גמרא
פירוש
מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה – אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה, אֲבָל בַּעַל קֶרִי גְּרֵידָא – מְחַיַּיב. לָא תֵּימָא ״מְבָרֵךְ״, אֶלָּא מְהַרְהֵר.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הִרְהוּר? וְהָתַנְיָא: בַּעַל קֶרִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטְבּוֹל – קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. אֲבָל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲשָׂאָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
ד רמב״ם הלכות ברכות א׳:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
טבילה זו שתקן עזרא לבעלי קריין ראו הבאים אחריו שלא פשטה תקנתו בכל ישראל ושלא היו רוב צבור יכולין לעמוד בה ובטלוה ואע״פ שאין ב״ד רשאי לבטל דברי ב״ד חברו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין הואיל ולא פשטה גזרתו בכל ישראל ושאין רוב צבור יכולין לעמוד בה רשאין הם לבטל כמו שאמרו אי איכא גוי כלו אין וכו׳ ולפיכך בטלוה יש מפרשים הטעם שלא נאמר אין ב״ד יכול לבטל וכו׳ אלא במה שנתקן מחמת גדר אבל מה שנתקן ממקראות והם רואים לפרשם בדרך אחרת רשאים והם מפרשים מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה כלומר מהיכן יצאה לעזרא תקנה זו ואע״פ שאמרו עזרא תיקן כדאמרינן בעלמא דריש והתקין או זו דרש והתקין והוא דרשה מדכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורים וכו׳ והם באו לדרשם על המלמד את בנו תורה שהוא כאלו קבלה מהר סיני וכיוצא בזה רשאין לבטל שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים שבכל דור ודור וכבר כתבנו כיוצא בה במס׳ ע״ז במה שראו לתקן מחמת איסור ונמצא שאינו ולפיכך בטלוה ומ״מ כדי שלא תעקר מכל וכל העמידוה על נתינת ט׳ קבין על גופו שכך שערו שכל הגוף עולה בהם דרך נתינה ואח״כ בטלו גם כן נתינה זו כלל גדול אמרו אין דברי תורה מקבלין טומאה מ״מ טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה ומפני זה נהגו לטבול ערב ר״ה ויום הכפורים שהם ימי סליחה ותפלה יתרה ולא עוד אלא שכמה פעמים אדם ניצל מעבירה בסיבתה בסוגיא זו אמרו מעשה באחד שתבע את האשה לדבר עבירה אמרה לו ריקה יש לך מ׳ סאה שאתה טובל בהן מיד פירש ובתלמוד המערב אמרו עד שהיו מחזרין היכן הן טובלים עברו עוברים ושבים ובטלה העבירה ויש פוסקים שנתינת ט׳ קבין לא נתבטלה לתפלה ואין הדברים נראין ואע״ג דבטלוה לטבילה אמרינן ולא אמרו בטלוה לנתינה הם הזכירו עיקר התקנה והרי בכלל אמרו אין דברי תורה מקבלים טומאה וכך אמרו מעשה באחד שהיה מגמגם וקורא ר״ל שהיה בעל קרי ולא רצה לקרות בביאור ובחתוך לשון ואמרו פתח פיך וכו׳ שאין דברי תורה מקבלים טומאה והרי לא היתה שם לא טבילה ולא נתינת ט׳ קבין:
ראה קרי בליל יום הכפורים הואיל וטבילת בעל קרי בזמן הזה אינה בכלל תקנה אינה נקראת טבילת מצוה ואסור לו לטבול ומה שאמרו בתלמוד המערב מעשה בר׳ יוסה שראו אותו טובל בצנעה ביום הכפורים בזמן התקנה היה ויש חכמים שמתירים בכך שמ״מ סרך מצוה יש בדבר ומקצת חכמים ראינו שלחשוה לתלמידיהם בצנעה גדולה מ״מ טבילות אינן אלא מנהג ואין מברכין עליהם ומה שנתגלגל כאן בזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת וראתה יתבאר במשנה אחרונה וכן מה שהביאו במאן דמהדר אמיא בעדן ק״ש בארנו בפרק שני:
ראשית הגז אינו נוהג בחוצה לארץ והוא הדין למתנות כהונה ר״ל זרוע לחיים וקיבה שאין נוהגות בזמן הזה וגדולי עולם הורו על מתנות כהונה שנוהגות שלא נאמר בראשית הגז אלא מפני שהוקש למעשר בפסוק אחד ראשית דגנך וכו׳ וראשית גז צאנך תתן לו אבל מתנות כהונה נוהגות וכן נראה דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ועיקר דבר זה מתבאר במסכת חולין:
מי שזורע חטה ושעורה בתוך הכרם הנטוע או שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם ואם היה בארץ לוקה שתים זרע חטה ושעורה לבד חייב משום כלאי זרעים ואין כלאי זרעים נוהגים אלא בארץ זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן גדולי הדורות שלפנינו כתבו שאין חייב כלום אלא שראיתי לגדולי המפרשים שחייב משום כלאי זרעים ומ״מ דין כלאי הכרם אין בו אלא בשני מינים וכרם דכתיב כרמך לא תזרע כלאים כרמך וכלאים:
מה שאמרנו שאם זרע חטה וחרצן או מין אחד בכרם אין בו משום כלאי הכרם יראה מלשון גדולי המחברים שלא נאמר אלא לענין מלקות כלומר שאינו לוקה בכך אבל באכילה מ״מ אסור ולא עוד אלא שאף בהנאה אסור והוא שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קידש וכן מחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש הימנה ולא גדרה קידש וכן המקיים קוצים בכרם וכן המסכך גפנים על תבואתו של חברו קדש שלמדת מכלם שבמין אחד וכרם הוא נאסר וכן אמרו במס׳ שבת כשותא בכרמא עירובא ויש מתירים בכל אלו בהנאה אלא שאוסרים בכולם באכילה וקשה לי לדעתם א״כ למה נהגו כר׳ יאשיה אלא שגדולי הדורות הכריעו שכל שזרע שני מינים בכרם או חטה ושעורה וחרצן שלא במפולת יד אלא בזה אחר זה אסור בהנאה אלא שאינו לוקה על הזריעה הא מין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אפי׳ באכילה ובזו אמרו שנהגו כר׳ יאשיה ושמועת עציץ נקוב יש לפרשה כשיש שם שני מינים ר״ל חטה ושעורה ושאר השמועות כל שאתה יכול לפרשם בשני מינים וכרם מוטב וכל שאין אתה יכול לפרשה כן אתה דוחהו מכח שמועה זו:
מה שאמרנו בחטה ושעורה הוא הדין לכל שני מינים שמחמשת המינים אבל כל שלא מחמשת המינים אין בו אלא בקנבוס ולוף מפני שהם דומים לתבואת הכרם שאינן עושות אלא אחת לג׳ שנים וכן הוא במשניות בשני של כלאים ומ״מ אסור מדבריהם ודברים אלו קצרנו בהם כאן מפני שכבר הכרענו בהם בכדי הצורך בראשון של קדושין בע״ה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
ראה קרי בליל יום הכפורים הואיל וטבילת בעל קרי בזמן הזה אינה בכלל תקנה אינה נקראת טבילת מצוה ואסור לו לטבול ומה שאמרו בתלמוד המערב מעשה בר׳ יוסה שראו אותו טובל בצנעה ביום הכפורים בזמן התקנה היה ויש חכמים שמתירים בכך שמ״מ סרך מצוה יש בדבר ומקצת חכמים ראינו שלחשוה לתלמידיהם בצנעה גדולה מ״מ טבילות אינן אלא מנהג ואין מברכין עליהם ומה שנתגלגל כאן בזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת וראתה יתבאר במשנה אחרונה וכן מה שהביאו במאן דמהדר אמיא בעדן ק״ש בארנו בפרק שני:
ראשית הגז אינו נוהג בחוצה לארץ והוא הדין למתנות כהונה ר״ל זרוע לחיים וקיבה שאין נוהגות בזמן הזה וגדולי עולם הורו על מתנות כהונה שנוהגות שלא נאמר בראשית הגז אלא מפני שהוקש למעשר בפסוק אחד ראשית דגנך וכו׳ וראשית גז צאנך תתן לו אבל מתנות כהונה נוהגות וכן נראה דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ועיקר דבר זה מתבאר במסכת חולין:
מי שזורע חטה ושעורה בתוך הכרם הנטוע או שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם ואם היה בארץ לוקה שתים זרע חטה ושעורה לבד חייב משום כלאי זרעים ואין כלאי זרעים נוהגים אלא בארץ זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן גדולי הדורות שלפנינו כתבו שאין חייב כלום אלא שראיתי לגדולי המפרשים שחייב משום כלאי זרעים ומ״מ דין כלאי הכרם אין בו אלא בשני מינים וכרם דכתיב כרמך לא תזרע כלאים כרמך וכלאים:
מה שאמרנו שאם זרע חטה וחרצן או מין אחד בכרם אין בו משום כלאי הכרם יראה מלשון גדולי המחברים שלא נאמר אלא לענין מלקות כלומר שאינו לוקה בכך אבל באכילה מ״מ אסור ולא עוד אלא שאף בהנאה אסור והוא שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם קידש וכן מחיצת הכרם שנפרצה ונתיאש הימנה ולא גדרה קידש וכן המקיים קוצים בכרם וכן המסכך גפנים על תבואתו של חברו קדש שלמדת מכלם שבמין אחד וכרם הוא נאסר וכן אמרו במס׳ שבת כשותא בכרמא עירובא ויש מתירים בכל אלו בהנאה אלא שאוסרים בכולם באכילה וקשה לי לדעתם א״כ למה נהגו כר׳ יאשיה אלא שגדולי הדורות הכריעו שכל שזרע שני מינים בכרם או חטה ושעורה וחרצן שלא במפולת יד אלא בזה אחר זה אסור בהנאה אלא שאינו לוקה על הזריעה הא מין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אפי׳ באכילה ובזו אמרו שנהגו כר׳ יאשיה ושמועת עציץ נקוב יש לפרשה כשיש שם שני מינים ר״ל חטה ושעורה ושאר השמועות כל שאתה יכול לפרשם בשני מינים וכרם מוטב וכל שאין אתה יכול לפרשה כן אתה דוחהו מכח שמועה זו:
מה שאמרנו בחטה ושעורה הוא הדין לכל שני מינים שמחמשת המינים אבל כל שלא מחמשת המינים אין בו אלא בקנבוס ולוף מפני שהם דומים לתבואת הכרם שאינן עושות אלא אחת לג׳ שנים וכן הוא במשניות בשני של כלאים ומ״מ אסור מדבריהם ודברים אלו קצרנו בהם כאן מפני שכבר הכרענו בהם בכדי הצורך בראשון של קדושין בע״ה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush