×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִלְמָלֵא בִּגְדֵי כְהוּנָּה לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.
He offers a homiletic interpretation: Were it not for the priestly vestments, which provide atonement for the Jewish people, there would not remain a remnant [sarid] or survivor from the haters of the Jewish people, a euphemism used to refer to the Jewish people themselves. Due to the atonement provided by the priestly vestments, a remnant [sarid] of the Jewish people does survive.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יומא עב ע״ב} [וגרסינן]⁠1 ביומא ר׳ יוחנן ראמי כתיב {דברים י:א} ועשית לך ארון עץ וכתיב {שמות כה:י} ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכמים שבני עירו2 מְצוּויִן (עליו)⁠3 לעשות מלאכתו {שמות כה:יא} מבית ומחוץ תצפנו אמר [רבה]⁠4 כל תלמיד חכמים שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכמים אמ׳ אביי ואי תימא ר׳ אבה5 נקרא תועבה [שנאמר]⁠6 {איוב טו:טז} אף כי נתעב ונאלח [איש שותה כמים עולה7]: אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ [יוחנן]⁠8 מאי דכתיב {משלי יז:טז} למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי לו לתלמיד חכמ׳ שעוסק בתורה ואין בו9 יראת10 שמים אמר ר׳ ינאי חבל על דלית ליה ביתא11 [ותרעא]⁠12 לביתיה13 עביד: אמר להו רבא לרבנן14 במטותא מנכון15 לא תֵירתוּ16 תרתי גהנמי17 אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי מאי דכתיב {דברים ד:מד} וזאת התורה אשר שם משה (וג׳)⁠18 זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשת לו סם [המות]⁠19.
1. וגרסינן: גלג, כ״י נ, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א מאמר חדש: ״גרסינן״.
2. לתלמיד חכמים שבני עירו: כ״י נ: ״שתלמיד חכם בני עירו״
3. מצווין עליו לעשות: כ״י נ, גלג: ״מצווין לעשות לו״. דפוסים: מצווין לעשות, וכן בר״ח.
4. רבה: גלג, כ״י נ, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״רבא״.
5. אמ׳ אביי ואי תימא ר׳ אבה: גלג, דפוסים: ״אביי ואיתימא אבא אמ׳⁠ ⁠״. כ״י נ: ״ואיתימא ר׳ אבא אמ׳⁠ ⁠״. כ״י מוסקבה: ״אביי ואיתמא ר׳ אבא אמ׳⁠ ⁠״.
6. שנאמר: גלג, כ״י נ, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״דכת׳⁠ ⁠״.
7. הושלם ע״פ גלג.
8. יוחנן: גלג, כ״י נ, כ״י מוסקבה. כ״י א: ״יונתן״.
9. בו: כ״י נ: ״לו״.
10. מכאן עד סוף מסכת שבת חסר בכ״י נ.
11. ליה ביתא: כ״י מוסקבה: ״ביתיה״.
12. ותרעא: גלג, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״ודשא״.
13. לביתיה: גלג, דפוסים: ״לביתא״.
14. לרבנן: חסר בכ״י מוסקבה.
15. מנכון: גלג, כ״י מוסקבה, דפוסים: ״מינייכו״.
16. תירתו: כ״י מוסקבה: ״תרתון״.
17. גהנמי: גלג,כ״י מוסקבה, דפוסים: ״גיהנם״.
18. וג׳: חסר ב-גלג, כ״י מוסקבה, דפוסים.
19. המות: גלג, כ״י מוסקבה, דפוסים. כ״י א: ״מיתה״.
אלמלא בגדי כהונה – שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל.
בגדי כהונה לא היו נעשין ע״י חייט שיחתוך במספרים ויתפור במחט אלא לא היתה בהם תפירת מחט כלל וכל הבגד כתקונו ובשלמותו היה על ידי אריגה אלא שבתי הידים של כתנת היו נארגות בפני עצמן ומחוברות בגוף הכתנת על ידי תפירה במחט המגעת עד פס ידו:
ארון שעשה בצלאל כבר ידעת שנצטוה להיותו של עצי שטים מצופה זהב מבית ומחוץ ושיהא גבהו עם שוליו אמה וחצי שהם תשעה טפחים ולפיכך עשה בצלאל שלש ארונות אמצעי של עץ והושיבו בתוך אחד של זהב והושיב אחד של זהב לתוכו וחפה שפתם בזהב ונמצא ארון של עץ מצופה זהב מבית ומחוץ וארון של עץ עשאו גבוה תשעה עם שוליו שהיה עבין טפח ונמצא גובה חללו שמנה ופנימי של זהב עשאו בגובה שמנה עם עובי שוליו כשיעור שימלא חלל האמצעי ועובי שוליו היה טפח גם כן ונמצא חללו שבעה והחיצון היה של אחד עשר ומשהו עם עובי שוליו מפני שעובי שוליו היה טפח והוצרכו עוד תשעה בחללו שתהא שפתו שוה לשפת האחרים ונמצאו עשרה ועוד טפח שהיה עולה למעלה להשלים כנגד עובי הכפרת שהיה טפח שנאמר אל פני הכפרת ואין פנים פחותים מטפח והרי אחד עשר ומשהו הנשאר היה לזר זהב ר״ל כתר קטן שהיה עולה למעלה מן הכפרת והוא שאמרו שלשה זרים הם ונרמזו בהם שלשה כתרים של מזבח והוא רמז לכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ואין לשבט אחר בו כלום כתר מלכות זכה בו דוד ואין לשבט אחר בו כלום כתר תורה הרי הוא מונח לכל מי שירצה והוא שכתוב ועשו ארון ולא נאמר בו ועשית כבשאר הכלים ללמדך שבידו הוא ללמוד ולהתחכם יגעתי ומצאתי האמן ובלבד שיתעסק בה לשמה שאם תאמר שלא לשמה אף היא משתכחת ממנו דרך הערה אמרו כתי׳ זר וקרינן זר זכה נעשה לו זר לא זכה ר״ל שנתעסק שלא לשמה הרי היא זרה הימנו ר״ל שמשתכחת ממנו ויש במקרא זה ר״ל ועשו ארון רמז אחר והוא שכל תלמיד חכם בני עירו מצווים לעשות מלאכתו כדי שיהא לו פנאי לעסוק בתורה:
חיצון עשרה ומשהו והתניא אחד עשר ומשהו ל״ק הא כמאן דאמר יש בעביו טפח הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. יש שפירשו דפלוגתא בעובי שוליו של חיצון של זהב דמאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעובי שוליו של חיצון טפח אלא משהו ושל עץ היה בעובי שוליו טפח. וחללו אמה וחצי שהם תשעה טפחים נמצא ציפוי׳ שבחוץ עשרה טפחי׳ כשיעור חללו ושוליו של עץ. ומאן דאמר אחד עשר ומשהו סביר׳ ליה שאף בעובי שוליו של חיצון יש טפח ופירוש זה עולה קצת כשטת רש״י וקשה לשטה זו הא דאמרי׳ בפ״ק דסוכה ודוכתי אחריני ארון תשעה וכפורת טפח ושכינה למעלה מעשרה וא״כ ההיא אתיא דלא כחד מהני דההיא לכולי עלמא גובהו של אמצעי עשרה דהתם כוליה ארון משערי׳ ואפילו עם ציפויו. ורש״י ז״ל פי׳ כדרך שטה זו אלא שהוא אומר דלרב יהודה האמצעי של עץ תשעה עם עובי שוליו. וחללו שמנה בלבד כי עובי שוליו טפח והפנימי כל קומתו עם שוליו והחיצון עשרה ומשהו משהו לשוליו וט׳ כנגד קומת האמצעי וטפח עודף עולה למעלה לכסות עובי הכפורת שהוא טפח וא״כ אתיא ההיא דסוכה כרב יהודה אבל קשה דהא עובי הכפורת בולט היה להזאת כנגדו. ויש שפירשו דלכולי עלמא אין בגובה כולו אלא תשעה טפחים והכא בעובי כותליו של אמצעי פליגי ודכולי עלמא ציפוי הפנימי לא היה מכסה כל הכתלים של עץ מבפנים אלא היה משייר בו טפח שהיה כורך עליו סוף הצפוי החיצון ומ״ד אחד עשר סבר יש בעביו של כותל של עץ טפח הלכך הוו להו אחד עשר טפחי׳. תשעה כשיעור גבהו מבחוץ וטפח כנגד עובי הכתל וטפח שהיה כורך לכסות בפנים. ומאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעביו טפח אלא משהו וזו שיטת ר״ח ז״ל.
לא זכה סמא דמותא – פי׳ כשהוא שונה להתגדל ולהתגדר וכדאמרי׳ עלה בפ׳ הקורא נוח לו שנהפכה שליתו על פניו. והא דאמרינן התם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה התם בשעושה מיראה.
אלמלא בגדי כהונה (״בגדי השרד״), שלבושים בהם הכהנים בשעת הקרבת הקרבנות המכפרים על בני ישראל, לא נשתייר משונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, והכוונה מישראל) שריד ופליט ולכן קרויים הם בגדי השרד — בגדים שגורמים שישרדו, ישארו בעולם.
He offers a homiletic interpretation: Were it not for the priestly vestments, which provide atonement for the Jewish people, there would not remain a remnant [sarid] or survivor from the haters of the Jewish people, a euphemism used to refer to the Jewish people themselves. Due to the atonement provided by the priestly vestments, a remnant [sarid] of the Jewish people does survive.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר דְּבֵי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן תָּנָא בְּגָדִים שֶׁגּוֹרְדִין אוֹתָן כִּבְרִיָּיתָן מִכְּלֵיהֶן וּמְשָׂרְדִין מֵהֶן כְּלוּם מַאי הִיא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה מַחַט.

Another interpretation: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that the school of Rabbi Shimon taught: The priestly vestments are referred to as “serad garments” because they are garments that are woven in their completed form upon the loom, as opposed to weaving the material and then cutting and sewing pieces of the material together to create the required form, and then just a small part of them remains [masridin] which is not completed upon the loom. What is the remnant, the part that was not woven? Reish Lakish said: This is the needle-work required to complete the garment.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי שמואל בר נחמני אמר בגדים המשרדים אותן מתוך כליהן ריש לקיש אמר מעשה מחט. איני והתני׳ בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה [מחט] אלא מעשה אורג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שגורדין אותן כברייתן מכליהן – כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט.
ומשרדין מהם כלום – ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד.
מאי היא – אותו שיור.
אלו מעשה מחט – מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט.
בפרש״י בד״ה שגורדין כו׳ ומשרדין מהן כלום ומשיירין מהן מקצת כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ר׳ שמואל בר נחמני אמר: דבי [בן בית מדרשו] של ר׳ שמעון תנא [שנה]: מדוע נקראים הם ״בגדי השרד״ — כי בגדי כהונה גורדין (אורגים) אותן כברייתן מכליהן, שאין בגדי כהונה נארגים ונתפרים כשאר בגדים אלא נארגים כיריעה עגולה וסגורה שאינה צריכה תפירה, ומשרדין (משאירים) מהן כלום (משהו) ולכן קוראים להם ״בגדי השרד״. ושואלים: מאי היא [מה הוא] אותו שריד, החלק שלא נארג? ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט, שיש גם לתפור משהו מהם.
Another interpretation: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that the school of Rabbi Shimon taught: The priestly vestments are referred to as “serad garments” because they are garments that are woven in their completed form upon the loom, as opposed to weaving the material and then cutting and sewing pieces of the material together to create the required form, and then just a small part of them remains [masridin] which is not completed upon the loom. What is the remnant, the part that was not woven? Reish Lakish said: This is the needle-work required to complete the garment.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵיתִיבִי בִּגְדֵי כְהוּנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מַעֲשֵׂה מַחַט אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:ל״ב} מַעֲשֵׂה אוֹרֵג אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֵית יָד שֶׁלָּהֶם כִּדְתַנְיָא אבֵּית יָד שֶׁל בִּגְדֵי כְהוּנָּה נֶאֱרֶגֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְנִדְבֶּקֶת עִם הַבֶּגֶד בוּמַגַּעַת עַד פִּיסַּת הַיָּד.

The Gemara raises an objection to this from a baraita: Priestly vestments should not be made through needle-work but though woven work, as it is stated: “Woven work” (Exodus 28:32). The Gemara answers that Abaye said: Reish Lakish’s statement is necessary only for, i.e., refers only to, the sleeves. As it was taught in a baraita: A sleeve made for the priestly vestments is woven separately and then attached to the garment by sewing, and the sleeve is made to reach as far as the palm of the hand. However, the main body of the garment must indeed be made exclusively though weaving.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני אביי הא דאמר ריש לקיש לבית יד שלהן. דתניא בגדי כהונה בית יד שלהן נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עזא
עזאא(יומא עב:) בא לכפר מעשה עזא ועזאל. בברייתא דרבי אליעזר (פרק מ״ו) לפיכך היו נותנין שוחד ביום הכפורים לסמאל שלא יבטל קרבנם שנאמר גורל אחד לה׳ לקרבן וגורלו של עזאזל שעיר חטאת כל עומתיהם של ישראל עליו:
א. [עזא.]
אלא לבית יד שלהם. שאחר שהבית יד נארגת לבד תופרין אותה במחט עם שאר הבגד:
מיתיבי [מקשים על כך]: הרי שנינו בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט, אלא מעשה אורג, שהרי נאמר בהם: ״מעשה ארג״ (שמות כח, לב)! אמר אביי: לא נצרכה עשייה במחט אלא לבית יד (שרוול) שלהם. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה, ונדבקת עם הבגד בתפירה, ומגעת באורך עד פיסת (כף) היד.
The Gemara raises an objection to this from a baraita: Priestly vestments should not be made through needle-work but though woven work, as it is stated: “Woven work” (Exodus 28:32). The Gemara answers that Abaye said: Reish Lakish’s statement is necessary only for, i.e., refers only to, the sleeves. As it was taught in a baraita: A sleeve made for the priestly vestments is woven separately and then attached to the garment by sewing, and the sleeve is made to reach as far as the palm of the hand. However, the main body of the garment must indeed be made exclusively though weaving.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה שָׁלֹשׁ אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל אֶמְצָעִי שֶׁל עֵץ תִּשְׁעָה פְּנִימִי שֶׁל זָהָב שְׁמוֹנָה חִיצוֹן עֲשָׂרָה וּמַשֶּׁהוּ.

§ The Gemara cites statements concerning other Temple vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: The Torah states that the Ark should be made of wood with gold plating inside and out (Exodus 25:10–11). In order to achieve this Bezalel made three arks: A middle one made of wood, whose height was nine handbreadths; an inner one made of gold, whose height was eight handbreadths; and an outer one of gold, whose height was ten handbreadths and a bit. These arks were nested.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רחבה א״ר יהודה ג׳ ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ ט׳ טפחים פנימי ח׳ נשאר מן הארון של עץ טפח מגולה עשה החיצון עשרה להסיר טפח ממנו לכסות הטפח הנותר מבפנים מגולה. ומי שאומר גבהו י״א טפחים קסבר יש בעביו טפח. וטפח להחזירו בפנים הרי י״א ומשהו לזר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלש ארונות – שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ.
תשעה – גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר אמה וחצי קומתו (שמות כה) ורגלים לא היו לו אלא עץ חלול היה.
פנימי של זהב ח׳ – טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי.
וחיצון – של זהב.
י׳ ומשהו – תשעה כנגד גובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של חיצון וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון.
בד״ה שלש ארונות כו׳ וחיפה שפתו העליונה בזהב כו׳ עכ״ל ק״ק דלא לישתמיט נמי למחשב נמי הך משהו של גובה הארון ע״י עובי חיפת שפה העליונה כדחשיב לקמן משהו של עובי השולים ומשהו של זר ודו״ק:
עשה בצלאל וכו׳. וכתב הרא״ם והראב״ע טען ע״ז דאחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ וכבר נתנו טעם בזה בתנחומא כו׳ ועוד דרשו במכילתא כו׳ ולפי סוגיית תלמודינו נראה בזה כי גוף הארון של עץ היה דוגמת האדם כי עץ השדה הוא וכמ״ש היש בה עץ וגו׳ והוו עוד ב׳ ארונות מבית ומחוץ של זהב לרמוז שיהיה תוכו כברו כדלקמן והוא לפי שבשאר כלים כגון שלחן לא כתיב אלא שהיה מצופה בזהב במקום הנראה מבחוץ וכן במזבח הזהב משא״כ בהארון שהיה בו של זהב גם מבפנים במקום הנסתר ללמדך על התורה שהיתה בו שתהיה בת״ח תוכו כברו כמו הארון שהיתה התורה בו ואולי יתורא דקרא קדריש דכתיב ברישא דקרא וצפית אותו זהב טהור מבית וגו׳ וכתיב בסיפא דקרא תצפנו לרמוז על האדם שיצפה אותו מבית ומחוץ בדבר טהור בשוה שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב ועוד רמז בזהב מבית ומבחוץ דהיינו בתורה שנמשלת לזהב כמ״ש הנחמדים מזהב וגו׳ שיהיה אדם הצדיק הנמשל לעץ כמ״ש היש בה עץ מצופה בזהב דוגמת כלי עץ וכסף גימטריא עץ שיהיה מוזהב ביופי מבית ומבחוץ דהיינו שהתורה הנמשלת לזהב תהא ניכרת בו יפה תוכו כברו:
א ועוד בענין כלי המקדש אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ שהיה גובהו מבחוץ תשעה טפחים, ועוד ארון פנימי לו שהיה עשוי של זהב והיה גובהו החיצוני שמונה טפחים, והיו מכניסים אותו בתוך ארון העץ והיה הוא ממלא את כל החלל, וארון נוסף חיצון לשניהם של זהב, שהיה גובהו מבחוץ עשרה טפחים ומשהו והיו מכניסים את ארון העץ לתוכו והיה זה ממלא את כל חללו.
§ The Gemara cites statements concerning other Temple vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: The Torah states that the Ark should be made of wood with gold plating inside and out (Exodus 25:10–11). In order to achieve this Bezalel made three arks: A middle one made of wood, whose height was nine handbreadths; an inner one made of gold, whose height was eight handbreadths; and an outer one of gold, whose height was ten handbreadths and a bit. These arks were nested.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָתַנְיָא אַחַד עָשָׂר וּמַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא הָא כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בְּעׇבְיוֹ טֶפַח הָא כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח וּמַאי מַשֶּׁהוּ זֵיר.

The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita that the outer ark was eleven handbreadths and a bit? The Gemara explains: This is not difficult: This statement in the baraita is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was one handbreadth. According to this opinion, the outer ark’s base took up one handbreadth of its height, ten handbreadths were then needed to contain the middle ark within it, and then a bit more was needed so it could also contain the Ark’s cover. That statement of Rav Yehuda is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was not one handbreadth but was a plate of gold of negligible thickness. According to this opinion, the outer ark needed to be only ten handbreadths and a bit and could still contain the outer ark and have room for the cover. And what is this additional bit? It is the ornamental crown on the edge of the outer ark.
רי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא אחד עשר ומשהו – ומשני הא כמאן דאמר יש בעובי שולי הזהב טפח כאשר יש בעובי שולי העץ.
הא כמאן דאמר אין בעוביו טפח – אלא משהו ולא ידענא היכא איפליגו בה.
ומאי משהו – דקתני בברייתא בתרייתא.
זיר – העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב ומשהו דקאמר רב יהודה בעובי שולי החיצון קאמר ובזר לא איירי כלל.
הא כמאן דאמר יש בעוביו טפח. האי תנא דאמר אחד עשר לית ליה הא דאמרי׳ בפ״ק דסוכה (דף ד:) ובשבת בהמצניע (דף צב.) ובכמה דוכתי דארון תשעה וכפרת טפח לפי׳ רש״י דהכא אבל ר״ח פי׳ בע״א דמ״ד עשר ומשהו סבר אין בעוביו טפח בשל זהב עם דופן הכותל של עץ ובשוליים נמי מיירי שהן היו משהו וחללה דשל עץ היה קרוב לתשעה והזהב לא היה מכסה בפנים אלא שמונה דהחיצון של זהב הפנימי לא כיסה אלא שמונה והשלמת אותו טפח היה בעובי הכותל מלמעלה אבל השוליים של עץ ושל זהב היה דק דק ואינו אוכל כל כך בארון ובפ״ק דב״ב (דף יד.) דקא חשיב כמה לוחות אוכלות בארון כו׳ לא חשיב כמה היה פנימי אוכל בשל עץ כי דק הוא מאד ומאן דאמר אחד עשר ומשהו סבר דעוביה של כותל דשל עץ היה טפח הרי עשרה וטפח לכסות ארון הזהב שבחוץ המגולה שבפנים עם עובי הכותל למעלה הרי כאן אחד עשר ומאי משהו זר אתרוייהו קאי ואותו הזר היא מבפנים אותו טפח ממש ולכך חשיב ליה כאילו הוא בגובה שחושב טפח זה שנכפף בפנים כאילו הוא למעלה אבל אם היה אותו הזר באמצע הארון למה יש לחושבו כאילו היה זקוף ולפי׳ ר״ח זה כולהו סבירא להו ארון תשעה וכפורת טפח דהשתא בגובה מיירי1:
לא זכי תיהוי ליה סמא דמותא. כגון שלא לשמה ואיכא נמי שלא לשמה דמתוכה בא לשמה דאמר במקום שנהגו (דף נ:) כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים ל״ק כאן לשמה וכאן שלא לשמה והאי שלא לשמה דהכא כגון שעוסק ואינו מקיים כלל ואינו לומד אלא להתגדר ולקנתר את חבירו ועליה אמרינן בפ״ב דברכות (דף יז.) נוח לו שלא נברא. מ״ר:
1. עי׳ בחידושי הריטב״א ועיין ש״י.
ומאי משהו זר – מיכן מוכיח שהזר היה עולה על הכפרת. והמורה פירש בפרשת ויקחו לי תרומה ועשית זר זהב כמין כתר מקיף לו סביב לשפתו למעלה משפתו ואינו עב כעובי כותלי הארון שעשה ארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפרת כל שהוא והנה משמע שכל עובי הכפרת שהוא טפח שוקע בתוך ארון החיצון ועדין היה עולה עליו כל שהוא והוא הזיר.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שהיה החיצון אחד עשר טפחים ומשהו! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה] הא כמאן דאמר [זה שנאמר שהיה אחד עשר טפחים, הרי זה לשיטת האומר] כי יש בעביו של ציפוי הזהב לארון טפח ואם כן יש בו טפח אחד מלמטה, ועשרה נוספים כדי גובה הארון וכפורת. הא כמאן דאמר [זה שנאמר שהיה גובהו עשרה טפחים, הרי לשיטת האומר] כי אין בעביו של הציפוי טפח ולכן לא היה מגיע גובהו לאחד עשר טפחים. ומאי [ומהו] משהו זה ששניהם מוסיפים — זיר (קישוט כעין נזר) שהיה על הארון.
The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita that the outer ark was eleven handbreadths and a bit? The Gemara explains: This is not difficult: This statement in the baraita is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was one handbreadth. According to this opinion, the outer ark’s base took up one handbreadth of its height, ten handbreadths were then needed to contain the middle ark within it, and then a bit more was needed so it could also contain the Ark’s cover. That statement of Rav Yehuda is in accordance with the one who said that the thickness of the gold plating was not one handbreadth but was a plate of gold of negligible thickness. According to this opinion, the outer ark needed to be only ten handbreadths and a bit and could still contain the outer ark and have room for the cover. And what is this additional bit? It is the ornamental crown on the edge of the outer ark.
רי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה זֵירִים הֵן שֶׁל מִזְבֵּחַ וְשֶׁל אָרוֹן וְשֶׁל שֻׁלְחָן שֶׁל מִזְבֵּחַ זָכָה אַהֲרֹן וּנְטָלוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן זָכָה דָּוִד וּנְטָלוֹ שֶׁל אָרוֹן עֲדַיִין מוּנָּח הוּא כָּל הָרוֹצֶה לִיקַּח יָבֹא וְיִקַּח שְׁמָּא תֹּאמַר פָּחוּת הוּא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {משלי ח׳:ט״ו} בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ.

Rabbi Yoḥanan said: There were three crowns on the sacred vessels in the Temple: The crown of the altar, and of the Ark, and of the table. The regal appearance they provided symbolized power and authority: The crown of the altar symbolized the crown of priesthood; Aaron was deserving and took it, and the priesthood continues exclusively through his descendants. The crown of the table symbolized the abundance and blessing associated with the crown of kingship; David was deserving and took it for himself and his descendants after him. The crown of the Ark symbolized the crown of Torah; it is still sitting and waiting to be acquired, and anyone who wishes to take it may come and take it and be crowned with the crown of Torah. Perhaps you will say it is inferior to the other two crowns and that is why nobody has taken it; therefore, the verse states about the wisdom of Torah: “Through me kings will reign” (Proverbs 8:15), indicating that the strength of the other crowns is derived from the crown of Torah, which is greater than them all.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן ג׳ זירין הן של מזבח זכה אהרן ונטלה כלומר לקח הכהונה. של שלחן זכה דוד ונטלו כלומר זכה למלכות. של ארון היא התורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול. והוא הגדול שנאמר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זר
זרא(יומא עב:) שלשה זירין הן של מזבח זכה אהרן ונטלו כלו׳ לקח אהרן הכהונה. ושל שלחן זכה דוד ונטלו כלומר זכה למלכות ונטלו ושל ארון היא התורה והוא הגדול. כל הרוצה ליטול יבא ויטול:
ערך משח
משהב(מגילה ט:) אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים פי׳ כהן גדול שהיה בבית ראשון היה משוח שהיה להם שמן המשחה. בבית שני שלא היה להן שמן היה מתמנה כ״ג בלבישות ח׳ בגדים שכל זמן שהיה הדיוט היה משמש בד׳ בגדים נתרבה בח׳ נעשה כ״ג (הוריות ז.) משוח שעבר כגון שאירע פסול לכ״ג ונתמנה אחר תחתיו ואח״כ חוזר ראשון לעבודתו אותו ששימש כשאירע פסול לכ״ג נקרא משוח שעבר. (סוטה מב) משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש (גמרא) אותם אלו סנהדרין פנחס זה משוח מלחמה כלי הקודש אלו ארון ולוחות (יומא עב) בגדים שכ״ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן וכו׳ ושם מפורש תורת כהן משוח ומרובה בגדים ומשוח מלחמה. משחא כבישא משחא טחינא כבר פירשנו בערך כשר. (עבודה זרה לח) האי משחא שליקא דארמאי שרי למאי ניחוש ליה אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם מותר אי משום תערובת מיסר אסירי (ירושלמי בריש גמ׳ דפ״ב דבכורים) לך נתתיו למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה:
ערך רקם
רקםג(חולין סד.) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (חולין קכו:) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי׳ אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (נדה לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי׳ לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי׳ בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב׳ פרצופין:
א. [קרוין.]
ב. [זעלבער.]
ג. [געבילדעט.]
שלשה זירין – נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים.
הכי גרסינן: של מזבח זכה אהרן ונטלו של שולחן זכה דוד ונטלו – שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח (במדבר יח) וכן המלכות לדוד ולזרעו (תהלים יח).
בי מלכים ימלוכו – וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה.
שלשה זירים הן כו׳ של מזבח זכה אהרן כו׳. והן ממש ג׳ כתרים ששנינו באבות ג׳ כתרים הן כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה וכבר כתבנו בזה בפ׳ האומר כתר מלכות כמשמעו לו לדוד שהולמתו וכתר כהונה הוא הציץ שעל כ״ג וכתר תורה הן תפילין שבראש כל האדם דכל הרוצה ליטול יטול. ואמר
ושמא תאמר פחות הוא כיון שכל אדם זוכה בה ת״ל בי מלכים וגו׳. כפרש״י ולגבי כהונה נמי נאמר יקרה היא מפנינים מכ״ג שיש עליו פנינים בציץ ובאבות מסיים ביה וכתר שם טוב עולה על גביהן והיא היראה דבעי בכולהו בכ״א מהג׳ כתרים וכדמסיק הכא בכתר תורה ודקאמר זכה נעשה לו זיר זכה היינו שיש בו יראת שמים כפרש״י ללמוד לשמור ולקיים לא זכה שאין בו כל זה לגבי תורה נעשית לו זרה כפרש״י וה״ה לגבי כהונה ומלכות עי״ל דזר דשלחן מלכים ומזבח כהנים ידע למידרש זכה נעשה לו זיר דהיינו כתר מלכות לבית דוד וכתר כהונה לבית אהרן לא זכה זרה היא לו כמו בשלמה וכמו בכהנים שנגאלו מן הכהונה אבל בתורה מאי זרות אית בה הא אמרי׳ לעיל דכתר תורה מונח כו׳ כל הרוצה ליטול אותה כו׳ ועל כן דרשו בו אם לא זכה נעשית לו זרה והוא מלשון והיה לכם לזרא שפירושו לחרב וכמ״ש זכה סם חיים לא זכה סם המות וכמו שאמרו סייפא וספרא ירדו כרוכים מן השמים:
אמר ר׳ יוחנן: שלשה זירים הן על כלי הקודש: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן. וכיון שצורתם כעין נזר, מסמלים הם שלטון ושררה. זר של מזבח שמקריבים עליו, הוא סימן לכתר כהונה — זכה אהרן ונטלו, שנטל לבניו את עטרת הכהונה לדורות. זר של שלחן שמסמל את השפע ואת הברכה שהוא סימן לכתר מלכות — זכה דוד ונטלו, להיות לו ולבניו אחריו. זר של ארון שהוא סימן לכתר תורה — עדיין מונח הוא ולא זכה בו אדם לצמיתות, וכל הרוצה ליקח — יבא ויקח ויתעטר בכתר תורה. שמא תאמר פחות הוא משני הכתרים האחרים ולכן לא נטלוהו — תלמוד לומר: מה שנאמר בחכמה — ״בי מלכים ימלכו״ (משלי ח, טו), משמע שמכוח כתר תורה באים שאר הכתרים, וגדול הוא מהם.
Rabbi Yoḥanan said: There were three crowns on the sacred vessels in the Temple: The crown of the altar, and of the Ark, and of the table. The regal appearance they provided symbolized power and authority: The crown of the altar symbolized the crown of priesthood; Aaron was deserving and took it, and the priesthood continues exclusively through his descendants. The crown of the table symbolized the abundance and blessing associated with the crown of kingship; David was deserving and took it for himself and his descendants after him. The crown of the Ark symbolized the crown of Torah; it is still sitting and waiting to be acquired, and anyone who wishes to take it may come and take it and be crowned with the crown of Torah. Perhaps you will say it is inferior to the other two crowns and that is why nobody has taken it; therefore, the verse states about the wisdom of Torah: “Through me kings will reign” (Proverbs 8:15), indicating that the strength of the other crowns is derived from the crown of Torah, which is greater than them all.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי כְּתִיב זָר וְקָרֵינַן זֵיר זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר לֹא זָכָה זָרָה הֵימֶנּוּ.

§ The Gemara presents a number of statements based on the idea that the Ark symbolizes the Torah: Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: According to the way the word crown is written in the Torah (Exodus 25:11), without vowels, it should be pronounced zar, meaning strange, but according to the traditional vocalization we read it as zeir, meaning crown. These two ways of understanding the word appear to contradict each other. Rabbi Yoḥanan explains: The two understandings apply to two different situations: If one is deserving by performing mitzvot, it becomes a crown [zeir] for him; but if one is not deserving, the Torah will be a stranger [zara] to him and he will forget his studies.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב זר וקרינן זיר. זכה זיר. לא זכה זר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זכה – ללמוד לשמה ולקיימה.
זרה – משתכחת ממנו.
ב ר׳ יוחנן רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [כתוב]: ״זר״ (וקוראו כאילו היה נקוד בקמץ) וקרינן [וקוראים אנו] ״זיר״ (בצירה), לומר: אם זכה לעשות ללמוד לשמה ולקיימה — נעשית לו זיר (כתר), לא זכה — זרה התורה הימנו ומשתכחת ממנו.
§ The Gemara presents a number of statements based on the idea that the Ark symbolizes the Torah: Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: According to the way the word crown is written in the Torah (Exodus 25:11), without vowels, it should be pronounced zar, meaning strange, but according to the traditional vocalization we read it as zeir, meaning crown. These two ways of understanding the word appear to contradict each other. Rabbi Yoḥanan explains: The two understandings apply to two different situations: If one is deserving by performing mitzvot, it becomes a crown [zeir] for him; but if one is not deserving, the Torah will be a stranger [zara] to him and he will forget his studies.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי כְּתִיב {דברים י׳:א׳} וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ וּכְתִיב {שמות כ״ה:י׳} וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ.

Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: It is written: “And you shall make for yourself a wooden Ark” (Deuteronomy 10:1), implying that Moses alone was commanded to construct the Ark; and it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood” (Exodus 25:10), implying that the Jewish people were all commanded to be involved in its construction. The apparent resolution to this contradiction is that although only Moses actually constructed the Ark, everyone was required to support the endeavor. So too, from here it is derived with regard to a Torah scholar that the members of his town should perform his work for him to support him and allow him to focus on his studies, since it is also the town’s responsibility to enable him to study.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשו ארון מיכן לת״ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצווין לעשות מלאכתו – שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח״כ הטילו על הציבור ואע״ג דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי אסמכתא בעלמא הוא דקאמר.
כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו ר״ל שעושה עבירות בסתר אינו תלמיד חכם אלא שנקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה כלומר שהוא שותה תורה כמים ועושה עולה שכל שלמד תורה ואין בו יראת שמים לקיימה נוח לו שלא למד והוא שאמר שלמה למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין ודרך הערה אמרו חכמים חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד וכן אמר אחד מהם לתלמידיו כשרואה אותם טורחים ללמוד ואינם מקיימים אותה כראוי במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם וזהו שאמרו אשר שם משה זכה לקיימה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה מפני שהוא נענש יותר משלא למד כלל וכמו שאמרו עדות ד׳ נאמנה נאמנת היא להעיד בלומדיה כלומר אם מקיימין אותה אם לאו ולעולם יהא אדם משתדל ללמוד תורה בטהרה ר״ל שיהא נושא אשה תחלה ואח״כ ילמוד תורה ודוקא במקום שהבנות זריזות להיות עול ביתם מסור להם ואין לומר בו רחיים בצוארו ואחר שכן והוא רואה בעצמו שאין לבו פנוי בלא אשה ישא ואח״כ ילמוד כדי שיעמוד בלא הרהור עברה אבל במקום שעול הבית מוטל על האנשים ילמד תורה תחלה שמשנשא אין למודו מצוי כל כך דרך צחות אמרו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה כמו שביארנו בראשון של קדושין (כ״ט:):
כבר ביארנו שכל שנאמר בו מעשה רוקם ענינו שלא היתה הצורה נראית אלא מצד אחד והוא בפני האריג לבד ומעשה חושב הוא שהצורה נראית משני צדדין והוא שאמרו כאן פרצוף אחד ושתי פרצופות אבל מה שאמרו שהרוקם הוא מעשה מחט אין הלכה כן אלא הכל היה באריג:
כ״ג שמת ממנין את בנו או הקודם לו לנחלה במקומו כל שהוא ממלא מקומו או בחכמה או ביראת שמים ושאר השררות כל הזוכה לה זוכה לו ולזרעו אחר שזרעו ראוי לכך חוץ ממשוח מלחמה שאין בנו מתמנה תחתיו לעולם אא״כ ממנין אותו מתחלה כשאר הכהנים וכן כל שמשוח מלחמה עובד במקדש אינו עובד אלא בארבעה בגדים ככהן הדיוט:
כתיב ועשית וגו׳. עי׳ פרש״י ר״ל דקרא דהכא ועשו ארון וגו׳ כתיב מקמיה דהאי קרא ועשית לך ארון וגו׳ בפ׳ עקב מיהו יש עיון בזה דהא ע״כ ההוא קרא בפ׳ עקב ועשית לך ארון וגו׳ לא זהו ארון שעשה בצלאל שהרי משכן לא נתעסקו בו אלא לאחר יוה״כ כו׳ כפרש״י בחומש ע״ש גם קשה דבפשיטות טפי לפי סדר הכתובים ה״מ לדרוש כן דבכל צווי מלאכת המשכן כתיב ועשית שהטיל המלאכה על משה ובמלאכת המשכן כתיב ועשה בצלאל ואהליאב וכל חכם לב וגו׳ ויש ליישב בזה ודו״ק:
ר׳ יוחנן רמי [השליך הראה סתירה]: נאמר במקום אחד: ״ועשית לך ארון עץ״ (דברים י, א) וכתיב [ונאמר]: ״ועשו ארון עצי שטים״ (שמות כה, י) ואם כן לא נתברר אם הדבר מוטל על משה לבדו או על כל העדה, אלא מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. כלומר: אף שנאמר הציווי למשה — כל בני ישראל חייבים לעשות מלאכה זו עבורו. וכן לדורות, ראוי לסייע לתלמיד חכם במלאכתו כדי שיוכל לפנות עצמו לתורה.
Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: It is written: “And you shall make for yourself a wooden Ark” (Deuteronomy 10:1), implying that Moses alone was commanded to construct the Ark; and it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood” (Exodus 25:10), implying that the Jewish people were all commanded to be involved in its construction. The apparent resolution to this contradiction is that although only Moses actually constructed the Ark, everyone was required to support the endeavor. So too, from here it is derived with regard to a Torah scholar that the members of his town should perform his work for him to support him and allow him to focus on his studies, since it is also the town’s responsibility to enable him to study.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {שמות כ״ה:י״א} מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ אָמַר רָבָא כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם.

The verse states concerning the Ark: “From within and from without you shall cover it” (Exodus 25:11). Rava said: This alludes to the idea that any Torah scholar whose inside is not like his outside, i.e., whose outward expression of righteousness is insincere, is not to be considered a Torah scholar.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מבית ומחוץ תצפנו. כל ת״ח שאין תוכו כברו אינו ת״ח. ולא עוד אלא שקרוי תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה. ואין מים אלא תורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר בארון: ״מבית ומחוץ תצפנו״ (שמות כה, יא). אמר רבא: יש בכך רמז המלמדנו: כל תלמיד חכם שאין תוכו ביראת שמים ובהנהגות טובות כברו כמו שהוא נראה מבחוץ, אלא מבפנים אינו ירא שמים כל כך — אינו נקרא תלמיד חכם. שכדוגמת הארון שהיתה חזותו הפנימית והחיצונית שווה, כן צריך להיות אף התלמיד חכם.
The verse states concerning the Ark: “From within and from without you shall cover it” (Exodus 25:11). Rava said: This alludes to the idea that any Torah scholar whose inside is not like his outside, i.e., whose outward expression of righteousness is insincere, is not to be considered a Torah scholar.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (אָמַר) אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא נִקְרָא נִתְעָב שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ט״ו:ט״ז} אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַמַּיִם עַוְלָה.

Abaye said, and some say it was Rabba bar Ulla who said: Not only is such a person not to be considered a Torah scholar, but he is called loathsome, as it is stated: “What then of one loathsome and foul, man who drinks iniquity like water” (Job 15:16). Although he drinks the Torah like water, since he sins, his Torah is considered iniquitous and this makes him loathsome and foul.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש שותה – תורה כמים ויש בו עולה.
נקרא נתעב שנאמר אף כי נתעב וגו׳. דלעיל מיניה כתיב הן בקדושיו לא יאמין וגו׳ וקאמר אף כי מכ״ש ההוא נתעב וגו׳ וכפרש״י:
אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רבה בר עולא: תלמיד חכם שאינו נוהג כשורה בסתר נקרא נתעב, שנאמר: ״אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה״ (איוב טו, טז), שאף שהוא שותה את התורה כמים, בכל זאת יש בו עולה, וכיון שכך הריהו נתעב ונאלח.
Abaye said, and some say it was Rabba bar Ulla who said: Not only is such a person not to be considered a Torah scholar, but he is called loathsome, as it is stated: “What then of one loathsome and foul, man who drinks iniquity like water” (Job 15:16). Although he drinks the Torah like water, since he sins, his Torah is considered iniquitous and this makes him loathsome and foul.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב {משלי י״ז:ט״ז} לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב אָיִן אוֹי לָהֶם לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶן יִרְאַת שָׁמַיִם.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “Why is there a price in the hand of a fool to buy wisdom, as he has no heart?” (Proverbs 17:16)? This expresses the following sentiment: Woe to them, haters ofTorah scholars, a euphemism for the Torah scholars themselves, who immerse themselves in Torah and have no fear of Heaven. They are fools; they try to acquire the wisdom of Torah, but since they have no fear of Heaven in their hearts they lack the ability to do so.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. אוי להם לת״ח שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים מכריז ר׳ ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. כלומר הוא רע ואין לו חלק עם ת״ח. קריאתו רעה היא לך שיודע הדין ועושה חילופו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולב אין כו׳. דלפי פשוטו גם שאין לו לב להבין ילמוד תורה שהיא מחכימת פתי וע״כ אמרו דודאי אפשר שגם שכסיל יבא לידי חכמה ע״י הלימוד אבל הלב אין רצה לומר שאין בלבו לקיימה אלא לקנות שם כפרש״י שם והיינו שאין בו יראת שמים:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין״ (משלי יז, טז), הרי בא לומר: אוי להם לשנאיהן של תלמידי חכמים (בלשון נקיה, והכוונה לתלמידי חכמים) כאלה שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים, והוא הנקרא כסיל, שבא לקנות חכמה של תורה, אבל לב של יראת שמים אין לו.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “Why is there a price in the hand of a fool to buy wisdom, as he has no heart?” (Proverbs 17:16)? This expresses the following sentiment: Woe to them, haters ofTorah scholars, a euphemism for the Torah scholars themselves, who immerse themselves in Torah and have no fear of Heaven. They are fools; they try to acquire the wisdom of Torah, but since they have no fear of Heaven in their hearts they lack the ability to do so.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַכְרִיז ר׳רַבִּי יַנַּאי חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָּא וְתַרְעָא לְדָרְתֵּיהּ עָבֵיד.

Rabbi Yannai declared that the situation may be expressed by the following sentiment: Pity him who has no courtyard but senselessly makes a gate for his courtyard. Fear of Heaven is like the courtyard, and the study of Torah is the gate that provides entrance to the courtyard. The study of Torah is purposeful only if it leads to fear of Heaven.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרתא – חצר.
ותרעא לדרתיה עביד – שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים.
חבל על דלית ליה דרתא כו׳. מפורש פ׳ ב״מ ע״ש:
כעין זה מכריז היה ר׳ ינאי: חבל על מי דלית ליה דרתא [שאין לו חצר] ותרעא לדרתיה עביד [ושער לחצרו הוא עושה], כי יראת שמים היא חצירו של ה׳, והתורה היא פתח לחצר, וחבל על מי שעוסק בתורה מבלי שתהא בו יראת שמים.
Rabbi Yannai declared that the situation may be expressed by the following sentiment: Pity him who has no courtyard but senselessly makes a gate for his courtyard. Fear of Heaven is like the courtyard, and the study of Torah is the gate that provides entrance to the courtyard. The study of Torah is purposeful only if it leads to fear of Heaven.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ לָא תִּירְתוּן תַּרְתֵּי גֵּיהִנָּם.

Rava said to the Sages in the study hall: I beg of you, do not inherit Gehenna twice. By studying Torah without the accompanying fear of Heaven, not only are you undeserving of the World-to-Come, but even in this world you experience Gehenna, as you spend all your time in study and fail to benefit from worldly pleasure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא לרבנן לא תירתו תרתי גיהנם. התורה נקראת סם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרתי גיהנם – להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם.
תרתי גיהנם כו׳. עי׳ פרש״י ועי״ל ע״פ מ״ש פ׳ אין דורשין שהרשע נוטל ב׳ חלקים בגיהנם והצדיק נוטל ב׳ חלקים בג״ע וז״ש לתלמידיו שילמדו לשמה כדי לקיימה ואז לא תהיו רשעים ליטול תרתי חלקים בגיהנם:
וכיוצא בזה היה אומר להם רבא לרבנן [לחכמים]: במטותא מיניכו [בבקשה מכם], עשו שלא תירתון תרתי [תירשו שני] גיהנם. שאם אין אתם עוסקים בתורה מתוך יראת שמים, הרי בעולם הזה אתם עמלים בתורה ואינכם זוכים ליהנות מן העולם והריהו לכם כגיהנם, ולעולם הבא כיון שאין בכם יראת שמים תירשו גיהנם, ואם כן יהא לכם גיהנם כאן ושם.
Rava said to the Sages in the study hall: I beg of you, do not inherit Gehenna twice. By studying Torah without the accompanying fear of Heaven, not only are you undeserving of the World-to-Come, but even in this world you experience Gehenna, as you spend all your time in study and fail to benefit from worldly pleasure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב {דברים ד׳:מ״ד} וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא דְּאוֹמֵן לַהּ סַמָּא דְחַיָּיא דְּלָא אוֹמֵן לַהּ סַמָּא דְמוֹתָא.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And this is the Torah which Moses put [sam] before the children of Israel” (Deuteronomy 4:44)? The word sam is written with the letter sin and means put; it is phonetically similar to the word sam written with the letter samekh, meaning a drug. This use of this word therefore alludes to the following: If one is deserving, the Torah becomes a potion [sam] of life for him. If one is not deserving, the Torah becomes a potion of death for him. And this idea is what Rava said: For one who is skillful in his study of Torah and immerses himself in it with love, it is a potion of life; but for one who is not skillful in his studies, it is a potion of death.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. זכה נעשית לו סם חיים. לא זכה סם המות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשר שם משה וגו׳. לשון שימה לא יפול בו לפי פשוטו וכה״ג אמרי׳ פ״ק דסנהדרין ואלה המשפטים אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה ולכך דרשו הכא שם מלשון סם חיים וסם המות ורמז בזה כי הנעלם מן ס״ם הוא גי׳ ס״ם ואמר דאומן לה ללמדה לשמה הרי היא סם חיים דלא אומן לה שלומדה שלא לשמה הרי היא סם המות:
אמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״וזאת התורה אשר שם משה״ (דברים ד, מד) ״שם״ נשמע כמו ״סם״, ללמד, כי מי שזכה — נעשית לו התורה סם חיים, ואם לא זכה — נעשית לו סם מיתה. והיינו [וזהו] שאמר רבא: דאומן לה [מי שמאומן בה בתורה] ועוסק בה ואוהב אותה — בשבילו היא סמא דחייא [סם חיים], אבל דלא אומן בה סמא דמותא [מי שלא מאומן בה הרי היא בשבילו סם המוות].
Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “And this is the Torah which Moses put [sam] before the children of Israel” (Deuteronomy 4:44)? The word sam is written with the letter sin and means put; it is phonetically similar to the word sam written with the letter samekh, meaning a drug. This use of this word therefore alludes to the following: If one is deserving, the Torah becomes a potion [sam] of life for him. If one is not deserving, the Torah becomes a potion of death for him. And this idea is what Rava said: For one who is skillful in his study of Torah and immerses himself in it with love, it is a potion of life; but for one who is not skillful in his studies, it is a potion of death.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי כְּתִיב {תהלים י״ט:ט׳} פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב וּכְתִיב {תהלים י״ח:ל״א} אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה זָכָה מְשַׂמַּחְתּוֹ לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא נָפְקָא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It was written: “The precepts of the Lord are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9), but it is also written: “The word of the Lord is refining” (Psalms 18:31), which implies that the study of Torah can be a distressing process by which a person is refined like metal smelted in a smith’s fire. He reconciles these verses as follows: For one who is deserving, the Torah gladdens him; for one who is not deserving, it refines him. Reish Lakish said: This lesson emerges from that second verse itself: For one who is deserving, the Torah refines him for life; for one who is not deserving, it refines him for death.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צורפתו – ביסורין ובגיהנם.
לא זכה צורפתו כו׳. היינו ביסורין כפרש״י כמ״ש וצרפתים כצרף כסף וגו׳ ובלשון תלמוד צירוף אחר צירוף ולמאן דדריש ביה נמי זכה צורפתו לחיים דמצינו יסורין של אהבה שאין בהן ביטול תורה כמ״ש בפ״ק דברכות מדכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו׳ ועד״ז יש לפרש הכתוב צרופה אמרתך ועבדך אהבה ר״ל שעבדך אהב אותן יסורין שיש בהן קיום אמרתך וכמ״ש בפ׳ הפועלים בר׳ אלעזר בר׳ שמעון באורתא קבל עליו יסורין כו׳ ע״ש:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני: ר׳ יונתן רמי [היה משליך, מראה סתירה]: כתיב [נאמר]: ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהלים יט, ט) ונאמר: ״אמרת ה׳ צרופה״ (תהלים יח, לא) משמע: כדרך הצורף שמצרף באש. ותירץ כך: מי שזכה — התורה משמחתו, מי שלא זכה — צורפתו. ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא [מגופו של אותו כתוב יוצאת] מסקנה זו: מי שזכה — צורפתו התורה לחיים, לא זכה — צורפתו למיתה.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It was written: “The precepts of the Lord are upright, gladdening the heart” (Psalms 19:9), but it is also written: “The word of the Lord is refining” (Psalms 18:31), which implies that the study of Torah can be a distressing process by which a person is refined like metal smelted in a smith’s fire. He reconciles these verses as follows: For one who is deserving, the Torah gladdens him; for one who is not deserving, it refines him. Reish Lakish said: This lesson emerges from that second verse itself: For one who is deserving, the Torah refines him for life; for one who is not deserving, it refines him for death.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {תהלים י״ט:י׳} יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד אָמַר רַבִּי חֲנִינָא זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה מַאי הִיא נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה.

The verse states: “Fear of the Lord is pure, it stands forever” (Psalms 19:10). Rabbi Ḥanina said: This is referring to one who studies Torah in purity; for such a person the Torah will remain with him forever. What is this; what does it mean to study in purity? One first marries a woman and afterward studies Torah. Since he is married, his heart will not be occupied with thoughts of sin, which could lead him to become impure.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נושא אשה – ניצול מהרהור עבירה.
נושא אשה ואח״כ לומד. בפ״ק דקדושין איכא מ״ד לומד תורה ואח״כ נושא אשה ומסיק דל״פ הא לן והא להו וע״ש באורך בתוס׳:
נאמר עוד: ״יראת ה׳ טהורה עומדת לעד״ (תהלים יט, י). אמר ר׳ חנינא: זה הלומד תורה בטהרה, שהיא העומדת לו לעד. ושאלו: מאי היא [מה היא], מה הכוונה למעשה? — זה הוא שנושא אשה ואחר כך לומד תורה, שאין ליבו טרוד בהרהורי עבירה, ואינו עלול לבוא לידי טומאה.
The verse states: “Fear of the Lord is pure, it stands forever” (Psalms 19:10). Rabbi Ḥanina said: This is referring to one who studies Torah in purity; for such a person the Torah will remain with him forever. What is this; what does it mean to study in purity? One first marries a woman and afterward studies Torah. Since he is married, his heart will not be occupied with thoughts of sin, which could lead him to become impure.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ.

In the same Psalm the verse states: “The testimony of God is faithful” (Psalms 19:8). Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This alludes to the fact that the Torah is faithful to testify about those who study it and those who do not.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עדות י״י נאמנה נאמנת להעיד בלומדיה אם קיימוה אם לאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להעיד בלומדיה – מי קיים ומי לא קיים.
נאמנת היא להעיד בלומדיה. מי קיים ומי לא קיים כדפירש״י ועוד מצינו לפרושי נאמנת היא להעיד שכל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ כדדרשי׳ במועד קטן (דף טז:)1 מברחובות תתן קולה:
א״ר יוחנן זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואח״כ לומד תורה. מכאן קשה לי על פירש״י בפ״ק דקידושין (דף כט:) גבי הא דא״ר יוחנן רחיים בצוארו והוא יעסוק בתורה ובפ״ק דשבת (דף ט:) פי׳ גבי הא לן והא להו:
1. [צ״ל מחכמות בחוץ תרונה].
נאמנת היא להעיד בלומדיה – יש שפירשו להעיד עליו ליום הדין ויש שפירשו שמפרסמת אותו כההיא דדרשינן במסכת מועד קטן מדכתיב חכמות בחוץ תרונה כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ.
נאמנה היא להעיד כו׳. כבר כתיב בתורה ואל הארון תתן את העדות וגו׳ דהיינו התורה שהיא עדות בין ישראל לאביהם שבשמים אבל הכא עיקר הדרשה מנאמנה שעדותה נאמנה בלומדיה וק״ל:
נאמר שם עוד: ״עדות ה׳ נאמנה״ (תהלים יט, ח), אמר ר׳ חייא בר אבא: נאמנה היא להעיד בלומדיה, מי למד ומי לא. ושוב לענין בגדי הקודש.
In the same Psalm the verse states: “The testimony of God is faithful” (Psalms 19:8). Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This alludes to the fact that the Torah is faithful to testify about those who study it and those who do not.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {שמות כ״ו:ל״ו} מַעֲשֵׂה רוֹקֵם {שמות כ״ו:א׳,ל״א} מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁרוֹקְמִין בִּמְקוֹם שֶׁחוֹשְׁבִין.

The Gemara returns to its discussion concerning the sacred vessels: The verse states with regard to the covers for the Tabernacle that they are “work of an embroiderer” (Exodus 26:36), and it also states they are “work of a designer” (Exodus 26:31). How can both descriptions be reconciled? Rabbi Elazar said: They embroidered the place where they had designed. They first marked a design on the material in paint, and then they embroidered it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעשה רוקם אלו מעשה מחט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שרוקמין במקום שחושבים – בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט.
נאמר בהם: ״מעשה רקם״ (שמות כו, לו) ונאמר גם ״מעשה חשב״ (שמות כו, לא) אמר ר׳ אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין. כלומר: קודם יוצרים את הצורה בצבע או באופן אחר ואחר כך רוקמין שם.
The Gemara returns to its discussion concerning the sacred vessels: The verse states with regard to the covers for the Tabernacle that they are “work of an embroiderer” (Exodus 26:36), and it also states they are “work of a designer” (Exodus 26:31). How can both descriptions be reconciled? Rabbi Elazar said: They embroidered the place where they had designed. They first marked a design on the material in paint, and then they embroidered it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גתָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה רוֹקֵם מַעֲשֵׂה מַחַט לְפִיכָךְ פַּרְצוּף אֶחָד חוֹשֵׁב מַעֲשֵׂה אוֹרֵג לְפִיכָךְ שְׁנֵי פַּרְצוּפוֹת.:

A Sage taught in the name of Rabbi Neḥemya: “Work of an embroiderer” refers to needlework, which therefore produces only one face. The design is made with a needle passing back and forth from both sides of the curtain, and consequently an identical parallel image, or one face, is formed on both sides. “Work of a designer” refers to woven work, which therefore produces two faces. Although formed together, the two sides of the material were not identical; for example, sometimes an eagle appeared on one side while a lion was on the other side.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפיכך פרצוף אחד מעשה חושב אלו מעשי אורג לפיכך שני פרצופות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חושב מעשה אורג – שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו ב׳ פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן.
לפיכך שני פרצופין – פי׳ שהפרצוף נרא׳ משני צדדין פנים ואחור.
תנא [שנה החכם] משמו של ר׳ נחמיה: ״רוקם״, פירושו: מעשה מחט. לפיכך הרי הם פרצוף אחד. כלומר: כיון שנעשית על ידי מחט העוברת משני צידי הפרוכת במקביל, הרי שנעשית בשני הצדדים דמות זהה של פרצוף אחד. ״חושב״ — מעשה אורג, לפיכך הרי הם שני פרצופות. שאף שנעשים כאחת, אין הדמויות הרקומות משני צידי הפרוכת זהות זו לזו, שלפעמים היתה מצד אחד דמות נשר ומצידה השני היתה דמות אריה.
A Sage taught in the name of Rabbi Neḥemya: “Work of an embroiderer” refers to needlework, which therefore produces only one face. The design is made with a needle passing back and forth from both sides of the curtain, and consequently an identical parallel image, or one face, is formed on both sides. “Work of a designer” refers to woven work, which therefore produces two faces. Although formed together, the two sides of the material were not identical; for example, sometimes an eagle appeared on one side while a lion was on the other side.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוּמִּים.: כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר בְּגָדִים שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ט:כ״ט} וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדוּלָּה אַחֲרָיו.

§ It was taught in the mishna: When dressed in these eight garments, the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The garments in which the High Priest serves are also worn when the priest anointed for war serves. This priest is appointed to recite words of encouragement to the nation before it goes out to war (see Deuteronomy 20:2). As it is stated: “And the sacred garments of Aaron shall be for his sons after him” (Exodus 29:29), which is taken to refer to the one who comes after him in greatness, meaning the priest whose rank is one lower than the High Priest, i.e., the priest anointed for war.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אתא רב דימי אמר משוח מלחמה משמש בח׳ שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. למי שבא בגדולה אחריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משוח מלחמה – כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם (דברים כ).
משמש בהן – אם בא לעבוד בבית המקדש לובש ח׳ בגדים.
יהיו לבניו אחריו – האי אחריו קרא יתירא הוא למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא.
ג שנינו במשנה: בשמונה בגדי כהונה אלו נשאלין באורים ותומים. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן, אף כהן משוח מלחמה, הכהן הממונה לקרוא לפני העם בצאתם למלחמה דברי חיזוק (דברים כ, ב), משמש בהן, שנאמר: ״ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו״ (שמות כט, כט), וכוונתו למי שבא בגדולה אחריו, ולאחר גדולת אהרן, שהוא כהן גדול, הדרגה הבאה היא דרגת כהן משוח מלחמה.
§ It was taught in the mishna: When dressed in these eight garments, the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: The garments in which the High Priest serves are also worn when the priest anointed for war serves. This priest is appointed to recite words of encouragement to the nation before it goes out to war (see Deuteronomy 20:2). As it is stated: “And the sacred garments of Aaron shall be for his sons after him” (Exodus 29:29), which is taken to refer to the one who comes after him in greatness, meaning the priest whose rank is one lower than the High Priest, i.e., the priest anointed for war.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי דיָכוֹל יְהֵא בְּנוֹ שֶׁל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו

Rav Adda bar Ahava raised an objection, and some say it unattributed: It is taught in a baraita: One might have thought that the son of the priest anointed for war serves in his place, i.e., he inherits the position, in the same way that the son of a High Priest serves in his place if he is fit for the job;
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו וכו׳ – יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו רישא דברייתא הכי תניא לה בת״כ גבי עשירית האיפה והכהן המשיח אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין תלמוד לומר והכהן יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה תלמוד לומר תחתיו מבניו מי שבנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן וגו׳ יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לכפר בקודש וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אף על פי שאין ממלא את מקומו ת״ל ואשר ימלא.
בד״ה יכול יהא כו׳ גבי עשירית איפה כו׳ יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה כו׳ עכ״ל ק״ק דמה״ט דממעט לקמן משוח שעבר מעשירית האיפה משום דחדא אמר רחמנא ולא שנים כפרש״י לקמן איכא למעט נמי משוח מלחמה וי״ל ודו״ק:
בא״ד וגבי כה״ג תניא כו׳ לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל כו׳ עכ״ל ק״ק דמהאי קרא גופיה דמייתי שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו׳ יש ללמוד דבכה״ג הבא לאהל מועד בנו קודם לכל אדם ודו״ק:
מתיב [מקשה] רב אדא בר אהבה ואמרי לה כדי [ויש אומרים סתם] בלא שם המקשה, שלא ידעו מי הוא זה שהקשה, ששנינו: יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו שתהיה לו זכות לתפקיד זה כדרך של כהן גדול שבנו משמש תחתיו אם רק ראוי הוא לכך —
Rav Adda bar Ahava raised an objection, and some say it unattributed: It is taught in a baraita: One might have thought that the son of the priest anointed for war serves in his place, i.e., he inherits the position, in the same way that the son of a High Priest serves in his place if he is fit for the job;
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עב:, ר׳ חננאל יומא עב:, רי"ף יומא עב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עב:, רש"י יומא עב:, תוספות ישנים יומא עב:, תוספות רי"ד יומא עב:, בית הבחירה למאירי יומא עב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עב:, מהרש"א חידושי הלכות יומא עב:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עב:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עב:, אסופת מאמרים יומא עב:

Yoma 72b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 72b, R. Chananel Yoma 72b, Rif by Bavli Yoma 72b, Collected from HeArukh Yoma 72b, Rashi Yoma 72b, Tosefot Yeshanim Yoma 72b, Tosefot Rid Yoma 72b, Meiri Yoma 72b, Ritva Yoma 72b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 72b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 72b, Steinsaltz Commentary Yoma 72b, Collected Articles Yoma 72b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144