×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חֲדָא מֵחֲדָא קוּלָּא וְחוּמְרָא פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ לָא פָּרְכִינַן חֲדָא מִתַּרְתֵּי אֲפִילּוּ כֹּל דְּהוּ פָּרְכִינַן.
As stated above, for any a fortiori inference of a single source from a single source, one can refute the derivation by invoking a unique leniency in the supposedly stringent case and a stringency in the lenient one, but one cannot refute it by simply mentioning any aspect unique to the first source. And for inferences of one source from two other sources one can even refute the derivation by mentioning any aspect unique to the first source.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חדא מתרתי פרכינן אפי׳ כל דהו – אע״ג דלא הדר דינא:
ערך פרש
פרשא(פסחים כ.) נמצא בפרש כולו טהור (שבת קנא:) וזריתי פרש על פניכם לאחר ג׳ ימים כריסו של אדם נבקעת ונופלת על פניו ואומ׳ לו טול מה שנתת בי (חולין קטז) מעמידין בקיבת נכרי ובקיבת שחיטת נכרי ובכשירה שינק׳ מן הטרפה וכ״ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשיר׳ מאי טעמא דחלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמ׳ הוא. (בכורות ו) עור הבא כנגד פניו של חמור מותר מאי טעמא פירשא בעלמא הוא פי׳ כשנולד החמו׳ יש לו עור דק על פניו כעין שליא ולאו שליא הוא ואינו דבוק נמי בפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמה ופירשא בעלמא הוא וכן נמי יש לאדם עור דק כשנולד ואותו עור אינו לא מהאם ולא מהולד וטהור הוא משום טומאת מת (מעילה יב) הזבל והפרש שבחצר של הקדש לא נהנין ולא מועלין פי׳ הכא נמי נימא לא מקיימא בהמה בלא פרש שלא יהא לה מקצת פרש בבטנה ולמעול ביה אמרי לא דמי דמה לפרשה דפרש מעלמא אתי לה לבהמה מחמת מאכל אפילו אזיל האי לגמרי מגופה אתי אחרינא כשתחזור ותאכל ולא דמי לגופה:
א. [מיסט אונפליהט.]
חדא מחדא – כגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן קולא וחומרא ולא כל דהו.
חדא מתרתי – כגון שהשבנו מה לערלה שכן לא היתה כו׳ וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם לא היה בידינו תשובת קולא וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן כרת והיה בידינו תשובה כל דהו השוה בשני המלמדין היינו משיבין אותה אע״פ שלא חזר הדין ולא באנו להצד השוה.
חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן – משמע אע״ג דלא הדר דינא וא״ת א״כ מיד כשאמר חמץ בפסח יוכיח נפרוך שכן גדולי קרקע ושוב לא יוכל לומר כלאי הכרם יוכיח וי״ל דמתחלה היה יכול לומר חמץ בפסח וכלאי הכרם יוכיחו דהוו להו תלתא ועוד דהוה מצי למימר בשר תקרובת עבודת כוכבים יוכיח וכי תימא מה לתקרובת שכן מטמא הא דמטמא היינו מדרבנן כדפרישית בפ״ק (לעיל דף יג: ד״ה תקרובת).
אע״פ שהמילה דוחה שבת מכשירי מילה אין דוחין את השבת לפיכך אם לא היה בידם איזמל אין עושין אותו ולא עוד אלא שאף אין מביאין אותו ממקום למקום כמו שיתבאר במקומו ואין צריך לומר שאין כורתין עצים לעשות פחמין להוציא מהן ברזל לצורך איזמל:
תד״ה חדא מתרתי כו׳ ועוד דהמ״ל בשר תקרובת ע״ז יוכיח וכ״ת מה לתקרובת שכן מטמא כו׳ עכ״ל קושטא קאמרי דאינו מטמא אלא מדרבנן מיהו א״נ דהוה פרכינן שכן מטמא הוה מצינן למילף מינייהו בהדר דינא ונראה דניחא ליה טפי למיעבד הק״ו בכה״ג למפרך פירכא מעולה בחמץ דהוה שפיר כלאי כרם יוכיח מלמפרך מיד פרכא כל דהו שכן גידולי קרקע ולומר תקרובת ע״ז יוכיח וצ״ל נמי הכא דה״נ ה״מ למילף מבשר תקרובת ע״ז גרידא במה מצינו אלא דניחא ליה למיעבד תחלת דין בק״ו כמ״ש התוס׳ לעיל לגבי כלאי הכרם מיהו קשה דה״מ למיעבד ק״ו חדא מתרתי בפלגא דדינא תחלת דין מערלה ובשר תקרובת ע״ז ליוכיח דתו ליכא למיפרך מידי ואפשר לומר דלא קשיא ליה לתלמודא למיעבד ק״ו במילי אחרנייתא דנקט בברייתא אלא בהנהו מילי גופייהו קשיא ליה לימא ערלה תוכיח דהוה חדא מתרתי מערלה וחמץ דנקט בברייתא ודו״ק:
דרך לימוד של הלכה חדא [אחת] הנלמדת מהלכה חדא [אחת] המלמדת, כלימוד זה של בשר בחלב מערלה בלבד — פירכה המצביעה על צד של קולא [קלות] שיש בהלכה זו וצד של חומרא [חומרה] שיש בהלכה זו, האחרת, פרכינן [פורכים אנו], ואילו פירכה כל דהו [שהיא] לא פרכינן [אין אנו פורכים]. ואילו דרך לימוד של הלכה חדא [אחת] הנלמדת מתרתי [משתי] הלכות המלמדות, וכדרך שהוצעה למעלה ללמוד בשר בחלב מערלה ומחמץ בפסח — אפילו פירכה כל דהו פרכינן [כל שהיא אנו פורכים], ודרך לימוד של הלכה
As stated above, for any a fortiori inference of a single source from a single source, one can refute the derivation by invoking a unique leniency in the supposedly stringent case and a stringency in the lenient one, but one cannot refute it by simply mentioning any aspect unique to the first source. And for inferences of one source from two other sources one can even refute the derivation by mentioning any aspect unique to the first source.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) חֲדָא מִתְּלָת אִי הָדַר דִּינָא וְאָתֵי בְּמָה הַצַּד פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ וְאִי לָא קוּלָּא וְחוּמְרָא פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ לָא פָּרְכִינַן.

For inferences of one source from three other sources, as suggested here, only if the inference reverts to its starting point, as each source possesses its own unique stringency, and the halakha is then derived by analogy from the common element of all of them, can one refute the inference by mentioning any factor unique to the source cases. But if the inference does not revert, one can refute the derivation only by invoking a leniency and a stringency, but one cannot refute it by mentioning any unique factor. The suggested inference does not revert, since the prohibition of diverse kinds in a vineyard possesses no stringent element that the other sources lack. Therefore, the fact that all the source cases involve produce is immaterial, and the inference from diverse kinds in a vineyard stands.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא מתלת – כגון הכא דמפקינן בשר בחלב דאסור בהנאה מתלת מערלה וחמץ וכלאי הכרם אי הדר דינא ואתי מן הצד פרכינן אפי׳ פירכא אחרינא אע״ג דלית חומרא וקולא כגון מה לכולהו שכן גדולי קרקע אבל אי לא אתי במה הצד כגון הכא דלא אתי במה הצד קולא וחומרא פרכינן פרכא אחרינא לא פרכינן מה לכולהו שכן גדולי קרקע דהיא לא קולא ולא חומרא הוא:
אבל חדא מתלת – כגון זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על כלאים כגון מה לכלאים שכן כך וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי במה הצד פרכינן כל דהו על מה הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו כך המדות מסורות בידינו מסיני.
חדא [אחת] הנלמדת מתלת [משלוש] הלכות, כגון זה שהצענו למעלה ללמוד בשר בחלב מערלה וחמץ בפסח וכלאי הכרם, אי הדר דינא ואתי [אם חוזר הדין ובא], שניתן לומר בשלושתן מידת במה הצד, שאמנם לא ראי זו כראי זו ולא ראי זו כראי זו, ואולם יש דבר המשותף לכולן — פרכינן [פורכים אנו] פירכה כל דהו [שהיא], ואי [ואם] לא חוזר הדין, שאין לנו אפשרות למצוא צד משותף לכולן — פירכה המצביעה על צד של קולא [קלות] שיש בהלכה זו וצד של חומרא [חומרה] שיש בהלכה זו, פרכינן [פורכים אנו], ואילו פירכה כל דהו [שהיא] לא פרכינן [אין אנו פורכים]. ומעתה כיון שאין אנו לומדים איסור אכילה בבשר בחלב משלוש ההלכות הללו (ערלה, חמץ בפסח וכלאי הכרם) במידת במה הצד (שכן אין הדין חוזר בהן), שוב אין מקום להקשות על שלושתן ״מה לכולם שכן גידולי קרקע״.
For inferences of one source from three other sources, as suggested here, only if the inference reverts to its starting point, as each source possesses its own unique stringency, and the halakha is then derived by analogy from the common element of all of them, can one refute the inference by mentioning any factor unique to the source cases. But if the inference does not revert, one can refute the derivation only by invoking a leniency and a stringency, but one cannot refute it by mentioning any unique factor. The suggested inference does not revert, since the prohibition of diverse kinds in a vineyard possesses no stringent element that the other sources lack. Therefore, the fact that all the source cases involve produce is immaterial, and the inference from diverse kinds in a vineyard stands.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלִפְרוֹךְ מָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה זֹאת אוֹמֶרֶת כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָר וְהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר קוֹדֶם הַשְׁרָשָׁה.

The Gemara suggests: But let one refute the inference as follows: What is unique about diverse kinds in a vineyard? They are unique in that they had no time that they were fit. The produce is forbidden as soon as it begins to grow, whereas meat and milk are prohibited only when they are cooked together. Rav Adda bar Ahava said: If this suggestion was not employed, that is to say that even the roots of diverse kinds in a vineyard are prohibited, including the seeds and saplings from which the hybrid plants grow. And they too had a time when they were fit, before taking root. Consequently, the premise of the question must be false.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר כו׳ – כלומר תאמר בבשר וחלב שהיתה להן שעת הכושר דהיא קולא וחומרא:
זאת אמרת כלאי הכרם עיקרן נאסר כלומר – משעה שנשרש עיקרו נאסר ולא נאסר קודם השרשה והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה:
ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר – דקס״ד אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם.
זאת אומרת – מדלא פריך הכי ש״מ כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה.
עיקרן – השרשתן נאסרת ולזריעה הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה משבאה לעולם עד שנשרשה.
עיקרן נאסר – משמע שאף הקשים והעץ נאסרין וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) דאמרינן תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשים של כלאי הכרם חדש יותץ ותימה דבפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פ.) משמע דשרו גבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה פירוש דאז אינו יכול לאכול אלא זמורות וי״ל דקשין ועץ שהיו קודם שנזרע כלאים מותר עד שיוסיף מאתים ורוב פעמים שהפרי הוסיף מאתים ונאסרו הקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולין ושוב לא יוסיפו מאתים אבל ודאי כל מה שגדל אחר שנזרע כלאים אסור אף הקשין והעץ.
והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה – הקשה הרב רבי משה כהן דבפ״ק דמנחות (דף ו.) אמר אי ממשקה ישראל ה״א היכא דלא היתה להן שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם והכא משמע דהיתה להן שעת הכושר וי״ל דהתם מיירי ביין שעושין ממנו נסכים למזבח דבעי שיהיה ממשקה ישראל ואותו לא היה לו שעת הכושר דמה שגדל לאחר זריעת הכלאים הוא אסור (ואותו לא היתה לו שעת הכושר) ומה שגדל קודם מותר ואינו נאסר כשהוסיף מאתים אלא משום תערובת שנתערב עם מה שגדל אח״כ והגרעינים שנזרעו הוא דהיתה להן שעת הכושר.
ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר וכו׳. איכא למידקא הא דאמרינן בפרק קמא דמנחותב דאי ממשקה ישראל הוה אמינא הני מילי דבר שלא היתה לו שעת הכושר כגון ערלה וכלאי הכרם, בשלמא ערלה ניחא, דכיון שאינו נאסר אלא הפרי כדכתיבג וערלתם ערלתו את פריו, ותנן נמיד בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם, פרי לא היתה לו שעת הכושר מעולם, אבל כלאי הכרם קשיא, שעיקרן נאסר והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה. ואיכא למימר התם בפריה שהוא עצמו לא היתה לו שעת הכושר מעולם. אי נמי כלאי הכרם לאו דוקא אלא סירכא נקטו. וקשיא לי אשמעתין, זו ששנינו במסכת ערלה פרק ראשוןז העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרין באכילה, ר׳ יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי, ואם כן ערלה נמי יש לה שעת הכושר לפרי כשהוא סמדר, או אפילו לר׳ יוסי קודם לכן. וי״לח התם מפני שאינו פרי, וכיון שמשעה שהוא פרי נאסר, שעת הכושר של קודם לכן לאו שעת הכושר הוא, דעץ גופיה הוא שהוציא פרי, שפנים חדשות באו לכאן.
א. כן הקשו תוס׳ ותוספות הרא״ש ד״ה והיתה, תוס׳ ותוספות הרשב״א פסחים כה, א ד״ה מה לערלה, תוספות הרא״ש שם ד״ה זאת, תוס׳ מנחות ו, א ד״ה דומיא, המיוחס לר״ש משאנץ לתו״כ נדבה פרשה ב ה״י (הוצ׳ אופק עמ׳ קכח), חידושי הר״ן פסחים שם.
ב. ו, א.
ג. ויקרא יט, כג.
ד. פסחים כו, ב.
ה. בראשונים הנ״ל תירצו דהתם מיירי ביין לנסכים, עיי״ש.
ו. וכן שיטת רבינו בכמה מקומות, ראה בחידושיו לב״ב עז, א: ׳כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים דברים שבאו שלא בדקדוק... ובפ״ק דמנחות ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בפרק כל הבשר׳.
ז. מ״ז.
ח. כן תירץ הריטב״א.
זאת אומרת כלאי הכרה עיקרן נאסר וכו׳ – וא״ת והא אמרי׳ במנחות דאי ממשקה ישראל ה״א ה״מ דבר שלא היה לו שעת הכושר כגון ערלה וכלאי הכרם. וי״ל דהתם ערלה נקט דוקא וכלאי הכרם כדי נסבה.
ושואלים: ולפרוך [ונקשה] באופן זה: מה לכלאי הכרםשכן לא היתה להן שעת הכושר, שכן סברה היא שאין התבואה הנזרעת בכרם נאסרת עם זריעתה, אלא הגידולים שצמחו מעל פני הקרקע בעקבות הזריעה. ומעתה הרי אלה מעולם לא היתה להם שעה של היתר, שמשעה שצמחו הריהם אסורים. והרי זה שלא כבשר בחלב, שהיתה לכל אחד מאלה זמן של היתר, בטרם התבשלו ביחד! אמר רב אדא בר אהבה בתשובה על כך: זאת אומרת שלא כפי שסברנו שבכלאי הכרם נאסרים רק הגידולים שצמחו בעקבות הזריעה, אלא כבר בעיקרן (בשורשם, בהיותם זרעים שהכו שורשים בקרקע) נאסר הזרע, ונמצא איפוא כי היתה להן לזרעים הללו שעת הכושר (זמן היתר אכילה) קודם השרשה.
The Gemara suggests: But let one refute the inference as follows: What is unique about diverse kinds in a vineyard? They are unique in that they had no time that they were fit. The produce is forbidden as soon as it begins to grow, whereas meat and milk are prohibited only when they are cooked together. Rav Adda bar Ahava said: If this suggestion was not employed, that is to say that even the roots of diverse kinds in a vineyard are prohibited, including the seeds and saplings from which the hybrid plants grow. And they too had a time when they were fit, before taking root. Consequently, the premise of the question must be false.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵתִיב רַב שְׁמַעְיָה בַּר זְעֵירָא הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם אִם הוֹסִיף מָאתַיִם אָסוּר הוֹסִיף אִין לֹא הוֹסִיף לָא.

Rav Shemaya bar Zeira raises an objection to this conclusion from a mishna (Kilayim 7:8): If one transfers a perforated pot with seeds in it into a vineyard, if the size of the plant growing in the pot increases by one two-hundredth of its previous size, such that the permitted original plant is less than two hundred times the amount of the prohibited growth and insufficient to nullify it, the produce is prohibited, due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. One may infer: If it increases, yes, it is prohibited; but if it does not increase, no, it is permitted. Apparently, only the additional growth is prohibited, not the planted seeds or saplings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיב רב שמעיה כו׳ המעביר עציץ נקוב בכרם כלומר עציץ נקוב שיש בו זרע והוא כלאים בכרם:
אם הוסיף במאתים כלומר שהוסיף בכרם במאה ותשעים ותשע חלקים כלומר אצבעות והתוספת משלים למאתים הרי זה [אסור] עד שיהא במאתים בכרם לבד תוספת הזרע שהוא מאתים ואחד:
הוסיף1 ודאי בטל לא הוסיף לא וכיצד אמרת דנאסר משעת השרשה:
1. נראה דצ״ל הוסיף אין כלומר אם הוסיף אז נאסר לא הוסיף לא.
עציץ נקוב – וזרעים בו והעבירו בכרם וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם.
הוסיף מאתים – הוסיף בתוך הכרם אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי איסור אסור וכל שכן אם הוסיף יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהו בו מאתים דהיתר והאחד (ומאתים) של איסור.
לא הוסיף – מאתים אלא פחות כל דהו וכגון שיש בהיתר מאתים בו דהוי איהו אחד ומאתים מותר.
מתיב [מקשה] על דברי רב אדא בר אהבה רב שמעיה בר זעירא ממה ששנינו בדינו של זה המעביר עציץ נקוב שזרע בו מין תבואה או ירק, בתוך הכרם, שלא הניח את העציץ על הקרקע אלא העבירו מתחת לעצי הכרם, אם בזמן שהעביר אותו בכרם הוסיף הזרע שבעציץ כדי אחד ממאתיםאסור הזרע. ונדייק: רק אם הזרע הוסיף כדי השיעור הזה — אין [כן] הוא נאסר, אבל אם הזרע לא הוסיף כדי השיעור הזה — הוא לא נאסר, שאין נאסרים באיסור כלאי הכרם אלא מה שגדל באיסור (ויש בו כשיעור האוסר), והרי זה שלא כרב אדא בר אהבה שאמר שעצם זריעתם בקרקע אוסרתם!
Rav Shemaya bar Zeira raises an objection to this conclusion from a mishna (Kilayim 7:8): If one transfers a perforated pot with seeds in it into a vineyard, if the size of the plant growing in the pot increases by one two-hundredth of its previous size, such that the permitted original plant is less than two hundred times the amount of the prohibited growth and insufficient to nullify it, the produce is prohibited, due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. One may infer: If it increases, yes, it is prohibited; but if it does not increase, no, it is permitted. Apparently, only the additional growth is prohibited, not the planted seeds or saplings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי כְּתִיב {דברים כ״ב:ט׳} פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְּלֵאָה וּכְתִיב הַזֶּרַע.

Abaye said: Two verses are written, i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions: The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed, lest the growth of the seed that you will sow be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). It is written: “Lest the growth be forfeited,” indicating that it is prohibited only if it has grown, and it is written: “Of the seed,” from which it can be inferred that it is prohibited immediately when it is planted and takes root.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא תרי קראי כתיבי פן תקדש המלאה וכתיב הזרע – כלומר המלאה משמע עד שתוסיף. הזרע משמע משעה שיזרע דהוא משעת השרשה:
המלאה – משמע מילויו ותוספתו.
וכתיב הזרע – דמשמע זריעה עצמה.
אמר אביי בהסבר דברי רב אדא בר אהבה: תרי קראי כתיבי [שני מקראות כתובים] בתורה בדין כלאי הכרם, שכן כתיב [נאמר] ״לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם״ (דברים כב, ט). והרי יש בדברים כעין סתירה: שכתוב אחד אומר ״פן תקדש המלאה״ — הרי זה מורה שהגידולים הנוספים (״המלאה״) הם הנאסרים. ואולם עוד כתיב [ונאמר] בפסוק ״הזרע אשר תזרע״ — והרי זה מורה שהזריעה עצמה נאסרת, ואף בטרם הצמיחה תוספת.
Abaye said: Two verses are written, i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions: The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed, lest the growth of the seed that you will sow be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). It is written: “Lest the growth be forfeited,” indicating that it is prohibited only if it has grown, and it is written: “Of the seed,” from which it can be inferred that it is prohibited immediately when it is planted and takes root.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָא כֵּיצַד אזָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ בְּהַשְׁרָשָׁה בזָרוּעַ וּבָא הוֹסִיף אִין לֹא הוֹסִיף לָא.

How can these texts be reconciled? Abaye explains: If it was planted initially in the vineyard, it becomes prohibited immediately upon taking root. But in a case where it was planted elsewhere and brought into the vineyard later, e.g., in a perforated pot, then one must distinguish: If its size increases in the vineyard, yes, the growth is prohibited; if its size does not increase, no, it is not prohibited.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה – כגון1 המעביר עציץ בכרם דהוא זרוע מעיקרא זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:
1. נראה דצ״ל כגון שזרע בתוך הכרם דהוא זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא כגון המעביר עציץ נקוב בכרם הוסיף אין וכו׳:
זרוע מעיקרו – בתוך הכרם נאסר מיד בהשרשה.
זרוע ובא – שהיה נשרש כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה.
הא [הרי] כיצד יתיישבו שני המקראות הללו? כל אחד מהכתובים עניינו במצב שונה: שאם היה מין התבואה או הירק זרוע מעיקרו (מתחילתו) בתוך הכרם — הרי הוא נאסר מיד בהשרשה, והוא שאמר בו הכתוב ״הזרע אשר תזרע״. ואם היה זרוע ובא, שבתחילה נזרע והשריש בהיתר מחוץ לכרם, בזה אומרים אנו שאם הוסיףאין [כן] נאסר, ואם לא הוסיףלא נאסר, והוא שאמר בו הכתוב ״תקדש המלאה״.
How can these texts be reconciled? Abaye explains: If it was planted initially in the vineyard, it becomes prohibited immediately upon taking root. But in a case where it was planted elsewhere and brought into the vineyard later, e.g., in a perforated pot, then one must distinguish: If its size increases in the vineyard, yes, the growth is prohibited; if its size does not increase, no, it is not prohibited.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ד:ב׳,כ״א} כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {שמות כ״ב:ל׳} וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי.

The Gemara notes: The mishna, which states that meat cooked in milk is prohibited for benefit, is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: It is prohibited to eat meat cooked in milk but it is permitted to derive benefit from it, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And the verse states elsewhere: “And you shall be holy people to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals [tereifa] in the field; you shall throw it to the dogs” (Exodus 22:30).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתניתין דלא כי האי תנא כו׳ כלומר מתניתין דקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי האי תנא. קא סבר ר׳ עקיבא איסור חל על איסור כו׳ כלומר ולא צריכי לכדשמואל בין ר׳ יוסי הגלילי לר׳ עקיבא איכא בינייהו חיה כו׳. כלומר לר׳ יוסי הגלילי חיה (חייב בבהמה) [נוהג בשר בחלב כבהמה] שהיא אסורה משום נבלה כבהמה:
מתניתין – דקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי האי תנא.
א שנינו במשנתנו כי בשר בחלב אסור אף בהנאה, ומעירים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כי האי תנא [כמו שיטת תנא זה], דתניא כן שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום [בשם] ר׳ שמעון: בשר בחלב אמנם אסור באכילה ואולם מותר בהנאה. וטעמו: שכן נאמר בדין בשר בחלב ״כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו״ (דברים יד, כא), וכן נאמר להלן [שם, בספר שמות] באיסור טריפה ״ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו״ (שמות כב, ל).
The Gemara notes: The mishna, which states that meat cooked in milk is prohibited for benefit, is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: It is prohibited to eat meat cooked in milk but it is permitted to derive benefit from it, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And the verse states elsewhere: “And you shall be holy people to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals [tereifa] in the field; you shall throw it to the dogs” (Exodus 22:30).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה אַף כָּאן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.:

The use of the word “holy” in both verses indicates that just as there, with regard to a tereifa, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it, as one may give it to the dogs, so too here, with regard to meat cooked in milk, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן מותר בהנאה – דכתיב ביה לכלב תשליכון אותו.
מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה – אע״ג דאיכא למילף איסור הנאה בקל וחומר כדלעיל קא סבר אין ג״ש למחצה ויליף מיניה אף היתר הנאה וההוא דלעיל סבר דאהני ג״ש ואהני ק״ו אי נמי משום דבההוא קרא דטרפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר פרק בהמה המקשה (לעיל דף סח:) דאסירי אף בהנאה וגלי לן ק״ו דילפינן מינייהו ור״ש דהכא סבר דפשטיה דקרא בטרפה מיירי.
מה להלן באיסור טריפה — אסור באכילה ומותר בהנאה, שהרי נאמר כי אפשר ליתנו לכלב, אף כאן באיסור בשר בחלב — אסור באכילה, ומותר בהנאה.
The use of the word “holy” in both verses indicates that just as there, with regard to a tereifa, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it, as one may give it to the dogs, so too here, with regard to meat cooked in milk, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חַיָּה וָעוֹף וְכוּ׳.: הָנֵי הָא אַפְּקִינְהוּ לִכְדִשְׁמוּאֵל.

§ The mishna states: Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or a bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21), three times, excluding an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. The Gemara raises a difficulty: Other halakhot have already been derived from these mentions of the word “kid,” in accordance with the statement of Shmuel (see 113b).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דרשינהו לכדשמואל – חד לחלב ומתה וחד לרבות שליל וחד להוציא טמאה (לעיל דף קיג:).
רש״י בד״ה הא דרשינהו לכדשמואל חד לחלב ומתה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה עיקרן כו׳ מאתים ונאסר והקשין והעץ כו׳ כצ״ל:
ב עוד שנינו במשנתנו כי ר׳ עקיבא אומר שחיה ועוף בבשר בחלב אינם אסורים מן התורה, שכן נאמר ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ שלוש פעמים (שמות כג, יט; שם לד, כו; דברים יד, כא), ובאו שלושה מיעוטים אלה להשמיענו שאין בכלל האיסור בשר של חיה ועוף ובהמה טמאה. ושואלים: הני [אלה] שלוש הפעמים שנכתב האיסור, הא אפקינהו [הרי הוציא אותם, נדרשו] ללמדנו הלכות אחרות, וכדרך שאמר
§ The mishna states: Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or a bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21), three times, excluding an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. The Gemara raises a difficulty: Other halakhot have already been derived from these mentions of the word “kid,” in accordance with the statement of Shmuel (see 113b).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר חֵלֶב וּמֵתָה לָא צְרִיכִי קְרָא שְׁלִיל גְּדִי מְעַלְּיָא הוּא אִיַּיתַּרוּ לְהוּ כּוּלְּהוּ פְּרָט לְחַיָּה וְעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.:

The Gemara answers: Rabbi Akiva maintains in general that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore forbidden fat and the meat of a dead animal, which are already prohibited, do not require a verse to teach that the prohibition of meat and milk applies to them. Furthermore, there is no need to derive from a verse that a fetus is included, as it is a full-fledged kid. Consequently, all three mentions of the word remain for him to expound that they serve to exclude an undomesticated animal and a bird and a non-kosher animal.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קסבר ר״ע כו׳ – וכל הני גדי קראי יתירי נינהו לדרשה מדהוה ליה למיכתב בכולהו לא תבשל בהמה וכתב גדי שמע מינה לדרשה פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעוף וחלב ומתה ממשמעותיה דגדי משמע נמי חלב ומתה ואי משום דאסירי וקיימי ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבויא קסבר ר״ע איסור חל על איסור הילכך חלב ומתה לא צריכי קרא לרבויי ואתו ממשמעותא וכן שליל.
הא דפרשינן בגמרא טעמיה דר׳ עקיבא משום דקסבר איסור חל על איסור וחלב ומתה לא צריך קרא. לפיא מה שפירשנו למעלהב דהאי איסור מוסיף הוא, יפה פסקוג הלכה כר׳ עקיבא, דקיימא לן איסור חל על איסור במוסיףד. ואע״ג דת״ק משמע דלא ממעט אלא טמאה, ושמואל דהוא אמורא נמי לא דריש כר׳ עקיבא אלא כתנא קמאה, אי קסבר חיה ועוף מדברי תורה ודאי לית הלכתא כוותיה, דסוגיין עוף מדרבנן, ואי נמי מודה בעוף דמימעיט מחלב אמו כר׳ יוסי הגלילי, אפילו הכי כיון דטעמיה דר׳ עקיבא משום דקסבר איסור חל על איסור במוסיף וסוגיין בעלמא הכי, הלכך הלכתא כר׳ עקיבא. ועוד דהא לא שמעינן בהדיא לרבנן דפליגי עליה, אלא ר׳ יוסי הגלילי דהוא יחידאה פליג עליה, וקיימא לןו הלכה כר׳ עקיבא מחברו. ועודז דהא מימרא דשמואל גופיה תרוצי מתרצינן לה. ולפירוקא בתרא דאמרינןח הא דידיה הא דרביה, איכא למימר דלדידיה איסור חל על איסור אית ליה, וחלב ומתה לא צריכי קרא, ואי נמי שליל צריך קרא, אייתרו להו תרי, חד להוציא טמאה וחד להוציא חיה, ועוף מדר׳ יוסי הגלילי נפקא שאין לו חלב אם. ודקא נקיט שמואל לרבות חלב ומתה, כל דמתרבי נקט ליה לרבות וכל דמימעיט נקט ליה להוציא, ולאו דנפקי מקראי, כדקאמר בשליא ודם. וא״ת כיון דלא קאמר שמואל חיה אלמא לא סבר לה כר׳ עקיבא, דהא נקטינהו לכולהו. ולטעמיך עוף היכי לא נקט ליה להוציא, אי מגדי כר׳ עקיבא אי מחלב אמו כר׳ יוסי הגלילי, אלא בפלוגתא לא מיירי. וכללו של דבר מימרא דמיתרצא לא עדיפא לדחוייה כללא דהלכה כר׳ עקיבא.
א. תוכן הדיבור הובא בחידושי הרשב״א לעיל קיג, א ובתוה״ב ב״ג ש״ד (פה, א).
ב. קיג, ב ד״ה קסבר.
ג. בחידושי הרשב״א: ופסקו הגאונים כר״ע דחיה ועוף אינן מן התורה. וראה בה״ג הל׳ יו״ט (ד״ו לה, ב; הוצ׳ רעז״ה ירושלים ח״א עמ׳ 366). וכ״פ הרי״ף [ראה תוספות הרא״ש ד״ה אייתר ובפסקיו סי׳ נא], הרמב״ם הל׳ מאכ״א פ״ט ה״ד ובפיה״מ כאן ובהקדמה לפירוש המשנה (הוצ׳ קאפח עמ׳ יב) [וראה הל׳ ממרים פ״ב ה״ט ובמפרשיו שם], או״ז ח״א סי׳ תנט, הרשב״א שם ולעיל קד, א ד״ה רב אשי, ובתוה״ב שם, הרא״ש בתוספותיו ופסקיו שם, מאירי כאן, ר״ן (לז, ב) וטשו״ע יו״ד סי׳ פז ס״ג. ועי׳ תוס׳ לעיל קד, ב ד״ה עוף, יש״ש סי׳ ה וסי׳ ק וב״ח שם.
ד. וכדמשמע בשבועות (כד, ב) – חידושי הרשב״א. וכ״מ ביבמות לב, א.
ה. לעיל קיג, ב.
ו. עירובין מו, ב.
ז. מכאן הובא בחידושי הרשב״א ובתוה״ב שם בשם רבינו.
ח. לעיל שם.
שמואל (לעיל קיג,ב), שאחד בא לענין בישול חלב בחלב ולענין בשר בהמה מתה (נבילה) בחלב, שאף אלה בכלל איסור בשר בחלב. ואחד בא לענין בישול עובר (שליל) בחלב, שאף הוא בכלל בשר בחלב. והאחר בא לענין בשר טמאה בחלב, שאין היא בכלל איסור בישול בשר בחלב! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] ר׳ עקיבא כי משמעות הכתוב ״לא תבשל גדי״ היא שאף חלב ונבילה בכלל זה, ואין צורך בכתוב מיוחד (כשמואל) להשמיענו כן. ובטעם הדבר שאיסור בשר בחלב חל על הדבר שאסור כבר באיסור קודם (חלב או נבילה) — סבור ר׳ עקיבא כי איסור חל על איסור, ולכן חלב ומתה לא צריכי קרא [אינם צריכים מקרא]. וכיוצא בזה גם לענין שליל בבשר בחלב אין צורך בכתוב מיוחד להשמיענו כן, כי גדי מעליא [מעולה, גמור] הוא השליל. מעתה אייתרו להו כולהו [נשארו להם כולם, כל שלוש הפעמים הכתובות], ובאים הם ללמדנו שלוש דרשות: פרט לחיה, ופרט לעוף, ופרט לבהמה טמאה.
The Gemara answers: Rabbi Akiva maintains in general that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore forbidden fat and the meat of a dead animal, which are already prohibited, do not require a verse to teach that the prohibition of meat and milk applies to them. Furthermore, there is no need to derive from a verse that a fetus is included, as it is a full-fledged kid. Consequently, all three mentions of the word remain for him to expound that they serve to exclude an undomesticated animal and a bird and a non-kosher animal.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר נֶאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ.: מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לְרַבִּי עֲקִיבָא.

§ The mishna further teaches that Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that the meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited to cook in milk. Consequently, one might have thought it is prohibited to cook in milk the meat of a bird, which is subject to this prohibition. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to exclude a bird, which has no mother’s milk. The Gemara asks: What difference is there between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who excludes a bird from the prohibition of meat and milk due to the phrase “in its mother’s milk,” and the opinion of Rabbi Akiva, who comes to the same conclusion as Rabbi Yosei HaGelili based upon the phrase “You shall not cook a kid”?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי איכא בין ר״ע – דנפקא ליה מגדי פרט לעוף ובין רבי יוסי הגלילי דנפקא ליה מבחלב אמו.
ג עוד שנינו במשנתנו כי ר׳ יוסי הגלילי אומר כי נאמר בתורה ״לא תאכלו כל נבילה״ (דברים יד, כא), וכן נאמר באותו כתוב ״לא תבשל גדי בחלב אמו״, והרי זה בא ללמדנו כי הדבר שאסור משום נבילה אסור לבשלו בחלב. ומעתה היה מקום לומר שאף עוף, שאסור משום נבילה, יהא אסור בבישול בשר בחלב, לכך אמר הכתוב ״בחלב אמו״ — יצא העוף שאין לו חלב אם. ושואלים: מאי איכא [מה יש], מה ההבדל בין ר׳ יוסי הגלילי הממעט עוף מאיסור בשר בחלב מן הכתוב ״בחלב אמו״ לבין ר׳ עקיבא שממעטו מן הכתוב ״לא תבשל גדי״?
§ The mishna further teaches that Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that the meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited to cook in milk. Consequently, one might have thought it is prohibited to cook in milk the meat of a bird, which is subject to this prohibition. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to exclude a bird, which has no mother’s milk. The Gemara asks: What difference is there between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who excludes a bird from the prohibition of meat and milk due to the phrase “in its mother’s milk,” and the opinion of Rabbi Akiva, who comes to the same conclusion as Rabbi Yosei HaGelili based upon the phrase “You shall not cook a kid”?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חַיָּה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר חַיָּה דְּאוֹרָיְיתָא ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר חַיָּה דְּרַבָּנַן.

The Gemara explains: There is a difference between them with regard to an undomesticated animal. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies by Torah law, as an undomesticated animal has mother’s milk, but Rabbi Akiva maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies only by rabbinic law, as it is excluded by the phrase: “You shall not cook a kid.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא – דכל שהוא אסור משום נבלה נוהג בו בשר בחלב חוץ מן העוף שאין לו חלב אם.
ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לענין בישול בשר חיה בחלב. שר׳ יוסי הגלילי סבר [סבור] כי בשר חיה בחלב אסור דאורייתא [מן התורה], שהרי אף החיה היא בכלל ״בחלב אמו״. ואילו ר׳ עקיבא סבר [סבור] כי בשר חיה בחלב אינו אלא דרבנן [מדברי סופרים], שהרי התמעט בשר חיה מן הכתוב ״לא תבשל גדי״.
The Gemara explains: There is a difference between them with regard to an undomesticated animal. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies by Torah law, as an undomesticated animal has mother’s milk, but Rabbi Akiva maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies only by rabbinic law, as it is excluded by the phrase: “You shall not cook a kid.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיבָּעֵית אֵימָא עוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר חַיָּה וָעוֹף אֵינָן מִן הַתּוֹרָה הָא מִדְּרַבָּנַן אֲסִירִי ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר עוֹף אֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא אֲסִיר.

If you wish, say instead that there is a difference between them with regard to the meat of a bird itself: Rabbi Akiva maintains that the prohibitions of an undomesticated animal and a bird do not apply by Torah law; but it may be inferred from his statement that they are prohibited by rabbinic law. And Rabbi Yosei HaGelili maintains that a bird is not prohibited even by rabbinic law.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוף איכא בינייהו – ר״ע דפריש דאינו מן התורה משמע הא מדרבנן יש לו אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא שרי ליה לגמרי.
איבעית אימא [אם תרצה אמור] הבדל נוסף שבין ר׳ יוסי הגלילי לר׳ עקיבא, דין בשר עוף בחלב איכא בינייהו [יש ביניהם], שר׳ עקיבא סבר [סבור] כי חיה ועוף אינן אסורות בחלב מן התורה, הא מדרבנן אסירי [הרי מדברי סופרים הם אסורים], ואילו ר׳ יוסי הגלילי סבר [סבור] כי בשר עוף בחלב אפילו מדרבנן נמי לא אסיר [מדברי סופרים גם כן לא אסור].
If you wish, say instead that there is a difference between them with regard to the meat of a bird itself: Rabbi Akiva maintains that the prohibitions of an undomesticated animal and a bird do not apply by Torah law; but it may be inferred from his statement that they are prohibited by rabbinic law. And Rabbi Yosei HaGelili maintains that a bird is not prohibited even by rabbinic law.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב.

The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita: In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them with which to light a fire to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat bird meat cooked in milk. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of meat cooked in milk does not include birds.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי – דלרבי יוסי הגלילי אפילו איסורא דרבנן לית ליה בעוף.
רבי אליעזר – אית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת במצוה שדוחה את השבת ואם אין לו אזמל למולו בשבת כורתין עצים לעשות פחמין ועושין אזמל.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך, כהסבר השני שהוצע]: במקומו של ר׳ אליעזר היו כורתין עצים בשבת, לעשות פחמין לעשות ברזל כדי למול. במקומו של ר׳ יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. שסברו שאף מדרבנן מותר הדבר.
The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita: In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them with which to light a fire to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat bird meat cooked in milk. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of meat cooked in milk does not include birds.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לֵוִי אִיקְּלַע לְבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ רֵישָׁא דטיוסא בַּחֲלָבָא וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי לָא תְּשַׁמְּתִינְהוּ.

The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the bird hunter [rishba]. They served him the head of a peacock [tayvasa] in milk and he did not say anything to them. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Why did you not excommunicate these people who eat bird meat cooked in milk, contrary to the decree of the Sages?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רישבא צייד:
רישבא – צייד עופות רישבא לשון אין פורסין רישבין ליונים.
טווסא – פואו״ן.
ובענין זה מסופר כי החכם לוי איקלע לבי [הזדמן לביתו] של יוסף רישבא [הצייד], אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא [הביאו לפניו ראש טווס בחלב], ולא אמר להו [להם] ואף לא מידי [דבר], כי אתא לקמיה [כאשר בא לוי לפני] רבי וסיפר לו, אמר ליה [לו] רבי ללוי: אמאי [מדוע] מדוע שתקת על כך, ולא תשמתינהו [נידית אותם]?
The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the bird hunter [rishba]. They served him the head of a peacock [tayvasa] in milk and he did not say anything to them. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Why did you not excommunicate these people who eat bird meat cooked in milk, contrary to the decree of the Sages?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ אַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הוּא וְאָמֵינָא דְּרַשׁ לְהוּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר יָצָא עוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.:

Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that the phrase “in its mother’s milk” serves to exclude a bird, which does not have mother’s milk. If so, I could not prohibit it to them, and I certainly could not excommunicate them for following their ruling.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו]: אתריה [מקומו] של ר׳ יהודה בן בתירא הוא, ואמינא [ואמרתי בלבי] שמא ר׳ יהודה בן בתירא דרש להו [להם, לבני מקומו] בהלכות בשר בחלב כר׳ יוסי הגלילי שאמר שאין בשר עוף בכלל איסור בשר בחלב, כי יצא עוף מכלל איסור זה כיון שאין לו חלב אם, ומותר לכתחילה לאכול אותו בחלב.
Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that the phrase “in its mother’s milk” serves to exclude a bird, which does not have mother’s milk. If so, I could not prohibit it to them, and I certainly could not excommunicate them for following their ruling.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַתְנִי׳: קֵבַת גּוֹי1 וְשֶׁל נְבֵלָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה גהַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְּשֵׁרָה

MISHNA: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk,
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ קבה – זהו חלב קרוש שבתוך הקבה.
ושל נבלה – בגמרא פריך אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא.
המעמיד – חלב.
בעור הקבה – דהוא בשר.
המעמיד בעור של קבה אם יש בה כו׳ – תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בעור קבת נבלה מאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי ויש לומר דמשום בשר בחלב לא היו אסורין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה.
ט. משנה. קיבת הנכרי ושל נבלה וכו׳. קיבה זו היא חלב קרוש בתוך הקיבה. ושל נבלה. בגמ׳ פריך אטו דנכרי לאו נבלה היא, דהא אפי׳ אחרים עומדין על גביו אין מועילין בו כלום. ומתרץ חדא קתני, קיבה של שחיטת נכרי כנבלה היא, ואסורה, דאמרי׳ היא וקבתה נתנבלה, ולא אמרי׳ פירשא בעלמא היא, אלא כדין חלב של טרפה חשבינן ליה, ואסור.
המעמיד בעור קיבת כשרה וכו׳. המעמיד חלב בעור קיבת כשרה, דהיא בשר.
מתני׳: קיבת נכרי ושל נבילה הרי זו אסורה. ופירש שמואל בגמרא דחדא קתני קיבת הנכרי נבילה היא ואסורה, המעמיד בעור קיבה, כלומר בעור קיבת כשירה, אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה, ותמיה לי מאי קא משמע לן, פשיטא דבשר בחלב בנתינת טעם אסור. ושמא הא קא משמע לן דדוקא אם יש בה בנותן טעם אסור, ומשום בשר בחלב, הא אין בו בנ״ט מותר, דאע״ג דמעמיד הוא בשר בחלב בטעמיה תלא ליה רחמנא כדאמר רבא לעיל (חולין קח.) דרך בישול אסרה תורה מה שאין כן במעמיד בעור נבלה דאזלינן בתר מעמיד, ואע״ג דלית ביה נותן טעם, רואין אותו כאלו הנבלה קיימת בעין.
המשנה השביעית והיא מענין החלק הראשון להודיע חלב שבתוך הקיבה אם יש לו דין חלב אם לאו ויצטרף בה ענין החלק השלישי מענין תערובת בשר בחלב והוא במעמיד בעור הקיבה על איזה צד יאסר ואמר על זה קיבת הנכרי ושל נבלה הרי זו אסורה המעמיד בעור של קיבה אם יש בה נותן טעם הרי זו אסורה כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה אמר הר״מ פי׳ קיבה ידועה וכבר ביארנו בששי מעבדה זרה שפסק ההלכה בקיבה שהיא כמו זבל ומותר להעמיד לכתחלה בקיבת נכרי ובקיבת נבלה מפני שהיא פירשא בעלמא ודע שאינו מותר להעמיד לכתחלה החלב בעור קיבת שחוטה ואם עבר והעמידו רואין אותו בנותן טעם כשאר כל בשר בחלב ואם לא היה הגוי מצוי משערין אותו בששים כמו שזכרנו ולא נאמר הכל הולך אחר המעמיד שהמעמיד עצמו מותר בעינו לפי שהוא בשר שחוטה והאסור שנתחדש בו הוא מצד התערובת בלבד אבל חלב שהעמיד בעור קיבת נבלה אותה גבנה אסורה ואין טועמין אותה לפי שהדבר המעמיד אסור בעצמו והכל הולך אחר המעמיד וזו היא איסור גבנת הגוים כמו שבארנו שם:
אמר המאירי קיבת הנכרי ושל נבלה וכו׳ הקשו בגמ׳ והלא של נכרי ושל נבלה אחד הוא ופרשו שכך היא שנויה קיבת בהמה ששחטה נכרי נבלה היא ואסורה הקיבה משום נבלה וקיבה זו היא חלב המתכנס בקיבת היונק ונקרש לשם ובא לומר שיש לה דין נבלה ואינו נידון כפרש בעלמא ואחר שכן אסור להעמיד בה את הגבינה ואע״פ שהוא מינה מ״מ אסור משום נבלה ואין הלכה כן כמו שיתבאר:
המעמיד בעור הקיבה שהוא בשר בחלב אם יש בה בכדי ליתן טעם בחלב הרי הגבנה אסורה מתורת בשר בחלב ואם אין בה בנותן טעם מותר ואין הלכה כן אא״כ היא קיבת שחוטה שהיא היתר בפני עצמה ואין כאן אלא איסור בשר בחלב הא בעור קיבת נבלה אפי׳ אין שם בנותן טעם אסור כל שהוא מעמיד והוא של איסור אף כשהוא בפני עצמו אין בו שיעור נתינת טעם אלא הואיל והעמיד אסר:
כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה אע״פ שנתעכלה בגוף הכשרה שהרי היא כמו שנתכנס בקערה ואחר שכן טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת ואין הלכה כן:
מפני שמעמידין באור קיבת נבילה – במסכת עבודת כוכבים פרשתי למה הוצרך לומר קיבת נבילה. ולא אסרוהו אפילו משום שחוטה ומשום בשר בחלב.
והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה – אבל מעמידין בקיבת נבילה כשירה שינקה מי הטריפה וכו׳ כך הגרסא במקצת הספרים. ולאותו גרס משמע דסביר׳ להו דאמרינן לאחר חזרה דקיב׳ פירשא בעלמא היינו פרש ממש שאין עליו תורת חלב כלל וזהו שכתב הרי״ף ז״ל דהא תני דתניא קיבה שבשלו בחלבה אסורה קודם חזרה נשנית ותימא דהא סיפא דמתני׳ לאחר חזרה אוקמינא. ואפ״ה קתני דכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. והרמב״ן ז״ל תירץ בספר המלחמות דסיפא דסיפא דהיינו טריפה שינקה מן הכשרה דקתני כשירה אוקמינא לאחר חזרה דאלו סיפא דרישא תשלים רישא דמתני׳ היא וקודם חזרה. ומרן ז״ל ממשכן נפשי׳ אדרבי׳ אלפסי ז״ל אמנם דלא סביר׳ ליה דאם איתא להך סברא אדפרכינן בגמרא על פסקי׳ דסיפא מרישא דקתני קיבת עכו״ם הוי לן למיפרך סיפא גופא ולומר הא גופא קשי׳: ועוד היכי כיילינהו תנא להנהו תרתי בבי דסיפא בחדא בבא הוי ליה למתני זו משנה ראשונה חזרו לומר כך וכו׳ ועוד דההיא שבשלה בחלבה לא דחאוהו בתלמוד כלל לומר דקודם חזרה נישנית. ור״ת ז״ל פי׳ דכי אמרינן דקיבה פירשא בקיבה קרושה אבל בצלול חלב גמור הא והא באיירי סיפא דמתני וההיא דקיבה שבשלה בחלבה: ואינו מחוור דההיא דקודם חזרה בקיבה צלולה פרכינן לה מדקתני שורפה חיה. והנכון כדברי רש״י ז״ל דהא דאמרינן פירשא היא לומר שהוא כפרשה הכנוס בה ממקום אחר: ואין הולכין אחר בהמה שנמצא בה אלא אחר מקום שינקה ממנה ולפי׳ כשינקה מן הטריפה אסורה וכשינקה מן הכשירה כשירה כדקתני סיפא ולעולם קיבה גופא חלב גמור הוא ולפיכך קיבה שבשלו בחלבה אסורה. והכא לא גרסינן דמעמידין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה וליתי בעיקר נוסחי ולשון גאונים הוא דפתקוהו ספרי בנוסחי. ורש״י לא גריס ליה ואותן שנוהגין למלוח הקיבה בעורה הרי זה אסור משום בשר וחלב כדברי רש״י ז״ל ואסור להעמיד בקיבה ההיא ואם העמיד הכל אסור ואע״ג דלא יהיב טעמא: ולאו משום דסבירא לן דמין במינו במשהו כדברי רש״י ז״ל אלא משום דכיון דמוקים כמאן דאיכא אסורה בעיניה דמי. ולכך אסרו גבינת עכו״ם מפני עור קיבת גבינה דאלו עור קיבת שחיטה בנותן טעם הוא כדאית׳ במתני׳ וגזרת הכתוב בעיקר בשר וחלב שלא יהיה נדון בבשר וחלב אלא בטעמא בדרך בישול ואע״ג דמוקים אוקמוה נמי מותר כל היכא דליכא טעמא והרי זה נכון: עד כאן ממהדורא בתרא. מכאן ואילך ממהדורא קמייתא: סליק פרקא בס״ד.
ד משנה קבת בהמתו של גוי וקיבתה של נבלה, החלב הקרוש הנמצא בתוכן — הרי זו אסורה. המעמיד (מקריש את החלב לעשותו גבינה) באמצעות עור של קבה של בהמה כשרה הניתן לתוך החלב, והריהו מעמידו בכך.
MISHNA: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk,
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קטז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קטז., עין משפט נר מצוה חולין קטז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין קטז., הערוך על סדר הש"ס חולין קטז., רש"י חולין קטז., תוספות חולין קטז., ר"י מלוניל חולין קטז. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קטז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קטז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קטז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קטז., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קטז., מהרש"א חידושי הלכות חולין קטז., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קטז., אסופת מאמרים חולין קטז.

Chulin 116a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 116a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 116a, Attributed to R. Gershom Chulin 116a, Collected from HeArukh Chulin 116a, Rashi Chulin 116a, Tosafot Chulin 116a, Ri MiLunel Chulin 116a, Ramban Chulin 116a, Rashba Chulin 116a, Meiri Chulin 116a, Ritva Chulin 116a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 116a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 116a, Steinsaltz Commentary Chulin 116a, Collected Articles Chulin 116a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144