1 ור׳ שמעון פוטר. שאין שם ידיעה ודאי שאינו יודע באיזו כניסה היה טמא:
ר׳ שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום ר׳ שמעון ואפי׳ בקמייתא – בחדא כניסה אמאי ממה נפשך ידיעה ודאי של טומאה היא כשנכנס:
(1) 
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזוֹ ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה פּוֹטֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזוֹ The baraita continues by citing a dispute concerning Rabbi Shimon’s opinion. Rabbi Shimon exempts him from the obligation to bring an offering in this particular case. Since he became pure in between, at no point did he have definite knowledge that he was impure. For one to be liable to bring an offering for entering the Temple in a state of ritual impurity he must have knowledge of the impurity at the beginning and the end, and a lack of knowledge in the middle. Rabbi Shimon ben Yehuda deems him exempt from the obligation to bring an offering in all of those cases, and he reports this opinion in the name of Rabbi Shimon.
ערך עסק
עסק – א(פסחים מא.) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו׳ (סנהדרין נה.) המתעסק בחלבים ובעריו׳ חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי׳ חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו׳ (שבא קנז) א״ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א״כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (כריתות יט) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מועד קטן כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי׳ לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (בבא מציעא קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי׳ ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (בבא בתרא ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו׳ (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קידושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא.
ערך עסק
עסק – ב(פסחים מא.) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו׳ (סנהדרין נה.) המתעסק בחלבים ובעריו׳ חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי׳ חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו׳ (שבא קנז) א״ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א״כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (כריתות יט) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מועד קטן כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי׳ לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (בבא מציעא קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי׳ ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (בבא בתרא ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו׳ (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קידושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא.
א. [בעשעפטיגען.]
ב. [בעשעפטיגען.]
רבי שמעון פוטר בזו – דשני טומאות נינהו אכל חדא וחדא כניסה איכא למימר שביל זה הוא הטהור והילכך ליכא ידיעה ודאית בתחלה ובטומאת מקדש בעינן ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים ות״ק דמחייב מפרש טעמיה לקמן.
ר׳ שמעון היה פוטר בזו במקרה האחרון, משום שבשתי הפעמים שנכנס למקדש לא נשכחה ממנו ידיעה ודאית שהוא טמא, שהרי נטהר באמצע. ר׳ שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום (משמו של) ר׳ שמעון.
The baraita continues by citing a dispute concerning Rabbi Shimon’s opinion. Rabbi Shimon exempts him from the obligation to bring an offering in this particular case. Since he became pure in between, at no point did he have definite knowledge that he was impure. For one to be liable to bring an offering for entering the Temple in a state of ritual impurity he must have knowledge of the impurity at the beginning and the end, and a lack of knowledge in the middle. Rabbi Shimon ben Yehuda deems him exempt from the obligation to bring an offering in all of those cases, and he reports this opinion in the name of Rabbi Shimon.
הכל
(2) וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא אָמַר רָבָא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן אכְּגוֹן שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וּבִשְׁעַת הִילּוּכוֹ בַּשֵּׁנִי שָׁכַח שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וּבְהָא פְּלִיגִי ת״ק תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִקְצָת יְדִיעָה כִּידִיעָה דָּמְיָא ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מִקְצָת יְדִיעָה לָאו כִּידִיעָה דָּמְיָא.
Before explaining the contradictions between the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara asks a question about Rabbi Shimon ben Yehuda’s statement: Can it be that Rabbi Shimon holds that one is exempt even in the first case? Since he walked down both paths prior to entering the Temple, he had definite knowledge of his impure status. Rava said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where he walked on the first path, and at the time of his walking on the second path he forgot that he had previously walked on the first path. Consequently, the knowledge that would render him liable to bring a sin offering is incomplete. And it is with regard to this point that they disagree: The first tanna holds that partial knowledge is considered like full knowledge, and Rabbi Shimon holds that partial knowledge is not considered like full knowledge.
Before explaining the contradictions between the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara asks a question about Rabbi Shimon ben Yehuda’s statement: Can it be that Rabbi Shimon holds that one is exempt even in the first case? Since he walked down both paths prior to entering the Temple, he had definite knowledge of his impure status. Rava said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where he walked on the first path, and at the time of his walking on the second path he forgot that he had previously walked on the first path. Consequently, the knowledge that would render him liable to bring a sin offering is incomplete. And it is with regard to this point that they disagree: The first tanna holds that partial knowledge is considered like full knowledge, and Rabbi Shimon holds that partial knowledge is not considered like full knowledge.
אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון – ואחר כך נכנס למקדש דהכא מקצת ידיעה היא ולא כולה שכיון שהלך בראשון לא ידע שהוא טמא ודאי וכי הלך שוב בשני ושכח שהלך בראשון ולא ידע שהוא טמא ודאי:
דת״ק סבר מקצת ידיעה ככולה ידיעה דמיא וחייב ור׳ שמעון סבר לא אמרינן מקצת ידיעה ככולה ידיעה ופטור:
ואפילו בקמייתא – בתרתי קמייתא בתמיה והא איכא ידיעה ודאית בכניסה אחריתי.
שכח שהלך בראשון – ואף על גב דטומאה ודאית היא מיהא ליכא אלא מקצת הידיעה דשכח את הראשון ובהא פליגי הני תרי תנאי אליבא דר׳ שמעון ת״ק אליבא דר׳ שמעון לא פטרו אלא בבתרייתא דאילו בקמייתא כיון דממה נפשך איכא טומאה ידיעה ודאית שהלך בשניהם אף על פי ששכח שהלך בראשון אפילו הכי מקצת ידיעה כידיעה והוה ליה ידיעה בתחלה אבל בבתרייתא ליכא ידיעה ודאית.
ור׳ שמעון בן יהודה סבר – אף על גב דטומאת ידיעה ודאית היא כיון דליכא אלא מקצת ידיעה כמאן דליתיה דמיא.
ושואלים: ואפילו בקמייתא [בראשונה] הוא פוטר, כשהלך בשני השבילים ולא נטהר באמצע? והרי ודאי נטמא! אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שהלך בשביל הראשון, ולא נטהר, ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון, ונמצא שלמרות שבוודאי נטמא, מכל מקום כשנכנס למקדש נעלמה ממנו רק מקצת ידיעה של הטומאה, ובהא פליגי [ובזה הם חלוקים], תנא קמא סבר [התנא הראשון לדעת ר׳ שמעון סבור]: מקצת ידיעה שהוא טמא — כידיעה דמיא [נחשבת], שאם נשכחה ממנו ונכנס למקדש — חייב. ור׳ שמעון, כפי שאמר ר׳ שמעון בן יהודה בשמו, סבר [סבור]: מקצת ידיעה לאו [לא] כידיעה דמיא [נחשבת], ופטור.
Before explaining the contradictions between the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara asks a question about Rabbi Shimon ben Yehuda’s statement: Can it be that Rabbi Shimon holds that one is exempt even in the first case? Since he walked down both paths prior to entering the Temple, he had definite knowledge of his impure status. Rava said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where he walked on the first path, and at the time of his walking on the second path he forgot that he had previously walked on the first path. Consequently, the knowledge that would render him liable to bring a sin offering is incomplete. And it is with regard to this point that they disagree: The first tanna holds that partial knowledge is considered like full knowledge, and Rabbi Shimon holds that partial knowledge is not considered like full knowledge.
הכל
(3) אָמַר מָר הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס וְהִיזָּה וְטָבַל וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב אַמַּאי חַיָּיב הָא לָא הֲוַי לֵיהּ יְדִיעָה.
The Gemara returns to discuss the contradictions for which it cited this baraita. The Master said: If he walked on the first path and entered the Temple, and then he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third and seventh days, and immersed, and subsequently walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering. The Gemara asks: Why is he liable? After all, he did not have definite knowledge of his ritual impurity each time he entered the Temple. Although it is certain that after walking on the second path he had contracted ritual impurity at some point, as he had been purified in between, there was no specific point at which he had knowledge of definite impurity.
The Gemara returns to discuss the contradictions for which it cited this baraita. The Master said: If he walked on the first path and entered the Temple, and then he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third and seventh days, and immersed, and subsequently walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering. The Gemara asks: Why is he liable? After all, he did not have definite knowledge of his ritual impurity each time he entered the Temple. Although it is certain that after walking on the second path he had contracted ritual impurity at some point, as he had been purified in between, there was no specific point at which he had knowledge of definite impurity.
ודנים במה שאמר מר [החכם] בברייתא: הלך בראשון ונכנס, והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס — חייב. ומקשים: אמאי [מדוע] חייב? הא לא הוי ליה [הרי בשתי הפעמים לא היתה לו] ידיעה שהוא טמא, שנעלמה ממנו כשנכנס!
The Gemara returns to discuss the contradictions for which it cited this baraita. The Master said: If he walked on the first path and entered the Temple, and then he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third and seventh days, and immersed, and subsequently walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering. The Gemara asks: Why is he liable? After all, he did not have definite knowledge of his ritual impurity each time he entered the Temple. Although it is certain that after walking on the second path he had contracted ritual impurity at some point, as he had been purified in between, there was no specific point at which he had knowledge of definite impurity.
הכל
(4) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָא מַנִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּלָא בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כָּאן עָשׂוּ סְפֵק יְדִיעָה כִּידִיעָה.
Reish Lakish said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: You may even say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that definite knowledge is necessary to render one liable to bring a sin offering, as here they rendered uncertain knowledge like full knowledge.
Reish Lakish said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: You may even say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that definite knowledge is necessary to render one liable to bring a sin offering, as here they rendered uncertain knowledge like full knowledge.
אמר ריש לקיש הא מני ר׳ ישמעאל היא – דאמר בפ׳ קמא דשבועות דלא בעי ידיעה בתחלה והילכך אפי׳ אם לא הוה ידיעה כלל חייב:
ור׳ יוחנן אמר אפילו תימא רבנן – דבעו ידיעה בתחילה ובסוף [מ״מ] הוי חייב דקסבר כאן לענין טומאה עשו ספק ידיעה כידיעה ודאי הילכך חייב:
אמר ריש לקיש: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא]? שיטת רבי ישמעאל היא, דלא בעי [שאינו צריך] ידיעה שהוא טמא בתחלה כדי להתחייב קרבן על כניסה למקדש בטומאה בשגגה, ודי שייוודע לו בסוף. ר׳ יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים], המצריכים ידיעה בתחילה, כאן עשו חכמים דינו של ספק ידיעה כידיעה גמורה.
Reish Lakish said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: You may even say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that definite knowledge is necessary to render one liable to bring a sin offering, as here they rendered uncertain knowledge like full knowledge.
הכל
(5) סָלְקָא דַעְתָּךְ כָּאן עָשׂוּ וְהוּא הַדִּין לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן.
The Gemara explains the contradiction: It enters your mind to say that Rabbi Yoḥanan meant that here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, and the same is true for the entire Torah. Therefore, it is difficult, as there is an apparent contradiction between the statement of Rabbi Yoḥanan above and this statement of Rabbi Yoḥanan. Here, Rabbi Yoḥanan says that uncertain knowledge is considered like full knowledge, whereas earlier he stated that uncertain knowledge, unlike full knowledge, does not divide separate unwitting transgressions to render one obligated to bring multiple sin offerings.
The Gemara explains the contradiction: It enters your mind to say that Rabbi Yoḥanan meant that here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, and the same is true for the entire Torah. Therefore, it is difficult, as there is an apparent contradiction between the statement of Rabbi Yoḥanan above and this statement of Rabbi Yoḥanan. Here, Rabbi Yoḥanan says that uncertain knowledge is considered like full knowledge, whereas earlier he stated that uncertain knowledge, unlike full knowledge, does not divide separate unwitting transgressions to render one obligated to bring multiple sin offerings.
קס״ד כאן עשו וה״ה לכל התורה כולה א״כ קשיא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן קשיא דריש לקיש אדריש לקיש – קשיא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דהכא אמר ר׳ יוחנן ספק ידיעה כידיעה ודאי הוא והתם בספק חלב [אמר] דספק ידיעה אינה כידיעה ודאי ואינו חייב חטאת כעל ידיעה ודאי אלא אשם כעל ידיעה ספק:
סלקא דעתך [עולה על דעתך, מניחים אנו] שכוונת ר׳ יוחנן לומר שכאן עשו ספק ידיעה כידיעה — והוא הדין לכל התורה כולה, ואם כן, קשיא [קשה] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן, שאמר לעיל לענין אכילת חלב כי ידיעת ספק אין שמה ידיעה, ואינה מחלקת לחטאות לדעת הכל.
The Gemara explains the contradiction: It enters your mind to say that Rabbi Yoḥanan meant that here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, and the same is true for the entire Torah. Therefore, it is difficult, as there is an apparent contradiction between the statement of Rabbi Yoḥanan above and this statement of Rabbi Yoḥanan. Here, Rabbi Yoḥanan says that uncertain knowledge is considered like full knowledge, whereas earlier he stated that uncertain knowledge, unlike full knowledge, does not divide separate unwitting transgressions to render one obligated to bring multiple sin offerings.
הכל
(6) קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ.
And likewise it is difficult with regard to the apparent contradiction between the statement of Reish Lakish earlier and the statement of Reish Lakish here. Reish Lakish previously stated that Rabbi Yehuda HaNasi maintains that uncertain knowledge divides unwitting transgressions to render one obligated to bring separate sin offerings, whereas here he explains that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, not Rabbi Yehuda HaNasi.
And likewise it is difficult with regard to the apparent contradiction between the statement of Reish Lakish earlier and the statement of Reish Lakish here. Reish Lakish previously stated that Rabbi Yehuda HaNasi maintains that uncertain knowledge divides unwitting transgressions to render one obligated to bring separate sin offerings, whereas here he explains that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, not Rabbi Yehuda HaNasi.
וקשיא דריש לקיש אדריש לקיש דכיון דאמר ריש לקיש דר׳ סבר דידיעת ספק מחלקת לחטאות אמאי מוקים הא דשבילין דחייב כר׳ ישמעאל לוקמה כרבי:
וכן קשיא [קשה] מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש, שאמר לענין אכילת חלב, שלדעת רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות.
And likewise it is difficult with regard to the apparent contradiction between the statement of Reish Lakish earlier and the statement of Reish Lakish here. Reish Lakish previously stated that Rabbi Yehuda HaNasi maintains that uncertain knowledge divides unwitting transgressions to render one obligated to bring separate sin offerings, whereas here he explains that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, not Rabbi Yehuda HaNasi.
הכל
(7) בִּשְׁלָמָא דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר״י אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא כָּאן עָשׂוּ אֲבָל בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לָא.
The Gemara comments: Granted, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult. One can answer that when he said: Here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, he meant specifically here, but with regard to the entire Torah it is not considered like full knowledge.
The Gemara comments: Granted, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult. One can answer that when he said: Here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, he meant specifically here, but with regard to the entire Torah it is not considered like full knowledge.
בשלמא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן לא קשיא – כאן גבי קדש הוא דעשו ספק ידיעה בתחלה כודאי ידיעה דידיעה תחלה דקודש ומקדש לא אשכחן בהדיא אלא מכללא אתו כדאמר ונעלם מכלל שידע הלכך כיון דלא כתיבא ידיעה בהדיא משום הכי אפילו בידיעת ספק נמי סגיא וחייב אבל בכל התורה דבהדיא כתיב ידיעה או הודע אליו משום הכי בעינן אי אית ביה ידיעה ודאי חייב אי לא לא:
ומוסיפים: בשלמא [נניח] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן לא קשיא [אינו קשה], שאפשר לדייק מדבריו כך: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה, אבל בכל התורה כולה — לא,
The Gemara comments: Granted, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult. One can answer that when he said: Here they rendered uncertain knowledge like full knowledge, he meant specifically here, but with regard to the entire Torah it is not considered like full knowledge.
הכל
(8) מַאי טַעְמָא הָכָא גַּבֵּי טוּמְאָה כְּתִיב {ויקרא ה׳:ב׳} וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא יְדִיעָה דְּאִית בַּהּ נָמֵי סָפֵק חַיָּיב קְרָא אֲבָל בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּתִיב {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח} אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אִי אִית לֵיהּ יְדִיעָה הוּא דְּמִחַיַּיב.
The Gemara asks: What is the reason that this particular case is an exception? Here, with regard to ritual impurity, it is written: “Or if anyone touch any impure thing…and it was concealed from him that he is impure” (Leviticus 5:2). This indicates that even when one has knowledge that has an uncertainty to it, the verse renders him obligated to bring an offering. But with regard to the rest of the entire Torah it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). This teaches that it is only if he has full knowledge that he is obligated to bring an offering.
The Gemara asks: What is the reason that this particular case is an exception? Here, with regard to ritual impurity, it is written: “Or if anyone touch any impure thing…and it was concealed from him that he is impure” (Leviticus 5:2). This indicates that even when one has knowledge that has an uncertainty to it, the verse renders him obligated to bring an offering. But with regard to the rest of the entire Torah it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). This teaches that it is only if he has full knowledge that he is obligated to bring an offering.
מאי טעמא [מה טעם] החילוק בדברים? הכא [כאן] לגבי טומאה כתיב [נאמר]: ״ונעלם ממנו והוא טמא״ (ויקרא ה, ב), לומר שכל שנעלם ממנו שהוא טמא, ואפילו ידיעה דאית בה נמי [שיש בה גם כן] ספק — חייב קרא [הכתוב], אבל בכל התורה כולה כתיב [נאמר]: ״או הודע אליו חטאתו״ (שם ד, כח), ומשם יש ללמוד: אי אית ליה [אם יש לו] ידיעה ברורה מתחילה הוא דמחייב [שהוא מתחייב], ולא במקרה אחר.
The Gemara asks: What is the reason that this particular case is an exception? Here, with regard to ritual impurity, it is written: “Or if anyone touch any impure thing…and it was concealed from him that he is impure” (Leviticus 5:2). This indicates that even when one has knowledge that has an uncertainty to it, the verse renders him obligated to bring an offering. But with regard to the rest of the entire Torah it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). This teaches that it is only if he has full knowledge that he is obligated to bring an offering.
הכל
(9) אֶלָּא לר״ל לְרֵישׁ לָקִישׁ קַשְׁיָא אַדְּמוֹקֵים לַהּ כר׳ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לוֹקְמַהּ כְּרַבִּי הָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דר׳ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נָמֵי לָא בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה.
But the contradiction between one statement of Reish Lakish and the other statement of Reish Lakish is difficult: Instead of interpreting the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, he should interpret it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: This is what Reish Lakish is teaching us by establishing the baraita in accordance with Rabbi Yishmael: That Rabbi Yishmael also does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering.
But the contradiction between one statement of Reish Lakish and the other statement of Reish Lakish is difficult: Instead of interpreting the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, he should interpret it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: This is what Reish Lakish is teaching us by establishing the baraita in accordance with Rabbi Yishmael: That Rabbi Yishmael also does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering.
אלא לר״ל קשיא אדמוקים להך כר׳ ישמעאל לוקמה כרבי:
הכי נמי דמצי מוקים לה כרבי:
אלא הא קמ״ל דר׳ ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה – ומאי קמ״ל מתניתין היא בשבועות דר׳ ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה:
אדמוקמת כרבי ישמעאל לוקמה כרבי – וצ״ל על כרחך דלאו כרבי ממש דאם כן בלא קשיא דריש לקיש אדר״ל מצי למפרך לוקמה כרבי ומטעם ידיעת בית רבו ומש״ה חייב דהוה ליה ידיעת בית רבו ורבי סבר שמה ידיעה אלא הכי פריך אדמוקמת ליה כרבי ישמעאל ומוקמת ליה בלא ידיעה כלל לוקמה כרבי ובידיעת מקצת כמו ידיעת ספק דסבר רבי שמה ידיעה.
אלא לריש לקיש קשיא [קשה], אדמוקים לה [עד שהוא מעמיד אותה] את הברייתא הזו, כשיטת ר׳ ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, לוקמה [שיעמיד אותה] כשיטת רבי, כפי שאמר לעיל: כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו] בדבריו, שר׳ ישמעאל נמי לא בעי [גם כן אינו צריך] ידיעה בתחלה.
But the contradiction between one statement of Reish Lakish and the other statement of Reish Lakish is difficult: Instead of interpreting the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, he should interpret it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: This is what Reish Lakish is teaching us by establishing the baraita in accordance with Rabbi Yishmael: That Rabbi Yishmael also does not require knowledge at the outset, before an unwitting transgression, in order to render one liable to bring a sin offering.
הכל
(10) הָא מַתְנִיתִין הִיא דִּתְנַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְנֶעְלַם [וְנֶעְלַם] (מִמֶּנּוּ) שְׁתֵּי פְּעָמִים לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.
The Gemara objects: But that is already taught explicitly in a mishna, as we learned (Shevuot 14b) that Rabbi Yishmael says: The verse states: “It was concealed from him” (Leviticus 5:2–3), twice. One mention of the phrase serves to render one obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness of his state of ritual impurity when he entered the Temple, and the other mention of the phrase teaches that he is obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness during which he forgot that the building he was entering while impure was the Temple. Since this is the same verse that is the source for the requirement of knowledge at the outset, evidently Rabbi Yishmael disagrees with this opinion, as he derives a different halakha from the verse.
The Gemara objects: But that is already taught explicitly in a mishna, as we learned (Shevuot 14b) that Rabbi Yishmael says: The verse states: “It was concealed from him” (Leviticus 5:2–3), twice. One mention of the phrase serves to render one obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness of his state of ritual impurity when he entered the Temple, and the other mention of the phrase teaches that he is obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness during which he forgot that the building he was entering while impure was the Temple. Since this is the same verse that is the source for the requirement of knowledge at the outset, evidently Rabbi Yishmael disagrees with this opinion, as he derives a different halakha from the verse.
דתנן ונעלם ממנו ונעלם ממנו ב׳ פעמים אחד לחייב על העלם טומאה ואחד לחייב על העלם מקדש וקדשיו – דהא מאן דבעי ידיעה בתחלה מונעלם ממנו דכתיב תרי זמני נפקא ליה כדאמר לעיל ונעלם והוא ידע ונעלם:
ונעלם כו׳ – מדאפיק הני תרי ונעלם להך דרשא אלמא לית ליה ידיעה בתחלה דידיעת טומאה דבעי בתחלה ובסוף לא מפקא אלא מהנך תרי ונעלם כדאמרן בפ״ק דשבועות (דף ד.).
הא מתניתין היא דתנן כו׳ – והקשה הרב ר׳ שמואל מווארדו״ן והיכי מוכח מהאי מתניתין דמייתי דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה לעולם אימא לך דבעי אי משום דמפיק ונעלם ונעלם לדרשא אחריתי הא חזינן רבי דסבר ידיעת בית רבו שמה ידיעה ובעי ידיעת בית רבו אע״ג דמפיק ונעלם ונעלם להעלם טומאה ולהעלם מקדש כמו הכא ומכל מקום בעי ידיעת בית רבו ממשמעות ונעלם מכלל שידע כבר ויש לומר בשלמא רבי אשכחנא בעלמא דבעי ידיעת בית רבו א״כ גבי מקדש וטומאה נמי בעי לה אבל רבי ישמעאל לא אשכחנא בשום דוכתא דבעי ידיעת בית רבו ועוד יש לומר א״כ הוה ליה למימר בהדיא ונעלם מכלל שידע כבר.
ומקשים: דבר זה אינו צריך לדיוק, הא מתניתין [הרי משנה] מפורשת היא! דתנן [ששנינו במשנה], ר׳ ישמעאל אומר: מה שנאמר בענין טומאת מקדש וקדשיו ״ונעלם ממנו״ שתי פעמים (ראה שם ה, ב—ג), בא לחייב קרבן הן על העלם טומאה שלא ידע שהוא טמא, והן על העלם מקדש, כשלא ידע שנכנס למקדש. והרי למדו מכתוב זה שצריך שתהא לו ידיעה מתחילה, ומכאן שר׳ ישמעאל אינו סבור כן!
The Gemara objects: But that is already taught explicitly in a mishna, as we learned (Shevuot 14b) that Rabbi Yishmael says: The verse states: “It was concealed from him” (Leviticus 5:2–3), twice. One mention of the phrase serves to render one obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness of his state of ritual impurity when he entered the Temple, and the other mention of the phrase teaches that he is obligated to bring a sin offering for a lapse of awareness during which he forgot that the building he was entering while impure was the Temple. Since this is the same verse that is the source for the requirement of knowledge at the outset, evidently Rabbi Yishmael disagrees with this opinion, as he derives a different halakha from the verse.
הכל
(11) אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא מִקְרָא לֵית לֵיהּ מִגְּמָרָא אִית לֵיהּ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara explains: It was necessary for Reish Lakish to state that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset, as it might enter your mind to say: Although Rabbi Yishmael has no verse from which he could derive this requirement, perhaps he has a tradition with regard to the requirement of prior knowledge. By establishing that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, Reish Lakish teaches us conclusively that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset.
The Gemara explains: It was necessary for Reish Lakish to state that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset, as it might enter your mind to say: Although Rabbi Yishmael has no verse from which he could derive this requirement, perhaps he has a tradition with regard to the requirement of prior knowledge. By establishing that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, Reish Lakish teaches us conclusively that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset.
איצטריך לאשמועינן דמהו דתימא כי לית ליה לר׳ ישמעאל ידיעה בתחלה מקראי כדאמרינן דקא מפיק להו להעלם מקדש וטומאה אבל מגמרא מסברא אית ליה קמ״ל ר״ל דלית ליה:
ומשיבים: מכל מקום איצטריך [הוצרך] ריש לקיש לומר שכך סבור ר׳ ישמעאל, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: מקרא לית ליה [מן המקרא אין לו לר׳ ישמעאל] מקור לכך, אבל מגמרא אית ליה [ממסורת יש לו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ריש לקיש שלדעתו אין צורך בידיעה מתחילה.
The Gemara explains: It was necessary for Reish Lakish to state that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset, as it might enter your mind to say: Although Rabbi Yishmael has no verse from which he could derive this requirement, perhaps he has a tradition with regard to the requirement of prior knowledge. By establishing that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, Reish Lakish teaches us conclusively that Rabbi Yishmael does not require knowledge at the outset.
הכל
(12) מתני׳ מַתְנִיתִין : חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן שָׁגַג שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת בוְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
MISHNA: If one has pieces of forbidden fat and notar before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his menstruating wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if Shabbat and Yom Kippur occurred adjacent to one another and he performed prohibited labor during the intervening twilight period and he does not know on which of the days he performed the labor, in all of these cases, Rabbi Eliezer deems the transgressor liable to bring a sin offering, as he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems the transgressor exempt, as he does not know the nature of his sin.
MISHNA: If one has pieces of forbidden fat and notar before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his menstruating wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if Shabbat and Yom Kippur occurred adjacent to one another and he performed prohibited labor during the intervening twilight period and he does not know on which of the days he performed the labor, in all of these cases, Rabbi Eliezer deems the transgressor liable to bring a sin offering, as he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems the transgressor exempt, as he does not know the nature of his sin.
שבת ויוה״כ – כגון שחל יום הכפורים באחד בשבת ועשה מלאכה בין השמשות במ״ש או על העושה מלאכה ואין ידוע מעין אי זו אב של מלאכה עשה או מעין אי זו תולדה של אב מלאכה עשה:
מתני׳ חלב ונותר לפניו – וכסבור שניהן שומן דהיתרא.
אשתו נדה ואחותו עמו בבית – בא על האחת כסבור זו אשתו וכסבור שטהורה היא ונמצא שאשתו היתה נדה ועוד ספק על איזו מהן בא.
ור׳ יהושע פוטר – מפרש בגמרא אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא.
א משנה היו חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן בשגגה ואינו יודע איזה מהן אכל, ועל כל פנים אכל אכילה אסורה שחייבים עליה חטאת. וכן היו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ושגג הוא באחת מהן ובא עליה ואינו יודע באיזה מהן שגג, או שהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה, אם בשבת או ביום הכיפורים עשה — ר׳ אליעזר מחייב חטאת, משום שבוודאי חטא, ור׳ יהושע פוטר, שהרי אינו יודע במה חטא.
MISHNA: If one has pieces of forbidden fat and notar before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his menstruating wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if Shabbat and Yom Kippur occurred adjacent to one another and he performed prohibited labor during the intervening twilight period and he does not know on which of the days he performed the labor, in all of these cases, Rabbi Eliezer deems the transgressor liable to bring a sin offering, as he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems the transgressor exempt, as he does not know the nature of his sin.
הכל
(13) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִקְצָת עָשָׂה הַיּוֹם וּמִקְצָת עָשָׂה לְמָחָר.
Rabbi Yosei said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to one who performs prohibited labor during the intervening twilight period because they concur that he is exempt, as I say: He performed part of the labor today, and he performed part of the labor the following day.
Rabbi Yosei said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to one who performs prohibited labor during the intervening twilight period because they concur that he is exempt, as I say: He performed part of the labor today, and he performed part of the labor the following day.
אמר ר׳ יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, וגם ר׳ אליעזר סבור כן, מפני שאני אומר: מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר, ואין אדם מתחייב על מקצת מלאכה.
Rabbi Yosei said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to one who performs prohibited labor during the intervening twilight period because they concur that he is exempt, as I say: He performed part of the labor today, and he performed part of the labor the following day.
הכל
(14) עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בְּשַׁבָּת עָשָׂה אִם ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גאַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.
With regard to what case did they disagree? With regard to the case of one who performs prohibited labor in the midst of the day, and he does not know whether it was on Shabbat that he performed the labor or whether it was on Yom Kippur that he performed the labor; or with regard to one who performs a prohibited labor and he does not know which labor he performed. As, in those cases Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda said: Rabbi Yehoshua would deem him exempt even from bringing a provisional guilt offering.
With regard to what case did they disagree? With regard to the case of one who performs prohibited labor in the midst of the day, and he does not know whether it was on Shabbat that he performed the labor or whether it was on Yom Kippur that he performed the labor; or with regard to one who performs a prohibited labor and he does not know which labor he performed. As, in those cases Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda said: Rabbi Yehoshua would deem him exempt even from bringing a provisional guilt offering.
על מה נחלקו? על העושה מלאכה גמורה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה, או על העושה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, כגון אם חרש או אם זרע, שר׳ אליעזר מחייב חטאת, ור׳ יהושע פוטר. אמר ר׳ יהודה: פוטרו היה ר׳ יהושע, את מי שאינו יודע במה חטא, אף מאשם תלוי.
With regard to what case did they disagree? With regard to the case of one who performs prohibited labor in the midst of the day, and he does not know whether it was on Shabbat that he performed the labor or whether it was on Yom Kippur that he performed the labor; or with regard to one who performs a prohibited labor and he does not know which labor he performed. As, in those cases Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda said: Rabbi Yehoshua would deem him exempt even from bringing a provisional guilt offering.
הכל
(15) ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמְרִים לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּיב עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם ב׳ שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
Rabbi Shimon and Rabbi Shimon Shezuri say: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from one category, e.g., he picked a grape from a vine on Shabbat and does not know which vine it was, as in that case they both agree that he is liable, since he knows the nature of his sin. With regard to what case did they disagree? With regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from two categories, e.g., he picked fruit from a tree on Shabbat and does not know whether it was from a vine or from a fig tree. As, in that case Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering, since he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems him exempt, as he does not know the nature of his sin.
Rabbi Shimon and Rabbi Shimon Shezuri say: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from one category, e.g., he picked a grape from a vine on Shabbat and does not know which vine it was, as in that case they both agree that he is liable, since he knows the nature of his sin. With regard to what case did they disagree? With regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from two categories, e.g., he picked fruit from a tree on Shabbat and does not know whether it was from a vine or from a fig tree. As, in that case Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering, since he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems him exempt, as he does not know the nature of his sin.
לא נחלקו – ר׳ אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא [ור׳ יהושע דאמר בעינן שידע במאי חטא].
על דבר שהוא משם אחד – כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט אם מזה.
שהוא חייב – שהרי ידע במה חטא איזו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא.
על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות – כגון ספק קצר ספק טחן אי נמי ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין לזו ועשה את זו דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר׳ יהושע עד שיתכוון לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא ולרבי אליעזר כיון שנתכוון לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא סגי.
ר׳ שמעון ור׳ שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על דבר שהוא משם אחד, שהוא חייב, וכגון שהיו לפניו שתי גפנים וליקט מאחת מהן בשבת בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן, שהרי הוא יודע שחטא ובאיזה דבר חטא, על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות, וכגון שהיו לפניו תאנה וגפן, וליקט מאחת מהן בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן ליקט, שר׳ אליעזר מחייב חטאת במקרה זה, שהרי נודע לו שחטא, ור׳ יהושע פוטר, שהרי לא נודע לו במה חטא.
Rabbi Shimon and Rabbi Shimon Shezuri say: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree with regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from one category, e.g., he picked a grape from a vine on Shabbat and does not know which vine it was, as in that case they both agree that he is liable, since he knows the nature of his sin. With regard to what case did they disagree? With regard to a case involving a matter where his lack of knowledge involves items from two categories, e.g., he picked fruit from a tree on Shabbat and does not know whether it was from a vine or from a fig tree. As, in that case Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering, since he certainly sinned, and Rabbi Yehoshua deems him exempt, as he does not know the nature of his sin.
הכל
(16) א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּון לִלְקוֹט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר [אָמַר ר״ש] תמיהני אם פטר בָּהּ ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ א״כ אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר {ויקרא ד׳:כ״ג} אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.:
Rabbi Yehuda said: Even if one intended to pick figs and he picked grapes, or to pick grapes and he picked figs, or to pick black figs and he picked white figs, or to pick white figs and he picked black figs, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda added: I wonder if Rabbi Yehoshua deemed him exempt in that case, as even in his opinion the person intended to perform a prohibited labor. The mishna asks: If it is so, that he is not exempt according to Rabbi Yehuda, why is it stated: “If his sin, wherein he has sinned” (Leviticus 4:23), from which it is derived that one is liable only if the object of the sin was the one that he intended? The mishna answers: This serves to exclude one who acts unawares and does not intend to perform a prohibited action at all.
Rabbi Yehuda said: Even if one intended to pick figs and he picked grapes, or to pick grapes and he picked figs, or to pick black figs and he picked white figs, or to pick white figs and he picked black figs, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda added: I wonder if Rabbi Yehoshua deemed him exempt in that case, as even in his opinion the person intended to perform a prohibited labor. The mishna asks: If it is so, that he is not exempt according to Rabbi Yehuda, why is it stated: “If his sin, wherein he has sinned” (Leviticus 4:23), from which it is derived that one is liable only if the object of the sin was the one that he intended? The mishna answers: This serves to exclude one who acts unawares and does not intend to perform a prohibited action at all.
א״ר יהודה כו׳ – בגמרא מפרש מאי פלוגתיה דרבי יהודה עלייהו.
ותמיה אני אם פטר בה – כלומר על מה פטר בה רבי יהושע הלא נתכוון על דבר האסור.
א״כ – דמתעסק כי האי גוונא חייב למה נאמר בה.
פרט למתעסק – בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל זה המתעסק באיסור חייב.
אמר ר׳ יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים בשגגה וליקט במקום זה ענבים, או נתכוון ללקט ענבים וליקט תאנים, וכן אם נתכוון ללקט תאנים שחורות וליקט לבנות, או נתכוון ללקט תאנים לבנות וליקט שחורות — ר׳ אליעזר מחייב חטאת, אם נעשה הדבר בשגגה, ור׳ יהושע פוטר. והוסיף ר׳ יהודה: תמיהני אם פטר בה ר׳ יהושע, כלומר, מדוע פטר ר׳ יהושע בכגון זה, שהרי גם לפי טענתו נתכוון לעשות מעשה שהוא אסור! ותמהים: אם כן, שאינו פוטר, למה נאמר בכתוב ״חטאתו אשר חטא בה״ (ויקרא ד, כג), ללמד שצריך שיחטא במה שהתכוון אליו? ומשיבים: פרט למתעסק בדבר אחר, שהוא מותר, ולא נתכוון כלל לעשות דבר אסור.
Rabbi Yehuda said: Even if one intended to pick figs and he picked grapes, or to pick grapes and he picked figs, or to pick black figs and he picked white figs, or to pick white figs and he picked black figs, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin offering and Rabbi Yehoshua deems him exempt. Rabbi Yehuda added: I wonder if Rabbi Yehoshua deemed him exempt in that case, as even in his opinion the person intended to perform a prohibited labor. The mishna asks: If it is so, that he is not exempt according to Rabbi Yehuda, why is it stated: “If his sin, wherein he has sinned” (Leviticus 4:23), from which it is derived that one is liable only if the object of the sin was the one that he intended? The mishna answers: This serves to exclude one who acts unawares and does not intend to perform a prohibited action at all.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא א״ר אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה נַפְשָׁךְ אִי חֵלֶב אָכַל חַיָּיב אִי נוֹתָר אָכַל חַיָּיב אִי אִשְׁתּוֹ נִדָּה בָּעַל חַיָּיב אִי אֲחוֹתוֹ בָּעַל חַיָּיב אִי בְּשַׁבָּת עָשָׂה מְלָאכָה חַיָּיב אִי ביה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה מְלָאכָה חַיָּיב.
GEMARA: With regard to the first clause of the mishna and the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Whichever way you look at it he is liable to bring a sin offering. If it was forbidden fat that he ate, he is liable; and if it was notar that he ate, he is also liable. If it was with his menstruating wife that he engaged in intercourse, he is liable; and if it was with his sister that he engaged in intercourse, he is also liable. If it was on Shabbat that he performed the forbidden labor, he is liable; and if it was on Yom Kippur that he performed the labor, he is also liable. The result of any one of these scenarios is that he is liable to bring a sin offering.
GEMARA: With regard to the first clause of the mishna and the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Whichever way you look at it he is liable to bring a sin offering. If it was forbidden fat that he ate, he is liable; and if it was notar that he ate, he is also liable. If it was with his menstruating wife that he engaged in intercourse, he is liable; and if it was with his sister that he engaged in intercourse, he is also liable. If it was on Shabbat that he performed the forbidden labor, he is liable; and if it was on Yom Kippur that he performed the labor, he is also liable. The result of any one of these scenarios is that he is liable to bring a sin offering.
ב גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה, שמי שהיו לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהם בשגגה ואינו יודע איזה מהם אכל, ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר, תניא [שנויה ברייתא] אמר ר׳ אליעזר: מה נפשך [רצונך]? אי [אם] חלב אכל — הרי הוא חייב חטאת, אי [אם] נותר אכל — חייב! וכן, אי [אם] אשתו נדה בעל — חייב חטאת, אי [אם] אחותו בעל — חייב חטאת! אי [אם] בשבת עשה מלאכה — חייב, אי [אם] ביום הכפורים עשה מלאכה — חייב!
GEMARA: With regard to the first clause of the mishna and the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: Whichever way you look at it he is liable to bring a sin offering. If it was forbidden fat that he ate, he is liable; and if it was notar that he ate, he is also liable. If it was with his menstruating wife that he engaged in intercourse, he is liable; and if it was with his sister that he engaged in intercourse, he is also liable. If it was on Shabbat that he performed the forbidden labor, he is liable; and if it was on Yom Kippur that he performed the labor, he is also liable. The result of any one of these scenarios is that he is liable to bring a sin offering.
הכל
(18) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בַּמֶּה חָטָא וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַאי בָּהּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק
Rabbi Yehoshua said to him in response: The verse states: “If his sin, which he has sinned, be known to him, he shall bring for his offering a goat, a male without blemish” (Leviticus 4:23). It is derived from the phrase: “Wherein he has sinned,” that he is not liable until it becomes known to him specifically with which item he sinned. The Gemara asks: And as for Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “Which he has sinned”? The Gemara answers: He requires it for the halakha that only one who is aware of his action is liable, as this phrase excludes one who acts unawares and inadvertently commits a transgression.
Rabbi Yehoshua said to him in response: The verse states: “If his sin, which he has sinned, be known to him, he shall bring for his offering a goat, a male without blemish” (Leviticus 4:23). It is derived from the phrase: “Wherein he has sinned,” that he is not liable until it becomes known to him specifically with which item he sinned. The Gemara asks: And as for Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “Which he has sinned”? The Gemara answers: He requires it for the halakha that only one who is aware of his action is liable, as this phrase excludes one who acts unawares and inadvertently commits a transgression.
ור׳ יהושע פוטר – משום דכתיב אשר חטא בה עד שיודע במה חטא:
פרט למתעסק – שמתעסק בהן לצורך דבר אחר ובא לידי איסור שלא בכוונה:
גמ׳ מבעי ליה פרט למתעסק – כגון נתכוון לזו ועשה אחרת. ואי קשיא אם כן דר״א אית ליה דרב נחמן האי בה דדריש ר׳ אליעזר פרט למתעסק לא צריך דממלאכת מחשבת דמייתי רב נחמן מצי למילף נראה לי דר״א לית ליה דרב נחמן דדריש מלאכת מחשבת אסרה תורה דלא משמע ליה ההיא דרשא ולא מייתי דרב נחמן אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא איהו דריש כרב נחמן מלאכת מחשבת אסרה תורה.
אמר לו ר׳ יהושע: הרי הוא אומר בכתוב ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה״ (ויקרא ד, כג), לומר שאינו מביא חטאת עד שיודע לו במה בדיוק חטא. ושואלים: ור׳ אליעזר שלדעתו אינו צריך לדעת במה חטא, האי [זה] הדיוק ״בה״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך הוא לו] ללמד: פרט למתעסק, שאם עשה דבר שלא התכוון לעשותו הריהו פטור מחטאת.
Rabbi Yehoshua said to him in response: The verse states: “If his sin, which he has sinned, be known to him, he shall bring for his offering a goat, a male without blemish” (Leviticus 4:23). It is derived from the phrase: “Wherein he has sinned,” that he is not liable until it becomes known to him specifically with which item he sinned. The Gemara asks: And as for Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “Which he has sinned”? The Gemara answers: He requires it for the halakha that only one who is aware of his action is liable, as this phrase excludes one who acts unawares and inadvertently commits a transgression.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כריתות יט. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות יט., עין משפט נר מצוה כריתות יט. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות יט., הערוך על סדר הש"ס כריתות יט., רש"י כריתות יט., תוספות כריתות יט., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות יט., אסופת מאמרים כריתות יט.
Keritot 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 19a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 19a, Attributed to R. Gershom Keritot 19a, Collected from HeArukh Keritot 19a, Rashi Keritot 19a, Tosafot Keritot 19a, Steinsaltz Commentary Keritot 19a, Collected Articles Keritot 19a