Chulin 39a – חולין לט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

לָא יָלְפִינַן וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר יָלְפִינַן חוּץ מִפְּנִים וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר אֲפִילּוּ בְּפָנִים נָמֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד לָא אָמְרִינַן.

we do not derive in this manner. And Rabbi Eliezer comes to say that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, and therefore the intent of the gentile invalidates non-sacred slaughter. And Rabbi Yosei comes to say that even inside the Temple, in a case where this owner has improper intent and that other person is performing the slaughter, we do not say that the intent of the owner invalidates the slaughter.

הערוך על סדר הש״סרש״יפסקי ריא״זרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך רש

רש – ^א(תענית יז: מנחות סה.) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו׳ (בבא בתרא נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהדרין כה:) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה.) ריש קטיעא ממלל פי׳ להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ׳ ראש שמו קטוע לפי שהיו״ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי׳ אסיר ואי לא א״ל רישיך והרי פי׳ אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (חולין צג) א״ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי׳ הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי״א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי׳ כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה.

א. [אנפאנג, הויפט, שפיץ.]

לא ילפינן – למימר בעלים אוסרין אלא כדכתיב קרא (תהלים קו) זבחי מתים שנזבח לעבודת כוכבים דבפנים הוא דכתיב (במדבר טו) והקריב המקריב דבעלים קרי מקריב אבל בחוץ לא אמרינן הכי.

ור״א סבר ילפינן – במה מצינו דבעלים פוסלים במחשבת עבודת כוכבים בחולין ואפילו אחר שוחט וגבי עובד כוכבים אפילו בסתמא דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים.

זה מחשב וזה עובד לא אמרינן – דהמקריב לא יחשב מקריב ממש קאמר.

הלכה ד.

א. השוחט בהמתו לע״ז, אסורה בהנאה ככל תקרובת ע״ז, ואפילו שחט לזרוק דמה לע״ז או להקטיר חלבה לע״ז, אסורה בהנאה. וכבר ביארנו כל עניין השוחט לע״ז בפרק ר׳ ישמעאל.

ואתא ר׳ יוסי למימר אפילו בפנים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ואם תאמר ואם איתא דתנא קמא ורבי אליעזר אית להו שהבעלים מפגלין, מאי קא מייתי להו ר׳ יוסי ראיה מפנים. יש לומר דר׳ יוסי מיפלג הוא דפליג עלייהו אפילו בהא, וטעמא דנפשיה קאמר, כלומר אפילו במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין על ידי העובד אני נחלק עליכם לומר שאין זה מחשב וזה עובד, בחולין לא כל שכן דפליגנא עלייכו, ויש לנו כיוצא בה לקמן בפרק המקשה (חולין סט:) גמ׳ חותך מן העובר שבמעיה אמר ר׳ יוסי והלא האומר רגלה של זו עולה. ואמרינן ר״י למאן קא מהדר, אילימא לר׳ מאיר ור׳ יהודה מי אית להו האי סברא ופרקינן דילמא רבי יוסי טעמא דנפשיה קאמר, והרבה יש בתלמוד כיוצא באלו.

וזה ביאור המשנה ולא נשלם בה ענין פסק הדברים ככל הצורך ודברים שנאמרו בגמרא להשלמת פסק ענין זה עם שאר דברים שבאו שם אלו הן:

השוחט לנכרי אפי׳ היתה בהמה של נכרי ואפי׳ שמענו עליו בפירוש שהוא מכוין בשחיטה זו להיותה לשם ע״ז או ששמענו שהוא אומר שרוצה לזרוק דמה לע״ז או להקטיר חלביה כשרה אין הכל הולך אלא אחר השוחט ואפי׳ ראינו הגוי אחר כן שזרק דמה או הקטיר חלבה לע״ז אנו אין לנו שחטה ישראל עצמו על דעת שיהא הגוי זורק דמה או מקטיר חלבה לע״ז שטת הסוגיא מוכחת שכשרה ומותרת באכילה שהרי לא נחלקו ר׳ יוחנן וריש לקיש אלא בחישב הוא בעצמו לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לע״ז שלדעת ר׳ יוחנן אסורה מדין מחשבין מעבודה לעבודה כמו שיתבאר בסמוך הא כל ששחטה על דעת שהגוי יזרוק או יקטיר נראה שמותר ומ״מ לגדולי הדור ראיתי שמפרשין אותה בחישב על דעת שיזרוק הגוי או יקטיר שאלו על דעת לזרוק הוא עצמו לא היה ריש לקיש מיקל בכך שהרי משומד לע״ז הוא ומתוך כך הם פוסקים שאף בשחט על דעת שיזרוק הגוי או יקטיר פסולה ואע״פ שאין לפירושם ראיה ושאין שטת הסוגיא מוכחת כן שהרי פי׳ השמועה ודאי בעל דעת עצמו היא וכמו שהעמידוה במסכת ע״ז באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכן שבשביעי של סנהדרין אמרו שהוא בר מיתה על מחשבה זו כמו שביארנו שם לענין פסק מיהא אני מודה להם כשהוא שוחט ברצון על כונה זו שהוא כאלו כיון הוא בעצמו אבל כל שאין כונתו בכך אע״פ ששוחט בידיעת כך מותרת כהנהו טייעי דאייתו דינרי לישראל למשחטינהו ואמרו להם דמא ותרבא לדידן בשרא ומשכא דידכו שהתירוה:

שחטה ישראל עצמו לשם ע״ז פסולה ואסורה בהנאה כזבחי מתים אפי׳ לא כיון בכך אלא בגמר שחיטה אע״פ שלא נעשה משומד בשעת שחיטה:

תוס׳ בד״ה פנים קשיא לרשב״ל כו׳ שכן אינן באותה עבודה כו׳ עכ״ל ויש להקשות לפ״ז לר״ל לילף שלא לשם חטאת מק״ו ומה פיגול ושינוי בעלים דאינן באותה עבודה ואפ״ה איתנהו מעבודה לעבודה שלא לשם חטאת דאיתיה באותה עבודה מכ״ש דהוי נמי מעבודה לעבודה והאי ק״ו הוי שפיר פנים מפנים ואפשר דאיכא שום פירכא להאי ק״ו וק״ל:

לא ילפינן [אין אנו למדים]. ואתא [ובא] ר׳ אליעזר למימר [לומר]: ילפינן [למדים אנו] חוץ מפנים שהבעלים פוסל, ואתא [ובא] ר׳ יוסי למימר [לומר]: אפילו בפנים נמי [גם כן] זה מחשב וזה עובד לא אמרינן [אין אנו אומרים].

we do not derive in this manner. And Rabbi Eliezer comes to say that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, and therefore the intent of the gentile invalidates non-sacred slaughter. And Rabbi Yosei comes to say that even inside the Temple, in a case where this owner has improper intent and that other person is performing the slaughter, we do not say that the intent of the owner invalidates the slaughter.

הערוך על סדר הש״סרש״יפסקי ריא״זרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אִתְּמַר הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה לִזְרוֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה¹ וּלְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה² רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^אפְּסוּלָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מוּתֶּרֶת.

§ It was stated that there is an amoraic dispute with regard to one who slaughtered an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, or to burn its fat for idol worship. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid, and benefit from the animal is forbidden. Rabbi Shimon ben Lakish says: The slaughter is valid and deriving benefit from the animal is permitted.

א. רמב״ם הלכות שחיטה ב׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה ד׳:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ד׳:א׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהרמב״ןפסקי ריא״זרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות שחיטה ב׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה ס״ג
טור יורה דעה ד׳:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ד׳:א׳

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע״ז – כלומר ישראל ששוחט בהמת חולין לזרוק דמה לעבודת כוכבים:

לזרוק דמה לעבודת כוכבים – ודאשחטה לשם עבודת כוכבים שהיה בדעתו לעובדה בשחיטה זו דברי הכל אסורה דהא זבחי מתים הוא אלא בשלא היה מתכוין להיות שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים אלא שחטה לעצמו ע״מ שיעבוד העבודת כוכבים בזריקת דמה או בהקטר חלבה.

פסולה – אסורה בהנאה.

ריש לקיש אמר מותרת – מודה ר״ל דחייב מיתה כדאמרינן בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין סא.) מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף ואין לתמוה היאך נהרג הא דלמא מימלך ולא זריק דם לעבודת כוכבים כדאמרינן בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין סא:) דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד הכא ודאי לא מימלך כיון דעביד מעשה ששחט ע״מ לזרוק ועוד דהכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק חייב דחשיב עובד עבודת כוכבים בשחיטה זו מה ששוחט ע״מ לזרוק.

אתמר השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע״ז ולהקטיר חלבה לע״ז ר׳ יוחנן אמר אסורה מחשבין מעבודה לעבודה וכן הלכה. ואם שחט בהמה ואחר כך זרק דמה לעבודה זרה [אסורה] אם הבהמה היא שלו, אבל אם שחטה בהכשר ואחר כך הקטיר חלבה לע״ז הרי זו [מותרת]. ואע״ג דאמרינן הנהו טייעי דאתו לציקוניא יהיב דכרי לטבחי ישראל ואמרי להו דמא ותרבא [לדידן] פירוש לזרוק את הדם ולהקטיר את החלב לע״ז, משכא ובשרא לדידכו, שלחה רב טובי בר רב מתנא לקמיה דדב יוסף כי האי גונא מאי, שלח ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי. שאני התם שהבהמה לא היתה מן הטייעים שזרקו (והתירו) [והקטירו] לע״ז. אבל לעולם אם היתה הבהמה של ישראל אע״פ ששחטה בהכשר ואחר כך זרק דמה לע״ז (או) [אפילו] הקטיר חלבה לע״ז הרי זו אסורה. והמאור לא כתב כן. ומפירוש רבינו שלמה ז״ל נראה כאשר כתבתי.

ה״ג^א וכן מצינו בכל הנוסחאות^ב כולן^ג השוחט את הבהמה וכו׳ ר׳ יוחנן אמר אסורה ריש לקיש אמר מותרת. ובפירושי רש״י ז״ל^ד פסולה, ופירש אסורה בהנאה. ואין^ה הלשון והפירוש נסכמים זה עם זה, כדדייקינן לקמן^ו שחיטתו פסולה אין זבחי מתים לא.

א. ראה אמרי בינה יו״ד הלכות שחיטה סימן י .

ב. כי״פ: בנוסחאות.

ג. וכן הגירסא בגמ׳ סנהדרין ס, ב, ע״ז לד, ב וזבחים י, א. וראה דק״ס אות ח.

ד. ד״ה פסולה.

ה. וכן כתבו הרשב״א והר״ן בחידושיהם.

ו. מ, א.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה ר׳ יוחנן אמר אסורה. כלומר בהנאה וכדתניא לקמן (חולין לט.) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה (הרי אלו זבחי מתים) ורבי שמעון בן לקיש אמר מותרת, ורבי יוחנן אמר אסורה דגמרינן חוץ מבפנים. וריש לקיש אמר מותרת לא גמרינן חוץ מפנים. ואם תאמר תיפוק ליה דשחיטת מומר היא. יש לומר דלא לזרוק הוא דמה קאמר, אלא ששחט לנכרי ועל דעת שיזרוק הנכרי דמה לעבודה זרה ושיקטיר הנכרי חלבה לעבודה זרה, ולא דמי (לנכרי) [לדיכרי] דטייעי דלקמן (חולין לט:), דהתם אין הישראלים מחשבינן בשחיטה שיזרוק הנכרי הדם לעבודה זרה, אבל הכא בישראל השוחט מחשב כן.

א אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הקשורה למשנתנו: השוחט את הבהמה על מנת לזרוק דמה לעבודה זרה, או על מנת להקטיר חלבה לעבודה זרה — ר׳ יוחנן אמר: השחיטה פסולה על ידי כך, והבהמה אסורה בהנאה. ר׳ שמעון בן לקיש אמר: מותרת.

§ It was stated that there is an amoraic dispute with regard to one who slaughtered an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, or to burn its fat for idol worship. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid, and benefit from the animal is forbidden. Rabbi Shimon ben Lakish says: The slaughter is valid and deriving benefit from the animal is permitted.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהרמב״ןפסקי ריא״זרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פְּסוּלָה ^במְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה ^גוְיָלְפִינַן חוּץ מִפְּנִים.

The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid and benefit from the animal is forbidden. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. If, while slaughtering a sacrificial animal, one intends to perform one of the other sacrificial rites in an improper manner the offering is invalidated. And Rabbi Yoḥanan holds that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Since that intent invalidates the slaughter of sacrificial animals inside the Temple, it invalidates the slaughter of non-sacred animals outside the Temple as well.

ב. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ט״ו:י׳

ג. רמב״ם הלכות שחיטה ב׳:ט״ו

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ט״ו:י׳

ג רמב״ם הלכות שחיטה ב׳:ט״ו

מחשבין מעבודה לעבודה – כלומר אם כששוחט כהן קדשים ומחשב בשחיטה על מנת לזרוק דמו חוץ לזמנו או להקטיר אימורין חוץ למקומו או חוץ לזמנו מהני מחשבה לפסול וגמרינן נמי בהמת חולין ששוחט ע״מ להקטיר חלבה לע״ז מקדשים שהן בפנים:

מחשבין מעבודה לעבודה – כשחישב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת כגון שחישב בשחיטה על הזריקה הויא מחשבה לגבי עבודת כוכבים.

דגמרינן חוץ – איסור עבודת כוכבים.

מפנים – ממחשבת פיגול של פנים שהשוחט ע״מ לזרוק דם למחר או להקטיר אימורין למחר זהו עיקר פיגול.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את השיטות: ר׳ יוחנן אמר פסולה, כי לדעתו בעבודת הקרבנות מחשבין מעבודה לעבודה, כלומר, העוסק בעבודה אחת, ומחשב באותה שעה מחשבת פסול בעבודה שניה — הרי זה פוסל, וילפינן [ולמדים אנו] חוץ מפנים, שכשם שדין זה קיים לגבי קרבנות — כך הוא לגבי איסור הקרבה לעבודה זרה.

The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says: The slaughter is not valid and benefit from the animal is forbidden. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. If, while slaughtering a sacrificial animal, one intends to perform one of the other sacrificial rites in an improper manner the offering is invalidated. And Rabbi Yoḥanan holds that we derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Since that intent invalidates the slaughter of sacrificial animals inside the Temple, it invalidates the slaughter of non-sacred animals outside the Temple as well.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתֶּרֶת אֵין מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְלָא גָּמְרִינַן חוּץ מִפְּנִים.

Reish Lakish says: The slaughter is valid, and deriving benefit from the animal is permitted. He holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. Therefore, while slaughtering the animal, only intent to perform the slaughter improperly invalidates the offering, but intent to perform another sacrificial rite improperly does not invalidate the offering. And Reish Lakish holds that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple.

פסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ריש לקיש אמר מותרת, כי לדעתו אין מחשבין בקדשים מעבודה לעבודה, ולא גמרינן [וגם אין אנו למדים] חוץ מפנים.

Reish Lakish says: The slaughter is valid, and deriving benefit from the animal is permitted. He holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. Therefore, while slaughtering the animal, only intent to perform the slaughter improperly invalidates the offering, but intent to perform another sacrificial rite improperly does not invalidate the offering. And Reish Lakish holds that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple.

פסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּאִתְּמַר שְׁחָטָהּ לִשְׁמָהּ לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^דפְּסוּלָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּשֵׁרָה.

And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish follow their standard line of reasoning, as it was stated: If one slaughtered a sin offering for its own sake, but with intent to sprinkle its blood not for its own sake but for the sake of another type of offering, Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit, and Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit.

ד. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ט״ו:י׳

עין משפט נר מצוהרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ט״ו:י׳

שחטה לשמה – בחטאת מיירי דכל שאר זבחים כשרין שלא לשמן אבל חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה וכן פסח שנשחט שלא לשמו. ואם שחט החטאת לשמה לזרוק דמה שלא לשמה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואזדו לטעמייהו [והם הולכים לשיטותיהם], דאתמר [שנאמר] שנחלקו ביחס לעבודת הקרבנות בפנים: שחטה את החטאת לשמה על מנת לזרוק דמה שלא לשמה — ר׳ יוחנן אמר: פסולה, ר׳ שמעון בן לקיש אמר: כשרה.

And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish follow their standard line of reasoning, as it was stated: If one slaughtered a sin offering for its own sake, but with intent to sprinkle its blood not for its own sake but for the sake of another type of offering, Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit, and Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit.

עין משפט נר מצוהרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פְּסוּלָה מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְגָמְרִינַן מִמַּחְשֶׁבֶת פִּיגּוּל ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּשֵׁרָה אֵין מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְלָא גָּמְרִינַן מִמַּחְשֶׁבֶת פִּיגּוּל.

The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we derive the halakha of slaughter of a sin offering not for its sake from the halakha of intent for piggul, i.e., performance of one of the sacrificial rites with the intent to sprinkle the blood of the offering beyond its appointed time. And Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit because he holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we do not derive the halakha of any other improper intent from the halakha of intent for piggul.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וגמרי׳ ממחשבת פגול – כלומר בפיגול חזינן בפירוש לא יחשב לו פגול יהיה דמהניא מחשבה אפי׳ מעבודה לעבודה דאי זורק את הדם על מנת להקטיר אימוריהן חוץ לזמנו (פסול) [פיגול]:

רבי יוחנן אמר פסולה – דגמרינן מחשבת פסול שלא לשמה ממחשבת פיגול דעיקרו מעבודה לעבודה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: ר׳ יוחנן אמר פסולה, כי מחשבין מעבודה לעבודה, וטעם הדבר — מפני שגמרינן [לומדים אנו] דין מחשבה שלא לשמה בחטאת מדין מחשבת פיגול, שהשוחט קרבן על מנת לזרוק דמו לאחר זמנו, עושה אותו פיגול. ואילו ר׳ שמעון בן לקיש אמר כשרה, שלשיטתו, בפסול מחשבת שלא לשמה אין מחשבין מעבודה לעבודה, וטעמו — מפני שלא גמרינן [אין אנו למדים] ממחשבת פיגול למחשבת פסול אחרת.

The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan says that the offering is unfit. He holds that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we derive the halakha of slaughter of a sin offering not for its sake from the halakha of intent for piggul, i.e., performance of one of the sacrificial rites with the intent to sprinkle the blood of the offering beyond its appointed time. And Rabbi Shimon ben Lakish says that the offering is fit because he holds that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and the reason is that we do not derive the halakha of any other improper intent from the halakha of intent for piggul.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם דְּחוּץ מִפְּנִים לָא יָלְפִינַן אֲבָל פְּנִים מִפְּנִים אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן.

The Gemara notes: And it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases. As, if it were stated only with regard to that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, perhaps one would conclude that it is specifically in that case that Rabbi Shimon ben Lakish states his opinion that the slaughter is valid, due to the fact that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in the case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, where we would be deriving the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, say that Reish Lakish concedes to Rabbi Yoḥanan that the offering is unfit.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אבל פנים מפנים – כלומר קדשים מקדשים:

וצריכא – לאשמועינן בתרווייהו מחלוקת דרבי יוחנן ור״ש.

דאי איתמר בהא – מילתא קמייתא דהשוחט את הבהמה.

בהא קאמר ר״ל – דאין מחשבין.

פנים מפנים – פסול דחטאת שלא לשמה מפיגול.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: וצריכא [וצריך] שתיאמר המחלוקת ביניהם בשני הנושאים, מפני דאי איתמר בהא [שאם היתה נאמרת המחלוקת רק בזו], בשוחט בהמה לזרוק דמה לעבודה זרה, היינו אומרים: בהא קאמר [בזו אומר] ר׳ שמעון בן לקיש שאין מחשבים מעבודה לעבודה, משום שחוץ מפנים לא ילפינן [אין אנו למדים], אבל פנים מפנים אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר׳ יוחנן, שלמדים מחשבת פסול שלא לשמה ממחשבת פיגול, ולכן השוחט חטאת לשמה על מנת לזרוק דמה שלא לשמה — פסלה.

The Gemara notes: And it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases. As, if it were stated only with regard to that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, perhaps one would conclude that it is specifically in that case that Rabbi Shimon ben Lakish states his opinion that the slaughter is valid, due to the fact that we do not derive the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in the case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, where we would be deriving the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple, say that Reish Lakish concedes to Rabbi Yoḥanan that the offering is unfit.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְאִי אִתְּמַר בְּהָךְ בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ צְרִיכָא.

And if their dispute was stated with regard to this case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, perhaps one would conclude that it is specifically in this case that Rabbi Yoḥanan said that the offering is unfit, because he holds that one derives the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, say that Rabbi Yoḥanan concedes to Rabbi Shimon ben Lakish that the offering is fit due to the fact that the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple are not derived from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Therefore, it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases.

מיוחס לר׳ גרשוםפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אבל בהא מודי ליה לר׳ שמעון בן לקיש – כלומר דחוץ מפנים לא ילפינן:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולהיפך, ואי אתמר בהך [ואם היתה נאמרת המחלוקת בההיא], בענין שוחט חטאת לזרוק דמה שלא לשמה, הייתי אומר: בההיא קאמר [אומר] ר׳ יוחנן שהיא פסולה, משום שלמדים מחשבת פנים ממחשבת פנים, אבל בהא [בזו] בעבודה זרה — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר׳ שמעון בן לקיש, שאין למדים חוץ מפנים, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שתי המחלוקות.

And if their dispute was stated with regard to this case of one who slaughters an offering for the sake of another offering, perhaps one would conclude that it is specifically in this case that Rabbi Yoḥanan said that the offering is unfit, because he holds that one derives the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple from the halakhot of another case of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. But in that case of one who slaughters an animal in order to sprinkle its blood for idol worship, say that Rabbi Yoḥanan concedes to Rabbi Shimon ben Lakish that the offering is fit due to the fact that the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple are not derived from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple. Therefore, it is necessary to state the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in both cases.

מיוחס לר׳ גרשוםפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי ק״וקַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט.

Rav Sheshet raises an objection to both Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish from the statement in the mishna with regard to one who slaughters for a gentile when the intent of the gentile is for idol worship. Rabbi Yosei says: The matter of the intent of the gentile is irrelevant in this case as can be derived by means of an a fortiori inference. If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter, i.e., in sacrificial animals, such as when slaughtering an offering with the intent to sacrifice it beyond its designated time, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner, then in a place where intent does not invalidate the slaughter, i.e., in non-sacred animals, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

פסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיב [מקשה] רב ששת על ר׳ יוחנן ועל ריש לקיש, ממה ששנינו במשנתנו בענין השוחט עבור גוי, וכוונת הגוי בשעת השחיטה לעבודה זרה, אמר ר׳ יוסי: קל וחומר הדברים, ומה במקום שמחשבה פוסלת, כלומר, במוקדשין — אין הכל הולך אלא אחר העובד, ומחשבת הבעלים אינה פוסלת, מקום שאין המחשבה פוסלת, כלומר, בחולין (בשוחט לעבודה זרה) — אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר מחשבת השוחט?

Rav Sheshet raises an objection to both Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish from the statement in the mishna with regard to one who slaughters for a gentile when the intent of the gentile is for idol worship. Rabbi Yosei says: The matter of the intent of the gentile is irrelevant in this case as can be derived by means of an a fortiori inference. If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter, i.e., in sacrificial animals, such as when slaughtering an offering with the intent to sacrifice it beyond its designated time, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner, then in a place where intent does not invalidate the slaughter, i.e., in non-sacred animals, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

פסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) מַאי אֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין אִילֵּימָא דְּלָא פָּסְלָה כְּלָל אֶלָּא זְבִיחָה דַּעֲבוֹדָה זָרָה¹ דְּמִיתַּסְרָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

Rav Sheshet elaborates: What is the meaning of: Intent does not invalidate the slaughter in non-sacred animals? If we say that it means that intent does not invalidate the slaughter of non-sacred animals at all, but then how can you find a case of slaughter with intent for idol worship where the animal is forbidden?

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אילימא דלא פסלה כלל – כלומר דאי מחשב בשחיטה¹ ע״מ לזרוק דמה לע״ז דלא פסלה כלל. מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין מע״ז אלא באותה עבודה:

כלומר דאי מחשב כששוחט ע״מ לזרוק דמה לע״ז לא מהניא מחשבה לפסול אי לא מחשב בזריקה עצמה:

1. נראה דצ״ל דאי מחשב בשחיטה גופה לע״ז דלא פסלה כלל.

אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא – בהנאה כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף לב:) תקרובת עבודת כוכבים מיקרי זבחי מתים כדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה ומת גופיה מנלן דאסור בהנאה אתיא שם שם נאמר כאן ותמת שם מרים ונאמר להלן גבי עגלה ערופה וערפו שם את העגלה מה עגלה ערופה אסורה בהנאה כדאמר שם תהא קבורתה אף מת אסור בהנאה ומה מת אסור בהנאה ומטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים נמי.

אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא היכי משכחת לה – תימה אי חשיב פיגול אף במחשבה בלא דיבור אם כן משכחת זביחת עבודת כוכבים דמתסרא בדיבור שפירש בפירוש ששוחט לעבודת כוכבים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונברר: מאי [מה פירוש] אין מחשבה פוסלת בחולין? אילימא [אם תאמר] דלא פסלה [שאינה פוסלת] כלל, אלא לפי זה, זביחה לעבודה זרה דמיתסרא [שהיא אסורה] בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, היכי משכחת לה [היכן אתה מוצא אותה]?

Rav Sheshet elaborates: What is the meaning of: Intent does not invalidate the slaughter in non-sacred animals? If we say that it means that intent does not invalidate the slaughter of non-sacred animals at all, but then how can you find a case of slaughter with intent for idol worship where the animal is forbidden?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֶלָּא פְּשִׁיטָא מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וה״קוְהָכִי קָאָמַר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט.

Rather, it is obvious that the meaning of that phrase in the statement of Rabbi Yosei is that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent invalidates, i.e., in sacrificial animals, from one sacrificial rite to another sacrificial rite, everything follows only the intent of the one performing the slaughter, and the intent of the owners is irrelevant, in a place where intent does not invalidate, i.e., in non-sacred animals, from one rite to another rite but it does so only within the same rite, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

רש״ירמב״ןפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא פשיטא – האי אין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה קאמר.

שמחשבה פוסלת במוקדשין – כדפרישית דעיקר פיגול מעבודה לעבודה הוא.

אלא באותה עבודה בלבד – אם אמר שחיטה עצמה לעבודת כוכבים.

לפיכך מקצת רבותינו^א מפרשים כך, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות מעבודה לעבודה, שהמחשב בשחיטה לקבל להוליך^ב לזרוק ולהקטיר חוץ לזמנו או חוץ^ג למקומו פיגול ופסול^ד, אין הכל הולך אלא אחר השוחט, מקום שאין מחשבה פוסלת כלל אלא בשתי עבודות מעבודה לעבודה, כגון במחשב בשעת שחיטה לזרוק ולהקטיר^ה, אבל שלא בשעת שחיטה אין מחשבה פוסלת כלל בחולין. והטעם לפי שבמוקדשין כל ארבע עבודות צריכין להכשיר זבח ולהתיר בשר באכילה, לפיכך מחשבת פסול פוסלת בכולן, אבל בחולין אין הכשרן אלא בשחיטה, ומכיון שנשחטה והותרה תחזור ותאסר, וקרא נמי כתיב^ו זבחי מתים.

א. בשטמ״ק: רבותי. והוא בעל המאור (ח, א). וכן פירשו הרשב״א, הרא״ה (בשטמ״ק) והר״ן.

ב. כן הם דברי בעל המאור שם: ׳כגון שוחט ע״מ לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו וכו׳⁠ ⁠׳, וכ״כ הרשב״א והר״ן בחידושיו ועל הרי״ף שם, נמוקי יוסף. [וכ״כ רבינו יהונתן בשוחט ע״מ לקבל ולהוליך שלא לשמה]. ובשיטה זו עמדו בספר האשכול הל׳ שחיטה סי׳ יג ובפירוש הראב״ד לתו״כ המובא להלן [ועי׳ רש״י זבחים ט, ב ד״ה אין מחשבין, ובראש המזבח שם שהוכיח מדבריו שיש פיגול בשוחט ע״מ לקבל. ועי׳ גירסת שטמ״ק שם ברש״י]. וכבר עמדו על כך גדולי עולם (ראש יוסף כאן ובפמ״ג יו״ד סי׳ ד במשבצות זהב ס״ק א, תוס׳ רע״א על המשנה כאן ובזבחים פ״ב מ״ב, טל תורה זבחים שם, ועוד). שלא מצינו פיגול במחשב ע״מ לקבל ולהוליך. ומפורש בגמ׳ זבחים יג, ב: דבאמר הריני שוחט ע״מ לקבל למחר כשר אינו פיגול. והגרא״ז בהערותיו כתב שבהכרח שהיא ט״ס וצ״ל דמהני מחשבה בשעת שחיטה. ובחזו״א (יו״ד סי׳ ריד לגמ׳ דידן) האריך ליישב לשון רבינו, שכוונתו למחשב בשעת שחיטה ובקבלה והולכה וכו׳. ודברי בעל המאור (שכתב שוחט ע״מ לקבל או להוליך וכו׳) יש להגיה, עיי״ש וכן יש להגיה לשונות הרשב״א והר״ן. ומסיק החזו״א שאע״פ שקשה להגיה בכל הראשונים, מ״מ בהכרח כן האמת. ובהערות הגרשז״ר האריך לבאר שיטת רבינו בכמה אופנים [ומעין דבריו יישב בספר מילי דמרדכי להגרמי״ל זקש סי׳ פו]. ותו״ד דהני ראשונים ס״ל כשיטת הראב״ד בפירושו לתו״כ דיבורא דנדבה פרשה ד ה״ה [וכן בפירושו לצו פרשה ח ה״ו], דמבואר בדבריו [ראה כנסת הראשונים זבחים שם ובהערות לפירוש הראב״ד הוצ׳ אופק] דהשוחט ע״מ לקבל למחר פסול, עיי״ש. וביאור הדברים דלשיטת רש״י המחשבה פוסלת בכל ד׳ עבודות בתנאי שמחשב בהן על אכילת אדם או אכילת מזבח, אבל לשיטת הראב״ד דין פיגול ע״מ לזרוק אינו מטעם אכילת מזבח, אלא מטעם עבודה, ולכן גם מחשבה ע״מ לקבל הוי פיגול. ראה שם שהאריכו להוכיח כן. וראה בענין זה חידושי הגרי״ז בשם הגר״ח זבחים כז, א ומנח״א שם. [וכבר עמד החזו״א שם על דברי הראב״ד, וכתב שקשה לעמוד על דבריו שנשתבשו בדפוס. אכן, כבר זכינו לנוסח המתוקן של דבריו בהוצ׳ אופק הנ״ל ושם הדברים ברורים]. ומ״מ עדיין צ״ע ממה שאמרו בגמ׳ זבחים שם. והנה בתוס׳ זבחים י, א ד״ה מחשבין כתבו דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קיבל לגמור הקבלה חוץ לזמנו כשר, וכתבו בחק נתן ובפנים מאירות, שהתוס׳ לא גרסו בגמ׳ שם יג, ב ״הריני שוחט ע״מ לקבל למחר״, אלא ״הריני מקבל ע״מ לגמור הקבלה למחר״, עיי״ש. וכגירסא זו איתא בקה״ע לירושלמי פסחים פ״ה ה״ב עיי״ש. וכבר הרחיב הגר״ד מצגר [מוריה, כסלו תשנ״ה, בית אהרן וישראל, שנה יג, א] מדפוסים שונים כגירסא זו, ומן המפרשים שפירשו כן דברי התוספות. אכן, בתוספתא זבחים פ״ג ה״ה מפורש: ״כיצד אין מתפגלין, שחט ע״מ לקבל וקבל ע״מ להלך למחר הרי אלו אין מתפגלין״, וצ״ע. וראה הליכות אליהו לרמב״ם פסוהמ״ק פי״ג ה״א. וראה עוד טהרת הקודש זבחים ט, ב, קהילות יעקב זבחים סי׳ ח, כנסת הראשונים שם, ובהערות לפירוש הראב״ד הוצ׳ אופק שם.

ג. תיבה זו איתא רק בשטמ״ק.

ד. כי״פ: פיגל ופסל.

ה. הגרא״ז העיר: ׳מה דאמ׳ בגמ׳ בב׳ עבודות, ופי׳ ששוחט ע״מ לזרוק ולהקטיר, קשה, דלא דמי להא דד׳ עבודות. ונראה דבחולין שוחט ע״מ לזרוק ולהקטיר לע״ז היינו שיחשוב בזריקה והקטרה לע״ז. וזהו מחשבה בד׳ עבודות, אבל בקדשים המחשבה רק בעבודה הראשונה, וזהו בארבע עבודות׳.

ו. תהלים קו, כח.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא פשיטא [פשוט] שהכוונה היא שאין המחשבה מעבודה לעבודה אוסרת בעבודה זרה, שהשוחט בהמה על מנת לזרוק דמה לעבודה זרה אינו אוסר אותה, אלא רק כשמתכוון בשחיטה עצמה לשם עבודה זרה. ולפי זה הכי קאמר [כך ר׳ יוסי אומר]: ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין, כלומר, מעבודה לעבודה — בכל זאת אין הכל הולך אלא אחר העובד, ואין מחשבת הבעלים פוסלת, מקום שאין מחשבה פוסלת, כלומר, בחולין, שאין המחשבה מעבודה לעבודה אוסרת בעבודה זרה, אלא רק באותה עבודה עצמה — אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט?

Rather, it is obvious that the meaning of that phrase in the statement of Rabbi Yosei is that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite, and this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent invalidates, i.e., in sacrificial animals, from one sacrificial rite to another sacrificial rite, everything follows only the intent of the one performing the slaughter, and the intent of the owners is irrelevant, in a place where intent does not invalidate, i.e., in non-sacred animals, from one rite to another rite but it does so only within the same rite, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

רש״ירמב״ןפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) פְּנִים קַשְׁיָא לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ חוּץ קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן.

According to this understanding of the contention of Rabbi Yosei in the mishna, the case of the slaughter of a sacrificial animal inside the Temple is difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. The case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one does not transfer intent from one rite to another rite.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפסקי ריא״זמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פנים קשיא לריש לקיש כיצד דשמעינן ליה לריש לקיש דאמר אין מחשבין מעבודה לעבודה והכא חזינן דמחשבין מעבודה לעבודה:

חוץ קשיא לר׳ יוחנן – כלומר דשמעינן ליה לר׳ יוחנן (הא) דהשוחט בהמה לזרוק דמה לע״ז כו׳ ר׳ יוחנן אמר אסור. כלו׳ ישראל (בה׳) השוחט בהמת חולין בחוץ דמחשב בשחיטה לזרוק דמה [לע״ז] פסול והא הכא חזינן דלא פסל אלא באותה עבודה:

פנים קשיא לריש לקיש – דקתני מחשבה פוסלת במוקדשין ולא קתני מפגלת ש״מ בשאר פסולי פנים נמי כגון זריקת דם וחטאת שלא לשמה קתני דמחשבין.

חוץ קשיא לרבי יוחנן – דקתני הכא בחולין אין מחשבה פוסלת מעבודה לעבודה.

פנים קשיא לר״ש בן לקיש – פירש בקונטרס דלא מצי למימר ק״ו שלו מפגול דלא הויא ליה לומר פוסלת אלא מפגלת ואע״ג דמצינו דקרי ליה לפיגול פסול דתניא בפ״ב דזבחים (זבחים כח.) חוץ למקומו פסול ואין חייבין עליו כרת הכא דאיכא למטעי ה״ל למיתני מפגלת כדאמרינן בפ״ב דזבחים (זבחים כח.) גבי הא דתנן שהזבח נפסל בד׳ דברים כו׳ ודייק בגמרא דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח מתפגל אבל קשה אמאי לא מוקי לה בשינוי בעלים דמודה ר״ל דמחשבינן מעבודה לעבודה אם אמר הריני שוחט ע״מ לזרוק דמו לשם פלוני דפסול כדאמרינן בפרק ב׳ דזבחים (זבחים כח.) לכ״נ דליכא לאוקמי ק״ו לא במחשבת פיגול ולא בשינוי בעלים דמה לתרווייהו שכן אינן באותה עבודה שאם אמר הריני שוחט לשם חוץ לזמנו או חוץ למקומו או לשם פלוני כשר כדאמרינן בפ״ק דזבחים (דף י.) ורבינו חננאל גריס פנים לריש לקיש לא קשיא דמוקי לה במחשבת פיגול.

חוץ קשיא לרבי יוחנן – וא״ת ולימא דקאי רבי יוחנן כרבנן דכי היכי דילפי רבנן חוץ מפנים לענין דזה מחשב וזה עובד ה״נ ילפינן לענין דמחשבין מעבודה לעבודה וללישנא בתרא לימא דקאי כר״א וי״ל דלגבי זה מחשב וזה עובד שייך למילף חוץ מפנים דגלי רחמנא בפנים דבעלים קרוי מקריב והוא הדין בחוץ דכתיב (תהלים קו) זבחי מתים דאם בעלים מחשבין חשיב זבחי מתים כיון דבעלים קרוי מקריב בפנים ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לענין דמחשבין מעבודה לעבודה לא אשכחינן דילפינן כלל והא דמחשבין בפנים גזירת הכתוב בעלמא הוא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה חוץ קשיא לר״י כו׳ דקאי ר״י כרבנן כו׳ עכ״ל פי׳ להאי לישנא קמא אפי׳ כרבנן משא״כ ללישנא בתרא דליכא לאוקמא אלא כר״מ ולא קאמרי הכי אלא לאפוקי מק״ו דר״י כדמקשינן חוץ קשיא לר״י וק״ל:

ואם כן, מה שנאמר שמחשבים מעבודה לעבודה בפנים קשיא [קשה] לר׳ שמעון בן לקיש, ומה שנאמר שאין מחשבה פוסלת מעבודה לעבודה בחוץ קשיא [קשה] לר׳ יוחנן!

According to this understanding of the contention of Rabbi Yosei in the mishna, the case of the slaughter of a sacrificial animal inside the Temple is difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite. The case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan, as contrary to his opinion, Rabbi Yosei says that in that case one does not transfer intent from one rite to another rite.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפסקי ריא״זמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) בִּשְׁלָמָא פְּנִים לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעַהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן הָא לְבָתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא חוּץ קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן.

Rav Sheshet continues: Granted, the case of inside the Temple is not difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, because one can explain that he stated this statement that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite before he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan, his teacher, and he stated that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite after he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan. His dispute with Rabbi Yoḥanan is limited to transfer of intent for idol worship from rite to rite. But the case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןפסקי ריא״זרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא לר׳ שמעון בן לקיש לא קשיא כו׳ – כלומר מיקמי דלישמעיה מר׳ יוחנן לא אמר דפסל בפנים מעבודה לעבודה אבל לבתר דשמעה אמר איהו נמי דפסול מעבודה לעבודה אלא לר׳ יוחנן קשיא:

בשלמא פנים לר״ל לא קשיא – דאיכא למימר מקמי דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה הוה פליג אסברא דרביה ואמר מסתברא דלא ילפינן ולבתר דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה וידע דלאו סברא דרבי יוחנן רביה אלא מתניתא הוא דגמרינן פסול מפיגול איכא למימר דהדר ביה להכי נקט רבי יוחנן משום דרביה הוה ואגמריה משנה וברייתא. ל״א לבתר דשמעה לרבי יוחנן רביה דפליג עליה ואמר מחשבין איכא למימר דהדר ביה.

הא מקמי דשמעיה מר׳ יוחנן – תימה מאי תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ריש לקיש קודם שלמד המשנה.

גירסת ר״ח ז״ל כך היא^א בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא דמוקי לה במחשבת פגול. וכן^ב עיקר, שהרי מודה ריש לקיש במחשבת פגול שמחשבין מעבודה לעבודה, ואע״ג דקתני פוסלת במוקדשין ולא קתני מפגלת^ג, משום דקא בעי למיתנא מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין, לומר דמיפסל נמי לא פסלה כלל. ועוד שיש בכלל זה מחשבת חוץ למקומו, שפסול ואין בו כרת ומחשבין בה מעבודה לעבודה לדברי הכל^ד. ועוד שמצינו פוסלת במקום מפגלת^ה בפ״ב דזבחים^ו ובכמה מקומות בסדר קדשים^ז.

ורש״י ז״ל^ח גורס בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעה מר׳ יוחנן הא לבתר דשמעה מר׳ יוחנן. ואינו מחוור, משום שכמה פירכות ותיובתות הקשו בתלמוד לריש לקיש ולא אמרו בהן לא קשיא הא מקמי דשמעה הא לבתר דשמעה, ואפי׳ נמי קיבלה הוו פרכי ליה ולמאי דס״ד מעיקרא קשיא מתני׳^ט, וכל שכן שלא היה לו לומר בפשיטות בשלמא לריש לקיש לא קשיא. ולא דמיא לההיא דפ׳ שילוח הקן^י דההיא לר׳ יוחנן אמר ליה, ולאו בדרך פלוגתא איתמר אלא בדרך פירכא איתמר. ועוד שאפשר לאוקומה במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכמו שפירשנו.

א. הובא בתוד״ה פנים ובשטמ״ק בשם שיטה. ועי׳ שטמ״ק בביאור שיטתו.

ב. תוכן דברי רבינו הובאו בחידושי הרשב״א והר״ן, עיי״ב.

ג. וכהוכחת רש״י ד״ה פנים קשיא.

ד. ראה זבחים כז, ב. ובחידושי הר״ן: ׳דבפיגול גופיה איכא תרי גווני, מחשב וכו׳ חוץ לזמנו דמקרי פגול וחייב כרת, וחד מינייהו חוץ למקומו דמקרי פסול ואין בו כרת׳.

ה. כן הקשו תוד״ה פנים ותוספות הרא״ש בשם ר״ת, עיי״ש ובשטמ״ק.

ו. כח, א.

ז. שם כט, ב; סד, ב.

ח. ד״ה בשלמא.

ט. כן הקשו תוד״ה הא מקמי.

י. להלן קלט, א.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך ברש״י ז״ל וכן היא בספרים בשלמא פנים לר׳ שמעון בן לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעיה מר׳ יוחנן הא לבתר דשמעיה מר׳ יוחנן. ואם תאמר אמאי לא מוקי ליה לר׳ שמעון בן לקיש במחשבת פיגול, יש לומר דמדקתני פוסלת ולא קתני מפוגלת. ואם תאמר לוקמא במחשבה פסול והיינו לאכול חוץ למקומו דפסול ואין בו כרת ופסול לכולי עלמא, ותירץ ר״ת ז״ל משום דמשמע ליה דלא איירי תנא אלא בפסול (דשנות) [דשינוי] קדש, דהשתא הוי פסול שיכולן להיות בחוץ דמשנה השחיטה מלשם חולין לשם עבודה זרה, דאילו איירי ר׳ יוסי בפסול דחוץ ממקומו או בפסול דחוץ לזמנו בכי הא ליתא בחולין כלל, ולא משכחת לה לעולם בחוץ אלא בשינוי שחיטה, ומסתמא בכי האי גוונא [מיירי] רבי יוסי (בפוסל) [בפסול] פנים, דהיינו שנוי קדש. ומכל מקום קשיא היכי אמר בהדיא לריש קיש לא קשיא הא מקמי דשמעה הא בתר דשמעה, ועוד דאם כן כל היכא דמקשינן לריש לקיש נימא הכי, ורבינו חננאל ז״ל (גרסי׳) [גרס בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא ד]⁠מוקי לה במחשבת פיגול, ואף על גב דקתני פסולה לאו דוקא, אלא משום דקא בעי למיתני מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין ולומר שאפילו מפסל לא פסלה תנא נמי פוסלת במוקדשין, ועוד שהרבה מקומות (אומרת) [אמרינן] פסול במקום פיגול, דתנן (בפסחים) [זבחים] (כח.) השוחט את העולה חוץ למקומו פסול. אלמא קרי לפיגול דחוץ למקומו פסול. וכן בהרבה מקומות בפרק שני דזבחים (זבחים שם) וזה עיקר.

הכי קאמר ומה במקום שמשחבה פוסלת במוקדשין ד׳ עבודות. פירש רש״י ז״ל: שהמוקדשין נפסלין במחשב בהן בשעה אחת מד׳ עבודות דהיינו שחיטה זריקה קבלה והולכה, באיזו מהן שחשב על מנת לאכול חוץ למקומו או לחוץ הזבח פסול, אבל בחולין אינו נפסל אלא בשחשב מחשבת עבודה זרה בשעת [עשיית] אחד משתי עבודות דהיינו שחיטה וזריקה, דהני תרתי כתיבה, דכתיב (שמות כב, יט) זובח לאלהים חרם וכתיב (תהלים טז, ד) בל אסיך נסכיהם מדם, והקטרה אף על גב דכתיבא, שניא, שאפילו במוקדשין אינה פוסלת, שאם חשב בשעת ההקטרה לאכול חוץ למקומו או חוץ לזמנו לא פסל הזבח. ומדברי רבינו ז״ל נלמוד שאם לאחר שחיטה חשב לזרוק דמה לעבודה זרה פסל את הבשר.

ואינו מחוור דהא תניא בסמוך (ע״ב) שחטה ואחר כך חשב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא נהגו בה לא איסור ולא היתר, ואוקימנא בהוכיח סופו על תחילתו, אי אמרינן הוכיח סופו שחשב לאחר שחיטה לזרוק דמה לעבודה זרה וזרק על תחילתו שכך היה מחשבתו גם בתחלה בשעת שחיטה, דאלמא דוקא משום הוכיח, הא לאו הכי לא פסול, והדין נותן דבשלמא קדשים כיון דלא מיתכשרי אלא בזריקת דמים ובד׳ עבודות הדין נותן שאף בהן תפסול המחשבה את הזבח, אבל בחולין שאין הכל תלוי אלא בשחיטה. כיון דנשחטו הותרו והיאך חוזרין ונאסרין.

ועוד קשה לפירושו של רבינו ז״ל אמאי לא מני בחולין שלש עבודות, דהא איכא הקטרה, ואי משום טעמא דקאמר משום דאף בקדשים לא פסלה, הא לא מיחוור, דאטו שתי עבודות גופייהו בחולין מידי הוא טעמא אלא משום דכתבין (הקטרת) [הקטרה] נמי מיכתב כתיבה, אלא הכי פירושא המחשבה פוסלת במוקדשין בד׳ עבודות מעבודה לעבודה כגון במחשב בשעת שחיטה לקבל ולהוליך ולזרוק ולהקטיר חוץ למקומו או חוץ לזמנו פגול ופסול, ואין הכל הולך אלא אחר השוחט מקום שאין המחשבה פוסלת כלל אלא בב׳ עבודות מעבודה לעבודה כגון שמחשב בשעת שחיטה לזרוק ולהקטיר לעבודה זרה.

גמ׳ הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן הא לבתר כו׳. פרש״י בזה דחוק כמ״ש התוס׳ גם לישנא דהא והא א״א להולמו לפירושו דמשמע דבתרי מילי קמיירי תלמודא ולולי פרש״י היה נ״ל משום דאיכא לאוקמא מתניתין בפיגול אלא דא״כ לא ה״ל לריש לקיש למימר סתם ולא גמרינן חוץ מבפנים דאמורא צריך לפרש דבריו היכא דאיכא למיטעי כי הכא דמתני׳ סתמא קתני דמשמע נמי חטאת שלא לשמה ואהא קמשני הא מקמי דשמעה כו׳ דבהנך תרי פלוגתא דמצרכינן להו דבהך דחטאת שלא לשמה מלתיה דר״י אינה צריכה אלא מלתיה דר״ל צריכה ואמר מלתיה מקמי דשמעה מר״י ואתא ר״י ופליג עליה וכן בהך דלזרוק דמה לע״ז מלתיה דר״ל אינה צריכה אלא דר״י אמר מלתיה ואתא ר״ל לבתר דשמע מר״י ופליג עליה והשתא ניחא דלהך מלתיה דפלוגתא דר״ל צריכה הא קושטא הוא דלא נקט למפסל במחשבה אלא פיגול אלא דהך דלזרוק דמה לע״ז דמלתיה דר״ל לא צריכה היא אלא דר״י וקאמר להא מקמי דר״ל דגמרינן חוץ מפנים מש״ה קאמר נמי ר״ל בהאי לישנא לא גמרינן חוץ מפנים ולא פירש דבריו דבפיגול דוקא איירי ודו״ק:

והוסיף רב ששת: בשלמא [נניח] מה שמחשבים מעבודה לעבודה בפנים, לר׳ שמעון בן לקיש לא קשיא [אינו קשה], שיש לומר: הא מקמי דשמעה [זו לפני ששמעה] את משנתנו מר׳ יוחנן רבו, הא לבתר דשמעה [זו לאחר ששמעה] מר׳ יוחנן, ולמסקנה אינו חולק אלא במחשב מעבודה לעבודה בעבודה זרה. אלא מה שלמדנו מכאן שאין מחשבים מעבודה לעבודה בחוץ קשיא [קשה] לר׳ יוחנן!

Rav Sheshet continues: Granted, the case of inside the Temple is not difficult for Rabbi Shimon ben Lakish, because one can explain that he stated this statement that one does not transfer intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite before he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan, his teacher, and he stated that one transfers intent from one sacrificial rite to another sacrificial rite after he heard the mishna from Rabbi Yoḥanan. His dispute with Rabbi Yoḥanan is limited to transfer of intent for idol worship from rite to rite. But the case of slaughter of a non-sacred animal outside the Temple is difficult for Rabbi Yoḥanan.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןפסקי ריא״זרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת וה״קוְהָכִי קָאָמַר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד

Rav Sheshet raises the objection, and he resolves it. That which Rabbi Yosei said, that intent inside the Temple disqualifies the slaughter of a sacrificial animal but intent outside the Temple does not disqualify the slaughter of a non-sacred animal, is unrelated to transfer of intent from one rite to another. Rather, Rabbi Yosei is referring to a case where one performed any of the four sacrificial rites with improper intent, e.g., to eat the offering beyond its appointed time. And this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter in sacrificial animals, if that intent was during performance of any of the four sacrificial rites, i.e., slaughter, receiving the blood, conveying the blood to the altar, and sprinkling the blood on the altar, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner,

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבעל המאוררמב״ןפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הוא מותיב לה והוא מפרק לה בארבעה עבודות – כלומר אבל בשתי עבודות פסל לזרוק דמה ולהקטיר חלבה ואלו הן ארבע עבודות קבלה הולכה זריקה והקטרה:

בארבע עבודות – הא דקתני אין מחשבה פוסלת בחולין לאו מעבודה לעבודה קאמר אלא בארבע עבודות קאמר.

וה״ק ומה – מוקדשין שנפסלין במחשבה בארבע עבודות שחיטה וקבלה זריקה והולכה באיזו מאלו שחישב ע״מ לאכול מן הזבח חוץ לזמנו פיגול הוא אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד.

{רי״ף חולין ח.}

{שמעתא דמחשבת ע״ז בזריקה}

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בארבע עבודות – כתב ה״ר שלמה ז״ל בפירושו: הא דקתני, אין המחשבה פוסלת בחולין, לאו מעבודה לעבודה קאמר, אלא בארבע עבודות. והכי קאמר: ומה מוקדשין, שנפסלין במחשבת ארבע עבודות, שחיטה זריקה קבלה והולכה, אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, חולין לענין ע״ז, שאין מחשבה פוסלת בהן בארבע עבודות אלא בשתים, בשחיטה ובזריקה - דהני הוא דכתיבן בע״ז, דכתיב (שמות כב, יט), זובח לאלהים יחרם, וכתיב (תהלים טז, ד), בל אסיך נסכיהם מדם, אבל קבלה והולכה לא כתיבן בה - אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

אלו דברי ה״ר שלמה ז״ל. ואינן מתיישבין על דעתנו, דקאמר, שהמחשבה פוסלת בע״ז בשחיטה ובזריקה. ואנן, לית לן מחשבת זריקה פוסלת בע״ז מאחר שנשחטה בהכשר. וראיה לדבר מהנהו טייעי דאתי לציקוניא, דאמרו לטבחי ישראל, דמא ותרבא לדידן ומשכא ובשרא לדידכו (עיין דף לט:). אלמא, אף על פי שזרקו הדם והקטירו החלב לע״ז אין הבהמה נאסרת בכך. ואין לנו מחשבת ע״ז אוסרת הבהמה אלא בשחיטה בלבד, מדכתיב, ויאכלו זבחי מתים.

ופירוקא דפרקי׳ למתני׳ בארבע עבודות, תרגמה מעבודה לעבודה, שלא כדברי ה״ר שלמה ז״ל. והכי קאמר: ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה בארבע עבודות, כגון שוחט ע״מ לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אין הכל הולך אלא אחר העובד, כלומר, שאין הבעלים מפגלים, מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות, כלומר, מעבודה לעבודה, כגון שוחט ע״מ לזרוק דמה לע״ז ולהקטיר חלבה לע״ז, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט, לאפוקי מחשבת בעלים, דלאו כלום היא. ולעולם אין מחשבת ע״ז אוסרת הבהמה אלא בשחיטה בלבד, משום דכתיב, זבחי מתים.

ותריצנא הכי ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות. פרש״י ז״ל^א בעצמן, מה שאין כן בחולין שאין מחשבת ע״ז פוסלת אלא בשתים בשחיטה ובזריקה דהני כתיבן, ומכלל שבזריקה פוסלת אע״פ שכבר נשחטה בהכשר. ויש שמשיב^ב מהא דאמרינן לקמן^ג בהנהו טייעי דאמרי דמא ותרבא לדידן להקריב לע״ז, ואין אותה זריקה אוסרת על ישראל העור והבשר. והא בורכא, דהתם כיון שכבר נשחטה וחלקו היאך הגוים אוסרין דבר שאינו שלהם בלא מעשה כלל, אבל חשב בשעת זריקה, כיון שהם^ד בעלים או שיש להם עדיין שותפות בה, יש לומר שאוסרין אותה דגמרינן מפנים^ה. ומיהו אין סברא זו של רש״י ז״ל מחוורת בעיני, מהא דתניא^ו שחטה ואחר כך חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא הורו בה, אלמא אין זריקה אוסרת, שאם תאמר שחישב לזרוק ולא זרק, א״כ^ז היכי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, אדרבה הוכיח סופו שלא זרק על מה שאמר באמצע לזרוק ועל מה ששחט בתחלה סתם, שמעולם לא היה דעתו לזרוק לע״ז^ח. ועוד דתניא בה בתוספתא^ט אם מששחטה זרק דמה לע״ז והקטיר חלבה לע״ז זה היה מעשה בקיסרי ובאו ושאלו לחכמים ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר. ובפ׳ התקבל בירושלמי^י מצאתי כן, שחטה וזרק דמה לע״ז והקטיר חלבה לע״ז זה היה מעשה בקיסרין ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר. וש״מ שאין הקטרה וזריקה פוסלת אלא בשיש לומר הוכיח סופו על תחילתו^כ. ועוד מאי שנא שחיטה וזריקה דפסלן, משום דכתיבי, הקטרה נמי מיכתב כתיבא בפנים ובחוץ^ל, וא״כ שלש עבודות הן שפוסלות בעצמן. ומה שאמר הרב ז״ל^מ משום דהקטרה אפי׳ בפנים לא מיפסל בה קרבן אם חישב על אכילת בשר בשעת הקטרת חלבים, מה ענין לזו, מכל מקום בעצמה פוסלת קרבן^נ.

א. להלן ע״ב ד״ה חולין.

ב. בעל המאור (ח, א), תוד״ה מקום.

ג. ע״ב.

ד. כי״פ: שיש להם.

ה. ועי׳ שו״ת זכרון יוסף יו״ד סי׳ כא אות ב, ובספר שעורי הדף (ב״ב תשנ״ח) כאן.

ו. להלן ע״ב.

ז. מכאן עד ׳שלא זרק׳ נשמט בכי״פ.

ח. בשטמ״ק הערה 11 כתבו די״ל לשיטת רש״י דמיירי בכה״ג שלאחר שחשב לזרוק נשפך הדם ולא זרקו. ועי׳ קהילות יעקב זבחים סי׳ ח.

ט. פ״ב ה״ד.

י. גיטין פ״ו ה״ו.

כ. כ״כ רבינו ירוחם נתיב ט״ו ח״ג (קיח ע״ג). ועי׳ ב״י סי׳ ד ויש״ש פ״ב דין כ שהשיגו על דבריו. ועי׳ אמרי בינה הל׳ שחיטה סי׳ י.

ל. כמפורש ברש״י סנהדרין ס, ב ד״ה ולחשוב: ׳דלא אשכחן דלהוו עבודות הנעשות לשם עבודה זרה כדאשכחן הנך וכו׳ קטור - אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים לב, לח)׳.

מ. להלן ע״ב ד״ה חולין.

נ. הגרא״ז הגיה: הבהמה. [ור״ל שהקטרה לשם ע״ז פוסלת הבהמה, אבל אין לפרש שבקדשים נפסל הקרבן, שהרי אין מחשבה פוסלת בשעת הקטרה]. ועוד העיר: פי׳ בלא לימוד מקדשים, דאטו דינא דתקרובות מפיגול ילפינן, ואי זריקה עושה הבהמה לתקרובות, ה״נ הקטרה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומרים: הוא מותיב לה והוא מפרק לה [הוא, רב ששת, מקשה אותה והוא גם היה מתרץ אותה]: מה שנאמר במשנה שמחשבה פוסלת בפנים ואינה פוסלת בחוץ — לא במחשבה מעבודה לעבודה נאמר, אלא הכוונה היא שהמחשבה פוסלת בפנים כשחישב מחשבת פסול (כגון לאכול לאחר זמנו) בעשיית כל אחת מארבע עבודות הזבח, מה שאין כן בעבודה זרה. והכי קאמר [וכך הוא אומר]: ומה במקום שמחשבה פוסלת כלומר, במוקדשין בכל ארבע עבודות הנעשות בהם: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקת הדם — אין הכל הולך אלא אחר מחשבת העובד,

Rav Sheshet raises the objection, and he resolves it. That which Rabbi Yosei said, that intent inside the Temple disqualifies the slaughter of a sacrificial animal but intent outside the Temple does not disqualify the slaughter of a non-sacred animal, is unrelated to transfer of intent from one rite to another. Rather, Rabbi Yosei is referring to a case where one performed any of the four sacrificial rites with improper intent, e.g., to eat the offering beyond its appointed time. And this is what Rabbi Yosei is saying: If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter in sacrificial animals, if that intent was during performance of any of the four sacrificial rites, i.e., slaughter, receiving the blood, conveying the blood to the altar, and sprinkling the blood on the altar, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner,

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבעל המאוררמב״ןפסקי ריא״זפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין לט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין לט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין לט., הערוך על סדר הש"ס חולין לט., רש"י חולין לט., תוספות חולין לט., בעל המאור חולין לט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ההשלמה חולין לט. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין לט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., פסקי ריא"ז חולין לט. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין לט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין לט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין לט., פירוש הרב שטיינזלץ חולין לט.

Chulin 39a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 39a, Attributed to R. Gershom Chulin 39a, Collected from HeArukh Chulin 39a, Rashi Chulin 39a, Tosafot Chulin 39a, Baal HaMaor Chulin 39a, HaHashlamah Chulin 39a, Ramban Chulin 39a, Piskei Riaz Chulin 39a, Rashba Chulin 39a, Meiri Chulin 39a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 39a, Steinsaltz Commentary Chulin 39a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון