×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אלִכְשֶׁיַּגְדִּיל יִבְעוֹל וְיִתֵּן גֵּט.:
When he reaches majority he may engage in intercourse with her, and thereby acquire her as his full-fledged wife, and if he wished to divorce her he can then give her a bill of divorce without having to perform ḥalitza.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה נדה ה:ו1} גרסינן במסכת נדה בת אחת עשרה [שנה]⁠2 ויום אחד נדריה3 נבדקין בת שתים עשרה [שנה] ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה שנה4 בן שתים עשרה [שנה] ויום אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה [שנה] ויום
אחד נדריו קיימין ובודקים כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו ולשם5 מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם6 מי הקדשנו נדריהן נדר והקדישן הקדש:
{בבלי נדה מה ע״ב-מו ע״א} איבעיא להו תוך זמן שהיא7 שנת8 שתים עשרה לתינוקת ושנת9 שלש עשרה10 לתינוק כלפני זמן או כלאחר זמן ואסקה11 רבא הילכתא12 תוך זמן כלפני זמן.
1. מובא גם בה״ג הלכות מיאון.
2. שנה: גיז, גיח, כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695. וכן בהמשך שם.
3. נדריה: חסר בכ״י רומא 81.
4. שנה: וכן גיח. חסר ב-גיז, כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81.
5. לשם, ולשם: כ״י נ: ״לשום, לשום״.
6. ולשם: כ״י רומא 81: ״לשם״.
7. שהיא: וכן כ״י פרמה. גיז, גיח, כ״י רומא 81, דפוסים: ״שהוא״. כ״י נ: ״כל זמן שהיא״.
8. שנת: חסר בכ״י רומא 81.
9. ושנת: כ״י רומא 81: ״ושהוא״.
10. לתינוקת... עשרה: חסר בכ״י פרמה.
11. ואסקה:
12. ואסקה רבא הילכתא: כ״י נ: ״ואסיקנא והלכתא״. כ״י רומא 81: ״ואפקה רבא הילכתא״.
לכשיגדיל יבעול – והך ביאה הוי קנין גמור ואם בא לגרשה אינה צריכה חליצה דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר.
אלו דברי ר׳ כוותיה קי״ל בפרק מי שמת גבי בת י״ד שנה שמכרה בנכסי אביה. ופריך תלמודא ולישלח ליה בת י״ב שנה ויום אחד ולקמן נמי בשמעתין קאמר רבא כל י״ב ממאנת והולכת לה ובפרק אע״פ ובפ׳ יש נוחלין אמרינן הלכה כר׳ מחבירו:
תו לא נבדוק. פרש״י ז״ל וליחזקה בקטנה – פי׳ דליכא למימר בגדולה כדאמר בעלמא היכא דאמ׳ ל׳ יום בשנה חשוב שנה דהכא ודאי גדלות גמורה בעינן ועד שיגמרו כל שניו ליכא איש ואשה.
לכשיגדיל יבעול ויקנה אותה בכך ואז יתן גט.
When he reaches majority he may engage in intercourse with her, and thereby acquire her as his full-fledged wife, and if he wished to divorce her he can then give her a bill of divorce without having to perform ḥalitza.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: בבַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

MISHNA: With regard to a girl who is eleven years and one day old, her vows are examined to ascertain whether she is aware of the meaning of her vow and in Whose name she vowed. Once she is twelve years and one day old and has grown two pubic hairs, which is a sign of adulthood, even without examination her vows are in effect. And one examines her vows throughout the entire twelfth year until her twelfth birthday.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ נבדקין – אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה.
פיסקא: בת אחת עשרה שנה ויום אחד כול׳ למאי הילכתא אילימא לנדרים לא כלפני זמן דמי ולא כלאחר זמן דמי – אי קשיא: אמאי לא מצי למיבעי ביעתיה לנדרים הכי דהא דתנן ובודקין כל שתים עשרה אף על גב דהביאה סימנין הוא דתוך זמן כלפני זמן או דילמא כשלא הביאה סימנין הוא אבל אם הביאה סימנין לא בעיא בדיקה דתוך זמן כלאחר זמן. תשובה: אין ודאי דמצי למיבעי הכי אלא הכי קא פשיט ליה הא קאחזינן לתנא דידן דלא אדכר סימנין במתניתין אלא שנים וחילק שנת י״ב משנת י״א ומשנת י״ג בין הביאה סימנין ובין לא הביאה סימנין אלא לעונשין איכא למיבעי הכי משום דתנא תלא מילתא בסימנין כדתנן בפירקין דלקמן תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצוות האמורות בתורה כולה.
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר בת אחת עשרה שנה ויום אחד וכו׳ פירוש כבר ידעת שהאשה נעשת גדולה כשהשלימה שתים עשרה ויום אחד והביאה שתי שערות והאיש נעשה גדול כשהשלים שלשה עשרה ויום אחד והביא שתי שערות וקודם זמן זה הרי הן קטן וקטנה אפילו הביאו שתי שערות שכל שערות שבתוך הזמן אינן אלא שומא וכן אם השלימו זמן זה ולא הביאו שתי שערות עדיין הם קטנים עד שיתברר שהיא אילונית או שהוא סריס על הדרך שיתברר למטה ודברים אלו כלן לענין עונשים אבל לענין נדרים התורה אמרה ואיש כי יפליא לומר שאף מופלא סמוך לאיש נדרו נדר והקדשו הקדש על צדדין ידועין ונתחלק ענין זה לשלשה חלקים ואמצעי שבהן נקרא עונת נדרים לדעתנו והיא אותה שנה שבהשלמתה ובהתחלת האחרת הם נעשין גדולים וזו היא שנת שלש עשרה לתינוק ושנת שתים עשרה לתינוקת ועל שנה זו הוא אומר במשנה זו שכל אותה שנה ר״ל שתים עשרה לתינוקת ושלש עשרה לתינוק נדריהן נבדקין וכל שיודעין להפלות ר״ל שיודעין לשם מי נדרו נדריהם נדר והקדשם הקדש ואם לא ידעו אין נדריהם כלום וזהו מופלא סמוך לאיש כלומר שיודעין למי נדרו אלא שאינו איש גמור עדיין ואעפ״כ נדרו נדר ואמר על שנה זו שבודקין בכל השנה ר״ל שאפילו בדקנו בתחלתה כל שלשים יום ולא ידעו ואח״כ נדרו אין אומרין כבר נבדקו ואינן יודעין שמא למדו וידעו וכן בהפך אפילו נמצאו יודעין בתחלת השנה וידעו ונתקיים נדרם ואח״כ נדרו אין מקיימין אותן אלא אחר בדיקה ויש חולקין בזו אלא שגדולי המחברים כתבוה כדברינו ונראה לי הטעם מפני שמא כשבדקנום וידעו מקרה הוא שהיה ושנה זו אין הבאת שתי שערות מעלה או מוריד בה כלל אלא כל שיודעין אף בלא הביאו שערות כן וכל שאין יודעין אף בהביאו שתי שערות אינן כלום ויש מצריכין הבאת שתי שערות עם הידיעה ואין דבריהם נראין קודם הזמן הזה אפילו ראינו בהם חריפות שנראה ממנו שהם יודעים להפלות או אפילו אמרו לפנינו לשם מי נדרו אינו כלום ואפילו הביאו שתי שערות לאחר זמן זה והוא כשהשלימו שתים עשרה ויום אחד לתינוקת ושלש עשרה ויום אחד לתינוק אפילו אינם יודעים להפלות ר״ל שלא ידעו למי נדרו נדריהן נדר והקדשם הקדש וכתבו בה גדולי המחברים אפילו לא הביאו שתי שערות ולא עוד אלא שהן קורין שנה זו עונת נדרים ומופלא סמוך לאיש פירושו לדעתם שהשלימו זמנם אלא שלא הביאו שתי שערות ובזו מיהא אין הדברים שהרי אין כאן מופלא וי״מ דוקא בהבאת שתי שערות ואחר שהוא איש גמור אין צורך למופלא הא כל שלא הביאו שתי שערות עדיין הן נבדקים וכן נראה מפירושי גדולי הרבנים בסוגיית הגמרא ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה ולא חששו לסתירת דבריהם או שלא הרגישו ואף שם פירשו עונת נדרים שנת שתים עשרה לתינוקת ושנת שלש עשרה לתינוק כמו שכתבנו לשיטתנו וכן עקר:
א משנה הילדה מזמן שהיא בת אחת עשרה שנה ויום אחד שנדרה — נדריה נבדקין אם מודעת היא למשמעות נדרה, לשם מי נדרה. ואם נמצא בבדיקה זו שהיא יודעת — נדרה נדר. ומשהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה שתי שערות (סימן המורה על גדלותה) — אין צורך לבודקה אם יודעת היא לשם מי נדרה, שהרי היא גדולה, ונדריה קיימין (תקפים). והלכה זו שבודקין בת אחת עשרה שנה אמורה בכל שנת השתים עשרה, עד להיותה בת שתים עשרה שנים ויום אחד.
MISHNA: With regard to a girl who is eleven years and one day old, her vows are examined to ascertain whether she is aware of the meaning of her vow and in Whose name she vowed. Once she is twelve years and one day old and has grown two pubic hairs, which is a sign of adulthood, even without examination her vows are in effect. And one examines her vows throughout the entire twelfth year until her twelfth birthday.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרָיו נִבְדָּקִין בֶּן י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרָיו קַיָּימִין וּבוֹדְקִין כׇּל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

With regard to a boy who is twelve years and one day old, his vows are examined to ascertain whether he is aware of the meaning of his vow and in Whose name he vowed. Once he is thirteen years and one day old and has grown two pubic hairs, even without examination his vows are in effect. And one examines his vows throughout the entire thirteenth year until his thirteenth birthday.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדומה לכך, הילד מזמן שהוא בן שתים עשרה שנה ויום אחדנדריו נבדקין אם הוא מודע למשמעות נדרו. ואם נמצא שהוא אכן יודע — נדרו נדר. ומשהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות — אין צורך לבודקו שהרי הוא גדול, ונדריו קיימין. והלכה זו שבודקין בן שתים עשרה שנה אמורה בכל שנת השלש עשרה, עד להיותו בן שלוש עשרה שנים ויום אחד.
With regard to a boy who is twelve years and one day old, his vows are examined to ascertain whether he is aware of the meaning of his vow and in Whose name he vowed. Once he is thirteen years and one day old and has grown two pubic hairs, even without examination his vows are in effect. And one examines his vows throughout the entire thirteenth year until his thirteenth birthday.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.:

Prior to that time, eleven years and one day for a girl and twelve years and one day for a boy, even if they said: We know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is not a valid vow and their consecration is not a valid consecration. After that time, twelve years and one day for a girl and thirteen years and one day for a boy, even if they said: We do not know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is a valid vow and their consecration is a valid consecration.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קודם הזמן הזה – כגון בתינוקת קודם שיבא ראש השנה של שתים עשרה ובתינוק קודם ראש השנה של שלש עשרה.
אין נדריהן נדר – דקטנים הן.
אחר הזמן הזה – בתינוקת מבת שתים עשרה ויום אחד ולמעלה בתינוק מי״ג שנה ויום אחד ולמעלה.
אפילו אמרו אין אנו יודעין כו׳ – גדולים הם ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן להו דסופו לבא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו והלן בבית הקברות והיוצא יחידי בלילה. אבל תוך הזמן הזה אם יודע לשם מי נדר הוי נדר ואם לאו לא הוי נדר דקטן הוא. ובגמרא מפרש כולה מילתא.
ומוסיפים: קודם לזמן הזה (שנת השתים עשרה בילדה והשלוש עשרה בילד), אף על פי שאמרו הילדה או הילד ״יודעין אנו לשם מי נדרנו״, או ״יודעים אנו לשם מי הקדשנו״אין נדריהם נדר, ואין הקדשן הקדש, כיון שקטנים הם, ואין תוקף לנדרם והקדשם, ואף שהבדיקה מוכיחה שיודעים הם לשם מי נדרו והקדישו ואין בכך כלום. וכמו כן לאחר הזמן הזה (משנהיתה הילדה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, והילד בן שלוש עשרה שנה ויום אחד), אף על פי שאמרו הילדה או הילד: ״אין אנו יודעין לשם מי נדרנו״, או שאמרו: ״אין אנו יודעים לשם מי הקדשנו״נדרן נדר והקדשן הקדש, כיון שגדולים הם.
Prior to that time, eleven years and one day for a girl and twelve years and one day for a boy, even if they said: We know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is not a valid vow and their consecration is not a valid consecration. After that time, twelve years and one day for a girl and thirteen years and one day for a boy, even if they said: We do not know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is a valid vow and their consecration is a valid consecration.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: וְכֵיוָן דִּתְנָא בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין בַּת י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין לְמָה לִי סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא בּוֹדְקִין לְעוֹלָם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

GEMARA: The Gemara asks: But since the mishna teaches: With regard to a girl who is eleven years and one day old her vows are examined, why do I need the mishna to further state: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect? After all, by this stage she is already an adult. The Gemara answers that this ruling is necessary, as it might enter your mind to say that one examines her vows forever, even when she is an adult. Therefore, the mishna teaches us that the vows of an adult are valid even without examination.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ למה לי – ממילא ידענא דמכאן ואילך לא בעי בדיקה.
סד״א בודקין לעולם – והאי דקתני בת אחת עשרה נבדקין למעוטי קודם זמן הזה דלא בדקינן ליה דאפילו ידע קטן הוא קמ״ל דלמעוטי אחר זמן נמי אתא.
ב גמרא שנינו במשנה שבשנת השתים עשרה של הבת נבדקים נדריה; שבמלאת לה שתים עשרה שנים ויום אחד נדריה תקפים; ושנבדקים נדריה כל שנת השלוש עשרה. ושואלים: וכיון דתנא [ששנה] כבר שבת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין, מעתה ההלכה שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין למה לי לשנותה, שהרי גדולה היא? ומשיבים: ראוי לשנותה, כי אם לא היתה שנויה במפורש סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי בודקין לעולם ואף את הגדולה — לכן קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו במפורש] שנדרי הגדולה תקפים אף בלא בדיקה.
GEMARA: The Gemara asks: But since the mishna teaches: With regard to a girl who is eleven years and one day old her vows are examined, why do I need the mishna to further state: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect? After all, by this stage she is already an adult. The Gemara answers that this ruling is necessary, as it might enter your mind to say that one examines her vows forever, even when she is an adult. Therefore, the mishna teaches us that the vows of an adult are valid even without examination.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכֵיוָן דְּתָנֵי בַּת י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין בּוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְמָה לִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר מָר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִים שָׁנָה הֵיכָא דִּבְדַקְנָא ל׳שְׁלֹשִׁים וְלֹא יָדְעָה לְהַפְלוֹת אֵימָא תּוּ לָא לִיבְדּוֹק קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara further asks: And since the mishna teaches: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect, why do I need it to further state: One examines her vows throughout the entire twelfth year? The Gemara answers that this ruling is necessary, as it might enter your mind to say: Since the Master says that thirty days in a year are considered equivalent to a year, in a case where we examine her for thirty days after she turned eleven and she did not know how to utter a vow properly, i.e., she did not have a clear understanding of the meaning of the vow, one might say that one should examine her no further until she reaches the age of twelve. Therefore, the mishna teaches us that she is examined throughout her twelfth year.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בודקין כל י״ב למה לי – הא תנא דמיום א׳ בשתים עשרה מתחילין לבדוק ואינן קיימין בלא בדיקה עד יום אחד בי״ג אלמא כל י״ב הוי זמן בדיקה.
היכא דבדקנא ל׳ יום – קמאי דשתים עשרה.
ולא ידעה להפלות – לפרש לשם מי נדרה. ולישנא דקרא נקט כי יפליא לנדור.
תו לא נבדוק – וליחזקה בקטנה.
ושואלים עוד: וכיון דתני [ששנה] ההלכה שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין, מעתה ההלכה שבודקין כל שתים עשרה למה לי לשנותה? ומשיבים: ראוי לשנותה, משום שאם לא היתה שנויה במפורש סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הואיל ואמר מר [החכם] כי שלשים יום בשנה חשובים שנה, לכן היכא דבדקנא [היכן, בכל מקרה שבדקנו] אותה בשלשים הימים שלאחר היותה בת אחת עשרה שנה, ונמצא בבדיקה שהיא לא ידעה להפלות (לעמוד על משמעות דבריה) — אימא [אומר]: תו [שוב] לא ליבדוק [תיבדק] במהלך השנה, עד להיותה בת שתים עשרה, שאז נדריה תקפים. לכן קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו] שנבדקת במשך כל שנת השתים עשרה.
The Gemara further asks: And since the mishna teaches: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect, why do I need it to further state: One examines her vows throughout the entire twelfth year? The Gemara answers that this ruling is necessary, as it might enter your mind to say: Since the Master says that thirty days in a year are considered equivalent to a year, in a case where we examine her for thirty days after she turned eleven and she did not know how to utter a vow properly, i.e., she did not have a clear understanding of the meaning of the vow, one might say that one should examine her no further until she reaches the age of twelve. Therefore, the mishna teaches us that she is examined throughout her twelfth year.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלִתְנֵי הָנֵי תַּרְתֵּי בָּבֵי בַּת י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין וּבוֹדְקִין כׇּל י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה וְיוֹם א׳אֶחָד נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין לְמָה לִי.

The Gemara asks: And let the mishna teach only these two clauses: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect, and one examines her vows throughout the entire twelfth year. Once both of these have been taught, why do I need the ruling: With regard to a girl who is eleven years and one day old, her vows are examined?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בת י״א כו׳ למה לי – מדתנן ליה בודקין כל י״ב שמעינן דמקמי הכי לא.
ושואלים עוד: ולתני הני תרתי בבי [ושישנה התנא במשנתנו את שני החלקים, ההלכות הללו]: בת שתים עשרה שנה ויום אחדנדריה קיימין, ובודקין כל שתים עשרה. ומעתה את ההלכה שבת אחת עשרה ויום אחד נדריה נבדקין למה לי לשנותה?
The Gemara asks: And let the mishna teach only these two clauses: Once she is twelve years and one day old her vows are in effect, and one examines her vows throughout the entire twelfth year. Once both of these have been taught, why do I need the ruling: With regard to a girl who is eleven years and one day old, her vows are examined?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא סְתָמָא בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בָּעֲיָא בְּדִיקָה בְּאַחַת עֶשְׂרֵה לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה וְהֵיכָא דְּחָזֵינַן לַהּ דַּחֲרִיפָא טְפֵי מִיבַּדְקָה בְּאַחַת עֶשְׂרֵה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers that this clause was necessary, as it might enter your mind to say: In an ordinary case, a girl requires examination in her twelfth year, whereas in her eleventh year she does not require examination. But in a case where we discern about her that she has a very sharp mind, perhaps she should be examined already in her eleventh year. Therefore, the tanna teaches us that she is not examined in her eleventh year irrespective of how intelligent she is, as she is too young.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: איצטריך [נצרך] לשנותה. במפורש, משום שאם לא היתה שנויה במפורש סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: סתמא [בסתם, במקרה רגיל] אכן רק בשנת השתים עשרה בעיא [צריכה] הילדה בדיקה, ואילו בשנת האחת עשרה היא לא בעיא [צריכה] בדיקה. ואולם היכא דחזינן לה דחריפא טפי [היכן, במקרה שאנו רואים בה שהיא חריפה, פקחית ביותר]מיבדקה [תיבדק] כבר בשנת האחת עשרה, לכן קא משמע לן הוא התנא משמיע לנו במפורש] שאינה נבדקת, כיון שקטנה היא.
The Gemara answers that this clause was necessary, as it might enter your mind to say: In an ordinary case, a girl requires examination in her twelfth year, whereas in her eleventh year she does not require examination. But in a case where we discern about her that she has a very sharp mind, perhaps she should be examined already in her eleventh year. Therefore, the tanna teaches us that she is not examined in her eleventh year irrespective of how intelligent she is, as she is too young.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה וְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה לְמָה לִי סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא הנ״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא קָאָמְרִי אִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּקָאָמְרִי אִינְהוּ נִסְמוֹךְ עֲלַיְיהוּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach that prior to that time their vows and consecration are always not valid and after that time they are always valid? These halakhot can be inferred from the previous statements of the mishna. The Gemara answers that these rulings are necessary, as it might enter your mind to say: These matters apply only in a case where they do not say: We know in Whose name we vowed, when they are younger than the periods mentioned in the mishna, or: We do not know in Whose name we vowed, when they are older. But in a case where they do say such statements, perhaps we rely on their claim. Therefore, the tanna teaches us that when they are younger than the periods stated in the mishna their vows are never valid, and when they are older, their vows are always valid.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הני מילי – דמקמי הכי מוחזקין קטנים ולאחר זמן מוחזקין גדולים.
היכא דלא קאמרי אינהו – קודם הזמן יודעין אנו ולאחר זמן אין אנו יודעין.
קודם הזמן הזה למה לי סד״א כו׳ – וא״ת ובת י״א שנה למה ליה למימר דאילו חריפא לא בדקינן לה דהיינו קודם הזמן ויש לומר דזו אף זו קתני דלא מיבעיא דלא אמרי אלא אפילו אמרי לא מהני.
בד״ה קודם הזמן הזה ל״ל כו׳ ויש לומר דזו אף זו קתני כו׳ עכ״ל ונראה דאסיפא לא קשיא להו כיון דתנא לאחר זמן ל״ל למתני בת י״ב שנה ויום אחד נדריה קיימין דההיא דלאחר זמן כו׳ איירי בשערות כדמסיק לקמן אבל הך די״ב שנים כו׳ מצי איירי בלא שערות ונדריה קיימין משום מופלא דמסתמא בת י״ב שנה ויום אחד יודעת לשם מי נודרת ודו״ק:
גמ׳ אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן כו׳ הא תוך זמן כלפני זמן כו׳ ליכא לאקשויי דאימא דאיירי בלא בדקו וכיון שהגיעה לכלל שנותיה אוקמה אחזקה שהביאה שערות אבל היכא דאיכא שערות אפילו בתוך הזמן הויא כלאחר זמן וכמ״ש התוספות ללשון שני דרבא לקמן די״ל כיון דבלאחר זמן נמי אינו אלא משום שהביאה שערות הוה ליה למתני רבותא טפי אפילו בתוך זמנו דבשערות הוי סימן ואי לאשמועינן דבלאחר זמן אוקמה אחזקה אף בלא בדקוה הך רבותא לא שמעינן לה ממתניתין דאינה מפורשת במתניתין מה שאין כן לרבא דהך רבותא מפורשת בדבריו ודו״ק:
ושואלים עוד: מה ששנינו במשנתנו כי קודם הזמן הזה (שנת השתים עשרה בבת, ושנת השלוש עשרה בבן) אין תוקף לנדרם אף אם אמרו שיודעים למי נדרו וכן אחר הזמן הזה נדרם נדר אף אם אמרו שאינם יודעים למי נדרו, למה לי לשנות הלכה זו, שהרי כבר למדנו מהו הגיל בבת ובבן שנדרם נדר? ומשיבים: נצרכו הדברים להישנות במפורש, משום שאם לא היו נשנים סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא היכא [היכן, במקרה] דלא קאמרי אינהו [שאין הם אומרים] ״יודעים אנו לשם מי נדרנו״ (בגיל הקודם לזמן תקיפות נדרם) או ״אין אנו יודעים לשם מי נדרנו״ (בגיל המאוחר לזמן תקיפות נדרם), אבל היכא דקאמרי אינהו [היכן, במקרה שהם אומרים]נסמוך עלייהו [עליהם], לכן קא משמע לן [הוא התנא במשנתנו משמיע לנו במפורש], שכל מקרה לפני הזמן הזה — אין נדרם נדר, ולאחר הזמן הזה — נדרם נדר.
The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach that prior to that time their vows and consecration are always not valid and after that time they are always valid? These halakhot can be inferred from the previous statements of the mishna. The Gemara answers that these rulings are necessary, as it might enter your mind to say: These matters apply only in a case where they do not say: We know in Whose name we vowed, when they are younger than the periods mentioned in the mishna, or: We do not know in Whose name we vowed, when they are older. But in a case where they do say such statements, perhaps we rely on their claim. Therefore, the tanna teaches us that when they are younger than the periods stated in the mishna their vows are never valid, and when they are older, their vows are always valid.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּתִינוֹקֶת בְּתִינוֹק אֲמוּרִים דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּתִנוֹק בְּתִנוֹקֶת אֲמוּרִים.

§ The mishna indicates that the intellectual development of a girl is faster than that of a boy. In this regard, the Sages taught in a baraita: This opinion, with regard to the periods of vows for girls and boys, is in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. But Rabbi Shimon ben Elazar says the opposite, that the matter stated here with regard to a girl is actually stated with regard to a boy, whereas the matter stated with regard to a boy is in fact stated with regard to a girl, as the intellectual development of males is faster than that of females.
קישוריםרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברים האמורים כו׳ – דתינוק ממהר להתחכם יותר מתינוקת.
אלו דברי רבי – נראה דהלכה כרבי דלקמן בפירקין אמרי׳ כל י״ב שנה ממאנת ומכאן ואילך אינה ממאנת ובפ׳ נערה שנתפתתה (כתובות דף נא.) אמר דהלכה כרבי לגבי רשב״א לבד מלגבי מילתא דהתם וביש נוחלין (ב״ב דף קכד:) נמי פסיק הלכה כרבי מחבירו.
ג ממשנתנו עולה כי התפתחותה של הילדה מהירה מהתפתחותו של הילד, ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: דברים אלו האמורים במשנתנו בזמני הנדרים של הילדה והילד הם כדברי רבי, ואילו ר׳ שמעון בן אלעזר אומר להיפך, וכי הדברים האמורים במשנתנו בתינוקתבתינוק הם אמורים, ואילו הדברים האמורים בתנוקבתנוקת הם אמורים. שלדעתו, התפתחותו של הילד מהירה מהתפתחותה של הילדה.
§ The mishna indicates that the intellectual development of a girl is faster than that of a boy. In this regard, the Sages taught in a baraita: This opinion, with regard to the periods of vows for girls and boys, is in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. But Rabbi Shimon ben Elazar says the opposite, that the matter stated here with regard to a girl is actually stated with regard to a boy, whereas the matter stated with regard to a boy is in fact stated with regard to a girl, as the intellectual development of males is faster than that of females.
קישוריםרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַב חִסְדָּא מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי דִּכְתִיב {בראשית ב׳:כ״ב} וַיִּבֶן ה׳ [אֱלֹהִים] אֶת הַצֵּלָע מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵירָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ.

Rav Ḥisda said: What is the reason of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written, with regard to the creation of woman: “And the rib, which the Lord God had taken from the man, He made [vayyiven] a woman, and brought her to the man” (Genesis 2:22). This teaches that the Holy One, Blessed be He, granted a woman a greater understanding [bina] than that of a men.
רי״ףתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמד שנתן הקב״ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש. פירוש הקדים בה בינה יותר מבאיש:
בינה יתירה – פי׳ שממהרת להבין דאי לא אמרינן נשים דעתן קלה.
דכתיב ויבן ה׳ את הצלע כו׳ מלמד שנתן כו׳. בפרק עושין פסין מוכח דלא הוצרך למדרש כן אלא למ״ד פרצוף דלדידיה מאי ויבן שהרי בנויה היא ועומדת היתה וע״כ דרשוה מלשון בינה ולמאן דדריש מלשון קליעה אינו נופל מלשון בנין ממש כדאמרינן במסכת שבת פ״י גודלת ופוקסת משום מאי חייבת משום בונה וכי דרך בנין בכך אין כו׳ ומטעם זה הקב״ה קלעה לעשותה יפה כבנין כי היא עצמה לא תוכל לקלעות עצמה יפה בבנין כדאמרינן התם פוקסת לעצמה בשבת פטורה וק״ל:
אמר רב חסדא: מאי טעמא [מה הטעם] לשיטתו של רבידכתיב כן נאמר] בבריאת האשה ״ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה״ (בראשית ב, כב). ולשון זה, ״ויבן״, מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה (״ויבן״) יתירה באשה יותר מבאיש (״מן האדם לאשה״).
Rav Ḥisda said: What is the reason of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written, with regard to the creation of woman: “And the rib, which the Lord God had taken from the man, He made [vayyiven] a woman, and brought her to the man” (Genesis 2:22). This teaches that the Holy One, Blessed be He, granted a woman a greater understanding [bina] than that of a men.
רי״ףתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִידַּךְ הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וַיִּבֶן ה׳ [אֱלֹהִים] אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְקַלָּעִיתָא בַּנָּיְיתָא.

The Gemara asks: And what does the other tanna, Rabbi Shimon ben Elazar, derive from this verse? The Gemara answers: He requires that verse for that which Reish Lakish taught, as Reish Lakish said in the name of Rabbi Shimon ben Menasya with regard to the verse: “And the rib, which the Lord God had taken from the man, He made a woman, and brought her to the man.” This teaches that the Holy One, Blessed be He, braided the hair of Eve, and then brought her to Adam the first man. As in the cities overseas [bikhrakei hayyam] they call braiding hair, building [benayita].
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך [והאחר, ר׳ שמעון בן אלעזר] מה דורש הוא מכתוב זה? — הכתוב ההוא מבעי ליה [נצרך לו] לכ דרך שדרש ריש לקיש כתוב זה. שכך אמר ריש לקיש משום [בשם] ר׳ שמעון בן מנסיא: ״ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם״מלמד שקלעה (קלע את השער) הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אצל אדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתאבנייתא [לקליעהבנייה].
The Gemara asks: And what does the other tanna, Rabbi Shimon ben Elazar, derive from this verse? The Gemara answers: He requires that verse for that which Reish Lakish taught, as Reish Lakish said in the name of Rabbi Shimon ben Menasya with regard to the verse: “And the rib, which the Lord God had taken from the man, He made a woman, and brought her to the man.” This teaches that the Holy One, Blessed be He, braided the hair of Eve, and then brought her to Adam the first man. As in the cities overseas [bikhrakei hayyam] they call braiding hair, building [benayita].
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מ״טמַאי טַעְמֵיהּ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִתּוֹךְ שֶׁהַתִּינוֹק מָצוּי בְּבֵית רַבּוֹ נִכְנֶסֶת בּוֹ עַרְמוּמִית תְּחִלָּה.

The Gemara asks: And Rabbi Shimon ben Elazar, what is the reason that he maintains that the intellectual development of males is faster than that of females? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Since a boy frequents his teacher’s house, cleverness enters his mind first.
רי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהתינוק מצוי בבית רבו – ואפילו אין לו רב רגיל לצאת ולבא ומתפקח יותר.
שהתינוק מצוי וכו׳. ואפי׳ אין לו רב רגיל לבוא ולצאת עם בני אדם ומתפקח יותר ואפי׳ אין רגיל כלל אין תולדתו משתנית מאבותיו ואבות אבותיו:
ומבררים לצד השני, ור׳ שמעון בן אלעזר מאי טעמא [מה הטעם] לשיטתו, שהתפתחותו של הילד מהירה משל הילדה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו, נכנסת בו ערמומית תחלה קודם הילדה, שאינה מצויה בבית רב.
The Gemara asks: And Rabbi Shimon ben Elazar, what is the reason that he maintains that the intellectual development of males is faster than that of females? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Since a boy frequents his teacher’s house, cleverness enters his mind first.
רי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִיבַּעְיָא לְהוּ תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן אוֹ כִּלְאַחַר זְמַן.

§ The mishna teaches that there are three periods in the development of girls and boys: When their vows are examined, i.e., the twelfth year for a girl and the thirteenth year for a boy, which will be termed below: During the time; the period beforehand, when their vows are entirely invalid, called: Before the time; and after that period, when their vows are always valid, known as: After the time. But the mishna does not address the issue of their physical development during these periods, with regard to the appearance of two pubic hairs. In this regard, a dilemma was raised before the Sages: If a boy or girl developed pubic hairs during the time, is this year considered like the development of signs indicating puberty before the time that the child reaches majority, and therefore they are not treated as signs indicating puberty, or is it considered as after the time?
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
בסוגיא זו שאלו על שנה זו שהוא זמן האמצעי והוא כל שנת שתים עשרה לתינוקת וכל שנת שלש עשרה לתינוק מה דינה לענין עונשין ופירשו בה גדולי הרבנים אם אכלו חלב ודם וכגון שהביאו שתי שערות שאלו לא הביאו שתי שערות אף לאחר הזמן אינו בר עונשין אלא שהביאו שתי שערות והעלו בה שאינם בני עונשין כלל בתוך זמן כלפני זמן וודאי שומא נינהו כמו שיתבאר למטה וי״מ אותה לענין הנדרים עצמן וביודע להפלות כלומר אחר שנדרם נדר אם עבר עליו אם לוקה בו משום בל יחל ומתוך כך מפרשין אותה אף בלא שתי שערות ועקר הדברים שלענין עונש אע״פ שנדרם נדר לא נסתפק בו אלא בהבאת שתי שערות וכל לענין עונש נדרים ושאר דברים שוים בה ודרך סתם שאל בשערות של תוך הפרק אם עושין אותו גדול אם לאו והעלו בה שאינו גדול לענין עונש לא ללקות על נדרו ולא לדבר אחר עד שיהא גדול לגמרי בהשלמת זמן ובהבאת שתי שערות הא מ״מ כל שנדרו נדר אם הקדיש הוא ואכלו אחרים אותם האחרים לוקים שמופלא סמוך לאיש נדרו נדר מן התורה כמו שיתבאר למטה:
ולענין ביאור סוגיא נחלקו בה בסוגיא זו רב ור׳ חנינא לדעת אחת ור׳ יוחנן ור׳ יהושע לדעת אחרת שלדעת רב ור׳ חנינא תוך זמן כלפני זמן שלא ליענש עליו כמו שביארנו במשנתנו ולדעת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע הרי היא כלאחר זמן ליענש עליו בהבאת שתי שערות אם בשאר עבירות ואף בשאין יודעין בטיב עבירות שהרי שאר עבירות אין תלויות בהפלאה אם בנדרים ביודע להפלות שהרי אין נדרם נדר אלא בכך אלא שי״מ אותה אף באין יודע להפלות מפני שלדעתם נעשין הם גדולים לכל דבר ואע״פ שגדולי קדמונינו כתבוה כן אין נראה לי שהרי בפירוש אמרו אי לענין נדרים לאו כלפני זמן ולאו כלאחר זמן הוא אלא לענין עונשין אלמא כל שאין יודע להפלות אין נדרו נדר כלל ואם נדר אין כאן עונש נדר מהיכן והביאו דרך סימן וזאת לפנים כלומר שר׳ חנינא שהוא לשון נקבה ר״ל לשון חנינה במלת וזאת ורב ששתי אותיות שלו מובלעות במלת בישראל הם אומרים לפני הפרק הרמוז במלת לפנים והקשה לר׳ יוחנן ממה שאמרו במשנתנו אחר הזמן הזה אע״פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו נדרם נדר וקא סלקא דעתין דמשנה יתירא קא דייק שמאחר ששנה בת שתים עשרה ויום אחד נדריה קיימין לא הוצרך לאמרה אלא שראה ללמד ולדקדק ממנה דוקא אחר הזמן הזה הא תוך זמן כלפני זמן ואם אינו ענין לענין נדרים דהא בנדרים לאו כלפני זמן ולאו כלאחר זמן הוא ענין לעונשין הא של שאר עבירות הן ליענש במלקות על נדרו אם יודע להפלות ובהבאת שתי שערות לשטתנו ואותביה רבא דאדרבא נדיק מרישא וכו׳ ולדבריו קא מקשי דהא רבא סבירא ליה תוך זמן הפרק כלפני הפרק אלא דלדבריו קאמר ומ״מ השיבו דלאו ממשנה יתירא קא דייק דהא מצריך צריכא כדאיתא בסוגייא דלעיל אלא מגופה דמתניתין דהאי אחר זמן דקאמר היכי דמי אי בלא איתי שתי שערות קטן הוא ואחר שאין יודע להפלות אמאי נדרו נדר אלא דאייתי שתי שערות וטעמא דלאחר זמן הוא דלא בעינן הפלאה משום דהואיל והשלים שניו והביא סימניו גדול הוא תוך זמן אע״ג דאיתי שתי שערות בעינן הפלאה דהא לאו גדול הוא ובעינן איש גמור בלא הפלאה או מופלא סמוך לאיש וממילא שמעינן דתוך הפרק אף בהבאת שתי שערות לאו גדול הוא ומאחר שאינו גדול אינו בר עונשין ועוד הקשו ממה שאמרו כי יפליא איש מה תלמוד לרבות בן שלש עשרה שאע״פ שאין יודע להפלות נדרו נדר ר״ל אחר שהשלים שניו והיכי דמי אי דלא איתי שתי שערות קטן הוא והוה ליה בתוך זמן למיבעי מיהא הפלאה אלא דאיתי ומאחר שהוא גדול בכל ענין לא בעינן הפלאה הא תוך זמן אע״ג דאייתי שתי שערות בעינן הפלאה דלאו גדול הוא ואיתותב ר׳ יוחנן ונשארנו על מה שפסקנו תוך הפרק כלפני הפרק:
ומ״מ נשאר לנו בה דבר אחר לענין פסק והוא שהקשו רבים דהא ר׳ שמעון ור׳ יהודה נחלקו בה בפרק סימן וקא סבר ר׳ יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק ור׳ שמעון ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ואנו סוברין שתוך הפרק ולאחר הפרק הוא הוא ענין תוך זמן ולאחר זמן וכן פירשוה שם גדולי הרבנים עד שתירצו בה שאין למדין מן הכללות ומ״מ אחרוני הרבנים תירצו שתוך זמן הוא כל שנת שתים עשרה לנקבה וכל שנת שלש עשרה לזכר ואף ר׳ יהודה סובר בה תוך זמן כלפני זמן ותוך הפרק הוא אותו יום שלאחר שתים עשרה לנקבה ושלאחר שלש עשרה לזכר שהוא יום ההשלמה ועליו אמר ר׳ יהודה שהוא כלאחר הפרק שמקצת היום ככולו ואפשר שבזו הלכה כדבריו:
זהו ביאור השמועה כהוגן והרבה מפרשים גדרו דרכיה בדברים שאין להם ענין כלל ואל תחוש להם ואח״כ היו סוברים להביאה בכלל מחלקת תנאים ממה שאמרו בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות שומא ר״ל אע״פ שביאתו ביאה וזו אין בה מחלוקת אבל מבן תשע שנים ויום אחד עד שלש עשרה ויום אחד שומא לתנא קמא ולר׳ יוסי בר׳ יהודה סימן ובן שלש עשרה ויום אחד דברי הכל סימן וקאמר הא גופא קשיא אמרת מבן תשע עד שלש עשרה שומא הא שנת שלש עשרה עצמה סימן הא תוך הפרק כלפני הפרק ותירץ בה דכלי עלמא תוך הפרק כלפני הפרק אלא דהא בתינוק והא בתינוקת אי נמי הא ר׳ שמעון בן אלעזר שמחליף שיעור זמן תינוק לתינוקת ושל תינוקת לתינוק ולגופא דשמעתא מיהא פירש ר׳ כרוספדאי לדעת ר׳ יוסי דוקא בעודן בו וביאור הדברים שאע״פ שר׳ יוסי אומר דמבן תשע ויום אחד ולמעלה סימן לאו למימרא שיהא גדול בכך שהרי לא נחלקו אלא בתוך הפרק אלא אין מחלקתם אלא בשאותן השערות עודן בו משנעשה גדול חכמים סוברים שאין שערות סימן אלא אותן שבאו לאחר שנעשה גדול הא אותן שהביא קודם לכן שומא נינהו ואפילו עודן בו אינו נעשה גדול בהן ולר׳ יוסי בר׳ יהודה אפילו נולדו קודם זמן גדלות הואיל ונולדו משנראו לביאה נעשה בהם גדול לכשישלים שנותיו ועודן בו ויראה כן לדעתו בתינוקת מבת שלש ויום אחד ולמעלה אלא שמ״מ הלכה כחכמים ואין שערות סימן אלא אותן שנולדו משהגיעו לכלל שנותיהם אבל כל שנולדו קודם שהגיעו לכלל שנותיהם אפילו עודן בו כשהשלימו שנותיהם אינן כלום ומ״מ יתברר למטה שדברים אלו דוקא כשנבדקו תוך זמן ונראו שערות אלו בהם שהם שומא אבל מן הסתם ר״ל שלא נבדקו תוך זמן ואחר שהגיעו לכלל שנותיהם נבדקו ונמצאו שם שתי שערות מחזיקין אותן בסימנין ואין חוששין להו שמא תוך זמן אפילו היתה צורתם מוכחת עליהן בכך:
תוך זמן וכו׳ או כלאחר זמן – פ׳ כשהביא שערות.
ד שנינו במשנתנו כי ישנם שלושה זמנים בהתפתחות הילדה והילד: זמן תקיפות נדרם, שהוא בשנת השתים עשרה לבת ושנת השלוש עשרה לבן, שייקרא להלן ״תוך הזמן״; הזמן שלפני כן, שאין בו כלל תוקף לנדר, שייקרא להלן ״לפני הזמן״; הזמן בו הנדר תקף בכל מקרה, שייקרא להלן ״לאחר זמן״. ואולם לא למדנו מהו זמן גדלותם של הנער והנערה, לענין הבאת שתי שערות. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: אם הביאו הילדה או הילד שערות ב״תוך הזמן״, האם נחשב הדבר כהבאת הסימנים לפני הזמן ואין אלה נחשבים סימני בגרות, או נחשב כהבאה לאחר זמן, והרי אלו סימני בגרות?
§ The mishna teaches that there are three periods in the development of girls and boys: When their vows are examined, i.e., the twelfth year for a girl and the thirteenth year for a boy, which will be termed below: During the time; the period beforehand, when their vows are entirely invalid, called: Before the time; and after that period, when their vows are always valid, known as: After the time. But the mishna does not address the issue of their physical development during these periods, with regard to the appearance of two pubic hairs. In this regard, a dilemma was raised before the Sages: If a boy or girl developed pubic hairs during the time, is this year considered like the development of signs indicating puberty before the time that the child reaches majority, and therefore they are not treated as signs indicating puberty, or is it considered as after the time?
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְמַאי הִלְכְתָא אִי לִנְדָרִים לָאו כְּלִפְנֵי זְמַן דָּמְיָא וְלָאו כִּלְאַחַר זְמַן דָּמְיָא.

The Gemara asks: With regard to what halakha is this dilemma raised? If it is with regard to vows, the development of pubic hairs is not considered as before the time, but it is not considered as after the time either. Instead, the status of the vow is determined in accordance with the examination of the child’s understanding, as stated in the mishna.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אילימא לנדרים – ובלא הביא ב׳ שערות ואפ״ה נדרו נדר אם ידע למי נדר כיון שהוא שנה לפני גדלות דמסתמא יביא ב׳ שערות כשיהיה בן י״ג ויום אחד כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שערות.
אלא לעונשים. פירוש וכשהביא שתי שערות וקא מיבעיא ליה אם הביא סימנין תוך זמן אי חשבינן ליה כגדולה או לאו דאי לא הביאה שתי שערות לאו בר עונשין הוא, וה״ה דהוה מצי למימר אין לנדרים וכשהביא שתי שערות, אלא דעדיפא מינה קאמר דיש בכלל עונשים הבאת סימנין כדאמרינן בנדרים, דאי גדול הוא גדול הוא לכל מילי.
הא דאותביה למאן דאמר תוך הפרק כלאחר הפרק ואסיקנא לה בתיובתא איכא למידק דהא לקמן בפרק בא סימן (נדה מח:) איפליגו ר׳ יהודה ור׳ שמעון אי תוך הפרק כלאחר הפרק או כלפני הפרק וקסבר רבי יהודה בתוך הפרק כלאחר הפרק אם כן היכי אסיקנא בתיובתא ימא תנאי ואיכא למימר דמאן דאסקה בתיובתא לא הוה שמיע ליה ההיא פלוגתא דבפרק בא סימן וטובא איכא בתלמודא תיבותא ותנאי. אבל ר״ת ז״ל פי׳ התם דלכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן דלא כרבי יוחנן ור׳ יהושע בן לוי וכמתניתין ומתניתא דהכא ועד שיהא בן י״ג ויום אחד אינו גדול והתם בתוך הפרק דהיינו תוך אותו יום של אחר שלש עשרה שנה קא מפלגי דמר קסבר תוך אותו יום כלאחר היום ומר סבר תוך אותו יום כלפני היום די״ג שנה ויום א׳ שלם בעינן אבל רש״י ז״ל פי׳ שם תוך הפרק ולאחר הפרק תוך זמן ולאחר זמן.
אלא לעונשין – פי׳ לכל עונשין שבתור׳ ואף נדרים בכלל שיהא נדון כגדול ולוקה על בל יחל שלו והיינו דאקשינן ממתני׳ דנדרים.
ומבררים: למאי הלכתא [למה, לאיזה הלכה] חשוב פתרונה של בעיה זו? אי [אם] לענין נדריםלאו [לא] כלפני זמן דמיא [נחשב] הבאת הסימנים, ולאו [ולא] כלאחר זמן דמיא [נחשב]. הבאת הסימנים, שהרי הדבר נקבע לפי תקיפות הנדר, בבדיקה אם הם מודעים למי שנדרו.
The Gemara asks: With regard to what halakha is this dilemma raised? If it is with regard to vows, the development of pubic hairs is not considered as before the time, but it is not considered as after the time either. Instead, the status of the vow is determined in accordance with the examination of the child’s understanding, as stated in the mishna.
רי״ףתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא לָעוֹנָשִׁין מַאי רַב ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן.

Rather, the dilemma is raised with regard to punishments, i.e., whether such a boy or girl is punished like an adult for violating the prohibitions of the Torah. What, then, is the halakha? The Sages disagree. Rav and Rabbi Ḥanina both say: The development of pubic hairs during that time is considered as before the time, and therefore the boy or girl is not liable to receive punishment for his or her actions. Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi both say: The development of pubic hairs during that time is considered as after the time, and they are punished.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעונשין – וכגון דאייתי שתי שערות תוך הזמן דאי לא אייתי אפילו לאחר זמן לאו בר עונשין הוא ולאחר זמן אי אייתי ב׳ שערות הוי גדול ובר עונשין.
כלפני הזמן – ולא ענשינן ליה ושתי שערות הויא להו שומא.
אלא לענין עונשין – וכגון שהביא ב׳ שערות תוך הזמן מי חשיב גדול כמו לאחר זמן לענין חליצה וקדושין ונדרים לקיים נדרו אפי׳ אינו יודע למי נדר כיון שהביא ב׳ שערות ומיבעיא ליה אי הוי שומא אי לאו.
תוך זמן כלאחר זמן. ומופלא סמוך לאיש הוי לעולם שנה אחת סמוכה לגדלות בין מיהר להביא בין איחר להביא:
אלא, לענין עונשין שייענשו כגדול על שעברו מצוות התורה, מאי [מה] הדין? ונחלקו בדבר חכמים, רב ור׳ חנינא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: הבאת שערות בתוך הזמן — נחשבת כהבאה לפני הזמן, ואין הילדה או הילד נחשבים בכך לגדולים להיענש על מעשיהם. ואילו ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: הבאת סימני שערות בתוך הזמן נחשבת כהבאה לאחר הזמן, ונענשים הם.
Rather, the dilemma is raised with regard to punishments, i.e., whether such a boy or girl is punished like an adult for violating the prohibitions of the Torah. What, then, is the halakha? The Sages disagree. Rav and Rabbi Ḥanina both say: The development of pubic hairs during that time is considered as before the time, and therefore the boy or girl is not liable to receive punishment for his or her actions. Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi both say: The development of pubic hairs during that time is considered as after the time, and they are punished.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָיךְ {רות ד׳:ז׳} וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל.

Rav Naḥman bar Yitzḥak says: And your mnemonic, to remember which Sages said which ruling, is the verse: “Now this [vezot] was the custom in former times in Israel” (Ruth 4:7). The Sage whose name has a feminine form like the word vezot, namely, Rav Ḥanina, maintains that the development of pubic hairs during the time is considered as before the time, like the former times mentioned in the verse.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[וזאת לפנים בישראל] דייק בישראל, דאותו הזוג שהיו ישראל שאין בהם לוי, אותו אומר לפנים. והיינו רב ור׳ חנינאא.
א. פירוש לתלמוד על מסכת נדה כתב יד פרנקפורט (מרצבכר 22). וכן פירש בתוס׳ הרא״ש. ובהערות לחידושי הריטב״א ציין לספר פתח עינים שהביא פירוש זה מחידושי הריטב״א כת״י שכתב: וסימן וזאת לפנים פירשו בו דרב ור׳ חנינא ששניהם ישראל אמרי לפנים וכו׳ וזה נכון מכולם (ולדבריהם ר׳ חנינא זה לא היה כהן). אבל רב האי גאון בתשובה (הרכבי סי׳ עד) פירש את הסימן על כך שההלכה כמאן דאמר לפנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזאת לפנים – וזאת לשון נקבה כלומר רב חנינא דשמיה לשון נקבה אמר לפנים כלומר לפני זמן ולא תטעה להחליף דבריהם. ל״א שמו של רב דאמר כלפני הזמן מובלע בתיבת בישראל.
וזאת לפנים בישראל. פי׳ ריב״ל היה לוי כדאמרינן בפ׳ כל הבשר [דף קו ע״ב] ר׳ מיאשא בריה דר׳ יהושע בן לוי לוי הוה. כלומר אותם שהם ישראל אמרו לפנים:
אמר רב נחמן בר יצחק, וסימניך לזכור את השמועה בשם אומרה המדויק: הכתוב ״וזאת לפנים בישראל״ (רות ד, ז), להזכירנו כי החכם ששמו הוא כצורת נקבה (״וזאת״), ר׳ חנינא, סבר שהבאה בתוך הזמן נחשבת כהבאת לפני הזמן (״לפנים״).
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: And your mnemonic, to remember which Sages said which ruling, is the verse: “Now this [vezot] was the custom in former times in Israel” (Ruth 4:7). The Sage whose name has a feminine form like the word vezot, namely, Rav Ḥanina, maintains that the development of pubic hairs during the time is considered as before the time, like the former times mentioned in the verse.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא אַחַר זְמַן הַזֶּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ הָא תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן.

Rav Hamnuna raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi from the mishna: After that time, twelve years and one day for a girl and thirteen years and one day for a boy, even if they say: We do not know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is a valid vow and their consecration is a valid consecration. Rav Hamnuna infers from this ruling that if they issued this statement during the time, it is considered as before the time, even if they had developed two hairs.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתיב רב המנונא – קס״ד כדאמר לקמן דרב המנונא משנה יתירה דייק דלא איצטריך למתנייה כדפרכינן לעיל והא דתני ליה תנא דמתני׳ למידק מינה לענין עונשין הא תוך הזמן כלפני הזמן דאי לענין נדרים לא כלפני זמן ולא כלאחר זמן.
מתיב [מקשה] רב המנונא על שיטת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי ממה ששנינו במשנתנו: אחר הזמן הזה, אף על פי שאמרו ״אין אנו יודעים לשם מי נדרנו״, או שאמרו ״אין אנו יודעים לשם מי הקדשנו״נדריהם נדר והקדשן הקדש. ומכאן נדייק: הא [הרי] אם היה זה בתוך זמןכלפני זמן נחשב לכל ענין, אף אם הביאו שערות.
Rav Hamnuna raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi from the mishna: After that time, twelve years and one day for a girl and thirteen years and one day for a boy, even if they say: We do not know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is a valid vow and their consecration is a valid consecration. Rav Hamnuna infers from this ruling that if they issued this statement during the time, it is considered as before the time, even if they had developed two hairs.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֲמַר לֵיהּ רָבָא אֵימָא רֵישָׁא קוֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִים אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ הָא תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן.

Rava said to Rav Hamnuna, in rejection of this proof: Say the former clause in the mishna: Prior to that time, eleven years and one day for a girl and twelve years and one day for a boy, even if they said: We know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is not a valid vow and their consecration is not a valid consecration. One can infer the opposite from here, that if they issued this statement during the time, it is considered as after the time.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא לרב המנונא, בדחיית ראייתו זו: לדבריך, ושמא אימא רישא [אמור את תחילת המשנה]: קודם הזמן הזה, אף על פי שאמרו ״יודעים אנו לשם מי נדרנו״, או שאמרו ״יודעים אנו לשם מי הקדשנו״אין נדריהם נדר, ואין הקדשן הקדש. ומכאן נדייק: הא [הרי] אם היה זה בתוך זמןכלאחר זמן נחשב הדבר לכל דבר! אלא אין להביא ראיה ממשנה זו.
Rava said to Rav Hamnuna, in rejection of this proof: Say the former clause in the mishna: Prior to that time, eleven years and one day for a girl and twelve years and one day for a boy, even if they said: We know in Whose name we vowed and in Whose name we consecrated, their vow is not a valid vow and their consecration is not a valid consecration. One can infer the opposite from here, that if they issued this statement during the time, it is considered as after the time.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְלָא הִיא רָבָא קָטָעֵי הוּא סָבַר רַב הַמְנוּנָא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה קָדָיֵיק וְאַדְּדָיֵיק מִסֵּיפָא לֵידוּק מֵרֵישָׁא.

The Gemara responds: And that is not so, as Rava erred. He thought that Rav Hamnuna inferred from the superfluous statement of the mishna, i.e., that the clause Rav Hamnuna cites is unnecessary for the halakha it states, which is why Rav Hamnuna inferred his conclusion from it. And therefore Rava responded that rather than inferring from the latter clause of the mishna that if the boy or girl claims not to know in Whose name he or she vowed during the time, it is considered as before the time, let him infer from the former clause that it is considered as after the time, as Rava demonstrated.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציינים: ולא כך היא, אין זו דחייה של ממש, משום שרבא קטעי [טעה], שכן הוא רבא, סבר כי רב המנונא ממשנה יתירה קדייק [הוא מדייק], ועל כך השיגו כי אדדייק מסיפא [במקום שידייק מסוף המשנה]לידוק מרישא [שידייק מתחילת המשנה].
The Gemara responds: And that is not so, as Rava erred. He thought that Rav Hamnuna inferred from the superfluous statement of the mishna, i.e., that the clause Rav Hamnuna cites is unnecessary for the halakha it states, which is why Rav Hamnuna inferred his conclusion from it. And therefore Rava responded that rather than inferring from the latter clause of the mishna that if the boy or girl claims not to know in Whose name he or she vowed during the time, it is considered as before the time, let him infer from the former clause that it is considered as after the time, as Rava demonstrated.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְלָא הִיא רַב הַמְנוּנָא מִגּוּפָא דְּמַתְנִיתִין קָא דָיֵיק הָא לְאַחַר זְמַן הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּלָא אַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קָטָן הוּא אֶלָּא לָאו דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת

The Gemara continues: But it is not so; rather, Rav Hamnuna inferred that it is considered as before the time from the statement of the mishna itself, without assuming that it is superfluous, as follows: In that mention in the mishna of: After that time, what are the circumstances? If it is referring to a case where the boy has not yet developed two pubic hairs, he is a minor. Rather, is it not referring to a case where the boy has developed two pubic hairs,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגופא דמתני׳ דייק – דלא מתוקמא אלא כשהביא שתי שערות ואפ״ה לא חשיב ליה גדול עד לאחר זמן. והשתא ליכא למיפרך לידוק מרישא דהא לא דייק מידי דבין רישא ובין סיפא לגופא איצטריך לענין נדרים דלא תימא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו אבל היכא דאמרי אינהו כו׳ כדאמר לעיל ומיהו מגופא דסיפא שמעינן דעד דמטו לאחר זמן בעינן יודע להפלות ואם אינו יודע להפלות ואפילו הביא ב׳ שערות לאו איש הוא דניהוי נדרו נדר מחמת אישות בלא הפלאה.
קטן הוא – ואמאי נדרו נדר הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא ב׳ שערות ומופלא סמוך לאיש נמי לא הוי דהא אינו יודע לשם מי נדר ומהיכא תיתי דנדרו נדר.
אלא לאו כשהביא – ומשום הכי נדרו נדר אע״ג דאין יודע להפלות דהא גדול הוא.
ואולם לא כך היא. שכן רב המנונא מגופא דמתניתין קא דייק [מגוף המשנה הוא דייק]:, ובאופן זה: הא [זה] ששנינו בה ״לאחר זמן״ היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי [אם] בזמן דלא אייתי עדיין לא הביא] שתי שערות — הרי קטן הוא, אלא לאו [האם לא] מדובר באופן דאייתי [שהביא] שתי שערות,
The Gemara continues: But it is not so; rather, Rav Hamnuna inferred that it is considered as before the time from the statement of the mishna itself, without assuming that it is superfluous, as follows: In that mention in the mishna of: After that time, what are the circumstances? If it is referring to a case where the boy has not yet developed two pubic hairs, he is a minor. Rather, is it not referring to a case where the boy has developed two pubic hairs,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה מה:, עין משפט נר מצוה נדה מה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה מה: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף נדה מה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י נדה מה:, תוספות נדה מה:, תוספות רי"ד נדה מה:, רשב"א נדה מה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה מה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה מה:, ריטב"א נדה מה:, מהרש"א חידושי הלכות נדה מה:, מהרש"א חידושי אגדות נדה מה:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה מה:, אסופת מאמרים נדה מה:

Niddah 45b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 45b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 45b, R. Chananel Niddah 45b, Rif by Bavli Niddah 45b, Rashi Niddah 45b, Tosafot Niddah 45b, Tosefot Rid Niddah 45b, Rashba Niddah 45b, Meiri Niddah 45b, Tosefot Rosh Niddah 45b, Ritva Niddah 45b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 45b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 45b, Steinsaltz Commentary Niddah 45b, Collected Articles Niddah 45b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144