But the bird called the little wine pourer is permitted. And your mnemonic to remember this is the idiom of the Sages: The power of the son is greater than the power of the father, i.e., the larger is forbidden while the smaller is permitted.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין סג ע״א} תנו רבנן {ויקרא יא:טו} עורב זה1 עורב שחור2. את כל3 עורב זה עורב העמקי והבא בראשי יונים. למינו להביא את הזרזיר. {ויקרא יא:יטז} למינהו להביא4 סנונית לבנה והבא בראשי יונים אמר רב פפא לא תימא דאתי בראשי יונים אלא אימא דדאמי רישיה לדיונים5:
1. זה: וכן גגגח. דפוסים: זו.
2. שחור: לשון התלמוד שברי״ף נמצא בתלמוד רק בכ״י המבורג, ובקטע בגניזה T-S F2(1).190 רשום כ״נוסח אחר״. חסר בכל נוסחאות האחרות של התלמוד, ספרא (שמיני פרק ה) וספרי (דברים קג).
3. כל: חסר ב-גג.
4. להביא: חסר ב-גג.
5. תנו רבנן עורב...לדיונים: כ״י א אחר הגהה, גח, דפוסים. גג: ״תנו רבנן...בריש יונים דדאמי ראשה״. חסר בכ״י פריס וכן חסר בכ״י א לפני הגהה.
ערך בת מזגא
בת מזגא – אחמרא שריא (חולין סג.) בגמ׳ סימני העוף פי׳ שם עוף:
א. [רעב האהן.]
בת מזגא חמרא – זה שמה.
יפה כח הבן – הלכה היא בפרק כל הנשבעין בשבועות (דף מח.).
העוף הנקרא בת מזגא חמרא [בת מוזגת היין] — שריא [מותר], וסימניך לזכור — מה שאמרו חכמים בענין אחר: ״יפה כח הבן מכח האב״, שמוזגת היין אסורה, ובת מוזגת היין מותרת.
But the bird called the little wine pourer is permitted. And your mnemonic to remember this is the idiom of the Sages: The power of the son is greater than the power of the father, i.e., the larger is forbidden while the smaller is permitted.
Rav Yehuda says: There are several types of shekitena. The long-shanked red ones are permitted. And your mnemonic to remember this is the murzema bird, which is similar in appearance and known to be kosher. The little red ones are forbidden, and your mnemonic for this is the halakha that a dwarf priest is unfit for Temple service. The long-shanked green, i.e., yellow, ones are forbidden, and your mnemonic for this is the mishna (56a): Innards that have turned green render an animal a tereifa and unfit for consumption.
מרזמא – א(חולין סג.) שיקטנאי אריכי שקי וסומקי שריין וסימן מורזמא פי׳ לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא ואם שוקיה ננסין נקראין קיזי ואית דאמר גוצי:
ערך צרדא
צרדא – ב(חולין סג.) אמר רב יהודה צרדא שרי פי׳ מין עוף:
א. [לאנג אונד ראטה.]
ב. [ארט פויגעל.]
שקיטנא – שם העוף ויש בהן שני מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי.
מורזמא – שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום.
אמר רב יהודה: העוף הקרוי שקיטנא [שקיטן] יש בו כמה מינים, אריכי שקי [בעלי שוקיים ארוכים] וסומקי [ואדומים, שגופם אדום] — שריא [מותר], וסימניך לזה הוא עוף בשם מורזמא, שכך היה נראה, וידוע היה שהוא טהור. גוצי וסומקי [קטנים ואדומים] — אסירי [אסורים], וסימניך מה ששנו חכמים: כהן ננוס (ננס) פסול לעבודה במקדש. אריכי שקי וירוקי [ארוכי שוקיים, וירוקים, צהובים] — אסירי [אסורים], וסימניך מה ששנינו בהלכות טריפות: בני מעיים ירוקין פסולין.
Rav Yehuda says: There are several types of shekitena. The long-shanked red ones are permitted. And your mnemonic to remember this is the murzema bird, which is similar in appearance and known to be kosher. The little red ones are forbidden, and your mnemonic for this is the halakha that a dwarf priest is unfit for Temple service. The long-shanked green, i.e., yellow, ones are forbidden, and your mnemonic for this is the mishna (56a): Innards that have turned green render an animal a tereifa and unfit for consumption.
Rav Yehuda says: As for the shalakh, listed as a non-kosher bird (see Leviticus 11:17), this is the bird that scoops [sholeh] fish out of the sea. The dukhifat(see Leviticus 11:19) is the bird whose comb seems bent [hodo kafut] due to its thickness. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: The dukhifat is the bird whose comb seems bent, and this is the bird that brought the shamir to the Temple. As recounted in tractate Gittin(68b), King Solomon required a unique worm called the shamir to carve stones of the Temple, as the verse states: “There was neither hammer nor ax nor any tool of iron heard in the house, while it was in building” (I Kings 6:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכיפת – אדוכיפת זה שהודו כפוף (חולין סג.) וזהו שהביא שמיר לבית המקדש:
א. [ווידעהאפפי איין פויגל.]
זה השולה דגים מן הים – אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים.
שהודו כפות – כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו״ן שלביי״א.
וזהו שהביא שמיר למקדש – דהא נגר טורא מתרגמינן ליה והוא תרנגולא ברא ובגיטין בפרק מי שאחזו (דף סח:) מפרש מאי עביד ביה דמנגר ביה טוריא.
רש״י בד״ה וזהו שהביא כו׳ מתרגמי׳ ליה כו׳. רב פי׳ על דוכיפת:
אמר רב יהודה: שלך שנזכר בין העופות הטמאים (ויקרא יא, יז) — זה העוף השולה דגים מן הים, דוכיפת(שם יט) נקרא כך על שם שהודו כפות, שיש לו כרבולת עבה, הנראית כפופה וקשורה. ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: דוכיפת — הוא העוף שהודו כפות, וזהו העוף שכמסופר במקום אחר (גיטין סח,ב)הביא שמיר לבית המקדש בימי שלמה, כדי לבקע באמצעותו את האבנים לבנין המקדש, שנאמר בו: ״כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו״ (מלכים א ו, ז).
Rav Yehuda says: As for the shalakh, listed as a non-kosher bird (see Leviticus 11:17), this is the bird that scoops [sholeh] fish out of the sea. The dukhifat(see Leviticus 11:19) is the bird whose comb seems bent [hodo kafut] due to its thickness. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: The dukhifat is the bird whose comb seems bent, and this is the bird that brought the shamir to the Temple. As recounted in tractate Gittin(68b), King Solomon required a unique worm called the shamir to carve stones of the Temple, as the verse states: “There was neither hammer nor ax nor any tool of iron heard in the house, while it was in building” (I Kings 6:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara recounts: When Rabbi Yoḥanan would see a shalakh, he would say: “Your judgments are like the great deep”(Psalms 36:7), as God exacts retribution even upon the fish in the sea. When he would see an ant, he would say the first half of the same verse: “Your righteousness is like the mighty mountains,” as God provides sustenance for the tiny ant just as He does for the largest creatures.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל כלו׳ שנושא משאוי עליו גדול ממנו:
כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה כלומר שמביא מזונותיו מתהום רבה:
צדקתך כהררי אל – דאפי׳ נמלה אית ליה חיותא כגדולה.
ומשפטיך אף בתהום רבה – שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו.
אמר משפטיך וגו׳. עיין פרש״י ועי״ל דה״ק צדקתך לנמלה שאתה נותן לה דעת להכין מזונותיה בקיץ הוא במדת טובך כהררי אל נגלית ומפורסם כמ״ש לך אל נמלה עצל תכין וגו׳ ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר בתהום רבה וק״ל:
מסופר: ר׳ יוחנן, כי הוה חזי [כאשר היה רואה] שלך, אמר [היה אומר]: ״משפטיך תהום רבה״(תהלים לו, ז). כי הוה חזי [כאשר היה רואה] נמלה, אמר [היה אומר]: ״צדקתך כהררי אל״(שם).
The Gemara recounts: When Rabbi Yoḥanan would see a shalakh, he would say: “Your judgments are like the great deep”(Psalms 36:7), as God exacts retribution even upon the fish in the sea. When he would see an ant, he would say the first half of the same verse: “Your righteousness is like the mighty mountains,” as God provides sustenance for the tiny ant just as He does for the largest creatures.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Ameimar says: The laknei and batnei birds are permitted. As for the sakna’ei and batna’ei birds, in any place that it is customary to eat them, one may eat them; in any place that it is customary not to eat them, one may not eat them. The Gemara asks: Is that to say that the matter of whether it is permitted depends on custom? The Gemara responds: Yes, but it is not difficult: This place where they are forbidden is a place where the peres and ozniyya are found. Since they are similar to these birds, one must be concerned that people will confuse them, even though the sakna’ei and batna’ei are themselves kosher. That place where they are permitted is a place where the peres and ozniyya are not found.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה כו׳ כלומר פרס ועזניה אית בהו חד סימן וטמא והכי קאמר היכי דשכיחי פרס ועזניה אין אוכלין משקנאי ובטנאי דהן יש להן סי׳ אחד שאין דורסין וגזרינן בהו משום פרס ועזניה:
ערך בטן
בטן – אאמר אמימר לקני ובטני שריין (חולין סג.) בגמרא דסימני העוף שמות של עופות הן:
א. [נאהמען איינעס פאהגלס.]
לקני ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום שנהגו כו׳.
דשכיחי – שראינום שהוחזקו שם פרס ועזניה אסירי דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם הן באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו דלא שכיחי בישוב.
הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה – פירש הקונטרס דבאתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה שמא מינם הוא וקשה דאם כן בכל דוכתא ליתסרו אלא נראה לפרש דודאי לאו ממינייהו הם אלא באתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה ומיחלפא בהם אבל באתרא דלא שכיחי ליכא למיחש למידי ושרו.
אמר אמימר: העופות הקרויים לקני ובטני שריין [מותרים]. אלו הקרויים שקנאי ובטנאי, מקום שנהגו לאכול אותם — אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול — אין אוכלין. ותוהים: אטו במנהגא תליא מילתא [וכי במנהג תלוי הדבר] האם הוא מותר או אסור? ומשיבים: אין [כן], ולא קשיא [ואין זה קשה]: הא [זה] שאסור — הרי זה באתרא דשכיחי [במקום שמצויים] פרס ועזניה, שיש להם דמיון לעופות אלה, ואנשים עלולים להחליף ביניהם. הא [זה] שמותר — באתרא דלא שכיחי [במקום שאין מצויים] פרס ועזניה, והחשש אינו קיים.
Ameimar says: The laknei and batnei birds are permitted. As for the sakna’ei and batna’ei birds, in any place that it is customary to eat them, one may eat them; in any place that it is customary not to eat them, one may not eat them. The Gemara asks: Is that to say that the matter of whether it is permitted depends on custom? The Gemara responds: Yes, but it is not difficult: This place where they are forbidden is a place where the peres and ozniyya are found. Since they are similar to these birds, one must be concerned that people will confuse them, even though the sakna’ei and batna’ei are themselves kosher. That place where they are permitted is a place where the peres and ozniyya are not found.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Abaye says: The birds called kevai and kakvai are forbidden, but the kakvata is permitted. Still, in the West, Eretz Yisrael, they flog one who eats it on its account, and they call it taḥveta.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תחתא – ב(חולין סג.) קיקיתא שריא במערבא מלקי עלה וקרו לה תחותא:
א. [איין פויגיל.]
ב. [ארט פרגעל.]
אמר אביי: העופות הקרויים קואי וקקואי אסירי [אסורים], קקואתא שריא [מותרת]. ואילו במערבא מלקו עילוה [בארץ ישראל היו מלקים עליה] את מי שאוכל אותה, וקרו [וקוראים] לה תחוותא.
Abaye says: The birds called kevai and kakvai are forbidden, but the kakvata is permitted. Still, in the West, Eretz Yisrael, they flog one who eats it on its account, and they call it taḥveta.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
The Sages taught in a baraita: The tinshemet, listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), is the ba’ut among birds. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among birds, or is it only the ba’ut among creeping animals? The tinshemet is also listed among the creeping animals (see Leviticus 11:30). Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about birds. So too here, the word tinshemet is referring to birds.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בואת – אשבעופות בואת שבשרצים (חולין סג.) פי׳ כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף כתיב התנשמת בשרצים והיא בואת שבשרצים וזו היא קלפוראי (א״ב: תרגום והתנשמת בעופות בותא ויש גרסי כותא):
(תחותא) באות שבעופות – עוף הצועק בלילה צואיט״ה בלעז.
גמ׳ באות שבעופות כו׳. נ״ב פי׳ מאוס:
שם תני רבנן עורב זה עורב [אוכמא] את כל עורב להביא עורב העמקי [והבא בראשי יונים] למינו להביא את הזרזיר למינהו להביא סנונית לבנה (והכא אמר מר) [והבא בראשי יונים אמר ר״פ] כו׳ כצ״ל. ורב כך גירסת הרי״ף ועיקר:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ״תנשמת״ שנזכרת בין העופות הטמאים (ויקרא יא, יח) היא באות שבעופות. ויש לשאול: אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים? שהרי גם בין השרצים הטמאים נזכרה תנשמת (שם ל)! אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שאחת מהן היא: דבר הלמד מענינו, שיש לפרש את הכתוב לפי הענין שבו הוא נזכר. והרי במה הכתוב באותם פסוקים מדבר? בעופות, אף תנשמת שנזכרת כאן היא בעופות.
The Sages taught in a baraita: The tinshemet, listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), is the ba’ut among birds. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among birds, or is it only the ba’ut among creeping animals? The tinshemet is also listed among the creeping animals (see Leviticus 11:30). Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about birds. So too here, the word tinshemet is referring to birds.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara notes: It is also taught in a baraitain this way with regard to the tinshemet listed among the creeping animals: The tinshemet here is the ba’ut among creeping animals. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among creeping animals, or it is only the ba’ut among birds? Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about creeping animals. So too here, the word tinshemet is referring to creeping animals.
ומעירים: תניא נמי [שנויה גם כן ברייתא] גבי [אצל] פרשת השרצים כהאי גוונא [כגון זה]: תנשמת האמורה שם היא באות שבשרצים. אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן במידת דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר? בשרצים, אף התנשמת הנזכרת כאן היא בשרצים.
The Gemara notes: It is also taught in a baraitain this way with regard to the tinshemet listed among the creeping animals: The tinshemet here is the ba’ut among creeping animals. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among creeping animals, or it is only the ba’ut among birds? Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about creeping animals. So too here, the word tinshemet is referring to creeping animals.
Abaye says: The ba’ut among birds is commonly called the kifof. The ba’ut among creeping animals is commonly called the kurpedai. Rav Yehuda says: As for the ka’at listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), this is the bird called a kuk. As for the raḥam, this is the sherakrak.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קאת – א(חולין סג.) קאת זה הקיק רחם זה שרקרק (מועד קטן כה:) קאת ותפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער פי׳ אפילו עופות רעות באות לראות כשמתו:
ערך קק
קק – ב(שבת כא.) ולא בשמן קיק (גמ׳) עוף יש בכרכי הים וקיק שמו (ירושלמי) תנא רבי ישמעאל קאת זה קיק ותרגו׳ ירוש׳ קקא (חולין סג.) קאת זה הקיק ריש לקיש אמר קיקיון דיונה פי׳ יש לו פרי שעושין ממנו שמן (א״ב פי׳ קיק בל״י מין עוף ואומרים שיושב בימים וגם קיק בלשונם מין נטע אשר מגרעיניו עוצרים שמן ונרות ולרפואה):
ערך קרפדאי
קרפדאי – ג(חולין סג.) אמר אביי בואת שבעופות קיפוף בואת שבשרצים קרפדאי ספר אחר אשכרתי:
באות שבעופות קיפוף – שלשה מיני קיפוף הם האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות פרק הרואה (ברכות נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרי׳ נמי בפרק הרואה (ברכות נז: ע״ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ״ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים.
אמר אביי: באות שבעופות הוא הקרוי קיפוף, באות שבשרצים הוא הקרוי קורפדאי. אמר רב יהודה: קאת הנזכרת בין העופות הטמאים (שם יח) — זו הקוק, רחם — זו הקרוי שרקרק.
Abaye says: The ba’ut among birds is commonly called the kifof. The ba’ut among creeping animals is commonly called the kurpedai. Rav Yehuda says: As for the ka’at listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), this is the bird called a kuk. As for the raḥam, this is the sherakrak.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Yoḥanan says: Why is it called the raḥam? Because when the raḥam comes to Eretz Yisrael, mercy [raḥamim] comes to the world, as it appears at the beginning of the rainy season. Rav Beivai bar Abaye said: And it is a sign of rain only when it sits on something and makes a sherakrak sound. And it is learned as a tradition that if it sits on the ground and hisses [veshareik], this is a sign that the Messiah is coming, as it is stated: “I will hiss [eshreka] for them, and gather them”(Zechariah 10:8).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי יתיב אארעא – ואינו עומד אלא יושב ומצפצף סימן בשורה הוא.
אארעא – שאין דרכו כן.
באו רחמים כו׳. היינו מטר כפרש״י כדאמרינן במסכת תענית שהם רחמים לעולם ואפשר שזה הוא בטבע שהעוף זה יודע זמן גשמים באים לעולם ומבשר טוב על כך וראו זה בנסיון והיינו דקאמר והוא דיתיב אמידי כו׳ דכן ראו זה כמה פעמים בנסיון כשיושב אמידי ועביד שרקרק כך בא אח״כ מטר אבל לבשר הגאולה ודאי אין זה בטבע אלא בנס ומ״ה קאמר וגמירי דאי יתיב אארעא כו׳ דיש להם קבלה על כך ולא בנסיון ויש בזה רמז בקרא דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו׳ כלומר רגלי מבשר הוא עוף הזה המבשר על המטר כשאינו יושב על הארץ אבל מה נאוו כשיהיו רגלי מבשר על ההרים דהיינו כשעומד אארעא דאז משמיע ישועה וגו׳ וקול צופיך הוא עוף זה המצפצף נשאו קול יחדיו ירננו וגו׳ רננו לא נאמר אלא ירננו לעתיד כדאמרי׳ ר״פ חלק וק״ל:
וביחס לרחם הנזכר באותו פסוק, אמר ר׳ יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם לארץ באו רחמים לעולם, שהוא בא סמוך לעונת הגשמים, שהם רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי: והוא סימן לגשמים רק בשעה דיתיב אמידי ועביד [שיושב על דבר מה ועושה קול] ״שרקרק״, ולא כשהוא מעופף. וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק [ולמודים אנו במסורת שאם הוא יושב על הארץ, שלא כדרכו ושורק] — סימן הוא שאתא משיחא [בא המשיח], שנאמר ״אשרקה להם ואקבצם״(זכריה י, ח).
Rabbi Yoḥanan says: Why is it called the raḥam? Because when the raḥam comes to Eretz Yisrael, mercy [raḥamim] comes to the world, as it appears at the beginning of the rainy season. Rav Beivai bar Abaye said: And it is a sign of rain only when it sits on something and makes a sherakrak sound. And it is learned as a tradition that if it sits on the ground and hisses [veshareik], this is a sign that the Messiah is coming, as it is stated: “I will hiss [eshreka] for them, and gather them”(Zechariah 10:8).
Rav Adda bar Shimi said to Mar bar Rav Idai: But wasn’t there a certainraḥamthat sat on a plowed field and hissed, and a stone came and broke its head? Mar bar Rav Idai said to him: Thatraḥamwas a liar and was punished for prophesying falsely.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפסקיה למוחיה כו׳. לכאורה קשה דקארי ליה מאי קארי ליה הא קחזינן דלא שרק כהוגן שלא בזמנו שהרי נענש ואפסקיה למוחיה כו׳ וי״ל דהכי פריך דהא חזינן דגם אם שרק על הארץ אתא גשם שעמד העוף בי כרבא ורמז בשריקתו שהמטר יבא על החרישה הצריכה למטר וכן היה שבא מטר והרעם בתוך המטר הביא גלל ואפסקיה למוחיה משום דלא עשה כדרכו ליתיב אמידי אלא יתיב אקרקע ומ״מ חזינן דגם אם הוא יושב על הארץ אתא מיטרא ולא משיחא. ומשני
ההוא ביידא הוה. דלא אתי מטרא משום שריקתו שהיה על הארץ אלא שהוא ודאי לא שרק על הארץ על המטר אלא על משיחא שרק ומשום דביידא הוה שלא היה עדיין זמן משיחא אתא מטרא והגלל בתוכו לאפסוקי מוחיה לעונשו על שקרו וק״ל:
אמר ליה [לו] רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי: והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק [והרי מעשה באותו רחם שישב בשדה חרוש ושרק], ואתא גלל אפסקיה למוחיה [ובאה אבן ושברה את מוחו, גולגלתו]! אמר ליה [לו]: ההוא ביידא הוה [אותו רחם שקרן היה], ולכן אירע לו כן.
Rav Adda bar Shimi said to Mar bar Rav Idai: But wasn’t there a certainraḥamthat sat on a plowed field and hissed, and a stone came and broke its head? Mar bar Rav Idai said to him: Thatraḥamwas a liar and was punished for prophesying falsely.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
With regard to the verse: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15), the Sages taught in a baraita: As for the orev, this is the crow. When the verse states: “Every orev,” this serves to include the valley crow as non-kosher. And the verse states: “After its kinds,” to include the crow that comes at the heads of pigeons.
זרזיר – א(בבא קמא צב:) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. (חולין סג.) עורב זה עורב למינו להביא את הזרזירין (א״ב מין עורב קטן ובנוסחאות גרסינן עורב העמקי):
א. [איין ארט קראה.]
העמקי וראשי יונים – לקמיה מפרש.
ועל הכתוב ״את כל עורב למינו״ (ויקרא יא, טו)תנו רבנן [שנו חכמים]: ״עורב״ — זה עורב, ״את כל העורב״ — להביא עורב העמקי, ״למינו״ — להביא עורב הבא בראשי יונים. ומבארים את הברייתא.
With regard to the verse: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15), the Sages taught in a baraita: As for the orev, this is the crow. When the verse states: “Every orev,” this serves to include the valley crow as non-kosher. And the verse states: “After its kinds,” to include the crow that comes at the heads of pigeons.
The Gemara explains: The Master said: As for the orev, this is the crow. Is that to say that the particular crow stands before us, such that one immediately knows which one it is? Rather, say: As for the orev, this is the black crow, and so the verse states: “His locks are curled, and black as a crow”(Song of Songs 5:11). The Gemara continues to explain the baraita: The valley crow [ha’amaki] is the white crow. And so the verse states with regard to leprosy: “If the appearance thereof be deeper [amok] than the skin”(Leviticus 13:30), and the Sages explained: As the appearance of an area lit by the sun, which seems deeper than the shade, which appears to cover it. There is therefore an association between a valley and the color white.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמק – א(חולין סג.) את כל עורב למינו זה עורב העמקי והוא עורב לבן וכן הוא אומר ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל:
א. [טיף.]
אטו קמן קאי – כיון דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו ומראה זה עורב סתם היה לו לומר עורב זה עורב פלוני.
חמה אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא.
אמר מר [החכם]: עורב — זה עורב. ושואלים: אטו קמן קאי [וכי לפנינו הוא עומד] כשאנו שונים ברייתא זו, שאפשר להראות עליו באצבע ולומר: זה עורב? אלא אימא [אמור] כך: ״עורב״ — זה עורב אוכמא [שחור], וכן הוא אומר ״קווצותיו תלתלים שחורות כעורב״(שיר השירים ה, יא). ומה ששנינו עורב העמקי עניינו — עורב חיוורא [לבן]. וכן הוא אומר: ״ו הנה מראהו עמוק מן העור״(ויקרא יג, ל), והסבירו חכמים — כמראה חמה העמוקה מן הצל, שהמקום המואר והבהיר נראה נמוך ועמוק יותר מן הצל המוטל עליו.
The Gemara explains: The Master said: As for the orev, this is the crow. Is that to say that the particular crow stands before us, such that one immediately knows which one it is? Rather, say: As for the orev, this is the black crow, and so the verse states: “His locks are curled, and black as a crow”(Song of Songs 5:11). The Gemara continues to explain the baraita: The valley crow [ha’amaki] is the white crow. And so the verse states with regard to leprosy: “If the appearance thereof be deeper [amok] than the skin”(Leviticus 13:30), and the Sages explained: As the appearance of an area lit by the sun, which seems deeper than the shade, which appears to cover it. There is therefore an association between a valley and the color white.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
And with regard to the crow that comes at the heads of pigeons, Rav Pappa said: Do not say that the baraita means that it comes at the head of pigeons, i.e., it dwells with them; rather, it means that this crow’s head resembles that of a pigeon.
לא תימא דאתי בריש יונים. שהולך לפני היונים, דמשום הכי לא מיתסר. אלא דדמי רישיה לדיונים. אבל כל גופו דומה לעורב, ומשום הכי מיתסר.
ובביאור מה ששנינו: ועורב הבא בראשי יונים, אמר רב פפא: לא תימא דאתי בריש יוני [אל תאמר שהכוונה היא שהוא בא בראש היונים], לפניהם, ששוכן עמם. אלא, דדמי רישיה לדיונה [שדומה ראשו לראש של יונה].
And with regard to the crow that comes at the heads of pigeons, Rav Pappa said: Do not say that the baraita means that it comes at the head of pigeons, i.e., it dwells with them; rather, it means that this crow’s head resembles that of a pigeon.
With regard to the verse: “And the netz after its kinds” (Leviticus 11:16), the Sages taught: As for the netz, this is the hawk. The verse states: “After its kinds,” to include the bird called bar ḥireya. The Gemara asks: What is the bar ḥireya? Abaye said: It is the bird commonly called the shurineka.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 בן ח׳ ההדיא שאיד נקא באות שבעופות ייוטא בלע״ז שפורחת בלילה ולא ביום. אי שכרתי טלפא:
1. נראה דצ״ל מאי בר חיריא שורינקא: באות שבעופות יוטא בלע״ז באות שבשרצים טלפא.
ערך בר הדיא
בר הדיא – א(חולין סג.) הנץ זה הנץ למינהו להביא את בר הדיא מאי בר הדיא אמר אביי שורינקא (ובפרשת ויקרא רבה) פרשת והוא ישקיט (ובריש אחרי מות) ר׳ לוי בשם רבי יוחנן בר שחינא הדין בר הדיא צופה מאכלו בי״ט מיל (א״ב: בנוסחאות דידן כתוב בר חיריא):
ערך שרנקא
שרנקא – ב(חולין סג.) מאי בר תוריא אמר אביי שורניקא פי׳ מין נץ:
א. [דער ווירגע, איין פאגעל.]
ב. [דער ווירגער איין פאגעל.]
זה הנץ – אשפרוי״ר.
בר חיריא – שרינקא. והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני ש״מ אין לך קרוי נץ אלא אחד.
הנץ זה הנץ – הכא לא שייך למיפרך אטו קמן קאי דקאמר זה הנץ דהא קאמר זה הנץ זהו אותן שקורין נץ אבל לעיל דעורב העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך מה זה מפורש יותר מזה.
נץ – פירש בקונט׳ אשפרוי״ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי״ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי״ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש ר״ת שלוכד העוף ואוכלו מחיים וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל״א ואינו דנשר יש לו ד׳ סימני טומאה ואייגל״א יש לו אצבע יתירה וכן אמר דקורא הוא קוק״ו בלעז ואינו דאותו קוק״ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפ׳ שילוח הקן (לקמן קלח: קמ:) דר׳ אליעזר מחייב בשילוח מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל כולהו מודו דגופו טהור.
ועל הכתוב ״ואת הנץ למינהו״ (ויקרא יא, טז)תנו רבנן [שנו חכמים]: ״הנץ״ — זה הנץ עצמו, ״למינהו״ — להביא את העוף הקרוי בר חיריא. ושואלים: מאי [מהו] בר חיריא? אמר אביי: הוא העוף שנקרא שורינקא.
With regard to the verse: “And the netz after its kinds” (Leviticus 11:16), the Sages taught: As for the netz, this is the hawk. The verse states: “After its kinds,” to include the bird called bar ḥireya. The Gemara asks: What is the bar ḥireya? Abaye said: It is the bird commonly called the shurineka.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
With regard to the verse: “And the ḥasida, and the anafa after its kinds” (Leviticus 11:19), Rav Yehuda says: As for the ḥasida, this is the white dayya. And why is it called ḥasida? Since it performs charity [ḥasidut] for its fellows, giving them from its own food. As for the anafa, this is the irritable dayya. And why is it called anafa? Since it quarrels [mena’efet] with its fellows.
שמנאפת על חברותיה לשון אף וחרון – (דשרית ראה ויקרא גרסינן) מ״ש הכא דכתיב למינה אאיה כלומר מ״ש בויקרא דכתיב למינה אאיה ומ״ש במשנה תורה דכתיב ביה איה ודיה וכת׳ למינה אדיה ואאיה לא כתב ביה למינה דלמינה לשון אוסופי הוא:
ועל הכתוב ברשימת העופות הטמאים ״ואת החסידה האנפה למינה״ (שם יט)אמר רב יהודה: ״החסידה״ — זו דיה לבנה. ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה, שעוזרת להם ממזונותיה. ״האנפה״ — זו דיה רגזנית. ולמה נקרא שמה אנפה? שמנאפת (שכועסת ורבה) עם חברותיה.
With regard to the verse: “And the ḥasida, and the anafa after its kinds” (Leviticus 11:19), Rav Yehuda says: As for the ḥasida, this is the white dayya. And why is it called ḥasida? Since it performs charity [ḥasidut] for its fellows, giving them from its own food. As for the anafa, this is the irritable dayya. And why is it called anafa? Since it quarrels [mena’efet] with its fellows.
§ Rav Ḥanan bar Rav Ḥisda says that Rav Ḥisda says that Rav Ḥanan, son of Rava, says that Rav says: There are twenty-four non-kosher birds. Rav Ḥanan bar Rav Ḥisda said to Rav Ḥisda, his father: From where in the Torah is this number obtained? If you are referring to the list of Leviticus(11:13–19), there are only twenty birds listed there. If you are referring to the list of Deuteronomy(14:12–18), there are only twenty-one there. And if you would say: Add the da’a, which is written in Leviticus but is not written in Deuteronomy, to the others in Deuteronomy, still there are only twenty-two.
בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת האיה למינה ובמשנה תורה כתיב והראה ואת האיה והדיה למינה.
א אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה [בנו] של רבא אמר רב: עשרים וארבעה עופות טמאין הן. אמר ליה [לו] רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא אביו: עופות טמאים דהיכא [של היכן בתורה]? שהרי שתי רשימות של העופות הטמאים יש בתורה, אי [אם] אלה שבויקרא (פרק יא) — הלא רק עשרים הוו [הם]! אי [אם] אלה שבמשנה תורה(דברים פרק יד) — הלא רק עשרים וחד הוו [ואחד הם]! וכי תימא [ואם תאמר]: דאה דכתיבא [שכתובה] בויקרא ולא כתיבא [ואינה כתובה] במשנה תורה, שדייה עלייהו [הטל, הוסף אותה עליהם] על אלה שבמשנה תורה — אכתי עשרין ותרין הוו [עדיין עשרים ושנים הם], ולא יותר!
§ Rav Ḥanan bar Rav Ḥisda says that Rav Ḥisda says that Rav Ḥanan, son of Rava, says that Rav says: There are twenty-four non-kosher birds. Rav Ḥanan bar Rav Ḥisda said to Rav Ḥisda, his father: From where in the Torah is this number obtained? If you are referring to the list of Leviticus(11:13–19), there are only twenty birds listed there. If you are referring to the list of Deuteronomy(14:12–18), there are only twenty-one there. And if you would say: Add the da’a, which is written in Leviticus but is not written in Deuteronomy, to the others in Deuteronomy, still there are only twenty-two.
Rav Ḥisda said to him: This is what your mother’s father, Rav Ḥanan, son of Rava, said in the name of Rav: The phrases “after its kinds,” “after its kinds,” “after its kinds,” and “after its kinds,” that appear in each list indicate additional cases. Here, then, are four more. The Gemara objects: If so, there are twenty-six, not twenty-four. Abaye said: The da’a mentioned in Leviticus and the ra’a mentioned in Deuteronomy are one bird. As, if it enters your mind that they are two different birds,
אמר ליה [לו] רב חסדא: הכי אמר אבוה דאמך [כך אמר אבי אמך], הוא רב חנן בר רבא משמיה [משמו] של רב: ״למינה״ ״למינה״ ״למינו״ ״למינהו״ שנזכרו בפרשת העופות הטמאים — הרי כאן ארבע נוספים. ומקשים: אי הכי עשרין ושית הוו [אם כך עשרים ושש הם]! אמר אביי: דאה שנזכרה בויקרא, וראה שנזכרה במשנה תורה — אחת היא, דאי סלקא דעתך תרתי אינון [שאם עולה על דעתך ששתים הן], שני עופות שונים,
Rav Ḥisda said to him: This is what your mother’s father, Rav Ḥanan, son of Rava, said in the name of Rav: The phrases “after its kinds,” “after its kinds,” “after its kinds,” and “after its kinds,” that appear in each list indicate additional cases. Here, then, are four more. The Gemara objects: If so, there are twenty-six, not twenty-four. Abaye said: The da’a mentioned in Leviticus and the ra’a mentioned in Deuteronomy are one bird. As, if it enters your mind that they are two different birds,
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.