×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֹא רוֹב טוֹבָה וְלֹא רוֹב פּוּרְעָנוּת אוְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו.
they are not able to receive either an abundance of good nor an abundance of calamities, since the primary place for reward and punishment is in the World-to-Come. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות מז ע״ב} תנו רבנן {דברים כא:יג} ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים1 במה דברים אמורים כשלא2 קיבלה עליה אבל קיבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד (כיש׳3):
{בבלי יבמות מז ע״ב-מח ע״א} ורמינהי אחד4 בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות אמר רב5 שמואל בר יצחק6 אמר ר׳ והוא שנולדו בו סימני סריס7 אמר רבא דיקא נמי דקתאני והוא הסריס שמע מינה. וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תאני רבי חייא עד רוב שנותיו. כי אתו לקמיה דר׳ חייא איכחיש אמר להו זילו8 אבריוה ואיבריא9 אמר להו זילו10 אכחשוה דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא. אמר רב הילכתא בכוליה פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן כלומר שנת עשרים שלא שנינו11 בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת והילכתא כותיה דעולא12 דתניא כותיה ר׳ יוסי בן כיפר אומר13 משום ר׳ אלעזר שנת עשרים שיצאו ממנה14 שלשים יום הרי היא שנת15 עשרים לכל דבריה ואמר רב יצחק בר נחמני אמר רבי אלעזר מסתברא כר׳16 יוסי בן כיפר מדכולה פירקין17 קתאני יום אחד והכא לא קתאני שמע מינה [מסתברא]⁠18 כואתיה:
1. ובכתה...ירח ימים: כ״י פרמה עד: ״אמה״.
2. שלא: גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״כשלא״.
3. כיש׳: חסר ב-גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים.
4. אחד: כ״י פרמה: ״אחד האיש״.
5. רב: חסר בכ״י פרמה.
6. יצחק: כ״י נ: ״רב יצחק״.
7. סריס: כ״י נ: ״סירוס״.
8. איכחיש אמר להו זילו: כ״י נ: ״אמ׳ להו אי כחיש״.
9. ואיבריא: כ״י נ: ״ואי בריא״. כ״י פרמה: ״ואבריוה״.
10. זילו: חסר בכ״י פרמה.
11. שנינו: דפוסים: שנינו.
12. כותיה דעולא: כ״י פרמה: ״דעולא״. גיז, כ״י נ, כ״י רומא 81, דפוסים: ״כעולא״ (נמנעו מכפילות לשון).
13. אומר: וכן בכל כה״י ובה״ג. דפוסים: אמר.
14. ממנה: דפוסים: ממנו.
15. שנת: דפוסים: כשנת.
16. כר׳: דפוסים: דרבי.
17. מדכולה פירקין: כ״י נ, כ״י פרמה: ״מדכוליה פרקין״. כ״י רומא 81: ״בדכוליה פרקה״.
18. מסתברא: כ״י נ, כבה״ג. (ראה רמב״ן בתורת האדם שער האבל שדייק מלשון זה). כ״י פרמה, דפוסים: הלכתא. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
לא רוב הטובה – לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי׳ במס׳ סוכה (דף נב:) ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו.
ואין מרבין עליו – דברים לאיים עליו שיפרוש.
ואין מרבין עליו, כדכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה.
קמ״ל דר׳ יוסי תרתי בעי – משמע הכא דר׳ יוסי בעי מילה לשמה ותימה דבפרק אין מעמידין משמע דקאמר ר׳ יוסי והיכן מצינו מילה לשמה אלא מל והולך עד שתצא שתצא נפשו גבי ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי לפי שהוא מל לשם הר גריזים וי״ל דהתם עדיף טפי לפי שהישראל עומד ע״ג של כותי:
א) עי״מ מק״ו דכתיב יכבס בגדיו כ״ש היא עצמה שצריכה טבילה וי״מ דכתיב ומזה מי הנדה מכאן לנדה שצריכה מים:
ב) עי״מ לפי שהקב״ה מעניש אותנו על ידם כשמטיבים מעשיהם ואומר כי הוא רואה שאין אנו נזהרים במצות כמותם אע״פ שאינם מזרע כשר כמונו:
ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו, קבל מלין אותו מיד נשתיירו בו ציצין המעכבים את המילה חוזרים ומלין אותו שנית, נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת״ח עומדים ע״ג ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, פי׳ אע״פ שהודיעהו בעת המילה חוזרים עוד ומודיעים אותו בעת הטבילה שעתה הוא נכנס לכלל גירות טבל ועלה ה״ה כישראל גמור. וכן אשה נשים מושיבים אותה במים עד צוארה ושני ת״ח מוסיבים אותה מבחוץ ומודיעים אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות א׳ גר וא׳ עבד משוחרר ובמקום שהנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלים בו וכ״ד שחולץ בטבילה חולץ בגר ועבד משוחרר ובנדה:
ומכיון שקבל עליו על מצות מלין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ואם נשתיירו בו ציצין שעדין דבקים בעטרה שלא נפרעה כל צרכה אם הם מעכבין את המילה כגון שחופין רוב גבהה של עטרה על הדרך שביארנו במסכת שבת (קל״ז.) חוזרין ומלין אותו שניה וכשנתרפא מטבילין אותו מיד הא לא נתרפא לא שהמים מכחישין את המכה ולפי דרכך למדת שהמילה קודמת ואם טבל קודם לה אינה כלום כמו שכתבנו למעלה שאם כן יטבול ואחר כך ימול כי היכי דלא נישהי מצוה לא במילה ולא בטבילה ואם תאמר והרי בפרק הערל (יבמות ע״ח.) אמרו גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והרי עכשו קדמה טבילה למילה שאני התם שאינו ראוי לכך בשעת הגרות ואף כשנולד ולא מלוהו ישראל הוא לכל דבריו כישראל שלא מל ושלשה תלמידי חכמים עומדין על גביו בשעת טבילה אע״פ שאינן מומחין וסמוכין וחוזרין ומודיעין לו בשעת טבילה מקצת מצות קלות וחמורות וכשטבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו עד שאם חזר אחר כן לסורו הוה ליה כישראל משומד ואם קדש את האשה קדושיו קדושין ואם היתה אשה נשים באות ומושיבות אותה במים עד צוארה ושלשה תלמידי חכמים עומדין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות על הדרך שביארנו וטובלת והופכים את פניהם קודם שתצא ומניחין אותה לנשים:
וכשם שביארנו דינין אלו בגר כך הם בעבד הנלקח מן הגוי או שמכר עצמו לישראל ולא שנאריך כל כך עמו אלא אומרין לו רצונך ליכנס בכלל ישראל ולהיות כעבדים הכשרים ואם רצה מודיעין אותו על הדרכים שביארנו בגר ומלין אותו ומטבילין אותו ואם לא רצה אין כופין אותו אלא מיטפל עמו כל שנים עשר חדש ואם עדין אינו רוצה חוזר ומוכרו ואם רצה ומל וטבל הרי זה כשר ולכשישתחרר צריך טבילה פעם אחרת שהרי עכשו נגמר יהדותו אבל אינו צריך לקבל עליו עול מצות ולהודיעו עיקרי הדת ועול מצות שהרי כבר הודיעוהו בשעה שמל וטבל לשם עבדות וכן יש אומרים שאין טבילה זו צריכה שלשה וכן כתבו בתוספות שטבילה זו אינה מעכבת ובלא טבילה זו הוא ישראל גמור בשחרורו ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בה שצריכה שלשה וביום ויש קצת ראיה לדעת ראשון ממה שאמרו בקדושין (ס״ב:) גר נמי לאו בידו דמי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואקשו אלא מעתה נתן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין ואי צריכה שלשה אף זו אין בידו:
ובמקום שהנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל שחוצץ בטבילה ר״ל בטבילת נדה חוצצין בגר ובעבד משוחרר ויש גורסין כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד ובנדה ומפרשים בה כל מקום שחוצץ בטבילה לטהרות והקשו בה בתוספות ממה שאמרו באחרון של נדה (ס״ז.) פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה והני מילי לטהרות אבל לבעלה לא כדריש לקיש וכו׳ אלמא יש חוצץ בטהרות ואינו חוצץ בנדה עד שמתוך כך דוחים אותה לומר שאף בטהרות אינה חציצה וגורסין שם ולית הלכתא כי הני שמעתתא אלא כדריש לקיש וכו׳:
לא רוב טובה. שמא יזוח דעתם ויחטאו. ולא רוב פורעניות. שאינם כלים לעולם, אלא קצת פורענות בא להם שלא יזוח דעתם. ואין מרבין עליו. דברים לאיים עליו שיפרוש. ציצין. חתיכות בשר, שלא נפרעה המילה כהלכתה. מקום שנדה טובלת. היינו במ׳ סאה. טובלין. אעפ״י שאין טבילתן לשם מגע טהרות.
גמ׳ גובהה של עטרה אינו אוכל בתרומה נתרפא כו׳ כצ״ל:
לא רוב טובה ולא רוב פורענות, לפי שעיקר מתן שכר הוא לעתיד לבוא. ואין מרבין עליו באיומים, ואין מדקדקין עליו בפרטי מצוות.
they are not able to receive either an abundance of good nor an abundance of calamities, since the primary place for reward and punishment is in the World-to-Come. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot.
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) קִיבֵּל מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה חוֹזְרִים וּמָלִין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה נִתְרַפֵּא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד וּשְׁנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת טָבַל וְעָלָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכׇל דְּבָרָיו.

If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, they circumcise him again a second time to remove them. When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately, and two Torah scholars stand over him at the time of his immersion and inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. Once he has immersed and emerged, he is like a born Jew in every sense.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ציצין – חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה.
ומודיעין אותו מקצת מצות – דהשתא ע״י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות.
קיבל מלין אותו מיד, נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה (ו)חוזר׳ין ומלין אותו שנייה, נתרפא מטבילין אותו מיד. ושלשהא תלמידי חכמים עומדין על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו.
מודיעין אותו מקצת מצות וכו׳, דאי פריש פריש משום דקשים גרים לישראל כספחת.
מלין אותו מיד, דשהויי מצוה לא משהינן.
ציצין המעכבין את המילה, בשר החופה את רוב גובהה של עטרה.
הרי הוא כישראל לכל דבריו, דאי הדר לסורו וקידש בת ישראל, משומד הוא וקידושיו קדושין ובעיא גיטא.
אמרב רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. ואין צריך להמתין עד שיגדיל ויקבל עליו. אמר רב יוסף אם הגדיל יכול למחות, והרי הוא כגוי לכל דבריו שאם קידש לאו כלום הוא, אבל אם שהה משהגדיל אפילו שעה אחת שלא מיחה, הרי הוא כישראל משומד ואם קידש קידושיו קידושין.
א. בברייתא ׳ושני׳ ורבינו כתב עפ״י מה שאמרו להלן ע״ב תני שלשה.
מטבילין אותו מיד – משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול ותימה דאמר בהערל (לקמן דף עח.) מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואר״י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה.
נתרפא מטבילין אותו מיד – תמהני למה משהין אותו, יטבילוהו תחלה ומיד ימול. ושמא מצוה למול ואחר כך לטבולא, אי נמי כיון שהמילה קשה עליו, מלין אותו תחלה, כדי שאם דעתו נוקפו יפרוש, ומיהו אם טבל ואחר כך מל הרי זה גר, דלא שנא מילה וטבילה ולא שנא טבילה ומילה. תדע, דהא אמרינן לקמן בפרק הערלב, גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה, והרי קדמה טבילה למילתו אם זכר הוא, והוה ליה למימר בתה אינה צריכה טבילהג.
א. וכ״כ תוס׳ ד״ה מטבילין. וכן כתב הרשב״א: כיון שהטבילה כוללת עיקר גיורת ולצאת מטומאת גוים וליכנס בקדושת ישראל, ועיי״ש שדימה לטבילת כלים שמגעילין ואח״כ מטבילין, וכ״ש הכא דפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. ובריטב״א כתב משום דהו״ל כטובל ושרץ בידו, וכ״כ הנמוקי יוסף.
ב. לקמן עח א.
ג. הובאו דברי רבינו ברשב״א ובריטב״א ובנמוק״י, ועיי״ש בריטב״א ובנמוק״י בשם הרא״ה שדחו דבריו. ועיין בקרן אורה שהקשה דמכמה דוכתי בש״ס מוכח דתיכף עם לידתו הוי ישראל ולא לאחר המילה. ועיין מש״כ בזה בשיעורי הגרנ״ט על כתובות יא א.
נתרפא מטבילין אותו מיד. ואם תאמר למה אין מטבילין אותו קודם שימול משום דשהויי מצוה לא שהינן. ותירץ הרמב״ן ז״ל (בד״ה נתרפא בתירוץ הב׳) דכיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחלה דאי פריש לפרוש, ומיהו אם טבל תחלה הרי זה גר, ותדע לך דהא אמרינן לקמן בפרק הערל (יבמות עח.) גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה, והרי קדמה טבילה למילה, ולא תימא דוקא נקבה דאם כן הוה ליה למימר בתה אין צריכה טבילה. פירוש לפירושו אליבא דמאן דדחי התם ואמר עובר לאו ירך אמו הוא ומשום טבילת עובר גופיה ואמיה לא הויא חציצה, אבל למאן דאמר עובר ירך אמו הוא ליכא ראיה מהתם כלל. ולההוא לישנא נמי אפשר דלאו ראיה הוא, ובנה דקאמר היינו בתה. ולכשתמצא לומר דמילה קודמת עיכובא לא הוצרך לפרש דמדקאמר אינו צריך טבילה על כרחין מאי בנה ולדה, ויש כיוצא בה לעיל (יבמות מה.) גבי עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום קל וחומר מאלמנה כו׳ זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ומאי בנה בתה לפירושו של רש״י ז״ל וכדאיתא בהדיא בירושלמי שכתבתי שם.
ולי נראה דמילה קודמת לטבילה עכובא, דאלו לא כן לעכוב לעולם היתה טבילה קודמת משום שיהוי מצוה, אלא כיון שהטבילה כולל עיקר גירות ולצאת מטומאת גוים וליכנס בקדושת ישראל, דאפילו בלוקח כלים חדשים מן העכו״ם צריך טבילה, ומן הטענה הזאת וכמו שאמרו בעבודה זרה בגמרא דבני מערבא (פ״ה הט״ו) ולגבי לוקח כלים ישנים נמי אמרו שם (ע״ז עה:) מגעילין ומטבילין, לומר דטבילה צריכה לבסוף. אלא דאפשר דהתם אי איטבול תחלה עלתה להן טבילה דלא כתיבא עכובא. וכן כתב שם הראב״ד ז״ל (ד״ה מדיחן ועיין תוה״ב ב״ד ש״ד ובחי׳ הרשב״א ע״ז שם) וכל שכן הכא דפורש מן הערלה שהוא כפורש מן הקבר כדאמרינן בפסחים (פסחים צב.) שהיא צריכה לבסוף, ושתי טבילות לא אצטריך הכתוב אחת קודם מילה ואחת לאחר שפירש מן הערלה. ואפשר נמי דלכתחלה דוקא ואי עביד עלתה לו טבילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ומודיעין אותו כו׳ מחילה ולא ניתן כו׳ הד״א:
אם קיבל על עצמו — מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין (חתיכות בשר מן הערלה) המעכבין את כשרות המילה, שלא נימול כהלכה — חוזרים ומלין אותו פעם שניה. נתרפא מן המילה — מטבילין אותו מיד. ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו בשעת הטבילה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה מן הטבילה — הרי הוא כישראל לכל דבריו.
If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, they circumcise him again a second time to remove them. When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately, and two Torah scholars stand over him at the time of his immersion and inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. Once he has immersed and emerged, he is like a born Jew in every sense.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִשָּׁה נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בְּמַיִם עַד צַוָּארָהּ וּשְׁנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים לָהּ מִבַּחוּץ וּמוֹדִיעִין אוֹתָהּ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת.

For the immersion of a woman: Women appointed by the court seat her in the water of the ritual bath up to her neck, and two Torah scholars stand outside the bath house so as not to compromise her modesty, and from there they inform her of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשה שבאת להתגייר נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושלשהא תלמידי חכמים מוסרין לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת המצות ועונשן ושכרן.
א. בברייתא ׳ושני׳ ורבינו כתב עפ״י להלן וכנ״ל בהערה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשה שבאה להתגייר — נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ שלא יראו בעירומה, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
For the immersion of a woman: Women appointed by the court seat her in the water of the ritual bath up to her neck, and two Torah scholars stand outside the bath house so as not to compromise her modesty, and from there they inform her of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) באֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר גוּבִמְקוֹם שֶׁנִּדָּה טוֹבֶלֶת שָׁם גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר טוֹבְלִין וְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה חוֹצֵץ בְּגֵר וּבְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וּבְנִדָּה.

The procedure applies for both a convert and an emancipated slave who, upon immersion at the time of his emancipation, becomes a Jew in every sense. And in the same place that a menstruating woman immerses, i.e., in a ritual bath of forty se’a of water, there a convert and an emancipated slave also immerse. And anything that interposes between one’s body and the water of the ritual bath with regard to immersion of a ritually impure person, in a manner that would invalidate the immersion, also interposes and invalidates the immersion for a convert, and for an emancipated slave, and for a menstruating woman.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחד גר ואחד עבד משוחרר – לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו.
ובמקום שנדה טובלת – בארבעים סאה.
שם גר ועבד משוחרר טובלין – ואע״פ שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות.
חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה – לבעלה. ואע״פ שאין טבילתן לענין מגע טהרות כשאר טבילות.
ובמקום שהנידה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין. וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובמשוחררא.
א. ול״ג ׳ובנדה׳. ועי׳ דק״ס הע׳ 28-29.
במקום שהנדה טובלת – טבילת נדה לא כתב קרא בהדיא ופי׳ רב יהודה גאון דנפקא לן בק״ו ממגעה דטעון טבילה וכ״ש היא עצמה ור״ת מפרש דנפקא לן מהא דדרשינן בע״ז (דף עה:) אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם וכמה הם מ׳ סאה ורבינו יצחק פירש דנפקא מהא דדרשינן בפ׳ במה אשה (שבת דף סד:) תהיה בנדתה תהא בנדתה עד שתבא במים.
שם גר ועבד טובלים – בכולי שמעתין משמע דעבד בעי טבילה כשמשתחרר ולא סגי ליה בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח (גיטין דף מ.) אמרינן הכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו משמע דמקודשת אע״ג דלא טבלה וי״ל דאיירי כגון שטבלה מקודם לשם שחרור שהטבילה של שחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן דקתני ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד.
וכל דבר שחוצץ בטבילה כו׳ ובנדה – תימה דלענין הכשר מקוה פשיטא ליה שאין לחלק בין נדה לבעלה ובין טהרות דקאמר במקום שהנדה טובלת ולענין חציצה תלי נדה בטבילת טומאה וטהרה וי״ל דבחציצה דאיכא מילי טובא דלא הוי אלא מדרבנן כגון רובו ואינו מקפיד או מעוטו ומקפיד איצטריך לאשמועינן דבחציצה דרבנן נמי אין לחלק בין לבעלה לטהרות ואיכא מילי דחציצה דאמר בפ׳ בתרא דנדה (דף סז. ושם) ה״מ לטהרות אבל לבעלה לא והיינו ספק חציצה אבל ודאי חציצה אפילו דרבנן לא הקילו לבעלה יותר מלטהרות ובקונטרס לא גרס ליה במסכת נדה משום הא דהכא.
גר ועבד משוחרר טובלין. פירוש ארבעי׳ סאה. אי נמי דלא צריך מים חיים, דלא אשכחן שום טבילה דבעי׳ מים חיים אלא לגבי זב, דתנינן חומר בזב מבזבה כו׳.
שחוצץ בטבילה. לגבי טבילת קדשי׳ דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו, דאפי׳ יהיה עליו טיט או דם, כמו כן צריך נמי שימור בטבילת אלו גר ועבד ושפחה.
הכי אשכחן בנוסחי עתיקי ובהלכות רבינוא ז״ל, וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה. וזו היא גרסתו של רש״י ז״ל. ופירושו כל דבר שחוצץ בטבילת טהרות חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה לבעלה. וקשיא לן, דהא אמרינן בפרק בתרא דנדהב, גבי ריבדא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכחול שעל גבי העין ופתחה עיניה ביותר ועצמה עיניה ביותר, דאיתמר התם חוצצין, ומסקנאג ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רשב״ל וכו׳. וכתב רבינו ז״לד, וכן במקצת נוסחאות התם, ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי אתמר הכי לטהרות איתמר אבל לבעלה שפיר דמי כי הא דאמר ריש לקיש וכו׳. ולדברי רבינו ז״ל צריכה רבהה, אבל לפי רובו הספרים איכא לפרושי, ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כלל, לא לגבי טהרות ולא לגבי בעלה, שלא שנינו במשנתנו במסכת מקוואותז אלא לפלוף שחוץ לעין, אבל שבתוך העין אפילו יבש אינו חוצץ, וכחול לא שנינו כלל, ואפילו שעל גבי העין וקרצה שפתותיה תנן, אבל פתחה עיניה ועצמה עיניה לא תנן. ויש שם פירוש אחר אכתוב אותו במקומו אם גמר השם עליח. ומקצת נוסחאות כאן שאין בהן ובנדהט.
א. הרי״ף סי׳ סה, ובכ״י ב: רבינו הגדול.
ב. סז א.
ג. עיין בנדה שם בתוס׳ ד״ה פתחה. דעיין כספר הפרדס לרש״י הל׳ נדה.
ד. הרי״ף בהלכות נדה פ״ב שבועות סי׳ אלף קב ו ב (וילנא).
ה. כלומר דמשמע דאיכא בטהרות משא״כ בנדה. ועי׳ ברשב״א ובריטב״א.
ו. בכ״י א ״רוב״ ליתא.
ז. פ״ט מ״ב.
ח. עיין בחידושי רבינו בנדה סז א.
ט. וברשב״א הוסיף: וה״ק כל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגר ובעבר משוחרר וב״ק.
(4-5) גירסת הספרים כן וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי. ופירושו כל דבר שחוצץ בטהרות חוצץ באלו. ואיכא למידק דהא אמרינן בנדה פרק תינוקות (נדה סז.) אמר ר׳ יוחנן פתחה עיניה ביותר או שעצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה, והני מילי לטהרות אבל לבעלה כר״ל כו׳. אלמא איכא בטהרות מה שאין כן בנדה. ומיהו אין הספרים מודים שם באותה גירסא אלא כך היא הגירסא שם, ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא דכר״ל ולומר דבשום מקום ליתנהו ואפילו בטהרות ויש שאין גורסין כאן ובנדה והכי קאמר כל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובעל קרי, וצריך לומר שאין אנו צריכין לכל זה אלא ה״פ כל הדברים שהוזכרו בנדה חוצצין בין באלו בין בנדה וכאלו אמר חוצצין באלו כמו שחוצצין בנדה.
כופה ומטבילה לשם עבדות וכופה ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד. יש מי שפירש (רמב״ן) דלכולי עלמא עבדים נמולים בעל כרחם ומטבילים אותם בעל כרחם והכין איתא בפרקי ר׳ אליעזר (פרקי דר׳ אליעזר כ״ט) ר׳ יוחנן אמר כל הגרים הבאים בישראל נמולין בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולים ואין מאמינים בגר עד שבעה דורות שלא ישובו המים למוצאיהם. אבל עבדים נמולין בטובתם ושלא בטובתם ברצונם ושלא ברצונם, ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ שמעון בן אלעזר אלא בטבילת השחרור, דכיון שאינו יכול לכופה לטבול לשחרור למה יכפנה לטבילת העבדות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרסי׳ במקצת הספ׳ וכל דבר שחוצץ בטבילה חולץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי – ויש מוחקי׳ נדה ובעל קרי דהא היינו כללא דרישא דאמרי׳ כל שחולץ בטבילה כלומ׳ בטבילה דעלמא ויש לקיים האי גרסא דה״ק כל הדברים שהוזכרו שחוצצים בטבילה שוין הם כאלו לגמרי דמו כנדה ובעל קרי.
תוס׳ בד״ה וכל דבר כו׳ ובקונטרס לא גרס ליה בנדה כו׳. נ״ב פי׳ לא גריס במסכת נדה ה״מ לטהרה כו׳:
דין אחד בענין זה לגר, ודין אחד לעבד משוחרר כשטובל בזמן שהוא משתחרר מן העבדות, ונעשה כישראל לכל דבר. ובמקום שנדה טובלת, כלומר, רק מקוה הכשר לטבילת נדה, שם גר ועבד משוחרר טובלין, וכל דבר שחוצץ בטבילה של טהרה חוצץ גם בטבילה בגר ובעבד משוחרר, ובנדה להתירה לבעלה.
The procedure applies for both a convert and an emancipated slave who, upon immersion at the time of his emancipation, becomes a Jew in every sense. And in the same place that a menstruating woman immerses, i.e., in a ritual bath of forty se’a of water, there a convert and an emancipated slave also immerse. And anything that interposes between one’s body and the water of the ritual bath with regard to immersion of a ritually impure person, in a manner that would invalidate the immersion, also interposes and invalidates the immersion for a convert, and for an emancipated slave, and for a menstruating woman.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר מָר גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר אוֹמְרִים לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת מ״טמַאי טַעְמָא דְּאִי פָּרֵישׁ נִפְרוֹשׁ דא״רדְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ דקָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת דִּכְתִיב {ישעיהו י״ד:א׳} וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב.:

The Gemara analyzes the baraita. The Master said in the baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? And they inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. The Gemara asks: What is the reason to say this to him? It is so that if he is going to withdraw from the conversion process, let him withdraw already at this stage. He should not be convinced to continue, as Rabbi Ḥelbo said: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab [sappaḥat] on the skin, as it is written: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [venispeḥu] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). This alludes to the fact that the cleaving of the convert to the Jewish people is like a scab.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי פריש – שלא יתגייר.
נפרוש – ולא איכפת לן.
דאמר מר קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב – לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר.
קשים גרים לישראל כספחת – לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשיהם ובמס׳ נדה (דף יג: ושם) פירש בקונטרס עוד לשון אחר משום דכל ישראל ערבים זה בזה וקשה דבפרק אלו נאמרים (סוטה דף לז:) משמע שלא היו ערבין על הגרים דלא חשיב התם ערבות של ערב רב ועוד י״ל דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וי״מ לפי שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ואין יכולין להזהר מאונאתן.
אמר מר גר שבא להתגייר א״ל מה ראית שבאת להתגייר מ״ט משום דר״ח דאר״ח קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונלוה הגר אליהם ונספחו על בנ״י וקדריש ונספחו לשם ספחת ומפני שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וישראל למדים מהם הם קשים לישראל. ומודיעים אותו ענין וכו׳ דארחב״א אר״י בן נח נהרג על פחות מש״פ ולא ניתן להשבון וכיון שהממון חשוב הרבה בעיניהם אולי יפרוש, אין מרבים עליו וכו׳ אר״א מאי קראה ותרא כי מתאמצת היא ללכת עמה ותחדל לדבר קבל מלין אתו מיד דשהוי׳ מצוה לא משהינן, נתרפא מטבילין אתו מיד. נתרפא אין, לא נתרפא לא משום דמיא מרזו מכה, פי׳ ולטבול קודם שימול א״א דאכתי גברא לא חזי ואין טבילה עולה לו קודם שימול. וראיתי מקשין ממה דאמרי׳ לקמן בפ׳ הערל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א״צ טבילה ופריך והא הוי חציצה ומשני שאני עובר דהיינו רבותי׳ ומשמע דהא לאחר מהני טבילה מקמי מילה ומתרציה דלאו דוקא נקט בנה אלא בבת מיירי ונ״ל לתרץ דאפי׳ אי גרסי׳ בנה ל״ק דהתם מיגו דסלקא טבילה לאמו סלקא נמי לו ואינו חסר אלא מילה ככל בר ישראל אבל לעולם גוי שטבל קודם מילה ולא כלום הוא:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי פריש. פורש שאינו רוצה להתגייר. יפרוש. ולא איכפת לן. כספחת. שלומדים ישראל ממעשיהם הרעים שהם אוחזין מעשיהן הראשונים. לקט שכחה. שלא יאמר עניים אלו גזלנים הם, ועומד עליהם להרגן בדיניהם, שבני נח הוזהרו על הגזל1, ואזהרתן זו היא מיתתן2, דלא בעו התראה. לפיכך בן נח שמקפיד על דבר מועט, נהרג אפחות משוה פרוטה שגזל, דלא מחיל. ולא ניתן להישבון. כלומ׳ לא כתו׳ גבייהו השבה, אבל גבי ישראל כתו׳3 והשיב את הגזילה, ופחות משוה פרוטה הויא מחילה. והעיקר עון לקט, שצריך להניח בשדהו לקט, והואיל ומקפידין אפי׳ בפחות משוה פרוטה לא יתגייר. יחוד. להתיחד אשה עם איש. שני קברות. אחד לנסקלין ונשרפין, שעשו עבירות חמורות, ואינן לנחנקין ולנהרגין.
1. סנהדרין נו, א.
2. שם נח, ב.
3. ויקרא ה, כג.
בד״ה קשים גרים כו׳ זה בזה והקשה כו׳ כצ״ל. ונ״ב ר״ל והקשה דרש״י גופיה סתר זה הלשון:
בתוס׳ בד״ה קשים גרים כו׳ ועוי״ל כו׳ לפי שמתערבין בהן כו׳ עכ״ל וכפי׳ זה משמע בפרק י׳ יוחסין דאהא מייתי להו התם ועוד י״מ שם שהם קשים שהם מזכירים עונותיהם של ישראל כו׳ ע״ש וק״ל:
גמ׳ קשים גרים לישראל כספחת. וברמב״ם פי״ג הל׳ י״ג מהל׳ א״ב איתא כנגע צרעת:
א עד כאן לשון הברייתא, ומעתה מבררים אותה לפרטיה. אמר מר [החכם]: גר שבא להתגייר, אומרים לו בית הדין מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] עושים כך? — דאי פריש [שאם רוצה לפרוש] — נפרוש [שיפרוש] עכשיו, ואין מדברים על לבו שיתגייר. שאמר ר׳ חלבו: קשים גרים לישראל כספחת (מחלת נגע צרעת), דכתיב [שנאמר]: ״ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב״ (ישעיה יד, א), והלשון ״נספחו״ מרמזת על ספחת, ללמדנו שתוספת זו קשה לישראל.
The Gemara analyzes the baraita. The Master said in the baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? And they inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. The Gemara asks: What is the reason to say this to him? It is so that if he is going to withdraw from the conversion process, let him withdraw already at this stage. He should not be convinced to continue, as Rabbi Ḥelbo said: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab [sappaḥat] on the skin, as it is written: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [venispeḥu] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). This alludes to the fact that the cleaving of the convert to the Jewish people is like a scab.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי.: מ״טמַאי טַעְמָא א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הבֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וְלֹא נִיתָּן לְהִשָּׁבוֹן.

The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. The Gemara asks: What is the reason to specifically mention these mitzvot? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Because a gentile is executed even on account of stealing less than the value of a peruta, since gentiles are particular about even such a small loss, and an item that a gentile steals is not subject to being returned, i.e., he is not obligated to return it to its owner. Since gentiles are unwilling to separate even from items of little value, a potential convert must be made aware that he if converts, he will be required to relinquish some of his property to others.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה – שלא יאמרו עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם בדיניהם שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעו התראה לפיכך בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה.
ולא ניתן להשבון – אינו בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה) אבל בני נח אמרינן בסנהדרין (דף נח:) אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת מז׳ מצות נהרג.
ומודיעין אותו עון לקט שכחה וכו׳, משום דממונם חביב, דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה.
ומודיעין אותן עון לקט שכחה ופאה מפני שאנו חוששין פן יראו העניים באים בשדותיהם ללקוט לקט שכחה ופאה ויהרגו אותם כמו שהם עושים בדיניהם מפני שבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון שאזהרה שלהם זו היא מיתתן ולא קרינן בהו והשיב את הגזלה ונהרגין בלא התראה דבן נח א״צ התראה. י״מ מודיעין אותן עון לקט מפני שמקפידים על ממון מועט וחיישינן שמא יחזרו לסורן ומהשתא מודיעין אותו לו שיניח ואל יקפיד ואי פריש מהשתא נפרוש לפי שיהיה עינו צרה. וזה הפי׳ נראה אבל פירוש קמא לא נהירא דא״כ דלא חיישינן אלא שמא יהרוגו בדיניהם העניים. מה לנו להודיעם עון לקט שכחה ופאה נאמר להם הזהרו שלא תהרגו עניים כשיבואו ללקוט בשדותיכם כי דינם בזה אבל השתא ניחא עון לקט וכו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא נתן להשבון – פי׳ דלא מיתקן לאויה בחזרה כי היכי דמתקן בישראל ולפי׳ נהרג עליה והא דנקט פחות מש״פ לרבותא נקט לה דאפי׳ על פחות מש״פ קפיד מש״כ בישראל דמחיל ליה וכפרש״י ז״ל אבל ר״י ז״ל מפרש בענין אחר ואינו נכון.
ומודיעין להו עון לקט כו׳. פרש״י ל״א הואיל והן מקפידין על הממון כ״כ כדקאמר דנהרג כו׳ מודיעין אותו עון לקט כו׳ שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר כו׳ עכ״ל ואין זה מספיק דאכתי אמאי נקט הני שהן מתנות עניים ולא נקט גם תרומה ושאר מעשרות וי״ל לפי שעיקר מצות מתנות עניים בזמן שישראל על אדמתן היא מצוה ליתן לגר שאין לו חלק בארץ כמפורש בקרא פרשת קדושים ובפרשת ראה אמר שבזמן הזה אל יחשוב הגר המקפיד בממון עד היום הזה דבן נח כו׳ כיון שאין ישראל על אדמתן בטלה מצוה זו ע״כ יזהירו לו שלא יקפיד גם הוא בממונו כי יהיה לו עון בדבר בזמן הזה אם לא יתן הוא לשאר עניים וק״ל: א״ל אסיר לן תחום שבת כו׳. ז״ש דמודיעין לו מצות קלות שבחמורות דהיינו הקלה במצות שבת דאפי׳ למ״ד תחומין דאורייתא מלקין עליה ואין ממיתין כדמוכח הסוגיא דספ״ק דעירובין וכן איסור יחוד מאיסור עריות היא הקלה דמלקין עליה והיינו דמודיעין להן הקלות כדי שיפרשו דאף על הקלות כזו הליכת תחום מאיסורי שבת דלא מחזי כמלאכה וכן יחוד דעריות דלא מחזי דעביד איסורא מלקין עליה:
שנינו שם: ומודיעים אותו, את הבא להתגייר, עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] מודיעים דווקא מצוות אלה? אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: משום שבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, שאם גזל כלשהו — הריהו חייב מיתה, משום שעבר על אחת ממצוות בני נח, ולא ניתן להשבון, שאין נמחל לו על מה שעבר, גם אם מחזיר את הגזילה, שלגבי גוי אין תיקון לעבירה על ידי השבת הגזילה, לכן יש להודיע לגר אותן מצוות שיש בהן נתינת ממון והפקרת נכסיו לאחרים, כדי שלא יחשוב שאותם עניים המלקטים בשדהו גזלנים הם ויבוא להורגם, כדין בני נח.
The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. The Gemara asks: What is the reason to specifically mention these mitzvot? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Because a gentile is executed even on account of stealing less than the value of a peruta, since gentiles are particular about even such a small loss, and an item that a gentile steals is not subject to being returned, i.e., he is not obligated to return it to its owner. Since gentiles are unwilling to separate even from items of little value, a potential convert must be made aware that he if converts, he will be required to relinquish some of his property to others.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) (וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן שִׁכְחָה וּפֵאָה).: וְאֵין מַרְבִּים עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִים עָלָיו.: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב {רות א׳:י״ח} וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.

The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot, i.e., the court should not overly dissuade the convert from converting. Rabbi Elazar said: What is the verse from which this ruling is derived? As it is written: “And when she saw that she was steadfastly minded to go with her, she left off speaking with her” (Ruth 1:18). When Naomi set out to return to Eretz Yisrael, Ruth insisted on joining her. The Gemara understands this to mean that Ruth wished to convert. Naomi attempted to dissuade her, but Ruth persisted. The verse states that once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her. The Gemara infers from here that the same approach should be taken by a court in all cases of conversion.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לישנא אחרינא: מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה – הואיל והן מקפידים על הממון כ״כ כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו׳ שמא יחזור בו מלהתגייר. ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון לקט שכחה ופאה יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו: ומודיעים אותו על עון שכחה ופאה אם לא יפרישן, ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו. אמר ר׳ אלעזר: מאי קראה [מהו הכתוב] המרמז על כך — דכתיב [שנאמר], שאחרי שדיברה נעמי עם רות וניסתה להניאה מלבוא עמה, ״ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה״ (רות א, יח).
The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot, i.e., the court should not overly dissuade the convert from converting. Rabbi Elazar said: What is the verse from which this ruling is derived? As it is written: “And when she saw that she was steadfastly minded to go with her, she left off speaking with her” (Ruth 1:18). When Naomi set out to return to Eretz Yisrael, Ruth insisted on joining her. The Gemara understands this to mean that Ruth wished to convert. Naomi attempted to dissuade her, but Ruth persisted. The verse states that once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her. The Gemara infers from here that the same approach should be taken by a court in all cases of conversion.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַרָה לַהּ אֲסִיר לַן תְּחוּם שַׁבָּת {רות א׳:ט״ז} בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ אֲסִיר לַן יִחוּד {רות א׳:ט״ז} בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין.

The Gemara reconstructs the original dialogue in which Naomi attempted to dissuade Ruth from converting: Naomi said to her: On Shabbat, it is prohibited for us to go beyond the Shabbat limit. Ruth responded: “Where you go, I shall go” (Ruth 1:16), and no further. Naomi said to her: It is forbidden for us to be alone together with a man with whom it is forbidden to engage in relations. Ruth responded: “Where you lodge, I shall lodge” (Ruth 1:16), and in the same manner.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסיר לן יחוד – להתייחד עם אשת איש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואגב כך מבארים מה אמרה נעמי לרות קודם לכן, ולמדים דברים אלה מן התשובות שהשיבה לה רות, אמרה לה: אסיר לן [אסור לנו] לצאת מתחום שבת — השיבה לה רות: ״באשר תלכי אלך״ (שם טז), ולא יותר מזה. אמרה לה נעמי: אסיר לן [אסור לנו] יחוד עם גברים זרים — השיבה לה רות: ״ובאשר תליני אלין״ (שם) באותו אופן.
The Gemara reconstructs the original dialogue in which Naomi attempted to dissuade Ruth from converting: Naomi said to her: On Shabbat, it is prohibited for us to go beyond the Shabbat limit. Ruth responded: “Where you go, I shall go” (Ruth 1:16), and no further. Naomi said to her: It is forbidden for us to be alone together with a man with whom it is forbidden to engage in relations. Ruth responded: “Where you lodge, I shall lodge” (Ruth 1:16), and in the same manner.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִפַּקְדִינַן שֵׁשׁ מֵאוֹת וי״גוּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת {רות א׳:ט״ז} עַמֵּךְ עַמִּי אֲסִיר לַן עֲבוֹדָה זָרָה1 {רות א׳:ט״ז} וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לב״דלְבֵית דִּין {רות א׳:י״ז} בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת ב׳שְׁנֵי קְבָרִים נִמְסְרוּ לב״דלְבֵית דִּין {רות א׳:י״ז} וְשָׁם אֶקָּבֵר.

Naomi said to her: We are commanded to observe six hundred and thirteen mitzvot. Ruth responded: “Your people are my people” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Idolatrous worship is forbidden to us. Ruth responded: “Your God is my God” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Four types of capital punishment were handed over to a court with which to punish those who transgress the mitzvot. Ruth responded: “Where you die, I shall die” (Ruth 1:17). Naomi said to her: Two burial grounds were handed over to the court, one for those executed for more severe crimes and another for those executed for less severe crimes. Ruth responded: “And there I shall be buried” (Ruth 1:17).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב׳ קברים – אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבע מיתות נמסרו כו׳. דודאי העובדי כוכבים יש להם כמה דיני מיתות אבל א״ל דפעמים גם באלו הקלות שזכר ממיתין לצורך שעה כדאמרינן בפרק האשה רבה בא׳ שרכב על סוס בשבת כו׳ ודריש מפקדינן אתרי״ג מצות מדכתיב עמך עמי מספר שורש ישי ך׳ פשוטה היא חמש מאות במנצפ״ך ועמך עם שלשה אותיות הרי תרי״ג ועוד נראה ע״פ מ״ש עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו לקבל כ״כ מצות עליכם ושאר עמים לא רצו בזאת וע״כ אמרה עמך עמי וק״ל:
אמרה לה נעמי: מפקדינן [מצווים אנו] על שש מאות ושלש עשרה מצות — אמרה לה רות: ״עמך עמי״ (שם) לכל המצוות כולן. הוסיפה ואמרה לה נעמי: אסיר לן [אסורה לנו] עבודה זרה — השיבה לה רות: ״ואלהיך אלהי״ (שם). אמרה לה: ארבע מיתות נמסרו לבית דין לענוש את העבריינים — השיבה לה רות: ״באשר תמותי אמות״ (שם). אמרה לה נעמי: שני קברים נמסרו לבית דין, לאלה שנענשו במיתות חמורות ולאלה שנענשו במיתות קלות — השיבה לה רות: ״ושם אקבר״ (שם).
Naomi said to her: We are commanded to observe six hundred and thirteen mitzvot. Ruth responded: “Your people are my people” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Idolatrous worship is forbidden to us. Ruth responded: “Your God is my God” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Four types of capital punishment were handed over to a court with which to punish those who transgress the mitzvot. Ruth responded: “Where you die, I shall die” (Ruth 1:17). Naomi said to her: Two burial grounds were handed over to the court, one for those executed for more severe crimes and another for those executed for less severe crimes. Ruth responded: “And there I shall be buried” (Ruth 1:17).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִיָּד וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא וְגוֹ׳.:

Immediately following this dialogue, the verse states: “And when she saw that she was steadfastly minded she left off speaking with her” (Ruth 1:18). Once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיד — ״ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה״ (שם יז), שכיון ששמעה רות את עיקרי הדברים וקיבלה עליה — אין צורך יותר למנעה.
Immediately following this dialogue, the verse states: “And when she saw that she was steadfastly minded she left off speaking with her” (Ruth 1:18). Once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) קִיבֵּל מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד.: מ״טמַאי טַעְמָא שַׁהוֹיֵי מִצְוָה לָא מְשַׁהֵינַן.:

The baraita continues: If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. The Gemara asks: What is the reason to act immediately? It is that we do not delay the performance of a mitzva.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהויי מצות לא שהינן – וא״ת ולמה משהין אותו למולו בתחל׳ ולהמתין עד שיתרפא יטבילוהו בתחלה וי״ל כשהוא ערל אין טבילה מועלת דה״ל כטובל ושרץ בידו דאפילו בדיעבד מעכב. ותדע דהלוקח כלים מן העכו״מז שצריכים להטביל ולהגעיל הגעלה קודמת ואע״ג דהתם בדיעבד אם הקדים טבילה יצא שאני הכא דטומאת ערלות טומאה גמורה. אבל הרמב״ן ז״ל כתב דבדיעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה והביא ראיה מדאמרי׳ לקמן בפ׳ הערל גיורת מעוברת שטבלה בנה צריך טבילה ואמרי׳ לה התם אפי׳ למ״ד דעובר לאו ירך אמו הוא כן כתבו קצת רז״ל בה׳ ומר״ן הר״ם דחה ראיה זו דשאני התם דכשהו׳ במעי אמו אין בן מילה והרי הוא כנקבה דסגי ליה בטבילה וכשנולד מלין אותו אינו אלא כמו ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי הוא ישראל הא בכל שצריך מילה בשע׳ גירותו אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל.
שנינו שם: קיבל הגר עליו — מלין אותו מיד. מאי טעמא [מה טעם] מיד — כי שהויי [השהיית] מצוה לא משהינן [משהים אנו], שכיון שגמר בלבו להתגייר — מצוה היא לגיירו מיד.
The baraita continues: If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. The Gemara asks: What is the reason to act immediately? It is that we do not delay the performance of a mitzva.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין הַמְעַכְּבִין הַמִּילָה וְכוּ׳.: כְּדִתְנַן ואֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין הַמִּילָה בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הָעֲטָרָה וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וא״רוְאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב זבָּשָׂר הַחוֹפֶה רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה.:

The baraita continues: If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, he is circumcised a second time to remove them. The Gemara explains: This is as we learned in a mishna (Shabbat 137a): These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut: Any fragments of the flesh that cover the greater part of the corona. If such shreds remain, the child is considered uncircumcised, and he may not partake of teruma. And in explanation of this mishna, Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: This also includes the flesh that covers the greater part of the height of the corona.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עטרה – שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה.
רוב גובהה – של אותה שורה ולא תימא רוב היקיפה.
ואין אוכל בתרומה – אם כהן הוא דכהן ערל אסור בתרומה כדאמר לקמן בפרק הערל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עטרה. שורה גבוהה שסביב הגיד, וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה. רוב גובהה. של אותה שורה. ולא תימ׳ רוב היקפה. מרזו. מכבידין חולי המכה. צריך שלשה. להודיעו קלות וחמורות, דב״ד צריך שיודיעוהו, דהא משפט כתו׳ ביה. הדר ביה. לגויותו. קידושין. וצריכה גט, דישראל רשע הוא.
עוד שנינו שם: נשתיירו בו ציצין המעכבין את כשרות המילה — חוזרים ומלים אותו. כדתנן פי ששנינו במשנה]: אלו הן ציצין (חתיכות הבשר) המעכבין את כשרות המילה — בשר ערלה החופה (המכסה) את רוב העטרה. ומי שיש בו ערלה בשיעור זה — אינו אוכל בתרומה אם כהן הוא. ואמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: רוב העטרה פירושו בשר החופה רוב גובהה של העטרה, ולא דווקא רוב היקפה.
The baraita continues: If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, he is circumcised a second time to remove them. The Gemara explains: This is as we learned in a mishna (Shabbat 137a): These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut: Any fragments of the flesh that cover the greater part of the corona. If such shreds remain, the child is considered uncircumcised, and he may not partake of teruma. And in explanation of this mishna, Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: This also includes the flesh that covers the greater part of the height of the corona.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נִתְרַפֵּא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד.: נִתְרַפֵּא אִין לֹא נִתְרַפֵּא לָא מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּמַיָּא מַרְזוּ מַכָּה.:

The baraita continues: When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately. The Gemara infers from the precise formulation of the baraita that when he has healed, then yes, he is immersed, but as long as he has not healed, then no, he is not. What is the reason for this? It is because water agitates a wound.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרזו מכה – מכבידין את חולי המכה כמו מטרא רזיא לאילני במסכת תענית (דף ג:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו: נתרפא — מטבילין אותו מיד. ומדייקים: נתרפא — אין [כן], לא נתרפא — לא. מאי טעמא [מה הטעם]? משום דמיא מרזו [שהמים מזיקים] למכה, לפצע, ולכן ממתינים עד שיתרפא פצע המילה, ואז טובל.
The baraita continues: When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately. The Gemara infers from the precise formulation of the baraita that when he has healed, then yes, he is immersed, but as long as he has not healed, then no, he is not. What is the reason for this? It is because water agitates a wound.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּשְׁנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו.: וְהָא א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה הָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא תְּנִי שְׁלֹשָׁה.:

The baraita continues: And two Torah scholars stand over him at the time of his immersion. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say that Rabbi Yoḥanan said that a convert requires a court of three to be present at his conversion? The Gemara answers: In fact, Rabbi Yoḥanan said to the tanna reciting the mishna: Do not teach that there are two Torah scholars; rather, teach that there are three.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושני ת״ח עומדים והאר״ח ב״א גר שנתגייר צריך ג׳ א״ל ר״י לתנא תני ג׳, טבל ועלה ה״ה כישראל לכ״ד למאי הל׳ דאי הדר בי׳ ישראל משומד הוא, ואי קדיש קדושין קידושין א׳ גר וא׳ עבד משוחרר קס״ד לקבל, פי׳ כמו שהגר צריך לקבל מרצונו ואין מטבילין אותו בע״כ כך עבד משוחרר כששחררו וצריך להטבילו כדי להתירו בב״י צריך העבד לקבל עליו מרצונו ואין מטבילין אותו בע״כ, ורמינהו בד״א בגר אבל עבד א״צ לקבל, פי׳ דכיון דמל וטבל לשם עבדות ושייך במצות כנשים א״צ לקבל בטבילות שחרור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לתנא תני ג׳ – פי׳ דתנא לא מני אלא ת״ח. הצריכים להודיעו מצות דאי הדר ביה ישראל משומד הוי ואם קדש בת ישראל קדושיו קדושי׳ ושמעינן מיניה דישראל משומד כישר׳ נדון וקדושיו קדושי׳ גמורים וה״ה דגטו גט אפילו לקדושים שקדש בגיותו ומסתברא דלדיני ממונות שהקנאותו וחיובים כלם כישראל הוא נדון מיהו אם דין המלכו׳ שהוא קונה ומקנה העכומ״ז דינא דמלכותא דינא כדאיתא בפ״ק דגיטי׳ וישר׳ שחטא וחזר בתשובה דכ״ע שורת הדין אינו צריך טבילה אלא קבלת בפני ב״ד לכתחלה ואעפ״כ הוא טובל מדרבנן משום מעל׳ דומיא דטבילת עבד משוחרר שאין טבילתו אלא מדרבנן וכן כתוב בתוס׳ האחרון.
עוד שנינו: ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו בשעת הטבילה. ושואלים: והא [והרי] אמר ר׳ חייא אמר ר׳ יוחנן: גר צריך שלשה לטבילתו, שיהיו בית דין! ומשיבים: הא [הרי] אמר ר׳ יוחנן לתנא (לחוזר המשניות): תני [שנה] כאן לא שני תלמידי חכמים, אלא שלשה. עוד שנינו:
The baraita continues: And two Torah scholars stand over him at the time of his immersion. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say that Rabbi Yoḥanan said that a convert requires a court of three to be present at his conversion? The Gemara answers: In fact, Rabbi Yoḥanan said to the tanna reciting the mishna: Do not teach that there are two Torah scholars; rather, teach that there are three.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) טָבַל וְעָלָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכׇל דְּבָרָיו.: לְמַאי הִלְכְתָא חדְּאִי הָדַר בֵּיהּ וּמְקַדֵּשׁ בַּת יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד1 קָרֵינָא בֵּיהּ וְקִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין.:

The baraita continues: Once he has immersed and emerged he is a Jew in every sense. The Gemara asks: With regard to what halakha is this said? It is that if he reverts back to behaving as a gentile, he nevertheless remains Jewish, and so if he betroths a Jewish woman, although he is considered to be an apostate Jew, his betrothal is a valid betrothal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי הדר ביה – לקדמותו ואח״כ קדש בת ישראל מקודשת וצריכה גט דישראל מומר קידושיו קידושין דישראל הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טבל ועלה — הרי הוא כישראל לכל דבריו. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נאמר הדבר? — לומר: דאי הדר ביה [שאם חזר בו] לאחר זמן ומתנהג כגוי, ומקדש בת ישראל, אין אנו אומרים שהוא כגוי, ואין כאן קידושין ממש, אלא ישראל משומד קרינא ביה [קוראים אנו בו] ודנים אותו כישראל שחטא, ולכן קידושיו קידושין ואינה נפטרת אלא בגט.
The baraita continues: Once he has immersed and emerged he is a Jew in every sense. The Gemara asks: With regard to what halakha is this said? It is that if he reverts back to behaving as a gentile, he nevertheless remains Jewish, and so if he betroths a Jewish woman, although he is considered to be an apostate Jew, his betrothal is a valid betrothal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר.: קָסָלְקָא דַּעְתָּךְ לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מִצְוֹת וּרְמִינְהוּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֵר טאֲבָל בְּעֶבֶד מְשׁוּחְרָר אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל.

The baraita continues: This applies both for a convert and for an emancipated slave. The Gemara considers the meaning of this clause: If it enters your mind to interpret the baraita to mean that a convert and an emancipated slave are the same with regard to accepting upon oneself the yoke of mitzvot, then one could raise a contradiction from that which is taught in another baraita: In what case is this statement that there is a need to accept the yoke of mitzvot said? It is with respect to a convert; however, an emancipated slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot when he immerses for the sake of emancipation. Rather, the immersion alone is sufficient to emancipate him and thereby render him a Jew.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קס״ד – דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים לקבל קאמר שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות.
אבל עבד אין צריך לקבל – בשעת שחרור דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות דכתיב (דברים ה) למען ינוח עבדך ואמתך ועוד דגמרי׳ (חגיגה דף ד.) לה לה מאשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקבל. שכשיטבול העבד לשם שחרור צריך שיקבל עליו מקצת קלות וחמורות. אין צריך לקבל. כשיטבול לשם שחרור, שכבר קבל עליו כשטבל לשם עבדות, שהרי נוהג במצות כאשה. שלא קבלה עליה. להתגייר. כופה. לשם עבדות, דכל טבילת עבדים על כרחן היא, ואחר כך מטבילה לשם שחרור. אלמ׳ לר׳ שמעון אין צריך לקבל בשעת שחרור, דאם כן דלמ׳ לא מקבלה. ולרבנן דלא הויא תקנ⁠[תא בהכי] סברי דצריך לקבל. וקסבר רב ששת דאפי׳ רבנן מודו שיכול הרב לכפות העבד לטבול לשם עבדות ולקבל מצות שהעבד חיב. ופליגי אי צריך לקבל כשישתחרר או לא, דאי צריך לקבל, בההיא טבילה לא מצי למכפיה. ואתא רבה למימר דלאו בהא פליגי, אלא פלוגתייהו היא אי הרב יכול לכפות עבדו לקבל מצות עבד ולטבול לשום גירות דעבד, אבל מכי קבל כשטבל לשם עבדות, דכולי עלמא שאין צריך לקבל כשישתחרר.
ב עוד שנינו: אחד גר ואחד עבד משוחרר. קסלקא דעתך [עלתה על דעתנו] לומר מתחילה, שהכוונה היתה לענין לקבל עליו עול מצות, שאף עבד משוחרר צריך שיקבל עליו במפורש עול מצוות כגר. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה], ממה ששנינו: במה דברים אמורים שצריך שיקבל עליו עול מצוות — בגר, אבל בעבד משוחרר — אין צריך לקבל עליו, אלא מיד עם שחרורו הוא נעשה כישראל!
The baraita continues: This applies both for a convert and for an emancipated slave. The Gemara considers the meaning of this clause: If it enters your mind to interpret the baraita to mean that a convert and an emancipated slave are the same with regard to accepting upon oneself the yoke of mitzvot, then one could raise a contradiction from that which is taught in another baraita: In what case is this statement that there is a need to accept the yoke of mitzvot said? It is with respect to a convert; however, an emancipated slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot when he immerses for the sake of emancipation. Rather, the immersion alone is sufficient to emancipate him and thereby render him a Jew.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָא קַשְׁיָא הָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָא רַבָּנַן.

Rav Sheshet said: This is not difficult, as this baraita that states that an emancipated slave is not required to accept the yoke of mitzvot is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, whereas that baraita that implies he is required to do so is in accordance with the opinion of the Rabbis, the first tanna of the following baraita.
רי״ףרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא ר׳ שמעון ב״א הא רבנן – דלר׳ שמעון אין צריך לקבל בשעת שחרור, ולרבנן צריך לקבל, דלאו טעמייהו דרבנן משום שאינו יכול לכופה לעבדות, אלא משום שאין יכול לחזור ולהטבילה לשחרור שלא לדעתה. והא דאמרינן מאי טעמיה דר׳ שמעוןא דאמר בטבילת השחרור שלא לדעת, דכתיב עבד איש, פי׳ דאלו כתב רחמנא וכל עבד מקנת כסף ומלתה אותו, מיניה נמי משמע דטבילת עבדות בע״כ הוא, ומדמיעט ואין אתה מל בן איש בעל כרחו, ש״מ טבילה דכותה ממעט, דהיינו לשם שחרור, והכי קאמר אתה מל על כרחו להכניסו לישראל, כלומר שכופהו ומלו לשם עבדות ומשחררו ומטבילו כר׳ שמעון ב״א, אלמא טבילת עבדים לשחרורן שלא לדעתן היא, וטבילת גרים לדעתןב. ומסקנא דעבד הלקוח מישראל אין צריך לקבל, וכתב רבינו הגדול ז״ל דכבר קבל עליו מעיקראג, ומשמע מהא דבטבילת עבדות צריך לקבל. ומיהו לא מחוור, דהא אמר ר׳ שמעון ב״א כופה ומטבילה לשם עבדות, ולא פליגי רבנן אלא שאינו חוזר ומטבילהד, אבל בטבילת עבדות לא פליגי וכדפרישית. ואפשר דרבינו [הגדול]⁠ה מפרש, דכל פלוגתייהו דרבנן ביפת תואר [בטבילה ראשונה, והיינו דאמר רב פפא איתמר ביפת תאר]⁠ו דלא שייכא במצות, מפני שאין טבילתה לשם [עבדות]⁠ז כלום, הואיל והיתה בעל כרחה, אבל עבד דשייך במצות, כלומר שהטבילוהו מדעתו לשום עבדות, אין צריך לקבל, וכופה אותו ומשחררו ומטבילו. אבל רש״י ז״לח סובר, לדברי כולם, דכל טבילת עבדים על כרחן היא. והא דאמרינן אימר דשמעת להו לרבנן ביפת תואר דלא שייכא במצות, משום שלא קבלה עליה מצות ולא נהגה בהם, אבל עבד ששהה אצלו כמה ימים ונוהג עליו מצות הנוהגות בעבד אינו צריך לקבל, אלא מכיון שהורגל ונהג עצמו בדת משה ויהודית, בין מדעתו בין שלא מדעתו, ישראל הוא וחייב במצותט. וסיוע לדברי רבינו יצחק ז״ל, הא דאמרינןי, ולא רצה למול מגלגל עמו, שאלו לדברי רש״י ז״ל, יכול הי׳ לכופו ולהטבילו בעל כרחו. אלא שיש לומר, בשאינו רוצה לכופו, או שאינו יכול לו, שאינו רוצה להנהיג עצמו כלל בדת ישראל, ומה יעשה לו. תדע דהא ר׳ שמעון ב״א גופיה אמר לקמןכ, אין משהין אותול משום הפסד טהרות, ולא אמר שיכפוהו. וא״ת, האיך יכנס תחת כנפי השכינה שלא מדעת, אם כן שאל לר׳ שמעון ב״א, אלא התורה נתנה רשות לרב לעשות בעבדו מה שירצה בדבר זה. והרב ר׳ משה ז״למ כתב העבד הנלקח מן הגוים, אין אומרין לו מה ראית להתגייר, אלא אומרים לו רצונך שתכנס בכלל שבטינ ישראל ותהיה מן הכשרים, אם רוצה מודיעין אותו עיקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות וענשן ושכרן כמו שמודיעין את הגר ומטבילין אותו כגר ומודיעין אותו כשהוא במים ואם לא רצה לקבל מגלגלין עמו. אלו דברי הרב ז״לס, שהוא סובר כדעת רבו ז״ל. אבל בירושלמי מצאתי בלשון הזה בפרק הערלע, כתיב וכל עבד איש מקנת כסף וגו׳, עבד איש אתה מוהלו על כרחו בן איש אין אתה מוהלו על כרחו. ר׳ יוחנן בעי, הא בן קטן מוהלו אתה על כרחו אפילו בנו של אורכנוספ, פי׳ דזכות הוא לו כדאיתא בכתובותצ. ר׳ חזקיה בשם ר׳ק, הא כיני מצא בתוכה תינוק מושלך, הטבילו לשום עבד אתה מוהלו לשום עבד, לשום בן חורין אתה מוהלו לשום בן חורין. רבי יוחנן בעי, לשום עבד הרי הוא כעבד ואפילו כבנו של אורכנוס, ר׳ אבהו ור׳ אלעזר בשם ר׳ אושעיא לא אמר כן, אלא וכל עבד איש מקנת כסף, עבדךר איש אתה מוהלו על כרחו, בנך איש אין אתה מוהלו על כרחו, כההיא דמר ר׳ הילא בשם ר׳ אמיש, הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למהלן, מה נפשך, כעבד איש הוא אתה מוהלו על כרחו, על מנת שלא למהלן, כבן איש הוא, אי אתה מוהלות על כרחו. משמע מהכא, שהרוצה לכוף ולהטביל עבדו לשום עבדות רשאי הוא. ושמא סוגיא שלהם כר׳ שמעון ב״א. ובפירקי ר׳ אליעזרא בהגדה מצינו, ר׳ יוחנן אמר כל הגרים הבאים בישראל נמולים בטובתם וברצונם וביראת שמים הן נמולים, ואין מאמינים בגר עד ז׳ דורות שלא ישובו המים למוצאיהן, אבל עבדים נימולין בטובתן ושלא בטובתן ברצונם ושלא ברצונם, ואין אמונה בעבדים וכו׳ב. ומזה נראה שהוא דבר פשוט בטבילת עבדות שבעל כרחן היאג. ובתוספותד מפרשין כדברי רבינו אלפסי ז״ל דצריך דעת, ואומרים דלרב ששת נמי בטבילת עבדות פליגי רבנן, אלא קס״ד דכי היכי דפליגי בטבילת עבדות פליגי נמי בטבילת השחרור, דהיינו מתניתא דאחד גר ועבד משוחרר, אלא מתניתא דאין צריך לקבל מוקי רב ששת כר׳ שמעון בן אלעזר, והדר אתא רב פפא ופרכי׳ דלא פליגי אלא בטבילת העבדות כדפרישיתה. והסוגיא פשוטה יותר לזה. אבל מכל מקום ביפת תואר דלא שייכא במצות דיקא כפי׳ רש״י ז״ל.
ושוב מצאתי מחלוקת אחרת בזה, שיש אומריםו, דעבד הלקוח מישראל, כיון שאינו צריך לקבל, אינו צריך שלשה. והביאו ראיה לדבר, ממה שאמרו במסכת קדושיןז, גבי ההיא דאמרינן גר נמי לאו בידו דאמר ר׳ יוחנן גר צריך שלשה ומי יימר דמזדקקי ליה בי דינא, ואקשינן אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין, ואי ס״ד צריך שלשה, הכי נמי מי יימר דמזדקקי ליה. וזו כדעתנו אנו, שכתבנוח שאין צריך שלשה בדיעבד אלא לקבלה אבל לא לטבילה, וזה כיון שאינו צריך לקבל, אין ב״ד מעכבו, ולפיכך קדושין תופסין בשפחתו משום דבידו. אלא שאנו צריכין להוסיף בסברא זו, ולומר דלכתחלה מיהא צריך שלשה, כדרך שהגר צריך לכתחלה אפילו בטבילה. והרב ר׳ יהודה הנשיא ז״לט כתב, שצריך לטבול בפני שלשה. והרב ר׳ משה ז״לי כתב, כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני שלשה ביום. ולא הפרישו חכמים הללו ז״ל בין גר לעבד בזה כלל. ודעת אחרת בחבור מקצת חכמי הדורות, ואיכא מאן דאמר דטבילה לא מעכבא, ואם קדש בת ישראל קדושיו קדושין. וכן מצאתי בתוספות לרבותינו הצרפתים ז״לכ, ואין ראיותיהם בהל נכונות. והם שואליןמ, למה אין צריך נמי מילה, כלומר הטפת דם ברית. ומתרצים לפי דעתם, כיון דטבילה זו מדרבנן בעלמא היא, לא הטריחו עליו לצער ולסכן עצמו במילה. ולדעתי כל הנימול למצותו אינו מטיף דם, אלא הרי הוא כאשה, ובטבילה נכנס לדת ישראל, כמו שפירשתי למעלה בלוייםנ.
א. בנדפס: מ״ט דרשב״א [פי׳]. ובכ״י ב: מ״ט דר׳ שמעון הכא. ובכי״א: מ״ט דר׳ שמעון דאמר. ואולי צ״ל: דאמר דטבילת השחרור שלא לדעת. וברשב״א: והא דאמרינן מ״ט דרשב״א ה״ק מ״ט בטבילת השחרור שמטבילו שלא לדעתו.
ב. וכן הרשב״א כתב פירוש זה ומסיק: ואין לשון הסוגיא מתיישב היטב לענין זה. ועיין בדברי רבינו בסמוך. ולפי פירוש זה מיושב משה״ק המהרש״א על הרא״ש עיי״ש, וע״ע להלן בהערה 537.
ג. הרי״ף סי׳ סה, טז ב. ועיין ביש״ש סי׳ נ׳ מש״כ בדברי הרי״ף. ועיין ברא״ש סי׳ לח ובקרבן נתנאל אות א. ועיין בישרש יעקב שהביא דברי רבינו ומש״כ בזה.
ד. בנדפס נוסף כאן במרובעות: לשם שחרור.
ה. עפ״י כ״י ב.
ו. עפ״י כ״י ב.
ז. עפ״י כ״י ב.
ח. ד״ה כופה ומטבילה, ולקמן מח א ד״ה אבל עבד.
ט. עיין ברא״ש סי׳ לח שכתב בדברי רש״י כרבינו, ועיין משה״ק במהרש״א על דברי הרא״ש אלו, ועיי״ש בקרני ראם. ועיין בקרבן נתנאל אות ת מש״כ בזה, ועיין בקרן אורה. ועיין בערוך לנר ובישרש יעקב שהביאו דברי רבינו ומש״כ בדבריו.
י. לקמן מח ב.
כ. לקמן מח ב.
ל. בנדפס נוסף כאן: בא״י.
מ. הרמב״ם פי״ד מאיסורי ביאה ה״ט.
נ. לפנינו ברמב״ם: עבדי ישראל.
ס. בכ״י א ובנדפס: הרב הזה.
ע. יבמות פ״ח ה״א.
פ. בכ״י ב: הורכנוס. בירושלמי שלפנינו: אורכנים.
צ. יא א.
ק. לפנינו שם: רבא.
ר. בכ״י א: עבד, וכן בסמוך: בן.
ש. לפנינו בירושלמי: ר׳ יסא.
ת. בכ״י ב: אי אתה יכול למוהלן.
א. בנדפס צויין לפרק כט, ולפנינו בפרקי דר״א ליתא, וכן ברשב״א כתב כדברי רבינו, וכן בריטב״א בקיצור.
ב. בכ״י א וכו׳ ליתא.
ג. עיין במאירי שהביא מפרקי דר״א להוכיח שטבילת שחרור עבד מהני בע״כ אבל טבילת עבדות רק מהני ברצונו, עיי״ש וצ״ע.
ד. עיין בביאור הגר״א יור״ד סי׳ רסו ס״ק ט שהסביר כונת רבינו שראיתו מן התוס׳ מח א ד״ה אלא, שכתבו תימא דרשב״א וכו׳ משמע דלרבנן ניחא. ועיין בתוס׳ חד מקמאי שכ״ה שיטת הראב״ד, וכ״כ בפי׳ ר״א מן ההר.
ה. עיין בביאור הגר״א יור״ד סי׳ רסו ס״ק ט שהסביר כונת רבינו שראיתו מן התוס׳ מח א ד״ה אלא, שכתבו תימא דרשב״א וכו׳ משמע דלרבנן ניחא. ועיין בתוס׳ חד מקמאי שכ״ה שיטת הראב״ד, וכ״כ בפי׳ ר״א מן ההר.
ו. כ״כ תוס׳ חד מקמאי בשם הראב״ד. וכ״כ בתוס׳ קידושין סב ב ד״ה מעתה. ועיין ברשב״א שכתב כל דברי רבינו. וכ״כ הריטב״א בשם ר״י.
ז. סב ב.
ח. לעיל מה ב בד״ה מי לא טבלה לנידתה, וכן יש לומר בדעת התוס׳ קידושין שם דאזלי לשיטתם דס״ל לעיל מה ב ד״ה מי דהא דצריך שלשה היינו לקבלת מצות.
ט. וכן הרשב״א כ״כ בשם הרב יהודה אברצלוני.
י. הרמב״ם פי״ג איסורי ביאה הי״ב. הרמב״ם לשיטתו דס״ל דקבלת מצוות אינה מעכבת וטבילה בשלשה דוקא.
כ. כ״כ בתוס׳ הרא״ש ד״ה גר ועבד משוחרר. וכ״כ הרשב״א בשם רבותינו הצרפתים, וכ״כ הריטב״א והנמוק״י. אך מדברי התוס׳ שלפנינו ד״ה שם גר, משמע שדעתם שהטבילה מדאורייתא, וכ״כ בחידושי רע״א על השו״ע יור״ד רסו ס״ז. ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב״ם פי״ג איסו״ב הי״ב.
ל. בכ״י א: בם.
מ. שאלה זו וכן התירוץ דבסמוך ליתא בתוס׳ הרא״ש שלפנינו.
נ. לעיל מו א ד״ה שכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשב״א אפי׳ לא קבלה עליה כופין ומטבילה לשום עבדות פי׳ ולא הצריך הכתוב כל המעשים ההם אלא למי שאינו רוצה להטביל לשום עבדות כלל והא דקאמר שכופה ומטבילה לשום עבדות כלל והא דקאמר שכופה ומטבילה לשום עבדות. הא דר״ע היא בכל עבד שהוא קנוי קנין הגוף וכן אמר בפירקי ר׳ אליעזר העבדים כמולין ברצונם ושלא ברצונם ודכ״ע אינו יכול לשחררו ולגיירו לשם גירות בתחל׳ בע״כ ולא נחלקו אלא בשחרור אחר עבדו׳ ואסיקנ׳ דאפי׳ לרבנן מטבילין לשחרו׳ אחר עבדו׳ בע״כ בתר דשייך והורגל במצות.
אמר רב ששת: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זו] שאמרו שאין צריך לקבל עליו — כשיטת ר׳ שמעון בן אלעזר היא, ואילו הא [זו] שצריך לקבל עליו — כשיטת רבנן [חכמים] היא.
Rav Sheshet said: This is not difficult, as this baraita that states that an emancipated slave is not required to accept the yoke of mitzvot is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, whereas that baraita that implies he is required to do so is in accordance with the opinion of the Rabbis, the first tanna of the following baraita.
רי״ףרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּתַנְיָא {דברים כ״א:י״ג} וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְגוֹ׳ בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ יאֲבָל קִבְּלָה עָלֶיהָ מַטְבִּילָהּ וּמוּתָּר בָּהּ מִיָּד.

As it is taught in a baraita: The Torah permits a Jewish soldier to take a beautiful female prisoner of war out of her captivity in order to marry her. Before he may do so, she must first undergo the process that the Torah describes: “And she shall shave her head, and do her nails; and she shall remove the raiment of her captivity from upon her, and she shall remain in your house and bewail her father and her mother a month of days” (Deuteronomy 21:12–13). She may then be immersed for the sake of conversion, even though she does not accept upon herself the yoke of mitzvot. At that point it is permitted to marry her. The baraita asks: Under what circumstance are these matters stated? It is when she did not accept upon herself the yoke of mitzvot; however, if she willingly accepted upon herself the yoke of mitzvot, he may immerse her for the sake of conversion, and he is permitted to marry her immediately without the need for her to undergo the process described in the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא קבלה עליה – להתגייר.
בד״א שלא קבלה עליה. כלומר אימתי צריך להמתין אותה חדש ימים קודם שיבא עליה עוד, בשלא קבלה עליה להתגייר, הלכך אינו רשאי לבא עליה, אע״ג דהתיר לו יפת תואר במלחמה לבא עליה פעם אחת, התם ירדה תורה לסוף דעתו של יצה״ר והתירו לו משום מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות מבשר נבלות ממש, אבל מביאה ראשונה ואילך לא התירה לו, כיון שאינה רוצה להתגייר. אבל אם רוצה להתגייר, מטבילה לשם (שחרור) [גרות] ומותר בה מיד. (אבל בע״כ אינו יכול להטבילה ולהכניסה במצות אלא א״כ רצתה). אלו דברי ר״ש שאמר אם לא רצתה כופה אותה ומטבילה לשם עבדות וחוזר ומטבילה לשם חירות ומותר בה מיד, אבל חכמים אמרו שאם קבלה מטבילה ומותר בה מיד ואין כופי׳. וקי״ל דיחיד ורבים הלכה כרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״א שלא קבלה עליה – פי׳ דהשתא צריך כל המעשים הנז׳ בפרשה ובזה יוכל לגיירו אפי׳ בע״כ שכן גזרת הכתוב ואף על פי שטבילת גרים דעלמא אינו בעל כרחם לד״ה.
דתניא כן שנינו בברייתא] בדין אשת יפת תואר, שאדם רואה בשבי ולוקח אותה לו לאשה. נאמר שם: ״ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא עליה ובעלתה והיתה לך לאשה״ (דברים כא, יג), ואומרים: במה דברים אמורים — כשלא קבלה עליה להתגייר, אלא הוא מכריח אותה לכך. אבל אם קבלה עליה — מטבילה לשם גירות, ומותר בה מיד.
As it is taught in a baraita: The Torah permits a Jewish soldier to take a beautiful female prisoner of war out of her captivity in order to marry her. Before he may do so, she must first undergo the process that the Torah describes: “And she shall shave her head, and do her nails; and she shall remove the raiment of her captivity from upon her, and she shall remain in your house and bewail her father and her mother a month of days” (Deuteronomy 21:12–13). She may then be immersed for the sake of conversion, even though she does not accept upon herself the yoke of mitzvot. At that point it is permitted to marry her. The baraita asks: Under what circumstance are these matters stated? It is when she did not accept upon herself the yoke of mitzvot; however, if she willingly accepted upon herself the yoke of mitzvot, he may immerse her for the sake of conversion, and he is permitted to marry her immediately without the need for her to undergo the process described in the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ כּוֹפָהּ וּמַטְבִּילָהּ לְשֵׁם שִׁפְחוּת וְחוֹזֵר וּמַטְבִּילָהּ לְשֵׁם שִׁחְרוּר וּמְשַׁחְרְרָהּ

Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if she did not accept upon herself the yoke of mitzvot, the need for the process can still be circumvented if he forces her and immerses her for the sake of slavery, and then he again immerses her for the sake of emancipation and thereby emancipates her, rendering her a Jewess. Rabbi Shimon ben Elazar holds that the immersion of a slave for the sake of emancipation is effective even if the slave does not accept upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כופה ומטבילה לשם שפחות – דכל טבילות עבדים על כרחן היא.
ומשחררה – ומטבילה לשם שחרור בע״כ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אף על פי שלא קבלה עליה יהדות כופה ומטבילה לשם שפחות, שהטבילה לשם שפחה אינה נתונה להסכמתה של הנטבלת, וחוזר אחר כך ומטבילה לשם שחרור בעל כורחה, ומשחררה,
Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if she did not accept upon herself the yoke of mitzvot, the need for the process can still be circumvented if he forces her and immerses her for the sake of slavery, and then he again immerses her for the sake of emancipation and thereby emancipates her, rendering her a Jewess. Rabbi Shimon ben Elazar holds that the immersion of a slave for the sake of emancipation is effective even if the slave does not accept upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מז:, רי"ף יבמות מז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות מז:, ראב"ן יבמות מז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות מז:, תוספות ישנים יבמות מז:, ר"י מלוניל יבמות מז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד יבמות מז:, רמב"ן יבמות מז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מז: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מז:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מז:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות מז:, גליון הש"ס לרע"א יבמות מז:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מז:, אסופת מאמרים יבמות מז:

Yevamot 47b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 47b, Rif by Bavli Yevamot 47b, Rashi Yevamot 47b, Raavan Yevamot 47b, Tosafot Yevamot 47b, Tosefot Yeshanim Yevamot 47b, Ri MiLunel Yevamot 47b, Piskei Rid Yevamot 47b, Ramban Yevamot 47b, Rashba Yevamot 47b, Meiri Yevamot 47b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 47b, Ritva Yevamot 47b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 47b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 47b, Gilyon HaShas Yevamot 47b, Steinsaltz Commentary Yevamot 47b, Collected Articles Yevamot 47b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144