×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עוז זֶה לוֹט שֶׁפֵּירַשׁ מֵאַבְרָהָם וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן שֶׁהֵטִיל מִדְיָנִים כִּבְרִיחִין וְאַרְמוֹן {דברים כ״ג:ד׳} לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳.
and their contentions are like the bars of a castle” (Proverbs 18:19)? “A brother offended is harder to be won than a strong city,” this is Lot, called Abraham’s brother (see Genesis 14:14), who separated from Abraham. “And their contentions are like the bars of a castle,” this is because Lot brought contention between the Jewish people and his own descendants like bars, which lock the gates of a castle. Just as no one can enter a locked castle, so too Lot’s descendants, Ammon and Moab, were prevented from joining the Jewish people, as it states: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומדינים כבריח ארמון – בשביל שהטיל מריבה בינו ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה גרם לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון שאין החיצונים יכולים להיכנס בתוכו כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא בקהל ישראל כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי.
ומדינים כבריח ארמון – (על שהעיר מדינים בינו לבין ישראל) כבריחים לארמון ע״י ריב שהיה בין לוט ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה וגרמה לו מריבה להפרד מאברהם וע״י כן נכשל בבנותיו ונעשה כבריחים שנועלין את הארמון שאין החיצונים יכולין להיכנס לפנים כך נעשו עמונים ומואבים שאסורין לבא בקהל ובבראשית רבה דריש לפי שאסורין בקהל ובעזרה כטמאים.
כבריח ארמון שנועלים בו הארמון שלא יכנוס בו חום:
לתאוה יבקש נפרד הלך אחר תאות לבו כאמר׳ לעיל כל הפסוקים לשם עבירה נאמרו:
ומדינים כבריח ארמון״ (משלי יח, יט)? ״אח נפשע מקרית עז״ זה לוט שנקרא אחי אברהם (״וישמע אברהם כי נשבה אחיו״. בראשית יד, יד ועוד) שפירש מאברהם, ״ומדינים כבריח ארמון״ שהטיל מדינים (=מדנים, מריבה) בין ישראל לבני לוט כבריחין וארמון, כבריחים שנועלים דלתות ארמון ואין יכולים הנמצאים בחוץ להיכנס פנימה, וכך נאסרו בני עמון ומואב שהם בני לוט מלבוא בקהל ישראל. והוא שנאמר ״לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳⁠ ⁠״ (דברים כג, ד).
and their contentions are like the bars of a castle” (Proverbs 18:19)? “A brother offended is harder to be won than a strong city,” this is Lot, called Abraham’s brother (see Genesis 14:14), who separated from Abraham. “And their contentions are like the bars of a castle,” this is because Lot brought contention between the Jewish people and his own descendants like bars, which lock the gates of a castle. Just as no one can enter a locked castle, so too Lot’s descendants, Ammon and Moab, were prevented from joining the Jewish people, as it states: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) דָּרֵשׁ רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {משלי י״ח:א׳} לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד וּבְכׇל1 תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד זֶה לוֹט וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת דִּתְנַן אעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם.

On the same issue, Rava expounded a verse homiletically, and some say it was Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “He who separates himself seeks his own desire, and snarls against all sound wisdom” (Proverbs 18:1)? “He who separates himself seeks his own desire,” this is Lot, who separated from Abraham. “And snarls [yitgala] against all sound wisdom,” this too describes Lot, as his shame was eventually revealed [nitgala] in the synagogues, when his actions recorded in the Torah are read in public, and in the study halls, where the halakhot of his descendants are taught. As we learned in a mishna: An Ammonite and a Moabite are prohibited from entering the congregation by marrying a Jewish woman, and their prohibition is permanent.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לתאוה יבקש נפרד – לדבר עבירה יבקש מי שנפרד ואיזה זה לוט שנפרד מעל אברהם כדכתיב ויפרדו איש מעל אחיו (בראשית יג) וסמיך ליה ויסע לוט מקדם שהוא נפרד תחילה.
ובכל תושיה יתגלע – ובתושיה לא נאמר כאן אלא ובכל תושיה לומר לך שנתגלע קלונו בשתי תורות דתורה נקראת תושיה דכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה (ישעיהו כח) תורה שבכתב ותורה שבעל פה בתורה שבכתב בבתי כנסיות כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי בתורה שבעל פה בבתי מדרשות כדתנן עמוני ומואבי כו׳.
יתגלע – כמו ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז) שהוא לשון גילוי דגרסינן במסכת סנהדרין (דף ו:) קודם שנגלה לך הדין כו׳.
לתאוה יבקש נפרד זה לוט – שביקש להפרד מאברהם כדכתיב ויפרדו כדי למלאות תאותו בעבירה.
ובכל תושיה יתגלע – בכל התורה יתגלע קלונו בשתי תורות בתורה שבכתב לא יבא עמוני ומואבי היינו בבתי כנסיות ובתורה שבע״פ בבתי מדרשות ששונים בהם עמוני [ומואבי] אסורין ואיסורן איסור עולם.
בכל תושיה יתגלע – בתורה שבכתב ובתורה שבע״פ דתנן עמוני ומואבי אסורים לבא בקהל ואיסורן איסור עולם:
לתאוה יבקש נפרד. הלך אחר תאות לבו כדאמרינן לעיל כל הפסוקים לשם עבירה נאמרו. יש אומרים ראשי תיבות של ל׳תאוה י׳בקש נ׳פרד ל״י״נ עולין לתשעים ושני פעמים לוט עולה כמו כן תשעים לומר ששתי ביאות משתי בנותיו לתאות עבירה כדדרשינן בבראשית רבה. ואין אנו יודעין אם לוט נתאוה להם או אם הן נתאוו לו. כשהוא אומר לתאוה יבקש נפרד הרי לוט נתאווה לבנותיו. הרב עזריאל ז״ל:
ובאותו ענין דרש רבא ואיתימא [ויש אומרים שדרש זאת] ר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע״ (משלי יח, א)? ״לתאוה יבקש נפרד״ — זה לוט שנפרד מאברהם, ״ובכל תושיה יתגלע״ — שנתגלה לבסוף קלונו בבתי כנסיות שקוראים בהם בתורה על מעשיו, ובבתי מדרשות, ששונים בהם את דין צאצאיו. דתנן כן שנינו במשנה]: עמוני ומואבי אסורין לבוא בקהל לשאת אשה מישראל, ואיסורן איסור עולם.
On the same issue, Rava expounded a verse homiletically, and some say it was Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “He who separates himself seeks his own desire, and snarls against all sound wisdom” (Proverbs 18:1)? “He who separates himself seeks his own desire,” this is Lot, who separated from Abraham. “And snarls [yitgala] against all sound wisdom,” this too describes Lot, as his shame was eventually revealed [nitgala] in the synagogues, when his actions recorded in the Torah are read in public, and in the study halls, where the halakhot of his descendants are taught. As we learned in a mishna: An Ammonite and a Moabite are prohibited from entering the congregation by marrying a Jewish woman, and their prohibition is permanent.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר עוּלָּא תָּמָר זִינְּתָה זִמְרִי זִינָּה.

§ In relation to the preceding discussion with regard to the daughters of Lot, who acted in a wanton manner for the sake of a mitzva, the Gemara cites that which Ulla said: Tamar engaged in licentious sexual intercourse with her father-in-law, Judah (see Genesis, chapter 38), and Zimri ben Salu also engaged in licentious sexual intercourse with a Midianite woman (see Numbers, chapter 25).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמר שזינתה – ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה (בראשית לח).
זמרי זינה – ונתכוון לשם עבירה.
תמר זינתה – אבל נתכוונה לשם שמים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה ויצאו ממנה מלכים כדכתיב בסוף רות ואלה תולדות פרץ וכו׳ עד ישי ונביאים דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו ואמציה המלך מזרע דוד וישעיה ואמוץ נביאים היו דגמירי בכל מקום שהזכיר (תורה) שם [אביו] בנביאות גם אביו נמי היה נביא.
א אגב הדברים האמורים בבנות לוט שעשו זנות מתוך כוונה של מצוה, מביאים מה שאמר עולא: תמר זינתה, שבא עליה יהודה חמיה כזונה (ראה בראשית פרק לח), וגם זמרי בן סלוא זינה עם המדיינית (ראה במדבר פרק כה) ולכאורה מעשיהם שווים, אלא
§ In relation to the preceding discussion with regard to the daughters of Lot, who acted in a wanton manner for the sake of a mitzva, the Gemara cites that which Ulla said: Tamar engaged in licentious sexual intercourse with her father-in-law, Judah (see Genesis, chapter 38), and Zimri ben Salu also engaged in licentious sexual intercourse with a Midianite woman (see Numbers, chapter 25).
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּמָר זִינְּתָה יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים זִמְרִי זִינָּה נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.

Yet despite the similarity between their actions, Tamar engaged in licentious sexual intercourse for the sake of a mitzva, to have children, and therefore she merited that kings of the House of David descended from her. King David’s lineage traces back to Tamar’s son Peretz (see Ruth 4:18–22). And she also merited to be the ancestor of prophets, e.g., Isaiah, who was related to the royal family. Conversely, with regard to Zimri, who engaged in licentious sexual intercourse for the purpose of a transgression, several multitudes of Israel fell due to him; twenty-four thousand in a plague (see Numbers 25:9). This shows that a great deal depends on one’s intentions.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויצאו ממנה מלכים ונביאים – מלכים מדוד ונביאים מישעיה כדאמר מר (סוטה י:) אמוץ ואמציה אחים הוו וגמירי (מגילה טו.) כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא.
תמר זנתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד כדכתיב ואלה תולדות פרץ וגו׳ ונביאים דאמרינן אמוץ ואמציה אחי היו ולשם שמים נתכוונה לבנות מזרעו של יעקב כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה:
איני מדקאמרת גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מכלל דמצוה שלא לשמה גריעה ומדקאמר שמתוך שלא לשמה בא לשמה אלמא שממילא שמתוך כך בא לעשות מצוה לשמה. ומשני אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה דתרווייהו מעלי:
וזמרי זינה והפיל כמה רבבות מישראל. פירוש לפי שנתכוון לשם עבירה. אבל יהודה לא נתכוון לעבירה שהרי באותה שעה עדיין לא גזרו על הפנוייה. שיטה:
ומנשים היינו מעין נשים מעין ברכתם. הרב עזריאל ז״ל.
וכן כתב הרא״ש ז״ל בחידושיו וזה לשונו: מנשים באהל מברכת נשים שבאהל תבורך גם היא. עד כאן:
תמר שזינתה לשם מצוה, להעמיד זרע — יצאו ממנה מלכים מלכי בית דוד, שבאו מפרץ בנה (ראה רות ד, יח-כב) ונביאים כגון ישעיהו. ואילו זמרי שזינה לעבירה — נפלו עליו (בגללו) כמה רבבות מישראל, עשרים וארבעה אלף במגיפה (במדבר כה, ט). ללמד שהכל תלוי בכוונה.
Yet despite the similarity between their actions, Tamar engaged in licentious sexual intercourse for the sake of a mitzva, to have children, and therefore she merited that kings of the House of David descended from her. King David’s lineage traces back to Tamar’s son Peretz (see Ruth 4:18–22). And she also merited to be the ancestor of prophets, e.g., Isaiah, who was related to the royal family. Conversely, with regard to Zimri, who engaged in licentious sexual intercourse for the purpose of a transgression, several multitudes of Israel fell due to him; twenty-four thousand in a plague (see Numbers 25:9). This shows that a great deal depends on one’s intentions.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בלְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אפי׳אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן.

§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Greater is a transgression committed for its own sake, i.e., for the sake of Heaven, than a mitzva performed not for its own sake. The Gemara questions this comparison: But didn’t Rav Yehuda say that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as it is through acts performed not for their own sake that good deeds for their own sake come about? How, then, can any transgression be considered greater than a mitzva not for the sake of Heaven?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדולה עבירה לשמה – כלומר לשם מצוה.
מתוך שלא לשמה בא לשמה – אלמא דמצוה שלא לשמה חשיבא דלידי מצוה היא מביאה ואת אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה.
שמתוך שלא לשמה בא לשמה – וא״ת והא אמרינן בעלמא (ברכות דף יז.) העוסק במצוה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וי״ל דהתם מיירי שעוסק בתורה שלא לשמה לקפח אחרים והכא קאמר שעוסק בתורה שלא לשמה להתגדר ולקנות שם.
שמתוך שלא לשמה בא לשמה – ואת אמרת דעבירה לשמה עדיפא ממצוה שלא לשמה דיש בה עדיפא קצת.
אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה, כלומר, עבירה שנעשית לשם שמים, ממצוה שנעשית שלא לשמה. ומקשים: האם יש לדמות מצוה שלא לשמה לעבירה? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, ואיך אפשר לומר שעבירה לשמה גדולה יותר?
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Greater is a transgression committed for its own sake, i.e., for the sake of Heaven, than a mitzva performed not for its own sake. The Gemara questions this comparison: But didn’t Rav Yehuda say that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as it is through acts performed not for their own sake that good deeds for their own sake come about? How, then, can any transgression be considered greater than a mitzva not for the sake of Heaven?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא אֵימָא כְּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ דִּכְתִיב {שופטים ה׳:כ״ד} תְּבוֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּנִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבוֹרָךְ מַאן נָשִׁים שֶׁבָּאֹהֶל שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה.

Rather, one must emend the above statement and say as follows: A transgression for the sake of Heaven is equivalent to a mitzva not for its own sake. The proof is as it is written: “Blessed above women shall Yael be, the wife of Hever the Kenite, above women in the tent she shall be blessed” (Judges 5:24), and it is taught: Who are these “women in the tent?” They are Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah. Yael’s forbidden intercourse with Sisera for the sake of Heaven is compared to the sexual intercourse in which the Matriarchs engaged.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה – ששתיהן שוות.
דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני – כלומר כאותן נשים שמצינו בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל.
תבורך – על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להורגו.
שרה רחל ולאה – שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי.
ומאן אינון נשים באהל שרה ורבקה ורחל ולאה – בשרה כתיב והנה היא באהל (בראשית יח) ברבקה כתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (שם כד) ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל (שם לא) ומנשים היינו דכתיב נשים.
מנשים באהל מברכת נשים שבאוהל תבורך גם היא – שנאמר בין רגליה כרע נפל ז׳ אינון כריעה נפילה ושכיבה:
והא מתהניא מעבירה נהי נמי דלא קשה לן תהרג ואל תעבור משום דקרקע עולם היא ולא עבדה מעשה מ״מ היאך הפסוק משבחה כיון שנהנית מעבירה:
רש״י בד״ה שרה רחל ולאה כו׳ אלא כדי וכו׳. עי׳ יבמות דף קג ע״א תד״ה והא וסנהדרין דף עד ע״ב תד״ה והא:
אלא תקן הלשון וכך אימא [תאמר]: עבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה. וראיה לדבר ממה דכתיב [שנאמר]: ״תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך״ (שופטים ה, כד). ופירשו: מאן [מי הן] אלו הנשים שבאהל — שרה רבקה רחל ולאה, ללמד שביאה זו של עבירה שנבעלה יעל לסיסרא לשם שמים, על מנת להרוג אותו בסופו של דבר, היא כמו הביאות שעשו האמהות. ומנין לנו שאכן עברה יעל אותה עבירה?
Rather, one must emend the above statement and say as follows: A transgression for the sake of Heaven is equivalent to a mitzva not for its own sake. The proof is as it is written: “Blessed above women shall Yael be, the wife of Hever the Kenite, above women in the tent she shall be blessed” (Judges 5:24), and it is taught: Who are these “women in the tent?” They are Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah. Yael’s forbidden intercourse with Sisera for the sake of Heaven is compared to the sexual intercourse in which the Matriarchs engaged.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ה׳:כ״ז} בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב וְגוֹ׳.

The Gemara asks: How is it derived that Yael engaged in sexual intercourse with Sisera? As Rabbi Yoḥanan said: That wicked one, Sisera, engaged in seven acts of sexual intercourse with Yael at that time, as it is stated: “Between her feet he sunk, he fell, he lay; between her feet he sunk, he fell; where he sunk, there he fell down dead” (Judges 5:27). Each mention of falling is referring to another act of intercourse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבע בעילות – בין כריעה ונפילה ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא.
שבע בעילות בעל סיסרא – דז׳ פעמים כתיב כריעה נפילה ושכיבה.
שאמר ר׳ יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע (סיסרא) את יעל באותה שעה, שנאמר: ״בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד״ (שופטים ה, כז) שבכל פעם שנאמר בפסוק זה ״כרע״ או ״נפל״ או ״שכב״ רמז הוא לביאה נוספת שבא עליה.
The Gemara asks: How is it derived that Yael engaged in sexual intercourse with Sisera? As Rabbi Yoḥanan said: That wicked one, Sisera, engaged in seven acts of sexual intercourse with Yael at that time, as it is stated: “Between her feet he sunk, he fell, he lay; between her feet he sunk, he fell; where he sunk, there he fell down dead” (Judges 5:27). Each mention of falling is referring to another act of intercourse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָא קָא מִתְהַנְיָא מִבְּעִילָה דִילֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אֵינָהּ אֶלָּא רָעָה אֵצֶל צַדִּיקִים.

The Gemara asks: But Yael at least enjoyed the sexual intercourse with him; why is the verse so effusive in her praise? Rabbi Yoḥanan said: All the good of the wicked, i.e., anything good received from wicked people, is nothing other than evil for the righteous, and therefore she certainly derived no pleasure from the act.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא מתהניא מעבירה – ונהי נמי דלא קשה לו תהרג ולא תעבור כדאמרינן שילהי פרק בן סורר ומורה (סנהדרין עד:) דאסתר קרקע עולם היתה מ״מ למה משבחה הכתוב והלא היא נהנית מן העבירה ומשני לא היתה לה הנאה דטובתן של רשעים רעה דכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ובפרק מצות חליצה (יבמות קג:) מסיק בשלמא גבי לבן דקמדכר שם דעבודת כוכבים אלא גבי יעל מאי רעה ומשני דשדא בה זוהמא.
ושואלים: והא קא מתהניא [והרי נהנתה] על כל פנים כמי שעשתה רק לשם שמים מבעילה דיליה [שלו] ולמה משבחה הכתוב? אמר ר׳ יוחנן: כל טובתן של רשעים, כלומר, דבר טובה שעושים רשעים — אינה אלא רעה אצל צדיקים, ובוודאי שלא נהנתה מדבר זה. ומנין אנו למדים זאת?
The Gemara asks: But Yael at least enjoyed the sexual intercourse with him; why is the verse so effusive in her praise? Rabbi Yoḥanan said: All the good of the wicked, i.e., anything good received from wicked people, is nothing other than evil for the righteous, and therefore she certainly derived no pleasure from the act.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״א:כ״ט} הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וְעַד רָע בִּשְׁלָמָא רַע שַׁפִּיר אֶלָּא טוֹב אַמַּאי לָא אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ טוֹבָתוֹ רָעָה הִיא ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara asks: From where is this principle derived? As it is stated in the verse that God warned Laban the Aramean, when he was chasing Jacob: “Guard yourself from speaking to Jacob, from good to evil” (Genesis 31:24). Granted, with regard to the warning against speaking evil, it is fine that Laban was warned not to harm Jacob. However, why shouldn’t he say anything good to Jacob? Rather, must one not conclude from this verse that even Laban’s good is bad in Jacob’s eyes? The Gemara concludes: Learn from this that it is so.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא טוב אמאי – מזהר ליה שלא לדבר עמו.
אלא לאו שמע מינה טובתו רעה היא – ומאי רעה איכא דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועי לי׳ בשם עבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך (שמות כג) וגבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה דהטיל בה אותו רשע זוהמא דאמר מר בשעה שבא נחש וכו׳ ישראל וכו׳ (יבמות קג:).
שנא׳ השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע – ובפרק מצות חליצה מסיק בשלמא גבי יעקב משום דמדכר שמא דע״ז אלא גבי יעל מאי רעה איכא ומשני דשדי בה זוהמא:
ארבעים ושתים קרבנות ג׳ פעמים ז׳ מזבחות ופר ואיל במזבח:
ד׳ דורות לישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית:
מאן תנא דבעל לא משעבד לה – אמר רב חסדא רבנן היא. הלכך כל זמן שלא הפר לה הקנה לה משלו ומביאה כפרתה. וכי הפר לה במלתא דלא צריכה לא אקני לה דאי ס״ד ר׳ יהודה היא כיון דמשתעבד לה בתנאי כתובה ה״ל כאילו הפרישה משלה:
אדם מביא קרבן עשיר על אשתו אע״פ שהיא עניה כיון שהוא משועבד להביא קרבנות חובותיה והוא עשיר צריך להביא עליה קרבנות עשיר וכן כל קרבנות שהיא חייבת כגון חטאת ואשם וזבה ויולדת ומצורע׳ ונזירות אבל נדרים ונדבות לא והכי משמע בירושלמי דכתובות פ׳ נערה דקאמר התם ואפי׳ אכלה חלב או חללה שבת. דמשמע דוקא קרבן חובה. אבל נדרים ונדבות אילו חייב שמא תקניטנו ותדור בכל יום ואע״פ שיכול הבעל להפר משום דברים שבינו לבינה דאיכא הפסד ממון יש לחוש שמא תדור ותפרע קודם שישמע או זמנין דמטריד ולא מצי מיפר לה כדאיתא בנדרים פ׳ נערה. אבל בנזירות ליכא למיחש שמא תקניטנו כיון שהיא מצטערת בכך:
שכן כותבת לו כל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא ה״ג רש״י בפ׳ המקבל כשאדם מגרש לאשתו ופורע לה כתובה כותבת לו שובר וכתוב בו התקבלתי כתובתי וכל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא. מכלל שכל אחריות שהיה עליה הוא הוה חייב לשלם ומזה פטרה אותו כשגרשה. וי״ס שכתוב בהם שכן כתב לה כל אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. כשאדם נושא אשה הוא כותב זה הלשון ומקבל עליו כל אחריות שהיא חייבת. ודוקא קרבנות חובותיה. אבל נדרים ונדבות אפי׳ משנשאה אינו חייב כדפרישית וכן אם לותה ואכלה קודם שנשאה אינו חייב לשלם כדמוכח פ׳ יש נוחלין דטבא ליה עבדו ליה. ואפי׳ לר׳ חננאל שפסק שאם לוותה ואכלה בעל יורש הוי ופורע היינו דוקא מאותן נכסים שהכניסה לו ומשום פסידא דלוקה אבל מנכסיו לא דדוקא קרבנות חובותיה קבל עליו דלא ניחא ליה לאיניש שתהיה אשה אצלו מחוסרת כפרה:
אלא היכי דמי דמשעבד לה דאקני לה [וכיון דאקני לה] הוה לה דנפשה והוי כמו שהפריש משלה ולא מיירי שהקנה לה קרבנותיה לצורך נזיר׳ זו דא״כ ניחא ליה כמו שנדרה וכמ״ד קיים ליכי ולא מצי תו למיפר. אלא מכבר אמר לה אם תצטרכי קרבנות קחי מעדרי:
שנאמר ללבן הארמי כאשר רדף אחרי יעקב: ״השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע״ (בראשית לא, כד), ויש לשאול: בשלמא [נניח] לדבר רעשפיר [יפה] ומובן מדוע נצטווה שלא ידבר אתו, אלא טוב אמאי [מדוע] לא ידבר אתו? אלא, לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שאפילו טובתו של לבן רעה היא בעיני יעקב. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
The Gemara asks: From where is this principle derived? As it is stated in the verse that God warned Laban the Aramean, when he was chasing Jacob: “Guard yourself from speaking to Jacob, from good to evil” (Genesis 31:24). Granted, with regard to the warning against speaking evil, it is fine that Laban was warned not to harm Jacob. However, why shouldn’t he say anything good to Jacob? Rather, must one not conclude from this verse that even Laban’s good is bad in Jacob’s eyes? The Gemara concludes: Learn from this that it is so.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אפי׳אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן שֶׁבִּשְׂכַר מ״באַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק הָרָשָׁע זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא רוּת בַּת בְּנוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה.

§ The Gemara returns to analyze in greater detail the above matter itself. Rav Yehuda said that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as through these acts performed not for their own sake, good deeds for their own sake come about. The proof for this is that in reward for the forty-two offerings that the wicked Balak sacrificed (see Numbers, chapter 23), although he did not do so for the sake of Heaven but to facilitate the cursing of the Jewish people, nevertheless he merited that Ruth descended from him. Not only was he the forebear of a righteous convert, but also of King David. And this is as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Ruth was the daughter of the son of Eglon, king of Moab, who descended from Balak, king of Moab.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויצאה ממנו רות – שיצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות ובתשבחות.
ארבעים ושתים קרבנות – משבע מזבחות שערך בג׳ מקומות ועל כל אחד ואחד העלה פר ואיל שהם י״ד לכל מעמד ומעמד וג׳ פעמים י״ד עולין מ״ב וקרבנותיו של בלק הוו שלא לשם מצוה.
ארבעים ושתים קרבנות – שעשה בג׳ המקומות ז׳ מזבחות ובכל מזבח ומזבח הקריב פר ואיל הרי מ״ב קרבנות והיינו שלא לשמה דהקריבן כדי לקלל ישראל.
בת בנו של עגלון – לאו דוקא נקט בת בנו וכן [בחלק] (סנהדרין קה:) דאמר בתו של עגלון לאו דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון דאמר פרק החולץ (יבמות מח:) מפני מה גרים מעונים בזה״ז מפני ששיהו עצמן לבא תחת כנפי שכינה מאי קרא ישלם ה׳ פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת לחסות תחת כנפיו משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה והרי יש מעגלון ועד אבצן יותר ממאתים שנה ודוק ותשכח [ואמרי׳] (ב״ב צא.) אבצן זה בועז ואי בתו של עגלון היתה א״כ לא היתה קטנה.
ב גופא [לגופה] של המימרה שנאמרה קודם בקיצור, מביאים אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן. וראיה לדבר — שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק הרשע, שלא עשה לשם שמים אלא כדי לקלל את ישראל — מכל מקום זכה ויצאה ממנו רות שנתגיירה לשם שמים, ואף יצא ממנה דוד מלך ישראל. וכיוצא בדבר אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: רות, בת בנו של עגלון מלך מואב היתה, והוא היה מבניו של בלק מלך מואב.
§ The Gemara returns to analyze in greater detail the above matter itself. Rav Yehuda said that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as through these acts performed not for their own sake, good deeds for their own sake come about. The proof for this is that in reward for the forty-two offerings that the wicked Balak sacrificed (see Numbers, chapter 23), although he did not do so for the sake of Heaven but to facilitate the cursing of the Jewish people, nevertheless he merited that Ruth descended from him. Not only was he the forebear of a righteous convert, but also of King David. And this is as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Ruth was the daughter of the son of Eglon, king of Moab, who descended from Balak, king of Moab.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן שֶׁאֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ אפי׳אֲפִילּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה דְּאִילּוּ בְּכִירָה דִּקְרָיתֵיהּ מוֹאָב א״לאֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא {דברים ב׳:ט׳} אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָם מִלְחָמָה מִלְחָמָה הוּא דְּלָא אֲבָל צַעוֹרֵי צַעֲרִינֻּן.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, does not deprive one of even the reward for proper speech, i.e., for speaking in a refined manner? As while there is the case of Lot’s elder daughter, who called her son Moab [mo’av], which alludes to his shameful origins, as me’av means: From father, and the Merciful One says to Moses: “Do not besiege Moab, nor contend with them in war” (Deuteronomy 2:9), which indicates: It is war that is not permitted; however, with regard to harassing, the Jews were permitted to harass them.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקריתיה מואב – משמע מאבי.
אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מקפח אפילו שכר שיחה נאה, כלומר, שאפילו על אמירת דברים בלשון נקיה מקבל אדם שכר על כך, שאילו הבת הבכירה של לוט דקריתיה [שקראה לו לבנה] מואב, שבשמו נרמז במפורש שנולד לה מן האב אמר ליה רחמנא [אמרה לו התורה] למשה ״אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה״ (דברים ב, ט) ונדייק: מלחמה הוא שלא הותרה, אבל צעורי צערינן [לצער, מותר לנו לצער אותם],
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, does not deprive one of even the reward for proper speech, i.e., for speaking in a refined manner? As while there is the case of Lot’s elder daughter, who called her son Moab [mo’av], which alludes to his shameful origins, as me’av means: From father, and the Merciful One says to Moses: “Do not besiege Moab, nor contend with them in war” (Deuteronomy 2:9), which indicates: It is war that is not permitted; however, with regard to harassing, the Jews were permitted to harass them.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִילּוּ צְעִירָה דִּקְרָיתֵיהּ בֶּן עַמִּי אֲמַר לֵיהּ {דברים ב׳:י״ט} אַל תְּצוּרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָם אֲפִילּוּ צַעוֹרֵי לָא תְּצַעֲרִינֻּן כְּלָל.

And while there is the case of Lot’s younger daughter, who called her son Ben-Ami, son of my people, without explicitly mentioning her father. With regard to her descendants, God said to Moses: “Do not harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), which means even as far as harassing is concerned, you may not harass them at all.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן עמי – בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה.
אמר אל תצורם ואל תתגר בם – ומדלא כתיב בהו מלחמה שמע מינה דאפי׳ צערא לא ליעביד להו ולא עוד דאפי׳ בכירה דקריתיה אב הכתוב פרסמה דכתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו.
ואילו הבת הצעירה דקריתיה [שקראה לו לבנה] בן עמי, שרמזה שהוא בן המשפחה, ולא אמרה במפורש שהוא בן אביה על זרעה. אמר ליה [לו] למשה: ״אל תצרם ואל תתגר בם״ (דברים ב, יט) לומר: אפילו צעורי [לצער], לא תצערינן [תצערם] כלל.
And while there is the case of Lot’s younger daughter, who called her son Ben-Ami, son of my people, without explicitly mentioning her father. With regard to her descendants, God said to Moses: “Do not harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), which means even as far as harassing is concerned, you may not harass them at all.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה שֶׁבִּשְׂכַר לַיְלָה אַחַת שֶׁקְּדָמַתָּה בְּכִירָה לִצְעִירָה

Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: A person should always come first with regard to a matter of a mitzva, as in reward of the one night that the elder daughter of Lot preceded the younger for the sake of a mitzva,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ חייא בר אבין אמר ר׳ יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שכן בשכר לילה אחת שקדמתה הבת הבכירה לצעירה וכוונתה היתה למצוה
Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: A person should always come first with regard to a matter of a mitzva, as in reward of the one night that the elder daughter of Lot preceded the younger for the sake of a mitzva,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144