that our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one mentions rain from the time of putting the lulavdown, from the Eighth Day of Assembly, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. Rava said: Even if you say that the ruling of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, one can explain this by distinguishing between the terms: Requesting is a distinct notion and mentioning is another distinct notion, even according to the opinion of Rabbi Eliezer.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית ד ע״ב-ה ע״א} ואנן דאית לן תרי יומי (טבי1) היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק מנחה2 ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין3 רבא4 אמר5 כיון שהתחיל6 שוב אינו פוסק וכן אמר רב ששת כיון שהתחיל שוב אינו פוסק7 והילכתא כיון שהתחיל שוב אינו פוסק8:
{בבלי תענית י ע״א} אמר ר׳ אלעזר הלכה כרבן גמליאל. תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים יום9 בתקופה איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים10. תא שמע רב אמ׳ יום ששים כלפני ששים ושמואל אמ׳ יום ששים כלאחר ששים11. ומסקאנא אמר רב פפא הילכתא יום ששים כלאחר ששים:
1. טבי: רק בכ״י א.
2. מנחה: כ״י נ, דפוסים: ״במנחה״.
3. במוספין: כ״י קרפנטרץ: ״במוסף״.
4. רבא: גג: ״רב״.
5. אמר: חסר בכ״י קרפנטרץ.
6. שהתחיל: כ״י קרפנטרץ: ״שהתחיל במוספין״.
7. וכן אמר רב ששת כיון שהתחיל שוב אינו פוסק: חסר בדפוסים. כיון שהתחיל שוב אינו פוסק: חסר ב-גג. וכן ברא״ה חסר כל הקטע.
8. וכן אמר...פוסק: חסר בכ״י קרפנטרץ, רא״ה. שמא מחמת הדומות.
9. יום: דפוסים, וכן בה״ג.
10. או כלאחר ששים: חסר ב-גג.
11. תא שמע...כלאחר ששים: מובא בה״ג ובאופן חלקי בר״ח, בשניהם ללא ההקדמה: ״תא שמע״. חסר ב-גג, גט, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מתחילין להזכיר שהוא חולו של מועד מצי להתחיל לשאול בברכת השנים שהרי מתפללין אתה חונן. דאי ר׳ אליעזר כיון דאמר בראשון מתחיל להזכיר לא מצי למיהוי התחלת הזכרה והתחלת שאלה ביום אחד דביו״ט ראשון ליכא שאלה שהרי אין מתפללין בו אתה חונן ולא מצי למישאל אלא בברכת השנים אפי׳ תימא דקתני אין שואלין ר׳ אליעזר היא ולא תימא שאלה והזכרה כהדדי. אלא שאלה לחוד והזכרה לחוד דמזכירין ביום ראשון ושואלין בחולו של מועד. אמר רבא [אפילו תימא] ר׳ אליעזר היא דאמר הזכרה ביו״ט הראשון ולא מצי למישאל ביה שהרי אין מתפלל אתה חונן. דראשון מזכיר וה״ה שואל. ר״י אמר עד שיעבור הפסח והיכי אמר במתני׳ שאינו שואל אלא עד יום ראשון של פסח כאן לשאול כאן להזכיר. הא דאמר ר׳ יהודה במתניתין הראשון מזכיר ביו״ט ראשון של פסח היינו להזכיר אבל לשאול יכול לשאל עד שיעבור הפסח:
הכי גרסינן: ואיכא דאמרי לימא ר׳ יהושע היא אפי׳ תימא רבי אליעזר כו׳ – ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא לא משתמע ממתני׳.
הלכ׳ כר׳ יהוד׳. דאמ׳ העובר לפני התיבה וכו׳1.
1. כ״פ רש״י ד״ה הלכה כרבי יהודה.
ר׳ יהושע היא, שאמר כי משעת הנחתו של הלולב מזכירים גבורות גשמים ולא כשיטת ר׳ אליעזר?! אמר רבא: אפילו תימא [תאמר] שהמשנה כשיטת ר׳ אליעזר, ועם כל זה יש לחלק ולומר כי שאלה לחוד ובזה גם ר׳ אליעזר מודה, והזכרה לחוד.
that our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one mentions rain from the time of putting the lulavdown, from the Eighth Day of Assembly, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. Rava said: Even if you say that the ruling of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, one can explain this by distinguishing between the terms: Requesting is a distinct notion and mentioning is another distinct notion, even according to the opinion of Rabbi Eliezer.
§ The mishna stated that Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the prayer leader of the additional prayer mentions rain, while the leader of the morning prayer does not. The reverse is the case at the conclusion of the period of mentioning rain, as the leader of the morning prayer mentions rain, while the one who leads the additional prayer does not.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא ר׳ יהודה אומר העובר לפני התיבה ורמינן עלה עד מתי שואלין את הגשמים ר׳ יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומשני רב חסדא פוסק מלהזכיר מיום הראשון של פסח ושואל עד שיעבור הפסח.
ר׳ יהודה אמר האחרון מזכיר – גבורת גשמים וה״ה דשואלין ותן טל ומטר:
מתני׳: ר׳ יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו״ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר. ירושלמי (ירושלמי תענית פ״א ה״א), ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית אף הוא סבור שהזכירו מבערב והכי הלכתא.
אבל למנין שאלה בשבעה במרחשון ובני פרובנצא1 נהגו בששים בתקופה, והא דאמר ר׳ יוחנן במקום ששואל מזכיר פוסק מלשאל פוסק מלהזכיר, ומדפלגינן בגמ׳ בין בני בבל דאית להו פירי בדברא לבני ארץ ישראל בזמן שבית המקדש קיים כי אמר ר׳ יוחנן במקום ששואל מזכיר לבני א״י בזמן שאין בית המקדש קיים דלית להו עולי רגלים ולית להו פירי בדברא מזכיר ביו״ט האחרון ושואל במוצאי יו״ט מיד אבל בזמן שבית המקדש קיים לבני א״י דאית להו עולי רגלים או לדידן דאית לן פירי בדברא מזכיר ביו״ט האחרון ושואל בז׳ במרחשון, ואנן נמי אית לן פירי בדברא ונהגינן הכי.
ומסתברא דסתם מתני׳ ר׳ מאיר דאמר רביעה ראשונה {וגו׳} ושלישית בי״ז ומשום הכי קתני דבג׳ מרחשון שואלין את הגשמים כדקתני בברייתא ראשונה לשאול שלישית להתענות ומאי להתענות מתענית יחידים ולא מתענית ציבור כדקתני בברייתא ר׳ יוסי אומר אין היחידים מתענים אלא בר״ח כסלו ור״ג2 דאמר בז׳ מרחשון בזה כר׳ מאיר סבירא ליה ומשום כדי שיגעו האחרון לנהר פרת הוא דאמר בז׳ בו. והא דתנן הגיע י״ז במרחשון התחילו היחידים מתענים סתמא כר׳ מאיר כדאמרינן שלישית להתענות וכיון שכתבה הרי״ף ז״ל מסתברא דהלכה כר׳ מאיר בשניה ובשלישית דסתם לן כותיה אבל בראשונה פסקי׳ בז׳ בו משום כדי שיגיעו או לדידן דאית לן פירי בדברא.
1. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21: ״בששי במרחשון ובני פורוויצא״.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י המבורג 21: ״כר״ג״.
א שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, רק המתפלל מוסף מתחיל להזכיר את הגשם, וכשמפסיקים להזכיר — ביום טוב ראשון של פסח — המתפלל שחרית עדיין מזכיר והמתפלל מוסף כבר אינו מזכיר.
§ The mishna stated that Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the prayer leader of the additional prayer mentions rain, while the leader of the morning prayer does not. The reverse is the case at the conclusion of the period of mentioning rain, as the leader of the morning prayer mentions rain, while the one who leads the additional prayer does not.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
And the Gemara raises a contradiction from a baraita (5a): Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: Until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has passed. According to the baraita, Rabbi Yehuda holds that one prays for rain until the end of Passover, whereas the mishna states that Rabbi Yehuda’s opinion is that one prays for rain only until the beginning of the Festival.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיעבור הפסח – דאמרינן כל חולו של מועד ותן טל ומטר.
עד שיצא ניסן – וכדמפיק טעמא במתני׳.
ובש״ס אקשי׳ ממתני׳ מדתניא עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ופסק עולא דתרי תנאי נינהו אליבא דרבי יהודה דמתני׳ דאוקימנא לעיל משמא דר׳ יהושע בן בתירא ובן בתירא קאמר שהראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר ולמוצאי י״ט פוסק כמו כן מלשאול גשם ומשמא דנפשיה קאמר דעד שיעבור הפסח הוא שואל ומזכיר גשם ונקט שאלה לרבותא דלא תימא שמזכיר ואינו שואל כמו שעושה ר׳ אליעזר בתחלתו אלא אף שאלה הוא עושה עד שיעבור הפסח וקיימא לן כרבי יהודה משמא דבן בתירא רביה וכן נהגו. וכבר כתבתי למענה מהטעם שנינו בי״ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר ולא קתני איפכא ולענין הזכרת טל. ופירש הראשון והאחרון כדברי רבינו אלפסי ז״ל כי מנהגם היה שאין ש״צ אחד מתפלל יוצר ומוסף.
גמרא הפסח ר״מ אומר עד שיעבור ניסן כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה עד שיעבור כו׳ פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב י״ט הראשון והזכרה כו׳ ובד״ה כתחלתו כו׳ בי״ט אחרון של חג כו׳:
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: עד מתי שואלין את הגשמים? ר׳ יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, ר׳ מאיר אומר: עד שיעבור ניסן. הרי שלדעת ר׳ יהודה שואלים את הגשמים עד אחרי הפסח, ולא עד תחילתו!
And the Gemara raises a contradiction from a baraita (5a): Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: Until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has passed. According to the baraita, Rabbi Yehuda holds that one prays for rain until the end of Passover, whereas the mishna states that Rabbi Yehuda’s opinion is that one prays for rain only until the beginning of the Festival.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Ḥisda said: This is not difficult. The baraitahere is referring to the request for rain, which continues until the end of Passover, whereas the mishna there rules that one is to mention rain only until the first Festival day. In other words, Rabbi Yehuda holds that one continues requesting rain until the end of Passover, but with regard to the mention of rain, already on the first day of the Festival one ceases to do so.
הכי גרסינן: אמר רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר מישאיל שאיל ואזיל והזכרה ביו״ט ראשון פוסק – לשאול שואל והולך עד שיעבור הפסח כדקתני עד מתי שואלין כו׳ להזכיר אינו מזכיר אלא בתפלת יוצר של יו״ט ראשון.
אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן בברייתא שאמרו עד שיעבור הפסח הוא לענין לשאול גשמים, וכאן במשנה מדובר להזכיר, ושיטת ר׳ יהודה היא: מישאל שאיל ואזיל [לשאול הוא שואל והולך] עד סוף הפסח, להזכיר — ביום טוב הראשון פסיק [פוסק] ואינו מזכיר עוד.
Rav Ḥisda said: This is not difficult. The baraitahere is referring to the request for rain, which continues until the end of Passover, whereas the mishna there rules that one is to mention rain only until the first Festival day. In other words, Rabbi Yehuda holds that one continues requesting rain until the end of Passover, but with regard to the mention of rain, already on the first day of the Festival one ceases to do so.
The Gemara raises a difficulty against this answer. Ulla said: That which Rav Ḥisda said is as difficult to accept “as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes”(Proverbs 10:26). He elaborates: If when one does not yet request rain, at the beginning of the rainy season, one nevertheless mentions rain; in a case when one requests rain, i.e., during Passover, according to this explanation, is it not right that one should also mention rain?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקום שאינו שואל מזכיר – שהרי מתחיל להזכיר בחג ואינו שואל עד ששים בתקופה:
מקום שהוא שואל דקאמרת דשואל עד שיעבור הפסח:
על אחת כמה וכמה שיזכיר (ומתרץ) [והיכי תריץ] רב חסדא דרבי יהודה קאמר שאינו מזכיר אלא עד יום ראשון של פסח וה״ה לשאלה1 דפרכת האמר ר׳ יהודה ששואל עד שיעבור הפסח תרי תנאי ואליבא דר״י:
1. נראה דצ״ל אלא אמר עולא הא דפרכת וכו׳.
במקום שאינו שואל – ביו״ט האחרון של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת חול דאין שאלה אלא בברכת השנים.
מזכיר – גבורות גשמים כדאמר רבי יהודה האחרון מזכיר.
במקום שהוא שואל – בחולו של מועד של פסח.
בד״ה כך בסופו אינו שואל במנחה ערב י״ט הראשון כו׳ בי״ט מי איכא דהזכרה כו׳ ופוסק נמי בערבית ושחרית של תשיעי כו׳ כצ״ל:
אמר עולא: הא [זו] שאמר רב חסדא קשיא [קשה], אם להשתמש בדימוי שבכתוב: ״כחמץ לשנים וכעשן לעינים״(משלי י, כו). שהרי, מה במקום שאינו שואל עדיין, וכגון ביום טוב האחרון של חג הסוכות — בכל זאת כבר מזכיר, במקום ששואל, בימי חול המועד פסח, אינו דין שיהא גם מזכיר? ואיך אפשר לומר ששאלה תמשך בזמן שאין הזכרה!
The Gemara raises a difficulty against this answer. Ulla said: That which Rav Ḥisda said is as difficult to accept “as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes”(Proverbs 10:26). He elaborates: If when one does not yet request rain, at the beginning of the rainy season, one nevertheless mentions rain; in a case when one requests rain, i.e., during Passover, according to this explanation, is it not right that one should also mention rain?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rather, Ulla said an alternative resolution: In fact, two tanna’im expressed different rulings in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to one tanna, Rabbi Yehuda holds that one both mentions and requests rain during Passover, whereas according to the other tanna, Rabbi Yehuda holds that one neither mentions nor requests rain after the morning prayer of the first day of Passover.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני עולא תרי תנאי ואליבא דר׳ יהודה [רב יוסף אמר כו׳] ואקשינן ושאלה ביום טוב מי איכא ופריק אין לשאול מתורגמן ומדלא דחי לה ואמר מי איכא תורגמן בצלותא שמעינן מינה דבי דינא הוו מוקמי מתורגמן לישאל מלתא דהוה צריכא להו לפיכך אמר אפשר לההוא לשאל בערבית ושחרית של יום טוב יהי רצון מלפניך י״י אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה.
תרי תנאי – חד אמר עד שיעבור הפסח שואלין כל שכן שמזכירין וחד אמר שאלה עד הפסח והזכרה שיכול להזכיר ביו״ט מזכיר ביו״ט הראשון של פסח בתפלת יוצר ובמוספין פוסק.
אלא אמר עולא: יש לתרץ כי כאן תרי תנאי [שני תנאים הם] שנחלקו אליבא [על פי שיטתו] של ר׳ יהודה, לדעת אחד מהם, שיטת ר׳ יהודה היא ששואלים עד לאחר הפסח וכל שכן שכל אותו זמן אף מזכירים, ולדעת האחר, שיטת ר׳ יהודה היא שאין שואלים אלא עד הפסח וביום טוב הראשון של פסח בשחרית עדיין מזכירים ופוסקים במוסף.
Rather, Ulla said an alternative resolution: In fact, two tanna’im expressed different rulings in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to one tanna, Rabbi Yehuda holds that one both mentions and requests rain during Passover, whereas according to the other tanna, Rabbi Yehuda holds that one neither mentions nor requests rain after the morning prayer of the first day of Passover.
The Gemara cites an additional resolution of the apparent contradiction. Rav Yosef said: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed [ya’avor]? It means: Until the first prayer leader who descends to pray has passed before the ark for the morning prayers on the first Festival day of Passover. According to this explanation, the mishna and baraita specify the same time period for the end of the mention and request for rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיעבור ש״ץ ראשון של יו״ט ראשון היינו נמי כדאמר ר׳ יהודה במתניתין הראשון [מזכיר האחרון] אינו מזכיר וה״ה לשאלה:
רב יוסף אמר – האי דקתני עד אימתי שואלין עד שיעבור כו׳ ה״ק עד שיעבור שליח צבור כו׳ והיינו כאידך רבי יהודה דמתני׳ דאמר הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר.
רב יוסף אמר: יש להסביר את הדבר באופן אחר: מאי [מה פירוש] ״עד שיעבור הפסח״ — כוונתו: עד שיעבור שליח צבור ראשון (המתפלל שחרית) היורד לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח. ועל ידי הסבר זה הדברים במשנה ובברייתא זהים.
The Gemara cites an additional resolution of the apparent contradiction. Rav Yosef said: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed [ya’avor]? It means: Until the first prayer leader who descends to pray has passed before the ark for the morning prayers on the first Festival day of Passover. According to this explanation, the mishna and baraita specify the same time period for the end of the mention and request for rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
Abaye said to Rav Yosef: Is there a request for rain on a Festival? The request for rain is included in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, which is not recited on Shabbat and Festivals. If the term Passover in the baraita is referring to the entire Festival, this includes the intermediate Festival days, during which the ninth blessing of the Amida is recited. However, according to your interpretation, the baraita refers only to the first day of the Festival, and yet the request for rain is not recited on this date.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאלה ביו״ט מי איכא דקאמרת דקאמר ר׳ יהודה ביו״ט ראשון שואל והא אינו מתפלל אתה חונן והיאך אמר שאלה בברכת השנים. שואל במתורגמן המתורגמן המתרגם דרשה ביו״ט של פסח אומר שאלה בדרשה:
שאלה ביו״ט מי איכא – וכי מתפלל הוא תפלת חול שאתה אומר עד שיעבור הפסח דהיינו זמן שליח צבור של תפלת יו״ט הראשון של פסח.
אמר ליה [לו] אביי: שאלה ביום טוב מי איכא [האם יש]? שהרי שאלת הגשם היא בברכת השנים, וברכת השנים אינה נאמרת לא בשבת ולא ביום טוב. ואם מפרשים אנו שמדובר כאן בפסח במשמעות הרחבה של כל החג כולו — הרי יש בו ימי חול המועד שבהם מברכים ברכת השנים, אבל אם, כדבריך, מדובר ביום החג הראשון, היכן אם כן יש בו מקום לשאלה?
Abaye said to Rav Yosef: Is there a request for rain on a Festival? The request for rain is included in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, which is not recited on Shabbat and Festivals. If the term Passover in the baraita is referring to the entire Festival, this includes the intermediate Festival days, during which the ninth blessing of the Amida is recited. However, according to your interpretation, the baraita refers only to the first day of the Festival, and yet the request for rain is not recited on this date.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara cites the response: Rav Yosef said to Abaye: Yes, the baraita is speaking of the first day of Passover. However, it does not refer to the request for rain recited in the Amida. Rather, the disseminator and translator of the Torah portion would recite a request for rain after the Festival prayers. The Gemara asks: But would a disseminator request a matter that the community does not need? As there is no need for rain on Passover, why would the disseminator recite a request for it? Rather, it is clear, as Ulla explained, there are two tannaitic versions of Rabbi Yehuda’s opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר שאינו צריך לצבור כלומר שאין הצבור שואלין בתפלתן היאך ישאל המתורגמן אלא כדעולא דלא תריץ ליה עד שיעבור ש״ץ אלא לאחר הפסח ממש:
אמר ליה אין שאלה דמתורגמן – בדרשה שהוא דורש אומר ברכת שאלה לבדה.
דבר שאינו צריך לצבור – דכיון דזמן הפסקה הוא לאו אורח ארעא למישאל בצבור דבר שאינו צריך.
אמר ליה [לו]: אין [כן] ולא מדובר בשאלה בתפילה אלא שואל מתורגמן. שהמתורגמן המתרגם את הפרשה, היה שואל אחרי התפילה גם על הגשמים. ותוהים: וכי המתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור? שהרי בפסח כבר אין צריכים לגשמים, ולשם מה יאמר המתורגמן דבר שאינו בזמנו? אלא מחוורתא [מחוור, ברור], כדברי עולא, שיש פה מחלוקת תנאים כשיטת ר׳ יהודה.
The Gemara cites the response: Rav Yosef said to Abaye: Yes, the baraita is speaking of the first day of Passover. However, it does not refer to the request for rain recited in the Amida. Rather, the disseminator and translator of the Torah portion would recite a request for rain after the Festival prayers. The Gemara asks: But would a disseminator request a matter that the community does not need? As there is no need for rain on Passover, why would the disseminator recite a request for it? Rather, it is clear, as Ulla explained, there are two tannaitic versions of Rabbi Yehuda’s opinion.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabba said another explanation: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed? It means until after the time for the slaughter of the Paschal lamb has passed, the afternoon of the fourteenth of Nisan, i.e., until the beginning of Passover. And according to this opinion, the practice at the beginning of the time for praying for rain is like that of the end: Just as at the beginning of the rainy season one mentions rain although one does not request it, so too, at the end, on the first day of Passover, one mentions rain although one does not request it. The request for rain ends on the eve of Passover, while the mention of rain continues until the morning service the following day.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסח. פי׳ שואלין את הגשמים עד ערב הפסח זמן שחיטת הפסח ופוסק ומזכיר עד מנחה ואף על פי שפוסק מלישאל עדיין מזכיר ליל ט״ו ושחרית ביום טוב ופוסק נמצא מזכיר מאחרי שפסק מלשאל כתחלתו מה תחלתו מזכיר אף על פי שאינו [שואל] כן בסוף ודחה לה אביי בשלמא תחלתו מזכיר כי הוא ריצוי לשאלה. כלומר להבא עוד צריך לשאל. אלא סיפא הזכרה בלא שאלה למה כו׳ אלא מחוורתא כדעולא. דאמר תרי תנאי אליבא דר׳ יהודה.
עד שיעבור זמן שחיטת פסח דהיינו י״ד אבל ביו״ט ראשון אינו שואל והאי דקאמר ר׳ יהודה במתניתין עד יו״ט הראשון היינו להזכרה ולא לשאלה מה תחלתו מזכיר אע״פ שאינו שואל שמזכיר בחג ואינו שואל עד ששים בתקופה:
אף סופו מזכיר – עד יום ראשון ואינו שואל אלא עד י״ד:
עד שיעבור זמן שחיטת פסח – חצות יום דארבעה עשר עד שיעבור חצות דהיינו כל תפלת יוצר ואשמעינן ר׳ יהודה דבמנחה דערבי פסחים אע״ג דמצלינן תפלת חול מפסיקינן ולא יאמר ותן טל ומטר ואע״ג דמדכרינן עד למחר במוספין פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יו״ט הראשון והזכרה שיכול להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון.
כתחילתו – שהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל עד לאחר החג כך בסופו אינו שואל במנחה ערב יו״ט הראשון ומזכיר עד מוסף של יו״ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו״ט מי איכא.
רבה אמר הסבר אחר: מאי [מה פירוש] ״עד שיעבור הפסח״ — כוונתו עד שיעבור זמן שחיטת הפסח (חצות יום ארבעה עשר בניסן), שבמנחה של ערב פסח כבר אינו שואל, אף על פי שממשיך להזכיר עד שחרית של יום חמישה עשר בניסן. ולשיטה זאת כתחילתו כן סופו, שאנו נוהגים מנהג דומה בתחילה ובסוף זמן התפילה על הגשם, מה תחילתו, במוסף של יום טוב האחרון של חג הסוכות, מזכיר אף על פי שאינו שואל, אף סופו, בשחרית יום טוב הראשון של פסח, מזכיר אף על פי שאינו שואל עוד, שאת השאלה מפסיקים קודם ליל פסח, אבל מזכירים עוד בתפילת השחר למחרת.
Rabba said another explanation: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed? It means until after the time for the slaughter of the Paschal lamb has passed, the afternoon of the fourteenth of Nisan, i.e., until the beginning of Passover. And according to this opinion, the practice at the beginning of the time for praying for rain is like that of the end: Just as at the beginning of the rainy season one mentions rain although one does not request it, so too, at the end, on the first day of Passover, one mentions rain although one does not request it. The request for rain ends on the eve of Passover, while the mention of rain continues until the morning service the following day.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
Abaye said to Rabba: Granted, at the beginning of the rainy season one mentions rain before requesting it, as mentioning rain is also an appeasement to God in advance of the forthcoming request. However, at the end of the season, what appeasement toward a request is there that would necessitate the mention of rain after one has ceased requesting it? The Gemara again concludes: Rather, it is clear as Ulla explained.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהזכרה נמי ריצוי שאלה היא כלומר להכי מזכיר בחג הואיל ועתיד לשאול בששים בתקופה שלפניו. מאי ריצוי שאלה איכא והא1 עדיין הוא עתיד לשאול אלא מכיון שפסק מלשאול שוב אינו מזכיר אלא כדעולא דתריץ עד שיעבור הפסח ממש והא דא״ר יהודה במתני׳ עד יום ראשון של פסח2 היינו להזכרה ולא לשאלה. הלכה כר׳ יהודה דאמר מזכיר ביום אחרון של חג וה״ה לשאלה כאן לשאול כאן להזכיר הא דאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה היינו להזכרה שמתחיל להזכיר בחג והא דאמר ר׳ אלעזר הלכה כר״ג היינו לשאלה. והאמר ר׳ יוחנן במקום שהוא שואל מזכיר אלמא הא דאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה היינו בין לשאול בין להזכיר דכי הדדי נינהו וקשיא הלכתא אהלכתא:
1. נראה דצ״ל והא תו אינו עתיד לישאול וכו׳.
2. הדבר תמוה דהא תי׳ זה כבר דחי הגמ׳ לעיל ועולא הא מתרץ דתרי תנאי אליבא דר״י וצ״ע.
דהזכרה נמי צורך שאלה היא – שמרצה תחילה לפי שא״א לו לשאול ביו״ט וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא.
אבל סופו – למה הוא מזכיר הואיל ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר.
אמר ליה [לו] אביי: בשלמא [נניח] תחילתו מזכיר לפני ששואל, כי הזכרה נמי [גם כן] ריצוי שאלה היא, שההזכרה בתחילה באה לריצוי פני ה׳ כדי שיוכל אחר כך לשאול ולבקש, אלא סופו מאי [מה] ריצוי שאלה איכא [יש כאן]? ואם אינו רוצה לשאול לאחריה גשמים — לשם מה יזכיר אותם? אלא מחוורתא [מחוור וברור] כדברי עולא.
Abaye said to Rabba: Granted, at the beginning of the rainy season one mentions rain before requesting it, as mentioning rain is also an appeasement to God in advance of the forthcoming request. However, at the end of the season, what appeasement toward a request is there that would necessitate the mention of rain after one has ceased requesting it? The Gemara again concludes: Rather, it is clear as Ulla explained.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Zeira said to Rabbi Asi: And did Rabbi Yoḥanan actually say that? But didn’t we learn in a mishna (6a): On the third of Marḥeshvan one starts to request rain. Rabban Gamliel says: One starts on the seventh of Marḥeshvan. And with regard to this mishna, Rabbi Elazar, Rabbi Yoḥanan’s preeminent student, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel.
א״ר אסי א״ר יוחנן הלכה כר׳ יהודה דקתני העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר. פירוש ש״ץ המתפלל מוסף הוא מזכיר מוריד הגשם ומזכיר והולך עד יום טוב הראשון של פסח בתפלת שחרית ואחר כך פוסק. ואקשינן איני דהלכתא כר׳ יהודה והאמר ר׳ אלעזר הלכתא כרבן גמליאל דתני בשבעה במרחשון שואלין את הגשמים ושנינן רבי אלעזר קא רמית אר׳ יוחנן.
מי אמר רבי יוחנן הכי – דהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביו״ט האחרון.
בשלשה במרחשון – הכי קים להו דהוה זמן גשמים כו׳.
הלכה כרבן גמליאל – דאינו שואל עד שבעה במרחשון וקא ס״ד דבמקום שהוא שואל מזכיר עד דמשני לקמן.
ואמר ר׳ אלעזר הלכה כר״ג דאמר דאין שואלין עד שבעה וכו׳ – פירוש ואת אמרת הלכה כר׳ יהודה בהא דקאמר במתני׳ רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה בי״ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים עד שיעבור וכו׳ ומשני גברא אגברא וכו׳.
ש״ס א״ר אסי א״ר יוחנן הלכה כר׳ יהודה לא פירשו לנו אי כר׳ יהודה משמא דנפשיה או כר׳ יהודה משמא דרביה דהא תרי תנאי נינהו ובירושלמי פירשו כר׳ יהודה בן בתירא. ובש״ס דידן לא הוצרכו לפ׳ דקים להו כר׳ יהודה דמתני׳ פסקינן שחולק על רבי יהושע בתחלת ההזכרה אף בסוף ההזכר׳ נמי ורבי׳ אלפסי ז״ל לא הוצרך לפרש יותר שהרי אלא משנתינו וזה ברור. ואיכא נוסחי דגרסי׳ בהדיא הלכה כרבי יהודה בן בתירא ירוש׳ בהלכו׳ מאי טעמי׳ דר׳ יהודה כדי שיצאו כל המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ע״כ ובודאי שעיקר השאלה והתשובה בטעם דברי רבי יהודה אינו אלא על תחלת ההזכרה שבא לחלוק על רבי יהושע ועל זה אנו שאנו שואלין כיון שמודה לר׳ יהושע כי ההזכרה בי״ט האחרון מה טעם אותה לאחר תפלת מוסף ומהדרי׳ כדי שיצאו כל המועדו׳ בטל ובכלל זה קצת טעם למה אינו ממשיך ההזכרה בסופו אלא עד י״ט הראשון של פסח ולא עד י״ט האחרון כדי שיצאו כל המועדות בטל אבל אין בזה עדיין טעם מפסיק לסוף ההזכרה שאם מפני טעם זה מקדים לפסוק בסופו היה לו לפסוק מלערב וכ״ש שיהיה הפסח כלו בטל וזו בירושלמי שאלו אותה שאמרו ויתחיל מבערב והשיבו לית כל עמא תמן פירש ובעינן תחלת ההזכרה במקום כנופי׳ וביחד לכלם וכמו שאמר בירושלמי אסור ליחיד להזכיר גבורת גשמי׳ עד שיזכיר ש״צ ובלילי הפסח אין כלם בבית הכנס׳ שעסוקי׳ בעסקי הפסח ובמצה ומרור ועוד שאלו ויתחיל בשחרית והשיבו אף הוא סבור שמא התחילו מבערב והוא מידכר פי׳ ויטעה לשנה הבאה להזכיר בערב ולא תהא הזכרתו מתחלת עם הצבור מן גודי תמי לן דלא מדכרי׳ בקמיית׳. ומדכרי׳ באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ובמדרש לפי שאין דעתו של אדם מיושבת עליו אלא בתפל׳ המוסף מדכתב שמעה י״י צדק כו׳ שמעה י״י צדק הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי זו תפלת המוספי׳ מה כתי׳ בתריה מלפניך משפטי יצא. ואנן דאית לן תרי יומי וכו׳ והלכתא כרבא דכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכדאמר בש״ס כיון שעשיתו קדש אין אתה עושהו חול דשורת הדין השת׳ דידעי׳ בקביע׳ דירחא יום ראשון עיקר שמיני וזמן גשמים הוא אלא דרבנן תקון יום שני משום מנהג אבותינו כדאיתא בפ״ק דביצ׳ ולפי׳ אין לנו לחשוש לענין זה בח׳ לספק ז׳ לעשות הפסקה בהזכרה שהתחלנו.
תוס׳ בד״ה ואמר ר״א הלכה כו׳ ומדמינן לעיל שאלה להזכרה דפריך ורמינהו כו׳ עכ״ל ואין זה דומה דלעיל שפיר מדמה שאלה להזכרה כדמסיק דפריך ומה במקום שאינו שואל כו׳ אבל הכא אימא דהזכרה ריצוי שאלה הוא ודו״ק:
אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יהודה, שהמתפלל מוסף ביום טוב האחרון של חג הסוכות מתחיל להזכיר. אמר ליה [לו] ר׳ זירא לר׳ אסי: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. ואמר ר׳ אלעזר שהוא תלמידו המובהק של ר׳ יוחנן: הלכה כרבן גמליאל!
Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Zeira said to Rabbi Asi: And did Rabbi Yoḥanan actually say that? But didn’t we learn in a mishna (6a): On the third of Marḥeshvan one starts to request rain. Rabban Gamliel says: One starts on the seventh of Marḥeshvan. And with regard to this mishna, Rabbi Elazar, Rabbi Yoḥanan’s preeminent student, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: Are you raising a contradiction from the statement of one man against the statement of another man? Although Rabbi Elazar was Rabbi Yoḥanan’s student, their opinions need not be consistent with one another. If you wish, say instead that this is not difficult, as Rabbi Elazar’s ruling here is referring to the request for rain, which begins on the seventh of Marḥeshvan, whereas Rabbi Yoḥanan’s ruling there is referring to the mention of rain, which begins on the Eighth Day of Assembly.
כאן להזכיר – מיו״ט האחרון ור׳ יוחנן אית ליה דרבי אלעזר.
אמר לו: גברא אגברא קא רמית [מאדם אחד על אדם אחר אתה משליך, מקשה]?! ואף שהיה ר׳ אלעזר תלמידו של ר׳ יוחנן אין זאת אומרת ששיטותיהם צריכות להיות תמיד זהות. איבעית אימא [אם תרצה אמור] לא קשיא [אין זה קשה]; כאן, כשפסק ר׳ אלעזר, היה זה לענין לשאול, ואכן אף לפי ר׳ יוחנן אין שואלים אלא בשבעה בחשוון, כאן בדברי ר׳ יוחנן הרי זה לענין להזכיר, ולדבריו אכן מתחיל להזכיר כבר ביום טוב האחרון של חג הסוכות.
Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: Are you raising a contradiction from the statement of one man against the statement of another man? Although Rabbi Elazar was Rabbi Yoḥanan’s student, their opinions need not be consistent with one another. If you wish, say instead that this is not difficult, as Rabbi Elazar’s ruling here is referring to the request for rain, which begins on the seventh of Marḥeshvan, whereas Rabbi Yoḥanan’s ruling there is referring to the mention of rain, which begins on the Eighth Day of Assembly.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Yoḥanan say: At the same time when one requests rain, one mentions it. The Gemara answers: That ruling was stated only with regard to ceasing the request and mention of rain. Although Rabbi Yoḥanan maintains that one stops requesting and mentioning rain on the same date, he does not hold that one begins to do both at the same time. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Yoḥanan explicitly say: When one begins to mention rain, one begins to request it; and when one ceases to request rain, one ceases to mention it. This clearly indicates that, in his opinion, there is no discrepancy between the dates when one begins reciting the two formulations.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא הלכה כר׳ יהודה להזכיר כלומר מזכירין מיום טוב (הראשון) [האחרון] של (פסח) [חג] והלכתא כרבן גמליאל לשאל שאין שואלין את הגשמים ואין אומרים ותן טל ומטר אלא בז׳ במרחשון ונדחת זו דהא בהדיא לית ליה לר׳ יוחנן הפסקה בין הזכרה לשאלה דאמר ר׳ יוחנן התחיל להזכיר ישאל פסק מלשאל יפסוק מלהזכיר.
ההוא להפסקה – כלומר הא דאמר מקום שהוא שואל הוא מזכיר היינו להפסקה כלומר שפוסק מלשאול ומלהזכיר ביום ראשון של פסח אבל להתחלה מתחיל בחג ושואל בשבעה במרחשון:
והא א״ר יוחנן במקום ששואל מזכיר – במקום שאינו שואל אינו מזכיר והיכי א״ר יוחנן דהלכה כר׳ יהודה שמזכיר ביו״ט האחרון הא ליכא שאלה דאין אומר ברכת השנים ביו״ט.
להפסקה איתמר – דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה דהכי משמע במקום ששואל מזכיר.
והא תרוייהו איתמר – התחלה והפסקה.
יתחיל לשאול – דהיינו בחול שיכול לשאול.
פסק מלשאול – בערב הפסח פוסק מלהזכיר אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו.
והא אמר רבי יוחנן במקום ששואלין הגשמים מזכיר – ומשני ההוא להפסקה פי׳ דבמקום שמפסיק מלשאול מפסיק מלהזכיר אבל מתחיל קודם להזכיר וטעמא הוי דהזכרה הוה ריצוי שאלה ומש״ה ליכא חששא אם מזכיר קודם.
ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן: במקום ששואל מזכיר, משמע שאין הבדל בזמן בין זה לזה! ומשיבים: ההיא [דבר זה] לענין הפסקה איתמר נאמר], שאז אין הבדל בין שאלה והזכרה, ומפסיקים להזכיר ולשאול באותו זמן. ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן: התחיל להזכיר — מתחיל לשאול, פסק מלשאול — פוסק מלהזכיר. הרי שאף לענין תחילת זמן הזכרתם דינם זהה!
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Yoḥanan say: At the same time when one requests rain, one mentions it. The Gemara answers: That ruling was stated only with regard to ceasing the request and mention of rain. Although Rabbi Yoḥanan maintains that one stops requesting and mentioning rain on the same date, he does not hold that one begins to do both at the same time. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Yoḥanan explicitly say: When one begins to mention rain, one begins to request it; and when one ceases to request rain, one ceases to mention it. This clearly indicates that, in his opinion, there is no discrepancy between the dates when one begins reciting the two formulations.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara answers: Rather, it is not difficult. This statement, where Rabbi Yoḥanan ruled in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, is for us, who live in Babylonia and start to pray for rain later, whereas that statement of the mishna is for them, the residents of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is different with regard to us in Babylonia that we do not request rain immediately after Sukkot? The reason is that we still have fruit in the field. Therefore, we do not want rain to fall. However, they, the inhabitants of Eretz Yisrael, also have pilgrims who need to travel for a significant time to reach their homes after the Festival, and they do not want it to rain on them.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לא קשיא הא דר׳ יוחנן לבני ארץ ישראל והא דאמר רבי אלעזר עד ז׳ במרחשוון לבני בבל משום דאית להו פירא בדברא והמטר מפסידם ואקשינן בני ארץ ישראל נמי יש להם עולי רגלים.
הא לן והא להו הא דאמר הלכה כר״ג דאינו שואל עד שבעה במרחשון היינו להו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ואין צריכין לגשמים עד ז׳ במרחשון והא דאמר הלכה כר׳ יהודה דבחג מזכיר ושואל לן בא״י דלית לן פירי בדברא:
אית להו עולי רגלים ואם יורדין גשמים בג׳1 אינן יכולין לחזור מפני הגשמים:
1. אולי צ״ל בג׳ במרחשון או דצ״ל בחג אינן יכולין לחזור וכו׳.
ער – בבסוף מעשר שני (סוטה מז.) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (עירובין מד:)(בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי׳ פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר״ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פרשת זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו׳ (תענית ד) עורו פילי (א״ב כאן פי׳ בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי׳ מערער ומשבר):
א. [פעלד.]
ב. [ערוואכען.]
הא לן והא להו – לבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי אין מזכירין עד שבעה במרחשון ושם שואלים כדאמר רבי יוחנן מתחיל להזכיר מתחיל לשאול.
והא להו – לבני ארץ ישראל דקוצרין בניסן ואוספין בתשרי מזכירין בי״ט האחרון כרבי יהודה דאמר רב אסי הלכה כמותו.
בדברא – מדבר כלומר בשדות.
אית להו עולי רגלים – ואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן.
הא לן – פירוש לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון דאית להו פירי בדברא ובארץ ליכא חששא דהא יכולים פירותיהן להיות יבשים בלא הולכה למדבר.
והא להו – כי המתחיל להזכיר יתחיל לשאול.
אע״פ שמשנה זו לא היה עקר הכונה לבאר בה זמן שאלה מהיכן הוא מתחיל התבאר בגמרא שבארץ ישראל אע״פ שהיא מבכרת ואין להם פירות בחוץ שכבר כנסו את הכל מ״מ בזמן שבית המקדש קיים שהיו שם עולי רגלים היו מאחרים השאלה עד ז׳ במרחשון ובזמן שאין בית המקדש קיים מתחילים לשאול אחר החג הואיל ואין עולי רגלים ולא פירות בחוץ ובחוצה לארץ בז׳ במרחשון מפני שעד כאן יש להם פירות בחוץ ובבבל שהוא טיבעני יתבאר למטה עד ס׳ בתקופה ולמטה יתבאר טעם כלם בביאור המשנה הרביעית ושאר הסוגיא לישנא בעלמא הוא ודברים פשוטים וכבר כתבנום בפירושנו:
בד״ה הא לן פי׳ לבני בבל עד לאחר שבעה במרחשון כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אלא יש לחזור מהתירוץ הקודם ולומר: לא קשיא [אינו קשה]; הא לן [זו לנו] לבני בבל, שאין אנו אוספים את התבואה והפירות מן השדות כל חודש תשרי, לכך איננו מזכירים את הגשמים אלא בשבעה בחשוון ואז גם מתחילים לשאול, והא להו [וזו להם] לבני ארץ ישראל, שהם אוספים את התבואה מן השדות כבר בתשרי, לכן הם מתחילין להזכיר כבר ביום טוב האחרון של חג הסוכות וכשיטת רב יהודה, שפסק ר׳ אסי הלכה כמותו. ושואלים: מאי שנא לדידן [במה שונה הדבר לנו], לבני בבל, שאין שואלים מיד אחר החג — דאית לן פירי בדברא [שיש לנו פירות בשדה] עדיין, ואין אנחנו רוצים שירד הגשם מיד לאחר החג, לדידהו נמי אית להו [להם, לבני ארץ ישראל, גם כן הלא יש להם] עולי רגלים, שצריכים ללכת עוד זמן ניכר אחר החג עד שיגיעו לביתם, ואינם רוצים להתפלל שירדו גשמים עליהם!
The Gemara answers: Rather, it is not difficult. This statement, where Rabbi Yoḥanan ruled in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, is for us, who live in Babylonia and start to pray for rain later, whereas that statement of the mishna is for them, the residents of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is different with regard to us in Babylonia that we do not request rain immediately after Sukkot? The reason is that we still have fruit in the field. Therefore, we do not want rain to fall. However, they, the inhabitants of Eretz Yisrael, also have pilgrims who need to travel for a significant time to reach their homes after the Festival, and they do not want it to rain on them.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said this ruling in the mishna, he was referring to the period when the Temple is not standing; therefore, in Eretz Yisrael, one can immediately request rain. The Gemara comments: Now that you have arrived at this answer, one can say that both this statement and that statement are for them, i.e., those in Eretz Yisrael. And yet, it is not difficult, as this statement here, that one waits before requesting rain, applies at the time when the Temple is standing, while the ruling there, that one requests rain right after the Festival, is referring to the time when the Temple is not standing.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי קאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה דשואל ומזכיר בחג בזמן שאין בית המקדש קיים דליכא עולי רגלים והא דאמר הלכה כר״ג בזמן שביהמ״ק קיים ובז׳ במרחשון כבר חזרו. ואנו דאית לן תרי יומי [שמיני] ואחרון של חג:
אלא כי א״ר יוחנן – הלכה כר׳ יהודה דמזכיר מיו״ט האחרון כו׳ בזמן שאין בהמ״ק קיים וליכא עולי רגלים מזכיר.
כאן בזמן שבית המקדש קיים – דאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז׳ במרחשון.
גמ׳ כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. עי׳ יומא דף יג ע״א תוס׳ ד״ה הלכה:
ומשיבים: כי קאמר [כאשר אמר] ר׳ יוחנן היה זה בזמן שאין בית המקדש קיים, שאז יכולים בני ארץ ישראל להתפלל מיד על הגשם. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] לתירוץ זה, אפשר לומר הא והא לדידהו [זה וזה נאמר להם] לבני ארץ ישראל, ולא קשיא [ואין זה קשה], כי כאן מדובר בזמן שבית המקדש קיים, אכן אין שואלים אלא בשבעה בחשוון, כאן — בזמן שאין בית המקדש קיים, שואלים מיד לאחר החג.
The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said this ruling in the mishna, he was referring to the period when the Temple is not standing; therefore, in Eretz Yisrael, one can immediately request rain. The Gemara comments: Now that you have arrived at this answer, one can say that both this statement and that statement are for them, i.e., those in Eretz Yisrael. And yet, it is not difficult, as this statement here, that one waits before requesting rain, applies at the time when the Temple is standing, while the ruling there, that one requests rain right after the Festival, is referring to the time when the Temple is not standing.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: And we in the Diaspora who have two Festival days, how do we act with regard to beginning the mention of rain, given the uncertainty concerning the Eighth Day of Assembly, which might in reality be the seventh day of Sukkot? The Gemara answers that Rav said: One begins to mention rain in the additional prayers of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly. And one temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, the second day of the Eighth Day of Assembly. And finally one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכי עבדינן הא אחד מהן חול הוא ובאיזה יום יתחיל לשאול. מתחיל במוספין של יום ראשון מימים האחרונים ופוסק במנחה דשמא חול הוא וערבית ושחרית מיום האחרון לגמרי. לאחר שעשיתו קדש ששאלת במוסף אלמא דקדש הוא תעשהו חול שאין אתה מזכיר במנחה:
ופוסק ערבית שהרי היא הכנסה דיום אחרון ושחרית ושואל במוסף כמו שעשה אתמול דקדש הוא ואמר דאחרון שואל:
אנן דאית לן תרי יומי – שני ימים טובים אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני לרבי יהודה דאמר מיו״ט האחרון באיזה מהן מזכיר.
מתחיל במוסף – של שמיני ספק שביעי דשמא יו״ט האחרון הוא.
ופוסק במנחה – שמא שביעי חול הוא ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר.
ופוסק נמי בערבית ושחרית – של תשיעי ספק שמיני.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק מנחה ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין.
ואנן דאית לן תרי יומי. שבימים1 טובים האחרונים שמיני ספק (ספק) שביעי ותשיעי ספק שמיני לר׳ יהוד׳ דאמ׳ מי״ט האחרון באיזה מהן מזכיר2.
מתחיל במוספין. של שמיני ספק שביעי דשמא יום האחרון הוא3.
ופוסק במנחה. ושמא יום ז׳ הוא ואינו זמן הזכרה עד מוסף של מחר4.
ופוסק נמי ערבית ושחרית. של תשיעי ספק שמיני5.
כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. דלאחר שעשיתו קודש לא יתכן לעשותו חול דלאחר שהזכרת׳ בו גבורו׳ גשמים כר׳ יהוד׳ דא׳ מי״ט האחרון הוא מזכיר6.
1. לכאו׳ צ״ל שב׳ ימים.
2. כ״פ רש״י ד״ה אנן דאית לן.
3. כ״פ רש״י ד״ה מתחיל במוסף.
4. כ״פ רש״י ד״ה ופוסק במנחה.
5. כ״פ רש״י ד״ה ופוסק נמי.
6. כ״פ רש״י ד״ה לאחר שעשיתו.
ושואלים: ואנן [ואנחנו] בני הגולה, דאית לן תרי יומי היכי עבדינן [שיש לנו שני ימים של שמיני עצרת כיצד אנו עושים] לענין הזכרת הגשמים? שהרי שמיני עצרת בחוץ לארץ הוא ספק שביעי של סוכות! אמר רב: מתחיל להזכיר גשם במוספין ביום הראשון של שמיני עצרת, ופוסק לומר במנחה וערבית של אותו יום וכן בשחרית שלמחרת מחמת הספק, שהרי יום שמיני בגולה הוא ספק שמיני ספק שביעי, וחוזר שוב לומר במוספין של היום השני של החג (שמחת תורה).
The Gemara asks: And we in the Diaspora who have two Festival days, how do we act with regard to beginning the mention of rain, given the uncertainty concerning the Eighth Day of Assembly, which might in reality be the seventh day of Sukkot? The Gemara answers that Rav said: One begins to mention rain in the additional prayers of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly. And one temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, the second day of the Eighth Day of Assembly. And finally one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
Shmuel said to those who reported Rav’s explanation to him: Go out and tell Abba, referring to Rav by his name, the following objection: After you have rendered the first day of the Eighth Day of Assembly sanctified, shall you defile it by treating it as though it is not a Festival day? Rather, Shmuel said (10a): One begins to mention rain in the additional prayers and also mentions it in the afternoon prayer of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly, and temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, Simḥat Torah. And finally, one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחר שעשיתו קודש – לשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי יהודה מיו״ט האחרון.
תעשהו חול – בתמיה: שמפסיק במנחה של אותו היום.
ופוסק ערבית ושחרית – דלאו היינו תפלה של אותו היום.
איך תעשיהו חול. להפסיק במנח׳ של אותו יום1.
1. כ״פ רש״י ד״ה תעשהו חול.
אמר להו [להם] שמואל לאנשים שמסרו לו דברי רב: פוקו [צאו] ואמרו ליה [לו] לאבא (שמו הפרטי של רב): וכי אחר שעשיתו את היום הראשון קודש תחזור ותעשהו חול ותחשוב כאילו איננו יום החג? אלא אמר שמואל: מתחיל במוספין ומזכיר גם במנחה שלאחר מכן, ופוסק ערבית ושחרית, שהרי גם בארץ ישראל אין מזכירים גשם בערבית ושחרית של שמיני עצרת וחוזר ומתחיל במוספין שביום השני.
Shmuel said to those who reported Rav’s explanation to him: Go out and tell Abba, referring to Rav by his name, the following objection: After you have rendered the first day of the Eighth Day of Assembly sanctified, shall you defile it by treating it as though it is not a Festival day? Rather, Shmuel said (10a): One begins to mention rain in the additional prayers and also mentions it in the afternoon prayer of the eighth day, the first day of the Eighth Day of Assembly, and temporarily ceases this practice on the afternoon prayer of the eighth day, continuing through the evening and morning prayers of the ninth day, Simḥat Torah. And finally, one again resumes mentioning rain in the additional prayers of the ninth day, Simḥat Torah.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.