×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵין אזָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים וא״תוְאִם תֹּאמַר אַהֲרֹן הִסְגִּירָהּ אַהֲרֹן קָרוֹב הוּא וְאֵין בקָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים אֶלָּא כְּבוֹד גָּדוֹל חָלַק לָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִרְיָם אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי כֹּהֵן וַאֲנִי מַסְגִּירָהּ אֲנִי חוֹלְטָהּ וַאֲנִי פּוֹטְרָהּ.
and a non-priest may not inspect the shades of leprous marks to diagnose them. And if you say that Aaron quarantined her, that is difficult, as Aaron was a relative, Miriam’s brother, and a relative may not inspect the shades of leprous marks. Rather, the Holy One, Blessed be He, bestowed a great honor on Miriam at that time, and said: I Myself am a priest, and I will quarantine her for seven days to see if the shades of leprous marks persist, and I will declare her a leper if she is impure, and I will exempt her if she is not impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין זר רואה את הנגעים – דכתיב (ויקרא יג) והובא אל אהרן וגו׳.
ואין קרוב רואה את הנגעים – כדתניא בסנהדרין (דף לד:) כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים.
אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים – פלוגתא היא במסכת נגעים פ״ב (מ״ה) דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר״מ אומר אף לא נגעי קרוביו ותנא ברייתא דהכא כרבי מאיר וטעמא דרבי מאיר כדמפרש באחד דיני ממונות מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ורבנן לא מקשי דסברי דיני ממונות בלילה.
אני מסגירה אני חולטה אני פוטרה – בספרי תניא אמר אהרן נמצאת מפסיד לאחותנו שאינו יכול להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה לפי דבריו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרובו ותימה במה היה מפסידה הא דאין אדם רואה את הנגעים כל שכן שהיתה טהורה.
ואין זר רואה הנגעים וא״ת אהרן וכו׳ קרוב הוא וכו׳. במשה נמי המ״ל קרוב הוא ואין קרוב רואה וכו׳ אלא דהאמת קאמר דזר הוא ולמ״ד נמי משה כהן היה הא מסיק דלגבי נגעים מיהת זר מקרי דאהרן ובניו כתובין וכו׳ וכן אלעזר ואיתמר קרובים מקרי לה אבל למ״ד פנחס כהן היה באותה שעה ק״ק אמאי לא ראה הוא ואם הוא מקרי קרוב יש להוכיח מהכא דראשון בשלישי פסול לעדות וק״ל:
חלק לה הקב״ה כבוד אני כהן ואני מסגירה ואני חולטה וכו׳. הסגר הוא בשבוע ראשון והחלט בשבוע שני ויש לדקדק דהא קאמר קרא תסגר שבעת ימים ואמרי׳ בפרק כיצד הרגל ואביה ירק ירק וגו׳ הלא תכלם שבעת ימים ק״ו לשכינה י״ד יום אלא דיו וכו׳ וי״ל דקאמר אני מסגירה ואני חולטה דהיינו י״ד כפי הסברא מתוך הק״ו וקרוב לזה כתבו התוספות בפ׳ כיצד הרגל דנקט י״ד יום כנגד ב׳ הסגרות דהיינו י״ד יום דאין הסגר פחות משבעה עכ״ל ע״ש:
ואין זר רואה את הנגעים! ואם תאמר: אהרן הכהן הוא שהסגירה — הלוא אהרן קרוב הוא, שהרי אחיה הוא, וכלל הוא שאין קרוב רואה את הנגעים! אלא כבוד גדול חלק לה הקדוש ברוך הוא למרים אותה שעה, שאמר: אני עצמי כהן, ואני הוא זה שמסגירה שבעה ימים כדי לראות אם הנגע פושה או עומד בעינו, ואני הוא זה שחולטה, מכריז שהיא מצורעת אם טמאה היא בוודאי, ואני הוא זה שפוטרה אם אין זה נגע טמא.
and a non-priest may not inspect the shades of leprous marks to diagnose them. And if you say that Aaron quarantined her, that is difficult, as Aaron was a relative, Miriam’s brother, and a relative may not inspect the shades of leprous marks. Rather, the Holy One, Blessed be He, bestowed a great honor on Miriam at that time, and said: I Myself am a priest, and I will quarantine her for seven days to see if the shades of leprous marks persist, and I will declare her a leper if she is impure, and I will exempt her if she is not impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) קָתָנֵי מִיהַת מֹשֶׁה זָר וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים.

In any event, the midrash teaches: Moses was a non-priest, and a non-priest may not inspect the shades of leprous marks, which contradicts the statement of Rav that Moses was a priest.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהת [שנה על כל פנים] בברייתא זו: ״משה זר, ואין זר רואה את הנגעים״, משמע שמשה לא היה כהן, ושלא כשיטת רב!
In any event, the midrash teaches: Moses was a non-priest, and a non-priest may not inspect the shades of leprous marks, which contradicts the statement of Rav that Moses was a priest.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאנֵי מַרְאוֹת נְגָעִים דְּאַהֲרֹן וּבָנָיו כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The halakhot of the examination of shades of leprous marks are different, because specifically Aaron and his sons, and not Moses, are written in the passage that discusses them: “Then he shall be brought unto Aaron the priest, or unto one of his sons the priests” (Leviticus 13:2). Therefore, there is no proof from this baraita that Moses was not a priest.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן בר יצחק: שאני [שונה] הוא דין מראות נגעים, שכן אהרן ובניו כתובין בפרשה זו של נגעים (״והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים״, ויקרא יג, ג), ואין משה בכלל אהרן ובניו. ואולם אין ללמוד מכאן שלא היה כהן.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The halakhot of the examination of shades of leprous marks are different, because specifically Aaron and his sons, and not Moses, are written in the passage that discusses them: “Then he shall be brought unto Aaron the priest, or unto one of his sons the priests” (Leviticus 13:2). Therefore, there is no proof from this baraita that Moses was not a priest.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵיתִיבִי חָמֵשׁ שְׂמָחוֹת הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע יְתֵירָה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יְבָמָהּ מֶלֶךְ אִישָׁהּ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּנָהּ סְגָן בֶּן בְּנָהּ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְאָחִיהָ נְשִׂיא שֵׁבֶט וַאֲבֵילָה עַל שְׁנֵי בָּנֶיהָ.

The Gemara raises an objection to Rav’s statement from a baraita: Elisheva, the daughter of Amminadav and the wife of Aaron, had five more reasons for joy than the other daughters of Israel on the day the Tabernacle was dedicated: Her brother-in-law, Moses, was a king; her husband, Aaron, was the High Priest; her son, Elazar, was the deputy High Priest; her son’s son, Pinehas, was the priest anointed for war, who would lead the army out to battle; and her brother, Nahshon, son of Amminadav, was the prince of the tribe of Judah, who brought his offering on that day, as the first of all the princes. But on that same day of joy she was in mourning for her two sons, Nadav and Avihu, who died on that day.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היתה אלישבע יתירה – ביום שהוקם המשכן קאי בסדר עולם.
בנה סגן – אלעזר.
בן בנה – פנחס משוח מלחמה כדאשכחן במדין אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא והוא המדבר אל העם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם.
אחיה – נחשון.
חמשה שמחות היתה אלישבע וכו׳. ואבלה על ב׳ בניה וכו׳ במדרש ילקוט מביאו אקרא לשחוק אמרתי מהולל מעורבב הוא השחוק ששחק מדת הדין על אלישבע שראתה ד׳ שמחות ביום אחד וכו׳ ולא חשיב שם בן בנה דהיינו פנחס וצ״ל דס״ל לההוא מדרש כמ״ד לעיל דלא נתכהן פנחס עד מעשה זמרי או עד ששם שלום וכו׳ גם קאמר שם ב׳ בניה סגני כהונה ואפשר דר״ל נדב ואביהו שמתו אבל בתלמוד קאמר בנה סגן והיינו אלעזר שנעשה סגן אחר שמתו ויש לדקדק אמאי נקט אלישבע ולמה לא נקט אהרן גופיה שראה ה׳ שמחות או ד׳ כפי המדרש שהוא כ״ג ואחיו מלך ובנו סגן ובן בנו משוח מלחמה וגיסו נשיא השבט וכו׳ וע׳ מה שכתבתי במסכת הוריות בזה:
מיתיבי [מקשים] עוד על שיטת רב ממה ששנינו בברייתא: חמש שמחות היתה אלישבע בת עמינדב, אשת אהרן (ראה שמות ו, כג), יתירה על שאר בנות ישראל באותו יום שנחנך המשכן: יבמה (גיסה) משה רבינו, היה מלך, אישה אהרן היה כהן גדול, בנה אלעזר היה סגן הכהן הגדול, בן בנה פינחס היה כהן משוח מלחמה היוצא בראש הצבא, ואחיה נחשון בן עמינדב היה נשיא שבט יהודה, שהקריב באותו יום את קרבנו כראשון הנשיאים. ובאותו יום עצמו של שמחה היתה אבילה על שני בניה, נדב ואביהוא, שמתו בו ביום.
The Gemara raises an objection to Rav’s statement from a baraita: Elisheva, the daughter of Amminadav and the wife of Aaron, had five more reasons for joy than the other daughters of Israel on the day the Tabernacle was dedicated: Her brother-in-law, Moses, was a king; her husband, Aaron, was the High Priest; her son, Elazar, was the deputy High Priest; her son’s son, Pinehas, was the priest anointed for war, who would lead the army out to battle; and her brother, Nahshon, son of Amminadav, was the prince of the tribe of Judah, who brought his offering on that day, as the first of all the princes. But on that same day of joy she was in mourning for her two sons, Nadav and Avihu, who died on that day.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) קָתָנֵי מִיהַת יְבָמָהּ מֶלֶךְ מֶלֶךְ אִין כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל לָא אֵימָא אַף מֶלֶךְ.

In any event, the baraita teaches: Her brother-in-law, Moses, was a king. From this one can infer that yes, he was a king, but he was not a High Priest, contrary to Rav’s statement. The Gemara responds: Say that the baraita means: Moses was a king as well, in addition to being a High Priest.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהת [הריהו שונה על כל פנים]: ״יבמה משה מלך״, ונדייק מכאן: מלךאין [כן], כהן גדוללא, ושלא כשיטת רב! ומשיבים: אימא [אמור], כך הכוונה: אף מלך היה, מלבד שהיה כהן גדול.
In any event, the baraita teaches: Her brother-in-law, Moses, was a king. From this one can infer that yes, he was a king, but he was not a High Priest, contrary to Rav’s statement. The Gemara responds: Say that the baraita means: Moses was a king as well, in addition to being a High Priest.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּתַנָּאֵי {שמות ד׳:י״ד} וַיִּחַר אַף ה׳ בְּמֹשֶׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר כׇּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם.

The Gemara comments: The question of whether Moses was a High Priest is subject to a dispute among tanna’im, as is taught in a baraita: When Moses was at the burning bush and expressed hesitation to deliver God’s message to Pharaoh, the verse states: “And the anger of the Lord burned against Moses, and He said: Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he comes forth to meet you, and when he sees you, he will be glad in his heart” (Exodus 4:14). Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: For every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated, i.e., the Torah records an action or pronouncement as a consequence of that anger, but in this case no effect of the anger is stated.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כסף
כסףא(זבחים קב.) כל האשמות שבתורה באין בני שתי׳ פי׳ בני שתי שנים ובתין בכסף שקלים פי׳ שקנוי בשתי סלעים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינן באין בכסף שקלים. (בפסקא דכי תשא) כסף נבחר לשון צדיק זה עידוא הנביא שאמר ועצמות אדם ישרפו עליך מלמד שחלק כבוד למלכות ולא אמר ועצמות ירבעם ישרפו עליך. (בבא קמא סה) ההוא דבטש בכסיפתא דחבריה (חולין קלג:) הכא במאי עסקינן דיתי׳ גו אכסיפת׳ פי׳ ארגז שמשימין שם הכספין:
ערך ער
ערבבסוף מעשר שני (סוטה מז.) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (עירובין מד:) (בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי׳ פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר״ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פרשת זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו׳ (תענית ד) עורו פילי (א״ב כאן פי׳ בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי׳ מערער ומשבר):
א. [זילבער מינצע.]
ב. [ערוואכען.]
כתנאי – אם משה כהן היה.
נאמר בו רושם – סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ) ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב לב) לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל) לשון נזיפה הוא.
כל חרון אף שבתורה יש בו רושם וכו׳ בעל צרור המור מפרש ליה דוקא בחרון אף שנכתב לגבי השם וכתב שם טעם לפי דעתו ואינו כן דהא פריך לקמן מחרי אף דגבי משה וסתמא קאמר כל חרון אף שבתורה וכו׳ והנראה לפרש דכמה חרון כתיבי בתורה ובקצתם הוסיף בהם לומר אף שהוא רמז על הרושם שבא אחריו בקרא הן שיהיה הרושם במעשה שאחריו כגון וחרה אפי והרגתי וחרה אפי בהם וגו׳ הן שיהיה הרושם אחריו בדבור של כעס כמו ויחר אף יעקב ברחל וגו׳ התחת אלהים אנכי וגו׳ וכמוהו ויחר אף בלק וגו׳ ויחר אף אליהוא וגו׳ וכן משמע מפרש״י וכן משמע לקמן דדבור של כעס הבא אחריו מקרי שפיר רושם דקאמר והכתיב ויצא משה בחרי אף ולא א״ל מידי אבל כאן קאמר ר״י בן קרחה דלא הוזכר כלל רושם אחריו בין בדבור בין במעשה ומזה למדו לומר בפרק הזורק מהא דכתיב ויחר אף ה׳ בם שגם אהרן נצטרע ולמ״ד דלא נצטרע מוקי לה התם בנזיפה ונזכר זה הרושם במעשה שאחריו דכתיב ויחר אף ה׳ בם וילך דהיינו שפירשה שכינה מהם שהיו בנזיפה:
ומעירים: שאלה זו אם משה היה כהן גדול, הריהי כתנאי [כמחלוקת תנאים] בענין זה. שכך שנינו על הנאמר בעת ההתגלות בסנה למשה, כשסירב לדבר אל פרעה בשליחות ה׳: ״ויחר אף ה׳ במשה״ (שמות ד, יד), ר׳ יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם כלומר, יש בכתוב מעשה או דיבור שבו מתבטא חרון זה, וזה לא נאמר בו רושם.
The Gemara comments: The question of whether Moses was a High Priest is subject to a dispute among tanna’im, as is taught in a baraita: When Moses was at the burning bush and expressed hesitation to deliver God’s message to Pharaoh, the verse states: “And the anger of the Lord burned against Moses, and He said: Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he comes forth to meet you, and when he sees you, he will be glad in his heart” (Exodus 4:14). Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: For every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated, i.e., the Torah records an action or pronouncement as a consequence of that anger, but in this case no effect of the anger is stated.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אַף זֶה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ד׳:י״ד} הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי וַהֲלֹא כֹּהֵן הוּא הָכִי קָאָמַר אֲנִי אָמַרְתִּי אַתָּה כֹּהֵן וְהוּא לֵוִי עַכְשָׁיו הוּא כֹּהֵן וְאַתָּה לֵוִי.

Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even in this case the anger’s effect is stated, as it is stated there: “Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well.” But isn’t Aaron a priest? Why is he referred to as a Levite? This is what God is saying to Moses: I initially said that you would be the priest and he would be the Levite; now he will be the priest and you will be the Levite.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלא אהרן אחיך – שהיה ראוי להיות לוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ומשם זכה לכהונה.
והלא כהן הוא ה״ק אני וכו׳. פסיקא ליה דכהן היה מדעבד עבודה בשבעת ימי מלואים ולהכי כתיב משה ואהרן בכהניו ונפסקה לו כהונה אלא שניטלה ממנו בחרון אף וחד אמר דלא נפסקה לו כלל הכהונה אלא בז׳ ימי מלואים וי״א סברי דמעולם לא ניטלה ממשה אלא מזרעו ומייתי מדכתיב משה ואהרן בכהניו וגו׳ משמע ליה בכהניו קאי נמי אמשה וכינוי דכהניו קאי אקב״ה כמו שלא פסקה הכהונה מאהרן כל ימיו כך לא פסקה ממשה כל ימיו אלא מזרעו ויש לדקדק מדקאמר כתנאי משמע דרב דאמר לעיל משה רבינו כ״ג היה לא אתי כחכמים דסברי הכא לא נתכהן משה אלא בז׳ ימי המלואים הא רב נמי דסבר דמשה כהן גדול היה מייתי מקרא דאיל המלואים וגו׳ ויש לומר דרב דאמר כהן גדול אי בז׳ ימי המלואים הוא מאי אשמועינן האי קרא שעבד בז׳ ימי המלואים אלא ע״כ דאשמועינן דנפסקה לו הכהונה וק״ל:
ר׳ שמעון בן יוחי אומר: אף זה נאמר בו רושם, שכן נאמר מיד לאחר מכן באותו פסוק: ״הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא״, ויש לשאול: הלא אהרן כהן הוא! אלא הכי קאמר [כך אמר] הקדוש ברוך הוא למשה: אני אמרתי בתחילה שאתה תהיה כהן והוא לוי, עכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even in this case the anger’s effect is stated, as it is stated there: “Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well.” But isn’t Aaron a priest? Why is he referred to as a Levite? This is what God is saying to Moses: I initially said that you would be the priest and he would be the Levite; now he will be the priest and you will be the Levite.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא נִתְכַּהֵן מֹשֶׁה אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בִּלְבַד וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא פָּסְקָה כְּהוּנָּה אֶלָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים א כ״ג:י״ד} וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי וְאוֹמֵר {תהלים צ״ט:ו׳} מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ.

And the Rabbis say: Moses became a priest for the seven days of inauguration alone, and after that his priesthood expired. And some say: The priesthood expired only for the descendants of Moses, but Moses himself remained a priest, as it is stated: “But as for Moses the man of God, his sons are named among the tribe of Levi” (I Chronicles 23:14). This verse indicates that it was his sons who were Levites, but he himself remained a priest. And so too the verse states: “Moses and Aaron among His priests, and Samuel among them that call upon His name, did call upon the Lord, and He answered them” (Psalms 99:6).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נתכהן משה – ולא פסקו לו כהונה מעולם.
ויש אומרים – לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים.
בניו יקראו על שבט הלוי – אבל הוא כהן.
וחכמים אומרים: לא נתכהן משה אלא לתקופת שבעת ימי המלואים בלבד, ולאחר מכן פסקה כהונתו. ויש אומרים: לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, אבל משה עצמו היה כהן, שנאמר: ״ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי״ (דברי הימים א כג, יד), ויש להבין מכאן שבניו הם לויים, אבל הוא עצמו כהן היה. וכן אומר: ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו״ (תהלים צט, ו).
And the Rabbis say: Moses became a priest for the seven days of inauguration alone, and after that his priesthood expired. And some say: The priesthood expired only for the descendants of Moses, but Moses himself remained a priest, as it is stated: “But as for Moses the man of God, his sons are named among the tribe of Levi” (I Chronicles 23:14). This verse indicates that it was his sons who were Levites, but he himself remained a priest. And so too the verse states: “Moses and Aaron among His priests, and Samuel among them that call upon His name, did call upon the Lord, and He answered them” (Psalms 99:6).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב וְאוֹמֵר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו.

The Gemara asks: What is meant by: And so too the verse states? Why did the tanna need to cite a second proof? The Gemara explains: And if you would say the first verse is written only for future generations, to include Moses’ descendants in the tribe of Levi but not to exclude him, then there is a second proof: And so too, the verse states: “Moses and Aaron among His priests.” The statement of Rav that Moses was a High Priest is in accordance with the opinion in this baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא לדורות הוא דכתיב – לאחר זמן נכתב כשהיו מייחסים את הכהונה ואת הלויה ולהכי נקט בניו יקראו דלא הוה ליה למימר משה יקרא על שבט הלוי שהרי לא קיים ואין לו לומר אלא על המתייחסים.
ושואלים: מאי [מה פירוש] ״ואומר״? מדוע היה צריך להוסיף עוד ראיה? ומסבירים: וכי תימא [ואם תאמר], לדורות הוא דכתיב [שנאמר] שגם בניו יקראו על שבט הלוי, ואין זה בא להוציא את משה מכלל זה, ועל כן אומר: ״משה ואהרן בכהניו״, הרי שנקרא כהן. ובשיטה זו הולך רב שאמר שהיה כהן גדול.
The Gemara asks: What is meant by: And so too the verse states? Why did the tanna need to cite a second proof? The Gemara explains: And if you would say the first verse is written only for future generations, to include Moses’ descendants in the tribe of Levi but not to exclude him, then there is a second proof: And so too, the verse states: “Moses and Aaron among His priests.” The statement of Rav that Moses was a High Priest is in accordance with the opinion in this baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכׇל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם וְהָכְתִיב {שמות י״א:ח׳} וַיֵּצֵא (מֹשֶׁה) מֵעִם פַּרְעֹה בׇּחֳרִי אָף וְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי אֲמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ סְטָרוֹ וְיָצָא.

The Gemara challenges the statement of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: And is it true that for every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated? But isn’t it written with regard to Moses: “And he went out from Pharaoh in hot anger” (Exodus 11:8)? And Moses did not say anything to Pharaoh. Reish Lakish said: Moses slapped him and left.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סטרו – הכהו על לחיו.
אמר ר״ל סטרו ויצא וכו׳. יש לדקדק דמשמע אף זה נאמר בו רושם היינו שנאמר מפורש בקרא כמ״ש לעיל והיכן מפורש זה הרושם בתורה ואפשר משום כבודו של מלך לא פרסמו הכתוב שסטרו ודו״ק:
א על מה שהוזכר קודם שואלים: וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם? והכתיב [והרי נאמר]: ״ויצא (משה) מעם פרעה בחרי אף״ (שמות יא, ח), ולא אמר ליה [לו] משה לפרעה ולא מידי [דבר]! אמר ריש לקיש: סטרו משה לפרעה ויצא.
The Gemara challenges the statement of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: And is it true that for every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated? But isn’t it written with regard to Moses: “And he went out from Pharaoh in hot anger” (Exodus 11:8)? And Moses did not say anything to Pharaoh. Reish Lakish said: Moses slapped him and left.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִי אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ הָכִי וְהָכְתִיב {שמות ז׳:ט״ו} וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר וְאָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מֶלֶךְ הוּא וְהַסְבֵּיר לוֹ פָּנִים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רָשָׁע הוּא וְהָעֵיז פָּנֶיךָ בּוֹ אֵיפוֹךְ.

The Gemara challenges: And does Reish Lakish actually say this? But isn’t it written: “Go unto Pharaoh in the morning; lo, he goes out unto the water; and you shall stand by the river’s brink to meet him, and the rod which was turned to a serpent shall you take in your hand” (Exodus 7:15); and Reish Lakish says: God meant: Pharaoh is a king, and so you should be amiable toward him, and Rabbi Yoḥanan says: God meant: Pharaoh is wicked, and so you should be insolent toward him. If according to Reish Lakish Moses was commanded to greet Pharaoh with respect, how could he say that Moses slapped Pharaoh? The Gemara answers: Reverse the names of the Sages in this dispute; it is Reish Lakish who says that Moses was commanded to be insolent.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הסביר לו פנים – והיינו ונצבת לקראתו לפי גדולתו הכון לקראתו.
העיז בו פניך – היינו ונצבת לקראתו למלחמה ולדבר עזות.
מלך הוא והסבר וכו׳. מפרש״י נראה דתרוייהו דריש מלשון לקראתו ע״ש. ועוד נראה לפרש למ״ד העיז פניך בו דריש ליה מונצבת דמשמע נצב לריב כמ״ש כל מקום שנאמר נצים נצבים היינו דתן ואבירם כדאמרי׳ בנדרים כפרש״י סוף פ׳ שמות וק״ל:
ושואלים: ומי [והאם] אמר ריש לקיש הכי [כך] שמשה סטר לפרעה? והכתיב [והרי נאמר] בדברי ה׳ למשה: ״לך אל פרעה... ונצבת לקראתו על שפת היאר״ (שמות ז, טו), ואמר ריש לקיש: מלך הוא, והסביר לו פנים, ור׳ יוחנן אמר: הכוונה רשע הוא, והעיז פניך בו. הרי שלשיטת ריש לקיש נהג משה כבוד בפרעה, וכיצד אומר הוא שסטרו על לחיו! ומשיבים: איפוך [הפוך] את שמות החכמים בזה, ואמור שריש לקיש הוא שאמר שהעיז בו פנים, ור׳ יוחנן הוא שאמר שנהג בו כבוד.
The Gemara challenges: And does Reish Lakish actually say this? But isn’t it written: “Go unto Pharaoh in the morning; lo, he goes out unto the water; and you shall stand by the river’s brink to meet him, and the rod which was turned to a serpent shall you take in your hand” (Exodus 7:15); and Reish Lakish says: God meant: Pharaoh is a king, and so you should be amiable toward him, and Rabbi Yoḥanan says: God meant: Pharaoh is wicked, and so you should be insolent toward him. If according to Reish Lakish Moses was commanded to greet Pharaoh with respect, how could he say that Moses slapped Pharaoh? The Gemara answers: Reverse the names of the Sages in this dispute; it is Reish Lakish who says that Moses was commanded to be insolent.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ דִּכְתִיב {שמות י״א:ח׳} וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְאִילּוּ לְדִידֵיהּ לָא קָאָמַר לֵיהּ.

With regard to the respect accorded to a king, Rabbi Yannai says: Fear of the kingship should always be upon you, even when the king does not deserve respect, as it is written that Moses said to Pharaoh: “And all these your servants shall come down unto me and bow down unto me, saying: Get you out, and all the people that follow you, and after that I will go out” (Exodus 11:8). He mentioned Pharaoh’s servants, but he did not say this of Pharaoh himself, even though this was the eventual outcome. Rather, he spoke to Pharaoh with the respect due to a king.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו לדידיה לא קאמר ליה – וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו׳ ואע״ג דמסקנא הכי הוה דכתיב (שמות יב) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו וגו׳.
ואילו לדידיה לא קאמר וכו׳. עי׳ פרש״י לכאורה לא הל״ל והשתחוית דמסקנא נמי לא הוזכר השתחואה וי״ל דע״כ בכלל ויקרא נמי הוה השתחואה דהא גבי עבדיו לא הוזכר השתחואה במסקנא אע״ג דא״ל והשתחוו אלי אלא שקיצר הכתוב במסקנא ודו״ק:
ובענין זה של נתינת כבוד למלך, אמר ר׳ ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, אפילו כשהמלך עצמו איננו ראוי לכבוד, דכתיב [שנאמר] שאמר משה לפרעה: ״וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך״ (שמות יא, ח), ואילו לדידיה לא קאמר ליה פרעה עצמו לא אמר לו] שיעשה כן (אף שכך היה לבסוף), אלא דיבר אליו בלשון כבוד משום שהוא מלך.
With regard to the respect accorded to a king, Rabbi Yannai says: Fear of the kingship should always be upon you, even when the king does not deserve respect, as it is written that Moses said to Pharaoh: “And all these your servants shall come down unto me and bow down unto me, saying: Get you out, and all the people that follow you, and after that I will go out” (Exodus 11:8). He mentioned Pharaoh’s servants, but he did not say this of Pharaoh himself, even though this was the eventual outcome. Rather, he spoke to Pharaoh with the respect due to a king.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא {מלכים א י״ח:מ״ו} וְיַד ה׳ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב.

Rabbi Yoḥanan says: Derive the principle from here: “And the hand of the Lord was on Elijah, and he girded up his loins and ran before Ahab to the entrance of Jezreel” (I Kings 18:46). Elijah the prophet ran before the evil king Ahab out of respect.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וירץ לפני אחאב – אחאב רוכב והוא רץ לפניו שהיה אחאב יחידי ולאו אורח ארעא.
וישנס מתניו וירץ וגו׳ (פרש״י אחאב כו׳) משמע ליה דאחאב הוה יחידי מדכתיב ברישא דענינא אחאב הלך בדרך אחד לבדו וגו׳ אבל מפירוש הרד״ק נראה דהשניסה והריצה גופה לפניו היא בעצמה חלוקת הכבוד והענין שראוי לחלוק כבוד אפי׳ למלכים הקדמונים הרשעים כאלו שזכר וכדאמרינן בפ׳ הרואה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום וק״ל:
ר׳ יוחנן אמר: מהכא [מכאן] ראיה לדבר, שנאמר: ״ויד ה׳ היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב״ (מלכים א יח, מו), הרי שאפילו אליהו הנביא רץ לפני מלך רשע כאחאב כדי לכבדו.
Rabbi Yoḥanan says: Derive the principle from here: “And the hand of the Lord was on Elijah, and he girded up his loins and ran before Ahab to the entrance of Jezreel” (I Kings 18:46). Elijah the prophet ran before the evil king Ahab out of respect.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר עוּלָּא בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מַלְכוּת וְלֹא נָתְנוּ לוֹ דִּכְתִיב {שמות ג׳:ה׳} אַל תִּקְרַב הֲלוֹם וְאֵין הֲלוֹם אֶלָּא מַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ז׳:י״ח} מִי אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהִים [וְגוֹ׳] כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלוֹם.

The Gemara continues to discuss the roles of Moses: Ulla says: Moses requested that he be given the kingship, but it was not given to him, as it is written: “Do not draw hither” (Exodus 3:5); and the word “hither” refers to nothing other than kingship, as it is stated: “Then David the king went in and sat before the Lord, and he said: Who am I, O Lord God, and what is my house, that You have brought me hither”? (II Samuel 7:18).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי אנכי – דוד אמרה.
ואין הלום אלא מלכות וכו׳ מדשינה למכתב הלום במקום פה ובכולהו דקרא יש לדרוש על שם המלכות כמ״ש גבי דוד לשון הלום רמז למלכות כמ״ש בפ״ג דמס׳ ע״ז ואת העדות עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכו׳ ע״ש וגם הלום ראיתי וגו׳ דהגר שאמרה וכי סבורה הייתי להיות גדולה ומלכות בזרעי כמו שאמר לה המלאך הרבה ארבה וגו׳ ידו בכל וגו׳ אחרי רואי עניי בבית גברתי וכן מי הביאך עד הלום דשופטים דרשוהו פרק חלק לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום וגו׳ ע״ש והבו לכם דבר עצה הלום דשופטים ר״ל הבו לכם דבר ועצת מלכות וכן גושי הלום ואכלת וגו׳ דרות רמז לה בהגשתה אליו יבא בית דוד מהם וכל אינך הלום בשמואל וד״ה נאמר בשאול ודוד וק״ל:
ב ועוד בעניינו של משה, אמר עולא: בקש משה שתינתן לו מלכות, ולא נתנו לו. דכתיב כן נאמר] לו בהתגלות בסנה: ״אל תקרב הלם״ (שמות ג, ה), ואין ״הלום״ אלא מלכות, שנאמר בדברי דוד המלך: ״מי אנכי ה׳ אלהים [וגו׳] כי הביאתני עד הלם״ (שמואל ב ז, יח).
The Gemara continues to discuss the roles of Moses: Ulla says: Moses requested that he be given the kingship, but it was not given to him, as it is written: “Do not draw hither” (Exodus 3:5); and the word “hither” refers to nothing other than kingship, as it is stated: “Then David the king went in and sat before the Lord, and he said: Who am I, O Lord God, and what is my house, that You have brought me hither”? (II Samuel 7:18).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מֵתִיב רָבָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְבָמָהּ מֶלֶךְ אָמַר רָבָא לוֹ וּלְזַרְעוֹ קָאָמַר.

Rava raises an objection from the baraita cited earlier: Rabbi Yishmael says: Elisheva’s brother-in-law, Moses, was a king. This teaches that Moses was in fact granted kingship. Rava said: Ulla is saying that Moses did not receive kingship for himself and for his descendants, i.e., it was not bequeathed to his sons.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיב [מקשה] על כך רבא ממה ששנינו בברייתא שהובאה למעלה, ר׳ ישמעאל אומר: יבמה של אלישבע, משה, היה מלך. נמצא שזכה משה למלכות! אמר רבא: לו ולזרעו קאמר [אמר], שלא זכה למלכות שיורישנה לבניו אחריו.
Rava raises an objection from the baraita cited earlier: Rabbi Yishmael says: Elisheva’s brother-in-law, Moses, was a king. This teaches that Moses was in fact granted kingship. Rava said: Ulla is saying that Moses did not receive kingship for himself and for his descendants, i.e., it was not bequeathed to his sons.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב הֲלוֹם לְדוֹרוֹת הוּא וְהָא גַּבֵּי שָׁאוּל דִּכְתִיב {שמואל א י׳:כ״ב} הֲבָא עוֹד הֲלוֹם אִישׁ הוּא אִין זַרְעוֹ לָא.

The Gemara counters: And is it so that anywhere that it is written “hither” the verse is referring to kingship for future generations as well? But isn’t it written about the kingship of Saul: “They asked of the Lord further: Is there yet a man who comes hither” (I Samuel 10:22), and Saul was indeed a king, but his descendants were not.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: וכל היכא דכתיב [מקום שנאמר] ״הלום״, מלכות לדורות הוא? והא גבי [והרי אצל] שאול דכתיב [שנאמר] בענין המלכתו: ״וישאלו עוד בה׳ הבא עוד הלם איש״ (שמואל א י, כב), הואאין [כן] היה מלך, זרעולא!
The Gemara counters: And is it so that anywhere that it is written “hither” the verse is referring to kingship for future generations as well? But isn’t it written about the kingship of Saul: “They asked of the Lord further: Is there yet a man who comes hither” (I Samuel 10:22), and Saul was indeed a king, but his descendants were not.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִיבָּעֵית אֵימָא הָא הֲוָה אִישׁ בּשֶׁת וְאִיבָּעֵית אֵימָא שָׁאנֵי שָׁאוּל דאפי׳דַּאֲפִילּוּ בְּגַוֵּיהּ לָא קָאֵים.

The Gemara responds: If you wish, say: There was Ish-Bosheth, Saul’s son, who was a king (see II Samuel 2:10), indicating that Saul’s kingship did pass to his son. And if you wish, say instead: Saul is different, because the kingship did not stand even for himself, and this is why it did not pass on to his descendants.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני שאול דאפי׳ בגויה לא קמא – ומיהו הלום מלכות עולמית הוא וכשפסקו לו לשאול מלכות עולמית פסקו לו אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו.
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: הא הוה [הרי היה] איש בשת בן שאול שהיה גם הוא מלך (שמואל ב ב, י), ואם כן היתה מלוכה גם לבניו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: שאני [שונה] שאול, שאפילו בגויה [בו עצמו] לא קאים [עמדה, התקיימה] המלוכה, ומשום כך גם לא נמשכה הלאה לזרעו.
The Gemara responds: If you wish, say: There was Ish-Bosheth, Saul’s son, who was a king (see II Samuel 2:10), indicating that Saul’s kingship did pass to his son. And if you wish, say instead: Saul is different, because the kingship did not stand even for himself, and this is why it did not pass on to his descendants.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כדר׳כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹסְקִים גְּדוּלָּה לָאָדָם פּוֹסְקִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ו:ז׳} לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וְגוֹ׳ וְאִם הֵגֵיס דַּעְתּוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ו:ח׳} וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עוֹנִי.:

The second response is in accordance with that which Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: When greatness is apportioned to a person in Heaven, it is apportioned to him and to his descendants until the end of all generations, as it is stated: “He withdraws not His eyes from the righteous; but with kings upon the throne He sets them forever, and they are exalted” (Job 36:7). But if he then became arrogant, the Holy One, Blessed be He, humiliates him, as is stated in the next verse: “And if they be bound in fetters, and be held in cords of affliction” (Job 36:8). This was the case with Saul.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרבי אלעזר – דאמר אם הגיס כו׳ ויגבהו ואם אסורים בזקים גבהות לבם גורם להם להיות אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני.
בשעה שפוסקין וכו׳. דריש ליה מסיפא דקרא דכתיב ויושיבם לנצח כפרש״י בפ״ק דמגילה ושם מפורש דרישא דהאי קרא לא יגרע מצדיק עינו וגו׳ נדרש על שאול ושם יבואר (מגילה פ״ק וע״ש):
וכדברי ר׳ אלעזר אמר ר׳ חנינא, שאמר: בשעה שפוסקים בשמים גדולה לאדםפוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנאמר: ״לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח״ (איוב לו, ז). ואם הגיס דעתו שנתגאה (כפי שנאמר מיד אחר כך: ״ויגבהו״) — הקדוש ברוך הוא משפילו, כפי שאירע לשאול, שנאמר בפסוק שלאחריו: ״ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני״ (איוב לו, ח).
The second response is in accordance with that which Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: When greatness is apportioned to a person in Heaven, it is apportioned to him and to his descendants until the end of all generations, as it is stated: “He withdraws not His eyes from the righteous; but with kings upon the throne He sets them forever, and they are exalted” (Job 36:7). But if he then became arrogant, the Holy One, Blessed be He, humiliates him, as is stated in the next verse: “And if they be bound in fetters, and be held in cords of affliction” (Job 36:8). This was the case with Saul.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בַּעֲלֵי מוּמִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין כּוּ׳.: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ו׳:י״א,כ״ב} כׇּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין.

§ The mishna teaches: Blemished priests, whether they are temporarily blemished or permanently blemished, receive a share and partake of offerings, but do not sacrifice them. The Gemara explains: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the meal offering: “Every male among the sons of Aaron shall eat it” (Leviticus 6:11). The phrase “every male” serves to include blemished priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל זכר – קמא במנחה כתיב בצו את אהרן.
ג ושבים לביאור משנתנו, ששנינו בה: כהנים בעלי מומין, בין שהם בעלי מומין עוברים, ובין שהם בעלי מומין קבועים — חולקים בקדשים ואוכלים מהם, אבל לא מקריבים קדשים. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר לגבי המנחה: ״כל זכר בבני אהרן יאכלנה״ (ויקרא ו, יא), והרי לשון זו (״כל זכר״) באה לרבות אף כהנים בעלי מומין.
§ The mishna teaches: Blemished priests, whether they are temporarily blemished or permanently blemished, receive a share and partake of offerings, but do not sacrifice them. The Gemara explains: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the meal offering: “Every male among the sons of Aaron shall eat it” (Leviticus 6:11). The phrase “every male” serves to include blemished priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר {ויקרא כ״א:כ״ב} לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקׇּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל אֶלָּא לַחֲלוּקָּה.

The Gemara clarifies: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of consumption, it is already stated explicitly: “Any man of the seed of Aaron the priest who has a blemish…He may eat the bread of his God, of the most sacred, and of the sacred” (Leviticus 21:21–22). Rather, Leviticus 6:11 is necessary for the matter of receiving a share, teaching that blemished priests may do so along with the other priests. This is the source for the mishna’s statement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם לאכילה – להתירו לאכול מחלק חביריו אם יזמנוהו עמהם אבל הוא לא יחלוק.
ושואלים: למאי [למה], לאיזה ענין נאמר ריבוי זה? אי [אם] לענין אכילה, הרי כבר נאמר לגבי בעלי מומים במפורש: ״כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן... לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל״ (ויקרא כא, כב)! אלא הכוונה היא לרבות כהן בעל מום אף לחלוקה שהוא חולק בקדשים עם שאר אחיו.
The Gemara clarifies: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of consumption, it is already stated explicitly: “Any man of the seed of Aaron the priest who has a blemish…He may eat the bread of his God, of the most sacred, and of the sacred” (Leviticus 21:21–22). Rather, Leviticus 6:11 is necessary for the matter of receiving a share, teaching that blemished priests may do so along with the other priests. This is the source for the mishna’s statement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תַּנְיָא אִידַּךְ כׇּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר אִי לַחֲלוּקָּה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא תָּם וְנַעֲשָׂה בַּעַל מוּם בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל זָכָר.

It is taught in another baraita: The verse states with regard to the sin offering: “Every male among the priests may eat thereof” (Leviticus 6:22). The phrase “every male” serves to include blemished priests. The Gemara explains: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of consumption, isn’t that already stated in Leviticus, chapter 21? If one suggests it is for the matter of receiving a share, isn’t that already stated in verse 6:11? Rather, the verse is necessary because one might have thought that I have derived only the halakha with regard to a priest who was at first unblemished and later became blemished. From where is it derived that one blemished from birth also receives a share? The verse states here: “Every male.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחלוקה – ליטול חלק כאחד הכשרים.
כל זכר – תניינא בחטאת כתיב והשלישי באשם וברייתות הללו בת״כ במדרש המקראות.
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת] בענין זה לגבי החטאת: ״כל זכר בכהנים יאכל אותה״ (ויקרא ו, כב)לרבות כהנים בעלי מומין. ושואלים: למאי [למה] לאיזה ענין ריבוי זה? אי [אם] לאכילההרי כבר אמור, אי [אם] לחלוקההרי כבר אמור. אלא לכך בא ריבוי זה, שיכול הייתי לומר: אין לי דין זה אלא דווקא בכהן שהיה בתחילה תם (שלם) ונעשה אחר כך בעל מום. ואולם מי שהיה בעל מום מעיקרו, מנין לנו שגם הוא חולק ואוכל בקדשים? תלמוד לומר הריבוי ״כל זכר״.
It is taught in another baraita: The verse states with regard to the sin offering: “Every male among the priests may eat thereof” (Leviticus 6:22). The phrase “every male” serves to include blemished priests. The Gemara explains: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of consumption, isn’t that already stated in Leviticus, chapter 21? If one suggests it is for the matter of receiving a share, isn’t that already stated in verse 6:11? Rather, the verse is necessary because one might have thought that I have derived only the halakha with regard to a priest who was at first unblemished and later became blemished. From where is it derived that one blemished from birth also receives a share? The verse states here: “Every male.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) תַּנְיָא אִידַּךְ כׇּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעַל מוּם לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר וְאִי לַחֲלוּקָּה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר וְאִי לְבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ הֲרֵי כְּבָר אָמוּר שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ בַּעַל מוּם עוֹבֵר מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל זָכָר.

It is taught in another baraita: The verse states with regard to the guilt offering: “Every male among the priests may eat thereof” (Leviticus 7:6). The phrase “every male” serves to include a blemished priest. The Gemara explains: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of eating, isn’t that already stated? And if one suggests it is for the matter of receiving a share, isn’t that already stated? And if one suggests it is for a priest blemished from birth, isn’t that already stated? Rather, the verse is necessary because one might have thought that I have derived only the halakha with regard to a permanently blemished priest. From where is it derived that a temporarily blemished priest also receives a share? The verse states here: “Every male.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת] לגבי האשם: ״כל זכר בכהנים יאכלנו״ (ויקרא ז, ו)לרבות בעל מום. ושואלים: למאי [למה], לאיזה ענין נאמר ריבוי זה? אי [אם] לאכילההרי כבר אמור, ואי [ואם] לחלוקההרי כבר אמור, ואי [ואם] לבעל מום מעיקרוהרי כבר אמור. אלא לכך בא ריבוי זה, שיכול הייתי לומר: אין לי דין זה אלא דווקא בכהן בעל מום קבוע, ואולם כהן שהוא בעל מום עובר מנין לנו שכך הוא דינו? תלמוד לומר ״כל זכר״.
It is taught in another baraita: The verse states with regard to the guilt offering: “Every male among the priests may eat thereof” (Leviticus 7:6). The phrase “every male” serves to include a blemished priest. The Gemara explains: For what matter is this derivation necessary? If one suggests it is for the matter of eating, isn’t that already stated? And if one suggests it is for the matter of receiving a share, isn’t that already stated? And if one suggests it is for a priest blemished from birth, isn’t that already stated? Rather, the verse is necessary because one might have thought that I have derived only the halakha with regard to a permanently blemished priest. From where is it derived that a temporarily blemished priest also receives a share? The verse states here: “Every male.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) כְּלַפֵּי לְיָיא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֵיפוֹךְ.

The Gemara objects: Isn’t it the opposite [kelapei layya]? Wouldn’t I have thought that a priest with a permanent blemish would be treated more stringently than one with a temporary blemish? Rav Sheshet said: Reverse the wording as follows: One might have thought that I have derived only the halakha with regard to a priest with a temporary blemish; from where is it derived that one with a permanent blemish also receives a share?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלפי לייא – בעל מום עובר משמע להתירו טפי מבעל מום קבוע.
ותוהים: כלפי לייא [להיכן הוא נוטה]? וכי בבעל מום עובר יש להחמיר מבעל מום קבוע? והרי ההיפך הוא המסתבר! אמר רב ששת: איפוך [הפוך] את הדברים, ושנה בברייתא כך: ״אין לי אלא בעל מום עובר, בעל מום קבוע מנין״.
The Gemara objects: Isn’t it the opposite [kelapei layya]? Wouldn’t I have thought that a priest with a permanent blemish would be treated more stringently than one with a temporary blemish? Rav Sheshet said: Reverse the wording as follows: One might have thought that I have derived only the halakha with regard to a priest with a temporary blemish; from where is it derived that one with a permanent blemish also receives a share?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְאִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא

Rav Ashi said: Actually, do not reverse the wording, and this is not difficult. It was necessary to teach that even a priest with a temporary blemish receives a share, because it might enter your mind to say
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תיפוך – ואיצטריך קרא למידרשיה הכי מהו דתימא קרא קמא קבוע הוא דאכשר דרחמנא חס עליה משום דלית ליה היתירא למחר וליומא אחרינא אבל עובר דאית ליה היתירא למחרת.
רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך [תהפוך] את לשון הברייתא. ואין זו קושיה, משום שאיצטריך [הוצרך] להיאמר שאף בעל מום עובר הריהו חולק ואוכל בקדשים, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]
Rav Ashi said: Actually, do not reverse the wording, and this is not difficult. It was necessary to teach that even a priest with a temporary blemish receives a share, because it might enter your mind to say
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים קב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים קב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים קב., רש"י זבחים קב., תוספות זבחים קב., מהרש"א חידושי אגדות זבחים קב., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים קב.

Zevachim 102a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 102a, Collected from HeArukh Zevachim 102a, Rashi Zevachim 102a, Tosafot Zevachim 102a, Maharsha Chidushei Aggadot Zevachim 102a, Steinsaltz Commentary Zevachim 102a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144