×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עוּרְפִּילָא אֲפִילּוּ לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא מַהְנְיָא לֵיהּ מַאי עוּרְפִּילָא עוּרוּ פִּילֵי וְאָמַר רָבָא הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דָּמֵי לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא דְּכֵיוָן דִּנְבַט נְבַט.
and drizzle [urpila] is even beneficial to a seed [partzida] under a clod of earth, as it can reach anywhere without causing any harm. The Gemara asks: What is the meaning of the word drizzle? The Gemara explains: It is a contraction of the phrase: Arise, furrows [uru pilei]. And the Gemara cites another saying in which Rava uses the same imagery. Rava said: This Torah scholar [tzurva] is like a seed under a clod of earth, as once he sprouts and begins to develop, he continues to sprout and his greatness increases.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
עורו פילי – פירוש: הטפה היורדת בכח מערערת פילא כמו פילחא כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ. אפילו לפרצידא דתותי קלא. פי׳ שתחת האבן צומח וכן ת״ח דומה לפרי תחת האבן (ששואב שואב) וכיון שצומח [צומח] בבת אחת.
דתותי קלא – תחת קרקע קשה:
עורו פילי התעוררו בקעים כלומר שמכניס המטר דקה בבקעים ומוציא התבואה שבהם:
כיון דנבט שבקע ויוצא אף ת״ח כיון שיוצא שמו בעולם שוב הולך וגדול בכל שעה:
ערך נבט
נבטא(תענית ד.) האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלת דכיון דנבט נבט פי׳ בערך פרציד (מועד קטן יח:) ולא אמרו אלא דלא הדר נביט כלומר דלא יצא:
ערך פרצד
פרצדב(שבת כא.) ומפרצדוהי עבדין משחא פירוש גרעינין וכל מיני מזרע הארץ ומזרע הפירות נקראת פרצידא. (תענית ד.) עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהני פירוש הפרי שתחת האבן צומח וכן תלמוד חכם דומה לפרי שתחת האבן ששואב שואב וכיון שצומח צומח בבת אחת (בבא מציעא פד) ונמלייה פרצידי דרמנוא סומקא:
ערך קלא
קלאג(פסחים סב:) שקל קלא פתק ביה. (ראש השנה כה תענית ד.) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (עבודה זרה יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי׳ אבן:
א. [הערפאר שפראצען.]
ב. [קערנער.]
ג. [שטיין.]
עורפילא – גשמים דקים כך שמן כדלקמן.
אפי׳ לפרצידא דתותי קלא – הגרעין שתחת גושה של קרקע.
מהניא – שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד.
עורו פילי – שסותם סדקי הארץ ל״א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע.
צורבא מרבנן – בחור חריף כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה.
כיון דנבט נבט – שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו הולך וגדל למעלה.
עורפילא – היינו גשם דק אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא פי׳ פרצידא זו גרעין שהוא מתחת האבן היינו כמו חטה שמתחת הקרקע.
מאי עורפילא עורו פילי – פי׳ מעוררן ומצמיחן פילי פי׳ אותן העומדים בסדקי הארץ.
צורבא מרבנן כו׳. עיין פרש״י ובערוך פי׳ חוזק ת״ח ע״ש:
עורפילא (גשם דק מאוד) אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה [לגרגיר שתחת רגב אדמה, מועיל לו], לפי שהוא מגיע לכל מקום ואינו מזיק כלל. ורמז לדבר: מאי [מה] לשון עורפילא — עורו פילי [יתעוררו הגרגרים בסדקים של הארץ]. אגב מאמר זה מביאים דבר אחר שאף בו השתמשו באותו דימוי. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא [תלמיד חכם דומה לגרגר שתחת רגב אדמה], כיון דנבט נבט הוא צומח — צומח והולך] וגדל מאז והלאה, שכאשר מתחיל הוא להתפרסם — הולך שמו וגדל.
and drizzle [urpila] is even beneficial to a seed [partzida] under a clod of earth, as it can reach anywhere without causing any harm. The Gemara asks: What is the meaning of the word drizzle? The Gemara explains: It is a contraction of the phrase: Arise, furrows [uru pilei]. And the Gemara cites another saying in which Rava uses the same imagery. Rava said: This Torah scholar [tzurva] is like a seed under a clod of earth, as once he sprouts and begins to develop, he continues to sprout and his greatness increases.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַר רָבָא הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּרָתַח אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו כ״ג:כ״ט} הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וְאָמַר רַב אָשֵׁי כׇּל ת״חתַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל אֵינוֹ ת״חתַּלְמִיד חָכָם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו כ״ג:כ״ט} וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע.

§ And, incidentally, the Gemara relates that which Rava said: This Torah scholar who grows angry, it can be presumed that it is his Torah study that angers him. Therefore, he must be given the benefit of the doubt, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). And similarly, Rav Ashi said: Any Torah scholar who is not as hard as iron, but is indecisive and wavers, he is not a Torah scholar, as it is stated in the same verse: “And as a hammer that breaks rock in pieces” (Jeremiah 23:29).
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צורבא מרבנן דמרתח אורייתא מרתחא ליה שנאמר הלא כה דברי כאש.
שאינו קשה כברזל – שאינו קשה לרצות. הצרי אין בגלעד כלומר שהיה יכול לילך אצל אליהו ומתיר לו נדרו:
אורייתא מרתחא ליה – שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ״ל דחייבין לדונו לכף זכות.
כאש – שמחמם כל גופו.
ברזל – קפדנים וקשים כברזל.
תלמיד חכם אע״פ שתורתו מכעיסתו בשעה שרואה מעשי בני אדם מכוערים ראוי לו למעט בכעסו כמה שאפשר לו וללמדם בנחת כדי שיערבו דבריו על שומעיהם ויקבלו דבריו וכדי שלא לגרום בעצמו שום נזק שנאמר הסר כעס מלבך והעביר רעה מבשרך:
נטיעות שהם רכות וצריכות תקון התירו חכמים לחרוש בהם בתוספות שביעית בכדי יניקתן שחוששים להפסידן מתוך ילדותם ושיעור יניקתם מפורש להם מהלכה למשה מסיני לעשר נטיעות בית סאה שהוא נ׳ על נ׳ כשנטיעתן משוערת באותו בית סאה בשוה וכן כל נטיעה לפי חשבון זה והוא שאמרו עשר נטיעות ערבה ר״ל אותה שהיו מקיפים בה המזבח בשביעי של חג ונסוך המים בחג שהוא כל ז׳ הלכה למשה מסיני אבל אילנות אחרים שאינן רכין אסור וכן אף באותם שהזכרנו שהן נטיעות רכות אם היו נטועים יותר מעשרה הם חשובים כנעקרים ואם אין שם עשרה אין חורשים כל בית סאה אלא בכדי מה שצריך להם לפי חשבון זה ודברים אלו כולן בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים עבודת הארץ מותרת לגמרי עד ראש השנה אפילו בשאר אילנות כמו שיתבאר במקומו וערבה שנאמר בה שהיא הלכה למשה מסיני פירושה על ערבה שהיו מקיפים בה את המזבח בשביעי כמו שביארנו אבל אותה שבלולב מן התורה היא וכן מה שאמרו בנסוך המים שהוא הלכה למשה מסיני פירושה להיותה כל שבעה כמו שביארנו:
המשנה השנית אין שואלים את הגשמים וכו׳ כונת המשנה לבאר זמן הזכרת גשמים ככונת המשנה הראשונה וחדש בהזכרה זמן אחר על דעת בן בתירא והוא מוסף של י״ט אחרון של חג לגשמים ותפלת שחרית של י״ט הראשון של פסח לטל אע״פ שאין הלכה כמותו בטל ואגב גררא נתערב עמה ענין שאלה בדרך קצור לומר שאין שואלים את הגשמים ר״ל ותן טל ומטר תכף להזכרה ואין שאלה עד שיעברו ימי החג והוא סמוך לגשמים שימות החג אינם ימות הגשמים ולא פי׳ איזהו זמן השאלה בפרט ולמטה יתבאר ולענין הזכרה בין לגשמים בין לטל כבר בארנו הפסק במשנה הראשונה:
זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:
גמרא כה דברי כאש ואמר רב אשי כל ת״ח שאינו קשה כברזל אינו ת״ח שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע א״ל ר׳ אבא לרב אשי כו׳ כצ״ל:
דרתח כו׳. לפי שהכעס הוא ממדות הגרועות כמפורש במסכת נדרים אמר דיש לדון הת״ח לכף זכות דאורייתא כו׳ שהתורה היא דבר רוחני דומה לאש כמ״ש אש דת למו שהיתה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה וכשתבא התורה בגוף הת״ח היא מרתחת את הגוף ומביאו בטבע לידי כעס שהוא מרתיח הלב ומסיק דבעי למילף נפשיה כו׳ דהיינו להרגיל עצמו כדי להרחיק עצמו ממדה רעה זו גם שהוא ת״ח כמ״ש ההרגל על כל דבר שלטון:
ובענין דומה אמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח [תלמיד חכם שכועס] אורייתא הוא דקא מרתחא ליה [התורה היא שמרתיחה אותו] ולכן צריך לדון אותו לכף זכות, שנאמר: ״הלוא כה דברי כאש נאם ה׳⁠ ⁠״ (ירמיהו כג, כט), וכיוצא בו אמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל שאינו תקיף ומוותר על דברים — אינו תלמיד חכם, שנאמר באותו פסוק: ״וכפטיש יפצץ סלע״.
§ And, incidentally, the Gemara relates that which Rava said: This Torah scholar who grows angry, it can be presumed that it is his Torah study that angers him. Therefore, he must be given the benefit of the doubt, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). And similarly, Rav Ashi said: Any Torah scholar who is not as hard as iron, but is indecisive and wavers, he is not a Torah scholar, as it is stated in the same verse: “And as a hammer that breaks rock in pieces” (Jeremiah 23:29).
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ דִּכְתִיב {דברים ח׳:ט׳} אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל אַל תִּקְרֵי אֲבָנֶיהָ אֶלָּא בּוֹנֶיהָ אָמַר רָבִינָא אפ״האֲפִילּוּ הָכִי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵילַף נַפְשֵׁיהּ בְּנִיחוּתָא שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת י״א:י׳} וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְגוֹ׳.

Rabbi Abba said to Rav Ashi: You learned the proof for this idea from that verse there; we learned it from here, as it is written: “A land whose stones [avaneha] are iron” (Deuteronomy 8:9). Do not read this phrase as “whose stones [avaneha],” rather, read it as whose builders [boneha], since Torah scholars build the land spiritually and are as tough as iron. With regard to these statements praising the toughness of a Torah scholar, Ravina said: And even so, one is required to teach himself to act gently, as it is stated: “And remove anger from your heart, and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בוניה – תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו.
אל תקרי אבניה כו׳ משום דלפי פשוטו ה״ל למכתב אשר אבניה כברזל דא״א לומר אבניה ברזל דא״כ לאו אבנים הם וע״כ דרשו מיניה אבניה בוניה כדאמרינן נמי אל תקרי בניך אלא בוניך כו׳ וע״ש זה קרי לת״ח בנאין במסכת שבת:
אמר ליה [לו] ר׳ אבא לרב אשי: אתון, מהתם מתניתו לה [אתם, משם אתם שונים, לומדים, אותה] אנן מהכא מתנינן לה [אנחנו, מכאן אנו שונים, לומדים, אותה], דכתיב [שנאמר]: ״ארץ אשר אבניה ברזל״ (דברים ח, ט), אל תקרי [תקרא] ״אבניה״, אלא בוניה, והכוונה לתלמידי חכמים שהם הבונים את הארץ ברוחניות, והם קשים כברזל. ועם זאת אמר רבינא: אפילו הכי [כך] ששבחו של תלמיד חכם שהוא קשה כברזל מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא [צריך לו לאדם ללמד עצמו לנהוג בנעימות], שנאמר ״והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך״ (קהלת יא, י).
Rabbi Abba said to Rav Ashi: You learned the proof for this idea from that verse there; we learned it from here, as it is written: “A land whose stones [avaneha] are iron” (Deuteronomy 8:9). Do not read this phrase as “whose stones [avaneha],” rather, read it as whose builders [boneha], since Torah scholars build the land spiritually and are as tough as iron. With regard to these statements praising the toughness of a Torah scholar, Ravina said: And even so, one is required to teach himself to act gently, as it is stated: “And remove anger from your heart, and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלֹשָׁה שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן לִשְׁנַיִם הֱשִׁיבוּהוּ כַּהוֹגֶן לְאֶחָד הֱשִׁיבוּהוּ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן וְאֵלּוּ הֵן אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי.

As a preamble to the statement of Rabbi Berekhya, below, the Gemara cites that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Three people entreated God in an unreasonable manner, i.e., in situations where their requests might have received an unfavorable answer. To two of them God responded reasonably, with a favorable response to their requests, and to one God responded unreasonably, i.e., unfavorably, in a manner befitting the unreasonable request. And they are: Eliezer, servant of Abraham; Saul, son of Kish; and Jephthah the Gileadite.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב שמואל בר נחמני א״ר יונתן ג׳ שאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח. ומצינו בבראשית רבה ד׳ הן ששאלו שלא כהוגן אליעזר שאול ויפתח וכלב ופשטיה כיון דשאול וכלב שוין דתרווייהו נתינת [בתם חשיב] להו כאחד. לפיכך תני הכא שלשה.
שלשה שאלו כו׳ – משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה.
שלשה שאלו שלא כהוגן – אליעזר שאול ויפתח וא״ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי״ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקב״ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי״מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו׳.
שלשה שאלו שלא כהוגן כו׳ וכתבו התוספות וא״ת ואמאי לא חשב כלב שאמר כל אשר יכה וגו׳ אתן לו את עכסה בתי וגו׳ יכול אפילו ממזר ועבד וי״ל דה״ק כלב כל מי שיחזור לו אותן הלכות כו׳ אתן לו עכסה וגו׳ כו׳ ע״ש ובפ״ב דתמורה גמרא ערוכה היא דדרשינן ליה הכי ועיין בחידושי׳ ואין להקשות דעדיין הקושיא במקומה עומדת דיכול אפילו ממזר או עבד יחזור לו הלכות שיתן לו בתו דיש לומר דאם יחזור לו הלכות ודאי דברוח הקודש יחזיר׳ ואין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבישראל כדאמרינן בנדרים וכפרש״י בשמעתין:
א כהקדמה לדברי ר׳ ברכיה להלן, מבארים מה שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: שלשה שאלו (בקשו) מה׳ שלא כהוגן, שלא פירשו את בקשתם בלשון ראויה, לשנים מהם השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי.
As a preamble to the statement of Rabbi Berekhya, below, the Gemara cites that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Three people entreated God in an unreasonable manner, i.e., in situations where their requests might have received an unfavorable answer. To two of them God responded reasonably, with a favorable response to their requests, and to one God responded unreasonably, i.e., unfavorably, in a manner befitting the unreasonable request. And they are: Eliezer, servant of Abraham; Saul, son of Kish; and Jephthah the Gileadite.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דִּכְתִיב {בראשית כ״ד:י״ד} וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְגוֹ׳ יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ חִיגֶּרֶת אפי׳אֲפִילּוּ סוֹמָא הֵשִׁיבוּ כַּהוֹגֶן וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ רִבְקָה.

The Gemara clarifies each of these cases in turn: With regard to Eliezer, servant of Abraham, he made a request when he prayed beside the well, as it is written: “That the maiden to whom I shall say: Please let down your pitcher that I may drink; and she shall say: Drink, and I will also give your camels to drink; that she be the one whom you have appointed for your servant Isaac” (Genesis 24:14). Eliezer entreated God unreasonably, as his request allowed for the possibility that she might even be lame or even blind, and yet he had promised to take her to Isaac. Nevertheless, God responded to him reasonably and the eminently suitable Rebecca happened to come to him.
מיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנות אנשי העיר יוצאות והיה הנערה – משמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני לה היה מנחש.
אפי׳ חיגרת אפי׳ סומא – לפי שלא פירש בשאילתו ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה.
(אלא) השיבוהו כהוגן – וזימנו לו רבקה.
יכול אפי׳ חיגרת או סומא – תימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול בסמוך יכול אפי׳ ממזרת או שפחה וכו׳ ואמר רש״י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה תורה אי נמי דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי וא״ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא כדך ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה וי״ל דה״פ יכול אפילו חיגרת ואפילו סומא יכול אפי׳ חיגרת שיהיה לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה או סומא כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה כלל.
יכול אפילו חגרת כו׳. כתבו התוספות תימה וכו׳ ע״ש ומיהו למאי דאמרינן ביומא דאבותינו קיימו כל התורה ה״מ פריך נמי ממזרת משפחה אך קשה אמאי לא קאמר ששאל שלא כהוגן דשמא לא תהיה ממשפחת אברהם והוא אמר ליה אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני משם וי״ל דעל זה התחנן בתפלה שנאמר ובה אדע לשון תחנה הודע לי בה כי עשית חסד אם תהיה ממשפחתו כו׳ כפרש״י בחומש ולפ״ז יש לתרץ ג״כ קושית התוס׳ כיון שהתחנן שתהיה ממשפחת אברהם לא תהיה ג״כ ממזרת או שפחה דמשפחת אברהם בחזקת מיוחסים הוו ועי״ל שלא נתן הצמידים על ידיה עד שהגידה לו בת מי היא שלא סמך עצמו על הניחוש שא״ל השקיני מעט מים מכדך וגו׳ ואע״ג דכתיב ויקח האיש נזם וגו׳ ובתר הכי כתיב ויאמר בת מי את וגו׳ אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח מתוך ספורו של אליעזר דכתיב ואשאל וגו׳ בת מי את ואח״כ ואשים הנזם על אפה דודאי לא סמך אליעזר על ניחושו וכ״כ התוס׳ בפ׳ ג״ה דאל״כ למ״ד בפ׳ ד׳ מיתות בן נח מוזהר על כישוף וכל האמור בה איך ניחש אליעזר וא״כ אחר ששאל בת מי את לידע אם ממשפחת אברהם היא ידע נמי דלאו ממזרת היא אבל על ניחושו לא סמך כלל ואין להקשות דא״כ בחגרת וסומא נמי אחר שיראה אותה חגרת וסומא לא יתן לה הצמידים כבר כתבו התוספות בזה דבחגרת אפשר שיהיה לה רגל של עץ וסומא נמי דאפשר שיהיה לה עינים יפים ולא תראה כלל ולא יבין אליעזר וכפירוש רש״י:
שאול שאל שלא כהוגן כו׳ יש לדקדק הכא מאי שאל שלא כהוגן דהא אם יראה שממזר או עבד יהיה לא יתן לו בתו ואין לומר דמיד שיהרוג את גלית תתקדש לו ויעבור אלאו דלא יבא ממזר וגו׳ דהא בעבד ליכא למימר הכי דאין קידושין תופסין ועוד דאף לדוד הא לא נתקדשה בהריגת גלית דהוה ליה המקדש במלוה דאינה מקודשת כדאמרינן בסנהדרין פרק כ״ג וי״ל דמ״מ כיון שסתם שאול דבריו והיה האיש אשר יכנו וגו׳ ולא פירש והאיש הכשר אשר יכנו וגו׳ מקרי שפיר שאל שלא כהוגן כיון דאם יהיה ממזר או עבד לא נתקיימו דבריו והאיש אשר יכנו וגו׳ וכן צ״ל לקמן גבי יפתח דלא חל נדרו כלל בבתו ומ״מ שאל שלא כהוגן שלא נתקיימו דבריו להקריב בתו עולה:
כיצד: אליעזר עבד אברהם, דכתיב [שנאמר] שהתפלל ליד הבאר, ״והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך אותה הוכחת לעבדך ליצחק״ (בראשית כד, יד), וכיון שעשה זאת כתנאי, יכול אפילו תימצא הנערה חיגרת, אפילו סומא (עיוורת) ומכל מקום יקחנה אליעזר ליצחק. ומכל מקום השיבו לו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה שהיו בה כל המעלות.
The Gemara clarifies each of these cases in turn: With regard to Eliezer, servant of Abraham, he made a request when he prayed beside the well, as it is written: “That the maiden to whom I shall say: Please let down your pitcher that I may drink; and she shall say: Drink, and I will also give your camels to drink; that she be the one whom you have appointed for your servant Isaac” (Genesis 24:14). Eliezer entreated God unreasonably, as his request allowed for the possibility that she might even be lame or even blind, and yet he had promised to take her to Isaac. Nevertheless, God responded to him reasonably and the eminently suitable Rebecca happened to come to him.
מיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שָׁאוּל בֶּן קִישׁ דִּכְתִיב {שמואל א י״ז:כ״ה} וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ עֶבֶד אֲפִילּוּ מַמְזֵר הֵשִׁיבוּ כַּהוֹגֶן וְנִזְדַּמֵּן לוֹ דָּוִד.

With regard to Saul, son of Kish, he made an offer when Goliath the Philistine challenged the Jews, as it is written: “And it shall be that the man who kills him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter” (I Samuel 17:25). The man who killed Goliath might even have been a slave or a mamzer, one born from an incestuous or adulterous union, who would be unfit to marry his daughter. Nevertheless, God responded to him reasonably and David happened to come to him.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאול בן קישדכתיב [שנאמר], שכאשר התגרה גלית הפלישתי בישראל, אמר שאול: ״והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו״ (שמואל א׳ יז, כה), יכול אפילו יהא אותו אדם עבד, אפילו ממזר שאסור לו לשאת את ישראלית, ואם כן נמצא שמבטיח את בתו לאדם שאינו ראוי, מכל מקום השיבו לו כהוגן ונזדמן לו דוד.
With regard to Saul, son of Kish, he made an offer when Goliath the Philistine challenged the Jews, as it is written: “And it shall be that the man who kills him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter” (I Samuel 17:25). The man who killed Goliath might even have been a slave or a mamzer, one born from an incestuous or adulterous union, who would be unfit to marry his daughter. Nevertheless, God responded to him reasonably and David happened to come to him.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יִפְתַּח הַגִּלְעָדִי דִּכְתִיב {שופטים י״א:ל״א} וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי וְגוֹ׳ יָכוֹל אֲפִילּוּ דָּבָר טָמֵא הֵשִׁיבוּ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן נִזְדַּמְּנָה לוֹ בִּתּוֹ.

By contrast, there is the case of Jephthah the Gileadite. Upon leaving for battle he issued a statement, as it is written: “Then it shall be that whatever comes forth from the doors of my house to meet me when I return in peace…it shall be to the Lord and I will bring it up for a burnt-offering” (Judges 11:31). This might even have been an impure, non-kosher animal, which he had committed himself to sacrifice. In this instance, God responded to him unreasonably, and his daughter happened to come to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר טמא – כלב או חזיר.
יכול אפילו דבר טמא כו׳. פרש״י כלב או חזיר כו׳. עכ״ל ויש לדקדק דל״ל למימר יכול אפילו דבר טמא טפי הל״ל מיניה וביה יכול אפי׳ בתו ושאר כל אדם דשלא כהוגן הוא כמ״ש שהשיבו לו שלא כהוגן שנזדמנה לו בתו וי״ל דאדם נמי בכלל דבר טמא לקרבן הוא כמ״ש אשר לא צויתי וגו׳ ובב״ר מדמה בהדיא אדם לדבר טמא והכי איתא שם אפי׳ הקדש דמים לא היה יפתח חייב כהא דתנינן הרי אמר על בהמה טמאה הרי עלי עולה לא אמר כלום ומדברי ב״ר נראה דלא חל נדרו כלל בבתו ומיהו הך דמייתי רש״י נמי בשם ב״ר הצרי אין בגלעד שהיה שם פנחס יכול להתיר את נדרו נראה דסותר זה וצ״ע:
אף יפתח הגלעדי אמר דבר שלא כהוגן, שאמר בצאתו למלחמה: ״והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום... והיה לה׳ והעליתיהו עולה״ (שופטים יא, לא), יכול אפילו יצא דבר טמא יקריב אותו, והשיבו לו שלא כהוגן, ונזדמנה לו בתו שלו.
By contrast, there is the case of Jephthah the Gileadite. Upon leaving for battle he issued a statement, as it is written: “Then it shall be that whatever comes forth from the doors of my house to meet me when I return in peace…it shall be to the Lord and I will bring it up for a burnt-offering” (Judges 11:31). This might even have been an impure, non-kosher animal, which he had committed himself to sacrifice. In this instance, God responded to him unreasonably, and his daughter happened to come to him.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל {ירמיהו ח׳:כ״ב} הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רוֹפֵא אֵין שָׁם.

Regarding the incident of Jephthah, the Gemara remarks: And this is what the prophet said to the Jewish people: “Is there no balm in Gilead? Is there no physician there? Why then has the health of the daughter of my people not recovered?” (Jeremiah 8:22). This verse alludes to the fact that had he sought a means to do so, Jephthah could have had his vow annulled.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אנבא
אנבאאת״ש אנבא חיה (נזיר לט.) מתתזי ליה כי אנבא (תענית ד׳. כב) ס״א נבא פי׳ ביצי כנים כגון הא דר״ג דח׳ שרצים הטפויים וביצי כנים ופירש רב האי גאון דתעניות הגירסא כך היא כינבא והביא לו דומה אותו דנזיר ואמר שהן ביצי כנים האמורים בשמנה שרצים ויש ששונין יניבא ומפרשים תולעת כדגרסי׳ בכסוי הדם רבי חייא נפל ליה יניבא בכיתניה וזהו העיקר:
א. [דיא ניס וואס זענן אין דיא האר.]
והיינו דאמר להו נביא כו׳ – מדגלי ביה קרא ואמר הצרי אין בגלעד [אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין בגלעד] פנחס היה שם והיה יכול להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח בבראשית רבה.
והייינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם – כלומר להתיר נדרו ליפתח והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפתח אצלו להתיר נדרו אלא מתוך גסות רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט ונגיד אלא יבא אצלי ופנחס אמר ליתי גבאי דאנא נביא ועל ידי תהא פטורה שהייתי שורה ומתיר הנדר ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם יפתח נענש שנפלו אבריו קודם מיתה כדכתיב ויקבר בערי גלעד ופנחס נענש דכתיב לפנים היה ה׳ עמו.
בפרש״י בד״ה והיינו כו׳ קרא ואמר הצרי אין כו׳ אלמא דלא הוה ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי כו׳ ובד״ה וכתיב אשר לא כו׳ באש אשר לא צויתיו ולא דברתי כו׳ וגדעון ששאל למנוע טל כו׳ כצ״ל:
והיינו דקאמר נביא הצרי אין בגלעד כו׳ כפרש״י ותוס׳ וסיפא דקרא ארוכת בת עמי מפורש בבת יפתח:
ובענין יפתח מעירים: והיינו דקאמר להו [והוא שאמר להם] הנביא לישראל: ״הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי״ (ירמיהו ח, כב), לומר, שאילו היו מחפשים היו מוצאים דרך להתיר לו את נדרו.
Regarding the incident of Jephthah, the Gemara remarks: And this is what the prophet said to the Jewish people: “Is there no balm in Gilead? Is there no physician there? Why then has the health of the daughter of my people not recovered?” (Jeremiah 8:22). This verse alludes to the fact that had he sought a means to do so, Jephthah could have had his vow annulled.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּכְתִיב {ירמיהו י״ט:ה׳} אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.

And it is written, with regard to human sacrifice: “And they have also built the high places of the Ba’al, to burn their sons in the fire for burnt offerings to Ba’al, which I did not command, and I did not speak, nor did it come into My heart” (Jeremiah 19:5).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב אשר לא צויתי – בירמיה כתיב בפרשת בקבוק ובנו את במות (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף את (בנותיהם ואת) בניהם באש אשר לא [צויתי ולא] דברתי ולא עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה כמו כן הקב״ה ליפתח ומישע ואברהם כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש דכתיב ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ולשמים נתכוון כסבור היה לרצות להקב״ה והאי דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום לשיד מילתא אחרינא הוא ולא דברתי ליפתח מימים ימימה ותהי חק בישראל ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי אלמא לא היה הקב״ה רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר.
וכתיב אשר לא צויתי וגו׳. כפרש״י דהיינו קרא דפ׳ בקבוק ורישא דהאי קרא בהקרבת בניהם עולה איירי בהדיא דכתיב ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא וגו׳ ועיין בפרש״י:
וכתיב [ונאמר] בענין קרבנות אדם: ״ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי״ (ירמיהו יט, ה), ומפרשים:
And it is written, with regard to human sacrifice: “And they have also built the high places of the Ba’al, to burn their sons in the fire for burnt offerings to Ba’al, which I did not command, and I did not speak, nor did it come into My heart” (Jeremiah 19:5).
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי זֶה בְּנוֹ שֶׁל מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ג׳:כ״ז} וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה וְלֹא דִבַּרְתִּי זֶה יִפְתָּח וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי זֶה יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.

The Gemara interprets each phrase of this verse: “Which I did not command,” this is referring to the son of Mesha, king of Moab. King Mesha sacrificed his son, as it is stated: “Then he took his firstborn son, who would reign after him, and he offered him as a burnt-offering” (II Kings 3:27). “And I did not speak,” this is referring to Jephthah, who sacrificed his daughter as an offering. “Nor did it come into my heart,” this is referring to Isaac, son of Abraham. Although God commanded Abraham to sacrifice Isaac, there was no intent in God’s heart that he should actually do so; it was merely a test.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על לבי זה יצחק שלא היה בלבו של הקב״ה שישחטהו אלא בפה כדי לנסותו:
ה״ג: ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם – כלומר שאע״פ שצויתי לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן כדאמר בסנהדרין בהנחנקין (דף פט:) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן וכו׳ ואית דלא גרסינן האי ולא עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי (ירמיהו ז׳ פסוק כב) ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע״פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו׳ ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה (דף טז.) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים (דף לח.) שאין שכינה שורה כו׳ מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי.
״אשר לא צויתי״זה בנו של מישע מלך מואב שהקריבו אביו, שנאמר: ״ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה״ (מלכים ב׳ ג, כז), ״ולא דברתי״זה יפתח, שמעצמו הקריב קרבן כזה, ״ולא עלתה על לבי״זה יצחק בן אברהם שאמנם אמר ה׳ להעלותו אבל לא עלתה על לבו, שהרי נועד הדבר לנסיון בלבד.
The Gemara interprets each phrase of this verse: “Which I did not command,” this is referring to the son of Mesha, king of Moab. King Mesha sacrificed his son, as it is stated: “Then he took his firstborn son, who would reign after him, and he offered him as a burnt-offering” (II Kings 3:27). “And I did not speak,” this is referring to Jephthah, who sacrificed his daughter as an offering. “Nor did it come into my heart,” this is referring to Isaac, son of Abraham. Although God commanded Abraham to sacrifice Isaac, there was no intent in God’s heart that he should actually do so; it was merely a test.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱשִׁיבָהּ כַּהוֹגֶן שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ו׳:ג׳} וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה׳ כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ.

§ In light of the above statement, the Gemara returns to the issue of rain. Rabbi Berekhya said: The Congregation of Israel also entreated God unreasonably, and yet the Holy One, Blessed be He, responded reasonably, as it is stated: “And let us know, eagerly strive to know the Lord. His going forth is sure as the morning, and He will come to us as the rain” (Hosea 6:3). They compared the revelation of God to the rain.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויבוא כגשם לנו – פעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ.
ובהמשך לדברי ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ ברכיה: אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן, שנאמר: ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו״ (הושע ו, ג).
§ In light of the above statement, the Gemara returns to the issue of rain. Rabbi Berekhya said: The Congregation of Israel also entreated God unreasonably, and yet the Holy One, Blessed be He, responded reasonably, as it is stated: “And let us know, eagerly strive to know the Lord. His going forth is sure as the morning, and He will come to us as the rain” (Hosea 6:3). They compared the revelation of God to the rain.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתִּי אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁפְּעָמִים מִתְבַּקֵּשׁ וּפְעָמִים אֵינוֹ מִתְבַּקֵּשׁ אֲבָל אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ דָּבָר הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ד:ו׳} אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל.

In response, the Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: My daughter, you request the manifestation of My Presence by comparing Me to a matter, rain, that is sometimes desired, but is sometimes undesired, e.g., during the summer. However, I will be to you like a matter that is always desired, dew, as it is stated: “I will be as the dew to Israel” (Hosea 14:6), since dew appears in all seasons and is invariably a blessing.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר המתבקש לעולם – טל אפילו בימות החמה.
וכתשובה לשאלתה אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת גשם שהוא דבר שפעמים מתבקש ורצוי ופעמים אינו מתבקש, כגון בחדשי הקיץ, אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: ״אהיה כטל לישראל״ (הושע יד, ו), שהטל תמיד הוא בא, ותמיד הוא לברכה.
In response, the Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: My daughter, you request the manifestation of My Presence by comparing Me to a matter, rain, that is sometimes desired, but is sometimes undesired, e.g., during the summer. However, I will be to you like a matter that is always desired, dew, as it is stated: “I will be as the dew to Israel” (Hosea 14:6), since dew appears in all seasons and is invariably a blessing.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְעוֹד שָׁאֲלָה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן אָמְרָה לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם {שיר השירים ח׳:ו׳} שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ א״לאָמַר לָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתִּי אַתְּ שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁפְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָךְ דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ט:ט״ז} הֵן עַל כַּפַּיִם חַקּוֹתִיךְ.:

And the Congregation of Israel further entreated God unreasonably in another context, saying before Him: Master of the Universe: “Set me as a seal upon Your heart, as a seal upon Your arm” (Song of Songs 8:6). The Holy One, Blessed be He, said to her: My daughter, you ask that I be manifest to you in a matter that is sometimes visible and sometimes not visible, as the heart and arm are not covered. However, I will act so that I manifest Myself for you like a matter that is always visible, as it is stated: “Behold, I have engraved you on the palms of My hands, your walls are continually before me” (Isaiah 49:16).
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על כפים חקותיך – וידים נראין לעולם:
פעמים נראה – כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים וי״ל על כפים על השמים צורת אדם שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים (איכה ג) מפי רבי.
ועוד שאלה כנסת ישראל שלא כהוגן, אמרה לפניו: רבונו של עולם! ״שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך״ (שיר השירים ח, ו), וכתשובה לבקשתה אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, שהרי הלב והזרוע לא תמיד הם גלויים, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: ״הן על כפים חקתיך חומותיך נגדי תמיד״ (ישעיהו מט, טז).
And the Congregation of Israel further entreated God unreasonably in another context, saying before Him: Master of the Universe: “Set me as a seal upon Your heart, as a seal upon Your arm” (Song of Songs 8:6). The Holy One, Blessed be He, said to her: My daughter, you ask that I be manifest to you in a matter that is sometimes visible and sometimes not visible, as the heart and arm are not covered. However, I will act so that I manifest Myself for you like a matter that is always visible, as it is stated: “Behold, I have engraved you on the palms of My hands, your walls are continually before me” (Isaiah 49:16).
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים כּוּ׳.: סַבְרוּהָ שְׁאֵלָה וְהַזְכָּרָה חֲדָא מִילְּתָא הִיא מַאן תַּנָּא אָמַר רָבָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דְּאָמַר מִשְּׁעַת הַנָּחָתוֹ.

§ The Gemara returns to the halakhot of the mishna: One requests rain only immediately preceding the rainy season. The Sages assumed that requesting and mentioning are one and the same thing, and consequently they asked: Who is the tanna who taught this halakha? The Gemara answers that Rava said: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one mentions rain from the time of putting down the lulav, i.e., the Eighth Day of Assembly, which is indeed near the rainy season.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספות רי״דריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין שואלין הגשמים כיון ששנינו כאן שאילת הגשמים סמוך לגשמים היא הוצרכנו לומר סברוה שאלה והזכרה ביום אחד הן הניחא לר׳ יהושע דאמר משעת הנחתו מזכיר ומיד שואל כי אין שאלה אלא בתפלת החול בי״ח בברכת השנים אלא לר׳ אליעזר קשיא ושנינן הזכרה לחוד ושאלה לחוד לזמן אחר ולאו כי הדדי.
אין שואלין את הגשמים – ותן טל ומטר:
מאן תנא דהתחלת שאלה והזכרה מצי למיהוי ביום אחד:
ה״ג: סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא – כלומר הא דקתני אין שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים.
ומאן תנא – דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן.
רבי יהושע היא – דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים.
סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא – פירוש: אף על גב דמפיק לה בלשון שאלה סברו לומר דהאי שאלה הזכרה האי דהא תני לקמן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים אלמא משמע דשאלה קמיה הזכרה היא.
מאן תנא אמר רבא ר׳ יהושע היא – ולא גרסינן דאמר משעת הנחתו אלא הוא ר׳ יהושע דמתני׳ בר פלוגתיה דר׳ אליעזר.
מתני׳ אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים אין לנו הכרח אימת קרי ליה סמוך לגשמים דאפשר דהיינו בג׳ במרחשון כדברי רבי מאיר או ביום ז׳ של חג כסברא דרבה בש״ס.
ומיהו קשיא לן טובא בסדורא דהא מתני׳ דהא ברישא דמתני׳ פתח בהזכרה והשתא מיירי בשאלה והדר רבי יהודה ואיירי בהזכרה והדר איירי בשאל׳ בג׳ במרחשון שואלין את הגשמים והנכון דתנא פתח בהזכרה שהיא הקודמת לעולם בתפלה ואיפליגו רבי אליעזר ורבי יהושע ומאי דהדר קתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים לא ללמד על דין השאלה ממש היא אלא דלאביי דסבר דהא רבי אליעזר אתא למתני דאע״ג דמזכירין בי״ט הראשון של חג מודה הוא שאין שאלה סמוך לגשמים שהם סימן ברכה דשאלה לחוד והזכרה לחוד ולפי זה לא הוזקק לפ׳ יום השאלה אלא נקט סתם סמוך ולרבה דאוקמה כרבי יהושע דבריית׳ בז׳ של חג ושאלה והזכרה חדא מילתא לחלוק על דין הזכרה בא על ר״א ור׳ יהושע ולומ׳ בין הזכרה ובין השאלה הם בז׳ של חג ולא מאחרי׳ הזכי׳ עד י״ט האחרון שהוא זמן הגשמים אלא עד זמן סמוך לגשמי׳ דהיינו בז׳ של חג ופליג אדר׳ יהושע ורבי אליעזר בהזכרה ואדרבי מאיר ור״ג בשאלה ונקט לשון שאלה לאשמועי׳ דאף בשאלה עבדי׳ בז׳ וכיון שכן א״א לאחר ההזכר׳ כי עיקר תנא זה לחלוק על רבי יהושע שיש טעם לדבריו יותר דאלו בי״ט הראשון של חג דרבי אליעזר ליכא למימר מטעמא דרבי יהושע והיינו דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים וכלל בדבריו שאלה והזכרה ומפני שחולק בדין ההזכרה דאיירי׳ נקטיה הכא וקתני בתריה פלוגתא דר׳ יהודה בהזכרה דס״ל שהזכר׳ היא בי״ט האחרון כדברי ר׳ יהושע דמתני׳ אלא שאינה בתחלת י״ט אלא בתפלת מוסף והאחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר וכיון דאיירי בהזכרה בתחלת׳ איירי נמי בסופ׳ ואמ׳ שהיא עד תפלת יוצר של פסח ואע״ג דשאלה קודמת לסוף ההזכר׳ בעי למיתני כולהו דיני ההזכר׳ שהם ממוסף י״ט האחרון של חג עד תפלת יוצר של י״ט הראשון של פסח ובדין השאלה לא איירי אם מתחיל לשאול במוצאי י״ט לאלתר שהוא חול או בג׳ במרחשון או בז׳ בו כאידך תנאי דלקמי׳ מי׳ קודם לכן א״א שאין שאלה קודמת להזכרה בשו׳ צד ומשום הכי אע״ג דקיימ׳ לן כר״ג בשאלה כדאיפסיק׳ הלכתא בהדיא קיימא לן נמי כר׳ יהודה בהזכר׳ כדאפסיק׳ הלכתא נמי בהדיא. ולא קשיא הלכתא אהלכת׳ דהזכרה לחוד ושאלה לחוד ואפשר דלא פליגי אהדדי ולכשתמצי לומר דפליגי אפשר לפסוק הלכה בהזכרה כר׳ יהודה ובשאלה כר״ג ולא סתרן אהדדי.
גמ׳ ר״י היא דאמר משעת הנחתו. תמוה לי אמאי נקט ר״י דברייתא ולא נקט ר״י דמתני׳ מיו״ט האחרון אח״כ מצאתי בעז״ה בספר המכריע לריא״ז דמחק זה וכצ״ל סתם מני ר״י היא:
ב שנינו במשנה: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לעונת הגשמים. סברוה [סברו] הלומדים, כי שאלה והזכרה חדא מילתא היא [דבר אחד הוא] ואינן אלא מילים נרדפות, ולפי הנחה זו מאן [מי הוא] תנא זה, הסבור כך? אמר רבא: שיטת ר׳ יהושע היא, שאמר שמשעת הנחתו של הלולב, שהוא הזמן שאין נוטלים אותו עוד, כלומר: בשמיני עצרת, מזכירים את הגשמים והוא אכן הזמן הסמוך לעונת הגשמים.
§ The Gemara returns to the halakhot of the mishna: One requests rain only immediately preceding the rainy season. The Sages assumed that requesting and mentioning are one and the same thing, and consequently they asked: Who is the tanna who taught this halakha? The Gemara answers that Rava said: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one mentions rain from the time of putting down the lulav, i.e., the Eighth Day of Assembly, which is indeed near the rainy season.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספות רי״דריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁאֵלָה לְחוּד וְהַזְכָּרָה לְחוּד.

Abaye said to him: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that one mentions rain from the first day of the festival of Sukkot, this ruling of the mishna can be explained by distinguishing between the two terms: Requesting is a discrete concept and mentioning is another discrete concept. In other words, even according to the opinion of Rabbi Eliezer, one begins to request rain just before the rainy season, on the Eighth Day of Assembly, whereas one starts to mention rain already on the first day of Sukkot.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] אביי: אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת ר׳ אליעזר הסובר כי מזכירים גשמים ביום טוב הראשון של חג הסוכות, אלא יש לחלק: שאלה היא ענין לחוד, והזכרה היא ענין לחוד, וגם לדעת רבי אליעזר אין שואלים גשמים אלא סמוך לגשמים ממש, ואף הוא לא אמר אלא מענין הזכרה.
Abaye said to him: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that one mentions rain from the first day of the festival of Sukkot, this ruling of the mishna can be explained by distinguishing between the two terms: Requesting is a discrete concept and mentioning is another discrete concept. In other words, even according to the opinion of Rabbi Eliezer, one begins to request rain just before the rainy season, on the Eighth Day of Assembly, whereas one starts to mention rain already on the first day of Sukkot.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִיכָּא דְאָמְרִי לֵימָא

And some say a different version of this discussion: Let us say
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמועה זו בגירסה שונה: לימא [האם לומר]
And some say a different version of this discussion: Let us say
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל תענית ד., מיוחס לר׳ גרשום תענית ד., הערוך על סדר הש"ס תענית ד., מיוחס לרש"י תענית ד., תוספות תענית ד., תוספות רי"ד תענית ד., בית הבחירה למאירי תענית ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית ד., מהרש"א חידושי הלכות תענית ד., מהרש"א חידושי אגדות תענית ד., גליון הש"ס לרע"א תענית ד., פירוש הרב שטיינזלץ תענית ד., אסופת מאמרים תענית ד.

Taanit 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Taanit 4a, Attributed to R. Gershom Taanit 4a, Collected from HeArukh Taanit 4a, Attributed to Rashi Taanit 4a, Tosafot Taanit 4a, Tosefot Rid Taanit 4a, Meiri Taanit 4a, Ritva Taanit 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 4a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 4a, Gilyon HaShas Taanit 4a, Steinsaltz Commentary Taanit 4a, Collected Articles Taanit 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144