×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר שֶׁאִם יֵשׁ בֵּין נֶסֶר לְנֶסֶר כִּמְלֹא נֶסֶר שֶׁמַּנִּיחַ פְּסָל בֵּינֵיהֶם וּכְשֵׁרָה.
And Rabbi Meir concedes that if there is between one board and another board a gap the complete width of a board, then one places fit roofing from the waste of the threshing floor and the winepress, and the sukka is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ת״ש סיככה בנסרים שיש בה ד׳ טפחים מודה ר׳ מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר שמניח פסל ביניהן וכשרה ומודה רבי יהודה שאם נתן עליה נסר שרחב ד׳ טפחים כשרה [ואין ישנים תחתיו] בשלמא לרב דאמר לעולם בד׳ אמות משום הכי כשרה. אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה טפחים פסולה קשיא.
{בבלי סוכה יח ע״א} אמר אביי [אויר שלשה]⁠1 בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט
בשפודין לא הוי מיעוט: והני מילי מן הצד אבל2 באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע {הלכות גדולות} והלכתא יש לבוד באמצע3 דקימא לן4 דבכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא5 והילכתא כותיה דרבינא6:
{בבלי סוכה יח ע״א-ע״ב} איתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין דברי הכל כשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה. אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. {פי׳ ר״ח} והילכתא כרבא והאי דאמרינן על גבי אכסדרה לאו על גבה7 ממש אלא בסמוך לה כדכתיב {במדבר ב:כ8} ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמיכין9 עלוהי וזו היא צורתה
1. אויר שלשה: גד, דפוסים. חסר בכ״י א.
2. והני מילי מן הצד אבל: וכן בה״ג (״והני...הצד״). גד, דפוסים: ״למעלה״.
3. באמצע: חסר בדפוסים.
5. רב אחא לחומרא ורבינא לקולא: וכן בה״ג. גד, דפוסים: ״רב אחא ורבינא רבינא לקולא״.
6. דרבינא: חסר בדפוסים.
7. גבה: גח, דפוסים: גבי.
8. ראה משנה מנחות יא:ה, מכילתא דרשב״י כ:כא.
9. ודסמיכין: וכן באונקלוס. דפוס קושטא: ודשרן סמיכין. דפוסים: ודשרוין סמיכין.
ומודה ר׳ מאיר – בכל אלו שהוא פוסל בהן ואשיש בהן ד׳ נמי קאי.
בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסכך ארבע אמות פסולה, וכן חצר שמוקפת לאכסדרה. סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה. סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים. מן הצד פוסל בארבע אמות, אבל בפחות מארבע אמות כשירה, דאמרינן דופן עקומה. והני מילי בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד פסולה בשלשה טפחים. כתב ה״ר יהונתן דכי אמרינן סכך פסול פוסל בארבעה טפחים באמצע סוכה גדולה, הני מילי בשאין לסוכה אלא שלש דפנות וזה הסכך פסול מפסיק ואין דפנות ממנו להלן בסכך כשר. אבל אם [יש] לסוכה ארבע דפנות ואויר שלשה באמצע או סכך פסול ארבעה, כיון שנשארו מן האויר או מן הסכך פסול ולהלן ג׳ דפנות לכל רוח כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיה. והוא שיש שם שיעור שבעה טפחים של הכשר סוכה. וכן נראה. וצ״ע בזה הלשון דעת רש״י וההשלמה, שנראה לדעתם שבכל ענין פוסל באמצע אויר שלשה או בסכך פסול ארבעה. ולא נהיר. אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט. בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט. למעלה באמצע קיימא לן נמי דיש לבוד באמצע.
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשירה. אין לה פצימין פסולה, לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. והאי על גבי אכסדרה דקא אמרינן לאו על גבה ממש, אלא בסמוך, כדכתיב ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) ומתרגמינן ודישרון סמיכין עליה. כתוב בהשלמה ויש לסוכה זו כפי פירוש הרי״ף שתי דפנות כסוכה העשויה כמבוי, ואין צריך לומר פי תקרה אלא מצד אחד, ואפילו הכי כשאין לה פצימין פסולה. פירוש שאין לה פס ארבעה בדופן שלישית. דגבי סוכה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו מרוח אחת, כיון דהני מחיצות לאו לסוכה עבידן. ואע״ג דהרי״ף פסק באכסדרה בבקעה במסכת עירובין (בבלי עירובין צ״ה.) דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, שאני סוכה משום טעמא דאמרינן דהנהו מחיצות לאו לסוכה עבידן, עד כאן. וזו היא צורתה.⁠1
1. בכ״י הסופר השאיר מקום חלק לצייר ציור אבל לא מילא אותו.
תא שמע סיככה בנסרים של ארז שיש בהן ד׳ פסולה אין בהן ד׳ רבי מאיר פוסל ור׳ יהודה מכשר. ומודה ר׳ מאיר שאם בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהן וכשרה – בשלמא לרב ניחא, דכיון דליכא משום גזרת תקרה תו לא מפסלא סוכה וסבר דארישא קאי איש בהן ד׳. אלא לשמואל אמאי כשרה.
ומודה רבי מאיר – בכל אלו שהוא פוסל ואדיש בהן נמי קאי.
ומודה ר׳ מאיר שאם יש בין נסר לנסר חלל כמלא רוחב נסרשמניח פסל (סכך כשר) ביניהם וכשרה.
And Rabbi Meir concedes that if there is between one board and another board a gap the complete width of a board, then one places fit roofing from the waste of the threshing floor and the winepress, and the sukka is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד בד׳בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִשּׁוּם הָכִי כְּשֵׁרָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בָּאֶמְצַע בְּאַרְבָּעָה אַמַּאי כְּשֵׁרָה.

The Gemara clarifies: Granted, according to the one who said: Both along the side and in the center a sukka is rendered unfit with a measure of four cubits of unfit roofing, it is due to that reason that the sukka under discussion is fit, as none of the boards is four cubits wide. However, according to the one who said that a sukka is rendered unfit with a measure of four handbreadths of unfit roofing in the center, why is the sukka fit? Each board is capable on its own of rendering the sukka unfit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמאי כשרה – בכל אחת מהנסרים שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה מבולבלת בהן ואם גדולה היא אותם שחוץ לארבע אמות פוסלות בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמאי כשירה – בכל חד מהנסרים יש שיעור לפסול היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה מסוככת בהן, ואם גדולה היא אותן שהם חוץ לארבע אמות פוסלות אותה.
שמונה אמות – לא פחות ולא יותר, שהם ארבעה ושמונה טפחים. דהך ברייתא אתיא כמאן דאמר פ״ק דעירובין אמת סוכה בת ששה טפחים. ומתחיל לסכך משני צדדיה ונותן נסר ברישא רוחב ד׳ ואחר כך פסל רוחב ד׳ ואחר כך נסר ואחר כך פסל וכן עושה בצדה השנית. ונמצא שבאמצע יש פסל רוחב ד׳ טפחים מצד זה ורוחב ארבעה טפחים מצד השני, והרי כאן שמונה טפחים סכך כשר. ויש כאן שיעור סוכה ואמרינן דופן עקומה והסוכה כשירה, ומיהו לא יישן תחת הנסרים. כתב רבנו שלמה ואם תאמר בנסרים ופסלים הפחותים מארבעה לא משתריא בשנים אמצעיים, דזימנין דליכא הכשר סוכה. פירוש אם הם משלשה על שלשה. וכבר כתבינן דהאי ומודה ר׳ מאיר בכל אלו שהוא פוסל קאמר. ולר׳ מאיר דאמר אף בשאין בהם ארבעה אין מסככין בהן היכי דמתכשרא בשיש בין נסר לנסר כמלא נסר. תריץ דההיא כולה בשירה, ואף תחת הנסרים, דהא ליכא די במקום אחד, וכי פסיל ר׳ מאיר בהאי גונא, כלומר בנסרים פחותים מארבעה קאמר. הני מילי כשיסכך כל הסוכה בנסרים שאין בהם ארבעה דקסבר שני נסרים מצטרפין לד׳. אבל כשיש בין נסר לנסר כמלא נסר והניח פסל שהוא סכך כשר ביניהם אפילו רבי מאיר מודה שכשירה כל הסוכה, ומותר לישן תחת הנסרים, הואיל ולית בהו ארבעה. כך תירץ רבינו שלמה ע״כ. וכבר אסיקנא לענין הלכתא, דכי האי גונא צריך שיהא סכך כשר מרובה על הפסול דאי הוו זה כמו זה בצמצום פסולה, אפילו אם לא היה [שם] סכך פסול ג׳ טפחים במקום אחד פסולה. ואע״ג דהך ברייתא דמותבינן מינה לרב, היא כותיה דשמואל, ורב פליג עלה. נהי דרב פליג עלה ממאי דתני כשיש בה ארבעה דברי הכל פסולה, מיהו כשיש בהן ד׳ אליבא דרבי מאיר, רב ושמואל שוו להדדי, דלתרוייהו לרבי מאיר פסולה. והואיל ותני דלרבי מאיר אם יש בהן בין נסר לנסר כמלא נסר מניח פסל ביניהן וכשירה, כל שכן לרב. דהא רב מיקל טפי מדרבי מאיר. ואיכא מאן דגריס בהן ברייתא סיככה בנסרים שאין בהם ארבעה דברי הכל כשירה יש בהם ארבעה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר וכו׳. ואיש בהם ארבעה דאפליגו בה ר׳ מאיר ור׳ יהודה קאי. ומותיב ואמאי בשירה והא איכא ד׳ דהוי סכך פסול באמצע. ולאו היינו ההיא ברייתא דלעיל דמייתינן מינה סייעתא לשמואל, אלא ברייתא אחריתי היא דאתיא כרב.
בפרש״י בד״ה אמאי כשירה בכל אחת מהנסרים כו׳ ואם גדולה היא אותם שחוץ לד׳ אמות פוסלות בה עכ״ל לכאורה יש כאן גמגום דל״ל לפסול אותן שחוץ לד׳ אמות משום דליכא למשרייה בדופן עקומה תיפוק ליה דאיכא בין פסל לפסל נסר הרחב ד׳ וחוצץ בין כשר לכשר וליכא הכשר סוכה במקום אחד וי״ל בדוחק דמשמע ליה דודאי המקשה ידע דאיכא לאשכוחי דיבואו ב׳ פסלין באמצע אלא דלא הוה ידע למימר דמיירי דוקא בח׳ מצומצמות דמשמע ליה דמיירי אף ביותר משמונה אלא דא״כ ליכא למשרייה בדופן עקומה הב׳ פסלים שבאמצע והמתרץ השיב לו דאיירי דוקא בח׳ מצומצמות דהשתא איכא למשרי שפיר הב׳ פסלים שבאמצע על ידי דופן עקומה וק״ל:
ומעתה נברר: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאמר] כי סכך פסול בין באמצע בין מן הצד פוסל בארבע אמות, משום הכי [כך] סוכה זו כשרה, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי באמצע נפסלת הסוכה בארבעה טפחים, אמאי [מדוע] אם כן הסוכה כשרה? והרי בכל נסר כזה יש כדי שיעור לפסול, ואם כן אין לסוכה כל הכשר!
The Gemara clarifies: Granted, according to the one who said: Both along the side and in the center a sukka is rendered unfit with a measure of four cubits of unfit roofing, it is due to that reason that the sukka under discussion is fit, as none of the boards is four cubits wide. However, according to the one who said that a sukka is rendered unfit with a measure of four handbreadths of unfit roofing in the center, why is the sukka fit? Each board is capable on its own of rendering the sukka unfit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הָכָא בְּסוּכָּה דְּלָא הָוְיָא אֶלָּא שְׁמֹנֶה מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן וְיָהֵיב נֶסֶר וּפְסָל וְנֶסֶר וּפְסָל וְנֶסֶר וּפְסָל מֵהַאי גִּיסָא וְנֶסֶר וּפְסָל וְנֶסֶר וּפְסָל וְנֶסֶר וּפְסָל מֵהַאי גִּיסָא.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here, we are dealing with a sukka that is exactly eight cubits, i.e., forty-eight handbreadths, wide, and one began placing the roofing from the side. And he places a four-handbreadth board and then four handbreadths of waste, and another board and waste, and a board and waste, from this side, so that the total measure of roofing from that side is twenty-four handbreadths. And then a beam and waste, a beam and waste, and a beam and waste, from that side, so that the total measure of roofing from that side is twenty-four handbreadths.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני רב הונא בריה דרב יהושע אליבא דשמואל הכא בהא מתני׳ בסוכה שאין בה אלא ח׳ אמות על ח׳ אמות מצומצמות שהן מ״ח טפחים היא. וכגון דמסכך בה נסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא דהוו להו ב׳ פסלין באמצע שיעור ב׳ פסלין ח׳ טפחים וכל פסל הוא סכך כשר. והנסר הוא סכך פסול נמצאו שני שהן קנים כדאמרן מאי פסל קנים היוצאים מן הסוכה הוא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה סכך כשר באמצע ח׳ טפחים שהן אמה ושליש. ושלש אמות [ושליש] מזה הצד שיעור שלשה נסרים וב׳ פסלין וכן מן הצד האחר ותנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ד׳ אמות פסולה שמע מינה ד׳ אמות פסולה הא פחות מד׳ כשרה. וזהו אחד מן המחיצות והיא דופן עקומה דקיימא לן הל״מ אליבא דר׳ מאיר וכיון שהיא ג׳ אמות ושליש מהאי גיסא וג׳ אמות ושליש מהאי גיסא וסכך כשר באמצע ח׳ טפחים שהן שיעור סוכה רואין כאילו הן ב׳ פסלין (הן) שהן באמצע היא הסוכה ואלו הנסרים והפסלין מזה הצד ומזה הצד חשובין כדפנות ודנין אותן כאילו [הן] כדופן עקומה לפיכך היא הסוכה כשרה. ומצאנו אותו מפורש בירושלמי ר׳ לוי בש״ר חמא ב״ר חנינא דכתיב וסכות על הארון את הכפורת מיכן שהדופן קרוי סכך ומיכן שעושין דפנות בדבר שמקבל טומאה כגון הפרוכת שהיא דופן ואפילו דופן מקצתו עומד ומקצתו עקום נקרא דופן. וראיה לזה הפרוכת וכשר הוא ומפני מה אמרו ח׳ אמות מצומצמות כדי שיבאו פסלין באמצע שאם יוסיף יפסד החשבון ואם יהיה הסכך ד׳ אמות פסול וקיימא לן כשמואל בהא דהא סוגיא דשמעתא כוותיה וכן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה כענין הזה (בהא) מוקמי להו בדופן עקומה כבית שנפחת וכחצר המקפת אכסדרה כן סוכה המוקפת בדברים שאין מסככין בהן כגון השפודין וארוכות המטה וכיוצא בהן. אויר פחות מג׳ טפחים בצדדין אמרינן כלבוד דמי כדתנן הרחיק את הסיכוך ג׳ טפחים מן הדפנות פסולה הא פחות אמרינן כלבוד דמי וכשרה. אויר פחות מג׳ באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין בה אלא שמונה אמות מצומצמות – לא פחות ולא יותר שהן ארבעים ושמונה טפחים וכגון שהתחיל בה מב׳ צדדים דיהב נסר ברישא והדר פסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא הרי כ״ד טפחים הרי סיכוך עד אמצעה וחוזר ומתחיל מצדה השני ועושה כמו כן והוו להו שני פסלים באמצע דאיכא הכשר סוכה והרי ח׳ טפחים הן הלכך כשרה על ידי אותן שני פסלים ותחת הנסרים לא יישן והסוכה אינה נפסלת בהן דאמרי׳ דופן עקומה עד הפסלים האמצעים דהא פחות מארבע אמות הוא וא״ת בנסרים ופסלים הפחותים מד׳ לא מתכשרא בשנים האמצעים דזימנין דליכא הכשר סוכה ולרבי מאיר דאמר אף בשאין בהן ארבע אין מסככין בהן היכי מתכשר בשיש בין נסר לנסר כמלא נסר ההיא כולה כשרה ואף תחת הנסרים דהא ליכא ד׳ במקום אחד והיכא פסיל ר׳ מאיר היכא דאיכא תרתי בהדדי דקסבר שני נסרים מצטרפים לארבע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשני: רב הונא בריה דרב יהושע דהכא בסוכה דהויא שמנה אמות על שמנה אמות מצומצמות עסקינן דיהיב נסר ופסל מהאי גיסא ונסר ופסל מהאי גיסא – וכל נסר ד׳ טפחים וכן בכל פסל ויהיב נמי נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא דהוו להו פחות מד׳ אמות דהך גיסא ופחות מד׳ אמות דהך גיסא. ואמרינן דופן עקומה ופשו להו שני פסלים באמצע דהוו להו שמנה טפחים וכיון דאית בהו הכשר סוכה כשרה הוא הדין דמן הצד אפילו כולו בנסרים כשרה כיון דלא הוו ד׳ אמות. אלא דנקט לה בכי האי גוונא כי היכי דליפשו ליה שני פסלים באמצע דהוו שיעור סוכה. והשתא לענין הלכתא לא מספקינן דדופן עקומה הלכה היא בכל מקום וסוגיין בגמרא. הלכך באמצע לעולם בארבעה טפחים כשרה, מן הצד בארבע אמות. ומפלוגתיהו קיימא לן כלישנא דסוריא כי היכי דתיקום הלכתא כרבנן דבי רב וכשמואל נמי אליבא דלישנא דנהרדעא וטפי עדיף לדחויה ללישנא דנהרדעא דקיימא לן כרב באיסורי והילכך קיימא לן כרבנן דבי רב ודלא כרבה.
סוכה שיש בה שמנה אמות ונתן נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל כל אחד בשיעור ארבעה טפחים מכאן וכן נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל בשיעור זה מכאן עד שנתכונו שני פסלים באמצע בשיעור שמנה טפחים שיש שם שיעור סוכה ויותר שהרי משך סוכה שבעה כמו שביארנו יראה לחכמי הדורות שמותר לישן במה שתחת כל הפסלים אע״פ שאין באחד מהם הכשר סוכה שאם לא כן מה הוצרך להזכירה בלשון נסר ופסל אף בשהכל סכך פסול חוץ מן השמנה טפחים שבאמצע הדין כן אלא שבא להכשיר את הפסלים כולן לישן תחתיהם וא״כ סכך פסול באמצע שפוסל בארבעה אם נשאר מהסכך פסול ואילך לצד אחד שיעור סוכה בשלש דפנות שאותו צד כשר כמו שביארנו יכול לישן אף בצד אחר ואין בו הכשר סוכה וא״כ לא מצינו פסול אלא בשלא נשאר בשום צד ממנה הכשר סוכה בג׳ דפנות ואין הדברים נראין כלל ואע״פ ששמועת נסר ופסל מוכחת כדבריהם דרך סוגיא תפשה כן והראיה שהרי היינו סבורים עליה שלא נאמרה אלא לדעת האומר אף באמצע בארבע אמות ודחאוהו לפרשה כן כדי להעמידה כהלכה ולא לדקדק בה כן:
ה״ג הכא בשמנה אמות מצומצמות עסקינן ויהיב פסל ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר מהאי גיסא פסל ונסר מהאי גיסא – פירוש דהוו להו כלהו עשרה בני ארבע טפחים ואיכא בכלהו מ׳ טפחים והם ח׳ אמות לחשבון אמה בת ה׳ טפחים דל מינייהו תמניא לשני פסלים שבאמצע פשו להו ל״ב טפחים הוו להו ט״ז טפחים מהאי גיסא וט״ז טפחים מהאי גיסא ה״ל פחות מד״א לכל צד לדופן עקומה שאף לחשבון אמה בת ה״ט יש בד״א כ׳ טפחים ולהכי נקט ח׳ אמות מצומצמות שאם יהיו יותר יהיה ד׳ אמות לכל צד ולא אמרינן דופן עקומה והוצרכו לזה משום דאיכא מ״ד בפ״ק דעירובין דלחומרא משערינן באמה בת חמשה טפחים וליתא דהא אסיקנא התם אחד זה ואחד זה באמה בת ששה טפחים אלא הללו שוחקות והללו עצבות ויש שהקשו עוד דלהאי חושבנא כי הוי נמי ט׳ אמות מצומצמות כמה הוו להו מ״ה טפחים כי דליית שמנה טפחים לשני פסלים פשו להו ל״ז טפחים כי יהבת פלגא מהאי גיסא ופלגא מהאי גיסא ליכא עשרים טפחים וליכא ד״א ואיכא דופן עקומה ואמאי נקט שמנה אמות מצומצמות. ומיהו זו אינה קושיא דכיון דמיירי בנסרים שיש בהם ד׳ א״א להוסיף בהם ה״ט אם לא ישלימם לשמנה שיוסיף נסר אחד מכאן ונסר אחד מכאן ואלו עשה כן היה מכל צד כ׳ טפחים שהם ד״א לפירוש זה דוק ותשכח ואעפ״כ הנכון כגירסת הגאונים ז״ל וכן היא בקצת הנוסחאות שלא עבר עליהם קולמוס מגיהי ספרים הכא במאי עסקינן בשמנה אמות מצומצמות דיהיב נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא דהוו כלהו בני ד״ט דאינן מ״ח טפחי׳ דהוו להו לחשבון אמה בת ו׳ טפחים ח״א דל מינייהו ח׳ טפחים לשני פסלים דבנתים פשו להו מ׳ טפחים עשרים מחד גיסא ועשרים מחד גיסא וליכא ד״א ואמרינן דופן עקומה. מיהו אכתי צ״ל להאי פירושא אמאי נקט ח׳ אמות מצומצמות דהא כי הוו ט׳ אמות מצומצמות דאינן כ״ד טפחים כי מפקת שמנה טפחים לשני פסלים פשו מ״ו טפחים וליכא לכל צד אלא כ״ג טפחים דאינן פחות מד״א לדופן עקומה ואי גרסינן ט׳ אמות מצומצמות אתיא שפיר וא״צ לזה וקל לתרץ ממה שכתבנו למעלה שאי אפשר להוסיף אמה אחת בלבד ואם באנו להוסיף שני נסרים של שמנה טפחים יהיו ד׳ אמות מכל צד ותו דא״כ לא יבאו הפסלים באמצע אא״כ מתחיל מפסל ונסר פסל ונסר דוק ותשכח.
בד״ה שאין בה אלא ח׳ אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר כו׳ עכ״ל אינן שוין דלא יותר ליכא לאשכוחי כלל אבל פחות איכא לאשכוחי בל״ב טפחים ולא קאמר לא פחות אלא למעוטי הפחות ממ״ח עד ל״ב וק״ל:
אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: הכא [כאן] מדובר בסוכה דלא הויא [שאינה] אלא שמנה אמות מצומצמות עסקינן [עוסקים אנו], שהם בדיוק ארבעים ושמונה טפחים, והתחיל בהנחת הסכך מן הצדדים, ויהיב [והוא נותן] באופן זה: נסר בן ארבע טפחים ופסל במידה זהה ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא [מצד זה, מצד אחד], כך שהמידה הכוללת מצד זה היא עשרים וארבע טפחים. ולאחר מכן הניח נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא [מצד זה, מהצד הנגדי], שאף מידתם הכוללת היא עשרים וארבעה טפחים,
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here, we are dealing with a sukka that is exactly eight cubits, i.e., forty-eight handbreadths, wide, and one began placing the roofing from the side. And he places a four-handbreadth board and then four handbreadths of waste, and another board and waste, and a board and waste, from this side, so that the total measure of roofing from that side is twenty-four handbreadths. And then a beam and waste, a beam and waste, and a beam and waste, from that side, so that the total measure of roofing from that side is twenty-four handbreadths.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּהָווּ לְהוּ שְׁנֵי פְסָלִין בָּאֶמְצַע וְאִיכָּא הֶכְשֵׁר סוּכָּה בָּאֶמְצַע.

The result is that the sukka has two four-handbreadth stretches of waste in the middle of the sukka, totaling eight handbreadths. In that case, there is the minimum measure of fit roofing required for fitness of a sukka in the middle, and everyone agrees that the unfit roofing in the rest of the sukka cannot render it unfit. Since the unfit roofing measures less than four cubits on either side, the sukka is fit both according to the principle of curved wall and according to the opinion that unfit roofing renders the sukka unfit with four cubits.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל ידי כך דהוו להו [נמצא שיש להם] בסופו של דבר סוכה מסוככת כששני פסלין שהם ביחד שמונה טפחים צמודים זה לזה באמצע, ואיכא [ויש] הכשר סוכה באמצע וכל השאר אינו פסול לכל השיטות, בין לדעת האומר משום דופן עקומה, בין לדעת האומר משום סכך פסול, לא יפסול אלא בארבע אמות, שכיון שכאן יש פחות מארבע אמות, תהא הסוכה כשרה.
The result is that the sukka has two four-handbreadth stretches of waste in the middle of the sukka, totaling eight handbreadths. In that case, there is the minimum measure of fit roofing required for fitness of a sukka in the middle, and everyone agrees that the unfit roofing in the rest of the sukka cannot render it unfit. Since the unfit roofing measures less than four cubits on either side, the sukka is fit both according to the principle of curved wall and according to the opinion that unfit roofing renders the sukka unfit with four cubits.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי אֲוִיר שְׁלֹשָׁה בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה וּמִיעֲטוֹ בֵּין בְּקָנִים בֵּין בְּשַׁפּוּדִין הָוֵי מִיעוּט בְּסוּכָּה קְטַנָּה בְּקָנִים הָוֵי מִיעוּט בְּשַׁפּוּדִין לָא הָוֵי מִיעוּט.

§ Abaye said: If there is space measuring three handbreadths in a large sukka, which is defined as one larger than seven by seven handbreadths, and one diminished the space, whether he did so with branches, fit for roofing, or whether he did so with metal skewers, unfit roofing, it is an effective diminution, as there is neither sufficient space nor sufficient unfit roofing to render the sukka unfit. However, in a small sukka, if one diminished the space with branches it is an effective diminution; if he diminished the space with skewers, it is not an effective diminution and the sukka is unfit. The three handbreadths of skewers, while insufficient to render the sukka unfit, diminish the fit area of the sukka to the point that the measure that remains does not constitute a fit sukka.
רי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוי מיעוט – וכשרה דלאו שיעור אויר יש ולא שיעור סכך פסול יש.
בסוכה קטנה – שיעור מצומצם.
בקנים הוי מיעוט – דאמרינן לבוד ואין כאן אויר.
בשפודין לא הוי מיעוט – ואף על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור לפסול מיהו כיון דאיכא ג׳ טפחים בהדדי דנפקי מהכשר סוכה חשיבי באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא דסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי אויר שפוסל בסוכה גדולה מיעטו – בין בקנים דחזו בין בשפודין דלא חזו הוי מיעוט. דתו ליכא אויר שלשה וסכך פסול ואויר אין מצטרפין כלל כיון דלא שוו שיעוריהו כדאיתא לעיל כל שכן הכא דסכך פסול שקל יותר ממנו אינו מצטרף עמו לפסול.
בסוכה קטנה – בקנים דחזו הוי מיעוט דאמרינן לבוד.
בשפודין לא הוי מיעוט – דאכתי לא הויא שיעורא דסוכה בסכך כשר.
אויו שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט – פירוש שהשפודין אין משלימין שיעור של אויר לפוסלה, כדאמרינן לעיל, דכיון דלא שוו שיעורייהו לא מצטרפין. והוא הדין לסכך פסול דארבעה בסוכה גדולה ומיעטו במעט אויר, כגון שנטל משם מן הסכך הפסול ולא הניח שם סכך כשר אלא שנשאר שם אויר נמי כשרה, שאין אויר משלים שיעור הפסול.
והני מילי בסוכה גדולה, אבל בסוכה קטנה מצטרפין בין סכך פסול להשלים אויר ובין אויר להשלים סכך פסול. והלכתא שיש לבוד באמצע ולפי׳ פחות משלשה טפחים אויר בכל מקום אינן פוסלין.
הוי מיעוטא – וכשירה ואע״פ שמיעטה בשפודין שהוא סכך פסול, דלאו שיעור אויר הפוסל יש ולאו שיעור סכך פסול הפוסל יש.
בסוכה קטנה – ששיעורה מצומצם, שאין לה אלא משך שבעה.
בקנים הוי מיעוט – דאמרינן לבוד ואין כאן אויר.
בשפודין לא הוי מיעוט – ואע״פ שאין כאן שיעור לפסול לא מאויר ולא מסכך פסול, כיון דאיכא שלשה טפחים בהדדי דנפקי להו מהכשר סוכה, חשיבי באפי נפשייהו ולא מצטרפי בהדה לאשלומה לשיעורה. וליתא לשיעורא דסוכה.
וה״מ – דאויר פחות משלשה לבוד ואינו פוסל בסוכה.
אמר אביי אויר ג׳ בסוכה גדולה ומיעט׳ בקני׳ הוי מיעוט בשפודין ל״ה מיעוט ומצטרפין וה״מ דאין פחות מג׳ פוסל מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע ואינו פוסל אפילו בסוכה קטנה והיינו רבינא דרב אחא ורבינא לקולא וחד אמר אין לבוד באמצעו פוסל אפילו בסוכה גדולה מיהו בשיש בו כדי ראשו אבל לא בפחות מכאן דאלת״ה היה צריך לעשות סוכה מעובה כמין בית באמצע אלא ודאי כדאמרן והלכתא כרבינא ואמר מ״ט דמ״ד יש לבוד באמצע דתנן קורה היוצאת כו׳ ואידך שאני קורת מבוי דרבנן והם אמרו אבל בסוכה דאורייתא לא ומ״ט דמ״ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית מה שבבית טמא פי׳ בשיש בו חלל טפח שנעשה אהל מה שכנגד ארובה טהור שאין אויר נעשה אהל ואינו מצטרף עם הבית והטומאה יוצאת דרך ארובה שראויה לצאת משם ולפיכך אין פתח הארובה טמא דומיא דבית שיש לו פתח והמת עתיד לצאת עכ״פ בא׳ מהם טומאה כנגד ארובה מה שבבית טהור שאין אויר נעשה אהל לטמא בבית כלום אלא שבוקע ועולה כנגדו עד לרקיע.
א אמר אביי: אויר (חלל) שלשה טפחים בסוכה גדולה (שהיא יתירה מן השיעור המצומצם של סוכה כשרה שהוא שבעה טפחים) ומיעטו לחלל זה, בין שמיעטו על ידי קנים שהם סכך כשר בין בשפודין ממתכת שהם סכך פסול — הוי [הרי זה] מיעוט ואין החלל פוסל עוד. שהלוא עתה שוב אין שיעור אויר הפוסל ולא די שיעור כדי לפסול בסכך פסול. אולם אם היה החלל בסוכה קטנה, אם מיעט את החלל בקנים, הוי [הרי זה] מיעוט וכשר. ואם מיעטו בשפודין, לא הוי [אינו] מיעוט ופסולה. שכיון שהסוכה כולה קטנה מאוד ויש בה שלושה טפחים שאין בהם הכשר סוכה, אין די בארבעת הטפחים האחרים כדי להחשיבה כסוכה כשרה, ואין החלל הזה נחשב כסתום.
§ Abaye said: If there is space measuring three handbreadths in a large sukka, which is defined as one larger than seven by seven handbreadths, and one diminished the space, whether he did so with branches, fit for roofing, or whether he did so with metal skewers, unfit roofing, it is an effective diminution, as there is neither sufficient space nor sufficient unfit roofing to render the sukka unfit. However, in a small sukka, if one diminished the space with branches it is an effective diminution; if he diminished the space with skewers, it is not an effective diminution and the sukka is unfit. The three handbreadths of skewers, while insufficient to render the sukka unfit, diminish the fit area of the sukka to the point that the measure that remains does not constitute a fit sukka.
רי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָנֵי מִילֵּי מִן הַצַּד אֲבָל בָּאֶמְצַע פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר איֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע וְחַד אָמַר אֵין לָבוּד בָּאֶמְצַע.

The Gemara notes: And this applies only if the space is along the side of the sukka, in which case the principle of lavud applies. However, if the space is in the center of the sukka, Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to the ruling. One said: The principle of lavud is applied even in the center of the sukka. And one said: The principle of lavud is not applied in the center of the sukka. Even if one diminished the space, the two sides of the roofing are not considered joined.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד אמר יש לבוד באמצע גמר לה מקורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני מילי – דאויר פחות מג׳ לבוד ואינו פוסל בסוכה.
מן הצד – דאמרינן הרי הוא כלבוד מן הדופן.
באמצע – אויר בפחות מג׳ שלא בסמוך לדופן.
אין לבוד באמצע – היינו למעלה דדפנות מכשירין לעיל (דף ז.) קנה קנה פחות מג׳ ומקורת מבוי פריך שפיר דהיינו נמי למעלה ופריך בין למאן דאמר פ״ק דעירובין (דף יב:) קורה משום היכרא בין למאן דאמר משום מחיצה וא״ת אם אין לבוד באמצע א״כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה ובסיכוך נחלקו לשנים והא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה ואע״ג דאין לבוד באמצע לא דמי לאויר דהא מה נפשך יתר משלשה הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק בינתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני מילי – דאמרינן דבקנים הוי מיעוט דוקא מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא.
חד אמר יש לבוד באמצע – והינו רבינא כדאמרינן דכל התורה כלה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא. וחד אמר אין לבוד באמצע.
לענין מבוי קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו בשלשה צריך להביא קורה אחרת פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת שיש לבוד בין באמצע בין מן הצד כמו שביארנו:
מן הצד – הוא דאמרינן הרי הוא כלבוד מן הדופן ועד כאן.
באמצע – אויר פחות משלשה שלא בסמוך לדופן. וקיימא לן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. הילכך הלכה כמאן דאמר יש לבוד באמצע. וכן פסקו הרי״ף והר״ם פרק ה.
רש״י בד״ה מן הצד כו׳ נ״ב ס״א הא דאמרינן במיעטו לאויר הוי מיעוט ובאויר הנשאר אמרינן ביה לבוד מן הצד אבל אם יש אויר ג׳ באמצע ומיעטו עד פחות פליגי ביה אי הוה מיעוט:
בא״ד ונמחק וע״כ באמצע אויר פחות משלשה שלא בסמוך לדופן:
בגמ׳ - אין לבוד באמצע. רש״י מפרש דלבוד חל רק מן דופן, כלומר לצרף סכך למחיצה, ולא באמצע הסכך עצמו. וצ״ע, דאם לבוד בסכך מועיל רק לצרף סכך למחיצות אמאי מועיל לבוד בסכך להשלים השעור של ז׳ טפחים בסוכה קטנה.
ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] אמורים כשהיה חלל זה מן הצד, שאז ניתן לומר דין לבוד, שכל חלל הפחות משלושה טפחים נחשב כסתום. אבל אם היה החלל באמצעפליגי [נחלקו] בה רב אחא ורבינא, חד [אחד] מהם אמר: יש לבוד גם באמצע, ואף חלל פחות משלושה שם נחשב כאילו אינו; וחד [ואחד] מהם אמר: אין לבוד באמצע, וכל דבר שיש בו חלל באמצעו אין אומרים בו לבוד.
The Gemara notes: And this applies only if the space is along the side of the sukka, in which case the principle of lavud applies. However, if the space is in the center of the sukka, Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to the ruling. One said: The principle of lavud is applied even in the center of the sukka. And one said: The principle of lavud is not applied in the center of the sukka. Even if one diminished the space, the two sides of the roofing are not considered joined.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מ״טמַאי טַעְמֵיהּ דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע דְּתַנְיָא בקוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בְּכוֹתֶל אַחֵר וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל אַחֵר וְאֵינָן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.

The Gemara explains: What is the rationale for the opinion of the one who said: The principle of lavud is applied even in the center of the sukka? It is as it is taught in the Tosefta: With regard to a cross beam of the merging of alleyways that projects from this wall of an alleyway but does not touch the other opposite wall, and similarly, with regard to two cross beams, one projecting from this wall and one projecting from the other opposite wall and they do not touch each other, if there is a gap of less than three handbreadths between the beam and the wall or between the two beams respectively, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it, as they are considered joined based on the principle of lavud. However, if there is a gap of three handbreadths, one must bring another cross beam. Apparently, the principle of lavud is applied even in the center.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא קורה היוצאה מן הכותל זה ואין נוגעת בכותל זה שכנגדו וכן ב׳ קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו אצל זו אם יש ביניהן פחות מג׳ טפחים אין צריך להביא קורה אחרת דאמרינן דפחות מג׳ כלבוד דמי ג׳ צריך להביא קורה אחרת עליהם לסתום הפתוח שביניהן והחולק דוחה שאני קורה דמדרבנן היא. אבל סוכה שהיא מן התורה לא אמרינן בה לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית נגד ארובה טהור טומאה כנגד כו׳. ואם אמרינן לבוד באמצע למה הבית טהור הלא מאהיל על הטומאה אלא שמע מינה אין דין לבוד באמצע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קורה היוצאה – להתיר המבוי ונתונה על רוחב פתח המבוי מכותל לכותל וזו אינה מגעת לשני הכתלים.
וכן ב׳ קורות כו׳ – ועל כרחך באמצע אויר פחות מג׳ שלא בסמוך לדופן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קורה – המתרת המבוי.
שאני קורה – המתרת טילטול מבוי: דמדרבנן הוא דאצרכוה והם אמרו והם אמרו, אבל סוכה אי לא קים לן לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא מצינן לאבשורה. סתם ארובה בגג היא.
ומסבירים: מאי טעמיה דמאן דאמר [מה טעמו של מי שאמר] כי יש לבוד באמצעדתניא כן שנינו בברייתא]: קורה של הכשר מבוי היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר שכנגדו, וכן שתי קורות, אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו, אף שהן מקבילות — אם היה הרווח בין הקורות או בין הקורה והכותל פחות משלשה טפחים, אינו צריך להביא קורה אחרת, לפי שאנו חושבים אותם כצמודים זה לזה. אולם אם היה הרווח שלשה טפחים — צריך להביא קורה אחרת. ומכאן משמע שאפילו באמצע אומרים לבוד, שבפחות משלושה טפחים שתי הקורות נחשבות כצמודות זו לזו.
The Gemara explains: What is the rationale for the opinion of the one who said: The principle of lavud is applied even in the center of the sukka? It is as it is taught in the Tosefta: With regard to a cross beam of the merging of alleyways that projects from this wall of an alleyway but does not touch the other opposite wall, and similarly, with regard to two cross beams, one projecting from this wall and one projecting from the other opposite wall and they do not touch each other, if there is a gap of less than three handbreadths between the beam and the wall or between the two beams respectively, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it, as they are considered joined based on the principle of lavud. However, if there is a gap of three handbreadths, one must bring another cross beam. Apparently, the principle of lavud is applied even in the center.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִידַּךְ שָׁאנֵי קוֹרוֹת דְּרַבָּנַן.

The Gemara asks: And the other Sage, who holds that lavud does not apply in the center, how would he explain the Tosefta? The Gemara clarifies that he would say that beams are different because the prohibition against carrying in an alleyway is a decree by rabbinic law, and it is a rabbinic ordinance that beams may be placed at the entrance to the alleyway to permit carrying therein, the Sages were lenient. Therefore, proof cannot be cited from the case of the beams with regard to other situations.
רי״ףרש״יהמאורותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני קורה – דכל איסור טלטול מבוי והלכות עירוב דרבנן הוא דמדאורייתא לא בעי תיקון הלכך הקילו בה הכי דהם אסרו והם התירו אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא מצינן לאכשורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וצ״ל, כשחל לבוד בנוגע לצרוף הסכך למחיצות, חל הלבוד אף להשלמת שעור הסכך. לעומת זאת באמצע, מכיון שאין חלות לבוד בנוגע למחיצות סובר שגם לבוד להשלמת שעור הסכך אינו חל.
ושואלים: ואידך [והאחר] האומר שאין לבוד באמצע, הלא לכאורה ראיה גמורה היא מהכשר מבוי כנגד שיטתו! ומסבירים שהוא עונה על כך: שאני [שונות] הקורות שהם מדרבנן [מדברי סופרים], שכיון שכל איסור הטלטול במבוי והכשר המבוי בטלטול על ידי תיקון בקורה הוא מתקנת חכמים בלבד, לכן הקילו בו בכמה דברים, ואין מכאן ראיה לדינים אחרים.
The Gemara asks: And the other Sage, who holds that lavud does not apply in the center, how would he explain the Tosefta? The Gemara clarifies that he would say that beams are different because the prohibition against carrying in an alleyway is a decree by rabbinic law, and it is a rabbinic ordinance that beams may be placed at the entrance to the alleyway to permit carrying therein, the Sages were lenient. Therefore, proof cannot be cited from the case of the beams with regard to other situations.
רי״ףרש״יהמאורותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין לָבוּד בָּאֶמְצַע דִּתְנַן גאֲרוּבָּה שֶׁבַּבַּיִת וּבָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח טוּמְאָה בַּבַּיִת כּוּלּוֹ טָמֵא מַה שֶּׁכְּנֶגֶד אֲרוּבָּה טָהוֹר טוּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרוּבָּה כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ טָהוֹר.

What is the reason for the opinion of the one who said: The principle of lavud does not apply in the center? It is as we learned in a mishna: In the case of a skylight in the roof of a house whose opening is one square handbreadth, if there is a source of ritual impurity imparted by a corpse inside the house, all the objects in the entire house become ritually impure, as the legal status of the roof is that of a tent over a corpse. However, the objects that are directly opposite the skylight are ritually pure, as the roof does not cover that part of the house. If the source of ritual impurity is itself situated aligned with the skylight, all the objects in the entire house are ritually pure, as there is no roof over the source of impurity.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארובה – בגג היא.
כנגד ארובה טהור – כלים שתחתיה טהורים שאינו אהל המת אלמא אין לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום.
כל הבית כולו טהור – שאין מאהיל על הטומאה כלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא דמאן דאמר יש לבוד באמצע דתנן קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל אחר ואינן נוגעות זה בזה אם יש בין זה לזה שלשה טפחים צריך להביא קורה אחרת פחות מכן אין צריך להביא אחרת – דאמרינן לבוד.
מאי טעמא דמאן דאמר אין לבוד באמצע. דתנן ארובה שבבית וכו׳ – אנן ידעינן דכל טומאה שאין לה חלל טפח ופותח טפח הוי טומאה רצוצה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע והיכא דאית לה פותח טפח בלא חלל טפח לא מהני מידי דלעולם בוקעת ועולה. יש לה חלל טפח ואין לה פותח טפח בוקעת ועולה כנגד כל החלל עד לרקיע. יש לה חלל טפח ופותח טפח אין בוקעת ועולה כלל ואינה מטמאה אלא מה שמאהלת בו. ופותח טפח מביא את הטומאה מבית לבית לטמא באהל אבל לא לאויר. ותנן ארובה שבבית ויש בה פותח טפח ומיירי כשיש עוד בבית פתחים וחלונות שבהן פותח טפח.
טומאה כנגד ארובה כל האהל כולו טהור – דתו לא מאהיל כיון דכלה כנגד ארובה. אבל לעולם טומאה כנגד ארובה כל מה שהוא כנגד ארובה טמא משום אהל עד לרקיע.
טומאה כנגד ארובה כל הבית טהור – כיון דלא מאהיל כלל וכנגד ארובה טמא משום מאהיל ומתניתין דהתם לאו הכי היא דמילי טובא בין יש בה לאין בה אלא דתלמודא נקט מאי דמבעי ליה. ודכותה בתלמודא איכא טובא. קתני מיהת דכל הבית טהור ולא אמרינן לבוד באמצע. והלכתא לבוד באמצע כרבינא ואמרינן שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו.
כנגד ארובה טהור – כלים שתחתיה טהורים, שאינן באהל המת. אלמא אין לבוד באמצע למיהוי כוליה סתום.
הכי גמירי לה מסיני – שאין לבוד באמצע לענין טומאה. ומהלכה [למשה] מסיני לא גמרינן מידי אחרינא.
בגמרא מ״ט דמ״ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור כו׳. הך בבא דטומאה בבית כולו טמא לא נמצא בכל המשניות שלנו וכן נראה ג״כ מלשון התוס׳ בשמעתין שכתבו דבסיפא גרסינן כי רישא כו׳ אלמא דלא גרסינן להך בבא נמי ברישא. אלא שבחידושי הריטב״א הביא גירסא אחרת דגרסינן בין ברישא ובין בסיפא הך בבא דכולו טמא ומש״ה מפרש דלהך גירסא הא דמדייק בשמעתין דאין לבוד באמצע היינו בבבא דסיפא דרישא דביש בה פותח טפח מה שכנגד ארובה טהור והיינו קצת כפרש״י כאן אלא שדחה הך גירסא והך פירושא וכתב שהגירסא משובשת היא ע״ש מילתא בטעמא ולכך הביא עוד גירסא אחרת שלא נמצא ג״כ במשניות שלנו ואין לנו עסק בחילוף גירסאות הללו בסוגיא דשמעתין אלא בענין שינוי הפירושים שבין פירש״י לפי׳ הריטב״א דלפירש״י הוי דיוקא דשמעתין דאין לבוד באמצע מרישא דאיירי ביש בו פ״ט וכנגד ארובה טהור וכמו שפירש״י נראה ג״כ מלשון רבינו שמשון ומלשון הרא״ש ז״ל בפי׳ המשניות ע״ש אלא דהריטב״א ז״ל לא ניחא ליה לפרש כפרש״י דדיוקא מרישא והנראה בכוונתו דמסתמא הוי פשיטא להש״ס טובא נמי מעיקרא דפ״ט לענין טומאה הלכתא גמירי לה והאי טפח הוי כג׳ טפחים דשאר מחיצות דלא אמרינן בהו לבוד לא באמצע ולא מן הצד ומש״ה הוכרח הריטב״א לפרש דדיוקא דשמעתין דאין לבוד באמצע היינו מסיפא דבאין בו פ״ט וטומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ומדלא אמרינן בה לבוד דהא כל פחות מטפח בטומאה בפחות מג׳ טפחים בעלמא דמי וא״כ ע״כ היינו משום דאין לבוד באמצע כן נ״ל בכוונת הריטב״א:
אמנם שיטת רש״י נראה שהוא להיפך דמשמע ליה דאי ס״ד דמעיקרא נמי הוי מסיק הש״ס אדעתיה דיש חילוק בין לבוד דטומאה ובין דעלמא דהאי בטפח והאי בג׳ טפחים א״כ מאי מדמה סוכה לטומאה דפשיטא דהלכתא גמירי לה בטומאה כדמסיק הש״ס ואידך אע״כ דסבר הש״ס דהך הלכתא דלבוד שהיא הל״מ נוהגת בכל המחיצות בין לענין שבת וכלאים וסוכה וטומאה ומש״ה בעי למידק שפיר נמי אפי׳ מבבא דרישא דע״כ הא דלא אמרינן לבוד בטפח ולא בעינן ג׳ או ד׳ טפחים היינו משום דאין לבוד באמצע וא״כ מסתמא ה״ה לסוכה וע״ז מסיק הש״ס שפיר ואידך שאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה והיינו למ״ד דיש לבוד באמצע אית ליה הך סברא דאין לדמות לבוד דטומאה ללבוד דעלמא כיון דעיקר טומאה בשיעור טפח הלכתא גמירי לה כן נ״ל ברור בשיטת רש״י וסייעתו:
אלא דקשיא לי על שיטת רש״י וסייעתו דדייק מרישא ומהך מתניתין דארובה שהיא בפ׳ עשירי דאהלות דאין לבוד באמצע למאי דבעי לדמויי סוכה לטומאה כדפרישית דמאן דסבר דאין לבוד באמצע אינו מחלק בין לבוד דטומאה ללבוד דעלמא וא״כ אכתי תיקשי ליה ממתניתין דפ״ג דאהלות דקתני בהדיא טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה ופשטא דלישנא דמתניתין משמע דאיירי במחיצות שבין שני בתים ויש בו חלון של טע״ט מביא את הטומאה מבית זה לבית אחר אלמא דאפי׳ במחיצות ודפנות לא אמרינן לבוד אע״ג דבמחיצות לא שייך לחלק בין באמצע למן הצד אלא דוקא למעלה כמ״ש התוס׳ להדיא בדבור המתחיל אין לבוד באמצע:
והנלע״ד בזה היינו לפמ״ש לעיל דף יו״ד דבלא״ה ע״כ הא דתנן בפ״ג דאהלות דטפח ע״ט ברום טפח מביא את הטומאה אין פירושו להביא את הטומאה מבית לבית דהך טומאה לא הוי אלא מדרבנן כמ״ש הש״ך בי״ד סימן שע״ב סק״ב וכדמשמע שם בלשון מהרי״ל והש״ע. אלא כשהטומאה והטהרות תחת אותו אהל של טע״ט עצמו כמ״ש רש״י להדיא לעיל והבאתי ראיה לדבריו מלשון המשנה דקתני ברום טפח ודקדקתי ג״כ מלשון הגמרא דלעיל ע״ש וכן נראה ג״כ מלשון רש״י דר״פ הישן בד״ה וכן סואר כו׳ ע״ש וכמו שאבאר באריכות אי״ה. אלא דאכתי בכל זה לא הונח לי לפי שיטת התוספת בב״ב במשנה דכוכין שכתבו שם דהאי טע״ט מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה היינו לענין שאין בוקעת ועולה כשיש ביציאתו פ״ט כדקתני עלה כיצד ביב שהוא קמור כו׳ ע״ש בלשון התוספות באריכות וכ״כ ג״כ בברכות פ׳ מי שמתו (ברכות דף י״ט ע״ב) בד״ה רוב ארונות ע״ש ובחידושינו. וא״כ לפ״ז הדרא קושיא לדוכתא דא״כ מ״ט דמ״ד דאין לבוד באמצע והיינו דוקא למעלה כמ״ש התוס׳ ובעו למידק מרישא דהך מתניתין דארובה דבעי לדמויי סוכה לטומאה ואכתי תקשי ליה הך מתני׳ דביב שהיא קמור דבטפח לא אמרי׳ לבוד אפילו בדפנות באמצע אם לא שנאמר דשיטת התוספות מפרשין סוגיא דשמעתין כפי׳ הריטב״א שהבאתי דמסיפא דייק לה אלא דמסתימת לשון התוס׳ דשמעתין לא משמע דפליגי לענין פירושא על פירש״י. ועוד שכבר כתבתי דלשון רבי׳ שמשון והרא״ש בפי׳ המשניות משמע להדיא שמפרשין כפרש״י בשמעתין ולע״ד צ״ע גדול ליישב שיטת התוס׳ דכוכין ודפ׳ מי שמתו דלא תקשי להו סוגיא דשמעתין ועכ״פ יש מזה סיוע גדול לשיטת רש״י וסייעתו שכתבתי בפרק מי שמתו ובפ״ק דפסחים דף ט׳ במעשה דמציק א׳ שהעליתי שם דשיטת רוב הקדמונים דלית להו הך סברא דבוקעת ועולה אלא לענין טומאה רצוצה ממש שאין בה פ״ט וכמו שהארכתי בזה בקונט׳ מיוחד לענין טומאת כהנים ושם ביארתי בתכלית אריכות בעזה״י ע״ש ודו״ק היטב:
מיהו אכתי איכא למידק בהא דתנינן במשנה זו טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ואמאי טהור הרי סוף טומאה לצאת דרך פתח הבית וקי״ל בכמה דוכתי בש״ס שגזרו חכמים טומאה על אותן מקומות שסוף הטומאה לצאת דרך שם. והנלע״ד בזה דלעולם לא אמרינן סוף הטומאה לצאת אלא כשהכל תחת אהל אלא שדלתות מוגפות מפסיקות ביניהן וכה״ג אמרינן דאפילו חוץ לפתח טמא דכל העומד לפתוח כפתוח דמי כיון שסוף הטומאה לצאת דרך שם וכבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד והבאתי ראיה מבית שנסדק פי״א דאהלות וכן מצאתי בתשובת הגאון מהר״ץ אשכנזי ז״ל (אלא דלע״ד דבר זה תלוי במחלוקת הפירושים שבין הרמב״ם והראב״ד בפי״ד מהלכות ט״מ בפי׳ המשנה דבית שנסדק) נמצא דלפ״ז א״ש מתניתין דהכא דהבית טהור כיון שהטומאה כנגד ארובה שהיא פתוח׳ לאויר מש״ה לא שייך לומר סוף הטומאה לצאת כן נראה לי ודו״ק:
אחר זה ראיתי לבעל ט״ז בי״ד סימן שע״א ס״ב בדין ארובה שבין בית לעליה שהקשה כן בשם הדרישה וכתב שבחנם האריך בעל הדרישה בזה ולע״ד דברי הט״ז דחוקים כיון דהתם בין בית לעלייה איירי וגג העלייה מאהיל כנגד הטומאה והוי כלי אחד וכמ״ש הש״ך שם סברא כיוצא בזה ודברי בעל הדרישה יותר נכונים כמו שהארכתי בקונטרס וכאן אין להאריך יותר:
מאי טעמא דמאן דאמר [מה טעמו של מי שאמר] כי אין לבוד באמצעדתנן כן שנינו במשנה]: ארובה שבבית ובה פותח טפח, כלומר: שחללה טפח על טפח אם היתה טומאה (טומאת מת) בביתכולו טמא כדין אהל המת, ומה שמונח כנגד הארובהטהור, לפי שעל דבר זה אין הבית מאהיל. ואם היתה הטומאה מונחת כנגד הארובה, שנמצא שאין כיסוי אהל על הטומאה עצמה, כל הבית כולו טהור.
What is the reason for the opinion of the one who said: The principle of lavud does not apply in the center? It is as we learned in a mishna: In the case of a skylight in the roof of a house whose opening is one square handbreadth, if there is a source of ritual impurity imparted by a corpse inside the house, all the objects in the entire house become ritually impure, as the legal status of the roof is that of a tent over a corpse. However, the objects that are directly opposite the skylight are ritually pure, as the roof does not cover that part of the house. If the source of ritual impurity is itself situated aligned with the skylight, all the objects in the entire house are ritually pure, as there is no roof over the source of impurity.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵין בָּאֲרוּבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח טוּמְאָה בַּבַּיִת כְּנֶגֶד אֲרוּבָּה טָהוֹר טוּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרוּבָּה כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ טָהוֹר.

If the skylight does not have an opening of a square handbreadth and there is ritual impurity in the house, the objects opposite the skylight remain ritually pure. If the source of ritual impurity is aligned with the skylight, the objects in the entire house are ritually pure. Apparently, the principle of lavud is not applied in the center; if it were, all the objects in the house would become ritually impure regardless of the location of the source of impurity. The opening of the skylight should be considered closed, as the distance between the two sides of its opening is less than three handbreadths.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור – סיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במשנה דאהלות והכא לא מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבתוך הבית.
אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור – בסיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במסכת אהלות פרק י׳ והכא לא מייתי לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות של סדר טהרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טומאה בבית כנגד ארובה טהור – שאינה מביאה טומאה לאויר, ודוקא כנגד ארובה אבל לא על ארובה ממש דמיטמא באהל.
אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור – דאפילו מבית לבית אינו מביא טומאה אלא בפותח טפח.
ג״ה אין בארובה פותח טפח טומאה בבית אפילו כנגד ארובה טמא טומאה תחת ארובה מה שבבית טמא ומפרשים אותה דכיון דליכא פותח טפח לא חשוב פתח כלל והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום וא״כ סייעתא דמייתי׳ מינה דאין לבוד באמצע היינו מרישא דיש בו פותח טפח ואע״ג דפחות מג״ט הוא לא אמרינן לבוד וזו גי׳ משובשת מאד וב׳ תשובות בדבר חדא דאנן לא אשכחן הפרשה בחלון בין שיש בו פותח טפח או שאין בה פותח טפח אלא לענין להביא טומאה לבית אחר או להוציאם דרך שם שלא תהא בוקעת עולה אלא דרך הפתח והבית טמא וסביביו מבחוץ טהור כדכתיבנא בהאי פירקא אבל לענין שיהא אויר נעשה אהל לא שמענו מעולם ועוד אדמסייעיה ליה מרישא ליפרוך ליה מסיפא דכי אין בו פותח טפח הוי כלבוד דאע״ג דיש בו פותח טפח אין בו לבוד שאני טומאה שהכתוב עשה בו טפח כג׳ טפחים דעלמא ופחות מטפח דידיה הוי כפחו׳ מג׳ טפחים דעלמא אלא ודאי ליכא הפרשה בינייהו ובתרווייהו גרסי׳ טומאה בבית הבית טמא ושכנגד ארבה טהור טומאה תחת ארובה מה שבבית טהור וכן הגירסא במשניות וראיה דידיה מסיפא דפחות מטפח הכא כפחות מג״ט בעלמא ולא אמרינן לבוד ש״מ אין לבוד באמצע וכ״ת אמא פליג להו תנא בתרתי בבי כיון דחד דינא אית להו ליתנינהו בחד בבא ארובה שבבית בין יש בו פותח טפח בין אין בו פותח טפח כו׳ וא״ל דהתם בדוכתא תני בכל חדא מינייהו עניני אחריני טובא ולא כי הדדי איתנהו הני תרי בבי כי הכא אלא שהתלמוד קיצר לשון המשנה ולא הביא ממנה אלא הצריך בלבד וכן דרך התלמוד בהרבה מקומות כמו שכתבנו בפרק זה.
וכן הדין אם אין בארובה פותח טפח, טומאה בבית — מה שכנגד הארובה, טהור. ואם היתה הטומאה מונחת כנגד הארובה — כל הבית כולו טהור. והלא חלל הארובה אין בו אף טפח אחד, ואם אנו אומרים לבוד אף באמצע הרי חלל זה היה צריך להיחשב כסתום, וארובה זו היתה צריכה להתבטל ולהיחשב כחלק מן הבית. ומאחר ובכל זאת מתחשבים בחלל זה ורואים אותו כפתוח, משמע שאין דין לבוד באמצע.
If the skylight does not have an opening of a square handbreadth and there is ritual impurity in the house, the objects opposite the skylight remain ritually pure. If the source of ritual impurity is aligned with the skylight, the objects in the entire house are ritually pure. Apparently, the principle of lavud is not applied in the center; if it were, all the objects in the house would become ritually impure regardless of the location of the source of impurity. The opening of the skylight should be considered closed, as the distance between the two sides of its opening is less than three handbreadths.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִידַּךְ שָׁאנֵי הִלְכוֹת טוּמְאָה דְּהָכִי גְּמִירִי לְהוּ.

The Gemara asks: And the other Sage, who holds that lavud applies in the center, how would he explain the mishna? The Gemara answers: The halakhot of ritual impurity are different, as that is the way they learned them through tradition. The halakhot of tents and ritual impurity are halakhot transmitted to Moses from Sinai. Therefore, their details are unique, and other areas of halakha cannot be derived from them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי שאני הלכות טומאה דהכי גמירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גמירי להו – מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרינן מידי אחריתי אלא ההוא דאתמר ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך שאני קורה – דעירובין דרבנן, אבל בסוכה דאוריתא לא אמרינן.
והנה סכך פסול פחות מג׳ טפחים כשר בסוכה קטנה, כדלקמן. וצ״ע, דכאן באמצע אין לבוד חל לצרף הסכך למחיצות ורק להכשיר את הסכך הפסול, ולמה זה מועיל למ״ד אין לבוד באמצע. וע״כ שמ״ד זה סבור שסכך פסול מצטרף בפחות מג׳ לסוכה קטנה - לא מדין לבוד אלא מדין אחר, עיין לקמן (יט) בסוגיא שם.
שם. בגמ׳ - שאני קורות דרבנן. יתכן לפרש דמדרבנן מועילה הקורה מדין מחיצה, ולפיכך יש לבוד באמצע. (ואכמ״ל בדין הקורה אי משום היכר או משום מחיצה.)
שם. בגמ׳ - שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו. כלומר, שדיני אהלות לחוד ודין סכך וסוכה לחודא.
שם. תוס׳ ד״ה אין לבוד וכו׳ דדפנות מכשירין לעיל כו׳ קנה קנה פחות מג׳ עכ״ל. כלומר, במחיצות לכ״ע אמרינן לבוד באמצע, והמחלוקת היא רק בשאר מילי, כסכך.
שם. בא״ד - ומקורת מבוי פריך שפיר דהיינו נמי למעלה עכ״ל. כלומר, שמלבד דין מחיצה של הקורה יש חלות שם חפצא של קורה, וסד״א דאין לומר בו לבוד באמצע להחיל עליה שם קורה. (עיין בריש מסכת עירובין, ואכמ״ל.)
שם. בא״ד - דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה וכו׳. יש להקשות, הרי התוס׳ לעיל (יז.) ד״ה אויר מסופקים אם יש פסול בג׳ על ג׳ שאינו על פני כל הסוכה למנוע חבור השעורים דרך הצדדים. ואילו כאן שהאויר משהו למ״ד שאין לבוד באמצע שיטת התוס׳ שהסוכה ודאי כשרה, ופסולה רק כשיש משהו אויר על פני כל הסוכה, מ״ש זה מזה?
וי״ל, שלמ״ד אין לבוד באמצע אויר כל שהוא מחלק את הסוכה ומפקיע בכך את חבור השעורין, עכ״ז יש חבור השעורין דרך הצדדים. אויר ג׳ לעומת זה חל כפוסל של הסוכה ויכול לפסול גם כשקיים חבור דרך הצדדין. כשאין חלות דין פוסל, ודאי מצטרף הסכך לשעור הכשר סוכה ע״י חבור דרך הצדדין, וספק התוס׳ היה אם אויר ג׳ הוא גם פוסל ולא רק מפסיק.
שם. תוס׳ ד״ה סיכך. עיין ברש״י ובתוס׳ ובדיונם בסוגיא שלפנינו בדין פי תקרה יורד וסותם.
ונראה שרש״י ותוס׳ חלוקים בדין פי תקרה יורד וסותם: לרש״י פי תקרה יכול אפילו לחדש מחיצות לגמרי יש מאין בשבת או בסוכה. מאידך לתוס׳ פי תקרה יכול רק להשלים סתימה במחיצות הקיימות מכבר. לפי רש״י פי תקרה יוצר מחיצות מחדש, ולתוס׳ פי תקרה חל לסתום פרצות.
אליבא דתוס׳, לפי אביי אומרים פי תקרה כשיש שתי מחיצות כמין גא״ם. ושמואל מצריך שלש דפנות שלמות וחלק מרביעית קיים. לדעת התוס׳ מועיל פי תקרה דוקא לגמור סתימה, ופליגי האמוראים באיזה שעור של תחילת סתימה שכבר קיימת חל פי תקרה לגמור הסתימה בכולה. לפי התוס׳, הקשה רבא לאביי אי אמר פי תקרה בכמין גא״ם למה אינו סובר פי תקרה במבוי מפולש. והשיב אביי דבמבוי מפולש ליכא תחילת סתימה כי שתי המחיצות אינן סותמות כלל. ברם בכמין גא״ם תחילת סתימה כבר קיימת ובכן חל פי תקרה ברוח השלישית לגמור את הסתימה של הסוכה.
א. עיין בשעורים לקמן (יט:) בתוס׳ ד״ה שאם.
ושואלים: ואידך [והאחר] מה עונה הוא להוכחה זו? ומשיבים: שאני [שונות] הלכות טומאה דהכי גמירי להו [שכך למודים במסורת אותן] וכולן הלכה למשה מסיני, ודיני אהל הטומאה מיוחדים הם בכל פרטיהם ואין ללמוד מהם להלכות אחרות.
The Gemara asks: And the other Sage, who holds that lavud applies in the center, how would he explain the mishna? The Gemara answers: The halakhot of ritual impurity are different, as that is the way they learned them through tradition. The halakhot of tents and ritual impurity are halakhot transmitted to Moses from Sinai. Therefore, their details are unique, and other areas of halakha cannot be derived from them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו כְּשֵׁרָה אָמַר לְפָנָיו ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי רַבִּי פָּרֵישׁ כָּךְ פֵּירַשׁ אַבָּא אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֵׁרָה.

§ Rabbi Yehuda bar Elai taught: A house that was breached and one roofed over it is a fit sukka. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: My teacher, explain your opinion. Rabbi Yehuda bar Elai said that this is how my father explained it: If the ceiling between the wall and the breach is four cubits long, the sukka is unfit. If it is less than four cubits, the sukka is fit.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי פריש – את דבריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרש ר׳ יהודה בר אלעאי בית שנפחת וסכך על גביו כשרה – דאמרינן דופן עקומה.
א״ל ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ר׳ פרש כך אמר רבא ד׳ אמות פסולה פחות מד׳ אמות כשרה.
רבי פרש – באר דבריך.
ב דרש ר׳ יהודה בר אלעאי: בית שנפחת וסיכך על גביו — הרי זו סוכה כשרה. אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: רבי פריש [פרש דבריך], כך פירש אבא: אם היה הריוח בין הכותל לפחת ארבע אמות — פסולה, פחות מארבע אמות — כשרה. אגב סיפור זה, מביאים סיפור דומה בענין אחר.
§ Rabbi Yehuda bar Elai taught: A house that was breached and one roofed over it is a fit sukka. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: My teacher, explain your opinion. Rabbi Yehuda bar Elai said that this is how my father explained it: If the ceiling between the wall and the breach is four cubits long, the sukka is unfit. If it is less than four cubits, the sukka is fit.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי אַבְרוּמָא שַׁרְיָא אֲמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי רַבִּי פָּרֵישׁ כָּךְ אָמַר אַבָּא שֶׁל מָקוֹם פְּלוֹנִי אֲסוּרָה שֶׁל מָקוֹם פְּלוֹנִי מוּתֶּרֶת.

Rabbi Yehuda bar Elai taught: With regard to the abramis [avroma], it is permitted to eat it, despite the fact that it is a very small fish that is typically caught in a net with many similar, non-kosher, fish, and it is difficult to distinguish between them. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: My teacher, explain your opinion. Rabbi Yehuda bar Elai said that this is how my father explained it: The abramis found in the rivers of place so-and-so, where there are also non-kosher fish, is prohibited; however, the abramis of a different place so-and-so, where there are no non-kosher fish, is permitted.
רי״ףרש״יהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אברומא – מין דגים קטנים ואין שרצין ניכרין בהן.
של מקום פלוני אסורים – ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים.
של מקום פלוני מותרת – שאין אותו נהר מגדל שרצים כדמפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איברומא שריא – פירוש דג. מהו. אמר לפניו ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי (נפרש) [ר׳ פריש] של מקום פלוני מותרת ושל מקום פלוני אסורה. איפשר לנו לומר דהוא הדין לדג שנהגו לאכול בעיר אחת ובעיר אחרת נוהגים איסור, כגון דג שקורין דו״ם, שאותו היוצא במקום שנהגו לאכול מותר לכל בני עיר אחרת שבאו לשם או אפילו אם מביאין למקומן, אי לאו משום מראית העין. ואין כאן לתת עליהם חומרי מקום שיצא משם, כיון שהדבר ידוע ונראית לעין שאותו היוצא ממקום היתר נמצא בו סנפיר וקשקשת כי האי איברומא דאמרינן הכא דשל מקום פלוני אסורה מטעם זה ולכך נהגו בו איסור. דלא שייך למימר נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם לא בדבר שאי איפשר בו שום חילוף שיתלו בו האיסור במקום שנהגו, אלא שכך קבלו אבותיהם. (בההיא תרבא דאיתרא כגון נמי) כגון נמי בההיא תובא דאיתרא] דאמרי׳ בחולין. אבל לענין דג זה שתלוי בסימנין, וסימן ההיתר נראה בו במקום ההיתר מותרין הכל. והוא הדין שאם הביאו מן הנמצא במקומות שנהגו בו איסור למקום שנהגו בו היתר שאסורין לאכול אותו שבא משאר מקומות, פירוש בני אותה העיר נרבונה שנהגו היתר. כל זה נמצא בהגהות של רבי זלה״ה (שם) ה״ר שמואל שקל ז״ל. ויש לומר דהא דאברומא איגה ראיה, דכי אמרינן בגמרא של מקום פלוני שריא ושל מקום פלוני אסורה לא משום דזה מעלה סנפיר וקשקשת וזה אינו מעלה, אלא משום דזה עולין עמו עירובי דגים טמאים וזה אין עולין עמו. אמ״ה.
אברומא – מין דגים קטנים מאד, ואין שרצים ניכרים בהם.
של מקום פלוני אסורה – ששקצים גדילים באותו נהר, ומתוך קטנן אינו יכול להפריש ולהבחין הטמאים והטהורים.
של מקום פלוני מותרת – שאין אותו נהר מגדל שקצים, כדמפרש.
דרש ר׳ יהודה בר אלעאי: הדג הקרוי אברומא — שריא [מותר], אף על פי שדג זה קטן ביותר וכשהוא ניצוד ניצודים עמו דגים טמאים הדומים לו וקיים קושי בזיהויו. אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: רבי, פריש [פרש דבריך], כך אמר אבא: אברומא של מקום פלוני שבנהרות שבו קיימים גם דגים טמאים — אסורה, ואילו של מקום פלוני שבנהרות שבו אין קיימים דגים טמאים — מותרת.
Rabbi Yehuda bar Elai taught: With regard to the abramis [avroma], it is permitted to eat it, despite the fact that it is a very small fish that is typically caught in a net with many similar, non-kosher, fish, and it is difficult to distinguish between them. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: My teacher, explain your opinion. Rabbi Yehuda bar Elai said that this is how my father explained it: The abramis found in the rivers of place so-and-so, where there are also non-kosher fish, is prohibited; however, the abramis of a different place so-and-so, where there are no non-kosher fish, is permitted.
רי״ףרש״יהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי הַאי צַחַנְתָּא דְּבָב נַהֲרָא שַׁרְיָא מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּרְדִיפִי מַיָּא וְהַאי דָּג טָמֵא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ חוּט הַשִּׁדְרָה לָא מָצֵי קָאֵים וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָאֵי.

The Gemara notes that this is similar to that which Abaye said: These small fish [tzaḥanta] of the Bav River are permitted. The Gemara asks: What is the reason that Abaye unequivocally permitted eating these fish and was not concerned about the potential presence of non-kosher fish among them? If we say that it is due to the fact that the water flows rapidly, and these non-kosher fish, since they do not have a spinal cord, are not able to exist in that water, as the current carries the non-kosher fish out of the Bav River, and consequently all the remaining fish are kosher, that is not the case. Don’t we see that non-kosher fish exist in rivers with strong currents?
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צחנתא – מין דגים קטנים.
דבב נהרא – הנהר בב שמו.
רדיפי מיא – קלות וממהרות לרוץ.
חוט השדרה – נותן כח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות.
והא קחזינן דקאי – בכמה נהרות הרדופין במימיהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צחנתא – מין דגים קטנים.
ביב נהוא – כך שם הנהר.
דודיפי – המים ממהרים לרוץ.
דקאי – בכמה נהרות שרודפים מימיהם.
ומעירים: ודברים אלה כי הא [כמו זה] שאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא שריא [אותם דגים קטנים של נהר בב מותרים]. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] התירם כולם ולא חשש לדגים טמאים? אילימא משום דרדיפי מיא [אם תאמר משום שהמים שם רדופים, זורמים בחזקה] והאי [וזה] הדג טמא, כיון דלית ליה [שאין לו] חוט השדרה לא מצי קאים [אינו יכול לעמוד] במים אלה והוא מושלך מתוכם, ולכן דגי נהר בב כולם כשרים. ואולם נימוק זה אינו נכון: והא קא חזינן דקאי [והרי רואים אנו שעומדים, קיימים] דגים טמאים גם בנהרות הזורמים בחזקה!
The Gemara notes that this is similar to that which Abaye said: These small fish [tzaḥanta] of the Bav River are permitted. The Gemara asks: What is the reason that Abaye unequivocally permitted eating these fish and was not concerned about the potential presence of non-kosher fish among them? If we say that it is due to the fact that the water flows rapidly, and these non-kosher fish, since they do not have a spinal cord, are not able to exist in that water, as the current carries the non-kosher fish out of the Bav River, and consequently all the remaining fish are kosher, that is not the case. Don’t we see that non-kosher fish exist in rivers with strong currents?
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא מִשּׁוּם דִּמְלִיחִי מַיָּא וְהַאי דָּג טָמֵא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ קִילְפֵי לָא מָצֵי קָאֵי וְהָא קָא חָזֵינַן דְּקָאֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מְרַבֵּה טִינַיְיהוּ דָּג טָמֵא אֲמַר רָבִינָא וְהָאִידָּנָא דְּשָׁפְכִי נְהַר אֵיתָן וּנְהַר גַּמְדָּא לְהָתָם אֲסִירָא.

Rather, perhaps Abaye permitted it because the water is salty, and these non-kosher fish are not able to exist in that water because they do not have scales. This, too, is not the case, as don’t we see that non-kosher fish exist in salty water? Rather, Abaye permitted the small fish in the Bav River because the mud in that river is not suited for non-kosher fish to reproduce. The conditions in the river render it an unproductive habitat for non-kosher fish. Ravina said: And today, since the government built canals between the rivers, and the Eitan River and the Gamda River spill into the Bav, it is prohibited to eat the small fish without thorough inspection.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קילפי – קשקשים.
דלא מירבי טינייהו דג טמא – אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים.
והאידנא כו׳ – שהוסבו לתוכן עכשיו והם מגדלין שקצים ומהן יורדין לאותו נהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קלפי – קשקשים.
דלא מירבי טינייהו – שאין אותו נהר מעלה טיט מרובה, ודג טמא אינו גדל אלא במים שיש בהם טיט מרובה.
והאידנא דשפכי – ומתערבין לאותו נהר נהרות אלו.
אסירי – שאנו רואין ביניהם דגים טמאים, שבאים מנהרות אלו המתערבים שם.
אלא משום דמליחי מיא [שמלוחים המים] בנהר בב והאי [וזה] הדג הטמא, כיון דלית ליה קילפי [שאין לו קשקשים] לא מצי קאי [אינו יכול לעמוד, להתקיים] במים מלוחים. ואף זה איננו נכון — והא קא חזינן דקאי [והרי רואים אנו שהוא עומד, קיים], אלא יש לומר שקבע עובדה נסיונית: משום דלא מרבה טינייהו [שאין מגדל הבוץ שלהם] דג טמא. שאין התנאים בנהר זה מתאימים לגידולם של דגים טמאים. אמר רבינא: והאידנא [ועכשיו] ששינתה המלכות ובנתה תעלות בין הנהרות, דשפכי [שנשפכים] נהר איתן ונהר גמדא להתם [לשם] ונהר בב שוב אינו כמו שהיה מתחילה ומים אחרים מעורבים בו ונשתנו תנאי המחיה בנהר זה, הרי אסירא [אסורה] הדגה של נהר זה ללא בדיקה מדוקדקת.
Rather, perhaps Abaye permitted it because the water is salty, and these non-kosher fish are not able to exist in that water because they do not have scales. This, too, is not the case, as don’t we see that non-kosher fish exist in salty water? Rather, Abaye permitted the small fish in the Bav River because the mud in that river is not suited for non-kosher fish to reproduce. The conditions in the river render it an unproductive habitat for non-kosher fish. Ravina said: And today, since the government built canals between the rivers, and the Eitan River and the Gamda River spill into the Bav, it is prohibited to eat the small fish without thorough inspection.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִתְּמַר דסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין כְּשֵׁרָה שֶׁאֵין לָהּ פַּצִּימִין אַבָּיֵי אָמַר כְּשֵׁרָה וְרָבָא אָמַר הפְּסוּלָה אַבָּיֵי אָמַר כְּשֵׁרָה

§ It was stated that the amora’im disagree: If one roofed a portico that has posts on its open side, the sukka is fit. If one roofed a portico that does not have posts on its open side, Abaye said: The sukka is fit, and Rava said: The sukka is unfit. The Gemara elaborates: Abaye said: The sukka is fit,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישי׳ במתניתין וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות אבל לצד הסכה יש לאכסדרה פצימין עמודין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד.
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – במשנתנו פירש בקונטרס (לעיל דף יז.) חצר המוקפת אכסדרה חצר זו מוקפת בתים ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני הבתים עשוין אכסדראות סביב לג׳ רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין הבתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד׳ אמות פסולה פחות מד׳ אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה דוגמא לדבר קלויישטר״א של האומות שיש לה אויר שיש בה עשבים והקיף האכסדרה סביב לה וכשיש בתקרת האכסדרה ארבע אמות ויש לצד הסוכה פצימין לאכסדרה עמודים כמין חלונות וביניהן פחות משלשה כשרה דאמרינן בה לבוד וכשאין בה פצימין פליגי דאביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהוא עוביין של נסרים שבתקרה עובי ראשיהם הכלה לצד הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדמפרש טעמא לקמן כך פירש בקונטרס והא דאיצטריך ליה לאשמועינן שיש לה פצימין דכשרה על ידי לבוד משום דלאידך לישנא קפסיל רבא וקסבר דלא אמרינן הכא לבוד לפי שהפצימין לחלל האכסדרה נעשה ולא לאויר החיצון ולמאי דפי׳ בקונטרס דלאביי פי תקרה יורד וסותם מכל צד קשה דהא לבתר הכי מסיק דכי אפחית דופן אמצעית ונשתייר בסוכה שתי דפנות זו כנגד זו כמין מבוי מפולש דבהא מודי אביי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כ״ש כאן דאין לה דפנות כלל ומיהו בקונטרס חילק משום דהתם מיירי בחצר בלא אכסדרה דפירש לדידך דאמרת פי תקרת אכסדרה יורד וסותם תימא נמי בסוכה העשויה בחצר מסוככת בנסרים עבים שאין רחבים ד׳ ונפחת דופן האמצעי ושנים מכאן ומכאן קיימין מכשרת לה נמי על ידי פי תקרה שלה ותימא בה פי תקרת נסרים יורד וסותם אמר ליה בההיא מודינא לך כיון דאויר פתוח לנגדה דמיא למבוי מפולש ועשוי לקפנדריא ולבקעת רבים משמע מתוך פירושו שרוצה לפסול יותר לפי שאויר החצר מקיף סביב לסכך מהיכא דתקרת האכסדרה מקפת לו משום דהאי דמי טפי למבוי מפולש מהאי וסברא משונה היא לפיכך נרא׳ כי מעיקרא פליגי בסיכך על אכסדרה שאין לה פצימין ביש לה שתי דפנות כהלכתן כמין גאם מזרח ודרום או מזרח וצפון דאורחא דמלתא למיעבד צניעות קצת ואע״ג דאין כאן שלישית כלל שרי אביי על ידי פי תקרה ורבא מקשה לאביי דאילו היו שתים זו כנגד זו וליתא לאמצעית אי הוה שרי לה על ידי פי תקרה והאי דנקט הפחית לאו דוקא דהוא הדין אם נעשית כך מתחלה ושמא כשנעשית כך מתחלה שייך ביה נמי לשון פחיתה ואמר ליה אביי בהא מודינא לך דלא אמרינן פי תקרה משום דהוה כמבוי מפולש דלית להו לרבנן פי תקרה כדתנן בסוף כל גגות (עירובין דף צה.) דפליגי בבונה עלייה על גבי שני בתים ואפילו רבי יהודה דשרי התם הני מילי גבי שבת דאית ליה שתי מחיצות דאורייתא אבל גבי סוכה דשלש מחיצות דאורייתא מודה דמפולשות לא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם ורבא דהוה מקשה סלקא דעתיה דאפילו לרבנן דלית להו פי תקרה התם אמר אביי כאן פי תקרה יורד וסותם מיגו דשייך לגבי אכסדרה שאינה מפולשת דהוה אמרינן פי תקרה אם היתה צריכה מהני נמי לגבי סוכה המפולשת ומיהו לפי מה שפירשתי קשיא דמשמע פרק כל גגות (שם דף צג.) דמפולשת מכשר נמי אביי דאמר ליה רבא לאביי ולא מצינן מחיצה לאיסור והא סיכך ע״ג אכסדרה שיש לה פצימין כשרה ואלו השוה את פצימיה פסולה אמר ליה לדידי כשרה לדידך סילוק מחיצות היא והשתא יש לה פצימין דהתם לא הוי כיש לה פצימין דהכא דעל כרחך בההיא דהתם פליגי וזהו פי׳ דשמעתין דהתם לפי מה שפירש בקונטרס שם דסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין יש לה שתי דפנות כהלכתן לארכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית קבועים עמודים בזויות ויש להן טפח כשרה דתנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו השוה את הפצימין שבנה שתי מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו פצימין עומדין בין ב׳ המחיצות מכאן ובין ב׳ המחיצות מכאן ובתוך האכסדרה אין נראין פסולה דאין לה אלא שתי מחיצות לדידי כשרה דפליגא עלך בהא מילתא דאפילו אין לה שום מחיצה דאית לי פי תקרה יורד וסותם דסתם אכסדרה תחובין לו קורות מלמעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנין את התקרה והנך קורות יש להן פה דהיינו תקרה שאינה עגולה אלא מרובעת ולדידך נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת המחיצות הראשונות על ידי מחיצות הללו ומעמידה על אלו לבדן והשתא לפי מה שחילק בקונטרס בין מפולשת לאויר החצר למפולשת לאכסדרה ניחא אבל לפי מה שפירשתי קשיא וצריך לומר דשתי דפנות דהתם לאו במפולשות זו כנגד זו אלא כמין גאם כדפרישי׳ והפצימין במקום שלישית של טפח וארבע פצימין לארבע זויות של אכסדרה שכן דרך להושיב קורות מעמוד לעמוד לבנות עליהם תקרת האכסדרה ואותן העמודים בולטין בראשי הדפנות במקום טפח וכשהשוה פצימה שעשה מחיצות אחרות כנגד אותן שתים כמין גאם מבפנים לפצימין ואינן נראין בתוך הסוכה ומ״מ לאביי כשרה מכח פי התקרה אפילו ליכא מחיצות כלל ומיהו פצימין דשמעתין דפליגי בהו באידך לישנא מכח לבוד צריך לאוקומי במוקפת פצימין הרבה ואין שם מחיצות כלל אלא הנך פצימין נעשין מחיצות לסוכה מכח לבוד ואם באנו להשוותה לההיא דעירובין וביש לה שתי מחיצות והפצימין לזויות צריכין אנו לומר שיש לכל זוית שני פצימין סמוכין זה לזה בתוך שלש ואין בעוביין טפח אלא מכח לבוד וכ״ש דניחא ליה טפי טעמא דרבא דמצינן למימר דקסבר דגמירי טפח בלא לבוד דלא אמרינן לבוד אלא למחיצות שלימות ולא למחיצה של טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה – דפצימין מתירין משום דופן כיון דאיכא שתי דפנות.
אתמר סכך על גבי אכסדרה שיש לה פנימין – פירוש לאו על גבה ממש, אלא סמוך לה, כמו שנאמר ועליו מטה מנשה. ושיש לה פצימין פירש רש״י ז״ל שתחת האכסדרה היו פצימין סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים. ולפיכך כשרה הסוכה, דאותן פנימין היו דופן לסוכה, דאמרינן לבוד. וכי תימא מאי קמ״ל. הא קמ״ל דאע״ג דפצימין לאכסדרה עבידי ולא לחוצה לה כגון הסוכה, אפילו הכי הוו לה דופן לסוכה. אין לה פצימין. פירש רש״י ז״ל נמי דאחצר המוקפת לאכסדרה קאי, דלית להסוכה דופן כלל, וצריך למימר בה פי תקרה יורד וסותם מכל רוח. ורבא אמר פסולה דקסבר לא אמרינן ליה אפילו מרוח אחת. והילכתא כותיה. ולפירוש רש״י ז״ל משמע דאיירי בסוכה דאית לה שתי דפנות כסוכה העשויה כמבוי. ואמר אביי דפי תקרה יורד וסותם וכו׳. דהוי כפס ארבעה דצריכה לה. ורבא אמר דלא ופסולה.
זה שתפשוה בשמנה מצומצמות הוא מפני שכשהכשרת בה שני פסלים באמצע נשתיירו עשרים טפחים לכאן ולכאן מכל צד ואין כאן ארבע אמות באמת ששה ומכשירין אותה בדופן עקומה ואף בתשע אמות היה הכשר דופן עקומה שהרי לא ישארו אלא כ״ג מכאן ומכאן אלא שלא יהו נסר ופסל מכוונים זה כנגד זה שיתכוונו שני פסלים באמצע וי״מ בשמנה דוקא ובאמה בת חמשה שאם באמה בת ששה הרי נשארו עשרים טפחים מכאן ומכאן שהם ארבע אמות באמת חמשה ואין כאן דופן עקומה וכבר ביארנוה למעלה ומ״מ כבר פירשנו בראשון של עירובין שסוכה ומבוי באמה בת ששה:
כבר ידעת שכזית מן המת מטמא באהל היתה ארובה באמצע תקרה של בית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח אם היתה טומאה תחת תקרת הבית מה שבתוך הבית טמא ומה שכנגד ארובה טהור לגמרי לפי שאין אהל על הטהרות שכנגד הארובה היתה הטומאה כנגד ארובה אף כל מה שבבית טהור ויש בו צד אחר שיש חלוק בארובה זו בין שיש בה פותח טפח לשאין בה פותח טפח והוא אם נתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה שאם יש בה פותח טפח נעשה הכל אהל והכל טמא ואף האדם שנתן רגלו לשם ואם אין בארובה טפח זה שנתן רגלו טהור שאין טומאה יוצאה לו בפחות מטפח ולפי דרכך למדת שאין דין לבוד נאמר בטומאות לדון את הפותח טפח כלבוד וכסתום ואע״פ שבזו אף מן הצד יראה שזהו שהשיב שאני טומאה דהכי גמירי לה כלומר ואף במן הצד כן:
ומה שנתגלגל כאן מענין דגים טמאים כבר ביארנוהו בכדי הצורך במסכת עבודה זרה:
מי שסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה ואכסדרא זו פירושה אכסדרא שבחצר וסתם אכסדרה בשלש מחיצות כמו שאמרו בשני של בתרא עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וענינה מן הסתם הוא שמצד שבו נכנסין לחצר אין שם מחיצה ולא פתח ולא שום גיפוף או רשום אלא כעין מבוי קטן סתום משלשה צדדיו ופתחי הבתים פתוחים לחצר משלשה צדדים וגזוזטראות יוצאות משלשה רוחות בכותלי הבתים סמוך לפתחי העליות ותקרה עליהן קצרה משני הצדדין שבאורך הבית פחות מארבע אמות שלא לקצר יותר מדאי ברוחב השביל ורחבה בצד השלישי שכנגד הנכנס בארבע אמות או יתר שהרי היא שטוחה לארך השביל ואין מה שהיא מקצרת מצד האורך מעלה או מוריד המשל בזה הגע עצמך שהצד שנכנסים בו הוא מזרחי ונמצאו כותלים שבאורך הבית צפון ודרום והאמצעי מערבי ותקרת האכסדרה היוצאה מצד הצפון והדרום לאורך הבית היא קצרה בפחות מארבע אמות והצד השלישי ר״ל הצד המערבי תקרת אכסדרא שבו רחבה הרבה ומתוך שהיא רחבה הרבה והיא עיקר תשמיש האכסדרה הוא קוראה בשמועה זו אכסדרה סתם וסיכוך על גבה האמור בה פירושו בסמוך לה והוא שסכך על אויר החצר צד מערבי של סכך לשפת תקרת האכסדרה הרחבה וצד צפוני ודרומי שבו לצד תקרת הצפון והדרום שבאורך הבית ונמצאו כותלי הבית שבצפון ודרום משתמשים לסוכה זו משתי רוחות ר״ל צפון ודרום על ידי דין דופן עקומה אבל כותל אמצעי אינו משתמש לכותל שלישי שהרי אכסדרא שבה רחבה בארבע אמות והצד שבו נכנסים אין בו שום כותל ונמצא שאין לסוכה זו אלא שתי דפנות זו כנגד זו צפון ודרום וכבר למדת במקומו במסכת עירובין שכמו שאנו מצריכים במבוי הסתום משלש רוחותיו לחי או קורה מצד רביעי להכשיר לטלטל בתוכו כך אתה מצריך לחצר שני לחיים אחד מכאן ואחד מכאן אם מצד הכניסה אם מצד רוח אמצעי הדבק לאכסדרא בגובה עשרה וברוחב משהו או פס ארבעה מצד אחד ולחיים אלו הבאים להכשיר טלטול החצר הם הנקראים פצימין בשמועה זו וסכך זה הדבק לשפתות התקראות צריך שתדע שלא השוה את קירויו שאילו השוה את קירויו ר״ל שלא יהא נותן קנה הסכך על התקרה אלא בשוה לה על איזה דבר הסומכו לעשותו עב כעובי שפת התקרה עד שלא תהא שפת התקרה נראית מתוך הסוכה לא היה לנו לומר פי תקרה יורד וסותם אלא שהניח קני הסכך על התקרה ורוחב התקרה נשאר תחת הסכך עד ששפת התקרה יורד לחלל הסוכה ומתוך כך היה ראוי לומר בו פי תקרה יורד וסותם למי שסובר כן ופירש עכשיו שאם חצר זה הוכשרה בלחיים אלו אע״פ שאתה צריך בדופן שלישי של סוכה לדופן שלם גבוהה עשרה ורחבה שבעה או פס ארבעה ומשהוא עומד בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיצטרפו היא ואוירו מתורת לבוד בדופן שלם בזו הואיל ולחיים אלו נקראים דופן לענין שבת אף בזו נעשין דופן שלם לסוכה הואיל והם עומדים במקום הראוי לדופן ואע״פ ששאר מחיצות הניתרות בענין זה לא הותרו אלא לשבת שבתוך החג כגון סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי ועל גבי פסי ביראות בזו הואיל והם שני לחיים שדינם בכל מקום כפס ארבעה וכן שהוא בחצר שהוא דומה לבית יותר מן המבוי וכן שיש כאן פי תקרה אף לדעת האומר בו שאינו יורד וסותם ראוי הוא להצטרף עם שני לחיים להכשיר אף בחול אלא שמתוך שעיקר ההכשר בשני הלחיים לא חשש להזכירה ונמצא שיש לו יתרונות על סוכה העשויה במבוי (אחד) מלחי אחד לשני לחיים והשני שיש בה דין סתימת פי תקרה מה שאין כן במבוי שאין פי תקרה משפת הסיכוך שאין אומרין פי תקרה בבנין עראי ואע״פ שאין אנו סוברים בה פי תקרה יורד וסותם מ״מ אינו נעזרים בה מעט עם צירוף הלחיים וכן שהוא בחצר שענינו קרוב לבית:
סיכך על גבי אכסדרה – פירש רבינו שלמה, כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישנא במתניתין, וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת הקירוי של אכסדרה, ואין מחיצות הפנימיות של בתים מועילות לסוכה, דמיירי שהם רחוקות ארבע אמות, אבל לצד הסוכה יש לאכסדרה פצימין עומדים וביניהם פחות משלשה כשירה, דאמרינן בהו לבוד ע״כ. והרי״ף פירש האי ע״ג אכסדרה, דלאו על גבה ממש הוא אלא בסמוך לה כדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודשריין סמיכין עלוהי. ולזה הפירוש יש לסוכה שתי דפנות מעצמה. ופירוש פצימין שיש לאכסדרה פצים מכאן ומכאן באותו רוח שלישי שנשענת הסוכה לאכסדרה. והר״ם פירש פרק ד, ע״ג האכסדרה ממש. וסתם אכסדרה יש לה שלש דפנות, כמו שכתב הר״ם בשבת פרק יז ובמזוזה. ובזו האכסדרה שסיכך נפרצה הרוח השלישית, וקאמר שאם נשארו לה בדופן שנפרצה שני פצימין פצים מכאן ופצים מכאן כשירה.
אין לה פצימין – שנפרץ כל הדופן.
אביי אמר וכו׳ – פי תקרה עניין של נסרים בחודן.
אתמר סיכך ע״ג אכסדרה שיש לה פצימין – פי׳ אכסדרה שבחצר וכתלי החצר סביב רחוקות ד׳ אמות דליכא דופן עקומה וקורות שפת החזיזין יוצאין באכסדרה בריבועא כאלו מוקפת חומה ופי׳ הרי״ף ז״ל שעשה זה סוכתו בשתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן סמוך לתקרה אמצעית של אכסדרה ועל גביה פי׳ בסמוך כדכתיב והחונים עליו ומתרגמינן ודשרן סמיכין עלוהי ולא בסמוך לגמרי דא״כ לא הו״ל קורת אכסדרה בולטת למטה תחת הסכך ובכה״ג לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדאמרי׳ לקמן הב״ע שהשוה את קירויו אלא פירשו שעשה מחוץ לאכסדרה בסמוך ונתן ראש הסכך על קורה של אכסדרה ולהכי נקט על גבי ולאו משום דגבי ממש ויש עוד לפרש על גבי אכסדרה ממש שהתקרה תחת הסכך ובודאי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא לרוח אחת אלא דהב״ע שעשה שתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן ובמקום דופן אמצעי סומך על תקרת אכסדרה משום דופן עקומה ובאותו מקום דופן רביעי יש פצימין טפח ופרש״י שהם נתונין באמצע בפחות מג׳ ופליגי אביי ורבא אי אמרי׳ לבוד ורבא אמר ל״א לבוד ואינו נכון דהא לבוד הלכתא גמירי לה ולא פליג עלה רבא ותו דהכי אמרינן לקמן אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ דהא כיון שהפצימין באמצע נראין יפין מבפנים ומבחוץ אלא כך פירושו שהפצימין הם בשתי קצות הדפנות כנגד דופן האמצעי ופעמים שהפצימין שבסוף הדופן הוא בולט מדופן כלפי חוץ ואינו בולט כלפי פנים וזהו נראה מבחוץ שיש שם פצימין לבד הדופן ושוה מבפנים שאינו נראה שיש כלום מלבד הדופן ופעמים שוה עם הדופן מבחוץ ובולט כלפי פנים וזהו נראה מבפנים ושוה מבחוץ והוי יודע שלא אמרו פי תקרה יורד וסותם אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה שהוא בנין עראי דא״כ לא בעינן דופן רביעית דקורת הסכך יורד וסותם ומסקנא דלא שרינן אלא בשיש שם תקרה ופצימין ואי ליכא חד מהני לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וי״א דאפילו בתרווייהו לא עבדינן הכי אלא בדופן אחד או בשתים כמין גאם דטפי מהני פילוש גמור הוא דאלת״ה חצר המוקפת אכסדרה דלא תנא בה הכשרה אלא בפחות מד׳ אמות משום דופן עקומה ליתני בה הכשרה אפילו בד׳ אמות וכגון שלא השוה את קירויו ולהוי פי תקרה יורד וסותם לכל רוח הא עדיפא ליה מאידך אלא ודאי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא מרוח אחד ולהכי אשמועינן הכשרה לכל רוח מדין דופן עקומה וכשהשוה את קירויו כדלקמן דהא עדיפ׳ ליה מלמתני הכשר דופן אחת בלבד בשלא השוה את קירויו וכ״ת א״כ היכי אקשינן ממתניתין דחצר המוקפת אכסדרה י״ל משום דפסולה לגמרי דומיא דרישא ואף על פי שעשה דופן אחר אבל רש״י ז״ל פירש דפלוגתא דאביי ורבא בכל הצדדין ובאכסדרה בבקעה פירש שלא היה שם שום דופן אלא קורות בלבד והיינו דהוי בפלוגתא ודחיק בהא דאמרינן במחיצות לגואי עבידן דלהקורות קאמר ואינו נכון והשתא דפרישנא שהפצימין הם בסוף הדפנות ורחוקין זה מזה מאד הא דפליג אביי ורבא אי אמרינן בהו לבוד לאו היינו לבוד דעלמא דהא אין לבוד בג׳ טפחים אלא ה״ק אי אמרינן שיהא פי תקרה יורד וסותם בסיוע הפצימין דאיכא היכרא ויהא מקום הדופן כסתום כלו או לא. מר אמר פי תקרה יורד וסותם והוי לבוד וסתום ומ״ס אין פי תקרה יורד וסותם ואינו סתום.
תוס׳ בד״ה סיכך על גבי אכסדרה כו׳ לפיכך נראה כי מעיקרא פליגי בסיכך על אכסדרה כו׳ דאורחא דמלתא למעבד צניעות קצת כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל נ״ל שהתוס׳ מפרשים בסיכך ע״ג אכסדרה שיש לה ב׳ מחיצות והיא עצמה הוי הסוכה וכן כו׳ עכ״ל והאריך ע״ש ואף שלפום ריהטא נראה כדבריו ממ״ש דאורחא דמלתא למעבד צניעות כו׳ שהוא טעם לאכסדרה סתם דנקט שיש לה ב׳ דפנות כמין ג״ם משום דאורחא הכי הוא דלסוכה גופה לא הוו צריכי להאי טעמא דע״כ איירי ביש לה ב׳ דפנות דאי לאו הכי לא מהני לה פי תקרה כמו שהוכיחו לעיל ולקמן דלא מהני פי תקרה אלא ביש לה ב׳ דפנות אבל א״א לומר כן דאם כן הוויין המחיצות לאויר הסוכה עבידן שהאכסדרה היא הסוכה גופה ומאי קאמר ורבא אמר לך ע״כ לא קאמר רב התם כו׳ אבל הכא דלאו להכי עבידי ודוחק לפרש דה״ק דלאו להכי עבידי שלא לשם סוכה אלא לשם אכסדרה כיון דאויר האכסדרה הוא אויר הסוכה גופיה ועוד אי הוו התוס׳ מפרשין ליה הכי לא ה״ל לשתוק מלפרש כן לפי שיטתם ולא כפרש״י שפירש דפי תקרה לשם חלל אכסדרה עבידה ולא לאויר שחוצה לה וע״ק שהרי התוס׳ כתבו לקמן דכל היכא דקאמרינן סתם אכסדרה ולא נקט בבקעה היינו אכסדרה שיש לה ג׳ מחיצות והכא הא נקט אכסדרה סתם ומיירי שאין לה אלא ב׳ מחיצות ועוד שדחק עצמו מהרש״ל במה שכתב הרא״ש ולפר״י אין הסכך מהלך על פני כל החצר אלא יש לסוכה ב׳ דפנות ובשלישית סיכך ע״ג אכסדרה כו׳ שאין זה ר״י בעל התוס׳ אלא רי״ף שמפרש לה הכי דסמך לה בשלישית על אכסדרה וזה אינו דבדברי רי״ף לא הוזכר בשום מקום ב׳ דפנות אלא בסמוך לה ואדרבה בפרק כל גגות מוכח מדברי הרא״ש שהבין מדברי הרי״ף לפרש לגבי שבת דמיירי בג׳ דפנות ובשם ר״ת כתב שם הרא״ש דמיירי גם בשתי דפנות ודעת זו הוזכרה שם בתוס׳ בשם ר״י וא״כ ע״כ מ״ש כאן הרא״ש ודבריו כתבתי בפ׳ כל גגות לא קאי לפירוש רי״ף גם אין לשון הרא״ש להזכירו רי״ף אלא רב אלפס וע״כ נראה דודאי לגבי שבת איכא לפרש פלוגתא דרב ושמואל לענין לטלטל בתוכה כדמשמע מכל הפירושים אבל לגבי פלוגתא דאביי ורבא בסוכה לית לן לפרושי סיכך ע״ג אכסדרה אלא בסמוך לה וכמתני׳ דהכא דמייתינן עלה והיינו משום דכל אכסדרה יש לה כבר גג וסכך ולגבי שבת שפיר מצינן לאשכוחי פלוגתייהו בגופה דאכסדרה המסוככת אי פי תקרה יורד וסותם או לא אבל לגבי סוכה דצריך סכך כשר לא מצינן לאשכוחי פלוגתייהו אלא בסיכך בסמוך לה באויר החצר אם פי תקרה של אכסדרה יורד וסותם גם לאויר שחוצה לה או לא והשתא מ״ש התוס׳ לפיכך נראה כי מעיקרא פליגי בסיכך על אכסדרה שאין לה פצימין ביש לה ב׳ דפנות כו׳ היינו שיש לסוכה ב׳ דפנות כמין ג״ם ובשלישית סמך על אכסדרה שאין לה פצימין והם דברי ר״י בעצמם שכתב הרא״ש ומשום דמקשינן ממתני׳ וכן חצר המוקפת אכסדרה ואמאי נימא פי תקרה דאיכא לאוקמא באין לה דופן כלל דהאכסדראות דמוקפות ליה פתוחות לסוכה זו מכל צד ובהא אביי נמי מודה דלא אמרינן בה פי תקרה כיון דאין לסוכה זו ב׳ דפנות מש״ה הוצרכו התוס׳ לומר דמשמע ליה למקשה דמסתמא מתני׳ לא איירי בכה״ג אלא בעשה לה ב׳ דפנות כמין ג״ם דאורחא דמלתא למעבד הכי בכל סוכה המוקפת אכסדרה אף אם הכשרה במחיצות הבית משום צניעות שלא תהיה הסוכה פרוצה מכל צד להאכסדראות והשתא שפיר פריך לאביי גם מ״ש מהרש״ל שפרש״י מפרק כל גגות שהביאו התוס׳ כאן לא איירי כלל במפולש לאכסדרה אלא בסיכך ע״ג ממש אין שם הכרע אלא דלפום רהיטא הוה משמע כן ממה שפרש״י שם ובתוך האכסדרה אין נראין כו׳ ולדרכנו נראה דודאי כיון דלענין סוכה קמיירי התם אין לפרש דסיכך ע״ג אכסדרה ממש שהרי מסוככת כבר אלא דמיירי נמי בסמוך לה וה״ק דאפילו בתוך האכסדרה אין נראין הפצימין משום מחיצות הראשונות דאי הוו נראין באכסדרה כגון שהשוה את הפצימין מבפנים ונטל מחיצות הראשונות היה נראין שפיר באכסדרה וכשר דה״ל נראין מבחוץ ושוה מבפנים וק״ל:
בא״ד ורבא דהוה מקשה ס״ד דאפילו רבנן דלית להו פי תקרה כו׳ עכ״ל גם בכאן דחק מהרש״ל לפרש דרבא הוה ס״ד אף דבשבת יש חילוק בין כמין ג״ם למפולש בסוכה אין שייך לאסור כ״כ מפולש והביאו לזה לפי מה שהבין דלכ״ע אף לרבנן מהני כמין ג״ם לגבי שבת ואינו כן דאם כן לגירסת ר״ח ור״ת דלית ליה לשמואל פי תקרה אפילו בג׳ מחיצות שמואל כמאן אלא ע״כ שמואל אית ליה דלרבנן לא מהני פי תקרה אפילו בכמין ג״ם ורבא נמי הוה סבירא ליה ולא ידע כלל לפלוגי בין כמין ג״ם ובין מפולש אלא לאביי ע״כ לפלוגי בין שבת לסוכה ומש״ה מקשה לאביי כיון דמהני פי תקרה בסוכה שאינה מפולשת מהני נמי במפולשת ודו״ק:
ג אתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בבעיה הבאה; סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין (עמודים) בצידה הפתוח — כשרה. ואם אין לה פצימין, אביי אמר: כשרה, ורבא אמר: פסולה, ומסבירים את שיטותיהם; אביי אמר כשרה
§ It was stated that the amora’im disagree: If one roofed a portico that has posts on its open side, the sukka is fit. If one roofed a portico that does not have posts on its open side, Abaye said: The sukka is fit, and Rava said: The sukka is unfit. The Gemara elaborates: Abaye said: The sukka is fit,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה יח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה יח., ר׳ חננאל סוכה יח., רי"ף סוכה יח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סוכה יח., תוספות סוכה יח., המאורות סוכה יח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה יח., המכתם סוכה יח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה יח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה יח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה יח., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה יח., מהרש"א חידושי הלכות סוכה יח., פני יהושע סוכה יח., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה יח. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה יח., אסופת מאמרים סוכה יח.

Sukkah 18a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 18a, R. Chananel Sukkah 18a, Rif by Bavli Sukkah 18a, Rashi Sukkah 18a, Tosafot Sukkah 18a, HaMeorot Sukkah 18a, Raah Sukkah 18a, HaMikhtam Sukkah 18a, Meiri Sukkah 18a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 18a, Ritva Sukkah 18a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 18a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 18a, Penei Yehoshua Sukkah 18a, Reshimot Shiurim Sukkah 18a, Steinsaltz Commentary Sukkah 18a, Collected Articles Sukkah 18a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144