(1) 
עַד הַפֶּרֶק קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ עַד הַפֶּרֶק אוְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה בַּגּוּף חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְחוּלִּין בוּבְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ.
עַד הַפֶּרֶק קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ עַד הַפֶּרֶק אוְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה בַּגּוּף חוֹצֵץ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְחוּלִּין בוּבְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ.he must pour on the area extending until the joint. In sanctifying the hands and feet in the Temple before the service, he must pour the water until another joint, where the palm meets the wrist. And any item that is considered to interpose between one’s skin and the water with regard to immersion of the body in a ritual bath, disqualifying the immersion, likewise interposes with regard to washing the hands for eating non-sacred food and with regard to sanctification of the hands and feet in the Temple.
1. כלו: כ״י נ , דפוסים, רא״ה. חסר בכ״י א , כ״י פריס 312 , כ״י קרפנטרץ .
2. רבינא: כ״י נ , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה, כ״י קרפנטרץ : ״ר׳ אבינא״. כ״י א : ״רבא״
3. לבני: כ״י נ , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה. כ״י א : ״לפני״.
4. כגון: חסר בכ״י נ .
5. אתון: כ״י פריס 312 : ״אינו״.
6. כוליה: כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , רא״ה: ״כל״.
7. ואפילו: כ״י נ , כ״י פריס 312 , רא״ה: ״אפי׳ ״.
ערך פרק
פרק – א(ראש השנה לא.) בראשון מהו אומר לה׳ ארץ ומלואה על שום שקנה שמים וארץ שנא׳ קונה שמים וארץ כי ביום הראשון נבראו והקנה אותם לו שנאמר והארץ נתן לבני אדם והוא שליט בעולם שנא׳ תבל ויושבי בה בשני אומרים בעיר אלהינו הר קדשו על שום שחילק מעשיו כדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים כך חילק העולם ובחר בירושלים ונקראת עיר אלקינו בשלישי אומר אלקים נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו כדכתיב ותראה היבשה והכינה לעדתו שקבלו משפטיו שנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ רביעי חמישי וששי פשוטין הן הללו כולן על שם מעשיו של הקב״ה בשביעי מזמור שיר ליום השבת ליום שעתיד להיות כולו שבת כלומר חרבן אלף שנה שהוא יומו של הקב״ה ואח״כ תהיה תחיית המתים אמר רבי נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו כלומר ו׳ ימים על שם מעשיו ויום ז׳ ליום שכולו שבת אלא גם יום ז׳ על שם מעשיו הוכנה השירה וכך פירושה מזמור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת (חולין קו:) קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק פירוש פרק מקשרי אצבעותיו זולתי הכף של יד והפה הכף של יד והאצבעות מקנה הזרוע המחובר בכף היד והוא הנקרא הפרק כדתנן בכיצד צולין אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך מקום הפרק של יד שהוא עד מקום מרפק (ערכין יט) רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתמלא והוא כלל היד מן האצבעות עד המרפק הוא הנקראת יד (משנה ידים ב) הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק פירוש מקום שתתפרק הזרוע מן היד (חולין קלד) איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד פירוש ממקום שמפריקין הטבחין הרגל עד הכף הנקראת בלעז אשפ״לא (חולין צג) בהמה בחייה פרוקי מפרקה פירוש זה שאנו רואין הירכות מחוברות והחלב בתוכן אחר שחיטת הבהמה נתחברו הירכות אבל בחייה פתוחות היו והחלב הזה מגולה היה וזהו תרבא דאקליבוסתא (א״ב תרגום על צוארינו נרדפנו על פריקת צוארנא) (חגיגה יג) אבל מוסרים לו ראשי פרקים פירוש פותחין לו ראשי דברים שהגיעו לפרקן ולא הגיעו כבר פירוש בערך טפל.
ערך טען
טען – ב(בכורים פ״ב. וחגיגה יח: בבא מציעא נג.) ואסורין לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ורגלים והערב השמש הרי אלו בתרומה ובכורים משא״כ במעשר. (ירושלמי) כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הבכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם אנו הבכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וגו׳ פי׳ מניין שזה שנאמר בו ומתו בו כי יחללוהו בתרומה הכתוב מדבר דכתיב למעלה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן טבל ועלה אוכל במעשר כדמפורש בערך טבל. ותניא (בתוספת תרומות ובירושלמי בביכורים) אוכלי תרומה בזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא טמא שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור כולן במיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותו טהור שאכל את הטמא בעשה טמא שאכל טהור במיתה וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר רבא בר מימר ואחר יאכל מן הקדשים מן הטהורים ולא מן הטמאין וכללא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא וחומש האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וגרסינן בת״כ נאמר כאן קודש ונאמר להלן קדש מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול ואסורין לזרים. (ירושלמי) פתר להם פחות מכשיעור פי׳ אחר ואסורין לזרים אפי׳ ע״י פדייה ועולים באחד ומאה כדפרישית בערך דמע וטעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמרא ואפילו בנגיעה אבל מעשר באכילה אין בנגיעה לא (שבת יד) פי׳ אחר הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים משא״כ במעשר וחולין דאמר ר׳ יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח כדמפורש (חגיגה יח) פי׳ אחר וטעונין רחיצת ידים עד הפרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כדמפורש (חולין קו) והערב שמש כדפרישית בערך טבל והן נכסי כהן. רב אבא בר חייא בשם ר׳ יוחנן לך נתתיו ותנן (בסוף ביכורים) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה. (חלה פרק א) החלה והתרומה חייבין עליהן וכו׳ עד וטעונין רחיצת ידים. (מנחות ס) יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה ואלו טעונין הגשה וכו׳ (תענית כז) אמר רבי זריקה אמר רבי אלעזר אפי׳ מקופלין ומונחין בקופסא פי׳ כל הכלים המשאילות זו לזו טעונין טבילה שמא דנדה היו. (מועד קטן יא) אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופה ולא ליטעון פוריא פי׳ לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר (א״ב ענין צורך).
א. [צייט אבשניט. גליד.]
ב. [בעדירפען בעלאדען.]
1לתרומה עד הפרק – פרק השלישי והוא בגב היד.
קידוש ידים ורגלים – מן הכיור.
עד הפרק – העליון מקום חבור היד והזרוע.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״עד הפרק״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף ק״ו.
וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין – הקשה הרב ר׳ אברהם בן הרב ר׳ משה דבתוספתא דמקוואות תניא בפרק ז׳ כל החוצץ בכלים חוצץ בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין והכא קאמר דחוצצין וי״ל דהכא איירי לאכילה כדמוכח כוליה שמעתא והחמירו באכילה כמו בטבילה והתם בנגיעה ואיירי אף בחולין שנעשו על טהרת תרומה דלא החמירו וצריך ליזהר בשעת נטילה מטיט ובצק שתחת הצפורן דחוצצין בטבילה כדתנן במסכת מקואות (משנה מקואות ט׳:ב׳) וכל דבר שחוצץ בטבילה צריך כמו כן ליזהר בנטילה לאכילה אבל במיעוט שאינו מקפיד אין לחוש דבטבילה נמי אינו חוצץ כדאמרינן בפ״ק דעירובין (דף ד:).
קדוש ידים במקדש עד הפרק. הוא הפרק השני, שבאמצע האצבעות. דכיון דנטילת ידים לחולין משום סרך של תרומה הוא, דיו אם נטלה במה שנוגע במאכל, דהיינו ראשי אצבעות.
לתרומה עד לפרק. הוא פרק השלישי, והוא היד.
קדוש ידים ורגלים. מן הכיור.
עד הפרק. העליון, מקום חבור היד והזרוע.
עד לפרק, לחולין עד לפרק. וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים. פירוש, למקדש עד לפרק, שהוא חיבור היד והזרוע. לתרומה עד לפרק, שהוא חיבור האצבעות עם כף היד. לחולין עד לפרק, שהוא באמצע האצבעות.
אמ׳ רב עד כאן לחולין, עד כאן לתרומה. פי׳, שאין דינם שוה, אלא כדפרישית. ושמואל אמ׳ עד כאן בין לחולין בין לתרומה, לחומרא. פי׳, עד הכף של יד. ורב ששת אמ׳ עד כאן בין לחולין בין לתרומה, לקולא. פי׳, בקשר שבאמצע האצבעות. אמ׳ בר הדיא הוה קאימנא קמיה דר׳ אמי ואמ׳ לי עד כאן בין לחולין בין לתרומה, ולחומרא, ולא תימא ר׳ אמי משום דכהן הוא, דהא ר׳ מיישא בריה דר׳ יהושע בן לוי דאמ׳ משום ר׳ יהושע בן לוי עד כאן בין לחולין בין לתרומה, לחומרא.
אמר רב, נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו. אמ׳ להו ר׳ אבינא לבני
ורב ששת דאמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לקולא. פירשו רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל דזהו עד פרק ראשון של אצבעות, (ואלו) [ואינו] חולק על הברייתא (שהוא) [אלא] מפרשה לחולין עד לפרק זה פרק ראשון של אצבעות ולתרומה עד לפרק זה פרק שני ולקדוש ידים ורגלים זה פרק פיסת היד המחובר עם קנה הזרוע, ודלגה הברייתא פרק אחד בין תרומה לקדוש ידים, והחמיר רב ששת בחולין והצריך עד פרק השני (ב)[כ]תרומה והא דאמר ע״כ בין לחולין בין לתרומה לקולא, לאו לישנא דוקא נקט, דאדרבה לפי משמעותו מחמיר הוא נמי אצל החולין אלא לקולא משיעורא דשמואל קאמר, אבל בקדוש ידים לכ״ע סוף פסת היד ולא יותר, וכן מוכיח בערכין (ערכין יט:) משקל ידי עלי מכניס ידו לכלי מלא מים עד מפרקו, והי׳ בה והא תניא לקדוש ידים ורגלים עד לפרק, אלמא הפרק היינו סוף הכף ולא סוף הקנה המחובר בזרוע שהוא מפרקו. ובפירושי הרמב״ן ז״ל דבירושלמי של מסכת ברכות (פ״ח, ה״ב) מחמירין לחולין מתרומה, דגרס התם בשם רב נטילת ידים לתרומה עד לפרק ולחולין עד קשרי אצבעותיו, וכתב הוא ז״ל דכן משמע מגמרין (חולין קז:) דהתירו במפה לאוכלי תרומה והחמירו באוכלי טהרות, וכן מדקא מני והולך מקדש וחולין ותרומה דממעט והולך והוא ודאמימר משום דכהן הוא מחמיר בתרומה כחולין. וזה מן התימה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא משום סרך תרומה, ונאמר בתרומה עד פרק שני ולחולין שעיקרן משום סרך תרומה עד קשרי אצבעות, ושמא בירוש׳ החמירו בין לחולין בין בתרומה, החמירו בחולין עד קשרי האצבעות כעיקר שיעורה של תרומה, ובתרומה החמירו עד שיעורו של קדוש ידים והפרק של פסת היד קאמר, ולעולם תרומה חמורה, ובגמ׳ דילן דמשמע דשמואל מחמיר טפי מדרב מדקאמרינן רב אמר ע״כ לחולין עד כאן לתרומה, ושמואל אמר ע״כ בין לחולין בין לתרומה לחומרא, דאלמא שיעור חולין לשמואל כשיעור תרומה לרב, דילמא שמואל הכי קאמר, ע״כ בין לחולין בין תרומה לחומרא בשניהם, ולישנא נמי הכי משמע שהחומרא בשניהם הוא, מדקאמר עד כאן לחולין ולתרומה ולחומרא והוא שהחמיר בין זה לזה סוף פסת היד. והשתא נמי א״ש הא דרב ששת דאמר עד כאן לחולין ולתרומה לקולא דהוי עד סוף פצול האצבעות, דלא נצטרך לדחוק פירוש הברייתא לרב ששת שיפרש רב ששת לחולין עד הפרק הראשון וידלג פרק א׳ בין תרומה וקדוש ידים. והא דנקט עד כאן לחולין ולתרומה לקולא, קולא בא׳ מהם היא, משום לישנא דשמואל נקט ליה, ולא דוקא קולא בשניהם, ואף באחד מהם אלא קולא מדשמואל קאמר, ומה שהביא ראיה רבי׳ ז״ל מגמרין שהחמירו בחולין שלא התירו אוכלי מפה, בטהרות והתירו בתרומה, התם משום זירוז כהנים שלא לחוש שמא יגע, אבל להחמיר בשיעורן לא מצינו, ולישנא דברייתא דמונה והולך קדוש ידים ורגלים וחולין ותרומה במקצת הנוסחאות נמצא בהפך לחולין עד הפרק ותרומה עד הפרק וקדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק, ותנא למעלה קתני, ואפילו לגרסת הספרים שמנה קדוש ידים וחולין ותרומה, וכן נמצאת בפירוש רבינו חננאל ז״ל, לא קשיא ולא מידי דמונה והולך הוא החמור שבכולן ואח״כ הקל שבכולן ואח״כ האמצעי בקדוש לחומרא וחולין לקולא ותרומה באמצע. ואם יש עיקר לפירוש זה יהיה שיעור החולין עד סוף פסת היד כשמואל ורבי אמי ור׳ מיאשא בר בריה דר׳ יהושע בר לוי וכבר הדיא דמסהיד משמיהו כך נראה לי. וכן נראה מפירושי רבינו חננאל ז״ל שפירש אמר רב עד כאן לחולין ע״כ לתרומה, פי׳ היה רב מראה לתלמידים עד לפקק לחולין עד לפרק לתרומה. פי׳ פקק קשרי אצבעותיו זולתי הכף של יד והפסק הכף של יד והאצבעות שקנה הזרוע המחובר בכף היד הוא הנקרא פרק ע״כ. עוד כתב ואסיקנא משמיה דריב״ל בין לתרומה בין לחולין לחומרא והוא עד המפרק ע״כ, והוא ז״ל מפרש מרפק כלל היד, ויש מדבריו ראיה מפורשת למה שכתבתי.
כל דבר שחוצץ לגוף בטבילה חוצץ בנטילת ידים לתרומה ולחלין ולקדוש ידים ורגלים שבמקדש:
מי שנטל שחרית והתנה עליהם לכל היום אינו צריך ליטול בכל סעודות היום ודוקא בששמר את ידיו ולא הסיח את דעתו מהם אבל הסיח את דעתו אין תנאו מועיל ואם לא התנה אע״פ ששמר את ידיו צריך לחזור וליטול אף במקום שהמים מצויים ויש מי שלא התיר בזו אלא במקום שאין המים מצויים בריוח ובלשון האמור כאן לרבינא וכן עקר:
עד הפרק של מקום חיבור האצבעות לכף היד. קידוש ידים ורגלים במקדש הריהו נעשה עד הפרק של חיבור כף היד לזרוע. וכל דבר שנחשב כחוצץ בטבילה בגוף האדם הטובל, שלא עלתה לו טבילתו בגלל חציצה זו, הריהו חוצץ גם בנטילת ידים לאכילת חולין, וגם בקידוש ידים ורגלים במקדש.
he must pour on the area extending until the joint. In sanctifying the hands and feet in the Temple before the service, he must pour the water until another joint, where the palm meets the wrist. And any item that is considered to interpose between one’s skin and the water with regard to immersion of the body in a ritual bath, disqualifying the immersion, likewise interposes with regard to washing the hands for eating non-sacred food and with regard to sanctification of the hands and feet in the Temple.
הכל
(2) אָמַר רַב עַד כָּאן לְחוּלִּין עַד כָּאן לִתְרוּמָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְקוּלָּא.
Rav said this halakha to his students while indicating with his hand the joints to which the baraita is referring: One washes until here, the second joint of the fingers, for non-sacred food, and until there, the third joint, where the fingers join the palm, for teruma. And Shmuel disagreed and said: One washes until here both for eating non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint where the fingers join the palm. And Rav Sheshet said: Until here both for the consumption of non-sacred food and for teruma, indicating the more lenient location, the second joint.
Rav said this halakha to his students while indicating with his hand the joints to which the baraita is referring: One washes until here, the second joint of the fingers, for non-sacred food, and until there, the third joint, where the fingers join the palm, for teruma. And Shmuel disagreed and said: One washes until here both for eating non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint where the fingers join the palm. And Rav Sheshet said: Until here both for the consumption of non-sacred food and for teruma, indicating the more lenient location, the second joint.
לחולין עד לפרק – עד פרק העליון של אצבעות:
לתרומה עד פרק שני – לקדוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק שלישי:
עד כאן לחולין כלומר עד פרק ראשון לחולין עד פרק שני לתרומה:
1 ושמואל דאמר ע״כ בין לחולין ובין לתרומה לקולא. כלומר עד פרק ראשון:
לחומרא – עד פרק שלישי:
1. לכאורה צ״ל ורב ששת דאמר וכו׳ ואמנם אפשר דרבינו היה גורס בדברי שמואל בין לתרומה לקולא.
עד כאן לחולין – מראה היה בידו כמו שפירשתי.
ושמואל אמר – פרק החולין והתרומה שוין ולחומרא בפרק השלישי והוא שבגב היד.
אמר רב עד כאן לחולין ועד כאן לתרומה – כדקתני בברייתא לחולין עד הפרק לתרומה עד הפרק כו׳ והיה מראה רב בידיו ופירש בקונטרס דעד הפרק לחולין הוא פרק ב׳ שבאמצע אצבעות ולתרומה עד הפרק שבגב היד ובקדוש ידים עד הפרק העליון מקום חבור היד והזרוע ולא רצה לפרש בקונטרס דפרק דחולין הוא פרק ראשון שבראש האצבעות לפי שאינו שוה בכל האצבעות כמו באגודל אבל פרק האמצעי שוה בכולם ושמואל אמר דפרק דחולין ודתרומה שוין לחומרא ולא פליג אברייתא אלא משום דכהן הוא ורגיל בתרומה לכך החמיר על עצמו להרגיל אף בחולין אבל לרב ששת קשה דאמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לקולא וי״ל דרב ששת מפרש הברייתא בפרק הראשון שבראש אצבעות לחולין ושני לתרומה שהוא פרק אמצעי ולא להקל על הברייתא קאמר אלא אדרב ושמואל דאמרי דפרק דתרומה הוא מקום חבור אצבעות ותפיסת היד ור״ת פירש ע״כ לחולין פרק ראשון כמו שפירש רב ששת ולפירוש זה קשה ברייתא לרב ששת דלפירושו צריך לומר דלרב ששת דחולין ותרומה בפרק ראשון לקולא ומיהו יש לדחות דלשמואל לחומרא היינו פרק שבגב היד כמו קדוש ידים ובא רב ששת להקל משמואל אבל אין לפרש כמו שפירש הרב ר׳ אברהם דחולין עד פרק שלישי דאצבעות ולתרומה כל פיסת היד פירוש עד הקנה ולקדוש ידים עד העצילה שקורין קוד״א בלע״ז והביא ראיה מספר הזהיר שכתוב שם אמר שמואל לחולין כל היד ואי אפשר לומר כן מדתניא בפרק האומר משקלי עלי (ערכין יט:) משקל ידי ומשקל רגלי עלי ר׳ יהודה אומר ממלא אדם חבית ומכניס ידו עד העציל וברגל עד הארכובה ופריך וביד עד העציל ורמינהו קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק ומשני דאורייתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אלמא אין קדוש ידים עד העציל ומיהו יתכן פירושו לפי מה שמפרש שם דעציל היינו אישיל״א והוא בית השחי מקום חבור הזרוע והכתף וכן פירש בקונטרס בפרק הזרוע (לקמן קלד:) אבל קשה לר״ת דאמר בזבחים (דף יח:) ולא יחגרו ביזע אין חוגרין במקום שמזיעין לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם והיינו כנגד קוד״א ששם דרך לחגור דאי במקום שחי אדרבה הוא מקום זיעה יותר ועוד דמה שייך לומר ולא למעלה דלמעלה הוי צואר ואיך יחגרו שם ועוד דבערכין (דף יט:) קאמר ביד עד העציל וברגל עד הארכובה משמע דעציל באמצע היד כמו הארכובה באמצע הרגל ועוד דבאהלות (משנה אהלות א׳:ח׳) כשמונה רמ״ח אברים קתני ל׳ בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע וארבעה בכתף משמע דמרפק הוא קוד״א שכן הוא הסדר ומרפק ועציל הכל אחד דהא בערכין (דף יט.) קתני ר׳ יהודה במתניתין דהתם מכניס ידו עד מרפקו ותרגום כל אצילי ידים דיחזקאל (יג) כל מרפוקי ידיא ואין לפרש דקידוש ידים הוא עד בית השחי דהיינו עד הכתף דהא פריך בערכין ודאורייתא עד הפרק והא גבי תפילין כתיב ידך ותני דבי מנשה ידך זו קיבורת ומשני דאורייתא קיבורת כו׳ קידוש ידים ורגלים הלכתא גמירי לה משמע דפרק דקידוש ידים ורגלים אין מגיע עד קיבורת וקיבורת מפרש רבינו תם קבוצת בשר שבזרוע כמו (ב״ב דף ה.) קיבורא דאהינא שהוא לשון קבוצת תמרים.
אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה. כלומר מתנה לאכילה. ופי׳ רבינו שלמה ז״ל ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם. וממנה אתה למד דמי שנטל ידיו שלא על דעת אכילה אפילו לשעתו צריך נטילת ידים על שאם אכילה. אלא שהוא תימה אם התנה לאכילה ושמר ידיו למה אמרו דוקא בשעת הדחק כאין פקתא דערבות, דהא איכא תנאי לאכילה ושמירה מהסיח, ושמא משום סרך תרומה החמיר ליטול בשעת אכילה שמא יסיח דעתו בהפלגת הזמן ולאו אדעתיה, וכתב רב״ח ז״ל ולא מיתוקמא אלא בשעת הדחק וכרבי [אבינא] דאמר לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא נפישי לכו מיא משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו כולי יומא. ותמיהא לי דהא איכא תרי לישני בגמרא עלה ולישנא בתרא דאפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב ומאי דקאמר להו אתון דלית לכון, עצה טובה קאמר להו, אתון דלא נפישי לכון מיא עבידו כרב, וה״ה לאחרים שיש להם מים רבים, אלא שאינן צריכין לעצה זו וכיון דללישנא בתרא כרב ונ״י דרבנן וכדאמרינן לעיל ומאי מצוה לשמוע דברי חכמים אזלינן לקולא, ומוטב שנשוה בין רבינא ורב ולא שנעשה אותם חולקין בכדי, והילכך בכ״מ שרי, ואפילו שלא בשעת הדחק נמי כנ״ל.
בד״ה אמר רב ע״כ כו׳ ולא רצה לפרש בקונטרס דפרק דחולין הוא פרק ראשון כו׳ עכ״ל ומצינן נמי למימר דלכך לא רצה לפרש בקונט׳ כן משום דלא תקשה ברייתא לרב ששת כמו שהקשו התוס׳ לקמן לפי׳ ר״ת דלא ניחא ליה למימר שתים כמו ר״ת דלחומרא דקאמר שמואל היינו פרק דמקום קידוש דלא משמע כן מדקאמר ולא תימא ר׳ אמי משום דכהן הוא דמשום דכהן הוא אין להחמיר אלא עד פרק דמקום קידוש דבהכי יתיישב לפירושו ספר הזהיר דקאמר לשמואל לחולין כל היד ודו״ק:
בא״ד אלא דמשום דכהן הוא ורגיל בתרומה כו׳ עכ״ל לרווחא דמלתא כ״כ קושטא הוא דכהן היה דבלאו הכי נמי יכולין להחמיר אברייתא כדקאמר תלמודא דהא ר׳ מיישא כו׳ וכן צ״ל לרב ששת לפי תירוצם לפי׳ הקונ׳ שהחמיר אברייתא ודו״ק:
ומסופר כי על דברים אלה שבברייתא אמר רב לתלמידיו עם שהוא מראה להם את ידו: עד כאן, עד הפרק השני שבכף היד, הריהו מקום נטילת ידים לאכילת חולין. ואילו עד כאן, עד הפרק השלישי בכף היד, הריהו מקום נטילת ידים לאכילת תרומה. ואף שמואל הראה לתלמידיו בידו היכן הוא מקומן של נטילות ידים. ואולם שלא כשיטת רב אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי בכף היד, הריהו מקום נטילת ידים בין לאכילת חולין בין לאכילת תרומה, שיש לנהוג בחולין לחומרא [להחמיר] בהם כבתרומה. וכיוצא בדבר אף רב ששת הראה לתלמידיו בידו היכן הוא מקומן של נטילות ידים. ושלא כשיטות רב ושמואל אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השני, הריהו מקומם של נטילות ידים, בין לחולין בין לתרומה, שכן יש לנהוג בתרומה לקולא [להקל] בנטילת ידים בה כבחולין.
Rav said this halakha to his students while indicating with his hand the joints to which the baraita is referring: One washes until here, the second joint of the fingers, for non-sacred food, and until there, the third joint, where the fingers join the palm, for teruma. And Shmuel disagreed and said: One washes until here both for eating non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint where the fingers join the palm. And Rav Sheshet said: Until here both for the consumption of non-sacred food and for teruma, indicating the more lenient location, the second joint.
הכל
(3) אָמַר בַּר הֶדְיָא הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְאָמַר עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא וְלָא תֵּימָא רַבִּי אַמֵּי מִשּׁוּם דְּכֹהֵן הוּא דְּהָא רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא לֵיוַאי וְאָמַר עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה לְחוּמְרָא.
Bar Hedya said: I was standing before Rabbi Ami, and he said: One washes until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint. And do not say that Rabbi Ami acted this way only because he is a priest and acted stringently to avoid confusing teruma and non-sacred food. This cannot be, as Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, is a Levite, and yet he too said: Until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location.
Bar Hedya said: I was standing before Rabbi Ami, and he said: One washes until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint. And do not say that Rabbi Ami acted this way only because he is a priest and acted stringently to avoid confusing teruma and non-sacred food. This cannot be, as Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, is a Levite, and yet he too said: Until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location.
אמר בר הדיא: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] ר׳ אמי, ואמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי, הריהו מקומה של נטילת ידים, בין לחולין בין לתרומה, שכן יש לנהוג בנטילת ידים לחולין לחומרא כדרך שנוטלים לתרומה. ולא תימא [ואל תאמר] שנהג כן ר׳ אמי משום שכהן הוא ואצלו יש חשש שיערב בין תרומה לחולין, דהא [שהרי] ר׳ מיישא בר בריה [בן בנו] של ר׳ יהושע בן לוי שהוא ליואי [לוי], ולא כהן, ואף הוא אמר: עד כאן, עד סוף הפרק השלישי, הריהו מקומה של נטילת ידים, בין לחולין בין לתרומה, שיש לנהוג בנטילת ידים לחולין לחומרא, כדרך שנוטלים לתרומה.
Bar Hedya said: I was standing before Rabbi Ami, and he said: One washes until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location, the third joint. And do not say that Rabbi Ami acted this way only because he is a priest and acted stringently to avoid confusing teruma and non-sacred food. This cannot be, as Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, is a Levite, and yet he too said: Until here both for non-sacred food and for teruma, indicating the more stringent location.
הכל
(4) אָמַר רַב גנוֹטֵל אָדָם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שַׁחֲרִית וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֲבִינָא לִבְנֵי
§ Rav says: A person may wash both of his hands in the morning and stipulate with regard to them that he may eat on the basis of that washing throughout the entire day, provided he guards his hands from dirt and ritual impurity. It is likewise related that Rabbi Avina said to the inhabitants of
§ Rav says: A person may wash both of his hands in the morning and stipulate with regard to them that he may eat on the basis of that washing throughout the entire day, provided he guards his hands from dirt and ritual impurity. It is likewise related that Rabbi Avina said to the inhabitants of
אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ואם רוצהא ומתנה עליהן כל היום בין לאכילה בין לתפילה. וכי מסיך רגליו או מטיל מים מקנח ידיו בצרור או בעפר ודיוב. ודבר זה צריך לעוברי דרכים שאין מוצאין מים כל שעה.
וכלי שאין בו רביעית מים מתחילה אין נוטלין ממנו לידים (חולין קז ע״א). ואם היה בו רביעית מתחילה נוטלין ממנו אפילו שנים.
א. ׳ואם רוצה׳ אינו מלשון הגמ׳ ומובנו אינו ברור. ואולי ר״ל אפילו שלא בשעת הדחק כל״ב בגמרא קז ע״א. [׳ומתנה עליהם׳, בכת״י ומתנה על אותה נטילה].
ב. ס״ל לרבינו דאפילו טינוף דצואה [היינו מסיך רגליו] אינו מבטל הנטילה כל שלא הסיח דעתו. ודלא כהראשונים שכתבו ובלבד שלא יטנפם [עי׳ טוב״י סי׳ קסד]. ונראה שסובר כמהרש״ל (ביש״ש בפירקין סי׳ מא והביאו הט״ז סס״י קסד) שכתב דבעשה צרכיו באמצע הסעודה אינו מברך ענט״י ׳דבמילמולי זיעה [וכן לכלוך צואה] לא תיקנו נטילה אלא דחמירא סכנתא מאיסורא וחייב לרחצם אבל אין אני רואה חיוב ברכה וכו׳ ׳. [ועי׳ פרמ״ג (בפתיחה להל׳ נט״י הביאו בבאה״ל סס״י קסד) שדברי מהרש״ל הם אליבא דרבותיו של רש״י והרמב״ם הסוברים שנט״י משום שמא נגע בטומאה, וא״כ בנטל ידיו ונזהר מטומאה אף שנגע בטינוף אינו מברך, אבל לרש״י שפירש טעם הנטילה משום שמא נגע במקום טינופת וגנאי לתרומה וכו׳ צריך נטילה. ולפי״ז יסבור רבינו כרבותיו של רש״י, אבל לרש״י אם התנה ונגע בטינוף חוזר ונוטל, ואכן כ״כ רש״י מפורש בדין נוטל ומתנה (ד״ה ומתנה) ׳ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם׳ ולשיטתיה אזיל]. [ואם כנים הדברים דחד דינא נינהו מתנה ואמצע הסעודה, א״כ המ״ב שהכריע בסס״י קסד דבאמצע הסעודה אינו מברך בנגע במקומות המכוסים, הו״ל להכריע כן גם בדין מתנה, לעיל מינה בסק״ד, לא כאשר כתב שם דנגע במקומות המכוסים אבד נטילתו].
נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום – תימה דאמרינן בערבי פסחים (דף קו:) הנוטל ידיו לא יקדש משום דקידוש מפסיק בין נטילת ידים לסעודה ואמר בפרק אלו דברים (ברכות נב:) ב״ה אומרים מוזגין כוס ואח״כ נוטלין משום דתיכף לנטילת ידים סעודה והשתא הא מועיל תנאי אפילו כל היום ואומר ר״ת דהני מילי כשמתנה שחרית ועוד י״ל דאע״ג דמועיל תנאי לרב אף שלא בשעת הדחק היינו אם אין מים בסמוך לו אי נמי יש לו וצריך לדברים אחרים.
א ועוד בדיני נטילת ידים. אמר רב: מותר שיהא נוטל אדם את שתי ידיו בשחרית (בבוקר) ומתנה עליהן שעל סמך זה יוכל לאכול כל היום כולו, ובלבד שייזהר מלכלוך ידיו ומטומאתן. וכן נמסר שאמר להו [להם] ר׳ אבינא לבני
§ Rav says: A person may wash both of his hands in the morning and stipulate with regard to them that he may eat on the basis of that washing throughout the entire day, provided he guards his hands from dirt and ritual impurity. It is likewise related that Rabbi Avina said to the inhabitants of
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חולין קו: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קו: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין קו:, הערוך על סדר הש"ס חולין קו:, רש"י חולין קו:, ראב"ן חולין קו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין קו:, ר"י מלוניל חולין קו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד חולין קו: – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין קו: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין קו:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קו:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קו:
Chulin 106b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 106b, Rif by Bavli Chulin 106b, Attributed to R. Gershom Chulin 106b, Collected from HeArukh Chulin 106b, Rashi Chulin 106b, Raavan Chulin 106b, Tosafot Chulin 106b, Ri MiLunel Chulin 106b, Piskei Rid Chulin 106b, Rashba Chulin 106b, Meiri Chulin 106b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 106b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 106b, Steinsaltz Commentary Chulin 106b