×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּטוּמְאַת בָּשָׂר הֵיכָא הוּתְּרָה אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי וְהֵיכָא הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר.
impurity of the meat, where is it permitted to eat impure sacrificial meat? Rather, it is obvious that the baraita is talking here about impurity of the people. And where is an allowance made from its rule? It is made in the community; when the majority of the community is ritually impure, it is permitted to offer the Paschal lamb and eat it while impure.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
1אלא פשיטא בטומאת גברי – שאפילו פסח שלא הותר ליחיד טמא לשלח פסחו לעזרה לשחוט הותר לציבור טמאין להביא פסחיהן בטומאה אם רובן טמאין נמצא שהותרה מכלל איסורה.
היכא אישתראי – טומאת בשר לאכילה אפילו קרבן ציבור שדוחה טומאה הני מילי להקרבה אבל למיכלה בטומאה לא דתנן בכיצד צולין (דף עו:) חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה כו׳.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ס״ב.
אילימא בטומאת בשר היכא הותרה – ואם תאמר והא ודאי טומאת בשר הותרה לזרוק הדם כדאמרינן בכיצד צולין (דף עז.) גבי חמשה דברים באים בטומאה ואע״ג דלא מישתריא באכילה דבכי האי גוונא הוי השתא הותרה לטומאת גברי לזרוק הדם דאכתי לא ידע גמרא הא דפסח נאכל בטומאה ויש לומר דה״פ דנין דבר שלא הותרה מכללו בפסח מדבר שלא הותר מכללו בפסח ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה בפסח כי ההיא דלעיל דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים אלא בפסח מדבר כו׳ וכי מוקי לה בטומאה דגברי ומאי הותרה מכללה בצבור היינו בפסח כדפירש הקונטרס:
בטומאת בשר היכא [היכן] הותרה טומאת בשר באכילה? אלא פשיטא [פשוט] שמדובר כאן בטומאת גברי [אנשים], והיכא הותרה מכללה — בציבור, שכאשר רוב הציבור נטמא מותר להקריב את קרבן הפסח ולאוכלו בטומאה.
impurity of the meat, where is it permitted to eat impure sacrificial meat? Rather, it is obvious that the baraita is talking here about impurity of the people. And where is an allowance made from its rule? It is made in the community; when the majority of the community is ritually impure, it is permitted to offer the Paschal lamb and eat it while impure.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רֵישָׁא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר סֵיפָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי אִין שֵׁם טוּמְאָה קָפָרֵיךְ.

The Gemara expresses surprise again: It turns out then that the first clause of the baraita is referring to impurity of the meat, while the latter clause relates to impurity of the people. The Gemara answers: Yes, and there is no difficulty, as the baraita argues from the general category of impurity without necessarily relating to the same type of impurity.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושוב אם כן יש לתמוה: רישא [ראשיתה של הברייתא] בטומאת בשר, סיפא [סופה] בטומאת גברי [אנשים]! ומשיבים: אין [כן] אין זה דבר מופרך — כי שם טומאה קפריך [ממושג הטומאה בכלל מקשה] ואינו מדקדק שיהא הדבר באותו סוג טומאה עצמה.
The Gemara expresses surprise again: It turns out then that the first clause of the baraita is referring to impurity of the meat, while the latter clause relates to impurity of the people. The Gemara answers: Yes, and there is no difficulty, as the baraita argues from the general category of impurity without necessarily relating to the same type of impurity.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִיבָּעֵית אֵימָא כּוּלַּהּ בְּטוּמְאַת בָּשָׂר וְהֵיכָא הוּתְּרָה בְּטוּמְאַת פֶּסַח דִּתְנַן פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה שֶׁלֹּא בָּא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה.

And if you wish, say a different answer: The entire baraita is referring to impurity of the meat, and where is it permitted to eat impure sacrificial meat? It is permitted in a case of the impurity of the Paschal lamb, as we learned in a mishna: A Paschal lamb that comes in impurity, e.g., when the majority of the community is ritually impure and the offering may be brought in impurity, may also be eaten in impurity, as from the very outset it came only to be eaten. This is unlike the law with regard to other offerings that are brought in impurity; their blood is sprinkled on the altar, but their meat may not be eaten. Consequently, even the prohibition to consume impure sacrificial meat is permitted under certain circumstances.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמתחלתו לא בא – לא נאמרה הבאת עיקר פסח אלא לאכילה וכי שרייה רחמנא לאיתויי בטומאה ברוב ציבור כדכתיב איש איש כי יהיה טמא וגו׳ איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין אדעתיה למיכליה שרייה.
כל קרבן הבא בטומאה כגון קרבנות הצבור או אף של יחיד שקבוע לו זמן אינו נאכל אלא מקטירין ממנו הראוי להקטיר והשאר נשרף חוץ מקרבן פסח הבא בטומאה כגון שהיו רוב הצבור טמאין שהוא נאכל הואיל ועיקר הבאתו לאכילה כשהותר בטומאה על דעת אכילה הותר ואע״פ שנטמא הבשר במגעם שאף טומאת הבשר הבאה מצד מגעם באכילתם הותרה בו:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: כל הברייתא כולה בטומאת בשר, והיכא [והיכן] הותרה — בטומאת פסח, דתנן כן שנינו במשנה]: פסח הבא בטומאה כגון שרוב הצבור נטמא והותר להקריבו בטומאה אף נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה, שלא כשאר קרבנות הבאים בטומאה שרק מזים מדמם ואין אוכלים אותם. הרי שאף טומאת בשר הותרה מכללה במקרים מסויימים.
And if you wish, say a different answer: The entire baraita is referring to impurity of the meat, and where is it permitted to eat impure sacrificial meat? It is permitted in a case of the impurity of the Paschal lamb, as we learned in a mishna: A Paschal lamb that comes in impurity, e.g., when the majority of the community is ritually impure and the offering may be brought in impurity, may also be eaten in impurity, as from the very outset it came only to be eaten. This is unlike the law with regard to other offerings that are brought in impurity; their blood is sprinkled on the altar, but their meat may not be eaten. Consequently, even the prohibition to consume impure sacrificial meat is permitted under certain circumstances.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵתִיב רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הַפֶּסַח שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ וּשְׁחָטוֹ בִּזְמַנּוֹ לִשְׁמוֹ וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אמַכְשִׁיר.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised an objection from a baraita that teaches: The Paschal sacrifice may be a young lamb or goat less than one year old. In the case of a Paschal lamb that has passed its first year, so that it has automatically become a peace-offering, if he slaughtered it at its appointed time on Passover eve for its own purpose as a Paschal lamb, and similarly, if he slaughtered another offering, e.g., a lamb that had been sanctified as a peace-offering, for the purpose of a Paschal lamb at its set time, the tanna’im disagree with regard to the status of the offering. Rabbi Eliezer disqualifies the offering; and Rabbi Yehoshua validates it, based on the principle that offerings brought for the purpose of other offerings are valid. The only exception is the Paschal lamb, which when brought for another purpose is invalid. According to Rabbi Yehoshua, in both of these cases the animal is not truly a Paschal lamb; rather, it is a peace-offering brought with the intent that it serve as a Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותבינן אהא דאמרינן כל הואיל אם הוא לחומרא דברי הכל הוא מיהא הפסח שעברה שנתו שחטו בזמנו בי״ד פסול ורבי יהושע מכשיר אפילו רבי אליעזר דפוסל אינו פוסל אלא השוחט בי״ד לשם פסח אבל בשאר ימות השנה מכשיר ואמאי נימא הואיל ובזמנו פסול כך שלא בזמנו פסול דהא לחומרא הוא ופרקי׳ שאני התם דרחמנא אכשריה שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לי״י הוא בהויתו יהא כלו׳ הפסח הוא ששחט לשם פסח בי״ד לאפוקי קדשים אחרים לשם פסח דלא ולא פסח לשלמים דבעינן הוא בהויתו יהא לשמו בזמנו דהוא אם ישחט לשם אחרים פסול שלמים נמי אם ישחטו לשם פסח פסולין לשמו שלא בזמנו דהוא כשר לשם שלמים גם שלמים לשם פסח כשרים.
שעברה שנתו – שנולד אשתקד קודם ראש חודש ניסן והפרישו לשם פסח וכי מטא ראש חדש ניסן ועברה שנתו תו לא חזי לפסח דכתיב זכר בן שנה וקאי לשלמים כדילפינן בפירקין דלקמן (דף ע:) פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא.
ושחטו בזמנו לשמו – גרס דהוה ליה שוחט שלמים לשם פסח בזמנו.
ר׳ אליעזר פוסל – טעמא מפרש בפ״ק דזבחים ומה פסח שמותרו בא שלמים שחטו לשם שלמים בזמנו פסול שלמים שאין מותרן בא פסח שחטן לשם פסח בזמן פסח אינו דין שפוסל.
ורבי יהושע מכשיר – דכל זבחים שנזבחים שלא לשמן כשירין חוץ מפסח וחטאת ואי משום דנשחטו לשם פסח קל וחומר הוא ומה שלא בזמנו שאינו כשר לשמו אחרים כשירים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו וכל טעמייהו התם מפרש.
ורבי יהושע מכשיר – ואע״ג דאיכא מאן דאמר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה בעברה שנתו מודו כ״ע דהיינו עקירתו ושלמים לשם פסח שחיט.
כבר ידעת שהפסח אינו בא אלא בן שנתו עברה שנתו כגון שנולד אשתקד קודם ארבעה עשר ועכשיו הפרישו לשם פסח שנמצא שהפרישו למה שאין ראוי לו שהרי אין פסח בא ביתר משנה סתמו לשלמים הוא עומד שכך הכלל ידוע פסח שלא בזמנו קרב שלמים שאם הי׳ ראוי לפסח ואבד ונמצא לאחר הפסח כך למדנוה ממה שכתוב וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר כלומר שהקריבהו כקרבן הבקר ואם הוא קודם הפסח כגון שהפרישו לשם פסח ואינו ראוי לפסח למדנוהו ממה שכתוב אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כלומר זכר הבא מן הצאן שזהו קרבן הפסח לפעמים יהא קרב שלמים ומתוך כך זה שהופרש לשם פסח ואינו ראוי לפסח ושחטו בזמנו לשם פסח וכן שהי׳ ראוי לפסח אלא שהופרש לשם שאר זבחים ועכשיו בזמנו הוא מקריבו לשם פסח הקרבן כשר כדין שלמים שהקריבם לשם פסח אלא שהוא צריך לפסח אחר שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ואע״פ שאם הי׳ בהיפוך ר״ל ששחט פסח לשום שלמים פסול וכמו שאמרו שם חוץ מן הפסח והחטאת וכן אם הקריב פסח שלא בזמנו לשם פסח פסול עד שיקריבנו לשם שלמים או בסתם שהרי סתמו שלמים:
מתיב [מקשה] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ממקום אחר, שנינו: הפסח שעברה שנתו שקרבן הפסח מביאים מן הטלאים והגדיים עד גיל שנה, וקרבן זה שעברה שנתו ושחטו בזמנו בערב הפסח לשמו. וכן השוחט אחרים כגון גדי שהקדישו לשלמים לשם פסח בזמנו, ר׳ אליעזר פוסל קרבן פסח זה, ור׳ יהושע מכשיר, על פי הכלל שכל הקרבנות שנזבחו שלא לשמם כשרים חוץ מקרבן פסח, ולדעת ר׳ יהושע בשני המקרים לא היה זה קרבן פסח ממש, אלא שלמים שהוקרבו לשם פסח.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised an objection from a baraita that teaches: The Paschal sacrifice may be a young lamb or goat less than one year old. In the case of a Paschal lamb that has passed its first year, so that it has automatically become a peace-offering, if he slaughtered it at its appointed time on Passover eve for its own purpose as a Paschal lamb, and similarly, if he slaughtered another offering, e.g., a lamb that had been sanctified as a peace-offering, for the purpose of a Paschal lamb at its set time, the tanna’im disagree with regard to the status of the offering. Rabbi Eliezer disqualifies the offering; and Rabbi Yehoshua validates it, based on the principle that offerings brought for the purpose of other offerings are valid. The only exception is the Paschal lamb, which when brought for another purpose is invalid. According to Rabbi Yehoshua, in both of these cases the animal is not truly a Paschal lamb; rather, it is a peace-offering brought with the intent that it serve as a Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) טַעְמָא בִּזְמַנּוֹ הָא שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ כָּשֵׁר וְאַמַּאי נֵימָא הוֹאִיל וּבִזְמַנּוֹ פּוֹסֵל שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ נָמֵי פּוֹסֵל.

The Gemara infers: The reason that the sacrifice is disqualified is that it was brought at its proper time; it is in this case that the tanna’im disagree. But if it was not brought at its proper time, it is valid according to everyone, as it is like any other peace-offering that was slaughtered for a different purpose. But why is this so? Let us say: Since slaughtering another sacrifice for the purpose of a Paschal lamb disqualifies it at its proper time, this should also disqualify it not at its proper time. Consequently, the ruling quoted above is difficult according to the opinion of Rav Ḥisda, who accepts the principle of since for the sake of stringency.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא בזמנו – לא פסיל ליה ר׳ אליעזר אם שחטו לשם פסח כדאמר ליה ר׳ יהושע ומה שלא בזמנו שאינו כשר לשמו אחרים כשירים לשמו ולא מיהדר רבי אליעזר לדידי שלא בזמנו נמי אחרים פסולים לשמו ואמאי לרב חסדא דאמר לחומרא אמרינן הואיל נימא הכא הואיל ואלו זמנו הוה ושחיט לשמו מיפסיל הכא הכי נמי ליפסיל כדקאמר גבי ערל הואיל ואי הוה מל פסיל השתא נמי פסיל.
לימא הואיל ובזמנו פסול כו׳ – פי׳ שיכול להמתין עד זמנו ויפסל ולמאי דמסקינן בריש שני שעירים (יומא סב:) דאין מחוסר זמן לבו ביום לגבי הואיל נרא׳ לפר׳ דמבו ביום פריך דשלא בזמנו משמע אפי׳ בי״ד שחרית ולהכי פריך הואיל בזמנו בו ביום פסול שלא בזמנו נמי פסול.
תוס׳ בד״ה לימא הואיל כו׳ דאין מחוסר זמן לבו ביום כו׳. נ״ב פי׳ שלא אמרינן מחוסר זמן והוי כמחוסר מעשה שלא נאמר הואיל מאחר שהוא בו ביום אלא שלא הגיע עדיין זמנו כגון שעיר המוספין ומש״ה אמרי׳ הואיל גבי שעיר יו״כ דלעיל בהפוך הדף בד״ה כי לית ליה לקולא כו׳. ונ״ב עוד ותימה הא לעיל פירשו התוס׳ דהתם אפילו לחומרא לא אמרי׳ הואיל ומש״ה צ״ל דמחוסר זמן לגבי בו ביום לא חשיב כמחוסר מעשה אבל גבי קרבן פסח דאמרי׳ לחומרא הואיל ויביא פסח אחר ואפילו גבי מחוסר מעשה כדלעיל וצ״ל דדעת התוס׳ לפרש דהאי מתיב רב הונא קאי אפילו לרבה כמו לרב חסדא ורבה סבר מחוסר מעשה לא אמרי׳ הואיל אפילו לחומרא א״כ בע״כ צ״ל דמבו (בזמן) [ביום] פריך כמו שפירשו התוס׳ ומש״ה כותבין התוס׳ ונראה לפרש כו׳ כלומר שתהא הקושיא גם כן אליבא דרבה ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה לימא הואיל כו׳ דאין מחוסר זמן לבו ביום לגבי הואיל כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל ותימה הא לעיל פירשו התוס׳ דהתם אפי׳ לחומרא לא אמרי׳ הואיל ומ״ה כו׳ אבל לגבי פסח דאמרי׳ לחומרא הואיל כו׳ ואפי׳ גבי מחוסר מעשה כדלעיל וצ״ל דדעת התוס׳ לפרש דהאי מתיב רב הונא קאי לרבה כמו לרב חסדא כו׳ עכ״ל ותירוצו דחוק דמי הגיד לבעלי תוס׳ דהאי מתיב קאי גם לרבה ואימא דלא קאי אלא לרב חסדא כפרש״י גם קושייתו אינו מובן לי דהא דאמרי׳ לעיל לחומרא אמרינן הואיל גבי פסח היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא אמרינן הואיל אפי׳ גבי פסח [ג] וא״כ הכא דבדאורייתא קיימינן דמפיק ליה מק״ו או מקרא כדמסיק רב פפא וא״כ לא הוה אמרי׳ הואיל במחוסר מעשה אי לאו משום דאין מחוסר זמן לבו ביום לגבי הואיל כו׳ ואיך שיהיה יש לדקדק כיון דבההיא דב׳ שעירים קאמר לרב חסדא הואיל מדאורייתא היכא דליכא מחוסר מעשה כגון לבו ביום א״כ אמאי לית ליה הואיל באופה מי״ט לחול ודוחק הוא לומר דלוקה מדרבנן קאמר וי״ל דל״ל לרב חסדא הואיל אלא לבו ביום דאינו מחוסר כלום ודו״ק:
ונדקדק: טעמא [הטעם, דוקא] אם היה הדבר בזמנו אז נחלקו בו תנאים, הא [הרי] אם היה שלא בזמנו — כשר לשלמים לדעת הכל, שהיו אלה כקרבנות שלמים אחרים. ואמאי [ומדוע] אומרים כך? נימא [נאמר] הואיל ובזמנו פוסל — שלא בזמנו נמי [גם כן] פוסל, הרי שמשתמשים בנימוק של ״הואיל״ אפילו כדי להחמיר, וקשה על רב חסדא!
The Gemara infers: The reason that the sacrifice is disqualified is that it was brought at its proper time; it is in this case that the tanna’im disagree. But if it was not brought at its proper time, it is valid according to everyone, as it is like any other peace-offering that was slaughtered for a different purpose. But why is this so? Let us say: Since slaughtering another sacrifice for the purpose of a Paschal lamb disqualifies it at its proper time, this should also disqualify it not at its proper time. Consequently, the ruling quoted above is difficult according to the opinion of Rav Ḥisda, who accepts the principle of since for the sake of stringency.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב פָּפָּא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {שמות י״ב:כ״ז} וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא הוּא בַּהֲוָיָיתוֹ לֹא הוּא לְשׁוּם אֲחֵרִים וְלֹא אֲחֵרִים לִשְׁמוֹ.

Rav Pappa said: It is different there in the case of another sacrifice slaughtered for the purpose of a Paschal lamb, as the verse said: “And you shall say: It is a Passover sacrifice to the Lord, Who passed over the houses of the children of Israel in Egypt when He smote Egypt, and delivered our houses. And the people bowed the head and prostrated themselves” (Exodus 12:27). The word “it” indicates that the Paschal lamb must be brought as it is, according to its details, without any change. It, the Paschal lamb, must not be offered for the purpose of other sacrifices; and other sacrifices must not be offered for its purpose, i.e., as a Paschal lamb. In both of these cases, the offering is disqualified.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני התם דאמר קרא הוא – וא״ת והא מק״ו דריש ליה רבי אליעזר בפ״ק דזבחים (דף יא.) ומה פסח שמותרו בא שלמים כו׳ כדמייתי בקונטרס. וי״ל דע״י ק״ו משמע ליה לר׳ אליעזר דהוא בהוייתו יהא לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו ועל ידי כך דריש דשלא בזמנו דכשר לשם אחרים אחרים כשרים לשמו דהא איתקוש אהדדי אבל אי לאו ק״ו לא הוה דרשינן אלא לא הוא לשם אחרים ותו לא.
אמר רב פפא: שאני התם [שונה שם] שאמר קרא [המקרא] בענין זה ״ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו״ (שמות יב, כז), ומלשון הכתוב נלמד ״הוא״ משמע בהויתו כמידתו, ללא שינוי, לא כשהוא קרבן הפסח מוקרב לשום (לשם) קרבנות אחרים ולא קרבנות אחרים כשרים כשמוקרבים לשמו.
Rav Pappa said: It is different there in the case of another sacrifice slaughtered for the purpose of a Paschal lamb, as the verse said: “And you shall say: It is a Passover sacrifice to the Lord, Who passed over the houses of the children of Israel in Egypt when He smote Egypt, and delivered our houses. And the people bowed the head and prostrated themselves” (Exodus 12:27). The word “it” indicates that the Paschal lamb must be brought as it is, according to its details, without any change. It, the Paschal lamb, must not be offered for the purpose of other sacrifices; and other sacrifices must not be offered for its purpose, i.e., as a Paschal lamb. In both of these cases, the offering is disqualified.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל לְשׁוּם אֲחֵרִים אֲחֵרִים פְּסוּלִין לִשְׁמוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְשׁוּם אֲחֵרִים אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים לִשְׁמוֹ.

It may now be inferred: At its proper time, on Passover eve, when the Paschal lamb is disqualified if it is brought for the purpose of other sacrifices, other sacrifices are disqualified according to Rabbi Eliezer if they are brought for its purpose, i.e., as a Paschal lamb. But not at its proper time, when a Paschal lamb offered for the purpose of other sacrifices is valid, other sacrifices offered for its purpose as a Paschal lamb are also valid. Since the verse’s use of the word “it” links the disqualifications of a Paschal lamb offered as a different sacrifice and any other sacrifice offered for the purpose of a Paschal lamb, the principle of since does not apply.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא בזמנו שהוא כשר לשם אחרים – דנפקא לן לקמן (דף ע:) מוזבחת פסח צאן ובקר דפסח שניתותר לאחר הפסח קרב שלמים ואף קודם הפסח נמי נפקא לן בפ״ק דזבחים מקרא אחרינא מואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח יהא לזבח שלמים.
אחרים כשרים לשמו – דהא איתקש פסולו לשם אחרים ופסול לאחרים לשמו.
ומכאן נדקדק: בזמנו של הפסח שהוא פסול כשמקריבו לשום (לשם) קרבנות אחרים, הרי גם אחרים פסולין לשמו (לשיטת ר׳ אליעזר) אם חשב עליהם לקרבן פסח. אבל שלא בזמנו שהוא כשר אם מקריבו לשום (לשם) קרבנות אחרים שקרבן פסח שהקריבו לשם שלמים שלא בזמן הפסח כשר, גם אחרים כשרים לשמו ואין כאן מקום ל״הואיל״.
It may now be inferred: At its proper time, on Passover eve, when the Paschal lamb is disqualified if it is brought for the purpose of other sacrifices, other sacrifices are disqualified according to Rabbi Eliezer if they are brought for its purpose, i.e., as a Paschal lamb. But not at its proper time, when a Paschal lamb offered for the purpose of other sacrifices is valid, other sacrifices offered for its purpose as a Paschal lamb are also valid. Since the verse’s use of the word “it” links the disqualifications of a Paschal lamb offered as a different sacrifice and any other sacrifice offered for the purpose of a Paschal lamb, the principle of since does not apply.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי שִׂמְלַאי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן א״לאֲמַר לֵיהּ נִיתְנֵי לִי מָר סֵפֶר יוּחֲסִין א״לאֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָן אַתְּ א״לאֲמַר לֵיהּ מִלּוֹד וְהֵיכָן מוֹתְבָךְ בִּנְהַרְדְּעָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֵין נִידּוֹנִין לֹא לְלוּדִּים וְלֹא לִנְהַרְדְּעִים וְכׇל שֶׁכֵּן דְּאַתְּ מִלּוֹד וּמוֹתְבָךְ בִּנְהַרְדְּעָא כַּפְיֵיהּ וְאִרַצִּי.

There is a fundamental problem in the mishna that was clarified during the course of a particular incident: Rabbi Simlai came before Rabbi Yoḥanan. He said to him: Would the Master teach me the Book of Genealogies? The Book of Genealogies was a collection of tannaitic teachings that formed a midrash on the book of Chronicles. Rabbi Yoḥanan said to him: Where are you from? He said to him: From Lod. Rabbi Yoḥanan further asked: And where is your present place of residence? He said to him: In Neharde’a. Rabbi Yoḥanan said to him: I have a tradition that we teach these subjects neither to Lodites nor to Neharde’ans, and certainly not to you who comes from Lod and your residence is in Neharde’a, such that you have both shortcomings. Rabbi Simlai pressured Rabbi Yoḥanan until he agreed to teach him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ניתני לי מר ספר יוחסין פי׳ אמר לו למדני ספר דברי הימים.
ספר יוחסין – מתני׳ דדברי הימים.
אין שונין ספר יוחסין לא ללודים כו׳ – לדחוייה איכוון ל״א לפי שאינן מיוחסין.
ניתני לי מר ספר יוחסין כו׳ אין לפרש ספר יוחסין לגלות לו משפחות המיוחסין ואינן מיוחסים דהא אמרינן בפרק י׳ יוחסין דאסור לגלות רק פ״א בשבוע והכא קאמר דברוריה תנייה בתלת שנין ולזה פרש״י דאינו כן אלא ספר יוחסין הוא מתני׳ דדברי הימים עכ״ל דהיינו מתני׳ שמפרש ספר ד״ה לפי יוחסי השבטים ומשפחותיהם וכן מוכח לקמן הא דבין אצל לאצל כו׳ וק״ל:
א במשנה יש בעיה עקרונית אחת, שנתבררה אגב מעשה שהיה, ר׳ שמלאי אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ יוחנן, אמר ליה [לו]: ניתני לי מר [ישנה לי אדוני] ספר יוחסין שהוא קובץ ברייתות, כעין מדרש לספר דברי הימים. אמר ליה [לו]: מהיכן את [אתה] מה מוצא משפחתך? אמר ליה [לו]: מלוד. והיכן מקום מותבך [מושבך]? אמר לו: בנהרדעא. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: מקובל בידי שאין נידונין (שונים) דברים מעין אלה לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת [שאתה] מלוד ומותבך [ומושבך] בנהרדעא ומצויים בך שני החסרונות כאחד. כפייה [כפה אותו] בהפצרה וארצי [ונתרצה] ר׳ יוחנן ללמדו,
There is a fundamental problem in the mishna that was clarified during the course of a particular incident: Rabbi Simlai came before Rabbi Yoḥanan. He said to him: Would the Master teach me the Book of Genealogies? The Book of Genealogies was a collection of tannaitic teachings that formed a midrash on the book of Chronicles. Rabbi Yoḥanan said to him: Where are you from? He said to him: From Lod. Rabbi Yoḥanan further asked: And where is your present place of residence? He said to him: In Neharde’a. Rabbi Yoḥanan said to him: I have a tradition that we teach these subjects neither to Lodites nor to Neharde’ans, and certainly not to you who comes from Lod and your residence is in Neharde’a, such that you have both shortcomings. Rabbi Simlai pressured Rabbi Yoḥanan until he agreed to teach him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ נִיתְנְיֵיהּ בג׳בִּתְלָתָא יַרְחֵי שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ וּמָה בְּרוּרְיָה דְּבֵיתְהוּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר בְּרַתֵּיה דר״חדְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן דְּתָנְיָא תְּלָת מְאָה שְׁמַעְתָּתָא בְּיוֹמָא מג׳מִתְּלָת מְאָה רַבְּוָותָא ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכִי לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ בִּתְלָת שְׁנִין וְאַתְּ אָמְרַתְּ בִּתְלָתָא יַרְחֵי.

Rabbi Simlai said to him: Teach me the Book of Genealogies in three months. Rabbi Yoḥanan took a clod of dirt, threw it at him, and said to him: Berurya, wife of Rabbi Meir and daughter of Rabbi Ḥananya ben Teradyon, was so sharp and had such a good memory that she learned three hundred halakhot in one day from three hundred Sages, and nonetheless she did not fulfill her responsibility to properly learn the Book of Genealogies in three years because it is especially long and difficult. And you say that I should teach it to you in three months? After your inappropriate request, I am not inclined to teach you at all.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדא קלא פתיק ביה – נטל אבן זרק עליו כלו׳ גער בו שאלו.
ערך קלא
קלאא(פסחים סב:) שקל קלא פתק ביה. (ראש השנה כה תענית ד.) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (עבודה זרה יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי׳ אבן:
א. [שטיין.]
לא יצתה ידי חובתה – לא יכלה לשנותה בשלש שנים.
שקל קלא – מוט״א.
אמר ליה [לו] ר׳ שמלאי: הבה ניתנייה [נשנה אותו] את ספר יוחסין בשלשה ירחי [חדשים], שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה וזרק בו], אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: ומה ברוריה דביתהו [אשתו] של ר׳ מאיר ברתיה [בתו] של ר׳ חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא [ששנתה שלוש מאות שמועות הלכות ביום אחד משלוש מאות חכמים] שכל כך היתה חריפה ובעלת זכרון, ואפילו הכי [כך] לא יצתה ידי חובתה בלימוד ספר יוחסין בתלת שנין [בשלוש שנים] לפי שהוא קשה ביותר וארוך, ואת אמרת בתלתא ירחי [ואתה אומר בשלושה חדשים] אלמדנו?! ולפיכך איני רוצה כלל ללמדך.
Rabbi Simlai said to him: Teach me the Book of Genealogies in three months. Rabbi Yoḥanan took a clod of dirt, threw it at him, and said to him: Berurya, wife of Rabbi Meir and daughter of Rabbi Ḥananya ben Teradyon, was so sharp and had such a good memory that she learned three hundred halakhot in one day from three hundred Sages, and nonetheless she did not fulfill her responsibility to properly learn the Book of Genealogies in three years because it is especially long and difficult. And you say that I should teach it to you in three months? After your inappropriate request, I am not inclined to teach you at all.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּי שָׁקֵיל וְאָזֵיל א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי מָה בֵּין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו.

When Rabbi Simlai was taking leave to go, he said to Rabbi Yoḥanan: Even so, my teacher, as I have already come, let me ask you a question: What is the difference between one who offers a Paschal lamb both for its own purpose and for a different purpose, in which case the offering is disqualified, and one who offers the sacrifice with the intent that it be both for those who can eat it and for those who cannot eat it, in which case the offering is not disqualified?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו. שהשוחט לשמו ושלא לשמו פסול והשוחט לאוכליו ושלא לאוכליו כשר אמר ליה שלא לשמו פסולו בגופו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים שינה הזבח עצמו במחשבתו לאוכליו ושלא לאוכליו לבריא ולחולה אין הזבח פסולו בגופו כי הזבח בכשרותו עומד לשמו ושלא לשמו אי אפשר לברר איסורו כלומר לא יתכן להודע איזה צד של זבח לשמו ואיזה צד שלא לשמו כדי שתניח האיסור ותאכל המותר. לאוכליו ושלא לאוכליו אפשר לברר איסוריה החולה אסור והבריא מותר לשמו ושלא לשמו ישנו בארבע עבודות לאוכליו ושלא לאוכליו אינו אלא בשחיטה לשמו ושלא לשמו בקרבן צבור כביחיד דבין זה ובין זה שלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו לא משכחת לה בצבור דליכא בצבור זבחי שלמים אלא שני כבשי עצרת הבאין עם שתי הלחם וכתיב (ויקרא כ״ג:כ׳) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה על שני וגו׳ לכהן הם ולא לצבור.
ערך פתך
פתךא(שבועות ד.) אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך. (בריש נגעים) הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג. (פסחים סב:) שחטו שלא לאוכליו דפתיכי מולים. (בראשית רבה י) נטל הקב״ה ב׳ פקעיות אחד של אש ואחד של שלג ופתכן זה בזה פי׳ עירבן (א״ב פי׳ בלשון יוני פעל המכפל והמערב תרגום בפסוק המשל ופחד עמו ופתיכין אשא ומיא):
א. [מישעען.]
בהדי דקא שקיל ואזיל א״ל – ר׳ שמלאי לר׳ יוחנן.
מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו – מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר.
מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו – תימה מאי קא בעי הא גמר לעיל מקרא דמקצת אוכלים לא פסלי ונראה לרשב״א דמיבעיא ליה אמאי לא גמרינן לשמו ושלא לשמו דכשר מלאוכליו ושלא לאוכליו.
מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו – פירוש: שאין לתלות הטעם משום דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה והילכך כל היכא דכתיבי בשר דהא כל השחיטה עשה לשם כשרין ופסולין וכי היכי דתערובת שלא לשמו פסלא הם הכי נמי תערובת שלא לאוכליו תיפסול דודאי במלאכת יום טוב דאמרה תורה לכם ולא לגוים אם שחט בהמה לאכול ממנה ישראל וגוי שרי דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכולה שחיטה צריכה לישראל ודמי למדליק לצורך ישראל וגוי דשרי דנר לאחד נר למאה וכולה הדלקה צריכה לישראל אם ייהנה גם הגוי ממנה אין בכך כלום ולא דמי למבשל ואופה דמרבה מלאכה בעבור הגוי אבל הכא בשחיטה דפסלה תערובת מחשבה1 פסולה בכולה מחשבה בלשמו ושלא לשמו תיפסול נמי באוכליו ושלא לאוכליו ואהדר ליה דלשמו ושלא לשמו אי איפשר לברר איסורו אבל אוכליו ושלא לאוכליו איפשר לברר איסורו כלומר יחלקו אותו מן האוכלין ובין שאינן אוכלין ונמצא שכל השחיטה היא צריכה לצורך האוכלין ואי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה ואין תערובת שלא לאוכלין יכולה לפוסלן שכל השחיטה היא צריכה להן והוה ליה כשוחט בהמה ביום טוב לישראל וגוי דשרי אבל לשמו ושלא לשמו לאו בני חלוקה נינהו אבל אוכלין ושלא לאוכלין דאינון גברי שיכא למימר בהו פלוגתא.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״מחשה״.
כי שקיל ואזיל [כאשר נטל ויצא] מר׳ יוחנן אמר ליה [לו]: בכל זאת רבי, כיון שבאתי אשאל מה טעם ההבדל במחשבה כשמקריבים קרבן הפסח לשמו ושלא לשמו, שהמחשב בשתיהן יחד פוסל את הקרבן, ובין שמחשב בהקרבתו לאוכליו ושלא לאוכליו שאינו פוסל?
When Rabbi Simlai was taking leave to go, he said to Rabbi Yoḥanan: Even so, my teacher, as I have already come, let me ask you a question: What is the difference between one who offers a Paschal lamb both for its own purpose and for a different purpose, in which case the offering is disqualified, and one who offers the sacrifice with the intent that it be both for those who can eat it and for those who cannot eat it, in which case the offering is not disqualified?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אַתְּ תָּא וְאֵימָא לְךָ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵין פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ.

He said to him: Since I understand from your question that you are a Torah scholar, come and I will tell you the answer: When one sacrifices an offering for its own purpose and for a different purpose, the disqualification is in the offering itself; that is, the disqualifying intention relates to the sacrifice itself. In contrast, when one sacrifices an offering for those who can eat it and for those who cannot eat it, the disqualification is not in the offering itself, as the disqualifying intent relates to the people who are to eat from it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסולו בגופו – מחשבה בגופו של קרבן אבל מחשבת אוכליו פסול דבר אחר הוא.
אמר ליה [לו]: הואיל וצורבא מרבנן את [ותלמיד חכם אתה] שכך אני מבין מתוך שאלתך, תא ואימא לך [בוא ואומר לך] תשובה: לשמו ושלא לשמו — פסולו בגופו שהרי המחשבה היא על הקרבן עצמו, ואילו לאוכליו ושלא לאוכליו אין פסולו בגופו אלא באנשים המנויים עליו.
He said to him: Since I understand from your question that you are a Torah scholar, come and I will tell you the answer: When one sacrifices an offering for its own purpose and for a different purpose, the disqualification is in the offering itself; that is, the disqualifying intention relates to the sacrifice itself. In contrast, when one sacrifices an offering for those who can eat it and for those who cannot eat it, the disqualification is not in the offering itself, as the disqualifying intent relates to the people who are to eat from it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ א״אאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.

Furthermore, when one sacrifices an offering for its own purpose and for a different purpose, it is impossible to identify its prohibition; that is, there is no way to differentiate between valid and invalid parts of the offering. In contrast, when one sacrifices an offering for those who can eat it and for those who cannot eat it, it is possible to identify its prohibition. If some of the people may eat it and some may not, it is possible to distribute the offering to each group and thereby determine which part of the offering is invalid.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אפשר לברר – דמה חלק לשמו ומה חלק שלא לשמו אבל אוכליו אפשר לברר חלק אוכליו לצד זה וחלק חולה וזקן בצד אחר אי נמי לברר אם אמת מחשבתו אם אין בה ממש כגון יאכילנו לראויין ונמצאת מחשבתו בטילה למפרע ולשאינן ראויין יחזור דמיהן וכך שמעתי.
רש״י בד״ה א״א לברר דמה חלק לשמו ומה חלק שלא לשמו אבל אוכליו אפשר לברר חלק אוכליו כו׳ כצ״ל:
ועוד: לשמו ושלא לשמו אי אפשר לברר איסורו שאין לדעת מהו חלק האיסור ומהו חלק ההיתר בקרבן, אולם לאוכליו ושלא לאוכליו — אפשר לברר איסורו, שאם מקצת האנשים ראויים ומקצתם אינם ראויים יש אפשרות עקרונית לברר ואף לחלק את הקרבן בין אלה לאלה.
Furthermore, when one sacrifices an offering for its own purpose and for a different purpose, it is impossible to identify its prohibition; that is, there is no way to differentiate between valid and invalid parts of the offering. In contrast, when one sacrifices an offering for those who can eat it and for those who cannot eat it, it is possible to identify its prohibition. If some of the people may eat it and some may not, it is possible to distribute the offering to each group and thereby determine which part of the offering is invalid.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ יֶשְׁנוֹ בד׳בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ יֶשְׁנוֹ בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד.

Furthermore, the intent that the offering be for its own purpose and for a different purpose applies and can disqualify the offering in all four rites, namely: Slaughtering, receiving the blood, carrying the blood to the altar, and sprinkling it on the altar; however, the intent that it be for those who can eat it and for those who cannot eat it does not apply during all four rites, as it has no effect during the time of the sprinkling. Moreover, the intent that the offering be for its own purpose and for a different purpose is a disqualification that applies to communal sacrifices as it does to individual sacrifices; in contrast, the intent that it be for those who can eat it and those who cannot eat it does not apply to the community as it does to an individual.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינו בארבע עבודות – דאין מחשבת אוכלין בזריקה מחשבת אכילה לא שייכא בקרבן ציבור דלא שייכא אלא בפסח.
לשמו ושלא לשמו ישנו בציבור כו׳ – תימה לר״י מאי איריא דאינו בציבור תיפוק ליה דאפי׳ ביחיד אינו נוהג אלא בפסח גרידא.
ועוד: לשמו ושלא לשמו ישנו שהיא מחשבה שיכולה לפסול בתוך ארבע עבודות (שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה), אבל מחשבת לאוכליו ושלא לאוכליו אינו בארבע עבודות שאין מחשבת אוכלים בזריקה. ועוד: לשמו ושלא לשמו הוא פסול שכן ישנו בקרבן ציבור כבקרבן יחיד, ואילו לאוכליו ושלא לאוכליו — אינו בציבור כביחיד.
Furthermore, the intent that the offering be for its own purpose and for a different purpose applies and can disqualify the offering in all four rites, namely: Slaughtering, receiving the blood, carrying the blood to the altar, and sprinkling it on the altar; however, the intent that it be for those who can eat it and for those who cannot eat it does not apply during all four rites, as it has no effect during the time of the sprinkling. Moreover, the intent that the offering be for its own purpose and for a different purpose is a disqualification that applies to communal sacrifices as it does to individual sacrifices; in contrast, the intent that it be for those who can eat it and those who cannot eat it does not apply to the community as it does to an individual.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב אָשֵׁי אָמַר פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ וא״אוְאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ חֲדָא מִילְּתָא הִיא דְּמָה טַעַם אָמַר פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ מִשּׁוּם דא״אדְּאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.

Rav Ashi said that careful analysis of these answers demonstrates the following: The argument that its disqualification is in the offering itself and the argument that it is impossible to identify its prohibition are one and the same thing; they are not two separate reasons. As, what is the reason that Rabbi Yoḥanan says that when one brings an offering for a different purpose, its disqualification is in the offering itself? It is because it is impossible to identify its prohibition, and therefore the prohibition applies to the offering itself.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אשי פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו דבר אחד הן והכי קאמר מה טעם איסורו בגופו שאי אפשר לברר איסורו.
מתני׳ שחטו למולין ולערלים לטהורין ולטמאין כשר מפורש בסוף הוריות מאן אחרי׳ ר׳ מאיר.
פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא – דס״ל דאי לאו טעמא דאי אפשר לברר איסורו לא קרי ליה בגופו הואיל ומחשבה היא כדלעיל אבל ר׳ יוחנן לא דייק בהכי וקרי ליה שפיר פסולו בגופו ושינוי בעלים נמי אי אפשר לברר איסורו ולהכי לא קחשיב ליה לעיל.
בד״ה פסולו בגופו כו׳ שינוי בעלים נמי א״א לברר איסורו כו׳ עכ״ל ק״ק מכח הך פירכא [ד] דא״א לברר איסורו לא נילף נמי למנויו ושלא למנויו מלאוכליו ושלא לאוכליו ויש ליישב כדאמרי׳ לעיל דאתקש אוכליו למנויו וה״נ אתקש מנויו לאוכליו להכשיר במקצת דאין היקש למחצה וק״ל:
רב אשי אמר על תשובות אלה כי אם מדקדקים בדבר אפשר להוכיח כי הנימוקים של פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו — חדא מילתא היא [דבר אחד הוא] כלומר, טעם אחד ולא שני טעמים נפרדים, כי מה טעם אמר שלא לשמו פסולו בגופו משום שאי אפשר לברר איסורו, ולכן אומרים שהאיסור חל על גוף הקרבן עצמו.
Rav Ashi said that careful analysis of these answers demonstrates the following: The argument that its disqualification is in the offering itself and the argument that it is impossible to identify its prohibition are one and the same thing; they are not two separate reasons. As, what is the reason that Rabbi Yoḥanan says that when one brings an offering for a different purpose, its disqualification is in the offering itself? It is because it is impossible to identify its prohibition, and therefore the prohibition applies to the offering itself.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רָמֵי בַּר רַב יוּדָא א״ראָמַר רַב מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יוּחֲסִין תָּשַׁשׁ כֹּחָן שֶׁל חכמי׳חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם.

Having mentioned the Book of Genealogies, the Gemara notes that Rami bar Rav Yuda said that Rav said the following about it: From the day the Book of Genealogies was hidden and no longer available to the Sages, the strength of the Sages has been weakened, and the light of their eyes has been dimmed, as the book contained the reasons for many Torah laws and lists of genealogies that are now lost.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשש כחן – שנגנזו מהן טעמי תורה שהיו בו.
נגנז – נשתכח.
מיום שנגנז ספר יוחסין כו׳ לא נתנו טעם למה נגנז ספר יוחסין ואפשר מטעם שאמרו בפרק י׳ יוחסין דישבו ובדקו אחרי משפחות וכיון שהגיעו לסכנה פירשו ופרש״י שהגיעו לפסול בעלי זרועות ויהרגום מזה ראוי (הכא) לגונזו ומסרום החכמים לתלמידיהם בע״פ פ״א בשבוע כדאמרינן התם והיינו דקאמר הכא תשש כחן של חכמים כו׳ היינו להודיע כולם בע״פ ודו״ק:
וכהה מאור עיניהם כו׳ דהיינו עין השכל והנבואה והיינו דתשש כח החכמה כי אם אין הנבואה לא ידענו כח החכמה דעדיפא מנבואה ותלה הדבר ביחוס כדאמרי׳ דאין הנבואה שורה אלא על מיוחסין שבישראל:
כיון שהוזכר ספר יוחסין מזכירים מה שאמר בענין זה רמי בר רב יודא אמר רב: מיום שנגנז ספר יוחסין ואינו מצוי עוד בידי חכמים תשש כחם של חכמים וכהה מאור עיניהם, שהרבה טעמי תורה והרבה רשימות של ייחוס שהיו מצויים בו אבדו על ידי כך.
Having mentioned the Book of Genealogies, the Gemara notes that Rami bar Rav Yuda said that Rav said the following about it: From the day the Book of Genealogies was hidden and no longer available to the Sages, the strength of the Sages has been weakened, and the light of their eyes has been dimmed, as the book contained the reasons for many Torah laws and lists of genealogies that are now lost.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר מָר זוּטְרָא {דברי הימים א ח׳:ל״ח} בֵּין אָצֵל לְאָצַל טְעִינוּ ד׳אַרְבַּע מְאָה גַּמְלֵי דִּדְרָשָׁא.

Mar Zutra said: The Book of Genealogies’ exposition of Chronicles was so extensive that it was said, in exaggeration, that the verses from the word Azel mentioned in the verse: “And Azel had six sons and these are their names: Azrikam, Bocru, and Ishmael and Sheariah and Obadia and Hanan; all these were the sons of Azel” (I Chronicles 8:38), to the word Azel mentioned in a different verse with the identical wording: “And Azel had six sons and these are their names: Azrikam, Bocru, and Ishmael and Sheariah and Obadia and Hanan; these were the sons of Azel” (I Chronicles 9:44), bore four hundred camels of expositions written about these verses.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אצל
אצל(פסחים סב:) בגמ׳ שחטו שלא לאוכליו בין אצל לאצל טעין ארבע מאה גמלי (דרשא) פירוש פסוק בדברי הימים הוא ותחלתו אצל וסופו אצל ואע״פ שקרובין זה לזה הוי טעון ת׳ גמלי (דרשא):
ערך פייס
פייסא(סנהדרין סד.) שקל פיסא שדא ביה א״ל מרקוליס הוא (מכות ח) האי מאן דשדא פיסא ואתר תמרי (שבת פא.) מאי פייס אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא (א״ב פאייס כתוב בנוסחאות) פי׳ פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכרית בור ובלשון ארמי כרשיני ושיעורן כתפוח כרמון פי׳ גאון אחר פייס האמור (שבת פא.) צרורות הן והן קלא דאמרינן (פסחים סב) שקל קלא פתק ביה והן הן כרשיני בבלייתא ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפי׳ הטבעת נמשך בהן פי׳ אחר טיט שיבש ונעשה כאבן:
א. [שראללע.]
מאצל לאצל – שני מקראות הן ופרשה גדולה ביניהן ולאצל ששה בנים וקא חשיב ואזיל הבנים וסיפא דפרשתא אלה בני אצל.
[בין אצל לאצל כו׳. פירש רש״י שני מקראות ופרשה גדולה ביניהן וכו׳ ע״ש אבל בערוך אצל פירש פסוק הוא בד״ה תחלתו אצל וסופו אצל ואע״פ שקרובין כו׳ ע״ש]:
אמר מר זוטרא: ספר יוחסין היה כה גדול בכמות עד שבהפלגה אמרו כי בין המלה ״אצל״ המוזכרת בכתוב ״ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן כל אלה בני אצל״ (דברי הימים א׳ ח, לח), ובין המלה ״אצל״ המוזכר בפסוק האחר ״ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן אלה בני אצל״ (דברי הימים א׳ פרק ט, מד), טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא [טענו ארבע מאות גמלים של דרשות] הכתובות על מקראות אלה, עד כדי כך מרובות היו הדרשות על ספר דברי הימים.
Mar Zutra said: The Book of Genealogies’ exposition of Chronicles was so extensive that it was said, in exaggeration, that the verses from the word Azel mentioned in the verse: “And Azel had six sons and these are their names: Azrikam, Bocru, and Ishmael and Sheariah and Obadia and Hanan; all these were the sons of Azel” (I Chronicles 8:38), to the word Azel mentioned in a different verse with the identical wording: “And Azel had six sons and these are their names: Azrikam, Bocru, and Ishmael and Sheariah and Obadia and Hanan; these were the sons of Azel” (I Chronicles 9:44), bore four hundred camels of expositions written about these verses.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים הִקְדִּים מוּלִים לַעֲרֵלִים כָּשֵׁר עֲרֵלִים לְמוּלִים פָּסוּל מַאי שְׁנָא מוּלִין לַעֲרֵלִים דְּכָשֵׁר דְּכוּלַּהּ עׇרְלָה בָּעֵינַן וְלֵיכָּא עֲרֵלִים לְמוּלִין נָמֵי כּוּלַּהּ עׇרְלָה בָּעֵינַן וְלֵיכָּא

It was taught in a baraita that Aḥerim say: If one sacrifices a Paschal lamb for both circumcised and uncircumcised people and had in mind first the circumcised people and then the uncircumcised people, the offering is valid. But if he had in mind first the uncircumcised people and then the circumcised people, it is disqualified. The Gemara asks: What is different about having in mind first the circumcised people and then the uncircumcised people, such that the offering is valid? One might say that in order to disqualify the sacrifice, we require that all the people he has in mind be uncircumcised, and this is not the case here, as some of them are circumcised. But if this is so, when he has in mind first the uncircumcised people and then the circumcised people, we should also say that in order to disqualify the sacrifice we require that all the people he has in mind be uncircumcised, and this is not the case here. What, then, is the difference between the two cases?
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערלים למולים נמי ליתיה לכולה ערלה – משמע דהוה ניחא ליה אי הוה תני בתרוייהו כשר וא״ת אדרבה בתרוייהו הוה ליה למיפסל דהא ר״מ אית ליה מפגלים בחצי מתיר ואחרים היינו רבי מאיר וי״ל דלא אמר פיגול בחצי מתיר אלא במפרש סימן ראשון או שני לערלים דהוי דבר מסויים כדמוכח בפ״ב דזבחים (דף ל.) ובקונטרס הביאה אמר ליה אביי מי סברת אינה כו׳ ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו ולמה ליה לפרושי הוה ליה למימר בסתם אלא ודאי לא אמר ר׳ מאיר מפגלי׳ בחצי מתיר אלא במפרש ועוד נראה דאפילו אמר בחצי סימן לאו כלום היא אלא דווקא בסימן שלם דפריך התם והרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי ומשני התם נמי דאמרי׳ קומץ דמנחה חוץ לזמנו דלבונה חוץ למקומה והרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה ופליגי ומשני לא פליגי כו׳ ואמאי לא קאמר דפליגי דאמר חצי קומץ חוץ לזמנו וחצי חוץ למקומו אלא על כרחיך דבר המסוים ושלם בעינן.
בד״ה ערלים כו׳ ובקונטרס הביאה א״ל אביי כו׳ הד״א:
בד״ה ערלים למולים כו׳ בתרוייהו ה״ל למיפסל דהא ר״מ אית ליה מפגל בחצי מתיר כו׳ עכ״ל וק״ק דאי בכה״ג נמי מפסל ר״מ היאך אשכחן מקצת ערלה דרבי קרא להכשיר דבאומר נמי הריני שוחט לאלו ה״ל כמפגל בחצי מתיר [ה] ויש ליישב ודו״ק:
בא״ד כדמוכח פ״ב דזבחים ובקונטרס כו׳ ובד״ה א״ל כו׳ ול״ל לפרושי הל״ל בסתם אלא כו׳ עכ״ל ומשמעתין לכאורה איכא נמי לאתויי הכי דמוקי לה אביי במפרש סימן ראשון למולין כו׳ ולא מוקי לה בסתם דאיכא למימר דהכא א״א לאוקמא בסתם למולין ולערלים דא״כ הוה איצטריך ליה לפרושי ולמימר אף לערלים דפתיכי ביה מולין משא״כ השתא דמפרש בסי׳ ראשון למולים לא איצטריך ליה לפרושי אף לערלים דמסתמא אף לערלים קאמר כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
ב תניא [שנינו בברייתא] אחרים אומרים: כאשר חשב בפסול אוכלים הקדים במחשבתו את העובדה כי מקריב הוא מולים לערלים — הרי זה קרבן כשר, אבל אם הקדים ערלים למולים — פסול. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] כאשר הקדים מולין לערלים — שכשר שכולה ערלה בעינן [שכדי לפסול שכולו יהיה בערלים צריכים] וליכא [ואין כאן] שהרי מקצתם מולים. אולם אם כן כשהקדים ערלים למולים נמי [גם כן] כולה ערלה בעינן [צריכים אנו] וליכא [ואין כאן], ואם כן מה טעם ההבדל?
It was taught in a baraita that Aḥerim say: If one sacrifices a Paschal lamb for both circumcised and uncircumcised people and had in mind first the circumcised people and then the uncircumcised people, the offering is valid. But if he had in mind first the uncircumcised people and then the circumcised people, it is disqualified. The Gemara asks: What is different about having in mind first the circumcised people and then the uncircumcised people, such that the offering is valid? One might say that in order to disqualify the sacrifice, we require that all the people he has in mind be uncircumcised, and this is not the case here, as some of them are circumcised. But if this is so, when he has in mind first the uncircumcised people and then the circumcised people, we should also say that in order to disqualify the sacrifice we require that all the people he has in mind be uncircumcised, and this is not the case here. What, then, is the difference between the two cases?
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים סב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים סב:, ר׳ חננאל פסחים סב:, הערוך על סדר הש"ס פסחים סב:, רש"י פסחים סב:, תוספות פסחים סב:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים סב:, בית הבחירה למאירי פסחים סב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים סב:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים סב:, מהרש"א חידושי אגדות פסחים סב:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים סב:, אסופת מאמרים פסחים סב:

Pesachim 62b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 62b, R. Chananel Pesachim 62b, Collected from HeArukh Pesachim 62b, Rashi Pesachim 62b, Tosafot Pesachim 62b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 62b, Meiri Pesachim 62b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 62b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 62b, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 62b, Steinsaltz Commentary Pesachim 62b, Collected Articles Pesachim 62b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144