^א ראה אמרי בינה יו״ד הלכות שחיטה סימן י .

^ב כי״פ: בנוסחאות.

^ג וכן הגירסא בגמ׳ סנהדרין ס, ב, ע״ז לד, ב וזבחים י, א. וראה דק״ס אות ח.

^ד ד״ה פסולה.

^ה וכן כתבו הרשב״א והר״ן בחידושיהם.

^ו מ, א.

^ז הובא בתוד״ה פנים ובשטמ״ק בשם שיטה. ועי׳ שטמ״ק בביאור שיטתו.

^ח תוכן דברי רבינו הובאו בחידושי הרשב״א והר״ן, עיי״ב.

^ט וכהוכחת רש״י ד״ה פנים קשיא.

^י ראה זבחים כז, ב. ובחידושי הר״ן: ׳דבפיגול גופיה איכא תרי גווני, מחשב וכו׳ חוץ לזמנו דמקרי פגול וחייב כרת, וחד מינייהו חוץ למקומו דמקרי פסול ואין בו כרת׳.

^כ כן הקשו תוד״ה פנים ותוספות הרא״ש בשם ר״ת, עיי״ש ובשטמ״ק.

^ל כח, א.

^מ שם כט, ב; סד, ב.

^נ ד״ה בשלמא.

^ס כן הקשו תוד״ה הא מקמי.

^ע להלן קלט, א.

^פ להלן ע״ב ד״ה חולין.

^צ בעל המאור (ח, א), תוד״ה מקום.

^ק ע״ב.

^ר כי״פ: שיש להם.

^ש ועי׳ שו״ת זכרון יוסף יו״ד סי׳ כא אות ב, ובספר שעורי הדף (ב״ב תשנ״ח) כאן.

^ת להלן ע״ב.

^א מכאן עד ׳שלא זרק׳ נשמט בכי״פ.

^ב בשטמ״ק הערה 11 כתבו די״ל לשיטת רש״י דמיירי בכה״ג שלאחר שחשב לזרוק נשפך הדם ולא זרקו. ועי׳ קהילות יעקב זבחים סי׳ ח.

^ג פ״ב ה״ד.

^ד גיטין פ״ו ה״ו.

^ה כ״כ רבינו ירוחם נתיב ט״ו ח״ג (קיח ע״ג). ועי׳ ב״י סי׳ ד ויש״ש פ״ב דין כ שהשיגו על דבריו. ועי׳ אמרי בינה הל׳ שחיטה סי׳ י.

^ו כמפורש ברש״י סנהדרין ס, ב ד״ה ולחשוב: ׳דלא אשכחן דלהוו עבודות הנעשות לשם עבודה זרה כדאשכחן הנך וכו׳ קטור - אשר חלב זבחימו יאכלו (דברים לב, לח)׳.

^ז להלן ע״ב ד״ה חולין.

^ח הגרא״ז הגיה: הבהמה. [ור״ל שהקטרה לשם ע״ז פוסלת הבהמה, אבל אין לפרש שבקדשים נפסל הקרבן, שהרי אין מחשבה פוסלת בשעת הקטרה]. ועוד העיר: פי׳ בלא לימוד מקדשים, דאטו דינא דתקרובות מפיגול ילפינן, ואי זריקה עושה הבהמה לתקרובות, ה״נ הקטרה.

^ט בשטמ״ק: רבותי. והוא בעל המאור (ח, א). וכן פירשו הרשב״א, הרא״ה (בשטמ״ק) והר״ן.

^י כן הם דברי בעל המאור שם: ׳כגון שוחט ע״מ לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו וכו׳⁠ ⁠׳, וכ״כ הרשב״א והר״ן בחידושיו ועל הרי״ף שם, נמוקי יוסף. [וכ״כ רבינו יהונתן בשוחט ע״מ לקבל ולהוליך שלא לשמה]. ובשיטה זו עמדו בספר האשכול הל׳ שחיטה סי׳ יג ובפירוש הראב״ד לתו״כ המובא להלן [ועי׳ רש״י זבחים ט, ב ד״ה אין מחשבין, ובראש המזבח שם שהוכיח מדבריו שיש פיגול בשוחט ע״מ לקבל. ועי׳ גירסת שטמ״ק שם ברש״י]. וכבר עמדו על כך גדולי עולם (ראש יוסף כאן ובפמ״ג יו״ד סי׳ ד במשבצות זהב ס״ק א, תוס׳ רע״א על המשנה כאן ובזבחים פ״ב מ״ב, טל תורה זבחים שם, ועוד). שלא מצינו פיגול במחשב ע״מ לקבל ולהוליך. ומפורש בגמ׳ זבחים יג, ב: דבאמר הריני שוחט ע״מ לקבל למחר כשר אינו פיגול. והגרא״ז בהערותיו כתב שבהכרח שהיא ט״ס וצ״ל דמהני מחשבה בשעת שחיטה. ובחזו״א (יו״ד סי׳ ריד לגמ׳ דידן) האריך ליישב לשון רבינו, שכוונתו למחשב בשעת שחיטה ובקבלה והולכה וכו׳. ודברי בעל המאור (שכתב שוחט ע״מ לקבל או להוליך וכו׳) יש להגיה, עיי״ש וכן יש להגיה לשונות הרשב״א והר״ן. ומסיק החזו״א שאע״פ שקשה להגיה בכל הראשונים, מ״מ בהכרח כן האמת. ובהערות הגרשז״ר האריך לבאר שיטת רבינו בכמה אופנים [ומעין דבריו יישב בספר מילי דמרדכי להגרמי״ל זקש סי׳ פו]. ותו״ד דהני ראשונים ס״ל כשיטת הראב״ד בפירושו לתו״כ דיבורא דנדבה פרשה ד ה״ה [וכן בפירושו לצו פרשה ח ה״ו], דמבואר בדבריו [ראה כנסת הראשונים זבחים שם ובהערות לפירוש הראב״ד הוצ׳ אופק] דהשוחט ע״מ לקבל למחר פסול, עיי״ש. וביאור הדברים דלשיטת רש״י המחשבה פוסלת בכל ד׳ עבודות בתנאי שמחשב בהן על אכילת אדם או אכילת מזבח, אבל לשיטת הראב״ד דין פיגול ע״מ לזרוק אינו מטעם אכילת מזבח, אלא מטעם עבודה, ולכן גם מחשבה ע״מ לקבל הוי פיגול. ראה שם שהאריכו להוכיח כן. וראה בענין זה חידושי הגרי״ז בשם הגר״ח זבחים כז, א ומנח״א שם. [וכבר עמד החזו״א שם על דברי הראב״ד, וכתב שקשה לעמוד על דבריו שנשתבשו בדפוס. אכן, כבר זכינו לנוסח המתוקן של דבריו בהוצ׳ אופק הנ״ל ושם הדברים ברורים]. ומ״מ עדיין צ״ע ממה שאמרו בגמ׳ זבחים שם. והנה בתוס׳ זבחים י, א ד״ה מחשבין כתבו דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה אם קיבל לגמור הקבלה חוץ לזמנו כשר, וכתבו בחק נתן ובפנים מאירות, שהתוס׳ לא גרסו בגמ׳ שם יג, ב ״הריני שוחט ע״מ לקבל למחר״, אלא ״הריני מקבל ע״מ לגמור הקבלה למחר״, עיי״ש. וכגירסא זו איתא בקה״ע לירושלמי פסחים פ״ה ה״ב עיי״ש. וכבר הרחיב הגר״ד מצגר [מוריה, כסלו תשנ״ה, בית אהרן וישראל, שנה יג, א] מדפוסים שונים כגירסא זו, ומן המפרשים שפירשו כן דברי התוספות. אכן, בתוספתא זבחים פ״ג ה״ה מפורש: ״כיצד אין מתפגלין, שחט ע״מ לקבל וקבל ע״מ להלך למחר הרי אלו אין מתפגלין״, וצ״ע. וראה הליכות אליהו לרמב״ם פסוהמ״ק פי״ג ה״א. וראה עוד טהרת הקודש זבחים ט, ב, קהילות יעקב זבחים סי׳ ח, כנסת הראשונים שם, ובהערות לפירוש הראב״ד הוצ׳ אופק שם.

^כ תיבה זו איתא רק בשטמ״ק.

^ל כי״פ: פיגל ופסל.

^מ הגרא״ז העיר: ׳מה דאמ׳ בגמ׳ בב׳ עבודות, ופי׳ ששוחט ע״מ לזרוק ולהקטיר, קשה, דלא דמי להא דד׳ עבודות. ונראה דבחולין שוחט ע״מ לזרוק ולהקטיר לע״ז היינו שיחשוב בזריקה והקטרה לע״ז. וזהו מחשבה בד׳ עבודות, אבל בקדשים המחשבה רק בעבודה הראשונה, וזהו בארבע עבודות׳.

^נ תהלים קו, כח.