(1) 
מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה – אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה, אֲבָל בַּעַל קֶרִי גְּרֵידָא – מְחַיַּיב. לָא תֵּימָא ״מְבָרֵךְ״, אֶלָּא מְהַרְהֵר.
מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה – אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה, אֲבָל בַּעַל קֶרִי גְּרֵידָא – מְחַיַּיב. לָא תֵּימָא ״מְבָרֵךְ״, אֶלָּא מְהַרְהֵר.that a woman who engaged in intercourse and saw menstrual blood is not required to immerse herself, but one who experienced a seminal emission alone, with no concurrent impurity, is required to do so? If so, we must interpret Rabbi Yehuda’s statement in the mishna that one recites a blessing both beforehand and thereafter as follows: Do not say that one recites a blessing orally, but rather he means that one contemplates those blessings in his heart.
1. גנה מוסיף: ״וכו׳ ״.
2. בן בתירא: חסר ב-גלט .
3. ואמר: גלט , גנה , גסב , כ״י פריס 312 : ״אמ׳ ״.
4. כ״י פריס 312 משלים: ״וכפטיש יפוצץ סלע״.
5. אש: גנה : ״דרכה של אש״.
6. אין: גסב , גסג , כ״י פריס 312 , רא״ה, דפוסים: ״אינן״. גלט לפני הגהה: ״אינה״.
7. נחמן בר יצחק: גנה : ״יצחק בר נחמן״. רא״ה רק: ״נחמן״.
8. כר׳: גסג : ״וכרבי״. רא״ה: ״וכר׳ ״.
9. בטלוהא: חסר ב-גסג , רא״ה. ונראה שגם חסר ב-גנה .
10. ביטלוהא: חסר ב-גנה , גסב , גסג , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה, וכן בסמוך.
11. ומאן: גסב : ״מאן״.
12. בטלוהא: חסר ב-גכא , גנה , גסב , גסג , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה.
13. כרב: גכא , רא״ה: ״כדרב״.
14. דרב חסדא: חסר ב-גכא , כנראה מחמת הכפילות.
15. אמאן: וכן באשכול ובה״ג. גכא גנה גסב גסג , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה: ״מאן״. ראה לעיל תחילת פרק ב.
16. צלותא: בכ״י א לפני הגהה, גסב : ״קרית שמע״, כבה״ג. ע״פ הבבלי לעיל (טו ע״א), והרי״ף (ח ע״ב): ״והני מילי לקריאת שמע, אבל לתפלה באעי לאהדורי״. וכן נוסף כאן ב-גכא .
17. הא דאמרי: גכא , גסב , גסג , כ״י פריס 312 , רא״ה. דפוסים: האי דאמרי . חסר בכ״י א .
18. לטבילותא: גכא , גנה , גסב , גסג , כ״י פריס 312 , דפוסים, רא״ה.
19. לתפלה: כ״י פריס 312 : ״לצלותא״.
20. לדברי תורה, לתפלה: גנה : ״בדברי תורה, בתפלה״.
21. טבילה: גנה : ״לטבילה״.
22. דוקא: גכא : ״דוקא היא״.
23. בתשעת: דפוסים, רא״ה: ״בתשעה״.
24. כיון: חסר ב-גסג .
25. דגמרא ליכא: גנה : ״דגמירא לי״.
26. מנהגא דכל: וכן גנה . גכא , גסב , גסג , כ״י פריס 312 , רא״ה, דפוסים, אשכול: ״מנהג כל״.
1לא תימא – במתני׳ מברך אלא מהרהר.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שלושה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף ברכות כ״א:
טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב צבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע״פ שאין ב״ד רשאי לבטל דברי ב״ד חברו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו׳ ולפיכך בטלוה יש מפרשים הטעם שלא נאמר אין ב״ד יכול לבטל וכו׳ אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שנתקן ממקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים והם מפרשים מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע״פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו׳ והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור וכבר כתבנו כיוצא בה במס׳ ע״ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה ומ״מ כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט׳ קבין על גופו שכך שערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואח״כ בטלו גם כן נתינה זו כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלין טומאה מ״מ טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר״ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה ותפלה יתרה ולא עוד אלא שכמה פעמים אדם ניצל מעבירה בסיבתה בסוגיא זו אמרו מעשה באחד שתבע את האשה לדבר עבירה אמרה לו ריקה יש לך מ׳ סאה שאתה טובל בהן מיד פירש ובתלמוד המערב אמרו עד שהיו מחזרין היכן הן טובלים עברו עוברים ושבים ובטלה העבירה ויש פוסקים שנתינת ט׳ קבין לא נתבטלה לתפלה ואין הדברים נראין ואע״ג דבטלוה לטבילה אמרינן ולא אמרו בטלוה לנתינה הם הזכירו עיקר התקנה והרי בכלל אמרו אין דברי תורה מקבלים טומאה וכך אמרו מעשה באחד שהיה מגמגם וקורא ר״ל שהיה בעל קרי ולא רצה לקרות בביאור ובחתוך לשון ואמרו פתח פיך וכו׳ שאין דברי תורה מקבלים טומאה והרי לא היתה שם לא טבילה ולא נתינת ט׳ קבין:
ראה קרי בליל יום הכפורים הואיל וטבילת בעל קרי בזמן הזה אינה בכלל תקנה אינה נקראת טבילת מצוה ואסור לו לטבול ומה שאמרו בתלמוד המערב מעשה בר׳ יוסה שראו אותו טובל בצנעה ביום הכפורים בזמן התקנה היה ויש חכמים שמתירים בכך שמ״מ סרך מצוה יש בדבר ומקצת חכמים ראינו שלחשוה לתלמידיהם בצנעה גדולה מ״מ טבילות אינן אלא מנהג ואין מברכין עליהם ומה שנתגלגל כאן בזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת וראתה יתבאר במשנה אחרונה וכן מה שהביאו במאן דמהדר אמיא בעדן ק״ש בארנו בפרק שני:
ראשית הגז אינו נוהג בחוצה לארץ והוא הדין למתנות כהונה ר״ל זרוע לחיים וקיבה שאין נוהגות בזמן הזה וגדולי עולם הורו על מתנות כהונה שנוהגות שלא נאמר בראשית הגז אלא מפני שהוקש למעשר בפסוק אחד ראשית דגנך וכו׳ וראשית גז צאנך תתן לו אבל מתנות כהונה נוהגות וכן נראה דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ועיקר דבר זה מתבאר במסכת חולין:
מי שזורע חטה ושעורה בתוך הכרם הנטוע או שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם ואם היה בארץ לוקה שתים זרע חטה ושעורה לבד חייב משום כלאי זרעים ואין כלאי זרעים נוהגים אלא בארץ זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן גדולי הדורות שלפנינו כתבו שאין חייב כלום אלא שראיתי לגדולי המפרשים שחייב משום כלאי זרעים ומ״מ דין כלאי הכרם אין בו אלא בשני מינים וכרם דכתיב כרמך לא תזרע כלאים כרמך וכלאים:
מה שאמרנו שאם זרע חטה וחרצן או מין אחד בכרם אין בו משום כלאי הכרם יראה מלשון גדולי המחברים שלא נאמר אלא לענין מלקות כלומר שאינו לוקה בכך אבל באכילה מ״מ אסור ולא עוד אלא שאף בהנאה אסור והוא שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קידש וכן מחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש הימנה ולא גדרה קידש וכן המקיים קוצים בכרם וכן המסכך גפנים על תבואתו של חברו קדש שלמדת מכלם שבמין אחד וכרם הוא נאסר וכן אמרו במס׳ שבת כשותא בכרמא עירובא ויש מתירים בכל אלו בהנאה אלא שאוסרים בכולם באכילה וקשה לי לדעתם א״כ למה נהגו כר׳ יאשיה אלא שגדולי הדורות הכריעו שכל שזרע שני מינים בכרם או חטה ושעורה וחרצן שלא במפולת יד אלא בזה אחר זה אסור בהנאה אלא שאינו לוקה על הזריעה הא מין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אפי׳ באכילה ובזו אמרו שנהגו כר׳ יאשיה ושמועת עציץ נקוב יש לפרשה כשיש שם שני מינים ר״ל חטה ושעורה ושאר השמועות כל שאתה יכול לפרשם בשני מינים וכרם מוטב וכל שאין אתה יכול לפרשה כן אתה דוחהו מכח שמועה זו:
מה שאמרנו בחטה ושעורה הוא הדין לכל שני מינים שמחמשת המינים אבל כל שלא מחמשת המינים אין בו אלא בקנבוס ולוף מפני שהם דומים לתבואת הכרם שאינן עושות אלא אחת לג׳ שנים וכן הוא במשניות בשני של כלאים ומ״מ אסור מדבריהם ודברים אלו קצרנו בהם כאן מפני שכבר הכרענו בהם בכדי הצורך בראשון של קדושין בע״ה:
לא תימא מברך אלא מהרהר – פירוש דסבר ר׳ יהודה דאפילו בברכות דרבנן עבדינן מאי דאפשר כמו ק״ש דאורייתא שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה.
בפרש״י בד״ה אלא לאו רבי יהודה כו׳ ואי לרבי יהודה לית ליה תקנת עזרא כו׳ עכ״ל. כבר כתבתי בסמוך שנראה דוחק גדול לומר דשום תנא לית ליה תקנת עזרא מדמקשה הש״ס לקמן ע״ב בפשיטות ונחזי עזרא היכי תקן משמע שהדבר פשוט הוא אמנם למאי דפרישית בסמוך שפיר מצינו למימר דאף למאי דס״ד השתא אית ליה לר״י תקנת עזרא בד״ת ממש מהנך טעמי דפרישית ומשום הכי מקשי הש״ס מתפלה דדמי נמי לברכות בהנך טעמי כנ״ל אלא דמלשון רש״י לא משמע כן ודו״ק:
מיהו אכתי איכא למידק אסתמא דתלמודא גופא מאי מקשה מתפלה דמצריך רבי יהודא טבילה דלמא שאני תפלה דחמור טפי לענין הך טבילה תדע שהרי כתבו התוס׳ לקמן בד״ה ולית הלכתא דאפילו למאי דנהוג עלמא כריב״ב אפילו בד״ת אפ״ה יש מפרשים דלתפלה בעי טבילה וכ״כ כמה פוסקים אלמא דתפלה חמורה אפילו מד״ת ממש מכ״ש דחמיר מברכות דקילי טפי מדברי תורה דהא עיקר אסמכתא דריב״ל דאסמכה אסיני היינו לענין ד״ת ממש ונ״ל ליישב דהא דמחמרינן בסמוך בתפלה טפי מבד״ת היינו לבתר דבטלוה לטבילותא משום ביטול ת״ת דטריחא להו מלתא לבטל מלימודם עד שיבטלו מש״ה כתבו קצת פוסקים שיש להחמיר טפי בתפלה דלענין זה לא בטלו התקנה כיון שיכול לטבול או ליתן עליו תשעה קבין קודם שיתפלל משא״כ השתא בסוגיא דהכא דלענין עיקר תקנת עזרא איירי לא משמע ליה לחלק בין תפלה לברכות כן נ״ל ועדיין צ״ע:
טבילת בעל קרי לתורה ולתפילה
ציון א. ד-ו.
גמרא. דתניא, ״והודעתם לבניך ולבני בניך״, וכתיב בתריה ״יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב״, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע - אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע, מכאן אמרו: הזבים והמצורעים ובאין על נדות - מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין - אסורים. ...תניא, רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה... כי אתא זעירי אמר: בטלוה לטבילותא, ואמרי לה: בטלוה לנטילותא. מאן דאמר בטלוה לטבילותא - כרבי יהודה בן בתירא... פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד תני: שנאה, וחד תני: לחשה, מאן דתני שנאה - משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה, ומאן דתני לחשה - שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. אמר רבי ינאי: שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה, וכל המחמיר בה על עצמו - מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רבי יהושע בן לוי: מה טיבן של טובלי שחרין? מה טיבן?! הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה! הכי קאמר: מה טיבן בארבעים סאה, אפשר בתשעה קבין; מה טיבן בטבילה, אפשר בנתינה... אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו? אי משום צינה - אפשר במרחצאות! אמר ליה רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין?! אמר ליה: רב אדא בר אהבה קאי כוותך. רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא, אמר ליה לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי, אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא יתיב בגווייהו! אמר ליה: כארבעים סאה, מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה - אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה.
...אמר רבא: הלכתא, בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה, ובריא לאונסו - תשעה קבין, אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום.
ח (כב, א), ציון א (כב, ב). כל הטמאין חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה והן בטומאתן, אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעין בשרץ או בנדה וזבה ומשכבה וכיוצא בהן, ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בדברי תורה בעל קרי לבדו, והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול, ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה, לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא עומדין בטהרתן לעולם, שנאמר ״הלא כה דברי כאש נאם ה׳ ״, מה אש אינה מקבלת טומאה - אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה.(רמב״ם קריאת שמע ד, ח)
כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים, אף על פי שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן - אין הטבילה מעכבת, וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה, שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים, ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.
לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה - צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי, אף על פי שהם טמאין. וכן הדין נותן, שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד, וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.
מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים, משום ״הכון לקראת אלהיך ישראל״. במה דברים אמורים? בבריא או בחולה שבעל, אבל חולה שראה קרי לאונסו - פטור מן הרחיצה, ואין בזה מנהג. וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע - אין בהן מנהג, אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.(רמב״ם תפלה ד, ד-ו)
כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן, בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום, בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום. וכו׳.(רמב״ם ברכות א, ט)
כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו גוי - מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, וכו׳.(רמב״ם ספר תורה י, ח)
כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין, חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, ואחר כך בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ותפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג. וכו׳.(שו״ע אורח חיים פח, א)
א. סדר התקנות וביטולן.
בגמרא מובאים שני טעמים לתקנת הטבילה, האחד על פי הפסוק ״והודעתם לבניך״ וגו׳, והשני על פי סברה, שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. לפי הטעם השני ניתן להבין שמלכתחילה לא היתה התקנה מיועדת לכלל הציבור אלא רק לתלמידי חכמים.
הרמב״ם מביא את הטעם השני, ומסביר שהיו שני שלבים לתקנה, שבתחילה היתה הכוונה רק לתורה ורק אחר כך באו בית דין שאחרי עזרא והתקינו את הטבילה אף לתפילה, אולם לפי הרמב״ם שתי התקנות התבטלו כיון שלא פשטו בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בהן.
הכסף משנה (הל׳ תפילה) תמה על הרמב״ם שלא מצינו בגמרא רמז לשני השלבים של התקנה, ומסביר שאולי הוא מתכוון למה שמובא ברי״ף (דף יג, ב) שיש מי שאומר שביטלו את התקנה לגמרי לגבי דברי תורה ולגבי התפילה, ויש מי שאומר שביטלו את התקנה בקשר לדברי תורה אך השאירוה במקומה לגבי התפילה, וזוהי מסקנת רב האי גאון שכל בעלי קריין אין מתפללים עד שירחצו.
יתכן, איפוא, שהתקנה האחת שנתקנה על דברי תורה היתה מכוונת לתלמידי החכמים שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם, ובטלוה כדי שלא יבואו לביטול תורה, ועדיין נותרה התקנה בקשר לתפילה.
כאמור, הרמב״ם כותב שהכל התבטל, ורבינו יונה כותב שכל ראשי הישיבות שבבבל תמהו עליו למה היה מיקל כל כך בענין טבילת בעל קרי, והשיב שמימיו לא ביטלה לעצמו, אלא שאינו יכול לכתוב את מה שאינו נכון לפי הדין.
הרא״ש (סי׳ כא) מביא את מסקנת רב האי שעדיין התקנה קיימת לתפילה, אולם אפילו הטור כותב שנוהגים שלא להחמיר בזה לשום דבר, אף לא לתפילה, וכן כותב השלחן ערוך. עם זאת בסימן רמא כותב הטור שיש חסידים ואנשי מעשה שמחמירים על עצמם לטבול לתפילה, וכותב שזו חומרא יתירה, שכן גם לפי השיטה המחמירה אין צורך בטבילה ודי ברחיצה של תשעה קבין, אך מסיים שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
רבינו יונה מביא דעה לפיה כשאמרו שאין דברי תורה מקבלים טומאה התכוונו רק לקריאת שמע, אבל בשאר דברי תורה נותר האיסור במקומו שאין ללמוד בלי לטבול, אולם כבר הבית יוסף כותב שביטול התקנה היה בין לתורה ובין לקריאת שמע.
על עצם ביטול התקנה כבר נזכרו דברי הרמב״ם שהתקנה לא פשטה בכל ישראל, ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה, ובירושלמי (הלכה ד) מובא שבימי רבי יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה, ומפרש בעל פני משה שהיו עגונות מבעליהן שפירשו מהן כדי שלא יצטרכו לטבול.
בעל ספר קהלת יעקב (מובא בספר אסיפת זקנים) מסביר שכיון שעיקר התקנה היתה לתלמידי חכמים - לכן הסכימו לבטלה לאחר שירדה חולשה לעולם, וכל תלמידי החכמים חשובים כחולים, כמו שכותב רש״י (ד״ה אפשר בנתינה), וממילא כבר אין סברה להמשיך ולחייב את שאר העם.
מלבד זה הוא כותב שעיקר התקנה היתה בארץ ישראל, כנראה בשביל לחזק את השמירה מטומאה כששבו לארץ בימי עזרא, ולא קיבלוה בבבל, מקום שלא היו צריכים לטהרה לקדשים ולטהרות. כדבריו כותב מרן הרב זצ״ל בספר אורות (עמוד פא) ומסיק שכעת בזמן שיש תחיה לאומית ראוי להחזיר אף את התקנה הזו למקומה.
ב. מה בין טבילה לנתינה.
בגמרא מובאת הברייתא על פיה אפשר לטהר בעל קרי בנתינת תשעה קבין, ובהמשך אמרו שהיינו רק לחולה לאונסו או לחולה המרגיל, או כדברי רבא בסוף הסוגיה שבריא המרגיל וחולה המרגיל בארבעים סאה, בעוד שבריא לאונסו בתשעה קבין והחולה לאונסו פטור מכלום.
הרי״ף מביא את האפשרות להטהר בתשעה קבין להלכה, לפי השיטה שביטלו את התקנה לדברי תורה והותירוה לתפילה, שדי בתשעה קבין, וכן הוא כותב בשם רב האי גאון. שיטת רב האי מובאת גם על ידי רבינו חננאל ויש דעות שונות בפירוש דעתו, שכן בשו״ת מהר״ם מרוטנבורג (סי׳ רכא מה׳ פראג) מובא בשמו שצריך טבילה, וגם רבינו יונה כותב שניתן לפרש את הדברים כפשוטם שצריך לטבול, ולא כמו שכותב הרי״ף שדי לו בנתינת תשעה קבין.
נראה שחילוקי הדעות האלה תלויות בשיטות השונות שהתבארו לעיל לגבי סדר התקנות מלכתחילה, שיש שסוברים כמו הרמב״ם שהיו שני שלבים, בתחילה תקנו טבילה לדברי תורה ורק אחר כך תקנו לתפילה, ויש שסוברים שמלכתחילה היתה רק תקנה אחת לתורה ולתפילה. בדרך זו יוצא שאם היו שתי תקנות - נמצא שרב האי גאון סובר שאחת התבטלה והשניה נשארה במקומה כפי שהיתה, כלומר שבעל קרי צריך לטבול לתפילה, ולא די בנתינת תשעה קבין אלא בהתאם לכללים שקבע רבא בסוף הסוגיה להלכתא. מאידך גיסא, אם היתה רק תקנה אחת ואמרו שהתבטלה - נמצא ששיטת רב האי על דבר הצורך לרחוץ לתפילה היא בגדר חומרא בעלמא, ודי לה שתהיה בנתינה של תשעה קבין.
למעשה כותבים הרשב״א, הריטב״א, הנמוקי יוסף והרי״ד שהתקנה התבטלה לכל, דהיינו לתפילה כמו לדברי תורה, ואף אין צורך בתשעה קבין.
לעיל כבר נזכר שהרמב״ם סובר שכל התקנות התבטלו מפני שלא פשטו בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בהן, אולם הוא מביא את המנהג הפשוט בשנער ובספרד שלא להתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים. מנהג זה מתאים איפוא לדעת רב האי גאון, וגם בדבריו יש לדון האם המנהג הוא לטבול או לתת תשעה קבין. הכסף משנה כותב שדי בתשעה קבין, ואילו רבינו מנוח מפרש שהכוונה לטבילה ממש.
הטור כותב שהדבר תלוי במנהג המקום, והשלחן ערוך כותב כדעת הסוברים שהכל בטל, אפילו הצורך בנתינת תשעה קבין לתפילה, והט״ז (סק״א) מוסיף שהרוצה להחמיר בתשעה קבין - יחמיר.
הגר״א (הלכות הגר״א ומנהגיו סי׳ צ) מחמיר מאד בבעל קרי שלא יתפלל עד שיטבול, וכך מובא בספר שלחן הטהור שיש להחמיר על פי האר״י והבעל שם טוב, וכבר נזכרו דברי מרן הרב זצ״ל על הענין שיש בהחזרת התקנה במקביל לשיבת ציון שבזמן הזה.
ציון ב.
עיין בירור הלכה לחולין קלה, א ציון א.
ציון ג.
עיין בירור הלכה לקידושין לט, א ציון ד.
משמשת וראתה נדה — אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא [בלבד] — מחייב [מחוייב], ואם כן, עלינו לפרש את דברי ר׳ יהודה במשנה ״מברך לפניהם ואחריהם״ באופן זה: לא תימא [אל תאמר] ״מברך״ בפיו דווקא, אלא הכוונה היא מהרהר, שצריך להרהר בלבו דברי ברכות אלה.
that a woman who engaged in intercourse and saw menstrual blood is not required to immerse herself, but one who experienced a seminal emission alone, with no concurrent impurity, is required to do so? If so, we must interpret Rabbi Yehuda’s statement in the mishna that one recites a blessing both beforehand and thereafter as follows: Do not say that one recites a blessing orally, but rather he means that one contemplates those blessings in his heart.
הכל
(2) וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הִרְהוּר? וְהָתַנְיָא: בַּעַל קֶרִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטְבּוֹל – קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. אֲבָל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
The Gemara challenges this explanation: And does Rabbi Yehuda maintain that there is validity to contemplating in his heart? Wasn’t it taught in a baraita: One who experienced a seminal emission and who has no water to immerse and purify himself recites Shema and neither recites the blessings of Shema beforehand nor thereafter? And when he eats his bread, he recites the blessing thereafter, Grace after Meals, but does not recite the blessing: Who brings forth bread from the earth, beforehand. However, in the instances where he may not recite the blessing, he contemplates it in his heart rather than utter it with his lips, this is the statement of Rabbi Meir. However Rabbi Yehuda says: In either case, he utters all of the blessings with his lips. Rabbi Yehuda does not consider contemplating the blessings in his heart a solution and permits them to be recited.
The Gemara challenges this explanation: And does Rabbi Yehuda maintain that there is validity to contemplating in his heart? Wasn’t it taught in a baraita: One who experienced a seminal emission and who has no water to immerse and purify himself recites Shema and neither recites the blessings of Shema beforehand nor thereafter? And when he eats his bread, he recites the blessing thereafter, Grace after Meals, but does not recite the blessing: Who brings forth bread from the earth, beforehand. However, in the instances where he may not recite the blessing, he contemplates it in his heart rather than utter it with his lips, this is the statement of Rabbi Meir. However Rabbi Yehuda says: In either case, he utters all of the blessings with his lips. Rabbi Yehuda does not consider contemplating the blessings in his heart a solution and permits them to be recited.
פיסקא. רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. פי׳ בקרית שמע ובמזון כדאיתא לעיל. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה ומעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא ואמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳ מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה.
מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו דברי ר׳ מאיר – מהכא שמעינן דאע״ג דאמר ר׳ מאיר לעיל אחר כונת הלב הן הדברים לא כונה בלבד אלא צריך להוציא בשפתיו דאי לא מה בין בעל קרי לכל אדם דכל אדם נמי יוצא בהרהור ומאי שנא מפני שהוא בעל קרי.
ר׳ יהודה אומר אף מוציא בשפתיו – אלמא לית ליה הרהור.
בגמ׳ ומי אית ליה לר״י הרהור והתניא ב״ק שאין לו מים לטבול כו׳. יש לדקדק לפמ״ש במשנתינו דלפרש״י ותוס׳ ע״כ צריך לחלק בין יש לו מים לטבול לאין לו מים לטבול כדמפליג בירושלמי וע״כ דלשיטתם תלמודא דידן נמי סבר הכי דאלת״ה הוי מתני׳ דלא כמאן מהנך תנאי דברייתא דהכא דלא כר״מ ודלא כר״י וא״כ לא הוי מקשה הכא מידי דהא מצינו למימר דהא דאמר ר״י מוציא בשפתיו היינו משום דאין לו מים דעלה קאי. משא״כ במתני׳ דיש לו מים מש״ה אינו מוציא בשפתיו אלא מהרהר וכ״ש דלא הוי ק״מ מהא דמחייב ר״י טבילה לענין תפלה דמסתמא ביש לו מים איירי דומיא דרישא דוירד לטבול ועוד דלישנא דמתני׳ גופא הכי דייק מדקתני הזב שראה קרי כו׳ צריכין טבילה ולא קאמר אסורין להתפלל עד שיטבול כדקתני בכל הנך בבי דרישא אע״כ דביש לו מים איירי ומש״ה קאמר צריכין טבילה א״כ ממילא דר״י נמי בהכי איירי:
מיהו יש ליישב דלק״מ דנהי דלפרש״י ותוס׳ מוקמינן מתני׳ דב״ק ביש לו מים היינו אליבא דר״מ והכי מפרשינן מתני׳ דבק״ש מהרהר דכיון שיש לו מים אלא שאין מזומנים לפניו בתחלת זמן ק״ש מש״ה סגי בהרהור כדי לקרותה בעיקר זמנה ועם הצבור ואח״כ ירד ויטבול ויוציאה בשפתיו עם הברכות ומש״ה אין צריך להרהר בברכות בראשונה וכן הא דקתני על המזון מברך לאחריו היינו נמי שיהרהר מיד לאחר המזון ואח״כ ירד ויטבול ויוציא בשפתיו כשלא יתעכל המזון במעיו או אפשר דבבה״מ שלאחריו ר״מ נמי מודה דמוציא בשפתיו אפי׳ בשיש לו מים כיון שהוא מדאורייתא ואפשר שישכח לברך אח״כ עד שיתעכל המזון במעיו. אבל בבה״מ דלפניו קאמר ת״ק דאינו מברך אפילו בהרהור דהרהור זה מה טיבו דאע״ג שיש לו מים אפילו הכי לא שייך לומר שירד ויטבול לאחר האכילה ויברך בה״מ דלפניו שהרי צריך לברכה קודם אכילה דוקא נמצא דכל זה מצינו לפרש במלתא דת״ק. משא״כ במלתא דר״י דאמר מברך לפניהם ולאחריהם ועל בה״מ דלפניו נמי קאי א״כ תו לא מצינו לחלק אליביה בין יש לו מים לאין לו מים מה״ט גופא דהא לא שייך בה״מ דלפניו לאחר האכילה כדי שנאמר שיוציאה בשפתיו אח״כ. אע״כ דאפ״ה קאמר ר״י מברך לפניו והיינו שיוציא בשפתיו כדקאמר הכא וא״כ מקשה שפיר ומי אית ליה לר״י הרהור דו״ק:
על הסבר זה מקשים: ומי אית ליה [והאם יש לו, האם סבור] ר׳ יהודה שיש תוקף להרהור? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בעל קרי שאין לו מים לטבול בהם לטהרתו — קורא קריאת שמע, ואולם אינו מברך את ברכות קריאת שמע, לא אלו שלפניה ולא שלאחריה. ואוכל פתו (לחם) ומברך לאחריה את ברכת המזון, ואינו מברך לפניה את ברכת ״המוציא״. אבל מכל מקום בכל המקרים הללו מהרהר הוא בלבו ואינו מוציא בשפתיו, אלו דברי ר׳ מאיר. ואילו ר׳ יהודה אומר: בין כך ובין כך בכל הברכות מוציא בשפתיו. הרי שאין ר׳ יהודה רואה פתרון בהרהור הברכות ומתיר במפורש להוציא בשפתיו.
The Gemara challenges this explanation: And does Rabbi Yehuda maintain that there is validity to contemplating in his heart? Wasn’t it taught in a baraita: One who experienced a seminal emission and who has no water to immerse and purify himself recites Shema and neither recites the blessings of Shema beforehand nor thereafter? And when he eats his bread, he recites the blessing thereafter, Grace after Meals, but does not recite the blessing: Who brings forth bread from the earth, beforehand. However, in the instances where he may not recite the blessing, he contemplates it in his heart rather than utter it with his lips, this is the statement of Rabbi Meir. However Rabbi Yehuda says: In either case, he utters all of the blessings with his lips. Rabbi Yehuda does not consider contemplating the blessings in his heart a solution and permits them to be recited.
הכל
(3) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲשָׂאָן ר׳ רַבִּי יְהוּדָה כְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Yehuda’s statement in the mishna should be interpreted in another way. Rabbi Yehuda rendered the blessings like Hilkhot Derekh Eretz, which according to some Sages were not considered to be in the same category as all other matters of Torah and therefore, one is permitted to engage in their study even after having experienced a seminal emission.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Yehuda’s statement in the mishna should be interpreted in another way. Rabbi Yehuda rendered the blessings like Hilkhot Derekh Eretz, which according to some Sages were not considered to be in the same category as all other matters of Torah and therefore, one is permitted to engage in their study even after having experienced a seminal emission.
אמר רב נחמן בר יצחק נהגי עלמא כהני תלת סבי כר׳ יהודה בן בתירא בטבילה וכר׳ יאשיה בכלאים וכר׳ אלעי בראשית הגז, כר׳ יהודה בן בתירא הא דאמרן. פירוש ואפילו תשעה קבין לא צריך לר׳ יהודה, שהרי אותו תלמיד לא טבל ולא נתנו עליו תשעת קבין ואמר לו ר׳ יהודה בן בתירא פתח פיך ויאירו דבריך. כר׳ יאשיה בכלאים, דתניא ר׳ יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. פירוש וחייב שתים, אחת משום כלאי זרעים ואחת משום כלאי הכרם. ואם אין שלשתן במפולת יד, אם זרע חטה ושעורה חייב משום כלאי זרעים, ואם חטה וחרצן פטור מכלום.
והראב״ד ז״ל כתב דבחטה וחרצן נמי או בשעורה וחרצן איכא משום כלאי זרעים. ובזה לא ירדתי לסוף דעתו, וכן כתב הרב ר׳ משה ז״ל דאם זרע זרעים וזרע אילן יחד אין בו משום כלאי זרעים. ולמאי דכתב הראב״ד ז״ל, קשיא לי הא דגרסינן במסכת בכורות בפרק מעשר בהמה, מניין שאין תורמין ממין על שאינו מינו, אמר ריש לקיש כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה תן חלב לזה ותן חלב לזה. אשכחן תירוש ויצהר, דגן ויצהר, תירוש ודגן, דגן ודגן מניין. קל וחומר מה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. ולר׳ יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה. אלמא חטה וחרצן אינן כלאים אפילו דרך זריעה, דאם כן קל וחומר איתיה. ומהכא משמע נמי לכאורה דחטה וחרצן או שעורה וחרצן אינן אסורין בהנאה, דאם כן קל וחומר איתיה. ופירוש דגן ודגן, חטים ושעורים, שהכל נקרא דגן. ואם אינן שלשתן במפולת יד אינו חייב משום כלאי הכרם. מיהו אם זרע שני מינין בכרם הנטוע כבר אסור בהנאה, שהרי אמרו המעביר עציץ נקוב בכרם הרי זה קדש מדכתיב המלאה וכתיב הזרע, וכדאיתא בפרק כל שעה זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא. ואם זרע מין אחד בכרם, כיון דנהוג עלמא כר׳ יאשיה מחזי שמותר באכילה ובהנאה, דלא אמר רחמנא פן תקדש אלא בשלשה מינין שיש כרמך וכלאים, אבל במין אחד וחרצן כשם שמותר לזרוע כר׳ יאשיה כך מותר באכילה ובהנאה. ואיכא מאן דאמר דכי נהוג כר׳ יאשיה הני מילי לענין זריעה שמותר לזרוע מין אחד בכרם, ומיהו אם זרעו אסור בהנאה. ונראה כי הרב ר׳ משה ז״ל הכי סבירא ליה. ולא מחוור. דאם כן אמאי נהוג כר׳ יאשיה אם אסור בהנאה הזרע והכרם. ובמסכת קדושין בפרק ראשון אמרינן, רב נחמן ורב ענן הוו אזלי באורחא חזו לההוא גברא דקא זרע ביני גופני, אמ׳ ליה ליתי מר ונשמתיה, אמר ליה לא צהריתו לא קיימא לן כר׳ יאשיה. ואם היה אסור בהנאה למה היה זורע ביני גופני. וכלאי הכרם אסורים בארץ מן התורה ובחוצה לארץ מדרבנן. הילכך ספקן מותר, וכדתנן כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור וכו׳ ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא ילקוט ביד. ובארץ ישראל נמי שהן אסורין מן התורה, דוקא קנבוס ולוף, [אבל] שאר זרעים דרבנן הוא. ורבו הפירושים בזה כמו שכתוב בספר הישר. וטעם קנבוס ולוף מצאתי מוגה בספר אבא מרי ז״ל בפרק הקומץ, כדתנן היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף לא יביא זרע לשם מפני שעושות לשלש שנים. והא דאמרינן התם שאר זרעים דרבנן, פירוש שאר זרעים שאינן מחמשת המינין. אבל חמשת המינין דאורייתא נינהו, מדקאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן. והראב״ד ז״ל פירש, דהא דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה דוקא למסרינהו בהנאה, אבל בזריעה שאר זרעים נמי אסורים מן התורה. והוי יודע דבכלאי זרעים לא בעינן במפולת יד, דתנן בפרק שני דכלאים, היתה שדהו זרוע חטים, ונמלך לזרעה שעורים, ימתין לה עד שתתליע וכו׳. ובפרק כל שעה נמי אמרינן, קלח של כרוב שהוקשה נותנין לה בית רובע. ומסתברא דאפילו לר׳ יאשיה, משום דכתיב שדך. אבל כרמך הוא חרצן. וכלאי זרעים בחוצה לארץ מותר לזרען. ואף בארץ שהן אסורין מן התורה, אם זרען מותרין באכילה, והכי איתא בפרק קמא דקדושין. ובפרק כל הבשר נמי אמרינן כלאי זרעים ליתסרן דהא תיעבתי לך הוא. ועוד שנינו במסכת כלאים כלאי זרעים אסורין לזרוע ולקיים ומותרין באכילה.
אמר רב נחמן נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה כרבי יאשיה בכלאים. פי׳ לענין כלאי הכרם, דכלאי זרעים דהיינו כל שני מיני זרעים, [ד]בארץ גופה לא אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ שרי, אבל כלאי הכרם דבארץ גופה אסירי [בהנאה] מדאורייתא, בחוצה לארץ אסרינהו רבנןא, וקאמרינן השתא דנהוג עלמא אפילו בארץב בכלאי הכרם כרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. והני מילי דבעינן במפולת יד לענין מלקות, אבל לענין איסור הנאה אף על פי שאינו זורען באחת אלא כל המקיים שני מינין בכרם נאסר הכל בהנאהג, בזורען בתחלה בכרם נאסר בהשרשה, ואם צמחו שם מאליהן והוא מקיימן הרי הכל נאסר בתוספתד ודינו כמו שמפורש בכלאים (משנה כלאים ה׳:ו׳). וכר׳ אלעאי בראשית הגז. פי׳ דאמר דאין ראשית הגז נוהג בחוצה לארץ.
א. כן מבואר בקידושין לט, א. וכונת רבינו דר״נ הרי בחו״ל היה וממילא על כרחך בכלאי הכרם איירי דכלאי זרעים אינם אסורים בחו״ל, (ובכלאי זרעים מודה ר׳ יאשיה דחייב בשני מיני זרעים וכ״כ כל הראשונים), ואף דגוף מה שנהוג עלמא כרבי יאשיה הוא גם לענין א״י כמ״ש רבינו מ״מ איירי בחו״ל שהוא מקומו של ר״נ.
ב. היינו לזרוע חטה וחרצן יחד שאין בזה משום כלאי זרעים (כמו שהוכיח בהשלמה מבכורות נד, א והשיג על הראב״ד שכתב לא כן, ועיין בהש׳ הראב״ד כלאים פ״א ה״ו, ועיין בירושלמי כלאים רפ״ח לו, א דלר׳ יונתן איצטריך איסור כה״כ לאסור מין אחד והיינו חטה וחרצן דליכא משום כלאי זרעים ולר׳ יונתן דבעי ג׳ מינים איצטריך לחייבו מלקות בהתרוהו משום כה״כ, ומיהו בפ״מ שם פי׳ דבירושלמי בהמשך בדף לו, ב דחי לה ומסיק דגם לריו״נ ל״צ קרא דכה״כ אך הוא צ״ע והגר״א שם פי׳ הירושלמי בדף לו, ב באו״א וכן מוכח בתוס׳ בכורות שם), אבל שלשה מינים שלא במפולת יד אסור בא״י משום כלאי זרעים דחטה ושעורה (אבל נפ״מ לענין דלא לקי משום כה״כ). ודעת הר״מ בפ״ה כלאים ה״ז דאע״פ דאין מלקות במין אחד עם חרצן מ״מ איסורא דכלאי הכרם איכא, אבל רבינו שכתב דנהגו בארץ כר׳ יאשיה מוכח דס״ל דמותר וכמו דמלקות ליכא במין אחד ה״ה דאיסורא ליכא, ולהר״מ הא דנהגו עלמא לזרוע היינו בחו״ל דלא אסרו בחו״ל אלא מה שלוקה עליו יעו׳ פ״ח כלאים הי״ג, ועיין בטור יו״ד סי׳ רצו השיטות בזה.
ג. וכ״כ הר״מ פ״ה כלאים ה״ז ומאכ״א פ״י ה״ו והרמב״ן והר״ן ור״א מן ההר (תוס׳ ר״י הזקן) בקידושין לט, א ועו״ר דהא תנן בכלאים המעביר עציץ נקוב בכרם קדש ותנן המסכך גפנו וכו׳ ומקרא ילפי׳ לה בחולין קטז זרוע מעיקרו וכו׳, והיינו דהאיסור הנאה אינו כתוצאה מהאיסור (וכן מוכח בר״מ ספ״ח כלאים דבחו״ל מותר לזרוע ואסור באכילה, וכן מבואר מהירושלמי ברפ״ח כלאים דל״צ לאו דכה״כ אלא להתרו בו משום כרם ולא אמרו בשביל איסור הנאה, ועיין מהר״י קורקוס כלאים רפ״ה והוא צ״ע), ודלא כתוס׳ קידושין ושאר מקומות בשם ר״י דכולהו משניות אינם להלכה כיון דלא אתיין כר׳ יאשיה. והר״מ חידש דאפילו מין אחד בכרם נאסר הכל בהנאה, ובזה פליגי הרמב״ן ושא״ר, וכן פליג עלה רבינו שכתב להדיא דבעינן שני מינים ורק מפולת יד הוא דלא בעינן לאיסור הנאה.
ד. פסחים כה, א וחולין קטז, א זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא בתוספת.
אמר רב נחמן עשאן ר׳ יהודה כהלכות דרך ארץ – פירוש אברכות דרבנן קאמר דכל מילי דרבנן עשאן כהלכות דרך ארץ, ואפי׳ ברכת מזון שהיא מן התורה דמ״מ מטבע שלה מדרבנן ור׳ יהודה אקצת מאי דאמר ת״ק קאי, ולא איפשר למימר דאק״ש קאי דהיכי אמר רב נחמן שעשאה כהלכות דרך ארץ אלא ודאי אברכות קאי.
אמר רב נחמן בר יצחק: יש לפרש את דברי ר׳ יהודה במשנה בדרך אחרת, ולומר כי עשאן ר׳ יהודה את הברכות כהלכות דרך ארץ. שלדעת חכמים אחדים אין הלכות אלה נחשבות לעניין זה כשאר דברי תורה, ומותר ללמדן אף בטומאה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Yehuda’s statement in the mishna should be interpreted in another way. Rabbi Yehuda rendered the blessings like Hilkhot Derekh Eretz, which according to some Sages were not considered to be in the same category as all other matters of Torah and therefore, one is permitted to engage in their study even after having experienced a seminal emission.
הכל
(4) דְּתַנְיָא: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״ (דברים ד׳:ט׳), וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ ״יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּחוֹרֵב״, מָה לְהַלָּן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְזִיעַ, אַף כָּאן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְזִיעַ.
As it was taught in a baraita: It is written: “And you shall impart them to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9), and it is written thereafter: “The day that you stood before the Lord your God at Horeb” (Deuteronomy 4:10). Just as below, the Revelation at Sinai was in reverence, fear, quaking, and trembling, so too here, in every generation, Torah must be studied with a sense of reverence, fear, quaking, and trembling.
As it was taught in a baraita: It is written: “And you shall impart them to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9), and it is written thereafter: “The day that you stood before the Lord your God at Horeb” (Deuteronomy 4:10). Just as below, the Revelation at Sinai was in reverence, fear, quaking, and trembling, so too here, in every generation, Torah must be studied with a sense of reverence, fear, quaking, and trembling.
וכשיטה זו דתניא [ששנינו בברייתא]: נאמר ״והודעתם לבניך ולבני בניך״ (דברים ד, ט), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו, בפסוק הסמוך לו] ״יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחרב״ (שם י), מה להלן במתן תורה היה המעמד באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן לימוד התורה שבכל דור ודור צריך להיות באימה וביראה וברתת ובזיע.
As it was taught in a baraita: It is written: “And you shall impart them to your children and your children’s children” (Deuteronomy 4:9), and it is written thereafter: “The day that you stood before the Lord your God at Horeb” (Deuteronomy 4:10). Just as below, the Revelation at Sinai was in reverence, fear, quaking, and trembling, so too here, in every generation, Torah must be studied with a sense of reverence, fear, quaking, and trembling.
הכל
(5) מִכָּאן אָמְרוּ: אהַזָּבִים והמצורעים וּבָאִין עַל נִדּוֹת – מוּתָּרִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, לִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה וּגְמָרָא וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת. אֲבָל בַּעֲלֵי קְרָיִין אֲסוּרִים.
From here the Sages stated: Zavim, lepers, and those who engaged in intercourse with menstruating women, despite their severe impurity, are permitted to read the Torah, Prophets, and Writings, and to study Mishna and Gemara and halakhot and aggada. However, those who experienced a seminal emission are prohibited from doing so. The reason for this distinction is that the cases of severe impurity are caused by ailment or other circumstances beyond his control and, as a result, they do not necessarily preclude a sense of reverence and awe as he studies Torah. This, however, is not the case with regard to impurity resulting from a seminal emission, which usually comes about due to frivolity and a lack of reverence and awe. Therefore, it is inappropriate for one who experiences a seminal emission to engage in matters of in Torah.
From here the Sages stated: Zavim, lepers, and those who engaged in intercourse with menstruating women, despite their severe impurity, are permitted to read the Torah, Prophets, and Writings, and to study Mishna and Gemara and halakhot and aggada. However, those who experienced a seminal emission are prohibited from doing so. The reason for this distinction is that the cases of severe impurity are caused by ailment or other circumstances beyond his control and, as a result, they do not necessarily preclude a sense of reverence and awe as he studies Torah. This, however, is not the case with regard to impurity resulting from a seminal emission, which usually comes about due to frivolity and a lack of reverence and awe. Therefore, it is inappropriate for one who experiences a seminal emission to engage in matters of in Torah.
מכאן אמרו – כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת.
ובועלי נדות – אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו׳ צריכין טבילה.
אמ׳ רבסז״ל: ראינו בפ׳ רבי׳ גרשון מעיר מגאנצה אשר בארץ אדום:א הזבין והמצורעין – פיר׳ שהם טמאים ז׳ ימים מותרין לקרות בתורה שהן יכולין לעסוק באימה [אבל בעלי קראין ששימשו מטותיהן שאין יכולין לעסוק באימה] ששמחין בשימוש מטותיהן אסורין הן מדברי תורה, ודאי לא נחית לעומקה.ב אוקימנא השתא, דר׳ מאיר ור׳ יהודה לא פליגי דבעל קרי אינו קורא קרית שמע כלל אלא מהרהר [ובברכות] הוא דפליגי, והני מילי שאין (בו) [לו] מים לטבול. [ו]אי אית ליה, אפילו הירהור סברי נמי לא, והני תנאיי כולהו דמתניתא סברי דבעל קרי מותר בדברי תורה כדאמ׳ ר׳ יהודה בן בתירא, וכיון דנהוג עלמא כותיה משום דמקיל אקולי ולא משום (דספיקא) [דפסיקי]ג הילכתא כותיה, הלכך אי עבד איניש כותיה עבד אבל לכתחילה לא, דקאמ׳ ר׳ ינאי כל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו ואשכחן דאפי׳ אינהו לא הוו עבדי במאי (דמירתי) [דמורו] דהא ר׳ יהודה לא תני הלכות דרך ארץ עד דטבל, והא רבא פסק לקמן.ד והני מילי תורה (דלתורה) [לחודה ד] נפקא מקמי הקב״ה וטהורה מלקבל טומאה, כדכ׳ הלא כה דברי כאש נאם יו׳י וכפטיש יפוצץ סלע, דיקא דקא אמרי וכר׳ יהודה בן בתירא [ב]דברי תורה אין מידי אחרינא לא, ובכללם מקרא ומשנה והלכות והגדות, דכולהו בכלל תורה אינהו כדכ׳ ואתנה לך את לחות האבןה ומברך ברכות מיהו, אבל התפילות כלל [וכלל לא],ו דלית לן לדחויי סתמין דתנן היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי וכו׳ ואמרי עלהז טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא מתחיל.ח
א. הוא רבינו גרשום מאור הגולה. ראה מבוא.
ב. אינו מובן. ואולי חסר כמה מלים.
ג. ב״פירוש קדמון״: ״דפסיקי כרבנן״ וצ״ל: ״דפסקי רבנן״.
ד. כ״ב ב׳. וראה רש״י ושטמ״ק שם.
ה. שמות כ״ד י״ב. וראה גמ׳ לעיל ה׳ א׳.
ו. ראה להלן הערה 129, שכן דעת ר״ח. ובפסקי רי״ד כאן: ״גם ר״ח ורבינו ברוך מחלקים בין דברי תורה לתפילה״. וראה מ״ש אפשטין ב״תרביץ״ שנה א׳ ספר ד׳. להוכיח מכאן ש״רבסז״ל״ הוא רבינו ברוך מארץ יון. וראה רי״ף ותר״י כאן בשם רה״ג ואוצה״ג הפירושים עמ׳ 28.
ז. לעיל כ״א א׳.
ח. ב״פירוש קדמון״ נוסף: ״עד הנה מפי׳ רבסז״ל״.
ובועלי נדות. פירוש: בשלא גמר ביאתו, אי נמי בשטבל לקריו, דאי לא היינו בעלי קריין. כך פירש הראב״ד ז״ל.
מכאן אמרו חכמים: הזבים והמצורעים ובאין על נדות, אף שטומאתם חמורה — מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות. אבל בעלי קריין אסורים, שכן הטומאות החמורות באות כדרך מחלה או אונס והטמא יכול שיהיה באימה וביראה בעת שלומד תורה, מה שאין כן טומאת קרי לסוגיה שמקורה הוא קלות ראש והסרת האימה והיראה, ולכן אין ראוי שבעל קרי יעסוק בתורה. ואולם רבו הדעות מה הוא גדרם המדוייק של דברי התורה האסורים ללימוד לבעלי קרי. שר׳
From here the Sages stated: Zavim, lepers, and those who engaged in intercourse with menstruating women, despite their severe impurity, are permitted to read the Torah, Prophets, and Writings, and to study Mishna and Gemara and halakhot and aggada. However, those who experienced a seminal emission are prohibited from doing so. The reason for this distinction is that the cases of severe impurity are caused by ailment or other circumstances beyond his control and, as a result, they do not necessarily preclude a sense of reverence and awe as he studies Torah. This, however, is not the case with regard to impurity resulting from a seminal emission, which usually comes about due to frivolity and a lack of reverence and awe. Therefore, it is inappropriate for one who experiences a seminal emission to engage in matters of in Torah.
הכל
(6) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹנֶה הוּא בָּרְגִילִיּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַצִּיעַ אֶת הַמִּשְׁנָה. רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: מַצִּיעַ הוּא אֶת הַמִּשְׁנָה, וְאֵינוֹ מַצִּיעַ אֶת הַגְּמָרָא. רַבִּי נָתָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם אוֹמֵר: אַף מַצִּיעַ אֶת הַגְּמָרָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר אַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא יִכָּנֵס לַמִּדְרָשׁ כׇּל עִיקָּר. וְאָמְרִי לַהּ: לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כׇּל עִיקָּר. ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹנֶה הוּא בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
However, there are many opinions concerning the precise parameters of the Torah matters prohibited by this decree. Rabbi Yosei says: One who experiences a seminal emission studies mishnayot that he is accustomed to study, as long as he does not expound upon a new mishna to study it in depth. Rabbi Yonatan ben Yosef says: He expounds upon the mishna but he does not expound upon the Gemara, which is the in-depth analysis of the Torah. Rabbi Natan ben Avishalom says: He may even expound upon the Gemara, as long as he does not utter the mentions of God’s name therein. Rabbi Yoḥanan the Cobbler, Rabbi Akiva’s student, says in the name of Rabbi Akiva: One who experiences a seminal emission may not enter into homiletic interpretation [midrash] of verses at all. Some say that he says: He may not enter the study hall [beit hamidrash] at all. Rabbi Yehuda says: He may study only Hilkhot Derekh Eretz. In terms of the problem raised above, apparently Rabbi Yehuda considers the legal status of the blessings to be parallel to the legal status of Hilkhot Derekh Eretz, and therefore one may utter them orally.
However, there are many opinions concerning the precise parameters of the Torah matters prohibited by this decree. Rabbi Yosei says: One who experiences a seminal emission studies mishnayot that he is accustomed to study, as long as he does not expound upon a new mishna to study it in depth. Rabbi Yonatan ben Yosef says: He expounds upon the mishna but he does not expound upon the Gemara, which is the in-depth analysis of the Torah. Rabbi Natan ben Avishalom says: He may even expound upon the Gemara, as long as he does not utter the mentions of God’s name therein. Rabbi Yoḥanan the Cobbler, Rabbi Akiva’s student, says in the name of Rabbi Akiva: One who experiences a seminal emission may not enter into homiletic interpretation [midrash] of verses at all. Some say that he says: He may not enter the study hall [beit hamidrash] at all. Rabbi Yehuda says: He may study only Hilkhot Derekh Eretz. In terms of the problem raised above, apparently Rabbi Yehuda considers the legal status of the blessings to be parallel to the legal status of Hilkhot Derekh Eretz, and therefore one may utter them orally.
ערך רגל
רגל – א(ברכות כב.) אבל הוא שונה ברגליות פי׳ דבר שהוא רגיל לשנות בו לא שנו אלא חולה לאונסו פי׳ שראה קרי באונס שלא בתשמיש אבל חולה המרגיל שראה קרי מחמת תשמישו אינו נטהר אלא במ׳ סאה של מקוה (יבמות פה:) זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו פי׳ אלמנה לכ״ג גרושה ותליצה לכהן הדיוט הואיל והוא פוסלה הוא מחזר אחריה והיא אינה מחזרת אחריו והוא מרגילה שתינשא לו לפיכך נותן לה כתובה אבל שניות מדברי סופרים הואיל והוא לא פסלה וולדה לא פסיל היא מחזרת אחריו ומרגילתו שתינשא לו לפיכך אבדה כתובתה.
א. [געוועהנען.]
ברגיליות – במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן.
שלא יציע – בטעמי פירושיהן.
ואינו מציע את המדרש גרסינן – מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש.
אזכרות – שבמקראות הנדרשים.
לא יכנס למדרש כל עיקר – לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק.
הלכות דרך ארץ – כגון דרכן של ת״ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו.
ר׳ יוסי אומר שונה משניות הרגילות – הרגילין בפיו, ובלבד שלא יציע את המשנה – כלומר שלא יעכב בדקדוק ובפירוש המשנה אלא שונה במרוצה כאדם נבהל.
ואין מציע את המדרש – מפני שיש בו פסוקים ושמא יזכור שם.
יוסי אומר: שונה הוא בעל הקרי במשניות הרגיליות (שהוא רגיל בהן), ובלבד שלא יציע לפני עצמו את המשנה החדשה ללימוד בדרך עיון. ר׳ יונתן בן יוסף מיקל ואומר: מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא, שהיא עומק העיון בתורה. ר׳ נתן בן אבישלום מיקל ממנו ואומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר בפיו את אזכרות שם ה׳ שבו. ר׳ יוחנן הסנדלר תלמידו של ר׳ עקיבא אומר משום (בשם) ר׳ עקיבא רבו: לא יכנס בעל קרי למדרש, כלומר, למדרש המקראות כל עיקר. ואמרי ליה [ויש אומרים] שכך אמר: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר. ר׳ יהודה מתיר לטמא קרי ואומר: שונה הוא את הלכות דרך ארץ בלבד. ואם כן יש לומר ביחס לבעייה שהועלתה שגם הברכות נחשבות בעיני ר׳ יהודה כהלכות דרך ארץ ומותר לאמרן בפה.
However, there are many opinions concerning the precise parameters of the Torah matters prohibited by this decree. Rabbi Yosei says: One who experiences a seminal emission studies mishnayot that he is accustomed to study, as long as he does not expound upon a new mishna to study it in depth. Rabbi Yonatan ben Yosef says: He expounds upon the mishna but he does not expound upon the Gemara, which is the in-depth analysis of the Torah. Rabbi Natan ben Avishalom says: He may even expound upon the Gemara, as long as he does not utter the mentions of God’s name therein. Rabbi Yoḥanan the Cobbler, Rabbi Akiva’s student, says in the name of Rabbi Akiva: One who experiences a seminal emission may not enter into homiletic interpretation [midrash] of verses at all. Some say that he says: He may not enter the study hall [beit hamidrash] at all. Rabbi Yehuda says: He may study only Hilkhot Derekh Eretz. In terms of the problem raised above, apparently Rabbi Yehuda considers the legal status of the blessings to be parallel to the legal status of Hilkhot Derekh Eretz, and therefore one may utter them orally.
הכל
(7) מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁרָאָה קֶרִי, וְהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, שְׁנֵה לָנוּ פֶּרֶק אֶחָד בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. יָרַד וְטָבַל וְשָׁנָה לָהֶם. אָמְרוּ לוֹ: לֹא כָּךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ, שׁוֹנֶה הוּא בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ?! אָמַר לָהֶם: אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיקֵל אֲנִי עַל אֲחֵרִים, מַחְמִיר אֲנִי עַל עַצְמִי.:
The Gemara relates an incident involving Rabbi Yehuda himself, who experienced a seminal emission and was walking along the riverbank with his disciples. His disciples said to him: Rabbi, teach us a chapter from Hilkhot Derekh Eretz, as he maintained that even in a state of impurity, it is permitted. He descended and immersed himself in the river and taught them Hilkhot Derekh Eretz. They said to him: Did you not teach us, our teacher, that he may study Hilkhot Derekh Eretz? He said to them: Although I am lenient with others, and allow them to study it without immersion, I am stringent with myself.
The Gemara relates an incident involving Rabbi Yehuda himself, who experienced a seminal emission and was walking along the riverbank with his disciples. His disciples said to him: Rabbi, teach us a chapter from Hilkhot Derekh Eretz, as he maintained that even in a state of impurity, it is permitted. He descended and immersed himself in the river and taught them Hilkhot Derekh Eretz. They said to him: Did you not teach us, our teacher, that he may study Hilkhot Derekh Eretz? He said to them: Although I am lenient with others, and allow them to study it without immersion, I am stringent with myself.
בהמשך לדברים מסופר מעשה בר׳ יהודה עצמו שראה קרי, והיה מהלך על גב (שפת) הנהר עם תלמידיו. אמרו לו תלמידיו: רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ, שלשיטתו מותר לו הדבר לעשות זאת אף בטומאה. ירד וטבל בנהר ושנה להם. אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו, שונה הוא שמותר לו לשנות בהלכות דרך ארץ?! אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים ומתיר להם לשנות בלי טבילה, מחמיר אני על עצמי.
The Gemara relates an incident involving Rabbi Yehuda himself, who experienced a seminal emission and was walking along the riverbank with his disciples. His disciples said to him: Rabbi, teach us a chapter from Hilkhot Derekh Eretz, as he maintained that even in a state of impurity, it is permitted. He descended and immersed himself in the river and taught them Hilkhot Derekh Eretz. They said to him: Did you not teach us, our teacher, that he may study Hilkhot Derekh Eretz? He said to them: Although I am lenient with others, and allow them to study it without immersion, I am stringent with myself.
הכל
(8) תַּנְיָא, ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הָיָה אוֹמֵר: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְגַמְגֵּם לְמַעְלָה מֵרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ, שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ ״ (ירמיהו כ״ג:כ״ט), מָה אֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה.
Further elaborating on the issue of Torah study while in a state of impurity, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira would say: Matters of Torah do not become ritually impure and therefore one who is impure is permitted to engage in Torah study. He implemented this halakha in practice. The Gemara relates an incident involving a student who was reciting mishnayot and baraitot hesitantly before the study hall of Rabbi Yehuda ben Beteira. The student experienced a seminal emission, and when he was asked to recite he did so in a rushed, uneven manner, as he did not want to utter the words of Torah explicitly. Rabbi Yehuda said to him: My son, open your mouth and let your words illuminate, as matters of Torah do not become ritually impure, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). Just as fire does not become ritually impure, so too matters of Torah do not become ritually impure.
Further elaborating on the issue of Torah study while in a state of impurity, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira would say: Matters of Torah do not become ritually impure and therefore one who is impure is permitted to engage in Torah study. He implemented this halakha in practice. The Gemara relates an incident involving a student who was reciting mishnayot and baraitot hesitantly before the study hall of Rabbi Yehuda ben Beteira. The student experienced a seminal emission, and when he was asked to recite he did so in a rushed, uneven manner, as he did not want to utter the words of Torah explicitly. Rabbi Yehuda said to him: My son, open your mouth and let your words illuminate, as matters of Torah do not become ritually impure, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). Just as fire does not become ritually impure, so too matters of Torah do not become ritually impure.
סימן קס
תניא ר׳ יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה, דמותרין בעלי קריים וכל הטמאים לקרות בתורה.
ומעשה באחד שהיה מגמגם וקוראא לפני ר׳ יהודה בן בתירה ובעל קרי היה. אמר בני פתח פיך ובארב דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה. ונהוג האידנא עלמא כר׳ יהודה.
א. כגי׳ שבדק״ס.
ב. אולי השתבש מ׳והאר׳ שבדק״ס ובראבי״ה סי׳ סח. לפנינו ויאירו.
ומעשה בתלמיד א׳ שהיה מגמגם וקורא – רבסז״ל:א פיר׳ בכנסת בספר תורה,ב למעלה מר׳ יהודה בן בתירא – פיר׳ הרגיש בו שהוא בעל קרי, ואמ׳ בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה (בו) [כו׳].
א. כן הגירסא ברש״י וראה דק״ס ובהגהות.
ב. ב״פירוש קדמון״: בכנסת (ס׳ ת׳). ואולי צ״ל: ״בבית הכנסת״.
אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך. מהכא משמע דרבי יהודה בן בתירא לא מצריך אפילו נתינת ט׳ קבין. והא דאמרינן נהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא בטבילותא לאו למימרא דבטבילותא דוקא קאמר, אלא משום דאינך מצריכי טבילה קאמר הכא בטבילה, ואמרינן נמי בטלוה לטבילותא והוא הדין לנתינת תשעה קבין, ובירושלמי נמי משמע הכין דהני דנהוג להקל אפילו בט׳ קבין נהוג להקל, דגרסינן התם גבי מתניתין דיום הכיפורים (יומא פ״ח, ה״א): אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כל שכן בתשמיש, כלומר שהרי צריך הוא להתפלל, ושני במקום שאין טובלין ואם איתא דלא אמרו אלא שאין טובלין, אבל בתשעת קבין חייב, אכתי איתא לקושיין ברחיצה אסור לא כל שכן בתשמיש, אלא שאין טובלין ואין נותנין אפילו תשעה קבין קאמר, וכן נהגו בכל מקומותינו.
ואיכא למידק כיון דתקנת עזרא היא, היכי אתי רבי יהודה בן בתירא ומבטל לה והא אין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. ויש לומר דאתא עזרא ולא קבילו מיניה, אלא נהוג בה להקל ואתא רבי יהודה בן בתירא ואחזיק בידיהו וקראו על שמו.
שהיה מגמגם – כלומר שלא היה קורא התיבות בצחות אלא בגמגום אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה. משמע מהכא דר׳ יהודה בן בתירא אפי׳ נתינת תשעה קבין לא מצריך, והא דאמר רב נחמן לקמן נהוג עלמא כתלת סבי כר׳ יהודה בן בתירא בטבילה לאו דוקא בטבילה דהוא הדין לנתינת ט׳ קבין אלא איידי דאמרינן לעיל בצרכי טבילה ואכתי לא מדכרינן ט׳ קבין קאמר בטבילה אבל ה״ה דנהגו כותיה להקל אף בט׳ קבין, וכן נהגו במקומות הללו וסמכו על הירושלמי דגרסינן התם בפ׳ יום הכפורים אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כש״כ בתשמיש פירוש דאסור להתפלל עד שירחץ וכיון שאסור ברחיצה כש״כ שאסור בתשמיש כי איך יתפלל והוא בעל קרי ומשני במקום שאין טובלין. משמע דאפי׳ בט׳ קבין נהגו להקל דאי לא תימא הכי אכתי הדרא קושיא לדוכתא ברחיצה אסור לא כש״כ בתשמיש אלא ודאי כדאמרן, ועוד אמרו הנוטל ידיו ומתפלל כאלו טבל כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ולא כתיב ארחיץ.
שהיה מגמגם למעלה כו׳. היינו כדלעיל שלא אמר אזכרות שבו ואמר ליה שאין ד״ת מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וגו׳ שהיא כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה וכל אותיות שלה הם שמותיו של הקב״ה ואין מקבלין טומאה כאש הזה:
שם מעשה בתלמיד אחד כו׳ א״ל בני פתח פיך כו׳ שאין ד״ת מקבלין טומאה. וכתבו התוס׳ בפרק מרובה דריב״ב סובר דלא תיקן עזרא הך תקנה. ועוד תירוצים אחרים ע״ש. ולולי שאיני כדאי היה נ״ל שאין צורך לכך. אלא דריב״ב סובר דעזרא לא תיקן אלא בבריא המרגיל כדמשמע פשטא דמילתא שהטעם משום קלות ראש או שלא יהיה ת״ת מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים משא״כ לאונסו לא תיקן כלום לד״ת. ולפ״ז מצינו למימר דריב״ב היה יודע באותו תלמיד דלאו בריא המרגיל הוה שלא היתה אשתו עמו אלא שראה קרי לאונסו. אלא דאפ״ה היה מגמגם שהיה רוצה לטבול בטבילה ממש או בט׳ קבין משום נקיות וגדר טומאה מש״ה קאמר ליה ריב״ב שפיר בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין ד״ת מקבלין טומאה. ואפשר דמה״ט גופא קאמר רנב״י דנהוג עלמא כריב״ב בד״ת והיינו לבתר דבטלוה לטבילה ממש משום צינה ומשום ביטול פריה ורביה וביטול תורה כדאמר בסמוך אלא שעדיין היה מן הדין להצריך מיהא ט׳ קבין משום נקיות וגדר טומאה דבהא לא שייך טעמא דצינה דאפשר בשאובין ומש״ה קאמר רנב״י דבהא נמי נהוג עלמא להקל כריב״ב שאין ד״ת מקבלין טומאה כנ״ל והשתא א״ש מה שנחלקו התוס׳ בסמוך והפוסקים לענין תפלה דטעם המחמירין משום דלא שייכי הנך טעמי בתפלה כמו בת״ת וטעם המקילין דכיון דעיקר תקנת עזרא היתה לד״ת דאסמכה אסיני דכיון דבטלו עיקר התקנתא דד״ת גופא תו לא שייך להחמיר בתפלה יותר מד״ת כן נ״ל נכון לולי שתוס׳ בפ׳ מרובה לא פירשו כן:
א ועוד בענין לימוד תורה בטומאה תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולפיכך גם לטמא מותר לעסוק בתורה, וכן נהג גם הלכה למעשה. וכפי שמסופר מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מר׳ יהודה בן בתירא, שאותו תלמיד בעל קרי היה, וכיון שנתנו לו לקרוא קרא בגמגום, משום שלא רצה לבטא את דברי התורה במפורש. אמר ליה [לו] ר׳ יהודה: בני, פתח פיך ויאירו דבריך, שכן אין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר: ״הלא כה דברי כאש נאום ה׳ ״ (ירמיהו כג, כט), מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.
Further elaborating on the issue of Torah study while in a state of impurity, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira would say: Matters of Torah do not become ritually impure and therefore one who is impure is permitted to engage in Torah study. He implemented this halakha in practice. The Gemara relates an incident involving a student who was reciting mishnayot and baraitot hesitantly before the study hall of Rabbi Yehuda ben Beteira. The student experienced a seminal emission, and when he was asked to recite he did so in a rushed, uneven manner, as he did not want to utter the words of Torah explicitly. Rabbi Yehuda said to him: My son, open your mouth and let your words illuminate, as matters of Torah do not become ritually impure, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). Just as fire does not become ritually impure, so too matters of Torah do not become ritually impure.
הכל
(9) אָמַר מָר. מַצִּיעַ אֶת הַמִּשְׁנָה וְאֵינוֹ מַצִּיעַ אֶת הַגְּמָרָא. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אִלְעַאי, דְּאָמַר רַבִּי אִלְעַאי אָמַר ר׳ רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: הֲלָכָה, מַצִּיעַ אֶת הַמִּשְׁנָה וְאֵינוֹ מַצִּיעַ אֶת הַגְּמָרָא. כְּתַנָּאֵי: מַצִּיעַ אֶת הַמִּשְׁנָה וְאֵינוֹ מַצִּיעַ אֶת הַגְּמָרָא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל: זֶה וָזֶה אָסוּר. וְאָמְרִי לַהּ: זֶה וָזֶה מוּתָּר.
In this baraita the Master said that one who is impure because of a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Rabbi El’ai, as Rabbi El’ai said that Rabbi Aḥa bar Ya’akov said in the name of Rabbeinu, Rav: The halakha is that one who experienced a seminal emission may expound upon the mishna but may not expound upon the Gemara. This dispute is parallel a tannaitic dispute, as it was taught: One who experienced a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara; that is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda ben Gamliel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Both this and that are prohibited. And some say that he said: Both this and that are permitted.
In this baraita the Master said that one who is impure because of a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Rabbi El’ai, as Rabbi El’ai said that Rabbi Aḥa bar Ya’akov said in the name of Rabbeinu, Rav: The halakha is that one who experienced a seminal emission may expound upon the mishna but may not expound upon the Gemara. This dispute is parallel a tannaitic dispute, as it was taught: One who experienced a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara; that is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda ben Gamliel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Both this and that are prohibited. And some say that he said: Both this and that are permitted.
אמר מר מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש מסייע ליה לר אלעאי – זו גרסת הספרים ורש״י ז״ל גריס א״ר אלעאי א״ר אחא הלכה וכו׳ ולא גריס מסייע.
ב בברייתא הזאת אמר מר [החכם] שבעל קרי מציע, כלומר, מותר לו להציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא. ומעירים: דבר זה מסייע ליה [לו] לר׳ אלעאי, שאמר ר׳ אלעאי אמר ר׳ אחא בר יעקב משום (בשם) רבינו (רב): הלכה היא שבעל קרי מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא. ומחלוקת זו היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] שנחלקו אף הם בנושא זה. ששנינו: בעל קרי מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה בן גמליאל אומר משום ר׳ חנינא בן גמליאל: זה וזה אסור. ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר: זה וזה מותר.
In this baraita the Master said that one who is impure because of a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Rabbi El’ai, as Rabbi El’ai said that Rabbi Aḥa bar Ya’akov said in the name of Rabbeinu, Rav: The halakha is that one who experienced a seminal emission may expound upon the mishna but may not expound upon the Gemara. This dispute is parallel a tannaitic dispute, as it was taught: One who experienced a seminal emission expounds upon the mishna but does not expound upon the Gemara; that is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda ben Gamliel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: Both this and that are prohibited. And some say that he said: Both this and that are permitted.
הכל
(10) מ״ד מַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה אָסוּר – כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, מ״ד מַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה מוּתָּר – כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.
Comparing these opinions: The one who said that both this and that are prohibited holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan the Cobbler; the one who said that both this and that are permitted holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.
Comparing these opinions: The one who said that both this and that are prohibited holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan the Cobbler; the one who said that both this and that are permitted holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.
ובהקבלת הדעות: מאן דאמר [זה שאומר] שזה וזה אסור — הרי זה כשיטת ר׳ יוחנן הסנדלר, ומאן דאמר [וזה שאומר] שזה וזה מותר — הרי זה כשיטת ר׳ יהודה בן בתירא.
Comparing these opinions: The one who said that both this and that are prohibited holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan the Cobbler; the one who said that both this and that are permitted holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.
הכל
(11) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: נְהוּג עָלְמָא כְּהָנֵי תְּלָת סָבֵי – כְּרַבִּי אִלְעַאי בְּרֵאשִׁית הַגֵּז, כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה בְּכִלְאַיִם, כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא בד״ת בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
Summarizing the halakha, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The universally accepted practice is in accordance with the opinions of these three elders: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the halakhot of the first shearing, in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to the laws of prohibited diverse kinds, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah.
Summarizing the halakha, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The universally accepted practice is in accordance with the opinions of these three elders: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the halakhot of the first shearing, in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to the laws of prohibited diverse kinds, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah.
כר׳ אלעי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ. ופירש ר״ש ז״ל במסכת חולין דהוא הדין למתנות, דתרווייהו חד טעמא הוא, דגמרינן נתינה נתינה מתרומה.
כר׳ אלעאי בראשית הגז – במתנות כהונה הזרוע והלחיים והקיבה דילפינן להו מהדדי בפרק הזרוע והלחיים [דף קל״ו ע״ב]:
כר׳ יהודא בן בתירא בטבילה – הקשה הראב״ד כיון דתקנת עזרא הוא היכי אתי ר׳ יהודה בן בתירא ומבטל לה, ותירץ דלא פשטה אותה גזרה בכל ישראל ואתא ר׳ יהודה בן בתירא והחזיק בידייהו וקראו על שמו:
ג ובסיכום ההלכה אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כהני תלת סבי [נוהג העולם, הכל נוהגים, כשלושה זקנים אלה] — כשיטת ר׳ אלעאי בדיני ראשית הגז. כשיטת ר׳ יאשיה בדיני כלאיים, כשיטת ר׳ יהודה בן בתירא בדברי תורה.
Summarizing the halakha, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The universally accepted practice is in accordance with the opinions of these three elders: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the halakhot of the first shearing, in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to the laws of prohibited diverse kinds, and in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah.
הכל
(12) כְּרַבִּי אִלְעַאי בְּרֵאשִׁית הַגֵּז – דְּתַנְיָא, רַבִּי אִלְעַאי אוֹמֵר: ברֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ.
The Gemara elaborates: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the first shearing, as it was taught in a baraita that Rabbi El’ai says: The obligation to set aside the first shearing from the sheep for the priest is only practiced in Eretz Yisrael and not in the Diaspora, and that is the accepted practice.
The Gemara elaborates: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the first shearing, as it was taught in a baraita that Rabbi El’ai says: The obligation to set aside the first shearing from the sheep for the priest is only practiced in Eretz Yisrael and not in the Diaspora, and that is the accepted practice.
כר׳ אלעאי בראשית הגז – פיר׳ דתניא ראשית [הגז] אין נוהגת אלא בארץ ישראל, דמקיש ראשית גז לראשית דגנך.א
א. ראה חולין קל״ו א׳ וקל״ח ב׳.
ומפרטים: כשיטת ר׳ אלעאי בראשית הגז — דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ אלעאי אומר: חובת הפרשת ראשית הגז מן הצאן לכהן אינו נוהג אלא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ, וכן נוהגים.
The Gemara elaborates: In accordance with the opinion of Rabbi El’ai with regard to the first shearing, as it was taught in a baraita that Rabbi El’ai says: The obligation to set aside the first shearing from the sheep for the priest is only practiced in Eretz Yisrael and not in the Diaspora, and that is the accepted practice.
הכל
(13) כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה בְּכִלְאַיִם, כְּדִכְתִיב: (כרמך) ״לֹא תִזְרַע [כַּרְמְךָ] כִּלְאָיִם״ (דברים כ״ב:ט׳), רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: גלְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד.
In accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is written: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9). Rabbi Yoshiya says: This means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, meaning that while sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously.
In accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is written: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9). Rabbi Yoshiya says: This means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, meaning that while sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously.
כר׳ יאשיה בכלאיםא – פיר׳ ר׳ יאשיה אומ׳ לעולם אינו חייב בכלאי הכרם עד שיזרע חטה ושערה וחרצן במפלת יד (על) [שנאמר לא] תזרע כרמך כלאים וכו׳ לא תזרע עם כרמך כלאי זרעים, שהחטים והשעורים הם כלאים זה עם זה וכשיזרעם בכרם הוי להו כלאים בכרם,ב אבל מין (אחר) [אחד] עם הכרם אינו נקרא כלאי כרם ואינו חייב עליו אליבא דר׳ יאשיה.
א. קטע זה וכן שלאחריו, הם פירוש על דברי הרי״ף שלא נזכר שם לאיזה ענין הלכתא כר׳ יאשיה וכר׳ אלעאי. אבל בגמ׳ מפורש.
ב. ראה ירושלמי כלאים פ״ח ה״א, תוס׳ קידושין ל״ט א׳ ד״ה לא, חולין פ״ב ב׳ ד״ה לאפוקי, ובכורות נ״ד א׳ ד״ה דגן.
אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. פירוש: אינו חייב משום כלאי הכרם אלא בכך משום דכתיב (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים, דאלמא בעינן כלאים לבד מכרמך, אבל בשני מינין בלבד חייב משום שדך לא תזרע כלאים. ונפקא מינה להתראה שאם התרו בו משום כלאי הכרם אינו חייב ואי משום שדה חייב. ולענין כרם נמי דוקא אינו חייב אמרו, כלומר שאינו חייב מלקות אבל הפירות אסורין, והיינו המעביר עציץ נקוב בכרם. וכתב הראב״ד ז״ל דדוקא קנבוס ולוף אסורים הפירות מדאורייתא וכדאמרינן במנחות (מנחות טו:) לא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף בלבד, אבל שאר זרעים מדרבנן אסירי, וטעמא משום דכתיב (דברים שם) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, זרע דומה לתבואת הכרם, וקנבוס ולוף אינן עושין אלא לשלש שנים ככרם, והלכך הללו בין שזרען עם החרצן במפולת יד בין שהעביר עציץ נקוב מהם בכרם והוסיפו באחד ומאתים הפירות אסורים, וכדדרשינן בחולין (חולין קטז.) מדכתיב המלאה אשר תזרע וכתיב הזרע כדאיתמר בפרק אותו ואת בנו (חולין פב: ד״ה ולעולם) ושם הארכתי יותר בסייעתא דשמיא.
כשיטת ר׳ יאשיה בכלאים, כדכתיב [כפי שנאמר]: ״לא תזרע כרמך כלאים״ (דברים כב, ט), ר׳ יאשיה אומר: יש לפרש שלעולם אינו חייב הזורע כלאים מן התורה אלא עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן ענבים במפולת יד, כלומר, שבשעה שזורע את הכרם הריהו עובר באותה שעה גם על כלאי זרעים וגם על כלאי הכרם.
In accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is written: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9). Rabbi Yoshiya says: This means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, meaning that while sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously.
הכל
(14) כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא בְּדִבְרֵי תוֹרָה, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: דאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה.
In accordance with Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to one who experiences a seminal emission is permitted to engage in matters of Torah, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah do not become ritually impure.
In accordance with Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to one who experiences a seminal emission is permitted to engage in matters of Torah, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah do not become ritually impure.
[כר׳ יהודה בן בתירה בדברי תורהא] – שאלו מקמי ר׳ האיי ז״ל,ב היאך בוטל ר׳ יהודה בן בתירה מאי דתיקן עזרא ע״ה. ואנן קימא לן דאין בית דין יכול לבטל [דברי] בית דין חבירו אלא אם כן היה גדול ממנו בחכמה ובמניןג והשיב: יש דברים שעיקר תקנתן על תנאי שאימתי שירצו בית דין יבטלוה, לפי׳ בזמן שאנו רואין תקנה שתיקנוה בית דין הגדול בחכמה ובמנין ובא מי שהוא קטן ממנו ובטלה וקיבלו העם את דברי השני ועשו בו מעשים, אנו אומ׳ אלמלא שלא היה לו כוח לבטל לא היה מבטל ואף לא היו מקבלין ממנו. ועוד מצינו אופן אחר שבית דין יכול לבטל גזירת מי שלפניו אע״פ שהוא קטן, כגון גזירת שמן של גוים, דאמ׳ ר׳ד דניאל גזר עליו ואתא ר׳ יהודה הנשיא והתירו משום שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד (בזו) [בה].
כר׳ יהודה בן בתירא – הא דאמרן.ה ופיר׳ טבילותא, דבעלי קראין לדברי תורה. ואמרי לה לנטילותא – פיר׳ לנטילת ידים (בעניין) [בעידן] קרית שמע, כדר׳ חסדא – פיר׳ דאמרי׳ [בפרק] היה קורא בתורה,ו אמ׳ ליה ההוא מרבנן לרבה,ז חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמ׳ מי שאין לו מים ליטול ידיו וקנח ידיו בצרור ובעפר ובקיסמין, ואמרי בתרה לייט ר׳ חסדא דמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.
א. ב״פירוש קדמון״ נוסף: ״רבי׳ אפרים דמן קלעא חמאד ז״ל, פי׳ בד״ת ולא בק״ש, דרב חיסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ואוקימנא לרב חסדא בפרק היה קורא, בקרית שמע ולא בתפילה.
ב. קטע חשוב זה מפירוש רה״ג לא נודע לנו ממקום אחר. וראה בירור השיטות בענין זה בתורה-שלמה חלק ט״ו, מלואים סי׳ י״א.
ג. בכת״י: ״ובענין״ ובגליון מן הצד: ״ס״א ובמנין״ וכן להלן. וראה עדיות פ״א מ״ה.
ד. ראה עבודה זרה ל״ו א׳.
ה. כן הגירסא בדק״ס מכתי״מ.
ו. לעיל ט״ו א׳.
ז. לפנינו שם: ״א״ל רבינא לרבא״. וראה רי״ף שם.
וכשיטת ר׳ יהודה בן בתירא שמותר לבעל קרי לעסוק בדברי תורה, דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ יהודה בן בתירא אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה.
In accordance with Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to one who experiences a seminal emission is permitted to engage in matters of Torah, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah do not become ritually impure.
הכל
(15) כִּי אֲתָא זְעֵירִי, אֲמַר: בַּטְּלוּהָ לִטְבִילוּתָא. וְאָמְרִי לַהּ: בַּטְּלוּהָ לִנְטִילוּתָא. מַאן דְּאָמַר בַּטְּלוּהָ לִטְבִילוּתָא – כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. מַאן דְּאָמַר בַּטְּלוּהָ לִנְטִילוּתָא – כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא לָיֵיט אַמַּאן דִּמְהַדַּר אַמַּיָּא בְּעִידָּן צְלוֹתָא.:
And the Gemara relates: When Ze’iri came from Eretz Yisrael to Babylonia, he succinctly capsulated this halakha and said: They abolished ritual immersion, and some say that he said: They abolished ritual washing of the hands. The Gemara explains: The one who says that they abolished immersion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira that one who experienced a seminal emission is not required to immerse. And the one who says that they abolished washing of the hands holds in accordance with that which Rav Ḥisda cursed one who goes out of his way to seek water at the time of prayer.
And the Gemara relates: When Ze’iri came from Eretz Yisrael to Babylonia, he succinctly capsulated this halakha and said: They abolished ritual immersion, and some say that he said: They abolished ritual washing of the hands. The Gemara explains: The one who says that they abolished immersion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira that one who experienced a seminal emission is not required to immerse. And the one who says that they abolished washing of the hands holds in accordance with that which Rav Ḥisda cursed one who goes out of his way to seek water at the time of prayer.
ערך כרכש
כרכש – א(שבת עז:) ובעי לכרכושי בקי (ברכות כב. נדה מב.) זיל לגבי דרבי אבין דאסברתא ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. (עירובין סה) יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת ויתיב רב ששת וקאמר כמאן אמרה רב לשמעתיה כרבי מאיר כרכיש ביה רישיה כלו׳ ערבו לו דברי רב ששת והודה לו (א״ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש להודות דבר מה או למאנו).
א. [בעוועגען.]
כי אתא רב זעירי אמר ביטלוה לטבילותא ואמרי לה לנטילותא מאן דאמר לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא. פי׳ דאמר דאין דברי תורה מקבלין טומאה. ומאן דאמר לנטילותא. פי׳ דהיינו נטילת ידים. כדרב חסדא דרב חסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. פי׳ והא פרישנא לעיל (בבלי ברכות טו.) דדוקא לקרית שמע משום דזמנה עוברת כדכתיבנא לעילא.
פי׳ וכי תימא והא קיימא לן דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין וכיון דכן היכי בטלי לטבילותא דהא קיימא לן (משנה עדיות א׳:ה׳) דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, איכא למימר מיקם הוה קים להו דעזרא מעיקרא הוה תקין דאי חזו בית דין לבטלה יבטלנה, אי נמי אפשר דמעיקרא לא פשטה ברוב ישראל והיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בהב וכי האי גונא אפשר לבטל ואפילו בבית דין שאין גדול כמותו כדאיתא בעבודה זרה (בבלי ע״ז לו.).
כתב רבינו ז״ל ואיכא מאן דאמר הא דאמרינן ביטלוה לטבילותא בין לתפלה בין לדברי תורה ואיכא מאן דאמר הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה צריך טבילה ולאו טבילה דוקא דהיא בארבעים סאה אלא רחיצה בתשעה קבין וכתב רבינו האי גאון ז״ל כיון דבגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שבעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללים עד שירחצו עד כאן. ועיקרא דהא מילתא דודאי לגמרי ביטלוה, ובגמרא (בבלי ברכות כב:) איתא לענין ברכת המזון דאמרינן רב פפא ורבה בר שמואל ורב הונא בריה דרב יהושע כרוך ריפתא בהדי הדדי אמר להו רב פפא איבריך אנא דנפול עלי תשעה קבין ורבה בר שמואל אמר איבריך אנא דטבלי בארבעים סאה ואמר להו רב הונא איבריך אנא דלא הא ולא הא כלומר שלא טבלתיג כלומר דלגמרי ביטלוה, אלמא דלגמרי ביטלוה בין לברכות בין לדברי תורה בין לתפלהד והכי נהוג עלמא, ודברי מרנא ורבנא רבינו האיי גאון ז״ל לדורו או במקומוה אבל במקומות אלו לא נהגו בה כלל בין לדברי תורה בין לקרית שמע בין לתפלה וברכות.
א. ושם כתב דה״ה לתפלת שחרית ורק מנחה שיש לה שהות גדול צריך לחזר אחר מים.
ב. משמע דבעינן לא פשטה ואין הציבור יכולים לעמוד בה אבל לא פשטה לבד לא סגי וכ״כ רבינו בחי׳ על הרי״ף ע״ז שם (והעתיקו הר״ן שם). אך בר״מ פ״ב ממרים ה״ב נראה דכל שלא פשטה יכולים לבטלה. וכ״כ לתירוץ זה תר״י ועוד ראשונים.
ג. אכן רש״י פירש שלא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי, ואולי משמע ליה לרבינו פשטא דדברי רב הונא לא כן, ועוד י״ל דסובר דטמא שנטהר עדיף ממי שלא נטמא שהתורה קראתו טהור (כמ״ש הר״מ בפיה״מ פרה ג, ב). מיהו י״ל דרש״י מודה לזה, ועכ״פ דלא עדיף מי שלא נטמא ממי שנטהר, אלא דהכא הא לא סגי בטבילה להטהר לגמרי שהרי צריך הערב שמש ולכן מי שלא נטמא עדיף.
ד. בפשוטו כונת רבינו ללמוד תפלה מברכת המזון דאם לא ביטלוה אלא לדברי תורה א״כ ברכת המזון עדיין אסירא כמו לענין תפלה, והיינו דקולא מיוחדת היא בדברי תורה שאינם מקבלים טומאה, אכן יל״ע בזה מדלא נזכר בדברי רה״ג ודעימיה אלא תפלה משמע דחומר מיוחד הוא בתפלה ולא קולא מיוחדת בדברי תורה ולפ״ז ברכות כדברי תורה דמו, ומתני׳ דדף כא הוא דנתבטל אבל רישא דדף כב והך דדף כו לא נתבטל, ויש להסביר דטבילת בע״ק משום באימה וביראה כדאי׳ בגמ׳ כב, א ותפלה בעא אימה ויראה טפי משאר מילי.
ה. היינו דאף רה״ג מודה דמצד הדין ביטלוה לגמרי אלא דכך היה מנהג ישראל במקומו, ועיין בר״מ פ״ד תפלה דבשנער ובספרד נוהגים לרחוץ עצמם לפני התפלה ובשאר מקומות לא נהגו כן, וכן בשאר הראשונים נזכר חילוקי מנהגים בזה (ועיין באגרות הר״מ ח״ב), ולפ״ד רבינו מבואר מה שכתב הרי״ף דלכו״ע לא צריך טבילה אלא רחיצה בט׳ קבין וכן מבואר בתשובת רה״ג שהובאה באשכול הל׳ בעל קרי וצ״ע דהא מסקינן בגמ׳ דמרגיל בעי מ׳ סאה וע״כ כמ״ש רבינו דלגמרי ביטלוה אלא דנהגו במקומו של רה״ג להחמיר בט׳ קבין לענין תפלה, ולפ״ז אין כונת רה״ג להכריע בין הדעות מכח המנהג אלא כונתו דצריך עכ״פ לקיים המנהג, ולשונו צע״ק לפ״ז, ועוד יל״ע כיון דמעיקר הדין בטלה איך מתבטלת התפלה מכח המנהג וכמ״ש רה״ג דאם אין להם מים אין מתפללים וכ״ה להדיא בתשובתו בס׳ האשכול הנ״ל דראה לרבי אהרן גאון מבבל שלא התפלל כל השבת מחמת שלא היה לו מים, (ובר״מ בפיה״מ ובפ״ד תפלה מבואר באמת דגם לתפלה בטלה אלא דנהגו במקומות מסויימים לרחוץ לפני התפלה משום היכון אבל נראה בר״מ דאינו לעיכובא ואם אין לו מים מתפלל בלא רחיצה), וצ״ע. ועיין באו״ז סי׳ קיז בשם ר״ח ובשאר ראשונים בענין זה. ועיין בתוספתא סוף ידים ובביאור הגר״א שם.
ד וכפי שמסופר: כי אתא [כאשר בא] זעירי מארץ ישראל לבבל, ביטא את סיכום ההלכה בענין זה בתמצית ואמר: בטלוה לטבילותא [לטבילה] ואמרי לה [ויש אומרים]: בטלוה לנטילותא [לנטילה]. ובהסבר הדברים: מאן דאמר [מי שאומר] כי בטלוה לטבילותא [לטבילה] — משמעו קבלת שיטת ר׳ יהודה בן בתירא שאין בעל קרי צריך לטבול. ומאן דאמר [ומי שאומר] כי בטלוה לנטילותא [לנטילה] — כי הא [הריהו] כרב חסדא שהיה לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא [מקלל את מי שמחזר אחר מים לנטילת ידיים בזמן התפילה].
And the Gemara relates: When Ze’iri came from Eretz Yisrael to Babylonia, he succinctly capsulated this halakha and said: They abolished ritual immersion, and some say that he said: They abolished ritual washing of the hands. The Gemara explains: The one who says that they abolished immersion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira that one who experienced a seminal emission is not required to immerse. And the one who says that they abolished washing of the hands holds in accordance with that which Rav Ḥisda cursed one who goes out of his way to seek water at the time of prayer.
הכל
(16) תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעַל קֶרִי שֶׁנָּתְנוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם – טָהוֹר. נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ לְחָשָׁהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וְרַבִּי עֲקִיבָא לְחָשָׁהּ לְבֶן עַזַּאי, וּבֶן עַזַּאי יָצָא וּשְׁנָאָהּ לְתַלְמִידָיו בְּשׁוּק. פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא. חַד תָּנֵי: שְׁנָאָהּ, וְחַד תָּנֵי: לְחָשָׁהּ.
The Sages taught in a baraita: One who experienced a seminal emission who had nine kav of drawn water poured over him, that is sufficient to render him ritually pure and he need not immerse himself in a ritual bath. The Gemara relates: Naḥum of Gam Zo whispered this halakha to Rabbi Akiva, and Rabbi Akiva whispered it to his student ben Azzai, and ben Azzai went out and taught it to his students publicly in the marketplace. Two amora’im in Eretz Yisrael, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida, disagreed as to the correct version of the conclusion of the incident. One taught: Ben Azzai taught it to his students in the market. And the other taught: Ben Azzai also whispered it to his students.
The Sages taught in a baraita: One who experienced a seminal emission who had nine kav of drawn water poured over him, that is sufficient to render him ritually pure and he need not immerse himself in a ritual bath. The Gemara relates: Naḥum of Gam Zo whispered this halakha to Rabbi Akiva, and Rabbi Akiva whispered it to his student ben Azzai, and ben Azzai went out and taught it to his students publicly in the marketplace. Two amora’im in Eretz Yisrael, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida, disagreed as to the correct version of the conclusion of the incident. One taught: Ben Azzai taught it to his students in the market. And the other taught: Ben Azzai also whispered it to his students.
ה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: בעל קרי שנתנו (שפכו) עליו תשעה קבין מים שאובים — די לו בכך כדי להיות טהור ואינו חייב עוד לטבול במקווה. ומסופר: נחום איש גם זו לחשה (אמר בצינעה) להלכה זו לר׳ עקיבא, ור׳ עקיבא לחשה לבן עזאי תלמידו, ואילו בן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק בפירסום. בגרסת הדבר פליגי [נחלקו] בה תרי אמוראי [שני אמוראים] במערבא (בארץ ישראל), ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבידא. חד תני [אחד מהם שנה]: בן עזאי שנאה לתלמידיו בשוק, וחד תני [ואחד מהם שנה]: בן עזאי גם הוא לחשה לתלמידיו.
The Sages taught in a baraita: One who experienced a seminal emission who had nine kav of drawn water poured over him, that is sufficient to render him ritually pure and he need not immerse himself in a ritual bath. The Gemara relates: Naḥum of Gam Zo whispered this halakha to Rabbi Akiva, and Rabbi Akiva whispered it to his student ben Azzai, and ben Azzai went out and taught it to his students publicly in the marketplace. Two amora’im in Eretz Yisrael, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida, disagreed as to the correct version of the conclusion of the incident. One taught: Ben Azzai taught it to his students in the market. And the other taught: Ben Azzai also whispered it to his students.
הכל
(17) מַאן דְּתָנֵי שְׁנָאָהּ, מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה וּמִשּׁוּם בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וּמַאן דְּתָנֵי לְחָשָׁהּ – השֶׁלֹּא יְהוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִים אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶם כְּתַרְנְגוֹלִים.
The Gemara explains the rationale behind the two versions of this incident. The Sage who taught that ben Azzai taught the law openly in the market held that the leniency was due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote dereliction in the study of Torah. The ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira eases the way for an individual who experienced a seminal emission to study Torah. This was also due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote the suspension of procreation, as one might abstain from marital relations to avoid the immersion required thereafter. And the Sage, who taught that ben Azzai only whispered this halakha to his students, held that he did so in order that Torah scholars would not be with their wives like roosters. If the purification process was that simple, Torah scholars would engage in sexual activity constantly, which would distract them from their studies.
The Gemara explains the rationale behind the two versions of this incident. The Sage who taught that ben Azzai taught the law openly in the market held that the leniency was due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote dereliction in the study of Torah. The ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira eases the way for an individual who experienced a seminal emission to study Torah. This was also due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote the suspension of procreation, as one might abstain from marital relations to avoid the immersion required thereafter. And the Sage, who taught that ben Azzai only whispered this halakha to his students, held that he did so in order that Torah scholars would not be with their wives like roosters. If the purification process was that simple, Torah scholars would engage in sexual activity constantly, which would distract them from their studies.
מאן דתני שנאה משום ביטול תורה – דקל הוא למצוא תשעת קבין מארבעים סאה ומפני כך שנאה לתלמידים דסתם תלמידי חכמים נקראו חולים כדאמרינן מריעי רבנן.
שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין וכו׳ – אם יודעים שיטהרו בט׳ קבין.
ומסבירים את הבדלי הסברה שמאחורי הבדלי הנוסחה. מאן דתני [מי ששנה, אותו חכם שגרס] שבן עזאי שנאה להלכה זו בשוק בפרסום, הרי טעמו של דבר משום ביטול תורה, כי מאחר שבעל קרי שלא טבל אסור בדברי תורה, הרי כל הקלה בדיני טבילתו מקילה עליו את הלימוד. וכן משום ביטול פריה ורביה, שמא יימנעו אנשים בגלל חובת הטבילה מפריה ורביה. ומאן דתני [ומי ששנה, החכם שגרס] שבן עזאי רק לחשה לתלמידיו ולא פירסם הלכה זו — כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, אם יהא קל כל כך להיטהר.
The Gemara explains the rationale behind the two versions of this incident. The Sage who taught that ben Azzai taught the law openly in the market held that the leniency was due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote dereliction in the study of Torah. The ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira eases the way for an individual who experienced a seminal emission to study Torah. This was also due to concern that the halakhot requiring ritual immersion would promote the suspension of procreation, as one might abstain from marital relations to avoid the immersion required thereafter. And the Sage, who taught that ben Azzai only whispered this halakha to his students, held that he did so in order that Torah scholars would not be with their wives like roosters. If the purification process was that simple, Torah scholars would engage in sexual activity constantly, which would distract them from their studies.
הכל
(18) אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקִילִּין בָּהּ וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמַּחֲמִירִין בָּהּ, ווְכׇל הַמַּחֲמִיר בָּהּ עַל עַצְמוֹ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.
With regard to this ritual immersion, Rabbi Yannai said: I heard that there are those who are lenient with regard to it and I have heard that there are those who are stringent with regard to it. The halakha in this matter was never conclusively established and anyone who accepts upon himself to be stringent with regard to it, they prolong for him his days and years.
With regard to this ritual immersion, Rabbi Yannai said: I heard that there are those who are lenient with regard to it and I have heard that there are those who are stringent with regard to it. The halakha in this matter was never conclusively established and anyone who accepts upon himself to be stringent with regard to it, they prolong for him his days and years.
על עיקר טבילה זו אמר ר׳ ינאי: שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה. כלומר, לא נקבעה הלכה פסוקה בנושא זה, ואולם כל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו.
With regard to this ritual immersion, Rabbi Yannai said: I heard that there are those who are lenient with regard to it and I have heard that there are those who are stringent with regard to it. The halakha in this matter was never conclusively established and anyone who accepts upon himself to be stringent with regard to it, they prolong for him his days and years.
הכל
(19) אָמַר ריב״ל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי : מַה טִּיבָן שֶׁל טוֹבְלֵי שְׁחָרִין? מַה טִּיבָן?! הָא אִיהוּ דְּאָמַר בַּעַל קֶרִי אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הָכִי קָאָמַר: מַה טִּיבָן בְּאַרְבָּעִים סְאָה, אֶפְשָׁר בְּתִשְׁעָה קַבִּין. מַה טִּיבָן בִּטְבִילָה, אֶפְשָׁר בִּנְתִינָה.
The Gemara relates that Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the essence of those who immerse themselves in the morning? The Gemara retorts: How can one ask what is their essence? Isn’t he the one who said that one who experiences a seminal emission is prohibited from engaging in matters of Torah and is required to immerse himself in the morning? Rather, this is what he meant to say: What is the essence of immersion in a ritual bath of forty se’a of water when it is possible to purify oneself with nine kav? Furthermore, what is the essence of immersion when it is also possible to purify oneself by pouring water?
The Gemara relates that Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the essence of those who immerse themselves in the morning? The Gemara retorts: How can one ask what is their essence? Isn’t he the one who said that one who experiences a seminal emission is prohibited from engaging in matters of Torah and is required to immerse himself in the morning? Rather, this is what he meant to say: What is the essence of immersion in a ritual bath of forty se’a of water when it is possible to purify oneself with nine kav? Furthermore, what is the essence of immersion when it is also possible to purify oneself by pouring water?
של טובלי שחרין – בעלי קריין הטובלין שחרית.
והא איהו אמר כו׳ – לעיל בריש שמעתין.
אפשר בנתינה – תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן.
שם אמר ריב״ל מה טיבן כו׳ הא איהו דאמר ב״ק אסור בד״ת כו׳ עד אפשר בנתינה. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו דלפ״מ דס״ד לעיל מעיקרא דריב״ל דדריש סמוכים היינו מדרשא גמורה וא״כ היאך הוי קאמר הכא דאפשר בנתינה והא נתינת ט׳ קבין לא רמיזי כלל באורייתא כו׳ ע״ש. וכבר עלה בלבי ליישב דהא דדריש ריב״ל סמוכים מה״ת היינו לענין בריא המרגיל דבענין זה היה עיקר אזהרה בסיני אל תגשו אל אשה והיינו משום דעיקר טעמא משום קלות ראש. משא״כ הא דקאמר ריב״ל הכא מה טיבן של טובלי שחרית דאפשר בנתינה היינו בבריא לאונסו אלא דעדיין צריך לי עיון כיון דבכל השקלא וטריא דלעיל מתחלת הסוגיא ועד סופו דרמי דר״י אדר״י ולא מפליג בין בריא המרגיל או לאונסו וא״כ משמע דלמאן דמסמיך להך טבילה אסיני תו אין לחלק בין בריא המרגיל או לאונסו כיון דאשכחן בסיני דעיקר פרישה שלשה ימים היה בשביל נשים הפולטות אח״כ וא״כ בהאי שעתא שפולטות סוף ג׳ ימים תו לא שייך הך טעמא דקלות ראש אע״כ דמאן דמסמיך לה אסיני לאו משום טעמא דקלות ראש לחוד אלא משום חשש טומאה נמי כדאמרינן בפ׳ ר״ע דמהכא יליף ר״א ב״ע דפולטת ש״ז ביום השלישי שהיא טמאה וא״כ לפ״ז צ״ל למאי דקס״ד מעיקרא דריב״ל דריש דרשא גמורה לא אסיק אדעתיה הא דאמר ריב״ל הכא דאפשר בנתינה וההוא דריב״ל דהכא היינו לפי המסקנא דלעיל דריב״ל לאסמכתא בעלמא קאמר הכי. ומה שאמר אפשר בנתינה היינו בכל ענין בין במרגיל ובין לאונסו דאע״ג דעיקר תקנת עזרא היה בטבילה ממש עכ״פ לבריא המרגיל אפ״ה רצה ריב״ל לעקור טבילה זאת כדאיתא להדיא בירושלמי דביומוהי דריב״ל בקשו לעקור טבילה זאת מפני נשי גליל שהיו נעקרות מפני הצינה ואמר להם רבי יב״ל דבר שהוא גודר את ישראל מן עבירה אתה מבקש לעקור ומייתי נמי ההוא עובדא דריקא אחד שתבע אשה לדבר עבירה דמייתי רבי חנינא בסמוך. והשתא א״ש דנהי דריב״ל לא רצה לבטל טבילה זו מפני הצינה משום גדר עבירה מ״מ הא לא שייך ה״ט אלא לענין בריא המרגיל משא״כ בבריא לאונסו דלא שייך ה״ט דגדר עבירה שפיר ביטל הטבילה כה״ג מפני הצינה ואי משום נקיות אפשר בנתינה כנ״ל:
מסופר שאמר ר׳ יהושע בן לוי: מה טיבן של בעלי קרי טובלי שחרין (שחרית)? על כך תמהים: כיצד אפשר לשאול מה טיבן?! הא איהו [הרי הוא עצמו] שאמר שבעל קרי אסור בדברי תורה וחייב הוא לטבול בשחרית. אלא יש לפרש שהכי קאמר [כך אמר, כך היתה כוונתו]: מה טיבן בטבילה בארבעים סאה של מים במקווה כשר, והלא אפשר להיטהר גם בתשעה קבין. וכן מה טיבן בטבילה דווקא, הרי אפשר גם בנתינה של מים שאובים על הטמא.
The Gemara relates that Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the essence of those who immerse themselves in the morning? The Gemara retorts: How can one ask what is their essence? Isn’t he the one who said that one who experiences a seminal emission is prohibited from engaging in matters of Torah and is required to immerse himself in the morning? Rather, this is what he meant to say: What is the essence of immersion in a ritual bath of forty se’a of water when it is possible to purify oneself with nine kav? Furthermore, what is the essence of immersion when it is also possible to purify oneself by pouring water?
הכל
(20) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדֵר גָּדוֹל גָּדְרוּ בָּהּ. דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁתָּבַע אִשָּׁה לִדְבַר עֲבֵירָה. אָמְרָה לוֹ: רֵיקָא! יֵשׁ לְךָ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁאַתָּה טוֹבֵל בָּהֶן? מִיָּד פֵּירַשׁ.
Regarding this, Rabbi Ḥanina said: They established a massive fence protecting one from sinning with their decree that one must immerse himself in forty se’a of water. As it was taught in a baraita: There was an incident involving one who solicited a woman to commit a sinful act. She said to him: Good-for-nothing. Do you have forty se’a in which to immerse and purify yourself afterwards? He immediately desisted. The obligation to immerse oneself caused individuals to refrain from transgression.
Regarding this, Rabbi Ḥanina said: They established a massive fence protecting one from sinning with their decree that one must immerse himself in forty se’a of water. As it was taught in a baraita: There was an incident involving one who solicited a woman to commit a sinful act. She said to him: Good-for-nothing. Do you have forty se’a in which to immerse and purify yourself afterwards? He immediately desisted. The obligation to immerse oneself caused individuals to refrain from transgression.
גדר גדול גדרו – במה שהצריכו בארבעים סאה.
שתבע אשה – אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה.
שם אמר ר׳ חנינא גדר גדול גדרו בה. נראה שמזה הלשון משמע ליה להרמב״ם דגדר זה גדרו חכמים שאחר תקנת עזרא דהוא לא תיקן אלא לד״ת דלא שייך אלא בתלמידי חכמים והם גדרו אפילו לענין תפלה כדי להרחיק כל בני אדם מגדר עריות ואהא מייתי שפיר ברייתא דמעשה באחד שאמרו לו ריקא כו׳ ובזה נתיישב תמיהת הכ״מ על הרמב״ם ז״ל שם:
על כך אמר ר׳ חנינא: גדר גדול גדרו בה על ידי תקנת הטבילה בארבעים סאה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה. אמרה לו: ריקא! כלום יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן אחר כך להיטהר? מיד פירש אותו אדם. הרי שחובת הטבילה גרמה למנוע אנשים מן העבירה.
Regarding this, Rabbi Ḥanina said: They established a massive fence protecting one from sinning with their decree that one must immerse himself in forty se’a of water. As it was taught in a baraita: There was an incident involving one who solicited a woman to commit a sinful act. She said to him: Good-for-nothing. Do you have forty se’a in which to immerse and purify yourself afterwards? He immediately desisted. The obligation to immerse oneself caused individuals to refrain from transgression.
הכל
(21) אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְרַבָּנָן: רַבּוֹתַי, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מְזַלְזְלִין בִּטְבִילָה זוֹ: אִי מִשּׁוּם צִינָּה, אֶפְשָׁר בְּמֶרְחֲצָאוֹת.
Rav Huna said to the Sages: Gentlemen, why do you disdain this immersion? If it is because it is difficult for you to immerse in the cold waters of the ritual bath, it is possible to purify oneself by immersing oneself in the heated bathhouses, which are unfit for immersion for other forms of ritual impurity but are fit for immersion in this case.
Rav Huna said to the Sages: Gentlemen, why do you disdain this immersion? If it is because it is difficult for you to immerse in the cold waters of the ritual bath, it is possible to purify oneself by immersing oneself in the heated bathhouses, which are unfit for immersion for other forms of ritual impurity but are fit for immersion in this case.
שם אמר ליה ר״ה לרבנן כו׳ אי משום צינה אפשר במרחצאות א״ל ר״ח וכי יש טבילה בחמין כו׳. לכאורה משמע מהכא דאין להטיל מים תמין לתוך המקוה משום גזירת שאובין אף שהתירו חכמים בכה״ג לכ״ג ביה״כ כדאיתא ביומא דף ל״ד אלא שאין טעם לומר כן דכיון דעיקר הטעם אינו אלא משום שאובין וא״כ לכ״ע בשאובין גופא הא אית ליה תקנתא ברבייה ובהמשכה וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מאי קאמר ר״ח וכי יש טבילה בחמין והא ודאי אשכחן שפיר טבילה בחמין להפיג הצינה ע״י רבייה והמשכה. אע״כ הא דקאמר הכא וכי יש טבילה בחמין היינו משום דטריחא מלתא לעשות כן ומשום הכי היה מזלזלים בטבילה זו. והא דקאמר ר״ה מעיקרא אפשר במרחצאות היינו לישב באמבטאות של חמין במרחצאות דבכה״ג ליכא טירחא כלל שהרי היו רגילין לרחוץ במרחצאות כה״ג בכל יום כדאי׳ בפ׳ כירה דאפילו בשבת ראו שאין הדבר עומד והתירו לרחוץ בחמי טבריה אלמא שדבר שכיח ומצוי היה מאד ואהא מהדר ליה ר״ח שפיר וכי יש טבילה בחמין דלישב באמבטי של מרחצאות ודאי לא מקרי טבילה כלל דהא שאובין ממש נינהו וא״כ לפ״ז אין מכאן ראיה כלל לאסור להטיל מים תמין לתוך המקוה ולחלק בין כ״ג לשאר בני אדם דבירושלמי דיומא משמע איפכא דבכ״ג יש להחמיר טפי כנ״ל ועל דרך זו יש ליישב ג״כ הא דקאמר בתענית פ״ק דף י״ג טבילה בחמין מי איכא ומצאתי כן להדיא בספ״ק דתמורה דף י״ב בתוס׳ בד״ה אין המים שאובין שר״י בעל התוס׳ מפרש ג״כ סוגיא דתענית על דרך שכתבתי ע״ש ולענין מעשה הארכתי בתשובה ויבואר קצת בק״א:
ו אמר להו [להם] רב הונא לחכמים: רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו: אי [אם] משום צינה, שקשה לכם לטבול במי המקוה הקרים, והלא אפשר להיטהר מקריו במרחצאות חמים, שאף כי אינם נחשבים כמקווה כשר לעניינים אחרים, דיים לטהרה זו.
Rav Huna said to the Sages: Gentlemen, why do you disdain this immersion? If it is because it is difficult for you to immerse in the cold waters of the ritual bath, it is possible to purify oneself by immersing oneself in the heated bathhouses, which are unfit for immersion for other forms of ritual impurity but are fit for immersion in this case.
הכל
(22) אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: זוְכִי יֵשׁ טְבִילָה בְּחַמִּין? אֲמַר לֵיהּ: רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה קָאֵי כְּווֹתָךְ.
Rabbi Ḥisda said to him: Is there ritual immersion in hot water? Rav Huna said to him: Indeed, doubts with regard to the fitness of baths have been raised, and Rav Adda bar Ahava holds in accordance with your opinion. Nevertheless, I remain convinced that it is permitted.
Rabbi Ḥisda said to him: Is there ritual immersion in hot water? Rav Huna said to him: Indeed, doubts with regard to the fitness of baths have been raised, and Rav Adda bar Ahava holds in accordance with your opinion. Nevertheless, I remain convinced that it is permitted.
אמר ליה [לו] רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין? אמר ליה [לו] רב הונא: אכן, ספק בדבר כשרותה של טבילה מיוחדת זו אף במרחצאות כבר הועלה, ורב אדא בר אהבה קאי כוותך [עומד כמותך, בשיטתך], ואולם אני עומד בדעתי להכשיר.
Rabbi Ḥisda said to him: Is there ritual immersion in hot water? Rav Huna said to him: Indeed, doubts with regard to the fitness of baths have been raised, and Rav Adda bar Ahava holds in accordance with your opinion. Nevertheless, I remain convinced that it is permitted.
הכל
(23) רַבִּי זֵירָא הֲוָה יָתֵיב בְּאַגָּנָא דְמַיָּא בֵּי מַסּוּתָא, אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל וְאַיְיתִי לִי תִּשְׁעָה קַבִּין וּשְׁדִי עִלָּוַאי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: לְמָה לֵיהּ לְמָר כּוּלֵּי הַאי? וְהָא יָתֵיב בְּגַוַּויְיהוּ! אֲמַר לֵיהּ: כְּאַרְבָּעִים סְאָה, מָה אַרְבָּעִים סְאָה, בִּטְבִילָה וְלֹא בִּנְתִינָה – חאַף תִּשְׁעָה קַבִּין בִּנְתִינָה וְלֹא בִּטְבִילָה.
The Gemara relates: Rabbi Zeira was sitting in a tub of water in the bathhouse. He said to his attendant: Go and get nine kav of water and pour it over me so that I may purify myself from the impurity caused by a seminal emission. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Why does my master require all of this? Aren’t you seated in at least nine kav of water in the tub. He said to him: The law of nine kav parallels the law of forty se’a, in that their halakhot are exclusive. Just as forty se’a can only purify an individual through immersion and not through pouring, so too nine kav can only purify one who experienced a seminal emission through pouring and not through immersion.
The Gemara relates: Rabbi Zeira was sitting in a tub of water in the bathhouse. He said to his attendant: Go and get nine kav of water and pour it over me so that I may purify myself from the impurity caused by a seminal emission. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Why does my master require all of this? Aren’t you seated in at least nine kav of water in the tub. He said to him: The law of nine kav parallels the law of forty se’a, in that their halakhot are exclusive. Just as forty se’a can only purify an individual through immersion and not through pouring, so too nine kav can only purify one who experienced a seminal emission through pouring and not through immersion.
מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה. פירשו בברייתא דשיעור מקוה שכשר לטבילה מ׳ סאה ואיתה להא ברייתא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קט) ובעירובין בפרק מבוי (עירובין דף יד):
עזרא תיקן להן טבילה לבעלי קריין. זו אחת מי׳ תקנות שתיקן עזרא ומפרשא בבבא קמא בפ׳ מרובה (בבא קמא דף פב) ובגמ׳ דהקורא את המגילה עומד דבני מערבא (הלכה א):
מסופר: ר׳ זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא [היה יושב באגן אמבטיה של מים בבית המרחץ], אמר ליה לשמעיה [לו לשמשו]: זיל ואייתי [לך והבא] לי תשעה קבין מים ושדי עלואי [וזרוק עלי] להטהר מטומאת קרי. אמר ליה [לו] ר׳ חייא בר אבא: למה ליה [לו] למר כולי האי [כל זה]? והא יתיב בגווייהו [והרי אתה יושב בתוכם], שיש בוודאי באגן תשעה קבין מים! אמר ליה [לו]: דינן של תשעה קבין אלו הרי הוא כדין ארבעים סאה במובן זה שהלכותיהם קצובות ומוגדרות, מה ארבעים סאה אינן כשרות לטהר אלא באופן אחד, בטבילה ולא בנתינה — אף תשעה קבין מטהרים בבעל קרי רק בנתינה ולא בטבילה.
The Gemara relates: Rabbi Zeira was sitting in a tub of water in the bathhouse. He said to his attendant: Go and get nine kav of water and pour it over me so that I may purify myself from the impurity caused by a seminal emission. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Why does my master require all of this? Aren’t you seated in at least nine kav of water in the tub. He said to him: The law of nine kav parallels the law of forty se’a, in that their halakhot are exclusive. Just as forty se’a can only purify an individual through immersion and not through pouring, so too nine kav can only purify one who experienced a seminal emission through pouring and not through immersion.
הכל
(24) רַב נַחְמָן תַּקֵּן חַצְבָּא בַּת תִּשְׁעָה קַבִּין. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אֲמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי יְהוּדָה גְּלוֹסְטְרָא אָמְרוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְחוֹלֶה לְאוֹנְסוֹ. אֲבָל לְחוֹלֶה הַמַּרְגִּיל, אַרְבָּעִים סְאָה.
The Gemara relates that Rav Naḥman prepared a jug with a capacity of nine kav so that his students could pour water over themselves and become pure. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda Gelostera said: The halakha that one who experienced a seminal emission can be purified by pouring nine kav was only taught for a sick person who experienced the emission involuntarily. However, a sick person who experienced a normal seminal emission in the course of marital relations, is required to immerse himself in forty se’a.
The Gemara relates that Rav Naḥman prepared a jug with a capacity of nine kav so that his students could pour water over themselves and become pure. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda Gelostera said: The halakha that one who experienced a seminal emission can be purified by pouring nine kav was only taught for a sick person who experienced the emission involuntarily. However, a sick person who experienced a normal seminal emission in the course of marital relations, is required to immerse himself in forty se’a.
תקן חצבא – ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה.
לא שנו – דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו.
המרגיל – וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו.
ז מסופר כי רב נחמן תקן חצבא [התקין כד] בת (קיבולת של) תשעה קבין, כדי שיוכלו התלמידים לשפוך על עצמם את המים ולהיטהר. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר כי נמסרה הלכה בשם ר׳ עקיבא ור׳ יהודה גלוסטרא שאמרו: לא שנו שמותר לבעל קרי להיטהר בשפיכת תשעה קבין אלא למי שהיה חולה וראה קרי לאונסו. אבל אפילו לחולה המרגיל, כלומר, שהקרי בא לו מתוך משכב אשה, צריך לטבילה גמורה בארבעים סאה.
The Gemara relates that Rav Naḥman prepared a jug with a capacity of nine kav so that his students could pour water over themselves and become pure. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda Gelostera said: The halakha that one who experienced a seminal emission can be purified by pouring nine kav was only taught for a sick person who experienced the emission involuntarily. However, a sick person who experienced a normal seminal emission in the course of marital relations, is required to immerse himself in forty se’a.
הכל
(25) אֲמַר רַב יוֹסֵף: אִתְּבַר חַצְבֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר בְּאוּשָׁא הֲוָה עוֹבָדָא
Rav Yosef said: In that case, Rav Naḥman’s jug is broken, meaning it is no longer of any use, as few people fall into the category of sick people who experienced seminal emissions. Nevertheless, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: In Usha there was an incident
Rav Yosef said: In that case, Rav Naḥman’s jug is broken, meaning it is no longer of any use, as few people fall into the category of sick people who experienced seminal emissions. Nevertheless, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: In Usha there was an incident
ערך צמד
צמד – א(ברכות כב.) רבי יהודה אומר אצמיד חצביה דרב נחמן פי׳ נתחבר השבר שנשב׳ כלומר עלתה לה ארוכה (בבא בתרא עז:). מכר את הצמד לא מכר את הבק׳ פי׳ הצמד העול שצומד הבק׳ למושכ׳ (במגלת איכה גדר דרכי) נקיי ספרא דמגדלא הוה צמיד עיית קינדולי בערובות וסליק לירושל׳ כלומר היה מטיב את הנרות (א״ב בנוסח׳ דידן כתוב והאי ספרא דמגדלא הוה מסדרא קנדליה) ולנשברת לא חבשתם תרגומו ולתבירא לא צמדחון.
ערך קלע
קלע – ב(ברכות כב.) כי אתא רבין אומר באושא הוה בקילעא דרב אושעיה. (יבמות מח: עבודה זרה כד.) יתיב רב אמי ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא אקלעא דרב יצחק נפחא (נדרים כב) אמר ליה זיל לקילעיך פירוש לך לאהלך שייך זה בקלע הראשון.
א. [בינדען, אנהפטען.]
ב. [צעלט.]
אמר רב יוסף: אם כן, אתבר חצביה [נשבר כדו] של רב נחמן, כלומר, אין עוד תועלת בכד זה, שהרי רק אנשים מעטים נכנסים להגדרה של חולה הרואה קרי לאונסו. ואולם כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל סיפר כי באושא הוה עובדא [היה מעשה]
Rav Yosef said: In that case, Rav Naḥman’s jug is broken, meaning it is no longer of any use, as few people fall into the category of sick people who experienced seminal emissions. Nevertheless, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: In Usha there was an incident
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ברכות כב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ברכות כב., ר׳ נסים גאון ברכות כב., רי"ף ברכות כב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ברכות כב., רש"י ברכות כב., ראב"ן ברכות כב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, ספר הנר ברכות כב. – מהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות), ההשלמה ברכות כב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., רשב"א ברכות כב. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ברכות כב. – מהדורת תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ברשותו האדיבה. להארות והערות ניתן לכתוב לדוא"ל D0504128915@gmail.com (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות כב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש ברכות כב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א ברכות כב., מהרש"ל חכמת שלמה ברכות כב., מהרש"א חידושי אגדות ברכות כב., פני יהושע ברכות כב., גליון הש"ס לרע"א ברכות כב., בירור הלכה ברכות כב., פירוש הרב שטיינזלץ ברכות כב., אסופת מאמרים ברכות כב.
Berakhot 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Berakhot 22a, R. Nissim Gaon Berakhot 22a, Rif by Bavli Berakhot 22a, Collected from HeArukh Berakhot 22a, Rashi Berakhot 22a, Raavan Berakhot 22a, Sefer HaNer Berakhot 22a, HaHashlamah Berakhot 22a, Rashba Berakhot 22a, Raah Berakhot 22a, Meiri Berakhot 22a, Tosefot Rosh Berakhot 22a, Ritva Berakhot 22a, Maharshal Chokhmat Shelomo Berakhot 22a, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 22a, Penei Yehoshua Berakhot 22a, Gilyon HaShas Berakhot 22a, Beirur Halakhah Berakhot 22a, Steinsaltz Commentary Berakhot 22a, Collected Articles Berakhot 22a