×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ פְּלִיגִי בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא מְעַכְּבָא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
But according to that second version of the dispute, in which you said that Rabbi Yannai and Rabbi Yoḥanan disagree whether the drawing of the lots is indispensable according to Rabbi Yehuda, but according to Rabbi Neḥemya it certainly is indispensable, then granted, according to the one, i.e., Rabbi Yoḥanan, who said that the drawing of the lots is not indispensable, in accordance with whose opinion is this baraita taught? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא להך לישנא דאמרת – אליבא דרבי יהודה פליגי ואמר רבי ינאי מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה הא מני לא רבי יהודה ולא רבי נחמיה.
מאחר שביארנו שהגרלה מעכבת שני שעירי יום הכפרים שמת אחד מהם אם עד שלא הוגרל מת יקח זוג לנשאר ויגריל ואם משהוגרל מת יביא שנים ויגריל עליהם ויזווג העולה במקום המת עם המוגרל הראשון שנשאר קיים ואם של שם מת יאמר הרי זה לד׳ במקומו ואם של עזאזל מת יאמר הרי זה לעזאזל במקומו והמוגרל השני שאינו צריך לו ירעה עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לנדבה ואינו הולך למיתה שאין חטאת צבור למיתה:
שלש וארבעים הזאות היה כה״ג עושה ביוהכ״פ מדם הפר והשעיר והוא שאחר שהתודה על עצמו ודוי ראשון על הפר והגריל על השעירים וחזר לו אצל פרו להתודות ודוי שני עליו ועל שבטו הוא שוחט את הפר ומכניס כף ומחתה ונותן הקטרת על האש ומזה מדמו של פר שמונה הזאות בקדש הקדשים בין בדי הארון קרוב לכפורת ואע״פ שנאמר בו שבע פעמים מפי השמועה למדו בזו שבע לבד מן הראשונה ואח״כ שוחט את השעיר ומזה מדמו גם כן שמנה הזאות במקום שהזה מדם הפר ואח״כ היה מזה מדם הפר בהיכל על הפרוכת שמנה הזאות ואחריו מדם השעיר כן ואח״כ מערב שני הדמים ומזה ארבעה הזאות על ארבע קרנות של מזבח הזהב שבהיכל ואח״כ שבע הזאות מדם המעורב על אמצעו של מזבח ושופך שירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואח״כ הולך אצל שעיר המשתלח ומתודה על כל ישראל ומשלחו ומוציא אימורי הפר והשעיר לישרף כמו שיתבאר ענין זה כולו על הסדר שנה בסדר זה כגון ששחט את השעיר קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום וכן בשאר הדברים כל שהקדים את הראוי לאחר או איחר את הראוי להקדים אלא שבקצתם יש קצת תקון כמו שיתבאר ולפי דרכך למדת ששעיר עזאזל שנאמר עליו יעמד חי לפני ד׳ לכפר עליו צריך שיעמוד חי עד שעת וידוי הנאמר עליו לשם כל ישראל ומה שנאמר בו לכפר עליו אין הענין לכפר עליו בכפרת דמים ר״ל בכפרת דמי הפר [והשעיר] ר״ל שלא יהא צריך לעמוד חי אלא עד שיזה מדמו של חבירו אלא בכפרת גופו והוא וידוי דברים שהרי כפרת דמים אין בו וכל שמת קודם לכך צריך להביא אחר אע״פ שכבר נעשה מתן דמו של חבירו אבל משהתודה עליו אם מת אין נזקקין ויש פוסקים שכל שמת עד שנדחה לעזאזל צריך להביא אחר כמו שיתבאר בפרק ששי (יומא ס״ו.):
אלא להך לישנא דאמרת פליגי [ללשון זו שאתה אומר שאף התנאים חולקים בכך], בשלמא למאן דאמר לא מעכבא [נניח לשיטת מי שאומר כי אינה מעכבת] הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ יהודה היא,
But according to that second version of the dispute, in which you said that Rabbi Yannai and Rabbi Yoḥanan disagree whether the drawing of the lots is indispensable according to Rabbi Yehuda, but according to Rabbi Neḥemya it certainly is indispensable, then granted, according to the one, i.e., Rabbi Yoḥanan, who said that the drawing of the lots is not indispensable, in accordance with whose opinion is this baraita taught? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מְעַכְּבָא הָא מַנִּי תְּנִי מִצְוָה לְהַנִּיחַ.

However, according to the one, i.e., Rabbi Yannai, who said that both according to Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya the drawing of the lots is indispensable, then in accordance with whose opinion could this baraita be taught? It would appear that, according to Rabbi Yannai, the baraita does not reflect anyone’s opinion. Perforce, the baraita cannot be referring to drawing the lots, and one must emend and teach the baraita as saying that it is a mitzva to place the lots on the goats.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני מצוה להניח – ואם לא הניח כשר ובהא כולי עלמא מודו דבנתינה לא תנא בה קרא אלא חדא זימנא הוא דכתיב ונתן אהרן וגו׳ אבל בעלייה תנא בה קרא דכתיב והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו וגו׳ וכתיב והשעיר אשר עלה.
תני מצוה להניח – ה״נ הוה מצי לשנויי הא מני רבי שמעון היא דאמר הגרלה לא מעכבא ואח״כ מצאתי ברייתא זו שנויה בתוספתא [פ״ג] וסמוך לה שנויה פלוגתא דבסמוך דרבי יהודה ורבי שמעון יעמד חי וכו׳ ומסיק דברי רבי יהודה ורבי שמעון אומר וכו׳ ומדסיפא ר״ש רישא לאו רבי שמעון.
הא דקאמר תני מצוה להניח אינו מגיה הברייתא אלא פרושי קא מפרש מאי לא הגריל לא הניח הגורל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא למאן דאמר מעכבא הא מני – וא״ת ואמאי לא אוקי כרבי שמעון דאמר לקמן במתניתא דהגרלה לא מעכבא וכדמתרצי לקמ׳ בשמעתין וי״ל דהשתא לא הוה ידע לה תלמודא לההיא דרבי שמעון ועוד דטפי ניחא ליה לאוקמוה ככולי עלמא כל היכא דאפשר מלאוקומה כר׳ שמעון לחודיה.
תני מצוה להניח – פי׳ דהגרלה דקתני גמר הגרלה בעי למימר דהיינו נתינה.
בפרש״י בד״ה תני מצוה כו׳ הניח כשר ובהא כ״ע כו׳ הד״א ובד״ה ואי הגרלה כו׳ טעמא דתרוייהו בוידוי הס״ד ובד״ה ומדסדרא לא כו׳ לא מעכבא למ״ד אפי׳ לר׳ יהודה מעכבא וכ״ש לר׳ נחמיה הא מני הס״ד ואח״כ מה״ד דאקדים כו׳ והיה לו לאחרו עד גמר מתנות הפרוכת הס״ד כצ״ל:
אלא למאן דאמר מעכבא [לדעת מי שאומר מעכבת] הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? ומתרצים: תני [שנה] תקן כך: מצוה להניח את הגורלות על השעירים, אולם אם לא הניח — כשר. ובזה הכל מודים שאינה מעכבת.
However, according to the one, i.e., Rabbi Yannai, who said that both according to Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya the drawing of the lots is indispensable, then in accordance with whose opinion could this baraita be taught? It would appear that, according to Rabbi Yannai, the baraita does not reflect anyone’s opinion. Perforce, the baraita cannot be referring to drawing the lots, and one must emend and teach the baraita as saying that it is a mitzva to place the lots on the goats.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע מִצְוָה לְהַגְרִיל וּלְהִתְוַדּוֹת לֹא הִגְרִיל וְלֹא הִתְוַדָּה כָּשֵׁר וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי לְהַנִּיחַ אֵימָא סֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הִגְרִיל כָּשֵׁר לֹא הִתְוַדָּה פָּסוּל.

Come and hear another challenge to Rabbi Yannai’s opinion, as presented in the second version of the dispute, which maintains that both Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya hold that drawing of the lots is indispensable. A baraita teaches: It is a mitzva for the High Priest to draw the lots and to confess upon the goat to be sent to Azazel. If he did not draw the lots or did not confess, the service is still valid. This baraita also appears to say that the drawing of the lots is not indispensable, in contradiction to Rabbi Yannai’s opinion. And if you say: So too, the baraita should be emended to say it is a mitzva to place the lots on the goats, this is problematic. How will you then say, i.e., explain, the latter clause of that baraita, which teaches: Rabbi Shimon says: If he does not draw the lots, it is valid. If he does not confess, it is invalid?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודאי לא תימא מצוה להגריל דמשמע עליית גורל מתוך קלפי אלא אימא מצוה להניח ואם לא הניח כשר.
ת״ש מצוא להגריל ולהתודות לא הגריל ולא התודה כשר. [רש״א לא הגריל כשר] לא התודה פסול האי דקתני ר׳ שמעון לא הגריל מהו אם תאמר לא הניח הוא כמו שהעמדת הברייתא האחרת מכלל דר׳ שמעון הנחה לא בעי הגרלה בעי והתניא בהדיא מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה.
ולהתודות – על שעיר המשתלח כדכתיב והתודה עליו וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בא ושמע] פתרון אחר לשאלה מן הברייתא: מצוה על הכהן להגריל ולהתודות, לא הגריל ולא התודה — כשר. וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך גם כן] תתקן גם כן שמצוה להניח, אם כן אימא סיפא [אמור את סופה של אותה ברייתא] ר׳ שמעון אומר: לא הגריל — כשר, לא התודה — פסול.
Come and hear another challenge to Rabbi Yannai’s opinion, as presented in the second version of the dispute, which maintains that both Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya hold that drawing of the lots is indispensable. A baraita teaches: It is a mitzva for the High Priest to draw the lots and to confess upon the goat to be sent to Azazel. If he did not draw the lots or did not confess, the service is still valid. This baraita also appears to say that the drawing of the lots is not indispensable, in contradiction to Rabbi Yannai’s opinion. And if you say: So too, the baraita should be emended to say it is a mitzva to place the lots on the goats, this is problematic. How will you then say, i.e., explain, the latter clause of that baraita, which teaches: Rabbi Shimon says: If he does not draw the lots, it is valid. If he does not confess, it is invalid?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי לֹא הִגְרִיל אִילֵּימָא לֹא הִנִּיחַ מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר הַגְרָלָה מְעַכְּבָא וְהָתַנְיָא מֵת אֶחָד מֵהֶן מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בַּהַגְרָלָה דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

The Gemara clarifies the challenge from the latter clause: In this baraita, what is the meaning of: He did not draw the lots? If we say it means he did not place the lots on the goats, then by inference Rabbi Shimon holds that while the placing is not indispensable, the drawing of the lots is indispensable. But this is incorrect, since wasn’t it taught in a baraita: If, following the designation of the goats, one of them died, a new goat is brought to be the counterpart of the surviving goat and is designated without drawing lots; this is the statement of Rabbi Shimon. It would therefore appear that the baraita should not be understood as referring to the mitzva to place the lots, but as referring to the drawing of the lots themselves. Therefore, the challenge to Rabbi Yannai’s opinion remains.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי ר׳ שמעון ודחי ר׳ ינאי הכי לעולם הגרלה זו הנחה היא.
אילימא לא הניח – בההוא הוא דקאמר רבי שמעון כשר אבל עלייתו מתוך קלפי אית ליה לרבי שמעון דמעכבא.
והתניא מת אחד מהן – לאחר הגרלה דאי אפשר עוד להגריל אלא אם כן יביא שנים אחרים וילך אחד לאיבוד כדאמרי׳ בפ׳ שני שעירי (לקמן דף סב.): מביא אחד מן השוק תחת זה שמת ויהא חבירו של זה העומד ואין צריך להגריל.
מביא חבירו עמו שלא בהגרלה דברי ר״ש. וא״ת א״כ אמאי קאמר לעיל תני מצוה להניח לוקמה כר״ש י״ל דאכתי לא ידע למילתיה דר״ש ועוד דניחא ליה לאוקמה אליבא דכ״ע שאין זו סברא דנימא דר״ש לא ידע אי רבנן הגרלה קאמרי או הנחה קאמרי. ריב״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מביא חבירו שלא בהגרלה – פי׳ דסבי׳ ליה הגרלה לא מעכבא ומצוה הא עבדא בהגרלה ראשונה.
ועתה נברר מאי [מה פירוש] ״לא הגריל״? אילימא [אם תאמר] שכוונת הדברים היא לא הניח, אם כן מכלל הדברים שר׳ שמעון סבר כי הגרלה מעכבא [מעכבת], והתניא [והרי שנינו בברייתא] באותו ענין עצמו: אם לאחר שערכו הגרלה על שני שעירים וקבעו כל אחד למצוותו מת אחד מהן, מביא חבירו (שעיר אחר) שלא בהגרלה, דברי ר׳ שמעון. הרי שלדעתו אין ההגרלה מעכבת!
The Gemara clarifies the challenge from the latter clause: In this baraita, what is the meaning of: He did not draw the lots? If we say it means he did not place the lots on the goats, then by inference Rabbi Shimon holds that while the placing is not indispensable, the drawing of the lots is indispensable. But this is incorrect, since wasn’t it taught in a baraita: If, following the designation of the goats, one of them died, a new goat is brought to be the counterpart of the surviving goat and is designated without drawing lots; this is the statement of Rabbi Shimon. It would therefore appear that the baraita should not be understood as referring to the mitzva to place the lots, but as referring to the drawing of the lots themselves. Therefore, the challenge to Rabbi Yannai’s opinion remains.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא יָדַע מַאי קָאָמְרִי רַבָּנַן וְהָכִי קָאָמַר לְהוּ אִי הַגְרָלָה הַגְרָלָה מַמָּשׁ קָא אָמְרִיתוּ פְּלִיגְנָא עֲלַיְיכוּ בַּחֲדָא אִי הַגְרָלָה דְּקָאָמְרִיתוּ הַיְינוּ הַנָּחָה פְּלִיגְנָא עֲלַיְיכוּ בְּתַרְתֵּי.

The Gemara responds: Rabbi Yannai’s opinion can still be defended by claiming that Rabbi Shimon did not know precisely what the Sages were saying, i.e., whether they were referring to the drawing or the placing of the lots. Therefore, in his response to them, this is what he is saying: If when you say: Drawing of the lots, you are saying that the actual drawing of the lots is not indispensable, as I also hold, then I disagree with you only with regard to one halakha, namely with regard to the indispensability of the confession. But if, when you say: Drawing of the lots, you are saying only that the placing of the lots is not indispensable, but you assume that the drawing of the lots is indispensable, then I disagree with you with regard to two halakhot, i.e., with regard to the indispensability of both the drawing of the lots and of the confession.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ שמעון לא ידע האי הגרלה דתנו רבנן מאי היא והכי קאמר להו אי האי דקאמריתו מצוה להגריל הנחה (זו) היא וזו היא מצוה אבל עליית הגורל מעכבת פליגנא עלייכו בתרתי שהגרלה אינה מעכבת ואם לא התודה פסול ואי הגרלה עליית גורל קאמריתו שהיא מצוה בהא מודינא לכו דהגרלה אף על פי שאינה מעכבת מצוה מיהא איתא ופליגנא עלייכו בהתודה שאם לא התודה פסול ת״ש פר מעכב את השעיר.
רבי שמעון לא ידע כו׳ – לעולם לא הגריל דקאמר תנא קמא כשר לא הניח הוא ודקשיא לך היכי קאמר ר״ש עלה לא הגריל כשר אי הגרלה זו היינו הנחה משמע דאי לא העלה פסול לרבי שמעון לא תקשי דלא הגריל דקאמר ר׳ שמעון לא הגריל ממש קאמר ולא הוה ידע דלא הגריל דקאמר ת״ק אהנחה הוא דקאי והכי קאמר להו ר׳ שמעון לרבנן אי לא הגריל כשר דקאמריתו היינו בעלייה דהוא הגרלה ממש פליגנא עלייכו בחדא בלא התודה.
ואי הגרלה דקאמריתו היינו הנחה – אבל עלייה לדידכו מעכבא פליגנא בתרתי דלדידי הגרלה לא מעכבא כלל והוידוי מעכב ולקמן מפרש טעמא דתרוייהו בוידוי.
רבי שמעון לא ידע – ואם תאמר לימא דשפיר ידע ולא הגריל דרבי שמעון היינו עלה כי היכי דמפרשי נמי השתא ללא הגריל דידיה עלה אע״ג דלא הגריל דרבנן מספקא ליה אי הוי הניח או עלה וי״ל אי רבי שמעון פשיטא ליה דלא הגריל דרבנן היינו לא הניח א״כ הוה ליה למימר איהו לא עלה הגורל אבל השתא ניחא משום דמספקא ליה דילמא רבנן אמרי לא עלה וקרו ליה לא הגריל נקט נמי לא הגריל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא הוה ידע מאי אמרי רבנן – פירוש לא ידע ליש׳ דהגרלה דאמרי רבנן אי הגרלה ממש הוא או גמר הגרלה דהיינו נתינה ואמר להו אם לא הגריל כשר דאפי׳ הגרלה לא מעכבא ואי הגרלה הנחה קאמריתו פי׳ אבל בהגרלה סבירא לכו דמעכבא פליגנא עלייכו בתרתי בהגרלה ובוידוי.
ת״ש פר מעכב את השעיר וכו׳ דאי אקדמיה לשעיר מקמי פר פי׳ בהזאות שבפנים לא עשה כלום דפר הוה ליה לאקדומי וחוקה כתיב ביה לדברי הכל.
ומשיבים: ר׳ שמעון לא ידע מאי קאמרי רבנן [לא ידע היטב, לא היה ברור לו, מה אומרים חכמים], והכי קאמר להו [וכך אמר להם], כלומר, כך יש לפרש את הדברים: אי [אם] הגרלה הגרלה ממש קא אמריתו [אומרים אתם], כלומר: העלאת הגורל מן הקלפי, הרי פליגנא עלייכו בחדא [חולק אני עליכם בהלכה אחת], שלדעתי זו אינה מעכבת. אי הגרלה דאמריתו היינו הנחה [ואם הגרלה שאתם אומרים כוונתה הנחה] פליגנא עלייכו בתרתי [חולק אני עליכם בשתים] בהגרלה ובהנחה, שלדעתי שתיהן אינן מעכבות.
The Gemara responds: Rabbi Yannai’s opinion can still be defended by claiming that Rabbi Shimon did not know precisely what the Sages were saying, i.e., whether they were referring to the drawing or the placing of the lots. Therefore, in his response to them, this is what he is saying: If when you say: Drawing of the lots, you are saying that the actual drawing of the lots is not indispensable, as I also hold, then I disagree with you only with regard to one halakha, namely with regard to the indispensability of the confession. But if, when you say: Drawing of the lots, you are saying only that the placing of the lots is not indispensable, but you assume that the drawing of the lots is indispensable, then I disagree with you with regard to two halakhot, i.e., with regard to the indispensability of both the drawing of the lots and of the confession.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע פַּר מְעַכֵּב אֶת הַשָּׂעִיר.

Come and hear another challenge to Rabbi Yannai’s opinion that all agree that the drawing of the lots is indispensable, from a baraita: Various services are performed with the bull and the goat and their blood. These services must be performed in a specific sequence, often alternating between the bull and the goat. If one service is neglected and a later service is advanced to be before it, the halakha is as follows: Failure to perform a service of the bull that was to precede a service of the goat disqualifies the service of the goat, if it was performed without that service of the bull preceding it.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פר מעכב את השעיר – אם הקדים אחת מן העבודות של שעיר המאוחרות לשל פר ועשאה קודם לפר הפר שהוא ראוי ליקדם לה מעכבא ופוסלה ואינה עולה לו וצריך לחזור ולעשותה לאחר הפר וסדר עבודותיהן כך היא בפרשה בתחילה מתודה על הפר וידוי ראשון ואח״כ מגריל על השעיר ואחר כך מתודה על הפר וידוי שני ושחטו ומכניס כף ומחתה ונותן את הקטורת על האש (וגו׳) ונותן מדם הפר על הכפורת ואחר כך שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת ואחר כך נותן מדם הפר על הפרוכת ואחר כך מדם השעיר ואחר כך מערב דמים ונותן על מזבח הפנימי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בא ושמע] ראיה ממקור אחר; ששנינו כי מהלך העבודה הנעשה בפר יום הכיפורים מעכב את מהלך העבודה הנעשה בשעיר, שכל עבודה בשעיר האמורה להיעשות לאחר שנעשו עבודות מסויימות בפר, אם עשאה לפניהן —
Come and hear another challenge to Rabbi Yannai’s opinion that all agree that the drawing of the lots is indispensable, from a baraita: Various services are performed with the bull and the goat and their blood. These services must be performed in a specific sequence, often alternating between the bull and the goat. If one service is neglected and a later service is advanced to be before it, the halakha is as follows: Failure to perform a service of the bull that was to precede a service of the goat disqualifies the service of the goat, if it was performed without that service of the bull preceding it.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְשָׂעִיר אֵין מְעַכֵּב אֶת הַפָּר בְּמַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים.

However, failure to perform a service of the goat that was to precede a service of the bull does not disqualify the service of the bull; rather, it is valid after the fact. This last rule applies to the applications of blood performed inside the Holy of Holies.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושעיר אינו מעכב את הפר כו׳ סדר עבודת יום הכיפורים מתודה בפרו ומגריל ונותן הגורלות על השעירים ומתודה שמה בעדו ובעד ביתו בפרו ושוחטו ונותן הדם למי שממרס בו וחותה בגחלים וחופן הקטורת ומכניס ומקטיר וחוזר ולוקח דם הפר ממי שממרס בו ומכניס ומזה על הכפורת ולפני הכפורת ויוצא ושוחט השעיר ומכניס דם השעיר ומזה כאשר הזה מדם הפר וחוזר ונוטל דם הפר ומזה ממנו אחת למעלה וז׳ (למטה) פעמים בהיכל על פני הפרוכת ויוצא ונותנו למי שממרס בו ונוטל דם השעיר ומזה ממנו כאשר הזה מדם הפר ויוצא ומערה דם הפר לתוך דם השעיר ומזה על המזבח פי׳ כמתנות שבפנים בשלמא פר מעכב לשעיר שאם הקדים הזאת השעיר להזאת הפר לא עשה כלום משום דמתנות שבפנים הן ולדברי הכל מתנות של בפנים מעכבי אלא שעיר אינו מעכב לפר מאי ניהו שאם (ניהו) הקדים הזאות של פר בהיכל קודם הזאות השעיר לפני ולפנים חוקה כתיבה ובעינן הדברים ככתבן אלא דאי אקדים מתנות של פר בפנים קודם שיגריל בשעיר מה שעשה עשוי ומדכסידרן [של] ההגרלה אינה מעכבת מכלל שאינה עבודה ואף על פי שלא יגריל כלל כשר. קשיא לר׳ ינאי ודחי ואמר הא ר׳ יהודה היא וכגון שהקדים דם הפר במזבח קודם מתנות של שעיר בהיכל וכיון דעבודת חוץ מקדש הקדשים היא אף על גב שהיא בבגדי לבן לר׳ יהודה לא מעכבה ואקשי׳ והא מתנות של בפנים קתני ופריק אלא לעולם הגרלה היא והא מני ר״ש היא קסבר הגרלה אינה מעכבת כלל עמדה כי לר״ש הגרלה לא מעכבא כלל אבל לר״י כסידרן לא מעכבא כלומר ההגרלה אינה מעכבת שחיטת הפר אלא אם שחט מה שעשה עשוי ויגריל ולעולם בעי הגרלה על ב׳ השעירים ואזדו לטעמייהו דתניא יעמד חי עד מתי יהא זקוק להיות חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר׳ יהודה דייק מדקתני של חבירו מכלל שהיה לו חבר בהגרלה ונתברר שזה לי״י וזה לעזאזל.
אבל השעיר אינו מעכב את הפר – אם הקדים עבודת הפר והוא מן המאוחרות לשל שעיר ועשאה לפני שעיר אין השעיר שהיה ראוי ליקדם לה פוסלה.
במתנות שבפנים – קאמרי דסדר הפר מעכב את השעיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עבודה זו פסולה, ואילו עבודה האמורה להיעשות בשעיר לפני עבודות הפר אם עשה לפניה את עבודות הפר המאוחרות אין מעכב את עבודות הפר במתנות שבפנים ואינן נפסלות.
However, failure to perform a service of the goat that was to precede a service of the bull does not disqualify the service of the bull; rather, it is valid after the fact. This last rule applies to the applications of blood performed inside the Holy of Holies.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא פַּר מְעַכֵּב אֶת הַשָּׂעִיר דְּאִי אַקְדְּמֵיהּ לְשָׂעִיר מִקַּמֵּי פַּר לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם אֶלָּא שָׂעִיר אֵין מְעַכֵּב אֶת הַפָּר מַאי נִיהוּ.

The Gemara explains the challenge from the baraita: Granted, failure to perform the service of the bull disqualifies the service of the goat that is advanced ahead of it. This can be understood to mean that if he advanced the service of the goat ahead of the service of the bull, it is considered as though he has not performed anything at all. Once the service of the bull has been performed, the service of the goat must be repeated. However, the rule in the baraita that failure to perform a service of the goat does not disqualify the service of the bull that was advanced ahead of it. To what case is it referring?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אקדמיה לשעיר – על בין הבדים מקמי פר לא עשה כלום.
אלא שעיר אינו מעכב את הפר מאי ניהו – איזה עבודה מצינו בשעיר הקודמת לשל פר במתנות פנים דנימא עלה שאם שינה להקדים את של פר לפניה אין השעיר הראוי ליקדם לה פוסלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נסביר: בשלמא [נניח] מה שאמרו כי פר מעכב את השעיר, כוונתו היא: דאי אקדמיה [שאם הקדים] והקריב את השעיר מקמי [לפני] הפר — לא עבד [עשה] ולא כלום וצריך לחזור ולעשות כתיקונו. אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו [מה הוא], מה עניינו?
The Gemara explains the challenge from the baraita: Granted, failure to perform the service of the bull disqualifies the service of the goat that is advanced ahead of it. This can be understood to mean that if he advanced the service of the goat ahead of the service of the bull, it is considered as though he has not performed anything at all. Once the service of the bull has been performed, the service of the goat must be repeated. However, the rule in the baraita that failure to perform a service of the goat does not disqualify the service of the bull that was advanced ahead of it. To what case is it referring?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִילֵּימָא דְּאִי אַקְדֵּים מַתָּנוֹת דְּפַר בַּהֵיכָל מִקַּמֵּי מַתָּנוֹת דְּשָׂעִיר בִּפְנִים חוּקָּה כְּתִיב בְּהוּ.

If we say that that the baraita means that if one advanced the applications of the blood of the bull in the Sanctuary made toward the curtain ahead of the applications of the blood of the goat inside the Holy of Holies, then the baraita should not rule that it is valid. The term “statute” (Leviticus 16:29) is written concerning the applications of the blood of the goat inside the Holy of Holies, which implies that their performance is indispensable to any subsequent services.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהיכל – על הפרוכת.
חוקה כתיבא בהו – דהא אפילו רבי יהודה מודה דאדברים הנעשין בפנים כתיב חוקה והרי שינה זה בעבודות פנים שהרי הקדים לה את של חוץ שהיא מאוחרת לה.
מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב ביה. דאע״ג דחוקה לא כתיבא אלא בבגדי לבן הנעשים בפנים לר׳ יהודה מכל מקום בסדר עבודות של פנים כתיב חוקה ואין להפסיקן בעבודת חוץ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אילמא דאקדים מתנות דפר בהיכל על הפרוכת מקמי מתנות דשעיר בפנים על הכפורת אמאי לא מעכב. הא חוקה כתיב בהו – פי׳ והא לפי סדר הפרשה של שעיר היה לו להקדים. וא״ת מ״מ מתנות פר בהיכל דבר הנעשה בחוץ חשיב כדאיתא לקמן ולרבי יהודה מאי איכא למימר. ועוד דהא במתנות שבפנים קתני. י״ל דאפילו הכי כיון דמתנות שעיר בפנים שהיה לו להקדים הם דבר שבפנים חקה דפנים חשיב דהא מ״מ עשה הפסקה בין עבודת שבפנים שלא היה לו להפסיק ושינה סדר עבודת פנים. וא״ת וכיון דבהא שעיר מעכב את הפר אמאי לא קתני לה כדקתני פר מעכב את השעיר. י״ל דעיקר רבותיה אינו אלא לאשמועינן דאפילו בעבודה שבפנים משכחת לה דבר שאינו מעכב ולא משכחת לה אלא בשעיר שאינו מעכב את הפר. דאע״ג דאשכחן לקמן בסמוך שהפר אינו מעככ את השעיר בעבודת שבהיכל הנהו עבודת חוץ נינהו.
אילימא [אם תאמר] דאי אקדים [שאם הקדים] את המתנות של הפר בהיכל מקמי [לפני] נתינת המתנות של השעיר הניתנות בפנים — דבר זה אינו יתכן, שהרי ״חוקה״ כתיב בהו [נאמר בהם], ודבר שכתוב בו ״חוקה״ פירושו שהוא לעכב.
If we say that that the baraita means that if one advanced the applications of the blood of the bull in the Sanctuary made toward the curtain ahead of the applications of the blood of the goat inside the Holy of Holies, then the baraita should not rule that it is valid. The term “statute” (Leviticus 16:29) is written concerning the applications of the blood of the goat inside the Holy of Holies, which implies that their performance is indispensable to any subsequent services.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא לָאו דְּאַקְדֵּים מַתָּנוֹת דְּפַר בִּפְנִים מִקַּמֵּי הַגְרָלָה וּמִדְּסִדְרָא לָא מְעַכְּבָא עִיקְרָא הַגְרָלָה נָמֵי לָא מְעַכְּבָא.

Rather, is it not that the baraita must be referring to a case in which one advanced the applications of the blood of the bull inside the Holy of Holies ahead of the drawing of the lots? If so, from the fact that the sequencing of drawing the lots is not indispensable, one may infer that the drawing of the lots itself is also not indispensable. This would then refute Rabbi Yannai’s opinion.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה – דשעיר דעל כרחך אינך מוצא עבודות שעיר קודם מתנות דפר בפנים אלא זו וקתני דלא מעכבא.
ומדסידרא לא מעכבא הגרלה נמי לא מעכבא – אפילו עקר לה לגמרי אלמא איכא למאן דאמר הגרלה לא מעכבא וקשיא למאן דאמר אפילו לרבי יהודה מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה הא מני.
ומדסדרן לא מעכבא הגרלה נמי לא. ואע״ג דאמרינן לקמן פרק הוציאו לו (דף ס.) דאם הקדים מעשה לחברו לר׳ יהודה מה שעשה עשוי בדברים הנעשין בבגדי לבן כגון מתנות שבהיכל ואע״פ שהן מעכבות ואפילו שיריים אמרינן אם כילה כיפר אם לא כילה לא כיפר הרי איכא קרא שמעכבין הן עצמן מטעמי׳ דוכלה מכפר אבל אין סדרן מעכב דלא כתיב ביה חוקה אבל הכא כיון דמתנות דפר הם בפנים וכתיב בהו חוקה והגרלה היא גם היא צורך פנים אם היא חשיבה לעכב ודאי היה הסדר מעכב אלא ודאי מדסידרא לא מעכבא הגרלה נמי לא מעכבא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו [האם לא] הכוונה דאקדים [שהקדים] את המתנות של הפר הניתנות בפנים מקמיה [מלפני] הגרלה על השעירים. ומדסדרא לא מעכבא [וכיון שהסדר לגבי ההגרלה אינו מעכב] — סברה היא שעיקרא [עיקר] הגרלה נמי לא מעכבא [גם כן אינה מעכבת]! שאם ההגרלה היא חובה ממש ביום הכיפורים אינו מסתבר שיכול לשנות את זמנה.
Rather, is it not that the baraita must be referring to a case in which one advanced the applications of the blood of the bull inside the Holy of Holies ahead of the drawing of the lots? If so, from the fact that the sequencing of drawing the lots is not indispensable, one may infer that the drawing of the lots itself is also not indispensable. This would then refute Rabbi Yannai’s opinion.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לָא דְּאַקְדֵּים מַתָּנוֹת דְּפַר בְּמִזְבֵּחַ מִקַּמֵּי מַתָּנוֹת דְּשָׂעִיר בַּהֵיכָל וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂין בְּבִגְדֵי לָבָן בַּחוּץ לָא מְעַכְּבִי.

The Gemara questions whether this is the only possible interpretation of the baraita: No, the baraita could be referring to a case in which one advanced the applications of the blood of the bull upon the altar ahead of the applications of the blood of the goat in the Sanctuary made toward the curtain. And as such, ruling in the baraita that this is valid after the fact is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: Matters that are performed in the white garments outside of the Holy of Holies are not indispensable. Therefore, the applications of the bull’s blood upon the altar cannot disqualify a different service.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאקדים מתנות דפר – על מזבח הפנימי כדכתיב (ויקרא טז) ולקח מדם הפר ומדם השעיר וגו׳ והיה לו לאחרו עד גמר מתנות הפרוכת.
דאקדים מתנות דפר דמזבח מקמי מתנות שעיר בהיכל. וא״ת אמאי לא תני נמי פר אין מעכב את השעיר בכהאי גוונא כגון דהקדים מתנות שעיר בהיכל מקמי מתנות דפר בהיכל דתרווייהו דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ נינהו ואין הסדר מעכב י״ל דעדיפא מינה פריך והא מתנות שבפנים קאמר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבי יהודה היא וכו׳ – ובדין הוא דמצי לאקשויי דא״כ דכותה נמי פר אינו מעכב את השעיר אלא דאידך פירכא עדיפא ליה דהא מתנות שבפנים קתני דמותיב ליה מגופה דברייתא.
ודוחים: לא, הכוונה בברייתא היא כי אם הקדים מתנות של פר במזבח הפנימי מקמי [מלפני] מתנות של שעיר בהיכל אין הדבר מעכב. ודבר זה כשיטת ר׳ יהודה הוא, שאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ — לא מעכבי [אינם מעכבים] וזריקת הדם על המזבח מן הדברים שבחוץ היא.
The Gemara questions whether this is the only possible interpretation of the baraita: No, the baraita could be referring to a case in which one advanced the applications of the blood of the bull upon the altar ahead of the applications of the blood of the goat in the Sanctuary made toward the curtain. And as such, ruling in the baraita that this is valid after the fact is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: Matters that are performed in the white garments outside of the Holy of Holies are not indispensable. Therefore, the applications of the bull’s blood upon the altar cannot disqualify a different service.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא בְּמַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים קָתָנֵי.

The Gemara rejects this as a possible interpretation of the baraita: But didn’t the conclusion of the baraita teach that the rule applies to the applications of blood performed inside the Holy of Holies? If so, the baraita cannot be referring to application of blood made upon the altar.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא [והרי] במתנות שבפנים קתני [שנינו], ומשמע שאנו מדברים דווקא על עבודת פנים!
The Gemara rejects this as a possible interpretation of the baraita: But didn’t the conclusion of the baraita teach that the rule applies to the applications of blood performed inside the Holy of Holies? If so, the baraita cannot be referring to application of blood made upon the altar.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר הַגְרָלָה לָא מְעַכְּבָא.

Rather, the baraita must understood in the way suggested by the Gemara previously, which implies that the drawing of the lots is not indispensable. However, this is not necessarily a refutation of the opinion of Rabbi Yannai. One could say: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: The drawing of the lots is not indispensable. Rabbi Yannai claimed only that Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya agreed that it is indispensable.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר הגרלה לא מעכבא. ואע״ג דמצי משכח שעיר מעכב את הפר כגון שהקדים של פר בהיכל לשל שעיר בפנים מ״מ ניחא ליה למיתני דשעיר אין מעכב את הפר דבמילי דפנים משכח דאין שעיר מעכב הפר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא כך יש לומר: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ שמעון היא, שאמר: הגרלה לא מעכבא [מעכבת] אבל שאר החכמים סבורים כי היא מעכבת.
Rather, the baraita must understood in the way suggested by the Gemara previously, which implies that the drawing of the lots is not indispensable. However, this is not necessarily a refutation of the opinion of Rabbi Yannai. One could say: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: The drawing of the lots is not indispensable. Rabbi Yannai claimed only that Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya agreed that it is indispensable.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּנְהִי דבסדרא לָא מְעַכְּבָא הַגְרָלָה מִיהָא מְעַכְּבָא.

And if you wish, say: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Nevertheless, Rabbi Yannai’s opinion may still be defended: Granted, the baraita teaches that the sequencing of the drawing of the lots is not indispensable; however it may still be true that the drawing itself is nevertheless indispensable. This contradicts what was suggested previously, that one may infer from the indispensability of the sequencing to the indispensability of the drawing itself.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונהי דבסדרא לא מעכבא – הגרלה דהא לרבי יהודה לא כתיבה חוקה אדברים הנעשים בחוץ הגרלה מיהא כי עקר לה לגמרי מעכבא דתנא בה קרא כדאמרן.
נהי דבסידרא לא מעכבא הגרלה מיהא מעכבא. והשתא הדר ביה ממאי דס״ד מעיקרא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי דשל שעיר בפנים חוקה כתיבא ביה דהוה פשיטא ליה לעיל דאע״פ דדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ [לא] מעכבי לר׳ יהודה [וכ״ש] סדרן דלא מעכבא מ״מ כיון שמאחר סדר פנים ומפסיק בו מעכב דכתיב ביה חוקה השתא מיהא לית ליה הך סברא דאי אית ליה ה״נ כתיבא חוקה שעושה מתנות שבפנים מקמי הגרלה וא״ת אמאי לא משני [דאקדים] מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר [בפנים י״ל דהגרלה] דקאי עליה נקט (מהגרלה הוה קאי) והא דאמר עולא לקמן בפרק הוציאו לו (דף סא.) שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום ליכא לפרושי האי טעמא הואיל ומאחר עבודת פנים וחוקה כתיבא ביה אלא הוי טעמא דצורך פנים כפנים דמי ושחיטה גופא צורך פנים היא ונמצא שהיפך סדר עבודת פנים והאי טעמא קאמר נמי התם על מילתא אחריתי אבל בהגרלה אע״פ דצורך פנים מ״מ לא חיישינן כדפרישית לעיל [ואע״ג] דמעכבא ועוד אומר רבי כי י״ל דלא הדר ביה ממאי דאמר לעיל דודאי דהקדמת מתנות דפר [בהיכל] לשל שעיר בפנים שמפסיק במתנות פר ושעיר שבפנים כתיבא חוקה אבל אם מקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה שאינו מפסיק מתנות בשום דבר בהא לא כתיבא חוקה [ואם תאמר היכי מוכח מהאי תירוצא [דהנחה] לא מעכבא יש לומר שאין רגילות להפסיק בין הגרלה להנחה. ה״ר יוסף]:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדסדרן לא מעכב הגרלה לא מיעכבא – פי׳ דקס״ד דאלו היתה הגרלה דבר חשוב לעכב כשאינו עושה אותה כלל דין הוא שתעכב גם כן כיון שמשנה בה בעבודת פנים ואע״ג דהיא גופה נעשית בחוץ וכדפריש׳ לעיל לענין מתנות שבהיכל עם מתנות שבפנים אבל אי סבי׳ לן דהגרלה אינה מעכבא בעצמה הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן. היינו דלא אוקי׳ מתניתי׳ בדעבד מתנות מקמי נתינה וכיון דנתינה לא מעכבא כסדרן לא מעכבא דההיא פשי׳ דלא תעכב דהא נתינה לאו עבודה היא לכולי עלמא אבל בהגרלה אשמעי׳ רבותא דהגרלה לא מעכבא.
ואי בעי׳ אימא לעולם רבי יהודה ונהי דכסדרן לא מעכבי הגרלה מיהת מעכב – פי׳ דאף על גב דהגרלה מעכבא כשאינו עושה אותה כלל אינו דין שתהא מעכבת לרבי יהודה בדבר הנעשה בפנים כיון דהגרלה גופה דבר הנעשה בחוץ. ופי׳ ר״י ז״ל דהשתא להאי תירוצא כי היכא דהדרי׳ ממאי דס״ד מעיקרא דכל היכא דהגרלה מעכבא כסדרן נמי מעכב ואע״ג דהגרלה דבר הנעשה בחוץ ה״ה דהאי דאמרי׳ לעיל דאי אקדים מתנות דפר מקמי מתנות דשעיר בפנים חקה היא ומעכב דהשתא הדרי׳ כן מההיא סברא וסבירא לן דלרבי יהודה כיון דמתנות פר בהיכל דבר הנעשה בחוץ הוא אינו מפסיק ואינו מעכב כסדר עבודות שבפנים. ובדין הוא דמצי׳ השתא לאוקומי סופא דקתני שעיר אינו מעכב את הפר בדאקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים. אלא דניחא לן לאוקומה בההיא מילתא גופה דהוה ס״ד לאותובי מינה דהיינו הגרלה כן כתבו בתוספות ואינו מחוור דהא להדיא נקיט תלמודא לעיל דאי אקדים מתנות פר בהיכל מקמי מתנות שעיר בפנים שהוא מעכב דאלמ׳ פשיטא להו דהכין הלכתא. ושאני הגרלה דהיא גופה אינה עבודה שלימה ואינה כדאי לעכב לעשות שינוי בדברים הנעשים בפנים מה שאין כן במתנות פר בהיכל שהיא עבודה שלימה דכי אפסיק בה בין מתנות שבפנים דין הוא שתהא חוצצת ומפסקת ומבטלת חקה דכתיב בה כנ״ל.
גמ׳ הגרלה מיהא מעכבא ואזדו כו׳ כצ״ל:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לעולם אותה ברייתא המדברת בשינוי הסדר כדעת ר׳ יהודה היא, אולם נהי דבסדרא לא מעכבא — הגרלה מיהא מעכבא [אף על פי שבסדר אינה מעכבת — הגרלה עצמה מכל מקום מעכבת].
And if you wish, say: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Nevertheless, Rabbi Yannai’s opinion may still be defended: Granted, the baraita teaches that the sequencing of the drawing of the lots is not indispensable; however it may still be true that the drawing itself is nevertheless indispensable. This contradicts what was suggested previously, that one may infer from the indispensability of the sequencing to the indispensability of the drawing itself.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּתַנְיָא

And Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon follow their lines of reasoning, as it was taught in a baraita:
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואזדו לטעמייהו – אפלוגתא דלא התודה קאי ומיקמי תא שמע פר מעכב את השעיר גרסינן ליה.
ואזדו לטעמייהו דתניא יעמד חי כו׳ – פרש״י דאוידוי קאי ואמר שיש לגרוס אותו לעיל קודם ת״ש פר מעכב את השעיר ול״נ כגירסת הספרים וקאי אהגרלה ומשום דקאמר אי בעית אימא ר״ש דאמר הגרלה לא מעכבא ואי בעית אימא רבי יהודה נהי דבסידרא לא מעכבא הגרלה מעכבא היכא דלא עלה הגורל כלל כו׳ ואזדו לטעמייהו דכי היכי דפליג ר׳ יהודה ארבי שמעון היכא דלא עלה הגורל מעולם הכא נמי פליג היכא דעלה הגורל ומת המשתלח קודם מתן דמים דשעיר הפנימי דסבירא ליה לרבי יהודה ישפך הדם ויביא שנים אחרים ויגריל עליהם בתחילה דתניא יעמד חי עד מתי יהא זקוק לחיות עד מתן דמים של חבירו ולכפר עליו דקרא הוי פירוש עד שיכפרו בחבירו ור׳ שמעון סבר אין צריך ולכפר עליו אשעיר המשתלח קאי וה״ק והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי עד שיכפר עליו בוידוי ואם מת קודם וידוי מביא אחר בלא הגרלה ואם מת אחר וידוי אין צריך להביא אחר אף ע״פ שלא שילחו עדיין דשילוח אינו מעכב ואם מת המשתלח קודם וידוי וקודם זריקת דמי חבירו יזרק הדם של חבירו ומביא שעיר אחר בלא הגרלה ומתודה עליו ולא יגריל אפילו למצוה דאין הגרלה אלא בשנים כדכתיב על שני השעירים ואם היה מביא שנים היה צריך לשפוך הדם או לאבד את השני. (עמו) שיעלה עליו הגורל לשם וכמו שפירש׳ דלרבי יהודה כשמת המשתלח צריך להביא שנים אחרים ולהגריל עליהם בתחילה הכי תנן לקמן בפרק שני שעירי (יומא סב.) ומסיים עלה והשני ירעה עד שיסתאב רבי יהודה אומר תמות ועוד א״ר יהודה מת המשתלח ישפך הדם ובת״כ נמי איכא בהדיא מת אחד מהם משהגריל יביא שנים אחרים ויגריל דברי רבי יהודה ומהאי קרא נפקא לן לרבי יהודה דמיד בתר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון גרסינן התם לשלח אותו שאם נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם והאי מילתא אתאן לרבי יהודה דרבי שמעון סבירא ליה מת אחד מהן מביא חבירו בלא הגרלה אלא ודאי רבי יהודה היא ודריש יעמד חי כדי לכפר בו כיון שאם מת המשתלח לא יוכל לכפר עוד בחבירו אלא ישפך הדם ודריש נמי לכפר עליו לשלח אותו שאם רוצה לשלח אותו אינו יכול לשלחו אלא אם כן כפר בחבירו אבל אם נשפך הדם ימות המשתלח וכיון דלר׳ יהודה מיעכבי אהדדי וצריך להביא שנים אחרים כל היכא דקרינן ביה ולקחו שני השעירים קרי ביה נמי ונתן על שני השעירים גורלות אבל לר׳ שמעון דדריש עד שעת כפרת דברים דאינן תלויין זה בזה אלא שעיר המשתלח תלוי במעשה שבגופו ואם נשפך הדם לא ימות המשתלח אלא יתודה עליו כיון שהוא חי מביא אחר שלא בהגרלה דלא קרינן ביה ולקח את שני השעירים לא קרינן ביה נמי ונתן על שני השעירים גורלות וא״ת אם כן תיקשי מכאן למ״ד אליבא דר׳ יהודה דהגרלה לא מעכבא וי״ל דאיכא למימר הא דישפך הדם כשמת המשתלח לאו היינו משום הגרלה אלא משום דבעינן ולקח את שני השעירים שיהו ניקחין כאחת א״נ כיון דהוקבעו כבר כאחת אם מת אחד מהן גם השני ידחה הלכך צריך להביא אחרים וכיון דלא סגי דלא מייתי אחריני מגריל עליהם למצוה ולר׳ שמעון למצוה נמי לא כיון דסבירא ליה דאינו מביא אלא אחד אין שייך בו הגרלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואזדו לטעמייהו – פרש״י ז״ל והוא הנכון דקאי אפלוגתא דאיפליגו לעיל רבי שמעון ורבנן בדין הוידוי דלרבנן אינו מעכב ולר״ש מעכב ובהא אמרינן דאזדו לטעמייהו.
ולפי זה ואזדו לטעמייהו [הולכים הם לשיטתם] שכבר הביעו בדומה לזה, דתניא כן שנינו בברייתא]:
And Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon follow their lines of reasoning, as it was taught in a baraita:
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא מ., רש"י יומא מ., תוספות יומא מ., תוספות ישנים יומא מ., בית הבחירה למאירי יומא מ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מ., מהרש"א חידושי הלכות יומא מ., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מ., אסופת מאמרים יומא מ.

Yoma 40a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 40a, Rashi Yoma 40a, Tosafot Yoma 40a, Tosefot Yeshanim Yoma 40a, Meiri Yoma 40a, Ritva Yoma 40a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 40a, Steinsaltz Commentary Yoma 40a, Collected Articles Yoma 40a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144