×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאוֹכֶלֶת בְּגִינוֹ תְּרוּמָה בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן ת״שתָּא שְׁמַע אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִים שִׁילֵּם חוּלִּין טְמֵאִים סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר בְּשׁוֹגֵג תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין בְּמֵזִיד אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וְחוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִין.
It was further taught: And she eats teruma on his account. The Gemara explains: This is referring to teruma that applies by rabbinic law, not by Torah law. The Gemara attempts to offer a proof for this claim. Come and hear a baraita: If a non-priest ate ritually impure teruma of a priest, he must pay him with ritually pure, non-sacred produce. In a case where he paid with impure, non-sacred food, Sumakhos says in the name of Rabbi Meir that if he did so unwittingly, his payment is considered payment, but if he acted intentionally, his payment is not payment at all. And the Rabbis say: Both in this case and that one his payment is a valid payment, and the food has the sanctity of teruma, although it is ritually impure, and he must also go back and pay him again with pure, non-sacred food.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך גן
גןא(יבמות צ.) יורשה ומטמא לה ואוכלת בגינו תרומה. על כן בא אלינו תרגום בגין דין:
ערך רם
רםבאכסדרה רומיתא כבר פי׳ בערך אכסדרה. פ״א אע״ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד׳ אמות. (עבודה זרה כד: ב״ר פרשה נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי׳ זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל׳ הגבהה ס״א רוני ל׳ רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד.) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי׳ משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שבת קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (עבודה זרה עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי׳ מ״ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי׳ ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי׳ זה המשנה בערך טען (יבמות צ) ת״ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו׳ עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו׳ מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי׳ בימי טומאתו וכו׳ (גיטין נג) אי מטמא תרומ׳ משום דקא מפסיד לה לגמרי פי׳ דאסרה באכיל׳ לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי׳ דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומות פרק ד) רא״א תרומה עולה במאה ואחד פי׳ אם נפלה סאה אחת של תרומה בק׳ חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק׳ אסור הכל. (חולין קיז.) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי׳ בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי׳ תרומת ת״ל ותרומת א״י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר:
ערך שב
שבג(במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע. ברכות סב.) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי׳ כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח״כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב׳ קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד״א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (ברכות כ.) שב ואל תעשה שאני פי׳ לא ענש הקב״ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי׳ ר״ח ורב האי גאון פי׳ האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (יבמות צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו׳ שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי׳ מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (בבא קמא כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי׳ ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:
ערך שב
שבד(במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע. ברכות סב.) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי׳ כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח״כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב׳ קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד״א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (ברכות כ.) שב ואל תעשה שאני פי׳ לא ענש הקב״ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי׳ ר״ח ורב האי גאון פי׳ האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (יבמות צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו׳ שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי׳ מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (בבא קמא כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי׳ ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:
א. [וועגן, דערווייל.]
ב. [הויך, שטאלץ.]
ג. [זיטצען׳ וואהנען.]
ד. [זיטצען׳ וואהנען.]
אכל תרומה – בשוגג.
משלם חולין טהורים – דכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש בפרק כל שעה (פסחים לב.).
בשוגג תשלומיו תשלומין – אם בשוגג שילם טמאים כסבור טהורים הם.
במזיד אין תשלומיו תשלומין – דקנסינן ליה.
ואוכלת בגינו תרומה בתרומה דרבנן – ולא בעי לאוקומי אפי׳ בתרומה דאורייתא ומשום דקטן אוכל נבילות הוא דהא בעיא היא בפ׳ חרש (לקמן קיג: וקיד. ושם) אי בית דין מצווין להפרישו או לא ולא איפשיטא ועוד דאוכלת בגינו משמע דאפי׳ כי גדלה אוכלת מכח זה אע״פ שעדיין לא בעל.
אכל תרומה טמאה משלם כו׳ – בתרומה לא שייך לפוטרו משום דקם ליה בדרבה מיניה אפילו לאביי דאית ליה (בכתובות דף ל:) אליבא דר׳ נחוניא בן הקנה דאפילו במיתה בידי שמים הוא עושה כמיתה בידי אדם לתשלומין דשאני תרומה דגלי קרא בהדיא ויסף חמישיתו עליו ועוד א״ר יצחק דתשלומין דתרומה לכפרה קאתו ולא שייך קם ליה בדרבה מיניה כדאמר במסכת תרומות (פ״ז משנה ד) שאפי׳ אם רצה הכהן למחול אינו יכול למחול ואפי׳ אכל תרומה משל עצמו מפריש קרן הראוי להיות קדש לעצמו וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים לב. ושם) דלרבי יוסי דשרי חמץ בפסח בהנאה דהאוכל תרומת חמץ בפסח במזיד פטור מן התשלומין לרבי נחוניא בן הקנה אבל בשוגג חייב אע״ג דלא גלי קרא בכרת אלא משום דבשוגג אתו תשלומין לכפרה ואפשר דאם אכל תרומה במזיד שיפטור לרבי נחוניא בן הקנה משום דבמזיד לא אתו לכפרה שהרי הכהן יכול למחול כדתנן במסכת תרומות (פ״ז מ״א) א״נ מיחייב משום דמדאגבהה קנייה כדאמר באלו נערות (כתובות דף לא: ושם).
בשוגג תשלומיו תשלומין כו׳ – אין לפרש האי שוגג ומזיד אאכילה קאי כדפירש ריב״ן אבל התשלומין הם במזיד דאם כן במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין דאפילו סובין יכול לשלם דתשלומין אין נעשין קדש אלא נראה לר״י דשוגג ומזיד אתשלומין קאי כדפירש בקונטרס וההיא דקאמר והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה כו׳ אע״ג דכי משלם חולין טמאים נעשין תרומה טמאה מכל מקום תבא עליו ברכה דנפסד הוא שמשלם יותר ממה שהפסיד לכהן.
תרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ולא לאכילה אף בימי טומאתו של כהן אבל חולין טמאין ראויים אף לכהן בימי טומאתו מעתה מי שאכל תרומה טמאה משלם חולין אפילו טמאים ולא כפי מדה אלא דמי עצים כפי מה ששוים להסקה ואם אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים ואם שלם חולין טמאים אחד שוגג כגון שהיה סבור שטהורים הם ואחד מזיד תשלומיו תשלומין והוה ליה ממון כהן ומקדש בהן את האשה ויחזור וישלם חולין טהורין ולמדת ששוגג ומזיד האמור בשמועה זו פירושו על התשלומין אבל האכילה בשוגג היתה שאם במזיד ובזר אין כאן תשלומין שהרי לוקה הוא עליה ואין אדם לוקה ומשלם אלא שבלא התרו בו משלם את הקרן כמו שיתבאר במקומו (כתובות ל״ב:):
דם הקרבן שניטמא וזרקו בין בשוגג בין במזיד הורצה לכפרת בעלים ר״ל שנתכפרו לפי שהציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שניטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור ואם כן בדין היה שאף בשר שניטמא אפילו במזיד יהא נאכל אחר שנזרק הדם שהרי הציץ מרצה עליו אלא שחכמים גזרו בניטמא במזיד שלא יהא נאכל ושמא תאמר היאך עקרו חכמים שלא לאכול הבשר והרי היא מצות עשה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים שב ואל תעשה שאני כמו שביארנו וגירסת הספרים המדוייקים סוף סוף קא מיעקרא בשר מאכילה וכתיב ואכלו אותם גו׳ ומכל מקום יש גורסין סוף סוף קא מיעקרא בשר מאכילה וכיון דבשר לא מיתאכיל כפרה לבעלים מהיכא והכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין כו׳ ומשמע שכל שאין הכהנים אוכלים אין בעלים מתכפרים ומתרץ שב ואל תעשה שאני כלומר וכל שניטמא הבשר יש בו ביד חכמים לפסול אכילתו ואין כפרת הבעלים נמנעת בכך שלא נאמר אלא בשאיפשר לבשר שיאכל:
בתרומה. קושיא הוא, כלומ׳ וזרה אכלה תרומה דאוריתא. אלמ׳ ב״ד עוקרין דבר מן התורה. ומשני דבתרומה דרבנן דוקא קאמ׳.
אכל. זר בשוגג. טמאין. ואינם ראוים לו אלא בימי טומאתו. בשוגג. אם שלמן בשוגג שהיה סבור שהיו טהורים. והא הכא. מדר׳ מאיר קא מותיב. תפסי. דבשלו הוא מקדש. אין תשלומיו תשלומין. והוה כמקדש בשל חבירו שלא מדעתו והוה מקדש בגזל. דבעי למהדר. אבל לעולם ממון כהן הוא, ואם קדש בו האשה קדושיו קדושין. קנסו שוגג. כלומ׳ אם שלם בשוגג אם צריך לחזור ולשלם טהורין אם לאו.
בשוגג תשלומיו תשלומי׳ – וא״ת והיאך הם תשלומי׳ דהא לא שוו כדמי תרומה טהור׳ שאכל פרש״י ז״ל במ׳ גיטין (דף כ״ד ע״א) דהא אוכל תרומה שוגג לפי מדה משלם ולא לפי דמי׳ והקשו בתוס׳ דא״כ היאך לא פשטוה מיהא כדשקלו וטרי בה אמוראי בפ׳ כל שעה ועוד דמ״ד התם לפי מדה משלם היינו למעליות׳ כגון דמעיקרא שויא זוז׳ ולבסוף שויא ד׳ אבל היכא דמעיקרא שויא טפי לפי דמים משלם ולפי פי׳ רש״י ז״ל דהכא מיירי דכשהמשלם חולין טמאים מרובי׳ טפי ששוים בדמי תרומ׳ ובמזיד אין תשלומיו תשלומי׳ דיהיב ליה מידי דלא קפיץ עליה זבינה כדקפיץ בתרומה טהורה ואצריכי שמוציאי׳ מרשותו טרחא דזבינה וזבינה ור״י ז״ל פי׳ דאפי׳ ישלם לפי מדה בתר שעת נתי׳ אזלי׳ וההיא שעתא עדיין אינה תרומה וחולין טמאים ביד ישראל שוים כדמי תרומה טהורה ביד כהן.
ואוכלת בגינו תרומה ומסבירים: המדובר דווקא בתרומה דרבנן [שמדברי סופרים] ולא בתרומה שקדושתה מן התורה. ומנסים להביא ראיה לעיקר הדבר, תא שמע [בא ושמע] ראיה מברייתא: אכל תרומה טמאה של כהן — משלם לו חולין טהורים. ואם שילם חולין טמאיםסומכוס אומר משום (בשם) ר׳ מאיר: אם עשה זאת בשוגג — תשלומיו תשלומין, במזיד — אין תשלומיו תשלומין כלל. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחלה עליהם קדושת תרומה, למרות שזו תרומה טמאה, וחוזר ומשלם חולין טהורין.
It was further taught: And she eats teruma on his account. The Gemara explains: This is referring to teruma that applies by rabbinic law, not by Torah law. The Gemara attempts to offer a proof for this claim. Come and hear a baraita: If a non-priest ate ritually impure teruma of a priest, he must pay him with ritually pure, non-sacred produce. In a case where he paid with impure, non-sacred food, Sumakhos says in the name of Rabbi Meir that if he did so unwittingly, his payment is considered payment, but if he acted intentionally, his payment is not payment at all. And the Rabbis say: Both in this case and that one his payment is a valid payment, and the food has the sanctity of teruma, although it is ritually impure, and he must also go back and pay him again with pure, non-sacred food.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָוֵינַן בַּהּ בְּמֵזִיד אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה דַּאֲכַל מִינֵּיהּ מִידֵּי דְּלָא קחזי לֵיהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ וְקָא מְשַׁלֵּם מִידֵּי דקחזי לֵיהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ.

And we discussed this baraita with regard to the following question: Why is it that according to the opinion of Rabbi Meir, when the non-priest pays the priest with ritually impure, ordinary food intentionally, his payment is not considered payment? On the contrary, the non-priest should be blessed, as he ate something of his that is not fit for him even during the priest’s days of impurity, as impure teruma must be burned, and he pays him with impure, ordinary food, which is something that is fit for him during his days of impurity. Admittedly, once he gives it to him, the produce becomes impure teruma, but at the time of his payment the food was available to be eaten.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תבא עליו ברכה כו׳ – אמאי קנסת ליה מאי מזיד יש כאן אע״פ שיודע שהן טמאים נתכוין הוא לתשלומין הגונים.
דאכל מיניה וכו׳ – ואע״ג דתשלומין נעשים תרומה ולא חזו ליה בימי טומאה הא מיהא לתשלומין מעליא איכוון.
תרומה טמאה לא חזיא לאכילה – כהן טהור קאי עלה בעשה בפ׳ הערל (לעיל עג:) וכהן טמא קאי עלה במיתה דלא חלק הכתוב לגבי טומאת הגוף בין קדשים טהורים לקדשים טמאים.
תבא עליו ברכה דאכל מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו וקא משלם מידי דחזי ליה בימי טומאתו. ופ״ה אע״ג דהתשלומין נעשין תרומה ואם כן הויא מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו שהרי הוי תרומה טמאה מ״מ איהו איכוין לשלם דבר דחזי יותר ממה שאכל. וקשה דמה לנו בכוונתו מ״מ לא חזי וי״ל דבמזיד ר״ל מזיד מן האכילה והשתא ניחא שפיר דחזי למיכל בימי טומאתו משום דבמזיד אין התשלומין נעשין תרומה עי״ל דשפיר קאמר תע״ב שהוא מפסיד עצמו יותר ממה שהפסיד הכהן כי את אשר הוא משלם הוה חזי בימי טומאתו כל זמן שהיה בידו ואת אשר הפסיד הכהן לא חזי ביד הכהן רק להסקה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבא עליו ברכה שאכל מיניה מידי דלא חזי אפי׳ בימי טמאתו – פרש״י ז״ל אע״ג דתשלומי׳ נעשי׳ תרומה לא חזיא ליה בימי טומאתו דתרומ׳ טמאה היא איהו מיהא לתשלומי מעליא איכוון וא״ת ניחא כשהמשלם עם הארץ אם היה חבר שיודע שיחזרו תרומ׳ ביד כהן היאך נתכוון לתשלומים מעליא י״ל דאפי׳ חבר מ״מ בשע׳ שהוציאם עתה מרשותו לשלחם לכהן תשלומי׳ מעליא נינהי כי הוא הוציא ביד כהן תחלה תרומה טמאה ונותן לו מרשותו חולין טמאין דחזו טפי ובתר דידה אזלינן והוו להו תשלומי׳ מעליא אלא שלאחר שבאו ביד כהן נתקלקלו.
רש״י ד״ה תרומה טמאה כו׳ דלא חלק הכתוב כו׳. עי׳ חולין קיג ע״ב וצ״ע. ועי׳ רש״י בכורות יב ע״ב ד״ה חלה טמאה ויש ליישב קצת על פי דברי הר״ש פי״א מ״ג דפרה דמתני׳ דהתם פליג אההיא דחולין הנ״ל וצ״ע:
והוינן [ועסקנו] בה בשאלה זו: מדוע לשיטת ר׳ מאיר כשמשלם לו חולין טמאים במזיד אין תשלומיו תשלומין? אדרבה, צריך לומר — תבא עליו ברכה, שאכל מיניה מידי [ממנו דבר] דלא קחזי ליה [שאינו ראוי לו] אפילו בימי טומאתו, שהרי תרומה טמאה טעונה שריפה, וקא משלם [ומשלם] לו חולין טמאים, שהם מידי דקחזי ליה [דבר שראוי לו] בימי טומאתו (ואף שאחר כך כשחלה קדושה על התשלומים הם נעשים תרומה טמאה, מכל מקום בשעה ששילם נתן דבר הראוי).
And we discussed this baraita with regard to the following question: Why is it that according to the opinion of Rabbi Meir, when the non-priest pays the priest with ritually impure, ordinary food intentionally, his payment is not considered payment? On the contrary, the non-priest should be blessed, as he ate something of his that is not fit for him even during the priest’s days of impurity, as impure teruma must be burned, and he pays him with impure, ordinary food, which is something that is fit for him during his days of impurity. Admittedly, once he gives it to him, the produce becomes impure teruma, but at the time of his payment the food was available to be eaten.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144