Menachot 57a – מנחות נז.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים הִיפֵּךְ בּוֹ חַיָּיב לֹא הִיפֵּךְ בּוֹ פָּטוּר.

that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat to its other side, so that both sides were roasted, he is liable for cooking on Shabbat. But if he did not turn over the meat he is exempt, as the meat is considered cooked only if both sides were roasted. If so, the same should apply to one who places leaven on the dough of a meal offering: He should be liable only if he turns the dough over. This contradicts the ruling of Rabbi Ami.

הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך ככא

ככא – ^א(פסחים קיג.) לא תעקר וככה זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרים אלטאחון כדכתיב ובטלו הטוחנות אם יכאיבך גלגל עמו עד שינוח ואל תעקרנו ואל תיקני בחיוי׳ אם נגלה לך שיש נחש בחור מחורי חצירך אל תקנא בו ותהי משתדל להורגו כי בראותו אותך שאתה מחכם לו ומסבב עליו שמא ישופך פתאום וכן הכותי. אשא בשרי בשיני תרגומו אטור בשרי בככאי (סנהדרין לט.) זיל מני כיכך ושיניך כמה הוו (מנחות נז. שבת מט) חזי לככא דאקלידא. (בבא בתרא קסז) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה תולתא בפרדיסא אזל איהו מחקיה לככיה דבית ושוויי ופרדיסא פי׳ מתק השינים של ב׳ של מעלה ושל מטה.

א. [באק ציין.]

אמר ר׳ יוחנן: מי שהניח בשבת בשר על גבי גחלים, אם לאחר מכן היפך בו בבשר, שהפכו לצידו האחר, ונצלה בשני צדדיו — הריהו חייב על כך משום בישול בשבת. ואם לא היפך בו בבשר — הריהו פטור, שכל עוד לא נצלה משני צידיו אינו מוגדר כמבושל. ואם כן, אף המניח שאור על גבי עיסת מנחה בלא שהפכה על צידה האחר, אם אמנם הריהו כעושה מעשה שבת, הריהו צריך להיות פטור, ושלא כדברי ר׳ אמי!

that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat to its other side, so that both sides were roasted, he is liable for cooking on Shabbat. But if he did not turn over the meat he is exempt, as the meat is considered cooked only if both sides were roasted. If so, the same should apply to one who places leaven on the dough of a meal offering: He should be liable only if he turns the dough over. This contradicts the ruling of Rabbi Ami.

מאמרים באתר אסיף

חימוץ במי פירות ובחומרים מתפיחים / הרב שמואל טל (טל חיים פסח, תורת החיים תשע״ז)

הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אָמַר רָבָא מַאי חַיָּיב נָמֵי דְּקָאָמַר כְּמַעֲשֵׂה צָלִי שֶׁל שַׁבָּת.

Rava said: What does Rabbi Yoḥanan, as well, mean when he says: He is liable to receive lashes for it, similar to performing a prohibited action on Shabbat? He means that one who places leaven on the dough of a meal offering, even if he does not turn it over, is similar to one who performs a prohibited action of roasting on Shabbat, meaning that he is similar to one who turned over the roasting food on the coals.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כמעשה צלי של שבת דאילו אותיב שפודא דבשרא בתנורא בשבתא אע״ג דלא אפיך ביה חייב דמיבשל ממילא הכא נמי גבי עיסה מחייב:

¹כמעשה צלי בשבת – כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמיחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו דהתם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה״ג כדמפרש לקמן דאי לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי.

1. ד״ה זה מתחיל בדפוס וילנא בסוף דף נ״ו:

אמר רבא בתשובה: מאי [מה] הכוונה במלים ״חייב עליה כמעשה שבת״ נמי דקאמר [גם כן שאמר] ר׳ אמי? שהמניח שאור על גבי עיסת מנחה (אף שלא הפכה מצד לצד) הריהו נחשב כמי שעשה מעשה חיוב בצלי של שבת, ונחשב כמי שהפך את הצלי על הגחלים.

Rava said: What does Rabbi Yoḥanan, as well, mean when he says: He is liable to receive lashes for it, similar to performing a prohibited action on Shabbat? He means that one who places leaven on the dough of a meal offering, even if he does not turn it over, is similar to one who performs a prohibited action of roasting on Shabbat, meaning that he is similar to one who turned over the roasting food on the coals.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) גּוּפָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים הִיפֵּךְ בּוֹ חַיָּיב לֹא הִיפֵּךְ בּוֹ פָּטוּר הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִי לָא היפך בֵּיהּ לָא בְּשִׁיל פְּשִׁיטָא אֶלָּא דְּאִי לָא מְהַפֵּיךְ לֵיהּ נָמֵי הֲוָה בְּשִׁיל אַמַּאי לָא מִיחַיַּיב.

§ The Gemara discusses the matter itself. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat he is liable for cooking on Shabbat, and if he did not turn over the meat he is exempt. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If we say that this was a situation where if he does not turn over the meat it would not cook, then it is obvious that if he does not turn it over he is exempt. Rather, it must be referring to a case where even if he does not turn over the meat it would nevertheless cook. But if so, why isn’t he liable for merely placing the meat on the coals, despite the fact that he did not turn it over?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא – דלא היפך פטור דהא לא נצלה ולא מידי עבד.

א גופא [לגופה] של ההלכה שהוזכרה למעלה, אמר רבה בר בר חנה, אמר ר׳ יוחנן: הניח בשבת בשר על גבי גחלים, אם לאחר מכן היפך בו לצידו האחר — חייב משום מבשל בשבת. ואם לא היפך בו לצידו האחר — הריהו פטור. ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שהיה זה דאי [שאם] הוא לא היפך ביה [לא היה הופך בו] את הבשר על הגחלים, הבשר לא בשיל [לא היה מתבשל] — הרי פשיטא [פשוט] שפטור, ומה צורך להשמיענו זאת? אלא אם תאמר דאי לא מהפיך ליה, נמי הוה בשיל [שאם לא היה מהפך בו, גם כן היה מתבשל] — אמאי [מדוע] לא מיחייב [אינו מתחייב] על הנחת הבשר על הגחלים, אף שלא חזר והפך אותו?

§ The Gemara discusses the matter itself. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of one who placed meat on top of coals on Shabbat, if he subsequently turned over the meat he is liable for cooking on Shabbat, and if he did not turn over the meat he is exempt. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If we say that this was a situation where if he does not turn over the meat it would not cook, then it is obvious that if he does not turn it over he is exempt. Rather, it must be referring to a case where even if he does not turn over the meat it would nevertheless cook. But if so, why isn’t he liable for merely placing the meat on the coals, despite the fact that he did not turn it over?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) לָא צְרִיכָא ^אדְּאִי לָא היפך בֵּיהּ הֲוָה בְּשִׁיל מִצַּד אֶחָד כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי וְכִי מְהַפֵּיךְ בֵּיהּ בְּשִׁיל מִשְּׁנֵי צְדָדִין כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי וקמ״לוְקָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹל מִצַּד אֶחָד כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי לָא כְּלוּם הוּא.

The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where if he does not turn over the meat it would cook on one side only partially, roughly one-third of the ordinary process of cooking, like the food of ben Derosai. And now that he turns it over, it cooks on both sides like the food of ben Derosai. And Rabbi Yoḥanan teaches us that any meat roasted on only one side like the food of ben Derosai is nothing, i.e., this is not a violation of the prohibited labor of cooking on Shabbat. If it was roasted on both sides like the food of ben Derosai this is classified as cooking, and he is liable for cooking on Shabbat.

א. רמב״ם הלכות שבת ט׳:ה׳

עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שבת ט׳:ה׳

מאכל בן דרוסאי – שליש הוא מבושל.

קמ״ל – הא דקתני לא היפך פטור אע״ג דבשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא.

וקמ״ל פי׳ מאי דקתני לא הפך בהם פטור אע״ג דבשלה מצד אחד, ואמר רבא דאם בשלה בו כגרוגרת במקום אחד חייב ר״ל אע״ג דלא הפך אלא בדחיה בעלמא דעבדי כגרוגרת חייב, דאין לפרש דר״ל דמאי דאמרינן דהפך דחייב דקאמר ר״ל כי בשל כגרוגרת, דמאי הוה אשמועינן רבא בה כי פשי׳ דשעור שבת הוי כגרוגרת וא״כ השתא מאי אשמועי׳ רבא דבלא הפך אם בשל כגרוגרת דחייב פשיטא דהכי מדמינן לעיל היכי דמי אלא אע״ג דלא הפך בה הוה בשיל אמאי לא מיחייב, ואין לומר דאתיא לאשמועי׳ דכגרוגרת חייב הא נמי ידעינן דשיעור חיוב אוכלין דמלאכת דשבת הוי כגרוגרת, וי״ל דאתא לאשמועי׳ דדוקא במקום אחד אבל לא בשנים ושלשה לא נידוק מינה משום דלא חזי לצרוף. ולישנא בתרא אתא לאשמועי׳ דגם בשנים ושלשה מקומות חייב נוכל לומר דקאי בין אהפך בין אלא הפך:

אלא יש לומר כי לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו להיאמר אלא באופן דאי [שאם] לא היפך ביה [לא היה הופך בו], והיה מונח על הגחלים רק בצידו האחד, הוה בשיל [היה מתבשל] מצד אחד רק בישול חלקי (כשליש הבישול הרגיל), וכדרך בישול המאכל של האיש בן דרוסאי. ואילו עתה כי מהפיך ביה, בשיל [כאשר מהפך בו לצידו האחר, הריהו מתבשל] משני צדדין כמאכל בן דרוסאי. וקא משמע לן [ומשמיע לנו] ר׳ יוחנן בהלכה זו, שכל בשר הנצלה מצד אחד כמאכל בן דרוסאי — לא כלום הוא, אינו נחשב למלאכת בישול של ממש, להתחייב עליה בשבת. ואולם אם נצלה משני צדדיו כמאכל בן דרוסאי — נחשב הדבר כבישול, וחייב על כך בשבת.

The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where if he does not turn over the meat it would cook on one side only partially, roughly one-third of the ordinary process of cooking, like the food of ben Derosai. And now that he turns it over, it cooks on both sides like the food of ben Derosai. And Rabbi Yoḥanan teaches us that any meat roasted on only one side like the food of ben Derosai is nothing, i.e., this is not a violation of the prohibited labor of cooking on Shabbat. If it was roasted on both sides like the food of ben Derosai this is classified as cooking, and he is liable for cooking on Shabbat.

עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אָמַר רָבָא וְאִם נִצְלָה בּוֹ כִּגְרוֹגֶרֶת מִצַּד אֶחָד בִּמְקוֹם אֶחָד חַיָּיב א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי בִּמְקוֹם אֶחָד אֵין בִּשְׁנַיִם אוֹ ג׳שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לָא וְהָתְנַן ^בהַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב.

The Gemara continues to discuss the case of meat roasted on one side on Shabbat. Rava says: And if a quantity of that meat equivalent in volume to a fig-bulk was fully roasted on one side of the meat and the roasted area was in one spot on the piece of meat, while the rest of the meat remained raw, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: It can be inferred from Rava’s statement that if the fig-bulk of meat that was roasted was in one spot, yes, he is liable, whereas if the amount of the fig-bulk was distributed over two or three separate spots he is not liable. But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 102b): One who drills a hole of any size is liable for the labor of building or the labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel?

ב. רמב״ם הלכות שבת י׳:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות שבת י׳:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה

ואם ניצלה בו – צלייה גמורה כגרוגרת במקום א׳ [חייב]:

ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת – צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך.

קודח – חור כל שהוא במקדח בשבת חייב.

ואם נצלה בו כגרוגרת במקום אחד – פירוש צליה גמורה כל צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי.

בשנים ושלשה מקומות – לא דמי להוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בפרק המוציא יין (שבת דף פ.) דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה (שם דף קד:) מחוסר קציצה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה.

ב למעלה הובאו דברי ר׳ יוחנן במניח בשר על גבי גחלים בשבת, ונצלה הבשר בצידו האחד. ובעקבות דברים אלה אמר רבא: ואם נצלה בו באותו בשר כשיעור גרוגרת, אף אם היה זה רק מצד אחד של חתיכת הבשר, ובמקום אחד בה, שלא נצלתה שאר החתיכה — הריהו חייב על כך משום מבשל בשבת. אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: מדברי רבא יש לדייק שדווקא אם נצלה הבשר כשיעור גרוגרת במקום אחד — אין [כן] מתחייבים על כך, ואולם אם היה זה בשנים או בשלשה מקומות נפרדים — לא מתחייבים על כך. ואולם התנן [הרי שנינו במשנה] בענין הקודח בשבת חור ששיעורו הוא כל שהוא — הרי זה חייב (משום מלאכת בונה או משום מכה בפטיש), ויש לדון,

The Gemara continues to discuss the case of meat roasted on one side on Shabbat. Rava says: And if a quantity of that meat equivalent in volume to a fig-bulk was fully roasted on one side of the meat and the roasted area was in one spot on the piece of meat, while the rest of the meat remained raw, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: It can be inferred from Rava’s statement that if the fig-bulk of meat that was roasted was in one spot, yes, he is liable, whereas if the amount of the fig-bulk was distributed over two or three separate spots he is not liable. But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 102b): One who drills a hole of any size is liable for the labor of building or the labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel?

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא בְּמָקוֹם אֶחָד כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי אֶלָּא לָאו בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דַּחֲזוֹ לְצֵירוּף לָא לְעוֹלָם בְּמָקוֹם אֶחָד דַּחֲזוּ לְבָבָא דְּאַקְלִידָא.

The Gemara analyzes that mishna: What are the circumstances? If we say that the mishna is referring to one who drills a hole in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size, which includes a very small hole, fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Builders who require a large hole will often start by drilling a few small holes which they later enlarge and join together. By the same logic, if the meat was roasted in a few spots he should be liable, as these can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that the hole is fit as an entrance [levava] for the placement of the tooth of a key [aklida], which is very small.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דחזו לצירוף – דאי הוו ביחד הוה עייל ביה אוירא:

לככא דאקלידא – שן של מפתח של עץ שמנקבין בו נקב כל שהוא ומכניסין בו עץ קטן כעין שן:

ערך אכל

אכל – ^אר״א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון וכו׳. בפרק ב דטהרות האשה שהיתה כובשת ירק והא מתניתא מפורשת בחולין בפרק השוחט אחד בעוף. אכלו ארי אין לנו. גיטין (גיטין עג.) הרי זה גיטך מהיום פי׳ כיון דאמר אם מתי מחולי זה אף על פי שאכלו ארי ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי והוא הדין נפל עליו הבית או נשכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי ולא כלום הוא. במנחות (מנחות נז). בגמ׳ דכל המנחות באות בהלכה דוחייב על לישתה.

ערך טהר

טהר – ^ב(יומא יד זבחים לח) והא תנן (יומא נח:) הזה על טהרו של מזבח ז׳ פעמים מאי לאו אפלגי׳ דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא כלומר כמו שקורים ב״א חציו של יום טיהרא כך קורין לחציו של מזבח טיהרא תרגום והיית ממשש בצהרים בטיהרא אמר רבה ב״ר שילא לא אגילויא דמזבח דכתיב וכעצם השמים לטוהר פי׳ מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו שאין שם עיכולי קטרת בשמים נקיים ואין בהן עבים. (יבמות פ:) אמר אביי כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי דאפיא אימיה בטיהרא ושתיה שכרא מרחא. (נזיר לא) אביי אמר מאי סלקא דעתיך דקאים בצפרא לא הכא במאי עסיקנן דקאים בטיהרא (חולין ס) שרגא בטיהרא למאי מהניא. רוח צח שפיים תרגום רוח טיהרין (מנחות נז) התחתונה אינה צריכה כל עיקר שמונח׳ על טהרו של שלחן.

ערך קלד

קלד – ^ג(פסחים קט סנהדרין קי.) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס״א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי׳ קלידי מפתחות קופלי בלעז קנטר״ו גילדא עור. (סנהדרין קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו.) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד׳ (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א״ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי׳ מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי׳ מפתח בל״י קלידי.

א. [עסן.]

ב. [לויטער.]

ג. [שליסעל.]

דחזו לצרף – כמו שעושין נגרין כשצריכין לחור אחד קודחין שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים אותן.

לבבא דאקלידא – לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך התיבה ופותח ונועל.

היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שמדובר במשנה כאשר קדח חור במקום אחד בלבד — מדוע יתחייב בכך, שהרי חור ששיעורו כל שהוא למאי חזי [למה, לאיזה שימוש הוא ראוי] לשמש? אלא לאו [האם לא] נאמר שמדובר במשנה באופן שקדח בשנים או שלשה מקומות נפרדים, וטעם הדבר שחייבים באופן שקדח על קדיחה שכזו, משום דחזו [שראויים] הם לצירוף, וכדרך שעושים בעלי המלאכה, הנצרכים לחור גדול, שבתחילה הריהם עושים שלשה חורים קטנים, ולאחר מכן מצרפים אותם זה לזה. ומעתה, יש לשאול על רבא, שאף אם התבשל הבשר במספר מקומות בחתיכה, שיתחייב בכך שהרי מצטרפים הם זה לזה! ודוחים את השאלה: לא, לעולם מדובר במשנה זו בקודח במקום אחד בלבד, ואשר לשאלה לאיזה שימוש נועד חור בשיעור כלשהו? — דחזו לבבא דאקלידא [שראויים לשים בהם פתח, שן, של מפתח], שקטן הוא מאד.

The Gemara analyzes that mishna: What are the circumstances? If we say that the mishna is referring to one who drills a hole in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size, which includes a very small hole, fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Builders who require a large hole will often start by drilling a few small holes which they later enlarge and join together. By the same logic, if the meat was roasted in a few spots he should be liable, as these can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that the hole is fit as an entrance [levava] for the placement of the tooth of a key [aklida], which is very small.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא אֲפִילּוּ בִּשְׁנַיִם וג׳וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא חַיָּיב הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּמָקוֹם אֶחָד כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי אֶלָּא לָאו בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דַּחֲזֵי לְצֵירוּף לָא לְעוֹלָם בְּמָקוֹם אֶחָד דַּחֲזוּ לְבָבָא דְּאַקְלִידָא.

And there are those who say there is a different version of this discussion: Rava says: Even if the fig-bulk of the meat that was fully roasted on only one side was distributed over two or three separate spots, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: We learn this halakha in the mishna as well: One who drills a hole of any size is liable. What are the circumstances? If we say that the hole is in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Similarly, in the case discussed by Rava, one is liable for the cooking of the meat in a few different spots which can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that it is fit as an entrance for the placement of the tooth of a key.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] את מהלך הדברים הללו העוסק בדינו של רבא באופן אחר. אמר רבא: אפילו נצלה הבשר בשיעור כגרוגרת מצד אחד, ובשנים ושלשה מקומות, הריהו חייב על כך משום מבשל בשבת. ועל כך אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] במשנה דין ממנו ראיה לדברי רבא, שכן שנינו: הקודח בשבת בשיעור כל שהוא — חייב. ויש לברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שהיה החור במקום אחד — מדוע מתחייב הוא בכך, שהרי חור בשיעור כל שהוא למאי חזי [למה, לאיזה שימוש הוא ראוי]? אלא לאו [האם לא] מדובר במשנה זו שקדח בשנים ושלשה מקומות, דחזי [שראויים] החורים הללו לצירוף לחור גדול, והרי זה איפוא כשיטת רבא שמתחייב על בישולם של כמה מקומות בבשר, המצטרפים זה לזה. ודוחים את הראיה: לא, אין לפרש כן את המשנה, אלא לעולם תפרש שמדובר פה בקודח במקום אחד, ואשר לשאלה איזה שימוש יכול להיעשות בחור שכזה? — דחזו לבבא דאקלידא [שראוי הוא לשמש מקום לפתח, לשן של מפתח].

And there are those who say there is a different version of this discussion: Rava says: Even if the fig-bulk of the meat that was fully roasted on only one side was distributed over two or three separate spots, he is liable for cooking on Shabbat. Ravina said to Rav Ashi: We learn this halakha in the mishna as well: One who drills a hole of any size is liable. What are the circumstances? If we say that the hole is in one spot alone, why is he liable? For what purpose is a hole of any size fit to be used? Rather, is it not referring to one who drills holes in two or three different spots, and the reason he is liable is that these holes are fit to be joined? Similarly, in the case discussed by Rava, one is liable for the cooking of the meat in a few different spots which can join together. The Gemara answers: No; actually the mishna is referring to one who drills in only one spot, as one can say that it is fit as an entrance for the placement of the tooth of a key.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) תָּנוּ רַבָּנַן אִילּוּ נֶאֱמַר {ויקרא ב׳:י״א} אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ הָיִיתִי אוֹמֵר אֵין לִי (אלא) בְּלֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ אֶלָּא קוֹמֶץ בִּלְבָד.

§ The Gemara returns to discussing the prohibition against leavening a meal offering. The Sages taught in a baraita: Concerning the deep-pan meal offering, the verse states: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven; for any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The term “meal offering” is apparently superfluous, and therefore the baraita explains: If the verse had stated only: Nothing that you shall bring to the Lord shall be made with leaven, I would say: I have derived only that the handful removed from the meal offering for burning on the altar alone is included in the prohibition: “Shall not be made with leaven,” as only the handful is burned on the altar.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא קומץ – שלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו.

ג ושבים לענין איסור חימוץ עיסת המנחה. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בפרשת מנחת מרחשת ״כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב, יא), ונראה לכאורה כייתור לשון (״כל המנחה אשר תקריבו לה׳ ״). ומסבירים מה טעם נאמרו לשונות אלה: אילו נאמר רק ״אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ״ — הייתי אומר כי אין לי אלא בכלל האיסור ״לא תעשה חמץ״ אלא קומץ המנחה בלבד הקרב על המזבח (״אשר תקריבו לה׳ ״),

§ The Gemara returns to discussing the prohibition against leavening a meal offering. The Sages taught in a baraita: Concerning the deep-pan meal offering, the verse states: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven; for any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The term “meal offering” is apparently superfluous, and therefore the baraita explains: If the verse had stated only: Nothing that you shall bring to the Lord shall be made with leaven, I would say: I have derived only that the handful removed from the meal offering for burning on the altar alone is included in the prohibition: “Shall not be made with leaven,” as only the handful is burned on the altar.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מִנְחָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מִנְחָה שְׁאָר מְנָחוֹת מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ב׳:י״א} כׇּל הַמִּנְחָה.

From where is it derived that one is liable for the leavening of a meal offering whose handful has not yet been removed? The verse states: “Meal offering,” to teach that the prohibition includes a meal offering before the removal of its handful. The Gemara asks: Since this verse is stated in the context of the deep-pan meal offering, from where is it derived that one is liable for leavening the other meal offerings, which are not mentioned in this passage? Therefore, the verse states the inclusive phrase: “No meal offering,” to apply this halakha to other meal offerings.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מנחה מנין – שלא יחמיץ כל המנחה יחד קודם קמיצה.

שאר מנחות מנין – דהאי קרא במנחת מרחשת כתיב.

מנחה מנין – דמחלקם לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה והכא קודם קמיצה.

שאר מנחות מנין ת״ל כל המנחה – ואפי׳ למאן דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה דקרא הוא.

והיה מקום לשאול: המנחה שעדיין לא נקמצה מנין לנו שאף על חימוצה חייבים? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) עוד ״מנחה״ שאף היא בכלל איסור זה. ועדיין יש מקום לשאול: אין אנו למדים מכתוב זה אלא ביחס למנחת מרחשת, בה נאמר פסוק זה, ואולם שכך הדין אף בשאר מנחות שלא נזכרו באותה פרשה מנין לנו? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) עוד בכתוב זה, ובלשון ריבוי, ״כל המנחה״ — לרבות דין זה אף בשאר המנחות.

From where is it derived that one is liable for the leavening of a meal offering whose handful has not yet been removed? The verse states: “Meal offering,” to teach that the prohibition includes a meal offering before the removal of its handful. The Gemara asks: Since this verse is stated in the context of the deep-pan meal offering, from where is it derived that one is liable for leavening the other meal offerings, which are not mentioned in this passage? Therefore, the verse states the inclusive phrase: “No meal offering,” to apply this halakha to other meal offerings.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳ כְּשֵׁרָה וְלֹא פְּסוּלָה מִכָּאן אָמְרוּ ^גהַמְחַמֵּיץ אֶת הַכְּשֵׁירָה חַיָּיב וְאֶת הַפְּסוּלָה פָּטוּר.

The baraita continues to expound the verse. The phrase: “That you shall bring to the Lord,” indicates that this prohibition applies only to a fit meal offering, but not to a disqualified meal offering, e.g., a meal offering that was taken outside the Temple or that was rendered ritually impure. From here the Sages stated that one who leavens a fit meal offering is liable to receive lashes, but one who leavens a disqualified meal offering is exempt.

ג. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

פסולה – כגון שיצאת או נטמאת.

ועוד נדרש האמור בכתוב זה ״אשר תקריבו לה׳⁠ ⁠⁠״ — אין נוהג דין זה של איסור חימוץ המנחה אלא במנחה כשרה, ולא במנחה פסולה (כגון זו שיצאה אל מחוץ למקום המקדש, או שנטמאה). מכאן אמרו חכמים כי המחמיץ את המנחה הכשירה — חייב מלקות על כך, ואולם המחמיץ את הפסולה — פטור.

The baraita continues to expound the verse. The phrase: “That you shall bring to the Lord,” indicates that this prohibition applies only to a fit meal offering, but not to a disqualified meal offering, e.g., a meal offering that was taken outside the Temple or that was rendered ritually impure. From here the Sages stated that one who leavens a fit meal offering is liable to receive lashes, but one who leavens a disqualified meal offering is exempt.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) בָּעֵי רַב פָּפָּא ^דחִימְּצָהּ וְיָצָאת וְחָזַר וְחִימְּצָהּ מַהוּ כֵּיוָן דְּיָצָאת אִיפְּסִילָה לַהּ בְּיוֹצֵא וְכִי הָדַר מְחַמֵּיץ לַהּ לָא מִיחַיַּיב עֲלַהּ מִשּׁוּם מְחַמֵּיץ אַחֵר מְחַמֵּיץ.

With regard to the ruling that the prohibition against leavening does not apply to a disqualified meal offering, Rav Pappa raises a dilemma: If one leavened a meal offering when it was fit, and subsequently someone removed the meal offering and it emerged from the Temple courtyard and was thereby disqualified, and he again leavened it, what is the halakha? Is he liable for the second leavening as well? The Gemara explains the possibilities: Does one say that since it emerged it is disqualified in accordance with the status of a sacred item that emerges from its permitted area, and therefore when he again leavens it he is not liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it?

ד. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

וחזר וחימצה – כלומר גמר מעשה חימוצה שאפאה.

מהו – מי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ או לא.

ד מתוך ששנינו שאין איסור חימוץ נוהג במנחה פסולה, אלא בכשרה, בעי [שאל] רב פפא: אם חימצה את המנחה בעודה כשרה, ולאחר מכן יצאת (יצאה) אל מחוץ למקדש (ונפסלה בכך משום יוצא), וחזר וחימצה, מהו דינו; האם חייב גם על החימוץ השני? וצדדי הבעיה: האם נאמר כי כיון שיצאת, הרי בכך איפסילה [נפסלה] לה ביוצא, ולכן כי הדר [כאשר הוא חוזר] ומחמיץ לה [אותה] — הוא לא מיחייב עלה [לא מתחייב עליה] משום מחמיץ אחר מחמיץ.

With regard to the ruling that the prohibition against leavening does not apply to a disqualified meal offering, Rav Pappa raises a dilemma: If one leavened a meal offering when it was fit, and subsequently someone removed the meal offering and it emerged from the Temple courtyard and was thereby disqualified, and he again leavened it, what is the halakha? Is he liable for the second leavening as well? The Gemara explains the possibilities: Does one say that since it emerged it is disqualified in accordance with the status of a sacred item that emerges from its permitted area, and therefore when he again leavens it he is not liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it?

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּחִימְּצָהּ פְּסוּל יוֹצֵא לָא מַהֲנֵי בַּיהּ וְכִי הֲדַר מְחַמֵּיץ לַהּ מִיחַיַּיב עֲלַהּ מִשּׁוּם מְחַמֵּיץ אַחֵר מְחַמֵּיץ תֵּיקוּ.

Or perhaps, since one already leavened the meal offering, from this point forward the disqualification of a sacred item that emerges from its permitted area is ineffective with regard to removing it from the prohibition against leavening, as the prohibition against emerging from the Temple itself applies only to a fit meal offering. And therefore, when he again leavens it he is liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

או דלמא כיון דחימצה לא מהני ליה בה פסול יוצא – דלאו קדושה גמורה היא ואין בה אלא פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר מחמץ.

חימצה – לקומץ.

או דילמא [שמא] יש לומר, כי כיון שבתחילה המנחה חימצה, מעתה פסול של יוצא שוב לא מהני ביה [לא מועיל, פועל בה] להפקיעה מדין חימוץ, שרק במנחה כשרה שייך פסול ״יוצא״, ולכן כי הדר [כאשר הוא חוזר] ומחמיץ לה [אותה] — הוא מיחייב עלה [מתחייב עליה] משום מחמיץ אחר מחמיץ? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ותיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

Or perhaps, since one already leavened the meal offering, from this point forward the disqualification of a sacred item that emerges from its permitted area is ineffective with regard to removing it from the prohibition against leavening, as the prohibition against emerging from the Temple itself applies only to a fit meal offering. And therefore, when he again leavens it he is liable for it due to the prohibition against leavening a meal offering after one who already leavened it. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) בָּעֵי רַב מָרִי חִימְּצָהּ ^הבְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ מַהוּ אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אַקְרְבַהּ.

Rav Mari raises another dilemma concerning the leavening of a meal offering. If a priest leavened a meal offering while standing at the top of the altar, what is the halakha? The Gemara clarifies the possibilities: The Merciful One states in the Torah: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven” (Leviticus 2:11), which indicates that this prohibition applies only to a meal offering that has not yet been brought to the Lord, i.e., to the altar. And therefore, as this meal offering has already been brought to the top of the altar, even though it has not yet been burned, perhaps it is not included in the prohibition.

ה. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ח

בראשו של מזבח מהו – אשר תקריבו משמע כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר עליה אבל לאחר הקרבה לא.

ה ועוד בעיה בדין חימוץ המנחה בעי [שאל] רב מרי: חימצה הכהן את המנחה בהיותו עומד בראשו של מזבח, מהו הדין? וצדדי השאלה: ״כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ״ אמר רחמנא [אמרה התורה], ומלשון הכתוב ״אשר תקריבו״ משמע שמדובר במנחה שטרם הקריב אותה הכהן על המזבח, ואילו הא [זו] הרי כבר אקרבה [הקריבה], שהרי כבר עלתה על המזבח, אף שטרם הקטירה, ולכן אין היא עוד בכלל איסור החמצה.

Rav Mari raises another dilemma concerning the leavening of a meal offering. If a priest leavened a meal offering while standing at the top of the altar, what is the halakha? The Gemara clarifies the possibilities: The Merciful One states in the Torah: “No meal offering that you shall bring to the Lord shall be made with leaven” (Leviticus 2:11), which indicates that this prohibition applies only to a meal offering that has not yet been brought to the Lord, i.e., to the altar. And therefore, as this meal offering has already been brought to the top of the altar, even though it has not yet been burned, perhaps it is not included in the prohibition.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אוֹ דִלְמָא מְחוּסַּר הַקְטָרָה כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי תֵּיקוּ.:

Or perhaps any offering whose burning has not yet been performed is considered like one whose action of sacrifice has not yet been performed, despite the fact that it has already been brought to the top of the altar. If so, this meal offering is included in the prohibition against leavening. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מחוסר הקטרה – ליתנה על האש.

או דלמא [שמא] תאמר, כל שהוא מחוסר הקטרה (שטרם הקטירוהו) הרי כמחוסר מעשה הקרבה למזבח דמי [הוא נחשב] אף שכבר עלה, והריהו איפוא בכלל ״אשר תקריבו״, ואף הוא עדיין באיסור החמצה. גם שאלה זו לא נמצאה לה תשובה ותיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

Or perhaps any offering whose burning has not yet been performed is considered like one whose action of sacrifice has not yet been performed, despite the fact that it has already been brought to the top of the altar. If so, this meal offering is included in the prohibition against leavening. No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מִכׇּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ (לַה׳) לְמָה לִי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לְרַבּוֹת מִנְחַת נְסָכִים לְחִימּוּץ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְרַבּוֹת ^ולֶחֶם הַפָּנִים לְחִימּוּץ.

The Gemara asks: And now that the tanna of the baraita derives from the phrase: “No meal offering,” that the prohibition includes even a meal offering before the removal of its handful, why do I need the phrase: “That you shall bring,” in the same verse? The Gemara answers: It is necessary for that which is taught in a baraita: The verse states: “That you shall bring,” in order to include the meal offering brought with the libations that accompany certain animal offerings such as burnt offerings, peace offerings, and the sin offerings and guilt offerings of a leper in the prohibition against leavening. Unlike the standard meal offerings, from which a handful is removed, these are entirely burned upon the altar, and the additional derivation is necessary to include them in the prohibition against leavening. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the shewbread in the prohibition against leavening.

ו. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ט

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ט

והשתא דנפקא לן מכל המנחה – דאפילו כשהקומץ מעורבבת חייב עלי׳.

אשר תקריבו – משמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי.

לרבות מנחת נסכים לחימוץ – שאם חמצה חייב משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויינהו להני וה״נ תנינא לה בתורת כהנים אין לי בלא תעשה חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין מנחות שאין שיריה נאכלין מנין ת״ל כל המנחה וגו׳ להביא מנחת נסכים אבל לחם הפנים לא לקי עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ומר מרבי לחם הפנים דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא קסבר מדת יבש נתקדשה אבל מנחת נסכים לא לקי.

אשר תקריבו למה לי – תימה הא איצטריך למחמץ בראשו של מזבח דפטור כדאמרן או לכל הפחות אחר שהוצת האור ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא והא איקרבא.

לרבות מנחת נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים לחימוץ – מאן דמרבי מנחת נסכים לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן דמרבי לחם הפנים מודה במנחת נסכים וא״ת ולמה לי אשר תקריבו לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ רבה (דף כא:) גבי כל מנחת כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי הלחם כדקאמר התם שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא משום דהתם לא כתיב אלא מנחת חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן כמה מנחות שאין כתובות שם בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים ובקונטרס פי׳ דלא מתרבי מכל המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא שמן ולפי טעם זה כ״ש דמנחת חוטא ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו לא שמן ולא לבונה ותימה דהוה ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ וכ״ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע״ג דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי לאותם הכתובות שם דקרינא ביה חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים אע״ג דאינה נקמצת כיון דאית בה שמן ולבונה דמיא להו טפי ויש פירושים מרש״י שכתוב בהן משום דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך לרבויי בהו להני וה״נ בת״כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת״ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו׳ ויותר היה נראה לומר דלכך צריך ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן (דף ס:) גבי הגשה דמרבי ר״ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת (ויקרא ב) ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן מאת המנחה לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה לא מרבינן.

והשתא דנפקא לן מכל המנחה, דאפי׳ כשהקומץ מעורב בה חייב עליה אשר תקריבו דמשמע דאקומץ לחודיה קאי למה לי, ל״ה:
וקשיא אשר תקריבו מבעי למה דלא מחייב עלה אלא מפני הקומץ שמעורב בה אבל אי שקליה לקומץ מינה לא מחייב עלה:
וי״ל דבהך מנחה דאיירי קרא דהיינו מרחשת לא מצי שקל לקומץ עד לאחר אפיה א״כ לא אתא למימר דאי שקיל קומץ מינה קודם עשייתו דלא מחייב עליה דפשיטא דאי שקיל קומץ מינה קודם גמר אפייתה לאו מנחה:
ואם תאמר דמאי דחייב בה קרא הוי כי הקומץ מעורב בה דבלאו הכי לא מקריא מנחה ולא היה צריך לומר אשר תקריבו לומר דצריך שיהא בה הקומץ דפשיטא דלא הוה מקריא מנחה וממנחה דכתיב לבד סגי, ואי נימא דמשום מנחת סלת דשקיל קומץ מינה קודם אפיה ועשיית שאר המנחה לומר דלא מחייב עלה אתיא, דהא ליתא משום דמלא תאפה חלקם נפקא לן לעיל דחייב עליה לכך קאמר כאשר תקריבו לא הוה צריך:

ו ושבים לבירורה של הברייתא שהובאה למעלה. שנינו בה שאילו לא היה נאמר בכתוב אלא ״אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ״ היינו אומרים כי אין דין חימוץ אמור אלא בקומץ המנחה, ולכן בא הכתוב ״כל המנחה״ וריבה את המנחה כולה שלא נקמצה, ואת כל המנחות כולן, ולא רק מנחת מרחשת. ושואלים: והשתא דנפקא ליה [ועכשיו שיוצאת, שנלמדת לה] הלכה זו מ״כל המנחה״, אם כן הכתוב ״אשר תקריבו״ שנאמר בהמשך למה לי, מה הוא מלמדנו? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה כדי להשמיענו כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: מה שנאמר בפרשת המנחות ״אשר תקריבו״ — הרי זה בא לרבות אף את מנחת נסכים (המנחה הבאה עם קרבנות שיש בהם גם נסכים, כגון עולת בהמה או קרבנות שלמים וחטאת ואשם של מצורע, והריהי נשרפת כולה על גבי המזבח) לאיסור חימוץ, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי. ר׳ עקיבא אומר: כתוב זה בא לרבות אף את לחם הפנים לאיסור חימוץ. ומבררים את שיטותיהם.

The Gemara asks: And now that the tanna of the baraita derives from the phrase: “No meal offering,” that the prohibition includes even a meal offering before the removal of its handful, why do I need the phrase: “That you shall bring,” in the same verse? The Gemara answers: It is necessary for that which is taught in a baraita: The verse states: “That you shall bring,” in order to include the meal offering brought with the libations that accompany certain animal offerings such as burnt offerings, peace offerings, and the sin offerings and guilt offerings of a leper in the prohibition against leavening. Unlike the standard meal offerings, from which a handful is removed, these are entirely burned upon the altar, and the additional derivation is necessary to include them in the prohibition against leavening. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the shewbread in the prohibition against leavening.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) מִנְחַת ^זנְסָכִים מֵי פֵירוֹת הֵם

The Gemara clarifies these opinions: With regard to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: How is it possible to leaven the meal offering brought with libations? This type of meal offering is kneaded only with olive oil, which is a type of fruit juice,

ז. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ט

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:י״ט

מנחת נסכין מי פירות הן שהן נבללות בשמן והיאך יכול לחמצה:

מנחת נסכים מי פירות הן – ושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט ובענין זה אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס״ד דאין נותן מים.

שנינו כי לשיטת ר׳ יוסי הגלילי אף מנחת נסכים בכלל איסור חימוץ, ויש לשאול: הרי אי אפשר להחמיץ מנחת נסכים, שכן אין היא נילושה אלא בשמן בלבד (שהרי שמנה מרובה), והשמן הלא מי פירות הם,

The Gemara clarifies these opinions: With regard to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: How is it possible to leaven the meal offering brought with libations? This type of meal offering is kneaded only with olive oil, which is a type of fruit juice,

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות נז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות נז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות נז., הערוך על סדר הש"ס מנחות נז., רש"י מנחות נז. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות נז., ר׳ פרץ הכהן מנחות נז., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות נז., אסופת מאמרים מנחות נז.

Menachot 57a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 57a, Attributed to R. Gershom Menachot 57a, Collected from HeArukh Menachot 57a, Rashi Menachot 57a, Tosafot Menachot 57a, R. Peretz HaKohen Menachot 57a, Steinsaltz Commentary Menachot 57a, Collected Articles Menachot 57a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון