×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי מִשּׁוּם עֶרֶב הַפֶּסַח לָאו שִׁיּוּרָא הוּא דְּהָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לוֹמַר {תהלים קט״ז:א׳} אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עַמָּהּ מוּעָטִין.
The Gemara rejects this answer. If it is due to the case of Passover eve, that is not an omission, as who is the tanna of this mishna? It is Rabbi Yehuda, who said: Although there were three shifts in the sacrifice of the Paschal lamb, never in the all the days of the third shift did it reach the point in hallel to recite: “I love that the Lord hears my voice” (Psalms 116:1), which is the second paragraph of hallel, because the people participating in the third shift were few. Therefore, when they reached that section of hallel they had already completed the slaughter of all the offerings, and consequently only one set of blasts was sounded during this shift, for a total of forty-two.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואסיקנא דהא ר׳ זירא לאו דברי הכל היא ולעולם לרבנן כל אימת דמתרמי הכי דחינן להני היכי דמסירי להו בסוד העיבור למשה מסיני והא הלכה לא אימסירא ליה לר׳ מאיר. תוב מותבינן אהא דר׳ אחא ר״ח שחל בשבת שיר של ר״ח דוחה את של שבת ואם איתא דר׳ אחא לימא שיר דר״ח ושיר של שבת במוסף של שבת.
לא הגיעה לאהבתי – של קריאה ראשונה ואין בה אלא ג׳ תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת ונשאר כת שלישית במעט ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות.
אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא הא מני רבי יהודה היא – תימה וכי יעמידנה כר׳ יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא איכא בנזיר פרק שלשה מינים (דף לח: ושם) אי משום בל יחל לאו שיורא הוא וכן בב״ק ספ״ק (דף טו.) ובכתובות פרק אלו נערות (דף מא. ושם) אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא בההוא ניחא טפי דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא יקשה למ״ד פלגא נזקא ממונא דשייר חצי כופר מאי שייר דהאי שייר.
הפסח היה נשחט בשלש כתות כת אחר כת כיצד נכנסה כת ראשונה עד שתתמלא העזרה ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט פסחיהם והפסחים היו טעונים קריאת ההלל על ידי הלויים בשחיטתן ולא היו מספיקין להשלים שחיטת כל פסחי אותה הכת עד שקראו את ההלל שלשה פעמים אלא שברוב פעמים לא היו גומרין אותו בפעם שלישית שכבר היתה כלה שחיטת כולם קודם שיגמרוהו פעם שלישית וכשמתחילים הלויים לקריאת ההלל תוקעין ומריעין ותוקעין ונמצאת הכת תוקעת תשע תקיעות בין תקיעות ותרועות וכן שניה אחריה וכן שלישית אחריה ואין הלכה כדברי האומר כל ימיה של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי ונמצא שלא היו שם אלא שלש שבתחלת פרק ראשון ומ״מ אפשר לפרש לא הגיעה לומר אהבתי של קריאת אחרונה והענין מפני שהיתה שחיטת פסחיהם כלה במהרה מפני שרוב צבור שחטו בשתי כתות ראשונות ומ״מ לענין התקיעות אף השלישית היתה כשלפניה וי״מ שלא היו קורין את ההלל בכל כת אלא פעם אחת אלא ששלשה פרקים היו עושין ממנו אחד מתחלתו עד אהבתי האחר מאהבתי עד הודו ואחר מהודו עד סוף ההלל ובתחלת כל פרק ופרק היו תוקעין:
אי משום ערב הפסח לאו שיורא היא הא מני ר״י היא תמיהא מלתא דהא בכל דוכתא דחקינן ומשנינן בהכי כי היכי דלא תקשי ואלו הכא דחקי׳ באיפכא לאוקומי מתניתין יחידאי כי היכי דתקשי לן אמאי לא תני ר״ה שחל להיות בשבת ול״ק דהכי אורחא דתלמודא כה״ג בלחוד דלא לאחזוקי תנא בשיירנא כל היכא דאפשר למדחי דלא שייר עד דמוכרח לן להדיא דשייר מידי דלית ליה דחייה וכדאמרינן בפ״ק דב״ק אי משום חצי כופר הא לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי היא ואיתא נמי בכתובות ושם פיר׳.
כל ימים של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי מפני שעמה מועטין ופסחיהן מיעוטין ובצרו שית תקיעות מכת שלישית שלא תקעו אלא לפרק א׳ ולא הוו להו תקיעות של הלל אלא כ״א ושמעינן מהכא דעד אהבתי חשיב פרק א׳ כדכתיבנא לעיל וסבר ר״י שאין אומרים הלוים הלל אלא בכדי שחיטת פסחים של אותה כת ואם גמרו לשחוט הכהנים פסחיהם קודם גמר ההלל מפסיקין אותו אבל חכמים אומרים שלעולם גומרין אותו פעם אחת לכל כת וכת ופרכינן והא אמרת דרישא דחשיב תר״ת לשלש דלא כרבי יהודה וכו׳ אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות ע״ש אפיק שית דבצרי מהללא לר׳ יהודה ועייל שית שתוקעין בע״ש למלאכה והבדלה.
רש״י בד״ה מפני שעמה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אי משום כו׳ תימה וכי יעמידנה כר׳ יהודה כו׳ נ״ב וקצת נ״ל ליישב דמש״ה השיב לו התרצן ואלא מאי שייר ודו״ק:
בא״ד וכן בב״ק בסוף פ״ק ובכתובות סוף פ׳ אלו נערות אי משום כו׳ כצ״ל:
בסה״ד מאי שייר דהאי שייר וכה״ג איכא למימר בנזיר בפרק שלשה מינין:
בד״ה אי משום ע״פ לאו שיורא היא כו׳ כדי שלא יקשה למ״ד פלגא כו׳ עכ״ל ומדברי התוס׳ סוף פ״ק דב״ק יראה דהכא נמי ניחא והיינו למאי דמסיק דליתיה בכל שנה לא קתני ולמאי דמסיק נמי דרב אחא סליק בתיובתא דהשתא הך דראש השנה לאו שיורא הוא הוצרך לומר אהך דע״פ דלאו שיורא הוא והא מני רבי יהודה היא כדי שלא יקשה מאי שייר דהאי שייר לרבנן דפסיקא ליה בע״פ דהוו מ״ח תקיעות וק״ל:
אי [אם] משום ערב הפסח — לאו שיורא הוא [אין זה שיור], דהא מני ברייתא זו כשיטת מי הוא] כשיטת ר׳ יהודה היא, שאמר: אף שהיו שלוש כיתות בזו אחר זו עושות את הפסח, מכל מקום מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר אפילו עד לכתוב ״אהבתי כי ישמע ה׳⁠ ⁠״ (תהלים קטז, א) שהוא פרק שני של ההלל, מפני שהיו עמה מועטין ועד שהגיעו באמירת ההלל לפרק זה, כבר סיימו לשחוט את כל הפסחים, ואם כן לא תקעו עבור כת זו אלא שלוש תקיעות בלבד, ושוב אין לך אלא ארבעים ושתים.
The Gemara rejects this answer. If it is due to the case of Passover eve, that is not an omission, as who is the tanna of this mishna? It is Rabbi Yehuda, who said: Although there were three shifts in the sacrifice of the Paschal lamb, never in the all the days of the third shift did it reach the point in hallel to recite: “I love that the Lord hears my voice” (Psalms 116:1), which is the second paragraph of hallel, because the people participating in the third shift were few. Therefore, when they reached that section of hallel they had already completed the slaughter of all the offerings, and consequently only one set of blasts was sounded during this shift, for a total of forty-two.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) (הָא אוֹקֵימְנָא) דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה וְדִלְמָא הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

The Gemara wonders: But didn’t we establish that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: And perhaps this tanna of the mishna holds in accordance with his opinion in one case, with regard to the third shift on Passover eve, and disagrees with him in one case, with regard to tallying the number of blasts.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאמרת רישא דלא כרבי יהודה – דאי ר׳ יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא מני להו.
סבר לה כוותיה בחדא – בערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות.
גמ׳ והא אמרת רישא דלא כר׳ יהודה כו׳ ואלא מאי שייר כו׳ כי הוינא בבבל הוה אמרי׳ הא דתניא יוה״כ כו׳ ולמטה במזרח ושל מוספין כו׳ ולמטה במערב ושל ר״ח כו׳ כצ״ל:
על דחיה זו תוהים: הא אוקימנא [הרי כבר העמדנו, הסברנו] מקודם שמשנתנו שלא כשיטת ר׳ יהודה, שהרי לשיטתו תקיעה ותרועה ותקיעה אינם נחשבות אלא לאחת, ואם כן לשיטה זו ודאי שלא מצינו מנין הזהה לאחד מאלה המוזכרים במשנה, וכיצד רוצה אתה שוב לצרף אותה לשיטת ר׳ יהודה? ומשיבים: ודלמא האי [ושמא אותו] תנא סבר לה כוותיה בחדא [סבר כמותו בדבר אחד] לגבי כת שלישית בערב הפסח, ופליג עליה בחדא [וחלק עליו בדבר אחד] בדרך חישוב מנין התקיעות. ואם כן אין להוכיח מערב הפסח.
The Gemara wonders: But didn’t we establish that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: And perhaps this tanna of the mishna holds in accordance with his opinion in one case, with regard to the third shift on Passover eve, and disagrees with him in one case, with regard to tallying the number of blasts.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא מַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר שַׁיַּיר עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַפֵּיק שֵׁית וְעַיֵּיל שֵׁית.:

But the question remains: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve that occurs on Shabbat eve, in which case you eliminate six blasts of the third shift and incorporate six blasts sounded each Friday. The total is forty-eight blasts.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא – הואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר דהאי שייר.
ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דאפיק שית – מתקיעות כת שלישית כר׳ יהודה.
ועייל שית – דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה.
אלא אם כן, חוזרת השאלה ששאלנו קודם: מאי [מה] שייר עוד שהאי [דבר זה] שייר? ומשיבים: שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שאז אפיק שית [הוצא שש תקיעות] מתקיעות הכת השלישית ועייל שית [והכנס שש אחרות] שהיו תוקעים בכל ערב שבת להבטיל את העם ממלאכה ולהכריז על כניסת השבת. ונמצא שיש ארבעים ושמונה תקיעות גם בערב פסח זה.
But the question remains: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve that occurs on Shabbat eve, in which case you eliminate six blasts of the third shift and incorporate six blasts sounded each Friday. The total is forty-eight blasts.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֵין מוֹסִיפִין עַל מ״חאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.: וְלָא וְהָא אִיכָּא עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת דְּאִי לְרַבִּי יְהוּדָה חַמְשִׁין וַחֲדָא אִי לְרַבָּנַן חַמְשִׁין וּשְׁבַע.

§ The mishna continues: And one sounds no more than forty-eight trumpet blasts on any given day. The Gemara wonders: And are there no more than forty-eight on any day? But isn’t there Passover eve that occurs on Shabbat, where if it is according to Rabbi Yehuda, there would be fifty-one blasts, i.e., twenty-one daily blasts, nine for the additional offering of Shabbat, nine for the hallel of each of the first two shifts sacrificing the Paschal lamb, and three for the third shift; and if it is according to the Rabbis, who hold that nine blasts were sounded for the third shift as well, there would be fifty-seven blasts? According to both opinions, there are more than forty-eight.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם גמרו את הלל שונין אותו ואם שנו ועדיין לא נשלמה שחיטת פסחים של כל כת משלשין את הלל נמצאו שתוקעין על כל כת ט׳ תקיעות בג׳ כתות כ״ז תקיעות הנה מ״ח תקיעות בערב הפסח ושייר ולא שנאה במשנתנו וכשם ששייר זו כך שייר ראש השנה שחל להיות בשבת ואמרינן לא יכלת למימר הכי דאית לך למימר משנתנו ר׳ יהודה היא דאמר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע י״י מפני שעמה מועטין ואין להן פסחים הרבה כדי שיתעכבו בהן ולא משכחת בערב פסח לרבי יהודה אלא מ״ב תקיעות הלכך לאו שיורא היא ואמרינן והא אמרת מתני׳ דלא כר׳ יהודה דמתניתין קתני מ״ח ור׳ יהודה תני ט״ז. ופרקינן האי תנא סבר לה כוותיה בערב הפסח שאין שם אלא שתים ומ׳ תקיעות ופליג עליה בחדא בתקיעות דחשיב כל תלתא חד. הלכך שיורא דערב הפסח לאו שיורא הוא. ואקשינן והא איכא ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דמשכחת אפילו לרבי יהודה מ״ח תקיעות כיצד כ״א שבכל יום. וט׳ לכת ראשונה. וט׳ לכת שניה. וג׳ לשלישית הרי כאן מ״ב וג׳ להבטיל וג׳ להבדיל בין קדש לחול אלא שייריה הא נמי ראש השנה שחל בשבת שייריה ואהדרינן לאקשויי אהא דתנן ואין מוסיפין על מ״ח ולאו והא איכא ערב הפסח שחל בשבת דאית תמן כ״א תקיעות שבכל יום וי״ח לב׳ כתות וג׳ לשלישית הרי מ״ב וט׳ למוספי שבת הרי נ״א אליביה דרבי יהודה ולרבנן דמוסיפין ששה לכת השלישית הרי נ״ז תקיעות. ופרקינן כיון דליתה בכל שנה לא שכיח בכל השנה דזמנין דמקלע יום טוב ראשון בערב שבת ואין תוקעין למילוי המים ביום טוב. ולא משכחת לה מ״ח תקיעות בערב שבת ופרקינן כי מקלע ראש השנה בערב שבת אתי יום הכיפורים אחר השבת ודחינן ליה וכן הכי נמי כי מקלע ברביעי אתי יום הכיפורים בערב שבת. ודחינן להו דלא למקלע יום הכיפורים סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה.
ירושל׳ במסכת מגילה בתחילה לית כאן חל להיות בשני בשבת ולא חל להיות בשבת דאי חל בשני חל צומא רבא בחד בשבתא ואי בחד בשבתא צומא רבא בערובתא הלכך לא מקלע יום טוב ראשון בערב שבת לעולם. ומקשינן איני דלא חייל יום הכיפורים סמוך לשבת ובאחד בשבת לעולם. והתנן במסכת שבת פרק אלו קשרים חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים. וא״ר זירא כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דתנן יום הכיפורים שחל להיות בערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל היא אלמא חייל יום הכיפורים להיות בערב שבת ובאחד בשבת ולא קא דחו ליה. ופרקינן הא דאמר ר׳ זירא דברי הכל היא ליתא אלא מתני׳ דהתם אחרים הוא דלית להו דחויים אלא לעולם סבר כולהו ירחי אחד מלא ואחד חסר. דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה השנה מעוברת ה׳. וקי״ל דלא הוי בקי ר׳ מאיר בסוד העיבור והא דאחרים מיפרשא בערכין בפרק אין נערכין ובשבת בסוף אלו קשרים.
ולא מוסיפין על מ״ח ולא – בתמיהה גרסינן ליה.
דאי לרבי יהודה חמשין וחדא – כ״א שבכל יום ותשעה דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי חמשין וחדא.
ולא מוסיפין על מ״ח והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דלר׳ יהודה נ״א – פי׳ כיצד כ״א שבכל יום וט׳ דמוסף שבת וכ״א דשחיט׳ הפסח הרי נ״א ואי לרבנן שגומרין את הלל הם נ״ז שהם מוסיפין שם תקיעות יותר.
כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ופרכינן אטו ע״ש שבתוך החג נמי איתיה בכל שנה והא זמנין דמקלע י״ט א׳ בע״ש ואין תוקעין למילוי המים שאינו דוחה י״ט כדאיתא לעיל ואע״ג דדחו ודאי תקיעות דערב שבת כדמוכח בשבת ובחולין ופרקינן דלא משכחת לה שיהא יו״ט בערב שבת דאי מקלע הכי י״ה אימת הוי בחד בשבא שהרי ד׳ ימים ולא יותר יש מי״ה עד י״ט ולא אפשר דמקלע י״ה בחד בשבא משום ירקיא ומשום מתיא כדאיתא בר״ה שב״ד הקובעין את החדשים דוחין אותו מפני כן והרשות בידם בכך כדכתיב אשר תקראו אותם תקראו אתם אפי׳ שוגגין ואפילו מוטעין ואפילו מזידין כדאיתא התם ופרכינן ומי דחינן ליה דלא ליקלע בחד בשבא והתנן חלבי שבת פי׳ של תמיד בין הערבים קרבין בי״ה הבא אחריו ביום ראשון אלמא מיקלע ולא דחינן ליה.
בד״ה דאי לר״י כו׳ כצ״ל:
א שנינו במשנה שאין מוסיפין על ארבעים ושמונה תקיעות. ותוהים: ולא? וכי אין מוסיפים, והא איכא [והרי יש] מקרה כזה כאשר ערב הפסח שחל להיות בשבת, דאי [שאם] לשיטת ר׳ יהודה לפחות חמשין וחדא [חמישים ואחת] תקיעות הן: עשרים ואחת של כל יום, ותשע יתירות למוסף השבת, ותשעה נוספות להלל הנאמר בשעת הקרבת הפסח של כל אחת משתי הכתות הראשונות ושלוש נוספות לכת השלישית, אי לרבנן [ואם לדעת חכמים] שאף לכת השלישית היו תוקעים תשע תקיעות, אם כן חמשין [חמישים] ושבע תקיעות הן, ואם כן פעמים שיש הרבה יותר מארבעים ושמונה!
§ The mishna continues: And one sounds no more than forty-eight trumpet blasts on any given day. The Gemara wonders: And are there no more than forty-eight on any day? But isn’t there Passover eve that occurs on Shabbat, where if it is according to Rabbi Yehuda, there would be fifty-one blasts, i.e., twenty-one daily blasts, nine for the additional offering of Shabbat, nine for the hallel of each of the first two shifts sacrificing the Paschal lamb, and three for the third shift; and if it is according to the Rabbis, who hold that nine blasts were sounded for the third shift as well, there would be fifty-seven blasts? According to both opinions, there are more than forty-eight.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּאִיתֵיהּ בְּכׇל שָׁנָה עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת דְּלֵיתֵיהּ בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה לָא קָתָנֵי אַטּוּ ע״שעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג מִי אִיתֵיהּ בְּכׇל שָׁנָה זִימְנִין דְּלָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ וְהֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁחָל יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

The Gemara answers: When the tanna teaches the mishna, he is teaching matters that occur every year; the case of Passover eve that occurs on Shabbat, which is a matter that does not occur each and every year, he does not teach. The Gemara asks: Is that to say that Shabbat eve during the Festival occurs every year? There are times when you do not find a Friday during the intermediate days of Sukkot. And what are the circumstances? It is a case where the first Festival day occurs on Shabbat eve, and therefore the following Friday is the Eighth Day of Assembly.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זימנין דלא משכחת לה – שיהו בו תקיעות דמילוי המים דמתני׳.
והיכי דמי כגון שחל יו״ט הראשון בערב שבת – דשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן מוצאי יו״ט כו׳ וכי מטי תו ערב שבת הוה ליה שמיני עצרת.
כגון שחל יו״ט הראשון של חג להיות בערב שבת – דאין תקיעות של שמחת בית השואבה דוחות יו״ט אע״פ שהתקיעות של בטלה ממלאכות דוחות יו״ט כדתנן בסוף פ״ק דחולין (דף כו:) והטעם פי׳ בריש פירקין.
כבר ידעת מה שתקנו רבותינו שלא לקדש יום הכפורים סמוך לשבת משום ירקיא ומשום מתיא ואחר שכן אין מקום למה שאמרו כאן חלבי שבת ר״ל של תמיד הערבים קריבין ביום הכפורים דאלמא שיום הכפורים חל לפעמים במוצאי שבת ומ״מ הלכה שאין קרבין אף בזמן שלא היו חוששין שלא לבא סמוך לשבת הא של שבת ביו״ט הסמוך לו קרבים הא נדרים ונדבות ושאר קרבנות שאין זמנן קבוע אין קרבין וכבר ביארנו הענין עם מה שאמרו (שבת קי״ד:) שלא היו תוקעים ביום הכפורים שחל להיות בערב שבת הואיל ואין בו מלאכה ולא מבדילין אם חל במוצאי שבת שהרי קדושת שבת חמורה הימנו במסכת שבת פרק קשרים וכן מה שאמרו כאן אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר״ה לר״ה אלא ארבעה ימים בלבד ביארנוה בראשון של ראש השנה ולא נתגלגלה כאן אלא לומר שזו שאמרו שאינו נדחה לעולם ואין מעברין את החדש כדי לדחותו אחרים הוא שאמרו אין בין עצרת וכו׳ כלומר שאין מעברין את החדש אפי׳ לצורך ואין הלכה כן אלא מעברין לפעמים ונמצאו ביניהם חמשה כמו שביארנו שם:
השירים שהיו הלויים אומרים בכל יום ובמוסף שבת ובמנחה כבר ביארנו במסכת ר״ה שבראשון אומר לה׳ הארץ ומלואה ובשני גדול ה׳ ומהולל מאד בשלישי אלקים נצב בעדת אל ברביעי אל נקמות ה׳ בחמישי הרנינו לאלקים עזינו בששי ה׳ מלך גאות לבש בשבת מזמור שיר ליום השבת במוספי שבת שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי״ו ל״ך כמו שביארנו שם ובמנחה של שבת אז ישיר משה ומי כמוך ובמוסף ראש חדש הרנינו לאלקים עזינו ואם חל ר״ח בשבת שיר של ר״ח דוחה של שבת כדי לפרסמו שהוא ר״ח ושפשוט הוא שכהלכתו נתקדש ולא יגמגם לב אדם עליו:
פייס שני שבעזרה שלשה עשר כהנים זוכין בו על סדר עמידתן כמו שהתבאר במס׳ יומא וששה מהם זוכים בכל יום בהעלאת איברי התמיד למזבח אחד שהוא חמישי לפייס מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש והשני שהוא ששי לפייס מעלה שתי הידים והשלישי שהוא שביעי לפייס מעלה העוקץ והרגל והרביעי שהוא שמיני לפייס מעלה החזה והגרה והחמישי שהוא תשיעי לפייס מעלה שתי הדפנות והששי שהוא עשירי לפייס מעלה הקרבים וכשהגיע זמנם וכל אחד מעלה האבר שזכה בו לכבש סודרין האיברים על הכבש מחצי כבש ולמטה ר״ל בחלק התחתון ובמזרחו של כבש ומקטירין משם למזבח וזה היה סימן להם שהם איברים של תמיד ושל מוספין באותו חלק התחתון גם כן ובמערבו שהכבש היה רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב וארכו שלשים ושתים מן הצפון לדרום ואיברים של מוסף ראש חדש היו נותנין אותם על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הלוך רגלי הכהנים והוא תחת כרכוב המזבח ר״ל הסובב למטה ממנו מעט ובעליונות הכבש ולמה היו סודרין אותם מלמעלה משל שאר הקרבנות כדי להודיע שהם חשובים עד שיתפרסם לכל שהוקבע ר״ח בזמנו:
בד״ה זימנין כו׳ דמתני׳ הס״ד:
בפרש״י בד״ה זמנין דלא משכחת לה כו׳ דשמחת בית השואבה לא דחיא יו״ט כדתנן מוצאי יו״ט כו׳ עכ״ל בהדיא תנן במתני׳ בריש פרקין דהחליל של שואבה אינו דוחה לא שבת ולא יו״ט אלא משום דאיכא לפרושי דדוקא חליל וכלי שיר הצריכין תיקון תדיר גזור אבל התקיעות דוחות כמו התקיעות דלהבטיל ולהבדיל דדוחות יו״ט דאינן נמי אלא מדרבנן להכי הוצרך לפרש תלמודא דהכא דאית ליה בפשיטות דלא דחי היינו מדתנן במוצאי יו״ט הראשון של חג כו׳ וחשיב נמי בהך מתני׳ התקיעות דמשמע במוצאי יו״ט הראשון דהיינו ביום ראשון דחוה״מ היו התקיעות אבל ביו״ט ראשון גופיה לא היו תוקעין משום דגזור גם התוס׳ בר״פ לא פסיקא להו דהתקיעות דשואבה אינו דוחה יו״ט אלא מהך פירכא דשמעתין אך קשה מה שפירש״י לעיל בשמעתין לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת משום שכבר נתמלאו מערב שבת כו׳ עכ״ל ל״ל האי טעמא שכבר נתמלאו מערב שבת הא ביום טוב שנתמלאו בו ביום נמי לא דחו התקיעות יום טוב דלא לשתמיט לומר בשום מקום שנתמלאו נמי מעיו״ט כן נראה מדברי התוס׳ בר״פ דביו״ט נתמלאו וצ״ע וק״ל:
ומשיבים: כי קתני, מידי דאיתיה [כאשר שנה החכם, שנה דבר שישנו] בכל שנה, ואילו ערב הפסח שחל להיות בשבת, דליתיה [שאיננו] מצוי בכל שנה ושנה, לא קתני [שנה]. ותוהים: אטו [וכי] ערב שבת שבתוך החג מי איתיה [האם ישנו] בכל שנה? הרי זימנין דלא משכחת ליה [פעמים שאין אתה מוצא אותו]. והיכי דמי [וכיצד מזדמן] להיות, שלא יהיה ערב שבת בתוך שבוע החג כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת, שאז ערב שבת שלאחריו הוא כבר שמיני עצרת.
The Gemara answers: When the tanna teaches the mishna, he is teaching matters that occur every year; the case of Passover eve that occurs on Shabbat, which is a matter that does not occur each and every year, he does not teach. The Gemara asks: Is that to say that Shabbat eve during the Festival occurs every year? There are times when you do not find a Friday during the intermediate days of Sukkot. And what are the circumstances? It is a case where the first Festival day occurs on Shabbat eve, and therefore the following Friday is the Eighth Day of Assembly.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי מקלעינן יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִדְחֵי דָּחֵינַן לֵיהּ מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאִיקְּלַע יו״טיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג לִהְיוֹת בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵימַת הָוֵי בְּחַד בְּשַׁבָּת הִלְכָּךְ דָּחֵינַן לֵיהּ.

The Gemara answers: That cannot be, as when the first Festival day of Sukkot would happen to occur on Shabbat eve, we postpone it by adding a day to the month of Elul and observing both Rosh HaShana and the first day of Sukkot on Shabbat. What is the reason for doing so? The reason is: Since if the first Festival day occurs on Shabbat eve, when is Yom Kippur that year? It is on Sunday. Therefore, in order to avoid two consecutive days, Shabbat and Yom Kippur, when there is a severe prohibition against performing labor, we postpone Rosh HaShana. The first Festival day never coincides with Friday.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מידחא דחינן ליה – ועבדינן ליה אלול מעובר כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת.
מ״ט כו׳ בחד בשבא – וחיישינן משום ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש השנה (דף כ.).
ומשיבים: דבר כזה אינו קורה, כי מקלעינן [כאשר מזדמן לנו] יום טוב ראשון של חג בערב שבת — מדחי דחינן ליה [דוחים אנו אותו], שדוחים את ראש השנה ביום אחד (על ידי עיבור חודש אלול). מאי טעמא [ומה טעם] הדבר, כיון דאיקלע [שהזדמן] שיום טוב הראשון של חג חל להיות בערב שבת, יום הכפורים אימת הוי [מתי יהיה] בשנה כזו — בחד [באחד] בשבת, וכדי שלא יהיו שני ימי שבתון חמורים סמוכים זה לזה, הלכך דחינן ליה [על כן דוחים אנו אותו] את ראש השנה, וממילא אף אין אפשרות שיחול יום טוב הראשון של סוכות בערב שבת.
The Gemara answers: That cannot be, as when the first Festival day of Sukkot would happen to occur on Shabbat eve, we postpone it by adding a day to the month of Elul and observing both Rosh HaShana and the first day of Sukkot on Shabbat. What is the reason for doing so? The reason is: Since if the first Festival day occurs on Shabbat eve, when is Yom Kippur that year? It is on Sunday. Therefore, in order to avoid two consecutive days, Shabbat and Yom Kippur, when there is a severe prohibition against performing labor, we postpone Rosh HaShana. The first Festival day never coincides with Friday.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמִי דָּחֵינַן לֵיהּ וְהָא תְּנַן חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

The Gemara asks: And do we postpone it to prevent Yom Kippur from occurring on Sunday? But didn’t we learn in a mishna: The fats of the offerings slaughtered and sacrificed on Shabbat that were not yet burned on the altar may be sacrificed on Yom Kippur that begins at the conclusion of Shabbat?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתנן – פרק אלו קשרים.
חלבי שבת – של תמיד של בין הערבים קריבין ביום הכפורים שחל במוצאי שבת אלמא חייל יוה״כ במוצאי שבת.
ושואלים: ומי דחינן ליה [והאם דוחים אנו אותו], באופן שלעולם אין יום הכיפורים חל ביום הראשון בשבוע? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: חלבי שבת כלומר, חלבי תמיד של בין הערבים שנשחט והוקרב בשבת, ועדיין לא נשרפו על גבי המזבח קריבין ביום הכיפורים שחל להיות אחר השבת,
The Gemara asks: And do we postpone it to prevent Yom Kippur from occurring on Sunday? But didn’t we learn in a mishna: The fats of the offerings slaughtered and sacrificed on Shabbat that were not yet burned on the altar may be sacrificed on Yom Kippur that begins at the conclusion of Shabbat?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמַר רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב בְּבָבֶל הֲוָה אָמְרִי הָא דְּתַנְיָא איוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא הָיוּ מַבְדִּילִין דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כִּי סְלֵיקִית לְהָתָם אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא.

And Rabbi Zeira said: When we were studying in the school of Rav in Babylonia, they said with regard to that which was taught in the baraita: On Yom Kippur that occurs on Shabbat eve they did not sound the trumpets to stop the people from their labor and signify the onset of Shabbat, and if it occurred at the conclusion of Shabbat they would not recite havdala after Shabbat, that it is undisputed, as everyone agrees to that halakha. However, when I ascended to there, to Eretz Yisrael, I found Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, who was sitting and saying that this is the opinion of Rabbi Akiva, and the other Sages disagree. From both of these sources, it is apparent that Yom Kippur can occur both before and after Shabbat. The question remains: Why did the tanna cite a case that does not occur every year?
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ זירא – התם באלו קשרים.
כי הוינן בבבל הוה אמרי הא דתניא יוה״כ שחל להיות בע״ש לא היו תוקעין – להבטיל ולהבדיל משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד.
ובמוצאי שבת – ואם חל יוה״כ להיות במוצאי שבת.
לא היו מבדילין – על הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליו״ט דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל איסור מלאכה והוה אמרינן דברי הכל היא בין לרבי ישמעאל בין לר״ע דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביוה״כ מיתוקמה.
כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר׳ שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר״ע היא – והתם מפרש למילתיה מיהו שמעינן נמי מברייתא דחל יוה״כ במוצאי שבת.
ותו א״ר זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דתנן י״ה שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין – פירוש לא היו צריכין לתקוע להבטיל ולהבדיל כשאר ערבי שבתות שהרי גם היום לא עשו מלאכה.
ולמוצאי שבת לא היו מבדילין – פי׳ חל להיות י״ה באחד בשבת לא היו מבדילין בתפילה למוצאי שבת שהרי קדושה אחת הן ואצ״ל שאין מבדילין על הכוס דהא ליכא כוס כדאמרינן התם גבי זמן דיום הכפורים אבל למוצאי י״ה בליל יום ב׳ היו מבדילין כשם שמבדילין בכל מוצאי י״ה משא״כ בט׳ באב שחל להיות בא׳ בשבת שכיון שנדחית במ״ש הבדלה על הכוס דליכא כוס נדחית לגמרי ואין לה תשלומין ואפילו למ״ד שאם לא הבדיל במ״ש מבדיל והולך עד יום רביעי כדאיתא בפרק ערבי פסחים שאני הכא שאין חיוב בהבדלה על הכוס במוצאי שבת זו שהוא בליל תשעה באב שלא קבעו הבדלה על הכוס כשהענו אלא כשהעשירו כדאיתא בברכות וכל ישראל עניים מרודים בלילה זו ולא חייבוהו הבדלה על הכוס ונדחה לגמרי. מורי נר״ו בשם רבו רבינו הגדול ז״ל.
בד״ה לא היו כו׳ כיוצא בו לענין כל כו׳ כצ״ל והד״א:
לרמב״ם כשהשנה עצמה ניתנת ומצותה להתעבר מעברים אותה אפי׳ בשנת רעבון ובשביעית, אבל כשיש צורך והיתר לעברה אין מעברין אותה בשנת רעבון ובשביעיתא. שיטת רבנן כאן היא שכשם שמעברים את השנה לצורך (ההלכה השנית) כן יש דין לעבר את החדש לצורך.
שם. בגמ׳ - אמר ר׳ יוחנן לידע שהוקבע ר״ח בזמנו. לדעת רש״י הוא דין מיוחד להוציא מלבות בנ״י שלא יחשדו את הבי״ד שטעו בזמן קידוש החודש, והוא מוגבל לקידוש החודש בזמנו. ברם מדברי הרמב״ם (פ״ו מתמידין הל״י) מוכרח דס״ל דהוא דין פרסום ר״ח בכל אופן בין בקה״ח בזמנו ובין שלא בזמנו. ונראה דסובר שיש קיום מיוחד לפרסם את קביעות ר״ח בתוך בנ״י. (ואולי מטעם שסובר שישראל הם המקדשים את הזמנים ולפי׳ הקביעות דהחודש והזמנים בעי׳ פרסום.) ועיין לעיל בשעורים (מד:) שע״פ יסוד זה מובנת שיטת הראב״ד (פי״א מברכות הלט״ז) לברך ברכה על חצי ההלל דר״ח. עיין שם בשעורים ביתר אריכות.
שם. רש״י ד״ה הא רבנן. עיין במס׳ ר״ה (כ.) כשם שמעברין השנה לצורך כך מעברין את החודש לצורך. וכותב רש״י (שם, ד״ה כשם) וז״ל, מפני האביב והתקופה ופירות האילן עכ״ל. המחייב של עיבור השנה הוא קביעת האביב כמוש״כ שמור את חודש האביב. ברם המחייב של קביעות החודש הוא ראיית הלבנה. וא״כ תמוהים דברי רש״י, דהא דמעברין את השנה לצורך האביב זוהי מעיקר מצותה משא״כ בקדה״ח. ומשו״ה נראה דהרמב״ם לומד פרוש אחר, דהא דמעברין את החודש מפני הצורך אינו משום האביב והתקופה אלא לצורך דרכים שאינם מתוקנים והגשמים מונעים תקונם (פ״ד מקדוה״ח הל״ה, ט״ז) דמעברים דוקא מפני צורך כזה. ועוד פוסק דהא דמעברים את החודש לצורך הוא דוקא כשמקדשין עפ״י חשבון ולא בקידוש ע״י עדי ראייה (ועיין בפי״ח שם הלי״א), וגם זה מסתבר דאין לדחות עדי ראייה לכתחילה.
א. עי׳ בספר עמק ברכה עמ׳ ע״ג.
ואמר ר׳ זירא: כי הוינן בי [כאשר הייתי בבית] רב בבבל והייתי לומד שם, הוה אמרי [הייתי אומר] כי הא דתניא [זו ששנויה בברייתא]: יום הכיפורים שחל להיות בערב שבת — לא היו תוקעין להבטיל את העם ממלאכה ולהודיע על כניסת השבת, שהרי בלא כן היו העם בטלים ממלאכה בגלל יום הכיפורים, ואם חל יום הכיפורים במוצאי שבת — לא היו מבדילין אחר השבת, שאין מבדילים אלא בין קודש לחול או בין קדושה חמורה לקדושה הקלה ממנה, ויום הכיפורים קדושתו חמורה מזו של שבת ולכך אין להבדיל ביניהם — לדעתי, ברייתא זו דברי הכל היא. ואולם כי סליקית להתם [כאשר עליתי לשם, לארץ ישראל] אשכחתיה [מצאתיו] את ר׳ יהודה בריה [בנו] של ר׳ שמעון בן פזי, דיתיב וקאמר [שיושב ואומר]: דבר זה שיטת ר׳ עקיבא היא, לענין קדושת יום הכיפורים, ולא כשיטת חכמים אחרים. ומכל מקום רואים אנו משני מקורות אלה כי יתכן שיום הכיפורים יחול ביום הראשון, ואז חוזרת שאלתנו למקומה, שלא בכל שנה עשוי ערב שבת לחול בתוך ימי החג ומדוע הזכירתו המשנה!
And Rabbi Zeira said: When we were studying in the school of Rav in Babylonia, they said with regard to that which was taught in the baraita: On Yom Kippur that occurs on Shabbat eve they did not sound the trumpets to stop the people from their labor and signify the onset of Shabbat, and if it occurred at the conclusion of Shabbat they would not recite havdala after Shabbat, that it is undisputed, as everyone agrees to that halakha. However, when I ascended to there, to Eretz Yisrael, I found Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, who was sitting and saying that this is the opinion of Rabbi Akiva, and the other Sages disagree. From both of these sources, it is apparent that Yom Kippur can occur both before and after Shabbat. The question remains: Why did the tanna cite a case that does not occur every year?
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן הָא אֲחֵרִים הִיא.

The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna, from which it is understood that there will always be a Friday during the Festival, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that Rosh HaShana is postponed to ensure that Yom Kippur will not occur adjacent to Shabbat. However, this mishna, which teaches that the fats of Shabbat may be sacrificed at the conclusion of Shabbat on Yom Kippur, and Rosh HaShana is not postponed, is in accordance with the opinion of Aḥerim, who maintain that there are a fixed number of days in a year and a fixed number of days in a month.
רש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא רבנן הא אחרים – מתני׳ רבנן דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין החדש לצורך הלכך ר״ה בערב שבת לא מיקלע דדחינן ליה והנך מתניתין דאמרי מיקלע ולא אמרינן דחינן אחרים היא דאמרי אין מעברין את החדש לצורך.
ל״ק הא רבנן הא אחרים דתניא אחרים אומרים אין בין ר״ה לר״ה אלא ד׳ ימים בלבד – פירוש הא דמקלע י״ה בחד בשבת אחרים היא דסברי שאין מעברין חדשים לשום צורך כלל אלא שנוהגין בסדר הידוע לעולם אחד מלא ואחד חסר הלכך אין בין חג זה לחג שבשנה אחרת אלא ד׳ ימים כיצד ששה חדשים מלאים ק״פ ימים וששה חדשים חסרים קע״ד הרי שנ״ד והשנה הם חמשים שבועות נשארו ד׳ ימים שאינה שבוע.
בגמ׳ - הא רבנן הא אחרים. עיין בר״ה (כ.) בסוגיא של עבור השנה ועבור החודש לצורך. ופסק הרמב״ם (פ״ד מקדוש החודש הלט״ז) וז״ל: יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן מעברין לעולם בכל זמן עכ״ל.
ומשיבים: לא קשיא [קשה], הא [זו] משנתנו ממנה משמע כי ערב שבת חל בתוך ימי החג בכל שנה, כשיטת רבנן [חכמים] היא, הסבורים שדוחים את ראש השנה כדי שלעולם לא יהא יום הכיפורים ביום הראשון וממילא לא יחול יום טוב הראשון בשבת, ואילו הא [זו] המשנה האומרת כי חלבי שבת קרבים ביום הכיפורים שלמחרתו, שממנה משמע כי אין דוחים לעולם, שיטת אחרים היא, הסבורים שיש מנין קבוע לימות השנה ולעולם אין דוחים את ראשי החדשים, ואין משנים לעולם את מספר ימיהם.
The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna, from which it is understood that there will always be a Friday during the Festival, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that Rosh HaShana is postponed to ensure that Yom Kippur will not occur adjacent to Shabbat. However, this mishna, which teaches that the fats of Shabbat may be sacrificed at the conclusion of Shabbat on Yom Kippur, and Rosh HaShana is not postponed, is in accordance with the opinion of Aḥerim, who maintain that there are a fixed number of days in a year and a fixed number of days in a month.
רש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים באֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת וְאֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת חֲמִשָּׁה.

As it is taught in a baraita: Aḥerim say: Between the festival of Shavuot one year and the festival of Shavuot the following year, and similarly, between Rosh HaShana one year and Rosh HaShana the following year, there is a difference of only four days of the week. And if it was a leap year there is a difference of five days between them. The 354 days in the year are divided among twelve months; six months are thirty days long and six months are twenty-nine days long. Since according to Aḥerim the number of days is constant, Rosh HaShana could occur on any day of the week.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ארבעה ימים בלבד – אם זה באחד בשבת יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת דהיינו ארבעה ימים וזה הסדר לפי מולד לבנה הוא שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה לשני מולדות חמשים ותשעה נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר לעולם נמצא בין פסח לפסח ד׳ ימים ששה מלאים וששה חסרים שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן שלש מאות וחמשים ימים חמשים שבועות נמצאו ד׳ יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה.
ואם היתה שנה מעוברת חמשה – דקסבר חדש העיבור לעולם חסר עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות נמצא יום אחד יתר תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה.
אלא ד׳ ימים בלבד – דקסבר אין מעברין את החדש לצורך וכולם הולכים לפי המולדות ובפרק ב׳ דערכין (דף ט: ושם) פריך דאיכא יומא דשעי לתלת שנין ואיכא יומא דחלקים לתלתין שנין לפי שיש עדיין שמונה שעות ותתע״ו חלקים ועולות השעות יום אחד לסוף שלש שנים והחלקים עולין ליום לסוף שלשים שנה ומשני כיון דליתא בכולי שני לא קחשיב.
ואם היתה שנה מעוברת חמשה – פי׳ שלעולם חדש העבור חסר והוא כ״ט יום הכ״ח הם ד׳ שבועות נשאר יום אחד.
בד״ה אלא ד׳ ימים כו׳ שיש עדיין ח׳ שעות ותתע״ו תלקים כו׳ נ״ב פי׳ לפי שהקביעות ד״ח תתע״ו וק״ל:
דתניא כן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: אין בין עצרת (חג השבועות) לעצרת שבשנה הבאה, ואין בין ראש השנה לראש השנה הבאה אלא ארבעה ימים בלבד, שתמיד יחול אותו חג ארבעה ימים מאוחר יותר בשנה הבאה. שאם בשנה זו הוא חל ביום ראשון בשבוע — הריהו יחול בשנה הבאה ביום חמישי. שמספר ימות השנה הוא לעולם שלוש מאות וחמישים וארבעה יום, שהם חמישים שבועות שלמים ועוד ארבעה ימים. ואם היתה זו שנה מעוברת יש הבדל של חמשה ימים, מפני שמוסיפים עשרים ותשעה יום לאדר שני. וכיון שלשיטתו מספר ימי השנה קבוע נמצא שראש השנה עשוי לחול בכל יום ויום מימות השבוע.
As it is taught in a baraita: Aḥerim say: Between the festival of Shavuot one year and the festival of Shavuot the following year, and similarly, between Rosh HaShana one year and Rosh HaShana the following year, there is a difference of only four days of the week. And if it was a leap year there is a difference of five days between them. The 354 days in the year are divided among twelve months; six months are thirty days long and six months are twenty-nine days long. Since according to Aḥerim the number of days is constant, Rosh HaShana could occur on any day of the week.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵיתִיבִי גרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שִׁיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ דּוֹחֶה שִׁיר שֶׁל שַׁבָּת וְאִי אִיתָא לֵימָא דְּשַׁבָּת וְלֵימָא דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

§ The Gemara returns to analyze the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, who holds that the trumpet was sounded for each additional offering sacrificed on a given day. The Gemara raises an objection: In the case of the New Moon that occurs on Shabbat, the song of the New Moon supersedes the song of Shabbat. And if it is so, as Rabbi Aḥa asserts, let us recite the song of Shabbat and let us recite the song of the New Moon. Since only one song is recited, apparently only one set of blasts is sounded.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי – לרבי אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף.
ב לאחר הדיון בנושאים אחרים, שבים לעסוק בדברי ר׳ אחא שבימים שיש בהם כמה מוספים, תוקעים תקיעות מיוחדות לכבוד כל מוסף ומוסף. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: ראש חדש שחל להיות בשבת — שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת. ואי איתא [ואם יש] מקום לדברי ר׳ אחא שעבור כל קרבן תוקעים במיוחד, לימא [שיאמר] שיר של שבת לחוד ולימא [ושיאמר] של ראש חדש לחוד, ולכאורה משמע שאין שרים ותוקעים אלא פעם אחת!
§ The Gemara returns to analyze the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, who holds that the trumpet was sounded for each additional offering sacrificed on a given day. The Gemara raises an objection: In the case of the New Moon that occurs on Shabbat, the song of the New Moon supersedes the song of Shabbat. And if it is so, as Rabbi Aḥa asserts, let us recite the song of Shabbat and let us recite the song of the New Moon. Since only one song is recited, apparently only one set of blasts is sounded.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב סָפְרָא מַאי דּוֹחֶה דּוֹחֶה לִקָּדֵם וְאַמַּאי תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם.

Rav Safra said: What is the meaning of supersedes? Supersedes means to precede, and the song for the New Moon would precede the song of Shabbat. The Gemara asks: And why does the song of the New Moon precede that of Shabbat? Doesn’t the principle: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice, dictate that the song of Shabbat should be recited first?
ר׳ חננאלתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן אמר רב ספרא איכא למימר דאמר הא והא ומאי דוחה דקתני דקדם דר״ח והא שבת תדיר. ותנן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם – בלא רב ספרא יכול להקשות כן.
א״ר ספרא מאי דוחה לקדם – פי׳ לאו כדקאמרת דאמרי׳ להו לתרווייהו אלא דמקדי׳ ר״ח מקמי שבת.
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כיון דהוו תרווייהו חיובא דיומא.
אמר רב ספרא, כך יש להבין: מאי [מה פירוש] דוחה — כוונתו דוחה לקדם, ששיר של ראש חודש מקדימים לשיר של שבת, ואכן נאמרים השירים של שניהם, ולשיטת ר׳ אחא אף יתקעו לשניהם בנפרד. ומקשים: ואמאי [ומדוע] יקדים של ראש חודש לשל שבת? והלא כלל בידינו: תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם, שכל מצוה המצויה יותר, מקדימים לעשותה ואחריה עושים את המצוה שהיא פחות מצויה, ומכיון ששבת תדירה מראש חודש צריכה היא לקדום!
Rav Safra said: What is the meaning of supersedes? Supersedes means to precede, and the song for the New Moon would precede the song of Shabbat. The Gemara asks: And why does the song of the New Moon precede that of Shabbat? Doesn’t the principle: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice, dictate that the song of Shabbat should be recited first?
ר׳ חננאלתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לֵידַע שֶׁהוּקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ וְהַאי הֶיכֵּירָא עָבְדִינַן הָא הֶיכֵּירָא אחריתא עָבְדִינַן (דְּתַנְיָא) דחֶלְבֵי תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר נִיתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח וְשֶׁל מוּסָפִין נִיתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיתָּנִין תַּחַת כַּרְכּוֹב הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה

Rabbi Yoḥanan said, the New Moon takes precedence here, contrary to the general principle, in order to inform the people that the New Moon was established at its proper time by the court. The Gemara asks: And is that the indicator that we implement to indicate that the month was established at its proper time? Don’t we implement a different indicator, as it is taught in a mishna: In order to avoid confusion between the fats of earlier offerings and the fats of later offerings, prior to be being placed on the altar the fats of the daily morning offering were placed from the midpoint of the ramp and below on the east side of the ramp, and those of the additional offerings were placed from the midpoint of the ramp and below on the west side of the ramp. And the fats of the offerings of the New Moon offering were placed under the surrounding ledge of the altar and slightly beneath it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק רבי יוחנן להודיע שהוקבע ר״ח בזמנו מקדימין שאינו תדיר. איני והא הכירא אחרינא עבדינן לה באברים ואמר ר׳ יוחנן לידע שהוקבע ר״ח בזמנו.
לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו – האי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא שיכירו דפשיטא להו לב״ד שקידשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה.
חלבי התמיד – ה״ה לכל אבריו דכל אברי עולה קרי חלבי.
ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח – ששה כהנים הזוכים בהולכת אברים כדאמרינן בסדר יומא (דף כז.) מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש עד שיבא המעלה ומקטירן מן הכבש ולמזבח וזה היה סימן שהן של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך היה צריך היכר.
ושל מוספין – ניתנין כנגדו במערבו של כבש שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב ואורכו ל״ב מן הצפון לדרום.
ושל ראשי חדשים – אברים של מוספי ראשי חדשים נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של כבש שכל הכבש אורכו שלשים ושתים ואינו משפע ועולה אלא תשע אמות השש אמות מן הארץ לסובב והשלש מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב.
דתניא אברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכוב המזבח ולמעלה – והיא שנויה כן בסוף מסכת שקלים (פ״ח מ״ח) ואין גירסת הספרים שלפנינו נכונה.
לרמב״ם יש שתי הלכות בעבור השנה: א) השנה עצמה ראויה ומצותה להתעבר כגון מפני התקופה, האביב, ופירות האילן; ב) יש צורך והיתר לעבר את השנה כגון מפני צורך הדרכים והגשרים אולם אין זו מצותה.
אמר ר׳ יוחנן: מקדימים של ראש חודש שלא לפי הכללים הקבועים, כדי לידע ולהודיע לשומעים שהוקבע ראש חדש בזמנו על ידי בית הדין. ושואלים: והאי היכירא עבדינן [וכי היכר זה עושים] כדי להודיע שהוקבע החודש בזמנו? הא היכירא אחריתא עבדינן [והרי היכר אחר עושים] לצורך זה! דתניא הרי שנינו בברייתא]: כדי למנוע עירבוב חלבי הקרבנות השונים והקטרת דבר הצריך להיקרב מאוחר יותר לפני המוקדם, היו עושים היכר בכך שחלבי תמיד של שחר היו ניתנין טרם הקרבתם מחצי כבש ולמטה בצד מזרח של הכבש, ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב, ושל ראש חדש ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה ממנו קצת.
Rabbi Yoḥanan said, the New Moon takes precedence here, contrary to the general principle, in order to inform the people that the New Moon was established at its proper time by the court. The Gemara asks: And is that the indicator that we implement to indicate that the month was established at its proper time? Don’t we implement a different indicator, as it is taught in a mishna: In order to avoid confusion between the fats of earlier offerings and the fats of later offerings, prior to be being placed on the altar the fats of the daily morning offering were placed from the midpoint of the ramp and below on the east side of the ramp, and those of the additional offerings were placed from the midpoint of the ramp and below on the west side of the ramp. And the fats of the offerings of the New Moon offering were placed under the surrounding ledge of the altar and slightly beneath it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה נד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה נד:, ר׳ חננאל סוכה נד:, רש"י סוכה נד:, תוספות סוכה נד:, בית הבחירה למאירי סוכה נד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה נד:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה נד:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה נד:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה נד: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה נד:, אסופת מאמרים סוכה נד:

Sukkah 54b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 54b, R. Chananel Sukkah 54b, Rashi Sukkah 54b, Tosafot Sukkah 54b, Meiri Sukkah 54b, Ritva Sukkah 54b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 54b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 54b, Reshimot Shiurim Sukkah 54b, Steinsaltz Commentary Sukkah 54b, Collected Articles Sukkah 54b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144