×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵיתִיבִי אזָר בוְאוֹנֵן גשִׁיכּוֹר דוּבַעַל מוּם בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה פָּסוּל הוְכֵן יוֹשֵׁב ווְכֵן שְׂמֹאל פָּסוּל תְּיוּבְתָּא.
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. And likewise if the priest was sitting, and likewise if he performed one of these rites with his left hand, it is disqualified. This statement contradicts the ruling of Rav Sheshet. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation, and Rav Sheshet’s opinion is rejected.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכל שכן הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במסכת שחיטת קדשים באחרית פרק א׳ בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני׳ מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.
ערך שחלים
שחליםא(מעשרות פרק ד) השחלים והגרגר (עירובין כח.) השחלים והגרגר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע (יומא יח.) ה׳ דברים מביאין את האדם לידי טומאה השחלים והשום וכו׳ (יומא מט) לשחוק ולשתות שחלים בשבת (ברכות לז: עבודה זרה כח) ת״ר ד׳ דברים מחזירין את החולה לחליו וכו׳ עד והשחלים והתגלחת (גיטין נז) כפר שחלים שהיתה פרנסתן מן השחלים (א״ב פי׳ מין ירק חם ויבש וטעמו חד מועיל לפתוח האברים אטומים):
א. [ארט פפלאנצע.]
זר ואונן שיכור ובעל מום – כולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ״ב דזבחים (דף טז.).
וכן יושב – דבעי לעמוד לשרת (דברים יח).
זר ואונן ושיכור – בספ״ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש״י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ״ל דבס״פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו׳ ופריך בגמ׳ שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב״א פי׳ דפרש״י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו׳ אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא.
ושיכור. אפילו לא הוי שתוי יין כגון שלא שתה בעידן ביאה:
וכן שמאל קשיא. וממתניתין אין ראיה דהיינו משום דלא אפשר וקרינא לה נמי בהקומץ רבה (מנחות כה.) הותר מכללו אצל יוה״כ:
תיובתא – ומתני׳ דהוליך את הכף בשמאלו שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר.
בד״ה זר ואונן כו׳ והקשה הרר״ח כהן כו׳ כצ״ל:
בד״ה אי חופן כו׳ ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזיר ויחפון בפנים כו׳ עכ״ל הוצרכו לכל זה דכיון דיכול לחפון כמו שירצה א״כ למה הטריחו לכ״ג בחפינה שמבפנים שהיא מעבודות הקשות כדלקמן אלא ע״כ דתקנו רבנן שיחזור לחפון מבפנים משום דשמא נתפזר לו מן הקטרת ונחסר קצת ורב פפא נמי הוה ס״ל ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דבכהן אחר החופן א״א שלא יחסיר ולא יותיר ודו״ק:
מיתיבי [מקשים על כך] מן הברייתא: זר שאינו כהן, ואונן (אבל ביום אבלו הראשון), שיכור, ובעל מום, כל אלו בקבלה ובהולכה ובזריקה של הדם — פסול. וכן פסול העושה זאת כשהוא יושב, וכן אם עושה אחת מעבודות אלו ביד שמאל — פסול, והרי הדברים סותרים את דעת רב ששת! ומסכמים: הרי זו תיובתא [קושיה חמורה], ונדחו איפוא דברי רב ששת.
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. And likewise if the priest was sitting, and likewise if he performed one of these rites with his left hand, it is disqualified. This statement contradicts the ruling of Rav Sheshet. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation, and Rav Sheshet’s opinion is rejected.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָא רַב שֵׁשֶׁת הוּא דְּאוֹתְבַהּ דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְאָמוֹרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא הוֹלָכָה בְּזָר מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּשֵׁירָה וּמִקְרָא מְסַיְּיעֵנִי {דברי הימים ב ל״ה:י״א} וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים.

The Gemara asks: But wasn’t Rav Sheshet the one who objected on the basis of this very baraita? As Rav Sheshet said to the interpreter of Rav Ḥisda: Raise the following dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to carrying the blood performed by a non-priest? He said to him: It is valid, and a verse supports me: “And they slaughtered the Paschal offering and the priests sprinkled with their hand, and the Levites flayed” (II Chronicles 35:11). This verse indicates that the priests took the blood from the hands of the Levites, from which it can be inferred that the Levites carried the blood from the place of slaughtering to the place of sprinkling.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואותביה רב ששת הא מתני׳ ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ״ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.
והא רב ששת הוא דאותבה – להא מתני׳ לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל.
ויזרקו הכהנים הדם – מידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק.
והלוים מפשיטין. הפשט וניתוח כשירין בזר כדנפקא בסוף פ״ב לעיל (דף כו:) מקרא ומדברי קבלה לא ילפינן ליה:
ומקרא מסייעני וישחטו את הפר ויזרקו הכהנים מידם – פי׳ מידם של שוחטין שהיו זרים אלמא זרים עשו הולכה. וא״ת א״כ נימא נמי שהשוחטין עשו קבלת הדם ואנן קיימא לן שהיא פסולה בזר. י״ל דקרא לא איירי בזרים אלא בשחיטה ובנתינת הדם לכהנים אבל כהן קבל הדם בכלי ונתנו לשוחטים והשוחטים הוליכוהו ונטלוהו כהנים מידם לזרקו וכן פרש״י ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים על רב ששת: והא [והרי] רב ששת הוא דאותבה [שהקשה אותה] והשתמש בברייתא זו, שהרי אמר ליה [לו] רב ששת לאמוריה [למתורגמנו] של רב חסדא בעי מיניה [שאל ממנו] מרב חסדא שאלה זו: הולכה של הדם בזר מהו? אמר ליה [לו]: כשירה, ומקרא מסייעני, שהרי נאמר: ״וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים״ (דברי הימים ב׳ לה, יא), משמע שהכהנים לקחו את הדם מידי הלויים, ומסתבר שהם שהוליכו את הדם ממקום השחיטה למקום הזריקה!
The Gemara asks: But wasn’t Rav Sheshet the one who objected on the basis of this very baraita? As Rav Sheshet said to the interpreter of Rav Ḥisda: Raise the following dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to carrying the blood performed by a non-priest? He said to him: It is valid, and a verse supports me: “And they slaughtered the Paschal offering and the priests sprinkled with their hand, and the Levites flayed” (II Chronicles 35:11). This verse indicates that the priests took the blood from the hands of the Levites, from which it can be inferred that the Levites carried the blood from the place of slaughtering to the place of sprinkling.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת זָר וְאוֹנֵן שִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה פָּסוּל וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל פָּסוּל.

And Rav Sheshet objected based on the aforementioned baraita: With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. This statement proves that carrying cannot be performed by a non-priest. Since Rav Sheshet himself cited this baraita in his objection, he was certainly familiar with it. How, then, could he issue a ruling in contradiction to the baraita?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתיב רב ששת גרסינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומותיב [והקשה] רב ששת מברייתא זו: זר ואונן, שיכור ובעל מום, כל אלו אינם בקבלה ובהולכה ובזריקה ואם בכל זאת עשו אחת מהעבודות הללו — פסול, וכן אם עשה אחת מעבודות אלו כשהוא יושב וכן ביד שמאל — פסול. משמע שאי אפשר שתהא הולכה בזר! ומתוך שהקשה ר׳ ששת מברייתא זו, ודאי שידע אותה ואיך אם כן פסק הוא עצמו הלכה בניגוד לברייתא זו?
And Rav Sheshet objected based on the aforementioned baraita: With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. This statement proves that carrying cannot be performed by a non-priest. Since Rav Sheshet himself cited this baraita in his objection, he was certainly familiar with it. How, then, could he issue a ruling in contradiction to the baraita?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ הֲדַר אוֹתְבַהּ וְהָא רַב חִסְדָּא קְרָא קָאָמַר דַּעֲבוּד מַעֲשֵׂה אִיצְטְבָא.

The Gemara explains: After Rav Sheshet heard the baraita that was cited against his opinion, he objected to the ruling of Rav Ḥisda from that same baraita. At first Rav Sheshet was unaware of the baraita, which is why he ruled against it, but when he learned it, he relied upon it to object to Rav Ḥisda’s statement. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda cite a verse in support of his opinion? How can a baraita contradict a verse? The Gemara answers: The verse does not mean that the Levites walked with the blood, but rather that they acted like benches and merely stood holding the bowls of blood in their hands.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתר דשמעה – דאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא.
מעשה איצטבא – המקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא.
דעבוד מעשה אצטבא – פי׳ כי הכהן שקבל הדם הוליכו עד למזבח והניחו ביד השוחטים כמניח על גבי איצטבא ונטלוהו משם בשעת זריקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בתר דשמעה [אחר ששמע אותה] כשהקשו ממנה לשיטתו הדר אותבה [חזר והקשה ממנה], שבתחילה גם רב ששת לא ידע אותה ולכן פסק בניגוד לה, וכששמע — הסתמך עליה כדי להקשות על דברי רב חסדא. ושואלים: והא [והרי] רב חסדא קרא קאמר [כתוב אמר] והמקרא מסייעו, ואם כן כיצד יכולה הברייתא לחלוק על המקרא? ומשיבים: אין הכוונה שהלויים הוליכו את הדם. אלא דעבוד מעשה [שעשו מעשה] איצטבא, שרק החזיקו את מזרקי הדם בידם, אבל לא הוליכום ממקומם.
The Gemara explains: After Rav Sheshet heard the baraita that was cited against his opinion, he objected to the ruling of Rav Ḥisda from that same baraita. At first Rav Sheshet was unaware of the baraita, which is why he ruled against it, but when he learned it, he relied upon it to object to Rav Ḥisda’s statement. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda cite a verse in support of his opinion? How can a baraita contradict a verse? The Gemara answers: The verse does not mean that the Levites walked with the blood, but rather that they acted like benches and merely stood holding the bowls of blood in their hands.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בָּעֵי רַב פָּפָּא זחָפַן חֲבֵירוֹ וְנָתַן לְתוֹךְ חׇפְנָיו מַהוּ מְלֹא חׇפְנָיו בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא אוֹ דִילְמָא וְלָקַח וְהֵבִיא בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא תֵּיקוּ.

§ The Gemara returns to the issue of appropriate methods for taking handfuls of incense. Rav Pappa raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where another priest scooped and placed the incense into the hands of the High Priest? The Gemara clarifies the two sides of the question: Do we require: “His full hands,” and that is fulfilled here, as in practice the High Priest has a handful of incense? Or perhaps we require that the High Priest must fulfill the mitzvot: “And he shall take…and he shall bring” (Leviticus 16:12), and that is not the case here, as the High Priest did not scoop and take the incense himself? This question was also left unanswered, and the Gemara concludes: Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דילמא ולקח והביא – דולקח נמי אמלא חפניו קאי.
בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו׳ – תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי״ל באת״ל קאמר את״ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע״ג דלאו איהו חפן מ״מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ״ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא.
בעי רב פפא חפן חבירו כו׳. תימה אמאי לא קמיבעיא ליה הכי בהנך בעיות דרב פפא דלעיל ועוד דאיכא נמי כי הך בעיא לעיל בין הבינים כו׳ והביא בעינן כו׳:
או דילמא ולקח והביא בעי׳ והא ליכא – פי׳ ולא דמיא הא למאי דבעי רב פפא גופיה לעיל גבי בין הבינים דאלו לעיל פשי׳ לן שהכל היה בידו של כהן גדול אלא שנכנס בו מאיליו הלכך אפילו אם תמצא לומר דלא בעינן לקיחה במתכוין. איכא לספוקי אי בעי׳ שיקח הכהן עצמו או לא דדילמא כי כתי׳ ולקח הכהן אמלא המחתה גחלי אש בלחוד קאי או דילמא אתרוייהו קאי ומסתברא דרב פפא בהדי ההיא דלעיל בעי לה אלא שהתלמוד סדרה בכאן משום דבעי למיבעי לה אידך דרבי יהושע בן לוי דבעי לאורוכיה בה טובא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שוב חוזרים אנו לבירור ענין החפינה וצורות החפינה הכשירה. בעי [שאל] רב פפא: חפן חבירו, ונתן לתוך חפניו של הכהן מהו? וצדדי השאלה: האם ״מלא חפניו״ בעינן [צריכים אנו] והא איכא [והרי יש]! שהרי בסופו של דבר חופניו מלאים, או דילמא [שמא] ״ולקח״ ״והביא״ בעינן [צריכים אנו]? שהכהן עצמו יקח ויחפון, והא ליכא [וזה איננו]! אף שאלה זו לא נמצאה לה תשובה, ונשארה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].
§ The Gemara returns to the issue of appropriate methods for taking handfuls of incense. Rav Pappa raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where another priest scooped and placed the incense into the hands of the High Priest? The Gemara clarifies the two sides of the question: Do we require: “His full hands,” and that is fulfilled here, as in practice the High Priest has a handful of incense? Or perhaps we require that the High Priest must fulfill the mitzvot: “And he shall take…and he shall bring” (Leviticus 16:12), and that is not the case here, as the High Priest did not scoop and take the incense himself? This question was also left unanswered, and the Gemara concludes: Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בָּעֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חחָפַן וָמֵת מַהוּ שֶׁיִּכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֹּא וּרְאֵה שְׁאֵלַת הָרִאשׁוֹנִים.

§ Rabbi Yehoshua ben Levi raised a dilemma: If the High Priest scooped and died, what is the halakha with regard to the possibility that another High Priest may replace him and enter with his handful? May the second priest enter the Holy of Holies with the incense that the first priest scooped, or must he start from the beginning of the process? Rabbi Ḥanina said to his students in excitement: Come and see that Sages from a later generation were able to ask a difficult question on par with the question of the earlier generations. Even I, Rabbi Ḥanina, asked this same question, which was posed by my elder, Rabbi Yehoshua ben Levi.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי ריב״ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו׳ – א״ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב״ל קשיש מר׳ חנינא (הוא) והאריב״ל התיר לי ר׳ חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא״ל מאסו.
מהו שיכנס אחר – כהן המשמש תחתיו מהו שיכנס לפנים בחפינה זו שנתן הראשון לתוך הכף ואין צריך לחזור ולחפון.
א״ר חנינא – לתלמידים בא וראה שהדור האחרון זוכה להתחכם כדורות הראשונים שאף אני הייתי שואל שאילה זו ועכשיו שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים.
חפן ומת כו׳. ה״נ הוה מצי למיבעי חפן ונטמא א״נ כיון שכ״ג קיים יכול ליכנס אחר בעבודתו הואיל ועדיין הוא קיים וראוי לעבודה ויש כאן חפינה של כ״ג אבל כשמת אין כאן חפינה משום אדם בעולם. ה״ר יוסף:
חפן ומת – יש שפי׳ דה״ה חפן ונטמא אלא דחדא מינייהו נקט דמיתה שכיחא טפי מטומאה שהוא זריז בה. ויש שפירשו דדוקא נקט מת אבל נטמא כיון שהראשון חי אין זה אלא כשלוחו וכל שכן גבי שחט ונטמא דכיון שהראשון חי והקרבן משלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינא ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעי [שאל] ר׳ יהושע בן לוי: חפן הכהן הגדול ומת, מהו שיכנס כהן גדול אחר שמשמש תחתיו בחפינתו? האם יכול השני להכניס את הקטורת שחפן הכהן הראשון, או שמא צריך להתחיל מתחילה? אמר ר׳ חנינא לתלמידיו בהתפעלות: בא וראה שהדור האחרון זכה לשאול שאלה חמורה וקשה כשאלת הראשונים. שאף אני, ר׳ חנינא, זכיתי כבר לשאול שאלה זו של ר׳ יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים.
§ Rabbi Yehoshua ben Levi raised a dilemma: If the High Priest scooped and died, what is the halakha with regard to the possibility that another High Priest may replace him and enter with his handful? May the second priest enter the Holy of Holies with the incense that the first priest scooped, or must he start from the beginning of the process? Rabbi Ḥanina said to his students in excitement: Come and see that Sages from a later generation were able to ask a difficult question on par with the question of the earlier generations. Even I, Rabbi Ḥanina, asked this same question, which was posed by my elder, Rabbi Yehoshua ben Levi.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קַשִּׁישׁ וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת.

The Gemara analyzes this comment: Is that to say that Rabbi Yehoshua ben Levi was older than Rabbi Ḥanina, which is why Rabbi Ḥanina referred to him as an early Sage? But didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: Rabbi Ḥanina permitted me to drink cress juice on Shabbat for medicinal purposes. Rabbi Yehoshua ben Levi’s deference to Rabbi Ḥanina shows that Rabbi Ḥanina was older than him.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחליים – קרשו״ן.
למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש – פי׳ דקס״ד דהכי אמר רבי חנינא לתלמידו בוא וראה ששאלתי אני קודם לכן היא כשאלת הראשונים והאמר רבי יהושע בן לוי לי התיר רבי חנינא לשתות פרש״י ז״ל מדקאמר ליה ר׳ דקאמר לי התיר ר׳ חנינא מכלל דקשיש מיניה והנכון דלאו משום דקרי ליה ר׳ אלא משום דקאמר התיר לי דמשמע שבא להוראה לפניו. דאף על גב דמשום דבקי ברפואה הוה. מ״מ לישנא דלי התיר לישנא דהוראה הוא וה״ק בוא וראה ששאלתנו כשאלת הראשוני׳ כלומר שהשאלה ששאל רבי יהושע שהיה אחרון היה כשאלת הראשונים והא דקא׳ ששאלתנו דרך מוסר וכבוד הוא כאותה שאמרו ולענין שאלתא דשאילנא קדמיכון והשתא נמי קס״ד דמשום נפשיה אמר רבי חנינא כשאלת הראשונים מפני שאף הוא שאל שאלה זו. ופרכינן מספקא ליה והאמר רבי חנינא בפר ולא בדמו של פר שאם שחט כהן גדול פרו ומת צריך כהן שני לשחוט פר אחר כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בפר ולא בדמו של פר. וכיון שצריך לחזור ולשחוט פר צריך הוא ג״כ לחזור ולחפון דאי לא קדמה חפינה לשחיטה ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה כלום ופרקי׳ דר׳ חנינא ה״ק דשאלת ר׳ יהושע כשאלת הראשונים חביריו של ר׳ חנינא שהם סוברין בפר ואפילו בדמו של פר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתחילה מבררים את הביטוי: למימרא [האם נאמר ונלמד מכאן] כי ר׳ יהושע בן לוי קשיש [זקן] היה מר׳ חנינא, שר׳ חנינא קורא לו ראשון? והא [והרי] אמר ר׳ יהושע בן לוי: לי התיר ר׳ חנינא לשתות שחליים (מין ירק) בשבת לצורך רפואה, משמע שר׳ חנינא היה גדול ממנו!
The Gemara analyzes this comment: Is that to say that Rabbi Yehoshua ben Levi was older than Rabbi Ḥanina, which is why Rabbi Ḥanina referred to him as an early Sage? But didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: Rabbi Ḥanina permitted me to drink cress juice on Shabbat for medicinal purposes. Rabbi Yehoshua ben Levi’s deference to Rabbi Ḥanina shows that Rabbi Ḥanina was older than him.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לִשְׁתּוֹת פְּשִׁיטָא דִּתְנַן טכׇּל הָאוֹכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה וְכׇל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה.

Since it has been raised, the Gemara addresses the issue of cress juice on Shabbat: Did Rabbi Ḥanina permit him to drink cress juice? It is obvious that it is permitted to drink this juice; why would it be prohibited? As we learned in a mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by people even for medicinal purposes, and one may likewise drink all drinks for medicinal purposes, as the Sages did not include these in their decree against taking medicine on Shabbat.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל האוכלים שדרך הבריאים לאוכלם בחול בלא כונת רפואה מותר חולה לאוכלן לשם רפואה בשבת אף בחולה שאין בו סכנה וכן במשקין ואין כאן גזירת שחיקת סמנין שהוא תולדה של דש אחר שדרך הבריאים בכך ובמקום סכנה אף השחיקה מותרת שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומ״מ דוקא כשנודע לו או שרופא אומר לו שאותה מלאכה צריכה לו או מועלת באיזה צד לחליו וזהו שאמרו בסוגיא זו על ר׳ יהושע ששאל לר׳ חנינא שהיה רופא שחלים אם היו מועילים לחליו עד שיהא רשאי לשחקם בשבת ולשתות מימיהן והתיר לו:
כבר ביארנו (יומא מ׳.) שכל ששנה בסדר העבודות של יום הכפרים לא עשה כלום מעתה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מקומה בין שחיטת הפר להזאה כמו שביארנו ומ״מ כהן גדול ששחט את פרו ומת או נטמא המשמש תחתיו נכנס בדם אותו הפר ואינו צריך לשחוט פר אחר ואין צריך לומר אם מת קודם שחיטת הפר שאין צריך לשחוט פר אחר שאין זה חטאת שמתו בעליה שהרי כל הכהנים (מתכנסים) [מתכפרים] בו ומה שנתגלגו כאן מענין חפינה שניה שמן הכף לחפניו כבר ביארנוה במשנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב הזכרת הענין תוהים: לשתות, פשיטא [פשוט, מובן מאליו], ומדוע אסור יהיה לשתות? דתנן הרי שנינו במשנה]: כל האוכלין, כלומר: דברים הראויים לאכילה — אוכל אדם, גם אם הוא מתכוין בכך לרפואה. וכל המשקין הראויין לשתיה שותה, גם אם מועילים לרפואה, ולא גזרו עליהם משום איסור רפואה בשבת!
Since it has been raised, the Gemara addresses the issue of cress juice on Shabbat: Did Rabbi Ḥanina permit him to drink cress juice? It is obvious that it is permitted to drink this juice; why would it be prohibited? As we learned in a mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by people even for medicinal purposes, and one may likewise drink all drinks for medicinal purposes, as the Sages did not include these in their decree against taking medicine on Shabbat.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא לִשְׁחוֹק וְלִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא מִשְׁרָא שְׁרֵי וְאִי דְּלֵיכָּא סַכַּנְתָּא מֵיסָר אֲסִיר לְעוֹלָם דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא וְהָכִי קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ מִי מַסְּיָא דְּנֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא אוֹ לָא מַסְּיָא וְלָא נֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא.

Rather, Rabbi Yehoshua ben Levi’s question was: Is it permitted to grind and drink cress on Shabbat? The Gemara asks: What are the circumstances? If it involves a situation where there is danger to life, and this is the prescribed cure, it is certainly permitted; and if it is a case where there is no danger, it is prohibited as labor on Shabbat. The Gemara answers: Actually, the question concerns a case where there is a life-threatening danger, and this is the dilemma that he raised before him: Does this drink heal, which would mean that it is appropriate to violate Shabbat for it, or does it not heal, and therefore one should not violate Shabbat for it?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשחוק ולשתות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, השאלה היתה: האם מותר לשחוק ולשתות שחליים בשבת. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דאיכא סכנתא [אם יש סכנה בדבר] וזו היא התרופה לכך — משרא שרי [היתר גמור הרי הותר]. ואי דליכא סכנתא [ואם אין סכנה] — מיסר אסיר [אסור הדבר], שהרי זו מלאכה אסורה ממש! ומשיבים: לעולם יש לפרש דאיכא סכנתא [שהיתה בכך סכנה] והכי מבעיא ליה [וזה שנסתפק לו]: מי מסיא, דניחול עלייהו שבתא [האם מרפא משקה זה שראוי לחלל עליו את השבת], או לא מסיא [מרפא] ולא ניחול עלייהו שבתא [יחללו עליו את השבת].
Rather, Rabbi Yehoshua ben Levi’s question was: Is it permitted to grind and drink cress on Shabbat? The Gemara asks: What are the circumstances? If it involves a situation where there is danger to life, and this is the prescribed cure, it is certainly permitted; and if it is a case where there is no danger, it is prohibited as labor on Shabbat. The Gemara answers: Actually, the question concerns a case where there is a life-threatening danger, and this is the dilemma that he raised before him: Does this drink heal, which would mean that it is appropriate to violate Shabbat for it, or does it not heal, and therefore one should not violate Shabbat for it?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאי שְׁנָא רַבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם דְּבָקִי בִּרְפוּאוֹת הוּא דְּאָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה.

The Gemara asks: And if this was not a halakhic question but a medical one, what is different about this question that led him to ask it specifically of Rabbi Ḥanina? The Gemara explains: Rabbi Yehoshua ben Levi asked Rabbi Ḥanina because he is an expert in medicines, as Rabbi Ḥanina said: No man ever consulted me about a wound inflicted by a white mule and recovered. This shows that people came to Rabbi Ḥanina for medical advice.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנה ר׳ חנינא יותר זקן מריב״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם לא היתה זו שאלה הלכתית, אלא בעיה רפואית, ומאי שנא [ובמה שונה], מדוע בחר דווקא בר׳ חנינא לשאול אותו? ומסבירים: משום שבקי ברפואות הוא. שאמר ר׳ חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. הרי שר׳ חנינא היה נשאל שאלות רפואיות שונות.
The Gemara asks: And if this was not a halakhic question but a medical one, what is different about this question that led him to ask it specifically of Rabbi Ḥanina? The Gemara explains: Rabbi Yehoshua ben Levi asked Rabbi Ḥanina because he is an expert in medicines, as Rabbi Ḥanina said: No man ever consulted me about a wound inflicted by a white mule and recovered. This shows that people came to Rabbi Ḥanina for medical advice.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָא קָא חָזֵינַן דְּחַיֵּי אֵימָא וְחָיָית וְהָא קָא חָזֵינַן דְּמִיתַּסִּי בְּסוּמָּקָן אִינְהוּ וְחִיוָּרָן רֵישׁ כַּרְעַיְהוּ קָאָמְרִינַן.

The Gemara expresses surprise at this claim: But we see that people who are kicked by mules do survive. The Gemara answers that instead it should say: No man ever consulted me about a wound of this kind and the wound survives, i.e., the wound never heals. The Gemara challenges this statement as well: But we see that it does heal. The Gemara responds: We say that the wound will never heal only when the mules are red and the tops of their legs are white.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא וחיית – המכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עצם הדבר תוהים: והא קא חזינן דחיי [והרי אנו רואים שאדם נבעט על ידי פרדה וחי]! ומתרצים: אימא: וחיית [אמור: וחיתה המכה], כלומר: המכה אינה מתרפאה לעולם. ומקשים: והא קא חזינן דמיתסי [והרי רואים אנו שהיא מתרפא]! ומשיבים: בסומקן אינהו וחיורן ריש כרעיהו קאמרינן [כשהפרדות הן אדומות, ולבנים רק ראשי הרגלים שלהם, אומרים אנו], שפרדות אלה מכתן קשה ביותר, ואין להן רפואה.
The Gemara expresses surprise at this claim: But we see that people who are kicked by mules do survive. The Gemara answers that instead it should say: No man ever consulted me about a wound of this kind and the wound survives, i.e., the wound never heals. The Gemara challenges this statement as well: But we see that it does heal. The Gemara responds: We say that the wound will never heal only when the mules are red and the tops of their legs are white.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִכׇּל מָקוֹם שְׁמַע מִינַּהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא קַשִּׁישׁ אֶלָּא הָכִי קָאָמַר שְׁאֵלָתָן כִּשְׁאֵילָה שֶׁל רִאשׁוֹנִים.

The Gemara returns to its previous question. In any event, one can learn from this discussion that Rabbi Ḥanina was older than Rabbi Yehoshua ben Levi. Why, then, does Rabbi Ḥanina refer to Rabbi Yehoshua ben Levi as a member of an earlier generation? Rather, we must explain that this is what he said, i.e., that Rabbi Ḥanina’s statement should be understood as follows: Their question is like the question of the early ones. In other words, Rabbi Ḥanina meant that this question, posed by a member of a later generation, is as difficult as that of the early Sages.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן הכי קאמר ר׳ חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב״ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר׳ חנינא. והא מדאמר ר׳ חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ״ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כל שכן אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא״כ מאי לא פשט להו משמעתי׳ ושנינן ה״ק מדקא מיבעיא ליה לריב״ל הא שמע מינה דקסבר בפר ואפילו בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.
שמע מינה – דרבי יהושע בן לוי לא הוה קשיש מדקרי ליה רבי דקאמר לי התיר רבי חנינא ולא היה דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא לי התיר חנינא היה אומר כלומר לי אמר חנינא שהיא רפואה.
אלא הכי קאמר – ר׳ חנינא לתלמידיו בא וראה ששאלתן של אחרונים כשאלתי שאני מן הראשונים שאף אני הייתי מתקשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכל מקום שמע מינה [למד מכאן] מן הענין שר׳ חנינא קשיש [זקן] היה מר׳ יהושע בן לוי, ומדוע התבטא על דבריו בלשון ״שאלת הראשונים״? אלא מסבירים כי הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את דבריו: שאלתן כשאילה של ראשונים. שלא נתכוין לומר בוא וראה כמה יפה שואלים הראשונים, אלא: ראה שאלה זו שהיא חמורה וקשה כשאלותיהם של הראשונים.
The Gemara returns to its previous question. In any event, one can learn from this discussion that Rabbi Ḥanina was older than Rabbi Yehoshua ben Levi. Why, then, does Rabbi Ḥanina refer to Rabbi Yehoshua ben Levi as a member of an earlier generation? Rather, we must explain that this is what he said, i.e., that Rabbi Ḥanina’s statement should be understood as follows: Their question is like the question of the early ones. In other words, Rabbi Ḥanina meant that this question, posed by a member of a later generation, is as difficult as that of the early Sages.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּפַר וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר.

The Gemara asks: And did Rabbi Ḥanina actually say that this question, of one High Priest using the incense scooped by another, was difficult to answer? But didn’t Rabbi Ḥanina say: “With this Aaron shall come into the sacred place, with a bull” (Leviticus 16:3); this means that the High Priest must enter with the offering of a bull and not with the blood of the bull? In other words, the High Priest himself must slaughter his bull. Should a different priest slaughter the bull, receive its blood, and then die, the priest who replaces him may not enter the Holy of Holies with the blood of the bull slaughtered by his predecessor. Instead, he must bring a new bull, slaughter it, collect its blood, and take that blood inside.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אמר רבי חנינא הכי – מי מספקא ליה אי נכנס אחר בחפינתו אי לא.
בפר ולא בדמו של פר – בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר (ויקרא טז) ולא בדמו של פר שאם שחט פרו ומת אין המשמש תחתיו נכנס באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר אחר ולשחוט וכיון דצריך להביא פר אחר צריך לחפון לאחר שחיטתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ חנינא הכי [כך] ששאלה זו חמורה וקשה להשיב עליה, והאמר [והרי אמר] ר׳ חנינא: נאמר: ״בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר״ (ויקרא טז, ג), ומדייקים: בפר ולא בדמו של פר. כלומר: הכהן הגדול צריך לשחוט בעצמו פר החטאת משלו ואם שחט כהן אחד וקיבל את הדם ומת, לא יבוא בדם פר כהן אחר המשמש תחתיו, אלא צריך להביא פר אחר, לשוחטו, לקבל דמו ולהביאו לפנים.
The Gemara asks: And did Rabbi Ḥanina actually say that this question, of one High Priest using the incense scooped by another, was difficult to answer? But didn’t Rabbi Ḥanina say: “With this Aaron shall come into the sacred place, with a bull” (Leviticus 16:3); this means that the High Priest must enter with the offering of a bull and not with the blood of the bull? In other words, the High Priest himself must slaughter his bull. Should a different priest slaughter the bull, receive its blood, and then die, the priest who replaces him may not enter the Holy of Holies with the blood of the bull slaughtered by his predecessor. Instead, he must bring a new bull, slaughter it, collect its blood, and take that blood inside.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא קְטוֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.

And likewise, Rabbi Ḥanina said: If the priest scooped the incense before the slaughtering of the bull, he did nothing, as the handful of incense must be taken after the slaughter of the bull. If so, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, it is impossible for a priest to enter the Sanctuary with the handful taken by his fellow priest. The reason is that if the first priest died after the handful was taken, he certainly has not yet entered with the blood he collected from the bull. Consequently, his slaughter was not effective for the substitute priest, who must repeat the entire service from the slaughter onward.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה ולא כלום – שכן סדר העבודות בענין חפן ומת נמי אי אפשר שלא שחט פרו תחילה וזה הבא אחריו צריך להביא פר אחר ואי אמרת יכנס בחפינתו של ראשון נמצאת חפינה זו קודם שחיטת פרו של שני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אמר ר׳ חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר — לא עשה ולא כלום, שצריכה החפינה להיות לאחר שחיטה. ואם כן, לשיטת ר׳ חנינא, לא יתכן כלל שכהן אחד יכנס בחפינתו של חבירו, שהרי אם מת הכהן הראשון לאחר החפינה, ודאי שעדיין לא הכניס את דם הפר שקיבל ולכך אין שחיטתו מועילה לממלא מקומו, וחייב הוא לחזור על כל סדר העבודה, משחיטת הפר והלאה!
And likewise, Rabbi Ḥanina said: If the priest scooped the incense before the slaughtering of the bull, he did nothing, as the handful of incense must be taken after the slaughter of the bull. If so, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, it is impossible for a priest to enter the Sanctuary with the handful taken by his fellow priest. The reason is that if the first priest died after the handful was taken, he certainly has not yet entered with the blood he collected from the bull. Consequently, his slaughter was not effective for the substitute priest, who must repeat the entire service from the slaughter onward.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָכִי קָאָמַר מִדְּקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא מִכְּלָל דְּקָסָבַר בְּפַר וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר וּלְמַאי דִּסְבִירָא לֵיהּ שְׁאִילָתוֹ כִּשְׁאֵילַת הָרִאשׁוֹנִים.

The Gemara explains that this is what Rabbi Ḥanina said: From the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi raised this dilemma, it can be understood by inference that he holds that the verse “with a bull” means that the High Priest may enter the Holy of Holies even with the blood of a bull. This means that the second priest does not have to go back and slaughter a second bull. And according to that which Rabbi Yehoshua ben Levi maintains, his question is like the question of the earlier generations. Although the question does not arise according to the opinion of Rabbi Ḥanina himself, according to the ruling of Rabbi Yehoshua ben Levi, the question is indeed a difficult one.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי קאמר רבי חנינא – מדקא מבעיא ליה לרבי יהושע בן לוי הא מכלל דס״ל דאין צריך להביא פר אחר דאם כן הויא לה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר.
ולמאי דס״ל – יפה שאל כשאילת הראשונים אותן שנחלקו עלי בפר ואפילו בדמו של פר אף להן נשאל שאילה זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] ר׳ חנינא: מדקא מיבעיא ליה [מכיון שהסתפקה לו לר׳ יהושע בן לוי שאלה זו], הא מכלל [הרי] מכלל הדברים אתה לומד דקסבר [שהוא סבר] כי מה שאמרו ״בפר״ כוונתו: ואפילו בדמו של פר. שהכהן השני אינו צריך לחזור ולשחוט פר חדש. ולמאי דסבירא ליה [ולפי מה שהוא סבור] — שאילתו כשאילת הראשונים, שאף שלדעת ר׳ חנינא אין מקום לשאלה זו, הרי לשיטת ר׳ יהושע בן לוי שאלה זו שאלה חמורה ויפה.
The Gemara explains that this is what Rabbi Ḥanina said: From the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi raised this dilemma, it can be understood by inference that he holds that the verse “with a bull” means that the High Priest may enter the Holy of Holies even with the blood of a bull. This means that the second priest does not have to go back and slaughter a second bull. And according to that which Rabbi Yehoshua ben Levi maintains, his question is like the question of the earlier generations. Although the question does not arise according to the opinion of Rabbi Ḥanina himself, according to the ruling of Rabbi Yehoshua ben Levi, the question is indeed a difficult one.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב פָּפָּא אִי חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן חֲבֵירוֹ נִכְנָס בַּחֲפִינָתוֹ דְּהָא מִקַּיְימָא חֲפִינָה אִי אֵין חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן תִּבְּעֵי לָךְ.

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? What in fact is the ruling in a situation where the High Priest took a handful of incense and then died? May the newly appointed High Priest use the handful that has already been scooped, or does he require a new handful? Rav Pappa said: The resolution of this question depends on a different problem. If the High Priest scoops the handful when he takes the incense from the coal pan, and again scoops a handful in the Holy of Holies, this would mean that another priest may enter with the handful of the first High Priest, as the mitzva of scooping the handful has been fulfilled. However, if the High Priest does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הוי עלה – חפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו.
אי חופן חוזר וחופן – אי מפשטא לן בעיין דאיבעיא לן גבי חפינת פנים אם צריך לחזור ולחפון או לא ותימצי לומר דצריך לחזור ולחפון חבירו נכנס בחפינתו דהא מיקיימא חפינה.
חבירו נכנס בחפינתו. דקא מקיימא חפינה ואע״ג דלא מקיימא חפינה ראשונה אע״פ שהיא עיקר דמחשבה פסלה בה1 וכדאמרן נמי לעיל דמש״ה אינו יכול לעשות מדה לחפינה ואפילו יכול לעשות מדה [הא] פי׳ לעיל שצריך לחפון מ״מ כיון שכ״ג חפן חפינה ראשונה וכ״ג שיכניס יחפין עוד סברא הוא שלא הקפיד הכתוב באותו כהן עצמו דהכי סבר רב פפא. ה״ר יוסף:
1. צ״ל ואמרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על שאלה זו, ומה אכן הדין בחפן ומת, האם יכול כהן אחר להסתפק בחפינה זו, או שמא צריך חפינה מחודשת? אמר רב פפא: פתרון שאלה זו תלוי בבעיה אחרת אי [אם] נאמר שחופן הכהן הגדול כשלוקח את הקטורת ממחתת הקטורת וחוזר וחופן פעם שניה גם בקודש הקדשים — הרי אז חבירו נכנס ודי לו בחפינתו של כהן ראשון. ומדוע — דהא מקימא [שהרי מתקיימת] מצות חפינה. אי [אם] אין חופן וחוזר וחופן — תבעי לך [תשאל לך] שאלה זו.
The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? What in fact is the ruling in a situation where the High Priest took a handful of incense and then died? May the newly appointed High Priest use the handful that has already been scooped, or does he require a new handful? Rav Pappa said: The resolution of this question depends on a different problem. If the High Priest scoops the handful when he takes the incense from the coal pan, and again scoops a handful in the Holy of Holies, this would mean that another priest may enter with the handful of the first High Priest, as the mitzva of scooping the handful has been fulfilled. However, if the High Priest does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אַדְּרַבָּה אִי חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן לֹא יִכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר וְאִי אֵין חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן תִּיבְּעֵי לָךְ.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, if the High Priest scoops and again scoops, another priest should not be permitted to enter with his handful, as it is impossible that the new handful will be neither less nor more than the amount of the first handful, which means the handful will not have been taken properly. But conversely, if he does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised, as the mitzva of taking a handful has already been fulfilled by the first priest, and the second priest has merely to place the incense on the coals.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.
אדרבה אי חופן וחוזר וחופן – אז אין חבירו נכנס בחפינתו שאי אפשר שלא יחסיר חבירו ושלא יותיר חפניו של ראשון שוין לחפניו של שני.
אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו – תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ״מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה״פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא״כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א״כ אין חבירו נכנס בחפינתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרב פפא: אדרבה (להיפך), אי [אם] חופן וחוזר וחופן — לא יכנס אחר בחפינתו, ומדוע — שהרי אי אפשר שבחפינה מחודשת זו לא יחסר ושלא יותיר משיעור החפינה של הראשון. ונמצא שלא חפן כראוי. אולם אי [אם] אין חופן וחוזר וחופן — אז תיבעי לך [תשאל לך] שאלה זו, שהרי נתקיימה כבר מצות חפינה בכהן, והכהן השני אינו צריך אלא להניח את הקטורת על הגחלים.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, if the High Priest scoops and again scoops, another priest should not be permitted to enter with his handful, as it is impossible that the new handful will be neither less nor more than the amount of the first handful, which means the handful will not have been taken properly. But conversely, if he does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised, as the mitzva of taking a handful has already been fulfilled by the first priest, and the second priest has merely to place the incense on the coals.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן אוֹ לָא תָּא שְׁמַע כָּךְ הָיְתָה מִידָּתָהּ מַאי לָאו כְּשֵׁם שֶׁמִּדָּתָהּ מִבַּחוּץ כָּךְ מִדָּתָהּ מִבִּפְנִים.

The Gemara explains the background to this problem. As a dilemma was raised before the Sages: Does the High Priest scoop a handful from the incense once and again scoop a handful a second time in the Holy of Holies, or does he not scoop a second time? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna: This was the measure of the spoon. What, is it not correct to infer from the mishna that just as its measure is on the outside, so is its measure on the inside, i.e., there is no need to scoop another handful, as this is its fixed measure that he pours onto the coal pan.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את רקע הבעיה דאיבעיא להו [שנשאלה להם] ללומדים שאלה זו: האם הכהן הגדול חופן מן הקטורת פעם אחת וחוזר וחופן פעם שניה בקודש הקדשים, או לא? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לאותה שאלה, ששנינו: כך היתה מידתה של הכף. מאי לאו [האם לא] כשם שמדתה מבחוץ כך מדתה מבפנים, לומר שאין צורך לחזור ולחפון, אלא זו היא מידתה הקבועה, וממנה היה שופך על המחתה!
The Gemara explains the background to this problem. As a dilemma was raised before the Sages: Does the High Priest scoop a handful from the incense once and again scoop a handful a second time in the Holy of Holies, or does he not scoop a second time? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna: This was the measure of the spoon. What, is it not correct to infer from the mishna that just as its measure is on the outside, so is its measure on the inside, i.e., there is no need to scoop another handful, as this is its fixed measure that he pours onto the coal pan.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לָא דִּילְמָא שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה עוֹשֶׂה אִי נָמֵי שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר.

The Gemara rejects this suggestion: No, that is not necessarily the correct interpretation of the mishna. Perhaps it means that if he wants to measure a precise amount for his handful, he may measure with a utensil for this purpose. Alternatively, it could mean that he may take neither less nor more than the measure he initially took. Consequently, there is no proof from the mishna with regard to whether the High Priest must scoop a second handful.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא כך יש להבין, דילמא [שמא] הכוונה היא שאם רצה לעשות מדה לחפניו עושה, וחופן על ידי כלי, אי נמי [או גם כן] שלא יחסר ושלא יותיר ממידה זו שחפן תחילה. ואם כן, אין מכאן איפוא כל הוכחה.
The Gemara rejects this suggestion: No, that is not necessarily the correct interpretation of the mishna. Perhaps it means that if he wants to measure a precise amount for his handful, he may measure with a utensil for this purpose. Alternatively, it could mean that he may take neither less nor more than the measure he initially took. Consequently, there is no proof from the mishna with regard to whether the High Priest must scoop a second handful.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תָּא שְׁמַע

The Gemara further suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita:
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים עוד: תא שמע [בא ושמע] פתרון לשאלה זו מברייתא:
The Gemara further suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita:
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מט., ר׳ חננאל יומא מט., הערוך על סדר הש"ס יומא מט., רש"י יומא מט., תוספות יומא מט., תוספות ישנים יומא מט., בית הבחירה למאירי יומא מט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מט., מהרש"א חידושי הלכות יומא מט., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מט., אסופת מאמרים יומא מט.

Yoma 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 49a, R. Chananel Yoma 49a, Collected from HeArukh Yoma 49a, Rashi Yoma 49a, Tosafot Yoma 49a, Tosefot Yeshanim Yoma 49a, Meiri Yoma 49a, Ritva Yoma 49a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 49a, Steinsaltz Commentary Yoma 49a, Collected Articles Yoma 49a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144