1 ר׳ אליעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. הואיל (וכך) דבין כך ובין כך מצי מייתי אמרינן ליה לשני אייתי אשם תלוי ואתני. אי אכל ראשון שומן הוא אכל חלב וניהוי ליה האי אשם לכפרה ואי לא נהוי נדבה:
(1) 
ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם הִילְכָּךְ אָמְרִינַן לֵיהּ אַיְיתִי אָשָׁם תָּלוּי וְאַתְנִי אִי אָכַל רִאשׁוֹן שׁוּמָּן הוּא אָכַל חֵלֶב לֶיהֱוֵי כַּפָּרָה וְאִי לָא לֶיהֱוֵי נְדָבָה.
It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says a person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day. Therefore, we say to the second person: Volunteer and bring a provisional guilt offering, to prevent the first individual from bringing an unwarranted sin offering. And he should stipulate: If the first person ate the piece of permitted fat, that means that he himself ate the forbidden fat and consequently the offering should be an atonement for his own transgression. And if not, i.e., if the first person ate the forbidden fat and he himself committed no transgression, let it be a gift offering.
ר׳ אליעזר היא – הילכך ליכא למימר חולין לעזרה נינהו.
ואתני אי ראשון שומן אכל – ודאי השני חלב ואי אכל ודאי חלב מספקא ליהוי ליה כפרה להגין עליו עד שיודע לו ויביא חטאת ואי לא ליהוי נדבה.
ר׳ אליעזר היא, שאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. הילכך אמרינן ליה [משום כך אומרים אנו לו] לשני, אייתי [הבא] אשם תלוי ואתני [והתנה]: אי [אם] אכל ראשון שומן, ונמצא שהוא, השני, אכל חלב — ליהוי [שיהא זה] כפרה, ואי [ואם] לא, שהראשון אכל את החלב והוא אכל שומן — ליהוי [שיהיה] נדבה.
It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says a person may volunteer to bring a provisional guilt offering every day. Therefore, we say to the second person: Volunteer and bring a provisional guilt offering, to prevent the first individual from bringing an unwarranted sin offering. And he should stipulate: If the first person ate the piece of permitted fat, that means that he himself ate the forbidden fat and consequently the offering should be an atonement for his own transgression. And if not, i.e., if the first person ate the forbidden fat and he himself committed no transgression, let it be a gift offering.
הכל
(2) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן אָכַל סְפֵק חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ סְפֵק חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי כְּשֵׁם שֶׁמֵּבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת כָּךְ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.
The Sages taught in a baraita: A person unwittingly ate a piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was subsequently informed of its questionable status. He then unwittingly ate another piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was again informed of its questionable status. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that just as he would be liable to bring a sin offering for each and every one if he was later informed that they were all pieces of forbidden fat, so too, in these cases of uncertainty he must bring a provisional guilt offering for each and every one.
The Sages taught in a baraita: A person unwittingly ate a piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was subsequently informed of its questionable status. He then unwittingly ate another piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was again informed of its questionable status. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that just as he would be liable to bring a sin offering for each and every one if he was later informed that they were all pieces of forbidden fat, so too, in these cases of uncertainty he must bring a provisional guilt offering for each and every one.
ר׳ אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת – כשאכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב אכל וחזר ואכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב אכל וחזר ואכל ספק חלב ונודע לו שודאי חלב אכל כיון דבאחרונה היתה ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת וכשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת:
ונודע לו – שספק הוא.
כשם – שאם יודע לו באחרונה שכולן ודאי חלב היו ודאי ליהוי מביא חטאת על כל אחת ואחת דידיעות ספק שבינתים מחלקות לחטאות דלא הוי העלם אחת.
כך מביא אשם תלוי על כל אחת – כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: אכל ספק חלב בשגגה ונודע לו שאכל ספק חלב, ושוב אכל ספק חלב ונודע לו — רבי אומר, אומר אני: כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת, אם היה מתברר שוודאי חלב אכל — כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת מחתיכות הספק שנודע לו שאכל.
The Sages taught in a baraita: A person unwittingly ate a piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was subsequently informed of its questionable status. He then unwittingly ate another piece of fat about which it was uncertain whether it was forbidden fat or permitted fat, and he was again informed of its questionable status. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that just as he would be liable to bring a sin offering for each and every one if he was later informed that they were all pieces of forbidden fat, so too, in these cases of uncertainty he must bring a provisional guilt offering for each and every one.
הכל
(3) רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה ור׳ וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אאֵין מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:י״ח} עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג אֲפִילּוּ עַל שְׁגָגוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָת.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda; Rabbi Elazar; and Rabbi Shimon all say: He is obligated to bring only one provisional guilt offering, as it is stated: “And the priest shall make atonement for him concerning the unwitting error which he committed unwittingly and he shall be forgiven” (Leviticus 5:18). It is derived from the verse’s double mention of his unwitting status, for which he is liable to bring one offering, that a person is obligated to bring only one offering even for many unwitting sins, despite the fact that he was informed of the uncertainty in between each instance of consumption.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda; Rabbi Elazar; and Rabbi Shimon all say: He is obligated to bring only one provisional guilt offering, as it is stated: “And the priest shall make atonement for him concerning the unwitting error which he committed unwittingly and he shall be forgiven” (Leviticus 5:18). It is derived from the verse’s double mention of his unwitting status, for which he is liable to bring one offering, that a person is obligated to bring only one offering even for many unwitting sins, despite the fact that he was informed of the uncertainty in between each instance of consumption.
ר׳ יוסי בר׳ יהודה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: אין מביא אלא אשם תלוי אחד, שנאמר: ״והביא איל תמים... וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג״ (ויקרא ה, יח), וכפל הלשון בא ללמד — אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא אחת.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda; Rabbi Elazar; and Rabbi Shimon all say: He is obligated to bring only one provisional guilt offering, as it is stated: “And the priest shall make atonement for him concerning the unwitting error which he committed unwittingly and he shall be forgiven” (Leviticus 5:18). It is derived from the verse’s double mention of his unwitting status, for which he is liable to bring one offering, that a person is obligated to bring only one offering even for many unwitting sins, despite the fact that he was informed of the uncertainty in between each instance of consumption.
הכל
(4) אָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא כָּאן שָׁנָה רַבִּי יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת.
With regard to Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the baraita, Rabbi Zeira says: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught a principle with regard to the obligation to bring sin offerings for several unwitting transgressions: Knowledge of the questionable status of an uncertain case prior to each subsequent transgression divides them into obligations to bring multiple sin offerings when one later learns that he definitely committed unwitting transgressions. In the case of the baraita, as he was informed prior to each instance of consumption of the uncertain status of the fat he ate before his subsequent consumption of uncertain fat, he is obligated to bring a sin offering for each instance of consumption if he later discovers he actually sinned.
With regard to Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the baraita, Rabbi Zeira says: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught a principle with regard to the obligation to bring sin offerings for several unwitting transgressions: Knowledge of the questionable status of an uncertain case prior to each subsequent transgression divides them into obligations to bring multiple sin offerings when one later learns that he definitely committed unwitting transgressions. In the case of the baraita, as he was informed prior to each instance of consumption of the uncertain status of the fat he ate before his subsequent consumption of uncertain fat, he is obligated to bring a sin offering for each instance of consumption if he later discovers he actually sinned.
כאן שנה ר׳ ידיעות ספק מחלקות לחטאות – אע״ג דידיעות ראשונות ידיעת ספק הוו כיון דאחרונה ידיעה ודאי הויא הנהו ראשונה דספק מחלקות נמי לחטאות ולהכי קאמר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת:
ורבא אמר ידיעת ספק אין מחלקת לחטאות כלל – אלא הכי קאמר הכי קתני כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי בעלמא בין כל אחת ואחת מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם היתה לו ידיעת ספק מש״ה מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אבל לא חטאות:
אמר ר׳ זירא, כאן שנה רבי, כלומר, ממה ששנינו: אכל ספק חלב ונודע לו... כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת, יש ללמוד שידיעות ספק מחלקות לחטאות, שלמרות שלא נודע לו בוודאות שחטא בין אכילה לאכילה, אלא ספק היה בידו, אם מתברר לו לבסוף שאכן חטא — מביא חטאת על כל שגגה ושגגה.
With regard to Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the baraita, Rabbi Zeira says: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught a principle with regard to the obligation to bring sin offerings for several unwitting transgressions: Knowledge of the questionable status of an uncertain case prior to each subsequent transgression divides them into obligations to bring multiple sin offerings when one later learns that he definitely committed unwitting transgressions. In the case of the baraita, as he was informed prior to each instance of consumption of the uncertain status of the fat he ate before his subsequent consumption of uncertain fat, he is obligated to bring a sin offering for each instance of consumption if he later discovers he actually sinned.
הכל
(5) רָבָא אָמַר אֵין יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת אֶלָּא הָכִי קָתָנֵי בכְּשֵׁם שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה וַדַּאי מֵבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת כָּךְ אִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעַת סָפֵק מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.
Rava says: Knowledge of uncertainty prior to each possible transgression does not divide them into obligations to bring multiple sin offerings. Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of consumption that the piece he ate was prohibited before eating each subsequent piece he would have been liable to bring a sin offering for each and every one, so too, if he had knowledge of the uncertain status of the piece he ate before eating each subsequent piece, he is obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. According to Rava, uncertain knowledge does not divide the unwitting transgressions to the extent that one is obligated to bring multiple sin offerings. Only definite knowledge renders one liable to bring multiple sin offerings.
Rava says: Knowledge of uncertainty prior to each possible transgression does not divide them into obligations to bring multiple sin offerings. Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of consumption that the piece he ate was prohibited before eating each subsequent piece he would have been liable to bring a sin offering for each and every one, so too, if he had knowledge of the uncertain status of the piece he ate before eating each subsequent piece, he is obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. According to Rava, uncertain knowledge does not divide the unwitting transgressions to the extent that one is obligated to bring multiple sin offerings. Only definite knowledge renders one liable to bring multiple sin offerings.
רבא אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות, אלא רק ידיעה ודאית. אלא הכי קתני [כך הוא שונה]: כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי, שנודע לו חטאו בין אכילה לאכילה — מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק, שנודע לו שחטא בספק — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
Rava says: Knowledge of uncertainty prior to each possible transgression does not divide them into obligations to bring multiple sin offerings. Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of consumption that the piece he ate was prohibited before eating each subsequent piece he would have been liable to bring a sin offering for each and every one, so too, if he had knowledge of the uncertain status of the piece he ate before eating each subsequent piece, he is obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. According to Rava, uncertain knowledge does not divide the unwitting transgressions to the extent that one is obligated to bring multiple sin offerings. Only definite knowledge renders one liable to bring multiple sin offerings.
הכל
(6) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דִּידִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יְדִיעוֹת [ספק] אֵין מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת וְחַטָּאת אַחַת מֵבִיא אַמַּאי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.
Abaye said to Rava: And you? Do you not hold that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression divides them with regard to the obligation to bring sin offerings for each one? As, if it enters your mind to say that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression does not divide them with regard to multiple sin offerings, and therefore one brings only one sin offering, why does Rabbi Yehuda HaNasi rule that he brings a provisional guilt offering for each and every one, when he had knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption?
Abaye said to Rava: And you? Do you not hold that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression divides them with regard to the obligation to bring sin offerings for each one? As, if it enters your mind to say that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression does not divide them with regard to multiple sin offerings, and therefore one brings only one sin offering, why does Rabbi Yehuda HaNasi rule that he brings a provisional guilt offering for each and every one, when he had knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption?
ואת לא תסברא דידיעת ספק מחלקת לחטאות – אלא סבירא לך דידיעת ספק אינה מחלקת לחטאות וחטאת אחת מביא על ידיעה אחרונה ודאית א״כ אמאי מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת והתניא כללו כו׳:
אמר ליה [לו] אביי: ואת לא תסברא [וכי אתה אינך סבור] שידיעות ספק מחלקות לחטאות? דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שידיעות ספק אין מחלקות לחטאות, וחטאת אחת מביא על הכל, אמאי [מדוע] מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת?
Abaye said to Rava: And you? Do you not hold that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression divides them with regard to the obligation to bring sin offerings for each one? As, if it enters your mind to say that knowledge of uncertainty prior to committing each transgression does not divide them with regard to multiple sin offerings, and therefore one brings only one sin offering, why does Rabbi Yehuda HaNasi rule that he brings a provisional guilt offering for each and every one, when he had knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption?
הכל
(7) וְהָתַנְיָא כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כֹּל שֶׁחֲלוּקִין בְּחַטָּאוֹת חֲלוּקִין בַּאֲשָׁמוֹת.
After all, isn’t it taught in a baraita: The principle with regard to the matter is as follows: In any case where separate transgressions are divided for the purpose of determining liability to bring multiple sin offerings, they are also considered divided for the purpose of determining liability to bring multiple provisional guilt offerings in cases of uncertainty. If one does not bring several sin offerings in a case of definite transgression, he is not obligated to bring several provisional guilt offerings in a case of uncertainty either.
After all, isn’t it taught in a baraita: The principle with regard to the matter is as follows: In any case where separate transgressions are divided for the purpose of determining liability to bring multiple sin offerings, they are also considered divided for the purpose of determining liability to bring multiple provisional guilt offerings in cases of uncertainty. If one does not bring several sin offerings in a case of definite transgression, he is not obligated to bring several provisional guilt offerings in a case of uncertainty either.
והתניא כל שחלוקות כו׳ – ואף על גב דר׳ יהודה קאמר לה לעיל (דף טו:) מכל מקום לא משמע דפליג עליה רבי בהא לרבי יוסי ברבי יהודה הכי פירושו כל שחלוקות לחטאות כגון חלב ודם פיגול ונותר חלוקין לאשמות דצריך להביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אבל בידיעה לא קמיירי וגם לרבא הכי פירושו כל שחלוקות לחטאות בידיעת ודאי חלוקות לאשמות בידיעת ספק.
והתניא [והרי שנויה ברייתא], כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות — חלוקין באשמות! אלא מכאן אתה מסיק כי כשם שידיעות הספק מחלקות לאשמות — כך הן מחלקות לחטאות!
After all, isn’t it taught in a baraita: The principle with regard to the matter is as follows: In any case where separate transgressions are divided for the purpose of determining liability to bring multiple sin offerings, they are also considered divided for the purpose of determining liability to bring multiple provisional guilt offerings in cases of uncertainty. If one does not bring several sin offerings in a case of definite transgression, he is not obligated to bring several provisional guilt offerings in a case of uncertainty either.
הכל
(8) אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי וּלְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת אֶלָּא מֵעַתָּה אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב לִפְנֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּכְזַיִת חֵלֶב אַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים ויוה״כ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּמְקוֹם אָשָׁם תָּלוּי קָאֵי הָכִי נָמֵי דְּמֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
Rava bar Ḥanan said to Abaye: And according to you, that you said knowledge of uncertainty prior to each transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, if that is so, what would you say about the following case: Someone ate an olive-bulk of forbidden fat before Yom Kippur and another olive-bulk of forbidden fat after Yom Kippur. Since Yom Kippur itself stands in place of a provisional guilt offering, i.e., it atones for any prior uncertain transgression, if he later learned that both pieces were in fact forbidden fat, would you say that so too, Yom Kippur divides the two actions and that he is obligated to bring two sin offerings?
Rava bar Ḥanan said to Abaye: And according to you, that you said knowledge of uncertainty prior to each transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, if that is so, what would you say about the following case: Someone ate an olive-bulk of forbidden fat before Yom Kippur and another olive-bulk of forbidden fat after Yom Kippur. Since Yom Kippur itself stands in place of a provisional guilt offering, i.e., it atones for any prior uncertain transgression, if he later learned that both pieces were in fact forbidden fat, would you say that so too, Yom Kippur divides the two actions and that he is obligated to bring two sin offerings?
אלא מעתה אכל כזית חלב לפני יוה״כ כזית אחר לאחר יוה״כ בהעלם אחד:
ויוה״כ במקום אשם תלוי – כדתנן בפירקין בתרא חייבי אשמות תלויין אחר יוה״כ פטורין וכיון דבמקום אשם תלוי קאי האי יוה״כ הוי כידיעת ספק הכי נמי כיון דאמרת דידיעת ספק מחלקת הכי נמי דמביא ב׳ חטאות אמאי:
אלא מעתה אכל כזית חלב קודם יום הכיפורים וכזית חלב לאחר יום הכיפורים – ושניהם בהעלם אחת.
במקום אשם תלוי – כדקתני בפ׳ בתרא (לקמן כה.) חייבי אשמות תלויים שעבר עליהן יום הכיפורים א׳ והוה ליה כידיעת ספק.
אלא מעתה אכל כזית חלב לפני יוה״כ וכזית לאחר יוה״כ – דהשתא איכא שתי אשמות אכילת חלב דלפני יוה״כ כיפר יוה״כ במקום אשם ואכילת חלב דלאחר יוה״כ הביא עליו אשם והשתא איכא ב׳ אשמות הכי נמי דאם נודע לו אחר כך על שניהן שיביא שתי חטאות והא אכלם בהעלם אחת אלא לא מייתי ואם כן שמע מינה דהאי כללא כל שחלוקין כו׳ ליתא שהרי הכא איכא ב׳ אשמות וליכא כי אם חטאת אחת.
אמר ליה [לו] רבא בר חנן לאביי, ולדידך דאמרת [ולשיטתך שאתה אומר] ומסיק כי ידיעות ספק, מתוך שהן מחלקות לענין אשם תלוי הריהן מחלקות גם לחטאות, אלא מעתה, אכל בהעלם אחד כזית חלב לפני יום הכיפורים וכזית חלב אחר יום הכיפורים, שיש ביניהם חילוק לענין אשם תלוי, שהואיל ויום הכפורים במקום אשם תלוי קאי [עומד], שמי שהיה בידו ספק עבירה ועבר עליו יום הכיפורים — פטור מלהביא אשם תלוי, אם כן, על מה שאכל קודם יום הכיפורים — כיפר יום הכיפורים, ועל מה שאכל לאחריו — מביא אשם תלוי, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שאם נודע לו שוודאי חלב אכל שמביא שתי חטאות, על מה שאכל קודם יום הכיפורים ועל מה שאכל אחריו?
Rava bar Ḥanan said to Abaye: And according to you, that you said knowledge of uncertainty prior to each transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, if that is so, what would you say about the following case: Someone ate an olive-bulk of forbidden fat before Yom Kippur and another olive-bulk of forbidden fat after Yom Kippur. Since Yom Kippur itself stands in place of a provisional guilt offering, i.e., it atones for any prior uncertain transgression, if he later learned that both pieces were in fact forbidden fat, would you say that so too, Yom Kippur divides the two actions and that he is obligated to bring two sin offerings?
הכל
(9) הָא בְּהֶעְלֵם אַחַת אַכְלִינּוּן א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמַאן לֵימָא לַן דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפַּר עַל דְּלָא מִתְיְדַע לֵיהּ דִּילְמָא וְהוּא דְּמִתְיְדַע לֵיהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא הוֹדַע גוְלֹא הוֹדַע תְּנַן.
But this cannot be correct, as he ate both of them in a single lapse of awareness and there was no knowledge of sin to divide them. Rather, it stands to reason that like Yom Kippur, knowledge of uncertainty does not divide transgressions into multiple sin offering obligations. Abaye said to Rava bar Ḥanan: That case in which Yom Kippur occurred in between transgressions is not comparable to having knowledge of uncertainty between each transgression. Who shall say to us that Yom Kippur atones for sins that were unknown to him? Perhaps it atones only for sins that were known to him. Rava said to him in reply: We learned this explicitly in a mishna (Shevuot 2b): Yom Kippur atones for sins whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them.
But this cannot be correct, as he ate both of them in a single lapse of awareness and there was no knowledge of sin to divide them. Rather, it stands to reason that like Yom Kippur, knowledge of uncertainty does not divide transgressions into multiple sin offering obligations. Abaye said to Rava bar Ḥanan: That case in which Yom Kippur occurred in between transgressions is not comparable to having knowledge of uncertainty between each transgression. Who shall say to us that Yom Kippur atones for sins that were unknown to him? Perhaps it atones only for sins that were known to him. Rava said to him in reply: We learned this explicitly in a mishna (Shevuot 2b): Yom Kippur atones for sins whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them.
הא בהעלם אחד אכילינון – ובהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת:
א״ל אביי מאן לימא לן דכי מכפר יוה״כ – במקום אשם תלוי אע״ג דלא מתיידע ליה לבעלים דאכל דלמא הוא דמתיידע ליה דספק אכל הוא דמכפר והכא לא אתיידע ליה:
א״ל תרארא – עצל:
הודע ולא הודע תנן – בפרקין קמא דשבועות שאר חייבי מיתות וכריתות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה יוה״כ מכפר אע״ג דלא מיתיידע ליה:
דילמא – הא דאמרינן יום הכיפורים מכפר והוא דמתיידע ליה שספק חלב אכל.
הודע ולא הודע תנן – בפ״ק דשבועות (דף יב:) מפרש בגמרא בין שנודע לו ספקו בין שלא נודע לו ספקו קודם יום הכיפורים יוה״כ מכפר אלמא אף על גב דלא מתיידע ליה לגמרי מכפר.
אמר ליה דילמא יום הכיפורים אינו מכפר אלא אם כן הודע – ועתה יש שתי חטאות כמו שתי אשמות. אמר ליה רבא בר רב חנן תרדא רבא בר רב חנן היה חבר אביי כדאיתא פרק כיצד מברכין (ברכות דף מו).
הא [הרי] בהעלם אחת אכלינון [אכל אותם]! אלא בהכרח, לא כל מה שמחלק לענין אשמות מחלק לענין חטאות. אמר ליה [לו] אביי: ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שיום הכיפורים מכפר על ספק עבירה דלא מתידע ליה [שלא נודע לו], שאתה מניח שהוא מחלק לענין אשם תלוי? דילמא והוא דמתידע ליה [שמא מכפר רק על ספק שנודע לו], שקודם יום הכיפורים נודע לו שאכל ספק חלב! אמר ליה [לו] רבא: אין אתה יכול לומר כן, שהרי יום הכיפורים מכפר על הודע ולא הודע תנן [שנינו], ופירושו: בין אם נודע לו ספקו, ובין אם לא נודע לו ספקו! ואם כן הקושיה על הוכחתו של אביי בעינה עומדת.
But this cannot be correct, as he ate both of them in a single lapse of awareness and there was no knowledge of sin to divide them. Rather, it stands to reason that like Yom Kippur, knowledge of uncertainty does not divide transgressions into multiple sin offering obligations. Abaye said to Rava bar Ḥanan: That case in which Yom Kippur occurred in between transgressions is not comparable to having knowledge of uncertainty between each transgression. Who shall say to us that Yom Kippur atones for sins that were unknown to him? Perhaps it atones only for sins that were known to him. Rava said to him in reply: We learned this explicitly in a mishna (Shevuot 2b): Yom Kippur atones for sins whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them.
הכל
(10) אִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר חָנָן לְאַבָּיֵי מָה אִילּוּ אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב שַׁחֲרִית בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּכְזַיִת חֵלֶב בְּמִנְחָה ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָכִי נָמֵי דְּמִיחַיַּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
The Gemara cites another version of the difficulty raised against Abaye’s opinion: Some say that Rava bar Ḥanan said to Abaye: Since Yom Kippur serves to divide the two acts of consumption into two obligations, similar to knowledge of the questionable status of fat according to Abaye, what is the halakha in the following case: If one ate an olive-bulk of forbidden fat on the morning of Yom Kippur and an olive-bulk of forbidden fat in the afternoon of Yom Kippur, so too would he be obligated to bring two sin offerings? This cannot be correct, as both olive-bulks were consumed in a single lapse of awareness.
The Gemara cites another version of the difficulty raised against Abaye’s opinion: Some say that Rava bar Ḥanan said to Abaye: Since Yom Kippur serves to divide the two acts of consumption into two obligations, similar to knowledge of the questionable status of fat according to Abaye, what is the halakha in the following case: If one ate an olive-bulk of forbidden fat on the morning of Yom Kippur and an olive-bulk of forbidden fat in the afternoon of Yom Kippur, so too would he be obligated to bring two sin offerings? This cannot be correct, as both olive-bulks were consumed in a single lapse of awareness.
מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה״כ וכזית חלב במנחה הכי נמי דמחייב ב׳ חטאות – (דמייתו) דמקצת יום שבינתים דיוה״כ דמכפר עליה במקום אשם תלוי וליהוי כספק ידיעה בנתים וליחייב ב׳ חטאות וק״ל דלא דבהעלם אחד הוו:
הא דנקט חלב שחרית ביום הכיפורים ולא נקט מילתא דהיתר וחייב קרבן עבור יום הכיפורים עצמו דאסורה באכילה דאם כן צריך למינקט ככותבת שהוא שיעור אכילת יום הכיפורים ונקט שיעור זוטא ולכך נקט כזית חלב שהוא פחות.
איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר, אמר ליה [לו] רבא בר חנן לאביי: לשיטתך שידיעות ספק מחלקות לחטאות מתוך שהן מחלקות לאשמות, מה אילו אכל בהעלם אחד כזית חלב שחרית ביום הכיפורים וכזית חלב במנחה ביום הכפורים, הואיל ויום הכיפורים במקום אשם תלוי עומד, וכאילו נודע לו ספיקו באמצע, הכי נמי דמיחייב [כך גם כן תאמר שמחוייב] שתי חטאות? והלא בהעלם אחד אכל אותם! אלא מכאן שלא כל שמחלק לאשמות מחלק לחטאות, וגם לא ידיעת ספק.
The Gemara cites another version of the difficulty raised against Abaye’s opinion: Some say that Rava bar Ḥanan said to Abaye: Since Yom Kippur serves to divide the two acts of consumption into two obligations, similar to knowledge of the questionable status of fat according to Abaye, what is the halakha in the following case: If one ate an olive-bulk of forbidden fat on the morning of Yom Kippur and an olive-bulk of forbidden fat in the afternoon of Yom Kippur, so too would he be obligated to bring two sin offerings? This cannot be correct, as both olive-bulks were consumed in a single lapse of awareness.
הכל
(11) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמַאן לֵימָא לַן דיוה״כ דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כֹּל שַׁעְתָּא מְכַפַּר דִּילְמָא כּוּלֵּיהּ יוֹמָא מֵאוּרְתָּא א״ל אֲמַר לֵיהּ (רַבָּה בב״ח בַּר בַּר חַנָּה תְּרָדָא) תַּנְיָא דהֲרֵי שֶׁבָּא לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִילּוּ עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר שֶׁכׇּל הַיּוֹם מְכַפֵּר.
Abaye said to Rava bar Ḥanan: Who shall say to us that Yom Kippur provides atonement at every hour of the day? Perhaps the entire day as a single unit serves to provide atonement only when it begins, in the evening? Rabba bar bar Ḥana said to him: Fool [terada]! It is taught in a mishna (25a): With regard to one who encountered uncertainty concerning whether he performed a sin on Yom Kippur, even if it was at nightfall at the end of the day, he is exempt, as the entire day atones for uncertain sins.
Abaye said to Rava bar Ḥanan: Who shall say to us that Yom Kippur provides atonement at every hour of the day? Perhaps the entire day as a single unit serves to provide atonement only when it begins, in the evening? Rabba bar bar Ḥana said to him: Fool [terada]! It is taught in a mishna (25a): With regard to one who encountered uncertainty concerning whether he performed a sin on Yom Kippur, even if it was at nightfall at the end of the day, he is exempt, as the entire day atones for uncertain sins.
אמר ליה אביי ומנלן דיוה״כ דכל שעה ושעה מכפר דאפילו מקצת יום כלומר דליהוי ידיעת ספק דילמא לא מכפר עד דאיכא כולי יומא בלא חטא:
א״ל רבא תרארא – הרי שבאת כו׳ דאפי׳ מקצת יום מכפר ולדבריך ליחייב ב׳ חטאות וכן נמי בין אכילה לשתיה אי איפשר דלא הוה שהות פורתא וכיפר עליה ההיא פורתא דיוה״כ במקום אשם תלוי קאי וקתני אין חייב כו׳:
אמר ליה [לו] אביי בדחיה: ומאן לימא לן [ומי יאמר לנו] שיום הכפורים כל שעתא [שעה ושעה שבו] מכפר, שאתה מחלק בו בין אכילה לאכילה? דילמא כוליה יומא מאורתא [שמא כל היום כולו מכפר, מן הערב] ועד סופו! אמר ליה [לו] רבה בר בר חנה: תרדא [שוטה], תניא [שנויה משנה] מפורשת: הרי שבא לידו ספק עבירה ביום הכפורים,אפילו היה זה עם חשיכה — פטור, שכל היום מכפר, כלומר, כל שעה ושעה שבו מכפרת!
Abaye said to Rava bar Ḥanan: Who shall say to us that Yom Kippur provides atonement at every hour of the day? Perhaps the entire day as a single unit serves to provide atonement only when it begins, in the evening? Rabba bar bar Ḥana said to him: Fool [terada]! It is taught in a mishna (25a): With regard to one who encountered uncertainty concerning whether he performed a sin on Yom Kippur, even if it was at nightfall at the end of the day, he is exempt, as the entire day atones for uncertain sins.
הכל
(12) מֵתִיב רַב אִידִי בַּר אָבִין האָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת וְהָא בֵּין אֲכִילָה לִשְׁתִיָּיה אִי אֶפְשָׁר דְּלֹא הֲוָה שְׁהוּת בַּיּוֹם דְּמִתְיְידַע לֵיהּ וְכַפַּר לֵיהּ דיוה״כ דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּמְקוֹם אָשָׁם תָּלוּי קָאֵי וְקָתָנֵי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.
Rav Idi bar Avin raises another objection to Abaye’s opinion from a mishna (Yoma 81a): If one ate and drank unwittingly on Yom Kippur in one lapse of awareness, e.g., he forgot it was Yom Kippur, he is liable to bring only one sin offering. But according to Abaye he should be liable to bring two sin offerings, as between the eating and the drinking it is impossible that there was no interval of even a minimal amount of time during the day. That interval of time would allow him to gain knowledge of the possible transgression, and therefore it should serve to atone for him, as Yom Kippur stands in place of a provisional guilt offering. And yet it is taught in the mishna: He is liable to bring only one sin offering.
Rav Idi bar Avin raises another objection to Abaye’s opinion from a mishna (Yoma 81a): If one ate and drank unwittingly on Yom Kippur in one lapse of awareness, e.g., he forgot it was Yom Kippur, he is liable to bring only one sin offering. But according to Abaye he should be liable to bring two sin offerings, as between the eating and the drinking it is impossible that there was no interval of even a minimal amount of time during the day. That interval of time would allow him to gain knowledge of the possible transgression, and therefore it should serve to atone for him, as Yom Kippur stands in place of a provisional guilt offering. And yet it is taught in the mishna: He is liable to bring only one sin offering.
אכל ושתה בהעלם אחת – ביום הכיפורים.
אינו חייב אלא אחת – דשתיה בכלל אכילה.
דמתיידע ליה – כלומר אי שיעור דהוי אפשר לאודועי וכיון דאיכא שהות דיום הכיפורים בנתיים כדי ידיעה קם ליה ההוא שיעור במקום ספק ידיעה באשם תלוי.
ועוד מתיב [מקשה] רב אידי בר אבין על שיטת ר׳ זירא, שידיעות ספק מחלקות לחטאות, ממה ששנינו במשנה: מי שאכל ושתה ביום הכפורים בהעלם אחת — אינו חייב אלא חטאת אחת על האכילה ועל השתייה, שאיסור אחד הוא. והא [והרי] בין אכילה לשתייה אי אפשר דלא הוה [שלא היתה] שהות ביום דמתיידע ליה וכפר ליה [שיכול היה להיוודע לו ולכפר לו] אילו היתה לו ידיעת ספק, שהרי יום הכפורים במקום אשם תלוי קאי [עומד], וקתני [והרי הוא שונה]: אינו חייב אלא חטאת אחת.
Rav Idi bar Avin raises another objection to Abaye’s opinion from a mishna (Yoma 81a): If one ate and drank unwittingly on Yom Kippur in one lapse of awareness, e.g., he forgot it was Yom Kippur, he is liable to bring only one sin offering. But according to Abaye he should be liable to bring two sin offerings, as between the eating and the drinking it is impossible that there was no interval of even a minimal amount of time during the day. That interval of time would allow him to gain knowledge of the possible transgression, and therefore it should serve to atone for him, as Yom Kippur stands in place of a provisional guilt offering. And yet it is taught in the mishna: He is liable to bring only one sin offering.
הכל
(13) וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת לִיחַיַּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת אָמְרִי כִּי אָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי הָא רַבָּנַן הִיא.
Rav Idi bar Avin concludes his objection: And if it enters your mind that knowledge of uncertainty prior to each possible transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings for each one, this lapse of time on Yom Kippur should serve to divide his two transgressions and therefore he should be liable to bring two sin offerings. The Sages say in response: When Rabbi Zeira said that knowledge of uncertainty prior to each unwitting transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, he was clarifying the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. By contrast, this mishna, which indicates that the passage of time on Yom Kippur does not divide transgressions into obligations for separate sin offerings, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
Rav Idi bar Avin concludes his objection: And if it enters your mind that knowledge of uncertainty prior to each possible transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings for each one, this lapse of time on Yom Kippur should serve to divide his two transgressions and therefore he should be liable to bring two sin offerings. The Sages say in response: When Rabbi Zeira said that knowledge of uncertainty prior to each unwitting transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, he was clarifying the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. By contrast, this mishna, which indicates that the passage of time on Yom Kippur does not divide transgressions into obligations for separate sin offerings, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
אמרי כי אמר ר׳ זירא – ידיעת ספק מחלקת לחטאות לר׳ כדקאמר כאן שנה ר׳ והא דקתני אינו חייב אלא חטאת אחת רבנן הוא דלית להו ידיעת ספק מחלקת לחטאות:
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שידיעות ספק מחלקות לחטאות, ליחייב [שיתחייב] שתי חטאות! בתשובה לכך אמרי [אומרים]: כי [כאשר] אמר ר׳ זירא, שידיעות ספק מחלקות לחטאות — הרי זה לשיטת רבי, ואילו הא רבנן [ברייתא זו שיטת חכמים] היא, ר׳ יוסי בר׳ יהודה וחבריו, הסבורים לעיל כי ידיעת ספק אינה מחלקת גם לענין אשם תלוי.
Rav Idi bar Avin concludes his objection: And if it enters your mind that knowledge of uncertainty prior to each possible transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings for each one, this lapse of time on Yom Kippur should serve to divide his two transgressions and therefore he should be liable to bring two sin offerings. The Sages say in response: When Rabbi Zeira said that knowledge of uncertainty prior to each unwitting transgression divides them into obligations to bring separate sin offerings, he was clarifying the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. By contrast, this mishna, which indicates that the passage of time on Yom Kippur does not divide transgressions into obligations for separate sin offerings, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(14) וְהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי הִיא דְּקָתָנֵי ושָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיָיס פָּטוּר הָא חוֹמֶץ חַיָּיב.
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause of that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it follows that the first clause is also in accordance with his opinion. This is significant, as that same mishna later teaches (Yoma 81a): If on Yom Kippur one drank the salty liquid in which fish are pickled, or fish brine [morayes], he is exempt. One can infer: But if he drank vinegar he is liable.
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause of that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it follows that the first clause is also in accordance with his opinion. This is significant, as that same mishna later teaches (Yoma 81a): If on Yom Kippur one drank the salty liquid in which fish are pickled, or fish brine [morayes], he is exempt. One can infer: But if he drank vinegar he is liable.
והא מדסיפא ר׳ היא דקתני שתה ציר או מורייס פטור – דאינו עשוי לשתיה אלא לטיבול ואינו משיב את הנפש הא שתה חומץ חייב דמשיב את הנפש אלמא רישא נמי ר׳:
ומקשים: והא מדסיפא [והרי מכיון שסופה] של אותה משנה שיטת רבי היא, דקתני [שהוא שונה שם]: שתה ביום הכיפורים ציר של דגים, או מורייס (רוטב העשוי מדגים מלוחים), שטעמם מלוח מאד — פטור, שאינם עשויים לשתיה, אלא לטיבול, ונדייק מכאן: הא [אבל] אם שתה חומץ — חייב,
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause of that mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it follows that the first clause is also in accordance with his opinion. This is significant, as that same mishna later teaches (Yoma 81a): If on Yom Kippur one drank the salty liquid in which fish are pickled, or fish brine [morayes], he is exempt. One can infer: But if he drank vinegar he is liable.
הכל
(15) וּמַנִּי רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא חוֹמֶץ אֵין מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי חוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמִדְּסֵיפָא רַבִּי רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי אָמְרִי סֵיפָא רַבִּי רֵישָׁא רַבָּנַן.
And who is the tanna of the mishna? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Vinegar does not revive the spirit, i.e., it does not have the status of a beverage, and therefore one who drinks it on Yom Kippur is exempt. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that vinegar does revive the spirit and is therefore considered like a beverage. And from the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the first clause must also be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Sages say in response: That is not necessarily so, as one can say the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi whereas the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
And who is the tanna of the mishna? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Vinegar does not revive the spirit, i.e., it does not have the status of a beverage, and therefore one who drinks it on Yom Kippur is exempt. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that vinegar does revive the spirit and is therefore considered like a beverage. And from the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the first clause must also be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Sages say in response: That is not necessarily so, as one can say the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi whereas the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
ומני [ושיטת מי היא]? שיטת רבי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: ח ומץ אין משיב את הנפש, ולכן אין חייבים על שתייתו ביום הכיפורים, רבי אומר, אומר אני: חומץ משיב את הנפש. ומדסיפא [ומתוך שבסופה] שיטת רבי, רישא נמי [ראשה גם כן] שיטת רבי! בתשובה לכך אמרי [אומרים]: סיפא [סופה] שיטת רבי, רישא רבנן [ראשה כשיטת חכמים].
And who is the tanna of the mishna? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Vinegar does not revive the spirit, i.e., it does not have the status of a beverage, and therefore one who drinks it on Yom Kippur is exempt. Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that vinegar does revive the spirit and is therefore considered like a beverage. And from the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the first clause must also be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Sages say in response: That is not necessarily so, as one can say the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi whereas the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(16) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא אָכַל הַיּוֹם אָכַל לְמָחָר נֶהֱנָה הַיּוֹם נֶהֱנָה לְמָחָר אָכַל הַיּוֹם נֶהֱנָה לְמָחָר נֶהֱנָה הַיּוֹם אָכַל לְמָחָר וַאֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִנַּיִן שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
Rava raised another objection to Abaye from a baraita: One is obligated to bring a guilt offering for misuse of consecrated property only if he derived benefit of at least the value of one peruta from the property. If one unwittingly ate from consecrated property today and ate again tomorrow, or if he derived benefit from consecrated property today and again derived benefit tomorrow, or if he ate from the property today and derived benefit from it tomorrow, or if he derived benefit from it today and ate from it tomorrow, even if the time between them was as long as from now until three years later, from where is it derived that they combine with each other to amount to one peruta-worth of benefit and thereby render him obligated to bring a guilt offering?
Rava raised another objection to Abaye from a baraita: One is obligated to bring a guilt offering for misuse of consecrated property only if he derived benefit of at least the value of one peruta from the property. If one unwittingly ate from consecrated property today and ate again tomorrow, or if he derived benefit from consecrated property today and again derived benefit tomorrow, or if he ate from the property today and derived benefit from it tomorrow, or if he derived benefit from it today and ate from it tomorrow, even if the time between them was as long as from now until three years later, from where is it derived that they combine with each other to amount to one peruta-worth of benefit and thereby render him obligated to bring a guilt offering?
אכל היום – מהקדש אכל למחר מהקדש או נהנה מהקדש היום ונהנה למחר או אכל היום ונהנה למחר או למפרע ואפי׳ מיכן ועד ג׳ שנים שלא השלים לשוה פרוטה עד ג׳ שנים:
מנין שמצטרפין זה עם זה – לפרוטה ולמעילה ת״ל תמעול מעל ריבה:
איתיביה [הקשה לו] רבא לשיטת ר׳ זירא, שידיעת ספק מחלקת, ממה ששנינו לענין מעילה: אכל היום משל הקדש בשגגה, וחזר ואכל למחר, או נהנה היום משל הקדש (בדבר שאינו בר אכילה) ושוב נהנה למחר, וכן אכל היום ונהנה למחר, או נהנה היום ואכל למחר, ואפילו נעשה הדבר מכאן ועד שלש שנים, מנין שהן מצטרפין זה עם זה לשווה פרוטה, לחייבו בקרבן מעילה?
Rava raised another objection to Abaye from a baraita: One is obligated to bring a guilt offering for misuse of consecrated property only if he derived benefit of at least the value of one peruta from the property. If one unwittingly ate from consecrated property today and ate again tomorrow, or if he derived benefit from consecrated property today and again derived benefit tomorrow, or if he ate from the property today and derived benefit from it tomorrow, or if he derived benefit from it today and ate from it tomorrow, even if the time between them was as long as from now until three years later, from where is it derived that they combine with each other to amount to one peruta-worth of benefit and thereby render him obligated to bring a guilt offering?
הכל
(17) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ט״ו} תִּמְעוֹל מַעַל רִיבָּה וְאַמַּאי הָא כַּיפַּר עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים.
The baraita answers that the verse states: “If anyone commits a misuse [tim’ol ma’al]” (Leviticus 5:15). The double verb [tim’ol ma’al] extended the obligation to bring a guilt offering for misuse of consecrated property to a case where the value of individual instances of misuse at different times amount to a total of one peruta. Rava concludes his objection: But why should that be the halakha according to Abaye, who maintains that knowledge of uncertainty, and similarly the day of Yom Kippur, which has the same effect as a provisional guilt offering, divides his actions into separate entities? When the second misuse occurs after Yom Kippur, isn’t his sin atoned for by Yom Kippur? Since his acts of possible transgression are divided, how can they combine to the value of one peruta?
The baraita answers that the verse states: “If anyone commits a misuse [tim’ol ma’al]” (Leviticus 5:15). The double verb [tim’ol ma’al] extended the obligation to bring a guilt offering for misuse of consecrated property to a case where the value of individual instances of misuse at different times amount to a total of one peruta. Rava concludes his objection: But why should that be the halakha according to Abaye, who maintains that knowledge of uncertainty, and similarly the day of Yom Kippur, which has the same effect as a provisional guilt offering, divides his actions into separate entities? When the second misuse occurs after Yom Kippur, isn’t his sin atoned for by Yom Kippur? Since his acts of possible transgression are divided, how can they combine to the value of one peruta?
ואמאי – מצטרפין לחייבו קרבן מעילה הא הוה יוה״כ בנתיים וכיפר עליה יוה״כ במקום אשם תלוי וליהוי כספק ידיעה ונימא דספק ידיעה מחלקת ולא מצטרף איסורא ולא ליחייב קרבן מעילה:
הא כפר עליו יוה״כ – שבינתים על חצי שיעור קמא ואי ידיעות ספק מחלקות הא הוה יוה״כ כידיעת ספק ואמאי מצטרפין.
תלמוד לומר: ״תמעל מעל״ (ויקרא ה, טו) — ריבה. ואם ידיעת ספק מחלקת, אמאי [מדוע] הם מצטרפים? הא [הרי] כיפר עליה [עליו] יום הכפורים, שהיה בתוך שלוש השנים הללו, שהרי דינו של יום הכיפורים כאשם תלוי!
The baraita answers that the verse states: “If anyone commits a misuse [tim’ol ma’al]” (Leviticus 5:15). The double verb [tim’ol ma’al] extended the obligation to bring a guilt offering for misuse of consecrated property to a case where the value of individual instances of misuse at different times amount to a total of one peruta. Rava concludes his objection: But why should that be the halakha according to Abaye, who maintains that knowledge of uncertainty, and similarly the day of Yom Kippur, which has the same effect as a provisional guilt offering, divides his actions into separate entities? When the second misuse occurs after Yom Kippur, isn’t his sin atoned for by Yom Kippur? Since his acts of possible transgression are divided, how can they combine to the value of one peruta?
הכל
(18) אָמְרִי כִּי מְכַפַּר יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל אִיסּוּרָא עַל מָמוֹנָא לָא מְכַפַּר.
The Sages say in response: When does Yom Kippur atone for sins? Only with regard to ritual prohibitions. But it does not atone with regard to monetary matters. Misuse of consecrated property entails a monetary obligation to restore the value of the principal with the addition of one-fifth. Since Yom Kippur does not exempt one from the monetary obligation entailed by a sin, the two acts of misuse combine to render one obligated to bring a guilt offering.
The Sages say in response: When does Yom Kippur atone for sins? Only with regard to ritual prohibitions. But it does not atone with regard to monetary matters. Misuse of consecrated property entails a monetary obligation to restore the value of the principal with the addition of one-fifth. Since Yom Kippur does not exempt one from the monetary obligation entailed by a sin, the two acts of misuse combine to render one obligated to bring a guilt offering.
אמרי משום הכי מצטרף דלא מכפר עליה יוה״כ דכי מכפר על איסורא על ממונא לא מכפר – ואכל היום ואכל למחר ממונא הוי דמחויב קרן וחומש ואשם ואממונא לא מכפר:
ובתשובה לכך אמרי [אומרים]: כי [כאשר] מכפר יום הכפורים הרי זה על דבר שהוא איסורא [איסור] בלבד, על ממונא [ממון] יום הכפורים לא מכפר, והרי המעילה היא גם חיוב ממון.
The Sages say in response: When does Yom Kippur atone for sins? Only with regard to ritual prohibitions. But it does not atone with regard to monetary matters. Misuse of consecrated property entails a monetary obligation to restore the value of the principal with the addition of one-fifth. Since Yom Kippur does not exempt one from the monetary obligation entailed by a sin, the two acts of misuse combine to render one obligated to bring a guilt offering.
הכל
(19) וְאִיבָּעֵית אֵימָא כִּי מְכַפַּר יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל כּוּלֵּיהּ שִׁיעוּרָא עַל פַּלְגָא דְּשִׁיעוּרָא לָא מְכַפַּר.
The Gemara suggests another answer. If you wish, say instead: When does Yom Kippur atone for sins? It atones for sins only if they were committed in their full measure, but it does not atone for sins that one transgressed only by half of their full measure. Consequently, Yom Kippur does not atone for misuse of consecrated property of the value of less than one peruta, which is why the two acts of misuse combine.
The Gemara suggests another answer. If you wish, say instead: When does Yom Kippur atone for sins? It atones for sins only if they were committed in their full measure, but it does not atone for sins that one transgressed only by half of their full measure. Consequently, Yom Kippur does not atone for misuse of consecrated property of the value of less than one peruta, which is why the two acts of misuse combine.
ואב״א כי מכפר יוה״כ אכולה שיעורא כגון אכל כזית חלב לפני יוה״כ והכא פחות מחצי פרוטה ופחות מחצי זית אכל לפני יוה״כ הילכך לא מכפר:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי [כאשר] מכפר יום הכפורים הרי זה על כוליה שיעורא [שיעור שלם], על פלגא דשיעורא [חצי שיעור] לא מכפר.
The Gemara suggests another answer. If you wish, say instead: When does Yom Kippur atone for sins? It atones for sins only if they were committed in their full measure, but it does not atone for sins that one transgressed only by half of their full measure. Consequently, Yom Kippur does not atone for misuse of consecrated property of the value of less than one peruta, which is why the two acts of misuse combine.
הכל
(20) וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רַבִּי יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין יְדִיעוֹת סָפֵק מְחַלְּקוֹת לְחַטָּאוֹת.
§ The Gemara cites the opinions of other amora’im with regard to this matter. Similarly, like Rabbi Zeira, Reish Lakish says: Here, in his statement in the baraita above, Rabbi Yehuda HaNasi taught that knowledge of uncertain status prior to each possible transgression divides them into separate obligations to bring sin offerings for each one. And like Rava, Rabbi Yoḥanan disagrees and says: Knowledge of uncertainty does not divide them into obligations to bring separate sin offerings.
§ The Gemara cites the opinions of other amora’im with regard to this matter. Similarly, like Rabbi Zeira, Reish Lakish says: Here, in his statement in the baraita above, Rabbi Yehuda HaNasi taught that knowledge of uncertain status prior to each possible transgression divides them into separate obligations to bring sin offerings for each one. And like Rava, Rabbi Yoḥanan disagrees and says: Knowledge of uncertainty does not divide them into obligations to bring separate sin offerings.
ב ושבים לברייתא ששנינו בה: אכל ספק חלב ונודע לו, ושוב אכל ספק חלב ונודע לו, כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת — כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. וכפי שאמר ר׳ זירא לעיל, כן אמר ריש לקיש, כאן שנה רבי: ידיעות ספק מחלקות לחטאות. רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות,
§ The Gemara cites the opinions of other amora’im with regard to this matter. Similarly, like Rabbi Zeira, Reish Lakish says: Here, in his statement in the baraita above, Rabbi Yehuda HaNasi taught that knowledge of uncertain status prior to each possible transgression divides them into separate obligations to bring sin offerings for each one. And like Rava, Rabbi Yoḥanan disagrees and says: Knowledge of uncertainty does not divide them into obligations to bring separate sin offerings.
הכל
(21) אֶלָּא הָכִי קָתָנֵי כְּשֵׁם שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה וַדַּאי מֵבִיא עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת כָּךְ אִם הָיְתָה לוֹ יְדִיעַת סָפֵק מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת.
Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of unwitting consumption he would bring a sin offering for each and every one, so too, if he had had knowledge of the uncertainty of each piece prior to his subsequent instance of unwitting consumption he would be obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. But knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption does not render him obligated to bring multiple sin offerings if he later finds out they were all definitely prohibited.
Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of unwitting consumption he would bring a sin offering for each and every one, so too, if he had had knowledge of the uncertainty of each piece prior to his subsequent instance of unwitting consumption he would be obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. But knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption does not render him obligated to bring multiple sin offerings if he later finds out they were all definitely prohibited.
אלא הכי קתני [כך הוא שונה]: כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי ביניהן, שאכל חלב בשגגה — מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is teaching in the baraita: Just as if he had had definite knowledge prior to each instance of unwitting consumption he would bring a sin offering for each and every one, so too, if he had had knowledge of the uncertainty of each piece prior to his subsequent instance of unwitting consumption he would be obligated to bring a provisional guilt offering for each and every one. But knowledge of uncertainty prior to each instance of consumption does not render him obligated to bring multiple sin offerings if he later finds out they were all definitely prohibited.
הכל
(22) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ דְּקָא תָלֵי לְאָשָׁם בְּחַטָּאת אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ חַטָּאת בְּאָשָׁם מִיבַּעְיָא לֵיהּ קַשְׁיָא.
The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Yoḥanan, this is why the baraita is formulated in a manner that indicates the halakha of a provisional guilt offering is dependent upon the halakhot governing the sin offering. Just as knowledge of an unwitting transgression renders one liable to bring a sin offering, so too, knowledge of uncertainty renders one liable to bring a provisional guilt offering. But according to Reish Lakish, the baraita should have taught that the halakha of a sin offering is dependent upon the knowledge of uncertainty necessary to render one liable to bring a provisional guilt offering, rather than the other way around. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult.
The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Yoḥanan, this is why the baraita is formulated in a manner that indicates the halakha of a provisional guilt offering is dependent upon the halakhot governing the sin offering. Just as knowledge of an unwitting transgression renders one liable to bring a sin offering, so too, knowledge of uncertainty renders one liable to bring a provisional guilt offering. But according to Reish Lakish, the baraita should have taught that the halakha of a sin offering is dependent upon the knowledge of uncertainty necessary to render one liable to bring a provisional guilt offering, rather than the other way around. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult.
בשלמא לר׳ יוחנן – דמוקים לה דהוה ליה ידיעות ודאי בין כל אחת ואחת:
היינו דקא תלי – ליה ר׳ בברייתא לאשם בחטאות דכשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כשיש ידיעה ודאי בינתיים כך מביא אשם תלוי על כל אחת כשיש ספק ידיעה בינתיים:
אלא לריש לקיש – דאמר דשנה ר׳ דידיעת ספק מחלקת לחטאות כדאמרן כשהי׳ ידיעת ספק בינתיים וידיעה ודאי בסוף חטאת באשם איבעי ליה למיתלא דבספק ידיעות פשיטא לן דמביא אשם תלוי על כל אחת ואחת והכי איבעי ליה למימר כשם שמביא אשם תלוי על כל ספק ידיעה כך מביא חטאת על כל ספק ידיעה כיון דידיעת ודאי היה בסוף הואיל וסבירא ליה דידיעת ספק מחלקת לחטאות קשיא:
היינו דתלי לאשם בחטאת – דכשם שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים היתה מחלקת לחטאות דכתיב (ויקרא ה) או הודע אליו חטאתו כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות ומביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אלא לריש לקיש חטאת באשם איבעי ליה למיתלי כשם שידיעת ספק מחלקת לאשמות כך מחלקת לחטאות ולכשיודע לו באחרונה יביא חטאת על כל אחת ואחת דהא עיקר ידיעת ספק באשם כתיבא.
ומעירים: בשלמא [נניח] לשיטת רבי יוחנן, היינו [זהו] דקא תלי [שהוא תולה] לאשם בחטאת, שכשם שידיעה ודאית מחלקת בחטאת, כך ידיעת ספק מחלקת באשם. אלא לדברי ריש לקיש, חטאת באשם מיבעיא ליה [היה צריך לו לתלות], שכשם שידיעת ספק מחלקת לחיוב אשם תלוי — כך היא מחלקת לענין חיוב חטאת! ואומרים: אכן, קשיא [קשה הדבר].
The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Yoḥanan, this is why the baraita is formulated in a manner that indicates the halakha of a provisional guilt offering is dependent upon the halakhot governing the sin offering. Just as knowledge of an unwitting transgression renders one liable to bring a sin offering, so too, knowledge of uncertainty renders one liable to bring a provisional guilt offering. But according to Reish Lakish, the baraita should have taught that the halakha of a sin offering is dependent upon the knowledge of uncertainty necessary to render one liable to bring a provisional guilt offering, rather than the other way around. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult.
הכל
(23) וְרָמֵי דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳ אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרָמֵי דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּתַנְיָא זשְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְלֹא נִכְנַס בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב.
And the Gemara raises a contradiction from one statement of Rabbi Yoḥanan to another statement of Rabbi Yoḥanan, and it likewise raises a contradiction from one statement of Reish Lakish to another statement of Reish Lakish. As it is taught in a baraita: There are two paths: one is ritually impure due to a corpse that is buried there and the other one is ritually pure, and it is unknown which path is which. If an individual walked on the first path and did not yet enter the Temple, and then he walked on the second path and afterward unwittingly entered the Temple, being that he certainly contracted ritual impurity after walking down both paths he is liable to bring a sliding-scale offering for entering the Temple in a state of ritual impurity.
And the Gemara raises a contradiction from one statement of Rabbi Yoḥanan to another statement of Rabbi Yoḥanan, and it likewise raises a contradiction from one statement of Reish Lakish to another statement of Reish Lakish. As it is taught in a baraita: There are two paths: one is ritually impure due to a corpse that is buried there and the other one is ritually pure, and it is unknown which path is which. If an individual walked on the first path and did not yet enter the Temple, and then he walked on the second path and afterward unwittingly entered the Temple, being that he certainly contracted ritual impurity after walking down both paths he is liable to bring a sliding-scale offering for entering the Temple in a state of ritual impurity.
הלך בראשון ולא נכנס למקדש והלך בשני ואח״כ נכנס למקדש חייב קרבן על כל הטומאה דממה נפשך טמא הוא דבשתיהם הלך:
אחד טמא ואחד טהור – ואין ידוע איזה טמא ואיזה טהור.
ולא נכנס – למקדש.
בשני ונכנס – למקדש.
חייב – על ביאת מקדש דממה נפשך איכא ידיעה ודאית וטמא הוא שהרי הלך בשתיהן.
ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן, ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש. דתניא [ששנויה ברייתא]: היו שני שבילין בדרכו למקדש, אחד מהם היה טמא, שקבור שם מת, ואחד טהור, ואינו יודע איזה מהם טמא ואיזה טהור, והלך בראשון ולא נכנס למקדש, ואחר כך הלך בשני ונכנס למקדש בשגגה — הרי זה חייב קרבן חטאת, משום שבכל אופן בוודאי נטמא.
And the Gemara raises a contradiction from one statement of Rabbi Yoḥanan to another statement of Rabbi Yoḥanan, and it likewise raises a contradiction from one statement of Reish Lakish to another statement of Reish Lakish. As it is taught in a baraita: There are two paths: one is ritually impure due to a corpse that is buried there and the other one is ritually pure, and it is unknown which path is which. If an individual walked on the first path and did not yet enter the Temple, and then he walked on the second path and afterward unwittingly entered the Temple, being that he certainly contracted ritual impurity after walking down both paths he is liable to bring a sliding-scale offering for entering the Temple in a state of ritual impurity.
הכל
(24) הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס (פָּטוּר בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס) וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב
The baraita continues: If he walked on the first path and entered the Temple he is exempt from bringing an offering. But if he then walked on the second path and afterward entered the Temple he is obligated to bring a sin offering, as he was definitely impure on one of the occasions that he entered the Temple. If he walked on the first path and entered the Temple, and subsequently went through the process of ritual purification, i.e., he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third day and again on the seventh day, and immersed, and then walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering, as he definitely entered the Temple while ritually impure, either on the first occasion or on the second.
The baraita continues: If he walked on the first path and entered the Temple he is exempt from bringing an offering. But if he then walked on the second path and afterward entered the Temple he is obligated to bring a sin offering, as he was definitely impure on one of the occasions that he entered the Temple. If he walked on the first path and entered the Temple, and subsequently went through the process of ritual purification, i.e., he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third day and again on the seventh day, and immersed, and then walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering, as he definitely entered the Temple while ritually impure, either on the first occasion or on the second.
וכן הלך בראשון ונכנס – למקדש והלך בשני ונכנס חייב נמי ממה נפשך ובטומאת מקדש וקדשיו בעינן ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתיים דכתיב בהו ונעלם ונעלם והוא ידע:
הלך בראשון ונכנס למקדש ואח״כ הוזה – ביום ג׳ ושנה בשביעי וטבל ואח״כ הלך בשני ונכנס חייב שהרי נכנס ב׳ פעמים וממה נפשך או בפעם ראשון או בפעם שני טמא היה:
אם הלך בראשון ונכנס — פטור, הלך גם בשני ונכנס — חייב, שהרי בוודאי נטמא. הלך בראשון ונכנס, והזה, שהיזו עליו ממי פרה אדומה ביום השלישי כדי להיטהר מטומאת המת, ושנה, שהיזו עליו גם ביום השביעי, וטבל, והלך בשביל השני ונכנס שוב למקדש — הרי זה חייב.
The baraita continues: If he walked on the first path and entered the Temple he is exempt from bringing an offering. But if he then walked on the second path and afterward entered the Temple he is obligated to bring a sin offering, as he was definitely impure on one of the occasions that he entered the Temple. If he walked on the first path and entered the Temple, and subsequently went through the process of ritual purification, i.e., he received the sprinkling of the ashes of the red heifer on the third day and again on the seventh day, and immersed, and then walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin offering, as he definitely entered the Temple while ritually impure, either on the first occasion or on the second.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כריתות יח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות יח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות יח:, רש"י כריתות יח:, תוספות כריתות יח:, פירוש הרב שטיינזלץ כריתות יח:, אסופת מאמרים כריתות יח:
Keritot 18b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 18b, Attributed to R. Gershom Keritot 18b, Rashi Keritot 18b, Tosafot Keritot 18b, Steinsaltz Commentary Keritot 18b, Collected Articles Keritot 18b