המפקיד״.
ת״ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו – כדאמר בפרק ז׳ דיומא (דף עב:) כתוב א׳ אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים וגו׳.
למיטרח בריפתיה – דבר שאינו יכול לטרוח בו וחייו תלויין בו.
אם יודע להשיב במסכת שהוא עוסק בה ממנים אותו פרנס באתריה.
ואם בכוליה תנויה – דקאי בהא מסכת ומהדר במסכת אחריתי.
והני מילי. דשרי בטלאי על גבי טלאי. הני מילי בצלא. וזה הוא בעור העליון, אבל בעור התחתון שאינו נראה לעיני הכל מותר.
למיטרח ליה בריפתיה. מה שיחסר לו.
חבל על דלית ליה ביתא. זה יראת שמים שהוא עיקר בעולם הבא.
ותרעא לדרתיה עביד. שקונה שערי הבית וזו היא החכמה.
זכה נעשה לו סם חיים. זכה למד לשמה.
לא זכה. שלמד לשום כבוד שיתכבד בעולם הזה.
איזהו ת״ח שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים שכל כיוצא בזה ראוי לטרוח בשבילו להמציאו כדי צרכו דרך כבוד והוא שאמרו במסכת יומא ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון מכאן לת״ח שבני עירו מצוים לעשות מלאכתו מבית ומחוץ תצפנו כל ת״ח שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם וכן אמרו שם למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי לו לת״ח שעוסק בתורה ואין לו יראת שמים דרך צחות אמרו חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתיה עביד ולא עוד אלא שהוא טורח בחנם והוא שאמרו אמר להו רבא לתלמידיו לא תירתו תרתי גיהינם ודרך צחות דרשו וזאת התורה אשר שם משה לא זכה נעשית לו סם מיתה זכה נעשית לו סם חיים:
איזהו ת״ח שבני עירו כו׳. בכל הני קרא ת״ח בשם לויי דאינו ת״ח לכל דבר רק לאותו דבר דאיזה ת״ח שמחזירין כו׳ אף שאינו ת״ח גמור כיון שיש בו מדה זו להקפיד בעינו לעיין בבגדו אפי׳ מצד אחד יש להאמינו במדה זו על האבידה בטביעת עין ואיזה ת״ח הממנין כו׳ ר״ל על כל דבר שממנין את האדם מקרי פרנס לאותו דבר כיון ששואלין אותו דבר הלכה ר״ל בדבר הלכה של אותו דבר שמינו אותו עליה ולא בעי לידע שאר הלכות וכן איזהו ת״ח שבני עירו כו׳ לא איירי בת״ח גמור אלא שעוסק בחפצי שמים כגון בצרכי צבור אבל איזהו ת״ח כל ששואלין כו׳ הוא סתם ת״ח גמור בלא שם אחר והיינו כל ששואלין אותו הלכה בכ״מ ואמר דנ״מ למנויה פרנס על הצבור בכל מילי אי באחריה או לריש מתיבתא כדמסיק ודו״ק:
ואמר ר׳ יוחנן: איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו — זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים, וראוי לציבור לסייע בידו. והני מילי [ודברים אלה] אמורים דווקא לענין למיטרח בריפתיה [לטרוח ולעסוק בלחמו], שראוי לסייע לו בצרכיו החיוניים. ואמר ר׳ יוחנן: איזהו הנכלל בגדר ״תלמיד חכם״ — כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום, ואומרה. ואומרים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה למעשה] — למנוייה [לענין מינויו] כפרנס על הציבור; אי בחדא מסכתא [אם בקי כך במסכת אחת] — ימנוהו באתריה [במקומו], אי בכוליה תנויה [אם בכל לימודו] — יעמידוהו בריש מתיבתא [בראש הישיבה].
And Rabbi Yoḥanan said: Who is the Torah scholar for whom the inhabitants of his city are commanded to perform his labor for him? This is one who sets his own matters aside and engages in matters of Heaven. It is therefore fitting for the community to support him. And that applies only to exerting themselves to provide him with his bread, as it is appropriate that they sustain him. And Rabbi Yoḥanan said: Who is included in the category of a Torah scholar? Anyone who is asked about the halakha with regard to any topic and is able to state it. And they say: What are the practical consequences of this question? It is to appoint him a leader of the community. If he is an expert in a single tractate, they appoint him as a leader in his place; if he is an expert in all of his learning, they appoint him as the head of the yeshiva.
הכל
(9) ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן ב״ל בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵלּוּ כֵּלִים הָאוֹלְיָירִין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם לְמֵימְרָא דְּחִיוָּרֵי נִינְהוּ וְהָאֲמַר לְהוּ רַבִּי יַנַּאי לְבָנָיו בָּנַי זאַל תִּקְבְּרוּנִי לֹא בְּכֵלִים לְבָנִים וְלֹא בְּכֵלִים שְׁחוֹרִים לְבָנִים שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה וְאֶהְיֶה כְּחָתָן בֵּין אֲבֵלִים שְׁחוֹרִים שְׁמָא אֶזְכֶּה וְאֶהְיֶה כְּאָבֵל בֵּין חֲתָנִים אֶלָּא בְּכֵלִים הָאוֹלְיָירִין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם אַלְמָא סוּמָּקֵי נִינְהוּ לָא קַשְׁיָא הָא בִּגְלִימֵי הָא בִּלְבוּשֵׁי.:
Rabbi Shimon ben Lakish said: These garments of the banna’in mentioned in the mishna are the clothes of the bath attendants [ulairin] that come from a country overseas, on which stains are apparent, and these men are meticulous about their cleanliness. The Gemara asks: Is that to say that these are white garments? Didn’t Rabbi Yannai say to his sons: My sons, do not bury me in white garments nor in black garments. Not in white, lest I not be acquitted in judgment, and I will be among the wicked like a groom among mourners. And not in black, lest I be acquitted in judgment, and I will be among the righteous like a mourner among grooms. Rather, bury me in the clothes of the bath attendants who come from a country overseas, which are neither black nor white. Apparently, these clothes of the bath attendants are red. The Gemara answers: This is not difficult, as a distinction can be made. When Rabbi Yannai indicates that they are red, that is referring to overgarments; the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that indicated that they are white, that is referring to undergarments.
Rabbi Shimon ben Lakish said: These garments of the banna’in mentioned in the mishna are the clothes of the bath attendants [ulairin] that come from a country overseas, on which stains are apparent, and these men are meticulous about their cleanliness. The Gemara asks: Is that to say that these are white garments? Didn’t Rabbi Yannai say to his sons: My sons, do not bury me in white garments nor in black garments. Not in white, lest I not be acquitted in judgment, and I will be among the wicked like a groom among mourners. And not in black, lest I be acquitted in judgment, and I will be among the righteous like a mourner among grooms. Rather, bury me in the clothes of the bath attendants who come from a country overseas, which are neither black nor white. Apparently, these clothes of the bath attendants are red. The Gemara answers: This is not difficult, as a distinction can be made. When Rabbi Yannai indicates that they are red, that is referring to overgarments; the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that indicated that they are white, that is referring to undergarments.
כלים האולירין בגדים חשיסנה.1
1. לא מצאתי מילה כזו, אך סביר שהיא בפרסית עקב הסיומת ׳נה׳ הנהוגה בפרסית כדי לציין תואר. תודה לד״ר תמר גינדין על ידיעה זו.
ריש לקיש אמר: בנאין אילו אוליירין הבאין ממדינת הים.
ואקשינן: למימר דכלי אוליירין חיורי נינהו שהזפת מצד אחד נודע בהן? והאמר ר׳ ינאי לבניה: אל תקברוני בלבנים ולא בשחורים1 אלא באוליירין, אלמא סומקי נינהו.
ושנינן: המלבושין לבנים הן כגון מני כסותא. והגלימא כגון מאני דמתעטפי בהן סומקי הוו.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 יש מחיקה ותיקון וצ״ע.
אלו כלים האוליירין – הא דתנן בנאין מצד אחד היינו כלים של אוליירין בלנים שיש להם אלונטיאות חשובות להתעטף בהם בני אדם חשובים בצאתם מן המרחץ ומקפידים על טינוף מעט ובנאים לשון בי בני (לעיל דף לג:).
למימרא דחיורי נינהו – מדמקפידין על רבב שעליהם דאילו סומקי לא מיגנו בטינוף פורתא.
שמא לא אזכה – ואשב בין אותן שנדונין בגיהנם שדומין לשולי קדירה.
גלימי – סומקי.
בד״ה אלו כלים כו׳ אוליירין בלנים כו׳ מעט ובנאים כו׳ כצ״ל והד״א:
תוס׳ בד״ה ואפי׳ במס׳ כלה כו׳ בפ׳ האיש מקדש גבי כו׳ ומיהו בפירש״י דקדושין אין כתיב בה דבר א׳ מתלמודו כצ״ל:
בא״ד ור׳ יצחק מפרש דהאי מס׳ כלה כו׳. נ״ב פי׳ הענין שהלשון אפי׳ במס׳ כלה משמע לגריעותא ובפרט בקדושין שהרי מסיק לשם אין אומרים כשמעון בן עזאי כו׳ והכא מוכרחים לפרש לשבח דאי לגריעותא וכי בעבור מס׳ כלה לחוד ראוי למנותו פרנס ומש״ה פי׳ כאן רש״י לשבח אלא שקשה לבעל התוס׳ סוף סוף דוחק הוא שלשון א׳ ישתנה בפירושו שהרי לשם אומר ממש כמו כאן ע״כ פי׳ שאף הכא לגנאי אלא שאין מס׳ כלה ברייתא לחוד אלא הדרשות הצריכין לרגל כו׳ ומ״מ דוחק הוא למנותו בעבור זה פרנס בכלל מאחר שאינו אלא במס׳ זו לבד לכך פי׳ שאינו ראוי למנותו לפרנס אלא באתריה כדלקמן ודו״ק:
ר׳ שמעון בן לקיש אמר: בגדי הבנאים האמורים במשנה אלו הם כלים (בגדים) האוליירין (של בלנים) הבאין ממדינת הים, שהכתם בהם ניכר, ומקפידים בנקיונם. ושואלים: למימרא דחיורי נינהו [האם נאמר שאלה לבנים הם]? והאמר להו [והרי אמר להם] ר׳ ינאי לבניו: בני, אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים, לא בלבנים — שמא לא אזכה בדיני ואהיה בין הרשעים (הנידונים) כחתן בין אבלים. ולא בבגדים שחורים — שמא אזכה ואהיה בין הצדיקים, ואם אלבש שחורים אהיה כאבל בין חתנים. אלא קברוני בכלים האוליירין הבאין ממדינת הים, שאינם שחורים ואינם לבנים. אלמא, סומקי נינהו [מכאן שאדומות הם בגדים אלה]! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה], שניתן לחלק ולומר כי הא [זה] שמשמע מדברי ר׳ ינאי שהם אדומים — הרי זה בגלימי [בגלימות], ואילו הא [זה] שמשמע מדברי ר׳ שמעון בן לקיש שהם לבנים — הרי זה בלבושי [בלבוש תחתון].
Rabbi Shimon ben Lakish said: These garments of the banna’in mentioned in the mishna are the clothes of the bath attendants [ulairin] that come from a country overseas, on which stains are apparent, and these men are meticulous about their cleanliness. The Gemara asks: Is that to say that these are white garments? Didn’t Rabbi Yannai say to his sons: My sons, do not bury me in white garments nor in black garments. Not in white, lest I not be acquitted in judgment, and I will be among the wicked like a groom among mourners. And not in black, lest I be acquitted in judgment, and I will be among the righteous like a mourner among grooms. Rather, bury me in the clothes of the bath attendants who come from a country overseas, which are neither black nor white. Apparently, these clothes of the bath attendants are red. The Gemara answers: This is not difficult, as a distinction can be made. When Rabbi Yannai indicates that they are red, that is referring to overgarments; the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that indicated that they are white, that is referring to undergarments.
הכל
(10) ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין כּוּ׳.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {במדבר כ״ח:י׳} עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ לִימֵּד עַל חֶלְבֵי שַׁבָּת שֶׁקְּרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים יָכוֹל אַף שֶׁל יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשַׁבַּתּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says: One may fold clothes and make beds on Yom Kippur for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday, and the fats of the sacrifices that were brought on Shabbat were offered on Yom Kippur that occurs on Sunday. The verse “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat, besides the daily offering and its libation” (Numbers 28:10) taught, with regard to the fats of Shabbat, that they are offered on Yom Kippur, because Yom Kippur is also called Shabbat, and the verse indicates that the Shabbat offering is offered on another Shabbat. I might have thought even the fats from Yom Kippur offerings could be sacrificed on Shabbat; therefore, the verse states “on its Shabbat” to specify that it is not so; this is the statement of Rabbi Yishmael.
We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says: One may fold clothes and make beds on Yom Kippur for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday, and the fats of the sacrifices that were brought on Shabbat were offered on Yom Kippur that occurs on Sunday. The verse “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat, besides the daily offering and its libation” (Numbers 28:10) taught, with regard to the fats of Shabbat, that they are offered on Yom Kippur, because Yom Kippur is also called Shabbat, and the verse indicates that the Shabbat offering is offered on another Shabbat. I might have thought even the fats from Yom Kippur offerings could be sacrificed on Shabbat; therefore, the verse states “on its Shabbat” to specify that it is not so; this is the statement of Rabbi Yishmael.
ר׳ ישמעאל1 סבר: חלבין שניתותרו ביום הכיפורים קריבין בשבת, אבל שניתותרו מן השבת אין קריבין ביום הכיפורים.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שמע׳ ״. אולם צ״ע בהמשך שהרי דברי ר׳ ישמעאל בגמרא הם בדיוק הפוכים, ואפשר שנתחלף לסופר מקום מלת ״אין״.
חלבי שבת – כגון אברי תמיד של בין הערבים קריבים במוצאי שבת והוא יום הכפורים.
עולת שבת בשבתו – משמע למידרש בלא וי״ו ומשמע דעולת שבת קריבה בשבת אחרת לימד על חלבי שבת כו׳.
יכול אף של יוה״כ בשבת ת״ל בשבתו – וי״ו מיעוטו הוא בשבתו ולא בשבת אחרת.
חלבי שבת קריבין ביוה״כ – אומר ר״י דכל היכא דקתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי אתיא כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים בלבד והכי מפרש הש״ס בפ׳ בתרא דסוכה (סוכה נד:).
ב שנינו במשנה שר׳ ישמעאל אומר שמקפלין את הכלים ומציעים את המיטות מיום כיפורים לשבת, ומקריבים ביום הכיפורים שחל ביום ראשון חלבים שנשארו מן הקרבנות שהוקרבו בשבת. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: במה שנאמר ״עלת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה״ (במדבר כח, י) לימד הכתוב על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים שאף הוא נקרא ״שבת״, ודרש כאילו נכתב עולת שבת — בשבת אחרת. יכול אף חלבים של יום הכיפורים יהיו קרבים בשבת — תלמוד לומר: ״בשבתו״, למעט: ולא בשבת אחרת, אלו דברי ר׳ ישמעאל.
We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says: One may fold clothes and make beds on Yom Kippur for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday, and the fats of the sacrifices that were brought on Shabbat were offered on Yom Kippur that occurs on Sunday. The verse “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat, besides the daily offering and its libation” (Numbers 28:10) taught, with regard to the fats of Shabbat, that they are offered on Yom Kippur, because Yom Kippur is also called Shabbat, and the verse indicates that the Shabbat offering is offered on another Shabbat. I might have thought even the fats from Yom Kippur offerings could be sacrificed on Shabbat; therefore, the verse states “on its Shabbat” to specify that it is not so; this is the statement of Rabbi Yishmael.
הכל
(11) ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חעוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ לִימֵּד עַל חֶלְבֵי שַׁבָּת שֶׁקְּרֵבִים ביו״ט בְּיוֹם טוֹב יָכוֹל אַף ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשַׁבַּתּוֹ.
Rabbi Akiva says that when the verse says: “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat,” it teaches that the fats of Shabbat are offered on a Festival that occurs on the following day. I might have thought that they could even be offered on Yom Kippur that occurred on the day after Shabbat. Therefore, the verse states “on its Shabbat” and not on another one.
Rabbi Akiva says that when the verse says: “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat,” it teaches that the fats of Shabbat are offered on a Festival that occurs on the following day. I might have thought that they could even be offered on Yom Kippur that occurred on the day after Shabbat. Therefore, the verse states “on its Shabbat” and not on another one.
ור׳ עקיבא סבר: לא של שבת קריבין ביום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים בשבת. וגרסינן ביומא בפרק {ד׳}1 (יומא מ״ו.): אמר ר׳ אלעזר משום בר קפרא: אומר היה ר׳ מאיר איברי עולת חול שניתותרו עושה להן מערכה וסודרן אפילו בשבת. ואמרינן: למאי איצטריך אפילו בשבת? הא תנינא והיום חמש. אמר ר׳ אחא בר יעקב: אצטריך אמינא הני מילי היכא דחל יום הכיפורים למיהוי אחר השבת, דחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים. אבל באמצע שבת אימי לא, קא משמע לן. אמר רבא: מאן דלא חש2 לקמחיה בכל יום תנו השתא הוא בפלוגתא דרבי ישמעאל ור׳ עקיבא כו׳.
1. כן כנראה צריך להשלים. בכ״י וטיקן 128 חסר.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 (חסר ״לא״): ״דחש״.
ר׳ עקיבא אומר: במה שנאמר ״עלת שבת בשבתו״ לימד הכתוב על חלבי שבת שקרבים ביום טוב שלמחרתו. יכול אף יהיו קרבים ביום הכפורים שחל למחרת השבת — תלמוד לומר: ״בשבתו״ — ולא באחרת.
Rabbi Akiva says that when the verse says: “The burnt-offering of Shabbat on its Shabbat,” it teaches that the fats of Shabbat are offered on a Festival that occurs on the following day. I might have thought that they could even be offered on Yom Kippur that occurred on the day after Shabbat. Therefore, the verse states “on its Shabbat” and not on another one.
הכל
(12) כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נְדָרִים וּנְדָבוֹת קְרֵיבִין ביו״ט בְּיוֹם טוֹב וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא ליוה״כ לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְדִבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא טנְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין ביו״ט בְּיוֹם טוֹב וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵא בי״ט בְּיוֹם טוֹב אָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא
When you analyze the matter you will find that you can say that, in accordance with the statement of Rabbi Yishmael, vows and free-will offerings are offered on a Festival. If sacrifices that fulfill vows can be postponed to a weekday but are nevertheless brought on a Festival, certainly fats from Shabbat can be offered on a Festival that follows it. And the verse is needed to permit offering Shabbat fats on Yom Kippur that follows it. However, according to Rabbi Akiva vows and free-will offerings are not brought on a Festival, and therefore the verse is needed to permit sacrificing the fats from Shabbat on a Festival that follows it, but on Yom Kippur it is prohibited. Rabbi Zeira said:
When you analyze the matter you will find that you can say that, in accordance with the statement of Rabbi Yishmael, vows and free-will offerings are offered on a Festival. If sacrifices that fulfill vows can be postponed to a weekday but are nevertheless brought on a Festival, certainly fats from Shabbat can be offered on a Festival that follows it. And the verse is needed to permit offering Shabbat fats on Yom Kippur that follows it. However, according to Rabbi Akiva vows and free-will offerings are not brought on a Festival, and therefore the verse is needed to permit sacrificing the fats from Shabbat on a Festival that follows it, but on Yom Kippur it is prohibited. Rabbi Zeira said:
נדרים ונדבות – פלוגתא היא במסכת ביצה (דף יט.) ור׳ ישמעאל סבירא ליה כמאן דאמר קריבין הלכך כיון דנדרים ונדבות שיכול להמתין ולשחטן בחול ולהקריבן נשחטים ונקרבין ביום טוב קל וחומר בחלבי שבת שנשחטו כדרכן בזמנן וניתותרו הלכך לא איצטריך קרא עולת שבת בשבתו אלא ליום הכפורים.
כשתמצא לומר ותדקדק בשיטות, הרי לדברי ר׳ ישמעאל נדרים ונדבות קריבין ביום טוב, ועל סמך הנחה זו הוא אומר שאם נדרים שיכולים לדחות את הקרבתם לימות החול, קרבים בכל זאת ביום טוב, ודאי שיקריבו חלבי שבת ביום טוב שלמחרתו, וכי איצטריך קרא [וכאשר נצרך המקרא] לרבות — הרי זה להתיר הקרבת חלבים של שבת ביום הכפורים למחרתו. ואילו לדברי ר׳ עקיבא נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב, ולכן כי איצטריך קרא [כאשר נצרך הכתוב] הרי זה למישרא [להתיר] את הקרבת חלבי שבת ביום טוב שלמחרתו, אבל ביום הכיפורים — אסור. אמר ר׳ זירא :
When you analyze the matter you will find that you can say that, in accordance with the statement of Rabbi Yishmael, vows and free-will offerings are offered on a Festival. If sacrifices that fulfill vows can be postponed to a weekday but are nevertheless brought on a Festival, certainly fats from Shabbat can be offered on a Festival that follows it. And the verse is needed to permit offering Shabbat fats on Yom Kippur that follows it. However, according to Rabbi Akiva vows and free-will offerings are not brought on a Festival, and therefore the verse is needed to permit sacrificing the fats from Shabbat on a Festival that follows it, but on Yom Kippur it is prohibited. Rabbi Zeira said:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת קיד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קיד., רב שרירא גאון ערבית שבת קיד. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת קיד. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת קיד. – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת קיד., רי"ף שבת קיד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קיד., רש"י שבת קיד., תוספות שבת קיד., ספר הנר שבת קיד. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קיד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת קיד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קיד., מהרש"א חידושי הלכות שבת קיד., מהרש"א חידושי אגדות שבת קיד., גליון הש"ס לרע"א שבת קיד., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קיד., אסופת מאמרים שבת קיד.
Shabbat 114a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 114a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 114a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 114a, R. Chananel Shabbat 114a, R. Nissim Gaon Shabbat 114a, Rif by Bavli Shabbat 114a, Collected from HeArukh Shabbat 114a, Rashi Shabbat 114a, Tosafot Shabbat 114a, Sefer HaNer Shabbat 114a, Ri MiLunel Shabbat 114a, Meiri Shabbat 114a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 114a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 114a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 114a, Gilyon HaShas Shabbat 114a, Steinsaltz Commentary Shabbat 114a, Collected Articles Shabbat 114a