גמרא
פירוש
מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה – אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה, אֲבָל בַּעַל קֶרִי גְּרֵידָא – מְחַיַּיב. לָא תֵּימָא ״מְבָרֵךְ״, אֶלָּא מְהַרְהֵר.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הִרְהוּר? וְהָתַנְיָא: בַּעַל קֶרִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטְבּוֹל – קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. אֲבָל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲשָׂאָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
ד רמב״ם הלכות ברכות א׳:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
1לא תימא – במתני׳ מברך אלא מהרהר.
עשאן ר׳ יהודה – לברכת המזון.
כהלכות ד״א – שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו. מה להלן באימה – דכתיב וירא העם וינועו וגו׳ (שמות כ). מכאן אמרו – כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת.
ובועלי נדות – אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו׳ צריכין טבילה. ברגיליות – במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן.
שלא יציע – בטעמי פירושיהן.
ואינו מציע את המדרש גרסינן – מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש.
אזכרות – שבמקראות הנדרשים.
לא יכנס למדרש כל עיקר – לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק.
הלכות דרך ארץ – כגון דרכן של ת״ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו. מגמגם וקורא – בעל קרי היה. נראה בעיני דה״ג א״ר אלעאי הלכה כו׳ – ולא גרסינן מסייע ליה.
משום רבינו – רב. כי הנך תלת סבי – וכולהו לקולא. אינו נוהג אלא בארץ – בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע. חטה ושעורה וחרצן – שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת. לטבילותא – דבעלי קריין. חד תני – בבן עזאי לחשה לתלמידים. משום בטול פריה ורביה – שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה. שמקילין בה – במרחצאות או בנתינת תשעה קבין.
שמחמירין בה – בארבעים סאה. של טובלי שחרין – בעלי קריין הטובלין שחרית.
והא איהו אמר כו׳ – לעיל בריש שמעתין.
אפשר בנתינה – תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן. גדר גדול גדרו – במה שהצריכו בארבעים סאה.
שתבע אשה – אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה. אתם מזלזלים – לנהוג כרבי יהודה בן בתירא.
אפשר במרחצאות – חמין. קאי כוותך – דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות. באגנא דמיא – גיגית. תקן חצבא – ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה.
לא שנו – דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו.
המרגיל – וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו. אתבר חצביה – אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כהלכות ד״א – שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו. מה להלן באימה – דכתיב וירא העם וינועו וגו׳ (שמות כ). מכאן אמרו – כל הטמאים מותרים בתורה שאף הם יכולים להיות באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת.
ובועלי נדות – אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו׳ צריכין טבילה. ברגיליות – במשניות השגורות בפיו שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן.
שלא יציע – בטעמי פירושיהן.
ואינו מציע את המדרש גרסינן – מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש.
אזכרות – שבמקראות הנדרשים.
לא יכנס למדרש כל עיקר – לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק.
הלכות דרך ארץ – כגון דרכן של ת״ח שהיא ברייתא ופרק בן עזאי הנותן ארבעה דברים אל לבו. מגמגם וקורא – בעל קרי היה. נראה בעיני דה״ג א״ר אלעאי הלכה כו׳ – ולא גרסינן מסייע ליה.
משום רבינו – רב. כי הנך תלת סבי – וכולהו לקולא. אינו נוהג אלא בארץ – בשחיטת חולין יליף טעמא בפרק הזרוע. חטה ושעורה וחרצן – שלשתן במפולת יד דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת. לטבילותא – דבעלי קריין. חד תני – בבן עזאי לחשה לתלמידים. משום בטול פריה ורביה – שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה. שמקילין בה – במרחצאות או בנתינת תשעה קבין.
שמחמירין בה – בארבעים סאה. של טובלי שחרין – בעלי קריין הטובלין שחרית.
והא איהו אמר כו׳ – לעיל בריש שמעתין.
אפשר בנתינה – תשעה קבין ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה סתם תלמידי חכמים חולים הם כדאמר במסכת נדרים (דף מט:) כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. קצירי חולין מריעי רבנן. גדר גדול גדרו – במה שהצריכו בארבעים סאה.
שתבע אשה – אותה אשה פנויה היתה וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה. אתם מזלזלים – לנהוג כרבי יהודה בן בתירא.
אפשר במרחצאות – חמין. קאי כוותך – דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות. באגנא דמיא – גיגית. תקן חצבא – ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה.
לא שנו – דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו.
המרגיל – וממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו. אתבר חצביה – אינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיעים כאן שלושה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף ברכות כ״א:
הערות
Gemara
Peirush