×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהִשְׁקִיף בָּהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וְלֹא הֶעֱלוּהוּ.
and scrutinized it, in an attempt to remember the blessing for two or three hours, and they did not remove him from serving as prayer leader.
רי״ףרש״יספר הנרריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ברכות כט ע״א} ר׳ יהושע אומר מעין שמונה עשרה: מאי מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה ושמואל אמר הביננו יי׳י אלהינו1 לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתיך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחוקי מכאוב2 ודשננו בנאות [ארצך]⁠3 ונפוצים4 מארבע5 תקבץ והתועים בדעתך ישָפֵטו ועל הרשעים תניף ידך6 וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובהצמחת קרן [לדויד]⁠7 עבדך8 [ועריכת נר לבן ישי]⁠9 משיחך טרם נקרא אתה10 תענה [טרם נדבר אתה תשמע כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה ופודה ומציל]⁠11 ברוך אתה ה׳ שומע תפלה. אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבתות וממוצאי12 ימים טובים מפני שצריך לומר13 הבדלה בחונן הדעת. אמר רב ביבי בר אביי14 כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וקאמרי רבואתא15 הני מילי בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מתפלל (אדם)⁠16 הביננו.
{בבלי ברכות כט ע״א-ע״ב} אמר ר׳ תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר גבורת17 גשמים בתחית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני
שאומרה18 בְשומֵע תפלה והני מילי דאדכר מקמי שומע תפלה אבל אידכר בתר19 שומע תפלה מחזירין אותו20 ואם טעה ולא הזכיר21 הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שאומרה22 על הכוס. אמר23 ר׳ תנחום אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה בהודאה חוזר לעבודה בשים [שלום]⁠24 חוזר לעבודה25 ואם26 סיים חוזר לראש אמר27 רב פפא בריה דרב אחא בר אדא28 הא דאמרת אם29 סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר את רגליו חוזר לעבודה. אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמ׳ כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה30 לא אמרן אלא כשהוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו31 אבל לא היה32 רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו אף על גב דלא עקר את רגליו חוזר לראש33 וכן הילכתא34:
{בבלי ברכות כט ע״א35} [בבלי]⁠36 בפרק [תפלת השחר37] אמר רבי תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר גבורת38 גשמין בתחית המתים מחזירין אותו39 שאלה40 בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שאומרה בשומע תפלה. ואותבינן עליה41 מיהא דתניא טעה ולא הזכיר גבורות42 גשמין בתחית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו והבדלה43 בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. ואסיקנא44 לא קשיא הא דאדכר מקמי שומע תפלה [הא דאדכר בתר45 שומע תפלה אי46 אדכר מקמי שומע תפלה47] אומרה בשומע תפלה מבתר48 שומע תפלה חוזר לראש. ושמעינן מינה דאי טעה ולא אמר גבורת49 גשמין בתחית המתים חוזר לראש50 ואע״ג דאדכר מקמי שומע תפלה:
1. יי׳י אלהינו: וכן בה״ג ורמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (ב:ג). חסר בדפוסים.
2. רחוקי מכאוב: געד, דפוסים: ״רחקנו ממכאוב״, כבה״ג ורמב״ם (שם). רא״ה: ״ורחקנו ממכאוב״.
3. ארצך: געא געג גפ, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול, רא״ה, כבה״ג, ר״ח, ורמב״ם. כ״י א: ״טובך״
4. ונפוצים: כבה״ג, ר״ח, ורמב״ם (שם). געא, גפ, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול, רא״ה: ״והנפוצים״.
5. מארבע: דפוסים: מארבע כנפות הארץ.
6. ידך: כ״י קרפנטרץ, דפוסים, אשכול: ״ידיך״, כברמב״ם (שם).
7. לדויד: געא, גפ, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול, רא״ה, כבה״ג ורמב״ם (שם). כ״י א: ״לבן דויד״.
8. עבדך: חסר ב-גפ, אשכול.
9. ועריכת נר לבן ישי: געא, גפ, כ״י פריס 312, דפוסים, אשכול, רא״ה, כבה״ג ורמב״ם (שם). בכ״י פריס 312: ״ועריכות נר לבן ישי״. חסר בכ״י א.
10. אתה: כ״י קרפנטרץ, אשכול, רא״ה: ״ואתה״, כברמב״ם (שם). חסר בר״ח.
11. טרם נדבר אתה תשמע כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה ופודה ומציל: כך ב-געא, גפ, דפוסים, אשכול, כברמב״ם (שם), והוא מוסיף בסוף המשפט: ״מכל צוקה״. חסר בכ״י א, כבה״ג ור״ח. כ״י פריס 312: ״טרם נדבר אתה תשמע כי אתה הוא העונה בכל עת צרה וצוקה״.
12. וממוצאי: דפוסים: ומוצאי.
13. לומר: חסר בכ״י פריס 312.
14. אביי: דפוסים: אבין.
15. רבואתא: גפ, כ״י פריס 312, דפוסים: ״רבנן״. השווה לדברי ר״ח (באו״ז, אוצה״ג סי׳ קכו). בעיתים (סי׳ קלט) בשם רב נטרונאי גאון.
16. אדם: חסר ב-גפ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה.
17. גבורת: כ״י פריס 312, דפוסים: ״גבורות״.
18. שאומרה: דפוסים כאן: שיכול לאומרה. וכן בהמשך. אבל במקבילה בהל׳ תעניות גם שם: שאומרה.
19. אידכר בתר: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (י:ט). גפ, דפוסים: ״לא אדכר מקמי״, וכן כ״י פריס 312 לפני הגהה. ראה במקביל ברי״ף הל׳ תעניות פרק א.
20. אותו: כ״י פריס 312 אחרי הגהה: ״אותו לראש״.
21. ואם טעה ולא הזכיר: כ״י פריס 312: ״אבל אם לא אמ׳⁠ ⁠״.
22. שאומרה: דפוסים, רא״ה: ״שיכול לאומרה״.
23. אמר: געא, כ״י פריס 312: ״ואמ׳⁠ ⁠״.
24. שלום: כך ב-גקטו, כ״י פריס 312, דפוסים.
25. חוזר לעבודה: דפוסים: ובהודאה חוזר לעבודה.
26. ואם: חסר בכ״י פריס 312.
27. אמר: כ״י פריס 312: ״ואמ׳⁠ ⁠״.
28. בר אדא: כ״י פריס 312: ״בריה דרב אדא״. דפוסים: בר אבא.
29. אם: חסר בכ״י פריס 312.
30. לעבודה: כ״י פריס 312: ״לראש״.
31. תחנונים אחר תפלתו: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (י:י). דפוסים: אחר תפלתו תחנונים.
32. לא היה: גפא, כ״י פריס 312: ״אינו״, דפוסים: אם אינו. רא״ה: ״בשאינו״.
33. לראש: חסר בכ״י א לפני הגהה.
34. וכן הילכתא: וכך בשם ר״ח בראשונים. חסר בכ״י פריס 312, רא״ה.
35. מובא ברי״ף שם יט ע״ב-כ ע״א בקיצור.
36. בבלי: גה, גו, גז, כ״י קרפנטרץ, רא״ה.
37. תפלת השחר: גה, גו, גז, דפוסים, אשכול. כ״י א: ״במה מדליקין״. ראה שבת כד ע״א (וברי״ף שם יא ע״א).
38. גבורת: גה, כ״י קרפנטרץ, דפוסים רא״ה: ״גבורות״.
39. בההוא דלא…אותו: חסר בכ״י נ, כנראה מחמת הדומות.
40. שאלה: גה, גו, גז, כ״י נ, דפוסים, אשכול, רא״ה: ״ושאלה״.
41. עליה: גו: ״עלה״.
42. גבורות: גו: ״גבורת״.
43. והבדלה: גה גו, כ״י נ, דפוסים, רא״ה: ״הבדלה״.
44. ואסיקנא: כ״י נ: ״ואסיקנן״.
45. מקמי, בתר: גו: ״בתר, מקמי״. רא״ה ״מקמי, בתר״.
46. אי: חסר בכ״י קרפנטרץ.
47. הא דאדכר בתר...מקמי שומע תפלה: חסר בכ״י א, שמא מחמת הדומות, או לשם קיצור כבהמשך המשפט.
48. מבתר: כ״י קרפנטרץ: ״אידכר בתר״. כ״י נ: ״ואי אדכר בתר״. דפוסים: אי אידכר בתר.
49. גבורת: כ״י נ, דפוסים: ״גבורות״.
50. ושמעינן מינה...לראש: חסר בכ״י קרפנטרץ, כנראה מחמת הדומות.
והשקיף – חשב לזכור אותה לשון סוכה כדמתרגמינן וישקף ואסתכי (בראשית יט).
השקיף בה – פיר׳ אנטר פיהא.⁠א
ולא (העלותו) [העלוהו] – פיר׳ ולא (סילקותו) [סילקוהו] מלפני התיבה.
אמ׳ ר׳ תנחום אמ׳ ר׳ אסי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחית וכו׳ – ירושלמי:⁠ב אמ׳ ר׳ זעירא בשם ר׳ חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו. בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו (ואם הזכיר הטל אינו חוזר ואם טעה בימות הגשמים ואמ׳ מוריד הטל חוזר לראש),⁠ג והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמ׳ להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא דאמי ההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מקיל. בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמ׳ גבורת גשמים מחזירין אותו, בההוא דלא אידכר לא טל ולא מטר.
רמסז״ל ב״ר מימון ז״ל:⁠ד מי שטעה בימות הגשמים ולא אמ׳ מוריד הגשם ולא מוריד הטל, חוזר לראש, ואם הזכיר הטל אינו חוזר [ואם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם. חוזר לראש], ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין טל נעצר ואינו צריך בקשה. מי ששכח השאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפלה, שואל את הגשמים בשומע תפלה ואם נזכר אחר שבירך שומע תפלה, חוזר לברכת השנים. ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו, חוזר ומתפלל שנייה.
רבסז״ל: (האומ׳) [העומד] בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו.⁠ה
א. תרגומו: הביט בה (השהה עיונו, ראה רש״י)
ב. פ״ה ה״ב. והובא בתוס׳ כאן ד״ה הא, עי״ש.
ג. קטע זה אינו בירושלמי והוא מיותר ומשובש. וראה להלן מלשון הרמב״ם.
ד. לשון הרמב״ם הלכות תפילה י׳:ח׳-ט׳.
ה. ראה לעיל מהירושלמי ולהלן פרק ה׳ הערה 46.
והשקיף בה יותר משתים וג׳ שעות ולא העלוהו – פי׳ לא העבירוהו מלהתפלל ואמאי לא העלוהו והתנן טעה בכל הברכות כולן אין מעבירין אותו וכו׳, וא״ת והיכי אמרינן דאם טעה בכל הברכות אין מעלין אותו והא אמרינן בפ׳ אין עומדין היה יורד לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה כלומר השני וסתם קאמר טעה אף בכל הברכות, י״ל דהכא הכי קאמר אין מעבירין אותו לעולם כלומר שלא ירד עוד ואין ה״נ שמעבירין אותו לשעה כהתם דהתם מאי דאמרינן דיעבור אחר תחתיו פירוש באותה שעה אבל אין מעבירין אותו לעולם ובברכת המינים מעבירין אותו לעולם א״נ י״ל דהכא דאמרינן דאין מעלין אותו כשיודע לחזור למקום שטעה והתם כשאינו יודע.
והשקיף בה יותר משתים ושלוש שעות ולא העלוהו – פירוש לא העבירוהו מלהתפלל:
גמרא ולא העלוהו כו׳ נ״ב פירוש לא סלקו אותו מלהיות ש״צ כו׳ עיין ברי״ף:
בד״ה לייט עלה כו׳ כדמשמע במכילתין גבי ר׳ יוסי כו׳ עכ״ל בפ״ק דר׳ יוסי היה מתפלל בחורבה וא״ל אליהו היה לך להתפלל תפלה קצרה כו׳ ע״ש בתוספות וק״ל:
בגמרא והשקיף בה ב׳ או ג׳ שעות ולא העלוהו. נראה דאע״פ דהפסיק ב׳ או ג׳ שעות אפ״ה לא היה צריך לחזור לראש כיון שהרהר בכל אותו זמן באותה ברכה עצמה ולא הסיח דעתו ממנה א״כ לא גרע מהא דאמר רב לקמן טול ברוך טול ברוך דאין צריך לברך ה״נ דכוותיה וזה דלא כמ״ש הפר״ח בא״ח סימן ס״ה שרוצה להכריע מכאן כשיטת הפוסקים דאפילו בשהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק ולפמ״ש אין זו הכרעה של כלום דמסוגיא דהכא לא מוכח מידי:

סילוק שליח ציבור שטעה

ציון א.ב.
גמרא. אמאי לא העלוהו? והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כלן - אין מעלין אותו, בברכת המינים - מעלין אותו, חיישינן שמא מין הוא! ...שאני שמואל הקטן דאתחיל בה, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה - גומרה.
שליח ציבור שטעה ונבהל ולא ידע מהיכן יתחיל ושהה שעה - יעמוד אחר תחתיו, ואם טעה בברכת המינים - אין ממתינין לו אלא מיד יעמוד אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו, והוא שלא התחיל בה, אבל אם התחיל בה - ממתינין לו שעה, ולא יהא השני סרבן באותה שעה.(רמב״ם תפלה י, ג)
שליח צבור שטעה ודילג אחת מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו - אין מסלקין אותו, אבל אם דילג ברכת המינים - מסלקין אותו מיד, שמא מין הוא, ואם התחיל בה וטעה - אין מסלקין אותו.(שו״ע אורח חיים קכו, א)

א. בשאר ברכות.

לעומת דברי רב יהודה בשם רב שאם טעה אין מעלים אותו, למדנו במשנה לקמן (לד, א) שהעובר לפני התיבה וטעה - יעבור אחר תחתיו, ומתרצים רבינו יונה (יט, ב בדפי הרי״ף ד״ה טעה בכל) והרא״ה, וכן מובא בריטב״א ובמאירי, ששם הכוונה שמחליפים אותו באחר לפי שעה, ואילו כוונת רב שאין מסירים אותו לגמרי מלהיות שליח ציבור.
הרשב״א מתרץ תירוץ אחר, שרב מדבר על שליח ציבור שיודע לחזור למקום שטעה, בעוד שבמשנה לקמן מדובר כשאינו יודע לחזור. תירוץ זה נזכר בדברי הריטב״א והמאירי, אשר מבאר שבין כשנזכר מעצמו ובין כשנזכר לאחר שמזכירים לו אין מסלקים אותו, ורק כשאינו יודע לחזור אפילו כשמזכירים לו - מסלקים אותו.
הטור כותב כדברי הרשב״א והמאירי שאין מסלקים אותו אם יודע לחזור כשמזכירים לו, והבית יוסף מדייק שזו גם דעת הרמב״ם שכותב לגבי טעות בשאר הברכות שמעמידים אחר תחתיו רק אם שוהה ואינו יודע מהיכן יתחיל, וכך פוסק השלחן ערוך. אמנם המשנה ברורה בביאור הלכה מעיר שבדברי הרמב״ם יש חידוש שממתינים לו שעה, ורק אם לא הצליח במשך שעה להזכר ולחזור למקום שטעה - מעמידים אחר תחתיו, אך הבית יוסף מצטט את דברי הרמב״ם בלא לציין שיעור זמן של שעה, וגם בדברי שאר הפוסקים לא נזכר שיעור כזה.
הטור מביא את דברי הירושלמי (פ״ה ה״ג) ששליח ציבור שדילג שתים או שלש ברכות אין מחזירים אותו. אולם הרשב״א בתשובה (ח״א סי׳ לה) כותב שאין הלכה כדברי הירושלמי כיון שלא מצינו בגמרא שיש חילוק בין יחיד שצריך לחזור אם דילג ברכה לבין שליח ציבור, וגם מסברה אין לחלק. אכן לפי הירושלמי צריך לומר שיש חילוק בין ציבור לבין יחיד, ומסביר זאת בעל הגהות מיימוניות (אות ג) שזה מפני טורח הציבור, וכדרך שכותב הרמב״ם לגבי שליח ציבור שטעה בתפילת לחש. בעל ספר חרדים (בפירושו לירושלמי) מסביר שלפי הירושלמי, המשנה לקמן עוסקת בשליח ציבור שהשתתק לגמרי ואינו יודע להמשיך בתפלתו ולכן יעמוד אחר תחתיו, אך כשרק דילג והתחיל ברכה אחרת - אין מעמידים אחר תחתיו, ואף אין מחזירים אותו למקום שדילג.
הב״ח כותב שאף הטור אינו חולק על הרשב״א שמחזירים שליח ציבור שדילג ברכות, וכפי שכותב בעצמו בהמשך ששליח ציבור חוזר בכל מקום שהיחיד חוזר, שלא כדברי הירושלמי, ומביא את הירושלמי בשביל המשך הדברים, לגבי טעות בברכת תחית המתים ובברכת בונה ירושלים, כמבואר להלן. אולם מלבד זה הוא מביא גרסה אחרת בירושלמי לפיה נאמר ששליח ציבור שדילג שתים או שלש ברכות אין מסלקים אותו, ולפי זה מתאימים הדברים לסוגייתנו, ויש בהם חידוש שאף ביותר מברכה אחת אין מסלקים אותו, ואין הירושלמי חולק על המשמעות הפשוטה בבבלי שגם שליח ציבור שטעה חוזר למקום שטעה.
אמנם גם לפי הגרסה שאין מחזירים אותו כותב בעל הדרישה שיש לפרש זאת לא במשמעות שממשיך במקום שאליו דילג, אלא במשמעות אחרת, שמסלקים אותו ואין מחזירים אותו עוד להיות שליח ציבור. לדבריו מדובר בירושלמי על טעות בשלש הברכות הראשונות שדינה חמור יותר, ובסוגייתנו מדובר על טעות בשאר הברכות, שרק מסלקים אותו לזמן מועט אך מחזירים אותו לאחר מכן.

ב. בברכת המינים.

מתירוץ רבינו יונה לסתירה הנראית בין סוגייתנו לבין המשנה לקמן, מדייק הבית יוסף שמי שטעה בברכת המינים מסלקים אותו לגמרי מלהיות שליח ציבור, שהרי באופן זמני מסלקים אף את מי שטעה בשאר הברכות. לעומת זאת מסתבר שלפי תירוץ הרשב״א אין הכרח לומר כך, שכן גם בשאר ברכות אין מסלקים אותו אם חוזר לאחר שמזכירים לו, וממילא די אם נאמר שבברכת המינים מסלקים אותו מיד אך לא לצמיתות. כך מדייק המגן אברהם (סק״ב) מסתימת לשון המחבר בשלחן ערוך שאינו מדגיש שמסלקים אותו לעולם, וכבר התבאר שהשלחן ערוך נוקט את תירוצו של הרשב״א. כיוצא בזה מדייק בעל פרי חדש מדברי הרמב״ם, שכאמור נראה מדבריו שסובר כרשב״א, בהלכה ה שהאומר ׳איני יורד לפני התיבה מפני שבגדי צבועים׳ - אף בלבנים אינו עובר באותה תפילה, ומבואר במסכת מגילה (כד, ב) שהחשש הוא שמא נזרקה בו מינות, מכאן שחשש זה אינו מונע ממנו מלהיות שליח ציבור בקביעות אלא רק באותה תפילה. אכן הראב״ד משיג וכותב שחשש מינות מונע אותו מלהיות שליח ציבור אף בתפילה אחרת, ואפשר שסובר כרבינו יונה בישוב הסוגיה עם המשנה.
מדברי הב״ח משמע שמבין שמסלקים אותו לצמיתות אף לפי תירוץ הרשב״א, אבל בעל הפרישה כותב שאין מעבירים אותו לגמרי אלא רק לזמן מה, וכן פוסק המשנה ברורה (סק״ה) כמגן אברהם שמשום פעם אחת שטעה אין מסלקים אותו מלהיות שליח ציבור לעולם.

ג. לאחר שהתחיל ברכת המינים.

בגמרא אמרו שאם התחיל בה גומרה ואין מסלקים אותו, והרמב״ם מוסיף שממתינים לו שעה, וכאמור כך הוא כותב גם לגבי שאר הברכות אף כשלא התחיל בהן, שאם שהה שעה - יעמוד אחר תחתיו.
אמנם בגמרא הסבירו על פי זה מדוע לא סילקו את שמואל הקטן כיון שטעה לאחר שכבר התחיל בברכת המינים, ונאמר בברייתא שהשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, אבל הכסף משנה מסביר שלדעת הרמב״ם לאו דוקא שתים ושלש שעות, אלא די בשעה אחת. הלחם משנה מסביר שהרמב״ם למד זאת מלשון המשנה לקמן (לד, א) ״יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה״, מכאן שההמתנה הנדרשת היא של שעה בלבד, ורק לשמואל הקטן המתינו שלש שעות מפני שהוא עצמו תיקן את הברכה וראוי לחלוק לו כבוד ולהמתין יותר.
סברה דומה נזכרת במאירי, שכיון שהוא תיקנה ולא היה הנוסח ידוע לכולם - המתינו לו יותר, אבל כשהנוסח ידוע - אין ממתינים כל כך אלא די בשיעור זמן שלפי אומדן הדעת כבר לא יחזור למרות שמזכירים לו, ואפשר שמבין כך את דעת הרמב״ם ששעה לאו דוקא אלא לפי אומדן הדעת. עם זאת הוא מביא גם דעה חולקת לפיה ממתינים לו עד שיגמור אפילו שעה או שתים, וכנראה שלדעה זו ממתינים לו אפילו שלש שעות, כמו שהמתינו לשמואל הקטן.
השלחן ערוך אינו מזכיר שיעור של המתנה לא בשאר הברכות ולא בברכת המינים לאחר שהתחיל בה, ואפשר שמבין בדעת הרמב״ם שלאו דוקא שעה, אולם כאמור אינו כותב זאת אף בבית יוסף כשמצטט את דברי הרמב״ם.

ד. בברכת תחית המתים ובברכת בונה ירושלים.

בירושלמי (שם) מובאת בברייתא האומרת: ״לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים, אני אומר מין הוא״. רבינו יונה (שם ד״ה טעה בברכת) מסביר שבסוגייתנו לא חששו אלא לברכת המינים מפני שיש בה קללה למינים וחוששים שנמנע מלאומרה כדי לא לקלל את עצמו, מה שאין כן בתחית המתים שאולי לא אכפת לו לאומרה למרות שאינו מאמין כיון שאינו מקלל את עצמו, לכן אין מסלקים אותו כשאינו אומרה כי אין לחשוד בו במינות, ועוד שאפשר שמאמין בתחית המתים למרות שהוא מין. הבית יוסף מוסיף שאף ברכת בונה ירושלים לא נזכרה בסוגייתנו מאותה סיבה.
הטור מביא את דברי הירושלמי, ואכן הבית יוסף תמה שבסוגייתנו משמע שרק בברכת המינים מסלקים אותו, וגם הרי״ף, הרא״ש (סי׳ יג) והרמב״ם אינם מביאים את דברי הירושלמי. אבל הב״ח כותב שהטור מבין שלאו דוקא ברכת המינים אלא הוא הדין תחית המתים ובונה ירושלים שדומות לה, ויש ללמוד מהמפורש בירושלמי על הסתום בבבלי. לעומתם כותב בעל הדרישה שהטור מסכים שרק בברכת המינים מסלקים אותו, ומביא את הירושלמי רק בשביל החידוש שבתחילת הדברים שבשאר ברכות אין מסלקים אותו אפילו כשדילג על שתים או שלש, ואם הירושלמי שמחמיר בתחית המתים ובבונה ירושלים מיקל בזה - כל שכן שלפי הבבלי יש להקל.
הסבר אחר כותב הט״ז (סק״א) שאין מחלוקת בין התלמודים, וכוונת הירושלמי כשדילג בפעם אחת שתים מתוך שלש הברכות שאז יש לחשוד בו שאינו מאמין בהן, ואמנם בברכת המינים מסלקים אותו אף כשטעה בה לבדה, כמבואר בסוגייתנו, אך כשהתחיל בה - גומרה, וכשטועה בברכה אחרת מהשלש או בשתי האחרות מסלקים אותו אפילו אם התחיל בה, ואין הבבלי חולק על זה אלא שאינו עוסק בחשש מינות הנובע מצירוף של טעויות בשתי ברכות.
מלבד זה יש להעיר שלפי המשמעות הפשוטה בירושלמי לפי הגרסה שלפנינו לא מדובר שם בכלל על סילוקו של שליח הציבור, וכן כותב בעל ערוך השלחן (סעיף ג) שאין דברי הירושלמי נוגעים לדיון שבסוגייתנו, אלא הם עוסקים בשליח ציבור שדילג והתחיל להלן, שבשאר ברכות אין מחזירים אותו למקום שטעה מפני טורח הציבור ובשלש ברכות אלה מחזירים אותו, אך לא נאמר שמסלקים אותו.
המחבר בשלחן ערוך אינו מביא את דברי הירושלמי, מכאן שפוסק כרבינו יונה שרק בברכת המינים יש דין מיוחד, והמשנה ברורה (סק״ב) מביא את החידוש היוצא מדברי הט״ז שאם השמיט שתים משלש הברכות - יש לחשוד בו במינות, אך מציין שיש שחולקים עליו.

תפילת מעין שמונה עשרה - ״הביננו״

ציון ג.ד.ה.
משנה (כח, ב). רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמנה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו - מתפלל שמנה עשרה, ואם לאו - מעין שמנה עשרה.
גמרא. מאי מעין שמנה עשרה? רב אמר: מעין כל ברכה וברכה, ושמואל אמר: ׳הביננו ה׳ אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה׳ שומע תפלה׳. לייט עלה אביי אמאן דמצלי ״הביננו״. אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם ״הביננו״ חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. מתקיף לה רבה בר שמואל: ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה! מי לא תנן, רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה, רבי אליעזר אומר: בהודאה! אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא דהשתא נמי נעביד?! כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא? תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון, הכא נמי שבע תקון, תמני לא תקון. מתקיף לה מר זוטרא: ונכללה מכלל ׳הביננו ה׳ אלהינו המבדיל בין קדש לחול׳! קשיא. אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה מתפלל אדם ״הביננו״ חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. מתקיף לה מר זוטרא: ונכללה מכלל ׳ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר׳! אתי לאטרודי.
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר. במה דברים אמורים? כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות, אבל אם היה טרוד ודחוק, או שקצרה לשונו מהתפלל - יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות, ויצא ידי חובתו.
וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות: ׳הביננו ה׳ אלהינו לדעת את דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך לסלוח, היה לנו להיות גאולים, רחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך, ונפוצים מארבע תקבץ, והתועים בדעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, כדבר שנאמר ״והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע״, כי אתה הוא עונה בכל עת, פודה ומציל מכל צוקה, ברוך אתה ה׳ שומע תפלה׳.
במה דברים אמורים? בימות החמה, אבל בימות הגשמים - אינו מתפלל ״הביננו״ מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.(רמב״ם תפלה ב, ב-ד)(הלכה ב צוינה לעיל כח, ב ציון ז)
בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך, או שהוא עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו, או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה - מתפלל אחר שלש ראשונות ״הביננו״, ואומר אחריה שלש אחרונות, וצריך לאמרם מעומד, וכשיגיע לביתו - אין צריך לחזור ולהתפלל. ואינו מתפלל ״הביננו״ בימות הגשמים, ולא במוצאי שבת ויום טוב.(שו״ע אורח חיים קי, א)

א. פסק ההלכה במחלוקת התנאים.

הרמב״ם בפירוש המשניות כותב שהלכה כרבי עקיבא, וכן מבואר בדבריו בהלכה ב שרק אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל - מתפלל מעין שמונה עשרה. הכסף משנה מסביר זאת על פי הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחבירו, ואף שרבן גמליאל ורבי יהושע חולקים עליו - הלכה כמותו, כיון שהם בעצמם אינם בדעה אחת. כן פוסק המאירי ומבאר שאף לרבי יהושע יכול לפטור עצמו במעין שמונה עשרה רק אם הוא טרוד בטרדה כשלהי, אלא שלדעתו הטרדה פוטרתו אפילו כשיכול בכל זאת לכוון בכל שמונה עשרה, ואילו לרבי עקיבא הטרדה פוטרת רק כשמחמתה אינו יכול לכוון כראוי.
לעומתם כותב האור זרוע (ח״א סי׳ צ) שהלכה כרבי יהושע, ומוכיח זאת מלשון האמוראים בגמרא: ״כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו״. מפשטות דבריו נראה שמבין שרבי יהושע מתיר להתפלל כל יום מעין שמונה עשרה, אף אם אינו טרוד.

ב. פסק ההלכה במחלוקת האמוראים.

בפירושי רבינו חננאל מובא שאמנם מהסוגיה נראה שהלכה כשמואל, אך כיון ש״חזינן דנהגו לצלויי כי הא דרב בתפלת המנחה בעידנא דממהרי, ולא חזינן רבנן קשישאי דהוו מחו בידייהו, שמע מינה דהלכתא כותיה דרב״. כיוצא בזה מובא בהגהות מיימוניות (אות א) בשם ר״י שפוסקים כאביי שקילל את מי שמתפלל ״הביננו״, ומשמע שאת מי שמתפלל מעין שמונה עשרה כדברי רב לא קילל, וכן משמע מפירוש רש״י (ד״ה לייט) שכותב: ״לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת״. גם התוספות (ד״ה לייט) כותבים שהלכה כאביי, אך מוסיפים שיש גרסה בספרים לפיה ״הני מילי במתא, אבל בדרך - שרי״, ולפי זה יוצא שבדרך יכול להתפלל אף ״הביננו״.
כן פוסקים הרי״ף (יט, ב בדפיו) והרא״ש (סי׳ יג) הכותבים: ״וקאמרי רבנן הני מילי בשעת הדחק, אבל שלא בשעת הדחק - אין מתפלל הביננו״, וכן בהמשך הפרק (הרי״ף בדף כ, ב והרא״ש בסי׳ יח): ״מיהא שמעינן דלא מצלי איניש ״הביננו״ אלא בשעת הדחק, כגון מי שהוא מהלך במדבר וכיוצא בו״.
גם הסמ״ג (עשין יט), הרמב״ם והמחבר בשלחן ערוך פוסקים שמי שהוא טרוד יכול להתפלל תפילת ״הביננו״. הבית יוסף כותב שמפשטות הסוגיה משמע כשמואל ולכן פוסקים כמותו, ופוסקים גם כאביי שאסר להתפלל בעיר, ולכן כותבים שיכול להתפלל דוקא במקום הדחק.
יש להעיר שלפי גרסת הספרים שמובאת בתוספות שמותר להתפלל ״הביננו״ בדרך, מסתבר שהוא הדין בכל שעת הדחק ואף בעיר, וכן מפורשים הדברים ברבינו יונה (ג, ב בדפי הרי״ף) שכותב: ״מיהו שמעינן דלא מצלי איניש ״הביננו״ אלא בשעת הדחק, כגון מי שהיה מהלך בדרך וכיוצא בו, ונראה שאם עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפילה ארוכה כל כך - שאפילו בעיר מתפלל הביננו״.
אולם בעל שלטי הגבורים (כ, ב אות א) מבין שיש מחלוקת בין הרמב״ם לבין הרי״ף, שהרי״ף מתיר להתפלל דוקא בדרך ואילו הרמב״ם מתיר לכל מי שטרוד, ואף בבית.
המגן אברהם (סק״א) כותב בשם בעל שיירי כנסת הגדולה שאף כאשר השעה עוברת, ואם יתפלל באריכות יפסיד תפילה בזמנה - יכול להתפלל ״הביננו״.
האור זרוע (שם) כותב שאף שהלכה כשמואל, אם עושה כרב - כל שכן שנהג כהלכה, ומשמע מדבריו שרצוי לעשות כן. יתר על כן, בעל שו״ת פעולת צדיק (ח״ג סי׳ עג) מסיק שרק אם השעה דחוקה ביותר מתפלל ״הביננו״, אך אם אין השעה דחוקה כל כך - מתפלל מעין שמונה עשרה, כשיטת רב, שכן אינו כולל שם את כל הברכות בברכה אחת.
למעשה אין נוהגים להתפלל ״הביננו״ אף כשיש טרדה, ומסביר זאת המשנה ברורה בביאור הלכה שהתקנה להתפלל ״הביננו״ מבוססת על כך שעדיף שיתפלל שבע ברכות בכוונה משיתפלל שמונה עשרה ברכות בלא כוונה, וכיון שחוששים שאפילו בשבע לא יצליח לכוון - שוב אין מקום לתפילת ״הביננו״. עד הוא כותב שאם מחמת טרדה נתיר לקצר את התפילה - לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה. הסבר אחר כותב בעל כף החיים (סק״ה) שיש לברכת ״הביננו״ נוסחים שונים, לכן אין נוהגים עכשיו לאומרה.
בעל ערוך השלחן (סעיף ג) מעיר שדברי הרמב״ם על מי שקצרה לשונו מהתפלל שמתפלל ״הביננו״ אינם אלא בזמנם, שהיו מתפללים בעל פה, אך כשהתפילה בנוסחה השלם מודפסת בסידורים - אין מקום להתיר את הקיצור מטעם זה, ולכן הטור והשלחן ערוך אינם מזכירים לשון זו.
כאשר יכול להתפלל שמונה עשרה בשלמות והתפלל ״הביננו״ - לדעת בעל עולת תמיד יצא ואינו צריך להתפלל שוב, שאם לא כן לא היה אביי מקלל את מי שמתפלל ״הביננו״ שהרי בלאו הכי צריך לחזור ולהתפלל. אולם בעל אליה רבה דוחה שאביי קילל את מי שהתפלל ״הביננו״ בהיתר מפני שאינו יכול לכוון בתפילה ארוכה, וקללו כדי שלא יהיה רגיל בכך אלא ישתדל לכוון בכל שמונה עשרה. מלבד זה הוא מביא ראיה שלא יצא מדברי הגמרא לקמן (ל, א) שמי שהתפלל ״הביננו״ ״כי מטי לביתיה - לא בעי למהדר לצלויי״, משמע שדוקא מי שהתפלל כדין בהיותו בדרך אינו צריך לחזור ולהתפלל כשיבא לביתו, מה שאין כן כשהתפלל ״הביננו״ בביתו שלא כדין.

ג. במוצאי שבת ויו״ט ובימות הגשמים.

הגמרא מבחינה בין הזכרת הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב, שניתן לשלבה בברכת ״הביננו״ בתחילתה בלא לחשוש שיטעה, בניגוד לדברי שמואל שאינו מתפלל ״הביננו״ במוצאי שבת ויום טוב, לבין שאלת גשמים הנאמרת בברכת השנים, ושילובה בברכת ״הביננו״ עלול לגרום לטעות, ובכך מוסברים דברי רב ביבי בר אביי שבימות הגשמים אין להתפלל ״הביננו״.
כך אכן פוסקים הרי״ץ גיאת (מובא ברשב״א ובמאירי בשם קצת גאוני ספרד), הרשב״א, הריא״ז (בפסקיו הלכה ג, ד, מובא בשלטי הגבורים אות ב) והאור זרוע (שם) שדוקא בימות הגשמים אין להתפלל ״הביננו״, אבל במוצאי שבת ויום טוב מתפלל ״הביננו״ ומוסיף בתחילתה את ענין ההבדלה. הרשב״א מדייק שאף רב ביבי בר אביי מקבל את קושית מר זוטרא על שמואל וסובר שיכול לומר ״הביננו״ במוצאי שבת, שכן מפורש בדבריו שבכל השנה מתפלל ״הביננו״ חוץ מימות הגשמים, וגם הגמרא מקשה על רב ביבי מדוע חושש לטעות רק בשאלת גשמים ולא בהבדלה, ומתרצת שזו באמצע וזו בהתחלה, מכאן שסובר שאין חשש באמירת ״הביננו״ במוצאי שבת, והלכה כמותו שהוא בתרא.
לעומתם פוסקים רב האי גאון (מובא ברשב״א), הרי״ף (יט, ב בדפיו), הרא״ש (סי׳ יג), רבינו יונה (שם ד״ה מפני), המאירי, הסמ״ג (שם), הרי״ד (בפסקיו), הרמב״ם, הטור והשלחן ערוך כשמואל, שאינו יכול להתפלל ״הביננו״ במוצאי שבת, ומסביר רב האי שאמנם קושית מר זוטרא לא תורצה, אך כיון שלא אמרו ״תיובתא״ אלא ״קשיא״ - אין לדחות את דברי שמואל מההלכה, כי שמא אם נעיין היטב נמצא תירוץ לקושיה. רבינו יונה אכן מעלה אפשרות לתרץ שאילו היו אומרים מעין הבדלה בברכת ״הביננו״, כמו שאומרים בה מעין כל שאר הברכות - היה נראה הדבר כאילו ההבדלה היא ברכה בפני עצמה, והרי להלכה אינה ברכה בפני עצמה אלא נאמרת בברכת חונן הדעת.
הב״ח מקשה על תירוצו, מה בכך שיראה כאילו היא ברכה בפני עצמה, הרי בודאי לא יקבעוה כברכה בפני עצמה לאחר שכבר נהגו לכוללה בברכת חונן הדעת, ועוד, שהרי בגמרא הקשו מדוע לא יזכיר שאלת גשמים ב״הביננו״ ותרצו שיש לחשוש לטעות, ולא חששו לטעם זה שיאמרו שהיא ברכה בפני עצמה. לפיכך הוא מבאר שהחשש הוא שיבואו לחשוב בטעות שדין הבדלה כדין שאר ברכות, שאם שכח ולא אמר צריך לחזור ויברך ברכה לבטלה, ובשאלת גשמים באמת צריך לחזור אם שכח, לכן הוצרכו דוקא לטעם שיש לחשוש לטעות ולבלבול.
המגן אברהם (סק״ו) מתרץ שדוקא לגבי הבדלה יש לחשוש שיאמרו שהיא ברכה בפני עצמה, מפני שזו באמת דעת רבי עקיבא ויטעו לחשוב שהלכה כמותו, מה שאין כן בשאלת גשמים שאין מי שסובר שנאמרת כברכה בפני עצמה.
בעל ערוך השלחן (סעיף ד) מסביר שהחילוק בין הבדלה לבין שאלת גשמים נאמר בסוגיה רק לשיטת רב ביבי שחושש דוקא לתפילת ״הביננו״ בימות הגשמים, אבל שמואל אכן סובר שגם בהבדלה יש חשש שהתוספת תגרום לטעות ולבלבול, והלכה כמותו, ואין צורך למצוא טעם אחר לאיסור תפילת ״הביננו״ במוצאי שבת, ואכן רבינו מנוח (ספר המנוחה, מובא בכס״מ) כותב שהחשש הוא שמא יתבלבל הן לענין הבדלה והן לענין שאלת גשמים. אולם יש להעיר שכמו שמלשון רב ביבי יש לדייק שסובר שבמוצאי שבת מתפלל ״הביננו״ - כך יש לדייק מלשון שמואל שסובר שבימות הגשמים מתפלל ״הביננו״, ואם כן אין לומר שחושש לטעם שיבא להתבלבל, כי כל שכן שיש לחשוש לכך בשאלת גשמים שהיא באמצע.
כאמור, פסק השלחן ערוך הוא שאין לומר ״הביננו״ במוצאי שבת, אולם רבי עקיבא איגר (על השו״ע) מעלה אפשרות לחדש שהיינו דוקא במצבים שעליהם מדבר השלחן ערוך, כגון שהוא בדרך או שטרוד, אבל במצב הנזכר במגן אברהם (סק״א) שהשעה עוברת וממילא לא יוכל להתפלל שמונה עשרה בשלמות - עדיף שיתפלל ״הביננו״ בלא להזכיר הבדלה, שהרי יוצא ידי תפילה גם כשלא אמר הבדלה, מה שאין כן בימות הגשמים שאינו יוצא אף בדיעבד אם לא שאל גשמים, ולכן אף שהשעה עוברת - אין ערך לתפילת ״הביננו״ ללא שאלת גשמים.
רבינו מנוח (שם) כותב שכיון שכל החשש הוא שמא יטעה, אם הוא בטוח שיכול לשלב בברכת ״הביננו״ הבדלה או שאלת גשמים ולחזור למקומו בלא לטעות - רשאי, כמו שאמרו במשנה לקמן (לד, א) לגבי נשיאת כפים על ידי שליח ציבור כהן. הכסף משנה כותב שלא מצא לו חבר, אולם כדבריו כותבים בעל ספר המאורות וכן המאירי בשם גדולי המפרשים שאם בטוח בעצמו שלא יבוא לידי טעות והיא שעת הדחק - מותר. הדברים מבוארים בספר המכתם וברשב״ץ בשם הראב״ד שכיון שמדובר בדרך או בשעת הדחק - מוטב לסמוך על מר זוטרא שאינו חושש לבלבול ולכלול ב״הביננו״ הבדלה ושאלת גשמים, ולא תתבטל התפילה.
בעל פרי חדש חולק על רבינו מנוח ופוסק שאפילו כשבטוח שלא יטעה עדיף להתפלל שמונה עשרה בשלמות, שכן גם לגבי נשיאת כפים רשאי כשבטוח שיחזור לתפילתו רק אם הוא הכהן היחיד, ואפילו לפי הדעה שרשאי גם כשיש עוד כהנים יש לחלק שדוקא שם שמקיים שלש מצוות עשה אמרו שישא כפיו. כך היא גם מסקנת בעל כף החיים (סק״ח) שאין להתיר תפילת ״הביננו״ בימות הגשמים, אלא יזרז עצמו להתפלל תפילה בזמנה כראוי, ואם לא נשאר זמן לתפילה ארוכה - יש לו תשלומין בתפילה שאחריה, אם שגג או נאנס. בעל אליה רבה מסכים למסקנה זו, ומסביר שדברי רבינו מנוח אינם אלא לפי הטעם שבגמרא שהחשש הוא שיטעה ויתבלבל, אבל לפי הטעם של רבינו יונה שיחשבו שהבדלה היא ברכה בפני עצמה - יש לומר את הטעם הזה אף לגבי שאלת גשמים, והגמרא אמרה טעם אחר רק בשביל להסביר את השיטה שהבדלה ניתן לשלב בתפילת ״הביננו״, ממילא ברור שאין חילוק בין מי שבטוח שלא יטעה לבין מי שאינו בטוח, ולכן לא מוזכר חילוק כזה בדברי הפוסקים.
הפרי מגדים (משבצות זהב סק״א) כותב שיש הבדל נוסף להלכה בין הטעמים לאי אמירת תפילת ״הביננו״ במוצאי שבתות ובימות הגשמים, כאשר בכל זאת התפלל בזמנים אלה תפילת ״הביננו״, שאם החשש הוא שמא יטעה - מסתבר שבדיעבד יצא ואינו צריך לחזור ולהתפלל, מה שאין כן לפי הטעם שיאמרו שהיא ברכה בפני עצמה, שיתכן שהוא בגדר משנה ממטבע שטבעו חכמים, וצריך לחזור ולהתפלל.
בעל חיי אדם (כלל כד, לא) מתיר לחולה או בשעת הדחק להתפלל אף בימות הגשמים או במוצאי שבת מעין שמונה עשרה, כשיטת רב שמקצר בכל ברכה ואומר רק את פתיחתה וחתימתה, וכולל בנוסח המקוצר שאלת גשמים או הבדלה, וכן פוסק המשנה ברורה (סק״ו).
ציון ו.
עיין בירור הלכה לתענית ג, א ציון ה.

טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים

ציון ז.ט.
גמרא. גופא, אמר רבי תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר... שאלה בברכת השנים - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה... מיתיבי: טעה ולא הזכיר... שאלה בברכת השנים - מחזירין אותו...! לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור. בצבור מאי טעמא לא, משום דשמעה משליח צבור? אי הכי, האי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה?! מפני ששומע משליח צבור מיבעי ליה! אלא אידי ואידי ביחיד, ולא קשיא, הא דאדכר קודם שומע תפלה, הא דאדכר בתר שומע תפלה.
מי ששכח שאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפלה - שואל את הגשמים בשומע תפלה, ואם אחר שבירך שומע תפלה - חוזר לברכת השנים, ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו - חוזר לראש ומתפלל שנייה.(רמב״ם תפלה י, ט)
אם לא שאל מטר בימות הגשמים - מחזירין אותו אף על פי ששאל טל, אבל אם שאל מטר ולא טל - אין מחזירין אותו.
אם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפלה - אין מחזירין אותו, ושואל בשומע תפלה... ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה, אם לא עקר רגליו - חוזר לברכת השנים, ואם עקר רגליו - חוזר לראש התפלה, ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אף על פי שעדיין לא עקר רגליו - כעקור דמי, ואם נזכר אחר שחתם שומע תפלה קודם שיתחיל רצה - נראה שאומר ׳ותן טל ומטר׳ ואחר כך אומר ׳רצה׳.(שו״ע אורח חיים קיז, ד-ה)

א. להיכן חוזר כשנזכר אחרי שומע תפילה.

התוספות (ע״ב ד״ה הא) כותבים שאם עדיין לא עקר רגליו - חוזר לשומע תפילה ואינו צריך לחזור לראש או לברכת השנים. כך כותב גם הרשב״א בשם רב האי גאון, שכיון שכאשר נזכר לפני שומע תפילה יכול לשאול גשמים בשומע תפילה - אין סיבה להחזיר את מי שנזכר אחרי שומע תפילה לברכת השנים. התוספות מביאים ראיה לשיטתם מהירושלמי (פ״ה הלכה ב) שמשווה זאת למי ששכח יעלה ויבא בראש חודש, וכשם ששם אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה - כך גם כאן אם לא עקר רגליו חוזר לשומע תפילה.
מסקנה זו נראית תמוהה, שהרי עיקר מקומה של תפילת יעלה ויבא הוא בעבודה, ומההשוואה היה ראוי איפוא ללמוד שכשם ששם חוזר למקום העיקרי של התפילה - כך בשאלת גשמים חוזר למקום העיקרי שהוא בברכת השנים ולא בשומע תפילה. בעל עינים למשפט כותב על כך שאפשר שלדעת הירושלמי ברכת שומע תפילה ניתקנה מתחילה כברכה כוללת לכל הבקשות שבשאר הברכות שבשמונה עשרה, ולא רק בתור אפשרות להשלמה, לכן נחשבת שאלת גשמים בשומע תפילה כמו יעלה ויבא בעבודה.
כדעה זו פוסקים רבינו יונה (כ, א בדפי הרי״ף ד״ה והא), הר״ן (תענית דף א, ב בדפי הרי״ף ד״ה בבלי), רבינו חננאל (תענית ג, א), הראבי״ה (סי׳ תתמו), ר״י שירליאון ובעלי שבלי הלקט (סי׳ כא).
לעומתם סבור הראב״ד (מובא ברשב״א) שחוזר לברכת השנים, ומביא ראיה מהגמרא לקמן (לג, א) לגבי מי שטעה ולא אמר הבדלה לא בתפילה ולא על הכוס שחוזר לראש, דהיינו שחוזר להבדיל גם בתפילה וגם על הכוס, למרות שמי שלא הבדיל בתפילה אינו חוזר כיון שאומר הבדלה על הכוס, ואף כאן יש לומר שכיון שלא נזכר עד לאחר שומע תפילה - חוזר לברכת השנים ולא לשומע תפילה.
ראיה זו נדחית על ידי הרא״ש (סי׳ יד) והר״ן במסכת תענית (שם), שיש הבדל בין הבדלה בתפילה ועל הכוס, שהם שני דברים, לבין תפילה שהיא דבר אחד, על כן כשטעה בשני מקומות, כמו כאן שלא שאל גשמים לא בברכת השנים ולא בשומע תפילה - אינו צריך לחזור אלא למקום הסמוך שטעה בו. הר״ן מוסיף שכיון שלא שאל בברכת השנים - התחייב בשומע תפילה, וכששכח גם שם - נחשב כמי שטעה בשומע תפילה שחוזר לשם.
הרשב״א מביא ראיה לשיטת הראב״ד מלשון הברייתא שקובעת שמחזירים את מי שלא הזכיר גבורות גשמים בתחית המתים ואת מי שלא שאל גשמים בברכת השנים, ובודאי כוונתה שמחזירים אותו לתחית המתים ולברכת השנים, שהרי ברכת שומע תפילה כלל לא נזכרת בברייתא, ולפי מסקנת הגמרא עוסקת הברייתא במי שנזכר לאחר שומע תפילה. מדברי הרשב״א נראה שמבין שיש מחלוקת בין התלמודים בדבר זה, ודעתו לפסוק כבבלי שחוזר לברכת השנים.
הרא״ש (סי׳ יד) מביא את דברי בעל הלכות גדולות שחוזר לראש כשלא נזכר לפני שומע תפילה, ומפרש שכוונתו לומר שחוזר לברכת השנים שהיא הראש מבחינת שאלת גשמים, ונמצאת שיטתו כשיטת הראב״ד. הרא״ש כותב שנראה שלדעת בעל הלכות גדולות חלוק הבבלי, שקובע לגבי הבדלה שאם טעה בזו ובזו חוזר לראש, על הירושלמי, ומסיים הרא״ש שיש לסמוך על דברי בעל ההלכות מפני שכל דבריו דברי קבלה.
כשיטת הראב״ד והרא״ש סוברים גם בעל השאילתות (שאילתא כב), הרא״ה והריא״ז (בפסקיו פרק ה הלכה ג, א), וכן נראית דעת הרי״ד (בפסקיו) שכותב שאם נזכר לאחר שומע תפילה חוזר לראש, ויש לפרש את דבריו כדרך שמפרש הרא״ש את דברי בעל הלכות גדולות.
בעל עינים למשפט מעיר שלכאורה לפי שיטת התוספות לא רק שאינו צריך לחזור לברכת השנים אלא אף אסור לחזור לשם, שכן כיון שיכול לחזור לשומע תפילה - הרי שאם יחזור יותר נמצא מברך ברכה לבטלה, או שזו הפסקה שאסורה.
הרמב״ם והמחבר בשלחן ערוך פוסקים שחוזר לברכת השנים. עם זאת מחדש בעל עינים למשפט שבדיעבד אם חזר לשומע תפילה - אינו צריך לחזור ולהתפלל, שכן בדיעבד יש לסמוך על הדעה החולקת.

ב. נזכר לאחר שסיים תפילתו.

הטור כותב שאם כבר עקר רגליו - חוזר לראש, והבית יוסף מוסיף שהוא הדין כשהשלים תפילתו ועדיין לא עקר רגליו כשאינו רגיל לומר תחנונים. זאת על פי הסוגיה לקמן (עמוד ב) לגבי מי שלא נזכר לומר יעלה ויבא עד שסיים תפילתו, ועיין בירור הלכה שם ציון א.ב.

ג. נזכר לפני שהתחיל את הברכה הבאה.

הבית יוסף כותב שאם נזכר לאחר שכבר חתם בשומע תפילה אך עדיין לא התחיל ״רצה״ - עדיין יכול לשאול גשמים, שכן נחשב כמי שעדיין לא סיים שומע תפילה כל עוד לא התחיל את הברכה הבאה. ענין זה שנוי במחלוקת, והוא נוגע גם לטעויות אחרות, כגון מי שנזכר שלא אמר יעלה ויבא לאחר ״המחזיר שכינתו לציון״ ולפני ״מודים״, מי שנזכר שלא הזכיר גבורות גשמים לאחר ״מחיה המתים״ ולפני ״אתה קדוש״, מי שנזכר שלא שאל גשמים לאחר ״מברך השנים״ ולפני ״תקע בשופר״, ועוד.
בשאלה זו יש לדון הן לגבי טעויות שאין מחזירים עליהן, כלומר שאילו התחיל כבר את הברכה הבאה לא היה צריך לחזור, כמו על הניסים, והן לגבי טעויות שמחזירים עליהן, דהיינו שאילו התחיל את הברכה הבאה היה צריך לחזור, כמו גבורות גשמים ויעלה ויבא.
התוספות לקמן (ל, ב ד״ה מסתברא) מביאים מחלוקת לגבי טעויות שאין מחזירים עליהן, שלדעת ר״י כל שסיים את הברכה שבה היה צריך לומר את התוספת - שוב אינו חוזר, למרות שעדיין לא התחיל את הברכה הבאה, ולדעת רבינו אלחנן כל עוד לא התחיל את הברכה הבאה צריך לומר את מה שהשמיט. רבינו אלחנן מביא ראיה מברכת המזון, שאמרו (לקמן מט, א) הן לגבי מי ששכח ״רצה והחליצנו״ בשבת והן לגבי מי ששכח יעלה ויבא בראש חודש, שאומר ״ברוך שנתן שבתות למנוחה״ וכו׳, או ״ברוך שנתן ראשי חדשים״ כו׳, ומדובר כשסיים את ברכת בונה ירושלים ועדיין לא התחיל את ברכת הטוב והמטיב. מכאן שגם בטעות שאינו חוזר עליה, כגון יעלה ויבא בראש חודש בברכת המזון - עדיין צריך לתקן כשלא התחיל את הברכה הבאה.
התוספות דוחים את ראית רבינו אלחנן, שכן ברכת הטוב והמטיב אינה דאורייתא ולכן גם בטעות שאינו חוזר עליה אין פגם בכך שיחזור כי אין זה נחשב כל כך להפסק, אך בשמונה עשרה יש לחשוש להפסק אם יחזור, כשעדיין לא התחיל את הברכה הבאה, על תוספת שאינו צריך לחזור עליה. אולם לבסוף כותבים התוספות בשם ר״י שראה את רבינו תם חוזר לרצה אפילו בדברים שאינו חוזר עליהם, כגון על הניסים, כל עוד לא עקר רגליו, ואפילו לאחר שכבר התחיל את הברכה הבאה, והחזרה לרצה ולא לתחילת הברכה שטעה בה היא על פי הכלל שכל שטעה בשלש אחרונות חוזר לעבודה.
רבינו יונה (כ, א בדפי הרי״ף ד״ה ואם) נוטה לקבל את דעת ר״י, ומדייק כך מלשון הגמרא לקמן (עמוד ב): ״טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה - חוזר לעבודה״, ממנה משמע שמיד כשסיים ברכת עבודה בלא שאמר יעלה ויבא - הרי הוא נידון כמי שטעה, למרות שלא התחיל עדיין את הברכה הבאה, ולכן אמרו עליו שחוזר לעבודה, מכאן שכאשר טעה בדבר שאין מחזירים עליו - אינו חוזר כשעדיין לא התחיל את הברכה הבאה, כיון שכבר סיים את הברכה וטעה בה. גם הרשב״א והמאירי מסכימים לשיטת ר״י.
הרא״ש (סי׳ יז) דן במה שנזכר שרבינו תם היה חוזר לרצה כל עוד לא עקר רגליו אפילו בדברים שאין חוזרים עליהם, וכותב שלא מסתבר כלל שעל טעות שאם עקר רגליו אינו חוזר עליה לראש יחזור לעבודה כשלא עקר רגליו, אך מסביר שאולי רבינו תם סובר שעל כל טעות רשאי לחזור אם רוצה, וכשאמרו שאין מחזירים אותו - התכוונו שאינו חייב לחזור. הרא״ש עצמו דוחה את הסברה הזו וכותב שגם אם יש לה מקום במי שסיים תפילתו, שיכול לחזור לראש כמו שיכול להתפלל תפילת נדבה - אין מקום להתיר זאת כשנמצא באמצע התפילה במקום שאינו חייב לחזור, מפני שזהו הפסק.
מאידך גיסא, בטעויות שצריך לחזור עליהן דעת הראבי״ה (סי׳ תתמו) שכל עוד לא התחיל את הברכה הבאה אומר את התוספת, כגון ״ותן טל ומטר״ לפני ״תקע״, וכן מובאים דבריו להלכה על ידי הרא״ש (תענית פ״א סי׳ א), המרדכי (תענית סי׳ תריג - תריד), בעל הגהות מיימוניות (אות ו) והטור (סי׳ קיד).
הבית יוסף (שם) מסביר שלדעת הרא״ש והטור יש חילוק בין דברים שמחזירים עליהם שאינו נחשב כמי שטעה עד שיתחיל את הברכה הבאה, ולכן הם מביאים את דברי הראבי״ה ללא חולק, לבין דברים שאין מחזירים עליהם שגם כשסיים את הברכה ועדיין לא התחיל אחרת נחשב כבר כמי שטעה שאינו חוזר מפני שזה הפסק, כדברי הרא״ש בסוגייתנו המובאים גם על ידי הטור בסימן רצד בקשר למי ששכח הבדלה בחונן הדעת.
אולם מדברי רבינו יונה נראה שחולק על כך, שהרי הראיה שמביא מדיוק הלשון בסוגייתנו היא מדין מי שטעה ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש שחוזר לעבודה, הרי מפורש שלדעתו גם בדברים שמחזירים עליהם נידון כמי שטעה ומכאן למד לדברים שאין מחזירים עליהם. אכן הבית יוסף והב״ח מסבירים שהרא״ש מביא את דברי רבינו יונה רק כדי לסתור את דברי רבינו אלחנן שאפילו בדברים שאין מחזירים אותו עליהם יכול לתקן אם עדיין לא התחיל את הברכה הבאה, אך אין הרא״ש מסכים לכל דברי רבינו יונה אלא סובר כראבי״ה לגבי דברים שמחזירים עליהם.
כשיטת רבינו יונה נראה לדייק מדברי הרא״ה שכותב לגבי גבורות גשמים שכל עוד לא חתם את הברכה יכול להזכיר ואינו נחשב כטועה אלא כשחתם, מכאן שלאחר שחתם שוב אינו מזכיר אף כשעדיין לא התחיל את הברכה הבאה, וגם לגבי טעויות שאינו חוזר עליהן הוא כותב (לקמן ל) שכל שסיים את הברכה שוב אינו חוזר.
כיוצא בזה נראית דעת הריא״ז (בפסקיו פ״ה הלכה ג, ג, מובא בשלטי הגבורים יט, ב) אשר כותב לגבי גבורות גשמים שאם לא נזכר עד שהשלים את הברכה - חוזר לראש, משמע שהיינו גם כשעדיין לא התחיל ברכה חדשה.
הבית יוסף מסיק להלכה כדעת הרא״ש על פי הסברו, וכך הוא פוסק בשלחן ערוך לגבי גבורות גשמים (סי׳ קיד, ו) שאם נזכר לפני ״אתה קדוש״ - אינו חוזר אלא אומר שם ״משיב הרוח ומוריד הגשם״, ולגבי יעלה ויבא בראש חודש (סי׳ תכב, א) שאם נזכר לפני ״מודים״ אומר שם ואינו צריך לחזור לרצה, ואילו לגבי הבדלה (סי׳ רצד, ד) פוסק שאם נזכר לאחר סיום הברכה - אינו חוזר אף על פי שלא התחיל את הברכה שאחריה, וכך הדין בכל טעות שאינו חוזר עליה. ברור שגם לגבי שאלת גשמים דעתו היא שאם נזכר לפני ״תקע״ אומר שם ״ותן טל ומטר״, כמו שפוסק המגן אברהם (סק״ה), שהרי על בסיס זה מחדש המחבר בהלכה שלפנינו שאף כשנזכר בין ״שומע תפלה״ ל״רצה״ - אומר ״ותן טל ומטר״ וממשיך ״רצה״.
בעל מעדני יום טוב (אות ז) מסביר את שיטת הרא״ש בדרך שונה מהבית יוסף, לפיה בסוגייתנו הרא״ש אינו עוסק באמירת התוספת שהשמיט בין ברכה לברכה, אלא הוא בא לומר שאינו חוזר שוב על ברכה שכבר בירך למרות שעדיין לא התחיל בזו שאחריה, ובענין זה הוא מביא את דברי רבינו יונה שכאשר סיים את הברכה בלא התוספת נחשב כבר כמי שטעה, אך לגבי האמירה של ההשמטה בפני עצמה בין הברכות אינו מסכים לרבינו יונה שמשמע מדבריו שאף אינו מזכיר הבדלה לאחר שכבר סיים ״אתה חונן״, אלא סובר כראבי״ה שמוסיף במקום שנזכר, וזה לא רק בטעויות שחוזר עליהן אלא אף בכאלה שאינו חוזר עליהן.
לעומת פסק השלחן ערוך פוסק המהרש״ל (בביאורו לטור, מובא בב״ח) כרבינו יונה שאם סיים את הברכה חוזר, כדין מי שהתחיל את הברכה הבאה, ואינו אומר את מה שהשמיט בין הברכות מפני שזהו הפסק, ורק בברכת המזון כשכבר סיים את שלש הברכות שמדאורייתא יכול להפסיק בברכה נוספת, לפני ברכת הטוב והמטיב שאינה דאורייתא.
הב״ח (סי׳ קיד) והמגן אברהם (סי׳ קיד סק״ח) פוסקים כשלחן ערוך, אולם הגר״א (קיד סקי״ז) מקשה על שיטתם, שמתבססת על הראיה מברכת המזון שמברך ברכה בפני עצמה בין ברכת בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב כששכח ״רצה והחליצנו״ או יעלה ויבא, שהרי משם יש להביא ראיה להיפך, שכן אם יכול להזכיר את מה ששכח לפני שמתחיל את הברכה הבאה - מדוע הוצרכו לתקן ברכה חדשה ולא אמרו שיאמר שם ״רצה והחליצנו״ או יעלה ויבא בנוסח המקורי. מלבד זה הרי הרא״ש עצמו, שעל דבריו מבוסס הפסק, דוחה את ההשוואה לברכת המזון, כפי שהתבאר. עוד מעיר הגר״א שמהסוגיה מוכח שחוזר אף כשעדיין לא התחיל את הברכה הבאה, שכן כשאמרו על מי שטעה ולא הזכיר יעלה ויבא בעבודה שחוזר לעבודה - התכוונו למי שעדיין לא התחיל ״מודים״, כי כשהתחיל הרי נאמר עליו במפורש: ״בהודאה - חוזר לעבודה״, מכאן שבתחילה מדובר כשסיים ברכת עבודה ולא התחיל עדיין הודאה. גם הפני יהושע כותב שצריך עיון לדינא, כי פשט לשון הסוגיה מורה שלא כשיטת הראבי״ה והרא״ש.
אכן הצל״ח עומד על קושי זה, ומתרץ שבסוגיה מדובר בתחילה על מי שנזכר לפני החתימה ואחרי ״בשובך לציון ברחמים״, שאינו יכול לומר שם יעלה ויבא כיון שאז לא תהיה החתימה מעין מה שאומר סמוך לחתימה, ולכן חוזר לתחילת הברכה.
למעשה כותב המשנה ברורה בביאור הלכה (סי׳ קיד ד״ה בלא חתימה) שכיון שמצד אחד כמה ראשונים חולקים על הראבי״ה, כפי שהתבאר, וכן הגר״א מקשה עליו וכמה אחרונים פוסקים שלא כמותו, ומצד שני קשה להכריע בניגוד לפסק השלחן ערוך - יש לפחות להמנע מלנהוג כמותו בכגון שנזכר לאחר שכבר אמר ״ברוך אתה ה׳⁠ ⁠״ ולומר אז ״למדני חקיך״ ולחזור ל״משיב הרוח״ או ליעלה ויבא, ואם טעה בברכת השנים - לא יאמר ״ותן טל ומטר״ לפני ״תקע״ אלא יאמר בשומע תפילה, שיוצא בכך לדעת הכל, וכן הוא פוסק במשנה ברורה על ההלכה שלפנינו (סקט״ו).

ד. שאל רק טל או רק מטר.

בבירור הלכה למסכת תענית (ג, א ציון ה) מובאת מחלוקת ראשונים לגבי מי שהזכיר טל בימות הגשמים בברכת תחית המתים ולא הזכיר גשם, האם חוזר כדין מי שלא הזכיר כלום או שאינו חוזר. גם בסוגייתנו יש דיון דומה בראשונים לגבי שאלת גשמים, אבל יש המחלקים בין מי שהזכיר טל בגבורות גשמים, שאינו חוזר, לבין מי ששאל רק טל בברכת השנים, כמו רבינו יונה (יט, ב בדפי הרי״ף ד״ה ואומרים) אשר מסביר שדוקא בגבורות גשמים שההזכרה היא בתור שבח בלבד, כיון שהזכיר שבח הטל - אין מחזירים אותו, למרות שלא הזכיר שבח הגשם, אבל לגבי שאלת גשמים, כששואל רק טל ולא מטר - הרי הוא כאילו לא שאל כלל, שכן הטל יורד לעולם תמיד ואינו נעצר גם בלי שאלתו, על כן מחזירים אותו כדי שישאל מטר.
כיוצא בזה כותב הר״ן (תענית א, ב בדפי הרי״ף ד״ה היה) בשם הרמב״ן, וכן פוסקים הרא״ש (סי׳ יד) והמאירי במסכת תענית (ג, ב), וכותב הבית יוסף שכך נראית דעת הרמב״ם. נראה שדיוקו הוא מזה שבהלכה ח לגבי גבורות גשמים כותב הרמב״ם שאם הזכיר טל אינו חוזר, בעוד שבהלכה שלפנינו בדין שאלת גשמים אינו מזכיר זאת.
לעומת זאת כותב בעל שלטי הגבורים (יט, ב בדפי הרי״ף אות ד) בשם רבני צרפת שגם בדין שאלת גשמים אין מחזירים אותו כששאל טל, כמו בדין ההזכרה. אמנם הב״ח כותב שאין זו דעת רבני צרפת אלא כמו שמפרשם רבינו יונה, ובטעות סבר בעל שלטי הגבורים שמשווים שאלה להזכרה. אולם מכל מקום מצינו דעה כזאת במאירי במסכת תענית שכאמור חולק עליה, וכן דעת המרדכי (תענית סי׳ תריג) אשר כותב שיש האומרים בימות החמה ״ותן טל לברכה״ כדי שלא יצטרכו לחזור גם אם ישכחו לשאול מטר בימות הגשמים, מכאן שסובר ששאלת טל פוטרת מחזרה למרות שלא שאל מטר.
הטור והמחבר בשלחן ערוך פוסקים שיש חילוק, ואם שאל רק טל ולא מטר - מחזירים אותו.
באשר לדין כששאל רק מטר ולא טל - מבואר בטור ובשלחן ערוך שאין מחזירים אותו, ומבאר הבית יוסף שבדבר זה פשוט שאין חילוק בין שאלה לבין הזכרה, וכשם שלמדנו במסכת תענית (ג, א) שאינו חייב להזכיר טל מפני שאינו נעצר - כך אינו חייב לשאול טל, מאותו טעם.

ה. כששומע חזרת הש״ץ.

הגמרא תירצה תחילה את הקושיה על רב אסי מהברייתא, שהברייתא עוסקת ביחיד ואילו רב אסי עוסק בציבור, דהיינו יחיד המתפלל בציבור, שאינו צריך לחזור מפני ששומע משליח הציבור. הגמרא דוחה תירוץ זה, וכותבים הרשב״א, הרא״ה והמאירי שרק בשל הקושי הלשוני נדחה התירוץ, אך הדין נשאר אמת, שכל ששומע משליח הציבור - אינו צריך לחזור.
גם בעל השאילתות (שאילתא כב) כותב: ״והני מילי ביחיד, אבל בעשרה - לא צריך למיהדר, דשמע משליחא דציבורא, וכן הילכתא״. זוהי גם שיטת בעל הלכות גדולות (הוצאת מקיצי נרדמים עמ׳ 29) לגבי כל דבר שמחזירים אותו, ודבריו מובאים להלכה בתוספות (עמוד ב ד״ה טעה), ברא״ש (סי׳ יד), ברבינו יונה (כ, א בדפי הרי״ף ד״ה טעה), בהגהות מיימוניות (אות י), במרדכי (סי׳ צג), בטור (סי׳ קכד) ובשלחן ערוך (סי׳ קצד, י). עם זאת מבואר בדבריהם שכדי לצאת במה ששומע משליח הציבור צריך לדקדק בשמיעת כל אות ואות מתחילה ועד סוף. אולם האור שמח כותב שלולי דבריהם היה נראה לפרש שרק את הברכה של שאלת הגשמים צריך לשמוע מילה במילה משליח הציבור, שאם לא כן לא מובן תירוץ הגמרא שדברי רב אסי נאמרו בציבור, שכן גם כשלא הזכיר גבורות גשמים מן הדין שלא יחזור כיון שיוכל לצאת בשמיעת כל התפילה משליח הציבור, אך אם צריך לשמוע רק את אותה ברכה - מובן שיש חילוק, שבגבורות גשמים לא יוכל לצאת אפילו אם ישמע מפני שנחשב כאילו לא אמר את הברכה כלל, כי מקצר בשבח הבורא, ועל פי שיטת הר״מ המובאת בתוספות שאם שכח ברכה שלמה - אינו יוצא במה ששומע משליח הציבור.
בעל ספר ההשלמה מביא ראיה לחילוק בין יחיד לציבור ממה שאמרו בסוגייתנו במסקנה ״אלא אידי ואידי ביחיד״, מכאן שבציבור אפילו אם נזכר לאחר שומע תפילה אינו חוזר, וכל החילוק הוא דוקא ביחיד, שאם לא כן היתה הגמרא יכולה להעמיד בין ביחיד ובין בציבור, וכך מדייק גם הרמ״ך (מובא בכסף משנה).
הרמב״ם אינו מזכיר חילוק בין יחיד לבין ציבור, אולם כותב הכסף משנה שאין לתמוה על כך, לפי שאין דרכו לכתוב אלא דרכי הגמרא.
למעשה כותב המהרש״ל (ביאורו לטור, מובא בב״ח סי׳ קכד) שאין לסמוך על שליח הציבור, מפני שבודאי לא יצליח לכוון לשמוע את כל התפילה בלי לדלג אפילו מילה אחת, ולכן עדיף לחזור ולהתפלל בעצמו, וכן פוסקים המגן אברהם (שם סקט״ז) והמשנה ברורה (שם סק״מ).
ציון ח.
עיין בירור הלכה לקמן לג, א ציון ל.
ועמד והשקיף (התבונן וניסה להזכר) בה במשך שתים ושלש שעות, ולא העלוהו (הפסיקו אותו מלעמוד לפני התיבה).
and scrutinized it, in an attempt to remember the blessing for two or three hours, and they did not remove him from serving as prayer leader.
רי״ףרש״יספר הנרריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַמַּאי לֹא הֶעֱלוּהוּ? וְהָאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רָב: אטָעָה בְּכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן, אֵין מַעֲלִין אוֹתוֹ; בְּבִרְכַּת הַמִּינִים1, מַעֲלִין אוֹתוֹ, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא מִין הוּא.

The Gemara asks: Why did they not remove him? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: One who was serving as the prayer leader before the congregation and erred in reciting any of the blessings, they do not remove him from serving as the prayer leader. However, one who erred while reciting the blessing of the heretics they remove him, as we suspect that perhaps he is a heretic and intentionally omitted the blessing to avoid cursing himself. Why, then, did they not remove Shmuel HaKatan?
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו. פירוש: בשיודע לחזור למקום שטעה, הא לאו הכי מעבירין אחר תחתיו כדתנן לקמן (ברכות לד.) טעה יעבור אחר ולא יהא סרבן באותה שעה.
ואמאי לא העלוהו והתנן טעה בכל הברכות כולן אין מעבירין אותו וכו׳ – וא״ת והיכי אמרינן דאם טעה בכל הברכות אין מעלין אותו והא אמרינן בפרק אין עומדין היה יורד לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. כלומר השני. וסתם קאמר טעה אף בכל הברכות. יש לומר דהכא הכי קאמר אין מעבירין אותו לעולם כלומר שלא ירד עוד. ואין הכי נמי שמעבירין אותו לשעה כהתם דהתם מאי דאמרינן דיעבור אחר תחתיו פירוש באותה שעה אבל אין מעבירין אותו לעולם. ובברכת המינים מעבירין אותו לעולם. אי נמי יש לומר דהכא דאמרינן דאין מעלין אותו כשיודע לחזור למקום שטעה והתם כשאינו יודע:
שם כולן אין מעלין אותו בברכת המלשינים מעלין אותו כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אמאי [מדוע] לא העלוהו? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: שליח ציבור שטעה בכל אחת מן הברכות כלןאין מעלין (מפסיקים) אותו, ואולם אם טעה בברכת הצדוקיםמעלין אותו. והטעם: חיישינן [חוששים אנו] שמא מין הוא ואינו רוצה לקלל את עצמו. ואם כן, מדוע לא הפסיקו את שמואל הקטן?
The Gemara asks: Why did they not remove him? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: One who was serving as the prayer leader before the congregation and erred in reciting any of the blessings, they do not remove him from serving as the prayer leader. However, one who erred while reciting the blessing of the heretics they remove him, as we suspect that perhaps he is a heretic and intentionally omitted the blessing to avoid cursing himself. Why, then, did they not remove Shmuel HaKatan?
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שָׁאנֵי שְׁמוּאֵל הַקָּטָן, דְּאִיהוּ תִּקְּנַהּ.

The Gemara answers: Shmuel HaKatan is different because he instituted this blessing and there is no suspicion of him.
רי״ףריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני שמואל דהוא תקנה – פירוש וכיון דאיהו תקנה ליכא משום חשד, וא״ת אע״ג דליכא למיחש מ״מ אמאי לא העלוהו כדין מי שטעה בשאר ברכות שמעבירין אחר תחתיו כדלקמן. ויש לומר דכי אמרינן שמעבירין אחר תחתיו בטעה בשאר ברכות ה״מ כשאנו יודעים שאותו האחר יודע אותה ברכה שטעה בה זה, אבל הכא אם שמואל הקטן לא היה יודע אותה מי ידענה עוד.
שאני שמואל דהוא תקנה – פירוש וכיון דאיהו תקנה ליכא משום חשד. וא״ת אף על גב דליכא למיחש מכל מקום אמאי לא העלוהו כדין מי שטעה בשאר ברכות שמעבירין אחר תחתיו כדלקמן. וי״ל דכי אמרינן שמעבירין אחר תחתיו בטעה בשאר ברכות הני מילי כשאנו יודעים שאותו האחר יודע אותה ברכה שטעה בה זה. אבל הכא אם שמואל הקטן לא היה יודע אותה מי ידענה עוד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: שאני [שונה] שמואל הקטן דאיהו [שהוא] תקנה לברכה זו, ואין לחוש לו.
The Gemara answers: Shmuel HaKatan is different because he instituted this blessing and there is no suspicion of him.
רי״ףריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנִיחוּשׁ דִּלְמָא הֲדַר בֵּיהּ! אֲמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי, טָבָא לָא הָוֵי בִּישָׁא.

The Gemara continues: Let us suspect that perhaps he reconsidered and, although he had been righteous, he had a change of heart? Abaye said: We learned through tradition that a good person does not become wicked.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בו ביום
בו ביוםאכל בו ביום דאמרי׳ בו ביום נשנו (ברכות כט. בפרק אחרון דידים) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו׳ בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית:
א. [טאגעס אורדענונג.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: וניחוש דלמא הדר ביה [ונחשוש שמא חזר בו] ואף שהיה צדיק חזר בו והרשיע. על כך אמר אביי: גמירי, טבא לא הוי בישא [למודים אנו, מן המסורת, כי טוב אינו נעשה רע].
The Gemara continues: Let us suspect that perhaps he reconsidered and, although he had been righteous, he had a change of heart? Abaye said: We learned through tradition that a good person does not become wicked.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלָא? וְהָכְתִיב: {יחזקאל י״ח:כ״ד} וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל. הַהוּא, רָשָׁע מֵעִיקָּרוֹ, אֲבָל צַדִּיק מֵעִיקָּרוֹ, לֹא.

The Gemara challenges this: And does he not become wicked? Isn’t it explicitly written: “And when the righteous one returns from his righteousness and does wicked like all of the abominations that the wicked one has done, will he live? All of the righteous deeds that he has done will not be remembered given the treachery that he has carried out, and in his sin that he has transgressed, for these he shall die” (Ezekiel 18:24)? Abaye responds: That verse refers to a righteous individual who was initially wicked and repented, but ultimately returned to his evil ways. However, one who is initially righteous does not become wicked.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשע מעיקרו – ושב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך מקשים: ולא (והאם אין זה כך)?! והכתיב [והרי נאמר] במפורש: ״ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה וחי, כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות״ (יחזקאל יח, כד). על כך משיב אביי: הכתוב ההוא מדבר בצדיק שהיה רשע מעיקרו (מתחילתו) ועשה תשובה ואחר כך שב והרשיע, אבל צדיק מעיקרולא יעשה רשע.
The Gemara challenges this: And does he not become wicked? Isn’t it explicitly written: “And when the righteous one returns from his righteousness and does wicked like all of the abominations that the wicked one has done, will he live? All of the righteous deeds that he has done will not be remembered given the treachery that he has carried out, and in his sin that he has transgressed, for these he shall die” (Ezekiel 18:24)? Abaye responds: That verse refers to a righteous individual who was initially wicked and repented, but ultimately returned to his evil ways. However, one who is initially righteous does not become wicked.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלָא? וְהָא תְּנַן: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, שֶׁהֲרֵי יוֹחָנָן כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל שִׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה שְׁמֹנִים שָׁנָה, וּלְבַסּוֹף נֶעֱשָׂה צַדּוּקִי.

The Gemara asks: And does he not become wicked? Didn’t we learn in a mishna: Do not be sure of yourself until the day you die, as Yoḥanan the High Priest served in the High Priesthood for eighty years and ultimately became a Sadducee. Even one who is outstanding in his righteousness can become a heretic.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב תמהים: ולא?! והאין זה קורה? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ואם כן אף אדם גדול בצדקתו עשוי שיהפוך ויהא מין!
The Gemara asks: And does he not become wicked? Didn’t we learn in a mishna: Do not be sure of yourself until the day you die, as Yoḥanan the High Priest served in the High Priesthood for eighty years and ultimately became a Sadducee. Even one who is outstanding in his righteousness can become a heretic.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר אַבַּיֵי: הוּא יַנַּאי, הוּא יוֹחָנָן. רָבָא אָמַר: יַנַּאי לְחוֹד וְיוֹחָנָן לְחוֹד: יַנַּאי רָשָׁע מֵעִיקָּרוֹ, וְיוֹחָנָן צַדִּיק מֵעִיקָּרוֹ. הָנִיחָא לְאַבַּיֵי, אֵלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא!

Abaye responded: He is Yannai he is Yoḥanan. In other words, from its inception, the entire Hasmonean dynasty had the same positive attitude toward the Sadducees, and there was no distinction between Yoḥanan Hyrcanus and Alexander Yannai. Yoḥanan the High Priest had Sadducee leanings from the outset. Rava said: Yannai is distinct and Yoḥanan is distinct. They did not share the same position in this regard. Yannai was wicked from the outset and Yoḥanan was righteous from the outset. If so, it works out well according to Abaye’s opinion; however, according to Rava’s opinion, it is difficult. How could Yoḥanan, a righteous individual, have changed and turned wicked?
רי״ףרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא ינאי – ששנינו בקידושין (פ״ג דף סו.) שהרג חכמי ישראל.
ינאי רשע מעיקרו – ונעשה צדיק וחזר לרשעתו.
אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן – וינאי רשע היה מעיקרו שהרג חכמי ישראל כדאיתא בקדושין.
אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן – וינאי רשע היה מעיקרו שהרג חכמי ישראל כדאיתא בקדושין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה ינאי רשע מעיקרו ונעשה צדיק וחוזר לרשעתו עכ״ל. עיין מה שכתבתי בזה בקידושין דף ס״ו בהא דאמר אביי כו׳ דתניא מעשה בינאי המלך דמלשון הרשב״א ז״ל בחידושיו בשם הרמב״ן לא משמע כפרש״י:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך אמר אביי: הוא ינאי, הוא יוחנן. כלומר, כל שושלת החשמונאים זהה היתה, מתחילתה, ביחסה החיובי אל הצדוקים, ולא היה הבדל כלל בין יוחנן הורקנוס לבין אלכסנדר ינאי. ואולם רבא אמר: ינאי לחוד ויוחנן לחוד, ינאירשע מעיקרו, ויוחנןצדיק מעיקרו. ואם כן, הניחא [זה נוח, מובן] לשיטת אביי, אלא לשיטת רבא קשיא [קשה] כיצד להסביר שהצדיק שב והרשיע.
Abaye responded: He is Yannai he is Yoḥanan. In other words, from its inception, the entire Hasmonean dynasty had the same positive attitude toward the Sadducees, and there was no distinction between Yoḥanan Hyrcanus and Alexander Yannai. Yoḥanan the High Priest had Sadducee leanings from the outset. Rava said: Yannai is distinct and Yoḥanan is distinct. They did not share the same position in this regard. Yannai was wicked from the outset and Yoḥanan was righteous from the outset. If so, it works out well according to Abaye’s opinion; however, according to Rava’s opinion, it is difficult. How could Yoḥanan, a righteous individual, have changed and turned wicked?
רי״ףרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לָךְ רָבָא: צַדִּיק מֵעִיקָּרוֹ נַמֵי, דִּלְמָא הֲדַר בֵּיהּ. אִי הָכִי, אַמַּאי לָא אַסְּקוּהוּ?

The Gemara responds: Rava could have said to you: There is also room for concern that one who is righteous from the outset will perhaps reconsider and turn wicked, as was the case with Yoḥanan the High Priest. If so, the original question is difficult: Why did they not remove Shmuel HaKatan from serving as the prayer leader?
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך משיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רבא: צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה [גם כן, יש לחשוש, שמא חזר בו] כדרך שאירע ליוחנן כהן גדול. ואם כן שבה עתה הקושיה הראשונה: אי הכי, אמאי [אם כך מדוע] לא אסקוהו [העלוהו, הפסיקוהו] את שמואל הקטן?
The Gemara responds: Rava could have said to you: There is also room for concern that one who is righteous from the outset will perhaps reconsider and turn wicked, as was the case with Yoḥanan the High Priest. If so, the original question is difficult: Why did they not remove Shmuel HaKatan from serving as the prayer leader?
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שָׁאנֵי שְׁמוּאֵל הַקָּטָן דְּאַתְחֵיל בַּהּ. דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רָב, וְאִיתֵימָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בלֹא שָׁנוּ אֵלָּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ, אֲבָל הִתְחִיל בָּהּ, גּוֹמְרָהּ.:

The Gemara answers: The case of Shmuel HaKatan is different, as he began reciting the blessing of the heretics and while reciting it he became confused and forgot the end of the blessing. Consequently, he was not suspected of heretical leanings. Indeed, Rav Yehuda said that Rav, and some say that Rabbi Yehoshua ben Levi, said: They only taught that one who errs while reciting the blessing of the heretics is removed in a case where he did not begin reciting it. But if he began reciting it, then we allow him to collect his thoughts and finish reciting it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאתחיל בה – התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה.
לא שנו – הא דאמר רב יהודה מעלין אותו.
לא שאנו אלא שלא התחיל בה – כלומ׳ עזבה והתחיל בברכה של אחריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך הוא עונה: שאני [שונה] שמואל הקטן דאתחיל [שהתחיל] בה ושכח באמצע את סיומה, ועל כן אין לחשוש שמא גם הוא בין המינים. וכן אמנם אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יהושע בן לוי: לא שנו, שהטועה בברכת המינים מפסיקים אותו אלא באופן שעדיין לא התחיל בה, אבל אם כבר התחיל בה — מניחים לו להזכר ולגומרה.
The Gemara answers: The case of Shmuel HaKatan is different, as he began reciting the blessing of the heretics and while reciting it he became confused and forgot the end of the blessing. Consequently, he was not suspected of heretical leanings. Indeed, Rav Yehuda said that Rav, and some say that Rabbi Yehoshua ben Levi, said: They only taught that one who errs while reciting the blessing of the heretics is removed in a case where he did not begin reciting it. But if he began reciting it, then we allow him to collect his thoughts and finish reciting it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנֵי שֶׁבַע דְּשַׁבְּתָא כְּנֶגֶד מִי? א״ראֲמַר רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל: כְּנֶגֶד שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם.

To this point, the Gemara discussed allusions to the nineteen blessings that constitute the weekday Amida prayer. The Gemara asks: Corresponding to what were these seven blessings of the Shabbat Amida prayer instituted? The Gemara answers: Rabbi Ḥalafta ben Shaul said: Corresponding to the seven “voices” which David mentioned on the waters; in other words, the seven times that “the voice of God” is mentioned in Psalms 29, which served as the source for the weekday prayer.
רי״ףרש״יראב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבעה קולות – במזמור קול ה׳ על המים (תהלים כט).
ושבע דשבת כנגד ז׳ קולות שאמר דוד על המים.
כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים – והם במזמור הבו לה׳, ובמתן תורה היו קולות, ומזמור זה נמי איירי במתן תורה דכתיב ביה קול ה׳ יחיל מדבר יחיל ה׳ מדבר קדש, ותורה ניתנה בשבת כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה. וכתיב ביה ה׳ ידין אפסי ארץ והיינו בר״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא הני ז׳ דשבתא כנגד מי. ויל״ד דמאי מקשה כנגד מי ות״ל דמעיקר הדין צריכין להיות ז׳ ברכות דוקא לא פחות ולא יותר דכיון דבשבת לא שייך להתפלל י״ב האמצעיות שהם שאלות צרכיו אפ״ה ודאי צריך להתפלל ג׳ הראשונות וג׳ האחרונות שלא זזו ממקומן דהא ג׳ הראשונות שייכי בשבת וי״ט כמו בחול כדאמר ר׳ חנינא בס״פ אין עומדין דראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו ובג׳ האחרונות דומה לעבד שקיבל פרס מרבו דלכאורה שייך נמי בשבת כמו בחול וכדמשמע להדיא מלשון הרמב״ם ז״ל בפ״א מהלכות תפלה הלכה ב׳ דאחרונות הן מענין שבח והודאה למקום ע״ש דלפי שיטתו שעיקר התפלה היא מן התורה נהי שאין לתפלה מנין ברכות אפ״ה עיקר תפלתו כך היא מן התורה להגיד שבחו של הקב״ה ואח״כ שואל צרכיו ואח״כ נותן שבח והודיה למקום על הטוב שהשפיע לו כו׳ ע״ש. נמצא דודאי ג׳ הראשונות וג׳ האחרונות שהן בזה הענין שייכי בשבת כמו בחול הרי שש וברכה אחת ודאי צריך להתפלל בשבת וי״ט באמצע הרי שבע והנראה לע״ד בזה דאי לאו שהוצרכו לתקן ז׳ ברכות כנגד ז׳ קולות לא הוו צריכין לתקן קדושת היום בפני עצמה כיון שאפשר לכלול קדושת היום בברכת העבודה כמו שמזכיר בחול המועד ור״ח בכל הג׳ תפלות. וכה״ג יש לפרש ג״כ בהא דמקשי בסמוך הני ט׳ דר״ה כנגד מי אע״ג דבלא״ה צריך להתפלל ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות וצריך להתפלל ג׳ אמצעיות שהם מלכיות זכרונות ושופרות הרי ט׳ ולמאי דפרישית א״ש דאי לאו שהוצרכו לתקן כנגד ט׳ אזכרות שאמרה חנה היה באפשר לכלול מלכיות זכרונות ושופרות בברכה א׳ כמו שכולל קדושת היום עם מלכיות כנ״ל ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א עד כאן נאמרו רמזים לשמונה עשרה הברכות של תפילת החול כנגד מה נאמרו. ומעתה שואלים: הני [אלה] שבע הברכות דשבתא בתפילה של שבת] כנגד מי תקנון? ומשיבים: אמר ר׳ חלפתא בן שאול: כנגד שבעה ״קולות״ שאמר דוד על המים, כלומר, כנגד שבע פעמים שנזכר ״קול ה׳⁠ ⁠״ במזמור כט בתהלים שממנו למדו גם תפילת חול.
To this point, the Gemara discussed allusions to the nineteen blessings that constitute the weekday Amida prayer. The Gemara asks: Corresponding to what were these seven blessings of the Shabbat Amida prayer instituted? The Gemara answers: Rabbi Ḥalafta ben Shaul said: Corresponding to the seven “voices” which David mentioned on the waters; in other words, the seven times that “the voice of God” is mentioned in Psalms 29, which served as the source for the weekday prayer.
רי״ףרש״יראב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָנֵי תֵּשַׁע דר״הדְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּנֶגֶד מִי? א״ראֲמַר רִבִּי יִצְחָק דְּמִן קַרְטִיגְנִין: כְּנֶגֶד תִּשְׁעַה אַזְכָּרוֹת שֶׁאָמְרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ, דַּאֲמַר מָר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה, רָחֵל וְחַנָּה.

The Gemara asks further: Corresponding to what were these nine blessings of the Rosh HaShana additional prayer instituted? Rabbi Yitzḥak of Kartignin said: They correspond to the nine mentions of God’s name that Hannah said in her prayer (I Samuel 2:10). The connection between Hannah’s prayer and Rosh HaShana is based on what the Master said: On Rosh HaShana, Sarah, Rachel, and Hannah were remembered and the divine decree that they would conceive their sons was issued.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמרה חנה – בפרשת עלץ לבי (שמואל א ב).
ותשע דר״ה כנגד ט׳ אזכרות שאמרה חנה בתפילה.
כנגד ט׳ הזכרות שאמרה חנה בתפלתה – שבראש השנה נפקדה.
כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה – שבראש השנה נפקדה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים לשאול: הני [אלה] תשע הברכות של מוסף ראש השנה כנגד מי תקנון? אמר ר׳ יצחק דמן קרטיגנין: הוא כנגד תשעה אזכרות של שם ה׳ שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב, א–י), והקשר בין תפילת חנה לבין תפילת ראש השנה מובן על פי מה שאמר מר [החכם]: בראש השנה נפקדה (בבן) שרה רחל וחנה.
The Gemara asks further: Corresponding to what were these nine blessings of the Rosh HaShana additional prayer instituted? Rabbi Yitzḥak of Kartignin said: They correspond to the nine mentions of God’s name that Hannah said in her prayer (I Samuel 2:10). The connection between Hannah’s prayer and Rosh HaShana is based on what the Master said: On Rosh HaShana, Sarah, Rachel, and Hannah were remembered and the divine decree that they would conceive their sons was issued.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָנֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע דְּתַעֲנִיתָא כְּנֶגֶד מִי? א״ראֲמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ: כְּנֶגֶד כ״דעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אִי הָכִי, כָּל יוֹמָא נַמֵי נֵמְרִינְהוּ! אֵימַת אַמְרִינְהוּ שְׁלֹמֹה, בְּיוֹמָא דְּרַחֲמֵי, אֲנַן נַמֵי בְּיוֹמָא דְּרַחֲמֵי אָמְרִי לְהוּ.:

The Gemara continues: Corresponding to what were these twenty-four blessings of the Amida prayer of the fast days instituted? Rabbi Ḥelbo said: They correspond to the twenty-four “songs” that Solomon said when he brought the ark into the Holy of Holies during the dedication of the Temple, as there are twenty-four expressions of song, prayer, and supplication there (I Kings 8). The Gemara asks: If so, then let us say these twenty-four blessing every day. The Gemara answers: When did Solomon say them? On a day of supplication for mercy. We, too, say them on a day of supplication for mercy.
ר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני כ״ד דתעניתא כנגד מי אמר ר׳ חלבו כנגד כ״ד רננות שאמר שלמה. הא מילתא פרשוה בתלמוד ארץ ישראל בפירקין ובפרק ב׳ דתענית (הלכה ב) ר׳ חלבו ור׳ שמואל כנגד כ״ד פעמים רנה תפלה תחנה שכתובין בפרשת שלמה ואית בגמרא בפ׳ משקין בית השלחין (מועד קטן דף ט) ובפרק כל ישראל יש להם חלק (דף קז) בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ובקש להכניס ארון לבית קדש הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ״ד רננות כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך רן
רןא(ברכות י.) רני עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו (ברכות כט.) הני כ״ד דתעניתא כנגד מי א״ר חלבו כנגד כ״ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים (ירושלמי) כ״ד תעניות כנגד כ״ד פעמים שכתוב בפ׳ שלמה רנה תפלה תחנה (שבת ל מועד קטן ט). אמר כ״ד רננות ולא נענה (ברכות ת) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא׳ לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי׳ במקום קיבוץ עם שמשיחין ומרננין שם תהא תפלה:
ערך דמדום
דמדוםב(ברכות כט) (שבת קיח:) א״ר חייא בר אבא מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א״ר זירא מאי קראה יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי׳ יראוך עם שמש בשחר ולפני ירח היינו דמדום ערב כלומר קודם שקיעת החמה (בראשית רבה יא) ויברך אלהים את יום השביעי אבל יעקב שכתוב ביה שמירת שבת ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום וירש את העולם שלא במדה:
ערך הג
הגג(סנהדרין צ.) ההוגה את השם באותיותיו. (ברכות כט סנהדרין צד) מנעו בניכם מן ההגיון פירו׳ מפתרון פסוק כצורתו:
ערך טרק
טרקד(ברכות כט) טרוקו גני (בבא קמא קיב.) טרק גלי באפי׳ (בבא מציעא פ״ה) וטרק לבבא באפיה (עירובין קב.) אמר דין לא נטרוק (עבודה זרה נח) טרוק גלי דלא ניתי. גדר בעדי ולא אצא תרגומו סגר בתראי בגין דלא איפוק מן טריקא פי׳ ענין סגירה:
ערך כס
כסה(תמיד פרק ג) השקו את התמיד בכוס של זהב למה שיהא נוח העור להתפשט מן הבשר כמפורש (ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות משום סירכא דמשכא ויש מפרשים שאם היו סרכות בריאה מחמת הצמאה שמדבקת בלב ובצלעות נפרדת כששותה. (ברכות כט) יומא בכסא דמנקרא ותיתבר פי׳ מי שמשתמש בכלי מעולה יום אחד ונשבר לא איכפת ליה (ברכות לב.) אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. פי׳ אחר דמנקרא מלשון בנקרת הצור כלומר כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר מאוד (מנחות כח:) גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים. (שבת קט:) חמשה כוסתהא. (בילמדנו ויהי ביום השמיני) כי יתן בכוס בכיס כתיב אתה נותן עיניך בכוס והחנוני נותן עיניו בכיס שלך אם יש בו מעות הרבה אם לאו:
ערך פק
פקו(ברכות כט) עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה פי׳ פיקוק זולתי פיקוק דקיימא לן פיקוק סתימה כדגרסינן פקק החלון. ופקפוק פתיח׳ כדגרסי׳ (סוכה יא) מפקפק ונוטל אחד מבינתי׳ וכשכורע אדם וכופף קומתו מתמתחות חוליותיו ונראות כי מתפתחות החוליות מבחוץ מאחוריו ומסתמות מבפנים ודוגמא לדבר קשרי אצבעות:
ערך רתח
רתחזאדרתחא קודרך שפוך כבר פי׳ בערך כפן (שבת מב.) האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין (פסחים קיג:) תנו רבנן שלשה חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת אמר רב יוסף וכלהו איתנהו בי ועוזב חמה תרגומו ושביק רתחא (בבא מציעא סא) ובמשורה שלא ירתיח פי׳ מסורת קבלה בידם שהמרתיח ומודד כל דבר לח מוספת המידה שלו כשמרתיח על המדה בצונן חלק אחד משלשים וששה בלוג זה פי׳ רבי חננאל ויש מפרשים כשממלא המדה מדבר לח בכח עולה הקצף למעלה ונראית מלאה וכשתנוח נחסרת. (ברכות כט) לא תרתח ולא תחטי מרבכת תביאנה תרגום ירושלמי מרתח ייתינה וכן מרחשת (בריש טבול יום) רתיחת גריסין של פול ראשונה ורתיחת יין חדש פי׳ רתיחה בלשון משנה ותרגומו כקצף על פני מים כרתיחא על אפי מיא וכן הא דאמר במשורה שלא ירתיח ובלישנא דרבנן אופיא:
א. [זינגען.]
ב. [רעטהליך.]
ג. [אויסשפרעכען.]
ד. [פערשליסען.]
ה. [בעכער.]
ו. [העראויסגעהן.]
ז. [אויף זידען, צירנען, שויען.]
כ״ד רננות – בפרשת ויעמוד שלמה (מלכים א ח) רנה תפלה תחנה כלהון כ״ד איכא.
ביומא דרחמי – שהוצרך לבקש רחמים שדבקו שערים זה בזה ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים כדאמרי׳ במועד קטן (דף ט.).
הני כ״ד דתעניתא כנגד מי – התם במסכת תענית מפרש הני ברכות והיו אומרים אותם בתענית צבור דהכי תנן בפ׳ סדר תעניות ואומר לפניהם כ״ד ברכות, י״ח שבכל יום ומוסיף עוד עליהם שש ואמרינן בגמרא שהיה אומר אותם בין גואל לרופא ומפרש להו בגמ׳ כנגד כ״ד רננות שאמר שלמה. פירוש בשעה שרצה להכניס ארון לבית קודש הקדשים שדבקו שערים זה בזה ולא הניחוהו ליכנס.
הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי – התם במסכת תענית מפרש הני ברכות. והיו אומרים אותם בתענית צבור דהכי תנן בפרק סדר תעניות ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עוד עליהם שש. ואמרינן בגמרא שהיה אומר אותם בין גואל לרופא.ומפרש להו בגמרא כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה. פירוש בשעה שרצה להכניס ארון לבית קודש הקדשים שדבקו שערים זה בזה ולא הניחוהו ליכנס:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים לשאול: הני [אלה] עשרים וארבע ברכות דתעניתא [הנאמרות בתפילת שמונה עשרה שביום התענית] כנגד מי תקנון? אמר ר׳ חלבו: כנגד עשרים וארבע ״רננות״ שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בחנוכת הבית, שמוזכרות שם (מלכים א פרק ח׳) עשרים וארבע פעמים לשונות רנה תפילה ותחינה. על כך שואלים: אי הכי, בכל יומא נמי נמרינהו [אם כך, גם כן נאמרם] עשרים וארבע ברכות! ועונים: אימת אמרינהו [אימתי אמרן] שלמהביומא דרחמי [ביום של בקשת רחמים], אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו [אנחנו גם כן ביום של בקשת רחמים אומרים אותן].
The Gemara continues: Corresponding to what were these twenty-four blessings of the Amida prayer of the fast days instituted? Rabbi Ḥelbo said: They correspond to the twenty-four “songs” that Solomon said when he brought the ark into the Holy of Holies during the dedication of the Temple, as there are twenty-four expressions of song, prayer, and supplication there (I Kings 8). The Gemara asks: If so, then let us say these twenty-four blessing every day. The Gemara answers: When did Solomon say them? On a day of supplication for mercy. We, too, say them on a day of supplication for mercy.
ר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֶה.: מַאי מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֶה? רָב אָמַר: מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: גהֲבִינֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ לָדַעַת דְּרָכֶיךָ, וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתֶךָ, וְתִסְלַח לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים, וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹבֵינוּ, וְדַשְּׁנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצָךְ, וּנְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ, וְהַתּוֹעִים, עַל דַּעְתָּךְ יִשָּׁפֵטוּ, וְעַל הָרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶיךָ, וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירָךְ וּבְתִקּוּן הֵיכָלָךְ, וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ וּבַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחָךְ, טֶרֶם נִקְרָא, אַתָּה תַּעֲנֶה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

We learned in the mishna that Rabbi Yehoshua says that each day one recites an abridged version of the prayer of eighteen blessings. The Gemara asks: What is the abridged version of the prayer of eighteen blessings? There are different opinions. Rav said: One recites an abridged version of each and every blessing. Shmuel said: An abridged version of the prayer of eighteen blessings refers to a blessing composed specifically to be recited in place of the thirteen middle blessings. It contains references to each of the thirteen middle blessings. The formula for that blessing is: Grant us understanding, Lord our God, to know Your ways, and sensitize our hearts so that we may revere You, and forgive us so that we may be redeemed, and keep us far from our suffering, and satisfy us with the pastures of Your land, and gather our scattered people from the four corners of the earth, and those who go astray shall be judged according to Your will, and raise Your hand against the wicked, and may the righteous rejoice in the rebuilding of Your city, and the restoration of Your Sanctuary, and in the flourishing of Your servant David, and in establishing a light for Your Messiah, son of Yishai. Before we call, may You answer. Blessed are You, Lord, Who listens to prayer.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעין כל ברכה – אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת.
הביננו – ואינו מברך אלא שומע תפלה בכל הברכות שבין שלש ראשונות לשלש אחרונות הביננו כנגד אתה חונן ומול את לבבנו כנגד השיבנו לסלוח לנו כנגד סלח לנו להיות גאולים כנגד גאולה וכן כולם.
בנאות ארצך – לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני (תהלים כג) והוא כנגד ברכת השנים.
והתועים על דעתך – העוברים על דבריך.
ישפטו – כנגד צדקה ומשפט.
לשון אחר: והתועים במשפט על דעתך ישפטו – השיבם ללמדם לשפוט כדבריך. וכן עיקר נראה לי וכן בה״ג.
פיסקא. רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. מאי מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה. פי׳ כגון אתה חונן לאדם דעתא ברוך אתה ה׳ חונן הדעת השיבנו אבינו אליך ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה וכן כולן. ושמואל אמר הביננו ה׳ אלהינוב לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח חטאג היה לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך והנפוצים מארבעד תקבץ והתועים לדעתךה ישפטו. פי׳ התועים, שתעו ממקומם ולפיכך אין יכולין לדון, לדעתך ישפוטו, שישובו למקומם בלשכת הגזית המקום הנבחר ושם שכינה עמהם ומסכמת לדעתםו. ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא ואתה תענהז ברוך אתה ה׳ שומע תפלה.
א. וכ״ה בפיה״מ וצ״ע דהול״ל חננו מאתך דעה בא״י חונן הדעת (וכ״ה בפיר״ח) דבעינן לשון בקשה ואתה חונן לאדם דעת לאו בקשה הוא אלא שבח וצ״ע. ועמ״ש לקמן מח, ב עמש״כ רבינו דמה״ת כל שמודה יצא ידי תפלה.
ב. ברי״ף לפנינו ליתא ה׳ אלהינו.
ג. ברי״ף לפנינו ליתא חטא (ובגמ׳ ותסלח לנו).
ד. ברי״ף לפנינו, מארבע כנפות הארץ.
ה. ברי״ף לפנינו, בדעתך. ובגמ׳ על דעתך.
ו. פי׳ רבינו למאי דגרס לדעתך, דהיינו שיכונו לדעת השם, וגורס ישפוטו שהדיינים ישפטו לדעתך, ואף לגי׳ על דעתך יש לפרש כן (וקרוב לזה פירש״י בפי׳ השני), אבל לגי׳ שלפנינו ברי״ף בדעתך א״א לפרש כן, ועיין בתר״י מה שפירש. ופירוש רבינו מכוון דהא עיקר הברכה הוא השבת השופטים וע״ש הפסוק ואשיבה שפטיך כבראשונה נתקנה, משא״כ לשאר פירושים.
ז. ברי״ף לפנינו נוסף, טרם נדבר אתה תשמע כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל.
מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה – כלומר אומרן בקצור אתה חונן לאדם דעת בא״י חונן הדעת וכן כולם ושמואל אמר הביננו שהוא ברכה אחת מעין כולם כגון הביננו ה׳ אלהינו לדעת דרכיך כנגד אתה חונן ומול את לבבנו ליראתך, השיבנו. ותסלח לנו, סלח לנו. להיות גאולי׳, ראה בענינו. ורחקנו ממכאוב, רפאנו. ודשננו בנאות ארצך, ברך עלינו. והנפוצים מארבע כנפות הארץ תקבץ, תקע בשופר. והתועים בדעתך ישפטו, השיבה שופטינו. ופירושו אותם שהם תועים עכשיו במשפט תשיבם ותלמדם לשפוט בדעתך שתשרה שכינתך על הסנהדרין. ועל הרשעים תניף ידיך, ולמלשינים. וישמחו צדיקים, על הצדיקים. בבנין עירך בתקון היכלך, תשכון. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך את צמח. טרם נקרא ואתה תענה בא״י שומע תפלה, כנגד שמע קולנו. לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו במתא. וקיי״ל כאביי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דהביננו דלקמן ודוקא במתא אבל בדרך מותר ויוצא ידי חובתו.
מאי מעין שמנה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה – כלומר אומרן בקצור אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה ה׳ חונן הדעת וכן כולם:
ושמואל אמר הביננו – שהוא ברכה אחת מעין כולם. כגון הביננו ה׳ אלהינו לדעת דרכיך כנגד אתה חונן. ומול את לבבנו ליראתך השיבנו. ותסלח לנו סלח לנו. להיות גאולים ראה בענינו. ורחקנו ממכאוב רפאנו. ודשננו בנאות ארצך ברך עלינו. והנפוצים מארבע כנפות הארץ תקבץ תקע בשופר. והתועים בדעתך ישפטו השיבה שופטינו. ופירושו אותם שהם תועים עכשיו במשפט תשיבם ותלמדם לשפוט בדעתך שתשרה שכינתך על הסנהדרין. ועל הרשעים תניף ידיך ולמלשינים. וישמחו צדיקים על הצדיקים. בבנין עירך בתקון היכלך תשכון. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך את צמח. טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה ה׳ שומע תפלה כנגד שמע קולנו:
שם מי לא תנן כו׳ נ״ב לקמן (ברכות דף ל״ג:)
שם בין קודש לחול קשיא נ״ב אע״פ שעומד בקושי מ״מ הלכתא כשמואל דאין אומרים הביננו בפני עצמו עיין ברי״ף:
שם אי הכי הבדלה כו׳ נ״ב סתמא דתלמודא הוא דמקשה אמאי עמד לעיל בקושיא לישני נמי כה״ג וק״ל [עי׳ רשב״א]:
רש״י בד״ה מעין כל כו׳ אחת ואחת הס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתועים על דעתך כו׳. פירש״י בל״א והתועים במשפט על דעתך ישפטו השיבם ללמדם כו׳ וכן עיקר נ״ל כו׳ עכ״ל והיינו דלהך לישנא הוא מעין הברכה השיבנו אבינו לתורתך כו׳ אבל לפירוש קמא של פירש״י לא הוה כלל מעין הברכה וק״ל:
ועל הרשעים תניף ידך כו׳. זהו מעין ברכת המינין ואע״ג דשמואל אמתני׳ קאי מאי מעין י״ח מ״מ כיון דכבר נתקנה ברכת המינין ביבנה נקט שמואל נמי מעין אותה הברכה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שר׳ יהושע אומר שבכל יום ויום מתפלל אדם מעין שמנה עשרה. ונחלקו הדעות מאי [מה] משמעות הביטוי ״מעין שמונה עשרה״? רב אמר: מעין כל ברכה וברכה, שאפשר לומר את כל הברכות בקיצור ובכל נוסח. ושמואל אמר: הכוונה לברכה מיוחדת הנאמרת במקום שלוש עשרה הברכות האמצעיות בשמונה עשרה, ושיש בה מילים אחדות כנגד כל ברכה. ונוסחה: ״הביננו ה׳ אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה. ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״. אף על פי שהזכירו חכמים את התפילה הקצרה הזו (״הביננו״)
We learned in the mishna that Rabbi Yehoshua says that each day one recites an abridged version of the prayer of eighteen blessings. The Gemara asks: What is the abridged version of the prayer of eighteen blessings? There are different opinions. Rav said: One recites an abridged version of each and every blessing. Shmuel said: An abridged version of the prayer of eighteen blessings refers to a blessing composed specifically to be recited in place of the thirteen middle blessings. It contains references to each of the thirteen middle blessings. The formula for that blessing is: Grant us understanding, Lord our God, to know Your ways, and sensitize our hearts so that we may revere You, and forgive us so that we may be redeemed, and keep us far from our suffering, and satisfy us with the pastures of Your land, and gather our scattered people from the four corners of the earth, and those who go astray shall be judged according to Your will, and raise Your hand against the wicked, and may the righteous rejoice in the rebuilding of Your city, and the restoration of Your Sanctuary, and in the flourishing of Your servant David, and in establishing a light for Your Messiah, son of Yishai. Before we call, may You answer. Blessed are You, Lord, Who listens to prayer.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לָיֵיט עֲלַהּ אַבַּיֵי אַמַּאן דִּמְצַלֵּי הֲבִינֵנוּ.

Although Shmuel mentioned this abridged prayer, Abaye would curse anyone who recited the prayer: Grant us understanding, as he held that one may recite it only in exigent circumstances (Rabbi Ḥananel, Me’iri).
רי״ףרש״יתוספותמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לייט עלה אביי – לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת.
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו – והכי קי״ל ויש ספרים דמסיק ה״מ במתא אבל בדרך שרי כדמשמע במכילתין גבי רבי יוסי וכו׳.
לייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו במתא – וקיימא לן כאביי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא דהביננו דלקמן. ודוקא במתא אבל בדרך מותר ויוצא בה ידי חובתו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לייט עלה אביי אמאן דמצלי [היה אביי מקלל את מי שמתפלל] ״הביננו״, כי לדעתו מותר להתפלל ״הביננו״ רק בשעת הדחק (ר״ח, המאירי).
Although Shmuel mentioned this abridged prayer, Abaye would curse anyone who recited the prayer: Grant us understanding, as he held that one may recite it only in exigent circumstances (Rabbi Ḥananel, Me’iri).
רי״ףרש״יתוספותמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר שְׁמוּאֵל: דכָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ מִתְפַּלֵּל אָדָם הֲבִינֵנוּ, חוּץ מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמִמּוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת.

The Gemara further restricts the occasions when one may recite the abridged prayer. Rav Naḥman said that Shmuel said: One may recite: Grant us understanding throughout the entire year, except for in the evening prayer at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Festivals, because he must recite the prayer of distinction [havdala] in the blessing: Who graciously grants knowledge.
עין משפט נר מצוהרי״ףרא״המהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת וימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים לפי שצריך לומר שאלה בברכת השנים. פי׳ ומיהו בגמרא מקשינן עליה דרב נחמן דלעיל וניכלליה מכלל הביננו ה׳ אלהינו המבדיל בין קודש לחול וסלקא בקשיא, ואורחא דרבוותא ז״ל זימנין דלא מדחו שמעתא בהכיא כיון דליכא תיובתא לא ממתניתין ולא ממתניאתא אלא בטעמא בלחוד דילמא רב נחמן לא חזי ההוא טעמא, דכיון דתקון רבנן הבדלה דהיא ברכה בפני עצמה קבועה על הכוס ותיקנוה בתפלה דילמא כולה ברכה בעי במטבע שלהב, ואף על גב דלא אהדר רב נחמן וסלקוה בקושיא משום דמאן דמקשי שפיר מקשי ומכל מקום אפשר דלא איפריכא בהכי.
וכתב רבינו ז״ל וקא אמרי רבוותא ז״ל דהני מילי בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מתפלל הביננו. פי׳ ומיהו בגמרא אמרינן דאביי לייט מאן דמצלי הביננו במתאג, וכותיה קיימא לןד.
א. יעו׳ ברשב״א בשם רה״ג וברי״ף ורא״ש לעיל כו, ב ורשב״ם ב״ב נב, ב בשם ר״ח.
ב. פי׳ דהבדלה בתפלה אינו אלא מקום שקבעו לה לקיימה וכמו מבדיל על הכוס שהוא ברכה בפ״ע של הבדלה ה״ה בתפלה אינה חלק ומדיני התפלה אלא מטבע בפ״ע של הבדלה שמקיימו ואומרו בתוך התפלה (ועיין הערה 54). וצ״ע דלימא כל המטבע בכלל הביננו ה״א לדעת דרכיך וי״ל.
ג. לפנינו הגירסא מאן דמצלי הביננו, וכגי׳ רבינו כ״ה בב״נ ובכי״פ כמ״ש בדק״ס, ובתוס׳ הביאו דיש ספרים דמסיק וה״מ במתא אבל בדרך שרי.
ד. מלשון רבינו משמע שכונתו לחלוק על הרי״ף דלהרי״ף כל בשעת הדחק מתפלל, ולאו דוקא כגון מהלך בדרך אלא כל שעת הדחק (יעו׳ ר״מ פ״ב ה״ב היה טרוד או דחוק או שקצרה לשונו וכו׳ ועד״ז בשו״ע קי, א) ולרבינו בדרך מתפלל לכתחלה ובעיר אף בשעת הדחק לא. ועיין בדברי רבינו ה, ב ולקמן ל, א. ובלשון שיטמ״ק כאן ודף ל, א משמע דבעיר אין יוצא בהביננו גם דיעבד וכדעת הא״ר במ״ב סי׳ קי, א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג את ההיתר להתפלל תפילה קצרה זו עדיין מגבילים והולכים. אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם ״הביננו״, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בתוך ברכת ״חונן הדעת״.
The Gemara further restricts the occasions when one may recite the abridged prayer. Rav Naḥman said that Shmuel said: One may recite: Grant us understanding throughout the entire year, except for in the evening prayer at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Festivals, because he must recite the prayer of distinction [havdala] in the blessing: Who graciously grants knowledge.
עין משפט נר מצוהרי״ףרא״המהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: וְנֵימְרַהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ! מִי לָא תְּנַן: ר״ערִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ; ר׳רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּהוֹדָאָה.

Rabba bar Shmuel strongly objects to this: After reciting the three initial blessings, let us say havdala as an independent fourth blessing, and afterwards recite the prayer of Grant us understanding. This is feasible. Didn’t we learn in a mishna that Rabbi Akiva says: He says havdala as an independent fourth blessing? Rabbi Eliezer says: He says havdala in the blessing of thanksgiving.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם פיסקא רבן גמליאל אומר כו׳ נמחק כל הפיסקא וצ״ל רבי יהושע אומר מעין י״ח וכו׳ מאי מעין י״ח רב כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה עליה] רבה בר שמואל: ונימרה [ונאמר אותה] ברכה רביעית בפני עצמה! שאחרי שלוש ברכות הפתיחה יאמרו ברכה רביעית לעצמה להבדלה ואחר כך ״הביננו״. וראייה שיש אפשרות כזו — מי [האם] לא תנן [שנינו במשנה] שר׳ עקיבא אומר: אומרה (את ההבדלה בתפילה) ברכה רביעית בפני עצמה. ר׳ אליעזר אומר: ההבדלה נאמרת בהודאה (בברכה המתחילה ״מודים״).
Rabba bar Shmuel strongly objects to this: After reciting the three initial blessings, let us say havdala as an independent fourth blessing, and afterwards recite the prayer of Grant us understanding. This is feasible. Didn’t we learn in a mishna that Rabbi Akiva says: He says havdala as an independent fourth blessing? Rabbi Eliezer says: He says havdala in the blessing of thanksgiving.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אַטּוּ כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ מִי עָבְדִינַן כר׳כְּרִבִּי עֲקִיבָא, דְּהָשָׁתָא נַמֵי נִעְבֵיד! כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, מַאי טַעֲמָא לָא עָבְדִינַן כר״עכְּרִבִּי עֲקִיבָא, תַּמְנֵי סְרֵי תַּקּוּן, תְּשַׁסְרֵי לָא תַּקּוּן; הָכָא נַמֵי, שְׁבַע תַּקּוּן, תַּמְנֵי לָא תַּקּוּן.

The Gemara responds: Do we practice in accordance with the opinion of Rabbi Akiva throughout the entire year regarding this issue, that we will also practice this way now? Throughout the entire year, what is the reason that we do not practice in accordance with the opinion of Rabbi Akiva? Because they instituted eighteen blessings, they did not institute nineteen. Here too, they instituted seven blessings, they did not institute eight. Therefore, the possibility to recite havdala as an independent fourth blessing is rejected.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל השנה מי עבדינן כר׳ עקיבא – כלומר כשאנו מתפללין י״ח שלמות מי עבדינן כר׳ עקיבא לומר ברכה רביעית בפני עצמה דהשתא כשמתפללין הביננו נעביד כותיה.
שבע תקון – שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אטו [וכי] כל השנה כולה מי עבדינן [האם עושים אנו] בענין זה כשיטת ר׳ עקיבא, דהשתא נמי נעביד [שעכשיו גם כן נעשה] כן?! הלא כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן [מה טעם איננו עושים] כר׳ עקיבאכי תמני סרי תקון [שמונה עשרה ברכות תקנו], תשסרי [תשע עשרה] לא תקון [תקנו], הכא נמי [כאן גם כן] שבע ברכות תקון [תקנו] תמני [שמונה] לא תקון [תקנו], ואין אם כן להוסיף ברכה רביעית להבדלה לעצמה.
The Gemara responds: Do we practice in accordance with the opinion of Rabbi Akiva throughout the entire year regarding this issue, that we will also practice this way now? Throughout the entire year, what is the reason that we do not practice in accordance with the opinion of Rabbi Akiva? Because they instituted eighteen blessings, they did not institute nineteen. Here too, they instituted seven blessings, they did not institute eight. Therefore, the possibility to recite havdala as an independent fourth blessing is rejected.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מַתְקֵיף לַהּ מָר זוּטְרָא: וְנִכְלְלַהּ מִכְלָל: הֲבִינֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. קַשְׁיָא.:

Mar Zutra strongly objects to this: Let us include havdala in the framework of the abridged blessing: Grant us understanding, Lord our God, Who distinguishes between sacred and profane. No response was offered to this objection, and it remains difficult.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונכללה – להבדלה.
מכלל – בתוך הביננו כדרך שהוא כוללה בחונן הדעת ויאמר הביננו ה׳ אלהינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך.
ונכללה בהביננו – והא דאמרינן בפ״ק דנדה (דף ח:) כל השנה כולה מתפלל אדם י״ח חוץ ממוצאי יה״כ מפני טורח צבור מפני התענית וי״א שמתפללים י״ח שלימות מפני שצ״ל הבדלה בחונן הדעת ותימה אמאי לא פריך ונכללה בהביננו וי״ל דלא דמי דהתם כל השנה כולה מתפלל י״ח ואין לנו להקשות ונכללה מכלל כדי לשנות המנהג של כל השנה אבל הכא שכל השנה מתפלל הביננו פריך שפיר למה לי לשנות המנהג בשביל אתה חוננתנו ונכללה בהביננו.
מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה׳ אלקינו המבדיל בין קודש לחול קשיא. וכתב הגאון רב האי ז״ל דאף על גב דסלקא בקשיא לא מדחי הא דרב נחמן דאמר משמיה דשמואל כיון דלא סלקא בתיובתא אלא בקושיא, דדילמא אי עינינן בה משכחי׳ לה פירוקא ומשום קושיא לא דחינן לה. והלכך לא מצלינן הביננו במוצאי שבתות ובמוצאי יום טוב. ומסתברא דאפילו במוצאי שבתות וימים טובים דרב ביבי בר אביי דהוא בתרא וקאמר כל השנה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, ודוקא חוץ מימות הגשמים קאמר ואפילו במוצאי שבתות וימים טובים וכדמשמע ממאי דאתקיף עליה מר זוטרא ונכלליה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר, ופריק דילמא אתיא לאיטרודי, ואקשינן א״ה הבדלה בחונן הדעת אתי לאיטרודי, אמרי כיון דבתחלת צלותיה לא מטריד, אלמא לרב ביבי אפילו במוצאי שבתות וימים טובים אמרינן ליה. והר״י ברבי יהודה בן גיאת ז״ל הכי פסק כאתקפתא דמר זוטרא. ומיהו בימות הגשמים משמע דלא מצלי לה, דהא פריק מאי דאקשי עליה מר זוטרא דכיון דבאמצע צלותיה הוא אתי לאטרודי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עיקר הדברים מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו מר זוטרא: ונכללה מכלל [ונכלול אותה, את הברכה הרביעית] בתוך תפילת ״הביננו״ בנוסח זה: ״הביננו ה׳ אלהינו המבדיל בין קדש לחול״! על קושיה זו לא ניתנה תשובה והדבר נשאר קשיא [קשה].
Mar Zutra strongly objects to this: Let us include havdala in the framework of the abridged blessing: Grant us understanding, Lord our God, Who distinguishes between sacred and profane. No response was offered to this objection, and it remains difficult.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֲמַר רַב בֵּיבַי בַּר אַבַּיֵי: הכָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ מִתְפַּלֵּל אָדָם הֲבִינֵנוּ חוּץ מִימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. מַתְקֵיף לַהּ מָר זוּטְרָא: וְנִכְלְלַהּ מִכְלָל: וְדַשְּׁנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצָךְ וְתֵן טַל וּמָטָר.

Rav Beivai bar Abaye said: There is an additional restriction that applies to the abridged prayer. One may recite Grant us understanding throughout the entire year, except during the rainy season, because he must recite the request for rain in the blessing of the years. Mar Zutra strongly objects to this: Let us include the request for rain in the framework of the abridged blessing: And satisfy us with the pastures of Your land, and grant dew and rain.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שליח צבור שטעה באחת הברכות וגמגם ולא התחיל בברכה הראויה אלא שדלגה אין מסלקין אותו אלא ממתינים לו עד שנראה אם יוכל לחזור עליה או מעצמו או כשנזכירהו ומה שאמרו בפרק אין עומדין המתפלל וטעה יעבור אחר תחתיו ההיא בשאינו יודע לחזור וכל שכן שאם התחיל שאין מסלקין אותו אלא ממתינים לו אם יוכל לחזור ולגמור מעצמו או בהזכרה אבל אם אירע לו כן בברכת המינים כל שלא התחיל מפקפקים בו אף ביודע לחזור ומסלקין אותו ואפי׳ היה מוחזק אצלנו בצדיק גמור מתחלתו ועד סופו אבל אם התחיל גומרה כמו שיוכל וממתינים לו עד שיגמור אפי׳ שעה או שתים ואם אינו יודע לגמור יעבור וי״א שאף בהתחיל אין ממתינים לו אלא בכדי אומד הדעת שאינו יכול לחזור או כשיזכירוהו ומה שהמתינו לשמואל הקטן ב׳ וג׳ שעות מפני שהוא תקנה והיה הנוסח מחודש ולא היו שאר בני אדם יודעים אותו ואעפ״כ אלו לא התחיל בה היה ראוי לסלקו מחשש מינות ואע״פ שהוא תקנה חוששים שמא חזר בו אבל מכיון שהתחיל בו ולא היו השאר יודעים אותה המתינו לו כל כך וכן יש לחלק בהעברות אלו שכל שבברכת המינים מעבירים אותו לעולם עד שתתברר תשובתו ובשאר הברכות ממנין לשעה זו אחר תחתיו:
מנין ברכות אלו סמכו אותן רבותי׳ שמנה עשרה שבכל יום כנגד שמנה עשרה אזכרות שבק״ש עם לשונות אלקות שבה וכנגד י״ח חוליות שבשדרה וברכת המינים חזרו וסמכוה כנגד אחד שבשמע כנגד חוליא קטנה שבשדרה וז׳ של שבת כנגד ז׳ קולות שאמר דוד על המים וט׳ של ראש השנה כנגד ט׳ אזכרות שאמרה חנה בתפלתה וכ״ד של תענית צבור כנגד כ״ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים וכלם נזכרו במקרא בין לשון רנה ובין לשון תחנה ובקשה ממה שאמרו כאן הני ט׳ דר״ה כנגד מי למדו חכמים שבגירונדאה שבכל תפלה של ר״ה אומרים ט׳ ומגדולי זקנינו משיבים עליהם שאף בשבת היה מן הדין לומר י״ח ביוצר וכמו שאמרו בפרק מי שמתו גברא בר חיובא הוא ולא נאמרו ז׳ וט׳ אלא במוסף ומ״מ משום כבוד שבת לא הטריחוהו ובר״ה מיהא דוקא במוסף ומ״מ בתלמוד המערב נראה שמתחלה היו אומרים ט׳ ותוקעין בשחרית והוא שאמרו כסבורים אויבים עלינו הם באים ותקנו שלא יתפללו ולא יהיו תוקעין אלא במוסף כיון דחמון דקרון באורייתא ומצלון והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אנון עסקין:
מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים ר״ל מוריד הגשם בברכת תחיית המתים אין לה עוד מקום בתפלה להזכירה וחוזר לראש בשעה שנזכר הן שסיים הן שלא סיים בד״א בשלא הזכיר אבל אם הזכיר טל אפי׳ בימות הגשמים ולא הזכיר גשם אינו חוזר וכן היא בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין כמו שיתבאר במסכת תענית ויש בזה חולקים כמו שיתבאר שם ר״ל בראשון של תענית:
טעה ולא הזכיר שאלה ר״ל ותן טל ומטר בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא שואלה בשומע תפלה ואם כבר עבר שומע תפלה בשעה שנזכר אם סיים תפלתו ועקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר את רגליו אע״פ שסיים כתבו גדולי המפרשים שהוא חוזר לברכת השנים מפני שאחר שטעה בשתיהם ר״ל שלא הזכירה במקומה ולא קודם עקירת רגליו חוזר למקום הראוי לה מתחלתה דוגמת מה שאמרו בהבדלה שאם טעה בתפלה סומך על של כוס ואם טעה בשתיהן כגון התפלל ולא הבדיל אכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהן וי״א לשומע תפלה וכך היא בתלמוד המערב ואף שם נראה שהדין כן בין בגבורות גשמים בין בשאלה והוא שאמרו שם לא שאל בברכת גשמים אומרה בשומע תפלה דכותה בגבורות גשמים אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כל שכן היכן הוא חוזר ר״ל אם לא אמרן בשומע תפלה כהדא דראש חודש אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה ואף ראשוני הגאונים פסקוה כן בשאלה אבל בגבורות גשמים מודים שחוזר לראש שאם לא כן היה לו לכללם יחד טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים וגבורות גשמים בתחיית המתים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה ומ״מ בתוספות גורסים אותה כן אבל אנו גורסים טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני וכו׳ ויש שאין גורסים גבורות גשמים כלל ואין הדברים נראין:
היה יחיד זה בצבור אינו חוזר כלל אלא מתכוין לתפלה שליח צבור ואע״פ שאין שליח צבור מוציא את הבקי כמו שהתבאר בסוף ראש השנה מ״מ אחר שהתפלל הקלו בו וכמו שתרצו תחלה הא ביחיד הא בצבור ואע״פ שנדחה תירוץ זה בסוגיא לא נדחה מפני הענין אלא מצד הלשון:
טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה על הכוס ואפי׳ לא התחיל בברכה הסמוכה לה הואיל וגמר ברכה זו שהיה ראוי להזכירה אינו חוזר וכן הדין בכל מקום שאמרנו שאם טעה אין מחזירין אותו אלא שיש אומרים שמאחר שלא התחיל באחרת מזכיר המאורע קודם שיתחיל בה כדרך שאמרו בפרק זימון בענין הזכרה בברכת המזון שלא אמרה בבונה ירושלים ואין זה כלום שלא אמרוה שם אלא מפני שהיא סוף ברכות של תורה אבל תפלה שהוא ענין אחד כל שעבר על מקומו ולא הזכיר שוב אינו מזכיר:
כלל ידוע בכל יום שיש בו קרבן מוסף שאם שכח ולא הזכיר מעין המאורע בכל תפלה שבו שהוא חוזר מעתה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כו׳ א״ה הבדלה בחונן הדעת נמי. לכאורה משמע דעיקר הקושיא היינו אמאי דאסיקנא לעיל אתקפתיה דמר זוטרא דמקשה דיכול לכלול הבדלה בכלל הביננו בקושיא ואמאי לא משנינן נמי דאתי למטרד וכן נראה שיטת רוב הפוסקים שפסקו להא דאמר ר״נ א״ש לעיל דבמוצאי שבת ויו״ט אין להתפלל הביננו אבל הרשב״א ז״ל בחידושיו כתב דמסתברא דלרב ביבי בר אביי דאמר חוץ מימות הגשמים משמע דבמוצאי שבת ויו״ט מתפלל הביננו דלא כשמואל אלא כאתקפתא דמר זוטרא לעיל וא״כ מקשה הכא שפיר בפשיטות אדרב ביבי בר אביי א״ה הבדלה בחונן הדעת נמי ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד הוסיף ואמר רב ביבי בר אביי הגבלה נוספת בענין תפילת ״הביננו״: כל השנה כולה מתפלל אדם ״הביננו״, חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה (בקשה על הגשם) בברכת ״השנים״. על כך מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו מר זוטרא: ונכללה מכלל [ונכלול אותה, את הברכה השביעית] בתוך תפילת ״הביננו״ בנוסח זה: ״ודשננו בנאות ארצך, ותן טל ומטר״!
Rav Beivai bar Abaye said: There is an additional restriction that applies to the abridged prayer. One may recite Grant us understanding throughout the entire year, except during the rainy season, because he must recite the request for rain in the blessing of the years. Mar Zutra strongly objects to this: Let us include the request for rain in the framework of the abridged blessing: And satisfy us with the pastures of Your land, and grant dew and rain.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָתֵי לְאִטְּרוֹדֵי. אִי הָכִי, הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת נַמֵי אָתֵי לְאִטְּרוֹדֵי!

The Gemara responds: That is unfeasible, as he will become confused by introducing a new element to the standard formula of the blessing. The Gemara asks: If so, by introducing havdala in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing, Who graciously grants knowledge, he will also become confused. Why did the Gemara fail to respond to Mar Zutra’s strong objection with regard to havdala in that manner?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאטרודי – לטעות.
שם הביננו נ״ב אתה חונן ומול את לבבנו נ״ב השיבנו. ותסלח לנו נ״ב סלח לנו. גאולים נ״ב גואל ישראל. ממכאובינו נ״ב רפאנו. ודשננו בנאות נ״ב ברך עלינו את השנה. ונפוצותינו נ״ב תקע בשופר. והתועים נ״ב השיבה. ועל הרשעים נ״ב ולמלשינים. וישמחו צדיקים נ״ב על הצדיקים. בבנין עירך נ״ב ולירושלים. ובצמיחת קרן נ״ב את צמח. טרם נקרא נ״ב שמע קולנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך משיבים: אין זה אפשרי משום דאתי לאטרודי [יבוא להתבלבל] כשיוסיף בברכת ״הביננו״ דבר שהוא שינוי מנוסח הברכה הרגיל. ושואלים: אי הכי [אם כך], משום מה לא נאמר תירוץ זה גם לבעיה הקודמת בענין הבדלה ששנינו שאינו כוללה בנוסח ״הביננו״ ואומרה ב״חונן הדעת״, והלא יכול לתרץ ולהסביר כי אינו כוללה מאותה סיבה שיש לחשוש כי נמי אתי לאטרודי [גם כן יבוא להתבלבל]!
The Gemara responds: That is unfeasible, as he will become confused by introducing a new element to the standard formula of the blessing. The Gemara asks: If so, by introducing havdala in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing, Who graciously grants knowledge, he will also become confused. Why did the Gemara fail to respond to Mar Zutra’s strong objection with regard to havdala in that manner?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמְרִי: הָתָם, כֵּיוָן דְּאָתְיָא בִּתְחִלַּת צְלוֹתָא, לָא מִטְּרִיד, הָכָא, כֵּיוָן דְּאָתְיָא בְּאֶמְצַע צְלוֹתָא, מִטְּרִיד.

The Gemara answers: They say that these cases are different: There, regarding havdala, since the introduction of the new element comes at the beginning of the prayer, he will not become confused. Here, since the request for rain comes in the middle of the prayer, he will become confused.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתחלת – התפלה יכול אדם לכוין דעתו יותר מן האמצע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרי [אומרים] בתשובה לכך כי יש הבדל בין המקרים: התם [שם] בענין הבדלה ב״חונן הדעת״ כיון דאתיא [שבאה] ההוספה בתחלת צלותא [התפילה, הברכה]לא מטריד [אינו מתבלבל], הכא [כאן] בענין שאלת גשמים כיון דאתיא היא באה] באמצע צלותא [התפילה]מטריד [מתבלבל].
The Gemara answers: They say that these cases are different: There, regarding havdala, since the introduction of the new element comes at the beginning of the prayer, he will not become confused. Here, since the request for rain comes in the middle of the prayer, he will become confused.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְנֵימְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דא״רדַּאֲמַר רִבִּי תַּנְחוּם אֲמַר רַב אַסֵי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵע תְּפִלָּה, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. טָעָה שָׁאנֵי!:

Rav Ashi strongly objects to this: If so, let us say the request for rain in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing Who listens to prayer. As Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. One can ask for rain in the blessing Who listens to prayer, and, consequently, can introduce it at the end of the abridged blessing without becoming confused. The Gemara responds: One who erred is different, and only then does he have the option to ask for rain in the blessing Who listens to prayer. Ab initio, the request for rain may not be inserted there.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותרשב״ארא״שמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גבורות גשמים – הזכרה בעלמא היא לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה.
טעה ולא אמר משיב הרוח בתחיית המתים, ותן טל ומטר בברכת השנים, אין מחזירין אותו שיכול לאומרוא בשומע תפילה. לא אמר בשומע תפילה מחזירין אותו לשומע תפילה אם לא עקר רגליו אבל עקר רגליו חוזר לראש. כך מפרש בירושלמיב.
א. אולי צ״ל לאומרן. עי׳ הערה הבאה.
ב. פ״ה ה״ב ותענית פ״א ה״א. והובא בראבי״ה סי׳ תתמו וכתב שם שכ״פ רבינו חננאל. ושני חידושים בירושלמי, שמשיב הרוח יכול לאומרו בש״ת ועוד שבלא עקר רגליו חוזר לש״ת ולא לברך עלינו או לראש התפילה. אבל לשיטת הבבלי משיב הרוח אינו יכול לאומרו בש״ת. ולענין שאלה דברכת השנים אם לא אמרה בש״ת לדעת רבינו יואל שיטת הבבלי שחוזר לברך עלינו ולא לש״ת ולדעת ראבי״ה בזה לא פליגי הירושלמי והבבלי. וכ״פ רבינו בחרוזיו ח״א ר״ע תצ: וטועה ברוח משיב, ובמקומו לא הושיב, בשומע תפילה ישיב.
מפני שיכול לאומרה בשו״ת – כדאמר [לקמן לא.] (ע״ז דף ח) שואל אדם צרכיו בשו״ת ודוקא צרכיו כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שצריך שדהו מים דהוא מעין תפלה וכן שאלה אבל הזכרה והבדלה ושאר שבחים אסור שאינה מעין שו״ת ונראה שכל האומר ברוך אתה ה׳ שו״ת אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה כדאמרי׳ (מגילה דף יח.) מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום כלומר להוסיף ברכות על אלו ואפילו אם בא להתפלל שמנה עשרה עוד פעם אחרת אסור שנראה כמוסיף על הברכות והא דאמר לעיל (דף כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום היינו דוקא ספק התפלל אבל ודאי אוקמינן לעיל שפוסק אפי׳ באמצע ברכה כשמואל בפרק מי שמתו (ברכות כא.) ומה ששליח צבור שונה בהן היינו להוציא רבים ידי חובתן ומה שמתפלל בלחש היינו כדי להסדיר תפלתו כדמוקמינן בפרק בתרא דר״ה (ראש השנה לד:).
אמר רב אסי א״ר יוחנן טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. וגרסינן בירושלמי (ירושלמי ברכות ה׳:ב׳): והוא דלא אדכר לא טל ולא מטר, הא אדכר טל אין מחזירין אותו מפני שהוא מיקל. דגרסינן בירושלמי בפרק אין עומדין (ירושלמי ברכות ה׳:ב׳): רבי זעירא בשם רבי חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו, והתני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר, לא דמי ההוא דמיקל לההוא דמצלי ולא מיקל. בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, והתני אם לא שאל בברכת השנים או לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו בהדה דלא אדכר לא טל ולא מטר. ע״כ בירושלמי.
שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. וכתב רב האי גאון ז״ל שאם לא נזכר עד שהתחיל בעבודה מחזירין אותו לשומע תפלה, דכיון דיכול לאומרה בשומע תפלה למה מחזירין אותו לברכת השנים. והראב״ד ז״ל כתב שמחזירין אותו לברכת השנים וכענין שאמרו בהבדלה בפרק אין עומדין (ברכות לג.) טעה בזו ובזו חוזר לראש. ומסתברא ודאי כדברי הראב״ד ז״ל מדתניא בברייתא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, ומחזירין ודאי דהכא לתחיית המתים ולברכת השנים קאמר, דהא בברייתא לא אדכר שומע תפלה, הלכך לברכת השנים קאמר, ואוקימנא לה בסמוך בדאדכר לבתר שומע תפלה, כך נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי (שם) מפרש כדברי רב האי גאון ז״ל כמו שנכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא.
והא דאמרינן: שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר בשומע תפלה. אמרינן בירושלמי (ירושלמי ברכות ה׳:ב׳) דהוא הדין לטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. דגרסינן התם רבי זעירא בשם רב הונא לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, ודכותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה, ומה שאלה שהוא מדוחק אומרה בשומע תפלה אזכרה שהיא מריוח לא כל שכן. והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת הגשמים בתחיית המתים מחזירין אותו, אמר רבי אבא מרי בשם רבי יוסה בשלא אמרו בשומע תפלה, להיכן הוא חוזר אמר רבי שמעון בשם רבי יוחנן בראש חודש אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה, אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה. ומכאן יש ראיה לדברי רב האי גאון ז״ל שאמר שאפילו לא נזכר עד לאחר שומע תפלה שאינו חוזר אלא לשומע תפלה, ושלא כדברי הראב״ד ז״ל ולא כמו שכתבתי.
ומכל מקום הא דגרסינן בירושלמי (שם) בהא דטעה ולא הזכיר גבורות גשמים שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה. לכאורה אין נראה כן מגמרין דידן דתני טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה. דאלמא בגבורות גשמים לעולם מחזירין אותו דאי לא לערבינהו וליתנינהו טעה ולא הזכיר גבורות בתחיית המתים שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרן בשומע תפלה. ומיהו בתוספות ראיתי שהסכימו כדברי הירושלמי.
אמר רבי תנחום אמר רב אסי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מיתיבי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים וגבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ל״ק הא ביחיד והא בצבור בצבור מ״ט משום דשמעה לה מש״צ אי הכי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומעה מש״צ מיבעיא ליה אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפי׳ נזכר אחר שומע תפלה אינו חוזר דהא שמיע ליה מש״ץ וכן כתב בה״ג שאם שכח אדם יעלה ויבא או כל דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש״צ כל י״ח ברכות מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרינן בשילהי ר״ה (לד:) כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע״ג דאמרינן התם דלא פטר ר״ג אלא עם שבשדות אריסי דאניסי וטרידי אבל דעיר לא היינו היכא דלא התפלל כלל אבל היכא שכבר התפלל מוציא את הבקי וכן פי׳ בשאלתות דרב אחאי פרשת ויצא. ל״ק הא דאדכר מקמיה שומע תפלה הא דאדכר לבתר שומע תפלה ומפרש בירושלמי חוזר לשומע תפלה ואין צריך לחזור לברכת השנים דגרסינן בירושלמי בפרק אין עומדין רבי זירא בשם רב הונא אמר אם לא שאל בברכת השנים אומר בשומע תפלה דכוותיה אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומר בשומע תפלה ומה אם שאלה שהיא מדוחק אומר בשומע תפלה אזכרה שהיא מריוח לכ״ש והא תני אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר בתחיית המתים מחזירין אותו א״ר אבא מרי אחוה דרב יוסף בשלא אמר בשומע תפלה להיכן חוזר ר״ש בר בא בשם רבי יוחנן בר״ח אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה וכן פסק ה״ר יוסף ז״ל בשם ר״ח שחוזר לשומע תפלה ומיהו בגמ׳ דידן לא הזכיר לומר גבורת גשמים בשומע תפלה ואפשר דפליג אירושלמי בהא או שמא פשוט היה לו הק״ו כדאיתא בירושלמי מיהו מצאתי ברוב הספרים שכתוב בהן טעה ולא אמר הזכרה בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה וגם רב אלפס ז״ל הביא כן אלמא פליג אירושלמי וא״ת הא אמרינן לקמן בפרק אין עומדין (ברכות דף לג.) בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר להו חוזר לראש פי׳ שתיקנו הבדלה בתפלה ועל הכוס כשטעה בתפלה אומרה על הכוס וא״צ לחזור ולהתפלל ואי טעה על הכוס חוזר ומתפלל הכא נמי כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה היה לו לחזור לראש לברכת השנים ושמא יש לחלק דשאני הכא די״ח ברכות כולן כתפלה אחת הן ולא אטרחוהו רבנן לחזור לראש כמו גבי הבדלה שנתקנה בתפלה ועל הכוס דתרי עניני נינהו ובה״ג כתב דאי אידכר קמי שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לראש ומשמע שר״ל אם לא אמרה בשומע תפלה חוזר לברכת השנים דהיינו רישא דידהו ולישנא לא משמע דאיירי כשסיים כל י״ח ברכות ואז חוזר לראש י״ח ונראה דסברי ה״ג דגמ׳ דידן פליג אירושלמי מההיא דפרק אין עומדין טעה בזו ובזו וכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם וכן כתב הראב״ד ז״ל עוד כתב שם בירושלמי א״ר זירא בשם רבי חנינא היה עומד בטל והזכיר גשם מחזירין אותו בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבוהו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר וקס״ד דהא דקאמר בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו משום דלא הזכיר טל הוא דמחזירין אותו ולהכי פריך כיון דלא חייבוהו חכמים להזכיר אמאי מחזירין אותו ומשני דלא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל כלומר הא דמחזירין לא בשביל שלא הזכיר טל אלא לפי שעומד בשעה שאין מזכירין אלא טל דהיינו בקיץ והזכיר גשם שהוא סימן קללה והיינו דלא דמי ההוא דמצלי ומיקל כלומר שהזכיר גשמים שלא בעונתם לההוא דלא מצלי ולא מיקל פירוש שלא אמר לא טל ולא מטר ותו פריך בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים ולא הזכיר בברכת המתים מחזירין אותו בההוא דלא אידכר לא טל ולא מטר כלומר אם לא הזכיר כלל מחזירין אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו כל זה בהזכרת גבורות גשמים והא דקאמר מטר לאו דוקא דהוה ליה למימר ולא גשם אבל לענין שאלה שהוא תפלה אם לא הזכיר מטר מחזירין אותו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה מפני שיכול לומר בש״ת כו׳ ודוקא בצרכיו כו׳ אבל הזכרה והבדלה ושאר שבחים אסור שאינן מעין ש״ת עכ״ל. נראה לכאורה שעיקר כוונתם כאן בזה לחלק בין הזכרת גבורות גשמים דמחזירין אותו ולא אמרינן נמי דאין מחזירין מפני שיכול לומר בש״ת כמו בשאלה (והיינו לפי גירסתם לקמן בסמוך וכמו שאבאר) וע״ז כתבו דכיון דאין ההזכרה משאלת צרכיו לא שייכא בש״ת ומשום הכי כתבו דמה״ט ה״ה להבדלה ושאר שבחים אסור שאינן מעין ש״ת כן נ״ל בכוונתן. אלא דלע״ד אכתי טעמא קלישא הוא לענין הזכרת גבורות גשמים דהא אכתי יכול להזכיר ולשאול כאחד בש״ת כגון שיאמר אתה המשיב הרוח ומוריד הגשם שלח לנו גשמי ברכה ונדבה וכיוצא בזה. דאף על גב דכבר שאל ותן טל ומטר בברכת השנים אפילו הכי אין בכך כלום אם יחזור וישאל כמ״ש בתחלת דבריהם דמי שיש לו חולה בתוך ביתו דמתפלל בש״ת אף על גב שכבר אמר רפאינו. ואע״ג שיש לחלק כמו שאכתוב בסמוך מ״מ בלא״ה לא ידענא למה הוצרכו לכך לענין הזכרת גשמים ולענין הבדלה דהא לכאורה טעמא רבה אית בהו דדוקא בשאלה בברכת השנים שפיר יכול לומר בש״ת כיון שהיא ברכה חשובה וכוללת הוי כברכת השנים משא״כ לענין גבורת גשמים כיון דמסקינן לקמן דף ל״ג דמה שקבעוה בתחיית המתים היינו מתוך ששקולה כתח״ה אם כן מש״ה שפיר מצינו למימר דצריך להזכירו דוקא בת״ה וה״ה לענין הבדלה בחונן הדעת אמרינן לקמן דלפי שהיא חול לפיכך קבעוה בתחלת ברכת חול וכדמשמע להדיא ממימרא דרבי אמי שם דהך מלתא דתחלת ברכת חול מעליותא היא ע״ש. ובתחלה היה נ״ל לפרש כן כוונת התוס׳ עצמם אלא מדמדמו שאר שבחים דאסירי להזכרה והבדלה משמע דכולה חד טעמא אית להו. לכך נ״ל בכוונתן דכיון דעיקר הזכרת גשמים לא שייכא בש״ת א״כ מה שמסיים סוף הברכה בא״י שומע תפלה לא שייכא כלל לענין ההזכרה וממילא דהו״ל כאילו הזכיר גבורות גשמים בלא סיום ברכה וכיון דע״כ היינו טעמא דהזכרה אם כן ממילא שמעינן דש״ת לא שייכא אלא בענין שאלת צרכיו ולפ״ז יפה כתבו דמה״ט גופא שאר שבחים אסור להזכיר בש״ת כיון שאינן מעין הברכה כלל כן נ״ל ודו״ק:
בא״ד ונראה שכל האומר כו׳ אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה כדאמרינן מכאן ואילך כו׳ עכ״ל. ואין להקשות מהא דא״ר יהושע בן לוי בפ״ק דמסכת עכו״ם דף ח׳ אף ע״פ שאמרו שואל אדם צרכיו בש״ת אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה״כ אומר וה״נ אמרין בס״פ היה קורא דכמה תנאי ואמוראי היה להם תפלות מסודרות לאחר תפלתם אלא דכל הנך איירי שאומרן בלא סיום ברכה בא״י ש״ת אבל לסיים בברכה אסור וע״ז מייתי ראיה מהא דאמרי׳ במגלה דף י״ח מכאן ואילך אסור לספר בשבחיו של הקב״ה ופרש״י שם דאסור לספר היינו בקביעת ברכה והיינו כפירוש תוס׳ כאן. ואף ע״ג דלכאורה מלשון הגמרא שם במגלה לא משמע כן חדא דלשון בשבחיו של הקב״ה משמע דלא שייכא בשאלת צרכיו ועניני תפלה אלא בשבחים ותארים. ועוד דהא מייתי מימרא דא״ר אליעזר דמייתי מקרא דכתיב מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו והאי קרא לא שייך כלל לענין תפלה ושאלת צרכיו בדברי תחנונים אלא בשבחות וגבורות של הקב״ה ממש. אלא דאפילו הכי כיון דמייתי לה בגמרא במגלה שם לאחר סדר מנין י״ח ברכות משמע דהא דמסיים מכאן ואילן אסור לספר בשבחים כו׳ היינו נמי שאין להוסיף על י״ח ברכות שום ברכה מענין התפלה והא דיליף לה מהאי קרא דמי ימלל היינו משום דקשיא קרא דכתיב בלשון כפול דהיינו גבורות ה׳ היינו כל תהלתו ומה שייך כאן לומר למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע דהא דא ודא אחת היא. אלא ע״כ דהא דכתיב מי ימלל גבורות ה׳ היינו לענין הוספת ברכה ופירוש הענין נ״ל שהוא מענין זה כיון דהתם עיקר מלתא במגלה בי״ח ברכות היינו שתקנו ג׳ ראשונות שהן שבחים של מקום וי״ב אמצעיות לשאלת צרכיו וג׳ אחרונות דברי הודאה למקום כעבד המקבל פרס ואם כן אכולה מלתא מסיים התם דמכאן ואילך אסור לספר בשבחיו של מקום דמה״ט שמעינן שפיר דאין להוסיף ברכה בשבחיו של מקום על ג׳ הראשונות דבהנך ודאי שייך שפיר מי ימלל גבורות ה׳ ומה״ט גופא נמי איכא למשמע שאין להוסיף ג״כ על הג׳ האחרונות שהן ברכות הודאה ושייכי ג״כ בלשון גבורות ה׳ ואין להוסיף עליהם ברכה. וממילא ידעינן מסברא דאין להוסיף ג״כ ברכה על האמצעיות ואפילו בברכת ש״ת עצמה נמי אין לומר אח״כ בא״י שומע תפילה כיון שכבר אמרה בי״ח ברכות דהא סתמא קתני מכאן ואילן אסור לספר. והיינו כפרש״י במסכת מגלה ותוס׳ כאן דאלת״ה קשיא להו ממעשה בכל יום שאנו מזכירין ומאריכין הרבה שבחים בקרוב״ץ וכיוצא בו ומהך סוגיא גופא דס״פ היה קורא דכמה תנאי ואמוראי היו מסדרים דברי תחנונים אחר תפלתם וממימרא דריב״ל במס׳ עכו״ם שהבאתי בסמוך דלאחר תפלתו יכול לומר אפילו כסדר יוה״כ. אלא על כרחך צריך לחלק ולומר דהא דאמרינן במגלה מכאן ואילך אסור לספר כו׳ היינו דוקא בסיום ברכה כן נ״ל ברור בכוונת רש״י ותוספות ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:
בא״ד כדאמרינן מכאן ואילך אסור לספר כו׳ לומר לאותם ברכות כו׳ אסור שנראה כמוסיף על הברכות עכ״ל. וי״ל למה הוצרכו לה״ט שנראה כמוסיף על הברכות דאי לענין שאין לומר בא״י שומע תפלה טפי הו״ל לפרש דאסור משום דהוי ברכה לבטלה כדאיתא לקמן בפרק אין עומדין (ברכות דף ל״ג) דכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ול״ל דהתם איירי בברכה גמורה שמזכיר בה שם ומלכות דומיא דברכת הבדלה דאיירי בה התם משא״כ כשאומר בא״י ש״ת שאין מזכיר בו מלכות מש״ה לא הוי ברכה שאינה צריכה דקיי״ל כרבי יוחנן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ׳ ע״ב) דאמר דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה כמ״ש רוב הפוסקים הא ודאי ליתא חדא דהא בפרק אין עומדין מפרש דעובר משום לא תשא ובקרא דלא תשא את שם ה׳ משמע דבהזכרת השם לחוד עובר ועוד דהא בענין ברכות התפלה שהן שאלת צרכיו אין אומרים בו מלכות כמ״ש הב״י בא״ח סימן רי״ד בשם הרוקח ע״ש ועוד דאפילו בשאר ברכות פלוגתא דרב ורבי יוחנן היא לקמן ור״י בעל התוס׳ מסתפק הלכה כדברי מי כמ״ש הרא״ש והטור בשמו וא״כ לפ״ז הדרא קושיא לדוכתיה למה הוצרכו לה״ט שנראה כמוסיף ואם כתבו כן לענין מי שבא להתפלל י״ח עוד פעם אחרת כדמשמע מלשונם דעלה קאי א״כ קשה יותר מאי נראה כמוסיף שייך כאן שהרי כתבו התוספות בכמה דוכתי דמי שעושה מצוה אחת כמה פעמים לא שייך בל תוסיף מיהו אפשר דשאני הכא כיון שמנין התפלות ילפינן מקרא דדוד ודניאל שהן ג׳ מש״ה שפיר הוי כמוסיף נמצא דלפ״ז לא כתבו כן אלא לשיטתם דהא דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום היינו דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ומש״ה מדמי שפיר שאין לומר בא״י ש״ת למי שמתפלל י״ח עוד פעם אחת דמה לי ברכה אחת ומה לי י״ח שלימות ואדרבא ברכה אחת גרע טפי דמיחזי יותר כמוסיף על הברכות משא״כ לשיטת הסוברים דיכול להתפלל תפלת י״ח כמה פעמים דרך נדבה א״כ אפשר דלדידהו אין איסור לומר בא״י שומע תפלה אם רוצה להתפלל אותה דרך נדבה וכן נראה להדיא מלשון הרמב״ם פ״א מהלכות תפלה דלפי שיטתו שכתב שעיקר התפילה היא מן התורה כתב שם בהלכה ג׳ שמעיקר התפלה ג״כ אם היה רגיל מרבה בתחנונים ובקשות ע״ש ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בשמעתין בתפלת הדרך ובפרק אין עומדין אבאר יותר ועיין בק״א ובעיקר דבריהם שכתבו שאין לומר בא״י ש״ת דמשמע מלשונם היינו נמי משום דהוי כמוסיף ולא כתבו דהוי ברכה לבטלה נראה מבואר דכיון שאמר אותה דרך תפלה תו לא שייך בה ברכה לבטלה לעבור משום לא תשא שהרי לכ״ע מותר להזכיר השם כמה פעמים באותן התפלות ותחנונים שאומר אחר תפלתו כדאיתא להדיא בסוגיא דס״פ הי״ק דכל הנך תנאי ואמוראי שהיה להם תפלות מיוחדות אחר תפלתם היו אומרים אותן בהזכרת כמה שמות ע״ש וכן במי שנכנס לבה״מ לעיל בדף הסמוך שאומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי וכה״ג טובא וא״כ מה לי ענין מזכיר השם בתוך הוספת תפילתו או אם מסיים בא״י ש״ת לכך הוצרך לפרש טעם אחר דאסור לומר בא״י שומע תפלה היינו משום דהוי כמוסיף על הברכות כן נ״ל בכוונת התוס׳ ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו רב אשי: אם כן ונימרה [ונאמר אותה] את שאלת המטר בברכת ״שומע תפלה״, שאמר ר׳ תנחום אמר רב אסי: אם טעה המתפלל ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת ״תחיית המתים״מחזירין אותו לתחילת התפילה. אך אם לא הזכיר שאלה של גשמים בברכת השניםאין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה ב״שומע תפלה״ עם שאר בקשות. וכן השוכח לומר הבדלה בברכת ״חונן הדעת״אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה, על הכוס. ומכאן שאפשר לשאול גשמים ב״שומע תפילה״ ולפיכך במקביל אפשר לומר זאת בסוף ״הביננו״ בלא להתבלבל. על כך משיבים: טעה שאני [שונה] ואין למדים מדינו של טועה לעשות כן לכתחילה.
Rav Ashi strongly objects to this: If so, let us say the request for rain in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing Who listens to prayer. As Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. One can ask for rain in the blessing Who listens to prayer, and, consequently, can introduce it at the end of the abridged blessing without becoming confused. The Gemara responds: One who erred is different, and only then does he have the option to ask for rain in the blessing Who listens to prayer. Ab initio, the request for rain may not be inserted there.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותרשב״ארא״שמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) גּוּפָא: א״ראֲמַר רִבִּי תַּנְחוּם אֲמַר רַב אַסֵי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵע תְּפִלָּה, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס.

The statement that Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said was incidental to the previous discussion. The Gemara attempts to understand the matter itself. Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine.
רי״ףההשלמהרא״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ תנחום אמר ר׳ אסי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. מיתיבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. ולא קשיא הא ביחיד הא בצבור. בצבור מאי טעמא משום דשמעה משליח צבור. אי הכי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומעה משליח צבור מבעי ליה. אלא אידי ואידי ביחיד ולא קשיא כאן דאדכר מקמי שומע תפלה כאן דאדכר לאחר שומע תפלה. מדקאמר אידי ואידי ביחיד, ולא קאמר אידי ואידי בין ביחיד בין בצבור, אלמא דוקא ביחיד אבל בצבור אפילו אדכר לבתר שומע תפלה אינו חוזר מפני ששומעה משליח צבור. ואע״פ שיש לבעל דין לחלוק ולומר, דכי אמר אידי ואידי ביחיד רבותא אשמועינן, דאפילו ביחיד אינו חוזר היכא דאדכר מקמי שומע תפלה, אבל לעולם אפילו בצבור חוזר היכא דאדכר לבתר שומע תפלה. אפילו הכי מדהוה ליה למימר אידי ואידי בין ביחיד בין בצבור וקאמר אידי ואידי ביחיד אלמא דוקא ביחיד אבל בצבור אפלו אדכר לבתר שומע תפלה אינו חוזר מפני ששומעה משליח צבור. וכן כתב דודי ר׳ אשר ז״ל. והא דאמרינן דאי אדכר לאחר שומע תפלה חוזר לראש, פירשו בירושלמי חוזר לשומע תפלה. ומדבר זה אתה למד דטעה ולא הבדיל בזו ובזו חוזר להבדלה ואין צריך לחזור ולהתפלל. וי״ל שאני הבדלה שלכתחלה יש לו להבדיל בתפלה (ובהבדלה) [ובכוס], ועקר את רגליו חוזר בתפלה. והכי מסתבר, דמדקא מבעיא ליה לא הבדיל לא בזו ולא בזו מהו, ודאי על התפלה מיבעיא ליה, דאילו על הכוס הא קיימא לן טעם מבדיל.
אמר רבי תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שאומרה בשומע תפלה והני מילי דאידכר מקמי שומע תפלה אבל אי לא אידכר בשומע תפלה מחזירין אותו ואם טעה ולא אמר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. פי׳ והא דאמרינן דכי לא אידכר בשומע תפלה מחזירין אותו פי׳ לברכת השנים שבה היא הזכרת שאלה, ולא סגי ליה באהדורי [ל]⁠שומע תפלה כיון דאית ליה למיהדר, אלא לעיקר דוכתא הדר דהיינו ברכת השנים, ולא אמרינן דסגי ליה בדאמר לה בשומע תפלה אלא דוקא דאידכר מקמי שומע תפלהא.
ובגמרא אמרינן בפירוקא דהא מתניאתא דשני לן בטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים בין יחיד לציבור דבציבור אין מחזירין אותו מפני ששומעה משליח ציבור, ואף על גב דבראש השנה (לה.) אמרינן דשליח ציבור אינו מוציא הבקי הכא [ד]⁠טעה שאני, ולאפוקי משאלה בלחוד, ודוקא נמי בששומע כל התפלה משליח ציבור מתחלה ועד סוף. ואף על גב דההיא פירוקא לא קאי מכל מקום כיון דאיתמרא האי סברא בגמרא נקטינן הכי, דאף על גב דפירוקא אידחי משום טעמי אחריני כדאיתא התם, סברא לא אידחיאב.
א. הראשונים נחלקו בזה יעו׳ תוס׳ ותר״י ורשב״א ורא״ש ושאר ראשונים.
ב. וכ״כ תוס׳ בשם בה״ג ושא״ר (והם כתבו מצד שהתפלל, ורבינו כתב מצד שטעה ועוד שאינו אלא בשביל שאלה ולא חסר לו מגוף התפלה, וע״ש היטב בדברי הראשונים ובב״י ססי׳ קכד, ועיין להלן הע׳ 129).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. וז״ל גופא א״ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה וכו׳ מיתבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים מחזירין אותו וכו׳ ל״ק הא ביחיד הא בציבור בציבור מ״ט לא משום דשמעה משליח ציבור אי הכי האי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומע משליח ציבור מיבעי ליה אלא אידי ואידי ביחיד ול״ק הא דאדכר קודם שומע תפלה הא דאדכר בתר שומע תפלה עכ״ל. הנצי״ב (העמק שאלה פ׳ ויצא שאילתא כ״ב אות ד׳) הקשה דצ״ע לפי הסלקא דעתך בגמ׳ דבטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו משום דשמעה משליח ציבור, מאי טעמא קיי״ל דבטעה ולא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו, דנימא ג״כ דלא יחזור ויצא ידי חובתו בשמיעה משליח ציבור. ונראה לתרץ דיש לחקור ביסוד דין שאלה בברכת השנים והזכרת גבורות גשמים בתחיית המתים, האם הויין חלק ממטבע ונוסח הברכה עצמה של ברכת השנים ושל תחיית המתים, או״ד אינן אלא חלות דין הזכרה בעלמא, והויין קיום בפני עצמו אלא שנקבע לאומרן בתוך הברכה.
והנה עיין בתוס׳ (כט ב ד״ה הא דאדכר) שכתבו שאם שכח לומר שאלה בברכת השנים ונזכר קודם שעקר את רגליו, שחוזר לשומע תפלה. ולכאורה מוכח מזה דיסוד דין שאלה בברכת השנים אינה חלק מעצם טופס הברכה, דאמירת ותן טל ומטר אינה נעשית חלק מגוף הברכה דברכת השנים, אלא היא בקשה וקיום בפ״ע של בקשת גשמים, ומשום הכי אמרינן שחוזר ואומרה בשומע תפלה. דאם אמירת ותן טל ומטר היא חלק מעצם הברכה דברכת השנים איך מועיל לחזור לשומע תפלה, והרי לא אמר ברכת השנים כתיקונה, ויהא צריך לחזור לברכת השנים. ומוכח דותן טל ומטר הוי קיום בקשה בפ״ע על הגשמים, ואם טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים מ״מ ברך עצם ברכת השנים, ולכן יכול לקיים את הקיום של בקשת גשמים בשומע תפלה.
אמנם נראה דיש לחלק בין שאלה בברכת השנים להזכרת גבורות גשמים, די״ל דהזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם היא חלק מעצם טופס הברכה דתחיית המתים. ולכן קיי״ל (לפי שיטת הבבלי) שאם טעה ונזכר קודם שעקר את רגליו דאין אומרים גבורות גשמים בשומע תפלה, אלא חוזר לראש דנחשב כאילו לא אמר ברכת תחיית המתים כלל.
והנה עיין בתוס׳ (דף כט: ד״ה טעה) וז״ל ובהלכות גדולות פי׳ דוקא ביחיד אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה מש״צ וכו׳ ואע״ג דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות משום דאניסי וטרידי אבל טעה לא יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל והוא הדין לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק והרב ר״מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר״ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור עכ״ל.
ובביאור דבריהם נראה לומר דתוס׳ סברי שאם קיים עצם התפלה וחיסר רק קיום הזכרה בעלמא שנאמרת בתוך התפלה, אזי אמרינן דיוצא ע״י הש״צ. משא״כ היכא ששכח ברכה שלימה דחיסר עצם החפצא של שמונה עשרה, דבכה״ג אי אפשר לו לצאת ע״י הש״צא. ולפי״ז י״ל שאם שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם איכא חסרון בעצם טופס הברכה דתחיית המתים ונחשב כאילו חיסר את עצם הברכה ולכן אי אפשר לו לצאת ע״י חזרת הש״צ. ומשו״ה קתני שאם שכח גבורות גשמים מחזירין אותו, ומתורצת בזה קושיית הנצי״ב זצ״לב.
אמנם עיין בתוס׳ (דף כט: ד״ה הא) שכתבו בשם הירושלמי שאם לא אמר משיב הרוח בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה, ומוכח דס״ל לירושלמי דמשיב הרוח אינה חלק מעצם מטבע וטופס הברכה דתחיית המתים, אלא דהויא אזכרה בעלמא, וע״כ יכול לאומרה בשומע תפלה. ולפי״ז שוב קשה קושיית הנצי״ב דמאי שנא משיב הרוח דאינו יוצא ידי חובת אזרכתה ע״י הש״צ משאלת הגשמים שיוצא ידי חובת אזכרתה ע״י הש״צ. ויתכן לתרץ עפ״י דברי הרמב״ם (פ״י מהל׳ תפלה ה״ב) וז״ל אבל אם טעה ש״צ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח ציבור אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם והוא שלא טעה בשלש ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ״ל, ומבואר דבטעה הש״ץ בג׳ ראשונות כשהתפלל בלחש דחוזר לראש ואין הש״צ יוצא בתפלתו בקול רם, וא״כ י״ל דכל שכן שאין הש״ץ מוציא את היחיד שטעה בג׳ ראשונות ע״י תפלת הש״צ, וצ״ע.
א. וכדנתבאר לעיל בשיעורים דף כו: בתוס׳ ד״ה טעה.
ב. עיין באגרות הגרי״ד הלוי (פ״י מהל׳ תפלה ה״ב), ואמר רבינו דלפי״ז מסתבר שנכון לומר משיב הרוח ומוריד הגשם עם תנועת סגול מתחת לגימ״ל דהוה חלק מהברכה וכמו מכלכל חיים בחסד עם סגול מתחת לחי״ת, משא״כ אם אומר גשם עם קמץ, דמשמע דהוה הפסק והזכרה בפני עצמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה קודם נמסרו דברי ר׳ תנחום בשם ר׳ אסי אגב הדיון. מעתה באים אנו לדון לגופא [גוף] הענין, אמר ר׳ תנחום אמר רב אסי: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת ״תחיית המתים״מחזירין אותו. טעה ולא הזכיר שאלה של גשמים בברכת ״השנים״אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בברכת ״שומע תפלה״. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה ב״חונן הדעת״אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.
The statement that Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said was incidental to the previous discussion. The Gemara attempts to understand the matter itself. Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine.
רי״ףההשלמהרא״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) מֵיתִיבֵי: וטָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, זשְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, חוְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס.

The Gemara raised an objection based on what was taught in the Tosefta: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. One who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. The Tosefta contradicts the statement of Rabbi Tanḥum with regard to one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בתוספתא: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בברכת ״תחיית המתים״מחזירין אותו. טעה ולא הזכיר שאלה של גשמים בברכת ״השנים״מחזירין אותו, ואם טעה ולא הזכיר הבדלה ב״חונן הדעת״אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס. ואם כן ההלכות השנויות, זו שבתוספתא וזו של רב תנחום, בענין טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים סותרות זו את זו!
The Gemara raised an objection based on what was taught in the Tosefta: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. One who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. The Tosefta contradicts the statement of Rabbi Tanḥum with regard to one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) ל״קלָא קַשְׁיָא! הָא בַּיָּחִיד, הָא בַּצִּבּוּר.

The Gemara responds: This is not difficult. This case, where we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a situation where he is praying as an individual. While that case, where we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a situation where he is praying as part of a congregation.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביחיד – מחזירין אותו.
בצבור – יחיד המתפלל עם הצבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא [זה] ששנינו שמחזירים אותו הרי זה מדובר במתפלל ביחיד, הא [זה] ששנינו שאין מחזירים אותו הרי זה במתפלל בצבור.
The Gemara responds: This is not difficult. This case, where we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a situation where he is praying as an individual. While that case, where we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a situation where he is praying as part of a congregation.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) בַּצִּבּוּר, מ״טמַאי טַעֲמָא לָא? מִשּׁוּם דְּשָׁמְעַהּ מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר! אִי הָכִי, הָאי מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵע תְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמֵע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִיבָּעֵי לֵיהּ!

The Gemara raises a difficulty: When praying as part of a congregation, what is the reason that he need not need return to the beginning of the prayer and repeat it? Because he can fulfill his obligation when he hears it from the communal prayer leader in the repetition of the Amida prayer. If so, Rabbi Tanḥum’s formulation is imprecise. That which he said that he need not return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing: Who listens to prayer, should have been: Because he hears it from the communal prayer leader. This proves that the attempt to rebuff the challenge from the Tosefta to Rabbi Tanḥum was incorrect.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך מקשים: בצבור מאי טעמא [מה טעם] הוא לא צריך לחזור —— משום שכבר שמעה משליח צבור בחזרת התפילה, והוא מוציאו ידי חובה, אי הכי [אם כך] שזהו טעמו של דבר, סגנון הדברים אינו מדוייק, שכן האי [לשון זו] ״מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה״ אינה מדוייקת, ו״מפני ששומע משליח ציבור״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], והרי זו הוכחה שהטעם שונה מזה שאמרנו.
The Gemara raises a difficulty: When praying as part of a congregation, what is the reason that he need not need return to the beginning of the prayer and repeat it? Because he can fulfill his obligation when he hears it from the communal prayer leader in the repetition of the Amida prayer. If so, Rabbi Tanḥum’s formulation is imprecise. That which he said that he need not return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing: Who listens to prayer, should have been: Because he hears it from the communal prayer leader. This proves that the attempt to rebuff the challenge from the Tosefta to Rabbi Tanḥum was incorrect.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) אֵלָּא אִידִי וְאִידִי בַּיָּחִיד, ול״קוְלָא קַשְׁיָא, טהָא דְּאִדְּכַּר קוֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה,

Rather, both this statement of Rabbi Tanḥum and that statement in the Tosefta refer to one praying as an individual, and it is, nevertheless, not difficult. This case, where we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a case where he recalls his error before he reaches the blessing: Who listens to prayer, in which case he can ask for rain in that blessing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאדכר קודם ש״ת – אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה.
לא קשיא הא דאדכר מקמי שומע תפלה הא דלא אדכר מקמי שומע תפלה. ומיהו מסתברא נמי דאיתיה לפירוקא קמא דהיכא דאיתיה בצבור לא צריך לאהדורי הואיל ושומעה משליח צבור, דע״כ לא דחינן ליה אלא משום דלא קתני הואיל ושומעה משליח צבור הא עיקר דינא מינח ניחא לן, ואף על גב דאמרינן בשלהי מסכת ראש השנה (ראש השנה לד:) לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות דאניסי אבל בני העיר לא, ואף על גב דהוי התם מתחלה ועד סוף והוא דבקיאי. התם היינו משום דלא התפלל כלל, אבל כאן שהתפלל אלא שטעה יוצא הוא בשמיעת שליח צבור והוא שיהא שם מתחלה ועד סוף. וכן כתב הרב בעל ההלכות זכרונו לברכה.
כתב רבנו אלחנן בן ר״י הזקן זצ״ל דכל מקום שאמרו אם טעה אין מחזירין אותו [כגון על הנסים] בחנוכה ופורים, ועננו, ויעלה ויבא בתפלת הערב, אם נזכר קודם שיפתח בברכה אחרת חוזר אף על פי שסיים אותה ברכה, כדאמרינן לקמן גבי יעלה ויבא בברכת המזון דלא הוי סיים אותה ברכה כפותח בברכה אחרת כדאיתא בפרק שלשה שאכלו (ברכות מט:). ומיהו נראה דאפילו לפי דבריו לא שהוא חוזר אותה ברכה, אלא שמזכיר המאורע קודם שיפתח ברכה אחרת, דהתם נמי אפילו לא פתח בהטוב והמטיב אינו חוזר לברכת בנין ירושלים, אלא שמזכיר המאורע קודם שיתחיל ברכת הטוב. ובתוס׳ אמרו דכיון שסיים אותה ברכה שוב אינו חוזר כלל, ומסתברא כוותיה דלא אמרו אלא בכעין שבת וראש חודש שהמאורע שלהן יש לו הזכרה קבועה מפני שיש בהן קרבן מוסף, ואף על גב דאילו טעה בראש חודש לגמרי אין מחזירין אותו (לקמן שם) משום דאי בעי לא אכיל, מכל מקום כיון שהוא מאורע שיש לו הזכרה אפילו השתא ובתפלה דינא הוא דכיון דלא פתח בברכה אחרת שיזכיר את המאורע באמצע, אבל חנוכה ופורים ועננו דאין להם הזכרה קבועה אלא כל שהוא מתפלל הצריכוהו להזכיר, כל שעבר מקום הזכרתו אין צריך להזכיר, וראש חודש נמי אף על פי שהזכרתו קבועה כיון דבלילה מיהא אין מקדשין אותו אין מחייבין אותו, ואף על גב דברכת המזון נראה דאפילו בלילה כל שלא פתח בהטוב והמטיב מזכיר של ראש חודש, התם הוא לפי שהוא סוף ברכות של תורה, אבל בתפלה כיון שסיים אותה ברכה אינו רשאי להזכיר באמצע כלום.
אלא אידי ואידי ביחיד אבל בצבור אפילו נזכר אחר שומע תפלה אינו חוזר דהא שמע ליה מש״ץ – וכן כתב בה״ג שאם שכח אדם יעלה ויבא או דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש״ץ כל י״ח מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרי׳ בשילהי ר״ה (דף ל״ד ע״ב) כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע״ג דאמרי׳ התם דלא פטר ר״ג אלא עם שבשדות דאניסי וטרידי אבל בעיר לא היינו היכא שלא התפלל (כבר) [כלל] אבל (הכא) [היכא] שכבר התפלל מוציא אף את הבקי, וכן פי׳ בשאלתות דרב אחאי פרשת ויצא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אידי ואידי [זה וזה, דברי ר׳ תנחום והתוספתא], ביחיד, ולא קשיא [קשה], הא [זה] ששנינו שאין מחזירים אותו, הרי זה באופן דאדכר [שנזכר] בטעותו קודם ברכת ״שומע תפלה״, ויכול עדיין לשאול על הגשמים בברכת ״שומע תפילה״.
Rather, both this statement of Rabbi Tanḥum and that statement in the Tosefta refer to one praying as an individual, and it is, nevertheless, not difficult. This case, where we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a case where he recalls his error before he reaches the blessing: Who listens to prayer, in which case he can ask for rain in that blessing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות כט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ברכות כט., ר׳ נסים גאון ברכות כט., רי"ף ברכות כט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ברכות כט., רש"י ברכות כט., ראב"ן ברכות כט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ברכות כט., ספר הנר ברכות כט. – מהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות), ההשלמה ברכות כט. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רשב"א ברכות כט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ברכות כט. – מהדורת תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ברשותו האדיבה. להארות והערות ניתן לכתוב לדוא"ל D0504128915@gmail.com (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות כט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רא"ש ברכות כט., תוספות רא"ש ברכות כט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א ברכות כט., מיוחס לשיטה מקובצת ברכות כט., מהרש"ל חכמת שלמה ברכות כט., מהרש"א חידושי הלכות ברכות כט., מהרש"א חידושי אגדות ברכות כט., פני יהושע ברכות כט., רשימות שיעורים לגרי"ד ברכות כט. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (CC-BY-NC 4.0), בירור הלכה ברכות כט., פירוש הרב שטיינזלץ ברכות כט., אסופת מאמרים ברכות כט.

Berakhot 29a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Berakhot 29a, R. Nissim Gaon Berakhot 29a, Rif by Bavli Berakhot 29a, Collected from HeArukh Berakhot 29a, Rashi Berakhot 29a, Raavan Berakhot 29a, Tosafot Berakhot 29a, Sefer HaNer Berakhot 29a, HaHashlamah Berakhot 29a, Rashba Berakhot 29a, Raah Berakhot 29a, Meiri Berakhot 29a, Piskei Rosh by Bavli Berakhot 29a, Tosefot Rosh Berakhot 29a, Ritva Berakhot 29a, Attributed to Shitah Mekubetzet Berakhot 29a, Maharshal Chokhmat Shelomo Berakhot 29a, Maharsha Chidushei Halakhot Berakhot 29a, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 29a, Penei Yehoshua Berakhot 29a, Reshimot Shiurim Berakhot 29a, Beirur Halakhah Berakhot 29a, Steinsaltz Commentary Berakhot 29a, Collected Articles Berakhot 29a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144